top of page

לסלול את הדרך ללקוח הבא - שרון ואבי תורגמן - להוביל למרות האתגרים. הנגשת שירותים לאוכלוסיות של חירשים וכבדי שמיעה

אבי ושרון הם זוג שמחולל מהפכה בעולם ההשקעות בנדל״ן ומימון בקהילת החירשים וכבדי השמיעה המעניקים את כל המעטפת הכוללת נכס ומימון. הם דוגמא לפריצת דרך של אנשים באוכלסית החירשים וכל אחד מהם הוא היחיד מהקהילה שעוסק בתחום אבי בליווי משקיעים ושרון בייעוץ משכנתאות.


לצפייה עם כתוביות:

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/06/2022.

ליאור: אנחנו הולכים לדבר עם זוג מקסים, שהם מקהילת החירשים וכבדי השמיעה. קהילה של מעל 700 אלף איש ש"נאלמת" ויושבת על מיוט. הזוג הזה פורץ דרך, כל אחד בעצמו כזוג, כמשפחה ובכלל מסע מאוד מאוד מרגש.

אז אבי ושרון תורג'מן הם זוג שמחולל מהפכה בעולם ההשקעות ונדל"ן ומימון בקהילת החירשים וכבדי השמיעה. הם מעניקים לקהילה את כל המעטפת לרכישת דירה או השקעה.

שרון היא יועצת משכנתאות הרשומה היחידה בארץ שהיא גם כבדת שמיעה ואבי עוסק בהשקעות נדל"ן כבר 8 שנים. הוא חירש, מלווה משקיעים וגם הוא היחיד באותו תחום בישראל, שתבינו את הדבר הגדול הזה.

החלום של אבי היה לבנות ולפתוח חברת נדל"ן והיום הוא כבר מגשים את החלום. אז זה סיפור מרגש של זוג חירשים שהם מגשימי חלומות סדרתיים, הם השראה שכל אדם ללא קשר למגבלות שהחיים מייצרים לו, בלי קשר לקלפים שהוא קיבל, יכול להגשים את החלומות שלו.

אז חמישה דברים שמרגש לפתוח איתם את השידור: אז הם הורים לשלוש בנות. תכף נבדוק אם הם עוצרים כאן או ממשיכים לבן זכר.

אבי העביר סדנת שפת סימנים למנהלים ועובדי מטה חברת השקעות שעבד בה כדי להעלות את המודעות.

שרון למדה את שפת הסימנים לבד.

אבי מתאמן באייקידו, אומנות לחימה יפנית מספר שנים,

ושרון זוכרת טוב מספרים, היא צמחונית ואוהבת לקרוא המון.

אז דיברנו יותר מדי, יאללה בואו נתחיל.

[פתיח מוזיקלי]

ליאור: אז אבי ושרון, בוקר טוב לכם, איזה כיף לשמוע אתכם, לראות אתכם. רגע אני שם את המסך שיראו אתכם גם. זה נחמד שאני אומר בוקר טוב, אבל לא רואים אתכם. [צוחק]

אז שרון, בואו תספרו את ואבי קצת, מישהו מכם מי שרוצה, קודם כל קצת עליכם. מאיפה אתם? אם אתם יכולים לתת לנו קצת רקע, לתת רקע למאזינים עליכם, מה שבא לכם והאם אתם עוצרים פה או שאתם ממשיכים לבן זכר? כן, עכשיו נתחיל לראות פה בלגן. [צוחק]

אבי: את האמת, מה שהקב"ה נותן לנו - אנחנו מקבלים באהבה.

ליאור: אוקיי אז מי שמדבר פה דרך אגב זה המתורגמן, איך קוראים לך סליחה?

זוהר: לי קוראים זוהר.

ליאור: זוהר מה?

זוהר: זוהר סאלם.

ליאור: זוהר סאלם הוא המתורגמן שלנו והוא גם בן למשפחה של חירשים. אז בכלל זה מרגש אותי עוד יותר כל הסיפור הזה. אז אנחנו ממשיכים, כן, אז אבי, שרון, ספרו לנו קצת רקע עליכם. מאיפה אתם? מה אתם עושים? אם פספסתי משהו שעוד אנשים יוכלו להאזין לכם, כן.

שרון: שלום לכולם, שמי שרון תורג'מן, אשתו של אבי. ואני כבדת שמיעה מלידה. נולדתי במשפחה שומעת, כל האחים שלי שומעים חוץ ממני ואחותי, שתינו כבדות שמיעה. ההורים מאוד רצו לשלב אותנו בחברה השומעת, אבל לנו לא היה פשוט להשתלב בחברה כי בכל זאת אנחנו לא שומעים כמו כולם. עברתי תהליך עם עצמי, ניסיתי להשתלב בחברה השומעת, אבל מצד שני גם למדתי להכיר את עצמי והבנתי שאני כבדת שמיעה. אני קצת שונה וזה בסדר גמור. וראיתי שיש חברים חירשים שהם דוברי שפת סימנים וזה מאוד מאוד משך אותי.

התקרבתי אליהם, ניסיתי ללמוד את השפה שלהם וככה למדתי שפת סימנים לבד. כמובן שעשיתי קצת טעויות, אבל למדתי לסמן והרגשתי שפתחתי דלת לעולם חדש, עולם של אנשים שלא שומעים כמוני. והנה אפשר לדבר בעוד שפה, שפה נגישה שפה שבה אני לא מפספסת אף מילה. זה היה מרגש ולאט לאט נכנסתי יותר ויותר לתוך העולם הזה. כמובן שההורים שלי התנגדו כי הם מאוד רצו שאני אדבר ונשקיע בדיבור ושחלילה הדיבור שלי לא ידרדר.

ליאור: הבנתי.

שרון: אבל לא הסכמתי.

ליאור: יפה.

שרון: עכשיו אני כבדת שמיעה, שייכת לשני העולמות, גם לחירשים וגם לשומעים. ופה אני מנסה לתת שירות נגיש לחירשים.

ליאור: רגע שרון, לפני כן, לפני כן, אני קודם כל אשים את המצלמה עליי גם. אני פה אתעסק הרבה עם המצלמות כדי שיראו אותנו, אז זה מאוד מאוד חשוב לי. רציתי לשאול משהו לפני העניין הזה. א', את לא שומעת, זאת אומרת את לא מבינה את השפה כשאני מדבר איתך, את צריכה לקרוא את השפתיים שלי, נכון?

שרון: אני לא שומעת אותך כמו שאתה שומע אותי. אני שומעת אולי חצי ממה שאתה אומר וכדי להשלים את זה אני צריכה לקרוא שפתיים. השפתיים שלי הם גם האוזניים שלי.

ליאור: מהמם. אבי, בוא תספר לי קצת, תן לי קצת רקע ממך. אני אשמח שאתה תיתן לנו קצת רקע, קצת עליכם, קצת איך אתה רואה את הדברים? רואים אתכם, רק אתכם עכשיו במצלמה, כן.

אבי: אוקיי, אז אנחנו שישה ילדים במשפחה. שלושה חירשים, שלושה שומעים. אני הבן היחיד ואני גדלתי חירש. עם השנים, היה לי קשה להשלים עם החירשות שלי, אבל עם הזמן לאט לאט השלמתי את זה.

ברגע שהייתי שלם, אז היה לי יותר קל. אני אדם מאוד חברותי, תקשורתי, מסתובב בין אנשים, מדבר איתם ועם השנים עברתי בין מספר מקומות עבודות. ובאמת לא מצאתי מקום שהוא שייך לי, שהוא שלי. עד שהגעתי לחברת השקעות ששם נשארתי בעצם המון שנים. שם ראיתי שאני באמת יכול להתפתח, לפתח את עצמי, להעלות מודעות, להרצות לאנשים שמנהלים, עובדים מבחינת שפת הסימנים ושם באמת הגעתי לתקרת הזכוכית שלי שלא יכלתי יותר להתקדם גם. אז במקביל, הייתי גם משקיע בנדל"ן. חברים היו שואלים אותי או מבקשים ממני ייעוץ, איפה להשקיע, באיזה מקום והייתי ממליץ להם בחום. עם הזמן הבנתי שאני רוצה להתמקד בהשקעות ובנדל"ן.

אני קיבלתי החלטה מאוד קשה, פרשתי מחברת ההשקעות והקמתי בעצם עסק עצמאי. אני נותן שירות לקהילת החירשים וכבדי השמיעה וממש על ההתחלה ראינו עלייה מטורפת. ראינו שיש פה צורך מאוד חשוב לקהילה. הקהילה הזאת מעורבת בעצם באנשים שהם עברו סוג של תודעה שהיא לא רחבה. דוגמה קטנה אני רוצה לתת לכם.

באו אליי לקוחות, הבעל ואישה פנו אליי והם רוצים להבין, הם רצו להבין אם הם יכולים לקנות דירה. למרות שההורים שלהם אמרו להם במשך עשר שנים ש'אתם לא תוכלו לקנות דירה'. הם היו שוכרים דירה במשך עשר שנים. עשינו להם באמת מימון פיננסי, בדקנו אם הם יכולים לרכוש את הדירה הזאת וראינו באמת שאין בעיה.

הם היו בשוק, הם היו בהלם. לאחר שלושה שבועות הם חתמו כבר על חוזה מכר וחוזה קנייה. ההורים שלהם היו מופתעים, הם הגשימו חלום. זה היה סוג של פריצת דרך, זה היה שינוי תפישה.

החירש הוא לא רק מוגבל מ… שמיעה. לצערי הרב, אני רואה גם מגבלה נפשית, פנימית, שצריך לשבור את זה, שצריך לפרוץ. כולם מסוגלים, כולם יכולים. רק צריך לעבוד נכון.

אני רואה פה שינוי גדול גם מבחינת נגישות, תקשורת, להסביר בצורה נכונה זה משהו, זה סוג של שליחות בעיניי. והחלום שלי זה היה באמת להקים חברת נדל"ן. ואני יכול להגיד שהגשמתי את החלום שלי.

היום אני מתמקד בהצלחה של החברה הזאת. אני נותן ליווי, תיווך, יזמות עירונית, תמ"א, פינוי בינוי, ואני מקווה להצליח יותר.

ליאור: רגע, אני שם את המצלמה. קודם כל אני מאחל לכם שתצליחו יותר כי אני אגיד לכם משהו.

אני תמיד נותן את הדוגמה שכשאני סיימתי את המרתון ואני חליתי בסרטן, הרגשתי שאני סוחב עליי את כל חולי הסרטן. אם אני לא מסיים את המרתון, זה לא אני לא סיימתי. זה כל חולי הסרטן בישראל לא סיימו את המרתון. וזה בדיוק מה שאני רואה אתכם. אני רואה אתכם כפורצי דרך, כאנשים שלוקחים עכשיו קהילה שלמה של אנשים שלא מאמינים בעצמם. וזה לא אחד או שתיים מדובר ב-700 אלף איש. אז מבחינתי אתם גיבורים ואני מעריץ אתכם. ואני לא חושב שאני היחיד.

אתה מסכים איתי?

אבי: אני מסכים איתך לחלוטין.

ליאור: אלוף. אז באמת קודם כל, בא לי ככה קצת לשמוע מכם, איך זה לגדול בסביבה של אנשים שהם מדברים, סליחה, מדברים ושומעים וגם הילדים שלכם הם בעצם עושים הכל רגיל. אני דיברתי עם הבת שלכם פעם שזה הכי מצחיק.

כאילו אז איך אתם באמת כאנשים? ספרו לי קצת על האתגרים שלכם, על האתגרים של אנשים שהם לא שומעים או לא שומעים בכלל או שומעים קצת. ובאמת על החוויה של לגדול במשפחות של אנשים ששומעים ושאתם לא שומעים. מה חוויתם אתם כבני אדם שאתם יוצאים מה…? פתאום אתם מגלים שאתם חריגים אפילו במשפחה שלכם. זאת אומרת, איך ההרגשה הזאת? איך מתמודדים? כי זה לוקח הרבה הרבה שנים להפנים שכל חיסרון הוא יתרון. ובאמת אני חושב שההבנה הזאת, אם תוכלו לשתף אותנו, זה יהיה מדהים. אז אני שם את המצלמה עליכם כדי שיראו אתכם.

אבי: שרון יכולה להתחיל מבחינתי.

שרון: כילדה כבדת שמיעה למשפחה שומעת הייתי צריכה ממש להשתלב בחברה. הייתי היחידה בבית הספר שהיא כבדת שמיעה. כל הזמן ישבתי בשורה הראשונה וקראתי את השפתיים של המורה. אבל המורה לפעמים הייתה שוכחת שאני קוראת שפתיים. הייתה מסתובבת עם הגב ללוח וכותבת דברים, או שמנהלת שיחה קבוצתית עם כל הכיתה. אז הייתי הולכת לאיבוד. לא יכולתי לקרוא את השפתיים של כולם בבת אחת. זה דוגמה אחת.

דוגמה שנייה, נגיד אני הולכת לבנק או לקופת חולים או לסופר ויש לי בקשה, אני רוצה לדבר עם האנשים. האנשים בזמן העבודה הם כל כך עסוקים, כל כך ממוקדים, היום עם טלפונים, והם בכלל לא שמים לב אליי, לא רואים את הקושי שלי. ובאמת זה הכי קשה, להכיל את זה, שאנשים לא מבינים את הקושי שלך.

ופה התעוררה לי מוטיבציה, יש לי מוטיבציה מאוד מאוד גדולה לעשות פה שינוי. אני רוצה לעשות פה שינוי של נגישות. אני רוצה שאנשים יזכרו שיש אנשים אחרים שלא מבינים אותם, שאנשים צריכים קצת יותר עזרה בלהבין אותם, שידגישו יותר, שיתייחסו יותר.

למשל, שאנחנו רואים בטלוויזיה חדשות, שמים לנו בועה, מתורגמן בבועה, אבל הוא כל כך קטן, שאני לא יכולה להבין אותו, הוא קטן מדי.

ליאור: [צוחק]

שרון: אני בבעיה.

אבי: נכון, נכון, האמת, אני רוצה גם להוסיף. היינו בספרד וצפיתי משם בחדשות, והיה שם חצי מסך שהוא מתורגמן, וחצי מסך בעצם של כל מה שמתנהל בחדשות וממש נהניתי. וגם החירשים פה, אנחנו קונים מסך של 70 אינץ', באמת בשביל שנוכל להגדיל יותר את הבועה.

ליאור: וואו, איזה, איזה מורכב זה, אפילו הבועה הזאת, לא חשבתי. תמיד אמרתי, הבועה הזאת בסדר, דואגים, אבל אז אתה מבין שזה לא, שזה סוג של עבודה בעיניים.

שרון: כן, זה עבודה בעיניים, כי אנחנו החירשים לא נעזרים בה. בשביל מה זה? בשביל מה? אם היום יש טלוויזיות חכמות, אז אפשר שתהיה אופציה בטלוויזיה להגדיל במיוחד את המתורגמן, במיוחד החירשים.

ליאור: וואו.

שרון: זה לא צריך לבוא על חשבון כולם, זה לא חייב להיות ככה.

ליאור: מדהים, מה שאמרת עכשיו, שבאמת היום אנחנו חיים בעידן של טלוויזיות חכמות. אפשר בלחיצת כפתור להגדיל, לעשות זום אין על מי שמדברת בשפת הסימנים ונגמר הסיפור ולשים את השדרן בחלון קטן.

שרון: בדיוק, שיהיה לנו את ההפוך.

ליאור: ואז יהיה עולם הפוך, זה מה שנקרא לנצח את המערכת. אז יפה, יפה, יפה. אז קודם כל, אני באמת לומד מכם, משניכם, כמה מורכבות יש בכל דבר שאתם עושים. זאת אומרת, שזה לא רק מה שאתם רואים, זה ילדים שיושבים בבית ספר והם לא שומעים את המורים שלהם ובגלל זה יותר קשה להתקדם בקהילה.

זאת אומרת, יותר קשה לאנשים חירשים לסיים תארים אקדמאים, יותר קשה להם ללמוד מקצועות, זה יותר קשה להם לקחת סיכונים, כי הם פשוט… יש להם הרבה אי-וודאות. איך אתם רואים את זה? ספרו קצת מבחינתכם, אני שם את המצלמה עליכם כדי שיראו אתכם, כי אחרת אני… אוקיי.

שרון: כן, אפשר לראות את זה בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאחוז גדול מהחירשים לא עובד ומובטל. ולמה זה קורה? כי הם לא מקבלים את כל הכלים שהם צריכים כדי להשתלב בחברה וכדי לעבוד. אני לא רואה כמעט מנהלים שהם חירשים, אני לא רואה מנהיגים שהם כבדי שמיעה. שירלי פינטו היא אולי פורצת דרך, עשתה דרך עצומה בשביל קהילת החירשים, אבל עדיין זה לא מעיד על הקהילה. הקהילה עדיין צריכה תמיכה, הנגשה, שהחברה גם תתחשב בה.

ליאור: אבי, איך אתה רואה את זה? איך אתה רואה את כל הקשיים של החירשים? מה יכול לעזור להם להתקדם כקהילה? מה יכול לעזור לחירשים להתקדם ושהם ימצאו מקומות עבודה ושהם יעשו תארים וילמדו ויעשו את כל הדברים? דווקא אנחנו חיים בעולם דיגיטלי, שאפשר לעשות הכל. זאת אומרת אפשר ללמד את הקורס ולשים למישהו חלון קטן שמישהו יתרגם לו אותו בגדול.

אז כל אחד יכול היום ללמוד, כל אחד יכול להתקדם. והנה לראייה, שניכם יושבים פה ואתם פורצי דרך. וכמה זה לא מובן מאליו, מתוך 700 אלף איש, כל דבר שאני מדבר, ההוא אחד וזאת היא אחת והיא חברת כנסת אחת, זה מזכיר לי את הקהילה של האתיופים שעלו לישראל בהתחלה. והיה פה איזה מהנדס אחד, אני זוכר שאני למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני עשיתי תארים בפיזיקה. היה אחד שלמד הנדסה, אתיופי באותה שנה. בכל המסלול, כל המסלולים, במסלולי המדעים אני מדבר איתכם. זה פשוט מדהים.

אז כאילו אני חושב שיש פה אחריות חברתית לא רק שלכם, אלא של כולנו כחברה לדאוג שבאמת יתחילו לראות את הקהילה הזאת. זאת קהילה שהיא לא אמורה רק לחיות מאני לא יודע מה, כאילו לא לעבוד ולא לעשות ולהיות תלויים באנשים אחרים. אז אני מאוד-מאוד אוהב את מה שאתם עושים פה.

אבי, דבר קצת אתה, כן? ספר לנו קצת איך אתה רואה את הדברים.

אבי: קודם כל אני רואה את עצמי כשגריר של קהילת החירשים. גם אם רוצים, גם אם אני רוצה או גם אם לא. אני חושב שזה אחד בעצם המסרים שאני צריך להעביר לקהילת השומעים.

אני אתן דוגמא. אם אני צריך משהו, אז אני מעדיף להזמין בעל מקצוע מהקהילה, לתת לו פרנסה, לתמוך בו. זה קודם כל בעצם לדאוג, לתת לו פתרון בעצם. אני מעדיף קודם כל לדאוג לקהילה, וכמובן שבהמשך אחר כך זה מתפזר לאט לאט.

יש בעלי מקצוע שהם נגרים, בעלי מקצוע שהם עובדים במפעלים, יש עורכת דין שהיא חירשת, יש אנשים שהם עובדים בתחום הרפואה והם חירשים. זה לא בא ומשקף שכן, אז הכל בסדר. לא, זה פשוט פה ושם. אבל זה מה שאני רוצה לפתח, וזה הכל תלוי בחברה שלנו.

אני רוצה גם להגיד משהו. לבן אדם חירש, כשהחברה שומעת מסתכלת עליו מלמעלה, הוא כחירש אז הוא מסכן. גם אם זה לא בכוונה, אבל יש פה משהו שחשוב מאוד לדעת. מבחינתי, החברה היא זאת שמגבילה אותנו. חשוב מאוד להבין את זה.

זה כמו שאתה טס לסין, אז כולם שם מדברים סינית, ואתה לא תוכל להבין. אז החברה שם מגבילה אותך, וזה בסדר. אז אנחנו מסתכלים על זה בצורה אחרת.

דבר שני, אני רוצה להגיד שבעבר הקמתי משרד השמה, לתת עבודה בעצם לקהילת החירשים. לאט לאט הגיע ארגון גדול עם הרבה יותר כלים, ששם העברתי להם בעצם את מה שהקמתי. חשוב מאוד לתמוך אחד בשני. גם כעם, גם אנחנו בתוך המדינה, לתמוך אחד בשני, זה יעזור לנו באמת לצמוח ולהתפתח יותר.

אני בא בגישה הזאת כל הזמן, כל הזמן, נטו לעזור לכולם. עשיתי סרטון בעבר שהשתתפתי בפסטיבל הסרטים. זה סיפור על ילדה. הילדה היא שומעת. מתי שהייתה אוכלת… לא, סליחה, היא הייתה חירשת, סליחה. מתי שהייתה אוכלת… מה זה? סליחה, מה זה? רגע, אבי. מה זה? לא הבנתי מה זה הסימן. אה, שוקולד. שוקולד. קוביית שוקולד. אוקיי, היא הייתה אוכלת קוביית שוקולד. וכשהייתה אוכלת את הקוביית שוקולד, אז בעצם כולם היו הופכים להיות חירשים וכולם מסמנים, דוברי שפת סימנים.

השוטר מסמן, הנהג אוטובוס מסמן והיא מסתכלת ככה על כולם. ואז הגיעה קבוצה קטנה של שומעים שלא ידעו לסמן, והם היו צריכים עזרה, והם פנו ואמרו, תעזרו לנו, אנחנו לא יודעים לעשות. בעצם עשינו הפוך על הפוך.

ניסיתי לשקף את המצב של היום לקהילת החירשים, שאנחנו קבוצת המיעוט לעומת העולם השומע שהוא הרוב. אז ניסינו להראות להם שאנחנו בעצם יותר גדולים וקבוצת המיעוט זה בעצם האנשים השומעים כדי שיבינו מה אנחנו עוברים, ומה אנחנו מרגישים.

ליאור: מדהים, מדהים, מדהים, מדהים. תגידו, בואו תספרו קצת על העשייה שלכם. נשמח לשמוע קצת על העשייה. מה אתם עושים? מה כל אחד עושה, ובאמת איך זה מרגיש גם להיות אחד בתחומו בתעשייה שלמה? זאת אומרת, יש יועצת משכנתאות אחת בישראל וזאת שרון תורג'מן. יש איש שמלווה משקיעי נדל"ן אחד בישראל, וזה אבי תורג'מן. אז בואו, הוא גם מתווך, כן, נכון. מלווה השקעות נדל"ן, נכון? אתה מלווה אנשים להשקעות נדל"ן. אוקיי, מעולה.

אז בואי שרון, תספרי לנו קצת על העשייה שלך, תספרי למאזינים קצת על העשייה שלך, ויש לך תפקיד עכשיו גם בהתאחדות, אז בכלל זה מרגש כי זה לקח את הדברים קדימה, עוד צעד קדימה בעשייה, ולהוביל גם מבחינת החירשים עוד דמות שהיא מייצגת.

אני אומר, כל הזמן מנסים לקדם נשים, אבל יש כל כך הרבה אוכלוסיות שהן נפגעות. יש נכים, יש חירשים, יש עיוורים, כל אחד עם הזה שלו, וכאילו מנסים לקדם רק כל פעם אוכלוסייה אחת.

עכשיו, אני מבין שיש פערים, אבל אני חושב שבאמת צריך לראות עוד רבדים אחרים של האוכלוסייה. כמו, אני לא יודע מה, אם זה יוצאי עדות אתיופיה, יוצאי עדות, למרות שכבר מזרחים אשכנזיים, זהו, זה כבר נעלם כמעט. אבל יש דברים אחרים שקורים פה.

אז בואו ספרו קצת, באמת, שרון, ספרי על העשייה שלך. אני שם את המצלמה עלייך.

שרון: אני רוצה לומר שהרבה פעמים קולם של החירשים אינו נשמע. אנחנו מדברים בשפת סימנים ואנחנו גם לא שומעים, אז אנחנו מנותקים מהחברה. אז כאן קשה לנו לדאוג לזכויות שלנו ולדאוג לאינטרסים שלנו מול החברה.

אני, ככבדת שמיעה, החלטתי שאני רוצה לגשר בין קהילת החירשים וכבדי השמיעה לחברה השומעת. ואני, כיועצת משכנתאות, אני מלווה הרבה מאוד חירשים וכבדי שמיעה שרוצים לקנות בית, ומתכננת להם את ההכנסות, את ההוצאות, את המשכנתא. ממש עושה להם ניתוח פיננסי שלם, כדי שהם יוכלו לקנות בית בכוחות עצמם.

המטרה שלי היא שהקהילה הזאת תהיה קהילה עצמאית. אני רוצה שכולם יהיו עצמאים. אנחנו לא צריכים להיות תלויים באף אחד. גם אם אנחנו לא שומעים, לא קרה אסון. אפשר להתקדם, אפשר לקנות בית לבד, אפשר לעשות הכל. וזה גם מה שאני אומרת ללקוחות שלי. לא נורא אם אתה לא שומע, נכתוב מייל לבנקאי, נדבר עם המזכירה בקופת חולים, נלך לסניף, נעשה הכל בלי טלפון. אנחנו חיים בלי טלפון.

ליאור: אבל מה הבנק נגיד עושה היום בשביל לעזור לקהילת החירשים?

שרון: היום אני מקדמת פרויקט, אני אוספת מהקהילה את כל התלונות, את כל הקשיים, את כל הבעיות שהיו להם בבנקים ואני מתכננת לפנות לכל בנק בבנק ולעשות התאמות נגישות. זה שבנק אומר "אני נגיש, אני נגיש" זה לא אומר שהוא באמת נגיש. יש עוד עבודה שצריך לעשות. החירש בעצמו יכול להגיד באמת אם אתה נגיש או לא.

ליאור: הבנתי. זאת אומרת שמי שלא חי את זה, לא יודע באמת מה עובר על בן אדם שהוא חירש או כבד שמיעה. כן, אמרתי לך שיש לי בן דוד שהוא כבד שמיעה, הוא לא שומע 50-60% ולא שומע כבר כמעט כלום. והוא מוזיקאי דרך אגב, אבל הוא היה מוזיקאי לפני כן והוא כאילו… אוקיי.

שרון: אני עכשיו גם אני פועלת מול ההתאחדות, התאחדות היועצים כאחת מההתאחדות, וחשוב לי שההתאחדות ייתן שירות נגיש גם ללקוחות מסוגים שונים, גם לחירשים וימצה את הזכויות שלהם, זכויות גם במשכנתא, ולא כל היועצים יודעים את זה. אז חשוב מאוד לדעת את כל הזכויות ולמצות אותן עד הסוף.

ליאור: מעבר לזכויות גם צריך לחשוב על כל הנושא של איך לנהל את התקשורת עם הלקוחות, שזה מורכב בפני עצמו. זאת אומרת זה לא רק העניין של, את יודעת, כאילו אנחנו חיים בעולם, שנגיד כאילו לכאורה אפשר לקרוא טקסטים, אבל מלקרוא טקסטים אתה לא באמת, היום אנשים, טקסטים שקופים להם. הם לא באמת קוראים טקסטים.

שרון: נכון.

ליאור: ולכן נורא קשה לתקשר עם אנשים בטקסטים. אני למשל, כשאני עובד עם אנשים אז אני מקליט להם הקלטות. נגיד איתכם אי אפשר להקליט הקלטות, אני לא יכול להקליט לכם הקלטות. אבל כן אפשר נגיד להקליט, לשלוח את זה לתמלול, אבל זה לא יוצא אותו דבר, כי אין את האנרגיה, אין את ההתלהבות, אין את הדיבורים, וכאילו זה לא עובר אותו דבר.

אז באמת איך מעבירים, אפרופו, תכף נעבור גם אליך, אבל איך מעבירים את ההתלהבות ואת האנרגיה בעולם החירשים, נגיד שאת רוצה להעביר למישהו משהו בהתלהבות, איך מעבירים את זה?

שרון: מעבירים את זה בשפה של החירשים, שפת הסימנים.

ליאור: אוקיי.

שרון: שפת הסימנים היא כוללת המון רגשות, המון פרצופים, המון שפת גוף, אפשר להעביר שם הכל.

ליאור: באמת?

שרון: רק תזמין מתורגמן ויהיה לך טוב.

ליאור: אוקיי, אני רואה אותו. הוא אלוף, ממש, כיף לראות אותו. [צוחק]

יפה, אבי, ספר לנו קצת על העשייה שלך.

אבי: אני פוגש לקוח, ומה אני עושה לו? מה זה שוב פעם? מיפוי, אה, אני עושה לו מיפוי. סליחה, לא הכרתי את הסימן הזה, לצרכים שלו. אני עושה לו מיפוי לצרכים שלו. מה מתאים לו, מה מטרת ההשקעה שלו, האם זה לדירה? האם יש, האם זה להכנסה פסיבית? האם זה למשהו? אז אני עושה לו באמת התאמה עבורו.

מיפוי יכול להיות גם שהוא רוצה שכונה ספציפית גם שתתאים לו. סתם לדוגמא, שיש בן אדם מסורתי, שמאוד חשוב לו החגים, השבתות, שהוא רוצה להיות באזור חילוני או דתי. אז במידה והוא בחר באזור חילוני, אז אני אומר לו, 'זה לא כל כך מתאים לך, עדיף שלא תעשה את זה כדי שלא תטורטר שוב פעם, עדיף שתקנה בית ותהיה שם ללא מעברים.'

יש אנשים שהם קנו ומכרו ולאחר מכן ראו שהאזור לא מתאים להם, אז הם מכרו שוב פעם וקנו מחדש והלאה והלאה והלאה. אני מתמקד בבית אחד עד הסוף.

דבר שני, אני לוקח גם בחשבון את הגילאים של הילדים, גדולים, קטנים, בגנים, אחרי הבית ספר, יצאו בחתונה, בית קטן, בית גדול. השינויים הפנימיים שצריך לעשות, קרוב לבית ספר, קרוב לבית כנסת, שיהיה מסלול נגיש ונוח להגיע לעבודה. מה התוכנית העירונית? האם יהיה בניין ממול? האם זה יחסום? האם יהיה פקקים? האם תהיה עוד יציאה, עוד שדות, לדוגמא שבונים ושאי אפשר לבנות שם.

כל הדברים האלה אני באמת מחשב ולוקח את הכל עבור הלקוח.

לדוגמא, פנו אלינו זוג שגר באזור השרון. הם סיפרו לי שהם גרים שם כבר 20 שנה, ומתכננים ביניהם כבר שנים, שנים לעבור לצפון. לצפון לאיזה קיבוץ להיות שם בשקט. אוקיי, אז אנחנו נפגשנו, דיברנו. בדקתי את הכל, נסעתי לצפון, עשיתי בדיקת שטח, ממש ניתחתי שם את כל האזור, לקחתי אותם לראות שם כמה דירות, מצאנו דירה יפיפייה בקיבוץ, התחלנו ממש להיכנס לכל התהליך ולסדר. כי גם להיכנס לקיבוץ יש גם תנאים מסוימים, לא כל אחד יכול להיכנס שם.

ראיתי שם שהאישה לא הייתה מרוצה. אז עצרתי ממש את כל התהליך, עשינו שוב פעם תיאום ציפיות והבנתי שהאישה היא יותר… היא יותר מקבלת את החברה השומעת, הבעל הוא יותר בחוץ והאישה יותר בבית, הוא יוצא לעבודה והוא חוזר בלילות.

הצפון, האישה יכולה להיות בודדה, ומבחינה מנטלית, אני מסתכל עוד 10 שנים, 20 שנים קדימה, זה יכול לפגוע.

אז בניתי להם מסלול מחדש, ובאמת סיפרתי להם את כל הפתרונות ואת כל הדברים שאני חשבתי עליהם, והם הסכימו איתי. מצאתי להם דירה כמו בקיבוץ ובאזור פה, איפה שהם היו מלכתחילה, והם מרוצים עד היום.

זאת הייתה דוגמה אחת, ההתאמה לעשות עבור הלקוח, הנגישות לשפת הסימנים. החירש הוא, חלק מהם זה… מה זה? אה, נכון, אוקיי. לא הבנתי מה זה. אה נכווה, נכווה, אוקיי. מה שאבי אומר, זה בעצם אדם חירש שיכול להיפגע מאוד מהחברה השומעת.

אז פה אני באמת משלים להם את כל הפערים, אני נותן להם הסברים, אני מלווה אותם לכל מקום. לפעמים גם ניגשים אליי בערב והם בלחץ, אני נותן להם הסבר, אני בונה להם את המסלול הנכון, יש א', ב', ג', ד'. אם זה לא יעבוד, אנחנו עוברים לשלב השני, לשלב השלישי, אנחנו תמיד נמצא פתרונות. אני אדם אופטימי, יצירתי, שתמיד מוצא פתרונות, ברוך השם והכל בסדר.

ליאור: יואו, איזה, איזה מרגש. תקשיבו, אני מסתכל עליכם במסך, ואני כל כך נהנה לראות אתכם. אני מרגיש שזה פריצה דרך ענקית. תקשיבו, חבל על הזמן. אני רוצה לעשות לכם כפיים, ככה בזה, כפיים בשיטת החירשים. שפת הסימנים.

אז זה מרגש, באמת מרגש לראות את זה, ואני חושב שזה רק ממחיש שכל דבר פתיר, כל בעיה פתירה. ווואו, אין לי מילים, אין לי מילים. השארתם אותי בלי מילים ואני שומע את הבחורצ'יק הזה, זה פשוט מדהים. איך קוראים לך עוד הפעם? סליחה, אני מצטער.

זוהר: אני קוראים לי זוהר.

ליאור: זוהר, אני גרוע בשמות, שמות זה הצד החלש שלי.

זוהר: גם אני, גם אני.

ליאור: אוקיי, זהו, אז אנחנו… הוא לא יודע עם מי הוא מדבר, אז זה בסדר. [צוחק] בסדר.

עוד ככה, אז מה, תספרו לי רגע, באמת, מה החלום שלכם? נגיד, כל אחד מכם, איך הוא רואה את החלום שלו? בהתפתחות האישית שלו, בהתפתחות המקצועית שלו. איך הוא רואה את החלום של החברה כאנשים שהם יכולים וחברה שמאפשרת לאנשים לעשות הכל, גם לאנשים עם מגבלות מסוימות, לעשות הכל?

אז ככה כל אחד, שיספר את החלום שלו, וגם אפילו זוהר יספר את החלום שלו. כבן אדם, כבן לחירשים, זה דווקא מעניין אותי. אני מאוד אוהב את החיבור הזה, כי כולם הם מאוד מחוברים לקהילה ולערך הגדול הזה. הוא מבין, הוא מדבר רגיל, הוא שומע רגיל, אבל הוא מבין את הקושי שיש בקהילה הזאת. זה פשוט אדיר לראות את זה. וזה כיף לראות, כי הוא חי את זה כל החיים שלו. הוא חי למשפחה כזאת.

נכון, זוהר? כל המשפחה שלך חירשת?

זוהר: נכון, כל המשפחה שלי חירשת.

ליאור: כאילו, רגע, ספר קצת עליך באיזה משפט ככה שנדע.

זוהר: חשוב לי קודם כל לשים דגש. כשאני בא לפה בתור מתורגמן, אז יש לנו קוד אתי. הבמה פה היא באמת הבמה של אבי ושל שרון. אז אני יכול לספר על עצמי ועל כל החוויות שלי, אבל אני חושב שאנחנו נוכל לעשות את זה בנפרד.

ליאור: לא, אני דווקא רוצה, אני דווקא רוצה שתגיד במשפט על המשפחה שלך. זה חשוב דווקא בגלל שאנחנו פה בשידור של אנשים מקהילת החירשים. אני רוצה שדווקא כן תספר על המשפחה שלך, למרות שזה לא אתי לעשות את זה, אנחנו נשבור את הקוד האתי. גם לא, אני לא ראיתי, לא ראיתי חירשים בתוכנית רדיו. זה גם לא מקובל. אנחנו עושים דברים לא מקובלים. כן. אז משפט ככה ממש חצי דקה. חצי דקה.

זוהר: אם יש את האישור של אבי ושל שרון, אז באמת שהכל בסדר. אז לי קוראים זוהר. היום אני בן 28. אני בן להורים חירשים. אמא שלי חירשת, אבא שלי חירש. והאמת שגם רוב המשפחה שלי, הדודות שלי, הדודים. ואנחנו, שלושה ילדים שומעים, אני ושתי אחיות שלי, ששלושתנו שומעים ומדברים בשפת סימנים. שפת הסימנים עבורנו היא שפת האם שלנו. ויש מלא דברים.

יש את האדם החירש, שהוא עובר את החוויות שלו ויש את האדם השומע, שהוא בן להורים חירשים, שהוא בשפה המקצועית נקרא 'קודא'. שהוא גם עובר כמה חוויות, שהן פחות או יותר דומות לחוויות של האדם החירש.

אני מתורגמן לשפת הסימנים, ואני מלווה בדיוק אנשים שצריכים תרגום.

ליאור: וואו, איזה שליח אתה, כל הכבוד. [מחיאות כפיים] כל הכבוד לך, אלוף.

כן, אז שרון, עכשיו ככה, את החלום שלך, שלוש דקות לחלום שלך, להגיד לנו מה החלום שלך, איך את רואה את הדברים. אחר כך אבי, שלוש דקות, ואנחנו נסגור את השידור.

שרון: אני רוצה לומר...

ליאור: אני שם את המצלמה עלייך לפני כן רגע. כן.

שרון: אני רוצה לומר שיש לנו שלוש בנות שומעות, ואנחנו הורים חירשים, אז שלוש בנות קודא. כמו שזוהר אמר, גם הן קודא. ופה היה לי מאוד מאוד חשוב, שהן ילמדו לדבר, כמו בחברה שומעת, ואחר כך לימדתי אותן שפת הסימנים.

אבל בסופו של דבר הם למדו לסמן, כי אנחנו מדברים בינינו בשפת הסימנים כל הזמן. והחלום שלי, החלום שלי הוא שאנחנו, כל הנכים, כל האנשים עם מוגבלויות, כולם יהיו עצמאים. עצמאים.

אני רוצה שכל חירש יוכל ללכת לבנק, ידבר חופשי עם הבנקאי, כמובן, בעזרת התאמה. אבל הוא יוכל להיות עצמאי. גם עיוור שהולך לקופת חולים והוא רוצה לקבל שירות. שזה יהיה משהו פשוט, שזה לא יהיה משהו מורכב מדי, שזה לא יהיה משהו כל כך קשה.

נגישות צריכה להיות משהו פשוט וקל, לא משהו קשה ומורכב. החלום שלנו זה לחיות בחברה שוויונית וטובה.

ליאור: מהמם. איזה כיף, איזה כיף. כפיים לשרון, נשים רגע את המצלמה, נשים את הזה, נעשה כפיים בזה. אוקיי, אבי, ספר לנו קצת על החלום שלך.

אבי: אני חושב שהחזון שלי, קודם כל, החברת נדל"ן שנותנת שירותים לכולם, כן עם דגש לקהילה, ומעבר לזה לכולם. כרגע אני גם פועל בחדשנות עירונית, בתמ"א 38, בפינוי בינוי. לאחרונה חתמנו 108 דיירים, ארבע בניינים, לעשות תמ"א בצפון.

בהמשך, אני מחפש באמת גם לעשות את זה פה במרכז, ולשתף פעולה עם יזמים. ואני חושב שאם אני אצליח, אז זה יתן השראה, זה ייתן השראה לאנשים שהם לא רק חירשים. זה לאנשים שיש להם מוגבלות, כלשהי, לא משנה אם הוא חירש. וחירש, נכון, התקשורת, זה דווקא משהו שהוא מאוד חשוב לנו. ואם אני מצליח לעשות את זה, אז זה בשביל להראות את הדרך שהכל אפשרי. ולא בגלל דברים אחרים. זה רק בשביל להראות לכולם שהכל אפשרי.

אני הייתי רוצה להגיע להתאמות עם אנשים עם מוגבלות. זאת אומרת, שאם במידה ויש לנו בתוך בית, שאנחנו יכולים לשים קירות מזכוכית כי אנחנו, האנשים החירשים אנחנו ספציפיים, השפה שלנו היא יותר ויזואלית. אז ברגע שאנחנו רואים את הכל, אז קל לנו יותר לקבל.

לדוגמה, באוניברסיטה בתל אביב, החירש הראשון, אני לא מכיר את השם שלה, אבל מה הסימן? מה השם שלה? גאלודט, גאלודט. אם אני לא טועה, זה השם שלה, זה באוניברסיטה, ששם היא עשתה שהכל נגיש, הקירות הם מזכוכיות, המעלית היא מזכוכית, ככה אם אנחנו רואים שאדם חירש נתקע, הרי הוא לא יכול לדבר בטלפון, אנחנו יכולים לראות אותו דרך הזכוכית, באמת שהוא נתקע והוא מסמן לי.

סתם לדוגמא, אני ושרון, אנחנו גרים בבניין של 25 קומות. אנחנו נכנסנו למעלית, אם חס וחלילה, נתקענו, ואין לי באמת את האפשרות לדבר עם האוזניים, בדרך השמיעה.

אז מה עושים?

אז מה הפתרונות שלנו?

מצלמת וידאו, יש מלא פתרונות שאנחנו יכולים לתת וזה דגש על קהילת החירשים.

יש מוגבלויות נוספות, אבל זה המטרה שלי, אלא לשלב את הנדל"ן עם הנגישות לקהילת החירשים וכבדי השמיעה.

ליאור: מהמם, מהמם. אז תקשיבו, אז אני ככה רוצה להגיד לכם, רוצה להגיד לכם, קודם כל, תודה רבה שהשתתפתם בתוכנית. ממש ממש מרגש. זאת פעם ראשונה שאני עושה תוכנית כזאת. הייתה תוכנית מאוד מלחיצה עבורי, אבל אני ממש, זה עבר בקלי קלות, מעבר לציפיות, כאילו אני באמת לא יכולתי לדמיין שזה יהיה כל כך פשוט.

ואני מאחל לנו כחברה, שנראה אתכם, נראה את הפרצוף של אנשים חירשים, אנשים עיוורים, אנשים עם מגבלות מסוימת, מגבלה מסוימת, שהם ישפיעו יותר ויתפסו מקומות ותפקידים משמעותיים.

אז אני רוצה להגיד לכם תודה על ההשראה הגדולה שנתתם לי ולעוד אלפי אנשים שיקבלו אחר כך גם את השידור וגם את הפודקאסט. ואנחנו נפיץ את זה גם בוידאו ונעשה כמה שיותר אנשים שיראו את זה, כי אני חושב שזאת שליחות אדירה.

אז אני מסכם בכמה מילים את השידור ואנחנו מסיימים.

אז אני מסיים בתודה לאסנת גברקורן, שעזרה בהכנת השידור ולעוז מזרחי, מנהל התחנה. תודה רבה שהאזנתם וצפיתם בתוכנית השיווק והאסטרטגיה של ישראל "לסלול את הדרך ללקוח הבא".

היום הם היו אבי ושרון תורג'מן, זוג חירשים שפורצים כל גבול ועבורי הם מקור השראה שהכל אפשרי.

אם אתם לא מנויים לפודקאסט, אני מזמין אתכם להירשם עכשיו או ליוטיוב או לפודקאסט שלי. שיהיה לכם יום מקסים.

תודה רבה לזוהר על התרגום. אז הנה זוהר, תודה רבה לכם.

ואנחנו מסיימים את השידור.

[מוזיקה]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

54 views0 comments

Comments


bottom of page