משתלת סלונר היא משתלה משפחתית, אחת המשתלות המקצועיות והותיקות במרכז הארץ.
תפסתי את לירון קריגר, בת המשפחה ומנהלת התוכן של המשתלה, לשיחה ארוכה על צמחים ועל מה שבינהם.
דיברנו על השינויים שעבר עולם הגינון במשך השנים, על ההשפעה של הרשתות החברתיות ומהפכת המידע ועל הדור הצעיר שנדבק בחיידק הגינון.
זו היתה שיחה מרתקת שהיא לכאורה על צמחים אבל היא בעצם על הכל.
אחד הפרקים המעניינים שהיו כאן.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/02/2023.
[מוזיקה]
רוני: שלום חובבי צמחים יקרים ולפני הכל, תודה ענקית לטטראן על המוזיקה המדהימה שלהם ועל האישור להשתמש במוזיקה שלהם בפודקאסט. ותגידו שלום ללירון ממשתלת "סלונר", אחת המשתלות המוכרות והמקצועיות ביותר במרכז הארץ.
היי לירון, מה שלומך?
לירון: היי רוני, מה נשמע? אני ממש שמחה להיות פה. יצא לי להאזין לכל הפרקים ואיזה כיף להיות חלק מצוות האנשים השווים האלה שמדברים איתך. אנחנו מכירות עוד מהתקופה שבה היית בנטף, זיכרונה לברכה. כיף לראות את ההתפתחות שלך.
רוני: כן. בתקופת נטף היינו עושים לכם משלוחים ואני חייבת לציין שאתם הייתם אחת המשתלות שממש הערכנו כי ראינו איך אתם יודעים לבחור את הצמחים המיוחדים ולא רק לקחתם סתם כל מה שפורח. טוב, הימים האלה כבר מאחורינו, היום אני בכלל ברמת הנגב, עובדת במחקר ופיתוח בתחום הירקות, תחום אחר לגמרי. אבל מזל שיש לנו את הפודקאסט, ככה שיש תירוץ לתפוס אותך לשיחה.
אז בואי תספרי לנו קצת על עצמך, על המשתלה, איך הכל התחיל?
לירון: אז אני לירון קריגר או לירון סלונר. אני בעצם עובדת במשתלת סלונר מאז שהשתחררתי מהצבא, אבל בתכלס כל החיים. אני אספר קצת, זאת משתלה משפחתית שהקימו שני ההורים שלי, בראיין וציפי. קודם הייתה להם משתלה קטנה בשוק ברחובות ואז הם עברו למשק. אז הם הקימו את המשתלה הנוכחית בשנת 1988 במושב סיתריה שזה צמוד לרחובות בין צומת ביל"ו לרמלה. והם בעצם לקחו פיסת אדמה שלא היה בה כלום ובנו עסק בשתי ידיים, שזה כבר דבר מדהים בעיניי. נראה לי שגם מאוד קשה לביצוע בימינו. זה פחות קורה כבר. בעצם אנחנו כבר לא רואים שני אנשים כאלה, שני אגרונומים מאוד אידאליסטיים שמקימים עסק פתאום מאפס. אבא שלי היה עולה חדש מדרום אפריקה, הוא הכיר את אמא שלי במהלך התואר השני שלו בפקולטה לחקלאות. אז אפשר לומר שממש נולדנו לתוך זה אני והאחים שלי. אני ממש זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה ממש קטנה תוקעת ייחורים בתוך מגשי הנבטה, עומדת על שרפרף כזה בעמדת שתילה שהיא עדיין קיימת. אז את ממש גדלה לתוך זה, את שותה דשן בתור ילדה. ממש ליטרלי כי בעבר במערכת ההשקיה של המשתלה היה דשן ובתור ילדה הייתי שותה אותו [צוחקת] לא לקרוא לרווחה.
אז לגדול עם זיכרונות שהידיים תמיד מלוכלכות מאדמה ותמיד שואלים אותך על צמחים וגם מזהים את ההורים בכל מקום שהולכים אליו. זאת עבודה מאוד תובענית. ההורים שלי גם עבדו שבתות במשך 30 שנה, אז זה מאוד הארדקור של להיות עצמאי ולעבוד בתחום של חקלאות שהוא מאוד מושפע מעונתיות ומזג אוויר ומחירי המים. והמזל שלנו אני חושבת שזה באמת תחום שהוא גם מרתק, יש בו המון יופי ושמחה. ואת האפשרות לתת לאנשים איזושהי נחמה מסוימת בעזרת הצמחים והפרחים. לתת מהידע שלנו שצברנו. אז זה באמת פרייסלס.
שני האחים שלי גם עובדים במשתלה. ינאי האמצעי הוא המנהל בפועל של המשתלה ואחראי על השירות לקוחות וכל שטח המכירה. הוא עושה הזמנות מסוימות של צמחים וכלי שתילה, אבל תכלס הוא עושה הכל מהכל ויש לו לב ענק. באמת, כל מי שבא למשתלה מכיר את ינאי. ואביה, הוא אחי הקטן. הוא בעצם עכשיו סיים דוקטורט בגידולי שדה והוא אחראי על כל הצד הטכני של כל הייעוץ, הצד המקצועי וככה עושה פה מהפכות ושינויים ובא עם מלא מרץ. ושניהם בעצם הדור הבא של המנהלים של המשתלה.
וזהו, יש אותי. אני הלכתי אחרי הצבא ואחרי הטיול הגדול ללמוד הנדסאות אדריכלות נוף ברופין, מכללת רופין. אחרי הלימודים אני עבדתי במקביל למשתלה בתור מתכננת צמחייה במשרד אדריכלות נוף עם דוד ערן שהוא מגדולי אדריכלי הנוף שלנו בארץ. למדתי ממנו המון. וקצת גם תכננתי במשתלה במשך כמה שנים. ועכשיו אני עושה הרבה דברים במשתלה, אם זה לייעץ ללקוחות, להיות קופאית, שוזרת פרחים כשצריך. אבל בגדול, אני אחראית על כל התוכן והמידע. אם זה שלטים שיש אצלנו במשתלה שנגיד לכל קבוצת צמחים יש שלט עם הסבר. ואז יש גם שם לטיני ושם עברי והתנאים שהצמח צריך. יש לנו דפי מידע וכתבות ואתר אינטרנט וכמובן גם לתחזק את הרשתות החברתיות.
רוני: טוב, נשמע שכולכם יצאתם ממש טוב אז רק נותר לנו לשאול איזה דשן שמו לכם במים. אבל ברצינות, ממש הצלחת להעביר לי תמונה בראש של איך זה לגדול ככה בין הצמחים וזה נשמע קסום ובאמת סחתין על ההורים שלך ועליכם. זה ממש מעורר השראה. לגבי התפקיד שלך, לגבי כתיבת התוכן והרשתות החברתיות, זה משהו די חדש, כן? אני מניחה שלא היה תפקיד כזה בימים שההורים שלך הקימו את העסק. אז אני אשמח אם תספרי לנו קצת על זה, קצת מאחורי הקלעים, איך את בוחרת איזה תוכן לפרסם, איזה אתגרים יש בתפקיד הזה?
לירון: לכתוב תוכן למשתלה זה בעצם גם לקרוא את השטח, לראות מה מעניין אנשים, אם יש שאלות שחוזרות על עצמן מלקוחות אז את גם בעצם צריכה להיות מעורבת באיזשהו שירות לקוחות או לשאול את הצוות מה קורה, מה מעניין אנשים. ובכלל לדבר הרבה על מה עושים בכל חודש. יש עניין עונתי של לתזכר לקוחות מה שותלים ומה עושים בכל עונה. לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו קצת חוזרים על עצמנו כי מה שנקרא, אנחנו את החומר יודעים. אבל בסופו של דבר, אנשים תמיד רוצים לקבל תזכורת. זה גם לראות מה קורה בלוח השנה, נגיד יש חגים או משהו כזה או כל מיני ימים מעניינים כמו יום איכות הסביבה, אז לציין את זה, לכתוב על זה. והרבה פעמים פשוט לראות מה מעניין אותך, אותך ולכתוב את זה. כי אם לא יהיה לך או לך איזושהי תשוקה לדבר הזה, אז את לא יכולה לכתוב תוכן שהוא טוב.
נגיד עכשיו באמת פנו כמה אנשים ושאלו ספציפית השבוע על צמחים רעילים לבעלי חיים. וכל פעם אני אומרת שאני אעשה את זה וזה ברשימה שלי וזה לא קורה. אז עכשיו החלטתי שאני מתיישבת ועושה את זה. אז צריך לעשות איזשהו ריסרצ'. כאילו באמת, רוב החומר יהיה באנגלית ברשת, רוב החומר המהימן. ודווקא החלטנו לכתוב פוסט על צמחים שהם בטוחים לבעלי חיים כי רעילים יש המון, ממש הרבה וגם כאילו למה ללכת על שלילה? אז זה נחמד שאפשר להוסיף חומר שהוא בעברית שיהיה ברשת ויהיה אמין ותמיד יש עוד מה ללמוד. בגלל זה אני מאוד אוהבת את התחום הזה.
דבר נוסף שחשוב בניהול רשתות חברתיות ונראה לי לא רק בתחום שלנו זה לייצר קשר אישי עם לקוחות או ספקים או קולגות, אפילו סלבס. כאילו לתייג, להגיב לפוסטים. והרבה מהם פתאום פונים או משתפים ואז זה ממש מגניב ומן הסתם זה גם מגדיל את החשיפה. אנחנו בגישה של לעשות גם את הדברים בהומור ולקחת בקלות. לא באמת כל דבר חייב להיות סופר פיין. ככה כמובן אני אומרת לעצמי ולא מצליחה לעשות, אבל באמת לנסות להנות מזה ואז זה גם עובר ללקוח ופשוט לנסות להעביר את האטמוספיר ואת האווירה של העסק עצמו. חייבת להיות קורלציה. ואני חושבת שבסך הכל אנחנו די מצליחים בזה.
רוני: אני ראיתי את הפוסט על החתולים. איזו אלופה את, זה הרבה יותר מועיל לכתוב באמת מה הצמחים שלא רעילים מאשר את הרשימה הארוכה של הצמחים שרעילים. ובכלל אני ממש אוהבת את התוכן שלכם. הוא קליל ומועיל בו זמנית שזה לא כזה פשוט לייצר תוכן כזה.
טוב, אז כמו שאמרת, המשתלה שלכם מאוד ותיקה והרבה משתלות קמו ונפלו במהלך כל השנים הללו. מה לדעתך הייחוד של המשתלה שלכם?
לירון: כמו שאמרתי, המשתלה קיימת 35 שנים. אנחנו משתדלים מאוד להיות עם היד על הדופק. כאילו אנחנו משתדלים להיות הכי טובים במה שאנחנו עושים. אם זה מבחינת זה שיש לנו צוות מאוד גדול שתמיד יש איזשהו אגרונום משמרת או אנחנו משתדלים שאנשים לא יעמדו בתור לקופה הרבה זמן. שתהיה שוזרת פנויה, שיהיו יועצי גינון בחוץ, שבאמת ידעו את העבודה ויכירו את הצמחים. מה עוד? שנגיד יהיה בחור שיוכל לעזור לאוטו, שיהיה לנו שלטי הסבר על הצמחים. אם צריך איש טכני שידע להרכיב מערכת השקיה או לייעץ בנושא מזיקים, אז כל הדברים האלה לפי דעתי הם תורמים לנו וגם ללקוחות שלנו כדי לייצר איזשהו מקום שיותר נעים להסתובב בו וגם להרגיש שיש לך כתובת לפניות. אם זה דרך הווצאפ או המייל או הפייסבוק. אנשים יודעים שניתן לפנות לאגרונומים שלנו בכל שאלה וזה כזה בעיניי ממש חשוב.
רוני: כן, גם בעיניי. אני חושבת שחלק מזה שמשתלה היא בעצם גם סוג של מקום בילוי, אז הרמה השירותית הגבוהה שלכם ממש הופכת את החוויה של מי שבא למשתלה לחוויה נעימה ומעשירה אפילו. אז מה שמגניב, זה שאתם המון שנים בתחום, יש לכם פרספקטיבה לאורך זמן, לאורך השנים עם כל השינויים שעברו בשנים האחרונות ונראה לי יהיה ממש מעניין לשמוע איך את רואה את השינויים האלה.
לירון: ראינו הרבה מאוד דברים שמשתנים במהלך השנים האחרונות. שוק הגינון בארץ תמיד משתנה ומתעדכן בהתאם למגמות עולמיות. נגיד, אם בשנות ה-90' ראינו אופנות כמו לשתול ברוש לימוני ולעשות כל מיני צורות מצמחים גזומים או לשתול גינות דקלים בצורה מאוד מאסיבית, למי שזוכר היה מן טרנד טרופי כזה. והיו גם כל מיני ספרים. היו מאוד, מאוד ספציפיים. נגיד היה איזה ספר על צמחים אקזוטיים, היו גם קטלוגים כמו על העצים של גבעת ברנר וערים של צמד.
אבל אז לפני 10 שנים פתאום ראינו איזה שינוי מאוד גדול. אני חושבת שזה נבע גם מתוך זה שהמדריכים שיצאו של משתלת מלצר ומשתלת העצים של פינס היו מאוד מקיפים ובעצם כל סטודנט לאדריכלות נוף, זה הפך להיות האורים והתומים שלו. וגם הכניסה של הקטלוגים האינטרנטיים. מה שקרה בעיניי זה בעצם קפיצת מדרגה מאוד גדולה מבחינת ידע ותוכן. הידע פתאום הפך להיות מאוד זמין ונגיש לכולם. אני חושבת שזה עבורי המגמה הכי בולטת שפתאום הידע קיים והוא נחלת הכלל ואם בעבר הייתה גישה כזאת של לשמור לעצמך את כל הידע שחס וחלילה לא יעתיקו ממך, אז עכשיו זה די ברור ששיווק נכון הוא כזה שבו אתה בעצם נותן מעצמך, נותן מהידע שלך על מנת לבסס את עצמך כאיזה אוטוריטה בתחום.
רוני: זו בעצם מהפכת הידע שאת מדברת עליה. שאם פעם הידע היה האישיו, אז היום בעצם הידע הוא כל כך זמין והוא רק האמצעי להשיג את התשומת לב שלנו, כמו סוג של פרסומת.
לירון: בשנים האחרונות יש אפילו שינוי יותר מרחיק לכת והוא הכניסה של הרשתות החברתיות כמו פייסבוק ואינסטגרם וגם הטיקטוק לתוך המקום הזה של התוכן של הגינון. אז נוצרו קבוצות עניין לא מעטות בנושא גינון. בלוגים וגם ולוגים שזה וידאו בלוג. וממש אפשר להתייעץ לגבי כל נושא. נגיד יש לך מזיק, אתה יכול להעלות תמונה לרשת ולקבל תשובות. רק כדאי לקחת בחשבון שלא כל התשובות יהיו נכונות. אולי כאן דווקא הצדדים הפחות מוצלחים של הנגישות והזמינות שלפעמים זה בא על חשבון מקצועיות. ולכן אני ממליצה כמו שלא היית מבססת את כל הידע שלך מתוך התייעצות רנדומלית בפייסבוק, לפחות ככה אני מקווה שאת לא עושה בדברים חשובים, אז כדאי להתייעץ נגיד בנושאים של מזיקים או תכנון גינה או דישון, כל מיני דברים כאלה, עם אנשי מקצוע שמוסמכים. אם זה בתוך משתלות או אגרונומים או אדריכלי נוף וגננים שהם מוסמכים. אז ככה זה בעיניי הצד השני של האינטרנט, של ההתייעצות באינטרנט.
אנחנו מקבלים נגיד הרבה פניות מאנשים שראו איזה צמח באינסטגרם ואז אנחנו צריכים להסביר להם שזה שבאינסטגרם משהו עובד ונראה מיליון דולר זה לאו דווקא אומר שאצלם זה יעבוד. או להפך, פתאום אנשים שגרים ממש רחוק אבל ראו איזה פרסום בפייסבוק אז הם באים עד אלינו וזה ממש מגניב, זה ממש לראות את הכוח של הרשתות החברתיות. צריך לזכור שהרשתות החברתיות מוכרות ללקוח איזושהי אידיליה כזאת, איזשהו חלום שהוא לא תמיד באמת אפשרי. לפעמים יש מן פער כזה. ואז התפקיד שלנו הוא הרבה פעמים לגשר על הפער הזה ולהסביר באמת מה אפשרי ולא אפשרי בהתאם לכל התנאים.
רוני: אוקיי. תגידי ומבחינת טרנדים, את רואה איזה טרנדים בולטים שהשתנו בשנים האחרונות בעולם?
לירון: אם אנחנו מדברים מבחינת טרנדים, אז בשנים האחרונות אנחנו רואים חזרה מסוימת לצמחים עמידים ליובש. כמובן סוקולנטיים שזה הפך להיות מילה מאוד מוכרת. שאם פעם הם היו מן סקשן נידח כזה בתוך עלומי צמחי הגן שלנו, פתאום הם קיבלו כתוב ומחלקים אותם בחתונות ולכל אחד יש איזשהו סוקולנט חמוד במרפסת. דווקא אותם הכי קל להרוג עם עודפי מים.
וטרנד נוסף זה טרנד צמחי הבית. שמאז הקורונה התפוצץ בטירוף כי אנשים היו בבית ואז הם התחילו לייחר צמחים ולהחליף ביניהם שזה משהו שהוא כל כך מתאים לסבתות של פעם לקטוף איזה צמח ולשים אותו במים. פתאום זה חוזר בגדול. כזה אנשים רוצים לייצר מן ג'ונגל אצלם בדירה. הם רוצים לחזור לטבע והם כזה מפוצצים את הבית שלהם בצמחים. אחד ההאשטגים הכי נפוצים בשנים האחרונות זה URBAN JUNGLE בעצם ג'ונגל עירוני. אז כתוצאה מזה כל מיני צמחי בית זנוחים כאלה שבאמת לא כזה היו בפרונט פתאום עושים קאמבק כצמחים אופנתיים ומגניבים. כמו מונסטרה, פילודנדרון, מגינית, ציפור גן עדן. יש גם הייפ סביב צמחים מגוונים. ככל שהגיוון הוא יותר מיוחד ויותר נדיר אז גם הערך של הצמח עולה והצמח יותר יקר. זה יכול להגיע למאות ואלפי שקלים לצמח נדיר וזה ממש כבר צמחי אספנים.
זה כבר קשור לנושא שבשנים האחרונות שוק יבוא הצמחים בארץ די נפתח ליבוא עצמאי. אפשר יחסית בקלות להביא צמחים מבורסת הפרחים בהולנד ואז הצרכן הישראלי פתאום נחשף לכל מיני צמחים שפחות הצליחו בארץ או שלא היו בעבר כמו קלדיום או קלתיאה שהיא ממש, קלתיאה זה ממש קטע בפני עצמה כי קלתיאות זה קבוצת צמחים די מפונקת. קשה מאוד להחזיק קלתיאה במצב טוב וחיונית לאורך שנים רבות. זה ממש הפך למן אתגר כזה של חובבי צמחי בית והיא גם מאוד יפה. העלים שלה מגוונים ומיוחדים. אז משתלות הגידול בארץ פתאום התחילו לגדל עוד זנים שלה. או נגיד עוד זני בת שבע פתאום נכנסו למלאי. אז אפשר לזקוף את זה בהחלט לפתיחת השוק הבינלאומי.
בעיניי לשווק חלק מהצמחים האלה המיוחדים זה באמת קצת כמו למכור אשליה או משהו ייחודי שאין לכולם. למרות שבתכלס בפועל לפעמים יותר קשה לתחזק את הצמח הזה ובאמת בפועל מונסטרה מגוונת או מונסטרה מאנקי הם בדיוק כמו מונסטרה נאה רגילה, אבל עדיין אנשים ישלמו על הסוגים המיוחדים יותר. נראה לי שזה פשוט עניין של היצע וביקוש.
בנוסף ליבוא מחו"ל, יש גם משתלות בארץ שמפתחות ומגדלות בקנה מידה מאוד גדול כמו דנציגר או חישתיל שיש להם סניפים בחו"ל ופעילות מאוד רחבה ואנחנו רואים את זה גם בסוגי הזנים שהן בוחרות שזה צמחים פורחים עם זנים משופרים. פרחים גדולים יותר, יותר עמידות, משך פריחה. לפעמים זה יהיה התאמה לאקלים הישראלי ואז גם שוק צמחי הגן הפורחים עובר איזשהו שיפור כי גם המגדלים בארץ מקבלים חומר ריבוי יותר מוצלח וגם המגדלים עצמם מאוד מקצועיים. יש בארץ גם משתלות מקצועיות כמו משתלת קרן צור של הוורדים שהיא משתלה מאוד ותיקה וממציאה את עצמה כל פעם מחדש. יש עוד הרבה משתלות מקצועיות נגיד כמו משתלת אפיפיט שהם חברים שלנו. אנשים בארץ מרגיש לי שהם לוקחים נושא, הולכים איתו עד הסוף וזה אדיר לראות את זה.
ואז אני חושבת שבמקביל לטרנד של הסוקולנטים, גם יש לנו איזה רצון לחזור לצמחים לא מפונקים. אני מרגישה שזה ממש כמו חינוך מחדש של הקהל הישראלי. אנחנו רואים את זה דרך משתלות שמגדלות צמחים מיוחדים. אני אתן פה לדוגמא את משתלת בוטניקה שאורי האגרונום שלה עושה ממש עבודת קודש בהסברה גם באקלום של מיני צמחים חדשים ועמידים יותר שלא חייבים להיות פורחים. ובהערת שוליים אני אגיד, שאורי התחיל לעבוד אצלנו בהתחלה, בהתחלה. וזה גורם לנו לגאווה גדולה. זאת אומרת, אנחנו ממש גאים בכל מי שעבד אצלנו במרוצת כל השנים והרבה מהעובדים שלנו התברגו בתחום הזה של החקלאות. זה נורא כיף לראות.
אז נגיד משתלת בוטניקה זו אחת מהמשתלות שאנחנו ממליצים לעקוב אחריהם. או נגיד משתלת נטף, איפה שאת עבדת ועכשיו יאיר ואבישג לקחו אותה. ובאמת יש עשרות מגדלים ומטפחים מצוינים בארץ בשנים האחרונות ואני בתור מישהי שבאמת רואה את התחום הרבה שנים, רואה מן פריחה מחודשת וזה נורא, נורא יפה לראות כי זה תחום לא פשוט וגם לא תמיד מתגמל חקלאות. אבל תמיד אפשר לחדש ותמיד אפשר ללמוד.
אני חושבת שבהמשך לנושא הצמחים חסכני המים, אנחנו רואים גם שמקבלי ההחלטות בגינון הציבורי לאט, לאט יורדים מכמויות העונתיים שהם שותלים ועוברים לצמחים יותר מקומיים, אולי עם פחות תחזוקה. זה באמת מן דור חדש של גננים ומתכנני נוף שמאוד רוצים ללמוד ולייצר גינות שהן גם מקיימות. יש מגמה חזקה מאוד של גינות מאכל קהילתיות ביישובים ובכלל גם בערים. צמחי מאכל הפכו למשהו מאוד נגיש לכולם. אם אנחנו מדברים על גידול אוכמניות ותותים וכל מיני פירות יער במרפסות שלזה אגב תרמה תרבות הגינון מברית המועצות. זה נראה לי כזה אנשים שהתגעגעו ורצו לאכול כאן בארץ את טעמי הילדות שלהם. אז החזירו את התחום הזה ויש גם גידול ירקות ותבלינים שבאמת קיים עכשיו בכל מרפסת. יש גם מגוון פתרונות לגינון ורטיקלי. זה פשוט אדיר בעיניי כל החקלאות האורבנית הזאת, כל התחום של העצי פרי הטרופים גדל מאוד יש התעניינות. כל זני ההדרים החדשים והתפוחים של מכון וולקני.
אם אנחנו כבר מדברים על צמחי מאכל, זה בעצם אולי לא קשור ישירות, אבל כל העולם של המסעדנות בישראל ואנשים שמדברים על אוכל, בשלנים ובלוגרים, אנשי יין וחוקרים של אוכל, אז בשנים האחרונות הקימו סצנה ממש נפלאה של אוכל מקומי שמשלבת מסורות אוכל מקומיות. אם זה המטבח הערבי ואז אנחנו גם נדבר על ליקוט צמחי בר והכנסה שלהם לגינות. אם זה גידולים שמותאמים לאקלים הים תיכוני, חקלאות שהיא מקיימת. שבפרמקלצ'ר כל העניין הזה של לדעת מאיפה האוכל שלך מגיע. אז אני חושבת שהחלוץ העיקרי כאן בעיניי לפחות בארץ הוא ד"ר אורי מאיר צ'יזיק, אבל כאמור יש תנועה מאוד יפה של דיבור על SLOW FOOD פה בארץ ואי אפשר להפריד את זה מתרבות הגינון בעיניי. כמובן גם ההבנה שצמחים יכולים לרפא אותך. צמחי מרפא, רוקחות טבעית, קוסמטיקה טבעית. זה ידע שהיה בעבר אבל פתאום הונגש לנו אחרת ואנשים מתחילים לדבר על זה וללמוד על זה. זה מדהים.
רוני: כן אני חושבת שזה בא כקונטרה לכל המרדף היומיומי הזה שאנחנו חיים בו. שאנחנו מבינים שזה לא עושה לנו טוב. והצמחים ממש יכולים לתת מענה לצורך הזה. רגע לעצור ולהיות מחובר למשהו יותר טבעי.
לירון: בתחום של הפרחים הקטופים, אנחנו רואים גם חזרה למשהו יותר טבעי ויש שני טרנדים עיקריים שאחד זה השימוש בפרחים מיובשים. אם זה ממש לקחת ולייבש פרחים כמו עד עד או גיבסנית, לבנדר או אלכריזיום ואם זה להשתמש בענפים של שיחים כמו אקליפטוס, כותנה או קורטדריה. וזה ממש הפך להיות משהו פופולרי בעיצוב.
הדבר השני שהולך עכשיו זה פחות דברים כאלה מובנים כמו שהיינו רגילים בעבר לסידורים מאוד מסודרים, אלא יותר ערבוביה של צמחים ושל סוגי פרחים כמו מן זר של קטפתי בשדה ללא מאמץ. אז כמובן שזה כמו הטרנד של האיפור הטבע ויש מאחורי זה מלא מאמץ, אבל גם את זה צריך לדעת לעשות.
גם העטיפות של הפרחים והמתנות כבר פחות הולכות למקום של ניילון ונוצץ אלא יותר שימוש בנייר ממוחזר, נייר חום, יש דפים שמעוצבים בסגנון של נייר עיתון. רפיה, נצרים. אז זה גם הולך בעצם לאותו כיוון, יותר טבעי.
עכשיו יש מן מגמה, אני לא אקרא לה טרנד כי אני רוצה להאמין שהיא לא תעלם בקרוב וזה שגיל המגננים ירד. אנחנו רואים גם אנשים צעירים במשתלה. אנשים בני 20 פלוס. גם בני נוער. וזה מאוד משמח. האמת שזה מרגיש לי כאילו כל מי שהתעניין בגינון היה מבוגר ועכשיו זה ממש לא ככה וזה כיף. זה כמובן קשור להתחזקות של הרשתות החברתיות. פתאום נגיד רואים כל מיני רילס עם שירים על צמחים או יש קטע חזק של קעקועים בוטניים שזה מהמם. כל הנושא של ההום סטיילינג, מלא אקססוריז לצמחים כמו מקרמה או מתלים מיוחדים, זה גם משהו שנכנס עם הדור הצעיר יותר. למרות שמקרמה זה גם של סבתות משנות ה-70' אבל אמרנו שהכל חוזר בסוף.
אז זה דור שהוא גם מאוד אינסטנט. אז בעצם זה שאנחנו "מכריחים" אותם במירכאות לצאת מהמסך ולבוא לקבל את כל החוויה, אני חושבת שזה דווקא משהו שהוא ייחודי למשתלות. זאת אומרת, צריך להרגיש את זה, צריך לראות את הצמחים, אתה צריך לבוא, כאילו אתה יכול לקנות באינטרנט אבל זה לא יהיה אותו הדבר באמת. ואני רוצה להגיד רגע משהו על הצעירים שזה לא הדור של פעם שעושה את הדברים כי לא נעים לו. 'אוי אני אביא מתנה כי זה לא נעים או אני אטפח את הגינה כי חס וחלילה שלא יהיה מוזנח, מה יחשבו עליי ומה יגידו עליי', אלא זה דור שעושה כי נעים לו וכי זה מפתח אותו ומקדם אותו ואני מתה על הדור הזה. אני חושבת שיש לנו מלא רעיונות ודווקא יש עתיד אם ילמדו יותר חקלאות בבתי ספר וישקיעו בתכנים ומורים. העתיד של הצעירים בארץ יהיה אפילו יותר מוצלח.
אגב, יש גם טרנדים ממש לא מגניבים כמו נגיד הדשא הסינתטי שנכנס בשנים האחרונות. וזה א', בעיניי לא כל כך יפה ו-ב' מחמם מאוד את כל הסביבה. זה נכון שדשא רגיל צורך מים, אבל גם אפשר להשקות בחוכמה ובמידה ואז זו לא צריכת מים כזאת משוגעת ואם מישהו לא רוצה את התחזוקה שיש לדשא רגיל, אז אפשר לשים כל מיני צמחי כיסוי, אבני מדרך, חיפוי קרקע נגיד של שבבי עץ. יש פתרונות יותר אקולוגיים מאשר לפרוש שטיח פלסטיק אצלך בגינה בשיא החום.
רוני: טוב, דיברנו המון על טרנדים שחזרו מפעם או השתנו לגמרי ורציתי לשאול אותך, האם את יודעת איך נוצרים הטרנדים האלה בכלל? מי בעצם קובע אותם? אם זה המשתלות שמשווקות צמח חדש ואז נוצר סביבו איזה הייפ או שהלקוחות דרך הרשתות החברתיות נדלקים על איזה משהו והוא נהיה ויראלי?
לירון: זאת שאלה ממש טובה מי קובע את הטרנד. הרשתות החברתיות או היצרנים בעצם? אז גם וגם. לפעמים יש מן מצבים של פרסום צמח או מוצר שהוא היה בעבר ופתאום הוא גורר התלהבות מחודשת ודווקא כשאנשים פרטיים ממליצים על משהו אחד לשני בקבוצות בפייסבוק או אפילו ככה בשיחות סלון או גן שעשועים ואין איזה עבודת שיווק מאוד מהוקצעת, זה לא ממומן או משהו אז זה עובד יותר טוב. ואז אנחנו רואים גם ביקוש בשטח.
חלק מהטרנדים האלה הם חלק ממגמות עולמיות רחבות יותר. כמו נגיד תנועות של האטה או תנועות של העצמה, של חיבור למקורות ומצד שני, יש גם עניין של מיתוג והשתייכות לקבוצה מסוימת. ואז אנחנו נראה אנשים שרוצים להיות יותר מסוגלים לגדל בעצמם. אנשים שהפכו לאספנים של צמחים מסוימים כי הם רוצים להשתייך ולבדל את עצמם. אני חושבת שבסופו של דבר, אנשים רוצים להרגיש חלק ממשהו ומצד שני, הם רוצים להרגיש מיוחדים, שיש להם דברים יפים בבית, שהם הצליחו לעצב את הבית בעצמם. שהצליחו לגדל בעצמם אוכל. זה ממש כמו שם הפודקאסט "צמחים DIY" זה ממש זה.
הטרנד של ה-DIY הוא סופר חזק בשנים האחרונות, DIY זה DO IT YOURSELF. וזה כי יש לנו את הצורך הזה, רמת המסוגלות שלך עולה פלאים כשאת מצליחה להוציא שורשים מענף של פוטוס שישב במים או מצליחה לגדל חסה לסלט שלך או נענע לתה וזה לא דברים מסובכים. אבל הם יוצרים לך חיבור מידי עם האוכל שלך ועם הסביבה שלך. וזה לא מבוטל. גם זה שאת מביאה מתנה לחברה ואז כל פעם שהיא תשב בבית ותסתכל על הלאקי במבו או על הרקפת הזאת היא תחשוב עלייך, זה גם עניין. אז לשאלתך, גם המשווקים קלטו את הערך המוסף הזה ורוכבים על זה. אבל בפועל, לפי דעתי, זה רצון שמגיע מתוך הלקוחות ומתוך השטח.
רוני: אני שמתי לב שתחושת המסוגלות זה הרבה פעמים יותר מספק מלקנות משהו חדש. בדיוק כמו שאת אומרת. כשאת מייצרת עבור עצמך או עבור חברה, יש בזה ערך מוסף ממש גבוה. ועכשיו בעידן של השפע שכל דבר כמעט זמין וזול ואפשר פשוט לקנות מוצר מוכן. אז כן, העניין הזה של לייחר ולגדל צמחים בעצמך זה משהו אני ממליצה לכל אחד. ומי שכבר עושה את זה, יודע גם שזה ממש ממכר בקטע בריא. ותמשיכו.
טוב לקראת סיום יש לך איזה מסר או טיפים, איזושהי המלצה למאזינים חובבי הצמחים?
לירון: אז למי מהמאזינים שרוצה להתמקצע יותר, אלה ההמלצות שלי. דבר ראשון, לקרוא. באמת, הכל פתוח והכל קיים. יש חומר גם בעברית וגם בשפות אחרות. אז אם יש צמח שמעניין אתכם, מומלץ לחפש את שמו. אני ממליצה בלטינית וככה לקבל תמונות או מידע שהוא יותר אמין. אלא אם כן זה צמח בר שהוא ארצישראלי ואז אנחנו נחפש בעברית. יש גם קטלוגים אינטרנטיים לכל המשתלות כמעט ורשימות צמחיה. נגיד כמו האתר של סימה קגן שהיא גם בת סיתריה, שכנה שלנו והיא מאקלמת צמחים. ונגיד יש לה אתר נהדר. אז אפשר לתכנן גינה לפי נושאים. אפשר לתכנן גינת פרפרים, גינה שמושכת דבורים וציפורים, גינת מאכל, גינה עם צמחים ריחניים. אז ככה אפשר לייצר לנו רשימות צמחייה ואז לבוא למשתלה ולהתייעץ לגבי מה קיים ומה מומלץ.
דבר שני, יש כל מיני קורסים של שירות ההדרכה והמקצוע של משרד החקלאות במכון הוולקני. או יש קורסים בגן הבוטני בגבעת רם שאגב, יש להם איזה מיזם מקסים של פרחי בר על שם נחמה ריבלין. הם כל הזמן עושים דברים. ויש עוד כל מיני קורסים פרטים שאפשר לעשות כמו נגיד הקורס שלך רוני. אז שווה לברר באינטרנט. ודבר שלישי, זה להסתובב במשתלות או פשוט בסביבה הקרובה שלכם, לצלם צמחים שאתם אוהבים. יש גם את הגוגל לנס שמזהה דברים בצורה יחסית טובה ואז פשוט לנסות לראות מה עובד אצלכם ומה לא, כי בסופו של דבר, זה הכל ניסוי וטעיה. כי גם אם יגידו לכם שצמח מסוים לא יעבוד בשמש או לא יעבוד בצל או לא מתאים אצלכם במרפסת, לא תמיד זה באמת נכון. זאת אומרת, זה תלוי בעוד מלא פרמטרים ופשוט צריך לעשות ניסיונות ולראות איך אתם מצליחים אשכרה להנות מגינון. זה תמיד מזכיר לי את השף בסרט "רטטוי". הוא אומר שכל אחד יכול לבשל. בעיניי כל אחד יכול לגנן ולשזור פרחים ולשתול עצים. ממש כל אחד. גם אלה שאומרים שהם רוצחי צמחים, אז בעיניי לכולם יש תקנה.
רוני: וואי אני לגמרי מסכימה איתך וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות בקורס הדיגיטלי שלי וגם בסדנאות. שזה בעצם לתת את ההבנה העמוקה של מה שהצמח צריך, איך הוא עובד, ככה שהמשתתפים אחר כך יוכלו בעצמם להבין ולקבל השראה ומוטיבציה לגדל בעצמם ולהבין מה, מה הצמח שלהם צריך. וככה לגדל ממש, לגדל לעצמם מיני משתלה בבית.
אז אחלה המלצות, תודה רבה לך ושאלה אחרונה שאני שואלת את כולם, הצמח האהוב עלייך נכון לעכשיו. אני יודעת שזה משתנה כל הזמן, אבל תמיד מעניין מה הדבר הראשון שעולה לך לראש.
לירון: טוב, אני אדריכלית נוף, קשה לי להחליט, אני אוהבת את כל הצמחים ממש. אבל אני מאוד אוהבת את פרחי הרותם והשקד. קראתי ככה גם לילדים שלי, שקד ורותם. בגדול כל הפרחים האלה של החורף והאביב הם כל כך משמחים אותי, כל הגרופיטים האלה שיוצאים פתאום מהאדמה. העצים הנשירים שמתעוררים אחרי שהם היו בתרדמה. זה פשוט, פשוט גורם ללב שלי לשיר. אני נורא, נורא, נורא אוהבת חורף.
רוני: בחירות נפלאות. אני דווקא בן אדם של קיץ, אבל הפריחות האלה של החורף תחילת האביב ממש עוזרות לי לקבל את החורף בהבנה ואפילו באהבה. לירון, אני רוצה להגיד לך ממש תודה. את מדהימה, היה לי סופר מעניין. דיברנו לכאורה על צמחים ועל גידול צמחים, אבל בעצם דיברנו על הכל. דיברנו על החיים, דיברנו על כל השינויים שהעולם עובר עכשיו. והיה לי ממש, ממש מעניין.
לירון: אז תודה רבה שאירחת אותי רוני יקרה. תמשיכי בעבודה הנהדרת שאת עושה להנגיש מידע ואם תרצו להמשיך להתעדכן איתנו, אז תחפשו את משתלת סלונר בפייסבוק או באינסטגרם ותהיו איתנו בקשר.
רוני: תודה רבה לכם המאזנים חובבי הצמחים ותודה ענקית לטטראן על המוזיקה האדירה שלהם, יאללה ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments