top of page

לשחק עם העובדות - המתיישבים של קטאן ואיים בודדים

ברוכים הבאים ל"לשחק עם העובדות", הפודקאסט שבו אספר עובדות לא-שגרתיות וסיפורים שוואלה הם מעניינים דרך משחקי קופסה. והפעם אדבר על אחד המשחקים הפופולאריים ביותר: המתיישבים של קטאן, ואענה על שלל שאלות שכנראה שמעולם לא שאלתם את עצמכם, כמו: איך אי יכול עדיין להיות בודד ונטוש, גם בעולם הצפוף של ימינו? למה תיירים ביפן נוהרים לאי שבו יש מפעל נשק כימי לשעבר? ואיזה סוד מסתתר מאחורי שמורת הציפורים שיושבת על אחת מפיסות הנדל"ן המבוקשות בעולם?

 

(הערת המתמללת) קובץ זה לא עבר הגהה דקדוקית וייתכן בהחלט שהוא לא מכיל 100% מהנאמר בפרק. עם זאת, הרוב הגדול כאן. קריאה נעימה.


שלום וברוכים הבאים ל"לשחק עם העובדות". אני רחלי ווקס, ובכל פרק אני אספר לכם דברים מעניינים על העולם ובכלל – דרך משחקי קופסה. 

אז בתור התחלה, עם זה שזו הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים ככה, מעל גלי האתר, אם אפשר לומר את זה גם על פודקאסטים, אני אספר לכם בקצרה מי אני, למי שלא מכיר. אז אני רחלי, אני עיתונאית סביבה ומדע בסוכנות הידיעות "זווית", מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, ככה שאם אתם נכנסים לפעמים ל-Ynet, או למאקו, או לוואלה, או להארץ, כנראה שקראתם כתבה שלי. חוץ מזה אני גם כותבת סיפורים, מרצה על כלמיני דברים מעניינים בכל מיני הזדמנויות, מדריכה בספרייה הלאומית כשאין קורונה, ובעיקר אני אוהבת מאוד לגלות דברים חדשים. ואם יוצא, גם לספר לאנשים עליהם, זה תמיד נחמד.

אל התחום של משחקי קופסה הגעתי לא כזה מזמן, אני נהנית לשחק, ולאחרונה שמתי לב יותר ויותר לסיפורי המסגרת שיש לכל משחק קופסה כזה. בטח שמתם לב, גם אם אתם לא שחקנים כבדים וגם אם אתם לא משחקים בכלל במשחקי קופסה, שמשחקים "מתרחשים" כביכול בכל מיני נקרא לזה סביבות שונות - בחלל, או באיזה עולם קסום, או בכלל בעולם שלנו, ואנחנו עושים בכל משחק דברים שונים, כמו ליישב איים בודדים, או להכין יין, או לאסוף סושי. בעצם משחקי הקופסה מספקים לנו הצצה קטנה לעולם כלשהו, ובאלה מהם שעשויים טוב אנחנו גם יכולים ללמוד, טיפה, על העולם הזה.

אז בפודקאסט הזה אני ארחיב את ההצצה הזו, ואספר לכם עובדות מעניינות, סיפורים שאולי אתם לא מכירים וכלמיני אנקדוטות שגיליתי ואהבתי על העולם שהמשחק חושף אותנו אליו. אלה מכם שמשחקים יוכלו בתקווה להנות קצת יותר בפעם הבאה שתשחקו את המשחק, ואלה מכם שלא משחקים בתקווה יגלו בהאזנה הקצרה הזו דברים שיהיה להם כיף לשמוע ולדעת.

בכל פרק נתמקד במשחק קופסה אחר, נספר עליו מאוד בקצרה, ואז נצלול לעולם התוכן שלו, כשהיום נתחיל, איך לא, עם קטאן.

אז המתיישבים של קטאן. או המתנחלים של קטאן. או settlers of catan. או פשוט קטאן. אחד המשחקים המוכרים והאהובים והפופולריים, שגם הצליחו לחצות מהעולם של שחקני הקופסה דיי אל המיינסטרים, ואפשר לדון בלמה זה קרה, אם זה בגלל הפשטות היחסית של המשחק, או האלמנט של המזל שיש בו, או, שזה מה שאני חושבת, האלמנט החברתי, של מסחר ממולח בין אנשים ולדפוק את החבר שלך כי שמת עליו את השודד ונו שמת עליי את השודד בפעם שעברה ותשים עליו אבל הוא מנצח ואם תשים עליי אתה ישן על הספה הלילה ואנחנו לא מדברים יותר לעולם ובלה בלה בלה. 

בכל מקרה, למי שלא מכיר, קטאן, או קטאן, הוא אי בודד שלא יושב מעולם, אבל במפתיע אפשר להפיק בו שלל משאבים: עץ, לבנים, כבשים, שיבולים, ברזל, ולדיונים של איך לקרוא לכל אחד מהם ואם זה לבנים או חמר, או שיבולת או חיטה או שעורה או… חמץ, כשמשחקים בפסח, אל כל הדיונים האלה אני לא הולכת להיכנס. בקיצור, כל שחקן ושחקנית מנסים לבנות דרכים, יישובים, ערים, ליישב את קטאן ולחצוב את המשאבים שלו, לקנות קלפי פיתוח מסתוריים שמקדמים אותם במטרותיהם, לא להישדד בדרך, ולהגיע אל המטרה הנכספת: (פאוזה) 10 נקודות.

עכשיו, לפני שניכנס יותר לעומק לעולם התוכן, לסיפור המסגרת של העולם של קטאן, שווה לדבר לרגע קצר על הסיפור שמאחורי קטאן. חלקכם אולי מכירים אותו, 

קטאן יצא לשוק ב-1995, והוא פותח על ידי קלאוס טוֹיבר, מנהל מעבדת שיניים מגרמניה, שהעביר את הזמן החופשי שלו בלהמציא משחקי קופסה ולנסות אותם על המשפחה שלו. הבן שלו מספר שהוא היה שם קומיקס של מיקי מאוס על השולחן לידם למקרה שהוא, הבן, ישתעמם. עד היום נמכרו כבר יותר מ-20 מיליון עותקים של המשחק ברחבי העולם.

ההשראה של קלאוס טויבר למשחק באה מהויקינגים, והמסעות שלהם לאיסלנד, אי בודד ומסתורי בלב העולם הקפוא…  (ונדבר על קטנים יותר…)

כשאנחנו חושבים על איים בודדים, נטושים, שלא גר בהם אף אחד בכלל בכלל, זה נראה לנו כמו משהו מהעבר הרחוק או מהסרטים ומהטלוויזיה, או, נגיד, ממשחקי קופסה, אבל גם היום ובמציאות יש לא מעט איים בודדים באמת. ואני רוצה להתחיל דווקא עם הכי גדול מתוכם. אז האי הבודד הכי גדול בעולם הוא האי דבון שבקנדה. חוץ מזה שהוא האי הבודד הכי גדול בעולם, הוא גם האי ב-27 בגודלו בעולם בכלליות, והשטח שלו הוא 55,247 ק"מ ריבועי, שזה בערך פעמיים וחצי מהשטח של מדינת ישראל, כלומר, לא מעט לאי נטוש באמצע שומקום. דבון הוא חלק מקבוצת איים בשם איי המלכה אליזבת, שנמצאת בצפון-צפון של קנדה, ככה ש… וול, די קר שם, בלשון המעטה. אגב, הוא לא האי הכי גדול בקבוצת איי המלכה אליזבת, האי הכי גדול שם נקרא Ellesmere (אלסמיר), וגם בו גרים רק 191 איש בסך הכל, והרבה פחות מזה בחורף. גם בדבון החורף לא בדיוק כיפי, הטמפרטורה בו עומדת על סביב מינוס 30 מעלות צלזיוס והשמש לא טורחת כ"כ לזרוח. עכשיו, אם אתם אוהבים לטייל במקומות הזויים, כמוני, אולי אתם תוהים אם אפשר לבקר באי הזה, והתשובה היא כן, זה פשוט… לא פשוט. יש כלמיני קרוזים באזור הארקטי וכולי שמגיעים לשם, פשוט אל תבנו על מלון, או על בריכה, או על מים זורמים, כי אנחנו מדברים, כמו שאמרתי, על מקום נטוש באמת. 

החלק היחיד בדבון שם שאי פעם היה מיושב הוא Dunas Harbour. ואם אני מדברת על דונאס הרבור אני חייבת להזכיר את השם שלו בשפה האינואיטית המקומית: Talluruti, אני מקווה שאני הוגה את זה נכון, האינואיטית המזרח-קנדית שלי היא לא מה שהיא הייתה, והמשמעות של השם הזה הוא סנטר של אישה עם קעקועים עליו. הממ. בכל מקרה, ב-1934 עברו לדונאס הרבור, או הועברו לשם, 52 ילידים, אינואיטים, אבל הם חזרו למיינלנד, לחלק היבשתי של קנדה, אחרי 13 שנה, כי מזג האוויר שם היה נורא, אני יודעת שזה מפתיע אתכם, אבל האקלים שם היה הרבה יותר קר, הרוח הייתה מזעזעת. עכשיו, ב-1945 שוב ניסו ליישב את דונאס הרבור, העבירו לשם פטרול של המשטרה של קנדה, אם אתם חושבים שהשירות הצבאי שלכם היה גרוע, אבל גם זה החזיק עד 51', בגלל "בעיות עם קרח". שוב, מפתיע מאוד. 

מה שכן יש שם, גם היום, זה תחנות מחקר. אז תחנת המחקר הראשונה הוקמה ב-1960, ויש בה דברים מטורפים כמו חשמל. גם היא נמצאת במיקום עם שם מקסים - Truelove Lowlands. כן.

תחנת המחקר השנייה בדבון מיועדת לחקר מאדים, מה שמביא אותנו לאחת הנקודות שדבון ידוע בהן, עד כמה שדבון… ידוע, וזה הדמיון שלו למאדים. עכשיו על מאדים אנחנו בטוח נדבר שוב בפודקאסט הזה, הבורדגיימרים שמקשיבים לי כרגע לא צריכים להתאמץ מאוד כדי לחשוב על משחק מופלא שכולל את מאדים ואולי איזו הארצה שלו, בא', אבל נראה לי שהרבה יודעים שמאדים הוא… וול, קר, נטוש, מבודד, סלעי, מדברי - כמו דבון. אז בתחנת המחקר המאדימית בדבון עושים ניסויים שמדמים משימות חלל על מאדים, או על הירח, בודקים איך ה"אסטרונאוטים" מסתדרים בתנאים האלה, מנסים טכנולוגיות חדשות, ובקיצור מתכוננים לעתיד שבו האנושות תגיע אל מאדים. אגב, משימות כאלה לא מבצעים רק הרחק הרחק בדבון, גם אצלנו בישראל פועלת תוכנית D-Mars, שבתוכנית הזו מתנדבים שנבחרים בקפידה יוצאים ל"משימות חלל" במקום אחר שקצת מזכיר את מאדים – מצפה רמון. אגב המשימה האחרונה ב-D-Mars נגמרה ממש לא מזמן, בסוף נובמבר. 

אז דבון כמו שאמרתי הוא האי הבודד הכי גדול בעולם, אבל יש עוד המון קטנים יותר, או הרבה יותר קטנים, ולרוב יש סיבה טובה שהם לא מיושבים. יש למשל את האי Ōkunoshima שביפן, לא מאוד רחוק מהירושימה, ודיי קטן, ההיקף שלו הוא 4.3 קילומטרים, ובין השנים 1929 עד 1945 היה בו מפעל של נשק כימי. כן, לא בדיוק פיסת נדל"ן אטרקטיבית. ב-1945, כשבעלות הברית ניצחו את יפן במלחמת העולם השנייה, הם אסרו על היפנים להשתתף בכל סוג של מלחמה, וחוץ מזה שזה גרם ליפנים לקחת את כל האנרגיה שהם השקיעו בכיבוש העולם והטלת אימה על אסיה כולה ולהשקיע אותה בהמון טכנולוגיה ואנימה משונה, הם גם הפסיקו את הפעילות במפעל הנשק הכימי בŌkunoshima. היום יש באי מוזיאון בנושא סכנות הנשק הכימי, ואפשר לקחת לשם מעבורת (לא יודעת אם כרגע, אבל באופן כללי), אבל האמת היא שתיירים אוהבים להגיע לשם בעיקר בגלל הארנבים. כן, ארנבים, האי הזה מלא כולו במלא מלא מלא ארנבים. עכשיו בטח תשאלו איך לעזאזל ארנבים הגיעו לשם. ובכן, יש סברה רווחת שהארנבים האלה הם צאצאים של ארנבי מעבדה מסכנים מהתקופה של מפעל הנשק הכימי, ואכן היו לצערנו ארנבים שעשו עליהם ניסויים במפעל הזה. אבל, יש דעות שלפיהן הארנבים שהיו הורדמו כשהמפעל פורק, והארנבים האלה הגיעו ממקור אחר, כמו זוג בריטים שהגיעו לאי, או איזה בית ספר סמוך ששיחרר אותם, וכמו שאנחנו יודעים, ארנבים עושים הרבה… ילדים, אז מהר מאוד המקום הזה הפך להיות, מה שמכונה שם "אי הארנבים". אגב, זה לא המקום ה… חייתי, נקרא לזה, היחיד ביפן, ויש שם מקומות כמו אי החתולים, או כמו שאני מעדיפה לקרוא לו, גן עדן עלי אדמות, ואולי נדבר עליו אם אני אעשה פרק על המשחק, The Isle of Cats, ויש גם את נארה, שהיא אומנם לא אי, אבל היא עיר ליד קיוטו ואוסקה, שמלאה בהמון איילים, שהם חמודים וידידותיים וכמובן שקצת חצופים, אני יכולה להגיד מחווייתי האישית שם :). 

עוד אי בודד מעניין נמצא דווקא באחד המקומות הכי פחות בודדים שאני יכולה לחשוב עליהם - ניו יורק סיטי. האי North Brother הוא אי קטן, בגודל של כ-80 דונם, שנמצא בחלק הצפוני יותר של האיסט ריבר, לא רחוק מאחיו הקטן יותר, האי South Brother. הסיבה שפיסת הנדל"ן באזור המאוד מבוקש הזה נטושה היא שכיום זה אתר קינון מוגן של ציפורים, בעיקר של אנפות. פעם, המקום הזה היה בית חולים, פעל בו בית החולים Riverside, שנפתח ב-1885 בתור מתקן בידוד לחולי אבעבועות שחורות. אחר כך הוא שימש כמתקן בידוד למחלות מדבקות "נחמדות" אחרות, כמו מחלות מין וטיפוס. אחת התושבות או האסירות המפורסמות של בית החולים הזה הייתה מרי מאלון, שכונתה Typhoid mary, מרי טיפוס. היא הייתה החולה הא-סימפטומטית הראשונה בטיפוס הבטן שהתגלתה, והיא עבדה בתור טבחית - מה שלא בדיוק אידיאלי כשאת, כאמור, חולה בטיפוס הבטן. משערים שהיא הדביקה מעל 50 איש במחלה, ולפחות 3 מהם מתו. היא סירבה להפסיק לעבוד כטבחית, בשבילה זו הייתה הדרך… להתפרנס, ואז לא הייתה באמת דרך טובה לטפל במחלה, אז בסופו של דבר היא הייתה מאושפזת בכפייה, אפשר לומר, במשך מעל 20 שנה, ושם היא גם מתה ב-1938. זה לכל אלה מאיתנו שמתבאסים על בידוד של שבועיים. בכל מקרה, בית החולים ריברסייד נסגר ב-1942, והבניינים שלו שימשו בהתחלה כמקום מגורים לחיילים משוחררים, ואחר כך היה שם מרכז גמילה מסמים לצעירים, אבל הוא נסגר ב-1963. יש שאומרים שרוחותיהם של אלה שסבלו ושמתו בבית החולים ריברסייד רודפות את האי עד היום. אבל נראה שלציפורים זה לא ממש מפריע.

אז. עד כאן הפרק הראשון של "לשחק עם העובדות", אני הייתי רחלי ווקס, אני עדיין רחלי ווקס, ובפרק הבא נצלול לתוך משחק קופסה אחר ונראה לאיזה עולמות מעניינים הוא יכול לקחת אותנו. ולא, אני לא הולכת לדבר על פנדמיק. אז אני אשמח אם תצטרפו אליי שוב, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפודקאסט באפליקציות הפודקאסטים השונות, ולעשות סאבסקרייב או פולואו או איך שלא קוראים לזה באפליקציה החביבה עליכם, חוץ מזה אתם מוזמנים לעשות לייק לדף הפייסבוק שלי, "רחלי עושה דברים", שבו אני מעדכנת על כל שלל הדברים המגניבים שאני עושה וכמובן על פרקים חדשים של הפודקאסט, או לבקר להנאתכם באתר האינטרנט שלי, שבו אגב יש גם אפשרות להירשם לעדכונים במייל למי שמעדיפים, שהכתובת שלו היא racheli.rf.gd, זה r-a-c-h-e-l-i, נקודה r-f, נקודה g-d, נשבעת שזה לא וירוס. וזהו, וואי זה היה כיף (אפשר כפיים כיף)! אה כן, בכל מקרה, אנחנו ניפגש ממש כאן בחודש הבא. אז תודה שהקשבתם, ומקווה שנהנתם, וביי ביי.

0 views0 comments

Comments


bottom of page