ברוכים הבאים ל"לשחק עם העובדות", הפודקאסט שבו אספר עובדות לא-שגרתיות וסיפורים שוואלה הם מעניינים דרך משחקי קופסה. והפעם אדבר על אחד המשחקים הפופולאריים ביותר: המתיישבים של קטאן, ואענה על שלל שאלות שכנראה שמעולם לא שאלתם את עצמכם, כמו: איך אי יכול עדיין להיות בודד ונטוש, גם בעולם הצפוף של ימינו? למה תיירים ביפן נוהרים לאי שבו יש מפעל נשק כימי לשעבר? ואיזה סוד מסתתר מאחורי שמורת הציפורים שיושבת על אחת מפיסות הנדל"ן המבוקשות בעולם?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/01/2021.
[מוזיקת פתיחה]
היי לכולם, וברוכים הבאים ל"לשחק עם העובדות". אני רחלי, רחלי ווקס, ובכל פרק אני אספר לכם כל מיני דברים מעניינים על העולם ובכלל דרך משחקי קופסה.
אז בתור התחלה, בתור הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים ככה, מעל גלי האתר, אם אפשר עדיין להגיד את זה על פודקאסטים, [מגחכת] אני אספר לכם בקצרה קצת מי אני, למי שלא מכיר אותי. אני רחלי, אני עיתונאית סביבה ומדע בסוכנות הידיעות "זווית", מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, ככה שאם אתם נכנסים לפעמים ל-"Ynet" או ל"מאקו" או ל"וואלה" או ל"הארץ", כנראה שקראתם כתבה שלי. חוץ מזה אני גם כותבת סיפורים, מרצה על כל מיני דברים מעניינים בכל מיני הזדמנויות, אני מדריכה בספרייה הלאומית, כשאין קורונה, ובעיקר אני אוהבת מאוד לגלות דברים חדשים. ואם יוצא לי גם לספר לאנשים עליהם, זה, זה תמיד נחמד.
אז אל התחום של משחקי קופסה הגעתי בתכלס לא כזה מזמן, אני נהנית לשחק, כבר כמה שנים, ולאחרונה התחלתי לשים לב יותר ויותר לסיפורי המסגרת שיש לכל משחק קופסה כזה. עכשיו, בטח שמתם לב, גם אם אתם לא שחקנים כבדים וגם אם אתם לא משחקים בכלל במשחקי קופסה, אולי אתם יודעים שמשחקים מתרחשים כביכול בכל מיני… נקרא לזה סביבות שונות, אם זה בחלל, או באיזה עולם קסום, או אולי זה בעולם שלנו בכלל, ואנחנו עושים במשחקים האלה כל מיני דברים שונים ומשונים, אם זה ליישב איים בודדים, או להכין יין, או לאסוף סושי. בעצם אפשר להגיד שמשחקי הקופסה מספקים לנו סוג של הצצה קטנה לעולם כלשהו, וממשחקים שעשויים טוב אנחנו יכולים גם ללמוד משהו, ללמוד טיפה על העולם הזה שהמשחק עוסק בו.
אז בפודקאסט הזה אני ארחיב קצת את ההצצה הזאתי ואני אספר לכם כל מיני עובדות מעניינות, כל מיני סיפורים שאולי אתם לא מכירים, כל מיני אנקדוטות שגיליתי ושאהבתי על העולם הזה שהמשחק חושף אותנו אליו. עכשיו, אלה מכם שמשחקים יוכלו בתקווה להנות קצת יותר בפעם הבאה שהם ישחקו את המשחק, ואלה מכם שלא משחקים, אני מקווה שיגלו בהאזנה הקצרה הזאתי כל מיני דברים שיהיה להם כיף לשמוע ולדעת ולהתעניין.
בכל פרק אנחנו נתמקד במשחק קופסה אחר, נספר עליו מאוד בקצרה, ואז נצלול לתוך עולם התוכן שלו, כשהיום אנחנו נתחיל, איך לא, עם [מתופפת על השולחן] "קטאן". קלטתם? קלטתם את האפקטים הקוליים המטורפים שהיו כאן עכשיו?
בכל מקרה, "קטאן", "המתיישבים של קטאן", או "המתנחלים של קטאן", או "Settlers of Catan", או… בוא נקרא לזה פשוט "קטאן". אז אנחנו מדברים פה על אחד המשחקים הכי מוכרים ואהובים ופופולריים, זה משחק שגם הצליח לחצות מהעולם של שחקני הקופסה הרציניים והמחוייבים תכלס די אל המיינסטרים. אפשר לדון בלמה זה קרה, אם זה בגלל שזה משחק פשוט יחסית, אם זה האלמנט של המזל שיש בו, או אם זה מה שאני חושבת, שזה כל האלמנט החברתי הזה של המסחר הממולח שאנחנו מקיימים בינינו כשאנחנו משחקים את המשחק, עם איך שאנחנו דופקים את החברים שלנו או לא דופקים אותם, ושמים עליהם את השודד או לא שמים עליהם את השודד, ומתווכחים איתם ו… אני שמעתי על חברויות שנוצרו ונשברו בגלל שמישהו הטיל 7.
בכל מקרה, למי שלא מכיר, "קטאן" [במלעיל], או "קטאן" [במלרע], הוא אי בודד שלא יושב מעולם, אבל [מגחכת] במפתיע אפשר להפיק בו שלל משאבים: עץ, לבנים, כבשים, שיבולים, ברזל, ולכל הדיונים של איך לקרוא לכל אחד מהם ואם זה לבנים או חמר, אם זה שיבולת או חיטה או שעורה או… טוב, פעם ששיחקנו את זה בפסח קראנו לזה בכלל חמץ, אל כל הדיונים האלה אני לא הולכת להיכנס. בקיצור, כל שחקן ושחקנית מנסים לבנות דרכים, יישובים, ערים, ליישב את קטאן ולחצוב את המשאבים שלו, לקנות קלפי פיתוח מסתוריים שמקדמים אותם במטרות שלהם, לא להישדד בדרך, ובסופו של דבר להגיע אל המטרה הנכספת - 10 נקודות.
עכשיו, לפני שניכנס יותר לעומק לעולם התוכן, לסיפור המסגרת של העולם של "קטאן", שווה לדעתי לדבר ממש בקצרה על הסיפור שמאחורי "קטאן". אז "קטאן" יצא לשוק ב-1995, והוא פותח על ידי קלאוס טויבר, שהיה אז מנהל מעבדת שיניים מגרמניה, והוא העביר את הזמן החופשי שלו בלהמציא משחקי קופסה ולנסות אותם על המשפחה שלו. הבן שלו מספר שהוא היה שם חוברות קומיקס כאלה של מיקי מאוס על השולחן לידם בזמן שהם היו משחקים, למקרה שהוא, כאילו, שהבן ישתעמם באמצע המשחק. בכל מקרה, זה היה אז. היום הוא כבר ממש לא מנהל שום מעבדת שיניים, עד היום נמכרו כ… יותר מ-20 מיליון עותקים של המשחק ברחבי העולם, וכולם משחקים "קטאן" ונהנים מאוד.
ההשראה של קלאוס טויבר למשחק הגיעה מהוויקינגים, מהמסעות של הוויקינגים לאיסלנד, כשזה עוד היה איזה אי בודד ומסתורי בלב העולם הקפוא… אני לא הייתי באיסלנד, אני חייבת להגיד, אז אני לא יודעת איך הוא היום, אני מתארת לעצמי שהוא קצת פחות בודד, כנראה עדיין די קפוא… כנראה עדיין לא עם המון אנשים, אבל האיים הבודדים שאני רוצה לדבר עליהם היום הם איים בודדים ממש, כמו שקטאן הוא בתחילת המשחק, לפני שאנחנו ממלאים אותו בכל היישובים שלנו בצבעיהם השונים. וכשאנחנו חושבים על איים בודדים, על מקומות נטושים שלא גר בהם אף אחד בכלל בכלל, באמצע הים, זה נראה לנו הרבה פעמים כמו משהו שהוא מהעבר הרחוק או מהסרטים או מהטלוויזיה, או לא יודעת, נגיד, ממשחקי קופסה, אבל גם היום ובמציאות שלנו מחוץ לכל עולמות המשחקים וכולי, יש לא מעט איים בודדים באמת.
ואני רוצה להתחיל דווקא עם הכי גדול מתוכם, כי התחלתי לקרוא עליו ואז היה לי מאוד מעניין ואני רוצה לספר לכם, ואני מקווה שגם לכם יהיה מאוד מעניין. אז האי הבודד הכי גדול בעולם הוא אי בשם דבון, שנמצא בקנדה. יש עוד מקומות בשם דבון בעולם, כמו העיר בבריטניה, כאן אנחנו מדברים על האי דבון שבקנדה. שהוא גם האי הבודד הכי גדול בעולם, חוץ מזה הוא גם האי ה-27 בגודלו בעולם בכלליות, השטח שלו הוא 55,247 קילומטר ריבועי, זה… אני אוהבת לספור דברים במדינות ישראל - השטח של דבון הוא בערך פעמיים וחצי מהשטח של מדינת ישראל, כלומר אנחנו מדברים על לא מעט בשביל אי נטוש באמצע שומקום. ודבון הוא חלק מקבוצת איים שנקראת איי המלכה אליזבת, היא נמצאת בצפון-צפון של קנדה, ככה ש… כן, זה מקום די קר, בלשון המעטה. אגב, זה לא האי הכי גדול בקבוצת איי המלכה אליזבת, האי הכי גדול שמה נקרא אלסמיר, וגם באלסמיר גרים בסך הכל רק 191 איש… זה הערכה ממש מדויקת, 191 איש. טוב, כאילו… הגיוני, אם יש לכם אי עם 191 איש, כנראה שתשימו לב לרמת האיש הבודד. בחורף באלסמיר יש הרבה פחות אנשים מה-191 איש האלה, וגם בדבון, אם נחזור לדבון, לאי הבודד הגדול ביותר בעולם שדיברנו עליו, החורף שמה הוא לא בדיוק כייפי, הטמפרטורה בו עומדת על סביב מינוס 30 מעלות צלזיוס ככה, יש ימים גם יותר קרים, והשמש לא טורחת כל כך לזרוח.
עכשיו, אם אתם כמוני אוהבים לטייל במקומות הזויים, אולי אתם תוהים איך אפשר לבקר באי הזה, והתשובה היא שאפשר, קודם כל, לבקר באי הזה, זה פשוט לא כל כך… פשוט. [מגחכת] יש כל מיני קרוזים וכולי באזור הארקטי שמגיעים לשם, פשוט אל תבנו על מלון או על בריכה או על מים זורמים, כי אנחנו מדברים, כמו שאמרתי, על מקום נטוש באמת.
החלק היחיד בדבון שאי פעם היה מיושב הוא מקום בשם Dunas Harbour [כך במקור], שאם אני מדברת על דונאס הרבור אני חייבת להזכיר את השם שלו בשפה האינואיטית המקומית, השם שלו הוא Talluruti, אני מקווה שאני הוגה את זה נכון באיזשהי צורה, האינואיטית המזרח-קנדית שלי היא לא בדיוק מדהימה. בכל מקרה, המשמעות של השם הזה בשפה המקומית הוא סנטר של אישה עם קעקועים עליו. הממ. בכל מקרה, ב-1934 עברו לדונאס הרבור, או אולי אני צריכה להגיד הועברו לשם, 52 ילידים, אינואיטים, אבל הם חזרו למיינלנד, כאילו, לחלק היבשתי של קנדה, אחרי 13 שנה, כי מזג האוויר שם היה נורא. אני יודעת שזה מפתיע אתכם, אבל האקלים שם היה הרבה יותר קר ממה שהם היו רגילים אליו, גם בתור אוכלוסיות ילידיות של קנדה, הרוח הייתה פשוט מזעזעת. עכשיו, ב-1945 שוב ניסו ליישב את דונאס הרבור, העבירו לשם פטרול של המשטרה של קנדה, אם אתם חושבים שהשירות הצבאי שלכם היה גרוע… אבל גם זה החזיק עד 1951, בגלל מה שהם קראו לו "בעיות עם קרח". שוב, מפתיע מאוד.
מה שכן יש שם, גם היום, זה תחנות מחקר, כמו בכל מיני מקומות שכוחי אל שאף אחד לא רוצה להיות בהם. אז תחנת המחקר הראשונה הוקמה שם ב-1960, ויש בה דברים מטורפים כמו חשמל. וגם היא נמצאת במיקום עם שם מקסים, שנקרא Truelove Lowlands. כן, זה נחמד מאוד.
עכשיו, חוץ מהתחנה הזאתי יש עוד תחנת מחקר, שהוקמה בסוף שנות ה-90, שהיא מיועדת לחקר מאדים. מה שמביא אותנו לאחת הנקודות שדבון ידוע בהן, כאילו, עד כמה שדבון… ידוע, באיזשהי צורה, וזה הדמיון שלו למאדים. על מאדים אנחנו בטוח נדבר שוב בפודקאסט הזה, כן? הבורדגיימרים שמקשיבים לי כרגע לא צריכים להתאמץ מאוד כדי לחשוב על משחק מופלא שכולל את מאדים ואולי איזו הארצה שלו, בא', אבל נראה לי שהרבה יודעים שמאדים הוא… well, קר, נטוש, מבודד, סלעי, מדברי - כמו דבון. אז בתחנת המחקר המאדימית שבדבון עושים ניסויים שמדמים משימות חלל על מאדים, או על הירח. הם בודקים איך האסטרונאוטים, או מי שמדמים אותם לפחות, איך הם מסתדרים בתנאים האלה, הם מנסים כל מיני טכנולוגיות חדשות, בקיצור הם מתכוננים לעתיד שבו האנושות תגיע אל מאדים. הממ. אגב, משימות כאלה, חלקכם אולי שמעתם על זה, לא מבצעים משימות כאלה רק הרחק הרחק בדבון שבקצה העולם, גם אצלנו בישראל פועלת תוכנית "D-Mars", שבה מתנדבים שנבחרו בקפידה יוצאים למעין משימות חלל במקום אחר שקצת מזכיר את מאדים, שהוא מצפה רמון.
אז… דבון, כמו שאמרתי, הוא האי הבודד הכי גדול בעולם, אבל יש עוד המון איים בודדים קטנים יותר, או הרבה יותר קטנים במקרים מסוימים, ולרוב יש סיבה טובה שהם לא מיושבים. יש למשל את האי אוקונושימה שביפן, הוא נמצא לא מאוד רחוק מהירושימה, והוא די קטן, ההיקף שלו הוא 4.3 קילומטרים, ובין השנים 1929 עד 1945 היה בו מפעל של נשק כימי. כן, זה לא בדיוק פיסת נדל"ן אטרקטיבית. עכשיו, ב-1945, כשבעלות הברית ניצחו את יפן במלחמת העולם השנייה, הם אסרו על היפנים להשתתף בכל סוג של מלחמה, וחוץ מזה שזה גרם ליפנים לקחת את כל האנרגיה שהם השקיעו בכיבוש העולם ובהטלת אימה על אסיה כולה ולהשקיע אותה במקום זה בהמון טכנולוגיה ובאנימה משונה, הם גם הפסיקו את הפעילות במפעל הנשק הכימי שבאוקונושימה. והיום יש באי מוזיאון בנושא סכנות הנשק הכימי, ואפשר לקחת לשם מעבורת, אני לא יודעת אם כרגע, אבל באופן כללי, אבל האמת היא שתיירים אוהבים להגיע לשם לא רק בגלל הנשק הכימי, עד כמה שזה… כאילו, זה… זה כן, עד כמה שזה מעניין, הם אוהבים להגיע לשם בעיקר בגלל הארנבים. כן, שמעתם נכון, אמרתי ארנבים. [מגחכת] האי הזה מלא כולו במלא מלא מלא ארנבים. עכשיו, אתם בטח תשאלו איך לעזאזל ארנבים הגיעו לשם. ובכן, [צוחקת] יש סברה רווחת שהארנבים האלה הם צאצאים של ארנבי מעבדה מסכנים מהתקופה של מפעל הנשק הכימי, ואכן לצערנו היו ארנבים שעשו עליהם ניסויים במפעל הזה, אבל יש דעות שלפיהן הארנבים שהיו שם הורדמו כשהמפעל פורק, ושהארנבים האלה הגיעו ממקור אחר, כמו אולי זוג בריטים שהגיעו לאי, או איזה בית ספר סמוך ששחרר אותם, ו… איך שהם לא הגיעו לשם, כמו שאנחנו יודעים, ארנבים עושים הרבה מאוד… ילדים, אז מהר מאוד המקום הזה הפך להיות מה שמכונה שם אי הארנבים. אגב, זה לא המקום ה… לא יודעת, חייתי, [מגחכת] היחיד ביפן, יש שמה עוד מקומות נחמדים מאוד, כמו אי החתולים, או כמו שאני מעדיפה לקרוא לו, גן עדן עלי אדמות… כן, ואולי נדבר על אי החתולים הקסום אם אני אעשה פרק על המשחק "The Isle of Cats". ויש גם את נארה, ביפן, שהיא אמנם לא אי, אבל לענייננו זו עיר ליד קיוטו ואוסקה שמלאה בהמון המון איילים, והם חמודים וידידותיים מאוד וכמובן שהם קצת חצופים, זה אני יכולה להגיד מחווייותי האישית שם בנארה.
כן, חזרה לישראל. או יותר נכון, לאיים בודדים אחרים בקצה העולם. [צוחקת] עוד אי בודד מעניין נמצא דווקא באחד המקומות הכי פחות בודדים שאני יכולה לחשוב עליהם, שהוא ניו יורק סיטי. האי שנקרא North Brother הוא אי קטן, בגודל של 80 דונם, שנמצא בחלק הצפוני יותר של האיסט ריבר, לא רחוק מאחיו הקטן יותר, האי South Brother. עכשיו, הסיבה שפיסת הנדל"ן באזור המאוד מבוקש הזה נטושה, היא שכיום זה אתר קינון מוגן של ציפורים, בעיקר של אנפות. עכשיו, פעם המקום הזה היה בית חולים, פעל בו בית החולים "ריברסייד", שנפתח ב-1885 בתור מתקן בידוד [מגחכת] לחולי אבעבועות שחורות. אחר כך הוא שימש בתור מתקן, גם כן, של בידוד למחלות מדבקות נחמדות אחרות, כמו מחלות מין וטיפוס הבטן. אחת התושבות, או אולי צריך להגיד האסירות, המפורסמות של בית החולים הזה הייתה מרי מאלון, שכונתה Typhoid Mary, או מרי טיפוס. היא הייתה החולה הא-סימפטומטית הראשונה בטיפוס הבטן שהתגלתה, והיא עבדה בתור טבחית, מה שלא בדיוק אידיאלי כשאת, כאמור, חולה בטיפוס הבטן. משערים שהיא לבדה הדביקה מעל 50 איש במחלה, ולפחות 3 מהם מתו. היא סירבה להפסיק לעבוד כטבחית, בשבילה זו הייתה הדרך… להתפרנס, ואז באותם ימים לא הייתה באמת דרך טובה לטפל במחלה. אז בסופו של דבר היא הייתה מאושפזת בכפייה, אפשר לומר, במשך מעל 20 שנה, ושם היא גם מתה ב-1938. זה לכל אלה מאיתנו שמתבאסים על בידוד של שבועיים… בכל מקרה, בית החולים "ריברסייד" נסגר ב-1942, והבניינים שלו שימשו בהתחלה בתור מקום מגורים לחיילים משוחררים, ואחר כך היה שמה מרכז גמילה מסמים לצעירים, אבל הוא נסגר ב-1963. ויש שאומרים שרוחותיהם של אלה שסבלו ושמתו בבית החולים "ריברסייד" רודפות את האי עד היום. בכל מקרה, נראה שלציפורים זה לא ממש מפריע.
אז… [צוחקת] עד כאן הפרק הראשון של "לשחק עם העובדות", אני הייתי רחלי ווקס, אני עדיין רחלי ווקס, ובפרק הבא אנחנו נצלול לתוך משחק קופסה אחר ונראה לאיזה עולמות מעניינים הוא יכול לקחת אותנו. ולא, אני לא הולכת לדבר על "פנדמיק".
אז אני אשמח אם תצטרפו אלי שוב, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הפודקאסט באפליקציות הפודקאסטים השונות, ולעשות subscribe או follow או איך שלא קוראים לזה באפליקציה החביבה עליכם. חוץ מזה אתם מוזמנים לעשות לייק לדף הפייסבוק שלי, "רחלי עושה דברים", שבו אני מעדכנת על כל שלל הדברים המגניבים שאני עושה וכמובן על פרקים חדשים של הפודקאסט, או לבקר להנאתכם באתר האינטרנט שלי, שבו אגב יש גם אפשרות להירשם לעדכונים במייל למי שמעדיפים, שהכתובת של האתר היא racheli.rf.gd, זה r-a-c-h-e-l-i, נקודה r-f, נקודה g-d, נשבעת שזה לא וירוס. אם עשיתי לכם חשק לקנות "קטאן", יש לינק ל-"eBay" בתיאור הפרק. זהו, וואי, טוב, זה היה כיף, רגע, צריך כפיים [מוחאת כפיים]. אוקיי, היה כפיים [צוחקת], כן, בכל מקרה, אז אנחנו ניפגש ממש כאן בחודש הבא. אז תודה שהקשבתם ומקווה שנהנתם, ו… ביי ביי.
[מוזיקת סיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments