שמנמנים - פרק חירום - חלק א'

בעקבות בקשות המאזינים, התכנסנו לפרק גרילה מיוחד וכפול. אחרי שאורן ומשפחתו יצאו מהעוטף היינו חייבים להביא את החיזוק האולטימטיבי לקבינט השמנמנות - מנתצת קוביות הזכוכית, דולת על, ואם ילדיו של אורן: ענבר ברזילי, שתפקדה כבוררת בזמן שחן ואורן התקוטטו על שאלות האוכל הכי לוהטות שמי אם לא אתם שלחתם לנו. הפעם: קטשופ, טורטית, חומוס מקופסא, טונה, מקרונים, כשל"פ, וכן, נאלצנו גם אנחנו להיכנס לקו האש שבין מטבח "מזרחי" ו"אשכנזי". על הפרק היו גם אכילה רגשית, דייטים של שווארמה ומה אורן וענבר אכלו בשוך הקרבות. תודה גדולה לקובי מלמד, רותם וולק, מיקי טריאסט ואלי חביב

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/10/2023.

אורן: אהלן.

חן: אהלן. אוקיי, אנחנו…

אורן: זה מרגיש כאילו אנחנו כבר לא בקנזס ולא באולפן, למה?

חן: אווו, אנחנו כבר לא ביקום. אנחנו לא באולפן שלנו, אנחנו בבית של חברה. אורן ואני התכנסנו פה לפרק חירום.

אורן: פרק חירום מיוחד.

חן: של שמנמנים.

אורן: כן, בעקבות אה…

חן: נקראנו לדגל כמו כולם. ויש לנו פה פרק לא רק ספיישל, אלא מיוחד. אבל לפני שנתחיל, אות. לוקץ'… לוקץ' פה…

אורן: לא רק ספיישל, אלא גם מיוחד.

חן: כן, כן.

אורן: אוקיי. הבנתי. טוב, לוקץ', בוא תעשה את זה.

חן: קח את זה מכאן, לוקץ'.

לוקץ': שמנמנים עם אורן ברזילי וחן זאוסמר. [מנגינת פתיח]

חן: אוקיי.

אורן: מי, מי מציג?

חן: יש לנו אורחת כבודדדד. אוקיי? יש לנו פה את ענבר ברזילי.

אורן: הופה!

חן: אוקיי, למי שלא מכיר, אורן, אתה רוצה?

אורן: ענבר היא הצלע הנשית ב"לא קריטי", פודקאסט משחקי תפקידים שהוא גם פודקאסט על.

חן: ענבר היא הדולה הלא רוחנית הכי מגניבה במזרח התיכון לפחות.

אורן: והיא גם טבחית

חן: כך אומרים.

אורן: היא טבחית בעברה.

חן: והיא אישה, אני רוצה להגיד, עם המוח, אחד המוחות המדהימים שאני נתקלתי בהם. באמת, יש לה יציאות ויש לה רעיונות, ויש לה הברקות ברמה שלא תתואר. היא… הרבה מאוד אייטמים של שמנמנים, והרבה מאוד הגיגים, והרבה מאוד המצאות פה,

אורן: נכון.

חן: הם בזכות ענבר ברזילי, שהיא גם אשתו של אורן, ואם ילדיו.

אורן: ואם ילדיו, על הדרך. [צוחקים] ענבר, עד כמה את חשה כבוד כרגע להיות פה?

ענבר: חשה כבוד מאוד מאוד גדול, בעיקר אחרי שהצגתם אותי ככה.

אורן: זה היה אילתור, או מיי גאד. זה פשוט היה אילתור, זה פשוט נבע ממנו.

ענבר: אני לא יודעת איך ידעת להגיד…

חן: פה אנחנו…

ענבר: בדיוק את כל הדברים הנכונים.

אורן: בדיוק, בול בשפה שאת היית אומרת אותם, זה מטורף.

חן: אנחנו… לא, אנחנו פה מציגים כמו שצריך.

אורן: מכבדים. באים לכבד.

חן: כן. תקשיבו, אנחנו, נראה לי, נתייחס לפיל.

אורן: למצב?

חן: שבחדר.

ענבר: הפיל שבפנטר.

חן: ונגיד שאתם… תושבי עוטף ישראל, קוראים לזה עכשיו.

אורן: כן.

חן: אתם תושבי עוטף ישראל, ואתם הייתם שם, בחזית.

אורן: היינו בחזית, ברחנו מהחזית.

חן: כן.

אורן: אני רוצה אולי לעשות דיסקליימר לפני.

חן: בטח.

אורן: כי… את יודעת, גם עלו שאלות גם בינינו וגם בכללי, בכלל. אם להקליט עכשיו, אם זה מתאים, אם זה, את יודעת, תקופה… אם צריך להיות יותר רציני, כי אנחנו בסך הכל כן עושים פה משהו שהוא גם קומי ומסתלבט. וקיבלנו המון המון המון פניות גם מחבר'ה שגרים באזור, ועברו את המתקפה של חמאס וגם חבר'ה משאר ישראל, שדיברו על העניין של אסקפיזם, ושל לשמור על… שפויים באיזושהי דרך בתקופה הזאת, גם כי אין לך כל כך לאן לברוח, וחדשות מקיפות אותך באמת איפה שאתה לא… איפה שאתה רוצה ואיפה שאתה לא רוצה. ולדעת אורך רוח, ולדעת לשמור על עצמך, ולשמור על השפיות שלך ושל מי שאתה אוהב, זה דבר חשוב בתקופה כזאת. וזהו, הרבה מזה בשיתוף, מהפרק הזה, בשיתוף המאזינים שלנו, תכף נגיע לזה.

חן: נכון, נכון. ולא רק בשיתוף, אלא, בשבילי לפחות, ביוזמת גם המאזינות והמאזינים.

אורן: חד משמעית, לא היינו מקליטים אם לא היו באמת פונים אלינו הרבה ואומרים…

חן: כן, כן, אומרים לנו תעשו, אז זה לבקשתכם וזה באשמתכם גם. כדי שתהיו…

אורן: נתראה בהאג.

חן: לגמרי.

אורן: משהו, ענבר, משהו להגיד?

ענבר: אני חושבת שזו תקופה שמאוד מאוד חשוב בה לאכול.

אורן: נכון.

חן: אוכל נחמה בעיקר.

אורן: אוכל נחמה.

חן: אני… ביום המחריד הראשון של המלחמה הזאת, היינו במקרה, כל המשפחה הגרעינית שלי ביחד, בבית של ההורים, ואמרתי להם, וואי, איזה מזל שבמקרה יש לנו בבית כזה…

אורן: 40 קילו שוקולד.

חן: שיא ה… לא, דווקא לא שוקולד, שיא ה- comfort food, שזה לזגנה.

אורן: וואי, לזגנה?

חן: לזגנה, שני סוגים, גם אצלי צמחונית, גם בשרית.

אורן: אנחנו גם הכנו בולוגנייז אתמול, כאילו.

חן: כן. ועוגת גבינה של אמא שלי, שהיא כזה העוגה של אמא שלי, שרצה כזה דורות.

אורן: אז לזגנה וצ'יזקייק.

חן: אז רגע, שנייה, אני חושבת שאנחנו צריכים פה להתייחס… לימים שבהם הייתם נצורים, ואני חושבת, אולי זה אחד הדברים שהמאזינות והמאזינים הכי רצו לדעת אותו, זה לשמוע על החוויה שלכם, ולשמוע גם איך הסתדרתם מבחינת תזונתית.

אורן: כן. לא, קודם כל נגיד, שאלה היו הצרות שלנו בחיים, כן? כאילו מבחינת… זה יכול להיות הרבה הרבה, הרבה…

חן: חד משמעית.

אורן: הרבה יותר גרוע. לא, אנחנו, ביישוב שלא הייתה אליו חדירה, אבל כן היינו שלושה ימים בממ"ד/בית, בלי לצאת החוצה.

ענבר: נעולים.

אורן: נעולים.

חן: מטורף.

אורן: ומה שקרה, בגלל… היה שילוב של… באמת כאילו הכי קפקאי שאפשר, שמצד אחד לא היה לנו גז, כי לא עשינו בדיקה חמש שנתית כזאת, ולא ידענו.

חן: אה, וואו.

אורן: אז לא היה גז, וכבר הזמינו לנו, בעלת הדירה, גם עשינו בדיקה כבר, ואז רק היה צריך לחבר את הכירה, ויום לפני, בעלת הדירה כבר דאגה לנו ממש מהר לכירה, כדי שיהיה לנו, ואז כאילו, ואז התחיל כל הבלגן, וביום האחרון גם לא היה לנו חשמל. כי לא היה חשמל בהרחבה של המושב, בכלל, אז כאילו היה לנו…

חן: למה אין באמת חשמל? כאילו, למה הוא נופל?

אורן: אני לא יודע, אולי… אין לי מושג. זה דברים שלעולם לא נדע, אבל… טכנית, כשעזבנו את הבית, עדיין אין חשמל, כאילו, אנחנו לא יודעים איזה אורות דלוקים או כבויים, ואנחנו לא יודעים אם המקרר חזר לפעול, למשל, אין לנו…

ענבר: ניתקנו את המזגנים, ויצאנו.

אורן: ניתקנו את המזגנים, כן, ויצאנו ונעלנו, פחות או יותר.

חן: וואו. רק ניתוק מזגנים בעיניי זה אחריות שיא, כאילו, אני כזה, בחיים לא הייתי חושבת אפילו על זה.

אורן: איך חשבון חשמל וכאלה, פתאום הם גורמים לך לחשוב על דברים. זהו, ונשארנו, היה לנו טכנית דברים שאולי אפשר לבשל וכאלה, בלי יכולת לעשות את זה, כי אין מיקרו, ואין תנור, ואין גז. ואז דברים טריים, בסופו של דבר, סטייל פיתות, סלטים… כאילו, דברים כאלה, נגמר לך, ואין סופרים. אז התחלנו לאכול, מה אכלנו במכון? מה היה שם? קוקוס קלוי?

ענבר: קודם כול, ארוחת בוקר לילדים, שוקולד.

אורן: כן, קלאסיקה.

חן: אי אפשר בלי, וואו.

חן: אכלנו שוקולד. אחר כך…

חן: שוקולד קוביות, כאילו?

ענבר: זה היה כל מִינֵי… מִינִי פסק זמנים, ומקופלת וכאלה, לארוחת בוקר.

אורן: שיהיה מאוזן, כאילו, מכל הסוגים. גם פסק זמן, גם מקופלת, גם כיף כיף.

חן: אוקיי.

ענבר: גם כיף כיף, שזה לא טעים.

חן: אני איתך בזה, מאה אחוז, אני טוענת שנים כבר נגד כיף כיף. מכל הכאלה, קטנים והזה, הם מקובלים עליי. כיף כיף? לא.

אורן: הקצוות שלו, שיש בהם רק שוקולד, ואם אתה קוטם אותם בנפרד, זה תענוג.

ענבר: קוטם [צוחקת].

חן: מבחינתי זה סוג של…

אורן: רותם פה…

חן: לא, זה…

אורן: רותם איתנו גם, לא אמרנו.

חן: נכון!

אורן: רותם וולק, על תקן…

חן: חברתי הטובה והנפלאה שלי פה.

אורן: כן, בתקן מפיקה/חברה/…

חן: כן, מטעמת, מצלמת, תעדת.

אורן: קוראים לזה בעולם הכדורגל של הבנים, קשר 50-50.

חן: נשמע טוב.

אורן: כן. רחבה לרחבה.

חן: ריספקט.

ענבר: אחות על מלא.

חן: אז ארוחת בוקר שוקולד?

ענבר: ארוחת בוקר שוקולד, ארוחת צהריים- קוקוס מיובש וצימוקים.

אורן: מה שקרה, זה שידענו שאנחנו אמורים להתפנות בתשע בבוקר, אז אנחנו אמרנו "בסדר, לא כזה נורא". אבל כמובן שדברים מתארכים, ואז יצא… התפנינו בצהריים, וגם הפינוי, זה היה… תחשבי שהיינו צריכים להתפנות לתל אביב. אז תל אביב מהעוטף זה צפונה נגיד ומערבה, הפינוי היה דרך כאילו שטחי אש וכאלה, דרומה ומזרחה. כאילו ונסיעה. זאת אומרת, נסיעה נסיעה נסיעה נסיעה וסיימנו אותה בצומת משאבי שדה, שזה באמצע הנגב. זאת אומרת היה לנו שעתיים נסיעה עד שבכלל הגענו לאזור באר שבע שזה כאילו העיר הקרובה אלינו.

חן: אז כדי להתפנות הייתם צריכים לנסוע בעצם דרומה?

אורן: לכיוון ההפוך, כן.

חן: וואי?!

אורן: ואז עצרנו כאילו בתחנת הדלק הראשונה כזה על כביש שש בקטע של- "מה שיש לכם תביאו לנו!" וכזה, כן. אבל בסדר, מאז חברים נורא חמודים, חן ביניהם, תרמו לנו, עזרו לנו להגיע לדירה עם אוכל ופינוקים ואנחנו בסדר.

[מנגינת מעבר]

חן: …בתוכנית הזאת עם קובי מידן, נו, כשקראתי לו הוטי מידן

אורן: סיפורי לילה. וואו, זהו זה, הוטי מידן, זה חלק מהפרק עכשיו לנצח.

חן: אבל לא, אבל התארחתי בסוכן תרבות של הוטי מידן, אבל לא היה שם הוטי מידן, היה שם אסף ליברמן. אבל לא, מה שרציתי להגיד זה שאסף ליברמן הוא אמר, כאילו כשהוא הציג אותי, אז בין היתר הוא אמר ומגישה את הפודקאסט שמנמנות.

אורן: נכון.

חן: לא יודעת למה!

אורן: אבל הנה, עכשיו אנחנו מגשימים את החלום!

חן: הקליטו את זה מחדש. טוב.

אורן: בוא נסביר, בוא נסביר מה קורה.

חן: אז עכשיו, אנחנו ביקשנו מכם גם באינסטגרם שלנו שמנ.מנים, גם בטוויטר וגם בפייסבוק, ביקשנו מכם את הדעות המאוד נכונות/מאוד מטומטמות שלכם, כדי שאנחנו נוכל ללכת עליהם מכות עכשיו.

אורן: נכון.

חן: זה לא רק אורן ואני! כן, אנחנו יכולים ללכת פה במכות בשלישייה!

אורן: לא, אבל אני חושב שההסכמה היא שאם יש איזושהי מחלוקת, אז ענבר היא על תקן הבוררת פה.

חן: לגמרי, חד משמעית.

ענבר: אני רוצה לציין, שלא יודעת כאילו אם אתם יודעים את זה עליי, אבל אני אדם שמאוד שונא להתווכח. אז כן, כנראה שאני הולכת להיות הבוררת. ומצד שני אני מאוד מאוד… יש לי דעות מאוד מוצקות על אוכל, אז נראה איך זה הולך להשתלב.

אורן: נגיד מה עשינו, שאלנו אתכם באמת בכל הפלטפורמות- בפייסבוק, באינסטגרם, בטוויטר, עניתם… באמת זה היה כאילו עניתם מילולית מאות תגובות, כרגיל, כי אתם מדהימים.

ענבר: יש לכם את הקהל הכי טוב.

אורן: כן יש לנו קהל מדהים.

חן: וואו, יש לנו מאזינים מטורפים. סלש מטורפות. באמת.

אורן: אבל לא בתור מחמאה, כאילו, חלקם לג'יט [צוחקים]

ענבר: אני רוצה את המאזינים שלכם, לקחת אותם לשים אותם בפודקאסט שלי.

אורן: שיתחילו להתעניין במשחקי תפקידים.

ענבר: כן.

חן: אז אנחנו נתחיל ל…

אורן: לפרק את העניין הזה.

חן: כן, להעלות פה כל מיני דעות שלכם.

אורן: אני רק אגיד שיהיה חלק אחד, ויהיה כמובן חלק שתיים, שבו גם מעבר לדעות מאוד מופרכות שנלך עליהם מכות, יהיה גם איזשהו חידון הפתעה לענבר.

ענבר: יאיי.

אורן: אבל תישארו, בואו נתחיל. תני אחד.

חן: קובי: "העולם היה מקום טוב יותר אם לא היה בו קטשופ. אנחנו לפעמים מתפתים," בהתחלה חשבתי שזה מתפתים מלשון פתיתים. "אנחנו לפעמים מתפתים, אבל כולנו היינו better off אם זה פשוט לא היה שם, לכל מקום שיש קטשופ יש תחליף שעדיף עליו". אני איתו ואתה יודע את זה באלף אחוז.

אורן: אני רוצה שנייה להגיד משהו.

חן: לא מתקרבת.

אורן: לא, אבל את לא כי את לא אוהבת. השאלה אם…

חן: [חיקוי הקול] את לא אוהבת.

אורן: לא,

חן: זה דעה, לא לאהוב.

אורן: נכון, אבל זה דעה שהיא לא מנומקת, היא מאוד מפוזיציה. אז אני שואל האם זה נכון לגבי כולם. אני לא רוצה לספיילר פה פרקי עתיד.

חן: לא לא, תגיד את שלך ואז אני אענה.

אורן: אני כן רוצה שנייה להעלות מה שתפס את אוזני, ואני אשמח להבהרה, זה מה זה "בכל מקום שיש קטשופ יש מטבל שעדיף עליו"? מה עוד יש בקטגוריה, סליחה?

ענבר: צ'ילי, חריף מתוק?

חן: מיונז, כן, סויה.

אורן: ברביקיו?

חן: סרירצ'ה.

אורן: חרדל, לא?

ענבר וחן: חרדל.

אורן: חרדל בעיניי זה ה.

ענבר: חומוס. טחינה

חן: באמת הכל, באמת הכל

אורן: חו…? זו דעה… זה, רגע אחד.

ענבר: סליחה. יש אנשים שטובלים את הצ'יפס שלהם בחומוס.

אורן: מי.

חן: וואו.

אורן: מי?

חן: וואו. מה מה רגע באמת?

ענבר: לא ישבתם במסעדה המזרחית, מסעדת פועלים, וטבלתם את הצ'יפס הרטוב שלכם בחומוס טחינה?

אורן: אה, נכון. זה קיים רק באמת בתת היקום הזה אבל.

חן: וואלה, לא נתקלתי.

אורן: זה נכון.

חן: לא…

אורן: כי אתה מקבל שם חומוס, ואתה מקבל צ'יפס, ואתה מקבל סלטים.

חן: אבל הטענה שלי היא פשוט, מה שאני שונאת בקטשופ, ואני תמיד אומרת את זה, בסדר, אז אני באמת גם לא אוהבת קטשופ ומעולם לא אהבתי קטשופ. מה שמגעיל אותי בקטשופ זה זה הסוכריוּת.

אורן: כן זה נוראי.

חן: עודף סוכר דוחה אותי.

אורן: אני מסכים.

חן: הרציונל הזה, של לקחת עגבנייה, שזה באמת פרי כל כך מורכב, כשמצמצמים אותו הוא…

אורן: כן.

חן: יש לו כל כך הרבה…

אורן: מתוק ואוממי וחמצמץ וזה יכול להיות הכל, זה רעיון יפה.

חן: כן בדיוק. את זה אני מבינה. זאת אומרת, המקור של לשלב דבר כזה עם כל מיני דברים.

אורן: אחלה.

חן: מגניב, הבנתי. הקטשופ התעשייתי, המסוכר הזה.

אורן: זה מטורף.

חן: אוי והריח הזה הורג אותי. טוב יאללה. נקסט נקסט! מגיסטרה לפופית נאכלת אנחנו, חברה שלנו.

אורן: רוני, אפשר לקרוא לה רוני, במקום מגיסטרה לפופית נאכלת [צוחק]

חן: למה, אני מאוד אוהבת שאנחנו משתמשים בכינויים של הטוויטר, אני מעדיפה את זה. תשמע, אני לא יודעת אם הם רוצים לחשוף את האמיתי שלהם.

אורן: היא נחשפת גם בשם הזה, אבל נכון זה שם יפהפה.

חן: "מקרון זו עוגיה אוברייטד, היא מרשימה אנשים רק כי קל מאוד לפשל אותה אבל תכל'ס זה מרנג עם טעם של שקדים, אין שום דבר לגוון או לשפר".

אורן: אני אגיד משהו, וזה רלוונטי לגבי כל המטבח הצרפתי בעיניי, שזה נכון שהם יעדיפו, אה, במקום לעש…

חן: אה והיא אומרת גם שזה מאבד את הקראנצ' שלו נורא נורא מהר.

אורן: נכון.

חן: שזה היופי של זה, בעיקר אם שמים את זה על עוגות.

אורן: נכון, שלא לדבר על זה שבכללי הרבה דברים אגדיים מהמטבח הצרפתי זה משהו שהיה טעים ב95% ובחצי שעה עבודה. ומישהו אמר "אני רוצה להגיע ל100% בטעם, בוא נעבוד על זה עוד ארבעה ימים בלי שום פאקינג סיבה". זה מלא מזה. עכשיו, זה לא 'לא טעים', אבל כן, אם הייתם מורידים את החמש אחוז האלה שלוקח ארבע שעות להכין, ואת כל הטכניקות המסובכות, אז כן זה עוגיה טעימה אבל היא לא הטופ… לא יודע זה כאילו הפך להיות דיפולט.

ענבר: אני חושבת שלצפות ממנה להיות קראנצ'ית או קריספית זו טעות, זו פשוט טעות, כי הקטע של מקרון בעיניי.

אורן: שהיא chewy.

ענבר: זה שהיא chewy מבפנים, היא דביקה מבפנים, לא יודעת אם אכלתי את המקרונים הטובים בעולם, אבל אני לא מצפה ממנה להיות איזה קראנצ'.

חן: אני הולכת להגיד משהו שאני לא אומרת הרבה פעמים, וזה שאין לי דעה. והסיבה היא שאני באמת לא מרגישה שאני אי פעם אכלתי מקרון טעים.

אורן: אז יש לך דעה.

חן: לא, לא לא לא, אני אומרת- אני לא מספיק התנסיתי במקרונים, כי לדעתי יש מצב שלא אכלתי מקרון פרופר, שהוא שווה, ובגלל זה אני לא רוצה. "טורטית היא החטיף הישראלי הטוב ביותר".

ענבר: לא.

אורן: לא נתנה לנו שנייה להתדיין על זה. מה, סליחה?

חן: [צוחקת] אני מתה

ענבר: לא, טורטית זה דוחה.

אורן: אני יכול לתת פשרה?

ענבר: לא.

אורן: היא שונאת את זה, ואני מת על טורטית. אני לא אגיד שטורטית היא הכי טעימה, כי יש גם מקופלת יש עוד דברים. טורטית היא החטיף הכי ישראלי.

חן: אני לא יודעת אם הכי ישראלי, זה ממש… אתם שמים לב לשרשרת? אני לא יודעת אם הכי ישראלי, אני לא יודע. אם הכי טעים. אני לא יודעת אם הכי ישראלי.

אורן: הכי בטעם רום.

חן: הכי בטעם רום.

ענבר: בדיוק.

חן: יש לזה את הטעם הכי מיוחד, לדעתי, מכל החטיפים הישראלים.

אורן: הכי מזוהה, חד משמעית.

חן: וזה לגמרי החטיף הכי סוטה בישראל.

אורן: חד משמעית.

חן: כי הוא סוטה סטייה מרה.

אורן: למישהו נשפך קצת יותר מדי… חד משמעית.

חן: כי הוא נראה מבחוץ, וגם אחרי שאתה פותח אותו,

אורן: ופל הכי גנרי.

חן: הכי גנרי בעולם, אתה טועם, אתה כזה…

אורן: מה קורה פה?

חן: וואט דה פאק איז דיס?

אורן: יש פה מסיבה וכולם מוזמנים, אבל אני לא יודע אם המסיבה טובה כל כך, אבל וואו.

ענבר: אני רוצה לציין שנראה לי שאתה אוהב אותו, כי אתה גם אוהב אוכל יבש.

אורן: כן, נכון.

חן: אווו, וואו, גם אני אוהבת.

ענבר: חטיף מאוד עבש.

אורן: אני מאוד אוהב.

חן: לא, אבל יותר עבש זה… נו איך קוראים לו?

אורן: כל הוואפלים, טוויסט,

חן: טוויסט.

אורן: בטח, אבל טוויסט זה חלק מהקטע.

ענבר: טוויסט הוא סוטה אפילו יותר.

אורן: טוויסט, הקטע שלו זה שהוא יבש. אני אוהב אוכל יבש, זה נכון.

חן: אז טוויסט וטורטית הם החטיפים הכי סוטים, על זה יש הסכמה.

אורן וענבר: כן.

ענבר: אם הייתם איתי בגן או ביסודי, הייתם יכולים לקבל את כל הטורטיות שקיבלתי בשקיות הפתעה ומעולם לא פתחתי.

אורן: או מיי גאד, חלום.

חן: הייתי שמחה. נימל כתב לנו שחומוס בקופסא זה סבבה לגמרי.

אורן: כן, לא צריך לדיין על זה בכלל.

חן: אוקיי.

אורן: זה פשוט לא אותו תפקיד כמו…

חן: אני לא…

אורן: זה ממרח ולא מנה עיקרית.

חן: אין לי דעה.

אורן: וגם, זה בסדר.

חן: פתבש. אני רוצה להקריא מה הוא אמר, כי זה היה חמוד.

אורן: פתבש?

חן: פתבש.

אורן: כאילו פתח תקווה- באר שבע?

חן: כן, כן, כן. מה, אתה מכיר אותו!

אורן: פתבש?

חן: יש לו תמונה של… איך קוראים לו? לא המיולין, הדוש, הגבר הדוש מהמומינים. איך קוראים לו?

אורן: זה סנופקין. הוא דוש או לא דוש?

ענבר: יש דוש במומינים?

חן: ברור, זה שמאי מאוהבת בו. איך קוראים לו, נו? חלילן מהמלין הזה.

ענבר: סנופקין!

חן: זה סנופקין? עם הכובע.

אורן: כן, אבל מאי מאוהבת בו?

חן: כן.

ענבר: לא ראיתי בו דוש.

חן: "פסח זה החג האהוב עליי מכמה סיבות. צ'יזבורגר, כשל"פ טעים יותר מרגיל. מצה ומעליה ממרח כבד ועליו כריות נוגט כשל"פ. זה נשק סודי."

אורן: וואו. זה נשק כל כך סודי שאנחנו מגלים עליו לראשונה.

ענבר: זה נשק יום הדין.

אורן: חשבתי שהוא יגיד חזרת, או אפילו ריבה, ואני אגיד, אוקיי, זה שילוב קלאסי.

חן: וואי זה מדהים.

אורן: כריות נוגט. כשל"פ גם.

חן: זהו, מדהים. שוב, אני רוצה להקריא את זה שוב. "מצה, ומעליה ממרח כבד, ועליו כריות נוגט כשל"פ!!! זה נשק סודי. עוגיות יין זה זהב חום בהיר. גם עוגיות קוקוס זה סבבה."

אורן: מה דעתכם על עוגיות יין? אני מרגיש שגיליתי שמלא אוהבים את זה לאחרונה, ואף פעם לא…

חן: עוגיות יין זה לאנשים בלי שיניים.

ענבר: מה זה עוגיות יין?

אורן: זה העיגולים, זה כמו בצורת קרושה האלה, שיש תמיד בפסח.

חן: פרח כאלה, כן.

אורן: אין דעה? אוקיי.

ענבר: עוגיות יבשות, חונקות, בצורה יפה.

חן: והוא גם אומר שזה אחד החטיפים הכי טובים שיש, אם לא מגזימים.

ענבר: אולי אם שוברים וטובלים במשהו.

אורן: כן, זה נראה לי הרעיון.

ענבר: אה?!

חן: בואו, בואו נדון על זה.

אורן: בואו, לא, בקפה כאילו.

חן: הוא דיבר על צ'יזבורגר כשלפ יותר טעים מרגיל.

ענבר: אה, לא, אני דמיינתי את זה כמו… סניידרס כזה, להפוך אותם לסניידרס.

חן: את מה?

ענבר: את העוגיות יין.

חן ואורן: וואו.

חן: אוקיי, אתם רואים למה הבאנו אותה?

אורן: כן.

חן: אתם שומעים את זה?

אורן: אני מקשיב, כן, אני רשמתי לעצמי.

חן: וואו, סניידרס עוגיות יין? כשהדיון התחיל בזה שהיא לא יודעת מה זה עוגיות יין, לא הייתה סגורה על מה זה. אוקיי? ותוך שנייה, מ-0 ל-100 האישה הזאתי. אז צ'יזבורגר כשלפ… שמעו אני ממש זוכרת את ה… את ה… זה סיפור נורא חילוני, כן? אבל את שברון הלב מחופש פסח, כשאימא הולכת לקנות לך בורגראנץ.

אורן: כשאתה מגלה מה זה כשלפ. כן.

חן: ואז אתה נזכר.

אורן: גם אז לא היה… אני צריך להגיד שהיום לחמניות כשלפ יש ז'אנרים שהם סבבה לגמרי.

חן: נכון, זה לא מה שהיה פעם.

אורן: ואז בניינטיז, כל מה שהיה כשלפ, זה היה באמת נסורת כאילו…

ענבר: היה אפור.

חן: נכון, זה היה ראשי תיבות קשה לפנים.

אורן: יותר כמו קשה לפסח, אה, חבר'ה?

חן: קשה לפסח.

ענבר: היה להם צבע וגודל של גפילטע פיש.

אורן: מעניין, זה יהודי.

חן: טוב, אבל לא מרקם של גפילטע פיש, מרקם מאוד מאוד קשה.

אורן: איך גפילטע פיש…

חן: הנה! וזה בדיוק ההוט טייק הבא שלנו!

אורן: אוקיי.

חן: גפילטע פיש, בוימעל כמובן.

אורן: כן, בוימעל.

חן: "גפילטע פיש זה שלמות אלוהית ואתם לא מבינים".

אורן: אוקיי, אני קצת קשה לי עם דעות כאלה, כי זה נורא…

חן: כי זה טעם, כאילו.

אורן: לא, גם בוא תנמק, כן.

חן: אבל, גם אלן כתב שאוכל אשכנזי פי אלף יותר טעים מאוכל מזרחי.

אורן: כן, דיברנו על זה הרבה.

חן: אני לוקחת את שניהם.

אורן: אני לא חושב שהוא פי אלף יותר טעים, כמו שכאילו, אחד מאוד גלוריפייד והשני אוהבים לרדת עליו וזה ממש לא דומה בכלל.

חן: ואני רוצה להוסיף עוד הוט טייק, אני אקח את זה בעצם כשלישייה פה, כן, כאילו אוכל אשכנזי מול אוכל מזרחי שאני אגיד את דעתי עוד מעט. אבל עוד מישהו כתב, אני לא זוכרת כרגע מי זה, אבל הוא כתב "אוכל מזרחי יותר טעים מאוכל אשכנזי, אבל הקינוחים המזרחיים הכי מבאסים",

אורן: כן, נכון.

חן: "ואני כותב את זה בתור עיראקי", כמובן היה חשוב הדיסקליימר הזה [צוחקת]. בואו נדון, בבקשה.

אורן: לגבי מה? לגבי הקינוחים?

ענבר: הקינוחים המטוגנים?

חן: אני לא מספיק סגורה על זה, לדעתי יש…

אורן: הדעה שלי בנושא ידועה, וזה שכל הקינוחים המטוגנים היענו טעימים, זה אותו קינוח במיליון וריאציות,

חן: כאילו בצק מטוגן, עם סילות, כן.

אורן: וטעם מאוד מאוד מונוכרומטי, ואפשר לעשות מזה הרבה הרבה הרבה יותר. כל הדברים היפים האלה שתמיד עושים במגש שהם בצבעים וכאלה, זה גם בייסיקלי אותו דבר,

חן: כן.

אורן: ואנחנו לא מדברים פה על בקלאוות וכאלה, שזה עולם נפרד, אנחנו מדברים על…

ענבר: יש לי משהו חשוב להגיד בנושא זה.

חן: בוודאי.

ענבר: אני חושבת שלמטבחים מזרחיים, הרבה פעמים יש ביצים מאוד מאוד מאוד גדולות, איך זה מתבטא?

חן: כאילו מטפורית ביצים מאוד גדולות, לא ביצים קשות?

ענבר: כן.

אורן: לא חמינדוס.

ענבר: לא חמינדוס, הם נתנו שמות לאוכל שלהם.

אורן: אחושרמוטה, זה ברנדינג מדהים.

ענבר: שאת אומרת כאילו, אם זה לא היה טעים, אף אחד לא היה יכול עוגיות שקוראים להם כעקות.

אורן: אה, חשבתי הפוך דווקא.

ענבר: ותבשילים שקוראים להם טבחה בל כמון.

חן: אה, את מדברת על…

ענבר: כאילו זה פשוט דוחה בשמות, ברמות אחרות, ואנשים עפים על זה.

חן: אבל חריין זה סבבה, והקטע הרינג זה סבבה.

ענבר: למה?

אורן: כן, נכון, נכון.

חן: נכון? וגפילטע פיש, וואו, זה מגרה.

אורן: אני מסכים שחלק מהנקודות שנותנים למטבח מזרחי, זה כי הברנדינג של הרבה דברים מבחינת הכמה זה נשמע טעים, מגניב וזה, זה הרבה יותר מפתה גם בשם, גם בצורה וגם במידה.

חן: כן.

ענבר: להפך!

חן: מה, צימעס, את שומעת את זה ובא לך לאכול את זה?

אורן: צימעס.

חן: כאילו, אני לא מבינה.

אורן: ענבר כן, ענבר ספציפית.

ענבר: אני כן.

חן: לא, אז בבקשה.

ענבר: אני לא כל כך אוהבת צימעס, אבל דווקא השמות של המטבחים האשכנזיים יותר עושים לי את זה בצליל.

חן: אנחנו דיברנו, ולדעתי זה…

ענבר: תביאו לי קרפלך- אין זה…

אורן: כן, קרפלך.

חן: קרפלך, נכון, נכון.

חן: ודיברנו על…

אורן: בוא'נה, איזה אייטם, לדעתי בוואלה בימים האחרונים, במיוחד שעם ישראל צריך עידוד, והיה כאילו על זה של… אולי אפילו ב… זה היה? של אף אחד לא אוהב, בוא נגיד את זה, אף אחד לא אוהב קרפלך, וזה כאילו…

חן: טוב, די. בוא נעבור הלאה, יש לנו הרבה להספיק פה, חברים.

אורן: שתקו, כן.

ענבר: זה קשקוש, פשוט מדובר בקשקוש.

חן: חברים, תקשיבו. אני הולכת לעשות עכשיו, אוקיי? אנחנו הולכים לעשות סבב מהיר עכשיו.

אורן: כן, לא.

חן: בסדר? ממש, כל אחד אומר את דעתו.

אורן: קדימה.

חן: ממש בכמה מילים, אוקיי?

ענבר: כן, לא, שחור לבן.

חן: ככה, אופיר A. "ההגדרה של ארטיק מול ההגדרה של גלידה". בבקשה, ענבר. ארטיק מול גלידה.

ענבר: על מקל, לא על מקל.

חן: חד משמעית, יש לנו הסכמה מלאה על זה, נכון?

אורן: כן.

חן: יפה.

אורן: רגע, יש לי שאלה, כל האלה שהם נגיד באים בקופסה וזה מיני כדורים וכאלה, מה זה נחשב?

חן: שלגון. סתם המצאתי. גלידונית, די, נו.

ענבר: כל מיני. מה שבלי מקל.

אורן: מה זה גלידונית? בגלידונית אין מקל.

חן: גלידונית זה כל דבר שהוא גלידה, אבל כיחידה. אפשר לצרוך את זה כיחידה וזה בלי מקל. פשוט מאוד, די, נו, בואו נהיה הגיוניים. "האם לשנוא כוסברה זה תחליף לאופי?" אורן?

אורן: לא, שום לשנוא אוכל זה לא תחליף לאופי, ותשיגו אופי.

חן: יפה. "פטריות משימורים ברגעי משבר, האם לג'יט?"

אורן: לג'יט.

ענבר: לא.

אורן: כן.

חן: גם לא. נקסט. "טונה במים או בשמן?" תאונה במים או בשמן, חברות.

אורן: ברור שבשמן, אבל כאילו, מה השא…

חן: ענבר?

ענבר: עדיף למות.

אורן: וואו.

חן: רגע.

אורן: ענבר לא אוכלת דברים כאלה.

חן: מה עם לבחור ביניהם?

ענבר: אני לא אוכלת כאלה.

אורן: לא דגים.

חן: אה, טונה בכלל לא.

ענבר: כן.

חן: אוקיי, סבבה. אני כמובן שמן. בן אנד ג'ריס, האגן דאז, זה מין כאילו איזו קלישאה, אבל אנחנו כן צריכים לדון.

ענבר: בן אנד ג'ריס.

חן: כן?

אורן: אנחנו אנשים שאנחנו, רוצים מרקמים בגלידה שלנו.

חן: אני, אין לי דעה, כי אני ליטרלי לא מספיק יודעת, כאילו. אני, בן אנד ג'ריס מגעיל, האגן דאז אני לא מספיק זוכרת מהטעם של זה.

ענבר: הגלידת וניל עצמה של בן אנד ג'ריס הרבה הרבה יותר טעימה משל האגן דאז.

חן: וואלה?!

ענבר: ולכן…

אורן: אני חושב שהיא פשוט יותר מתוקה לך.

ענבר: לא.

אורן: לא?

ענבר: היא פשוט בטעם אחר, ולכן כל גלידה של בן אנד ג'ריס יותר טעימה לי משל האגן דאז.

אורן: אה, רגע, מי מהם אנטישמים, האגן דאז? מי החרים את…

חן: לא, היה סיפור בן אנד ג'ריס, ואז חזרו בהם.

אורן: עם בן אנד ג'ריס היה?

חן: חברים, הוא חותם את כל השאלות האלה עם זה שלחתול שלו קוראים פולנטה, דעות? שם מושלם בעיניי.

ענבר: שם יפה

אורן: שם טוב.

חן: אוקיי.

אורן: אה, כל זה מבן אדם אחד. כל האחרונים.

חן: להוסיף על אופיר A, הוא הוסיף עוד משהו על שאלת הגלידה. כן שאלה יפה. "קוקילידה זה יותר ארטיק מגלידה".

אורן: מסכים.

חן: מגניב.

אורן: אין שאלה פה בכלל, בטח.

חן: מגניב, מגניב, יפה, אהבתי. אני גם הולכת לקראת, כן?

אורן: אפילו שכאילו, סנדוויץ גלידה

חן: זה כולה, בוא נגיד שזה הארטיק הכי…

אורן: זה דבר פופולרי, וגם אין בזה מקל, אבל די נו, אתם רואים איפה זה נמכר? תתנו כאילו…

חן: זה הגלידה הכי ארטיקית בלי מקל. נכון? סיכמנו את זה.

אורן: כן, פר אינף.

חן: אוקיי, סבבה. היה לי ויכוח על מה נחשב סלט. איך סלט ירקות רגיל, זה אותו סלט כמו סלט חומוס, או סלט קיסר, או סלט טונה, או סלט ביצים.

אורן: כן.

חן: מה ההגדרה שלכם לסלט? זו שאלה שחזרה כמה פעמים בכמה מדיות.

אורן: דיברנו על זה. זה דבר שהוא מאוד פרוץ.

חן: פרוץ, אתה אומר.

אורן: אני נגיד, לחומוס, ווטאבר, מטבוחה, כל זה, אני לא קורא בכלל סלטים. זה יש כאילו, או מנגבים, או מטבלים, כאילו יש לזה עוד…

ענבר: ממרחים.

אורן: ממרחים. סלט זה באמת שיש כמה דברים שמעורבבים ביחד, וגם פה נגיד, סלט תפוחי אדמה, בואי, זה בייסיקלי מנת צד כמעט נחשב מבחינת…

חן: כן.

אורן: כאילו זה מאוד פרוץ, אבל…

ענבר: תוספת.

אורן: כן.

חן: זכור לי פתאום עכשיו שסבתא שלי, אם אנחנו נלך לאזורים האנגלוסקסיים, יש salad, ויש vegtables. ואם אתה אומר vegetables, הכוונה היא ל-חמים. כאילו, משהו שהוא חומם, מאודה, צלוי.

אורן: חשבתי הפוך. אני חייב, אגב, יש גם את הקטגוריה של סלטים שהם טריים, שאתה חייב לאכול עכשיו, ויש סלטים שעדיף לאכול מחר, שזה גם לדעתי צריך מילה לזה ומילה לזה.

חן: צודק, נכון.

אורן: כאילו, סלט תפוחי אדמה/ ווטאבר, כל מיני…

חן: כן. פסטה גם עובד מאוד טוב יום אחרי.

אורן: כן. זה בלי קשר, אבל כאילו, יש דברים שהם פשוט… שהם סלט כמו סלט ירוק, שאתה לא יכול לאכול אותו מחר, אלא אם אתה אבא שלי, ונשאר לך שתי כפות בקופסה, ואתה מחזיר למקרר שתי כפות, אבא די, ויש כאלה שעדיף לך לאכול מחר.

ענבר: אני חושבת שכל פעם שחן מזכירה את האנגלוסקסיות שלה, היא מנסה לפתות אותנו.

חן: באיזה מובן?

ענבר: יש בזה משהו מאוד מחרמן.

חן: באמת?

ענבר: כן.

חן: אבל החלטנו שאנחנו כאילו, א-מיניים בפודקאסט הזה, אז זה ממש מחמיא לי.

ענבר ואורן: נכון.

חן: מה, כאילו, בקטע של זה מגניב, זה כאילו, זה מדליק, זה הוט כאילו?

ענבר: כן, כן. זה הוט.

אורן: אבל אני מזכיר לך, אני מזכיר לך שזה דרום אפריקאי.

חן: זהו, בדיוק.

אורן: זה לא בריטים.

ענבר: זה כאילו…

אורן: זה נשמע כאילו, זה…

חן: אתם יודעים שלפני איזה כמה ימים ראיתי כאילו דיווח חדשותי כזה? עם מישהי, כאילו מישהי מ-CNN כזה. עם מבטא דרום אפריקאי כבד ברמות.

אורן: והייתה לך גאווה כזה?

חן: נגעלתי לאללה.

אורן: אה נגעלת?

ענבר: באמת?

חן: וואי, ממש.

אורן: זה לא הרגש של היי, היא משלנו?

חן: תקשיבו, זה הרגשה של גילוי עריות. את לא אמורה לעשות חדשות, איכ איכ איכ. טוב, נקסט, אני עוברת הלאה. "האם לשלוח לחיילים עוגות טבעוניות נחשב לפגיעה במוכנות של צה"ל?"

ענבר ואורן: לא.

חן: נכון, זה חמוד, תמיד יהיו את האלה שכאילו… "אין מאכל אוברייטד בישראל כמו שווארמה". בוא נקרא לזה.

אורן: אוקיי, זה נורא אני…

חן: זה דור סהר- מן חברנו הטוב.

אורן: נכון. הוא לא מספיק…

חן: גם סוגיה שחזרה כמה פעמים, כמה כתבו כזה שווארמה, זה דוחה, שווארמה, זה אוברייטד, שווארמה…

אורן: יש לי דעה מנומקת בנושא הזה, אני יודע, אני הולך ל…

ענבר: בבקשה, רגע, לפני שתתחיל, אני חושבת שכולנו ניקח נשימה עמוקה, אני רואה שאתם קצת נסערים.

חן: כן. ענבר גם צמחונית, אז…

ענבר: כן. לא, אתם תדברו על השווארמה, אבל…

אורן: אצל ענבר זה לאפה סלטים.

ענבר: אבל שנייה, בואו. [נושמים עמוק]

אורן: אוקיי.

ענבר: עכשיו,

אורן: אני חושב ששווארמה…

ענבר: בואו נתמודד עם זה.

אורן: יש ז'אנר, תמיד כאילו על כל דבר כבר מדברים, האם משהו הוא אוברייטד או אנדרייטד, וזה כאילו… עכשיו, יש ז'אנר שלא הרבה נופלים עליו, של משהו שהוא לגמרי רייטד, אבל הקהל שלו הוא כל כך גרוע, שהוא הופך אותו לאוברייטד. דוגמה קלאסית, נגיד, ריק ומורטי,

חן: אה, נכון.

אורן: שזה בסך הכל סדרה שיכולה להיות מעצבנת, אבל היא עדיין בואי, היא עדיין סדרה טובה.

חן: אחלה הבחנה.

אורן: אבל הקהל שלה הוא פי מיליון יותר רעיל.

חן: כלומר, כל בן אדם שהולך עם חולצה או מרץ' של ריק ומורטי, אתה כזה… [קול נגעל]

אורן: כן. עכשיו, שווארמה לגמרי, שווארמה זה הריק ומורטי, זה משהו שבבסיס שלו הוא טוב, וכבר הדיבור על זה, הוא כבר מוציא לך את החשק לאכול את הדבר הזה, אבל אתה צריך לזכור שזה כן טוב במקור.

חן: נכון. אז אתה אומר שזה כן טוב במקור, ויש לזה חרא של קהל.

אורן: זה כן טוב במקור, וכן, ויש לזה סובל, מקהל רעיל ומבאס.

חן: אני לא יודעת מה לגבי הקהל, אני לא חווה את הקהל של שווארמה כרעיל ומבאס.

אורן: בכלל? את בקבוצת חומוסולוגים ושווארמולוגים, כאילו, בפייסבוק? יצא לך לראות את זה?

חן: נראה לך שאני בקבוצה כזאת? [צוחקת]

אורן: בקבוצת "או מיי גאד, אני צריכה עכשיו דייט, שייקח אותי לאכול שווארמה בשלוש בבוקר, ולפרק כוס יין"

חן: קודם כל, זה מדהים שאתה אומר את זה, כי בוודאי שהיה לי לא רק דייט אחד בחיים, אלא יותר, לפחות אחד בחיים, שהיה דייט שהלכנו לשווארמה בשלוש בבוקר.

אורן: אחלה, אבל אם…

חן: ליטרלי, אוקיי?

אורן: איך זה האופי שלך?

ענבר: איכככ, אחד המגעילים!

חן: מי זאת ש…

אורן: למה ככה להוריד?

חן: רגע, מי זאת שרצתה את השווארמה, דחפה לנסוע במיוחד?

אורן: חד משמעית, ברור לך שכן.

חן: לשווארמה… חכו שנייה. מי זאתי שבוקר אחרי זה נשארה לה עוד חצי מנה שווארמה ועל הבוקר אחרי זה היא המשיכה לאכול את השווארמה?

אורן: איזה יופי. זה הסיפור הכי היגייני אי פעם, באמת.

ענבר: אז אני חייבת לתת…

אורן: ליטפתי קוליפורמים רק מלהקשיב לו.

ענבר: אז אני חייבת לתת את הצד השני לדבר הזה שקרה פה כרגע. סליחה, חן. יש לי חברה טובה, פנויה, שמתלוננת על זה ש…

חן: פנויה יעני רווקה, כן?

ענבר: כן.

חן: אוקיי.

ענבר: שמתלוננת…

אורן: בניגוד למה?

חן: לא, פנויה, מילה מאוד… נכון, רותם? זה כזה פנויים פנויות.

אורן: אה, אוקיי.

חן: [בקול זקן] יש לנו מפגש פנויים פנויות במקלט השכונתי.

ענבר: זה לא היה נראה לי רלוונטי אם היא רווקה או גרושה או כאילו, בואי. היא מישהי שיוצאת לדייטים, והיא מתלוננת שגברים כל הזמן מספרים לה איך הם תוקעים שווארמה והמבורגר.

אורן: כן, זה הפך להיות רייט.

חן: מה?

ענבר: וזה כל כך דוחה אותה.

חן: רגע, רגע, רגע. היא צמחונית כזה טבעונית? משהו כזה?

ענבר: היא צמחונית.

אורן: אבל גם אם היא לא, כאילו…

חן: אוקיי, אז את דוחה אותה…

ענבר: די, גם אם את לא!

אורן: אני אגיד עוד משהו? אין תכונה…

חן: אני רוצה שנייה להבין, הם יוצאים לדייט, היי, מה שלומך? זה, זה, מה את עושה בחיים?

אורן: מגיעים לדבר.

חן: מה… זה? מה תרצי, מה נזמין?

ענבר: הם עוד לא נפגשים!

חן: עוד בשלב של התכתבות, את אומרת?

ענבר: כן!

אורן: הסטטוס בביו, אני תוקע שווארמה.

ענבר: מה שלומך? מה עשית היום? וואי, תקעתי שווארמה.

אורן: וואי, תקעתי שווארמה.

חן: אשכרה.

אורן: כן.

חן: נתקלת, רותם?

רותם: לא.

חן: גם אני לא. גם אני לא נתקלתי.

אורן: תודה לאל, תודה לאל.

רותם: זה התפקיד שלי.

חן: אז היא אומרת, זה תפקיד שלה.

ענבר: גם שלך.

חן: זה נכון.

אורן: אני אגיד שאין דיון שיותר, תכונת אופי שיותר, וזה כולל הרבה נגיד מבקרי מסעדות, והרבה כתבי אוכל שחוטאים בזה גם, של להתפאר בכמה אתה מסוגל לאכול. סורי, טרן אוף, דוחה, זה לא תכונה מגניבה, זה לא יותר מגניב, אתה לא יותר מבין באוכל כי אתה מסוגל לאכול מלא, זה ב… איכ, איכ, די.

חן: אנחנו ממש ממש ממש פה לקראת סיום.

אורן: זה רק מטוויטר, כן? פרק המשך יש לנו…

חן: רק מטוויטר.

אורן: יש לנו טייקים מאוד מאוד מאוד חמים מפייסבוק.

חן: יש עוד, יש עוד מלא מטוויטר ואינסטגרם ופייסבוק.

אורן: כן, כן, כן.

ענבר: טוב, פינה חשובה.

אורן: אנחנו זה הטובים ביותר.

חן: מאוד חשוב לי לציין את חברנו, יובל וקנין, נאמן הפוד.

אורן: פרנד אוב דה פוד.

חן: כן. הוא נשאל בשרשור אחר, לדעתי של אמסטרדמסקי, מה אתם אוכלים, כאילו בימים האלה, איך אתם מתנחמים, וצירף לנו לשאלה שלנו את כל התשובות.

אורן: כן, אני מאוד כעסתי על שאול אמסטרדמסקי שפרסם את זה, כמובן דורך לנו בטריטריה.

חן: מה החוצפה הזאת? כן!

אורן: אולי בוא נעשה פודקאסט על כלכלה?

חן: הוא עוד מתחיל…

אורן: בוא נגיש כלכלה עכשיו.

חן: בדיוק, בדיוק.

אורן: אודודו, ריבי אה…

חן: אורן וחן, חיות כיס.

אורן: אגרות חוב. אודודו. אני צליל אברהם, את שאול אמסטרדמסקי, אין בעיה.

חן: הוא כותב בנוסח, מה זה ברזילאי, "טוב, אין ברירה, מה האוכל המנחם שלך לעיתות מלחמה כוללת?"

אורן: עורכי הדין שלי, כשנסיים עם הבלאגן, עורכי הדין שלי ידברו איתו.

חן: איך קוראים זה? "אפרופרייישן"? זה ברזילי "אפרופרייישן"?

אורן: זה ברזילי "קודד", מה שנקרא.

חן: אז יובל כתב, "מה שיש לפניי. אני במוד של מגרסה מהרגע שיצאתי מהממ"ד. הקורבנות: וופל בלגי, נוטלה, מייפל, קוטג', גלידוניות, מלפפון, עגבניה והיד עוד נטויה, סלק, יין לבן, אבקת סוכר, עוד גלידוניות, חצי סיר של פתיתים".

אורן: אבקת סוכר?

חן: היה לי באמת חשוב רק לתת את הכבוד ליובל.

אורן: כן, לרשימה.

חן: כי גם יובל, יש לו קטע, הוא כאילו כזה של כושר כזה או משהו, לא?

אורן: כן? אין לי מושג.

חן: הוא כאילו די פיט כזה. ואני אוהבת כאילו שאנשים כאלה הם כזה, הם הופכים להיות כזה, מין… [קולות של בליסה] אני חולה על זה. אני חולה על זה. אז, יובל, ריספקט, מיי מאן.

אורן: ריספקט.

ענבר: אח יקר.

אורן: האמת, אם יש לכם, אתם שומעים את זה ויש לכם איזה שרשור יפה גם של אכילה רגשית או אכילת סטרס, וזה משהו באמת כאילו, נגיד מה שהכי הדהים אותי זה, עזבי את החצי סיר פתיתים. סלק, ואז יין, ואז אבקת סוכר.

חן: אני, בגלל זה!

אורן: איזה רצף אימים.

ענבר: נכון, זה היה מדהים. זה היה מדהים.

חן: וחצי סיר של פתיתים. באמת, איזה יופי.

אורן: אז תתנו לנו גם.

חן: נראה לי שכאילו, נסיים את חלק א' של "שמנמנים", פרק חירום פה.

ענבר: אני רק אגיד. אני רק אגיד.

חן: ברור, ברור.

ענבר: אני רק אגיד. [קולות נואשים]

אורן: רגע, ענבר מרימה יד. כן, ענבר.

ענבר: שכשהיינו כמה שעות בלי חשמל וכזה, והיינו צריכים לחשוב מה נאכל, אז אמרתי לאורן, "אתה יודע מה אני רוצה עכשיו?"

אורן: נכון. וואי, איזה אוכל.

ענבר: והוא אמר לי מה? ואז אמרתי לו, "ספגטי עם נקניקיות צמחוניות קטנות, חתוכות, כזה על המחבת, מתנפחות, שום ומלא כוסברה."

אורן: בפנים.

חן: וואו, איזה שילוב.

אורן: ספגטי נקניקיות של ילדות, קלאסי.

חן: אני אגיד לכם למה זה מוזר בעיניי, כי כאילו, ספגטי נקניקיות אני לא כזה מכירה, אבל אני יכולה לגמרי להבין את הרציונל של לשלב את המליחות. אגב, נקניקיות צמחוניות, אחד הטעימים.

אורן: כן.

ענבר: במיוחד הקטנות.

אורן: כי זה מהמקרים שאתה לא צריך לחקות בשר איכותי במיוחד, כאילו, כי זה נקניקיות…

חן: זה פשוט טעים ממש.

אורן: כן, זה נחמד.

חן: אז כאילו, עם פסטה, זה… אבל עם כוסברה, זה מוזר לי.

אורן: כי זה שוטף הכל כזה, קצת נמס עם זה כזה בתוך…

חן: כי כוס ברע, זה כזה… עולם המבוגרים.

אורן: נכון, עולם המבוגרים.

חן: זה כאילו, פתאום להכניס את העולם המבוגרים בתוך…

ענבר: זה נאכל.

אורן: זה נאכל, הכנו את זה.

חן: מעניין.

אורן: זה נאכל על ידי הילדים גם.

ענבר: כן.

חן: אנחנו הולכים לסגור עם איתי וייס, שכתב "סורי, רחל". אנחנו מדברים על רחל, מאופקים.

אורן: כן, האגדה.

חן: הגיבורה, אחת הגיבורות הגדולות של השבוע החולף.

אורן: כן.

חן: אנחנו נדבר עליה קצת יותר בהרחבה בחלק ב', אבל הוא כתב "סורי, רחל, אני מסכים עם המחבל בעניין הזירו".

אורן: וואו. נזכיר מה זה אומר, כי מעבר לעוגיות, אנחנו מדברים כמובן על רחל מאופקים שהציעה להם…

חן: היא שאלה אותו אם הוא רוצה משהו לשתות.

אורן: כן, ומפה לשם הימ"מ חיסל אותם, משכה זמן עם עוגיות ותבשילים, והיא הציעה להם, מה שהיא אומרת בהתחלה, שהיא הציעה להם קולה זירו, והוא אמר "אני שותה רק רגיל", הוא רק דיאט או משהו כזה.

חן: לא, לא, הוא אמר "אני שותה רק רגיל".

אורן: כן.

חן: יש לך רגיל? אז היא אמרה לו, והיא עוד אומרת "החוצפן הזה עוד מבקש ממני אם יש קולה רגיל", והיא דיברה איתו "לא, אני מצטערת, יש לי קולה זירו, יש לי סוכרת, אני לא יכולה לשתות קולה רגיל". מה דעתכם על העניין הזה?

אורן: אין לי בעיה עם זירו, כאילו, זה בסדר.

ענבר: מעדיפה זירו.

אורן: יש כאלה שנורא מכורים, אבל…

חן: אני נורא מכורה, לא לזירו, לפפסי מקס. אני אוהבת גדולה, אני גדלתי על פפסי מקס, אנחנו אולי נדבר על זה באחד הפרקים, כי זה משהו שהוא מאוד חשוב בהיסטוריה שלי, שאני לא פתחתי אף פעם בשמנמנים, ואפילו אתה לדעתי לא מספיק יודע את זה עליי.

ענבר: זה נשמע כמו משהו שמצריך פרק משל עצמו.

אורן: כן.

חן: אני שוקלת את זה, שתדעו שלפני האסון…

אורן: וואי, להתמכר לפפסי מקס, זה כמו להתמכר כאילו לתחליף "נייס גיא".

חן: אתה יכול להגיד את מה שאתה רוצה, יהיו לי תשובות להכל, אבל כמובן, קולה רגילה, אין מצב שאני שותה.

אורן: זה קשה.

חן: זה פשוט אין סיכוי שאני מכניסה את הדבר הזה תוך הגוף שלי.

ענבר: זה רק למחבלים.

חן: סיימנו!

אורן: סיימנו את פרק 1, חלק 1.

חן: חלק א' של "שמנמנים", פרק חירום מיוחד עם האורחת המדהימה שלנו, ענבר. מה אתם רוצים…

אורן: מילות סיכום, נהנית? איך היה לך?

ענבר: היה מדהים.

חן: כן? עד כדי כך?

אורן: נקודות לשיפור, נקודות לשימור.

ענבר: תמשיכו לשמור על המדינה.

אורן: או מיי גאד.

ענבר: ולעשות לה…

חן: על המורל.

ענבר: כל כך הרבה טוב.

חן: תמשיכו לשמור על המורל של 4.5 אנשים בטוויטר.

אורן: וזה מתושבת הדרום גם.

ענבר: ועל הקהל המהמם שלכם.

אורן: נכון. חוץ מהבן של זונה שקודח פה. לא אכפת לי, תכניסי את זה לפוד.

חן: בסדר, אני אכניס!

אורן: הבן של זונה שקודח פה למעלה.

חן: אחד השכנים, מי קודח?

אורן: כל כך לא תקופה לקדוח בה.

חן: בעיתות מצוקה.

אורן: אנשים, בוא, אתה במרכז תל אביב, אנשים רוצים לעשות פה פודקאסט בשבת.

חן: תודה לענבר, תודה. אתה היית אורן ברזילי.

אורן: את היית חן זאוסמר.

חן: ואנחנו, ענבר תצטרפי,

כולם: "שמנמנים". נאמנם.

[מוזיקת סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה