מה המאזינים הביאו לנו לנשנש כשהופענו בירושלים? מה החיה שאוכלת הכי טוב בטבע? מה הקשר בין הנקה לקיא? וואו כמה שאלות, וקבלו כי יש עוד: מה אוכלים בסיני? איך לא מתים בסיני? ומה אוכלים כדי לא למות בסיני? כן נו, חן הייתה בסיני ובכל פעם חזרה עם מור"ק אחר. כמו כן, עומר אדם הקים פיצוצייה בבית, ומיכל הקטנה עשתה פטריות, אבל בקטע הכי גרוע, ואתם צריכים לדעת מזה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 29/06/2023.
[מוזיקה]
קריין: "שמנמנים" עם אורן ברזילי וחן זאוסמר.
אורן: אווווווקיי.
חן: אהלן! פרק חדש של "שמנמנים"
אורן: "שמנמנים"
חן: אממ... בואו נתחיל עם מה,
אורן: לא, לא, לא, מה הבאתם היום לנשנש? מה הבאתם,
חן: היום לנשנש. אתם!
אורן: אתם!
חן: אתם הבאתם.
אורן: מי זה אתם?
חן: אורן ואני הלכנו להופיע בירושלים. חברים שלא לומר אנשים שמאוד אוהבים, נקרא לזה בעדינות, מאוד אוהבים את אורן,
אורן: די, זה מאזיני הפודקאסט,
חן: [צוחקת]
אורן: אנשים שרצו לראות סטנדאפ.
חן: מכובד!
אורן: זה מכובד,
חן: זה מרשים!
אורן: באו, נהנו מהערב.
חן: לא נתתי לך קרדיט. לא בקטע, קודם כל, מגיע לך קרדיט, למה לא? למה לא?
אורן: למה לא?
חן: למה לא?
אורן: אני גבר לבן, אני לא מקבל מספיק.
חן: בדיוק, בדיוק.
אורן: אני גבר סטרייט אשכנזי. אה...
חן: אבל הקרדיט הוא להם הפעם בגלל שלא רק שהם הגיעו להופעה שלנו בירושלים, הם הגיעו עם כיבודים. אנחנו אמרנו בצחוק 'תביאו משהו לנשנש', הם לקחו את זה ברצינות.
אורן: כל פעם שאתם פוגשים אותנו, לא סתם קוראים לזה "שמנמנים", מצופה מכל מי שפוגש אותנו, אנחנו כמו החתול הסיני הזה עם היד.
חן: ואורן חוזר להיות גבר לבן. [צוחקת]
אורן: תביאו לנו דברים מתנה.
חן: הוא מצפה.
אורן: אני אוהב דברים חינם. סתם.
חן: אז גבריאלה,
אורן: כפרה עליה.
חן: שפגשתי אותה לראשונה בהופעה.
אורן: גם אני.
חן: והיא הגיעה עם בן זוגה והם חמודים לאללה!
אורן: בהגזמה.
חן: אגב, כל מי שבא להופעה הזאת היה חמוד בצורה בלתי רגילה. ממש.
אורן: ממש.
חן: מה נסגר?
אורן: גם בני דודים שלך.
חן: נכון.
אורן: נכון.
חן: אממ... אז היא הביאה לנו שני נשנושים.
אורן: שני נשנושים.
חן: אחד, אממ... אחד זה,
אורן: אגב זה הבטחה מפה. אם תביאו לנו דברים מעניינים כשאתם פוגשים אותנו, בעיקר אותה.
חן: בטח, חד משמעית, ברור! נביא אותם לפה ונדגום ונשפוט גם.
אורן: כן.
חן: אז היא הביאה לנו אה... טופי של "רושן" ולדעתי, אם אני לא טועה, לאה לב בפרק שעשינו איתה אמרה לנו לטעום נראה לי טופי של רושאן, רושן. לא היה דבר כזה?
אורן: כן זה היה של רושן? אני לא זוכר. היה, דיברנו על זה.
חן: היה איזה דבר שהיא המליצה לנו והיא אמרה שבפנים,
אורן: פלומביר.
חן: הנה היא אמרה גם שבפנים יש זה.
אורן: וואוווווווו.
חן: איפה המצלמה שלי? כאן. שיש בפנים כזה,
אורן: כבר בפה שלי.
חן: ברור שזה כבר בפה שלך.
אורן: וואי זה כל כך טעים. זה לא בדיוק טופי.
חן: אתה חושב שהיא שמעה את מה שאנחנו הקלטנו עם לאה לב והיא אמרה 'אני אביא להם את זה'?
אורן: אני חושב שלא מכבד להעלות את זה בלייב כי אולי זה נכון.
חן: למה לא מכבד? זה מבריק אם היא עשתה את זה.
אורן: לא, אם היא עשתה, זה מבריק. עצם זה שלא הבנו את זה.
חן: וואו.
אורן: מדהים.
חן: וואו תקשיב, זה פגז.
אורן: כמו חלת דבש קצת.
חן: כן ויש לזה טעם של טופי, גם היה כזה טופי פעם. טופי החום שהיה. הוא היה דומה לזה רק פחות טעים מזה. טופי קרמל, היה טופי קרמל פעם.
אורן: זה לא נמתח. זה...
חן: לא, אני אומרת שהיה פעם טופי שהיינו ילדים,
אורן: צ'ואי נמס בפה כזה.
חן: כן, כן.
אורן: שנותן גם, יש בו, כאילו נסביר. זה נראה כמו טופי בחוץ, בפנים יש קריסטליזציה מטורפת של מלא, מלא, מלא קריסטלים קטנים בצורה שנראים,
חן: הוא אתה יודע מה הוא? הוא גירי בקטע טוב.
אורן: וואו! ממש!
חן: הוא גירי בקטע טוב.
אורן: אין הרבה מאכלים,
חן: נכון.
אורן: גיריים/גרגריים שהם עושים את זה נכון.
חן: כן, בדיוק.
אורן: זה ממש נדיר.
חן: אוקיי, והדבר השני שגבריאלה הביאה לנו זה, אורן אתה תציג את זה.
אורן: עכשיו פותחים לראשונה.
חן: תעזור לי לפתוח את זה. אני לא מצליחה.
אורן: איזה מביך אם עכשיו אני לא... אוקיי, בסדר. טוב, אורן הגבר הצליח לפתוח את הצנצנת. אני שם לנו בצנצנת,
חן: שם לנו בקערה.
אורן: לימון כבוש.
חן: לימון כבוש שנראה כמו ריבה.
אורן: כמו משהו בין ריבה לדבש.
חן: זה היא הכינה?
אורן: חצי שקוף.
חן: גבריאלה הכינה?
אורן: כן. את רואה, כן.
חן: זה נראה הום מייד.
אורן: אחושרמוטה הום מייד. אני לוקח לי קצת חתיכונת ותיקחי לך ותטעמי. נגיד שלוש, ארבע, זה נראה מהמם!
חן: זה נראה כמו ג'לי. יש לזה מרקם של ג'לי, יותר משל ריבה. וואו!
אורן: וואו!
חן: זה ריבת, זה לא לימון כבוש. זו ריבת אולי לימון או לימון כבוש.
אורן: קודם כל, זה חצי שקוף ואין בזה באמת,
חן: יש לזה צבע ענברי יפהפה.
אורן: זה מהמם.
חן: יש לזה מרקם של ג'לי זול אבל לא בקטע רע, בקטע טוב.
אורן: בקטע ממש טוב.
חן: שזה המרקם.
אורן: שבא לך לשים את זה מעל יוגורט ולחסל את זה כמו מאדרפאקר.
חן: זה לא מתוק מדי, זה חמצמץ מעולה.
אורן: זה מריר, זה חמצמץ, זה ממש כל הטעמים, זה אדיר.
חן: וואו. מה היית מכין עם זה?
אורן: הייתי שם את זה במרכז של יוגורט ומנגב לזה את הצורה עם פיתה שרופה. זה אחד.
חן: אהה הבנתי אותך, אוקיי.
אורן: אבל גם בקינוחים זה יכול ללכת.
חן: לגמרי.
אורן: כל סוג של קינוח. מעל פאי, כאילו זה יכול להיות באמת מלא, מלא דברים.
חן: אני כל כך לא רגילה לאכול מתוק שהמוח שלי מחפש מה לעשות עם זה ואין לי, לא עולה לי שום דבר. אבל זה חומר גלם,
אורן: אני רוצה את המתכון.
חן: מהמגניבים שיצא לי לטעום בתקופה האחרונה.
אורן: ממש. ממש, ממש.
חן: זה מעולה.
אורן: וואו. טוב, מי שיביא לנו אוכל להבא,
חן: מה? מה נסגר עם לימון שזה באמת אחד הפירות הכי ורסטיליים ונפלאים ושעוברים עליו דברים מטורפים בכל מיני סוגים שונים של בישול ואפייה.
אורן: זה למה שמתי אותו בדרגה הכי גבוהה בדירוג הפירות בהתחלה.
חן: וואו, איזה...
אורן: זה לא ייאמן. וזה גם הרבה יותר מכל פרי הדר אחר.
חן: באי פאר ((BY FAR, בטח, אין שאלה בכלל.
אורן: מדהים. אם את עושה עכשיו את דירוג פירות ההדר, הלימון ראשון.
חן: די נו אורן, אל תחזיר אותנו לשם, זה לא פייר עכשיו כשאני משוחדת.
[מוזיקה]
אורן: טוב.
חן: וואו. זה היה טעים.
אורן: זה היה טעים. עדיין אני מנשנש מהקערה.
חן: DAMN וזה משאיר אפטר טייסט מריר, כיפי כזה.
אורן: כן, כן, לעשות עם זה קינוח בסוף ארוחה גדולה כאילו מרגיש כזה בקטע של קצת להוריד, לנקות, לנקות את הפה ולהתחיל מחדש וללכת לישון אחר כך. אוקיי, בסדר, בסדר, לא חובה, לא לכל דבר חובה תגובה.
חן: תקשיבו לזה. אורן כמובן, יש לו בהחלט את אחד המוחות היותר מרתקים.
אורן: זה לא, זה לא אורן.
חן: אוקיי.
אורן: מי? זו ענבר!
חן: אהה...
אורן: זה עוד אייטם.
חן: כל פעם שאני חושבת שאורן בא עם איזשהו רעיון,
אורן: לא, כל האייטמים הטובים זה של ענבר.
חן: באמת פרפאצ'ד לגמרי,
אורן: ממש.
חן: איזה ראש יש לאישה הזאת הא?
אורן: גאונה. גאונה. אז ענבר בעצם,
חן: זה כל כך מקסים אותי שגם מצאתם אחד את השני, שני הסוטים.
אורן: ממש, ממש. חד משמעית. אז ענבר בעצם העלתה את ההצעה שנדבר על איזה חיות אוכלות הכי טוב. עכשיו, זה קצת, זה שאלה שהיא יותר פילוסופית כי קודם כל, אם את שואלת עכשיו עם איזו חיה היית מתחלפת מבחינת התזונה, כולם לדעתי היו נותנים, כאילו עם מה היית מתחלפת? כי התשובה הקלאסית זה יהיה חזירי בר/דובים לדעתי כי הם אוכלי כל, אבל הם לא אוכלי כל כמו חולדות שהם אוכלים ג'יפה וכאלה. הם אוכלים כאילו פאקינג סלמון, שורשים, פירות יער, אגוזים, חיות קטנות.
חן: אז אתה היית רוצה לחזור להיות מה שאנחנו שזה אומניבורים.
אורן: אז זהו, מצד אחד אתה אומר את זה ככה. מצד שני, יש לך חיות כמו נגיד קואלה או פנדה שאוכלות חומר גלם אחד. אבל כאילו הן פאקינג עפות על זה. קואלה, אני קראתי על זה כי אמרתי נשמע שקואלה אוכלת,
חן: פנדה אוכלת הרי רק במבוק, נכון?
אורן: קואלה אוכלת רק אקליפטוס שהוא לא אכיל. זה מטורף כמה שהוא לא אכיל. עכשיו, קראתי על זה כי אמרתי בואנה, הם אוכלים ממש, כי חיפשתי באיזשהו שלב מה החיה שאוכלת גם הכי גרוע. והנחתי שזה יהיה קואלה או משהו בסגנון.
חן: זו גם אחת הסיבות שהם כאלה חיות איטיות כי הן לא יכולות להרשות לעצמן לבזבז עוד אנרגיה כי הלעיסה שלהם לוקחת להם כל כך הרבה. כאילו שורפת להם כל כך הרבה קלוריות. אתה יודע שהרי בני אדם כאילו, מי כתב את זה יובל נח הררי? שכאילו המוח של האדם כזה תפח במיליון אחוזים?
אורן: עד המצאת הבישול כי הלסת תפסה פחות זה.
חן: זה נורא מתוק בעיניי.
אורן: זה לא תאוריה שלו.
חן: שקואלות זזות סופר לאט וכל העצלנים והפנדות וזה הם ככה בגלל שכל האנרגיה שלהם יוצאת.
אורן: אז קבלי את זה, חשבתי שהקואלות אוכלות גרוע. הן פאקינג סנוביות. הן אוכלות רק אקליפטוס אבל אוכלות יותר ממאה זנים של אקליפטוס, אוקיי? יותר ממאה זנים והן אוכלות את זה, הן בוחרות זנים שונים ועצים שונים בשלבים הבשלה שונים ברמה של כמו שסומליה של יין מתאים לך לארוחה.
חן: איזה מתוקים! לא משנה מה הם יעשו זה חמוד בעיניי!
אורן: לא יודע, אני גיליתי לאחרונה של-90% מהם יש כלמידיה. אז זה קצת פחות חמוד.
חן: אני מרגישה שזה תאוריות קונספירציה של לא יודעת, של איזשהו כוח אכזרי שחייב להרוס לנו את הקואלות.
אורן: נכון.
חן: אבל אוקיי, ברור שלא היינו מתחלפים איתם תזונתית. תמשיך.
אורן: אז השאלה זה בעצם אוקיי, אם היא אוכלת אוכל אחד והיא עפה עליו אז כן הייתי מתחלף כי אם הייתי קואלה הייתי נהנה לאכול את הדבר הזה. בעצם מה שחשבתי על מה שמעניין, זה עם איזו חיה הייתי מתחלף עם הדרך שבה היא אוכלת. כי חיות שונות זה יצורים שונים וכל אחת אוכלת קצת אחרת בדרך שאנחנו לא חווים.
חן: טכנית?
אורן: את אותו דבר, גם בעניין הטכני, כן. למשל, האוכל אולי הכי מגעיל בעולם, שני המאכלים בעיניי הכי מגעילים בעולם הטבע זה העלאת גירה, דבר שהייתי מת לעשות.
חן: וואו חד משמעית כן.
אורן: נכון,
חן: חשבתי שאמרת מגעילים.
אורן: זה מגעיל אבל זה לא קצת בא לך כזה, זה המקבילה לאוכל של לגרבץ כזה.
חן: לא, לא, לא, זה ממש דוחה בעיניי.
אורן: את טוחנת הכל בקיבה ואז, 'בוא ניתן איזה ביס, שניים בפה, נעלה את זה, נראה איך זה'.
חן: לא. לא, זה לא סבבה בעיניי. כאילו בשביל זה יש לבני אדם את המסטיק וזה סוגר את הפינה.
אורן: וואי, האמת שכן.
חן: אנחנו לא צריכים ללעוס את הקיא של עצמנו. זה לא לעניין.
אורן: שאלה שניה, מה דעתך על ציפור שמקיאה לפה של הגוזלים שלה?
חן: ידעתי שאתה הולך להגיד את זה כהבא בתור.
אורן: כי אני חושב שזה כמעט פואטי.
חן: אז הלכת על ההקאה. נגעלת מההקאה.
אורן: לא, לא, לא, זה לא שני אלה שבחרתי. אני פשוט חושב שזה פואטי בטירוף גם מהצד של הציפור וגם מהצד של הגוזל.
חן: לא, אם אתה נכנס כבר לעולמות של כאילו אה... נוזלי גוף של חיות אחרות שחיה אחרת אוכלת,
אורן: זה לא חיה אחרת, זה ההורים שלך מקיאים, זה אין יותר פואטי.
חן: לא, אני אומרת, כשאתה נכנס לעולמות של חיות שאוכלות נוזלי גוף של גוף אחר,
אורן: כן,
חן: בסדר, לא בהכרח חיה אחרת, זה באמת, זה כבר אתה יודע, זה כזה, כל מי שיש לו כלב,
אורן: חד משמעית.
חן: גם לכלבים שלי יש פסינציה לא לחרא של כלבים, לחרא של חתולים, מה קורה חבר'ה?
אורן: וואו.
חן: מה קורה שם? תקשיב, זה פאקינג הרואין. ברמה שאני כבר יודעת לזהות איפה עשוי להיות חרא של חתולים.
אורן: וואו.
חן: ולדעת כאילו להרחיק אותם. זה כאילו הם מתחרפנים מזה. לא משנה, כן.
אורן: אולי זה חתולים שאכלו קטניפ,
חן: מה אני חושבת על להקיא לתוך פה של גוזל? פחות מגעיל בעיניי מלהעלות גירה וגובל ב,
אורן: זה מרגש.
חן: זה מרגש, כן.
אורן: זה ממש מרגש.
חן: זה כן. זה מרגש. שמע, זה פשוט סגנון אחר של הנקה. גם הנקה זה כזה,
אורן: נכון, נכון.
חן: להקיא מהציצי [צוחקת]
אורן: זו שיחה מאולתרת.
חן: הנקה זה להקיא מהציצי. אתה יודע שאמא שלי מסיימת עכשיו קריירה מפוארת. אמא שלי יוצאת לפנסיה ומסיימת קריירה מפוארת בהנקה ואני בטוחה שהיא תשמח לשמוע שהבת שלה,
אורן: שסיכמת את פועלה ב'אה אז את מומחית בהקאה מהציצים בגדול' [צוחק] אז רגע, בחרתי שתי חיות שבעיניי הן מנצחות. כל אחת מעולם אחר לגמרי של החי שהייתי רוצה לחוות את הדרך שבה הן אוכלות, אוקיי?
חן: כן.
אורן: כל אחת משתי החיות האלה הן אידאל השמנמנות בעיניי. קודם כל, מלכת הדבורים.
חן: אוקיי...
אורן: גם ככה דבש של דבורים זה הדבר, האוכל הכי מדהים ומושלם בעולם. אבל הן לא מסתפקות בדבש רגיל, מזון מלכות. מייצרים להן במיוחד מזון מלכות והן יושבות שם,
חן: ולא עושות כלום.
אורן: תפוחות, פשוט רק מטילות ומטילות ומטילות ודוחסים להן לפה מזון מלכות שיהיו חזקות ובתאוריה שלי, כשאני מדמיין, תמיד אני מדמיין שמרחפות לידן תמיד 20 דבורים אוחצ'ות כאלה שכזה רק מרימות להן ש'YES QUEEN'
חן: YAS QUEEN תטילי,
אורן: תטילי את הלרוות האלה. זו שמנמנות מדהימה של עולם החי.
חן: יפה.
אורן: והשני, בעל החיים הגדול בהיסטוריה, לוויתן כחול.
חן: יואו הייתה לי הרגשה שאתה הולך להגיד חית ים ענקית.
אורן: אין לו שיניים, הוא מסנן את זה הרי. זה חומר קרני שהוא בפה ומסנן.
חן: אז אני יודעת שהרבה לוויתנים חיים על פלנקטונים.
אורן: אז זהו, בעיקר רוב התזונה שלו זה על קריל, שקריל מי שלא יודע, זה סוג של סרטן, שרימפ, וואטאבר מהמשפחה הזאת, קטן, קטן מדי בשביל שאנחנו נאכל אבל יותר גדול מפלנקטון והוא יוצר את הנחילים הכי גדולים בטבע.
חן: איך הם אוהבים להתקיים על נחילים אלה הא.
אורן: דפוקים על נחילים, פותחים את הבוקר,
חן: מתים על זה, 'תביא לי איזה נחיל טוב'
אורן: תביא לי נחיל.
חן: תשים איזה נחיל, תביא לי מנה נחיל בלאפה.
אורן: 'מה אתה אומר נתנחל היום?' אז הוא אוכל, עכשיו, את מכירה את הבדיחה של מיצ' הדברג, יש לו אחד הוואן ליינרים הכי מפורסמים שלו זה 'אני אוהב לאכול אורז כי אני אוהב לאכול אלף ממשהו מסוים'.
חן: [צוחקת] איזה חומד.
אורן: רק התחושה הזאת של לאסוף בפה העצום שלך פאקינג 30 אלף ממשהו ושהכל בפה שלך ואז כמו איזה ילד במסיבת יום הולדת אתה נאם האם נאם נאם נאם!
חן: אתה גם יודע מה זה, זה כאילו מקל משמעותית על העיכול כי אתה אוכל משהו לעוס כבר.
אורן: למה לעוס?
חן: כי זה כבר מפורק לכזה מיליארד חתיכות, כן? אז אתה לא צריך,
אורן: כן, יש לו שריון והכל, לוויתן.
חן: ברור, אתה לא צריך לעשות את העבודה הזאת בכלל של ה... פירוק הראשוני הזה. זה מה שאני מנסה להגיד.
אורן: אתה לא לוקח משהו גדול ומפרק אותו,
חן: אתה שואב.
אורן: כן.
חן: אתה ליטרלי שואב.
אורן: עכשיו, דמייני שכל ביס שלך זה כזה האאאאאאאם, נאם נאם נאם, ככה. כל ביס. איזה שמנמן!
חן: כן. מעניין.
אורן: בעיניי הם במקום הראשון. אז מה איתך?
חן: אוקיי. אין לי בדיוק חיה.
אורן: אוקיי.
חן: אבל אני רוצה לשתף רגע שאולי אגב, יש מצב שאנחנו צריכים לעשות אייטם על זה כי זה משהו שהוא כבר דובר והוא מעניין. שזה אוכל מאנימציה. אוכל מגרה מאנימציה.
אורן: וואו.
חן: אז אין לי חיה, אין לי חיה ספציפית שהייתי מתחלפת איתה, לא עכשיו לפחות. אני כן זוכרת במלך האריות של "דיסני" שהם מנשנשים את החיפושיות והחרקים. ואיך הם הצליחו להפוך את זה למפתה.
אורן: ממש מפתה.
חן: ומגרה!
אורן: שיש את הרגע שהוא מרים את הגזע עץ ומתחת יש מלא ואתה נגעל ואז הם שולקים את זה כמו לובסטר ואתה כזה,
חן: זה ממש עושה חשק.
אורן: כי זה צבעוני גם. הם שיחקו על זה עם צבעים של ממתקים.
חן: זה חמוד לאללה וגם כזה אמממ, TASTE LIKE CHICKEN חמוד נורא בעיניי.
אורן: מעניין אם ככה זה מרגיש להם כאילו. האמת שאין סיבה שלא.
חן: מה TASTE LIKE CHICKEN?
אורן: לא, אבל בקטע של כאילו זה מאכל גורמה, לא איזה גזע עץ יש פה, כזה.
חן: בקיצור, זה כזה פתאום מה שעלה לי בראש. אם הייתי צריכה לאכול באמת מאיזו ממלכה אחרת לחלוטין של אכילה אז זה היה.
אורן: אם אתה אוכל כמו חיה, YOU MIGHT AS WELL, להתנסות במשהו שלא היית אוכל.
חן: אני אומרת, אז הייתי נהיית טימון או פומבה, משהו כזה. לא חזיר יבלות וסוריקטה. הייתי נהיית הגרסה המצוירת, הדיסנית של חזיר יבלות או של סוריקטה. סוריקט ביחד? סוריקטה.
אורן: זה תמיד סוריקטה, כן.
חן: זה תמיד סוריקטה. יאללה נקסט.
[מוזיקה]
אורן: חן חזרה מסיני והביאה לי, מה הבאת?
חן: אני... רוצה להגיד שאני לא חזרתי מסיני, אני כל שנה נוסעת לסיני ואם הייתי יכולה להישאר גם בסיני.
אורן: 'אחי, סיני זה מצב נפשי אחי, זה לא מקום. זה סטייט אוף מיינד'. אני אף פעם לא הייתי בסיני, את יודעת את זה?
חן: באמת? גם לא כילד?
אורן: לא.
חן: אוקיי,
אורן: אז קודם כל, אני מוזמן בפעם הבאה?
חן: לא.
אורן: מה לא?
חן: קודם כל, אתה לא מוזמן.
אורן: למה?
חן: כי זה QUALITY TIME זה שלנו, זה אנחנו.
אורן: אני אשריין,
חן: יש לנו זיכרונות משותפים שאף אחד לא יבין שם.
אורן: אני אשריין חושה לידכם.
חן: זה אין בעיה, לא אכפת לנו.
אורן: ולא אדבר אתכן אבל.
חן: עוד יותר טוב.
אורן: אה. שיט.
חן: [צוחקת] אוקיי, אז אני,
אורן: אם מישהו מהמאזינים שלנו רוצה לבוא איתי לסיני כמובן, אז דברו איתנו.
חן: אז,
אורן: אז איך היה בחופשה?
חן: אני כבר מזמן, מזמן, לדעתי אחד הביקורים הראשונים שלי שם לפני כמה שנים טובות התחלתי לתעד בשבילך ובשבילי כי כבר ידענו שיש לנו איזו תוכנית לעשות את הפודקאסט הזה, זה היה די מזמן. התחלתי לתעד לנו מנות שאני אוכלת בסיני וכל מיני אוכלים כאלה ואחרים.
אורן: חשוב.
חן: אבל שכחתי מזה לחלוטין. עד שאיתמר קימל שלח לנו הודעה באינסטגרם שלנו SMAN.MANIM.
אורן: קודם כל, נקודות בונוס לאם יש לך אוכל בשם. חד משמעית.
חן: לגמרי [צוחקת] אז הוא אמר "שלום רב, אשמח להתייחסותכם אל המנה הבאה שנתקלתי בה בסיני. מדובר בארוחת בוקר! בה הוגש קוסקוס!! מבושל עם מלא סוכר!!! מעוטר במרמלדה!!!! ובסוכריות של עוגת יום הולדת!!!!!!" וקודם כל, אני אוהבת את הקופי, אהבתי מאוד, מאוד את ההשקעה בצורת הכתיבה. אהבתי מאוד את זה שהוא הזכיר לי באמת שסיני הוא אחד המקומות האלה שבהם אתה כזה מסתכל על מה שמוגש ואתה כזה ליטרלי היה את הילד הזה שאז אמר לינון מגל, 'פיזית מי אתה?' אין ארוחה בסיני,
אורן: קראתי את זה פעם ראשונה ואני זוכר שקראתי את זה וכשאני שומע דבר כזה, אוטומטית אני מנסה שניה להיות הסנגור של המנה. ואז אמרתי אוקיי, מה זה חומוס מתוק, מה זה כמו עוגת גבינה פירורים. ואז עם הסוכריות.
חן: זה ממש קוסקוס עם כל מיני דברים מתוקים מעל וגם איך שהוא מקושט, כמובן שנעלה את זה לאינסטגרם ונראה לכם מה איתמר שלח לנו.
אורן: זה כל כך הזיה.
חן: מוזר ברמות מטורפות. הדבר היחיד שחשבתי שהיה שם איזה ניסיון לעשות משהו מעולמות הכזה סולת, כמו עוגת סולת, פודינג אורז, כאילו לקחת את הפחמימה הדגן הסוג של איך קוראים לזה,
אורן: עמילנית.
חן: כן. ולהמתיק אותו קצת. אבל עדיין זה נראה נורא, נורא מוזר.
אורן: עם סוכריות מעל.
חן: עכשיו, זה שלח אותי לנבור בזיכרונות שלי ולעשות אסקבציה של הדברים שהוגשו לי בסיני ושכחתי לגמרי לדבר עליהם בפודקאסט הזה.
אורן: דברים שהקיבה שלך ראתה,
חן: כן.
אורן: אוקיי, אוקיי.
חן: ואפילו עשיתי האשטג שילובים קולינריים מקומיים, זה היה לפני "שמנמנים".
אורן: שילובים קולינריים מקומיים.
חן: כ, האשטג שילובים קולינריים מקומיים. אז היה כזה מן איזו חלה מתוקה באמת עם ערמות שאני לא יכולה לתאר לך, ערמות של הסוכר שבזקו עליה. עם לאפה, עם פלאפל שעליו טחינה.
אורן: רגע, רגע, רגע, החלה היא הלאפה?
חן: זו ארוחת בוקר.
אורן: מה הקשר של החלה?
חן: השילובים הם, יש לאפה, יש חלה עם מיליארד סוכר, יש פלאפל שליכט טחינה מעל וכזה מן סלט שהוא כמו יווני כזה עם פטה עם ג'יבנה כזה.
אורן: אוקיי, הם מצפים שתיקחי את הפלאפל,
חן: כן, כן, זה עולמות בופה. הקטע הוא שיש את הדברים שהם כזה, מה הקטע בסיני? יש דברים מעולים. כמובן שהפלאפל הזה היה ביונד! בסדר?
אורן: כן?
חן: בטח שכן.
אורן: מאיפה לי לדעת?
חן: כי אתה יודע שלאפה תהיה טעימה שם ואתה יודע שפלאפל יהיה טעים שם.
אורן: נשמע הגיוני.
חן: כי זה מיצרים, ברור שכן.
אורן: נכון.
חן: אבל אז פתאום אתה מביא את החלה הזאת אאוט אוף פאקינג NOWHERE. ואתה מכניס עולמות של ילד בן 3 מהפעוטון.
אורן: אבל זה נכון כי זה מי שמגיע. מיצרים וזה סבבה, אחלה, יודעים לעשות את זה מצוין ואז מגיעים להם ערמות של תיירים סטלנים מישראל.
חן: נכון.
אורן: אנחנו אשמים בזה.
חן: מה שמעניין הכי בסיני זה השילובים הנורא, נורא ביזאריים בין כל מיני עולמות. אז יש את העולם שהוא באמת מהעולמות המצריים, בסדר? יש בארוחת בוקר פול ויש לפעמים פלאפל וכמובן שיש לאפות ואם הן טריות בכלל זה מדהים. ואז פתאום יש דברים כאלה שזה עולם הכזה אירוח האירופאי בשנת 74' כמו שעושים אורז בצורה של הקערה, שעושים נגיד את העגבנייה שתיראה כזה קצת כמו סוג של איזה ורד או משהו. לא בדיוק מצליח. כמובן שכל מה שקשור שם לירקות. הייתה שם מן עגבנייה קלופה כזאתי שהזכירה לי ממש כמו גלימה של סופרמן. אז צירפתי למטה לתמונה.
אורן: מצחיק. כל מה שקשור לירקות הוא מדהים?
חן: כל מה שקשור לירקות הוא ממש צריך להיות נורא, נורא זהיר עם זה.
אורן: למה?
חן: כי חם שם ברמות היסטריות, אוקיי? ומבודד שם ברמות מטורפות.
אורן: אבל גם מאוד יבש.
חן: ולכן כל היכולות שלך, אוקיי, לתחזק שם דברים שצריכים להיות טריים וקרים, גבינות, חלבים, ירקות, זה ריסקי בטירוף ולכן אני מאוד, מאוד זהירה עם הדברים האלה.
אורן: הקאות וכאלה זה נפוץ?
חן: או או חכה, אני אגיע לזה עוד שניה. אני רק רוצה לציין לפני זה את עולם הלחמים. אם יש לך מקום שאופה ממש שם את הלחמים והמאפים שלו, מדובר לרוב מהניסיון שלי בחלום. חלום. קלוט את שילוב הלחמניות האלה שאני עכשיו מראה לך. כולל מה שלמטה הכדורים, זה מן סופגניות קטנות כאלה שאני לא יודעת איך קוראים לזה, אבל זה גרסה כזה מקומית של סופגניות. לא מאוד מאוד מתוקות וזה סופר כיף.
אורן: זה נראה מעולה.
חן: ממש על רמה. ועכשיו לסיפורים,
אורן: הפחות,
חן: לא, זה סיפורי אוכל אבל יותר מאוכל, זה סיפורים שבהם יצא באמת במקרה שהצלתי את חברתי הטובה רותם,
אורן: התינוק,
חן: לפחות שלוש פעמים ממוות אולי וודאי, אולי וודאי.
אורן: בניגוד לכל המוות הלא וודאי הזה.
חן: פעמיים היו חנק מעצם של דג ופעם אחת,
אורן: זה יכול לקרות גם לא בסיני.
חן: ופעם אחת מהרעלת קיבה.
אורן: הרעלת קיבה ממה?
חן: אנחנו עד עכשיו לא בטוחות אבל אני חושדת, היה איזשהו מקום שהיינו בו שבכלל אני הייתי מאוד חשדנית. אתה יודע שאני תמיד חשדנית לגבי אוכל, אבל שם הייתי אקסטרה חשדנית. יש לי כאילו איזה חושים סופר מחודדים לדעתי לגבי על מה לסמוך ועל מה לא לסמוך באוכל. שם הייתי אקסטרה חשדנית ובצדק. ומה שקרה זה שבערב האחרון שלנו,
אורן: אני רוצה שניה לפני שתספרי על ההרעלה רק להגיד, כילד ממש הכינו אותי שלהיזהר מעצמות של דג ממש הולך להיות דבר בעולם המבוגרים.
חן: לא, זה כן דבר.
אורן: זה לא כזה דבר,
חן: אתה טועה.
אורן: כי אני חושב שפעם היו יותר מטגנים דגים שלמים או אופים דגים שלמים,
חן: אתה טועה.
אורן: והיום מפרקים הרבה יותר.
חן: זה אחושרמוטה דבר.
אורן: לא, זה עדיין מסוכן.
חן: לא רק בקטע של מסוכן. זה פשוט הרי הסקלה היא ה... זה נופל על מלא נעים מאוד, אוקיי? זה הכי נמוך של זה.
אורן: אוקיי.
חן: בסדר? המצב האידאלי זה כזה וואי ממש לא נעים לי, יש לי עצם בפה. והמצב הכי חמור זה ליטרלי מוות.
אורן: ברור. אבל אני אומר, דווקא בגלל זה כי,
חן: האמצע מאוד לא נעים, אפילו האמצע, אפילו ההתחלה.
אורן: לפחות התחילו לאפות או לטגן דגים שלמים. כאילו זה דבר שפחות היה. יש הרבה יותר פילטים. מסעדות לא לוקחים את הסיכון הזה. כמו שהיו, כמו שפעם לא היית שם חגורות בטיחות באוטו.
חן: הבנתי. אז אתה אומר שאתה פשוט לא מתעסק עם זה בגלל שזה פשוט פחות קיים במקומות של אירוח והסעדה?
אורן: כן.
חן: אוקי, אוקי.
אורן: מקומות שבהם תובעים אנשים.
חן: אז סיני, אתה ממש, גם יש לך המון דרכים למות בהתאמה מושלמת לכמות האפסית של בתי חולים ואתה יודע, כל מה שקשור לטיפול רפואי שקיים שם.
אורן: כן.
חן: אגב, סיפור אחר ואולי לעולם אחר ולהתעסקות אחרת, אם ממש מעניין אתכם תשאלו ב-DM ואני אפרט. ראיתי אדם מת בסיני.
אורן: עובר מצב של חי למת?
חן: אמיתי. לא עובר ממצב, ראיתי אותו כבר מת. זו הפעם הראשונה בחיים גם שראיתי מישהו מת. אבל ממש, ממש מת. זאת אומרת, לא מאוד קשה למות שם.
אורן: ממה?
חן: לא מאוד, מאוד קשה למות שם. הוא ספציפית האמת מת כנראה מאיזשהו סוג של התקף לב. אדם בן 83 או 84 מת באחד המקומות הכי יפים בעיניי בעולם.
אורן: זו אחלה דרך.
חן: זה החלום שלו, הוא הכי אהב את סיני בעולם ואהב לצלול, אז סחתין עליו. אבל רגע, סטיתי מהנושא. רציתי רק לספר סיפור אחד על קלקול קיבה וסיפור שני על הדג. רותם חוזרת מהבופה, חשוב לציין גם שרותם אוכלת פעם באמת בשעתיים ואני כל פעם כזה מן עד שאני רעבה, עד שאני בכלל נזכרת שצריך לאכול. רותם חוזרת מהבופה מאושרת! כן? אני עוד לא התחיל לגרד לי,
אורן: אני אלך לסיני רק עם רותם ואנחנו נאכל כל שעתיים, זה מה שיקרה.
חן: [צוחקת]
אורן: רותם, אם את שומעת את זה,
חן: אל תקשיבי, רותם, אל תקשיבי לזה, זה לא פייר.
אורן: ניצור זיכרונות חדשים וחן לא תהיה מוזמנת.
חן: איזה מניאק.
אורן: והיא תצטרף שנה אחר כך.
חן: ענבר,
אורן: אין לי בעיה לפרגן לך חופשה עם ענבר בסיני.
חן: אז רותם חוזרת מאושרת מהבופה ואומרת 'יואו איזה כיף! יש קציצות!' עכשיו אני שומעת בסיני קציצות? זה גם בשר טחון, זה גם ידיים.
אורן: זה ידיים, נכון.
חן: מישהו היה צריך,
אורן: להפוך את זה למצב של קציצה.
חן: לעשות עם זה יותר מאהבה כדי שזה יהפוך להיות קציצה הדבר הזה. וגם וזה הדבר הכי חשוב, בחיים לא ראיתי קציצות בסיני. וזה מסוכן. כי דג ראיתי בסיני, תפוחי אדמה ראיתי בסיני, שיפוד ראיתי בסיני.
אורן: את אומרת, היה שם מישהו שאמר 'לא הכנתי את זה, אבל ננסה מה כבר יהיה'.
חן: וחוזרת מתלהבת ואני כזה DUDE לא הבנת, לא הבנת. את לא רוצה שיגעו לך באוכל, זה לא המקום שבו את רוצה שיגוונו לך. SURE ENOUGH פחות מלדעתי אזור ה-12 שעות אחר כך כבר העליתי אותה פיזית כאילו לגבול באילת כדי שתקבל עירוי.
אורן: וואו...
חן: כן, בגבולות ישראל. היה מאוד, מאוד לא נעים. אבל עוד זיכרון משותף שיש לנו ביחד, לפחות זה.
אורן: מעניין אם יש ספר בישול שאת יכולה להוציא של מה לאכול ומה לא לאכול. איך לסרב.
חן: וואו, זה רעיון מעולה! עכשיו, הסיפור עם הדג הוא סיפור מטריף על חברות כי היינו עם אנשים שהיו די זרים לנו כזה וכזה נאלצנו קצת לנסוע איתם. זה לא אנשים שהם כזה צעירים ואפשר כזה מן אתה יודע, צחוקים איתם והכל טוב וזה. זה היה אנשים שזה עדיין טיפה ווירד איתם ותוך כדי הדבר הזה אנחנו אוכלים ורותם נחנקת מעצם של דג.
אורן: אוי לא.
חן: עכשיו, משהו לפעמים קורה לי במצבים מהסוג הזה ואני פשוט בשיא הנונשלנט וכמעט העדינות הבאתי לה כאפה בעוצמה שאני לא יכולה לתאר לך.
אורן: [צוחק]
חן: בגב, כאפת גב כזאתי אבל אחת. שכנראה עשתה את האפקט של,
אורן: היימליך.
חן: של היימליך.
אורן: וואו.
חן: היא אומרת עד היום שהצלתי לה את החיים. עכשיו, מה שהיה מצחיק זה שהיא המשיכה אחר כך לעשות כאלה מן קחחחחח קחחחח כאלה, שתקשיב זה הקטע הכי מדהים בסיפור. היא התחילה לעשות כאלה ואז כאילו היא פינתה את עצמה מהמקום שבו האנשים הזרים מסתכלים עליה ועליי בתדהמה.
אורן: דפקה מוחטה?
חן: לא!
אורן: אה אוקיי.
חן: לא! אני אומרת הם מסתכלים עלינו הרגע בתדהמה. זה התחיל מאיזו דרמה כזאת של מישהי נחנקת מדג,
אורן: ואז חברה שלה מצילה את החיים שלה.
חן: המשיכה בנונשלנט המוחלט של חברה שלה, וזאתי ממשיכה עם החחחח, חחחח, חחח, שלה. הם עדיין כאילו בוהים, הם לא מוציאים מילה, הם הפסיקו לאכול, הם רק בוהים בסיטואציה. והיא עם ה'חח חח' עושה את דרכה החוצה מחוץ למאהל כדי לא לחחה מול כולם. [צוחקת] ואז אני פשוט פורצת בצחוק. אני מתחילה לבכות מרוב צחוק מהחיחוחים שלה, אוקיי? זאתי היא בכלל ממשיכה לחחה בחוץ. הם מסתכלים עליי בעצם. חברה שלך כמעט מתה הרגע ואת מתפוצצת מצחוק מהחיחויים שלה?
אורן: עצם זה שהצלת לה גם את החיים.
חן: מהגניחות האחרונות,
אורן: בחייה.
חן: כן. מהניסיונות האחרונים שלה, אתה יודע, לתפוס אוויר. וזהו, מה שמדהים אותי הכי בסיפור זה שרותם פשוט לא נעלבה מזה בכלל.
אורן: אה... אני יכול להבין.
חן: היא כל כך סלחה לי על זה שהצלתי לה את החיים. סליחה, היא כל כך הודתה לי על זה שהצלתי לה את החיים שהיא כנראה פשוט כאילו עבר לה מעל הראש שאני פשוט בכיתי מצחוק מזה שהיא נחנקת קצת יותר בקטנה. ההחנקויות האלה שאני יודעת שהיא תשרוד אותן.
אורן: [צוחק] כי זו אולי תגובה של אוקיי, היא לא בסכנת חיים, אפשר קצת להנות מזה.
חן: כן וזה עוד לפני שהכנסתי את הסיפור השני שהיא נחנקה מעצם של דג וגם את הסיפור שבו אני הצלתי אותנו מקיפודי ים שהיו ליטרלי עלינו. ממש עלינו.
אורן: הכי מפחיד בעולם. קודם כל, אהבתי מאוד, עשה לי חשק להיות בסיני. נשמע לי כמו הרפתקה. אני תוהה אם אני אהנה שם.
חן: אני חושבת שהלקח העיקרי שאני אתן למאזינות ולמאזינים שלנו מהפינה הזאתי זה תאכלו,
אורן: להתייעץ איתך לפני שנוסעים.
חן: תמיד מוזמנים. תאכלו דברים טריים ותאכלו דברים ממש שנורא רגיל לאכול אותם בסיני. שזה דגים, זה שיפודים, זה צ'יפס. זה כאילו אוכל נורא, נורא בסיסי.
אורן: כשאתם אוכלים דגים, תיזהרו.
חן: כל דבר שדורש איזה משהו מיוחד, לחשוד מאוד. עד כדי אפשר לוותר. לא יקרה כלום אם תוותרו.
אורן: לא בושה.
חן: לא בושה. מצד שני, שמע, המערב גם הגיע לסיני. זאת אומרת, פעם קודמת שהייתי, היה שם איזה חלב שיבולת שועל. זאת אומרת, זה גם קורה שם.
אורן: וואו וואו.
חן: כן, זה ממש תנועה מאוד, מאוד רחבה מכזה סוף שנות ה-60', 70' עד ממש ימינו אנו שם.
אורן: מעניין, טוב, עשית חשק.
חן: מכל העולמות.
אורן: טוב, אז אני אספר לך איך היה הטיול שלי ושל רותם.
חן: נפגש בחצי האי אה?
אורן: אה... יש!
[מוזיקה]
חן: אוקיי אורן, ממש לקראת סיום הייתי חייבת להביא לך איזה מבזקון. אורן ממשיך לנשנש את הלימון.
אורן: כמו תינוק.
חן: עוד מתחילת הפרק. אממ... הייתי חייבת להביא לך מבזק סלב ניוז. אז הבאתי לך שני,
אורן: הזיות.
חן: שתי הזיות מעולם הסלבס, אחד עם זוג מפורסמים, השני עם מפורסמת אחת קטנטנה ושניהם עוסקים בבישול. אז אני רוצה להתחיל עם עומר אדם, אוקיי ויעל שלביה. יעל שלביה היא ב"מחוברים". אז צפיתי ב"מחוברים", תפסתי את הקטע הזה ב"מחוברים" שבו שניהם עומדים במטבח. הוא בלי חולצה, הם מכינים יחד טוסט.
אורן: טוסט.
חן: אוקיי? עכשיו מה שהרשים אותי,
אורן: קודם כל, לא מזלזל,
חן: אחד, הוא עומד ומבשל בלי חולצה. ברגע שהדבר הזה מצולם זה הופך להיות דוחה בעיניי. כאילו מהאנשים כזה הכי נחשבים וסקסיים וזה, אין לי שום עניין. כאילו מיד, מיד טורנפתי (TURN OFF)
אורן: בגלל שהוא מבשל?
חן: מיד זה הוציא לי את התאבון שהוא כזה מבשל בלי חולצה.
אורן: כי את מפחדת שיפלו שערות מהחזה לתוך ה?
חן: אולי בתת מודע כן, אבל שגברים כזה אתה יודע, במצלמה ובזוויות הלא מחמיאות ומבשל בלי חולצה,
אורן: כן, זה של דוד שעושה על האש וחש את עצמו. כן, כן. ממש.
חן: כן, בדיוק. אבל עזוב את זה, זה כלום, זה כלום. לעומת מה שהולך שם בהמשך שזה עושים סוג של בייגל טוסט כזה ויש להם גם טוסטר לחיץ כזה. כמובן שזה עומר אדם אז יש לו כמובן את הטוסטר הכי טוב.
אורן: הלחיץ הכי טוב. כמו שמשתמשים בו ב"סודוך".
חן: אני רוצה שתראה מה יש לו ליד הטוסטר.
אורן: אה רגע, על זה לא הסתכלתי.
חן: לעומר אדם במטבח יש ליד הטוסטר,
אורן: או מאי גוד!
חן: עמדת פיצוחים כמו שיש בפיצוציות.
אורן: זה מה שזה?
חן: כן, כן. מה אתה חושב שזה?
אורן: בוויטרינה. אני דמיינתי שיש את הזה של הנקניקיות,
חן: לא, לא, לא.
אורן: אמרתי לשים כזה בבית זה פלקס מטורף. כזה מסתובב שאתה יכול לשלוף ותוך כדי שיחה לתת איזה ביס בנקניקייה, להחזיר אותה להתגלגל.
חן: אבל איזה כאילו סוג של כזה, יש בזה משהו נורא נובורישי לדעתי.
אורן: נכון אבל גם מצד שני,
חן: אני חייב שיהיה לי בבית, אוקיי? עמדה של פיצוציה תכלס בלי שהוא מבין שזה מה שהוא עושה. אם זה היה מודע לעצמו זה היה כאילו מבריק, אבל זה כל כך מצחיק.
אורן: אני חושב שזה לא משנה.
חן: מה עושים בפיצוציה? מכינים טוסטים קסטום מייד לאנשים ויש עמדת פיצוחים.
אורן: אבל אני חושב שזה הקטע החמוד בנובורישיות של מישהו שעבד קשה, התעשר ועשה טונות של כסף.
חן: עומר אדם עבד קשה? תנו לו את הכבוד, עומר אדם [בטון מזלזל]
אורן: לא בקטע כזה בכלל, בקטע של כולנו מדמיינים מה יהיה לנו כשנתעשר מלא ואנחנו אומרים, לכל אחד יש את הפנטזיה הנורא ספציפית שלו כי כל אחד הוא בן אדם שונה. הוא רצה, הוא היה בפיצוצייה, אמר 'אני אהיה זמר מפורסם ואתם תראו ותהיה לי עמדת פיצוחים ובייגל טוסטים במטבח'.
חן: זה מה שניסיתי להגיד, שאם זה היה מודע, הייתי מכבדת את זה. ולהרגשתי זה לא מרגיש.
אורן: זה במקרה.
חן: אני אשמח שעומר אדם יתקן אותי וייצור קשר עם מחלקת התחקירנים הענפה של "שמנמנים" ויעדכן אותנו אם הדבר מודע לעצמו זה שיש לו עמדת פיצוחים במטבח או לא.
אורן: אני מדמיין שהמובילים מביאים כזה עמדת פיצוחים והוא כזה מסתכל 'איפה נשים ממי? איפה נשים את זה? אני לא יודע למה, אבל מרגיש לי שליד הטוסטר זה נראה לי טוב, ליד הטוסטר תשימו את עמדת הפיצוחים. משהו בזה נראה לי נכון'.
חן: אני רוצה לעבור לסלב הבא שהיא מיכל הקטנה.
אורן: אוקיי.
חן: במקרה הזה היא בעצם נדרשת לבשל בהתאם לשת"פ שהיא עושה, אוקיי? זה מן אירוע כזה שבו היא לא כזה משוויצה הנה האוכל שאני עושה או במקרה אני תופסת את האוכל שסלבס אוכלים וזה, לא. היא עושה שיתוף.
אורן: שיתוף. נכון שת"פ שיתוף זה הגיוני.
חן: היא עושה שיתוף,
אורן: פעולה, מה זאת אומרת, ככה אומרים.
חן: היא עושה שיתוף עם חברת פטריות כלשהי, היא מפטרת, היא מפטרת.
אורן: נותנת בפיטור.
חן: ואני לא יודעת אם היא החליטה או הם החליטו שהיא תכין אומלט עם פטריות, אוקיי? מה שחושף באופן חד משמעי ולא משתמע לשתי פנים שהאישה הזאתי שיש לה 70 אלף ילדים, לא יודעת אפילו להכין חביתה. מה שהולך שם בסוף הסרטון,
אורן: אני לא רוצה לשפוט, אבל זו מישהי ששניה אחרי הלידה שלה כבר חוזרת לעבוד. אין לי ספק בכלל.
חן: אני מעוניינת לשפוט. כל הפודקאסט הזה נוצר כי זה מה שאני רוצה לעשות והפינה הזאת, ברור, כי זה מה שאני רוצה לעשות.
אורן: אוכל של ילדי מפתח, איזו שאלה בכלל.
חן: תקשיב, אני דורשת ממך לראות את הסוף של הסרטון הזה ולראות מה האישה הזאתי עשתה לאומלט הזה, זה לא אומלט מה שיצא לה בסוף. מה שיצא לה בסוף זה לא מקושקשת, אפילו מקושקשת זה לא. זה נראה כמו ביצה שגירדו אותה מהמדרכה.
אורן: אתה לא יכול להתחיל להכין בכללי מנה עם פטריות, תטגנו את הפטריות קודם. אין דבר יותר מבאס מפטריות חצי מבושלות.
חן: אוווווו...
אורן: זה המפרסם.
חן: והבאת אותי לנקודה האחרונה שלי.
אורן: והן נראות כל כך רע. כי שמו אותן יחד עם ביצה או אחרי הביצה.
חן: פשוט כמו ערמת סמרטוטים. וזה מקרה מדהים שבו כאילו אתה אומר 'בוא נשתף שיתוף' ואתה לא חושב עד הסוף, 'בואנה אם אנחנו מראים את הבן אדם מכין אוכל עם הפטריות שלנו, אנחנו חייבים לוודא שהוא מכין משהו בן זונה'
אורן: שהוא ידע מה הוא עושה.
חן: שהוא יודע מה הוא עושה!
אורן: כן, כן.
חן: וכאילו השילוב הזה גם בין מיכל הקטנה לבין פטריות, אני כזה חושבת על אנשי השיווק שאומרים כזה אוקיי, מי סלב שיכול שפטרייה תשמש הבית שלו.
אורן: ממש, כן, כן, מה ילדים אוהבים, גמדים, סיפורים, אגדות, פטריות.
חן: בדיוק.
אורן: מה עוד? מיכל הקטנה. אוקיי, זה כותב את עצמו. וכ-5 דקות אחר כך יש לך מקושקשת אפורה עם חתיכות. כן, בסדר, היא לא חייבת לדעת, אבל שמעי,
חן: היא חייבת, סליחה, סליחה.
אורן: אם אתם מכינים אומלט פטריות, תטגנו את הפטריות קודם טוב.
חן: אז כל מי שרוצה אוקיי? לשתף שיתוף שהוא באמת רציני, כאילו עם אוכל.
אורן: עם אנשים שיודעים מה הם עושים.
חן: עם אנשים שיודעיםםםם, עם אנשים שיודעיםםםם, עם אנשים שבאמת, ברגע שהם רק נוגעים באיזה מוצר, למשל המימיות הממותגות שלנו של "שמנמנים".
אורן: המימיות הממותגות או בואנה,
חן: מיד אנשים מתפשטים! אנחנו רק נוגעים במכסה, זהו, אנשים מתפשטים.
אורן: אם את רוצה שנכין משהו מהלימון הכבוש, תשלחי לנו ארגז של זה הביתה שלנו.
חן: לגמרי. לא, אבל אני אומרת, כל מוצר שתרצו שאנחנו נפרסם, אנשים מיד יזרקו עלינו כסף.
אורן: הם כמו... אנחנו נדאג, את מכירה שהמעריצים של טיילור סוויפט הצליחו להוריד את מחיר הביצים ב-13% בארה"ב?
חן: לא.
אורן: כי בראיון ניגשו אליה, זה היה באוסקר או איזה טקס, אמרו 'את חושבת שהמעריצים שלך יכולים לעשות הכל?' היא אומרת 'כן הם מטורפים, יכולים לעשות הכל'. הוא אמר 'יש מצב שהם יורידו את מחיר הביצים קצת?' והיא אומרת 'אני בטוחה שהם יצליחו'. זה מן הסתם היה לתקופה אבל הם הורידו את זה ב-13%. אז אני בטוח שהמעריצים של "שמנמנים" יכולים להכין אוכל טעים עם פטריות. בואו עכשיו זה.
חן: אותי רק שולח לאומני ארצנו. אומני ארצנו רק... מתעסקים במי יפרסם רהיטים במקום,
אורן: להוריד את מחיר ה... ביצים.
חן: כן. תורידו.
אורן: מה הפאקינג בעיה שלכם? תורידו את יוקר המחיה.
חן: כן. עומר אדם במקום להכין פאקינג טוסטים, תגיד משהו על מחירי הנדל"ן.
אורן: אבל הנה, למה יש לו כסף? מה הוא אוכל?
חן: כי הוא לא עושה את זה.
אורן: הוא אוכל טוסטים ופיצוחים.
חן: וואו, לא חשבתי על זה.
אורן: חכם. חכם. מה נראה לך זה מההופעות? חכם.
[מוזיקה]
אורן: זה היה עוד פרק של "שמנמנים". לסיום נזכיר לכם קודם כל, לחפש אותנו ב"אינסטגרם", "Shman.manim"
חן: נקודה, כן.
אורן: אנחנו מפרסמים שם מלא תוכן כיפי שקשור לאוכל שלא קשור רק לפרק.
חן: תשמעו, תאמינו לנו, אוקיי?
אורן: אנחנו לא סתם ממליצים כי זה אנחנו.
חן: אם יש לכם "אינסטגרם", אתם חייביםםם לראות מה שאנחנו מעלים. זה לא כזה כהמלצה, זה ממש חומר משלים.
אורן: זה ממש חומר משלים, כן. רציתי מעבר לזה.
חן: אם אין לכם "אינסטגרם", פאקינג תפתחו אחד, רק תעקבו אחרי "שמנמנים" זה מספיק.
אורן: חד משמעית. אתם יכולים למצוא אותי ואת חן ב"טוויטר", חן בשמה, אני נקרא "יטבתה בעיר - מחשבות קולינריה",
חן: אה זה מחשבות? זה לא תעלומות?
אורן: לא יודע, תחפשו "יטבתה בעיר קולינריה", תהיה לכם תוצאה אחת, אני מבטיח לכם. תשלחו לנו, קודם כל תדרגו אותנו וכיוצא באלה.
חן: וואי לגמרי תדרגו אותנו.
אורן: האלגוריתם חולה לזה על התחת.
חן: כן...
אורן: אז תדרגו ותשלחו לנו אם יש לכם שאלות, מחשבות, ויכוחים, נשמח לשמוע. אם אתם רוצים לשלוח לנו אוכל,
חן: נכון. וגם אנחנו נחזור ממש, ממש בקרוב לפינת ספרי המתכונים שלנו.
אורן: כן.
חן: אז אנחנו שוב מזכירים לכם אם יש לכם ספר מתכון מעניין, אנחנו ממש נשמח לשמוע.
אורן: שצריך להכיר, דברו איתנו. וזה היה עוד פרק של מנמנשמנמנים.
[מוזיקה "שמע"]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments