top of page

חיות כיס - כיסון חירום 11: מה הסיפור של הצלב האדום

ד״ר עינב לוי הוא לא רק קצין לוחם שנפצע בעזה, אלא גם עובד בסיוע הומניטרי ברחבי העולם. בראיון לצליל אברהם הוא מסביר במה הביקורת על הצלב האדום מוצדקת, איך הוא פועל, ואיך המלחמה גרמה לו לחשוב מחדש על ארגוני הסיוע ההומניטרי

 

אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, כאן הסכתים - הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

צליל: היי, אתם על חיות כיס, אני צליל אברהם, וזה כיסון חירום מספר 11. לפני שבוע פגשתי את ד"ר עינב לוי. 

ד”ר לוי: אני ד"ר עינב לוי, הרקע שלי והתחום התמחות שלי הוא בנושא של סיוע הומניטרי, עבודה עם אוכלוסיות בסיכון באזורי אסון.

צליל: עינב ואני נפגשנו באוניברסיטת תל אביב אבל הראש של עינב היה רחוק משם. 

ד”ר לוי: לפני עשרה ימים פוניתי מעזה בעקבות, בעקבות פציעה. בהקשר הזה חשוב להגיד שגם שהלב והראש אה… לא תמיד מאופסים כאשר אנחנו יושבים בתל אביב, וחלק מהחברים עדיין שוהים בקרבות בעזה. זה אני.

צליל: עינב נראה בסדר. הוא כרגע בשיקום, והוא הגיע לאוניברסיטה כחלק ממאמץ להרגיש נורמלי. בפעם הקודמת שנפגשנו זה גם היה בעקבות מלחמה, המלחמה באוקראינה. לפני כמעט שנתיים ראיינתי אותו לפרק 234 של חיות כיס - איך לא לעזור לאוקראינה. שם דיברנו על סיוע הומניטרי ועל איך הוא עלול לגרום נזק. הפעם זאת המלחמה שלנו. החשבון שלנו עם ארגון הסיוע ההומניטרי הוותיק והמוכר בעולם 'הצלב האדום'. סוגיות הומניטריות פה בישראל, מדינה שכמעט בין לילה הפכה למדינה שיש בה מאה עשרים אלף עקורים, והמשבר ההומניטרי בעזה שיהיה גם הבעיה שלנו.

צליל: אז נתחיל ממה זה הצלב האדום?

ד”ר לוי: הצלב האדום זה ארגון שהרקע שלו הוקם לפני כמאה חמישים שנה. מי שהקים אותו זה בחור שוויצרי נחמד שקראו לו הנרי דיונו. הנרי דיונו היה בקרב שקוראים לו קרב סולפרינו, ומה שקרה בקרב הזה ששלושה צבאות, איטלקי, צרפתי ואהה… אני לא זוכר איזה עוד, נלחמו בינם לבין עצמם והוא ראה את הפצועים של הצבאות שוכבים ודואבים וכואבים. והוא גייס את הכפרים שמסביב לאותו, לאותו אזור קרבות שהיה על הגבול באמת צרפת, צרפת איטליה וקצת שוויץ, והוא אמר לכפריים, בואו תעזרו לצבאות. והכפריים, באמת מכל שלושת המדינות, באו לעזור ועזרו ללוחמים מצבאות שהיו למעשה אויבים שלהם.

והנרי דיונו לקח את הסיפור הזה וכעבור ארבעה ימים, ארבע שנים, ב-1863, הכריז בג'נבה על הקמת הצלב האדום הבינלאומי, הארגון הזה התפתח והיום הוא למעשה מונה שני מרכיבים עיקריים: יש ארגון שנקרא באמת הצלב האדום, כאשר במקביל לזה יש ארגון גג שנקרא הפדרציה של ארגוני הצלב האדום, כאשר ארגוני צלב אדום, גם בארץ יש לנו סוכן שלו - זה מד"א.

צליל: בניסיון להבין את הצלב האדום, ותכף תגיע גם הביקורת, חשוב להכיר מושג מפתח בעולם הסיוע - ניטרליות. 

ד”ר לוי: באופן כללי, יש כארבעה סוגים שונים של ארגוני סיוע. כל ארגון כזה, מבין מאות הארגונים שקמו לה, אלפי הארגונים שקיימים בעולם, יש פחות או יותר ארבעה סוגים, כאשר סוג אחד לדוגמה זה ארגונים שהם פיית'-בייס, במובן הזה נשענים או עם אג'נדה שהיא אג'נדה דתית. אז יש את הארגון שנקרא לדוגמה וורלד-ויז'ן, שזה ארגון נוצרי שמגיש יופי של עבודה אבל יש להם את האג'נדה שלהם. סוג נוסף של ארגונים זה ארגונים שהם ווילסונייאנס, על שם וודרו ווילסון שהם למעשה ארגונים שנשענים על אג'נדה שיותר של זכויות אדם, של ערכים ליברליים דמוקרטיים וכן הלאה וכן הלאה. סוג ארגון נוסף שאליו משתייך ארגון הצלב אדום זה ארגונים, והוא המוביל שבתוכם, נשענים על ניטרליות. למה הכוונה בניטרליות? הכוונה שהארגון הזה, המוניטין שלו והקלף הכי חזק שלו שמאפשר לו לפעול באזורים עם תפקיד של גישור, עם תפקיד של ביקור שבויים, עם תפקיד של שיח בין שני צדדים לוחמים, זה הניטרליות שבאה לידי ביטוי בדיסקרטיות של הארגון. 

צליל: בוא נרחיק את זה רגע מאיתנו ונביא דוגמאות מסכסוכים שלא קשורים אלינו. מה הצלב האדום עשה בסכסוכים אחרים.

ד”ר לוי: לדוגמה, במלחמת ה-, במלחמה בקולומביה שהייתה למעשה בין הממשל הקולומביאני לארגון הפארק שזה ארגון המחתרת שלהם, גם הממשלה הקולומביאנית וגם ארגון הפארק סמכו על הצלב האדום שלא יגלה לצד השני איפה הוא נמצא, מה השיקולים וכן הלאה וכן הלאה, ולמעשה באמת הצלב האדום, כאשר הוא ביקר את השבויים שהוחזקו על ידי מחתרת הפארק, הוא לא סיפר לממשל הקולומביאני איפה הם יושבים. באמצעות זה האמון שנתנו לו שני הצדדים, בעצם הדיסקרטיות והניטרליות אפשרה לארגון לעשות את עבודת הגישור שהסתיימה באיזשהו חוזה שלום ביניהם. זאת הכוונה בניטרליות.

צליל: איש צלב אדום שהולך לבקר ילד שהוא שבוי, אז עכשיו הוא יודע איפה יש ילד בשבי. והוא לא עושה עם זה כלום. כאילו אז יופי שהתנאים של הילד יותר טובים אבל הוא יודע איפה מוחזק ילד בשבי והוא לא עושה עם זה כלום.

ד”ר לוי: בסוף אחת השאלות הבסיסיות שצריכות להישאל בעולם הסיוע ההומניטרי זה להגיד אוקיי יש רע. והאם אנשים כמו הצלב אדום רוצים לעשות טוב, אני מניח שהתשובה היא כן. אבל לפעמים הסיטואציה היא לא מה יעשה טוב, אלא איך אנחנו לפעמים ממזערים את הרע. ארגון כמו הצלב האדום לא יכול לעשות נו נו נו לאותו ארגון שמחזיק את הילד. מה שכן ארגון כמו הצלב האדום יכול לעשות - להגיד 'אוקיי, זה הסיטואציה, [באנגלית: איטץ אגיבן]', האם בתוך הסיטואציה הזאת אני יכול לעשות מה שנקרא מזעור נזקים. לפעמים… המציאות החברתית העולמית אומרת טוב המצב רע ומי ששובה ילד כמו שאת שואלת - אני חולק על הערכים שלו אבל האם אני יכול לנזוף בו? אם אני אנזוף בו, הוא לא ייתן לי להיכנס, הוא לא ייתן לי לפעול. ופה יש פה סיטואציה שגם אם שאני לא מסכים עם אותו ארגון או גוף ששבה את אותו ילד - אני כן אנסה בדרכים שהם דרכים נוספות לנסות לכל הפחות להקל על הילד. כשאנחנו מסתכלים על ההומניטרי יש בו מורכבות. ופה תמיד יש שאלה עד כמה אני משחק עם הרע ועד כמה אני נאלץ לשחק עם הרע, ולו בשביל למזער קצת את הרע שהוא גורם. אין לזה תשובה.

צליל: אוקיי. ומה קורה במקרה שלנו?

ד”ר לוי: במקרה הישראלי אנחנו אהה רואים, נחשפים למצב שהוא מצב אהה, אני מניח, שוב, לא פשוט. כישראלי, הכעס והתסכול על ההתנהלות של הצלב האדום, גם עבורי כמי שבא מתוך ה… מתוך ה… אהה הסקטור הזה, מכעיסה, ואני מניח שחלק גדול מהאנשים, בוודאי אלה שמקשיבים להסכת הזה, מכירים את הכעס על ההתנהלות של הצלב האדום, שמי שלא מכיר, הם נמנעו מלקחת תרופות לחטופים הישראלים, הם לא אפשרו איזושהי גישה למשפחות, משפחות החטופים, לא לקחו תיקים רפואיים לצד השני. וזה עורר, עורר כעס, במידה מידה רבה של צדק.

[הקלטה]: תיגשו לרופא שלי, תבקשו המלצה לויאגרה, אתם חבורה של אימפוטנטים שכל אחד מגט טקסי יכול לעשות את העבודה שלכם. אני במגן דוד אדום מתבייש היום להיות חלק שקשור לצלב האדום. תתעשתו על עצמכם.

ד”ר לוי: הצלב האדום בחר להיות, בוא נקרא לזה מאוד לא ישראלי, מאוד פרו-פלסטיני, גם בהצהרות וגם, גם בפעולות. עכשיו, אם אנחנו לוקחים את הסיטואציה הזאת ואומרים אוקיי, אם הצלב האדום היה פחות מוטה, אם הצלב האדום היה מתנהל באופן שיותר ניטרלי, וקצת פחות פרו-פלסטיני, אז מאוד יכול להיות שהנזק שהיה נגרם לו הוא כזה של, הפלסטינים לא היו מוכנים לעבוד איתו, החמאס לא מוכן לעבוד איתו. המקומות האחרים שהם פרו-פלסטינים בעולם שבהם עובד הצלב האדום לא היו מוכנים לעבוד איתו, רק כי הוא תמך או לא הביע חד צדדיות כפי שהוא הביע בקונפליקט בין ישראל לחמאס.

צליל: אני מודה שאני לא, לא לגמרי הבנתי את העניין עם התרופות, נורא זועמים על נציגי הצלב האדום שהם לא קיבלו את התרופות, אבל האם הם היו אמורים לקבל אותם, כשהם יודעים שחמאס לא מאפשר להם למסור את התרופות, פשוט מתוך נימוס?

ד”ר לוי: אז הגרסה של המשפחות היא שהם ניסו לייצר תקשורת עם הצלב האדום, הצלב האדום לא לקח ולא אפשר ולא העביר, ויש גרסה אחרת של הצלב האדום שאומרת - כן, רצינו, אבל לא התאפשר. יש פה כנראה איזושהי, איזושהי בעיית, בעיה בגרסאות, והמציאות היא שבסופו של דבר… העבודה של הצלב האדום לא נעשתה, הוא לא פעל באופן פרואקטיבי, לפי מה שאנחנו יודעים כדי לקחת ולפנות למשפחות או להעביר מסרים או להעביר מכתבים. הצלב האדום - משימתו - לנסות לבדוק מה מצבם של חטופים ושבויים ואסירים. וברגע שלא מתאפשר לו, כי צד אחד לא מאפשר, אוקיי, בסדר, אז אפשר להאשים את אחד הצדדים ולא את הצלב האדום, אבל ברגע שהוא כארגון לא לוקח מלכתחילה ולא פועל מלכתחילה כדי לפנות עם הבקשות האלה או כדי לייצר איזשהו, אפילו עניין של מראית עין, בואו תנו לנו את התרופות, בואו תנו לנו את התיקים שננסה - שמה גם יש בעיה. שמה יש בעיה כי הוא, אני חושב שהם כן יכלו לקחת את התרופות ואת התיקים ולהגיד אוקיי ניסינו. אבל הדיווחים אומרים שהם, גם את זה הם לא עשו, ושמה יש בעיה.

צליל: אחרי הריאיון עם עינב פורסם שהצלב האדום מינה לתפקיד המנכ"ל את פייר קרנבול, מי שהיה מזכ"ל אונר"א והתפטר לאחר שנחשד בשחיתות. עינב אמר שזה בעיניו אובדן בושה ופשיטת רגל מוסרית של הצלב האדום, והעריך שהם מנסים לרצות את הפלסטינים באמצעות המינוי, שגם הם לא מרוצים מהתנהלות הצלב האדום במלחמה.

בעשור וחצי האחרונים עינב היה כמעט בכל אזור אסון בעולם בתור איש סיוע הומניטרי.

ד”ר לוי: בשנה האחרונה במרוקו, בעקבות רעידת אדמה בטורקיה, גם בעקבות רעידת האדמה שהייתה שם בעשר חמש עשרה שנה האחרונות, אז יצא להיות בכמה משלחות ב… בסב-סהרה, זמביה אההם, טנזניה, ועוד בכל מיני מקומות.

צליל: והאסון ההומניטרי הגדול הבא שהעולם הולך לראות הוא עזה. 

ד”ר לוי: אני פה, אני מתחיל ואני אומר, שזה, זה שם אותי במקום… אולי מעניין. כי אני כעובד סיוע הומניטרי, הייתי קצין לוחם עכשיו בתוך הסיטואציה בעזה, ו… אחת המחשבות שהיו לי, גם שאלות ארגוניות ומדיניות ולאומיות וגם שאלות אישיות של - רגע, איך איך אני כעובד סיוע הומניטרי הייתי רואה את המשבר הזה, ואי אפשר להתחמק מזה, יש לי עוד חבר טוב שהוא גם בתחום העבודה, מה שנקרא עבודה הומניטרית, שהוא גם נכנס כקצין לוחם לעזה. ואנחנו נמצאים במקום של גם מקצועי גם לבחון את הדבר הזה אבל גם במקום האישי. 

המשבר ההומניטרי כפי ש, כפי שאני ראיתי אותו ואחר כך, שוב, גם בשטח וגם אחר כך שנחשפתי יותר אחרי היציאה, מה שראיתי בחדשות, בדיווחים גם של ארגוני סיוע הומניטריים בינלאומיים שהוא לא בתקשורת הישראלית - קודם כל, העוצמה שלו, והמהירות שבו זה קרה. ראינו משברים הומניטריים שנוצרים בעקבות מלחמות. ופה יש סיטואציה שבאמת תוך חודש, שני מיליון איש ברחו ועזבו את ביתם ואת פרנסתם ומה שהם, מה שהם לא עשו ולקחו רק מה שהיה לגופם. אולי מזוודה או שניים על חמור ונסעו. אז אחד, יש פה עצימות מאוד מאוד חזקה. שתיים, יש פה סיטואציה של היעדר מדינה. אין משילות. אין מישהו שינהל את הדברים. גם ארגוני סיוע שהרבה מאוד פעמים באים לסייע - הם לא שם. האלמנט של תכנון קדימה, של איזה שהיא ודאות, איזה שהיא יכולת של אותו פליט, אותו עקור, לשבת באוהל שלו ולדעת, אוקיי, נכון, נעקרתי מביתי, קשה לי רע לי, אני רעב, אבל, יש ארגון, יש סיוע, יש משילות שתומכת בי, ופה אנחנו רואים שלא רק שה… ארגוני סיוע לא נכנסים כי מסוכן שם, אלא הקונפליקט הוא קונפליקט מתמשך, הוא לא נגמר, הוא ממשיך להתעצם. וממשלת החמאס שיש שם, לא רק שהיא זו אולי שגרמה למשבר, את הסיוע שהם כן מקבלים - החמאס כנראה לפי דיווחים לוקח לעצמו, ואם אני איזשהו, אני שם את עצמי בנעליים של אב, שיש לו ילד בן חמש, אין לו למי לפנות, אין לו עם מי לדבר ויותר מזה, אין לו גם את התקווה שיש איזשהו מישהו שיעזור לו כי אותם גורמים שאמורים לבוא לעזור לו - פשוט, לא רק שהם לא קיימים, הם אלו שפוגמים בסיוע שכבר כן מועבר. וזה אני חושב משבר… אההם מורכב נוסף בשאלות של האמון והמערכות שתומכות.

צליל: עינב מסביר שהמשבר ההומניטרי בעזה יוצא דופן בגודל שלו, במהירות שבה הוא קרה ובכך שלאוכלוסיה שם אין לאן ללכת, בניגוד למשל אוקראינה שבה האזרחים נמלטו למדינות שכנות. הדוגמה היחידה בעשורים האחרונים שמזכירה את המשבר במימדים שלו בעיניו, היא אתיופיה. שם היו שני מיליון עקורים לאחר מלחמת האזרחים, וגם שם זה היה על שטח גדול יותר ולאורך יותר זמן. ארגוני הסיוע יצטרכו להשתמש בכל הידע ובכל הניסיון שלהם כדי לנסות לעזור לעזה.

ד”ר לוי: אז פרוצדורלית מה שהרבה מאוד פעמים קורה, ארגוני הסיוע שולחים איזשהו, איזשהו צוות הערכה לבדוק מה צריך מה לא צריך איפה יש איזה ..[מילה באנגלית]. וככל הנראה מה שאנחנו נראה הליך שיושג השקט, הליך הומניטרי יינתן באופן מונגש יותר. נראה איזה שהם מחנות אוהלים מסודרים יותר מסודרים פחות, שמתקיים שם איזשהו ניסיון להסדיר את המענה הרפואי, לבנות מרפאות, לבנות מענים פסיכוסוציאליים, אני מעריך אגב שהמענים הראשונים שיינתנו יהיו באמת הצרכים הבסיסיים של רפואה, אוכל, ביגוד, שתייה, סניטציה! כי החברה האלה יושבים על על ביוב וחול ושל, אלוהים שישמור מה שנקרא, ועם כל מה שבא לזה, וקר וחורף. לא רק שזה יהיה תקופה ארוכה ואין להם לאן לחזור שזה קשור באמת ל… לנקודה שלנו קודם שאין אין צפי חזק, אין להם בית. גם במשברים, משברים שהיו קטנים יותר - לוקח המון המון זמן לייסד ולמסד ולסדר ולארגן, גם מבחינת איפיון ה… הבעיות, קביעת סדרי עדיפויות, יצירת התשתיות, הסטת המשאבים, איתור הגורמים בקהילה שאיתם אפשר לעבוד. ואני חושב שהמרכיב הכי חזק בדברים האלה - זה אהה זה היעדר התקווה. אני מסתכל על הפלסטינים, מה היום שאחרי שיש להם? אין להם מדינה. אין להם תשתיות, אין להם לאן לחזור. החמאס כביכול, לא יחזור לשלוט במתכונת כזאת או אחרת וגם אם כן - על מה? עזה הוחרבה. השכונות של עזה הוחרבו. אנחנו כאזרחים ישראלים רואים את התמונות בטלוויזיה.

צליל: איפה זה מציב אותך כאיש סיוע הומניטרי? 

ד”ר לוי: הוווו אייי אההה, זו שאלה… טובה ורעה… ביחד. זה מציב אותי באיזשהו דיסוננס כי מצד אחד אני... לי ברור כישראלי מה אני, מה אני מה אני הייתי רוצה ואיפה, מה הדברים הצודקים. בסופו של דבר אני שואל את השאלות הערכיות שלי כעובד סיוע. איפה אפשר להקל על הדברים, איפה יש פה דיסוננסים עם הערכים שלי? כי כשאני שואל את עצמי שאלות מוסריות אני אומר, אוקיי, הדבר המוסרי יהיה למנוע או למזער או להחריב כל רוע אנושי שמייצר את הנפגעים בקונפליקט הזה. מה זה הרוע האנושי הזה? איפה יש פה רוע אנושי? פה זה כבר עניין של נרטיב פוליטי שצריך לשאול. ו… אם אני מסתכל על הפרקטיקה של הדברים אז… אני יכול להגיד שיש לי קולגות וחברים, גם ישראלים, שהם עם הרבה יותר ניסיון משלי שיש להם זהויות מורכבות של - רגע, אתם מכירים אותי - עולם הסיוע ההומניטרי - הישראלים נמצאים ועושים בעולם. אתם לא רואים פה איפה הצדק? אתם לא רואים פה איפה הרע ואיפה הטוב? עכשיו זה שאלה מיתממת מה שאני אומר, אבל כישראלי אני אומר יש פה רע מוחלט וטוב מוחלט. ארגוני הסיוע, שאתם מנופפים בדגל ההומניטרי, אתם לא רואים? יכול שאנשים שם כן רואים, אבל הפעילויות הארגוניות הם מאוד חד-צדדיות. אני אתן שתי דוגמאות. יש לי חבר טוב שהוא כמו שציינתי קודם הוא גם עובד סיוע הומניטרי וגם קצין לוחם בעזה. ואחד המראות שהוא נאלץ להתמודד איתם שם זה סיטואציה של משפחה שפונתה מביתה, בעזה, וברחה, והצוות שלו נאלץ לתפוס באמת את החדר או את הדירה של אותה המשפחה. והמשפחה השאירה את הסבתא שלהם במיטה כי לא יכלו להזיז אותה ולא יכלו להניע אותה ולא יכלו לשנע אותה ולא יכלו כלום. אגב פרסמה, התפרסמה עוד תמונה ביומיים האחרונים של אישה מבוגרת אחרת שכן פונתה, שנשארה, המשפחה שלה השאירה אותה ברחוב והאישה מבוגרת אמרה לחיילים, 'תקשיבו, לא אכלתי ולא שתיתי שבוע'. מה אני עושה עם זה כלוחם? האם אני בוחר להיות הומניטרי וערכי ולטפל ולהעביר את הזקנה הזאת כן או לא? כל מיני שאלות של אלוהים שישמור מש… אפשר איזה שאלות אפשר לשאול? עכשיו עומד חייל ישראלי והוא הוא לא… סליחה, הוא לא בן אדם רע, אבל רגע החיים שלי יותר חשובים? החיים שלה? איפה אני שומר על צלם אנוש.

אני לא רוצה להיות עם סט ערכים שנגדו אני נלחם, אבל איפה עובר הגבול בין הרע שאני חייב לעשות אל מול הטוב שאני מנסה לעשות. ושם יש התנגשות ערכים לדעתי בין המקום שלי כלוחם בצה"ל או של קולגות שלי לבין עובד סיוע הומניטרי שמנסה לעשות פחות רע.

צליל: פה בישראל אנחנו לא חושבים על מה שקורה לנו במונחים של משבר הומניטרי. אנחנו לא זקוקים לעזרת העולם, המצוקה פה מבחינת תשתיות של מים, אוכל ורפואה היא לא מצוקה של מדינה במשבר הומניטרי. ובכל זאת המראות של אלפי עקורים שיושבים במלונות או במגורים זמניים לפעמים בלי תעסוקה לרוב בלי תוכניות ברורות לעתיד, היא סיטואציה שאנשים כמו עינב ראו בעבודה שלהם ברחבי העולם.

ד”ר לוי: זה השאלה אולי…המשמעותית ביותר שאנחנו צריכים להתייחס אליהם במשבר הנוכחי - שאלת כבוד האדם והדיגניטי. אלה אנשים שפונו, צריך להבין את הקונטקסט. אני מזמין כל אחד ממאזיני הפודקאסט, אם אני אומר ל, ל, למאזין הפודקאסט, עכשיו יש לך דקה לקחת מהבית ולברוח, רק מה שיש לך ביד. מה אתה לוקח? מה אתה כבר יכול לקחת? והגיעו למלונות אנשים שבלי הציוד ובלי הצעצועים ובלי הזיכרונות ובלי הבגדים והתמונות. ואההם אחת השאלות הראשונות שעלתה, איך אני מייצר את תחושת הכבוד שלי כאדם, תחושת המסוגלות, עד כמה אני מייצר פעילויות בתוך המלונות האלה, בתוך המרחבים האלה, של אנשים שיקחו אחריות על עצמם, שיקבעו לעצמם את סדר היום. אני חושב שה… ה… מנגנונים שכן אפשר לייצר, זה איזה שהיא קבלת החלטות או או כמה שיותר לייצר עצמאות ובחירה לאותם מפונים, וזה לא כל כך קיים. כי, אחד זה הנתון, כי בסופו של דבר מה שיכול לארח אותם זה מלונות, זה לא איזה כפרי ענק והמלונות הוא סטינג מאוד מאוד מאוד מסוים. 

אני אתן דוגמה. דוגמה הכי טובה. יש לי קולגה, והיא מטפלת במפונים באילת. והיא אדם שככה מאוד שומר על עצמו ומתלבש באופן יפה. והיא שמה לב שאותן מטופלות שיש לה, הם שמות לב לזה, והם גם באות, וזה חשוב להן. המראה שלהם, הכבוד שלהם, זה שיש להם את הלק ג'ל וזה שהם לבושות מתוקתקות כמו שצריך, ואת זה ראינו ב… אני ראיתי בלא מעט מקומות. אתן שני סיפורים על זה. בהאיטי בעקבות רעידת אדמה ב-2010, אז גייסנו סכום של כסף שאמרנו לקבוצת נשים שאיתם עבדנו, טוב יש פה מאה דולר, מה אתם רוצות לעשות עם התקציב. חשבנו אוכל ילדים או צעצועים, ולא, מה שהנשים האלה רצו זה שנביא להם ספרים ומניקוריסטיות, כדי להרגיש את האדם שאתה, את האיש שאתה, את האישה שאתה במקרה הזה. אותו אותו מוטיב ראיתי בסרביה, כש… ראיתי גם אנשים שהיה להם כסף או לאוכל או לאיזשהו, רגע, הסיגריה שלי והשוקולד שלי, רגע יש לך חמישים יורו כדאי שתקנה אוכל או כדאי שתקנה, אני לא יודע מה, בגד. ולא, הוא יקנה משהו שהוא, גם אם קצת יותר רעב, הוא יקנה משהו שיזכיר לו את זה שהוא אדם.

אם במשימות קודמות יכולתי לשמור על עצמי, זה לא אנשים שלי, זה לא השפה שלי, באיזשהו מקום זה נוח, וזה שומר עליך. פה, זה שלי. זה אני. איך אני כעובד סיוע, כמטפל, יכול לשמור על הריחוק הנפשי, המנטלי מ..ולטפל בהם כמו שצריך, כאשר אני למעשה גם בצד הנפגע. ושם יש איזשהו תהליך שלפעמים אנחנו, אנחנו לא, לא מודעים.

צליל: איפה זה ממקם אתכם בתוך קהילת הסיוע מול הקולגות שלכם? 

ד”ר לוי: יש איזשהו תסכול של של אהה שאני כעובד סיוע ישראלי, אוקיי, אני מבין את השיקולים שלך, אתה צריך להיזהר כארגון. אתה יכול להיות קצת פחות בוטה בביקורת שלך על ישראל. יכול להיות קצת יותר אמפתי, גם אליי. ושמה אההה יש אהה יש איזשהו פער, אבל את יודעת, זה, אותי זה מוליך למקומות של אוקיי, האם אני כן ארצה או לא ארצה לצאת למשלחות סיוע, בעתיד? להגיד, אוקיי, עולם, הבנתי אותך, לא הולך סייע לך יותר, לא רוצה. שאלה שהיא, היא אינטואיטיבית מאוד אחרי מה שאנחנו רואים. האם אני רוצה לא רוצה להשקיע בך משאבים. יש פה מספיק עבודה, עכשיו. ואז אני אומר, רגע, הדבר הזה נעשה, גם אני כעובד סיוע אני עושה את הדברים אהה לא ממקום אלטרואיסטי, אין דבר כזה אלטרואיזם, אלא זה משרת אצלי כמו אצל כל בן אדם אחר, איזשהם מאוויים איזשהם פנטזיות איזשהם חלומות. אני שואל, רגע, בעצם זה שאני כן אמשיך לצאת לעולם, ככל שזה יתאפשר, ככל שיהיה צורך, זה לבוא להגיד - עולם, הנה אני חומל. 

תראי, פיתחתי, יש לי את המנגנונים שלי, אבל, המנגנון הכי משמעותי זה הנרטיב שפיתחתי. נרטיב שפיתחתי שמסביר לי למה אני עושה את זה, הנרטיב הזה הוא די אהה הוא שוב, הוא אישי. אבא שלי הוא ניצול שואה. ו… הוא עבר חמישה חסידי אומות עולם, שברבות הדרך שככה עזרו לו לעבור, לעבור את הדברים. אם היו ארבעה אז כנראה היית עושה עכשיו את הריאיון עם מישהו אחר, כן. ו… ב-1968 הוא עלה לארץ, לא מאיזשהי ציונות גדולה, אלא כי הוא סבל מאנטישמיות בצרפת. ו… הוא כתב לאח שלו מכתב אז, 'טוב, פה אני יודע שמישהו קורא לי יהודי מלוכלך [מילה בצרפתית] אני יודע שכל מה שאני צריך לעשות זה להתקלח'. ובמלחמת לבנון השנייה, גרנו אז בצפון ברחנו למרכז, ואחרי כמה ימים אבא שלי אמר 'טוב, אני רוצה לחזור לצפון', אמרנו לו 'אבא, אהה יורים שם', אז הוא אמר 'תקשיבו, לפני שמונים שנה גרמנים ניסו להרוג אותי עכשיו חיזבאללה מנסה להרוג אותי, איפה הם רוצים שאני אחיה, על רפסודה בים? ואת המבט של העיניים שלי ראיתי, בעיניים של אבא שלי, ראיתי אחרי כמה שנים אצל פליט בשם מחמוד, פליט סורי שראיתי ב… פגשתי ב… ביוון איפשהו, והיה לו אותו מבט, זאת אומרת של.. מי מי מי יבין את אותו פליט, מחמוד, אם לא אני שזה הסיפור האישי שלי וזה הנרטיב שלי, של, אני יודע מה עובר עליהם, לא לא העובד הסיוע השוויצרי. אני מנסה ולומד את הדבר הזה, עכשיו יש בזה עוד אלמנטים אז זה פחות או יותר הנרטיב שמשרת אותי.

ואז הגיע הסיפור של בארי. בשמיני לאוקטובר הייתי בבארי. נשלח צוות אהה נשלח צוות מהיחידה שלי, והתבקשתי ללוות את ה… את הצוות הזה כאדם שמתעסק ב… באלמנטים של חוסן ואלמנטים פסיכוסוציאלים. ונתבקשנו לאתר גופות ולנסות לאתר ניצולים. ו… אההם ראינו שם גופות והגופות לא, דווקא הגופות לא טלטלו אותי. מה שכן טלטל אותי זה המשימה של ללכת למצוא ניצולים. עכשיו מה זה ללכת למצוא ניצולים, נכנסנו עם חוליה, נכנסתי עם חוליה לבתים שהיו בתים ש… שנחרבו ושאליהם פרצו, פרצו, פרץ החמאס, ואתה צועק 'צה"ל צה"ל יש כאן מישהו? יש כאן מישהו?' ואתה פותח ארונות, מסתכל בין הבגדים, מסתכל בבוידם, פותח מכונות כביסה וכל זה כדי לנסות לחפש… ילד יהודי, שאולי מישהו החביא. ו… וזאת הסיטואציה, לא הגופות, זאת הסיטואציה שהייתה לי הכי קשה. אבא שלי ברח מהדברים האלה ועכשיו אני אחרי שמונים שנה, זה מה שאני עושה בארץ, אני צריך לעבור בתים ולצעוק ולחפש ילדים שהחביאו אותם בתוך מכונות כביסה וארונות? זה! היה לי המפגש הכי חזק, לא הגופות, לא סיפורי המוות, אלא משהו שהתחבר בדיוק לנרטיב האישי שלי, בדיוק לנרטיב האישי שלי. [כניסת מוזיקה ברקע] אנחנו שוב בשואה? אנחנו לא בגרמניה, אנחנו בישראל! איך זה קורה? איך הסיפור שלי מתחבר לדבר הזה?

צליל: מצאת?

ד”ר לוי: אני לא מצאתי. מצאו צוותים אחרים.

[מוזיקה - שניות ספורות]

צליל: האזנתם לחיות כיס, ההסכת הכלכלי של כאן. העורך הוא תומר מיכלזון, את הסאונד ערכה חן עוז. המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק, בצוות חיות כיס גם אלון אמיצי ושאול אמסטרדמסקי. אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם.

6 views0 comments

Comments


bottom of page