למה זה כל כך מורכב לייצר כאן שמן זית, והאם יש סיבה להמשיך ולהתעקש על זה? מה קורה בעולם ולמה גם שם שמן הזית הולך ומתייקר? וגם: איך לקרוא נכון את התווית של שמן הזית בסופר, ואיך תדעו אם שמן הזית שלכם הוא באמת איכותי
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/07/2024.
[פרסומת]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
שאול: היי, אתם ואתן על "חיות כיס". אני שאול אמסטרדמסקי. היה איזה רגע במהלך העבודה על הפרק הזה שזה פתאום הכה בי.
[הקלטה]
שאול: "או, וואו!"
ד"ר נוי מאיר: [צוחקת] "כן, רציתי להגיד, 'זהירות'."
שאול: זה היה כשישבתי מול איילה נוי מאיר, האישה ששמעתם עכשיו צוחקת. זה היה בבית הבד של המשפחה שלה במושב ציפורי, "בית הבד ריש לקיש". איילה נתנה לי לטעום שמני זית שהם מייצרים שם בבית הבד. ישבנו יחד בחצר, ליד שולחן עגול קטן כזה, מכוסה במפה עם משבצות אדום-לבן. באמת, כמו בשיר. מסביב היו מלא שיחי תבלין שהם מגדלים שם. איילה מזגה לנו 3 סוגי שמן זית שונים ל-3 כוסות כחולות, שמיועדות לטעימת שמן. טעמתי את הסוג הראשון.
[הקלטה]
שאול: "יש איזה טעם מאוד עדין."
ד"ר נוי מאיר: "אוקיי, זה שמן מאוד מעודן…"
שאול: "משהו שמזכיר לי תפוח, אבל אני לא סגור על…"
ד"ר נוי מאיר: "יפה מאוד. כן, אז יש לו ממש ארומות של תפוח ירוק, של דשא, שקדים ירוקים, אם פעם אכלת."
שאול: טעמתי את הסוג השני.
[הקלטה]
שאול: "מוצלח מאוד. טעם אחר לחלוטין."
ד"ר נוי מאיר: "אחר לחלוטין. מה אתה מרגיש?"
שאול: "על גבול המעושן, לא יודע, לא יודע איך להסביר את זה…"
וה"וואו" ששמעתם הגיע אחרי שטעמתי את הסוג השלישי.
[הקלטה]
שאול: "או, וואו."
ד"ר נוי מאיר: [צוחקת] "כן, רציתי להגיד, 'זהירות'."
שאול: מה ששמעתם כאן היה אותנטי לחלוטין. אני תכף כבר בן 44, ומעולם לא יצא לי לטעום שמני זית כמו אלה שטעמתי בעבודה על הפרק הזה. לא הרחתי ריחות כאלה. לא חוויתי תחושות כאלה בגרון של חריפות ושל מרירות. לא הרגשתי טריות כזו של שמן זית. זה כאילו טעמתי עכשיו מוצר אחר לחלוטין.
[הקלטה] שאול: "תקשיבי, אין לי כאילו שמנים כאלה בסופר. אני לא חוויתי פה, אני… את יודעת, יש לי שמן, הוא ספרדי כנראה, אני שם אותו בסלט. that's it, ושכחתי ממנו. בקושי נותן לי משהו חוץ מהמרקם. לא, אין שם איזה טעם. זה כאילו, וואו!"
הדבר המיידי שעשיתי אחרי כל הטעימות האלה זה לקנות את שמן הזית של "ריש לקיש". קניתי יותר מדי, שילמתי המון, ובשבועות האחרונים אני ממש נהנה משמן הזית שלי. הבעיה היא שהוא תכף עומד להיגמר, ואין לי מושג איך אני אחזור לשמן זית הזול, שהיינו קונים קודם בסופר. זה כמו לטוס ביזנס. לא בא לך לחזור אחורה.
[מוזיקה ברקע]
העניין הוא שזה באמת קצת כמו לטוס ביזנס, לא בקטע של המטאפורה, אלא בקטע של המחיר. לקנות שמן זית סופר איכותי באופן קבוע, זה תחביב מאוד יקר. אני מדבר על 70, 80, אפילו 90 שקל לליטר. זה המון. זה בקלות פי 1.5, אולי אפילו פי 2 ממה שאתם יכולים למצוא בסופר. וזה לא רק השמן פרימיום שהוא מאוד מאוד יקר. גם אם תקנו את השמן שיש בסופר, אבל תנסו להתעקש למשל על שמן ישראלי, 100% ישראלי, בלי נגיעות של שמן זר, תגלו שגם הוא די יקר. ובשלב הזה נשאלת השאלה…
[הקלטה]
שאול: "אנחנו לא צרפת. אין לנו תרבות כזאת של שמפניה מחבל שמפיין ו… אין לנו את זה. למה חשוב שיהיו בתי בד כמו שלכם? למה חשוב שתהיה לי את האפשרות, כצרכן, לקנות שמן זית ישראלי שגדל פה עם עצים מקומיים, עם חקלאות מקומית? למה? למה שלא נביא הכול מחו"ל, בזיל הזול?"
ד"ר נוי מאיר: "וואו, יש לזה תשובה מאוד מורכבת."
[מוזיקה ברקע]
שאול: אז השבוע ב"חיות כיס", תשובה מאוד מורכבת לשאלה, האם יש טעם להתעקש שיהיה ייצור של שמן זית ישראלי? איך משבר האקלים משבש את השמן שלנו? למה יש כל כך הרבה זיופים של שמן זית? איך אתם יכולים לדעת מאיפה השמן שלכם הגיע, והאם הוא איכותי באמת? ולמי שיגיעו עד הסוף, יש גם בונוס. איך תשמרו על שמן הזית פרימיום, שקניתם במיטב כספיכם, כמו שצריך? כי אם כבר, אז כבר.
[מוזיקה]
[הקלטה. רעש של טרקטור]
שאול: "מה, נוסעים בטרקטור?"
ד"ר נוי מאיר: "לא, לא בטרקטור. ניסע בטנדר."
שאול: "יאללה, בטנדר."
חלק גדול משמן הזית שמיוצר בישראל מיוצר בצפון, בגליל. אז נסעתי לגליל. במושב ציפורי, חצי שעה נסיעה מחיפה, פגשתי את איילה נוי מאיר.
[הקלטה] ד"ר נוי מאיר: "אז אנחנו התחלנו את חיינו כחקלאים קונבנציונליים. אבא שלי, הוא גדל במושב שיתופי, ואמא שלי במקור מויילס, עלתה לארץ ולקיבוץ, לבית העמק. ואחרי מלחמת יום כיפור, אבא שלי חזר משנה בטנקים, ואמר, 'אין, אני חייב משק משלי'."
שאול: איילה לקחה אותי בטנדר שלה לראות עצי זית. עתיקים יותר, עתיקים פחות. היא סיפרה לי שבמקור ההורים שלה שהקימו את המשק בכלל לא התחילו משמן זית, אלא ממשהו אחר לגמרי. ההורים שלה הקימו במקור חווה לגידול של ירקות עבור זרעים, עבור חברות זרעים. זו הייתה חקלאות סופר אינטנסיבית עם המון חומרי הדברה והמון דשנים וכימיקלים.
בגיל 14, איילה עזבה את הבית לפנימייה הסביבתית בשדה בוקר. וכשהיא חזרה למשק של ההורים שלה, כעבור 6 שנים, כבר היו לה דעות אחרות על איך צריך לעשות חקלאות. האחים שלה והיא התווכחו עם אבא שלהם שהחקלאות הקונבנציונלית, זאת עם הריסוסים והכל, פוגעת בפריון האדמה וגם מזהמת את המים, ובעצם מזיקה לסביבה. ובשלב מסוים, אבא שלה נשבר.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "ואז בעצם לפני מעל 20 שנה ההורים שלי הבינו שאף אחד מאיתנו לא ממש רוצה לרשת את המשק הסופר אינטנסיבי. וסביב ציפורי יש מעל 3,000 עצי זית עתיקים, שטח של 4,000 דונם, שאף אחד לא טיפל בו. הוא שייך למינהל מקרקעי ישראל. נותנים לבעל העדר לרעות פה את הפרות, אבל בעצם הזיתים, אף אחד לא טיפל בהם."
שאול: "זה הזיתים של אף אחד?"
ד"ר נוי מאיר: "זה זיתים של מדינת ישראל, אבל בעצם אף אחד לא השקיע בהם. ובעצם ההורים שלי שאלו אותנו אם אנחנו רוצים להתחיל לטפל בעצי זית העתיקים ולנסות לעשות שמן זית איכותי."
שאול: בזמן שמשפחת נוי מאיר הגיעה לעצי הזית כמעט במקרה, במשפחה של מאזן עלי מדיר חנא, 40 ק"מ צפונה משם, ייצור שמן הזית עובר מדור לדור לדור.
[הקלטה] ד"ר עלי: "אני ד"ר עלי מאזן, רופא שיניים במקצוע, במשך 35 שנים. לאחרונה הבן הוא ממשיך במרפאה, מנהל את המרפאה. ואני עדיין במרפאה, אבל רוב הזמן מקדיש לעץ הזית, כי הוא עץ אהוב עליי. ירשתי כמה עצים עתיקים מאבא, שהוא גם ירש מסבא שלו, וזה דורות."
שאול: גם מאזן לקח אותי בטנדר שלו לראות עצי זית עתיקים.
[הקלטה] ד"ר עלי: "תאמין לי, אחרי [צוחק] 35 שנה ברפואת שיניים, אז אתה מרגיש שאתה צריך לחיות כבר. לעשות מה שטוב לך, ולא רק כסף. זה מנוחה נפשית כזאתי. אם אני לא יוצא לכרם זיתים ביום, אז חסר לי משהו. אז אני מדבר עם העצים, אני מרגיש את העצים. אז זה נוהל, חיים, זה לא העניין הכסף."
שאול: מאזן ואיילה הם שַׁמְנָנים. הם משמשים כטועמי שמן זית בפאנלים של טעימות, פאנלים מקצועיים. הם שופטים בתחרויות, הם מסתובבים עם חוקרי שמן זית. לאיילה יש גם דוקטורט בנושא. הם מבינים בזה כמו שמעט מאוד אנשים מבינים בזה.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "סביב ה-89% מהעצי הזית העתיקים בארץ, אלה… [שאול מהמהם בהסכמה] זה מזן אחד, שנקרא סורי."
שאול: "אוקיי."
ד"ר נוי מאיר: "בעצם צריך להגות אותו צוֹרִי, זה מה… עיר הנמל צור…"
שאול: "וואלה!"
ד"ר נוי מאיר: "שהייתה בעצם עיר נמל שדרכה שיווקו את שמן הזית."
ד"ר עלי: "העצים האלו, אנחנו קוראים להם עצים רומאים. זה, אנחנו יודעים שהעצים האלו הם מלפני הרומאים. כי מקור עץ הזית הוא בישראל, או בארץ, ולא במקום אחר."
שאול: איילה ומאזן לקחו אותי לראות עצי זית עתיקים, כל אחד באזור שלו. אבל באמת עתיקים. 600 שנה, 800 שנה, יותר מ-1,000 שנה, כאלה עתיקים. נסענו עם הטנדר בשבילי הכרם, וליד אחד העצים הגדולים איילה עצרה את הרכב.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "אז זה אחד העצים העתיקים שלנו. אבל הוא קצת עם קוצים, אבל אפשר לראות את הגודל שלו. נעצור רגע?"
שאול: "כן, אז?"
עץ הזית העתיק שעצרנו לידו היה שונה מיתר עצי הזית, בעיקר בדבר אחד. הגזע שלו היה הרבה הרבה יותר רחב. והסיבה היא שעצי זית צומחים כלפי חוץ. כלומר, הגזע הפנימי הולך ונרקב, ומבחוץ כל הזמן צומחות שכבות חדשות של עץ. ככה העץ כל הזמן מתרחב.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "איזה עץ, אה?"
שאול: "מדהים. זה 1,400 שנה?"
ד"ר נוי מאיר: "תראה, קשה לדעת גיל, אבל הוא יותר מ-800 שנה."
ד"ר עלי: "אתה מעכל מה זה עץ בן אלפי שנים שהוא עדיין מניב ונותן פרי ונותן שמן? תאר לעצמך, החשיבות, חשיבות המורשת, החשיבות ההיסטורית של העץ הזה. לא, זה לא החשיבות של כמה קילו שמן הוא נותן."
ד"ר נוי מאיר: "פה אנחנו נוגעים בהיסטוריה. ואני תמיד אומרת, כאילו, רק לחשוב אם העץ היה יודע לדבר ולספר לנו כמה דורות של אנשים, כמה… איזו היסטוריה הוא ראה… את ה…"
שאול: "כל העמים…"
ד"ר נוי מאיר: "כל העמים הכובשים, [צוחקת] הצלבנים וה… כן, זה…"
שאול: "זה נותן לך פרספקטיבה מסוימת על החיים המאוד קטנים ומהירים וחסרי החשיבות שלנו."
ד"ר נוי מאיר: "כן, בטח. ובאמת, זאת אומרת, להסתכל על החקלאות המסורתית, על הידע ש… שנצבר במשך אלפי שנים עם הרבה יותר כבוד. וגם כל הזמן למצוא דרכים, איך לעשות את זה נכון יותר, איך להתאים את זה לעולם שלנו."
שאול: "אני…"
ד"ר נוי מאיר: "אבל כן, הם פה, הם היו הרבה אחרינו גם."
שאול: בואו נדבר קצת על מספרים. עם כל הרומנטיזציה שעשיתי כאן, ישראל רחוקה מלהיות יצרנית שמן הזית מספר אחת בעולם. למעשה, אנחנו אפילו לא בעשירייה הפותחת.
[מוזיקה ברקע]
שאול: בצמרת תוכלו למצוא את ספרד, שיצרה בשנה האחרונה כמות מופרעת של 766 אלף טונות שמן זית! הכמות הזאת היא יותר מ-40% מכלל שמן הזית שמיוצר בעולם. למעשה, ספרד מייצרת כל כך הרבה שמן זית, שאיטליה, שנמצאת במקום השני בעולם, מייצרת רק שליש ממה שספרד מייצרת. עוד בראש הרשימה תוכלו למצוא את טורקיה, טוניסיה, יוון, ואפילו את פורטוגל ומרוקו. היקפי שמן הזית שמיוצרים כאן בישראל רחוקים מאוד ממה שמייצרים בכל אחת מהמדינות האלה.
[הקלטה] ד"ר עלי: "ויוצר [כך במקור] השמן הזית בישראל הוא בממוצע 15-17 אלף טון. שנה שעברה היה לנו בקושי שבעת אלפים טון, והצריכה שלנו היא 25 אלף טון. לכן אנחנו נאלצים לייבא."
שאול: הנה ה-catch במספרים האלה. ישראל אולי לא נמצאת ב-top 10 של המדינות שמייצרות שמן זית, אבל אנחנו כן נמצאים ב-top 10 של המדינות שצורכות שמן זית. המדינה שבה צורכים את הכי הרבה שמן זית לנפש היא יוון, עם כמות מטורללת של 24 ליטר לנפש בשנה. ישראל נמצאת במקום הרביעי, עם צריכה ממוצעת של כ-3 ליטר שמן זית לנפש בשנה. לא ב-top 10 של הייצור, כן ב-top 10 של הצריכה. המשמעות היא שאת עודף הביקוש, שנמצא כל הזמן במגמת עלייה, אנחנו צריכים לייבא.
[הקלטה] ד"ר עלי: "אבל איזה שמנים אנחנו מייבאים? כי השמנים הטובים, הם נשארים בארצם. הם יקרים ליבואנים להביא אותם, ואז אי אפשר להתחרה [כך במקור] עם השמנים שיש לנו. לכן, לרוב, אני לא אומר… לא כל השמנים המיובאים הם לא טובים. לא, להפך. יש שמנים גם טובים שהם מייבאים, אבל הרוב הוא באיכות, בוא נגיד בזהירות, לא הכי טובה."
שאול: האמירה הזו של מאזן עלי היא עדינה במיוחד. בחודשים האחרונים בטוח יצא לכם לקרוא או לצפות או לשמוע כתבות שמספרות על עוד ועוד ריקולים של שמני זית, שהתברר בדיעבד שהם מזויפים. מה זה אומר מזויפים? למשל, שהם לא כתית מעולה, למרות שכתוב עליהם שכן. כלומר, שהאיכות שלהם בעצם היא נמוכה ממה שחשבתם. או למשל, שהם מהולים בשמנים אחרים שהם בכלל לא שמני זית. או במקרים הבאמת גרועים, שאלה בעצם לא שמנים ראויים למאכל. והמצב ההזוי הזה נובע משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שהמחסור בשמן זית הוא לא מחסור מקומי. הוא מחסור עולמי.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "אז השנה בעצם זו שנה שלא רק שלנו, בישראל, לחקלאים היה מעט שמן, אלא בעצם בכל אגן הים התיכון יש מחסורים עצומים של שמן זית. כי בעיקר ספרד, שהיא יצרנית, מייצרת סביב… בין 50 ל-60 אחוז מהשמן העולמי, יש לה כבר 3-4 שנים כבר בצורת מאוד מאוד קשה. אזורים שבדרך כלל היה יורד 800 מ"מ גשם, אולי 200 מ"מ גשם. ופשוט זה עצוב לראות. זה שטחים עצומים שכל העצים פשוט יבשים. הם הצליחו להפיק סביב ה-20%, בין 20 ל-30%.
אני כבר 10 שנים מדברת על זיתים ועל שמן זית, ואני אומרת, 'אם אתם לא מאמינים למשבר האקלימי, בואו, דברו איתי'. אנחנו רואים ירידה בתפוקה של שמן הזית בכל העולם. באוקטובר הייתי בסיור מקצועי בספרד, זה מזעזע, זה נהפך להיות המוצר הכי גניב בספרד."
שאול: "באמת?"
ד"ר נוי מאיר: "כל בקבוק של 11 יורו, 11 יורו עם זמזם נגד גניבות."
שאול: "אשכרה!"
ד"ר נוי מאיר: "כי שמן שהיה שנה שעברה 2 יורו, בקבוק של שמן זית, פתאום הוא 15 יורו. ומי קנה את הבקבוק של 2 יורו? אנשים עניים."
שאול: "כן."
ד"ר נוי מאיר: "אז פשוט זה נהיה… פשוט משאיות ענק שמגיעות בלילה…"
שאול: "וואו."
ד"ר נוי מאיר: "כאילו, סיפורים מזעזעים."
שאול: בשביל להבין עד כמה הבצורת הזאת בספרד היא אירוע חמור, צריך לעצור לרגע ולהבין עד כמה מסובכת ועדינה מלאכת גידול עצי הזית.
[מוזיקה ברקע]
שאול: נתחיל במילה חמודה.
[הקלטה] ד"ר נוי מאיר: "אתה יודע, גם יש סירוגיות בזית."
שאול: סירוגיות. מה, לא מילה חמודה? סירוגיות היא מצב שבו כל עונה, נפח הפרי של גידול מסוים, במקרה הזה, זיתים, משתנה באופן משמעותי. כלומר, שבעונה מסוימת עץ זית נותן הרבה זיתים, ובעונה שלאחר מכן, מעט זיתים. ואז שוב הרבה, ושוב מעט, וכך הלאה. סירוגיות. כלומר, שמלכתחילה החקלאים יודעים שהענף שהם עובדים בו הוא ענף מאוד תנודתי. יהיו להם שנים טובות, ואז יהיו שנים פחות טובות. אבל כאב הראש הזה לא נגמר כאן.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "אתה רואה עכשיו את הניצני פריחה? אז אנחנו ממש ממש בשבועיים…"
שאול: "איפה? זה, הקטנים האלה?"
ד"ר נוי מאיר: "בשבועיים… כן, אלה הניצנים של הפריחה. ואנחנו ב-3 שבועות הכי הכי הרבה… הכי קריטיים…"
שאול: "למה?"
ד"ר נוי מאיר: "כי בעצם… זה אפילו נורא יפה שכתוב את זה בתנ"ך, אבל בעצם זו תקופה בין פסח לבין שבועות, 50 ימים, חמסין. שבעצם רוחות החמסין יכולות לבוא, ואז הן בעצם גם גורמות לנשירה, להתייבשות של הצלקות ולנשירה של הפרחים. זה רוחות שמאוד מאוד מזיקות לזית. ולפעמים יש גם את המלקוש, את הגשמים המאוחרים…"
שאול: [מהמהם]
ד"ר נוי מאיר: "ובעצם אם יורד גשם, אז הוא מרטיב לנו את הפרחים, ואז האבקה לא עפה למרחקים, ואז בעצם ההפרייה תהיה מאוד נמוכה. אז בעצם ה-50 ימים האלה הם הימים הכי הכי קריטיים שלנו…"
שאול: "אתם יושבים בחרדה ו…"
ד"ר נוי מאיר: "כן, זה להגיד "העומר". לא סתם יש את הימים האלה שאין חתונות…"
שאול: השמעתי לכם את הסיפור הזה מתחילתו ועד סופו, גם בשביל שתדעו מאיפה באה המילה "חמסין", שזה תמיד נחמד, אבל גם בשביל להמחיש עד כמה אנחנו, האנשים הרגילים, הצרכנים, לא מסוגלים לראות או אפילו לדמיין את אלפי הניואנסים הקטנים שהופכים את החיים של החקלאים לכל כך מסובכים, לא יציבים ולא ודאים.
[הקלטה]
"איזה שנה הייתה השנה?"
ד"ר נוי מאיר: "השנה הזאת? [מגחכת]"
שאול: "האחרונה."
ד"ר נוי מאיר: "השנה הכי הכי גרועה שהייתה לנו אי פעם. אנחנו צעירים יחסית, 20 ומשהו שנים בתחום, אבל מדברים על שלא הייתה כזאת שנה גרועה…"
[מוזיקה ברקע]
שאול: כמה שזה קשה, באמת. הסיבה השנייה שיש כל כך הרבה זיופים ודברים לא חוקיים סביב שמן זית היא שממש קל לזייף אותו. בין היתר משום שאנחנו, הצרכנים, לא מאוד טובים בלהבין איזה שמן זית אנחנו קונים. ובשביל להמחיש לכם עד כמה, הזמנתי לאולפן 3 חברים. שלום, אלון אמיצי.
אלון: שלום.
שאול: שלום, ליהיא צדוק, מפיקת "חיות כיס".
ליהיא: שלום.
שאול: ושלום גם לתומר מיכלזון, לשעבר עורך "חיות כיס", והיום מנהל בכיר בחטיבת הרדיו של תאגיד השידור.
תומר: אהלן, שאול.
שאול: יפה. ברוכים הבאים וברוכות הבאות לחידון שמן הזית הגדול.
[מוזיקה אופיינית לחידון טלויזיוני]
שאול: חידון בלי פרסים, ועדיין כולם יהיו מנצחים. אנחנו נתחיל בהתחלה. כל אחד מכם מייצג בערך פרופיל אחר של צרכן. נתחיל בתחתית, אמיצי.
אלון: [צוחק]
שאול: אתה תייצג את הצרכן הישראלי הממוצע של הממוצע, אתה ה-benchmark שלנו. איזה שמן זית יש לך בבית?
אלון: אה… יד מרדכי.
שאול: יפה, עמדת בציפיות. ליהיא, תורך, איזה שמן זית יש לכם בבית?
ליהיא: לי יש שמן זית של חברת G-Food, אני לא ממש מכירה אותה, אבל זה היה הכי זול בסופר.
שאול: אוקיי, זה אומר שאת מייצגת אולי צרכנית טיפה יותר מהממוצעת, אבל לא בהרבה, יכול להיות שאת דומה לאמיצי. ועכשיו, לפיינשמקר האמיתי, מיכלזון, איזה שמן זית יש לך בבית?
תומר: אה, יש לי את השמן זית שאמא שלי הביאה לנו לפני איזה חודש מחבר חקלאי שלהם. והיא מביאה לי את זה כזה בבקבוקים של דיאט ספרייט, כדי שלא נסחוב את כל הג'ריקן הכבד. וזהו, שם אותם על השיש, ומשתמשים.
שאול: יפה. אז לפני שאנחנו נפרק לעומק את הדרך השערורייתית שבה אתה מאחסן את שמן הזית שלך, יש לי כמה שאלות בסיסיות בשבילכם. אמיצי, אני מתחיל איתך. אמרת ששמן הזית שלך הוא של יד מרדכי, האם יש לך מושג האם השמן עצמו הוא ישראלי או לא?
אלון: כאילו, קוראים לזה יד מרדכי. יד מרדכי זה בישראל, לא?
שאול: בדקת?
אלון: לא בדקתי, אבל מה, אני צריך עכשיו כאילו לבדוק? אני יודע, יד מרדכי זה בישראל. זה לא בצרפת.
שאול: הקיבוץ כן, אבל זה עוד לא אומר כלום. כי בשביל לדעת אם שמן הזית שלך הוא ישראלי או לא, אתה צריך לקרוא היטב את התווית על הבקבוק, כי יש סיכוי שהשמן שלך הוא בעצם מיובא מספרד, אבל מבוקבק פה ביד מרדכי, אבל בעצם אין בו אפילו טיפה אחת של שמן ישראלי. אגב, יכול להיות שהוא תמהיל, ערבוב של שמן שמגיע מחו"ל יחד עם שמן מקומי. תכף אני אסביר מה אתה צריך לעשות אם אתה רוצה לצרוך רק שמן זית מקומי. תומר, האיסטניס, אני ממשיך איתך. מה מידת החמיצות המרבית של השמן שלך?
תומר: ח… חמי… מה?
שאול: חמיצות מירבית.
תומר: שאול, אין לי מושג, באמת. זה שמן סבבה, הוא טעים, שם אותו לסלט, שם אותו בחביתה, יוצא אחלה, מה… מה אתה רוצה ממני עכשיו?
שאול: יפה מאוד. ליהיא, לך יש מושג?
ליהיא: חד משמעית, לא.
שאול: אמיצי, סליחה שאני מתעלל בך, אבל אתה יודע מה זו חמיצות מירבית?
אלון: שמשהו כאילו הכי חמוץ שאפשר להיות?
[צליל של תשובה לא נכונה בשעשועון]
שאול: בקיצור, אתם לא יודעים מה החמיצות של השמן שלכם, ואתם בעצם גם לא יודעים מה זו בכלל חמיצות. תומר, האם אתה יודע להגיד לי מה זה "כתית מעולה", מה זה "כתית רגיל", ומה ההבדל ביניהם?
תומר: אין לי מושג, אבל אני אוהב את המילה הזאתי, "כתית". נשמע יפה, מכתתים. כמו גילה אלמגור, מכתתת את רגליה. [צוחק]
שאול: חשבתי שאתה אוהב את המילה "מעולה". ליהיא, האם יש לך מושג אם שמן הזית שלך יוצר בכבישה קרה, ועל הדרך להסביר לי מהי כבישה קרה?
ליהיא: וואו, זה פשוט משפיל מה שקורה פה. [צוחקת]
שאול: יופי. אז בשביל לעשות קצת סדר, חמיצות היא אחד הפרמטרים המרכזיים בשביל לקבוע את מידת האיכות של שמן הזית. היא מה שמפרידה בין שמן זית כתית מעולה, שזה שמן הזית שאנחנו רוצים לצרוך, ורק אותו, לבין כתית, או שמן זית רגיל, או שמן זית מזוכך, או שמן זית למאור, שהוא בכלל לא ראוי לשימוש במטבח, אלא נועד בשביל להאיר את הבית, אם אתם בקטע של ימי הביניים. באנגלית קוראים לחמיצות extra virgin olive oil. אני לא אבלבל לכם את המוח יותר מדי, אני רק אגיד שחמיצות היא מושג כימי.
ובעצם הרבה יותר היה הגיוני להגיד חומציות, אבל משום מה אנחנו תקועים עם חמיצות. המושג הזה מתאר מה אחוז חומצות השומן החופשיות בשמן זית. לא ניכנס יותר מדי עמוק לכימיה. בעיקרון, ככל שרמת החומציות, או החמיצות, נמוכה יותר, זה אומר שהשמן יציב יותר, ואז הוא פחות נוטה להתפרק ולהתחמצן. כשרמת החמיצות המרבית היא 0.8% או פחות מזה, אנחנו נגיד שזה כתית מעולה. אם החמיצות היא גבוהה יותר עד 2%, זה יהיה כתית, וכך הלאה. הבעיה היא שהרבה פעמים אולי יהיה כתוב כתית מעולה על הבקבוק, אפילו אם הוא לא כתית מעולה, כי אנחנו הצרכנים לא באמת יודעים להבחין.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "אפשר לכתוב הכל על הבקבוקים וכותבים הכל על הבקבוק."
שאול: "בדיוק ככה זה מרגיש."
ד"ר נוי מאיר: "אומרים… מדברים בין 60 ל-80% מהשמנים. מה שכתוב על הבקבוק הוא לא…"
שאול: "הוא סתם."
ד"ר נוי מאיר: "הוא לא נכון. הוא סתם. אבל אפשר לכתוב הרבה דברים, ולצערי באמת שמן זית זה מוצר מזון עם הכי הרבה… אני לא אומרת זיוף, אבל הכי הרבה עיגולי פינות."
שאול: זה די מדהים, לא? עם כל כך הרבה רגולציה על מזון, ובסוף אפשר לעשות מה שרוצים עם שמן זית. זה גם מסביר לכם למה יש כל כך הרבה ריקולים של שמן זית. כי כשמשרד הבריאות דוגם משהו, בדרך כלל זה קורה בעקבות תלונות, דרך אגב. ואז מגלה שאכן מה שכתוב על התווית לא תואם את מה שיש בתוך הבקבוק, אז הוא מוריד את כל הסדרה הזאת מהמדפים. אבל עד אז, זה עולם די פרוץ.
אם אתם רוצים לוודא שאתם קונים שמן זית איכותי באמת, אתם יכולים לחפש על הבקבוק תו איכות בצורת טיפת שמן. זה תו איכות שענף הזית במועצת הצמחים מעניק לשמן זית מקומי באיכות מעולה, שעבר את כל הבדיקות שלהם. לצערי אין תו מקביל כזה לשמן זית שמיובא מחו"ל.
אוקיי, בואו נגיע לשאלה החשובה מכל. מה משפיע על הטעם של שמן הזית? נתחיל בהתחלה. איך החמיצות המרבית משפיעה על הטעם? תומר.
תומר: אה… רגע… [צוחק] תפסת אותי לא מוכן…
שאול: יפה, תשובה יפה. זמנך עבר, ליהיא?
ליהיא: חמיצות מירבית גבוהה זה טוב.
[צליל של תשובה לא נכונה בשעשועון]
שאול: לא הקשבת בכלל. אמיצי?
אלון: הפוך ממה שליהיא אמרה, בוודאות, [צוחק] כי פסלת את התשובה שלה. לא, באמת, אני הבנתי. אוקיי, ככל שיש לך יותר חמיצות, זה לא… זה לא ניתן לשימוש באוכל. כי זה יותר… אמרת למאור.
שאול: אבל זה לא משפיע על הטעם. הטעם של שמן הזית קשור להמון דברים אחרים. למשל, האם שמן הזית שלכם הוא מזיתים שנמסקו מוקדם, כשהם עוד היו ירוקים ירוקים, או נמסקו מאוחר, כשהם כבר שחורים ומאוד בשלים. ובאיזו טמפרטורה הייתה הכבישה של שמן הזית. פה נכנסת הכבישה הקרה. את שמן הזית צריך לייצר רק בטמפרטורה מסוימת של עד 28 מעלות, אחרת הוא יתחמצן. פרי מאוד בעייתי, הפרי הזה, באמת. והטעם יכול להיות מושפע גם מצורת האחסון של השמן. ותומר, פה אני מסתכל עליך. האחסון של שמן הזית הוא קריטי בשביל לשמור על הטעם שלו וגם על האיכויות התזונתיות שלו. לאיילה נוי מאיר יש מדריך מסודר בעניין הזה, ותומר, אני מציע שאתה תקשיב במיוחד. הנה.
[הקלטה] ד"ר נוי מאיר: "שמן זית, יש לו, אני תמיד אומרת, 6 אויבים. אויב ראשון זה אור. אור ניאון אפילו. שמן זית יושב בבקבוק שקוף יותר משבוע, הוא מחומצן לחלוטין. אז תמיד תמיד לשמור שמן ולקנות שמן במיכל אטום לאור. בגלל זה שמן זית היום נמכר בעיקר בבקבוקים ירוקים."
שאול: תומר, אתה מתחיל להפנים?
תומר: כן, אני מבין שזה לא הרעיון הכי טוב להשאיר את זה ככה על השיש.
[הקלטה] ד"ר נוי מאיר: "האויב השני של שמן זית ושל אוכל שומני באופן כללי זה פלסטיק. מסתבר ששמן זית שיושב בתוך פלסטיק, מיכל של פלסטיק, אם זה הקוביות הגדולות או הג'ריקנים הצהובים או בקבוקי הקוקה-קולה, פשוט חומרים מהפלסטיק, הפְּתַלטים, מה שנותן גמישות, זולגים לתוך השמן. גילו שמאוד מהר זה קורה, תוך פחות מחודש כבר יש זליגה."
שאול: אז לא רק שאתה מאחסן את השמן שלך בבקבוק שקוף, אתה מאחסן אותו בבקבוק פלסטיק שקוף, שזו עבירה כפולה.
תומר: אה, שאול, אני אגיד לאמא שלי שתשלח לי את זה פעם הבאה בבקבוק תקני. מה זה אגב בקבוק תקני בעצם?
שאול: הוא צריך להיות מזכוכית. הוא צריך להיות כהה או הכי טוב, בפח.
תומר: אוקיי.
[הקלטה] ד"ר נוי מאיר: "את האויב השלישי של שמן, אמרנו משקעים, אז באמת השמן שלנו כולו עובר סינון."
שאול: אוקיי, זה בשביל כל מי שקונים שמן זית ממישהו שמוכר מג'ריקן צהוב כזה או משהו אחר באיזשהו מקום. בדקו טוב טוב שהשמן שאתם קונים הוא שמן צלול. אם יש בו משקעים בפנים, זה לא אומר שזה שמן טבעי או איזה משהו כזה, זה פשוט שמן שהתקלקל מאוד מאוד מהר. אל תקנו אותו.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "האויב הבא של שמן זה חום, אז באמת חשוב לשמור שהטמפרטורה תהיה אצלנו בין 24 למקסימום 28 מעלות. בבית אפשר לשמור בארון קריר, לא במקרר. שמן זית לא טוב לו קירור, כי אז כשאתה מוציא אותו להפשרה הוא מתקלקל הרבה יותר מהר."
שאול: "אוקיי."
ד"ר נוי מאיר: "אבל במקום כזה קריר, חשוך, מצוין, לא על אדן החלון, לא על יד התנור."
שאול: ליהיא, איפה את מחזיקה את השמן שלך?
ליהיא: מתחת לכיור, כמובן.
שאול: יפה, תשובה מעולה.
[הקלטה] ד"ר נוי מאיר: "והאויב הבא של שמן זה זמן. שמן זית לא משתבח עם הזמן. יש לו חיי מדף של… תלוי באיכות ואיך הפיקו אותו, אבל בין שנה לשנתיים מקסימום. לא לעשות אוספים של שמן זית."
שאול: מה שאומר שאם אתם קונים שמן זית פעם בשנה והוא מחזיק לכם כל השנה, יש מצב שמשלב מסוים אתם משתמשים בשמן זית מקולקל או שמן זית פגום. רק אומר.
[הקלטה] ד"ר נוי מאיר: "האויב האחרון זה אוויר. כל פעם שאתה פותח את המיכל, נכנס חמצן מחמצן. אז לכן את המיכלים הגדולים, עדיף להעביר למיכלים קטנים יותר. והכלל האצבע זה שיש לך חודש וחצי להשתמש במיכל של שמן זית. אם לא סיימת את השמן אחרי חודש וחצי, פשוט להעביר למיכל קטן יותר, כי אתה לא רוצה שהרבה חמצן ישב על השמן ולאט לאט יחמצן ויהרוס אותו."
שאול: אוקיי, אמיצי, השאלה האחרונה מיועדת אליך, בשביל לראות אם הקשבת. מה ששת האויבים של שמן הזית?
אלון: יואו, יש לי את זה. נו… אה… ראשון אור, פלסטיק, חמצן, נכון?
שאול: יש, יש בפנים חמצן, כן.
אלון: כן, כן, חמצן הוא רע.
אלון: משקעים.
שאול: יופי, זה ארבע.
אלון: אה… אתה בטוח שיש שישה? [צוחק]
שאול: חום.
אלון: כן, אמרנו חום.
שאול: ואחרון… [צוחק] אני אמרתי חום. ואחרון חביב?
אלון: לא, אמרת… אה, אוקיי, בסדר. אחרון חביב… אה…
שאול: הזמן, אמיצי, הזמן. הזמן.
אלון: הזמן הוא האויב של כולנו.
שאול: זה נכון.
[מוזיקה]
יפה מאוד, תודה רבה לכם, ליהיא, אמיצי ותומר שהשתתפתם בחידון שמן הזית הגדול. תומר, אני מאוד מקווה שתעשה רפורמה ביחסים שלך עם שמן הזית שלך.
תומר: אני אשתדל.
שאול: שמן הזית הישראלי הוא שמן זית יקר. בקבוק 750 מיליליטר, של שמן הזית הקלאסי של יד מרדכי, יעלה לכם בין 35 ל-45 שקלים. יד מרדכי היא החברה הגדולה בענף. שמן זית של זיתא, ששייכת לויסוצקי, והיא השחקן השני בגודלו, יעלה 53 שקלים. ואלה השמנים המסחריים, כן? עם נתחי השוק הגדולים ביותר. השמנים של יצרנים קטנים יותר, יכולים לעלות בקלות יותר מ-50 שקל לבקבוק.
במשך עשרות שנים, הממשלה הטילה מכס משמעותי על שמן זית מיובא. באוגוסט האחרון, זמן קצר לפני המלחמה, משרד האוצר הפחית משמעותית את המכס הזה, וכתוצאה מכך, המחיר של שמני הזית המיובאים היה אמור לרדת. אבל הוא לא ירד. הוא עלה. לשופרסל, למשל, יש שני שמני זית תחת המותג הפרטי שלה, אחד מיוצר בטורקיה, השני בספרד. והמחיר של השמנים האלה ממש לא רחוק מהמחיר של השמנים הישראלים, 36 שקלים לבקבוק של 750 מיליליטר. גם בקרפור, שמביאים שמן זית תחת המותג הפרטי שלהם, העלו את המחיר.
עכשיו, יכול להיות שזה זמני, אחרי הכל המחיר של השמן המיובא עלה משום שזו באמת הייתה שנה מחורבנת במיוחד בעולם שמן הזית, בכל העולם, כי היה מחסור מאוד מאוד קשה, בעיקר בגלל הבצורת בספרד. אבל יכול להיות שהשנה הבאה תהיה טובה הרבה יותר, ואז פתאום כל ישראל תוצף בייבוא זול של שמן זית מספרד או מטורקיה, והמחיר ירד. יכול להיות, יכול להיות שלא, זה תלוי בעיקר באקלים. אבל אפילו אם זה יקרה, זה בסך הכול יזרז את מגמת ההתכווצות של ייצור שמן הזית הישראלי, מגמה שהייתה קיימת עוד לפני שהפחיתו את המכסים.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "כי, טוב, תחשוב, רוב החקלאים היום בגידול המסורתי, אז רובם כבר לא מטפלים בעצים. הצעירים הולכים להייטק, הולכים לרפואה, לא באמת אתה רואה את זה. יש כאן את עמק… בקעת בית הכרם, שיש שם… אומרים שיש שם מיליון עצים. רק השנה עקרו שם אלפי זיתים כי מרחיבים את היישובים. פעם עץ הזית היה קדוש. מי היה חושב לעקור?"
שאול: "נכון."
ד"ר נוי מאיר: "אבל עכשיו מישהו רוצה לחתן את הילדים שלו, ואין לו הרבה כסף, הוא עוקר כמה עצים כאלה. כל עץ כזה, עץ עתיק, אתה רואה אותו בכל כיכר ובכל וילה בהרצליה פיתוח וזה. אבל הוא יכול בלילה אחד לממן את החתונה של הילד בזה שהוא מוכר את העצי זית העתיקים."
שאול: בקעת בית הכרם היא משהו מיוחד. היא מפרידה בין הגליל העליון לתחתון, והיא קיבלה את השם שלה מכרמי הזיתים הרבים שנמצאים בשטחה. אפילו העיר כרמיאל, שנמצאת בבקעת בית הכרם, היא קיבלה את השם שלה מכרמי הזיתים. הכרמים שמאזן עלי הראה לי ליד דיר חנא הם חלק מבקעת בית הכרם. כיום פועל באזור אשכול מועצות אזוריות, שנקרא "אשכול בית הכרם", ואחת המטרות שלו היא להשתמש בעצי הזית הרבים שיש באזור כאטרקציה תיירותית.
[הקלטה]
ד"ר עלי: "יש לנו פגישה היום… ביום חמישי, עוד 3 ימים, כאילו שיהיה לנו לסימון שביל הזית, עובר לעץ הקדוש של הדרוזים, עץ נבי שועייב, ואז למעיין של הכפר, ואז עובר למצודה בדיר חנא. יש לנו גם שם את המסגד העתיק, כנסיה עתיקה. יש לנו בריכה מיוחדת שהיא שמורת טבע."
שאול: "אז זה תיירות שמן זית כזה?"
ד"ר עלי: "תיירות שמן זית."
שאול: אבל מאזן הסכים להודות שהמצב בענף לא משהו. עוד לפני שהפחתת המכס הפחיתה את הכדאיות הכלכלית לייצור שמן זית ישראלי, גם הצרכים והמאפיינים של הדורות החדשים לא תואמים לחלוטין את המסורת של הדורות הקודמים. למאזן עצמו, למשל, יש 7 ילדים. חלק בהייטק, חלק ברפואה. רק אחת הבנות אולי חושבת להמשיך עם העניין הזה של הזיתים. מבחינת רבים בחברה הערבית, כך הוא סיפר לי, האדמה שעליה גדלים העצים יכולה לשמש למשהו אחר. לנדל"ן למשל. אז אולי לעזאזל עם השמן הזה, שהספרדים יגדלו.
[הקלטה] ד"ר עלי: "כן, אנחנו רואים שהבנייה היא גלשה כבר לכרם הזה, ואנחנו כאילו עובדים ונלחמים עם המועצה בהכנות תוכנית המתאר, כדי להכריז על השטח הזה כשטח ירוק. כי מפרישים מאדמות, שכאילו הן בתוכנית המתאר, הם מפרישים 30 עד 40% של שטחים ירוקים לבתי הספר, לכבישים. ואז מקווים שחלק מהשטח הזה, שישאר שטח ירוק, כדי לשמר את העצים האלו.
יש לך "סכנה כאן בונים", אתה רואה? ממש בגבול של העצים העתיקים האלו. העצים העתיקים האלו, כרם שהוא בן אלפי שנים."
שאול: וזה כבר מחזיר אותי לשאלה שאיתה יצאתי לדרך כשהתחלתי לעבוד על הפרק הזה. אולי זה לא כזה נורא. או בניסוח אחר, אם בספרד יודעים לגדל יותר זול, בגלל יתרונות לגודל, ואם בגלל שינוי האקלים, הגידול בישראל גם ככה נהיה יקר יותר משנה לשנה, ואם ממילא הדורות הבאים פה לא כל כך מתעניינים במסורת העתיקה של גידול עצי זית, שהתחילה באזור שלנו איפשהו לפני עשרת אלפים שנה כנראה, ומכאן היא התפשטה לאירופה וליתר מדינות אגן הים התיכון, כמו ספרד, מה הטעם להמשיך להתעקש על ייצור שמן זית ישראלי?
[מוזיקה]
לאורך השעות הרבות שלנו ביחד, גם למאזן עלי מדיר חנא וגם לאיילה נוי מאיר מ"ריש לקיש", היו לא מעט תשובות בשבילי לשאלה הזאת. קודם כל, שניהם טענו את הטיעון של ביטחון המזון. כלומר, שלישראל אסור להיות תלויה בייבוא של שמן זית כי מתישהו, כמו עכשיו למשל, תהיה מלחמה גדולה. ואז אולי פתאום מי שמייצאים לנו, למשל טורקיה, לא ירצו למכור לנו יותר.
הטיעון הזה חלש בעיניי, כי זה לא שאנחנו מצליחים לייצר מספיק שמן זית בשביל לענות על הביקוש. ממילא אנחנו צריכים לייבא. מה זה כבר משנה אם נייבא 30% מהביקוש או 60% מהביקוש? אם תהיה מלחמה ולא ירצו למכור לנו, יהיה מחסור בכל מקרה. אנחנו לא נמות בלי שמן זית.
חוץ מהטיעון של ביטחון תזונתי, יש טיעונים נוספים. יש תועלות סביבתיות להמשך גידול עצי הזית בישראל. הם שומרים על שטחים פתוחים, הם שומרים על קרקע בריאה, הם מעודדים תיירות. אנשים יכולים למשל לנסוע בעונה, באוקטובר-נובמבר, לאחד מבתי הבד שבצפון, להשתתף בעצמם במסיק, לראות את הכבישה, לקנות שמן זית הכי טרי והכי טעים שהם קנו בחיים שלהם ישר מהחקלאי. וגם ללמוד משהו על חמיצות ומרירות וחריפות, ולהבין איך באמת צריך לצרוך את המוצר הזה. שביל ישראל עובר ממש דרך הכרמים ב"ריש לקיש", וזה כיף גדול לטייל שם. הגידול המקומי גם מעודד מחקר ופיתוח של טכנולוגיות חדשות בתחום הזה, שאחרי זה גם אפשר לייצא למדינות אחרות.
יש לא מעט תשובות לשאלה הזו, למה להתעקש על שמן זית ישראלי. תחליטו אתם מה משכנע אתכם יותר ומה פחות, אם בכלל. אבל דווקא כשעמדנו ליד אחד העצים העתיקים בכרם שלה, איילה נתנה לי את התשובה שבסוף היום, לדעתי, מבטאת בצורה המזוקקת ביותר את התפיסה הערכית שלה.
[הקלטה]
ד"ר נוי מאיר: "אז אני מאלה שממש מאמינים שהחקלאות הישראלית, היא צריכה להתקדם, אסור שהיא תישאר מאחור, וכן צריך למצוא דרכים לעשות מסיק, נגיד, בשמן זית, מסיק יותר יעיל ולהפחית כוח עבודה, שהוא הדבר הכי יקר. אבל מצד שני, גם להשאיר את החלקות האלוהים האלה, את הגן עדן הזה, תסתכלו…"
שאול: "זה שמן עם היסטוריה בעצם."
ד"ר נוי מאיר: "הרבה היסטוריה. הרבה מאוד היסטוריה, ואני חושבת שמי שרגיש גם מרגיש את זה."
שאול: "בטעם."
ד"ר נוי מאיר: "בטעם. ותחשוב, לשתות שמן זית מזית או מעץ ש-1,400 שנה אנשים, כל שנה, כל שנתיים, יצאו והפיקו ממנו, בעיניי יש לזה חוויה אחרת. ואני תמיד אומרת שבסוף אתה מוכר סיפור, והסיפור הזה הוא סיפור של ישראל ושל אדמה ושל בריאות ושל חיים."
[מוזיקה]
שאול: מאות אלפי עצי הזית שפזורים בארץ ישראל היו כאן לפנינו, ורובם יישארו כאן גם אחרינו. האם יהיו כאן ישראלים שיפיקו מהם שמן זית מעולה או לא, זה כבר עניין אחר. הסיפור של ענף הזית הוא חלק מהסיפור של החקלאות הישראלית כולה. בשנות ה-50 החקלאות הישראלית העסיקה 15% מכוח העבודה. היום הישראלים שעוסקים בחקלאות מהווים פחות מ-1% מכלל העובדים במשק. זו לא תופעה ייחודית לישראל, היא מתרחשת בכל מדינה, ככל שהכלכלה שלה הופכת למתקדמת יותר.
ולכן, זו שאלה של ערכים ושל תפיסות עולם. אין כאן נכון או לא נכון. להיות חקלאים זה קשה. באמת קשה. אתם בחוסר ודאות מוחלט מול איתני הטבע ומשבר האקלים. אתם לא יודעים מתי הממשלה תשנה את הכללים ולאיזה כיוון. יום אחד יכולה לפרוץ מלחמה גדולה וכל העבודה הקשה שהשקעתם תרד לטמיון. זה באמת קשה. ועדיין, החקלאים פה. חלקם לא מסוגלים לעשות שום דבר אחר, חלקם לא רוצים לעשות שום דבר אחר.
עבור חלקם, החקלאות הישראלית היא הגשמת הציונות. עבור אחרים, החקלאות הישראלית היא אי של מצוינות, לא פחות מההייטק. ולכן בסוף זה תלוי בסט הערכים שלנו, הצרכנים. אם הצרכנים יעדיפו לקנות שמן זית תוצרת ישראל, אפילו אם הוא יותר יקר, הענף הזה יפרח. בטח אם הממשלה תחליט גם להשקיע בו קצת, לעודד את החקלאים לפתח טכנולוגיות חדשות, להשביח זנים, דברים כאלה. מנגד, אם הצרכנים יעדיפו את המחיר, על פני הכל, הענף הזה יגווע ושום רפורמה לא תעזור.
[מוזיקה]
אתם האזנתם ל"חיות כיס", הפודקאסט הכלכלי של "כאן". כל הפרקים של "חיות כיס" מחכים לכם להאזנה ביישומון "כאן". שם תוכלו למצוא את כל עולם התוכן של "כאן", בדיגיטל, בטלוויזיה, וכמובן, ברדיו.
עורך "חיות כיס" הוא יונתן כיתאין, ואנחנו נגיד לו בהצלחה. המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק. את הסאונד לפרק הזה ערך אסף רפפורט. בצוות "חיות כיס" תמצאו גם את צליל אברהם ואלון אמיצי. המתמחה שלנו הוא לאל אוחנה. תודה גם לעורך "כאן הסכתים", תומר מיכלזון, שהשתתף בפרק הזה.
תודה גם לליאור פז ולאורן יעקובוביץ' מחטיבת החדשות של תאגיד השידור על הצילום והסאונד. הם הסתובבו איתי גם ב"ריש לקיש" וגם בדיר חנא, בשביל להפוך את הסיפור הזה גם לכתבה בטלוויזיה. בא לכם לראות איך הכל נראה? אתם מוזמנים לחפש את הכתבה הזו בערוץ היוטיוב של "כאן חדשות".
אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.
[פרסומת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments