רק לפני כמה שנים היה ברור לכולנו שהפקקים כל בוקר בדרך לעבודה והרעש באופן ספייס עומדים להפוך להיסטוריה, ועבודה מהבית היא המודל החדש. אז איך בעצם קרה שהכל התהפך לנו? למה עוד ועוד חברות מכריחות את העובדים שלהן לחזור למשרד, ומה אומרים המחקרים: האם כשאנחנו עובדים מהבית התפוקה שלנו באמת יורדת?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/12/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[דפיקה בדלת. דלת נפתחת. ברקע קולות של משרד - אנשים מדברים, טלפונים מצלצלים]
ליהיא: היי צליל, יש לך דקה? יש לי רעיון לפרק.
צליל: בטח, בואי.
ליהיא: אז, היום בדרך לפה בבוקר, הייתי צריכה לעשות את הסיבוב פרסה, בצומת, כדי להיכנס למשרד.
צליל: כן.
ליהיא: ועמדתי שם 25 דקות. פשוט עמדתי וחיכיתי שהרמזור יתחלף, כדי שאני אוכל להסתובב, ולהיות באותו מקום שאני גם ככה נמצאת בו, רק עם האוטו לכיוון השני.
צליל: אוקיי.
ליהיא: ואז חשבתי שזה יכול להיות רעיון מעולה לפרק.
[דפיקה בדלת. דלת נפתחת]
עובד: צליל, את יכולה להיכנס אליי למשרד שנייה? אנחנו יושבים על ישיבת סיכום שנה.
צליל: כן. רגע, אני כבר חוזרת. [דלת נסגרת] כן, איפה היינו?
ליהיא: אז אני עומדת בפניית פרסה בצומת, וכל פעם שהרמזור מתחלף, ישר כולם מתחילים לצפצף כמו משוגעים, כדי שאף אחד לא יפספס שיש רמזור ירוק, זה באמת נוראי.
צליל: זה נורא.
ליהיא: ואז אני שואלת את עצמי…
[דלת נפתחת]
עובדת: ליהיא, מה בחרתם לסושיאל בפרק עם אורנה בנאי?
ליהיא: כן, רגע, אני כבר שולחת. איפה הייתי?
עובדת: אבל העורך וידאו צריך להתחיל לעבוד על זה. את יכולה לשלוח לי?
ליהיא: טוב, בסדר, שנייה, אני… אני רגע, אני אשלח. [צלילי הקלדה במחשב] הנה, שלחתי לך.
צליל: אוקיי.
ליהיא: אז עמדתי שם חצי שעה בצומת, רק בשביל שאוכל להגיע לפה, וחשבתי…
צליל: כן?
ליהיא: למה אני צריכה להיות כל בוקר שעה באוטו, כדי להגיע לכאן, ולעשות את מה שיכולתי לעשות מהבית, בלי שיפריעו לי כל דקה? [טלפונים ברקע] איך קרה שאנחנו שוב עובדות במשרד?
[מוזיקת רקע]
צליל: שלום ליהיא צדוק.
ליהיא: שלום צליל אברהם.
צליל: בואי נציג אותך שוב למאזיני "חיות כיס": את מפיקה וחברת המערכת שלנו, ומי שחתומה על הפרק המאוד פופולרי על לק ג'ל.
ליהיא: יש לנו שיא לשבור עם הפרק הזה.
צליל: אני לא יכולה להתחרות ב"לק ג'ל", אבל רצינו לדבר, על למה המשרד מסרב למות.
[מוזיקת הרקע מסתיימת]
ליהיא: אז לפני כמעט חמש שנים, בקורונה, נכפה על כולנו לשנות הרגלים, ולעבוד רק מהבית. כל המנהלים הופתעו. התפוקות של העובדים עלו, והעובדים עצמם, יכלו סוף סוף להרגיש, שאפשר לשלב את החיים שלהם עם עבודה. הם לא היו מותשים מהפקקים האינסופיים, או מישיבות ארוכות ומיותרות. הם לא בזבזו זמן בשיחות מסדרון, או בהתלבטות מה הם יזמינו היום לארוחת צהריים. ובעצם גילינו, שכל מה שחשבנו על עבודה - הוא הרגל. אנחנו לא חייבים להיות משועבדים למשרד יותר.
צליל: בעצם גילינו כמה המשרד הוא מקום בלתי נסבל. כמה יפים החיים שלנו כשאנחנו לא נמצאים חמישה ימים בשבוע, בין קירות וחלונות זכוכית. פתאום החיים נעשו שקטים, אפשריים, אפילו נעימים. עשינו אז כתבות, שתוהות האם נגמר עידן המשרדים. היו חברות שצמצמו וסגרו את המשרדים שלהן.
ליהיא: והנה, אנחנו עוד רגע ב-2025, והמגמה מתהפכת. אילון מאסק הודיע בשבוע שעבר במאמר ב"וול סטריט ג'ורנל", שהצעד הראשון שלו במסגרת תפקידו החדש בממשל טראמפ יהיה - להחזיר את עובדי הממשל האמריקאי לעבוד מהמשרדים חמישה ימים בשבוע. הוא הוסיף שהצעד הזה ככל הנראה יגרום לעזיבה המונית של עובדים, אבל זה ממש בסדר מבחינתו. "אם עובדים פדרליים לא רוצים להגיע למשרד", הוא כתב, "משלמי המסים לא צריכים לשלם עבור הפריווילגיה הזו של להישאר בבית".
צליל: אבל זה לא רק מאסק. לפני כמה חודשים, אמזון הודיעה שהיא מחזירה את העובדים לחמישה ימים בשבוע. דיסני החזירה את העובדים לארבעה ימים בשבוע. ג'יי. פי. מורגן החזירה לשלושה ימים. המנכ"ל שלה אמר, שעבודה מהבית לא מתאימה לעובדים צעירים. בסקר שערכה חברת KPMG בארצות הברית, עלה ש-79% מהמנכ"לים צפו שהעבודה מהבית תמות בתוך שלוש שנים.
ליהיא: גם גוגל ומטא, מבקשות מהעובדים להגיע שלושה ימים בשבוע למשרד. אריק שמידט, מנכ"ל גוגל לשעבר, אמר שגוגל איבדה את ההובלה בתחום ה-AI, כי החליטה ש-work-life balance, ללכת הביתה מוקדם, ולעבוד מהבית, יותר חשובים מלנצח. אצלנו, וויקס החזירה את העובדים - לארבעה ימים בשבוע. גם פלייטיקה עשתה אותו דבר. מובילאיי ואמדוקס החזירו את העובדים לשלושה ימים במשרד.
צליל: ועבורנו, העובדים, זאת גזירה ממש קשה. מחקרים מראים שוב ושוב, שמבחינת העובדים, האפשרות לעבוד מהבית, שווה כסף. עובדים יעזבו את העבודה שלהם בשביל אותו תפקיד, בחברה אחרת, בלי תוספת שכר, אם רק יתנו להם אפשרות לעבוד מהבית. בסקר שערך אתר FlexJobs בארצות הברית בפברואר, יותר מ-50% מהעובדים אמרו שהם יסכימו לקיצוץ בשכר שלהם תמורת הזכות לעבוד מהבית. מחקרים אחרים הראו, שהזכות לעבודה מהבית שווה לעובדים הפחתת שכר של 4,600 דולר בשנה, או 8% מההכנסה שלהם.
ליהיא: אחת ההשערות היא, שחברות החזירו עובדים למשרד - פשוט כדי שהם יתפטרו. שזה דבר די טיפשי לעשות, אילון מאסק, כי אז אתה לא שולט במי עוזב, ומאבד את העובדים הכי טובים שלך, אלו שיש להם הצעות אחרות. אבל בסדר.
צליל: והנה גם אנחנו יושבות פה, במקום לנהל את השיחה הזאת כל אחת מהספה בבית שלה.
[מוזיקת רקע]
אז השבוע ב"חיות כיס" - למה המעסיקים מתעקשים להחזיר את כולנו לקיוביקלס?
ליהיא: למה גם לעובדים, עדיף לפעמים לעבוד מהמשרד?
צליל: והאם יכול להיות שאנחנו מחמיצים את ההזדמנות החד פעמית שקיבלנו, לאיזון אמיתי - בין חיים לעבודה?
ליהיא: צליל, אני רוצה להכיר לך את דודי.
דודי: "אני דודי מליץ, נעים מאוד. יש לי… סוכנות שעושה שיווק על בסיס תוכן, לחברות הייטק ופיננסים".
צליל: אה, דודי מליץ, הוא היה דוגמן, הוא זכה בעונה השנייה של "האח הגדול".
ליהיא: אה, אני הייתי בת 11.
צליל: מזעזע.
ליהיא: בכל מקרה, חוץ מהעבר הצבעוני שלו, יש לדודי חשבון לינקדאין ויראלי, שבו הוא מפרסם את עמדותיו המאוד פרובוקטיביות על עולם הניהול.
דודי: "לא אכפת לי אם מישהו אצלנו התחיל לעבוד ב-11, הפסיק אחרי שעתיים, ואז המשיך. כל מי שעובד איתי יודע את זה. אני לא מנסה לעקוב, ולא משנה לי… אם מישהו יצא לגן של הבן שלו, או החליט לעבוד מתאילנד. אני מאוד פשוט עם העניין הזה. לפני חמש שנים עברתי שינוי, והפסקתי למדוד זמן כיסא, והתחלתי למדוד תפוקה. למה? כי זה המדד היחידי שרלוונטי".
[צליל סיום של הודעה קולית]
"קבעתי זום עם מישהו שעובד אצלנו, והוא התחבר מלובי של מלון, שמעתם טוב. אז ברור ששאלתי אותו מה הוא עושה שם, ולמה הוא לא אמר לי שהוא מתכוון לקחת חופש, נכון? ממש לא. לא שאלתי כלום. התמקדנו בעבודה, ובאיך להוציא את המקסימום מהפגישה. כי באמת שלא מעניין אותי, מאיפה בן אדם בוחר לעבוד. בין אם הוא לוקח שיחה מלובי של מלון, עונה למיילים מהבריכה, או יוצא לגלוש שעתיים, וחוזר לעבוד אחר כך - זה לא פקטור מבחינתי. מה שחשוב לי, זה איך הוא מבצע את העבודה שלו".
ליהיא: לכל אחד מהסטטוסים האלה, יש המון תגובות. ודודי גם מפיץ ניוזלטר, עם הפילוסופיה שלו לגבי ניהול. בחברה של דודי עברו לעבוד מהבית, עוד לפני הקורונה. זה קרה אחרי שב-2019, השותפה העסקית שלו עברה אירוע בריאותי, שגרר התמוטטות של החברה שלהם.
דודי: "כל הלקוחות המשותפים שהיו לנו אה… עזבו בין לילה, והאופרציה שלנו מתפרקת, ואני נכנס שם, באיזשהו סחרור כלכלי מאוד מאוד רציני. בתוך זמן קצר, אני עומד על פי תהום, וזה סוג של "להיות או לחדול", כזה, ברמה העסקית, ושמה אני נאלץ בעצם אה… לקבל הרבה מאוד החלטות. לפטר חלק מהאנשים, לשנות כל מיני דברים בת… ב… במבנה הניהולי של הארגון, וגם לעזוב… את המשרדים".
ליהיא: ומאז הם עובדים רק מהבית, ומנהלים את הלו"ז שלהם בעצמם.
דודי: "כי אצלנו זה 100% remote. ואני באמת לא רואה איך לצאת לשעה באמצע היום, הופך אותך ללא הישגי, בטח אם אתה ממשיך מה שאתה צריך לעשות אחר כך, כן? אה… רק הופך אותך… להפך לאדם שיודע לנהל את הזמנים של עצמו".
ליהיא: מבחינת דודי, לא רק שזה בסדר, זה גם מאוד יעיל עבורו כמנהל.
דודי: "היום שלי, הוא לא סביב ניהול עובדים, כן? הוא לא סביב ישיבות daily, הוא לא… הוא לא סביב כל הדברים האלה. יש לי אנשים, שאני סומך עליהם, ואנחנו מדברים על הנושאים העיקריים, על האסטרטגיה, על הדברים האלה, כשצריך, ואת העבודה אנחנו כולנו יודעים".
צליל: ומה עם brainstorming? מפגש אנושי? וההפריה ההדדית בין העובדים שהוא מייצר?
ליהיא: דודי לא מרגיש בחסרונם.
דודי: "אז אני, לכשעצמי, לא קונה את כל העניין הזה של ההפריה. אני חושב, שרוב הזמן, אנחנו יושבים מול המחשבים ועובדים. לא כל היום יש איזה בריינסטורמינג. והשיחות קפה האלה, שהופכים אותן לכל כך חשובות, אולי יש אנשים שהן חשובות להם, אני לא יודע".
ליהיא: בעיני דודי, זה יותר מבזבז זמן, מחוסך זמן.
דודי: "הדרך הכי טובה לשרוף לעצמך את הזמן, זה לעשות את כל ה-commuting הזה, כל ה-הלוך-חזור למקום העבודה, בשביל להתחיל לבלבל את המוח במסדרון… וללכת לפה…"
ליהיא: הוא אומר משהו שעבור כולנו, נראה מובן מאליו - מקומות העבודה שלנו, מפקחים עלינו בעצם, פעמיים.
צליל: למה הכוונה פעמיים?
ליהיא: מה יקרה אם תקבלי אישור לעבוד רק מהבית, ובמקום לעבוד, תלכי כל יום לים?
צליל: אז תוך שבוע בערך, יגיע הדד-ליין של "חיות כיס", ולא יהיה לי שום דבר לשלוח.
ליהיא: בדיוק. אם את לא עומדת במשימות שלך, אז המנהלים שלך יראו שאת לא עומדת במשימות שלך. למה הם צריכים גם לראות אותך פיזית, יושבת וכותבת? אם מישהו לא מספק את הסחורה, המנהל שלו יידע את זה.
דודי: "וכשאתה מודד תפוקה, אז אתה לא נשאר עם מי שלא טוב. ואז אתה מכוון את הארגון לאיזשהי מצוינות, שמאפשרת גם גמישות גבוהה יותר. מין מעגל".
ליהיא: אבל עבודה מהבית, זו לא סתם הטבה, זו דרך ליצור מחויבות - בין העובד לחברה.
דודי: "לעבוד מרחוק זה לא עוד כסף, לעבוד מרחוק זה לא תיק, שהחברה נותנת לך, ויש עליו לוגו. לעבוד מרחוק זה להגיד לך: "אנחנו סומכים עליך", אוקיי? "אנחנו סומכים עליך". ואם זה מנוצל לרעה - אז לא".
צליל: ליהיא, אני מקווה שלא שלחת לו קורות חיים.
ליהיא: חשבתי על זה, אבל כל פעם שהוא כותב על מדיניות ההעסקה שלו, הוא מקבל ערמות.
דודי: "וואו, וואו, את לא מאמינה. את לא מאמינה. אני… לפעמים שואל את עצמי… אני בביזנס הלא נכון. אם הייתי חברת השמה, וואו! [צוחק]. כאילו… אני חושב ש… בטח, בין עשרות ל-100 בשבוע. כשאני כותב שאני מגייס - יכולים להגיע נגיד 800 קורות חיים. כזה".
ליהיא: מה שמדהים בדודי, זה שהוא נחשב כזה מישהו פרובוקטיבי, עם דעות מקוריות - שהוא בסך הכול אומר את האמת! שכרת עובדים, תן בהם אמון, שיעשו את העבודה שלהם! אנחנו אנשים מבוגרים, למה אנחנו צריכים לפקח אחד על השני? זה פרימיטיבי.
צליל: אוקיי, אני מבינה.
ליהיא: מעולה, אז אני זזתי הביתה.
צליל: לא, ליהיא, זה לא בסמכותי לשחרר אותך הביתה. אבל אני מבינה, אני באמת באמת מבינה, אני ממש המעריצה מספר אחת של לעבוד מהספה, ולבשל לעצמך ארוחת צהריים, והכל.
ליהיא: אוקיי.
[מוזיקת רקע]
צליל: אבל תשמעי רגע את אביב שר.
אביב: "אני אביב, מנהל של חברה בשם Codere Online".
צליל: קודרה היא חברת הימורים, שמפעילה בתי קזינו בספרד ובאמריקה הלטינית. אביב מנהל את הסניף הישראלי, שהוא בעצם חטיבת הדיגיטל של החברה. לפני שנה בערך, אביב, ומנהלת משאבי האנוש שלו, שירלי, כינסו את העובדים של קודרה בישראל, והודיעו להם, שחוזרים לעבוד מהמשרד - ארבעה ימים בשבוע.
אביב: "היו כל מיני התנגדויות של עובדים שאמרו: "תשמע, אני מבזבז המון זמן בנסיעות עכשיו, מה שלא בזבזתי קודם", "אני יכול לעבוד יותר טוב מהבית". היו התנגדויות כאלה, אבל… אבל התגברנו על זה".
צליל: כששאלתי את אביב למה הוא בוחר להיות כזה בומר, הוא אמר בישירות ש…
אביב: "חלק מהאנשים, בלי מסגרת, עובדים פחות טוב. ו-אני חושב, שלמנהלים, עבודה מהבית בתור מנהל, התפוקה שלך יורדת משמעותית".
ליהיא: איך הוא גילה את זה?
צליל: בתקופת הקורונה עובדים של קודרה עבדו מרחוק, כמו כולם, וזה עבד בסדר. אבל אביב הרגיש שזה לא עובד הכי טוב שאפשר.
אביב: "אז אחד הדברים שקרו לנו באמת, זה ש… היינו רוצים לקבוע ישיבה, נגיד, מעכשיו לעכשיו, לעוד שעה - ופתאום עובד אומר לך: "רגע, אבל אני לא יכול עכשיו, אני… קבעתי לאסוף את הילד מהגן", ואז אתה, כאילו, מתחיל להבין, שלמעשה ה… שעות עבודה שלו השתנו. והוא… הוא בכלל מנהל איזשהו לו"ז אחר, ממה שאתה היית מצפה בתור מעסיק. זאת אומרת, אתה חושב שהוא יבוא לעבוד מתשע עד חמש. לא".
ליהיא: אבל מה הבעיה? אם את עובדת שלו, ואת בבית, וסיימת את המטלות שלך, למה שלא תלכי להוציא את הילד מהגן?
צליל: זה מה ששאלתי. אבל מה הבעיה, נגיד שאני עובדת שלך, וסיימתי את כל המטלות שלי, למה שאני לא אלך להוציא את הילד מהגן?
אביב: "בעולם הדיגיטלי היום, לפעמים, יכול להיות שמספיק לך במקום - שמונה שעות עבודה, יכול להיות שתספיק את הדברים שלך בשעתיים. זה יכול להיות. איך אתה גורם להם, לעבוד עוד שש שעות, מעבר לפרודוקטים שהם היו צריכים לעשות? כשהם בבית, יש להם אלטרנטיבות. אני לא מדבר על זה שהם יכולים להדליק טלוויזיה, או עכשיו לבשל במשך שלוש שעות, או… אפילו לנוח, או לישון… שנת-צהריים".
ליהיא: אז הוא אומר בעצמו, הם עומדים במטלות שלהם, וזה עניין של שליטה.
צליל: נכון, אביב אומר את זה במפורש, זה עניין של שליטה.
אביב: "שליטה… זה למעשה לדעת שהבן אדם פותח את המחשב, באמת, ועובד. זאת אומרת, יכול להיות שהם סיימו את המשימות הרגילות שלהם בשעתיים, עשו את הדוחות שלהם, והתפנו לעשות דברים אחרים בשבילם. אבל מהצד של העסק - אנחנו רוצים שאת השש שעות הנוספות הם יקדישו לנו. שהם ימציאו דברים חדשים, שהם יביאו לנו חומרים חדשים, שיגדילו את התפוקות שלהם. מאוד קשה לייצר את האקסטרה, כשהם מהבית".
צליל: אנחנו כל הזמן חוזרות על הטיעון הזה. אם אני עומדת במטלות שלי, אם התפוקה שלי לא יורדת, למה שיהיה אכפת למנהל איפה אני נמצאת? אבל אביב לא רוצה שהעובדים יעבדו לפי תפוקה, אלא לפי שעות, שהם יתנו לו את כל השעות שהוא משלם עליהן. ויש לו עוד נקודה - קודרה היא חברה שבה אנשים צריכים לעבוד בצוות, באותו זמן, וכשכל אחד נמצא במקום אחר ומנהל לו"ז אחר, זה מסתבך.
אביב: "נגיד במקרה שלנו, אם משהו לא עובד דיגיטלית, או משהו באתר לא עובד - אם כולם נמצאים פה, תוך כמה שעות - אני יודע לזהות את הבעיה. קורא לבחור מהמוצר, לבחור מהאנליטיקה, ומצליחים לפתור את זה. לעומת זאת, אם היינו מהבית [מגחך], אני צריך להתחיל להרים טלפונים, ולקבוע ישיבות זום, ולעלות מול חו"ל, ולהבין מה קורה… ולפעמים, פה בתוך המשרד, אני… משהו שאני פותר פה בשעה, וראיתי את זה קורה במהלך הקורונה, היה לוקח לי אפילו יום שלם לפתור את זה ב… בשיחות טלפון".
ליהיא: כן, אני מכירה את זה. לפעמים במשרד מתיישבים ביחד, כדי לפתור איזושהי בעיה מעכשיו לעכשיו. כשעובדים מהבית - צריך לקבוע פגישה, ולעלות לזום, ולא כולם פנויים.
צליל: אבל לבחירה של קודרה לחזור למשרד, גם יש מחיר. זוכרת את הערימות של קורות החיים שדודי מקבל, אחרי כל פוסט שלו? אז פה זה קצת הפוך. זאת שירלי מיינגרטן, מנהלת משאבי האנוש של קודרה.
שירלי: "אז כן, קודם כל זה היה משהו שכאילו הרגשתי שאני מתנצלת עליו, שאנחנו עובדים רק פעם אחת מהבית, וכל שאר השבוע מהמשרד, זה משהו שמאוד מאוד מפריע למועמדים".
צליל: שירלי ואביב אומרים שיש מועמדים, שהסירו את המועמדות שלהם לעבודה, מיד כששמעו שצריך להגיע למשרד - ארבעה ימים בשבוע. הם אפילו ניסו באיזשהו שלב לחזור לשלושה ימים מהמשרד, במקום ארבעה, אבל זה לא עבד.
אביב: "זה היה… גם היה איזה נקודת שבר, ש… נתנו לאנשים לעבוד עוד יום אחד מהבית, וגילינו [מגחך], שכאילו פתאום הופך להיות היום בחירה - לעוד יום של סידורים. הם לא יכולים לעלות לישיבות, ואז ביטלנו את היום בחירה הזה".
צליל: למעשה, אביב אפילו לא ממש מסתמך על העובדים ביום העבודה היחיד שלהם בשבוע מהבית. מבחינתו, גם אם זה יום שהם עושים בו סידורים, והם באמת עובדים ארבעה ימים בשבוע, זה בסדר.
אביב: "אם תשאלי את כל העובדים, אם הם יכולים להשיג את הכל בארבעה ימים, אני חושב שכן. אה… אז אני חושב שמבחינת איזון - ארבעה ימי משרד ויום אחד מהבית, אני חושב שזה ה… זה הדבר הנכון. או בכלל - לעבור לשבוע של ארבעה ימי עבודה, אני… אני מאוד בעד זה, אני חושב שזה יתרום הרבה לכלכלה שלנו".
[מוזיקת רקע]
ליהיא: אז מה דעתך? מי צודק? דודי שאומר שאם מישהו לא עובד מהבית, אז אנחנו פשוט נראה את זה בתוצאות, וכל השאר זה עניין של תחושת שליטה, וביטחון עצמי? או אביב ושירלי, שמרגישים שבלי לראות את העובדים, יכולת הניהול קצת מתפוררת להם בידיים?
צליל: אני חושבת שהגיע הזמן שנשאל את המדע.
תמי: "אז אני תמי קצביאן, אני אמא לשני ילדים מתוקים וחמודים. אני חוקרת עבודה וטכנולוגיה, אני מרצה וחוקרת במכללה למנהל".
צליל: תמי חוקרת את ההשפעה של עבודה מרחוק, על כל מיני היבטים בחיי העבודה. שאלתי אותה, מי צודק? האם אנחנו יותר פרודוקטיביים בבית, כמו שרוב העובדים אומרים? או שאנחנו דווקא יותר מועילים מהמשרד, כמו שאומרים חלק מהמנהלים?
תמי: "העובדה שכשאנשים עובדים מהבית, בתחילת הדרך לפחות, הם היו כל כך אסירי תודה, זה לא היה ברור מאליו, זה לא היה הסטנדרט, אז רצו להראות שזה משתלם למעסיק או למעסיקה. זאת אומרת, אני הפכתי להיות הרבה יותר פרודוקטיבית, ועבדתי הרבה יותר, ממה שהייתי צריכה לעבוד במשרד. במקום לעבוד שמונה שעות במשרד משמונה עד ארבע, עבדתי עכשיו משמונה בבוקר עד שמונה בערב, עם כל מיני גיחות קלות, אולי למשרד, ולהוציא את הילדים וכאלה, אבל עבדתי כל היום, הייתי זמינה כל הזמן כדי להראות שאני לא מבזבזת את הזמן שלי על עניינים שאינם עבודה".
צליל: תמי מסבירה שבאמת בתחילת הקורונה, הייתה עליה בתפוקה של העובדים, אבל היא הייתה זמנית.
תמי: "כי אי אפשר לעבוד 12 שעות. אי אפשר להיות אה… on-call - 12 שעות. אי אפשר, כל הזמן להיות devoted לעבודה, במשך 12 שעות. בטח ובטח אם יש משפחה, או צרכים אחרים שבעצם מחייבים אותי, להתנהל סביב הבית אחרי 8 שעות עבודה".
[מוזיקת רקע]
צליל: אחד המחקרים המצוטטים, בהקשר של פרודוקטיביות בקורונה, היה מחקר של נטליה עמנואל ואמה הרינגטון, מאוניברסיטת הרווארד. הן בדקו את התפוקה של עובדים באתר קניות, שעברו לעבוד מהבית ב-2020, וגילו עלייה של 8%. אבל אחרי כמה חודשים, הן פרסמו גרסה מעודכנת של המחקר, עם תוצאות מעודכנות של הניסוי. התוצאות הראו שלאחר העלייה, הגיעה ירידה. בסך הכל, המעבר לעבודה מרחוק, גרר ירידה של 4%. מחקר אחר, ב-MIT, מצא ירידה של 18% בקרב עובדים בהזנת נתונים בהודו. מחקר אחר, מצא ירידה של 19% אצל עובדים בחברת IT. ההסבר שמצאו החוקרים לירידה הזאת, היה שיותר קשה לשתף פעולה מהבית.
ליהיא: מחקר שפורסם ב-2022, ב-Nature Human Behavior, מראה שכשעובדים מרחוק, התקשורת בין העובדים נעשית סטטית ומבודדת, ותקשורת בישיבות זום ובהודעות וואטסאפ, לא מצליחה לענות על הצורך בשיתוף פעולה. החוקרים ניתחו מידע שהתקבל מהמיילים, ההודעות, היומנים, שיחות וידאו, ושיחות טלפון של 16,000 עובדים במיקרוסופט, במשך 6 חודשים, בשנת 2020. המסקנה שלהם הייתה, שיש פחות תקשורת בין מחלקות שונות בארגון, שהייתה ירידה בתקשורת הסינכרונית, ועלייה בתקשורת הלא סינכרונית. כלומר, פחות אנשים שמדברים אחד עם השני בזמן אמת, ויותר מיילים, שכל אחד עונה עליהם מתי שנוח לו.
צליל: גם מחקר של סטנפורד הראה, שעבודה מלאה מהבית, היא פחות פרודוקטיבית ב-10%, ומחקר של מכון המחקר NBER הראה ירידה של 18%.
ליהיא: תגידי צליל, בעניין אחר, איך זה מרגיש לירות לעצמך ברגל?
צליל: [רוטנת] אני לא נהנית מזה.
ליהיא: אוקיי, אבל בעצם כל מה שדיברנו עליו, בודק מה טוב למעסיקים. אנחנו - עובדות. מה טוב לנו?
צליל: תמי אומרת שגם מבחינת העובדים, יש יתרונות בהגעה למשרד.
תמי: "כן יש חשיבות… גם מבחינת אלמנטים של יצירתיות, וגם מבחינת אלמנטים של פרספקטיבה, של לייצר קהילה של עובדים, שתומכת ומסייעת אחת לשנייה, שנגיע למקום העבודה, ושהמשרד לא יהיה ריק".
צליל: אנחנו כל הזמן שואלות - איפה יש יותר תפוקה, ומנסות להוכיח שבבית אנחנו מייצרות את אותה תפוקה. אבל בתור משפטנית שעוסקת בזכויות עובדים, תמי ממש לא הייתה רוצה שנעבור לעבוד לפי תפוקה. קודם כל, כי קשה למדוד אותה.
ליהיא: חלק מהמחקרים שמדדו תפוקה, עשו זאת על סמך נתונים די מטופשים, כמו - "כמה הקלדתי היום", או "כמה מיילים שלחתי".
צליל: אני יכולה להגיד לך בוודאות, שכשאני כותבת פרק של "חיות כיס", אני קודם כל - לא מקלידה כלום יום שלם. ואז מקלידה.
ליהיא: נכון, לא את כל העבודה שלנו אפשר למדוד.
תמי: "אני לא בטוחה שאני רוצה שאנחנו נעבור לפורמט, שבו אני אומרת לעובדת שלי: "תקשיבי, תעבדי רק פר תפוקה", כי המציאות, בטח הדינמית, הווירטואלית שלנו היום, מייצרת לי מיליון בלת"מים, שקשה לי להעריך אותם בזמן אמת, והם לא ממש מוגדרים כתפוקה, נגיד מיילים ושיחות טלפון זה דוגמה הכי טובה. ואז, אם בעצם אני אומרת לעובדת שלי: "תקשיבי, את צריכה לייצר לי, נגיד, שתי תוכניות בשבוע, אוקיי?" בואי נשתמש בעולם מושגים המוכר [בחיוך], ופתאום צליל מקבלת מיליון מיילים, ואסמסים, וכל מיני בקשות מקולגות לעבודה שתעזור להם בכך וכך וכך, וזה לא נחשב חלק מהתפוקות שלך בשום צורה ואופן, אין דרך למדוד את זה מלכתחילה. עבדת המון באותו שבוע, אוקיי? עשית את כל הדברים הללו, ובסופו של יום, את רק נמדדת על השאלה - האם יצרת שני פודקאסטים, כן או לא. אוקיי? זה לא טוב. מבחינת… אם אני מסתכלת מפרספקטיבה של זכויות עובדים, זה לא משהו שאני רוצה לשמר אותו, ולקדש אותו".
ליהיא: צריך לזכור שלמרות שעניין העבודה מהבית הפך כיום לחשוב מאוד מבחינת הרבה עובדים, הוא לא מעוגן באיזושהי צורה בחוק, לא כאן ולא בשום מקום אחר.
תמי: "אין זכות מוכרת כזאתי בעולם, לעובדים לעבוד מהבית, גם בפסיקה הישראלית - ממש התייחסו לזה, ונאמר בצורה מאוד מאוד מפורשת, אין זכות לעבוד מהבית".
צליל: בכל מקרה, יש עוד כמה וכמה סיבות, שבגללן דווקא כדאי לנו, העובדים, להגיע למשרד. אחת מהן היא השיחות המפורסמות בפינת הקפה. אבל תמי - לא מדברת עליהן בהקשר של ההפריה הדדית והרעיונות הגדולים שיכולים לצאת מהן, אלא דווקא על שיחות מרמור.
תמי: "שיחות מרמור, בתור למכונת שתייה, או לא יודעת מה, ואנחנו מנהלות את השיחת מסדרון הזאת במטבח, ואז אני אומרת לך: "וואי צליל תקשיבי, אני גיליתי שהחודש… לא נתנו לי כך וכך. או העסיקו אותי הרבה יותר", ואז את מספרת לי שגם לך זה קרה. שיחות המרמור שהן דרמטיות, כדי לשמור על הזכויות שלנו באופן קולקטיבי. שצליל, תפגוש את… לא יודעת מה, את דוד ואת סימה, והם ידברו ביניהם, והם יגלו שלכולם קיצצו במשכורת כי כך וכך, או שאיקס הוא נגיד מטרידן מינית… אוקיי, הדברים האלה עולים בשיחות הללו, זה לא עולה בדרכים אחרות, זה לא עולה כשאת עובדת מהבית".
ליהיא: ואם אנחנו כבר מדברות על זכויות העובדים, אז תמי מסבירה, שלעבודה מהבית, יש עוד השפעות שליליות שקשורות אליהן. אנחנו רואים בהם משהו שמאפשר לנו חופש, אבל זה ממש לא תמיד ככה. בארצות הברית, התפתחו דרכים לעקוב אחרי עובדים, כשהם נמצאים בבית, באופן מאוד פולשני.
תמי: "בארצות הברית זה מגיע לקיצוניות כזאתי, שאם הם נגיד, מזהים בתוכנה - שלא הקלקתי מספיק, או שקמתי רגע לשירותים כשהמצלמה הופעלה, בין אם על מסך המחשב ובין עליי, אז פשוט מורידים לי שעת עבודה. אז זה ממש פוגע בפרנסה שלי, ומתארים בעצם, איך הדפוסי פיקוח האלה, שהתפתחו בעקבות הקורונה - הם לא רק פוגעים בפרטיות, אלא באמת בכבוד, בערך העצמי, ב-essence שלי כאדם. פתאום אני הופכת להיות מין ילדה קטנה, שממשטרים כל דבר שאני עושה, ועושים לי "נו נו נו", ואם לרגע נכנסתי לאתר, אז ממש מורידים לי מדמי הכיס, מורידים לי מהמשכורת".
ליהיא: אני חושבת שיש עוד חיסרון, שאנחנו נוטות לפספס. לעובדים חדשים, מאוד קשה ללמוד ולעבור חפיפה, אם החברה עובדת מהבית. כי לא תמיד יש מי שזמין לענות להם לשאלות, או ללמד אותם דברים חדשים. גם אם הם מצליחים ללמוד את התפקיד, ואפילו מצטיינים בו, כשתהיה הזדמנות לקידום, כנראה שלא יחשבו עליהם, כי לא רואים אותם.
צליל: אבל החיסרון הכי גדול בעבודה מהבית עבור העובדים, לפי תמי, הוא שהיא גורמת לכך שנעבוד כל הזמן.
תמי: "היום כולן עובדות ועובדים מהבית כל הזמן. אני כל הזמן זמינה לעבודה, גם אם אני עובדת במשרד משמונה עד ארבע, כשאני חוזרת הביתה, אני חייבת לענות לשיחות טלפון, לתכנן את המשמרות בהמשך השבוע… תלוי פר עבודה שיש לי, נכון? אז אנחנו כולנו זמינות וזמינים. כשאני עובדת מהבית, ואני מתבססת על מה שהמחקר האמפירי מראה בהקשר הזה, הנטייה לעבוד הרבה יותר, ולבלבל, ולערבב, בין זמן עבודה לזמן מנוחה, גודלת משמעותית, אוקיי? אני כל היום זמינה. בגלל הסיבות שאני רוצה להראות למעסיקה שלי שאני זמינה, בגלל שאני רוצה לפצות את המעסיקה שאני עובדת מהבית, וכולי. אבל, כשאני עובדת מהמשרד - יותר קל לבוא ולהגיד: "שמונה עד ארבע אני עובדת, ואחרי זה אי אפשר להשיג אותי"".
צליל: גם אביב מנכ"ל קודרה התייחס לזה.
אביב: "זה הרגשנו מאוד מאוד חזק, שבעבודה מהבית, יש עובדים, כולל אותי, שבגלל שזה אופי העבודה הוא גלובלי, ולמעשה אתה מוצא את עצמך עובד כל היום. אין לך הפסקה. אתה עובד כל היום, גם אם אתה עם הילדים, אז אתה עם הילדים, חוזר לעבודה, הולך לישון קם - לתוך המחשב שלך… זה אתה כל היום ב… בלי הפסקה. במשרד אתה מגיע באיזשהי שעה בבוקר והולך באיזשהי שעה בערב, ובעיקרון - נגמר לך היום. המשימות הבאות שלך יהיו מחר בבוקר. יש לך זמן לעצמך. כשאתה מהבית, אתה גם בסוף שבוע במשרד. אתה בתוך הבית שלך. אין work life balance. באמת, כאילו הביטוי הזה, אני חושב ש… בעבודה מהבית, הוא מאוד קשה לו להתקיים".
[מוזיקת רקע]
ליהיא: אבל האמת שמשהו עדיין לא מסתדר לי. כל היתרונות של עבודה במשרד - קיימים ואמיתיים. אנחנו גם מרגישים אותם פה, בעבודה שלנו, מאז שהקורונה נגמרה. אבל עדיין קשה לי לקבל את זה שזה דבר טוב עבורי, עבור איכות החיים שלי, וגם עבור איכות העבודה שלי - להיות חמישה ימים בשבוע, תשע שעות ביום, בתוך חדר. בתקופות מסוימות של השנה, כמו עכשיו, זה אומר לא להיות בחוץ באור יום.
צליל: וזה באמת נכון. המחקרים מראים שיש יתרונות לעבודה מהמשרד, אבל הם לא אומרים שצריך להיות כל הזמן במשרד. אחת החוקרות המרכזיות של שחיקה בעבודה, פרופסור Erin Kelly מ-MIT, אומרת שהתחושה של מנהלים שמשהו מתפספס בקשר בין העובדים כשהמשרד ריק, היא נכונה. המפגש במשרד באמת חשוב לחשיבה משותפת, יצירתיות ושיתוף פעולה, אבל, כדי שזה יקרה, לא צריך להגיע למשרד כל השבוע. קלי ערכה מחקר, שבו היא בדקה את היעילות של תוכניות wellness לעובדים.
ליהיא: אלה תוכניות שבהן מקום העבודה מציע לעובדים סדנאות לגמילה מעישון, קבוצות הרזייה, אימוני כושר, דברים כאלה.
צליל: כן, אלה כל מיני דברים שאמורים להפחית את השחיקה של העובדים, להוריד את הסטרס, ובסופו של דבר למנוע עזיבה שלהם. המחקר שלה גילה, שהתוכניות האלה - לא מועילות בכלל. ממש לא משנות כלום. אבל יש דבר אחר שכל חברה יכולה לעשות, אם היא רוצה לשפר את איכות החיים של העובדים שלה ולמנוע נטישה. לאפשר להם גמישות בלו"ז שלהם. כלומר, לעבוד חלק מהזמן, מהבית. קלי והשותפים שלה ערכו מחקר על עובדים במחלקות IT. חלק מהעובדים קיבלו אפשרות ללוח זמנים גמיש, והם - הראו פחות שחיקה, ישנו טוב יותר, והבריאות הנפשית שלהם הייתה טובה יותר בהשוואה לעובדים שעבדו רק מהמשרד.
ליהיא: ואיך הייתה הפרודוקטיביות שלהם?
צליל: אז העובדים עם הלו"ז הגמיש לא היו פרודוקטיביים יותר, אבל אצלם אחוז העזיבות היה נמוך ב-33%, מאשר בקבוצה שעבדה מהמשרד. בסוף המסקנה של קלי, היא שהדבר שהכי טוב גם למעסיקים וגם לעובדים - זה עבודה היברידית. חצי מהזמן במשרד, וחצי מהזמן עבודה מהבית, או מרחוק. זה טוב לפרודוקטיביות שלנו כעובדים, ולבריאות שלנו כבני אדם, שגם היא - טובה לפרודוקטיביות וליצירתיות.
ליהיא: אז בסוף, המלחמה הזאת בין מעסיקים שרוצים עובדים מול העיניים 4-5 ימים בשבוע, לבין עובדים שרוצים גמישות מוחלטת, היא די מיותרת. המחקרים מראים, שיש נוסחה נכונה. יומיים עד שלושה בבית, יביאו את התוצאה הטובה ביותר לכולם, גם למעסיקים וגם לעובדים.
צליל: רצוי שהימים במשרד יהיו אותם ימים, כדי שהעובדים יוכלו לעבוד ביחד בקלות.
ליהיא: יש הרבה דברים בשוק העבודה שהם משחק סכום אפס, אבל עבודה מהבית הוא לא אחד מהם.
צליל: ובעיקר, העבודה מהבית, צריכה להיות במקום העבודה במשרד, ולא בנוסף. במחקר אחר שפורסם במאי 2023, קלי והשותפים שלה עמדו על ההבדל, בין עבודה מהבית שמחליפה עבודה מהמשרד, לבין עבודה מהבית שמתווספת לעבודה מהמשרד. כשהעבודה מהבית היא במקום המשרד, כל ההשפעות החיוביות שדיברנו עליהן קורות. אבל עבודה מהבית בנוסף למשרד, שמאריכה את יום העבודה ואת שבוע העבודה? לה - אין יתרונות בכלל. היא פוגעת ברווחה הנפשית, וגורמת לסכסוכים משפחתיים. אם אנחנו רוצים באמת חיי עבודה יותר יעילים, ויותר בריאים, ופחות סטרס, אנחנו צריכים לדבר גם על כמה אנחנו עובדים, ולא רק על איפה אנחנו עושים את זה.
[מוזיקה]
האזנתם ל"חיות כיס", ההסכת הכלכלי של "כאן". עורך "חיות כיס" הוא יונתן כיתאין, המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק. סייעה בהפקה צליל דה חודה, עורכת הסאונד היא רחל רפאלי, טכנאי ההקלטה שרון לרנר.
ליהיא: במערכת "חיות כיס" תמצאו גם את אלון אמיצי, ושאול אמסטרדמסקי. אפשר להאזין לכל עולם התוכן של "כאן", ביישומון "כאן" ובאתר שלנו. תודה רבה צליל אברהם.
צליל: תודה רבה ליהיא צדוק, ותודה לכם שהאזנתם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments