חיות כיס - פרק 316: להרוג את השליח

העלאת המחירים האחרונה של חברת המשלוחים וולט הציתה מעין חרם צרכנים של לקוחות שנשבעו שלעולם לא ישתמשו עוד בשירותיה. אבל האם אנחנו באמת יכולים להסתדר לאורך זמן ללא וולט? האם המתחרות בשוק הזה יכולות לספק לה תחליף? ומה עושה רשות התחרות בעניין?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/03/2025.

‏[חסות]

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏אלון: היי, אני אלון אמיצי.

‏שאול: ואני שאול אמסטרדמסקי.

‏אלון: ואתם על "חיות כיס". לפני חודש פלטפורמת המשלוחים וולט הכריזה חגיגית על "וולט פלוס".

‏[הקלטה מתוך הפרסומת]

‏קריינית: "קבלו את "וולט פלוס", מנוי חודשי שסוף סוף הגיע לישראל, והולך לשנות את חווית המשלוחים של כולנו."

‏שחקנית: "וולט פלוס בישראל? מצטרפים למינוי ולא משלמים יותר דמי משלוח? Say whaaaaaaatttttt?"

‏אלון: והתחושה הכללית, אם הולכים לפי הרשתות החברתיות ומהדורות החדשות, הייתה פחות כאילו איזו חברה פרסמה פיצ'ר שיווקי חדש, ויותר כאילו אנחנו בימי המנדט, והבריטים פרסמו רשימת גזרות חדשה.

‏[רצף הקלטות]

‏דוברת: "וולט הופכת למונופול. כמו שטראוס, הגיע הזמן להחרים גם אותם."

‏דוברת: "אני אישית מחקתי את האפליקציה."

‏דובר: "אז כשהקידום קורץ, אין פלא שהמנכ"ל הנוכחי, תומר כהן, השיק את המנוי היקר בעולם, וגם הכפיל את דמי הטיפול."

‏דוברת: "בוקר טוב לחזירות שאינה נגמרת. חשבנו שכבר ראינו הכל. עד לצעד של חברת וולט, שממשיכה לרמוס בעקביות עסקים קטנים, ומרשה לעצמה להעלות מחירים, דווקא עכשיו, בזמן שכל המדינה נאבקת ביוקר המחיה."

‏שאול: זה בדיוק מה שקרה. פרסמו לי רשימת גזרות חדשה. קודם כל, לקחו את הגנבה הזאת, שנקראת דמי תפעול, או דמי טיפול, או מה שזה לא יהיה, וייקרו אותה. משהו שמלכתחילה אני לא יודע למה הוא נמצא שם, ולמה אני משלם עליו. אחר כך, העלו לי את המינימום לכל משלוח. ובסוף גם אמרו לי, 'אתה רוצה ליהנות מכל העולמות, וכל ההטבות וכל הזה? בוא תעשה לנו מנוי'. תגיד לי, מה זה הדבר הזה?

‏אלון: שאול, בטקסט הזה, שכמובן כתבתי לך, אתה משקף את דעתו של הטוקבקיסט הישראלי הממוצע. ואתה צודק. זה באמת כנראה פגע באיזושהי נקודה רגישה עבור הרבה ישראלים. וזה הצליח להיות מהלך שתפס כותרות, הרבה יותר מכל העלאת מחירים אחרת שהייתה בתקופה האחרונה.

‏שאול: עד כדי כך, שקם הדבר, ונהיה חרם צרכנים על וולט.

‏אלון: אה… [בהיסוס] סוג של, כאילו, ניסיון.

‏שאול: שמע, עוד הרבה לפני הדבר הזה, אנחנו היינו מזמינים בוולט בבית, בערך פעם בשבוע, לא יותר מזה. אבל מאז, מאז גזירות וולט, אני ממש מקפיד לא להזמין יותר מפעם בשבוע, ובתכל'ס מנסה להזמין אפילו פחות מזה. להכין אוכל בבית, או פשוט ללכת למקום שבו אני רוצה לאכול.

‏אלון: אתה לא היחיד.

‏תמר: אני זוכרת שפעם, אה… הייתי צריכה לצאת לאירוע. ו… גיליתי שהמגהץ שלי לא עובד. תוך 20 דקות, בעזרת וולט, היה לי מגהץ, כאילו, בפתח הדלת. אין את זה יותר.

‏אלון: זאת תמר לסקר. היא גרה בתל אביב, והיא עובדת כמנהלת חוויית עובד בהייטק.

‏תמר: משהו במודל מבחינתי השתנה. היינו לקוחות מאוד נאמנים לוולט, והאמון הזה, בעליית מחירים האחרונה, נפגע. ו… הדבר הזה גרם לי לחשוב אם זה באמת שווה לי כלכלית.

‏אלון: אז תמר החליטה, כמו הרבה דיירי טוויטר ומגיבי "סיקרט תל אביב", למחוק את האפליקציה.

‏תמר: עם העלייה החלטתי לבדוק את עצמי. פתאום אני מסתובבת יותר בשכונה, קונה אוכל לכלב בחנות חיות, פוגשת את הקצב שנמצא דקה מהבית שלי, נכנסת למאפייה. זה כן דורש יותר תכנון, אבל כשעשיתי חישוב גיליתי שבטיול כזה, אני חוסכת לפחות 70 שקלים, רק על דמי משלוח, מינימום הזמנה ותפעול. אני השליחה ואני המתפעלת. מצד שני זה דורש הסתגלות שלי וגם, אה… תכנון טוב יותר. אין יותר 'בא לי משהו והוא פה תוך 20 דקות'. אם נגמר לי משהו בבית, אני לא יכולה פשוט ללחוץ על כפתור וזה יגיע. העלאת המחירים האחרונה הייתה פשוט הזדמנות לבדוק מחדש את ההרגלים שלי, ואני מגלה שעם קצת תושייה אני ממש יכולה אחרת.

‏[מוזיקת רקע קלילה]

‏אלון: ופה מילת המפתח, תושייה. האם התושייה תחזיק לאורך זמן? או שנכנע לנוחות? מה יקרה בפעם הבאה שנתקע בלי משהו שאנחנו ממש צריכים דחוף, ונעמוד מול שתי אופציות: [בעייפות] להתלבש ולנסוע לחנות שפתוחה עכשיו, או לחכות למחר, או להזמין עכשיו מוולט. האם אז, עדיין תהיה לנו את התושייה, או שמא נישבר?

‏שאול: שמע, אני בינתיים עומד בזה, אתה עומד בזה?

‏אלון: אני? [משועשע] אני הזמנתי וולט ממש באותו יום שבו הם העלו מחירים.

‏שאול: למה?

‏אלון: כי רציתי לנצל את הזמן הזה עבור משהו אחר, וזה היה שווה לי את זה. כולנו כבר התרגלנו לחתוך מחישוב הלו"ז שלנו את הזמן שלוקח ללכת לסופר, לאטליז, אולי אפילו את הזמן שלוקח להכין ארוחת ערב.

‏שאול: אני כאילו מבין אותך, כאילו, גם אני התרגלתי לזה, אני מודה. לפעמים זה באמת הכי נוח, ושווה את ה-20 שקלים האלה במקום עכשיו לטרטר את עצמי שעה. אבל יש עוד אופציות, זה לא חייב להיות וולט.

‏אלון: שאול, אתה כהרגלך מקדים את המאוחר. כי השבוע ב"חיות כיס" נראה האם באמת יש עוד אופציות.

‏שאול: כלומר?

‏אלון: כלומר, האם וולט הפכה לחלק כל כך חשוב מהחיים של כל כך הרבה מאיתנו, שאנחנו כבר לא יכולים בלעדיה? האם אפשר עדיין להעמיד לה תחרות? ואם לא, האם זה אומר שיש כאן…

‏שאול: אל תגיד את זה אמיצי!

‏אלון: [בדרמטיות מעושה] מונופול?

‏שאול: חזיז ורעם, אמרת את זה!

‏[מוזיקת רקע מתחזקת]

‏עמרי: זה לא נעים לראות את זה. אנחנו בנינו פה אמון, אמון ומערכת יחסים, אני מרשה לעצמי להגיד מטורפת, בין וולט לבין הישראלים בכללותם.

‏אלון: זה עמרי שיינפלד, משנה למנכ"ל וולט בישראל.

‏עמרי: אני חושב שלא הוצאנו את הדבר הזה בצורה… לא תקשרנו את זה בצורה טובה, מספיק, ולכן זה נתפס ככה, ועל זה אני כמובן מצר.

‏אלון: כשהגעתי למשרדי וולט בתל אביב זה היה נראה שהעסקים כרגיל. קירות המשרד צבועים בכחול, כחול וולט. ובשלוש קומותיו צעירים בגילאי 20 עד 30 תפעלו הזמנות, תקשרו עם שליחים ומסעדות, ועבדו על הצד הטכני של האפליקציה, תוך כדי שהם שמו שירי פופ מתחילת ה-2000 ברקע. זה היה בדיוק בוולנטיינס והעובדים היו בכוננות לפיק של הזמנות. אבל האמת היא שלא בטוח שהעסקים בוולט אכן כרגיל בשבועות האחרונים.

‏שאול: בוולט נמצאים כרגע בעיצומה של סערה לא קטנה בעקבות המהלך האחרון שלהם. הם העלו את דמי התפעול שלהם, תוספת תשלום שגם היא יחסית חדשה, מהשנתיים האחרונות, משני שקלים לתעריף של עד כמעט שישה שקלים. זה קרה במקביל למהלך הדגל שלהם, פתיחת תוכנית המנויים "וולט פלוס", שבה עבור דמי מנוי של 49 שקלים בחודש, המנויים מקבלים פטור מדמי משלוח. ו… יש גם אותיות קטנות, למשל זה רק לעסקים קרובים שנמצאים בטווח של עד 4 קילומטר. ואם תיכנסו ל"וולט פלוס", אז תגלו שמינימום ההזמנה ממסעדה עלה מ-50 שקלים ל-60 שקלים.

‏אלון: אני לא חושב שבוולט ציפו שהקהל הישראלי יקבל במחיאות כפיים את העלאת המחירים שלהם, אבל אני בספק אם הם היו מוכנים לגל מחאה כמו זה ששטף את האינטרנט, והגיע לעיתונים ולמהדורות החדשות.

‏עמרי: אבל בסופו של דבר, אה… אנחנו עשינו שינוי שהוא טוב, שהוא מיטיב עם הצרכן. "וולט פלוס" הזה זה בשורה מטורפת. אה… אנחנו ראינו, אגב, ירידה הרבה יותר קטנה ממה ששודר, אבל ראינו ירידה מסוימת בשבוע-שבועיים הראשונים. ועכשיו בשבוע השלישי אנחנו רואים חזרה למספרים הרגילים, ואפילו קצת מעבר. והס… אני חושב שהסיבה שזה קורה, כי… כי אנחנו נותנים את הערך הזה. אבל בטח שכואב שלקוחות כועסים, ומרגישים איזשהו פגיעה באמון. זה דבר לא נעים, זה מאוד לא אנחנו.

‏שאול: קשה באמת לדעת מה ההשפעה של חרם הצרכנים המאולתר הזה על וולט. אנחנו מדברים על חברה פרטית, ולכן המידע לא נגיש לציבור, בוודאי לא בזמן אמת. מסעדנים יכולים לדווח על סמך הנתונים שלהם, אם יש ירידה במכירות שלהם דרך וולט. אבל זה יהיה מידע אנקדוטלי, לא מידע רוחבי. וחוץ מזה, בואו. רק חלק קטן מאוד מהמסעדנים בכלל ירצה לשתף את המידע הזה מלכתחילה. הם הרי לא רוצים לריב עם וולט, ולוולט עצמה אין אינטרס לדבר על מספרים או לחשוף אותם. מה שכן אפשר להגיד הוא, שבמבחן התוצאה, וולט לא נסוגה בה מהמהלך הזה, היא עדיין הולכת עליו בכל הכוח.

‏אלון: היא גם לא נסוגה בה מהמהלך שהעלה את העלויות למסעדות. עכשיו המסעדות יצטרכו לשלם 3 שקלים ו-80 אגורות פלוס מע"מ פר הזמנה, על כל משלוח שהם יוציאו למנויי "וולט פלוס", ולכן לא רק הצרכנים הרימו קול.

‏אלדד: קודם כל אני מאוד מקווה שמסעדות שהחליטו לא ללכת עם הנושא הזה של "וולט פלוס", לא ייעלמו מוולט עצמם. אנחנו נדע את זה רק כשהמסלול חינם למסעדות יעבור. אה… האם יש חשש? בוודאי, אני בטוח, אני… כל החברים שלי, המסעדנים שמדברים, חשש גדול מאוד. שאם הם יפסיקו לעבוד עם "וולט פלוס", פשוט תרד להם העבודה, תחתך להם עבודה.

‏אלון: זה אלדד סיטבון, הוא מסעדן, ובטוויטר הוא מוכר גם כ"מואיז הקטן". ושם בטוויטר, הוא כתב באריכות נגד המהלך הזה של וולט. כי עבור ציבור לא קטן של מסעדנים, העמלה הזאת, העוד כמה שקלים האלה פר משלוח, מצטרפים לעמלה שהם כבר משלמים לוולט גם ככה.

‏אלדד: וולט לוקחים, אה… למסעדות חדשות עמלה של 27%.

‏שאול: תשמע, זה כמעט שליש מההכנסות. הם אפילו, אתה יודע, לא לוקחים שליש מהנטו, מהרווח שנשאר למסעדה אחרי שמורידים את כל ההוצאות וזה. הם לוקחים שליש, כמעט שליש, מההכנסות כולן.

‏אלון: זה אכן סכום מאוד גבוה, אבל עד כה המסעדנים הסכימו לזה, כי הם גם קיבלו הרבה מאוד בתמורה.

‏אלדד: אני יודע שעסקים שאין להם בכלל משלוחים וזה האקסטרה שלהם, יכולים בצורה נכונה גם להרוויח עם עבודה עם וולט. עד כאן אני מפרגן לוולט ובאמת, גם אף אחד לא שמע ממני שום דבר נגד וולט עד לפני חודש.

‏אלון: אבל עכשיו הגיע ה"וולט פלוס", בעצם מועדון שיכלול צרכנים, שנראה לי הוגן לקרוא להם צרכנים כבדים. כלומר, אם שילמת 50 שקל דמי מנוי בשביל לא לשלם דמי משלוח, כנראה שאתה הולך לעשות לא מעט הזמנות כדי שזה ישתלם לך. אבל המנוי הזה לא מקנה לך משלוח חינם מכל המסעדות, אלא רק מהמסעדות שחברות בעצמן בוולט פלוס. וכדי שמסעדה תוכל להיות חלק מוולט פלוס, גם היא צריכה לשלם את העמלה החדשה הזאת.

‏שאול: כלומר, להמשיך לשלם 27% על כל משלוח, ועכשיו להוסיף עוד דמי תפעול של 3 שקלים ו-80 אגורות.

‏אלדד: מסעדה שעושה 1,000 משלוחים דרך וולט, וקיימות לא מעט מסעדות כאלה, ישלמו, יעלו לעצמם את העמלה, בכלל, את כל ההוצאות בעוד 4%. עכשיו, אין למסעדות את הפריבילגיה לוותר על 4% מהרווחים שלהם. אין להם, פשוט אין להם. אז יש לי שתי אופציות, או לצאת מהמסלול הזה ולהגיד, טוב, מי שמזמין במסלול רגיל ואני לא צריך לשלם עליו עוד 3.80, סבבה. אני אשאר במסלול הזה, יכול להיות שתרד לי העבודה, אני אשאר במסלול הזה. או שהוא יפחד ויגיד לעצמו, טוב, אני עובד איתם כבר, אה… שנה-שנתיים-שלוש, כל המסעדה שלי, כל העסק מזון שלי, הכל בנוי בצורה כזאת שוולט הוא חלק משמעותי מהעבודה שלי. אז הוא יגיד לעצמו, טוב, אין לי הרבה ברירות, אני כבול אצלהם, אני פשוט אעלה מחירים.

‏אלון: לא כל המסעדנים רואים את המהלך האחרון של וולט באותו אופן. אני רוצה שתכיר את אמיר ימטוביץ'.

‏אמיר: אני אמיר ימטוביץ' מ"חומוס שייקלה". התחלנו פה ב-2008, והיום אנחנו כבר 17 שנה בזה.

‏אלון: "חומוס שייקלה" היא חומוסייה קטנה שממוקמת בתחנת דלק באזור מסחרי במערב ראשון לציון. זה מקום לא גדול, יש בערך ארבעה שולחנות ישיבה בפנים. מסוג המקומות שכנראה תעצור לאכול בהם רק אם אתה עובד באזור או אם עצרת לתדלק שם.

‏[מוזיקת רקע קלילה]

‏אמיר: בערך ב-2010 התחלנו לגעת בנושא של המשלוחים, כש… הדבר הראשון שעשינו היה לגייס שליח, ולנסות להתמודד עם המשלוחים בעצמנו. שזה אומר, אה… לקבל שיחות טלפון, למלא את הכתובת, לשאול מה רוצים להזמין. אה… לנסות לסלוק או להבין אם צריך מזומן ועודף.

‏שאול: זה באמת עד כדי כך מסובך?

‏אלון: לא תאמין עד כמה.

‏אמיר: אחד מנקודות התורפה הגדולות של משלוחים, ש… כשמקומות עושים אותם בעצמם בלי אפליקציה, זה ש… יכול להיות מצב שבו הלקוח מתקשר כמה פעמים עד קבלת המשלוח. או גם אחרי. לפעמים, אם הוא ביקש שזה יגיע עוד 20 דקות ואמרנו שנשתדל, אז אחרי 20 דקות הוא… הוא מתקשר לדעת מה הסטטוס. ואם יש לך כמה משלוחים, אז לפעמים רק הזיהוי שלו, זה לוקח עוד איזה, אה… דקה או שתיים.

‏אלון: וזה לא רק מטרד לעובדים, בסוף זה גם מעצבן את הלקוחות היותר חשובים, אלה שבחרו להגיע לעסק ולשבת בו.

‏אמיר: אותו בן אדם שהיה מקבל את הקהל, היה צריך עכשיו גם לענות למשלוח, ואז מישהו שהיה רוצה להזמין שתי מנות במקום, היה צריך לחכות, וזה יצר התנגשות לא נעימה.

‏אלון: אז ב"שייקלה" פתחו עמדת משלוחים חיצונית.

‏אמיר: ופה כבר נכנסנו לשני עובדים, שליח וטלפן. ככל שהעבודה במשלוחים עלתה, ואני לא מדבר על מספרים גדולים, כשעברנו את ה-7-8 משלוחים ל… ל… למשמרת, היינו צריכים להביא עוד שליח. ובגלל שהמשמרות הן קצרות, זה היה, אה… לא כלכלי, לא יכולנו לגדול ב… באופציה הזאת.

‏אלון: וכשגם זה לא הספיק, הם עברו לעבוד עם שירות משלוחים חיצוני.

‏אמיר: זה היה קצת יותר טוב, אבל אפשר להגיד שזה נחל 70-80% הצלחה. זאת אומרת לא כל ה-100% משלוחים שהיינו מקבלים, באמת היו מגיעים ליעד שלהם.

‏שאול: אוקיי, בוא נגיע לסוף של הסיפור, תן לי לנחש. [בציניות] ואז הגיעה הפייה הטובה וולט והגשימה את החלום שלו.

‏אלון: מה זה הגשימה?

‏אמיר: השגשוג האמיתי התחיל אך ורק עם וולט. הבנו באמת כמה הדבר הזה הוא… הוא משמעותי. כמה הוא מצליח לקיים את עצמו במקביל למציאות של העסק, כמו שתי עולמות נפרדים שלא… לא פוגעים זה בזה. אני יכול לעשות, אה… סרוויס עם 200-250 מנות, מתוכם 60-70 יוצאים במשלוחים, ואני לא אשמע מאף לקוח במקום 'למה השליחים יוצאים ואני לא מקבל את האוכל שלי?'. הדבר הזה לא יכול לקרות, והכל, אה… בזכות הממשק והיכולת של השירות לקוחות של וולט.

‏אלון: ולא רק שסוף סוף היה לו פתרון נוח למשלוחים למי שרצה, הייתה לו גם פלטפורמת שיווק חדשה. פתאום העסק של אמיר הגיע לכמות עצומה של לקוחות חדשים, שכנראה לא היו מגיעים לתחנת הדלק הזו אף פעם. הוא כל כך התאהב בדבר הזה, שכשוולט הציעו לו ממש לא מזמן להצטרף ל"וולט פלוס", הוא לא חשב פעמיים.

‏אמיר: אתה יודע, לפעמים אנשים באים אליי ונותנים לי מחמאות. אומרים לי שהם אוהבים אותי, ואומרים לי שאני חלק… בלתי נפרד מהחיים שלהם בזכות החומוס, והכל. וזה באמת נפלא בעיניי. אבל המחמאה הכי גדולה שאני יכול לקבל זה 'תעשה מה שאתה רוצה, אני סומך עליך'. אז אם יש ארגון שאני מקבל ממנו תמורה בלתי פוסקת, ואני רואה שלמרות שהם מספר אחת בתחום שלהם, לא מפסיקים להשתפר, לא מפסיקים להתייעל, והרבה לטובתנו. אז כן, כשהוא בא ומציג לי משהו חדש, אני אהיה הראשון שיעלה על הרכבת הזאת.

‏שאול: מה זה… זה… זה…

‏אלון: חייל של וולט.

‏אמיר: לא הייתי מגדיר את זה ככה. לא הייתי מגדיר את זה ככה. אני יכול להגיד לך, ש… כשיש ימים, אני כל יום בודק את המדד וולט מול "שייקלה", כשוולט בעצם 30-40% משלוחים ואנחנו פחות מ-60-70% מהפדיון, זה מדליק אצלי נורה אדומה.

‏אלון: מה יגרום לך לצאת מוולט?

‏[מוזיקת רקע קצבית]

‏אמיר: אם אני אראה שאני עובד קשה, והצוות שלי משתפר ועושה את המאמץ הכי גדול שלו, ו… בסוף זה לא משתלם, זה לא מספיק רווחי, אני אדע שיש פה איזושהי בעיה, ואני אפנה אליהם כדי לתקן אותה או אפרוש, אז זה לא נאמנות עיוורת.

‏[מוזיקת מעבר מתחזקת]

‏שאול: תשמע, הנה מה שאני לא מבין. כן אני זוכר היטב איך זה היה לפני וולט, זה היה פח. חוץ מ… לא יודע מה, פיצה דומינוס, היה מאוד מסובך להזמין משלוח, זאת האמת. או שלעסקים לא היו משלוחים, או שהיית צריך לחפש אותם באיזה אתר משונה, שאי אפשר לעשות את זה בטלפון, והשליח לא היה בא, ואי אפשר היה לעקוב אחריו, ולא היה מי לדבר. זוכר את העולם הזה היטב, לא מתגעגע אליו.

‏אבל! אין פה איזשהו… אתה יודע, סוד מסחרי שוולט פיתחה. אין איזה פטנט פה, אין איזה נוסחה לאיך עושים וולט שרק שני אנשים בעולם יודעים מה המתכון, ו… אתה יודע, זה סגור באיזה כספת. כל אחד יכול לעשות אפליקציה, בול כמו וולט. כל אחד יכול להעסיק שליחים בפרילנס, בול כמו וולט. אז מה עוצר כל אדם בעולם להתחרות בוולט, ולהציע את אותו שירות בדיוק פשוט בפחות כסף?

‏אלון: לכאורה? כלום. ובאמת לוולט יש מתחרים, יש את "תן ביס", "משלוחה", "יאנגו דלי" בתחום הסופרים. עם כל התסכול הציבורי מהעלאות המחירים של וולט, זה בדיוק הזמן של המתחרים לנצל את זה כדי לסחוף את השוק.

‏דניאל: אנחנו מעריכים שאנחנו משהו כמו 20% מהשוק, ויש עוד, אה… עוד הרבה שחקנים אחרים.

‏שאול: זה דניאל רחמים, הוא מנכ"ל חברת המשלוחים "משלוחה", והוא מדווח שהזעם הציבורי על וולט באמת סייע לחברה שלו.

‏דניאל: אה… והמהלך האחרון הוא כנראה היה צעד אחד יותר מדי, ומאז, אה… למחרת היום "משלוחה" הכפילה את כמות הזמנות שלה. נהיה מדויקים, בתל אביב היא הכפילה את כמות הזמנות. מבחינת כמות הורדות האפליקציה, אז היא הכפילה את כמות הורדות האפליקציה, ובכלל הארץ היא גדלה, זאת אומרת, ה… ההזמנות עלו במשהו כמו 30% נוספים. זה לא דווקא מתוך המקום של המחאה, זה גם מתוך ההבנה של, רגע בוא שנייה נצא מהקופסא שלנו, ובוא נסתכל מסביב.

‏אלון: שאול, לא רק אתה ותמר לסקר החלטתם שאתם עוזבים את וולט ועוברים למתחרים. גם המפיקה שלנו, ליהיא צדוק, החליטה שהיא נותנת צ'אנס ל"משלוחה", וככה נשמעה החוויה שלה.

‏[מוזיקת רקע קלילה]

‏ליהיא: אוקיי, אז אני באתי להזמין בשעה שלוש וחצי ממסעדה שמינימום ההזמנה שלה היה 50 ש"ח. עכשיו אני משתמשת חדשה ב"משלוחה", והם נתנו לי הנחה של 20 שקלים להזמנה הראשונה, חמוד מצידם.

‏אלון: אחרי שהיא קיבלה את הקופון, ליהי ניסתה לבצע את התשלום.

‏ליהיא: אבל המערכת שלהם הקפיצה לי התראה שלא הגעתי למינימום הנדרש. אבל אני רואה שאני על 55 שקלים ומינימום ההזמנה הוא 50 שקלים.

‏אלון: היא פנתה לשירות הלקוחות בצ'אט.

‏ליהיא: לקח להם עשר דקות לענות לי, שזה כשלעצמו מאוד מבאס כשאני רעבה [מגחכת במבוכה] ורוצה להזמין אוכל, ובסוף הם ענו לי שההטבה מתקזזת ממחיר ההזמנה ללא המשלוח, אז… לקח להם זמן ופשוט הוספתי בקבוק שתייה כדי להגיע למינימום של ההזמנה. עכשיו, הייתי עסוקה בכל מיני עניינים, אבל נכנסתי איזה פעמיים לאפליקציה, וראיתי שהאפליקציה הרבה זמן על סטטוס "ממתינים שהמסעדה תאשר את ההזמנה שלי". זה היה ממש מוזר. אחרי 35 דקות קיבלתי פוש ש… אה… המסעדה אישרה את ההזמנה שלי, והיא תגיע אלי ברבע לחמש, ושנייה אחרי זה קיבלתי עוד פוש שהשליח אסף את ההזמנה שלי והיא בדרך אליי. ו… אחרי כמה דקות שעוברות אני מקבלת פוש, הם מצטערים וההזמנה שלי כנראה תתעכב. ואחרי שתי דקות מהפוש הזה, קיבלתי עוד פוש שההזמנה שלי תגיע מוקדם יותר. ואחרי שתי דקות מהפוש הזה, השליח כבר דפק לי בדלת. אז כאילו בפועל ההזמנה הגיעה אליי ב-16:30, שזה בערך 45 דקות אחרי שביצעתי אותה.

‏אלון: אז מה היה למר משלוחה להגיד להגנתו?

‏דניאל: לגבי המפיקה, אז יש פה, פה היא הזמינה כנראה מה… מהמסעדה עצמה. כשאתה מזמין מהמסעדה, אז נכון, זה דרך אגב, בכל העולם. גם כשתיכנס, אה… אהמ… תזמין מ"דומינוס" מוולט, אתה לא תדע איפה השליח נמצא, בסדר? אהמ… אז כשאתה מזמין, כשהשילוח הוא של המסעדה, גם בוולט, וגם בוולט בעולם, וגם במקומות אחרים, וגם ב"תן ביס", אז אתה, לא בהכרח יהיה לך tracker, אז אנחנו עובדים על זה שכל מסעדה תתחזק, אה… ניהול שילוח.

‏אלון: אז על אף שזה ה-money time של כל המתחרות של וולט, הן עדיין לא יכולות להציע בדיוק את אותו שירות שוולט מציעה. לא כי לוולט יש טכנולוגיה יוצאת דופן או איזה פטנט.

‏שאול: אלא בעיקר בגלל שהיא הצליחה להתבסס בשוק הזה לפניהן, ולזה קוראים "אפקט הרשת".

‏דניאל: השירות שוולט נותנת, הוא נובע מתוך ה… ה… המסה שמגיעה אליה. זאת אומרת, בגלל שהרבה מהמשלוחים הם מרוכזים למונופול הזה שנקרא וולט, בסדר? יש להם מסה של משלוחים, אהמ, והם… וזה מאפשר להם דווקא לתת שירות יותר טוב. אז הפריסה של השליחים יותר גדולה, והפריסה של המסעדות יותר גדולה, ואז גם אתה בהכרח משפר את ה… את השירות. כשאתה מזמין ויש שליחים שמסתובבים, ותוך רבע שעה או חצי שעה אוכל מגיע אליך, ואתה רואה את השליח, איפה הוא נמצא, באמת זה מה שתפס לכולם את הראש, ש… וואו, איך זה עובד הדבר הקסם הזה וכולי וכולי. אהמ, הוא נובע מסטטיסטיקה והסתברות. ככל שיש לך יותר מסה של… ופריסה של מסעדות, יותר מסה של משלוחים, ויותר מסה של שליחים מפוזרים, ככה חוקי האלגוריתמיקה, והסטטיסטיקה וההסתברות עובדים יותר טוב.

‏אלון: אפקט הרשת נכון לכל אפליקציה דיגיטלית שהצליחה להתבסס ראשונה בשוק חדש. תחשבו על פייסבוק, בנישה שלה, וטוויטר או ווייז, אז אותו הדבר וולט.

‏שאול: ככל שוולט גדולה יותר, כך היא עובדת עם יותר מסעדות, ואז היא מקבלת יותר הזמנות, ויותר שליחים רוצים לעבוד איתה. אם יש יותר שליחים זמינים, אז אפשר להפוך את כל העבודה עם המסעדות ליותר מדויקת ויותר טובה, מה שאומר שיותר ויותר צרכנים יבואו, וכן הלאה. זה אפקט הרשת.

‏אלון: אז לפי זה, אף אחד בחיים לא יוכל לעקוף את וולט, כי הם יצטרכו להיות גדולים כמו וולט רק כדי להתחרות איתה, ואף עסק לא נולד עם נתח שוק כזה גדול. תחשבו שמתחרה חדש צריך להתחיל לסגור הסכם-הסכם עם אלפי מסעדות, כדי להציע את אותו מבחר שוולט מציעה. וזה עוד מבלי להיכנס להסכמים אחרים שיש לוולט, למשל ההסכם שלה עם "סיבוס", שמאפשר למי שמקבל הטבת "סיבוס" מהעבודה, להשתמש בכסף שהוא צבר בוולט, מה שהופך את זה לעוד יותר אטרקטיבי. זה אומנם לא הסכם בלעדי, אבל כרגע רק וולט ו"יאנגו דלי" מציעות את זה.

‏שאול: נכון, אבל לפי דניאל מ"משלוחה", פה בדיוק אנחנו הצרכנים אמורים להיכנס לתמונה.

‏דניאל: אתה יודע, אני קורא לצרכנים, כאילו, אז יש… יש מסעדות, "משלוחה" רוצה לעבוד עם כולם, ובטח עם, כאילו, כל מסעדה שאתה רוצה להזמין ממנה. [מתחילה מוזיקת רקע] זה תלוי בכם, כי תגידו לה, תדברו עם המסעדה, תגידו לה, 'אתם ב"משלוחה"? אני אשמח להזמין "משלוחה"', וואטאבר, מחר היא תהיה. זה המוטיבציה שהיא צריכה, לשמוע את זה שהצרכנים, אה… רוצים אופציה. זה המאבק הגדול שלנו.

‏[מוזיקת רקע מתחזקת]

‏שאול: האמת, עם כל כמה שאני חושב, שבאמת חלק מהאחריות נמצאת כרגע על הכתפיים שלנו, הצרכנים, יכול להיות שמה שעבד לוולט בשנים הראשונות, הוא פשוט לא משהו שאפשר לשחזר עכשיו.

‏אלון: למה הכוונה?

‏שאול: במשך שנים, וולט הייתה חברה הפסדית. מה שאומר שיכול להיות שהמחירים שהתרגלנו אליהם, בעיקר בשנים הראשונות של וולט, לא באמת שיקפו את העלות האמיתית של השירות שלהם. יכול להיות שוולט עשתה את זה כדי לתפוס נתח שוק כמה שיותר גדול, ואז, כשכבר יהיה לה את אפקט הרשת, אז להעלות מחירים.

‏אלון: אז שאלתי את עמרי שיינפלד מוולט, אם זאת אכן הייתה האסטרטגיה שלהם.

‏שאול: ומה הוא אמר על זה?

‏אלון: הוא התחמק בשיא האלגנטיות, באמת, מאוד יפה.

‏כן, אז אני רוצה לדעת, כי זה לא כזה ברור. האם וולט היא רווחית?

‏עמרי: וולט היא חברה ציבורית, שנסחרת…

‏אלון: תחת DoorDash אבל…

‏עמרי: נכון, תחת DoorDash. והנתונים הפיננסיים הם בכללים של חברה ציבורית, זאת אומרת, אתם רואים את מה ש-DoorDash מפרסמים.

‏אלון: כן אבל קשה להסיק מהדו"ח של DoorDash האם ספציפית וולט ישראל היא בפלוס או מינוס.

‏עמרי: נכון, ואני לא יכול להרחיב מעבר לכך.

‏אלון: אוקיי.

‏למרות ההתחמקות שלו, זו שאלה קריטית אם אנחנו רוצים לנסות להבין מה צפוי לנו, והאם בכלל יש מודל כלכלי שיאפשר לחברה אחרת להתחרות בוולט ברמת המחירים הקודמת, לפני העלאות המחירים האחרונות. וכדי לענות על זה אנחנו צריכים להבין האם וולט בימים אלו כבר רווחית, או כמעט רווחית.

‏שאול: והעניין הוא שאין לנו דרך לדעת. כי וולט היא חברה פרטית, היא לא מפרסמת דו"חות כספיים.

‏אלון: וולט ישראל שייכת לוולט העולמית, שזו חברה פינית במקור. ב-2022 וולט העולמית נקנתה על ידי DoorDash, חברת משלוחי אוכל אמריקאית שגדולה הרבה יותר מוולט, ופועלת בעיקר בארצות הברית, שם היא החברה הגדולה ביותר. זה וולט של אמריקה.

‏אלון: עכשיו, DoorDash העולמית היא כן חברה ציבורית, כלומר שהיא נסחרת בבורסה וכן מפרסמת דו"חות כספיים. וממש בסוף 2024 בדו"ח הכספי האחרון שהיא פרסמה, DoorDash דיווחה לראשונה על רווחיות. אבל בדו"חות האלה לא תמצאו פירוט לגבי וולט ישראל. אומנם אין לנו גישה לדו"חות של וולט, אבל אם האסטרטגיה שלהם באמת הייתה למכור בהפסד ואז להעלות מחירים ברגע שהיא תשתלט על השוק, אז ייתכן שהשקת מועדון "וולט פלוס" והעלאת המחיר של דמי התפעול, יכול להיות שזה השלב האחרון בתוכנית הזו, העלאת המחירים שמתבצעת אחרי ההשתלטות על השוק. כי נתח שוק כבר יש, וכמו שב"משלוחה" אמרו לך, יש להם אפקט רשת חזק מספיק, שמקשה על המתחרים שלהם לתת פייט.

‏שאול: מה שמעלה את השאלה…

‏אלון: הנה זה מגיע…

‏שאול: האם וולט היא… מונופול?

‏[מוזיקה דרמטית]

‏אלון: תקשיב, שאול, מונופול זו מילה גדולה.

‏שאול: מילה עצומה.

‏אלון: בסוף, לא אני ולא אתה, שאול, ואפילו לא מנכ"ל וולט, בעלי הסמכות החוקית להכריע האם וולט היא מונופול.

‏שאול: ולכן! דיברנו עם מי שכן.

‏עו"ד צויקל: הכרזת מונופולין זה כלי של העולם הישן.

‏אלון: זה יונתן צויקל, סגן היועצת המשפטית ברשות התחרות. ומונופולין זה הגרסה הרשמית שאנשי רשות התחרות משתמשים בה כדי להגיד מונופול.

‏עו"ד צויקל: זה… לא כלי שהוא מאוד אפקטיבי היום, ההכרזה היא דקלרטיבית. זאת אומרת, אם, לצורך העניין, וולט היא בעל מונופולין, אז החובות שחלות עליה… שחלות לפי החוק על בעלי מונופולין, חלות עליה במנותק מהשאלה אם הכרזנו עליה או לא.

‏שאול: שמע, לעורכי דין באמת יש שפה משלהם. אמיצי, מה אתה מדמיין שקורה כשרשות התחרות מכריזה על חברה כלשהי כמונופול?

‏[מוזיקת רקע דרמטית, כולל אזעקה]

‏אלון: ובכן, אני מדמיין כריזה עוצמתית שמושמעת ברחבי הארץ, שמבשרת על ההכרזה. באותו רגע צוותי ימ"מ פושטים על משרדי החברה, המנכ"ל וההנהלה נשפטים בכיכר העיר [דפיקות בפטיש שיפוט], והחברה מחויבת להיסגר ולחלק את כל המשאבים שלה שווה בשווה בין המתחרים. [מוזיקה נפסקת]

‏שאול: אוקיי, זה דמיון יפה. אולי אפילו קצת… מדאיג. אבל האמת היא שאפילו אם מגיעים ליום הנדיר הזה, שבו רשות התחרות מכריזה על חברה כלשהי בתור מונופול בשוק שלה, לא קורה שום דבר מיוחד. ממש כמעט כלום. לא באופן אוטומטי בכל אופן. הדבר העיקרי שכן קורה, זה שמאותו הרגע על אותה חברה, יש איסור די כללי ליצור חסמי כניסה לשוק שלה למתחרים נוספים, וגם איסור לגבות מחירים לא הוגנים. אבל אפילו אם החברה עוברת על האיסורים האלה, רשות התחרות עדיין תצטרך להוכיח שזה מה שהיא עשתה. וזה כבר חתיכת דבר קשה לעשות, שגם יכול לקחת המון המון זמן, ולכן זה גם בקושי קורה. גם עבור מונופולים שהם כבר הוכרזו. והאמת היא, שהאיסורים האלה נכונים לכל חברה. פשוט על מונופולים אמורה להיות זכוכית מגדלת קצת יותר גדולה.

‏אלון: כלומר, גם חברה שלא הוכרזה כמונופול, יכולה לקבל קנס מרשות התחרות, אם היא פעלה באופן לא הוגן ואנטי תחרותי.

‏שאול: בדיוק.

‏אלון: אז ההכרזה על מונופול…

‏שאול: [בציניות] או מונופולין…

‏אלון: או מונופולין, היא בעיקר הצהרתית. זה מצריך הרבה מאוד משאבים להוכיח שחברה היא מונופול. צריך להכין תיקים על גבי תיקים, ולהתפלפל משפטית על איך מגדירים בדיוק את השוק, ואיך מגדירים את המתחרים, ועדיף לנצל את המשאבים האלה כדי למצוא הפרות נקודתיות. וזה לא אני אומר את זה, זה ממש שינוי המדיניות המוצהר של רשות התחרות בשנים האחרונות.

‏שאול: נכון. והאמת היא, שרשות התחרות כבר פסלה בעבר מהלך של וולט, וקנסה אותה גם מבלי להכריז עליה כמונופול.

‏אלון: ב-2019 עד 2022, לוולט היה פיצ'ר במיקום מאוד בולט באפליקציה, שנקרא "רק בוולט", שהציג מסעדות שעשו משלוחים באופן בלעדי רק בוולט. וזה הגיע לתשומת ליבה של רשות התחרות.

‏שאול: עכשיו, אולי חלק מהמאזינים שלנו שומעים את זה ואומרים: "מה הבעיה בעצם?". חברות מתחרות אחת בשנייה, מטבע הדברים כל אחת רוצה להציע דברים שלמתחרים אין. ולהבליט מסעדה באפליקציה כי היא בלעדית לוולט, זו הטבה מפתה שבזכותה אולי שווה לעבור לוולט.

‏אלון: עם זה לרשות התחרות אין בעיה, זה תחרותי וזה אחלה. הבעיה התחילה כשוולט הציעה הטבה משמעותית למסעדה כלשהי, בתנאי שתעבוד רק איתה. ההתניה של ההטבה תמורת הבלעדיות, זו הבעיה פה. בשפה המשפטית קוראים לדבר הזה הסדר כובל. למרות שבמקרה הזה יונתן העדיף להתייחס לזה בלשון יותר כללית.

‏עו"ד צויקל: אני לא יודע אם זה הסדר כובל, אנחנו התייחסנו לזה יותר כאל פרקטיקה של בעל מונופולין, שהיא אסורה. ובאמת, אה… פתחנו בהליך אכיפה נגד וולט, שהסתיים בצו מוסכם. בצו המוסכם הזה, וולט ממש… עשתה משהו שהוא קרוב ל… להכריז על עצמה כבעלת מונופולין. וולט בעצם הודתה ש… בתקופה הרלוונטית, המעשה היה עלול לפגוע בתחרות והיה מנוגד להוראת החוק. זאת אומרת, הוצאנו מוולט הסכמה להודות בדבר הזה במסגרת הליך האכיפה, וזה יכול לשרת תובעים פרטיים או ייצוגים, שרוצים לתבוע את וולט אם נגרם להם נזק בעקבות ה… בעקבות האירוע הזה.

‏אלון: וזה לא העניין היחידי שרשות התחרות עוסקת בו בהקשר של וולט.

‏שאול: הופה! היא שמה על הכוונת את "וולט פלוס", המנוי החדש?

‏אלון: אה… לא. אבל רשות התחרות כן בודקת את "וולט מרקט", שזו המכולת - לא באמת מכולת - של וולט, מכולת שאפשר להזמין ממנה רק באפליקציה.

‏שאול: חשבתי שבוולט אתה יכול להזמין מסופרים או ממכולות אחרות, לוולט יש גם מכולת משל עצמה?

‏אלון: בדיוק, כן, יש להם. וסימן השאלה הזה שאתה העלית פה, זה גם בדיוק סימן השאלה שרשות התחרות העלתה. כי אם וולט גם נותנת שירות לסופרים ומכולות, וגם יש לה מכולת משלה, זה אומר שהיא גם ספק שלהם וגם מתחרה שלהם, והיא יכולה להשתמש בכוח שלה כדי לדפוק אותם, כלומר כדי לפגוע בתחרות.

‏שאול: אוקיי, אז מה עם זה?

‏אלון: לפני שלוש שנים רשות התחרות העניקה לוולט פטור מהסדר כובל, על מנת שתוכל לקיים את הפעילות של "וולט מרקט".

‏שאול: מה? למה? הרגע הסברת לי שזה עלול לפגוע בתחרות.

‏אלון: נכון, אבל לכל כלל יש יוצאים מן הכלל. זה שוב יונתן צויקל מרשות התחרות.

‏עו"ד צויקל: יש הסדרים כובלים שאין שום דרך לתת להם אישור או פטור, אה… וזה הסדרים, מה שמכונה "הסדרים עירומים". הסדרים שכל התכלית שלהם היא לפגוע בתחרות. למשל, כשמתחרים יושבים, אה… בחדר סגור, עם הסיגרים, ומתאמים את המחיר שהם יגבו מחר עבור, אה… לא יודע, לחם שהם ימכרו. או… כמה כל אחד מהם יציע במכרז כדי שהצעה מנופחת תזכה, זה דברים ש… לא יעברו אף פעם. אבל יש כל מיני שיתופי פעולה בין מתחרים, או בין ספקים, אה… ולקוחות גדולים, שעל פניו מעוררים איזשהו חשש לפגיעה בתחרות. אבל אחרי שבוחנים אותם לעומק, מגיעים למסקנה שלמרות החששות, הם בסופו של דבר לא… החששות לא מגיעים לרף כזה שמצדיק לאסור אותם. אז כדי לאפשר עסקאות מהסוג הזה, מותר לכלול התניות סבירות… מגבלות סבירות על תחרות לתקופה קצובה.

‏אלון: התקופה הקצובה שרשות התחרות החליטה ללכת עליה היא שלוש שנים. היא נתנה לוולט פטור לשלוש שנים להפעיל את המכולת שלה, בנימוק ש"וולט מרקט" נחשב עדיין למתחרה מאוד קטן. שלוש השנים האלה חלפו, והשנה רשות התחרות צריכה להחליט האם לחדש את הפטור.

‏שאול: וזה מגיע בתזמון לא להיט, בהינתן הסערה האחרונה עם "וולט פלוס".

‏אלון: נכון, אבל מה שיותר קריטי פה להחלטה של רשות התחרות, זה שבשנים שמאז שהפטור ניתן לה, "וולט מרקט" הפכה ממתחרה קטנה למתחרה רצינית. כיום יש לה כמעט שלושים סניפים, ומחזור המכירות שלה מגיע כמעט ל-300 מיליון שקל בשנה. איך אנחנו יודעים את זה? כי 286 מיליון שקל זה מספר הקסם שמעליו רשת הופכת להיות מה שנקרא קמעונאית גדולה, ואז היא מחויבת להתחיל לדווח על המחירים שלה לרשות התחרות. ו-וולט נכנסה השנה לקטגוריה הזאת.

‏שאול: וייתכן שהפטור של "וולט מרקט" לא יהיה החיכוך היחידי עם רשות התחרות. לפני שבועיים ועדת הכלכלה של הכנסת דנה גם היא במקרה של וולט, תחת הכותרת "דרכים למניעת ניצול לרעה של כוחה של חברת וולט על צרכני המשלוחים".

‏[הקלטה] ח"כ רון כץ: "אחד, רשות התחרות חייבת להתעורר, לא יכול להיות שיש שחקן אחד על המגרש, ואם יש שחקן אחד על המגרש צריך להתייחס אליו כמו מונופול, למונופול יש חוקים…"

‏שאול: זה חבר כנסת רון כץ מ"יש עתיד".

‏אלון: הוועדה דרשה התייחסות ראשונית מרשות התחרות בנוגע לוולט תוך שבוע, ונכון ליום הקלטת הפרק הזה, רשות התחרות עוד לא פרסמה שום דבר בנושא. אבל מה שכן, היא פתחה בבדיקה מאוד ראשונית לגבי טענה ספציפית שעלתה בדיון הזה, טענה שלוולט יש הסכם בלעדיות עם כמה מסעדות.

‏עו"ד צויקל: אני לא אתחייב כרגע, אה… על איזשהו מהלך אכיפה שאנחנו ננקוט או לא ננקוט. אם נחשוב שזה משהו שמוצדק, אז כן. אבל באופן כללי, חשוב לי להגיד, כל הנושא הזה של המזון ויוקר המחיה, זה תחום שמאוד מעניין אותנו. אנחנו מתעסקים בו המון, לא סתם עשינו תיק אכיפה אחד כבר נגד וולט. ואני חושב ש… אה… אם נחשוב שיש סיבה טובה, אה… לחשוש, נראה שיש איזושהי פגיעה בתחרות בתחום הזה, אז אנחנו נחשוב על זה.

‏אלון: כל הסיפור הזה מעלה אצלי שאלה אחת.

‏[מוזיקת רקע קלילה]

‏שאול: כל התוכנית הזו היא כאן כדי שיהיה לך מקום לאוורר את השאלות שלך. תרגיש בנוח.

‏אלון: מתי שירות הופך להיות כל כך חיוני, עד שצריך לבדוק אם הוא מונופול או לא?

‏שאול: תסביר.

‏אלון: כלומר, נגיד שעכשיו אני מקים סטארט אפ, שמציע שירות חדש שעוד לא היה קיים. אפליקציה שנותנת לך לעקוב אחרי התפריט היומי שלך, או שעושה סדר בתמונות שלך בטלפון, או משלוח שבועי של צעצועים מעוצבים לחתולים שלך, כל דבר. לאיזה רמת הצלחה אני צריך להגיע שרשות התחרות תבוא ותגיד 'היי, אתה חייב לתת לעוד אנשים הזדמנות לעשות משלוחים שבועיים של צעצועים לחתולים, כי אתה השתלטת פה על כל השוק, ואתה פוגע בתחרות'.

‏שאול: יש לך את זה בדוגמאות לא מגוחכות?

‏אלון: אוקיי, אני אסביר. בעשורים האחרונים נכנסו לחיינו כל מיני שירותים, שבהתחלה היו בגדר קוריוז, פיתוח טכנולוגי חדש, שמי שיכול להרשות לעצמו מתקדם אליו בשביל הנוחות. אבל בהמשך הדברים האלה הפכו להיות ממש בסיסיים. למשל, אינטרנט זה כבר לא מותרות. טלפון נייד זה כבר לא מותרות. כי העולם כולו מתנהל על הדברים האלה, אתה לא יכול פשוט להחליט שאתה מפסיק להשתמש בהם. אז זה מובן למה צריך לשמור על תחרות בשוק הזה ולמנוע מונופול, כי המחיר שמונופול יקבע, אנחנו נשלם ולא תהיה לנו ברירה. האם זה נכון לגבי וולט? האם אנחנו באמת לא יכולים בלי משלוח, שיגיע לנו עד הבית, תוך חצי שעה, בכל רגע נתון?

‏עו"ד צויקל: המוצר שהבן אדם מקבל היום, בזכות, אה… לא רק וולט, בזכות כל הפלטפורמות, זאת האפשרות לשבת בבית ולבחור בין מגוון רחב של מסעדות. ולקבל משלוח עם מעקב אחרי איפה השליח, עם שירות לקוחות וכן הלאה. זאת אומרת, וולט ודומיה הביאו משהו לעולם, אי אפשר להתעלם מהדבר הזה. אז אני, אה… לא יודע להגיד שהנזק עולה על התועלת, זה משהו שטעון הוכחה, זה אחד. דבר שני, צריך לזכור, להיות מונופולין זה לא אסור לפי החוק, מותר להיות מונופולין. אני אגיד משהו יותר מזה, טוב שמותר להיות מונופולין. למה? כי אם יהיה אסור להיות מונופולין, אז למה שמישהו יטרח ויציע מחירים טובים יותר? למה שמישהו יטרח ויציע מוצר חדשני יותר? או שירות, חוויה שירות טובה יותר? תחרות זה דבר אכזרי לפעמים, יש מנצחים בתחרות, אני לא יודע להגיד איפה השוק הזה… אה… ייגמר, אם בכלל. יכול להיות שעוד שנים תהיה פלטפורמה אחת, ויכול להיות שעוד שנים יהיו 10 פלטפורמות כאלה.

‏שאול: שמע, אני די המום פה, אני חייב להגיד. כאילו, כן, בתחרות יש מנצחים לפעמים, אבל אם אנחנו נשארים עם מצב של מנצח אחד, [בהיסוס] אז זו כבר פחות תחרות, זה יותר לכיוון המונופול. וכל סטודנט שנה א' לכלכלה, לומד שמונופול דופק את הצרכנים כי הוא יכול. לצרכנים אין ברירה, מה הם יעשו? לא יקנו? כן, לוולט יש מתחרות, אבל אין להן את אפקט הרשת שיש לה. וכן, אפשר ללכת בעצמנו להביא משלוח. אבל אחרי שהתרגלנו לא לעשות את זה, רובנו לא נעשה את זה. זה המצב, זו המציאות. ו-וולט יכולה די בקלות לנצל את המציאות הזאת, הנה, עובדה שהיא עושה את זה.

‏אלון: מודה שגם אני לא ציפיתי לשמוע מרשות התחרות שטוב שמותר להיות מונופולין, אבל למרות זאת, נראה שוולט לא רוצה שיכריזו עליה כמונופולין בשום אופן. [מוזיקת רקע קלילה] ב-2021 התפרסמה ב"ניו יורק טיימס" כתבה, שעד היום לא יוצאת לי מהראש. כתבה של הכתב Kevin Roose. הכותרת הייתה: "להתראות לסובסידיית אורח החיים המילניאלי". בכתבה, רוס טען שעד שהריביות בעולם התחילו לעלות, והאוויר יצא קצת מבועת ההייטק, כולנו בעצם נהננו מאורח חיים מסובסד.

‏שאול: מי… סיבסד אותו?

‏אלון: לא הממשלה, אלא בעיקר המשקיעים בקרנות הון-סיכון, קרנות שהשקיעו בין היתר בחברות כמו וולט.

‏שאול: תסביר.

‏אלון: בשנים הרבות שבהן הריבית הייתה אפסית, ההייטק וקרנות ההון-סיכון פרחו, כי המשקיעים חיפשו בנרות השקעות שיוכלו לתת להן תשואה טובה. זה היה עידן שחברות כמו נטפליקס, או אובר או airbnb, או אפילו WeWork, צמחו לממדי ענק. היינו מוקפים בחברות שגייסו הרבה הון, שבמשך הרבה שנים הן היו הפסדיות, לא הרוויחו דולר, רק שרפו כסף, כי הן היו בשלב של ההשתלטות על השוק.

‏שאול: אוקיי.

‏אלון: וכל עוד המחירים שלהם בעצם היו מסובסדים על ידי המשקיעים, אז לנו, הצרכנים, היה מאוד נוח להפוך את השירותים האלה לשירותים בסיסיים של החיים שלנו. לסגור דירות נופש ב-airbnb פעם או פעמיים בשנה, לקחת אובר לכל מקום, להזמין וולט כל יום במקום לבשל. קווין רוס תיאר את זה כ'לחיות אורח חיים של "בלנסיאגה" על תקציב של רפובליקת בננות'.

‏שאול: רפובליקת בננות אני יודע מה זה. איך קראת לדבר הראשון?

‏אלון: אה… "בלנסיאגה". זה מותג יוקרה, הנה, תראה. [קולות הקלדה]

‏שאול: אה… וואו, מה זה? למה הם לובשים את הבגדים המוזרים האלה?

‏אלון: זה יוקרה, שאול, ככה זה ביוקרה. הם מבינים דברים שאתה ואני לא.

‏שאול: מעניין. תמשיך, אני אגלול פה עוד קצת.

‏אלון: אחרי שהריבית עלתה, האוויר יצא מבועת ההייטק, ולמשקיעים נמאס. עכשיו הם יכלו לעשות מלא כסף, סתם, בפיקדונות בבנק, בלי סיכון. אז הם התחילו לדרוש מהחברות שהם משקיעים בהן, שיפסיקו להפסיד ויתחילו להראות רווחים.

‏שאול: [בסרקזם] מודל חדשני.

‏אלון: יש חברות שלא שרדו את המעבר לעולם שבו לכסף נהיה מחיר. אבל אלה שכן, הבינו שהזמן לצבור את נתח השוק נגמר, וכעת הגיע הזמן לעליית המחירים. וולט היא חברה פרטית, אז אנחנו לא יודעים, אבל מנחשים, שאולי גל עליות המחירים שלה הוא קו שבר שמפריד בין שתי תקופות. ושמעתה והלאה נאלץ לוותר על הרבה דברים שהתרגלנו לקבל אותם במחיר מסוים. נטפליקס העלתה מחירים, שוב ושוב. גם ספוטיפיי, גם חברות אחרות. וכולנו ממשיכים לשלם.

‏שאול: זהו? ככה? פשוט להרים ידיים?

‏אלון: תשמע, אתה לא חייב. זה שוק חופשי. אתה יכול להשתמש במתחרים, או לבשל בעצמך, או ללכת למסעדה שלך ולאכול שם, או להיות השליח של עצמך. תעשה מה שבא לך. אם לא יהיו מספיק מצטרפים חדשים לשירות הזה של "וולט פלוס", אולי החברה תסגור אותו. ואם היא תצליח להיות רווחית על מספר מצומצם יחסית של מנויים, אולי זה יהיה שיווי המשקל החדש. ואם מסה גדולה של לקוחות יעזבו, אולי בכלל נגלה שהשירות הזה לא באמת נועד להתקיים לאורך זמן, ויש דברים שבאמת טובים מדי מכדי להיות אמיתיים.

‏שאול: שמע, מצד אחד אני מבין את מה שאתה אומר, אבל מצד שני, כצרכן, מאוד קשה לי לקבל את המסר הזה. חברות מסחריות, המטרה שלהן היא להרוויח. ככל שלחברה יש פחות תחרות והמתחרות פחות מאיימות עליה, ולספקים שלה, במקרה הזה המסעדות, יותר קשה להגיד לה לא, אז היא תנצל את הכוח הזה. ואנחנו הצרכנים נשלם על זה. זה העולם. והדרך היחידה שלי, כצרכן, להתמודד עם זה, למנוע את זה, היא להיאבק בזה. להגיד: 'עד כאן! אני לא מוכן!'. כלומר, או לא להזמין בכלל, או להזמין דרך המתחרים, או לעשות סרטונים באינטרנט ופודקאסטים בתאגיד השידור, כדי להסביר מה בעצם הבעיה, ולמה זה כל כך מפריע לנו.

‏אלון: אז הנה, עשינו.

‏[מוזיקת סיום]

‏אתם האזנתם ל"חיות כיס". העורך שלנו הוא יונתן כיתאין. המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק.

‏שאול: עורכת הסאונד היא רחל רפאלי.

‏אלון: במערכת "חיות כיס" תמצאו גם את צליל אברהם, שראיינה עבורנו את יונתן צויקל מרשות התחרות. תודה לך צליל, ותודה גם לרון קלמן על הסיוע בהפקה.

‏את כל הפרקים של "חיות כיס" ניתן למצוא בכל יישומוני ההסכתים.

‏שאול: תודה רבה אלון אמיצי.

‏אלון: תודה רבה שאול אמסטרדמסקי, ותודה לכם שהאזנתם.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה