ביום חמישי האחרון טורקיה ביטלה את יחסי הסחר שלה עם ישראל. לחלוטין. האם זה ביג דיל? איך אנחנו, הצרכנים, נרגיש את זה בכיס? ומה צפוי לנו בהמשך?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/05/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים, ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
שאול: היי, אתן ואתם על "חיות כיס", אני שאול אמסטרדמסקי, אנחנו עדיין בפגרה, אנחנו מכינים חומרים לעונה הבאה, ומקווים לחזור ממש בקרוב עם עונה חדשה ומרהיבה.
[מוזיקה ברקע]
שאול: אבל אמרנו לעצמנו שאם בינתיים, מדי פעם, יקרו דברים כלכליים גדולים באמת, אז נתאמץ בכל זאת להוציא איזה כיסון חירום מהיר, וזה בדיוק מה שקרה ביום חמישי האחרון, אחר הצהריים.
[הקלטה] כתבת חדשות: "המשבר בין טורקיה לישראל מסלים הערב כשהטורקים מפסיקים לחלוטין את קשרי המסחר עם ישראל, למהלך הזה של ארדואן, יכולות להיות השפעות משמעותיות גם על כיס של כולנו".
שאול: טורקיה הודיעה שהיא עוצרת את יחסי המסחר שלה עם ישראל, לחלוטין, לפחות בינתיים. לפחות ככה זה נראה על פני השטח. זה לא קרה לגמרי בבת אחת, קדמו לזה כמה שבועות שבהם טורקיה הודיעה על עצירה של הסחר עם ישראל, במספר סחורות, בעיקר חומרי בניין כמו פלדה ומלט, ואז, אז זה קרה בבת אחת, וטורקיה עצרה את כל הסחר איתנו. ואז עמדנו תוהים, ושאלנו את עצמנו שאלה אחת, האם זה ביג דיל?
רועי: זה ביג דיל.
שאול: שיט.
רועי: אבל רק בטווח קצר. בטווח ארוך זה יהיה מאוד מאוד כואב לטורקים, ואני חושב שעבורנו זה לא יהיה יותר ממכה קלה בכנף.
שאול: זה רועי פישר. מאז פברואר האחרון הוא מנהל את מערך היצוא ושיתוף הפעולה הבינלאומי במשרד הכלכלה, ומנהל את מנהל סחר חוץ. זה אומר שהוא אחראי על הנספחים הכלכליים שמפוזרים בקונסוליות והשגרירויות ברחבי העולם, שהתפקיד שלהם הוא להיות סוג של אמרגנים של ישראל. להביא לקוחות שיהיו מעוניינים לקנות סחורות או שירותים מחברות ישראליות וגם ליצור את התשתית לסחר הזה. כלומר, לחתום על הסכמי סחר ודברים מהסוג הזה בשביל ליצור ודאות עסקית. כי אנשי עסקים הם אוהבים ודאות, הם אוהבים לדעת מה החוקים והכללים. זה מה שרועי עושה בדרך כלל. בימים אלה הוא שובר את הראש מה לעשות עם טורקיה. כי פתאום כל הוודאות הזאת שהוא והעובדים שלו מנסים לייצר, והסכם הסחר שכבר יש לישראל עם טורקיה, כל אלה הלכו לפח.
רועי: אני אשתף אותך קוריוז שממש קורה בשעות האלה פה מחוץ לחדר שממנו אני מדבר איתך.
שאול: את רועי תפסתי בפריז, ב-OECD. הוא היה שם לכמה ימים כחלק ממשלחת שר הכלכלה ניר ברקת. ביום חמישי אחר הצהריים, הם בדיוק האזינו לשר הכלכלה הטורקי שדיבר. הוא הילל את כללי ה-OECD, הוא הילל את הסחר הבינלאומי החופשי בין מדינות.
רועי: ובאותה עת קיבלנו את הבשורה על זה שהם מחרימים את הסחר עם ישראל ואסרו את הסחר, גם את היבוא וגם את הייצוא, את תנועת האוניות בינינו לבינם.
שאול: בשביל לנמק מדוע לדעתו ישראל תיפגע מזה מעט בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך זאת תהיה מכה קלה בכנף, וכאב ראש הרבה יותר גדול דווקא לטורקים, רועי פישר הציג לי את הנתונים. הסחר בין ישראל לטורקיה הסתכם בשנת 2023 בקצת יותר מ-9 מיליארד דולר.
רועי: כשאתה מוציא מהשוק או משנה שוק בהיקף של 9 מיליארד דולר, זה אירוע, אי אפשר להתעלם מהדבר הזה.
שאול: אבל זה, זה במאקרו של המאקרו של המאקרו. בואו נסתכל מעט יותר מקרוב. סחר זה משהו שעובד לשני הכיוונים. אנחנו סוחרים עם טורקיה, וטורקיה סוחרת איתנו. ומבחינת יחסי הכוחות, הטורקים מוכרים לנו הרבה יותר ממה שאנחנו מוכרים להם בחזרה. בשנת 2023 אנחנו יבאנו מטורקיה סחורות בשווי של כ-7 מיליארד דולר, ויצאנו אליהם בחזרה סחורות בשווי של קצת יותר מ-2 מיליארד דולר. יש גם ייצוא וייבוא של שירותים, נגיד, תיירות או השתלת שיער, אבל הייצוא והייבוא האלה הרבה יותר קטנים בהיקף שלהם. זה כמעט זניח. ולכן, לפי רועי פישר…
רועי: בעניין הזה יחסית קל לנו. מאחר ואנחנו הקונים, אנחנו באים עם הכסף, וכשאתה קונה ויש לך כסף, יש הרבה מי שרוצה למכור לך. גם לא מדובר פה במוצרים ייחודיים.
שאול: אז מה אנחנו מוכרים לטורקים, ומה הם מוכרים לנו? אנחנו מייצאים לטורקים כל מיני דברים, למשל, גרוטאות. אבל האמת היא שאנחנו מייצאים אליהם בעיקר מוצרי שמן מזוקקים מבתי הזיקוק. זה כמעט חצי מכל הייצוא של מדינת ישראל לטורקיה. אז מי שיצטרכו לשבור את הראש מה הם עושים עם עצירת הסחר הזאת, יותר מכל גורם פרטי אחד, הם בתי הזיקוק בחיפה. ואני בטוח שהם יסתדרו. בכיוון ההפוך, אנחנו מייבאים מגוון של מוצרים מטורקיה. ממלט ופלדה והמון חומרי גלם אחרים לתעשיית הבניין, וחומרי גלם לתעשייה באופן כללי, ועד מכוניות, את ה"טויוטות" שנוסעות בכבישי ישראל למשל, מרכיבים במפעל בטורקיה, וגם חיתולים וניירות טואלט ש"חוגלה קימברלי", יצרנית ישראלית, מייצרת במפעל בטורקיה ומייבאת לכאן. וגם המון המון מוצרי מזון ומוצרי צריכה זולים שאתם רואים בשנה האחרונה על המדפים בכל רשתות השיווק, פחות או יותר, לפעמים זה תחת המותג הפרטי, מעגבניות ועד לשמן זית. פעם קניתי אפילו פסטה טורקית. כל אלה, המוצרים הלא ייחודיים שרועי פישר דיבר עליהם, כל אלה יעצרו עכשיו.
[מוזיקה ברקע]
שאול: למה בכלל אנחנו קונים מטורקיה את כל המוצרים הלא ייחודיים האלה? האם העגבניות הטורקיות יותר טעימות מהעגבניות של האיטלקים? האם הטורקים יותר טובים בייצור חיתולים מהסינים? לא ממש.
רועי: אנחנו קנינו מטורקיה מטעמי נוחות וגם מטעמי מחיר.
שאול: הנוחות שרועי מדבר עליה, שמשפיעה גם על המחיר שהוא מדבר עליו, היא בעיקר הנוחות של השילוח, של ההובלה. טורקיה היא מדינה תעשייתית גדולה שיחסית קרובה אלינו, ולכן ההובלה ממנה קצרה יחסית, ולכן גם זולה יחסית.
רועי: מאחר והשילוח מטורקיה הוא מאוד קרוב, המוצר שמגיע לישראל הוא יותר זול מאשר האלטרנטיבה. ולכן בטווח הקצר נצטרך למצוא חלופות.
שאול: ומאחר שחיתולים אפשר לייצר גם במקומות אחרים, וכך גם ברוב המוחלט של המוצרים האחרים שאנחנו מייבאים מטורקיה, רועי אומר שהיבואנים הישראלים ימצאו חלופות. משרד הכלכלה גם ינסה לעזור להם. אבל, אנחנו נרגיש את זה בכיס בכל זאת. לפחות בחודשים הקרובים, גם כי זה ייקח זמן למצוא ספקים חדשים, ולחתום איתם על חוזים, ושהם יתחילו לייצר מוצרים עבורנו, זה יכול לקחת כמה חודשים טובים. ובינתיים, אם יהיה מחסור במוצרים מסוימים, אז אתם יודעים מה זה אומר, המחיר שלהם יעלה. אבל גם אחרי זה, כשהיבואנים הישראלים כבר ימצאו ספקים חדשים לכל המוצרים שלא נקבל יותר מטורקיה, הם כמעט בוודאות יהיו רחוקים יותר. וזה כבר עלול להשפיע על המחיר באופן קבוע. בקיצור, אנחנו די בוודאות הולכים להרגיש את זה, לפחות לזמן מה. הייצואנים הישראלים אגב, עלולים להידפק באופן הרבה יותר מהותי, ויכול לקחת להם זמן הרבה יותר ארוך, למצוא לקוחות אחרים שיקנו את המוצרים, שעד כה הם מכרו לטורקים בשניים ומשהו מיליארד דולר בשנה. זה פשוט לא משהו שאנחנו הצרכנים נרגיש בכיס.
[מוזיקה]
שאול: הסחר בין ישראל וטורקיה לא תמיד היה, בכלל, ובטח לא תמיד עמד על תשעה מיליארד דולר בשנה. הסחר הזה התחיל ב-1996, אחרי הסכמי אוסלו. אז, כשהיחסים בין שתי המדינות היו חמים בהרבה, חתמנו מול הטורקים על הסכם סחר חופשי.
רועי: הסכם סחר בין שתי מדינות או יותר, במהלך ההסכם ולאחר משא ומתן, מסכימים להוריד מכסים באופן הדדי. זאת אומרת, אם לקחתי, כאן דיברנו על מלט, והיה מכסים מסוימים, נגיד אצלך היה מכס של 15% ואצלי זה של 8%, אבל אנחנו החלטנו באופן הדדי להוריד את המכס לאפס, ועושים את זה כמעט על כל המוצרים, באופן מיידי. ובעצם אנחנו מורידים את המכס וגם חסמי יבוא ויצוא, שזה יכול להיות כל מיני רגולציה, תקינה, דברים מהסוג הזה, ובעצם מאפשרים זרימה חופשית ככל האפשר, של סחורות בין המדינות. כשאנחנו חותמים הסכם כזה, אנחנו רואים צמיחה מאוד מהירה של הסחר אחרי הסכם, כי הוא באמת מסיר את כל החסמים, והופך את הדברים להרבה יותר נוחים.
שאול: אחרי החתימה על ההסכמים, הסחר בין המדינות באמת מאוד גדל, והאמת שהוא המשיך לגדול גם אחרי שארדואן עלה לשלטון, ואפילו בתקופות שהיחסים בין טורקיה לישראל מאוד הצטננו, כמו אחרי משט המרמרה ב-2010, גם אז הסחר המשיך לגדול, עד עכשיו. זה נכון, היו חודשים שבהם הייתה קריסה מסוימת ביצוא וביבוא, אבל זה תמיד התאושש די מהר, עוד הרבה לפני ששתי המדינות התפייסו רשמית, מה שקרה רק ב-2022. עכשיו, נראה שזה סיפור אחר לחלוטין, וכל מי שמייבאים מוצרים מטורקיה, כנראה יצטרכו למצוא תחליף, ודי מהר. אולי פה ושם יהיו טריקים של לייצא מטורקיה לקפריסין ומקפריסין אלינו, ואז זה כאילו לא נחשב שהם יצאו אלינו, אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל דברים כאלה קורים לפעמים. נגיד, רוב הפיסטוקים שאנחנו אוכלים בישראל, הם מגיעים במקור מאיראן בכלל, פשוט דרך מדינות אחרות. דברים כאלה קורים. אבל, ככל שארדואן והשלטונות בטורקיה באמת יקפידו לאכוף את האיסור שזה עתה הם הטילו על הסחר, נדמה שהיבואנים הישראלים יצטרכו באמת להתחיל לחפש ספקים חדשים באופן קבוע.
רועי: מהצד השני, כשמדובר בטורקים, אני לא הייתי כל כך רגוע מצדם. ישראל היא יעד הייצוא העשירי בחשיבותו לטורקיה, כלכלת טורקיה לא נמצאת בימים הכי טובים שלה, לא מבחינת הצמיחה הכלכלית, לא מבחינת האבטלה והפיתוח הכלכלי, מטבע חוץ, אני חושב שהיעדר 7 מיליארד הדולר מהחשבון שלהם יהיה אירוע כואב מאוד, ואני חושב, אני לא יודע, שהם מצפים שכשיהיה להם נוח, הם יאפשרו חזרה את הסחר ואנחנו נרוץ חזרה לזרועותיהם.
[מוזיקה ברקע]
שאול: האם רועי פישר צודק? האם ארדואן במו ידיו הנחית עוד מכה כואבת על הכלכלה הגם ככה מקרטעת של טורקיה? כדאי לקחת דברים בפרופורציה.
דורון: תראה, מבחינת הייצוא הטורקי זה בשוליים, כן?
שאול: זה דורון פסקין. הוא פרשן לפוליטיקה של המזרח התיכון וכלכלות מדינות האזור, ומנהל את חברת "קונקורד המזרח התיכון". הוא כבר התארח בכמה פרקים של "חיות כיס" בעבר, אחד מהם היה על טורקיה. חפשו את פרק 111 שלנו: "כלכלה של איש אחד".
דורון: למה זה? "חיות כיס"? זה ממשיך?
שאול: כן, פסקין, זה עוד ממשיך. בכל אופן, לפני שאנחנו מתלהבים עד כמה ארדואן הנחית פה נוקאאוט על עצמו, בואו נכיר את המספרים של הכלכלה הטורקית כולה.
דורון: אנחנו מדברים על מדינה שהייצוא שלה הוא סביב 260 מיליארד דולר בשנה, אז מדובר על משהו כמו 3% לכל היותר מהייצוא הטורקי.
שאול: 2.67% אם רוצים להיות מדויקים, שזה לא נעים בכלל, כן? זה הרבה מקומות עבודה טורקיים שעלולים ללכת לפח עכשיו, ומאחר שהטורקים מייצאים לנו יותר ממה שהם מייבאים מאיתנו, האובדן של הייצוא הזה עלול גם להשפיע לרעה על המטבע שלהם, על הלירה הטורקית, שגם ככה נמצאת בשפל כל השפלים. מצד שני, אנחנו רק השותף העשירי שלהם. הרבה לפנינו נמצאות גרמניה, שהיא יעד הסחר מספר אחד של הטורקים, וגם ארצות הברית, ועיראק, ובריטניה, ואיטליה, וצרפת, ורומניה, וספרד, והולנד, וגם רוסיה. ורק אחר כך מגיעה ישראל. הטורקים לא יתמוטטו מזה.
דורון: מכה קלה בכנפיים למשק הטורקי.
שאול: אז הפסקת הסחר בין שתי המדינות תהיה מכה קלה בכנף לכל אחת מהן. אולי, נניח, אם זה בכלל יאכף. אז איך הגענו בכלל לנקודה הזאת? למה לטרוח? אז לפי פסקין, את התשובה לשאלה הזו צריך לחפש במקום אחר לגמרי, אפילו לא בדיוק במלחמה עם עזה.
דורון: בראש הקונספירטיבי שלי, אני שואל את עצמי, עצימות המלחמה הייתה גבוהה בנובמבר, דצמבר. הטורקים לא עשו דבר בנושא הסחר עם ישראל. בינואר, בית הדין הוציא צווים נגד ישראל, והטורקים לא נקטו פעולה בנושא הסחר עם ישראל. הצעד המשמעותי הראשון שהם עשו בנושא הענשת ישראל בתחום הסחר היה בתשעה באפריל, עם ההכרזה על איסור ייצוא של 54 סוגי מוצרים. אני שואל את עצמי, מה קרה בתחילת אפריל שהטורקים החליטו להוריד את הכפפות, ואני מקשר את זה לבחירות המקומיות שנערכו בטורקיה ב-31 במרץ.
[הקלטה] שדרן חדשות: "טורקיה התעוררה בוקר אחרי לילה של חגיגות גדולות בצד אחד והפסד צורם בצד השני, צד שאינו רגיל להפסדים. המפלגת הצדק והפיתוח של הנשיא ארדואן הפסידה בבחירות המקומיות כמעט בכל הערים המרכזיות, בהן שלוש הגדולות, הבירה אנקרה, איזמיר ואיסטנבול".
[מוזיקה]
שאול: בסוף חודש מרץ, המפלגה של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, נחלה מפלה משמעותית בבחירות המקומיות בטורקיה. אצלנו הבחירות המקומיות הן אירוע די מנומנם לצערי, בטורקיה ממש לא. זו מדינה הרבה הרבה יותר גדולה מישראל, ולשלטון המקומי שם יש חשיבות הרבה יותר גדולה, גם מבחינת התושבים וגם מבחינת השלטון המרכזי. ארדואן ניסה לשמור על שליטת המפלגה שלו וכשל. למעשה, האופוזיציה הובילה על ארדואן בעשר הערים הגדולות בטורקיה. עד כדי כך הוא הפסיד, שהוא עצמו אמר שהוא יצטרך לעשות חשבון נפש ולהבין מה קרה פה. אז לפסקין נדמה שהוא עשה את חשבון הנפש הזה והבין. זה נכון שהנושא הכלכלי הוא הנושא מספר אחת בטורקיה, גם בבחירות המקומיות, כי הכלכלה באמת על הפנים. האינפלציה בטורקיה הגיעה החודש ל-70% בשנה. 70%! הלירה הטורקית ירדה ב-95% מהשיא שלה מול הדולר. 95%! ושיעור האבטלה בטורקיה עומד על יותר מ-10% שזה באמת דרעק, אבל גם המלחמה בעזה הייתה יותר נוכחת בבחירות המקומיות בתור נושא דומיננטי. אבל לא רק זה, לארדואן יש כל מיני אופוזיציונרים בטורקיה, ואחד מהם מאגף אותו מימין. והסיפור הזה כל כך טוב בעיניי, שאני אתן לפסקין לספר אותו מההתחלה ועד הסוף.
דורון: יש כאן סיפור מעניין, אני רוצה שאתה וגם המאזינים תזכרו את השם פתיח ארבקאן. מדובר בפוליטיקאי טורקי בן 45, מגיע ממשפחה של פוליטיקאים. אביו היה ראש הממשלה האסלאמיסטי הראשון בטורקיה אי שם בשנות ה-90, והוא היה ראש מפלגת הרווחה. ארבקאן ג'וניור הזה, הוא היה בן ברית קרוב של ארדואן. הוא אסלאמיסט, שבשנת 2018 הקים את מפלגת הרווחה החדשה. אותו ארבקאן רץ על שני טיקטים. הטיקט הראשון, המצב הכלכלי הגרוע בטורקיה, והטיקט השני, שאותו הוא פימפם, זה הנושא של הסחר עם ישראל. עכשיו, המפלגה הזו מאגפת מימין את ארדואן והיא זכתה להישג מאוד נכבד, של כ-7% מכלל הקולות. היא הפכה המפלגה השלישית בגודלה בטורקיה, לפחות לפי התוצאות האלו. ואותו ארבקאן הלך על הראש של ארדואן. הוא ואנשיו ועיתונאים שסובבים אותו, פימפמו לציבור הטורקי שמי שעושה רווח מהסחר עם ישראל זה ארדואן עצמו, דרך הבן שלו, אלבורק, שהוא איש העסקים מוביל בטורקיה, כמה מפתיע. ומסתבר שלסחורה הזו של ארבקאן היו קונים, אנחנו רואים את התוצאות. ואפשר לומר שקהל התומכים של המפלגה האסלאמיסטית החדשה הזו שניצבת מימין לארדואן, זה אסלאמיסטים, אבל כאלו שמאוכזבים מארדואן ומהמדיניות שלו, וכנראה שיש לזה כוח.
שאול: לפי פסקין, מבחינה אידיאולוגית, ארבקאן הוא הרבה יותר ארדואן מארדואן. הוא סופר-אנטישמי, הוא משלב את השם היטלר כמעט בכל משפט על ישראל, כאלה. ובכל הדברים האחרים, ובכן, הוא מזכיר את ארדואן של פעם.
דורון: הוא לא ארדואן שנראה עייף, הוא נמרץ, הוא כריזמטי, הוא יודע לעבוד עם תקשורת. וארדואן ואנשיו הגיעו למסקנה שכנראה, אם הם לא יבלמו לפחות עכשיו את השיח הזה, הם יהיו בבעיה רצינית יותר בעתיד ואני חושב שחלק מהמענה והניסיון להנחית איזושהי מכה על המתחרה מימין, זה הצעד שננקט אתמול, שהוכרז בימים האחרונים, על הפסקה כוללת של הסחר עם ישראל.
שאול: ואם הדינמיקה הזו של פוליטיקאי צעיר ונמרץ שמאגף מימין את הפוליטיקאי העייף והשבע, זה שנמצא בשלטון כבר המון שנים ומנסה לגרור אותו בכוח עמוק עמוק פנימה אל הימין הקיצוני, על ידי אידאולוגיה פופוליסטית, פשוט כי הוא יודע להפעיל היטב את התקשורת, אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר מאיפשהו, אז שתדעו שזה לא רק בראש שלכם.
[מוזיקה]
שאול: פסקין לא לגמרי בטוח שההחלטות שהוכרז עליהן, על הפסקת הסחר, אכן ימומשו במלואן, ואם כן אז הוא לא בטוח שזה יקרה לאורך זמן. לטענתו, יש יותר מדי גורמים בכירים במנגנון הממשלי והכלכלי בטורקיה, שבאמת מאוד מרוויחים מהסחר עם ישראל ולכן יכול להיות שזה יהיה יותר עניין הצהרתי, שאולי בהתחלה יאכף יותר, עד שפחות ופחות. בכל מקרה, אנחנו נראה את הנתונים הרשמיים הראשונים על כך בסוף החודש הבא, ואז נדע בוודאות. גם גורמים בישראל, אגב, שדיברתי איתם, לא בטוחים שזה הרבה יותר מרעש פוליטי, ותו לא. אבל, אם אתם אומרים לעצמכם, "אז יאללה, סבבה, אני אעשה את השתלת השיער שתכננתי בטורקיה פשוט בעוד חצי שנה ולא עכשיו", או "עוד כמה חודשים כבר אפשר יהיה לטוס בזול עם טורקיש בקונקשן דרך איסטנבול", אז לא בטוח. וזה לדעתי המסר הכי חשוב בסיפור הזה. פחות הכאן ועכשיו, החודשים האלה, אלא מה יותר צפוי לנו בהמשך.
דורון: אם אותו ארבקאן או פוליטיקאים שמסביבו או בסביבתו, הם אלו שיהפכו הדומיננטים בטורקיה בעידן שאחרי ארדואן, אני לא חושב שלישראל יהיה, תרתי משמע, מה למכור לטורקיה וצריך להיערך לזה. זאת אומרת, עם טיפוסים כמו אותו ארבקאן, שלדעתי אנחנו עוד נתגעגע לארדואן, כמה שזה נשמע מוזר, אני לא חושב שלישראלים יהיה מה לחפש בשוק הטורקי.
[מוזיקה]
שאול: אז מה עושים עכשיו? אז כאמור בתקופה הקרובה, כולם, בשני הצדדים, ינסו לראות אם מגבלות הסחר האלה באמת נאכפות, ואם כן, באיזו מידה. בינתיים, ישראל כבר הצהירה שלא תמהר לחזור לזרועותיה של טורקיה, אפילו אם זו תתחרט, והגופים הממשלתיים הרלוונטיים בישראל, שזה בעיקר משרד החוץ ומשרד הכלכלה, כבר התחילו להגיש תלונות לגופי סחר בינלאומיים, בטענה שטורקיה עברה על הכללים שהיא עצמה חתומה עליהם. למשל, הכלל שאומר שמדינה שמצטרפת לארגון הסחר העולמי, ה-WTO, מתחייבת שלא להטיל חסמי סחר על כל מדינה אחרת שחברה בארגון. וטורקיה חברה בארגון, אז זה לא בסדר. בקיצור, נדמה שבתקופה הקרובה הסיפור הזה יעבור למישור הזה, המישור הכלכלי, משפטי, בינלאומי. וגם להרבה ציוצים של שר החוץ ישראל כ"ץ בטוויטר. אבל האמת היא שלא בטוח שישראל בכלל צריכה לפעול בצורה יותר מדי נחרצת בסיפור הזה.
רועי: התגובה הקשה ביותר, או משמעותית ביותר, ארדואן וטורקיה כבר לקחו על עצמם.
שאול: זה שוב רועי פישר ממשרד הכלכלה.
רועי: כמו שאמרתי, אובדן של 7 מיליארד דולר ביצוא, זו מכה קשה לכל כלכלה, דרך אגב. ודאי וודאי לכלכלה הטורקית, ודאי במצב הנוכחי שלה. אם מישהו מחפש, אני אומר במרכאות, "להחזיר להם", אז מה שצריך לעשות זה לוודא שיש לנו שווקים חלופיים לסחורות האלה.
שאול: אגב, מי שבאמת עלולים להיפגע מהמהלך הטורקי, הם פחות הישראלים ויותר הפלסטינים. הפלסטינים מייבאים את רוב המוצרים שהם צורכים מישראל, אבל לא רק. שותף היבוא השני בגודלו שלהם היא טורקיה. את כל אותם מוצרים זולים שאנחנו מייבאים מטורקיה, גם הפלסטינים מייבאים מטורקיה. אנחנו מדברים על בערך חצי מיליארד דולר בשנה, שזה 11% מהיבוא הפלסטיני. מאחר שרוב מוחלט של הסחורות שנכנסות לרשות הפלסטינית נכנסות דרך ישראל, אם ה-11% האלה שמגיעים מטורקיה יעלמו בין לילה כי המסחר עם ישראל ייפסק, הפלסטינים יהיו בבעיה. בסוף, גם הם צריכים חיתולים. מה בדיוק הם יעשו? אז אני מניח שהם ינסו לייצר פתרונות עוקפים, אולי דרך ירדן, אבל זה יהיה איטי יותר ויקר יותר, ולא בטוח שישראל תאפשר את זה בכלל, ולא ברור איך זה יתנהל בשטח. יכול להיות שהפלסטינים נפגעו כאן כהוגן.
[מוזיקה]
שאול: אה, ודבר אחרון לפני שמסיימים. ארדואן כנראה לא הלך עדיין עד הסוף. אפילו אם הוא כן יאכוף בקפדנות יתרה את איסור הסחר שהוא הטיל על ישראל, דבר אחד בינתיים כן ימשיך לזרום לישראל דרך טורקיה, וזה נפט. לא נפט טורקי, אלא נפט אזרי. נפט שישראל קונה מאזרבייג'ן, שהיא מובילה אלינו בצינור דרך גיאורגיה, ומשם לטורקיה. למסוף שממנו הוא עולה על מכליות נפט ששטות לישראל. טורקיה שולטת על הברז.
רועי: ישראל מייבאת כ-40% מהנפט שלה מאזרבייג'אן. אני לא ראיתי שטורקיה הכריזה שהיא עוצרת גם את העברת הנפט משטחה לישראל. אם הצעד הזה ינקט, זה באמת, במרכאות, זו "הכרזת מלחמה" לא רק על ישראל, אלא גם על אזרבייג'ן, כי אזרבייג'ן, הלקוח מספר אחד שלה לנפט בעולם, זה ישראל.
שאול: האם זה יקרה? אז להערכת פסקין הסיכוי לכך נמוך. כי טורקיה מאוד קרובה לאזרבייג'ן, גם גיאוגרפית, אבל גם פוליטית, בגלל שהאזרים הם נגד הארמנים. אבל, אתם יודעים, זה המזרח התיכון פה, רוב הזמן חם וכולם משוגעים, אז לכו תדעו. אם זה כן יקרה בסוף, צפו לעלייה משוגעת במחירי הבנזין.
[מוזיקה]
שאול: אתם האזנתם לעוד "כיסון חירום" מבית "חיות כיס". אנחנו מקווים לחזור בקרוב לעונה שלמה ומלאה ומרהיבה. מרהיבה, אגב, זו מילה מרהיבה. המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק, את הסאונד של הפרק הזה ערכה רותם דויטשר. במערכת "חיות כיס" תמצאו גם את צליל אברהם ואלון אמיצי, המתמחה שלנו הוא לאל אוחנה. אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה