מי קובע איזה מזון יגיע לחיילים ומה יהיה במנות קרב? איזה חידושים נכנסו למזון הצה״לי בשנים האחרונות? ולמה יש כל כל הרבה קבנוס בכל מקום?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/03/2024.
קריינית: אתם מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, כאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
שאול: שלום אלון אמיצי, קבנוס.
אלון: שלום שאול אמסטרדמסקי, קבנוס.
שאול: תקשיב, זה מגוחך, אנחנו לא יכולים להתחיל ככה פרק.
אלון: אני עוד שנייה חוזר למילואים, זה הבקשה האחרונה שלי.
שאול: אני חושב שאתה קצת סוחט את זה אמיצי, באמת. כאילו, קצת הרבה אפילו, אבל טוב, שיהיה. אני מבין שיושב לך משהו על הלב שאתה רוצה לפרוק אותו ושהדבר הזה הוא קבנוס, אז בבקשה.
אלון: יושב לי על הלב ועל מערכת העיכול. שאול, כולנו יודעים שהצבא צועד על קיבתו, עוד מימי נפוליאון. לי הייתה שאלה אחת עיקרית שליוותה אותי לאורך כל ארבעת חודשי המילואים במלחמה האחרונה. למה יש כאן כל כך הרבה קבנוס? מתי נהיינו צבא של קבנוס?
שאול: אני חולה על קבנוס, אגב. חבל שהחיים שלי לא עשויים מקבנוס.
אלון: אני שונא קבנוס! אתה לא מבין איזה אכזבה זה להיות בשטח ושמישהו מכין תבשיל ואומר לך אמיצי, קח, עשיתי אורז עם בשר ואתה אומר כזה בונא, איזה מלך שהוא הצליח להביא לפה בשר! מאיפה הוא הביא בשר? ואז אתה לוקח ביס ואתה פשוט מבין שזה…
שאול: קבנוס!
אלון: קבנוס.
שאול: ומאחר שאנחנו במערכת חיות כיס מאמינים במה שעוזי חיטמן, עליו השלום, ניסה ללמד את העולם שחשוב להגשים חלומות החלטנו להגשים גם לך חלום.
(תופים בקצב של מצעד)
שאול: אז הפעם, במאמץ הירואי הכנסנו אותך ללב הפועם של צה״ל, היכן שקובעים מה אתה תאכל בשטח. המקום שבו גברים אמיצים ונשים עשויות ללא חת, מקבלים ומקבלות החלטות הרות גורל לגבי נקניקים, טונות ולחמים. מנהל ההזנה של צה״ל.
אלון: ההזנה?
שאול: כן, מנהל ההזנה, היכן שמנהלים את תחום ההשברה.
אלון: ההשברה!
אבי: סגן אלוף אבי שאול, ראש מנהל ההזנה בחיל הלוגיסטיקה.
אורטל: סגן אלוף, אורטל גבריאל אדרי, ראש תחום השברת מזון, מרכז ההספקה המטכ"לי שבאט״ל.
אלון: רגע, אני חייב שתסביר לי מה זה השברה. השברה, נכון?
אורטל: השברה…
אלון: זה ציטוט מהתנ״ך? זה פסוק?
אורטל: אני אצטט: ״ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ, ויבוא אחיי יוסף וישתחוו לו אפיים ארצה.״ כלומר הוא המשביר לכל עם הארץ, והוא בעצם מתספק, במקרה שלנו זה מזון, אבל יש השברת ציוד ואנחנו מחלקה שלמה שיש בה גם ציוד, גם מזון, תקשוב, רפואה, וזה מהמובן של רכש.
אלון: כלומר צה״ל ראה באגף הזה כמעמד של יוסף.
אורטל: נכון.
(מוזיקה)
שאול: אתה רואה מה זה?? הפרק עוד לא התחיל וכבר פתרנו תעלומה ראשונה!
אלון: ואנחנו נפתור עוד הרבה תעלומות בפרק הזה. בראש ובראשונה, למה אוכלים כל כך הרבה קבנוס בצה״ל??
שאול: אתה באמת הולך לשאול אותם את זה?
אלון: ודאי. וגם איך אמורים לתפקד בלחימה אחרי טורטיה ושוקו? האם הלוחמים שלנו בשטח כבר לא צריכים את האוכל הצה״לי כי כולם פתחו מטבחים מאולתרים משלהם? או שהם מקבלים משלוחים ממסעדת ״האחים״? מהם הפתרונות המורכבים שחושבים עליהם בעורף, אולי הולכים לאיבוד בדרכם לשטח?
(מוזיקה)
אלון: קודם כל אני רוצה לשאול שאלה אישית, אני הייתי עכשיו כמעט ארבעה חודשים במילואים, ומאוד חשוב לי לדעת למה קבנוס זה כזה עניין? למה יש קבנוס בכל מקום? למה אין נגיד נקניקים אחרים, כי יש הרבה בשר מיובש אחר, למה זה רק קבנוס? האם סגרתם איזשהו דיל עם חברת קבנוס? למה ״זוגלובק״ הם בהכרח אלו שמביאים את הקבנוס? אההה… ו… בוא נתחיל מזה.
אורטל: אז אה… קבנוס יש בצה״ל ולא רק ״זוגלובק״, יש גם של ״עוף טוב״ ושל ״טירת צבי״. ״זוגלובק״ עובדים תחת אש עבור צה״ל, והם מייצרים עבור צה״ל בלבד ולכן ה-capacity שלהם הוא יותר גבוה ומן הסתם רואים בשטח יותר ״זוגלובק״, אבל אין עדיפות לחברה זו או אחרת. אנחנו כפופים לחוק המכרזים ומשלבים בעצם כל מוצר שעומד בתנאי בטיחות במזון, שיכולים להיכנס לשטח. ולמה קבנוס, ולא פסטרמה למשל? פסטרמה צריכה אחסנה בקירור ומאידך, קבנוס אפשר שיהיה בשהיית שטח, ללא קירור.
שאול: אתה רואה אמיצי? בצה״ל לכל דבר יש הסבר. זה די מדהים אותי שהיית צריך כמה סגני אלופים שיענו לך על זה אבל בבקשה, קיבלת הסבר.
(מוזיקה)
אלון: אבי ואורטל, סגני אלופים ממרכז ההזנה של צה״ל, וכל מי שמשרתים תחתם, מתעסקים כל היום במה אנחנו החיילים של צה״ל, לוחמים, תומכים, סדירים, מילואימניקים, מה כולנו נאכל. גם בשגרה וגם פי כמה וכמה בחירום. כשצה״ל לא נלחם הוא הרי מתכונן ללחימה, וזה נכון לכל היחידות, כמו שחטיבת גולני מתאמנת על לכבוש יעדים וחיל התותחנים מתאמן על סיוע באש, מנהל המזון וההשברה מתאמנים כל הזמן בשגרה על לספק אוכל בחירום. אז כשהגיעה שעת פקודה, הם ישר התחילו לעבוד.
אורטל: אז פה היה הזמן להוכיח את יכולת התרגול שלנו בזמן אמת. יש שלבים של מעבר משגרה לחירום, ומין גונג שעובר ומעביר סוויץ' מאוד מהיר, אם זה מנות קרב, אנחנו לא הולכים מביאים עכשיו מנות קרב חדשות, אנחנו מחזיקים מנות קרב, בשביל זה צה״ל ארוך ללחימה, ותוך כדי תנועה בנינו עוד מנות קרב, כמובן הרכבנו והתחלנו לחלק. כך שבעצם כשהתחילה הלחימה, אתה שואל מה הדבר הראשון שאתה עושה? אתה מתקשר למאפיות, לוודא שהן מתחילות לעבוד בפול קפסיטי 24 שעות, ומתחילות לייצר לחם עבור צה״ל.
אלון: ואתם עכשיו כאילו מסתדרים עם אותו תקציב מקורי של סוף 2023-2024? או שברגע שהמלחמה התחילה, אמרו טוב אנחנו מכפילים את התקציב כי אין מה לעשות, מלחמה.
אורטל: התקציב הותאם ללחימה, כמו בכלל המערכים.
אלון: ומבחינת הגופים שאתם קונים מהם אוכל, שגם אתם מן הסתם העליתם את הדרישה שלכם בגלל המלחמה, אז זה הרגיש לכם שפתאום אתם נותנים להם גם בוסט כלכלי?
אורטל: אז פה צריך לומר שמינהל הרכש במשרד הביטחון יחד איתנו ביצעו מכרזים מאוד מהירים, אפשר להגדיר אותם בהולים, עם מענה גם, שוב כפי שציינתי, מענה מהיום למחר, אז כשאתה צריך להרכיב עוד מנות קרב, צריך להביא מהמשק הישראלי ולאסוף את כל הטונה ברחבי המדינה, ותירס, ושעועית ולאחר מכן לצאת לרכש של… ציינת את הקבנוסים? אז גם להביא את זה מאוד מהר.
שאול: אז פרצה מלחמה, מילואימניקים רצו ליחידות שלהם, תותחנים התחילו לירות פגזים, חיל האוויר שלח מטוסים להפציץ ומרכז ההשברה, דבר ראשון דאג ללחמניות.
אלון: אל תזלזל, זה חשוב באותה מידה. בימים הראשונים של המלחמה אני אומר לך מידיעה, היה כאוס, אנשים לא קיבלו וסטים קרמיים, לא קיבלו אפילו נשקים, רק"מים תקולים, אבל טונות ולחם היו להם.
שאול: אמיצי, אתה לא תעבוד עליי, אנשים פה עמדו והכינו כמויות של אוכל ללוחמים ושלחו במשאיות, לא ימים! זה היה שבועות ככה, שפים, ארוחות גורמה ממסעדות, אתם קיבלתם תרומות בארגזים. בטח במקום אוכל מה שבאמת היה חסר לך זה מפיות לנגב את הקצפת מהפחזניות שאכלת שם.
אלון: אין צורך להגזים שאול, אכן היו לא מעט תרומות, אבל גם התרומות באיזשהו אופן מהוות אתגר לצה״ל.
אורטל: אז לתוך העזה לא נכנס תרומות, אנחנו משתדלים שלא. בתחילת הלחימה ראינו את ארץ ישראל היפה, ובסוף כולם באו ורצו לתרום. בחלק מהמקומות גם ידענו להגיד מה יכול להיכנס כתרומה, וידענו לחבק את זה. לצד זה ידענו גם להגיד זה תרומה, זה יכול לגרום לבעיות מעיים, וכאן צריך לעשות את הסטופ ולהפריד בין מענה צה״לי לתרומות.
שאול: כלומר, נוסף על כל האתגרים הרגילים של מלחמה, צה״ל נאלץ כאן להתמודד גם עם קלקולי קיבה אפשריים של חיילים שאוכלים אוכל שצה״ל לא חתם עליו.
אלון: כן, האמת שאני תהיתי הרבה במהלך המלחמה הזו, איך מחליטים מה ראוי שנאכל? כלומר, ברור שיש למלא את הפונקציה המאוד פשוטה של לספק אנרגיה, ולוחמים בשטח רעבים, אז תאכלו. אבל היו כל מיני דברים שקיבלנו שאמרתי לעצמי, מי יכול להילחם אחרי שהוא אוכל דבר כזה? כלומר, לפעמים קיבלנו שוקו! אני לא חושב שאפשר להילחם אחרי שוקו.
אבי: טוב, אז בעצם כל המזון וכל הסוגי המזון שנכנסים ללוחמים עוברים דרך תזונאיות, עוברים דרך אנשי מקצוע. לצורך העניין, יש התאמה ממש מלאה של איזה מזון מגיע לאיזה אוכלוסייה. חייל שעכשיו צריך לשבת במארב 12 שעות, המזון שהוא יקבל והמזון של לוחם מתמרן, הוא יהיה מזון שונה. הוא יהיה מותאם לפעילות שלו.
אלון: אני יכול ממש להבין, אגב, אם יש צורך במאמץ פיזי, אז אולי עדיף פחמימות וכאלה, אבל כדי פשוט להיות ערני לפעמים צריך איזה חטיף שוקולד.
אבי: לוח זה בעצם תפריט.
אלון: אז כאילו לוח מתמרן, לוח מערבי.
אבי: כן, לצורך העניין יש לוח לדוגמה לשריונר שהוא מותאם לפעילות של לוחם שנמצא בטנק, וללוחם חיר יש לוח שהוא מותאם לפעילות החיר, שהיא עצימה הרבה יותר.
אלון: כמה זה באמת נשאר באידיאל, וכמה זה מגיע לשטח? כי ממה שאני ראיתי, בסוף זה יש דרישה לכל מיני מאכלים של החיילים בשטח, ויש את הדברים שהרס״פ מביא, או שהתיספוק מביא, וזה פשוט כזה it is what it is. כאילו, יש ארגז של באפלות, אז קיבלתם ארגז של באפלות. לא הרגשתי באיזשהו שלב שאני ממש מקבל משהו שהוא מותאם אליי.
אבי: אז קודם כל, התפריט הוא מותאם. אבל בתוך הדבר הזה, חשוב מאוד להבין שגם לוחמי השריון של היום, זה לא לוחמי השריון של לפני 10 ו-15 שנה, זה לא אלה שנשארים בתוך הטנק כל הזמן.
שאול: שמע, אני לא הייתי עכשיו בחזית, אבל הרושם שלי מרחוק הוא שגם בתחום המזון, המלחמה הזו קצת שונה ממלחמות ומבצעים קודמים. כלומר, מנות קרב הם הבסיס, כשאין שום אפשרות לשום דבר אחר יהיו מנות קרב, אבל נראה לי שהלוחמות והלוחמים שלנו בשטח אכלו עוד דברים. נגיד, ראינו כל מיני תמונות של פיצות וסביח וכאלה, אולי בגלל שזו מלחמה מאוד קרובה מבחינה פיזית. כלומר, זה רק שעה וקצת נסיעה מהמרכז.
(מוזיקה)
אלון: בדיוק בזה אורטל ואבי מתעסקים כל היום. הם רוצים שהחיילות והחיילים לא יאכלו רק מנות קרב, ולכן בין היתר העבודה שלהם היא להגדיל את המגוון. ולפעמים זה אומר גם לפתח מוצרים שאין באזרחות. למשל, תראה את הדבר הזה שהבאתי לנו לטעום (שומעים שמניח משהו על השולחן).
שאול: מה זה?
אלון: מנה חמה, אתה מכיר? אטריות מוקרמות בטעם עוף? אז זה כמו מנה חמה, רק סחלב.
שאול: כמו מנה חמה, רק סחלב?
אלון: בול. כל מה שצריך זה מים חמים שהכינותי מראש, הנה אני מוזג, ומערבב...
שאול: מה ההוראות הכנה שם, אתה יכול להגיד לי?
אלון: כן, ההוראות הם: 1. להוסיף מים חמים 2. לערבב ולהמתין שלוש דקות, 3. להתפנק.
שאול: להתפנק בפקודה.
אלון: להתפנק בפקודה.
שאול: טוב, אז תכין.
אלון: זה מוצר שאין באזרחות, כן? זה מוצר שתנובה פיתחה ספציפית עבור צה״ל.
שאול: כלומר, צה״ל בא ואמר לתנובה תקשיבי, אנחנו מחפשים משהו שיהיה קל להכין אותו בשטח, כל מה שאנחנו צריכים זה מים חמים ושזה יהיה פינוק מתוק לחיילים שלנו, תנו לנו משהו, והם חזרו עם מנה חמה של סחלב.
אלון: כן, בדיוק ככה. אתה רוצה לטעום?
שאול: אני חושב ש… כל חיי חיכיתי לטעום את זה.
אלון: אוקיי, אבל תגיד לי אם אתה מרגיש שאתה מתפנק. דמיין שאתה בשטח, שאול. אתה עכשיו בחאן יונס. האם אתה מתפנק?
שאול: תביא, אני אתפנק לי. עם המי ורדים. שזה קצת מקינוח אחר.
אלון: כן, זה קצת מלבי, אני חושב שבגלל שיש הרבה התבלבלות בין שני הדברים, אז אמרו יאללה.
שאול: תקשיב, אתה לא הכנת את זה טוב.
אלון: אני הכנתי את זה כמו שאמורים להכין את זה.
שאול: (שומעים אותו טועם) אתה אומר איזה מרווח כבר… זה לא עונג. לא.
אלון: אתה לא מתפנק?
שאול: אני לא מתפנק.
אלון: אולי אתה לא מדמיין מספיק שאתה בשטח?
שאול: זה קשה לי, כן. אתה יודע מה מפריע לי? הסחלב.
אלון: (צוחק) אה, אוקיי, זה כבר עם המי ורדים.
שאול: זה מים.
אלון: אבל מתוקים?
שאול: כן. הייתי יכול לשתות תה.
אלון: כן. או תה, או סחלב מנה חמה. יש לך את כל האופציות עכשיו.
שאול: (נאנח) כן.
אלון: לא רע לי. לא רע לי בכלל. תשמע, שאול, שתדע? זה לא רק הסחלב שמחדש פה. בשטח עכשיו אתה יכול למצוא נגיד חטיפי שוקולד חלבון כאלה צה״ליים, של צה״ל!
שאול: וואלה, עם 8,000 גרם חלבון כזה? זה טעים?
אלון: אין יותר דוחה מהדבר הזה. אגב, זה נכון בעיניי לכל חטיף חלבון גם באזרחות, אבל מי שמתאמן אומר שזה עושה לו טוב, וזה כנראה בונה לו את השרירים. אבל אתה רוצה לדעת מה באמת שוס? באחד הימים פתאום קיבלנו ערמות של כזה סנדוויצ'ים של בשר מפורק, אבל מותאמים לשטח. כאילו, הם לא טריים 100%, אבל הם מותאמים לאכילה.
אמיצי שאול את אבי: תוכל להרחיב קצת על הג'בטה? נתקלתי בה גם, ואפילו אכלתי אותה. תוכל להרחיב אבל מה זה? מה הולך שם?
אבי: הייתה טעימה? (צוחק)
אלון: תשמע, מה זה טעים כשאתה שם? זה כאילו, זה הכל בהשוואה, כן? אני גם לא כל כך הבנתי איך אמורים כאילו לחמם… עזוב.
אורטל: לא מחממים. אוכלים את זה קר.
אבי: לא מחממים. יש שלושה סוגים של כריכים שבעצם נכנסו עם הבשר המפורק, עם השווארמה ועם העוף, ובאמת הכריכים האלה זה כריכים מבוקרים, בטמפרטורה נמוכה, שמיוצרים בטמפרטורה נמוכה. השרידות שלהם תהיה יותר גבוהה לכמה וכמה שעות.
אלון: הדבר שהכי בלט לי כשהייתי שם במרכז ההשברה, זה שאורטל ואבי עובדים מאוד מאוד קשה על הרבה חידושים בתחום המזון הקרבי. אבל אני בתור מי שהיה בקצה של הדבר הזה, אני לא בהכרח ראיתי את התוצרים של כל העבודה הקשה שלהם.
אורטל: יש לנו כמובן את מנת הקרב הקלאסית (שומעים שקיות נפתחות).
אלון: אה, מנות גם לטבעונים! ומנת קרב ללא גלוטן? וואו, אוקיי, לא ראיתי את אלה. לא ידעתי שאלה קיימים. אני כאילו הייתי עכשיו במילואים ארבעה חודשים ולא ראיתי את אלה (צוחק).
שאול: האמת שזה מזכיר לי ציוץ שראיתי בטוויטר לפני כמה זמן, של העיתונאית טל שניידר. הבן שלה לוחם בשירות סדיר בצנחנים נדמה לי, הוא נמצא בתוך הרצועה, ואני אקריא שנייה חלק ממנו, בסדר? ״מנ״קים״ ככה היא כותבת, מנ״קים זה מנות קרב, ״זה אוכל לקרב, לא לשלושה חודשים וחצי. זה לא בריא. חיילים בסדיר לא יכולים ולא צריכים להמשיך לאכול כל כך הרבה זמן בלי ירקות, בלי פירות, בלי חלבון אמיתי. בסוף ינשרו להם השיניים והשיער.״ זה נכון דרך אגב, זה קורה? בכל אופן, היא כותבת ככה: ״פעם אחת בשבעה שבועות הם ראו שניצלים קרים בלחמניות, שזה באמת נחמד ומאמץ יפה, אבל זה קרה פעם אחת בלבד. מה עם תפוחים, בננות, מלפפונים, פלפלים? זה לא כל כך מסובך להכניס לשם אוכל מזין.״
אלון: אני גם ראיתי את הציוץ הזה, ושאלתי את אורטל ואבי מה הם חושבים עליו.
אורטל: המענה הוא דיפרנציאלי. איפה שאפשר להכניס מארזים, בורקס, שניצל חלה, איפה שניתן להכניס סביח, מקבלים. ישנם מקומות שלא ניתן להגיע אליהם, שהציר לא מאפשר, ויש מקומות שמבחינת בטיחות במזון לא ניתן להכניס אוכל טרי, יורד מנות קרב, לחם, ירקות, פירות. זה התו"ל של צה״ל בסוף. זה המענה הקלאסי.
אבי: כשאנחנו בסופו של דבר מאפיינים איזשהו מענה, אנחנו מבינים שאי אפשר להביא אותו ל-100% מהסד"כ. בסופו של דבר, גם בתוך עזה, ולא נציין את המיקומים בסופו של דבר, אבל אנחנו יודעים שבתוך עזה יש מקומות שבהם יש חטיבה שמתמרנת, שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים להגיע אליהם עם כל המענה. לצורך העניין, שהמרה״ס בא…
אלון: מרכז הספקה.
שאול: אהה…
אלון: מרכז הספקה, מטכ״לי יותר נכון.
שאול: אהה…
אבי: והכניס את הג'בטה עם הבשר מפורק, או השווארמה כדוגמה, זה בשר שיצרו אותו במיוחד עבורנו בטמפרטורה מבוקרת של ארבע מעלות, וכו׳ וכו׳. אנחנו מבינים שצריך לצרוך את זה בין שש לשמונה שעות. בהבנה שלנו יש מקומות שבהם הדילוג שאנחנו צריכים לבצע מהספק, לאותו האמר, לאותו נמ"ר, טנק, וכו׳ וכו׳, עד שזה יגיע ללוחם, אנחנו מבינים מראש שזה לא יקח שמונה שעות. ואנחנו לא לוקחים את הסיכון במקומות האלה כי אנחנו לא רוצים שיהיה לנו עכשיו מחלקה או פלוגה של חיילים בתוך עזה שישלשלו לנו או יחלו במשהו כזה או אחר. אבל אני יכול להגיד בפה מלא, שמונים אחוז, אפילו שמונים וחמש אחוז מסד"כ החיילים קיבל את כל המגוון שדיברנו עליו, באמת, ואנחנו רואים את זה וראינו את זה בתוך הדבר הזה. כולל חלות שניצל בימי שלישי, רביעי ושישי, ושישי אחר הצהריים לקראת כניסת השבת, ובאמת, כל מקום שיכולנו אז דאגנו שזה ייכנס.
(מוזיקה)
אלון: אני אישית חוויתי משהו שהוא קצת באמצע. אמנם באמת לא ראיתי הרבה מהחידושים והפינוקים, לפחות לא באופן קבוע, אבל אפשר להגיד שבחלק ניכר מהתקופה היו לי למשל שקיות עם מלפפוני בייבי וגזר גמדי, שזה אחלה, פעם לא היה כזה. וכל יום הייתי אומר טוב, זהו, לא אוכלים יותר באפלות לארוחת בוקר, צהריים וערב, אני מהיום אוכל בריא, ורק אוכל מלפפונים וגזר גמדי.
שאול: כל הכבוד לך אמיצי, הצלחת להתמיד?
אלון: תשמע, היה יום אחד שקיבלנו ״מקדונלדס״ בתרומות, וגם אתה לא מבין כמה עוגות, באמת, רק עוגות. נשבע שכל מי שלא היה בצו שמונה, ערבב איפשהו קמח עם סוכר ושלח לחזית.
(השיר: ״שלחי לי תחתונים וגופיות, כאן כולם כבר כמו חיות, מותק לא לשלוח לי עוגה…״)
אלון: היו הרבה, הרבה, הרבה עוגות, אז לא, לא הצלחתי להתמיד בעניין הזה של המלפפונים והגזר, אבל רציתי.
שאול: תגיד, אם לא תצטרך לכבוש את היצר התאוותני שלך לעוגות, איך אתה מצפה להביס את אויבינו?
אלון: האמת שאול, זה טוב שאתה שואל את זה, כי במקרה של לחימה עם חיזבאללה, לטוב או לרע, כנראה שלא יהיו לי הרבה עוגות ו״מקדונלדס״, כי בניגוד למלחמה בעזה, שהיא באמת מלחמה מאוד מאוד קרובה מבחינת יכולת אספקה, מלחמה בלבנון זה סיפור אחר. זה רחוק, וזה מסובך בהרבה להיכנס פנימה.
אורטל: נכון, האספקה היא שונה. אנחנו חוזרים בעצם עוד הפעם לתו"ל, שעדיין מתבססים על מנת קרב, לחם וירקות ופירות. לזה, כמובן, אנחנו מוסיפים התאמות כאלה ואחרות. למשל, קבנוס, חטיפי חלבה, כל המוצרים היבשים למיניהם אנחנו גם יודעים להכניס, כשתהיה אספקה מותאמת, אבל לא יהיה את המענה הבוטיקי כמו שהיה בעזה. זה לא יהיה בורקס וסביח, וכמובן לא בשר מפורק. יהיו מארזים שיותר מותאמים ללחימת שטח באופן מלא.
(מוזיקה)
שאול: אתה יודע, אמיצי, שכשאני הייתי בצבא, עוד היה לנו לוף. עדיין יש לוף?
אלון: כבר אין לוף. כאילו בטירונות עוד היה לי, אבל היום כבר אין. במקום זה יש קבנוס!
שאול: קבנוס. אגב, אני גם זוכר שתמיד היו מדברים כזה שאוטוטו יכניסו לצה״ל את המנות קרב של המארינס מאמריקה. אתה מכיר את אלה?
אלון: אה, בטח. כאלה מנות בשריות מתחממות כאלה לשטח שרק צריך להוסיף להם מים חמים. כמו סחלב, רק מנה בשרית.
שאול: בדיוק, כמו של אסטרונאוטים. אז את זה היה לכם כבר?
אלון: לא, לא, לא. לא. גם אצלנו היה דיבור על זה בסדיר, וגם עכשיו, עשור אחרי, עוד לא ראיתי כאלה במלחמה.
אורטל: אז יש לנו פיתוח, פיתוח ישראלי, יחד כמובן עם מפא״ת, מנה מתחממת שבעצם זו שקית שנכנס לשם מים עם שקית חימום. כרגע זה ארוחות בעיקר טבעוניות של שווארמה טבעונית, ואורז עם עדשים, סוג של מג'דרה. לזה צירפנו כמובן רטבים וגם טורטיה, וזה כרגע בפיילוט נכנס לגזרה הדרומית, ואנחנו בשלבי רכש מתקדמים להביא עוד מוצרים. יחד עם זאת, מה שאתה מדבר זו בעצם מנת לחימה, שגם כאן זה תהליך של פיתוח. בעצם הטעם הישראלי לא מתאים לטעם האמריקאים.
שאול: מה זה אומר להתאים את המענה לחיך הישראלי?
אלון: אולי פחות בייקון, ויותר שניצל ואורז עם קטשופ?
שאול: הממ. תגיד, אני ראיתי הרבה כתבות וטיקטוקים וכל מיני על חיילים שכבר מקימים בעצמם מטבחים. בעיקר בעזה, אבל גם בגבול לבנון נגיד. יש מצב של לא נצטרך מנות חמות, אלא רק לצייד את הטבח המחלקתי עם כל מיני חומרי גלם, ויאללה שייצא לדרך?
אלון: אז זה כן אחד הדברים העיקריים שאורטל ואבי עובדים עליהם. הם יצרו ערכות בישולים עם סירים חד פעמיים ורטבים, והכניסו אותם לעזה. היו גם לוחמים שהוסיפו לתיקים שלהם מחבתות וגזיות רק כדי שיהיה להם אוכל קצת יותר נורמלי תוך כדי לחימה. אבל אורטל ואבי אומרים לנו שבראייה לעתיד, הם לא מסתמכים רק על זה שלכל מחלקה יהיה איזה טבח חובב שידאג לכולם.
אבי: אנחנו בונים עוד המון מטבחים, מטבחים ניידים מה שנקרא, בשביל לבשל להם, הם רוצים שנחזור לבשל להם החיילים.
אלון: מה, כאילו בשטחי כינוס? מה הכוונה?
אבי: כן, בשטחים אחוריים, כמה שיותר לבשל להם, לחזור לעולם המטבחים. בסופו של דבר צריך להבין, בזמן המלחמה, הסד"כים הם עצומים. אי אפשר לבשל לכולם. יש מגבלה ליכולת הבישול בסופו של דבר במחנות שלנו, במטבחים שלנו. ובגלל זה אנחנו מרחיבים עכשיו את היכולות האלה של הבישול. אם זה פוד-טרקים, אם זה כל מיני מכולות בישול כאלה ואחרות, מטבחים על בסיס בנייה קלה שהם הרבה יותר קלים לניוד לשטחי כינוס כאלה ואחרים וכדומה.
אלון: שאול, אני רוצה לחלוק איתך משהו. במהלך הלחימה לא הייתי רק עם מילואימניקים, אלא גם זכיתי להיות עם סדירניקים. ילדים בני 18-21 שהם באמת לוחמים אדירים שאנחנו חייבים להם המון. אבל הטעם שלהם עדיין לא מפותח.
שאול: למה אתה מתנשא על הסדירניקים?
אלון: תקשיב, זה באמת עניין. יש להם טעם שונה. שאול, בן כמה אתה?
שאול: אני עוד מעט בן 40.
אלון: שאול, די. בן כמה אתה?
שאול: אני בן 43, אמיצי, טוב לך?
אלון: (צוחק) יופי. בגיל 43 אתה אוכל את אותם דברים שאכלת בגיל 18-19?
שאול: נראה לך?? איפה. אני בגיל הזה הייתי נוסע באחת בלילה עם יונתן מפתח תקווה לרחוב אלנבי בתל אביב רק בשביל לאכול שניצל עם פירה וקולה, כי משום מה זה נראה לנו הגיוני. אני לא מסוגל לאכול ככה היום. עזוב את הצרבת, זה הגוף שלי יקרוס. היום אני אוהב סודה וסלט.
אלון: יפה. אז אתה מבין איך הצרכים הקולינריים של סדירניקים ומילואימניקים יכולים להיות שונים מאוד. (פונה לאבי): אחד הדברים שהיה לי הכי חסרים… אני גם יצא לי להיות קצת עם סדירניקים במהלך המלחמה הזו, ושמתי לב שנגיד אין הערכה, אני חושב שזה גם עניין של גיל, לסודה.
אבי: תראה, אחד הדברים גם שאנחנו ניסינו ועדיין מנסים במהלך הלחימה זה באמת להתאים את המענה גם לחטיבות השונות, בין חטיבות מילואים לבין חטיבות סדירות, אין מה לעשות, הרצון הוא רצון אחר. חייל בן 19 רוצה דברים אחרים מאשר איש מילואים בן 35 ו-40. כדוגמה, שחייל בן 19 יוצא, אז חוץ מהמזון נותנים לו את הערכות פינוקים מה שנקרא, של הגלידה של השטויות, של הוופל בלגי, אנשי מילואים פחות מתחברים לזה, הם תן להם את הבשר, תן להם את ההרד-קור, מה שנקרא. אנשי המילואים מתחברים יותר לפיצוחים מאשר לחטיפים, וזה נכון.
אלון: כן.
אבי: וגם בהתאמות, לדוגמה, בקבלת שבת, האנשי מילואים בהתחלה אחד הדברים שהם אמרו זה תפסיקו עם הזה… תביאו לנו פיצוחים, תביאו לנו גרעינים שחורים, ואחרים מסדירים פחות מתחברים לזה, תנו לי את המנטוס, תנו לי את הדברים האלה, יותר את המתוקים.
אלון: אני חוזר למילואים אגב עוד מעט, לגבול הצפוני, ואני אשמח לדעת מה אפשר יהיה לעשות כדי להכניס לשם סודה, אם זה איכשהו, מתישהו ייכנס.
אבי: בחג הראשון שהיה, סודה בטעמים, קיבלנו תלונות של אלוהים ישמור, ברמה הזאתי. דרך אגב ברמה הזאת שבערב החג, רכש נוסף להביא להם את השתייה המתוקה והדברים האלה, ברמה שאמרו לנו, מה אתם קונים לנו את הסודה הזולה הזאתי? (צוחק)
אלון: אגב, סודה בטעמים בעיניי זה פשרה לא פשרה, כי זה עדיין, אתה צריך את הסודה כאילו בלי טעמים, כאילו בסדר. אבל עזבו, אני סתם יוצא להתאווררות עוד רגע.
(מוזיקה)
שאול: אמיצי, הקיבעונות שלך מקסימים בעיניי ואני חייב להודות שחשבתי שהחיבה לסודה מתחילה בגיל יותר מאוחר.
אלון: זה לא סתם, שאול, תחשוב שהיית עכשיו נתלש מהמשפחה שלך, מהחיים שלך, נזרק לאיזה חור בגבול לבנון או לחאן יונס בלי שום ודאות לעתיד, זה הדברים הקטנים שמשאירים אותך שפוי. אני לא ביקשתי הרבה, רק סודה.
שאול: אותי שכנעת. אני מאחל לך המון סודה בהמשך שירות המילואים שלך. אם אתה נלחם, תלחם גם על זה. אבל בגדול, האמת שזה נשמע שאתה ויתר החיילות והחיילים בידיים די טובות, לפחות מבחינת אוכל. אתה הולך לחזור עכשיו לעוד קו נכון?
אלון: כן, היה לי מאוד כיף לחזור לשוק העבודה האזרחי, אפילו אם זה רק לחודש, ולעבוד שוב עם כל המערכת. אני מקווה מאוד שכשאסיים, אוכל סוף סוף להתאקלם בחזרה באמת, ולחזור ליותר מחודש.
שאול: לא רק אתה מרגיש ככה, גם הרבה מילואימניקים אחרים חוזרים עכשיו לעוד תקופה. הספר שלי, המחנך של הבן שלי, כל המדינה הולכת להיות בשגרה של לחימה שכמותה לא ראינו שנים רבות. זה הולך להיות לא רק אתגר למשפחות, אלא גם אתגר כלכלי לכל המשק שקלט מילואימניקים מחדש ועכשיו צריך להיפרד מהם שוב. אני מאוד מקווה שאתה וכל המילואימניקים תשמרו על עצמכם, אני בינתיים אלמד להכין עוגה.
אלון: ותשלח לי סודה?
שאול: בתנאי שאתה תשמור לי קבנוס, כי אני מאוד, מאוד אוהב קבנוס.
אלון: שאול.
שאול: מאוד. עכשיו, דרך אגב, יש לי אפילו סיפור על קבנוס, תשמע, פעם…
אלון: אתם האזנתם ל״חיות כיס״, הפודקאסט הכלכלי של כאן. העורך שלנו הוא תומר מיכלזון, עורכת הסאונד היא רותם דויטשר, המפיקה שלנו היא ליהי צדוק, במערכת ״חיות כיס״ תמצאו גם את צליל אברהם.
שאול: כל הפרקים של ״חיות כיס״ זמינים להאזנה בכל יישומוני ההסכתים ובאתר כאן, שזה בעברית תקנית. אלון אמיצי, תשמור על עצמך ותחזור במהרה.
אלון: אני מבטיח לחזור כמה שיותר מהר. היה לי ממש, ממש כיף, תודה לך שאול אמסטרדמסקי ותודה לכם ולכן שהאזנתם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments