חיות כיס - פרק 319: לצבא גדול דרושים לוחמים
- אורית ליפקין
- 7 days ago
- 19 min read
איך הפך צה"ל לצבא שמגייס חיילי מילואים באמצעות מודעות דרושים, מיהם האנשים שנענים למודעות האלה והאם הם עושים זאת מסיבות כלכליות, ומה זה אומר על מודל צבא העם והאם ייתכן שהוא הגיע לסוף דרכו?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/05/2025.
[חסות]
קריינית: אתם מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
אלון: היי, אני אלון אמיצי, ואתם על "חיות כיס". בדצמבר 2023, אחרי חודשיים של צו 8 בהם הגדוד שלי שירת בהגנה בצפון, קיבלנו בשורה: "הולכים הביתה".
[מוזיקת רקע]
זה קרה כמו שדברים לפעמים קורים בצה"ל, מהרגע להרגע. בימים שלפני אנחנו שיפרנו עמדות, התכוננו לשהות ארוכה בשלג, ואפילו הימרנו בינינו אם נחגוג שם רק את פורים או גם את פסח. לא דמיינו שאנחנו אפילו קרובים לסוף, ואז פתאום נזרקנו חזרה לאזרחות באותה פתאומיות בה גוייסנו. אני זוכר שאפילו עשו לנו אירוע מהסוג הזה שצה"ל מתמחה בו - "כיף ללא כיף כזה" - קצת משחקי כדור, מוזיקה, על האש, והיה שלט גדול שמברך אותנו על "סוף מלחמת חרבות ברזל", וזה היה נראה כמו האבסורד הכי גדול בעולם.
דצמבר 2023, כן? כשעוד בקושי התחיל התמרון במרכז הרצועה, והרבה לפני שהתחיל התמרון בלבנון. סוף חרבות ברזל? אמנם לחזור הביתה היה אמור להיות התגשמות חלום, אבל זה לא הרגיש נכון. לא ככה. הרגשתי שלא סיימנו שום דבר. שעדיין יש מלחמה, ואיך אני יכול להיות בבית כשחברים שלי נלחמים? אבל מה אני אעשה? צה"ל גייס את הגדוד שלי, וצה"ל שחרר אותו. הדרך היחידה שלי להמשיך ולהילחם זה איכשהו להגיע ליחידה אחרת שלא שוחררה. אבל איך עושים את זה?
הייתי מתוסכל ובאמת אובד עצות, עד שיום אחד הגעתי לקבוצה בטלגרם שקראו לה "דרושים למילואים". זה היה גיוס באופן שלא הייתי רגיל לראות בצה"ל. לא פורמלי, נטול בירוקרטיה, כמעט מקצועי לחלוטין. אפילו המודעות נוסחו כמו מודעות "דרושים" רגילות לכל דבר.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[ברקע קולות תיפוף צבאי]
קריין: [מקריא] "לסיירת רב זירתית דרוש מפקד צוות ניוד. דרישות: רובאי 012, ניסיון מבצעי בעזה או ביו"ש, יחסי אנוש מעולים ויכולת לעבודה תחת לחץ. קצת עלינו: צוות ניוד מגובש ומקצועי בסיירת מתמרנת. תנאי שירות: יציאות בהתאם לצרכים המבצעיים".
קריינית: [מקריאה] "לסוללת תותחנים במערך הקני הפעילה בעוטף עזה דרושים: סמפי"ק, סמק"ש, מ"ט וקשר. דרישות סף: קורס מ"ט או קורס מפקדים במגמות המפי"ק. קצת עלינו: הצוות הוא מעורב, גם נשים וגם גברים מתקבלים אצלנו באהבה".
אלון: והיה שם באמת כל תפקיד. לוחם, קשר, חובש, צלף, שליש, קב"ן, קמ"ן, ליטרלי הכל. אז יצאתי לחיפוש והתחלתי לשלוח קורות חיים. היו נפילות, היו חוסר התאמות, ממש כמו כל הליך חיפוש עבודה. אבל בסוף התקבלתי, ויצאתי שוב להילחם.
[מוזיקת רקע]
אני יודע שהסיפור הזה אולי נשמע לכם קצת אבסורדי. שנה וחצי לאחר תחילת המלחמה, כמעט כל מילואימניק ומילואימניקית נשחקו עד תום, עם מאות ימי מילואים ולחימה של סבב אחר סבב ללא סוף נראה לעין. אחוזי ההתייצבות צונחים, אנשים בקושי מצליחים להגיע כשכן קוראים להם, אז מה פתאום להתנדב לסבב שאתה לא חייב להיות בו? אבל אז זה היה מאוד הגיוני מבחינתי. והאמת היא שגם היום הקבוצה הזאת ורבות אחרות כמוהה פעילות באותה מידה, אם לא יותר.
יחידות בצה"ל עדיין פונות לוואטסאפ, לפייסבוק ולטלגרם כדי למלא את שורותיהן, וזה עדיין עובד. עדיין יש לא מעט אנשים שמגיעים מיוזמתם, בזמן שהם היו יכולים להישאר עם המשפחות שלהם בבית. אז השבוע ב"חיות כיס" - "הלינקדאין של צבא המילואים". איך צה"ל התחיל לגייס כמו חברה פרטית? מי הם האנשים האלה ששולחים קורות חיים כדי לזכות בעוד סבב מילואים? והאם זה אומר שצבא העם הופך להיות בפועל צבא מקצועי?
[מוזיקת רקע מסתיימת]
בנימין מכפר אדומים עובד בעסק המשפחתי, הוצאת הספרים של אבא שלו. בנוסף, הוא עצמאי שמנהל עסק של ספורט אתגרי. אבל בשנה וחצי האחרונות הוא עוסק רק במקצוע אחד - לוחם.
בנימין: בן 37, נשוי פלוס שלוש, נשוי להדס. הייתי, נראה לי, בחמש יחידות שונות לאורך המלחמה, והיד עוד נטויה.
אלון: הסיפור של בנימין מתחיל לא כל כך שונה משלי. הוא שוחרר בדצמבר 2023 לאחר לחימה אינטנסיבית בצפון רצועת עזה.
בנימין: גם לי… לי היה קשה עם השחרור. לא הבנתי איך פתאום משחררים אותנו בתחילת המלחמה. ואז אני המשכתי לנסות לחפש מקומות. התקשרתי לכל מיני חברים, שאלתי אם צריך. בהתחלה לא הצלחתי.
אלון: ואז בנימין נחשף ל"דרושים למילואים". יש אמנם קבוצה אחת עם השם הזה שנהייתה מאוד פופולרית, אבל היא לא היחידה. יש מגוון קבוצות במגוון פלטפורמות. ובתחילת הלחימה שוק הגיוסים למילואים היה רותח.
אני לא יכול להגיד לכם מה היה יותר חזק, הרצון של צה"ל לקלוט עוד חיילים או הרצון של אזרחים להתגייס. בנימין רק היה צריך לשלוח קורות חיים ולנסות להגיע למקום שיתאים לו. עכשיו אתם בטח מדמיינים שכל יחידה בצה"ל שרואה לוחם כזה נחוש ומנוסה כמו בנימין, שמגיע וממש אומר לה: "היי, אני רוצה להיות פה, אפילו שאני לא חייב", ישר תיקח אותו. אבל הסיטואציה הייחודית הזו, בה יחידות שהן לא סיירת מטכ"ל או טייס, ממש החטיבות של צה"ל הגדול, עושות ראיונות וממיינות מועמדים, הובילה לכך שגם הם פתאום יכלו להחליט מי בא להם ומי לא.
בנימין: הם עשו איזה ראיון טלפוני, פעם אחת אפילו נסעתי לראיון, ממש כמו ראיון עבודה. ואז אומרים לך אם רוצים שתבוא או שלא מתאים להם. היה מקום אחד שבהתחלה אמר לי לא, ואז אחרי שבועיים הם התקשרו אליי ואמרו לי "טוב תקשיב, בכל זאת אולי אם אתה יכול לבוא אנחנו נשמח". ואז כן הצטרפתי אליהם.
אלון: וככה בנימין עבר במהלך התקופה הזאת בין יחידה ליחידה, ועשה סך הכל 363 ימי מילואים. זה כמעט שנה נטו של רק מילואים. ואתם בטח חושבים לעצמכם מה שאני חשבתי לעצמי כשדיברתי עם בנימין: "מה קורה פה?". לבנימין יש שלושה ילדים קטנים. האחרונה נולדה ממש לפני חודשיים כשהוא היה בעזה. אז איך המשפחה שלו קיבלה את זה שאבא הולך, מתוך התנדבות, להילחם שוב ושוב כשהוא לא חייב?
בנימין: לאשתי היה לה קצת קשה עם זה שאני עוד הפעם יוצא. אני חושב שהיא שמחה במקום מסוים שאני כן מתנדב, שאני עושה משהו טוב. הילדים מתגעגעים. כשאני חוזר הם… הבן הגדול שלי, הוא לא כזה גדול, הוא בן ארבע וחצי, אז הוא אומר לי: "אבא, יש לך עוד ארבעה ימים במילואים, זהו, נגמר" [צוחק], אבל הם בסדר. אני חושב שזה הרבה מה משדרים גם בבית. עכשיו, אם אני משדר בבית, ש"בסדר, אבא נסע למילואים, הוא יחזור", אז אני חושב שזה אחרת.
בסבב הראשון שיצאתי, אז הייתה לי שיחה עם אשתי, אמרתי לה: "תקשיבי, יכול להיות שאני לא אחזור". כאילו, בואי נשים את זה על השולחן. אז השאלה היא - מה היא משדרת להם? אני חושב שהיא לא משדרת להם את הפחד. "אבא הלך לשמור קצת על המדינה והוא יחזור".
אלון: תשמע, אני באמת בשוק, אחרי שיחה כזאת, אחרי שאתה מסיים עוד סבב וחוזר, ברוך השם, טפו טפו טפו, ב-one piece, איך אומרים שאני שוב הולך? שאני התנדבתי שוב ללכת?
בנימין: אני רואה את ה… את ה-ללכת עוד הפעם, את ההתנדבות עוד הפעם ככבוד. כאילו, אני בסוף, אני שמח להיות חלק מזה, ולקחת חלק. זה כבוד, אני חושב.
[מוזיקת רקע]
[הקלטה - שיחת טלפון]
דובר: "אלדד היקר, צהריים טובים, מה שלומך?"
אלדד: "תגיד לי צדיק, זה ש… היהודי ששלחתי לך, היהודי שהיה חייל בודד. אני מכיר את ההורים שלו דרך הקהילה שלי, אמריקאים מקטמון. הבן אדם עוד לא שובץ לחטיבת מילואים, והוא רוצה להיות אלכסנדרוני. האם יש אפשרות למשוך אותו אלינו? חייל מצוין, חייל רציני, תותח".
אלון: אתה מקבל הרבה הודעות כאלה?
אלדד: כן, או מאנשים אחרים או מהאנשים עצמם.
אלון: אתה בעצם כמו מגייס בהייטק?
אלדד: כן, רק בלי הכסף והתנאים. [מחייך]
אלון: אלדד הוא שחקן באזרחות. הוא למד באוניברסיטת תל אביב, ולאחר שסיים את התואר, הוא התחיל את המלאכה המפרכת של אודישנים וניסיונות להתקבל את תפקידים.
אלדד: כל פעם הייתי מציג את עצמי במסגרות, הייתי אומר: "אני אלדד ואני שחקן, מה שאומר שרוב הזמן, אני עובד לא במקצוע שלי". [מחייך]
אלון: את השנה וחצי האחרונות אלדד הקדיש למקצוע הצבאי שלו - שליש, ש-למי שלא דובר צה"לית שוטפת, זה אומר אחראי כוח אדם. במקרה של אלדד מדובר בגדוד חי"ר של יוצאי חטיבת גולני.
גם כעת, כאשר הגדוד לא מגויס, הוא מקדיש את רוב זמנו להכנות לקראת הצו הבא שלהם ביוני. מי שלא משרת ביחידה כזו במילואים, אולי יכול לתהות - מה כבר מצריך כל כך הרבה זמן, הרי שולחים צו 8, אומרים להתייצב, ואנשים מתייצבים, לא?
ובכן, במילואים זו סיטואציה הרבה יותר מורכבת ואנושית מאשר בסדיר. במיוחד כשלא מדובר בסבב הראשון. כוח האדם שחוק. כל אחד חווה את המשבר שלו, בין אם זה בעבודה, בעסק, במשפחה, בזוגיות. זה כבר לא מובן מאליו שכולם יגיעו. אנחנו יודעים שאחוזי ההתייצבות הם כבר לא אלו שהיו בשבעה באוקטובר. המאמצים של אלדד מתמקדים בניסיון למקסם את אחוזי הגעה למילואים, תוך כדי התחשבות בחיים האזרחיים של החיילים.
אלדד: יש פגיעה, צריך להגיד את זה. גם יש פגיעה בחיים האזרחיים כשאתה איש מילואים, והמטרה של הגדוד היא למזער את הפגיעה. לא מזמן התפרסם… התפרסמה כתבה על איזה מישהו שיצא לירח דבש, וכשהוא חזר הוא גילה שהוא עריק. זה היה סבב חמישי, הוא התחתן וחזר מהירח דבש והוא עריק. וכאילו, ברור שזה דבר, שזה דבר שהיה יכול להיפתר ברמת הגדוד, ולא היה צריך בכלל להגיע לכותרות, והוא בכלל לא צריך להיות עריק.
[מוזיקת רקע]
אלון: כל מי ששירת בצה"ל, אפילו דקה, יודע שאף פעם לא כדאי להסתמך על דברים שאמורים לקרות. כי הנה מה שאמור לקרות: יחידות המילואים של צה"ל מקבלות את כוח האדם שלהן מהצבא הסדיר. זה קורה באופן כמעט אוטומטי. כמו שיחידה בצה"ל לא צריכה ללכת לחפש מאיפה היא מביאה אוכל או תחמושת, אלו מגיעים אליה, ככה היא אמורה גם לקבל כוח אדם.
כאשר חייל משתחרר הוא הולך לאחד משלושה מסלולים. אחד, שיבוץ קבוע ביחידת מילואים. שניים, שיבוץ במאגר מילואים, כלומר לא ביחידה מסוימת, אבל השם שלו או שלה רשומים במערכת כרלוונטים לשירות מילואים במקרה הצורך. אנשים כאלו לרוב יקַראו רק במקרה חירום. והמקרה השלישי הוא פטור ממילואים. זה יכול להיות ממגוון סיבות: פרופיל רפואי, תפקיד מסוים שאין בו צורך במילואים, או פשוט, אנשים לפעמים נופלים בין הכיסאות. השיבוצים האלה אמורים להתחשב בדרישות כוח האדם של יחידות המילואים. כלומר, אם לגדוד בחטיבה 4 חסרה מחלקת מרגמות, אז צה"ל אמור לקחת מחלקת מרגמות שמסיימת עכשיו שירות סדיר, ולשבץ אותה בגדוד של חטיבה 4. וזה מה שאמור לקרות בזמן שגרה.
בחירום, אספקת כוח האדם ליחידות מילואים אמורה להתבצע בקצב הרבה יותר גבוה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אלדד: בוודאי שבמלחמה גילינו שהדברים הם לא כמו שהם בתרגול. זאת אומרת, אם בתרגול תמיד אומרים לך, לפני המלחמה נגיד תמיד היה, אומרים שיש תגבורות כוח אדם שיורדות באופן מסודר, ואחרי ש… אם חיילים נפצעים לך אז אתה מקבל אחרי זה תגבורות כוח אדם, זה גילינו כבר מזמן שאין. ויש הרבה אנשים שבסדיר היו בשבעה באוקטובר, וחוו את מה שהם חוו ומגיעים עם המטען הזה וחלקם לא כשירים למילואים.
אלון: ואז באזור נובמבר התחילה לרוץ שמועה בין אנשי השלישות בצה"ל, שיש כל מיני קבוצות של דרושים למילואים. שיש בהם אנשים שעשו בעברם שירות חובה, ומכל מיני סיבות כרגע לא משרתים באף יחידה, אבל יש להם להט גדול לחזור ולשרת. ובאמצעות כל מיני נהלים ששלישים מכירים, אם הם מוצאים מועמדים טובים שמביעים רצון להתנדב, אז הם יכולים לגייס אותם ליחידה בלי הרבה בירוקרטיה. אלדד החליט שהוא הולך לנסות בעצמו.
אלדד: נגיד סתם הייתי צריך אליי חיילים לשלישות. ואז פרסמתי שם, ותוך פחות מ-24 שעות, הוואטסאפ שלי התמלא ביותר מ-120 פניות, שזה היה מטורף. בסוף הצלחתי רק לבן אדם אחד ממש לענות, ועד היום הוא איתנו, נועם היקר [מחייך], ובאמת זה היה "רכש מצוין" נקרא לזה.
אלון: ביחידה של אלדד ראו כי טוב, וכמו הרבה יחידות אחרות בצה"ל, התחילו לגייס באותה הדרך גם לתפקידים בחזית.
[פונה אל אלדד] גייסת לוחמים?
אלדד: כן, למרות שלוחמים ניסינו שיגיעו דרך, בעיקר דרך מפקדים או דרך חבר מביא חבר. ראינו שזו שיטה שעובדת הרבה יותר טוב, מאשר לוחמים שמגיעים אליי ישירות. כי היה לנו גם כל מיני נפילות עם דברים כאלה.
אלון: מה הכוונה נפילות?
אלדד: אני חושב שאנשים היו מאוד מאוד להוטים להצטרף ולשרת, אבל לא בהכרח הבינו… היו לי כמה מקרים של אנשים שכאילו, רצו ודחפו להגיע אלינו, וכשזה הגיע, רגע האמת, והם כבר… הצלחנו לנייד אותם אלינו לגדוד ולהביא אותם, אז פתאום היה איזה רגליים קרות והם התחרטו.
אלון: כן, לפעמים הרעיון של להצטרף ללחימה יותר קוסם מהמציאות עצמה. השיטה החדשה הזו של לגייס לוחמים ישירות, מבלי להתעסק עם המערכת הצה"לית הגדולה, אומנם הייתה הרבה יותר מהירה, אבל זה היה ברור שצריך למצוא דרך טובה לסנן, גם עבור היחידות וגם עבור המועמדים, כי לשני הגורמים היה אינטרס להיראות אטרקטיבים, גם במחיר עיוות האמת.
אתן לכם דוגמה. קרה לכם אי פעם שחיפשתם נגיד עבודה בהייטק, ונתקלתם במודעה של חברה שהשתמשה בכל מיני buzzwords כאלה כמו "טכנולוגיה מתקדמת" ו"עולם ה-טק", רק כדי לגלות שבתכל'ס מדובר בחברת טלמרקטינג שמשלמת שכר מינימום? אז דברים כאלה יכולים לקרות עכשיו גם בצה"ל.
בנימין: אני התגייסתי כדי להיות לוחם, וגם כל ההתנדבות שלי, אני רוצה להיות לוחם.
אלון: זה שוב בנימין, לוחם מכפר אדומים.
בנימין: הגעתי ליחידה שאמרו לי שאנחנו נלחמים, אנחנו הולכים למבצעים, עושים כל מיני דברים. אני באמת חשבתי לרגע שאני הגשמתי חלום [מחייך] והגעתי לימ"מ, אבל זה לא היה.
אלון: וכמובן אם אי פעם ראיתם מודעה שבה דרשו איזה שנת ניסיון אחת יותר ממה שיש לכם, או ידע באיזושהי תוכנה שאתם עדיין לא מכירים, אבל בסדר אתם כבר תלמדו, אז אולי תוכלו להתחבר גם לסיפור הזה.
אלדד: היה לנו אפילו איזה מישהו אחד שבאמת, שם היה איזה משהו מוזר, איזה מישהו שהיה צלף, לכאורה, ואז הוא הגיע ופתאום החבר'ה ממחלקת צלפים, משתמשים בכל מיני ביטויים וקולטים שהוא בכלל לא מכיר את הביטויים האלה.
ואז היה להם עוד איזה מקרה אחד ספציפי איתו, שכאילו היה ברור פתאום שהוא לא יודע מה הוא עושה, ואז הסתבר שהוא ממש רחוק ממה שהוא תיאר, וסיימנו את הסיפור הזה אצלנו, וגם למדנו לקח, ממש לבדוק את הפרטים של האנשים לפני. כי מרוב להיטות לשרת ולהיות חלק וכזה, אז אנשים גם מגזימים.
אלון: גם אם הם לא מערבבים את קורות החיים שלהם, לוחמים זה משהו שהוא מאוד מורכב לגייס ב… בואו נקרא לזה בבודדים. בהרבה מהיחידות הצה"ליות, המחלקות מורכבות מאנשים ששירתו יחד בסדיר. כלומר, נגיד אני התגייסתי באוגוסט 10', ושובצתי יחד עם עוד מגויסים למחלקה מסוימת. אז כשאנחנו נשתחרר, אנחנו נקלט כמחלקה שלמה ביחידה. ממש תהיה מחלקת "אוגוסט 10'". בשיטה החדשה הזו של גיוס לוחמים בפינצטה כדי להשלים חוסרים, עלולה להיווצר בעיה במה שנקרא "אורגניוּת".
בנימין: בעצם המונח אורגניות זה שהלוחמים יכירו אחד את השני, שאני אדע מה השני הולך לעשות.
אלון: זה שוב בנימין, לוחם במילואים.
בנימין: אנחנו באמצע קרב ואנחנו נכנסים לבית, אני רוצה לדעת מה הצמד שלי, מה הצמד השני יעשה, כי אני יודע שאני נכנס לאנשהו, אז אני לא רוצה שהצמד שלי ייכנס אליי ובטעות יירה בי, או שיהיה לנו בסוף נקודה שלא רואים.
אלון: אורגניות זה דבר שנבנה לרוב בסדיר, או לפחות באימונים במילואים. זה כמו קבוצת כדורסל שהתאמנה כל כך הרבה פעמים ביחד, שהם כבר יודעים מה הם עושים בכל תרחיש, איפה כל שחקן צריך להיות על המגרש, ואיך להגיב במקרה שמשהו קורה. אבל כמו הרבה דברים במלחמה הזאת, לרוב עובדים עם מה שיש, ולפעמים עדיף לשלוח מחלקה עם כמה לוחמים לא אורגנים, מאשר מחלקה שחסרים באנשים.
[מוזיקת מעבר]
אז מה באמת מניע אדם פתאום להתנדב למילואים? הסיבות מגוונות כמו המתנדבים עצמם, ואפשר לשבץ אותן על מעין ציר מדומיין, שבקצה אחד שלו אידיאולוגיה, ובקצה השני כסף קל. בואו נתחיל עם האידיאולוגים.
בנימין: אחת הסיבות שאני מתנדב לעוד מילואים וחוזר פעם אחרי פעם, זה כי אני יש לי עדיין איזה משהו שאני… שלא סגור אצלי, ואני אולי אפילו קצת כועס על עצמי, שבשבעה לאוקטובר לא קמתי והלכתי דרומה לעזור. לא פעלתי, לא עשיתי את הפעולה של לבוא, לקום וללכת. אז עכשיו בעצם מה ש… כל המילואים האלה שעשיתי, אני אומר: "טוב, יש לי את היכולת, יש לי את הרצון, יש לי את האנרגיות, אני קם ואני הולך", גם שזה לא בהכרח נוח לי.
אלון: בנוסף לאידיאולוגים, יש כאלה שגם מעוניינים ביוקרה החברתית. אנשים שרוצים להצטרף למשהו גדול מהם, להיות חלק מהעם. אנשים שמרגישים איזשהו פספוס, שהם לא נקלטו ביחידת מילואים מלכתחילה.
אלדד: יש המון פעמים, לכל האנשים האלה ש… נגיד אם עכשיו יגיע אליי מישהו, אז רוב הסיכויים שיש שם איזה משהו, יש איזושהי בעיה לגייס אותו.
אלון: זה שוב אלדד, שליש במילואים.
אלדד: בגלל זה עד עכשיו, שזה כבר יותר משנה אחרי תחילת המלחמה, הוא עדיין לא מגויס. גם הצבא הוא מאוד קפדן בדברים האלה, כאילו יש דברים שהם, שזהו, ברגע שלבן אדם יש איזה כוכבית ברקורד שלו, אין, אתה לא תוכל לגייס אותו. באיזה שיח מקבוצת קב"נים, של 200 קב"נים, עלה שאף אחד לא הצליח לחזור מה… מפרופיל 21. ויש עוד כל מיני דוגמאות בעולם הרפואי. גם דברים פליליים או כל מיני כוכביות פליליות, או רישומים משטרתיים כאלה, זה מניעה, אבל זה דווקא פחות.
אלון: ויש גם עוד משהו שקצת פחות נעים לדבר עליו, וזה הגורם הכספי.
[מוזיקת רקע]
כדי להבין את הגורם הכספי, צריך להבין איך צה"ל מתנהל כספית בשגרה, ואיך הוא מתנהל בחירום. צה"ל אמנם ידוע כגוף גדול ובזבזני במאקרו, אבל כשמסתכלים במיקרו, הרבה מאוד יחידות מתנהלות בחיסכון בשגרה. מה זה אומר? הן צריכות לשים לב כמה תחמושת יורים באימונים, בכמה דלק משתמשים, וכמה ימ"מים מנצלים.
מה זה ימ"מים? ימ"מים הם ימי מילואים. וימי מילואים זה דבר יקר. צה"ל משווה לכל מילואימניק את השכר שהוא מקבל באזרחות, עד לתקרה של 50 אלף שקל בחודש. וזה אומר שלגייס המוני מילואימניקים עולה הרבה מאוד כסף. עד השבעה באוקטובר, צה"ל השתדל להשתמש בכסף הזה בצורה מאוד מבוקרת. כלומר, מצד אחד לשמור על כשירות של אנשי המילואים, ומצד שני, לא לבזבז עליהם המון כסף. במלחמה, כמובן, הכול השתנה. הברז נפתח בכל התחומים - תחמושת, דלק וגם ימ"מים.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אלדד: נגיד במסגרת הכנות לתעסוקה, אתה עושה איזושהי טבלה שהיא אמורה לתת לך צפי של ימ"מ שבו אתה תהיה עם זה. והיו מעלים מג"דים למשפט, והיו קונסים יחידות וחטיבות על חריגה בימ"מ. ואז ברגע שבתחילת המלחמה לא היה את החשבון הזה של ימ"מים, אז יכולת להתנהל הרבה יותר בחופשיות, ולאור הזיכרון של החיים הקודמים האלה [מחייך], זה היה בזה משהו הרבה יותר חופשי ומשחרר.
אלון: ובאיזשהו מקום הימ"מים האלה נהיו תמריץ עבור מילואימניקים מכל מיני סיבות. סיבה אחת היא מענקים. בנוסף לתגמול הרגיל על מילואים, צה"ל גם מחלק כמה מענקים בשנה למילואימניקים, שחלקם נעשים בשיטת מדרגות על בסיס מספר ימי המילואים שעשית. ככה שאם למשל חסרים לך רק עוד כמה ימים כדי לעלות מדרגה במענק, אז זה לגמרי יכול להכניס בך קצת רוח התנדבות.
אלדד: בהחלט יש לפעמים שאנשים אומרים לך: "תשמע, חסר לי יומיים פה למענק וחסר זה", או סתם נגיד מול מוסדות אקדמאים אנשים צריכים עוד יומיים להתחשבות בתואר וכולי.
אלון: סיבה נוספת היא משהו שאני לא בדיוק רוצה לקרוא לו פרצה בחוק, אבל זה מצב שאני לא בטוח שכולם נערכו אליו. זה קצת מסובך, אז תהיו איתי.
[מוזיקת רקע]
לפי החוק, אם יוצא יום שבו צה"ל מדווח שאני במילואים, אבל מאיזושהי סיבה הגעתי בסוף באותו יום גם למשרד ועבדתי בעבודה האזרחית שלי, אז במקרה הזה אני אקבל שכר כפול. צה"ל ישלם למעסיק שלי עבור יום המילואים הזה, כמו על כל יום רגיל אחר, ובמקביל, גם המעסיק שלי ישלם לי על יום העבודה, כי באמת הגעתי בסוף למשרד ועבדתי.
זאת נשמעת לכם אולי סיטואציה מוזרה או חריגה, אבל היא לא כזאת חריגה כמו שאתם חושבים. יש למשל מקרים שבהם יחידות צריכות אנשים רק למשמרות, אפילו למשל משמרת לילה. ואז אם אותו חייל רוצה ללכת לעבודה בבוקר אחרי משמרת הלילה שלו, זו החלטה שלו. חוץ מזה, במילואים יש גם ימי חופשה שבהם אתה עדיין טכנית נחשב במילואים.
למשל, נגיד שהייתי עכשיו חודש בעזה ויצאתי ליומיים הביתה, אז היומיים האלה יחשבו לי ימי מילואים. ואם כנגד כל ההיגיון הבריא, ביומיים חופש שלי החלטתי ללכת לעבודה, אז אני אקבל שכר כפול. מה שחשוב להבין מכל זה, הוא שימ"מים הפכו להיות בעצם סוג של כלי בידי היחידות, שבאמצעותו הם יכולים "לקנות", במרכאות, חיילים.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אלדד: מישהו אמר לי לא מזמן ש"ימ"מים זה הביטקוין החדש" [מחייך]. זה נהיה איזשהו מטבע שסוחרים בו, אבל עדיין צריך לשמור על איזשהו ערך של הדבר הזה, ולא להיות קלים מדי על ההדק. גם הצבא מבין את זה. זאת אומרת, גם את הצורך שלנו, כן, להשתמש בזה כאיזה שהוא משהו שעוזר, כן, לרתום את האנשים, ויחד עם זה, כן שיהיו מנגנוני בקרה על בזבוז ועל מקומות שבהם משתמשים בזה לא לצורך, וזה אתגר.
אלון: ויש ללא ספק יחידות שהבינו שהימ"מים זה מטבע, ועשו בזה שימוש שאפשר אולי לקרוא לו קצת מופרז. כמה חודשים לאחר תחילת המלחמה, בין מודעות הדרושים לקציני מטה, לוחמים, צלפים, מ"פים, מ"מים, פתאום החלו להופיע גם תפקידים קצת יותר, בואו נגיד, מגוונים:
[ברקע קולות תיפוף צבאי]
קריין: [מקריא] "לפלס"ר חי"ר דרוש תורן מטבח. כישורים נדרשים: אחריות ורצינות, יכולת עבודה עצמאית. ידע וניסיון במטבח - יתרון. תנאי שירות: שבוע שבוע".
קריינית: [מקריאה] "ליחידת תותחים דרוש מציל. כישורים נדרשים: תעודת מציל אזרחי, ניסיון רלוונטי, אחריות ורצינות. תנאי שירות: גיוס ליום אחד, שלישי הקרוב באזור נחל הקיבוצים. שירות מ-10:00 עד 15:00".
אלדד: יש קבוצת שלישים במילואים, ואז יש לנו קבוצה של איזשהו פורום של הדבר הזה, ומישהו שלח: "דרוש אומן גרפיטי לציור על מכולה, בימ"מ" [מחייך]. כאילו, זה באמת מטבע שסוחרים בו, לכל מיני צרכים. עכשיו, מי קובע מה לגיטימי ומה לא? זה גם שאלה, זה מצחיק. כי פה יש אחריות לשלישים, נגיד, לעמוד בפרץ, ואז גם אתה רואה על עצמך, כאילו, אני גם, אני אומר בכנות, יש דברים שגם אני לא עומד בפרץ שלהם, או שכשהם מגיעים… שיש דברים שיכול להיות שמהצד אני אגיד: "וואי, באמת, לא הגיוני שייתנו על זה ימ"מ", פתאום אתה מוצא שאתה כן נותן על זה ימ"מ, כי אתה מבין איזה שהם כללים אחרים פתאום של המשחק, שאתה חייב להתנהל בתוכם.
[מוזיקת רקע]
אלון: בעצם, מה שקורה כאן מתחת לאף שלנו, הוא מעין חצי מימוש של משהו שמדברים עליו כבר שנים: צה"ל מגייס אזרחים למגוון תפקידים לא באמצעות גיוס חובה, אלא כמו כל חברה אזרחית אחרת, עם משכורת הולמת שמושכת אליו מועמדים איכותיים. ואנחנו יודעים איך קוראים למודל כזה: "צבא מקצועי".
עפר: אי אפשר להרכיב על צבא העם צבא מילואים מקצועי. זה לא עובד ככה, זה בלתי אפשרי.
אלון: זה עפר שלח, לשעבר חבר כנסת ב"יש עתיד", וכיום ראש תוכנית מדיניות ביטחון לאומי במכון למחקר לביטחון לאומי.
עפר: אני כתבתי ספר שבחן את הבעיות במודל צבא העם אל מול האלטרנטיבה של צבא מקצועי, ספר שנקרא "המגש והכסף", יצא כבר בשנת 2003. אז אני עוסק בזה למעלה מ-20 שנה, מתוכן 6 שנים הייתי יו"ר ועדת המשנה של תפיסת הביטחון ובניין הכוח, בוועדת החוץ והביטחון.
אלון: הגעתי לעפר שלח מתוך מחשבה שאולי הוא יתמוך במעבר של צבא המילואים לצבא מקצועי. אולי צה"ל, לא בכוונה, יצר איזושהי סיטואציה מכוח הנסיבות, בלי איזשהו הליך מסודר, בה הוא מפריד בין שני הצבאות - צבא הסדיר הוא גיוס חובה בתנאים מסוימים, וצבא המילואים הוא צבא מקצועי בשכר תחרותי. ואולי ככה זה צריך להיות. אבל לדעתו של עפר שלח זה אסון מתגלגל.
עפר: בואו נגיד את סיבת השורש של הדבר הזה. המילואים היו פתרון מאוד נכון ומאוד יעיל, לצורת הלחימה ותפיסת ההפעלה של צה"ל, במלחמות גדולות, קצרות והחלטיות. מפני שאתה, במכה אחת, מרחיב את צה"ל פי כמה וכמה, אתה מביא ללחימה חיילים שהם כשירים ומוטלות עליהם משימות, שהן זהות לאלה של החטיבות הסדירות, אבל זה כשאתה מחזיק אותם לתקופת זמן קצובה ומשחרר אותם.
המלחמה הזאת היא מלכתחילה מנוהלת בצורה שהופכת את המילואים, ואם אנחנו מסתכלים על זה אך ורק בהיבט של היעילות הצבאית, ברמה מסוימת מנכס לנטל, מפני שחייל המילואים הוא מאוד מאוד יקר, הוא עולה פי ארבע או חמש, תלוי איך אתה מחשב את זה, ובמונחים מסוימים אפילו יותר, מהחייל הסדיר. ואם אתה משתמש בו ל-200-250 יום בשנה, שנה אחת ועוד שנה, אתה מייצר צבא שהוא מאוד מאוד יקר. וכמובן זה… עד עכשיו דיברתי רק על עלות ישירה, ולא על הנזק שנגרם למשק והנזק שנגרם לחברה, ועלות של זה למשפחות המילואים, וכן הלאה.
אלון: מדיניות הברז הפתוח של הימ"מים הובילה לחריגה של כעשרה מיליארד שקלים בהוצאות של צה"ל על כוח אדם ב-2024. משרד האוצר בתגובה ניסה לעבוד עם צה"ל ומשרד הביטחון כדי לרסן את ההוצאות שלהם. הוא הציע לקבוע רף חדש למה נחשב יום מילואים, לשנות קריטריונים הקשורים ברמת הפעילות של היחידות השונות, ואפילו לקצץ במענקים.
עכשיו, אולי אפשר ללכת לאיבוד פה בסיפורים על מתנדבים, ואנשים שרק מחפשים ללכת למילואים, אבל כשמסתכלים על התמונה המלאה, המצב שונה לחלוטין. צבא המילואים שחוק. אחוזי ההתייצבות יורדים מסבב לסבב. הדרך היחידה שרואים בממשלה כדי להגדיל את כוח האדם, היא להאריך את השירות הצבאי הסדיר לאלו שגם ככה משרתים.
אבל היא לא מתכוונת לגייס לצה"ל אוכלוסיות שעד כה לא גויסו, בעיקר הציבור החרדי. וזה לא רק יוצר מחסור בכוח אדם, זה גם יוצר תסכול בקרב הרבה מאלו שכן משרתים.
[פונה לעפר] אוקיי, אני רוצה עדיין להמשיך להציע לך את הרעיון הזה של צבא המקצועי. [מחייך]
עפר: אתה יכול להמשיך להציע, אני לא אקבל אותו. כן?
אלון: נגיד עכשיו יש לנו סיטואציה שבה חלק מאוד גדול מהעם לא מתגייס.
עפר: כן.
אלדד: וזה יוצר איזושהי תחושה של חוסר שוויון. דווקא אם זה היה מודל התנדבותי, שגם מתוגמל בשכר הולם, זה לא היה מאפשר לפתור את הסיטואציה הזאת? כלומר מי שלא רוצה להתגייס…
עפר: מהו שכר הולם? מה השכר ההולם לאדם כדי לסכן את חייו?
אלון: אפשר לשאול את זה בארצות הברית, אפשר לשאול את זה בכל מדינה אחרת בעולם.
עפר: מצוין, אז כשאתה תגיע למספרים האלה, וכדאי לבדוק את המספרים האלה, אתה תקבל צבא שהוא יקר פי אני לא יודע כמה מצה"ל, ועדיין אין לו את המספרים בשביל למלא את משימותיו, כן?
אתה צריך לזכור שארצות הברית או מדינות אחרות, מקיימות חיל משלוח מאוד מאוד קטן, יחסית לחברה האמריקאית, שנלחם רחוק מגבולות ארצות הברית.
ארצות הברית לא נלחמה על אדמתה כבר יותר מ-200 שנה. והצבא הזה, שהוא צבא יקר ומאוד מאוד לא יעיל בהיבטי כוח אדם, מדינה כזו יכולה להרשות אותו לעצמה, ומה גם, שהיא לא צריכה גיוס חובה. במספרים שאתה צריך את צה"ל, אי אפשר להחזיק אותו ואת כוח המילואים, אי אפשר להחזיק אותם בכסף.
הרעיון שאתה מעלה, הוא לא ישים לחלוטין מבחינה כלכלית, כי אני מבקש ממך, איך נשים… מחיר חייל מילואים עולה בממוצע, סדר גודל של 30 אלף שקל לחודש, ואני מדבר רק עלות ישירה, לא כמה עולה בתוך הצבא להחזיק אותו ולהאכיל אותו ושהוא ילחם וכן הלאה.
תבנה לי צבא שהוא לא ב-30, שהוא ב-20 אלף שקל לחודש, שיש בו מספיק חיילים כדי למלא את המשימות שעליהן מדובר. זה להעלות את תקציב הביטחון במיליארדים, כל כולו לכוח אדם.
[מוזיקת רקע]
אלון: את משבר כוח האדם במילואים כבר מתחילים להרגיש לא רק בשטח, אלא גם בפיקוד העליון. לאחרונה פורסם שהרמטכ"ל אייל זמיר מסר לדרג המדיני שיש מחסור גדול בלוחמים, שיקשה עליו לממש את תוכניות הפעולה שלו בתמרון בעזה. ההוצאה הכספית על כוח האדם כרגע בשיאה, אבל כוח האדם עצמו בשפל.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
עפר: יהיה מצב שבו המציאות תפגוש את הצרכים הפוליטיים ואת האספירציות של הדרגים הפוליטיים בישראל ואת קוצר הריאות והמחשבה של הדרג האופרטיבי של הפיקוד הצבאי, שאגב, איננו מבין בסוגיית המילואים דבר וחצי דבר. מאז ומתמיד זה היה. לפיקוד הבכיר של צה"ל שכל כולו סדיר, אין שום הבנה של מה זה איש המילואים, והוא מתייחס לאיש המילואים כאילו איזה משאב בלתי מתכלה, עד שהוא מתכלה לו ביום אחד, והיום הזה הגיע. כמו שהוא קרה ב-83', והביא לנסיגה הראשונה של צה"ל מלבנון, ואחר כך לשנייה ולשלישית, וככה הוא קורה היום בעזה, מפני שלהמשך ניהול המלחמה בדרך הזאת, פשוט אין אנשים.
אלון: ההיסטוריה נוטה לחזור על עצמה, בעיקר כשלא לומדים מטעויות. עפר שלח חווה על בשרו בדיוק את אותו הדבר במלחמת לבנון הראשונה, כאשר היה קצין צנחנים במילואים.
עפר: תראה, ב-83' זה כמעט אחד לאחד מה שקורה היום. עד ספטמבר 82' היינו מגויסים, ניהלנו גם ויכוחים פוליטיים אצלנו בתוך היחידה, אבל על עצם השירות שלנו שם לא הייתה שאלה. עשיתי עוד שתי תקופות מילואים בלבנון. בכל אחת מתקופות המילואים האלה השאלה, אם אנשים יגיעו למילואים, הייתה שאלה שריחפה באוויר.
במקביל מתפתח בצה"ל משבר עמוק בקצונת הקבע, ועם המשבר של המילואים ומשבר קצונת הקבע, צה"ל מתמודד אולי עשר שנים אחר כך.
אלון: אותו משבר נגמר בסוף בצמצום דרסטי בהפעלת המילואים של צה"ל, שכהרגלו עבר מלהגזים בכיוון אחד לכיוון השני. כמות הימ"מים השנתיים שצה"ל הוציא נחתכה בחצי.
מסבבי מילואים אינסופיים בשנות ה-80, צה"ל עבר בשנות ה-90 לעשור בו יחידות המילואים כמעט ולא התאמנו. בהינתן כל האתגרים הביטחוניים שאנחנו עומדים בפניהם כרגע, אופציה כזאת לא נראית על הפרק.
אבל זה גם ברור שהשחיקה הזאת של כוח המילואים לא יכולה להימשך לנצח. גם בגלל ההוצאה הכספית וגם בגלל השחיקה. גם צה"ל וגם הדרג המדיני צריכים לשים לב לבעיה ההולכת ומחמירה הזו, והם צריכים לפעול בזמן.
עפר: הסכנה הגדולה זה שכל מודל כוח האדם של צה"ל יתמוטט באיזשהו רגע נתון, ואז אי אפשר יהיה לתקן אותו מההריסות שלו, או יעלה הרבה יותר לתקן אותו מההריסות שלו, לעומת שינויים שאפשר לעשות בו עכשיו. כבר היה צריך לעשות בו מזמן, שיביאו אותו למקום יותר נכון וימנעו את ההתמוטטות הזאת.
[מוזיקת רקע]
אלון: בימים אלו אנחנו לא רואים שום סימנים של האטה. צה"ל חזר לתמרן ברצועת עזה, וזה בנוסף למשימות שלו בלבנון, סוריה, ויהודה ושומרון. אלדד השליש ממשיך להכין את כוח האדם הנדרש שלו לגיוס הגדוד ביוני. באשר לבנימין…
בנימין: עוד חודשיים אני אמור לחזור לתקופה במילואים עם חבר'ה של בה"ד אחד. סיימנו סבב, האמת, לפני שלושה שבועות. אז הסבב הבא שלנו יהיה עוד הרבה זמן [מחייך], אז אמרתי שאני אחפש איזה משהו ב… בין לבין.
אלון: עכשיו כשאתה מסתכל קדימה, כמה זמן אתה הולך להמשיך בעצם להתנדב כלוחם? מתי אתה רואה את עצמך חוזר לאזרחות ואומר: "סיימתי את הפרק הזה"?
בנימין: אני מקווה שאני אחזור לאזרחות כמה שיותר מהר, כאילו גם בראש. אבל אני לא יודע מתי זה יקרה, באמת. אם לא נסיים את המלחמה, זה כל עוד צריך. אני רוצה להאמין שאני אלך ואתנדב. [מחייך]
[מוזיקת רקע]
אלון: אנחנו צריכים להיות אסירי תודה שיש לנו במדינה הזו אנשים כמו בנימין שרצים להתנדב כדי לסכן את החיים שלהם עבורנו. ואנחנו צריכים להודות לא רק לבנימין ולמתנדבים אלא גם לאלדד ולגדוד שלו ולכל אותם אנשים שעדיין מגיעים למילואים בסבב המי יודע כמה מתוך תחושת שליחות. אבל כמה עוד נוכל להסתמך רק עליהם? כמה עוד נוכל להגדיל את הנטל שהם נאלצים לסחוב לבד? יש לנו בעיה עמוקה, ורק לזרוק עליה כסף? זה לא יכול להיות הפתרון.
אתם האזנתם ל"חיות כיס". העורך שלנו הוא יונתן כיתאין, המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק, עורכת הסאונד היא רחל רפאלי. במערכת "חיות כיס" תמצאו גם את צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי, שתרמו את קולם לפרק הזה. כל הפרקים של "חיות כיס" זמינים להאזנה בכל יישומון ההסכתים.
אנחנו חזרנו מהפגרה שלנו, ונהיה פה כל שבוע ביום רביעי. אני אלון אמיצי, ותודה לכם שהאזנתם.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments