top of page

חיות כיס - הקרב על הליבה | פרק 3 - נשות חיל

עדי רז

איך קרה שהבנות החרדיות דווקא כן לומדות לימודי ליבה ומגיעות להישגים גבוהים, כיצד זה משנה לאט לאט את החברה החרדית - והאם זה ישפיע בסופו של דבר על החברה הישראלית כולה?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/01/2024.

אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

שירה: שומע, שאול?

שאול: כן.

שירה: אחת לכמה שנים משרד החינוך שולח לנו, כתבי החינוך, הודעה חגיגית שבה הוא מציג בפנינו את הישגי התלמידות והתלמידים הישראלים במבחני פיזה הבינלאומיים. זה קרה גם השנה, בדצמבר.

שאול: המילה חגיגית לא מסתדרת לי פה, כאילו, ישראל תמיד יוצאת במקום די מעפן במבחנים האלו, הרבה יותר נמוך מהממוצע.

שירה: נכון, ועדיין, במשרד החינוך לא מחמיצים סיבה למסיבה. השנה למשל חגגנו את העובדה שההישגים שלנו אמנם לא ממש השתפרו, אבל הממוצע במדינות ה-OECD ירד די בחדות.

שאול: סיבה די מוזרה למסיבה, לא?

שירה: אם זה מה שעושה לנו טוב, למה לא? גם ככה קשה.

שאול: כן

שירה: אבל זאת לא הסיבה שאני מספרת לך על מבחני הפיזה. אני מספרת לך עליהם כי השנה, במקום הסיפור הקבוע של מדינה עם פערים מאוד גדולים בין חזקים לחלשים, שמתי לב למשהו אחר בנתונים, משהו שאני מודה שמאוד הפתיע אותי.

שאול: תני לי את זה.

שירה: איפשהו לקראת עמוד 30 במסמך עמוס הנתונים שמשרד החינוך הוציא, הופיעו ההישגים של הבנות. בערך 6000 תלמידות ותלמידים ישראלים נבחנו במבחני פיזה האחרונים.

שאול: אוקיי.

שירה: מתוכם בערך 600 תלמידות חרדיות שלומדות ב-19 בתי ספר חרדים. ומה אתה יודע, שאול, בקריאה ובמתמטיקה, ההישגים של הבנות החרדיות גבוהים מאלה של הבנות שלומדות בבתי ספר הממלכתיים דתיים וגם בבתי הספר הממלכתיים. התלמידות החרדיות הגיעו במקום הראשון.

שאול: במדעים, התלמידות החילוניות אמנם עקפו את החרדיות, אבל החרדיות לא הגיעו למקום האחרון. ההישגים שלהן היו יותר גבוהים מאשר של התלמידות בחינוך הממלכתי דתי.

שירה: נכון, ותודה, שאול, זה לא מה שציפית לראות נכון.

שאול: אני מודה, שירה, זה לא מה שציפיתי לראות. הדימוי שיש לי בראש של מערכת החינוך החרדית הוא של מערכת חינוך שלא קרובה אפילו לרמה של מערכת החינוך הממלכתית הממלכתית דתית כשמדובר במקצועות החול.

שירה: זה באמת המצב אצל הבנים החרדים. דיברנו על זה בהרחבה בשני הפרקים הקודמים של הקרב על הליבה.

מרואיין: בעיקרון בתלמודי תורה חרדים מפסיקים ללמוד לימודי חול, אנגלית אפילו הם לומדים אנגלית בכלל, אבל המתמטיקה הממש בסיסית, הם מפסיקים ללמוד בכיתה ז', בכיתה ח' כבר הם לומדים רק גמרא כל היום.

שירה: אבל אצל הבנות, אצל הבנות החרדיות זה אחרת לחלוטין. האמת היא שזו כמעט תמונת הראי של הבנים.

מרואיינת: תראו, אתם הזמנתם אותי להתראיין בעקבות נתוני תוצאות התלמידות החרדיות במבחני הפיזה. אני חושבת שזאת הייתה הצלחה מאוד מאוד גדולה שהיא לא יושבת על איזשהו… ואקום. היא יושבת על השקעה של הרבה מאוד שנים.

שאול: במבט ראשון זה נראה אולי כמו שני סיפורים מנוגדים, כמעט בלתי קשורים אבל כשצוללים לעומק, מגלים ששני הסיפורים האלה, של החינוך החרדי לבנים, והחינוך החרדי לבנות הם שני חלקים של אותו הסיפור.

מרואיינת: המבנה של משק הבית החרדי שבו אישה צריכה לפרנס וגבר צריך להמשיך בלימודיו התורניים, וזה הקו שמארגן את מערכת החינוך של הבנות במגזר החרדי.

שאול: והקו המארגן הזה הוא זה שמעצב את מערכת החינוך החרדית. אבל הוא במידה רבה גם מעצב את האופן שבו חרדים וחרדיות משתלבים בשוק העבודה ומשם את הכלכלה הישראלית כולה.

[מוזיקה]

שאול: היי, אתם ואתן על "הקרב על הליבה", סדרה מבית "חיות כיס" שצוללת עמוק לתוך הקרביים של מערכת החינוך החרדית.

שירה: אני שירה קדרי עובדיה, כתבת החינוך של הארץ

שאול: ואני שאול אמסטרדמסקי.

שירה: והשבוע, הפרק השלישי, "נשות חיל". איך קרה שהבנות החרדיות כן לומדות לימודי ליבה? כיצד זה משנה לאט לאט את החברה החרדית? והאם זה ישפיע בסופו של דבר על החברה הישראלית כולה?

[מוזיקה]

שאול: ישר על ההתחלה רצינו להשוות בפניכם בין ההישגים של הבנות החרדיות לאלה של הבנים החרדים, אבל כשניסינו למצוא את הנתונים האלה בדו"ח של מבחני פיזה, גילינו דבר די מדהים: הם פשוט לא קיימים.

שירה: כן. בזמן שהבנות החרדיות משתתפות במבחני הפיזה באחוזים גבוהים, בתי הספר של הבנים החרדים כמעט לא משתפים פעולה עם הבחינה.

שאול: שירה, תגידי איך בעצם עושים את מבחני פיזה?

שירה: אוקיי, אז ככה. מטה ה-OECD נמצא בפריז ומנהל את הכל משם.

שאול: אוקיי, פריז.

שירה: אז בפריז, בוחרים את כל התלמידים שישתתפו בבחינה, ממש ברמת התלמיד, לפי המון המון קריטריונים, כדי שהבחינה תהיה מדגם היצג. בישראל משתתפים במדגם בתי ספר יהודים וערבים, ממלכתיים וממלכתיים דתיים, וכן גם חרדים.

שאול: אוקיי, זה נשמע הגיוני, מדגם מייצג.

שירה: נכון, אבל כשזה מגיע לבנים החרדים, התמונה מסתבכת. בערך חצי מבתי הספר החרדים שעלו במדגם פשוט סירבו להשתתף בו. האמת היא שאחוז ההשתתפות של החרדים כל כך קטן עד שהנתונים שלהם בכלל לא מופיעים בדו"ח הסופי של פיזה, לא השנה, ולא בכל השנים הקודמות שבהן המבחן הזה נערך.

שאול: חוסר שיתוף הפעולה הזה לא ייחודי רק למבחני פיזה. גם במבחני המיצ"ב שאלה המבחנים הארצים שמשרד החינוך עושה בשביל לבדוק מה רמת ההישגים של התלמידים כאן בישראל, רק חלק קטן מאוד מתוך תלמודי התורה החרדים מוכנים להשתתף. סיפרנו על זה בפרק הראשון בסדרה: "הביזנס של החיידר". בקיצור לאף אחד אין תמונת מצב שלמה ואובייקטיבית על רמת הלימוד של הבנים החרדים.

שירה: אבל, יש לנו בנים חרדים, לשאול מה ואיך הם לומדים שם.

ישראל: אוקיי. היום לימודים מתחיל… כאילו… אתה לומד טיפה בכיתות הנמוכות יותר, ג' ד' ה', אתה לומד גם דברים אחרים.

שאול: זה ישראל ורטלסקי. הוא גדל במודיעין עילית, אחת מהערים החרדיות הגדולות, יש לו שבעה אחים ואחיות והוא מגיע ממשפחה חרדית קלאסית.

ישראל: אבא שלי מורה בבית ספר. רבי בחדר חרדי, ואמא שלי גננת.

שירה: רק שישראל הוא לא חרדי טיפוסי, למעשה הוא כבר לא חרדי בכלל. הוא חרדי לשעבר או בשם היותר נפוץ, יוצא בשאלה.

שאול: ישראל סיפר לנו שכבר בגיל 13 הוא ידע שהוא לא ירצה להיות חרדי. הוא פשוט לא ידע מה הוא כן רוצה להיות. הוא ניסה כל מיני דברים, ובגיל 17, אחרי שכבר התחיל את לימודיו בישיבה גבוהה, הוא החליט שדי ועזב את העולם הזה לחלוטין. הוא התגייס לצנחנים והשלים בגרויות תוך כדי הצבא, וכשראיינו אותו לפני חצי שנה בערך, הוא עבד בתור אחמ"ש במסעדה בתל אביב. אבל הוא מתכנן ללכת ללמוד באוניברסיטה.

ישראל: או תקשורת שאני ממש ממש טוב בזה, או ביולוגיה שאני סתם סקרן.

שירה: ביקשנו מישראל שיזכר איך נראו הלימודים במערכת החינוך החרדית שבה למד.

ישראל: אתה לומד טיפה… טיפה תנ"ך.

שאול: לאוזניים לא חרדיות זה נשמע הגיוני שחרדים לומדים תנ"ך. אבל חרדים לא לומדים תנ"ך. חילונים לומדים תנ"ך. חרדים לומדים גמרא. לימודי תנ"ך נחשבים בכלל לאחד ממקצועות החול, משהו שלומדים אותו רק קצת, ועל הדרך.

ישראל: אחרי צהריים אתה לומד… ממש, כאילו… יש איזה שעה וחצי בסוף היום שאתה לומד עברית ומתמטיקה ברמה מאוד מאוד בסיסית. אין עוד לימודים, כאילו זה שני הלימודים היחידים שלומדים, ורוב היום אתה משקיע בללמוד גמרא. מתחילים ללמוד גמרא בכיתה ד' וזה מה שאתה עושה כל היום בעצם… כל השאר לא באמת מעניין.

שירה: מערכת הלימודים הזאת מייצגת מאוד את מה שקורה במערכת החינוך החרדית לבנים. בשכבות הגיל הנמוכות יש מעט מאוד לימודי חול, ורק אחר הצהריים. מכיתה מסוימת, לרוב מכיתה ז', אפילו המעט הזה נעלם לחלוטין והכל הופך להיות רק לימודי גמרא. אבל גם בתוך לימודי החול המעטים שעוד לומדים עד כיתה ז', יש מקצוע אחד שלא נכנס בדלת בכלל.

שאול: אנגלית היה?

ישראל: לא.

שאול: בכלל לא?

ישראל: לא, לא למדו אנגלית בכלל. בכלל בכלל. בעצם למדתי את ה-ABC בפעם הראשונה בגיל 18. זה היה רחוק מללמוד אנגלית. אנגלית למדתי דרך "יוצאים ללמוד".

שאול: "יוצאים ללמוד" היא תוכנית של עמותת "יוצאים לשינוי", עמותה שמלווה ומסייעת לחרדים לשעבר. "יוצאים לשינוי" הבינו שחרדים לשעבר רוצים להשתלב בשוק העבודה, אבל אין להם את ההשכלה הבסיסית שחיונית לכך, כי הם לא למדו את המקצועות האלה. תוכנית "יוצאים ללמוד" עוזרת להם ללמוד את הכל מחדש מאפס.

ישראל: בעצם היה לי היה לי מתנדב מטעם התוכנית של "יוצאים ללמוד", למדתי איתו בזום כל יום שישי באנגלית, דיברנו במשך שנה. בפעם… כאילו, בשיחה הראשונה שלנו, ממש שברתי את השיניים. לא ידעתי… בקושי ידעתי להציג את עצמי.

שאול: בן כמה היית בשלב הזה?

ישראל: 21.

[מוזיקה]

שירה: בזמן שהבנים החרדים בקושי יודעים את ה-abc, הבנות החרדיות נמצאות במקום אחר לגמרי.

נעמי: אצל הבנות, לומדים כמעט כמו כל בית ספר.

שירה: זאת נעמי צוובנר.

נעמי: אני נעמי צוובנר, אני עורכת וסופרת. היום אני עורכת תוכנית "מנדי ביתאן", באה מהעולם החרדי, חיה אותו, עם זה שאני פה מתערבבת בכל העולמות, עדיין עם שתי רגליים שם.

שירה: נעמי היא בעצמה בוגרת החינוך החרדי, וגם הילדים שלה לומדים היום במסגרות חרדיות למהדרין. וכאמא לבנים ולבנות היא ערה מאוד לפער בין שתי המערכות.

נעמי: אז זה באמת הבדל עצום, כאילו בסוף הבנים יוצאים במצב ש… רשמתי את הבן שלי לשיעור אנגלית, לחוג אנגלית, כדי שקצת יהיה לו זה… לא מצא עניין. אז נורא חבל לי, כי באמת אני רוצה… אני ארצה שישלים את זה. הבנות שלי לעומת זאת, שלושתן עשו, שלושת הגדולות עשו חמש יחידות באנגלית במתמטיקה. יוצאת לעולם בצורה שונה לגמרי.

שאול: וזה הרגע לשאול: איך זה יכול להיות? כל חברה אנושית מתחלקת סטטיסטית חצי חצי - בנים בנות. גם החברה החרדית. איך קרה שחצי מהחברה לומד לימודים שאין בהם ליבה, וחצי השני, הבנות, לומד לימודי ליבה מלאים? זו לא יכולה להיות סתם טעות.

שירה: זו באמת לא סתם טעות. איך אומרים? זה לא באג זה פיצ'ר. זה הבסיס שעליו בנויה החברה החרדית כולה. הבנים לא לומדים מתמטיקה ואנגלית, כי לפי האידיאלים של החברה החרדית, פשוט אין להם שום סיבה לעשות את זה.

נעמי: כי הבנים מתכוונים לעסוק במקצועות שמשיקים ללימוד תורה. עכשיו אני רוצה להגיד, וזה חשוב לי, אני בעד זה. אני חושבת… אבל אני אסייג. אני מאוד בעד לימוד תורה. בעלי לומד. התחתנתי איתו על מנת… כן, כי אני חושבת שכשזה מתנהל נכון, בלי שאף אחד נפגע בדרך, אז בית שמבוסס על לימוד תורה הוא בית ערכי, הוא בית שמבחינה חינוכית יכול להגיע רחוק.

שירה: ובשביל להקים בית שבו הבעל לומד תורה ולא עובד, ויש הרבה ילדים ברוך השם, מישהו צריך לפרנס. או ליתר דיוק, מישהי.

נעמי: הן אלה שיחזיקו את אותו בית. שהבעל ילמד, והאישה תיקח עליה את עול הפרנסה. ולכן המסר הזה עובר אליהן טוב מאוד והן מצטיינות.

שאול: הפער בין נתוני התעסוקה בין גברים חרדים לבין נשים חרדיות מספר את הסיפור הזה במלואו. בזמן ששיעור התעסוקה של גברים חרדים הוא קצת יותר גבוה מ-50%, אצל נשים חרדיות הוא הרבה יותר גבוה. 81%. למעשה הוא כמעט זהה לשיעור התעסוקה אצל נשים יהודיות לא חרדיות. כולן עובדות באותו השיעור. הגברים בקושי, הנשים על מלא.

שירה: זה לא תמיד היה ככה. שיעור התעסוקה של נשים חרדיות היה נמוך יותר עד לפני עשור וחצי, ועמד על קצת פחות מ-60%. חלק גדול מהנשים היו עקרות בית, או שעבדו במשרה חלקית בהוראה, והמשפחה כולה חיה על קצבאות ברמת חיים נמוכה מאוד.

שאול: אבל אז, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008, ועליית מחירי הדירות ויוקר המחייה באופן כללי בישראל, הלחץ הכלכלי על המשפחות החרדיות גבר. נשים חרדיות התחילו להיכנס בהמוניהן לשוק העבודה ולמשרות שמשלמות שכר די גבוה, בשביל להחזיק את הבית. עד כדי כך שהיום זו כבר הפכה להיות הנורמה.

שירה: הנשים החרדיות לא היו יכולות סתם כך להיכנס לשוק העבודה למשרות טובות אם לא היה משהו שמאפשר את זה, והמשהו הזה הוא הסמינרים החרדיים לבנות. בשביל להבין איך הם צמחו צריך להכיר מישהי שכל תלמידה חרדית מכירה. שרה שנירר.

נעמי: היא כינסה אצלה בבית, זה לפחות זה המיתוס, לפחות שהיא כינסה אצלה בבית ילדות והתחילה ללמד אותן. אומרים שהיא לימדה אותם מקצועות קודש, אולי גם וגם תפירה, לי יש תחושה שהמטרה הייתה באמת לתת להן השכלה.

שאול: שרה שנירר גדלה במשפחה חסידית בפולין, אבל כמו הרבה ילדות באותה תקופה, את ההשכלה שלה היא רכשה בבית ספר פולני לא-יהודי. את הידע שלה היא רצתה להעביר הלאה לילדות יהודיות שלא זכו ללמוד בבית ספר, וכך בדירה קטנה בקרקוב, נולד בית הספר הראשון של בית יעקב.

שירה: בית הספר המאולתר של שרה שנירר הפך תוך שנים ספורות לאימפריה, תנועה עולמית של בתי ספר גם בישראל. היו בהם מוסדות שמרניים יותר שלמדו בהם מלכות בית ומקצועות קודש, וגם מוסדות פתוחים, שלימדו לצד ההלכה והתורה גם לימודי חול. מי שלקחה חסות על כל המפעל הזה הייתה תנועת אגודת ישראל, שאנחנו מכירים היום כאחת משתי המפלגות שמרכיבות את יהדות התורה בכנסת.

שאול: יש מעט מאוד תמונות של שרה שנירר באינטרנט ובכלל מחוץ לעולם החרדי כמעט שלא שמעו עליה. אני למשל לא שמעתי עליה בכלל עד שהתחלנו לעבוד על הפרק הזה. אבל בבתי הספר של בית יעקב היא נחשבת לדמות נערצת. דבר מאוד מאוד יוצא דופן בחברה שהמנהיגים שלה, בלי יוצא מן הכלל, הם גברים.

נעמי: אני זוכרת כתלמידה, שרה שנירר, בכניסה לבית הספר יש תצלום. תשאלי כל ילדה… גדלה על זה. יש על זה שירים, מחזות… אבל בכל מקרה היא עשתה שירות עצום לציבור היום. כל הדור היום חב לה את קיומו, כי אם לא היו… לא היה בית יעקב, בנות לא היו לומדות, לא היו מתפרנסות, כל חברת הלומדים לא הייתה יכולה להתקיים.

שאול: היום רוב בתי הספר היסודיים לבנות חרדיות עדיין משתייכים לרשת החינוך העצמאי של מפלגת יהדות התורה, ויש גם בתי ספר חרדיים לבנות שמופעלים על ידי גופים אחרים, כמו רשת החינוך של ש"ס, או עמותות קטנות יותר פרטיות, אבל במובנים רבים כולם שומרים על הרוח של בית יעקב, לפחות כלפי חוץ.

נעמה: אני חושבת שתלמידות חרדיות זה משהו שמאוד קל לזהות אותו, הן תמיד יהיו לבושות את התלבושת האחידה הזאת, הכחול תכלת המכופתרת. יש הרבה מאוד צניעות בהליכות של בנות חרדיות.

שאול: זאת נעמה אלקריף, היא מנהלת ברשת "בני יוסף" שמזוהה עם ש"ס.

שירה: כשאנחנו מדברים על החברה החרדית, אנחנו חושבים על המציאות שאנחנו מכירים היום, שהגברים לומדים תורה לאורך רוב חייהם. לפעמים נדמה שזה תמיד היה ככה. אבל האמת היא שזאת תופעה די חדשה שהתחילה רק אחרי קום המדינה. לפני זה החברה החרדית עבדה לפרנסתה, ולימוד תורה אחרי שלב הקמת המשפחה נחשב לנחלתם של בודדים בלבד.

שאול: בשנות ה-70, כשהחברה חרדית גדלה מאוד, גם חברת הלומדים שלה גדלה והתמסדה. היו גם שינויים פוליטיים שאיפשרו את זה, ובהתאם, גם החינוך של הבנות הפך מוכוון יותר לכיוון של פרנסה.

ד"ר חסידה: הבנות שלומדות במסגרות של בית יעקב הם מחונכות להקים בית של תורה. שזה אומר שבתשתית הרעיון עומד מבנה של משק הבית החרדי שבו אישה צריכה לפרנס וגבר צריך להמשיך בלימודיו התורניים וזה הקו שמארגן את מערכת החינוך של הבנות במגזר החרדי, בנושאים של חינוך השקפה והשכלה.

שירה: ד"ר יהודית חסידה היא חוקרת החברה החרדית מהמכללה האקדמית הרצוג. חוץ מזה היא מלמדת גם בשלוחה החרדית של אוניברסיטת חיפה, והיא גם חרדית בעצמה.

שאול: כמו רוב בנות השכבה שלה, גם יהודית התחילה את הדרך המקצועית שלה בסמינר, שהוא המקבילה של הבנות החרדיות לתיכון. רבים מהסמינרים לא מסתיימים בכיתה י"ב אלא ממשיכים גם לשנתיים נוספות: י"ג וי"ד. השנתיים האלה מיועדות לרכישת מקצוע.

ד"ר חסידה: המסלול הרגיל של בת בית יעקב בשנים ההם היה להמשיך לסמינר וללמוד הוראה, ואחר כך להשתלב בהוראה, לא מצאתי את היכולת להתפתח במקום הזה, למרות שבאמת זה תמיד העסיק אותי, קראתי ניסיתי לנתח לעצמי. ו… עד שנפלה הזדמנות לידי.

שירה: מאז שהיא הפכה לחוקרת באקדמיה, יהודית עוקבת אחרי מגמות בחברה החרדית. למשל איזה מקצועות לימדו בסמינרים החרדים לאורך השנים.

ד"ר חסידה: בתחילת שנות האלפיים, סמינרים של בית יעקב וההכשרות המקצועיות הבינו שמסלול ההוראה אינו עונה על הצורך, ואין מספיק מקומות עבודה, ואז חשבו וניסו לגוון… ולאפשר מסלולי הכשרה נוספים מעבר למה שהיה קיים עד אז.

שאול: וכך בהדרגה הסמינרים החרדים הפסיקו להסליל בנות חרדיות להיות רק גננות ומורות. בהדרגה נוספו עוד ועוד מקצועות כמו עיצוב גרפי, וחשבונאות, ובסופו של דבר גם תכנות. זה קרה כי גם החברה החרדית עצמה כבר לא הייתה יכולה לספק מספיק פרנסה לכל המורות שהוכשרו בסמינרים, וגם כי משהו גדול יותר התחיל להשתנות.

ד"ר חסידה: החברה השתנתה. החברה בישראל הפכה להיות חברת השפע. וחברה, כמו כל חברה מערבית אחרת שאינה פוסחת גם על המגזר החרדי. בסוף, כמה שהמגזר החרדי הוא איזשהו מובלעת תרבותית, הוא לא איימיש של צפון אמריקה, הוא לא חי במנותק מתהליכים ותמורות שעוברים על החברה המערבית. בין היתר הצריכה והשפע. כלומר העוני שהיה אפשרי בשנות החמישים והשישים, אבל הוא היה אפשרי גם בחברה הישראלית בכללותה, כבר לא כל כך יושב טוב בתפיסת העולם החרדי, לא רק בתפיסה, באורח החיים החרדי. כי עוני הוא יכול להיות מקור להרבה צרות במגזר החרדי, ולכן הצורך לצאת לעבוד ולפרנס בכבוד למשפחה הלך ושינה וגיוון את תחומי התעסוקה וגם את תחומי ההשכלה.

שאול: הכניסה לעולם ההייטק לא הייתה מאוד זוהרת. המשכורות אומנם היו יותר טובות ביחס לחברה החרדית, אבל התפקידים שהוצעו לנשים החרדיות היו תפקידים זוטרים מאוד, נניח בודקות תוכנה. למעשה כמה חברות סוג של הקימו חממות עבודה לנשים חרדיות בערים החרדיות, שאומנם אפשרו להן לעבוד בהפרדה ובתנאים "חרדיים", אבל די כלאו אותם בתפקידים הזוטרים האלה, עם שכר נמוך יחסית להייטק, בלי אפשרויות קידום של ממש.

שירה: ממש בשנים האחרונות, הנשים החרדיות פרצו גם את תקרת הזכוכית הזאת. מסגרות כמו "קמא-טק" ואחרות מסייעות להן להשיג כישורים רלוונטיים לעולם ההייטק הגדול. היום כבר אפשר למצוא נשים חרדיות בוגרות החינוך החרדי המיינסטרימי, בתפקידים בכירים בחברות הייטק גדולות כמו אינטל פייסבוק או מיקרוסופט. לפי המחקרים של יהודית ההשתלבות במקום העבודה לא הופכת את הבנות לחרדיות פחות, אבל כן עוזרת להן להתערות קצת יותר בחברה הישראלית.

ד"ר חסידה: מחקרים הראו שהן עדיין… הן לא משתנות. הן שומרות על הזהות ועל הערכים, אבל הם בהחלט מרחיבות אופקים מבחינת הידע והיכולת לייצר אינטראקציה עם אנשים שמחוץ לקהילה. וכן, ללמוד הרבה, שפה, ידע, עולם, שאולי לא היה מוכר להם כשהן היו בתוך החברה החרדית.

שאול: ועדיין יש כאן כוכבית מאוד מאוד גדולה. כי הסמינרים החרדים הגדולים, אלה בלב המיינסטרים החרדי, לא מעוניינים לפתוח בפני הבוגרות שלהם את כל האפשרויות. שם לא תמיד מעוניינים שלבוגרות שלהם תהיה תעודת בגרות כי תעודת בגרות תאפשר להן, למשל, להשתלב יותר בקלות באקדמיה, אם הן ירצו, ולפתוח לעצמן דלתות חדשות.

שירה: אז איך שומרים על רמה לימודית גבוהה מצד אחד, ומצד שני נמנעים מהגשה לבגרות? בשביל זה המציאו בסמינרים האלה משהו שכל נערה חרדית מכירה: חוצים. כלומר, מבחני חוץ, או בשם השני "מבחני סולד".

ד"ר חסידה: לא, לא תמיד לומדים ניגשים לבגרות, אלא למין משהו שהוא מקביל לבגרות.

נעמי: אין בגרות.

שירה: זאת שוב נעמי צוובנר.

נעמי: יש מה שנקרא מבחני סולד, סאלד. זה… אם אני לא טועה, שלוש יחידות… אפילו לא דיברו איתנו במונחים של יחידות. ידעו שיש מבחני סולד, עושים את זה במתמטיקה, אנגלית, דקדוק, עברית בכלל… היסטוריה וכולי… זה לא תעודה שאת יכולה לעשות איתה באמת משהו. זה יותר תעודה שסיימת את התיכון בציון כזה וכזה. בגלל שתעודת בגרות עלולה לגרום לתלמידה להצליח למצוא עבודה במקומות שלא בהכרח מתאימים לה מבחינה חינוכית.

שירה: מבחני סולד נכתבים בידי גוף חיצוני, ואפילו מפוקחים בידי משרד החינוך, ממש כמו בחינות הבגרות. אבל הם לא מקנים תעודת בגרות, ואי אפשר להתקבל איתם ללימודים אקדמיים.

שאול: המציאות הזאת הולכת ומשתנה. יותר ויותר בתי ספר חרדים כן מאפשרים לבנות להיבחן לבגרות, למרות שרבים מהם עדיין מונעים מהן זכאות לתעודה מלאה. הם מסתפקים רק בבחינה במקצועות מסוימים, למשל מדעי המחשב. הדבר הזה מוביל לפעמים למצבים די משונים כמו למשל המקרה של המועצה החרדית רכסים. שם, אחוז הזכאות לתעודת בגרות הוא מהנמוכים בישראל, אבל אחוז הניגשות לבגרות ברמה 5 יחידות במגמת מדעי המחשב גבוה מהממוצע הארצי.

שירה: היום, כמעט 70 אחוז מבתי הספר החרדים, מגישים את התלמידות לאיזושהי בחינת בגרות. זה יותר מכפול בהשוואה למצב לפני 5 שנים.

שאול: לאט לאט, אבל גם זה בהתמדה, הולך וגדל גם שיעור הנשים החרדיות שפונות ללימודים אקדמיים, ולא מסתפקות במסלולי הלימוד שמציעים הסמינרים החרדים. בשנת 2000 רק שלושה אחוזים מהנשים החרדיות התחילו לימודים לתואר ראשון, בשנים האחרונות מדובר כבר ברבע. זה גידול משוגע. אגב גם אצל הגברים החרדים יש עלייה, אבל אצלם האחוזים הרבה יותר קטנים, 8 אחוזים בלבד. כל הנתונים האלה, ממחקר שפירסם בסוף דצמבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר.

שירה: אגב, העובדה שיותר ויותר בוגרות י"ב חרדיות פונות ללימודים אקדמיים במקום למסגרות ההמשך בתוך המוסדות החרדיים מאלצת גם את הסמינרים להשתנות, ולהציע יותר מקצועות לימוד ברמה יותר גבוהה. פתאום יש להם תחרות.

שאול: לימודים לתואר אקדמי לא שווים בהכרח להשתלבות בחברה הישראלית. רוב מוחלט של החרדיות שלומדות לתואר ראשון, עושות את זה במסלולים נפרדים לגברים ולנשים בתוכניות שהוקמו במיוחד עבור הציבור החרדי.

איידי: זה מאוד טבעי שאני מסיימת את התיכון ואני הולכת ללמוד רק עם בנות, ואני רוצה ללמוד מקצוע שהוא לקבל השכלה גבוהה יותר, אז אני אחפש מקום שהוא בנפרד.

שאול: זאת איידי.

איידי: אז נעים מאוד, אני איידי בלדי, בת 28 בעלת תואר שני במנהל עסקים, אסטרטגיה ויזמות באוניברסיטה העברית.

שאול: איידי היא מנהלת המכינה הקדם אקדמית לחרדים באוניברסיטה העברית, יחד עם נחמיה שטיינברגר, שתשמעו בפרק הבא שלנו. הוא ינעל את הסדרה הזו. באוניברסיטה העברית בירושלים אין לימודים בהפרדה, רק בשנת המכינה, ואיידי הסבירה לנו שעבור הרבה מאוד חרדים ובעיקר עבור חרדיות, לימודים במסגרת מעורבת בשלב יותר מדי מוקדם בחיים, יהוו פתח להרבה צרות.

איידי: זה יכול להשפיע ישירות על השידוכים שהיא תקבל, ולפי ההצעות, זה יכול לפגוע בה. גם אם בעתיד, הסגנון משפחה שהיא תבנה יאפשרו את הלימודים המעורבים, וזה לא יפריע לא לבעל ולא למשפחה, בשלב מוקדם יחסית עוד לפני שהיא נשואה, זה יכול לעכב ויכול לגרום למכשול.

שאול: אחרי החתונה, בשלב מתקדם יותר זה כבר יהיה סיפור אחר.

שירה: לאורך השנים נשמע הרבה מאוד ביקורת על המועצה להשכלה גבוהה שמאפשרת לפתוח תארים ראשונים בהפרדה מגדרית לחרדים. לא ניכנס כאן לכל הדיון הארוך והמסובך הזה, רק נגיד שההתנגדות הזאת גם הגיעה לבג"ץ, שהכשיר את קיומם של המסלולים הנפרדים בתואר הראשון. בתואר השני והשלישי כבר אין כזה דבר לימודים בהפרדה.

שאול: לפי איידי, לכל סטודנטית חרדית שמתחילה לימודים לתואר, לא משנה אם זה תואר ראשון בהפרדה, או אם היא ממשיכה אחרי זה לתואר שני מעורב, כמו שאיידי עצמה עשתה, יש השפעה עצומה על המעגל הקרוב שלה, ומבחינתה זאת סיבה מצוינת לאופטימיות.

איידי: אני למדתי את התואר השני, זה השפיע גם על האחיות שלי, שניהם הלכו ללמוד תואר ראשון. גיסתי שמעה שאני מתחילה ללמוד תואר ראשון, אז גם היא כבר התעניינה בלימודים, התחילה ללמוד ואז גיסתה גם הלכה ללמוד. אז יש כזה אפקט של כדור שלג שהוא הולך ומתגלגל.

[מוזיקה אופטימית]

שאול: החברה החרדית היא חברה עם המון גוונים וניואנסים, שלמתבוננים מחוץ קל להחמיץ. החרדים עצמם מודעים להם היטב.

שירה: גם אם בשנים האחרונות שיעור הזכאות לבגרות ושיעור הכניסה לאקדמיה של בנות חרדיות נמצא בעלייה, הוא בעלייה רק בממוצע. בחלקים מסוימים של החברה החרדית, החלקים השמרניים יותר, זה נראה אחרת.

ד"ר חסידה: הריכוזים של אז, בני ברק ובירושלים, ויש לנו גם קריית ספר, ויש לנו ביתר עילית, ויש לנו בית שמש, שם באמת לא תראי מבחני בגרות, ושם תראי גם התנגדות גורפת להשתלבות באקדמיה.

שירה: זאת שוב ד"ר יהודית חסידה.

ד"ר חסידה: לעומת זאת, הסמינרים הפריפריאלים, או הסמינרים שבהם את רואה, מה שאנחנו מכנים החוצניקים, אלה שהיגרו לישראל, הסמינרים שבהם אנחנו רואים שני הורים עובדים, לא כאילוץ אלא כתפיסת עולם, מה שאנחנו מכנים מעמד הביניים החרדי, שם יש בגרות, יש שם יותר פנייה ללימודים אקדמיים, זה מאוד מאוד שונה. ואת באמת רואה את הרצף הזה את המנעד הזה, בין הליבה שמתנגדת כמעט לכל דבר שקשור בהשכלה רחבה ובאקדמיה, למרות שהיא מאוד מעודדת נשים לקחת חלק בשוק העבודה, כתמיכה בבן תורה, ועד האוכלוסייה שבאמת פתוחה להשכלה רחבה מאוד.

שאול: ככל שהקהילה החרדית רחוקה יותר מהמרכזים החרדיים הגדולים יש יותר סיכוי שתהיה בה פתיחות ללימודי ליבה.

נעמה: לנו, כרשת, אנחנו חייבים להביא את מקסימום המצוינות, כי אנחנו פועלים בפריפריה ובפריפריה חברתית, זאת אומרת יש לי אחריות כלפי כל תלמידה שיושבת אצלי במוסדות, לתת לה את המקסימום שאני יכולה להציע, לכן לא הייתה פה דילמה. ניגשנו לזה בעיניים פקוחות לרווחה.

שירה: בני יוסף היא רשת החינוך של ש"ס, שבעבר נקראה הרשת, מעיין החינוך התורני. הסיפור של הרשת, ושל ש"ס התחיל לפני 40 שנה, לא עם אריה דרעי ואפילו לא עם הרב עובדיה יוסף, הוא התחיל בילדה אחת מירושלים שלא הצליחה להתקבל לסמינר.

ד"ר פלדמן: בא רב חרדי, בוגר ישיבה ליטאית, לרשום את הבת שלו שגמרה את בית הספר בית יעקב. היא מסיימת את בית הספר בית יעקב בכיתה ח' עם ציונים טובים, הוא בא לרשום אותה לסמינר של… אחד הסמינרים בירושלים, אחד הסמינרים הטובים בירושלים, ולמי שעוד לא הבין, מדובר רק בסמינרים של אשכנזים, והילדה נדחית. לא מקבלים אותה לבית הספר, לסמינר סליחה. והתשובה שאומרים להורים שלה, היא כולה בסך הכל… מה מה הסיפור… מה הבעיה? היא גמרה 8 שנות לימוד, שתשב בבית, אמא שלה תלמד אותה להיות… עקרת בית, אישה טובה וכן הלאה, או במקצועי שלנו, שתלמד תפירה, כלכלת בית, מה שאז למדו. מה שנקרא אז מקצועי.

שאול: למי ששמעתם עכשיו, קוראים דוקטור ענת פלדמן, היא דיברה בכנס שנערך במכון ון ליר לפני כמה שנים. לאיש שהיא מדברת עליו קוראים ניסים זאב, שלימים הפך להיות אחד מחברי הכנסת של ש"ס. הבת של ניסים זאב ממש לא הייתה לבד. הרבה ילדות ספרדיות באותה תקופה לא התקבלו לסמינרים שהיו כולם בשליטה אשכנזית. אז הוא הקים תנועה, גייס כסף, והקים בית ספר לילדות ממוצא מזרחי.

שירה: כך התחילה מפלגת ש"ס, יחד עם רשת בתי הספר שלה, מעיין החינוך התורני, שנקראת היום בני יוסף. היום לומדים בה בערך 50 אלף תלמידים.

שאול: בני יוסף הוקמה כדי לתת מענה לתלמידות הספרדיות וגם לתלמידים הספרדים, שלא התקבלו בקלות למוסדות האשכנזים הוותיקים ומבוססים. אבל האמת היא שגם זה לא תמיד עזר, כי הביקוש ללימודים במוסדות האשכנזים עדיין היה מאוד גדול, וזה קורה משום שבחברה החרדית יש חשיבות גדולה מאוד למוסד הלימוד שבו ילמדו הילדים. זה כרטיס הכניסה לחיים טובים בתוך הקהילה, זה הופך את תהליך הקבלה לסמינרים לאירוע מאוד מאוד מלחיץ שלפעמים נגמר בעוגמת נפש גדולה.

נעמי: החיים בציבור החרדי הם מסלול מאוד מסודר. ברגע שמגיעים לסמינר, זה חייב להיות סמינר טוב, כדי שתוכל להצטיין בו, כדי שתצאי עם שם טוב, עם מקצוע טוב, שזה כבר עוד נושא, ותתחתני טוב, תקימי בית, תמשיכי את השושלת, תמשיכי את הקו הכל כך חשוב. והוא חשוב, הוא המועדון. זה משהו שאתה או בפנים או אתה קצת אבוד.

שירה: זאת שוב נעמי צוובנר.

שירה: כשעל מה מסתכלים? כשצריך להתקבל, על מה מסתכלים?

נעמי: אז זו שאלה קצת טריקית. תלוי את מי שואלים. אם את שואלת את הסמינר על מה הוא מסתכל, אז הוא מסתכל על כמה תלמידה טובה, ועוד לפני כן כמה את בת טובה, כאילו מחונכת, ערכית וכולי. אבל אם שואלים את המשפחות, ובמיוחד היום, אז זה לא רק זה. זאת אומרת, כבר ברור לכל שיש קריטריונים כמו השתייכות משפחתית, השתייכות עדתית, ועוד ועוד שיקולים שלעולם לא נדע, כי הסמינר תמיד שומר לעצמו את הסיבות, למה הוא עשה את זה, למה הוא החליט לקבל את הבת הזאת כן, ואת הבת הזאת לא. פעם היה מקובל שאם אחיות התקבלו, אז כל בנות אותה משפחה יתקבלו גם כן. בזמני זה הופר. אני זוכרת שהייתה לי חברה, ש… ארבע אחיות לפניה הלכו לסמינר x, ולה הודיעו שהיא לא התקבלה, וזה היה רעש.

שירה: סיפורי הקבלה ובעיקר האי קבלה לסמינרים ממשיכים לצוץ מדי פעם בתקשורת החרדית, ולפעמים אפילו בתקשורת הכללית. במשרד החינוך מנסים להסדיר את סוגיית האפליה העדתית ולהילחם בה אבל זה לא תמיד מצליח.

שאול: הסמינרים הגדולים והוותיקים עדיין ממשיכים להיות מאוד מבוקשים, והלחץ להתקבל אליהם גדול אבל במקביל, יש גם אפשרויות נוספות חדשות, כמו בתי ספר שמלמדים לבגרות, ומסלולים אקדמיים. מתישהו אולי, יחסי הכוחות האלה יתהפכו.

[מוזיקה]

שירה: הקווים של התלמידים החרדים והתלמידות החרדיות הם קווים מקבילים שלא אמורים להיפגש, לכאורה. הבנים לומדים מעט מאוד ליבה ובשלב מסוים זונחים גם את המעט הזה ולומדים אך ורק גמרא, ויוצאים כשהם לא יודעים לפתוח לעצמם כתובת מייל עם אותיות באנגלית. הבנות לומדות לימודי ליבה מלאים ומצליחות להצטיין ולעקוף אפילו את התלמידות החילוניות והדתיות. שיעורי ההשכלה שלהן נמצאים במגמת עלייה קבועה.

שאול: במציאות, הקווים המקבילים האלה כן נפגשים. ונקודת המפגש הזו היא האידיאולוגיה החרדית. מערכת החינוך היא לא רק המקום שבו מקבלים השכלה, היא גם כלי למיון חברתי, כלי לבניית המשפחה החרדית ולהחזקת הקהילה תחת הנורמות של עצמה, שלא תתפזר ושלא תתקרב חלילה לעולם הלא חרדי. האישה לומדת ורוכשת השכלה בשביל שתאפשר לבעל ללמוד כל חייו ולא לעבוד.

שירה: אבל המצב הזה הוא לא סטטי, הוא עצמו שינוי לעומת מה שהיה לפני 15 שנה.

ד"ר חסידה: אנחנו לא יודעים בכלל, כאילו, לאן השינויים המדיניים פה במדינת ישראל יקחו אותנו. אפילו המלחמה שינתה חלק מהדברים ומהמבנה שהיה כל כך קבוע בחברה החרדית. אז זה תהליכים ותמורות שכל הזמן נמצאים בתהליכי שינוי. מה שאנחנו רואים עכשיו לא בטוח שיהיה נכון בעוד חמש שנים או בעוד שבע שנים.

שירה: לפעמים אלה הלחצים הכלכליים שעושים את השינוי. עד תחילת שנות ה-2000 לא היו כל כך הרבה נשים חרדיות בשוק העבודה, והנה היום כן. ומרגע שהן התחילו להיכנס לשוק העבודה, הן התחילו לטפס בו גם בתפקידים וגם במשכורות.

שאול: מצד אחד יהיו מי שיגידו שזה רק בשביל להביא כסף הביתה, שזה בשום פנים ואופן לא בשביל קריירה.

נעמה: כמעט ולא תמצא בנות שהמטרה שלהם היא להתקדם בתוך הקריירה, ובתוך הקריירה לשדרג את עצמם כל הזמן.

שירה: ומצד שני משהו מזה בסופו של דבר גם מחולל שינוי לאט אבל מחולל.

איידי: אני חושבת שזה דווקא פתרון לשלב הבא של החרדים, ולתעסוקה של החרדים, כי האישה מביאה הרבה מאוד כסף. כאן נכנס גם הפמיניסטיות שלי, אממ… ויש לה כוח ועם הזמן, אני חושבת, כשהגברים יבינו כמה כוח יש לנשים, ובעצם הן המפרנסות היחידות, אז אולי הם גם ירצו לצאת לעבוד, ולהיות חלק.

שירה: באופן אירוני, ככל שנשים חרדיות מגיעות להישגים גבוהים יותר ומשתלבות בשוק העבודה בתפקידים איכותיים יותר שמשלמים טוב יותר, לבני הזוג שלהם הגברים החרדים אין תמריץ להיכנס לשוק העבודה בעצמם, כי יש מספיק כסף בבית. מצד שני, ככל שיוקר המחיה ימשיך לעלות, משכורת אחת לא תספיק יותר בשלב מסוים. משפחה שכבר התרגלה לרמת חיים מסוימת לא תרצה לחזור אחורה. חרדית או לא חרדית, זה עניין אנושי.

שירה: את יכולה קצת לספר לי על הילדים שלך?

נעמי: (צוחקת) אני מאוד אוהבת לדבר. הילדים שלי הם כבר גדולים והם כולם קיבלו חינוך סופר חרדי, מאוד מאוד. הבנות למדו בסמינרים של בית יעקב, ה… איך להגיד? הטובים ביותר והליבתיים ביותר ששייכים למגזר הליטאי. הבנים למדו בישיבות, באמת, ההכי מוכרות בעולם הליטאי. ו… חלקם נשואים. ואממ… הבנות שלי חונכו להיות עובדות הייטק כדי לפרנס בן תורה, והן כאלו. והבנים שלי חונכו להיות אברכים ולשבת וללמוד מסביב לשעון והם כאלו. לא יודעת לאן זה ייקח אותנו, כי ברוך השם המשפחות גדלות, ואני מאמינה שהצורך בפרנסה יעלה, ותהיה דרישה גוברת.

שאול: וכאן אנחנו מגיעים לשורה התחתונה. האידיאל החרדי הבסיסי הליבתי, כפי שהמרואיינות שלנו אהבו לקרוא לו, הוא בית של תורה. האבא לומד והאם מפרנסת ודואגת לבית. על אף שמדינת הרווחה הישראלית תומכת תמיכה כלכלית משמעותית במשפחה חרדית, התמיכה שלה היא לא אינסופית. בשלב מסוים רוב הגברים החרדים, נכנסים לשוק העבודה. כן, רובם.

שירה: רואים את זה כשמפרידים את נתוני התעסוקה של גברים חרדים לקבוצות גיל שונות, מה שמשרד העבודה אכן עשה. בקרב החרדים הצעירים, בני 25 עד 34, שיעור התעסוקה הוא הנמוך ביותר, רק 44 אחוז. שיעור התעסוקה של אברכי כולל נמוך אפילו יותר. אבל ככל שהגיל של הגברים החרדים עולה, כך גם שיעור התעסוקה שלהם עולה. בקרב חרדים מבוגרים יותר בני 45 עד 54, שיעור התעסוקה כבר גבוה בהרבה ועומד על 60 אחוז. פחות מאשר בקרב גברים לא חרדים, ועדיין גבוהה יחסית לחרדים עצמם.

שאול: מה שאומר, שהחל מגיל מסוים, רוב הסיכויים שהגבר חרדי יצא מחברת הלומדים וילך לעבוד. אלה הנתונים, לא המצאנו את זה. אבל אז, בגיל מבוגר, ועם כבר לא מעט ילדים, כשיש לו מעט מאוד קישורים רלוונטיים לשוק העבודה, זה יהיה לגבר חרדי קשה מאוד, על גבול הבלתי אפשרי להשתלב בשוק בעבודות איכותיות ובמשכורות גבוהות.

ישראל: זה ללמוד משהו שאתה לא למדת אף פעם. ומהתחלה כאילו. אם כל החיים עסקת רק בפלפולים של גמרא, פתאום אתה מתחיל ללמוד דברים שלא למדת אף פעם. אתה עושה משוואות במתמטיקה, ראיתי כאילו חבר'ה אחרים, שמסתכלים על זה, כאילו… מה רוצים מאיתנו?

שירה: זה שוב ישראל ורטלסקי, החרדי לשעבר ששמענו בתחילת הפרק. כשהוא היה בצבא, הוא נאבק בשביל להשלים בגרויות, ולמד על בשרו כמה זה קשה כשאין לך את הבסיס.

ישראל: קורסים של בגרויות לחרדים הם באחוז כישלון מאוד גבוה. מטעם הצבא מצליחים בזה טיפה יותר, כי החיילים יודעים שאם הם לא יצליחו, הם יחזרו לגדוד, אז יש להם טיפה יותר מוטיבציה, אבל גם שם היה אחוז נשירה גבוה, כאילו אם התחלנו את הקורס 30, סיימנו אותו 10.

שאול: אז, אם בסופו של דבר, רוב הסיכויים של הגבר החרדי הם כן להיכנס לשוק העבודה, לא עדיף שמערכת החינוך החרדית תכין אותו לזה כפי שהיא מכינה את הבנות? עובדה שכשמערכת החינוך החרדית מחליטה לצייד את התלמידים, שלה כלומר את התלמידות שלה, בכישורים רלוונטיים לשוק העבודה זה מצליח בגדול.

שירה: נדמה לי שגם רוב ההורים החרדים מבינים את זה. סקר אחרי סקר אנחנו רואים שיש רצון מצד הורים חרדים לתת לילדים שלהם מיומנויות בסיסיות כמו מתמטיקה ואנגלית, בעיקר אם לא עוטפים אותם בשם האסור לימודי ליבה. פגשנו חלק מהם בפרק השני של הסדרה, "המחנה הממלכתי". יש חרדים שמשקיעים כסף ומאמץ כדי לתת לילדים שלהם לפחות טעימה מהיכולות האלה, למשל בחוגים אחר הצהריים. אבל איכשהו, למרות הרצון, עדיין קשה מאוד להכניס את התכנים האלה בדלת הראשית של בתי הספר לבנים. יש מי שמנסים למצוא דרכים עוקפות ולהכשיר את הלבבות, אבל זה בכלל בכלל לא פשוט.

דובר: זה קורה גם בישיבות קטנות שמאפשרות כל מיני דברים, זה קורה בישיבות גדולות, זה קורה בכל הרצף בכל מיני מופעים והיבטים. והתהליך הוא תהליך של כרסום.

שאול: ובדיוק על זה אנחנו נדבר בפרק הבא והאחרון של הטרילוגיה שלנו הקרב על הליבה.

שירה: שמע שאול, אתה אולי למדת ליבה, אבל בטרילוגיה אין יותר משלושה פרקים, והפרק הבא יהיה הפרק הרביעי, אז…

שאול: כן, יש בזה משהו.

[מוזיקה ברקע]

שאול: אתם האזנתם לפרק השלישי של "הקרב על הליבה", סדרה מבית, "חיות כיס".

עורך הסדרה ועורך חיות כיס הוא תומר מיכלזון.

המפיקה האגדית שלנו היא ליהיא צדוק.

במערכת חיות כיס תמצאו גם את צליל אברהם ואלון אמיצי.

שירה: את הסאונד של הפרק הזה ערכו אסף רפפורט ורותם דויטשר.

כל פרקי הסדרה זמינים עבורכם בפיד של "חיות כיס" בספוטיפיי ובכל אפליקציית פודקסטים, וגם באתר כאן.

אם אהבתם, נשמח שתשלחו לחברים בשביל שכמה שיותר אנשים יקשיבו.

שאול: שירה קדרי עובדיה, תודה רבה, אנחנו נפגש בפרק הבא והאחרון של הסדרה.

שירה: תודה רבה שאול אמסטרדמסקי, אני כבר לא יכולה לחכות.

שאול: וכרגיל תודה רבה לכם ולכן שהאזנתם והאזנתן.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

31 views0 comments

Comments


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page