שחר ברלוביץ׳, מנחה לתקשורת אינטימית, מסביר איך שומרים על זוגיות טובה גם בזמני לחץ ומלחמה, איך מיניות נעימה יכולה לבנות חוסן, מה הסיבות לבייבי בום אחרי מלחמה, ולמה לרווקים ולרווקות יש הזדמנות גדולה עכשיו להתקרב בצורה אחרת.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/11/2023.
קריינית: אתם מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
(מוזיקה)
תומר: היי, אתם ואתן על ״איך ממשיכים״, אני תומר מיכלזון, והפעם יש לנו פרק קצת אחר. הפעם אנחנו עם שחר ברלוביץ'. מאמן לתקשורת אינטימית, ונדבר איתו על מה קורה לזוגיות שלנו, לאינטימיות ולמיניות בזמן מלחמה. למה ומתי היא מתעוררת? איך זה קשור לתופעת הבייבי בום? איך היא עוזרת לווסת אותנו רגשית ולבנות חוסן? ומה רווקים ורווקות יכולים להפיק מהתקופה הזאת? האזנה נעימה.
(מוזיקה)
תומר: שלום לשחר ברלוביץ', מורה לתקשורת אינטימית.
שחר: אהלן.
תומר: איך אתה בימים אלו?
שחר: בסדר, בהתחשב בנסיבות.
תומר: אתה עוסק ב… אתה גם מטפל בזוגות וגם בקבוצת, נכון?
שחר: כן. בשוטף יש לי קליניקה וסדנאות ואני פוגש לרוב… רוב העבודה שלי זה עם זוגות שמגיעים אליי עם רצון להתפתח, ללמוד לעומק את הנושא של מיניות ואינטימיות. כמובן שמיניות ואינטימיות גם פותח את זה לעוד חלקים של היחסים, זאת אומרת, אני בעצם עוזר לאנשים ללמוד לתקשר יותר טוב, להבין את עצמם כזוג יותר טוב, וגם את החלק האינטימי המיני שלהם.
תומר: אז הסיבה באמת שרציתי לדבר איתך, זה כי אנחנו בתקופה שהמוות נמצא בכל מקום, זאת אומרת אנחנו בסוג של איזה מרחב של אבל, שהוא מאוד קשה, מאוד מערער, תנודות גדולות במצב רוח בין חרדה לדיכאון, אצל הרבה אנשים, אנחנו מנסים לחזור לאיזשהי שיגרה, אבל בעצם עולה השאלה- שאנחנו נמצאים בכזה מצב מה קורה לנו בכל הנושא של תשוקה ומיניות בתקופה כזאת, שהיא מאוד מתקשרת ליצר החיים. זאת אומרת, איך היא באה לידי ביטוי בכלל?
שחר: אז אנחנו לא רק באבל, אנחנו בעצם באיזה סוג של אירוע הישרדותי מתמשך. אז אני אגיד שמה שיש לי לומר על המצב, הוא משתנה משבוע לשבוע. אני כן יכול לדבר על מה שאני פוגש בקליניקה ובסביבה שלי, וגם מה שאני מכיר מסיטואציות קודמות של מתח גבוה.
תומר: כן. כי… אני אגיד לך למה שאני שואל את זה גם… כי יש כל מיני תגובות. זאת אומרת, בשבועיים הראשונים שעוד היינו נורא בהלם, אני לפחות הרגשתי, ועוד הרבה אנשים שאני מכיר, שהליבידו מת לגמרי. ואז פתאום יש איזו התעוררות מינית דווקא נורא חזקה.
שחר: אז יש פה מין טווח של בין אנשים, שהמצב הזה מפעיל את העוררות המינית שלהם, דוחף אותם ליותר קרבה, יותר צורך במגע, ויש אנשים שנסגרים, שמתכנסים, שמשתבללים. וגם אני אגיד, אמרתי עכשיו אנשים ונשים, אבל יכול להיות שכמו שאתה אמרת, שבוע אחד אתה כזה, או יום אחד יש בך צורך יותר גדול במיניות ובקרבה, ויום אחר ממש הדבר הזה מדבר, שממה. אני חושב שאנחנו חווים פה מין גל של התמודדות, וכל אחד יש לו את הדרכים שלו להתמודד עם מצבי אי-וודאות, כאב ופחד. וכן, אני פוגש זוגות שהמצב הזה יצר בהם איזו קרבה מאוד גדולה ותשוקה אחד לשנייה. יש לזה גם הרבה הסברים פסיכולוגיים, פיזיולוגיים.
תומר: אוקיי.
שחר: קודם כל, אני אגיד שמיניות כשלעצמה, משחררת הרבה חומרים נעימים ומרגיעים ומווסתים. בעצם יש שני חומרים שמשתחררים במצבי מתח, ואחד מהם מעורר ומעודד מיניות, והשני מעכב מיניות. אז יש בעצם אדרנלין שמייצר תנועה ורצון לפעולה, וגם מגביר את הטסטוסטרון, שזה מייצר חרמנות או רצון במיניות.
תומר: אוקיי.
שחר: במקביל, המוח עשוי להפריש קורטיזול, שזה חומר מדכא מיניות. זאת אומרת, זה חומר שמשבית את המערכות הלא סופר חשובות כדי להישאר מרוכז בלשרוד. ואנחנו כולנו חווים בעצם את החומרים האלה זורמים לנו בדם, בכל מיני נקודות.
תומר: זאת אומרת, אנחנו נעים בין שני המצבים האלו בעצם?
שחר: כן. כאילו גם, אז אני אומר, גם פיזיולוגית, ביולוגית זה קורה, וגם המקום הזה של מיניות במצבי לחץ או במצבי מצוקה, יש לו כל מיני סוגים של תפקידים. כאילו זה, זה מקום לווסת את עצמך רגשית, קצת לעשות איזה פורקן. זה הצורך להתקרב לפרטנר, להרגיש שייך, להרגיש חום, לייצר ביטחון, כאילו צורך בביטחון, צורך בנרמול. כאילו מיניות היא כמו מין בחירה בחיים. אל מול המוות הזה שאופף אותנו, להיות במיניות זה קצת כמו אני מנצח את החיים, אני מנצח את האויב, אני… אתה יודע, רובנו עוסקים במיניות לא לשם התרבות, לשם רביעה, אבל המערכת הפנימית אומרת, אוקיי, יש סכנה, בוא נמשיך, בוא נייצר המשכיות.
תומר: כן.
שחר: וזו הסיבה, שהרבה פעמים אחרי מלחמה, יש איזה בייבי בום כזה. פתאום יש מלא ילדים שנולדים אחרי טראומה קולקטיבית.
תומר: כן. כן, זה… אפשר גם לחזור אחורה עד לפרויד, שהוא אתה יודע, מדבר על דחף החיים ודחף המוות, שבעצם… שהכל במהפך קטסטרופלי, ואנחנו בעצם אולי גם רוצים לאזן את זה בעצם, אם זה חיבור לחיים, שהוא מאוד חזק במיניות.
שחר: לגמרי, לגמרי. אבל אני רק אגיד ששוב, אם אתה בזוגיות שבה שני בני הזוג נמצאים באותו זמן על הגל שבו האדרנלין והטוסטרוסטרון והצורך בקרבה עובדים, אז יש פה איזו חגיגה מקסימה של מיניות. אני גם אגיד שיש משהו מיוחד במיניות במצבי דחק, זה שיש רק את הכאן ועכשיו, יש איזה מין הזדמנות רגע להסיר את כל הריבים הקטנים, וכל מיני… המרחק שיש בינינו. אני זוכר בשבוע הראשון של הסגר של הקורונה, הייתי בדיוק באיזה… היינו במשבר זוגיות, אני וזוגתי, וכשהתחיל הסגר, מצאנו את עצמנו באיזה חיבור אירוטי ממש ממש חזק, שבו שמנו הצידה את כל הדברים שבהם כעסנו אחד על השני, ופשוט היינו אחד עם השנייה. אני אגיד שגם קורה עוד משהו…
תומר: ואתה מקשר את זה למה? סליחה, כאילו למצב ההישרדותי שנקלעתם אליו בעצם?
שחר: שיש איזה הווה, לא יודעים מה יקרה מחר, פחות עסוקים במה ההשלכות של דברים, אלא מאוד רוצים את הקרבה כאן ועכשיו, מוכנים רגע לסלוח על כל מיני משקעים, וגם יש בזה איזה פגיעות, כאילו כשעכשיו אנחנו מתחבקים ויש בנו… אנחנו קצת במצב של פחד והשרדותיות, אנחנו לאו דווקא מדברים על זה, אבל יש איזה פגיעות אינהרנטית שנכנסת למפגש, שאולי ביומיום אנחנו קצת מגנים על להביא את הפגיעות הזאת, כי יש כל מיני משקעים, ואז המיניות נהיית יותר סוערת או...
תומר: משוחררת.
שחר: משוחררת, כן.
תומר: אני גם שומע, אתה יודע, גם מהאנשים שהם… מרווקים או רווקות, שפתאום יש איזה… זה יותר אולי בעולם הדייטים והאפליקציות, פתאום יש דיבור יותר נעים, כאילו יותר רך, יותר מכיל. זאת אומרת אתה מזכיר פה פגיעות, אז אני תוהה אם זה קשור, זאת אומרת אנשים יותר מרגישים נכונות להיחשף, המצב כל כך מחריד בחוץ, ויש איזה עננת מוות מעל לכולם, אז...
שחר: כן, זה מוריד איזה מעטה של הגנה שאנחנו בדרך כלל מחזיקים על עצמנו. בעולם הרווקות, אני שומע על הרבה אנשים שחזרו לאקסים שלהם.
תומר: או וואה, באמת?
שחר: כן, כמשהו קרוב, מנחם, שרגע אפשר באמת לשים את המשקעים בצד. אני לא יודע אם הם חזרו לאקסים לזמן ארוך, אבל לתקופה הזאת.
תומר: כן, אני גם שומע על אנשים שהם… זאת אומרת, הצורך הזה, וזה באמת… אבל זה באמת איזה… יש איזשהו הבדל בין… רצון במין או רצון בקרבה, ונראה לי… זאת אומרת, הרבה אנשים מחפשים את הקרבה ואת החיבוק ואת החום הזה, כי זה מאוד מאוד מאוד קשה להיות לבד עכשיו.
שחר: מאוד.
תומר: זה יכול לבוא עם מין, אבל זה גם זה גם לא אומר… בהכרח...
שחר: כן, אז אני אשלים את מה שאתה אומר, ואני אגיד שהרבה אנשים, גם לא בעיתות מצוקה, פונים למין כשהם בעצם צריכים מגע, וחיבור קרוב.
תומר: כן.
שחר: והתקופה הזאתי זה אפילו עוד יותר בולט, ומכיוון שאין לנו כל כך בתרבות את ה… כמו את האפשרות הזאתי פשוט לבקש קרבה ומגע, אז הרבה מאיתנו… זה נכון במיוחד גם לגבי גברים, אבל זה גם לגבי נשים, הרבה פעמים אנחנו חותרים למיניות כשאנחנו בעצם רוצים קרבה, אינטימיות ומגע, אבל אנחנו לא יודעים איך לבקש את זה כי זה מרגיש נורא פגיע או נורא… needy, אז אנחנו נלך לאיזה משהו יותר תשוקתי.
תומר: ועכשיו בזמני חירום, אז אולי קצת יותר קל לבקש את זה, כי...
שחר: אולי, אולי… אבל גם עדיין… אני עדיין מוצא במסביב שאנשים הולכים למיניות כי זה הדרך שלהם לקבל קרבה. שזה לאו דווקא דבר רע, רק פשוט שווא לשים לב לזה, האם הדבר שהכי ממלא אותי בחיבור האירוטי שהיה לי עכשיו עם הפרטנר/פרטנרית שלי, היה… הכרבול של האחרי או הסקס? ואם הכרבול של האחרי היה כזה דבר טוב, אולי שווה ללכת אליו ישירות.
תומר: כן.
שחר: הדבר המורכב שאני פוגש, זה כשאנחנו לא… כשבני הזוג לא נמצאים על אותו רצף של הגל, כשאחד יותר רוצה קרבה, והשני יותר רוצה להיות עם עצמו.
תומר: כן.
שחר: ואז זה מייצר מתח, תסכול, וגם שיפוטיות, כאילו, איך אתה… איך אתה לא שם בשבילי? או איך אתה לא רואה את הצרכים שלי? כללית אני מוצא את זה הרבה אצל זוגות, לא רק בהקשר של מיניות, שאנחנו מתמודדים… בני הזוג מתמודדים אחרת עם מצבי לחץ ופחד, ואז אם זה לא משלים או חופף, אנחנו עשויים לשפוט או להרגיש מרוחקים מהפרטנר שלנו, אם הוא בוחר אסטרטגיה אחרת להתמודד עם המצב.
תומר: זה יכול להיות שמישהו שיש מהבני הזוג יכול להיות מאוד בחרדה ובלחץ מהמצב, בת זוג או הבן בזוג שלו יכולים להיות יותר מלאי אדרנלין ומחפשים קירבה… יש איזה חוסר התאמה, מה אפשר לעשות במצב כזה, איך אפשר לווסת?
שחר: אז קודם כל, איזה באסה שאנחנו כרגע לא מתחברים, אבל ההזמנה היא ל… ברגע שכשלא בריב, לא ב… עכשיו אנחנו כועסים אחד על השני, כשרגע הסערה ירדה טיפה, לדבר על זה, לדבר על כל אחד מה… מה הצורך שעומד מאחורי האסטרטגיה שלו בפעולה שהוא עושה. נניח שאני עכשיו מתנדב מלא, למה זה ממלא אותי? כשאני עכשיו רק מתעסק במשפחה שלי או בלבשל כל היום, למה זה ממשאב אותי? רגע שכל אחד יראה את הלגיטימיות של האסטרטגיה של האחר, זה הדבר קודם כל הכי הכי חשוב, כי בסוף אנחנו רוצים להרגיש ביחד בזמן משבר.
תומר: כן.
שחר: לאו דווקא דומים או זהים, אבל להרגיש שאוקיי, יש בינינו אולי כרגע פער, אבל אנחנו ביחד עם זה, אני רואה את הפרטנר שלי, ואני מבין את הקושי שלו, ואני מבין את הבחירה שלו. קודם כל זה, לתת נראות ולגיטימציה לפרטנר שלי, וזה כבר מייצר קרבה. אז זה הדבר הראשון שהייתי עושה. הדבר השני שהייתי עושה, זה מייצר לזוגות את האפשרות רגע לשים את רמת המתח והחרדה שלהם על איזה סקאלה, כמו משהו… כמו בין אחד לעשר. כלומר, כמה אני מופעל כרגע? כמה אני מפחד? כמה אני בחרדה כרגע? אנחנו הרבה פעמים יכולים קצת לקרוא את הפרטנר שלנו, אבל אנחנו כזה במין… הוא בחרדה או שהוא בסדר? ולשים את זה על סקאלה מאפשר רגע לראות איפה אנחנו נמצאים ולבדוק אם אנחנו יכולים לעזור להרגיע אחד את השני. והדבר השלישי, זה להבין שכשהפרטנר שלי לא זמין, זה לא מחובתו להרגיע אותי, או לספק לי את הצרכים שלי. כאילו, אם הפרטנר שלי עכשיו לא ברמת מופעלות והוא יכול רגע לחבק אותי, להקשיב לי, לעשות איתי סקס מדהים. אבל אם הוא עכשיו בתוך איזה לופ או ספירלה של איזה התמודדות משל עצמו, התפקיד שלי הוא, רגע למצוא איך אני מווסת את עצמי. אם זה דרך אוננות, או ספורט, או לדבר עם חברים, לי יש אחריות קודם כל על הוויסות העצמי שלי, ולפרטנר שלי יש אחריות על הוויסות העצמי שלו, ואם אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, איזה כיף. אבל לא לצאת מתוך נקודת הנחה שמישהו אחר אמור לווסת אותי, כי זה מייצר בעצם איזה לופ שלילי, כי אם הפרטנר שלי לא זמין, ואני גם עכשיו כועס עליו, זה רק מייצר עוד יותר מרחק.
תומר: האם יכול להיות שדבר נוסף שקורה, זה שבעצם רצון לקיים לחסי מין שלא במסגרת הקשר הרגשי הזה, גם אולי כי הפרטנר או הפרטנרית לא זמינים והם בחרדה נורא גדולה, ואז פשוט נוצר איזשהו פיצול בין הקשר הזוגי לרצון למין ו…
שחר: השאלה היא, מה ההסכם הזוגי? אם בהסכם הזוגי אפשר ללכת להתמשאב אירוטית עם אנשים אחרים, סבבה. אם זה לא, אני לא חושב שבגידה זה דבר הכי נוראי בעולם, אבל אני לא ממליץ עליו כדרך פעולה.
תומר: זאת אומרת האם המצב הזה, שמצד אחד עודף טסטוסטרון או עודף חשק מיני, לנוכח המצב הקשה שבחוץ, זאת אומרת, דוחף אולי אנשים לחפש, לספק את הצורך בכל דרך אפשרית, גם אם לא במסגרת הקשר הזוגי.
שחר: אני חושב שאנשים עשויים להגיע למצב הזה, אבל אני חושב שלפני שמגיעים למצב הזה, אם רגע מסכימים להתבונן בצורך, ולא להיבהל ממנו ולתת לו להוביל, אז יש כל מיני דרכים נוספות לווסת אותו, כמו למשל, מה שאמרנו קודם, לנסות רגע למצוא מה הנקודה הנעימה המשותפת שיש לי עם הפרטנר, או הפרטנרית שלי? יכול להיות שאין שם עניין במגע באברי מין, אבל כן יש מקום למסאז' או מקום לליטופים, להתכרבלות, ולראות אם הדבר הזה מייצר איזה ויסות. ויש אוננות, ויש לעשות ספורט, כאילו, אני יכול להבין למה אנשים במצבי דחק ילכו לאופציות שיכולות להיות מזיקות בטווח הרחוק למערכת יחסים…
תומר: כן.
שחר: אבל אני חושב שזה הרבה פעמים קשור בזה, שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם האנרגיה הזאתי, וכביכול, אנחנו לא חושבים שיש לנו עוד אפשרויות. וההזמנה שלי היא לחפש מה כן. זאת אומרת, כמו שאמרנו קודם, לפעמים אני צריך רגע קרבה אבל כל מה שאני יודע זה לבקש מין. אז לראות אם אני יכול לבקש קרבה, ולראות איפה זה כן פוגש את הפרטנר/פרטנרית שלי.
תומר: ואתה אומר שזה נכון גם לרווקים, זאת אומרת גם עכשיו רווקים, אני עכשיו רווק בטינדר או בגריינדר או לא יודע איפה… ואני שם כי אני צריך תקשורת האנושית הזאת, ואני צריך חיבור, אני צריך מגע, זאת אומרת, אתה אומר, יכול להיות שאתה שמה ואתה… וזה מקומות שמאוד דוחפים לך, בשגרה, כן? לחיפוש אחר מין, זה בסדר גם להגיד, לא, אני סתם מחפש כאילו, כן, קשר אנושי, חיבוק…
שחר: כן, אני יכול להגיד, אני לא פוסל מיניות, אבל אני אשמח להתחיל ממשהו קצת יותר קרוב במגע ולראות משם לאן מתקדמים. ובאמת בגלל שאנחנו במצב מיוחד, יש אפשרות רגע להוריד עכבות של מה שאנחנו בדרך כלל לא מעזים לבקש, וכן לנסות לבקש דברים יותר עדינים, יותר אינטימיים, ולראות איפה זה פוגש את הצד השני, ויכול להיות שתהיה שם הפתעה נעימה. אני כן מזמין אנשים לשים לב לא ליפול לתוך חוויות שמרוקנות אותם. זאת אומרת, אם ניסיתם איזה אסטרטגיה שבה אתם עושים מין, שאחר כך אתם מרגישים יותר במצוקה או יותר מרוקנים, אז לנסות אסטרטגיה אחרת ולא ללכת לשם שוב. גם יש מקום למין סוער ומנוכר שהוא רק חיבור פיזי מספק, וזהו, גם לזה יש מקום, זה לא דבר רע.
תומר: ושאלתי מקודם, האם זה באמת משהו שאולי אנשים יותר צריכים עכשיו, כי כל מה שאתה מספר על למצוא את הויסות הרגשי הזה, ובמצב הישרדותי כרגע עכשיו, אז גם אולי משהו בצורך במיניות נהיה יותר...
שחר: ממש יכול להיות, אני רק אומר, לשים לב מה קורה אחרי- האם באמת יצאתי בתחושה שזה ויסת אותי והתמלאתי במשהו? או שאני עכשיו עוד יותר מרוקן ומחפש את הדרך הבאה למלא את זה. כי זה סימן לזה שאני קצת כמו פועל מתוך איזה טראומה, ואני מנסה כל הזמן למלא איזה חסר, אבל באסטרטגיה שרק משאירה אותי מרוקן.
תומר: אז זה גם אולי סוג של בריחה.
שחר: בריחה זה מילה שיש לה קונוטציה כביכול שלילית. במצב שאנחנו נמצאים, בריחה מסוימת היא נחוצה. כאילו היא דרך לווסת את עצמנו, היא דרך לא ל… לעצור את ההצפה של הדברים הקשים שהמוח שלנו חושב או מוצף בהם. כשזה הופך להיות משהו שאנחנו עושים באוטומט, ואנחנו מוצאים שזאת האסטרטגיה שאנחנו חוזרים אליה שוב ושוב, שם יש איזה סימן לזה שאנחנו מפספסים משהו.
תומר: מה לגבי אשמה? זאת אומרת הרבה...
שחר: מלא אשמה. נגיד שזה… קודם כל יש לנו אשמת שורדים, אשמת ניצולים, לכולנו. בגלל שזה משהו שפגע באנשים שהם כמונו, באנשים שהם לא בחזית, באנשים ש… בחברים שלנו, בקרובי משפחה שלנו. זה ממש ממש ממש קרוב, ויש לכולנו איזה מין חוויה של איך זה… איך זה שאני עכשיו מחייך ונהנה עם התינוק בן הארבעה חודשים שיש לי בבית? כאילו כשקרו כאלה דברים נוראיים, כשאנשים עוברים כאלה דברים מזעזעים במקביל. איך זה שאני… איך זה שאני עכשיו נהנה מלאונן? איך זה שאני חושב על סקס כשקורים כאלה דברים נוראים? יש הרבה הרבה אשמה שמגיעה עם זה, ואני אגיד, היא טבעית, היא חלק מהמנגנון שלנו, היא חלק מההתמודדות שלנו עם טראומה, ו… ובא לי שנגיד לעצמנו שכל דבר שכרגע ממשאב אותנו, זה לטובת החוסן שלנו, ולכן לטובת החוסן של הסביבה שלנו. אז אם אני עכשיו לוקח את השעה ומענג את עצמי, או אם אני מוצא את עצמי פתאום באיזה מערכת יחסים אינטימית שלא קשורה לכלום כרגע, וזה עושה לי טוב, וזה עושה למי שנמצא איתי טוב, זה למען כולנו. זה בעצם כן עוזר לנו לחזור לשגרה, לנורמליות, לחוויה של ביטחון. אנחנו מאוד מאוד מאוד זקוקים לביטחון. ועונג, וחיבור אינטימי, מזכירים לנו את הימים של שגרה.
תומר: מיניות לצורך בניית חוסן.
שחר: מאוד. גם בימים רגילים, מיניות בונה חוסן בתוך מ… מיניות טובה בונה חוסן זוגי, ואז גם משפחתי, ואז גם קהילתי, ובמצבי קיצון ודחק, כמו שאנחנו נמצאים בהם, אז כן מיניות היא אופציה מאוד מאוד טובה לחיבור, מישאוב וויסות. אבל אני שוב אזכיר, לאלה שנמצאים במערכות יחסים שבהם או שני בני הזוג אין להם עניין במיניות, או אחד מהם אין לו עניין במיניות, זה ממש ממש ממש בסדר, שזאת ה… שהגוף שלכם והנפש שלכם כרגע בוחרת לשים רגע את הדבר הזה בצד. כן אפשר לחפש, מה כן? זאת אומרת, אולי לא למיניות, אבל כן לשבת רגע ביחד בשמש, כן לשמוע מוזיקה ביחד, כן אולי פשוט להחזיק ידיים. למצוא את הכן של הגוף, גם כשאין רצון של עוררות מינית בהכרח, שזה סופר סופר סופר לגיטימי למצב שאנחנו נמצאים.
תומר: זה הכל הולך למקום הזה של תקשורת, זאת אומרת שלהבין איפה הפרטנר/הפרטנרית שלך נמצאים כרגע במצב הזה, ואולי פשוט לדבר על זה.
שחר: כן. קודם כל, למצוא רגע שלא באיזה מצב לחץ, זאת אומרת לא לנסות לדבר כשאנחנו עכשיו מאוכזבים או כועסים, כי זה לא יוביל לאיזה שיחה פגיעה, אלא למצוא איזה רגע של הפוגה אם אפשר, ושנייה רגע להסתכל כמו מבחוץ על כל אחד והאסטרטגיות שלו, שלה, שלכם, להתמודד עם המצב, ואיפה מיניות ומגע וקרבה אינטימית משחקים בתוך זה? רגע להסתכל על זה מהצד כאין נכון לא נכון, אין מישהו שצריך לעשות משהו בשביל האחר, אלא כל אחד ומה שעובר עליו. והדבר שמאוד מאוד מאוד עוזר, ואין לי דרך להדגיש את זה, זה שכשאנחנו מקשיבים לפרטנר שלנו לא לתת לו עצות, לא להתווכח איתו על החוויה שלו, כי אם מישהו אומר שעכשיו הוא מאוד מתוח, להסביר לו למה אין לו סיבה להיות מתוח זה לא עוזר, אלא רגע לתת לגיטימציה, ממש להקשיב, אם אפשר אפילו לחזור, לאו דווקא באותה מילים של הפרטנר, אלא להראות לפרטנר ששמעתם אותו, ולהגיד לו וואלה, זה מאיך שאני מכיר אותך, מאיך שאני מכיר אותך, זה ממש הגיוני שככה אתה תגיב למצב הזה. ואז ברגע שכל אחד מבני הזוג מרגיש שראו אותו, שמעו אותו, ושזה לגיטימי עבורו להרגיש את מה שהוא מרגיש, שם אפשר להתחיל לחפש את מה יש לנו במשותף, שאנחנו יכולים לעשות ביחד אינטימית.
תומר: יפה. ולרווקים ורווקות זה ממש… שעת כושר בעצם עכשיו, (צוחק) כי אנשים טיפה יותר חשופים, יותר פגיעים…
שחר: כן.
תומר: יותר מחפשים חיבור, יותר מגע, אתה אומר אבל לא… גם תקשיבו לעצמכם מה אתם באמת מחפשים, זאת אומרת, שזה בסדר לברוח למין, אבל תבינו באמת מה אתם צריכים, אם אתם צריכים חיבוק אז זה גם בסדר להגיד את זה, כאילו ולא… ללכת כדי לקבל חיבוק.
שחר: כן זה לגיטימי… זה באמת רגע של הזדמנות לבקש דברים שלא מבקשים בדרך כלל. עכשיו זה מעניין, כי כאילו המחקרים מדברים על זה, שבזמני מלחמה יורדות העקבות, אז אנשים עושים מין, אולי אפילו יותר מוקצן, מסכימים להגשים פנטזיות, אבל החלק המשלים של זה, זה שגם אנשים מסכימים להביא את הפגיעות שלהם, להביא דברים שהם בדרך כלל לא מסכימים להביא בתוך מפגש אינטימי, וזה באמת… יש רגע של לגיטימציה לבקש ולחשוף דברים שבדרך כלל לא חושפים, יכול להיות שזה יענה בחיוביות בצד השני, יכול להיות שפחות, והדבר המשמעותי הוא לשים לב שאם אנחנו נכנסים לאיזה דפוס או של שיפוט עצמי או של פעולות שמשאירות אותי מרוקן, אז להבין שאני כרגע באיזה סוג של הימנעות, שהיא לא בריאה לי ולראות אם אני יכול למצוא משהו אחר לעשות. אם אני עכשיו מוצא את עצמי במין מנוכר, שאחריו אני מרגיש מרוחק, או אם אני נמצא… אם אני מוצא את עצמי לא יוצא מתחת לשמיכה כבר כמה וכמה ימים ולא מצליח להביא את עצמי לפעולה, אני מדבר על אנשים שהם לבד, בשני המקרים כשזה קצת זה אחלה, זה לגיטימי להיות מתחת לשמיכה, זה לגיטימי לעשות סקס פרוע נטול רגש, אבל כשזה לאורך זמן ואני מרגיש שאני לא מתמלא מהפעולה הזאתי, אז שווה לבקש עזרה, שווה לבקש פרספקטיבה, או שווה לנסות דרך אחרת לפעול.
תומר: טוב, נראה לי כיסינו את הרוב, אלא אם כן יש עוד משהו.
שחר: אני חושב שהדבר שאני רוצה להגיד, הוא לאו דווקא קשור למיניות, הוא קשור לרמת מופעלות. שימו את עצמכם כל הזמן על איזה סקאלה מ-1 עד 10, זה בסדר אם אנחנו מופעלים כרגע באזורי ה-5-6, כאילו זה הגיוני שאנחנו נהיה במצב של עוררות ו-alert, כי ככה אנחנו נמצאים, אבל אם אנחנו מוצאים את עצמנו בריב עם הפרטנר שלנו ושנינו נמצאים באזורי ה-8, להפסיק את הריב מיד! יש הרבה פעמים איזה מין חוזה לא מדובר בין בני זוג שכשאנחנו בריב אסור להפסיק אותו באמצע כי זה כאילו נטישה, כאילו ויתרנו, כאילו נטשנו את הפרטנר, ואני רוצה להגיד- אם מישהו מכם מופעל 8 ומעלה, שום דבר טוב לא יצא מהריב הזה.
תומר: מה זה רמת מופעלות? מה הכוונה?
שחר: אם אני שם אותנו על סקלאלה מ-1 עד 10, ש-10 זה אני רוצה לברוח או להרביץ בסיטואציה, אני רוצה או לצאת מהבית בטריקת דלת או לדחוף את הפרטנר שלי, זה 10, אוקיי?
תומר: כן.
שחר: זה ה-flight or fight, ואחד זה אני בסתלבט רגוע לגמרי, הכל נעים. אני מניח שרובנו כרגע נעים על ציר ה-3-6, במצב הטוב שלנו, אוקיי? אף אחד מאיתנו… אני מניח שאף אחד לא נמצא ב-1-2כרגע.
תומר: כן.
שחר: עכשיו, אם אנחנו בריב עם הפרטנר על משהו, בין אם זה על מיניות או על כל דבר אחר, ואני מזהה שאני כבר ב-8, מה זה, איך אני מזהה שאני ב-8? החשיבה שלי היא לא לגמרי רציונלית. אני אומר דברים שחלק בי אומר אתה תתחרט עליהם אחר כך. אההה… אני בתוכי מבין שאין איזה היגיון לגמרי. אני חותר לזה שהפרטנר יסכים איתי, זה או שחור או לבן, או שהוא יסכים איתי או שאני לא סובל אותו. כל אלה סימנים שאני באיזה מופעלות גבוהה, אני יכול לזהות את זה גם על הפרטנר שלי. אם אנחנו באיזה ריב, ושנינו או אחד מאיתנו נמצא במופעלות הזאת, זה אומר שהמוח עבר למצב הישרדותי, אוקיי? יש לנו מוח ראשוני, הישרדותי, ויש לנו מוח שהוא יותר רגשי ורציונלי. כשאני במוח ההישרדותי, אז בעצם כל המנגנוני ההגנה שלי עובדים, כשמנגנוני ההגנה שלי עובדים ואני בריב מול הפרטנר, הסיכוי שלי למצוא איתו חיבור הוא כמעט אפסי. ולכן, כשאנחנו בריב ושנינו ברמת מופעלות גבוהה, זה הזמן רגע לקחת פסק זמן ולראות איך כל אחד שנייה יכול לווסת את עצמו. ולהגיד, וואלה, אני מאוד מאוד הופעלתי, זה לא אומר שאני עכשיו… המחשבות שהיו לי, שאני שונא את הפרטנר שלי, או שאני צריך לעזוב, או שהוא איש נורא, הם קשורים לזה שהייתי מאוד מאוד מופעל, בוא רגע נווסת את עצמי ונפגש שוב כשאנחנו פחות מופעלים.
תומר: בשש אחרי המלחמה אולי.
שחר: בשש אחרי… בשבע וחצי.
תומר: הבנתי אותך. טוב. תודה רבה שחר. תודה שהיית איתנו.
שחר: ממש שמחתי.
תומר: גם נקווה לימים טובים יותר, בעיקר יותר חמים ואוהבים, ו… כן.
שחר: ומי יתן שהמצוקה הזאת תייצר חיבורים והתקרבויות ומשאבים שלא הכרנו קודם, כי זה גם מהצד השני, מה שאנחנו רואים שקורה, אנשים מוצאים משאבים בחברויות, ביחסים, בעזרה, שהם לא ידעו שקיים בהם. זה הפוטנציאל של הצמיחה.
תומר: זמן טוב להיפתח גם, דברים חדשים. תודה רבה. תודה רבה שחר.
(מוזיקה)
תומר: אתם ואתן האזנתם ל״איך ממשיכים״, פודקאסט טיפולי יומי של כאן הסכתים. מגישים, תומר מיכלזון וצליל אברהם. על עריכת הסאונד, רחל רפאלי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios