חיות כיס - פרק 323: הצילו, אני תובע

לפעמים נדמה שבשנים האחרונות הפכנו למדינה שבה הטרנד הכי לוהט הוא לתבוע אחד את השני. גם הנתונים מצביעים על עלייה משמעותית בהגשת בתביעות לשון הרע. אז למה זה קורה, מה צריך לעשות כשחוטפים פתאום תביעה על משהו שפרסמתם ברשת, בכמה זמן וכסף זה עומד לעלות לכם, ולמה גם הניצחון המתוק בבית המשפט עלול להותיר טעם מר בחשבון הבנק שלכם?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/06/2025.

‏[חסות]

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[הקלטה] [דפיקה בדלת]

‏אלון: "מי זה?"

‏שליח: "שליח. [דלת נפתחת] אלון אמיצי, יש לי משלוח בשבילך."

‏אלון: "כן? אני לא הזמנתי כלום."

‏שליח: "תחתום פה, [צליל של עט על נייר] זה כתב תביעה."

‏אלון: "What the fuck…"

‏שליח: "ביי."

‏אלון: "מה זה הדבר הזה?"

‏[מוזיקת רקע]

‏[צליל דפדוף בניירות] צליל: [מקריאה] "התובעת צליל אברהם נגד הנתבע אלון אמיצי. בתאריך 27 באפריל 2025 כתב הנתבע בחשבונו באתר "x", לשעבר "טוויטר", שהתובעת מקלפת קלמנטינה במשרדי התאגיד ומחממת מדי יום דג סלמון במיקרוגל. בעקבות הפרסומים הדיבתיים החמורים שפרסם הנתבע, בית המשפט הנכבד מבקש לזמנו לדין ולחייבו בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 300 אלף ש"ח."

‏אלון: 300 אלף ש"ח?

‏צליל: 300 אלף ש"ח.

‏[מוזיקת רקע]

‏אלון: פעם זה היה "Fidget Spinner", אחרי זה זה היה לחמי מחמצת, והיום נדמה שהטרנד הכי חזק במדינת ישראל הוא לתבוע אחד לשני את הצורה.

‏[הקלטה מהתוכנית "אופירה ולוינסון"]

‏ח"כ אלמוג כהן: "אבל לפני הכל יש לי ולחיים חוב פתוח."

‏אופירה אסייג: "מה?"

‏ח"כ אלמוג כהן: "זו התביעת דיבה…"

‏חיים לוינסון: "אה."

‏ח"כ אלמוג כהן: "…על סך של 300 אלף שקלים."

‏חיים לוינסון: "אה, לכן באת, כ… בשביל לעשות המצאה?"

‏ח"כ אלמוג כהן: "שיהיה לנו בהצלחה."

‏חיים לוינסון: "סבבה, תודה רבה." [צוחק קלות]

‏ח"כ אלמוג כהן: "עכשיו נקווה…"

‏אופירה אסייג: "אז הנה, נמסרה התביעה ידנית."

‏חיים לוינסון: "תודה."

‏ח"כ אלמוג כהן: "כשחוטבים עצים עפים שבבים."

‏אלון: לפי נתונים של "תולעת המשפט" שפורסמו באתר "העין השביעית", בעשור האחרון מספר תביעות הדיבה [מוזיקת רקע] המוגשות מדי שנה עלה מבערך 700 תביעות בשנה לקצת יותר מ-1,000. אני לא יודע להגיד אם זה משהו במים, אבל נראה שאנחנו, הישראלים, הרבה יותר ששים אלי קרב, או אלי משפט. [מוזיקת רקע נפסקת] חלק מהתביעות האלה הם מאבקים צודקים של אנשים ששמם הטוב הוכתם, והם רוצים לטהר אותו, וגם לקבל פיצוי על עוגמת הנפש שלהם. אבל חלק מהתביעות האלה הן מה שמכונה "תביעות השתקה".

‏[מוזיקת רקע]

‏"תביעת השתקה" היא תביעה שמגיש אדם במטרה למנוע מאדם אחר להגיד משהו שהוא לא רוצה שהוא יגיד. נגיד, ביקורת או חשיפה עובדתית כלשהי. המטרה של התביעה היא להלך אימים, להניף מעל אותו מבקר חרב בדמות פיצויים בסכומים עצומים, שהוא לא יוכל לעמוד בהם, במטרה לקפל אותו. [מוזיקת רקע מסתיימת] עכשיו, יש מצב שאתם שומעים את זה ואומרים, "טוב, אוקיי, זה בעיה של אנשי ציבור, או אנשי תקשורת", כלומר, אנשים עם פרופיל גבוה שיש להם קהל שמקשיב להם. אבל הנה מה שהשתנה בעשור האחרון: היום כולנו עיתונאים. כלומר, לא באמת כולם עיתונאים, המקצוע הזה אבוד לחלוטין. אבל לכולם יש פלטפורמה בה הם יכולים לפרסם את מה שעולה להם לראש וזה פוטנציאלית יכול להגיע לכמות עצומה של אנשים. וככה אנחנו מקבלים תביעות כמו התביעה הבאה, שימו לב, תביעה שהגיעה לשתי ערכאות, כלומר לשלום ואז ערעור למחוזי. תביעה זו היא על פוסט בפייסבוק על פיצה.

‏אישה כתבה בחשבון הפייסבוק שלה שהיא קיבלה פיצה רטובה עם שערה עליה, ובעל הפיצרייה תבע אותה על לשון הרע. הנה קטע מתוך פסק הדין על הערעור: [מקריא] "התובע טען שהנתבעת נהגה באימפולסיביות, לא דקדקה בקטנות, והעצימה את תחושות הקורא באמצעות המונח 'איכס'". זה מדיון אמיתי שנערך בשני בתי משפט שונים. עכשיו, בסוף היא ניצחה, אבל בואו נגיד ככה, אני הייתי חושב פעמיים לפני שאני הייתי כותב "איכס" על פיצרייה ברשת, כי מי רוצה עכשיו להתחיל להידיין על משהו שהוא כתב בפייסבוק בבית משפט? וככה בדיוק משתיקים אנשים. לא רק את מי שכותב ביקורת, אלא גם את מי שרואה את זה מהצד ומפחד.

‏[מוזיקת רקע]

‏אז השבוע ב"חיות כיס", מה אמור לעשות אדם מן השורה כשיום אחד דופקים לו בדלת ומגישים לו כתב תביעה? כמה זה עולה להגן על עצמנו בבית משפט? בהנחה שאנחנו רוצים לנצח כמובן.

‏עו"ד ורצהיזר: "להוציא הרבה כסף על עורך דין במרבית המקרים זה, אין שום הצדקה על זה כלכלית, אין שום היגיון בזה."

‏אלון: למה לפעמים זה חשוב להילחם גם כשהסיכויים נגדך?

‏נעמה מורל: "אני מודה שראיתי את זה כמטרה חשובה, ולא רציתי לוותר על העיקרון הזה, בגלל שזה רצח של בן-אדם."

‏אלון: והאם יכול להיות שגם אם תנצחו בסוף בתביעה, אתם עדיין תפסידו?

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏עו"ד ורצהיזר: "הדבר הראשון שאתה צריך לעשות, זה לא להיבהל."

‏אלון: זאת עורכת הדין ליעד ורצהיזר, היא מתמחה בליטיגציה עסקית ואזרחית, הכוללת גם תביעות לשון הרע. ליעד ייצגה בלא מעט תיקים עם פרופיל תקשורתי גבוה, בהם היו מעורבים עיתונאים ופוליטיקאים, ועל אף שיש לה המון ניסיון, הדבר שהכי מבהיל אותי, זה כשאומרים לי לא להיבהל.

‏עו"ד ורצהיזר: "אנשים מאוד-מאוד נבהלים כשהם מקבלים כתב תביעה, וב… תשמע, מצד אחד בצדק, הם לא מורגלים בבתי משפט, מצד שני, א… אני אגיד משהו כללי: קודם כל, יש לכם זמן - כתב הגנה זה 60 יום מיום ההמצאה."

‏אלון: "המצאה" זה המונח המשפטי להגשת כתב התביעה לנתבע.

‏עו"ד ורצהיזר: "אז 60 יום מהרגע הזה, ואם זה נגיד היה לפני הקיץ, אז יש לך את פגרת הקיץ, אז זאת אומרת, אז אל תילחצו. שנייה."

‏אלון: אז בואו נחשוב רגע ביחד. נגיד, אתם כתבתם, למשל, על קולגה שהיא מקלפת קלמנטינות במשרד. אתם לא עורכי דין, אתם אפילו לא עיתונאים, רק אנשים פרטיים שלא סובלים את הריח הזה בפומבי והחליטו לספר על זה. ופתאום אתם נתבעים בבית משפט.

‏אז קודם כל, אמרנו, לא להיבהל. דבר שני, יכול להיות שאתם רוצים פשוט להתעלם מהתביעה ולקוות שזה ייעלם. זה אולי נשמע לחלקכם מוזר, אבל זה באמת דבר שאנשים לפעמים עושים, הם מתעלמים מכתבי תביעה.

‏[הקלטה]

‏אלון: "נגיד, קיבלתי כתב תביעה והחלטתי שאין לי כוח לדבר הזה, ואני הולך להתעלם."

‏עו"ד ורצהיזר: "כן."

‏אלון: "כמה זה מטומטם אצלי? מה יקרה?"

‏עו"ד ורצהיזר: "מאווד. מאוד. ממש."

‏אלון: "כי מה יקרה? מה יקרה?"

‏עו"ד ורצהיזר: "מה שיקרה, זה שאפשר לבקש 'פסק דין בהעדר הגנה', כי אתה חייב להתייחס לכתב תביעה. ויכולים לקבל את כל, כל מה שהוא ביקש. מי שיתבע מיליון שקל, יכול לקבל מיליון שקל."

‏אלון: אז כן, אנא מכם, אל תתעלמו מכתב תביעה. מה כן לעשות? הדבר הראשון זה לדבר עם עורך דין. עכשיו, יש אנשים בעולם שפשוט יש להם עורך דין. כל מיני מנכ"לים, חברי כנסת, אנשי תקשורת. אני, וכנראה אתם, לא מהאנשים האלה. אז גם אם אנחנו מבינים שאנחנו צריכים עורך דין, אנחנו עדיין תקועים עם השאלה, מי לעזאזל הולך לייצג אותנו?

‏[הקלטה]

‏אלון: "איך אני בוחר עורך דין? כלומר, אני צריך איזה ג'וני קוקרן שייצג אותי בדברים כאלה, או שאני יכול…"

‏עו"ד ורצהיזר: [נאנחת] "לרוב לא."

‏אלון: "גם הבן-דוד שלי שסיים עכשיו את המבחן לשכה?"

‏עו"ד ורצהיזר: "תראה, א… לא. א… 'לשון הרע' זה מומחיות, כמו כל דבר. זאת אומרת, עורכי דין, אתה יודע, אנחנו לא כלבויניקים. בדרך כלל, אנחנו מתעסקים בדברים מאוד ספציפיים, שבהם יש לנו ניסיון ומומחיות שנצברת עם הניסיון. אז אתה כן צריך לבחור מישהו שמבין בזה, שאתה יכול לסמוך עליו."

‏אלון: אז כדאי למצוא עורך דין שיש לו ניסיון בתביעות לשון הרע, אבל צריך להתחשב בכך שעם הניסיון עולה המחיר.

‏[הקלטה]

‏אלון: "אוקיי, אני מצטער קצת להיכנס לכיסים שלך, אבל נגיד עכשיו אני חטפתי תביעה…"

‏עו"ד ורצהיזר: "כן."

‏אלון: "…ואני לוקח אותך לייצג אותי, כמה בערך זה יעלה לי עד פסק הדין הסופי?"

‏עו"ד ורצהיזר: "שום סיכוי שאני אספר לך." [צוחקת]

‏אלון: "אוקיי. ballpark?"

‏עו"ד ורצהיזר: "קודם כל זה משתנה, ואני יקרה."

‏אלון: יכול להיות שאתם מתכננים את התקציב החודשי שלכם עד רמת השקל, ואפילו משאירים קצת כסף בצד להוצאות בלתי צפויות. אז לחטוף תביעה זה האמ-אמא של ההוצאות הבלתי צפויות, ולא לכולנו יש פתאום את הסכומים האלה. מצד שני, אם לא אשיג עורך דין טוב ואפסיד במשפט, זה יעלה לי עוד יותר כסף.

‏עו"ד ורצהיזר: "אני תמיד אומרת שאני יקרה, ואני יקרה מהממוצע, ושבדרך כלל אתה לא צריך אותי. אתה יכול גם לשלם הרבה פחות, ועדיין אתה תיוצג אחלה וזה מספיק טוב. למה? מלכתחילה, החשיפה הכלכלית שלך, נגיד תגיע עד הסוף ויפסיקו נגדך, בסדר? בדרך כלל היא לא גבוהה. אני גם רואה דברים, הם נסגרים בסכומים מאוד-מאוד נמוכים. ולכן, להוציא הרבה כסף על עורך דין, במרבית המקרים זה אין שום הצדקה לזה כלכלית, אין שום היגיון בזה."

‏אלון: "אבל נגיד ממש חשוב לי לנצח - מה הסכום שאני צריך להקציב לזה בצד כדי שיהיה לי?"

‏עו"ד ורצהיזר: "אני חושבת שיש עורכי דין שיעשו לך את זה גם ב-25-30 אלף שקל, נגיד, מהתחלה עד הסוף."

‏אלון: "שזה גם לא סכום מבוטל בכלל."

‏עו"ד ורצהיזר: "בכלל. בכלל לא. אבל זה המינימום של המינימום, אני אגיד לך גם למה. אין כמעט הבדל אם זה תביעה של 10 מיליון שקל, או תביעה של 10,000 שקל מבחינת העבודה שלי. העבודה שלי היא בכל השלבים אותו דבר."

‏אלון: "אז 25-30 אלף שקל ויש מצב שאני עדיין מפסיד?"

‏עו"ד ורצהיזר: "כן."

‏אלון: כבר מעודד, אבל אולי בעצם יש אופציה לא לשלם על עורך דין. מי שגדל כמוני על סדרות כמו "חוק וסדר", או "ג'אג", או כל דרמה משפטית, זוכר את הסצנה הזו שהייתה מופיעה כל כמה פרקים: [מוזיקת רקע מ"חוק וסדר"] לבית המשפט מגיע נאשם, אדם פשוט שלא רגיל לז'רגון המשפטי, ומחליט לייצג את עצמו, כמו שמאפשר לו החוק. וכולם כמובן מזלזלים בו בהתחלה, והוא עושה קצת קרקס מהכל, אבל בסוף השופט רואה שיש לו לב זהב, והוא מנצח. [מוזיקה מסתיימת]

‏[הקלטה]

‏אלון: "האמת שזה חלום שלי. אני תמיד ראיתי בסרטים, תמיד יש את הקטע שבו אומרים, 'אתה יכול לייצג את עצמך אם בא לך', ואז… מישהו מייצג את עצמו. זה קורה? זה אמיתי?"

‏עו"ד ורצהיזר: "בתביעות רגילות? כן. הנה, למשל, יש לי עכשיו מקרה כזה, של מישהי שמייצגת את עצמה, כי היא פשוט טוענת שאין לה כסף לקחת עורך דין, למשל. כמובן שאני בתור עורכת דין הרבה פחות אוהבת את זה, זה הרבה פחות נוח לי לדבר עם מישהו שהוא לא עורך דין בצד השני."

‏אלון: "אדם שמייצג את עצמו, השופט מצפה ממנו באותה מידה שמצפה מעורך דין מקצועי? כלומר, [מצחקק] הוא מקבל איזה שהם הנחות?"

‏עו"ד ורצהיזר: "בגדול, השופט לא אמור להקל עם הבן-אדם שאין לו עורך דין, אבל אני כן אגיד שמבחינת הגינות, גם כשאני מדברת עם מישהו שהוא לא מיוצג, אני אסביר לו יותר. אני גם אגיד לו, 'אתה, כמובן, אני ממליצה לך לפנות לעורך דין,' אבל אם לא, אני אסביר לו קצת יותר איפה הוא עומד, כאילו, כי… אז מן הסתם, גם שופט עוד יותר."

‏[מוזיקת רקע]

‏אלון: אני חס וחלילה לא מפקפק בליעד, אבל בסוף היא עורכת דין. אולי יש לה אינטרס שלא נייצג את עצמנו ונמשיך לשלם ביוקר לכל הפרקליטים האלה? אז החלטתי לפנות לערכאה העליונה, מה שנקרא, וללכת לשופט. השופט המחוזי בדימוס, רחמים כהן.

‏השופט בדימוס כהן: "פרשתי מהשיפוט בינואר 2021, עסקתי בעניינים אזרחיים, הרבה תובענות ייצוגיות, ייסדתי את קבוצת הריצה של השופטים, "judge do it". האינפלציה בתביעות של לשון הרע התרחשה בשנים האחרונות. בזמנו היו מעט תביעות לשון הרע."

‏אלון: "האם בתור שופט זה מרגיש לפעמים כשאתה מקבל תביעת לשון הרע, שאתה בעצם גננת שצריכה לפתור עכשיו ריב בין שני ילדים?"

‏השופט בדימוס כהן: "בדרך כלל, ה"תביעות גננת" האלה זה כאשר מדובר בשכנים, שמתווכחים על נושאים שלא חשובים במיוחד. [מגחך] אבל היום יש תביעות לשון הרע ממש-ממש חשובות."

‏אלון: אז קיוויתי שהשופט בדימוס כהן יגיד לי שליעד טועה ושאין שום בעיה עם לייצג את עצמי, והכל מזימה של עורכי הדין כדי למלא את הכיסים שלהם.

‏השופט בדימוס כהן: "בית משפט השלום, בית משפט מחוזי, אם אתה לא מיוצג - אתה תפסיד. זאת אומרת, לא בטוח שתפסיד, אבל יש לך יותר סיכויים להפסיד. כי אתה לא בקיא בפרוצדורה, אתה לא בקיא במה שצריך לעשות, מה שצריך לטעון, אתה חייב להיות מיוצג."

‏אלון: "אתה בתור שופט, לא עכשיו נגיד, אני בא אליך…" [צוחק]

‏השופט בדימוס כהן: "כן."

‏אלון: "אני מסכן, אין לי כסף לעורך דין, אתה לא תתן לי הנחות?"

‏השופט בדימוס כהן: "הנחות? אסור לי לתת לך הנחות. אני צריך לשפוט צדק, אני לא יכול ללכת לקראתך. או שאתה צודק, או שאתה לא צודק." [צוחק קלות]

‏אלון: "אבל מה אם אתה רואה ש… אני כזה, [צוחק] אתה יודע, צודק, אבל אין לי את הטרמינולוגיה המשפטית. אני לא יודע את התקדימים…"

‏השופט בדימוס כהן: "זה לא קשור לטרמינולוגיה, זה לא קשור."

‏אלון: "לא. לא תשלים לי משפט, משהו?"

‏השופט בדימוס כהן: "זה, זה בעיה, זה בעיה."

‏אלון: טוב, שוכנעתי. זה בדיוק כמו שניסיתי לתקן את מכונת הכביסה שלי בבית בעצמי. בשני המקרים זה לא יעבוד וצריך איש מקצוע. אגב, אם אתם באמת עומדים בפני תביעת השתקה ואין לכם אמצעים לממן הגנה, יש כל מיני דרכים לבקש עזרה. בין היתר מהאגף לסיוע המשפטי של משרד המשפטים, או מתוכנית הסיוע של לשכת עורכי הדין, ויש גם לא מעט משרדים וקליניקות משפטיות שיתכן שיתנו לכם סיוע בחינם או בהנחה, אם תציגו בפניהם את הבעיה שלכם.

‏אז נגיד, לקחנו בסוף עורך דין. עכשיו כל מה שנשאר זה בסך הכל הקדם-משפט, פגישת מהו"ת, גילוי מסמכים, חקירה ראשית, חקירה נגדית, סיכומים, ופסק דין. שאת כל זה נראה לי אפשר לתפור יחסית מהר, נכון?

‏עו"ד ורצהיזר: "אתה בא, אתה לוקח אותי, אני עורך הדין שלך - אנחנו מתחתנים. 3-4 שנים עכשיו, כן? בתי משפט מאוד עמוסים, ההליכים מתמשכים, צדדים תמיד מבקשים עוד אורכה ועוד אורכה, כולנו דחיינים ומבקשים, ותמיד נותנים וזה בסדר. אממ, 3-4 שנים זה ממוצע של תיק. עכשיו, מצד שני, זה ב"פיקים", זאת אומרת, יש נקודות שאתה תשמע עליו פתאום."

‏אלון: כלומר, תביעה זה סוג של מחלה כרונית שלומדים לחיות איתה. אתה תסיים באיזשהו שלב, נגיד, את כתיבת כתב ההגנה לאחר כתב התביעה, ואתה תפסיק להתעסק בזה לתקופה. זה לא יהיה חלק מהשגרה שלך. ואז פתאום, יום אחד, כמו צו מילואים, זה יחזור. פתאום באמצע החיים דיון. פתאום באמצע החיים חקירה נגדית. לא באינטנסיביות, בספורדיות. לאט-לאט, ולאורך הרבה מאוד זמן.

‏השופט בדימוס כהן: "תיקים פשוטים אמורים להיסגר תוך [פאוזה] שנה וחצי."

‏אלון: זה שוב השופט בדימוס, רחמים כהן.

‏השופט בדימוס כהן: "אין סיבה."

‏אלון: "אבל זה לא קורה, זה לא המציאות."

‏השופט בדימוס כהן: "יכול להיות. אני לא… זה."

‏אלון: "אנחנו גם מכירים באופן כללי על כל מיני תיקים בארץ, שהמשפטים פה הם ארוכים. מאוד."

‏השופט בדימוס כהן: "אין סיבה שזה ארוך. אם זה תיק לא מסובך, זה אמור להסתיים תוך שנה, שנה וחצי, שנתיים מקסימום. צריך לזכור שיש עומס על השופטים. שופטים ב"שלום" יכול להיות להם בזמן נתון 1,000 תיקים או 800 תיקים, תלוי באיזה תחום הם עוסקים. תיקי נזיקין יש להם אפילו 2,000 תיקים. שופט מחוזי יש לו, אזרחי אני מדבר, 200 תיקים בשוטף, שזה המון במחוזי. 200 תיקים מורכבים, מסובכים. הם בעומס."

‏[מוזיקת רקע]

‏אלון: במערכת המשפט הישראלית יש בסך הכל 776 שופטים. מתוכם 525 בשלום, 239 במחוזי ו-12 בעליון. מדי שנה נפתחים בארץ כ-900 אלף תיקים חדשים. מבחינת יחס שופטים פֵּר אדם במדינה, אנחנו מסתכלים על הממוצע של ה-OECD הרחק מלמטה. ועם זאת, מבחינת יחס תיקים משפטיים פר בן-אדם, אנחנו ממש באחוזון העליון. מתחילים להבין למה לוקח פה כל כך הרבה זמן לסיים הליך משפטי?

‏וזה עוד מבלי לציין שהרוב המוחלט של התיקים בארץ, ואני מתכוון, ממש כמעט 800 אלף תיקים, נדונים בבית משפט השלום, לשם גם מגיעות תביעות לשון הרע. תחשבו איזו טיפה בים התיק שלכם בבית המשפט הזה, ואז תבינו למה אתם לא תסיימו עם זה כל-כך מהר.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏בכל הנוגע למינויי שופטים חדשים והגדלת תקני השופטים, התקווה לראות פתרון לזה בקרוב הולכת ומתרחקת, מכיוון שגם זה נכנס לשדה המחלוקת הפוליטית בין הממשלה למערכת המשפט. בהיעדר הפתרון הזה, הרשות השופטת כן מנסה בשנים האחרונות לקדם פתרונות אחרים שיסייעו בלקצר את ההליך המשפטי. למשל, לנסות לפשר בין הצדדים עוד לפני שהמשפט מתחיל.

‏עו"ד ורצהיזר: "יש מה שנקרא 'פגישת מהו"ת.'"

‏אלון: זאת שוב עורכת הדין ליעד ורצהיזר. מהו"ת זה ראשי תיבות של מידע, היכרות ותיאום.

‏עו"ד ורצהיזר: "זה פגישה עם מגשר, זה פרויקט מצוין בעיניי, של בתי המשפט. בעיקרון, בעבר זה היה… ניסו את זה ואז ראו שזה טוב, והחילו אותו על כל התיקים בבתי משפט שלום. מה זה אומר? שלפני שאנחנו בכלל מגיעים לשופט, אנחנו מדברים עם מגשר, הפגישה הראשונה היא פגישה חינמית לצדדים, ואליה אתה חייב להגיע, ושם זה בעצם פגישה של בדיקה של אפשרות יישוב הסכסוך בגישור. למה אני אומרת שזה פרויקט טוב? כי הפרויקט הזה בתל אביב, היה לו הצלחה כבירה, 25% מהתיקים נגמרו ככה, שזה נהדר."

‏[מוזיקת רקע]

‏אלון: בוררות וגישור יכולים להיות הזדמנות מעולה לרדת מהעץ, להירגע ולסיים את כל העסק הזה בטוב. אבל כמובן, שאם התובע נחוש להמשיך להילחם, והנתבע נחוש בהחלטתו לא להיכנע, אז פגישת המהו"ת תהיה רק עוד צעד אחד נוסף בדרך הארוכה גם ככה, לסיום ההליך המשפטי.

‏[מוזיקה מתחזקת ונשארת ברקע]

‏עכשיו אני רוצה שתכירו את נעמה מורל.

‏נעמה: "אני נעמה, אממ, אני מתגוררת בחיפה, נשואה עם שני ילדים קטנים, אני עורכת את מדור "קפטן אינטרנט" ב"דה מרקר", ואני מאוד פעילה בטוויטר." [מוזיקה מסתיימת]

‏אלון: 29 בנובמבר 2022, נעמה הביעה תסכול בדרכה הרגילה - ציוץ בטוויטר. באותה תקופה בעלה, דוב מורל, התמודד עם קשיים בלהשיג התמחות לאחר לימודי משפטים. דוב היה "נער גבעות" שהורשע בהסתה לטרור, ועל אף שהביע חרטה וניסה לשקם את חייו, זה עדיין העמיד בפניו קשיים במערכת המשפט.

‏אז נעמה החליטה לשתף בטוויטר את סיפורו של עורך דין אחר, עורך הדין [צליל "ביפ"]. רגע למה יש לי כאן "ביפ"? טוב… אה, טוב, אני מבין שעל זה אספר בהמשך.

‏נעמה: "הוא רוצח. הוא רצח קשיש פלסטיני בשוק הקצבים בפיגוע נקמה בשנות ה-90, כמה חודשים לפני שמלאו לו 18, והדבר הזה היה ידוע, הוא התראיין בשמו המלא בתור בגיר סמוך ל… סמוך לאירוע. הוא ישב על זה בכלא, הוא השתחרר מהכלא, למד משפטים, קיבל הסמכה להיות עורך דין. ואני צייצתי, כתבתי בטוויטר, 'זה לא יאמן שבן-אדם כזה, שרצח אדם קשיש אקראי באמצע השוק יש רישיון לעסוק בעריכת דין ולבן-הזוג שלי לא.'"

‏אלון: [ביפ] ראה את הציוץ ואיים עליה שיתבע אם לא תסיר אותו. הטענה שלו הייתה שהוא ביצע את הפשע כשהיה קטין, ולכן אסור לפרסם את פרטי המקרה. אבל נעמה לא מחקה את הציוץ.

‏נעמה: "היינו בבית בערב רגיל, דפיקה בדלת, הגיע שליח, במקום שזה יהיה משהו שהזמנו מאמזון, זה היה דואר רשום למסירה לנמען, צריך לחתום, וזה היה כתב תביעה."

‏אלון: [ביפ] תבע את נעמה, בן-זוגה דוב ואת העיתונאי חיים לוינסון, ששיתף גם הוא את הסיפור, על סכום של 600 אלף ש"ח. ועל אף שדוב הוא עורך דין בהכשרתו, בני-הזוג בחרו לא לייצג את עצמם, אלא לשכור עורך דין.

‏נעמה: "זה היה משרד עורכי דין לזכויות אדם, שהוא לוקח תיקים גם באופן פרטי וגם פרו-בונו. אנחנו הגענו איתם לאיזשהו הסדר בגלל שזה תיק שיש לו חשיבות ציבורית. יש לזה הקשרים רחבים יותר, ולכן זה לא היה פרו-בונו, אבל זה כן היה תשלום פחות גבוה ממה שהיינו יכולים לשלם."

‏אלון: "כלומר, זה כן היה שכר טרחה."

‏נעמה: "היה שכר טרחה של עשרות אלפי שקלים."

‏[מוזיקת רקע]

‏אלון: אחת הסיבות שתביעת השתקה כל-כך מאיימת, גם אם לתובע אין קייס, היא שתביעה בעצם כופה עליך להוציא לא מעט כסף על ייצוג משפטי. קודם כל אתה צריך להוציא את הכסף, ורק אם בסוף ההליכים, שכמו שראינו יכולים לקחת כמה שנים, יפסקו לטובתך, אז אולי תוכל לקבל את הכסף הזה בחזרה. אבל עד הרגע הזה, זה קרב התשה, עם יתרון ברור למי שיש לו כיסים עמוקים יותר, או במקרה הזה, יתרון למי שמייצג את עצמו, כפי שעורך הדין [ביפ] עשה.

‏נעמה: "אנחנו בעצם שילמנו את שכר הטרחה הזה מתוך חסכונות שהיו לי. אני מודה שראיתי את זה כמטרה חשובה, ולא רציתי לוותר על העיקרון הזה, בגלל שזה רצח של בן-אדם. יכול להיות שאם זה היה משהו אחר, אז הייתי מתקפלת."

‏אלון: וזה לא רק שכר הטרחה היקר, התביעה גם עלתה לזוג מורל אובדן ימי עבודה וזמן עם הילדים.

‏נעמה: "נתבענו שנינו כזוג, ואנחנו אנשים מאוד-מאוד עסוקים, העבודה שלי והילדים, זה הדברים הכי חשובים, ושוב, אף אחד לא יגרום לי לא לבלות עם הילדים שלי, או לפגוע בעבודה שלי, ודוב באמת הוא זה שהפסיד ימי עבודה, והיה הרבה מחוץ לבית כל פעם שהיה דיון, כל פעם שהיה פגישה עם העורכי דין."

‏אלון: אחרי 3 שנים ועשרות אלפי שקלים בשכר טרחה, בית המשפט פסק לטובתם של בני-הזוג מורל, בטענה שעורך הדין התראיין בעצמו לגופי תקשורת במהלך השנים וסיפר אודות עברו הפלילי, ועל כן אין לו עילה לתביעה. ועל אף שפסק הדין הייתה בשורה משמחת עבורם, זה לא היה סוף טוב ב-100%. קודם כל, בגלל מה שיכולתם כבר לשמוע בעצמכם, נעמה ציינה את שמו של אותו עורך דין, אפשר למצוא את שמו גם בחיפוש בגוגל, אבל לנו אסור להגיד אותו. לפי ייעוץ שקיבלנו כאן, מהמחלקה המשפטית שלנו, למרות שהשופט קבע שלנעמה היה מותר לצייץ את הציוץ שלה, לנו אסור לחזור על השם הזה. בעצם, גם אנחנו הושתקנו כאן באופן מסוים. והנה, יש מצב כזה שבו אתה מנצח, ועדיין מפסיד. וזה לא רק בגלל העניין העקרוני של איזכור השם.

‏נעמה: "אנחנו כביכול ניצחנו בתביעה. אבל למעשה, אנחנו הוצאנו מהכיס בפועל עשרות אלפי שקלים, השקענו בזה הרבה מאוד זמן ומאמץ, ונפסקו לנו הוצאות משפט של 5,000 שקלים לשנינו ביחד."

‏אלון: אחרי כל-כך הרבה זמן וכל כך הרבה כסף שבוזבז על תביעה שבסוף התגלתה כחסרת בסיס, 5,000 שקל זה סכום פשוט מגוחך, שלא קרוב לשקף עלות אמיתית של ייצוג משפטי. באמת, בהצלחה לכל מי שרוצה להשיג עורך או עורכת דין טובים ב-5,000 שקלים לתיק. זה בלתי אפשרי. והרציונל לפסיקת הסכום הזה לא הוסבר לבני הזוג בכלל, והם לא היחידים שהתמודדו עם סכומים מגוחכים שנפסקו להם אחרי מאבק משפטי.

‏השופט בדימוס כהן: "זה בעיה ידועה, זה לא רק בתביעות לשון הרע, זה בעיה ידועה בכל סוגי התביעות…"

‏אלון: זה שוב שופט המחוזי בדימוס, רחמים כהן.

‏השופט בדימוס כהן: "שאתה לא מקבל בסופו של דבר את מה שהוצאת. אתה לא מקבל. כי… מכל מיני סיבות, אחת הסיבות היא שעורכי הדין לא מספרים לשופט כמה הם קיבלו. השופטים לא יודעים כמה שילמו לעורכי הדין של הנתבע במקרה הזה. אם היו מציגים בפני השופט את הסכם שכר הטרחה, אז השופט היה שוקל כמה לתת להם - לתת להם הכל, לתת להם חלק, סביר, לא סביר."

‏אלון: מצד אחד, השופט כהן צודק. בהרבה מקרים אין שלב שבו הנתבע או עורך הדין מציגים בפני השופט קבלות ואומרים, "הנה כמה שילמתי על עורך דין". אבל מצד שני, מכל האנשים בעולם, דווקא שופט לא יודע כמה עורך דין לוקח בממוצע?

‏השופט בדימוס כהן: "מעולם לא הציגו לי את הסכם שכר הטרחה של הנתבעים, לא משנה באיזה סוג של תביעה. ופסקתי לפי שיקול דעתי, לפי גודל התביעה, לפי כל מיני שיקולים שונים ומשונים, אבל מעולם לא הציגו לי את הסכם שכר הטרחה."

‏אלון: "אתה לא יכול בערך לדעת כמה… אני יודע כמה בערך מישהו במקצוע שלי מתפרנס, ו…"

‏השופט בדימוס כהן: "זה משתנה, זה משתנה."

‏אלון: התשובה הזו של השופט כהן לא סיפקה אותי. זה ממש מחרפן! יכול להיות באמת ששופטים לא יכולים לתת הערכה יותר ריאלית של שכר טרחה של עורך דין?

‏עו"ד ורצהיזר: "זה שאלה מאוד טובה, א… שופטים עושים את זה גם בצורה מעצבנת מאוד, ואין לי, אין לי הסבר טוב. אין לי נימוק טוב לדבר הזה."

‏אלון: זאת שוב ליעד ורצהיזר, עורכת הדין.

‏עו"ד ורצהיזר: "לפעמים יש נימוקים. מה למשל? בתי המשפט פוסקים הרבה פעמים בתביעות לשון הרע, שאם יש פער מאוד גדול בין הסכום שתבעת לסכום שנפסק לך בסוף, זאת אומרת, התחלת בהוּ-הא, התחלת באיזה הפחדה, כן? אז לא מגיע לך הוצאות, כי קצת כן ניצלת את ההליך לרעה, אתה מבין? כאילו, אם באתי ותבעתי מיליון שקל, ובסוף פסקו לי 10,000 שקל, אז זה אומר שלא היה לי בסיס לתבוע מיליון שקל, זה אומר שסתם הגזמתי כדי להפחיד."

‏[מוזיקת רקע]

‏אלון: ופה אנחנו קצת מתקרבים למה שאולי יכול להסביר את זה. אנחנו בדרך כלל רואים את הכותרת הראשונית: [בדרמטיות] "צליל תובעת את אמיצי, בסכום של 300 אלף ש"ח". אבל מה שאנחנו פחות רואים, זה איך הדברים האלה נגמרים. בהרבה מאוד מקרים, גם אם התובע מנצח, השופט פוסק לו סכום הרבה יותר נמוך ממה שהוא ביקש. [מוזיקה מסתיימת]

‏השופט בדימוס כהן: "זה הכול שיקול דעת של השופט. השופט שדן בתיק רואה את כל התמונה, רואה את כל ההתבטאויות של שני הצדדים, שומע את שני הצדדים, ויש לו שיקול דעת רחב, כמה פיצוי לתת בנסיבות העניין. וזה יכול להיות, יכול להיות שפרסמו לשון הרע, אבל ה… בית המשפט סובר שהנזק הוא לא [מגחך] 50 אלף שקלים, הוא 5,000 שקלים. הכל נתון לשיקול דעת בית המשפט."

‏אלון: "אם הכל נתון לשיקול דעת בית המשפט, למה בכלל אנשים, מותר להם לקבוע בעצמם את סכום התביעה?"

‏השופט בדימוס כהן: "מי שמגיש את התביעה, קובע את הס… את סכום התביעה שהוא תובע."

‏אלון: "שהוא לא יקבל."

‏השופט בדימוס כהן: "שהוא כנראה לא יקבל." [צוחק]

‏אלון: "אז למה אנחנו משחקים את המשחק הזה?"

‏השופט בדימוס כהן: "זה לא משחק. אתה חושב שמגיע לך 100 אלף שקלים, אתה לא תתבע 100 [כך במקור] שקלים, בתביעות אזרחיות רגילות, אתה תתבע 200 אלף שקלים. כי בדרך כלל שולחים אותך לגישור או להתפשר, ואז אם אתה מתפשר מ-100 אלף שקלים, אתה מתפשר על 50. ואם אתה מתחיל את המשא ומתן ב-200 אלף שקלים, אז תקבל 100 אלף שקלים. יש לזה גם שיקולים אסטרטגיים, נקרא להם."

‏אלון: וזה אולי יכול לרמוז על שורש העניין פה, אבל אני רק יכול לשער. יכול להיות שבתי המשפט לא רוצים לפגוע באופן בלתי מידתי באף צד - לא בתובע ולא בנתבע. אז התובע לרוב לא יקבל את הסכומים העצומים שהוא רצה אם הוא מנצח, והנתבע לא יקבל הוצאות משפט ריאליות אם הוא ינצח, כי גם זה סכום מאוד גדול שצריך להטיל עכשיו על התובע. זה עדיין לא נשמע ב-100% תקין, כן? זה עדיין נשמע משוגע. אבל יש בזה איזשהו היגיון.

‏[מוזיקת רקע]

‏אנחנו כמובן לא המדינה היחידה בעולם שמתמודדת עם התופעה הזו של תביעות השתקה. לאמריקאים אפילו יש לזה שם: SLAPP: Strategic Lawsuit Against Public Participation - תביעה אסטרטגית נגד השתתפות הציבור. כלומר, כדי לדכא ביקורת ציבורית. אני חייב להגיד שהאמריקאים הרבה יותר טובים מאיתנו בראשי תיבות. באמת, זה לא רואה את מהו"ת ממטר.

‏האמריקאים גם פיתחו שיטה להתמודד עם תביעות SLAPP. השיטה מכונה SLAPP-Back. [מוזיקה קצבית קצרה] במדינת קליפורניה, למשל, לנתבע יש את האופציה לנסות להוכיח שמדובר בתביעת השתקה עוד בקדם-משפט, מה שיכול להוביל לסילוק התביעה על הסף. אם יוכח שאכן מדובר בתביעת השתקה, הוא גם יוכל לתבוע בעצמו את התובע, על כך שהגיש נגדו תביעת השתקה. ואז הוא יוכל לדרוש ממנו סכום אסטרונומי כפיצוי.

‏אז מה לגבינו? מהו הסלאפ-באק הישראלי? [מוזיקת רקע] בינואר 2025, בית המשפט העליון פסק פסיקה תקדימית בנושא. בית המשפט הכיר לראשונה בתביעות השתקה כניצול של המערכת המשפטית, עם השפעה שלילית על חופש הביטוי. בפסיקה הוצגו תבחינים בהם אפשר לזהות תביעות השתקה, ביניהם פערי כוחות, דרישת פיצוי מוגזמת, בחירה בררנית של נתבע, למשל, התמקדות בנתבע דל אמצעים שפרסם דבר מסוים, בעוד שרבים אחרים וחזקים ממנו פרסמו את אותו הדבר, ועוד.

‏התבחינים האלו אמורים לשמש את השופטים בשלום ובמחוזי שידונו בתביעות לשון הרע, ואם הם יראו שמדובר בתביעת השתקה לפי התבחינים האלה, יש שתי סנקציות שביכולתם להטיל. אחת מהם היא סילוק התביעה על הסף, כלומר, לא לתת לה להגיע למשפט בכלל. אבל בתי המשפט לרוב נוטים להימנע מהסנקציה הזו, לא רק בתביעות דיבה, בגלל הבעייתיות שבה. [מוזיקה מסתיימת]

‏השופט בדימוס כהן: "בתי המשפט לא אוהבים לסלק על הסף. כי הם רוצים לשמוע את הראיות, לשמוע את הטענות, להעמיק לחקור בעניין."

‏אלון: זה אולי נשמע כמו האקט הכי פשוט בעולם - לקבל תביעה ולהחליט ששווה לסלק אותה על הסף. אבל זה מאוד בעייתי, כי הרי אם יש עילה לתביעה או לא, זה משהו שאמורים לקבוע במשפט. להחליט מראש שאין עילה, זה דבר שפוגע בזכותו של אדם להציג את הטיעון שלו בפני שופט.

‏הסנקציה השנייה היא פסיקת הוצאות משפט מוגדלת. כמה מוגדלת? ובכן, לפי הפסיקה היא תהיה בקורלציה ישירה לסכום התביעה. כלומר, הגענו ממצב שבו נעמה מורל מקבלת 5,000 שקלים הוצאות משפט, שלא מספיקות לכסות לה שכר טרחה, למצב שבו תיאורטית היא יכולה לקבל את כל 300 אלף השקלים עבורם היא נתבעה. שמצד אחד, זו הרתעה רצינית עבור כל מי שרוצה להלך אימים על אנשים פשוטים עם סכומים מגוחכים. אבל מצד שני, סנקציה כזו יכולה גם להרתיע אנשים שרוצים לתבוע מסיבות מוצדקות. קחו לדוגמה את משה מלוקה.

‏משה: "משה מלוקה, אני גר בהרצליה, העסקים שלי נמצאים בדרום הארץ, ומסעדת "טורו" בקריית גת. בערב אחד מישהי עשתה הזמנה והתקשרה למסעדה, והתחילה לצרוח שהמנה לא טובה."

‏אלון: המתלוננת שלחה לו תמונה של המנה וטענה שאין בה מספיק בשר. משה טוען שהיה ניתן לראות שהיא הוציאה בשר מהמנה בכוונה לפני שהיא צילמה את התמונה. הם לא הגיעו להסכמה בטלפון, ולאחר מכן היא העלתה פוסט שיימינג בקבוצת הפייסבוק "קרית גתים", בה חברים 30 אלף משתמשים.

‏משה: "שלחו לי את זה, ו… החלטתי שאני עושה מעשה. שזה לא ייתכן, כי היה ברור לי שהמנה הזאת, זאת לא המנה שנשלחה אליה, וביקשתי את מספר הטלפון שלה מהעובד שלי, כדי שנשלח לה מכתב התראה. הוא שלח לי את המספר, הכנסתי אותו לטלפון, פתאום אני רואה שהגברת הזו מופיעה אצלי כבר כמה פעמים. מתברר שהיא סחטנית סדרתית, ופעמיים-שלוש לפני זה היא ניסתה לסחוט אותי. יש…"

‏אלון: "מה הכוונה לסחוט?"

‏משה: "בעיקר 'מנות לא הגיעו בסדר', ו'אני רוצה פיצוי', ועוד פעם לא היה בסדר, וכל מיני עניינים כאלה. אז הבנתי שזה אצלה סדרתי, ושזה העבודה שלה למעשה, ואז החלטתי לתבוע אותה. הוצאתי את כל ההקלטות שלה מהעבר, ואת כל הבקשות שלה מההווה, והבנו שזה עומד בסף הזה של תביעת דיבה. היא לא הגישה כתב הגנה, וקיבלנו פסק דין של 200 אלף שקל."

‏אלון: אבל על אף שהוא היה יכול לעשות מהמשפט הזה קופה רצינית, משה ויתר על הפיצוי.

‏משה: "אני לא… המטרה שלי לא הייתה כסף. אני גם אמרתי לעורך הדין שלי, וכתבנו את זה בסכום בתביעה, שאם נזכה, כל מה שאנחנו זוכים, אנחנו נתרום את זה. וקיבלתי הרבה טלפונים מהרבה בעלי עסקים בקריית גת, שהיא עשתה את זה גם להם."

‏אלון: משה כתב בעצמו פוסט שנהיה ויראלי, ובו הוא דיבר על המצוקה שלו בתור בעל מסעדה, ודיבר על כך שהוא תמיד חשוף לאיומים בשיימינג, שזה נהיה ממש כלי שאנשים משתמשים בו כדי להוציא ממנו כסף. הפוסט בעצמו גרר הרבה תגובות של בעלי מסעדות שהביעו הזדהות.

‏משה: "ביקורות אני מוכן לקבל, לא מוכן לקבל שיימינג. ביקורות אני מוכן, אנחנו גם נבנים מביקורות. אתמול קיבלתי ביקורת בגוגל, לא טובה. הוא ביקר את השירות, ובצדק. ו… זה ביקורת בונה, אני מוכן לקבל ביקורות. אתה יודע מה, גם אם הם לא בונות, אני מוכן לקבל ביקורות, אני לא מוכן לקבל א… לכלוך."

‏[מוזיקת רקע]

‏אלון: דיברנו המון על תביעות השתקה, אבל יש גם צד אחר למטבע הזה. אנחנו חיים בעידן שבו מאוד בקלות כל אדם יכול להגיד עלינו מה שבא לו, וזה יגיע להמון אנשים. בשנים האחרונות הוגשו תביעות נגד מקרים מאוד מובהקים של הכפשה, נגד אנשים שבדו מליבם סיפורים זוועתיים על אנשים אך ורק כדי לפגוע בהם. חשוב לזכור את זה כשמדברים על תביעות לשון הרע, זה ממש לא רק תביעות השתקה. מערכת המשפט שלנו חייבת להיאבק בתביעות השתקה, אבל היא גם חייבת למצוא את האיזון העדין מאוד בין חופש הביטוי, לזכותו של כל אדם לשם טוב. [מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏לפני שאסיים, יש לי משהו שחשוב לי להגיד. [מכחכח בגרון] [מקריא] "בתאריך 27 באפריל 2025, פרסמתי ציוץ ובו טענתי שהעיתונאית והמגישה צליל אברהם מקלפת קלמנטינה במשרד ומחממת דג מסוג סלמון במיקרוגל. מדובר בפרסום משמיץ ושקרי. לטענות בו אין בסיס במציאות. צליל אברהם היא קולגה מתחשבת ונעימה לבריות, שתמיד שמה בראש מעייניה את הדאגה לאחרים והתחשבות באפם. על דבריי אני מתנצל, בפני צליל ובפני עם ישראל." [מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אתם האזנתם ל"חיות כיס". העורך שלנו הוא יונתן כיתאין, עורכת הסאונד היא רחל רפאלי, המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק. סייע בהפקה עדי אפרת. תודה מיוחדת ויוצאת מן הכלל לאורון שוורץ ותמר אלמוג, שסייעו המון בעשיית הפרק הזה.

‏במערכת "חיות כיס" תמצאו את שאול אמסטרדמסקי ואת צליל אברהם, שהיא באמת-באמת לא עושה שום דבר כזה במשרד, והיא באמת בן-אדם מקסים.

‏אני אלון אמיצי, תודה לכם שהאזנתם.

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה