top of page
איה קול

חיות כיס - פרק 284: הכלכלה הסודית של הלק ג'ל

מה יש בלק ג׳ל שגרם לו להפוך להוצאה חודשית קבועה של נשים רבות בישראל, גם בזמן מלחמה, איך הוא הפך לשוק שמגלגל מיליונים, והאם זה טרנד חולף או ענף חדש ויציב?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/03/2024.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

שאול: היי, אתם ואתן על "חיות כיס", אני שאול אמסטרדמסקי.

והפעם, הפעם, אנחנו באמת הולכים לספר סיפור אחר לגמרי.

[מוזיקת רקע]

זהבית: אני עושה לק ג'ל כבר שמונה שנים, משהו כזה, אצל אותה אחת, נופר המהממת, ואני לא מפסידה ולא מחליפה אותה בשום בן אדם אחר.

שנהב: אין אושר כמו לבוא [צוחקת] עם ציפורניים, באמת, ארוכות, וזה, ולצאת שהכל מסודר, ונקי, ויפה, זה הזוי כמה שזה כאילו משפיע עליי.

רותם: פסיכולוג עולה 400, לא? אז כאילו, וגם זה פעם בשבוע. אז אני שמה 230 לחודש, אני פורקת לה, אני מספרת לה, אנחנו חברות טובות, וגם יש לי ציפורניים יפות.

שאול: לכל הבנות ששמעתן הרגע, זהבית, שנהב ורותם, יש מכנה משותף אחד. הן כולן מכורות ללק ג'ל. עכשיו, אני יודע שזה נשמע מוזר, גם לי זה נשמע מוזר. ההתמכרות הזו כל כך קשה, שאפילו מלחמה כמו המלחמה הנוכחית בחמאס, לא מצליחה לעצור אותה. כל מי שיצא לו למשל לעבור קצת במלונות של המפונים מתחילת המלחמה, היה ממש יכול לראות את זה בעיניים.

קורל: קיבלתי המון המון המון פניות, המון מפונות שהגיעו אליי, אם זה דרך לקוחות שלי שעובדות בבתי מלון, אם זה דרך הפייסבוק והאינסטגרם, ואחר כך זה מפה לאוזן, אחת הביאה את השנייה.

שאול: זו קורל שטרית, היא בונת ציפורניים באילת.

קורל: אני, כבר לא היה לי מקום לקבל, מלא בנות, קולגות שלי גם, כבר לא היה מקום, כשהבנות, נגיד מזה, מהעוטף, הבינו שיש ביקוש בעצם ללק ג'ל, למרות כל המצב, הן פשוט, הביאו את הציוד שלהם, ומתוך החדרים בבתי מלון פתחו פה עמדות.

שאול: מהשיחה הזו הבנתי שהביקוש ללק ג'ל הוא מאוד עמיד, כי הוא שרד מגפה, ועכשיו הוא שורד מלחמה. ואם הוא כל כך עמיד, או כמו שכלכלנים אוהבים להגיד - קשיח, זה אומר שיש מקום להרבה היצע, לשוק גדול, מפותח. וזה כבר מדהים בעיניי, כי מדובר בלק ג'ל, משהו שבקושי ידעתי שהוא קיים. ולכן, תנו לי להציג לכם מישהי שבדרך כלל נשארת מהצד השני של המיקרופון, המפיקה של "חיות כיס", ליהיא צדוק, שלום ליהיא.

ליהיא: היי שאול.

שאול: את עושה לק ג'ל בעצמך?

ליהיא: האמת שלא, אבל כל הנשים סביבי עושות - אמא שלי, אחותי, חברות שלי. ובכל פעם שהן עושות, מגיע הסטורי - ציפורניים על רקע הפארק, ציפורניים על רקע נוף אורבני, ציפורניים על כל רקע אפשרי, ותמיד זה עניין אותי. מה הדחף ללכת בכל כמה שבועות לחדש, ובכל פעם מחדש, להעלות סטורי ולעדכן את כולנו באיזה צבע בחרת הפעם?

שאול: אוקיי, אז בתוך הטראומה, את צללת עמוק עמוק עמוק לתוך השוק הזה, בשביל להבין איך זה עובד. מה גילית?

ליהיא: תשמע, שאול, גיליתי שמדובר בשוק ענק ופורח, והביקוש הקשיח הזה שציינת, חלק גדול ממנו זו אותה התמכרות. או בניסוח טיפה יותר עדין, מחויבות רגשית של הלקוחות. בוא תשמע מה סיפרה לי רותם אחיהון, הקולגה שלנו מ"כאן דיגיטל".

רותם: את כאילו, את מתרגלת לזה, את מתרגלת, העיניים שלך רגילות לראות את האצבעות שלך, את שומעת? כאילו, את מתרגלת לשמוע את הקול הזה, זה כאילו…

כשהייתי בתקופות שאני יותר קצרה, נגיד בלימודים, שלא יכולתי להרשות לעצמי, הפסקתי. זה היה מאוד קשה. זה תקופה של, של, של קריז.

שאול: אה, וואו, היא מדברת על קריז.

ליהיא: כן, כן, ככה מכורים אמיתיים מדברים.

שאול: כאילו, ידעתי שלק ג'ל זה קטע, אבל לא ידעתי עד כמה. למרות שעכשיו כשאני חושב על זה, לפני איזה חודשיים בערך צילמתי במלון של מפונים בים המלח, ושם סיפרו לי ששאלו אותם איזה קורסים הם היו רוצים לעשות, בזמן שהם מפונים, בשביל לנצל את הזמן, והקורס שהגיע למקום הראשון, בפער מאוד גדול, היה קורס של לק ג'ל.

ליהיא: כן, וזה ככה כבר כמה שנים. בשנת 2021, משרד העבודה והרווחה סיבסד הכשרות מקצועיות ל-2,800 לקג'ליסטיות ולקג'ליסטים. זה יותר מכמות החשמלאים, בודקי התוכנה או חשבי השכר שהם הכשירו באותה השנה, וזה היה הקורס הרביעי הכי מבוקש.

שאול: זה פשוט היה לנו מתחת לאף כל הזמן ולא ידענו, אה?

ליהיא: בדיוק.

שאול: אוקיי, אז אני מבין שזה ממכר, אבל גם לעשות קעקועים זה ממכר, ואני לא רואה עד כדי כך הרבה אנשים נכנסים לתחום הזה. אבל ללק ג'ל, כן. למה? למה כל כך הרבה נשים רוצות ללמוד את זה? כלומר, אני מניח שאלה בעיקר נשים. זה עד כדי כך רווחי? זו הדרך המהירה להתעשר היום? לפתוח עסק ללק ג'ל זה יותר קורץ מביטקוין?

ליהיא: זה כבר עניין יותר מורכב, ותלוי בהרבה משתנים. הביקוש הוא אכן גדול וקשיח, אבל כמו לכל עסק, גם ללק ג'ל יש לא מעט הוצאות שקשה לצפות מראש, וגם כמה חסרונות מרכזיים. מה שנקרא, לא כל פרנץ' שווה זהב.

שאול: אני לא באמת מבין מה אמרת עכשיו, אבל זה נשמע כמו משהו שדורש פרק.

אז השבוע ב"חיות כיס", הפרק שלא ידעתם שאתם צריכים - הכלכלה הסודית של הלק ג'ל.

[מוזיקת רקע]

ליהיא: מה יש בלק ג'ל שגרם לו להפוך להוצאה חודשית קבועה של נשים רבות, גם בזמן מלחמה? איך הוא הפך לשוק שמגלגל מיליונים בישראל? למה המחירים שלו רק עולים? והאם זה טרנד שישאר איתנו או שיחלוף?

[מוזיקת מעבר]

ליהיא: בשביל להבין איך לק ג'ל הפך ממשהו שולי לשוק כל כך גדול עם ביקוש כל כך קשיח, צריך להבין קודם כל מה זה בכלל לק ג'ל.

מיכל: כאילו לק ג'ל התחיל כאלטרנטיבה זולה לבנייה, כי בנייה היא יותר מורכבת ויותר יקרה.

ליהיא: זו מיכל בן יעקב. היא מניקוריסטית, בת 33 מתל אביב, שמתמחה בלק ג'ל עם קישוטים. פגשנו אותה בקיץ, הרבה הרבה לפני המלחמה. אז עוד היה לה סטודיו פרטי קטן, בשדרות יפו בתל אביב, בבניין תעשייתי כזה, עם מסדרונות צרים וארוכים, עם המון דלתות כבדות שמובילות לחדרים של בעלי מלאכה.

מיכל עובדת בתחום כבר שש שנים. במקור היא בכלל אמנית. היא למדה אמנות בבצלאל, ואז היא עבדה כאוצרת במספר גלריות ובעיריית תל אביב, אבל זה לא ממש סיפק אותה.

מיכל: היה לי נורא משעמם בידיים, כאילו היה לי חסר הקראפט וגם הייתי broke - כאילו לא היה לי כסף בכלל, אז החלטתי כאילו להגשים את החלום ילדות הקצת ילדותי שלי של כאילו אני אשחק בלקים לנצח.

ליהיא: מיכל הלכה ללמוד בבית הספר למקצועות היופי של רוית אסף, ודי מהר התחילה לקבל לקוחות ללק ג'ל בשעות אחר הצהריים, אחרי העבודה. ואז היא קלטה משהו.

מיכל: כאילו זה היה כזה side hustle, ודי מהר הרווחתי יותר בשלוש שעות עבודה בערב, מאשר הרווחתי במשרה מלאה בעיריית תל אביב, ואחרי שנה כזה התפטרתי, והתחלתי לעשות רק את זה.

ליהיא: בגלל שמיכל למדה אמנות, הלק ג'ל שהיא עשתה ללקוחות שלה, היה משהו שלא רואים בכל יום.

מיכל: עשיתי למישהי ציור של כאילו ים סוער, שהקצה של הציפורן זה כאילו גלים שחורים, והלמעלה של הציפורן זה כזה שמיים אפורים.

שאול: זה נשמע מאוד יפה, אבל רגע, אני עוד לא הבנתי מה זה לק ג'ל, ובטח לא מה זה בניית ציפורניים, או מה ההבדל ביניהם.

ליהיא: זה רק בגלל שאתה חסר סבלנות.

בניית ציפורניים זה בעצם הארכה מלאכותית של הציפורן הטבעית, באמצעות פלסטיק שמדביקים לך על הציפורן. זה עסק די יקר, וזה לוקח הרבה זמן להדביק ציפורן ציפורן.

שאול: אוקיי.

ליהיא: לק ג'ל הוא בעצם האח הקטן של בניית ציפורניים. מתבססים על האורך הקיים של הציפורן, ומוסיפים שכבה של צבע וחומר שנקרא ג'ל על גבי הציפורניים, ואז מייבשים באמצעות קרינה אולטרה סגולה. לק ג'ל יכול להיות זול ב-50% מבניית ציפורניים, ולוקח הרבה פחות זמן, או במילים אחרות, הרבה יותר קל לעשות לק ג'ל, והוא יותר נגיש.

שאול: סליחה על השאלה המשונה, אבל תרשי לי להתעקש פה. מה רע בסתם למרוח לק בלי ג'ל? כשאני הייתי ילד, אני מאוד אהבתי למרוח לעצמי לק. הייתי לוקח את הלק של אמא שלי, וכל פעם מורח צבע רוסי אחר.

ליהיא: לא רק אתה. בני אדם צובעים את הציפורניים שלהם כבר אלפי שנים. מצאו אפילו מומיות במצרים עם לק. אבל יש רק בעיה אחת עם לק רגיל. אתה זוכר כמה זמן הוא היה מחזיק על הציפורניים שלך?

שאול: אהמ… יום? יום וחצי עד שזה התחיל להתקלף?

ליהיא: בדיוק. לק רגיל מתקלף מכל פעולה יומיומית, ואז אתה מתחיל להסתבך עם אציטון ומריחה חדשה, ועד שזה מתייבש אתה צריך להיזהר לא לגעת בכלום. לק ג'ל יכול להחזיק על הציפורניים גם כשאתה שוטף כלים, עושה כביסה, מבשל, מקליד או יוצא לטיול ספארי.

שאול: שזה משהו שאני עושה כל יום. מי הגאון שהמציא את הפטנט הזה?

ליהיא: אז זהו ש… רופא שיניים.

שאול: ליהיא, בדרך כלל זה אמיצי שמדבר שטויות.

ליהיא: אני לא מסוגלת לצחוק על נושא רציני כמו לק ג'ל.

[מוזיקת מעבר]

ליהיא: איפשהו בשנות החמישים היה רופא שיניים - דוקטור פרד סלק, ובזמן שהוא מקבל לקוחות אי-שם בפנסילבניה הרחוקה, נשברה לו הציפורן. אז הוא הסתכל על הציוד שלו ועלה לו רעיון, להשלים את הציפורן עם אקריליק של שיניים.

ואז הוא קלט - זה נראה ממש טוב, אפילו קרוב לציפורן האמיתית שלו. הוא ואח שלו החליטו לשכלל את המוצר הזה ורשמו פטנט, שהיווה את הבסיס לבניית ציפורניים, וממנה השתכללו לאורך השנים הטכניקות השונות, עד שהגענו לבנייה בג'ל.

שאול: וג'ל מחזיק לנצח?

ליהיא: לא.

שאול: אז כמה?

מיכל: שלושה שבועות.

שאול: זהו? ומה קורה אחרי שלושה שבועות?

ליהיא: אחרי שלושה שבועות אתה חוזר למיכל למשל, ובוחר מה יהיה לך על הציפורניים בשלושת השבועות הבאים.

מיכל: אני עצמאית עם יציבות של שכירה, כן. אני יודעת איך היומן שלי נראה חצי שנה מראש.

שאול: תקשיבי, זה מדהים. לקוחות שחוזרות כל שלושה שבועות כמו שעון, זה אחלה מודל עסקי. זה אפילו הגביע הקדוש של כל חברה - לקוחות חוזרים, שמוציאים כסף שוב ושוב ושוב. סחטיין על הלקג'ליסטיות, מה אני אגיד לך.

אז נגיד שאני רוצה לעשות לק ג'ל, סבבה? אני רוצה על הציפורניים שלי את הלוגו של "חיות כיס", עם הקואלה והמיקרופון. כמה זה יעלה לי?

ליהיא: זו שאלת השאלות. בגדול, זה מאוד תלוי איזה לק ג'ל אתה עושה, וגם איפה בארץ.

זה נע בין 100 ל-400 שקלים, ולפעמים זה גם יותר מזה. האמת, בכל הקבוצות של הלק ג'ל שאני חברה בהן, ויש לא מעט כאלה, זה אחד הדברים הכי מדוברים - איפה אפשר למצוא לק ג'ל ב-100 שקל?

שאול: איפה באמת? אפשר?

ליהיא: בעיקר בפריפריה, ובעיקר אם לא אכפת לך לשלם בשחור, או לא אכפת לך להתפשר על איכות החומרים.

שאול: אחרת כמה זה יעלה לי?

מיכל: בסוף, רוב הלקוחות שלי משלמות סביב ה-300 שקל, ואני חושבת שזה היה יכול להיות יותר אגב.

שאול: 300 שקל! זה די יקר למשהו שאת צריכה לעשות פעם בשלושה שבועות, לא?

ליהיא: כן, אבל מיכל היא בקצה הגבוה של סקלת המחירים. וגם היא מתמחה בקישוטים מיוחדים. יש כאלה שלוקחות פחות.

ליאל: הייתי פעם לוקחת על לק ג'ל עם מבנה אנטומי 100 שקל. את האמת שממש עכשיו עשיתי העלאת מחירים. אני לוקחת נכון להיום ללק ג'ל עם מבנה אנטומי 150 שקלים.

שאול: אוקיי, 150 זה כבר נשמע יותר הגיוני, אבל מי זאת? ואיך אני מגיע אליה?

ליהיא: זו ליאל סוסי. היא בת 21, ויש לה עסק של ציפורניים בפתח תקווה. הוא נקרא The" Pink Place".

שאול: למה בסוף הכל מתנקז לפתח תקווה קיבינימט?!

ליהיא: זה בגלל שהיא החור השחור הסודי שלנו. בכל אופן, בשונה ממיכל שפתחה את הסטודיו אחרי שעשתה תואר באמנות ועבדה בכמה משרות, ליאל פתחה אותו קצת אחרי שהיא השתחררה מהצבא. בהתחלה היא הלכה למלצר, אבל דור ה-Z כמו דור ה-Z, היא החליטה שזה לא מתאים לה בוסים על הראש, והיא רוצה להיות עצמאית. השאלה הייתה רק, במה?

ליאל: התחלתי לחפש במה אני יכולה להיות עצמאית, והלכתי לזאת שעשתה לי ציפורניים בזמנו. הסתכלתי כזה ימינה-שמאלה ואמרתי כאילו, אוקיי, זו אופציה. ומשם התחלתי לחקור על זה מאוד, להבין מה עושים, איך עושים, איפה מתחילים, כמה כסף צריך, והחלטתי להיכנס לזה די בעיניים עצומות.

[מוזיקת רקע]

ליהיא: ביקרתי בסטודיו שלה בקיץ האחרון. הוא נמצא בגג של הבית של ההורים שלה, ותשמע, שאול, בחיים לא ראית חדר יותר ורוד מזה.

שאול: מה, כאילו שולחן וכיסאות ורודים?

ליהיא: הכל ורוד! המגירות, הכיסאות, מנורת השולחן, המדפים ורודים, התמונות ורודות, יש עציץ ורוד ופח ורוד. ואפילו את העודף ללקוחות היא שומרת בחזירון ורוד.

ליאל: אבא שלי צבע פה את כל החדר בורוד, ואני זוכרת שכשתכננו איך זה יראה, הוא שאל אותי: ליאל, גם את התקרה לצבוע בוורוד? אמרתי לו: ברור! מה זאת אומרת?! אז הוא אמר לי: רגע רגע, גם את המזוזה לצבוע בוורוד? אמרתי לו: ברור! מה זאת אומרת?! אם הייתי יכולה גם את הרצפה הייתי צובעת בוורוד, אבל זה פרקט, חראם.

ליהיא: אבל לפחות לפי מה שהיא אמרה לי, כל הכסף שהיא הוציאה על הצבע הוורוד - השתלם.

ליאל: זה נתן לי את החופש שלי ואת השקט שלי, ולהיות הבוס שלי, זה הדבר הכי טוב בעולם.

ליהיא: ליאל סוסי לא לבד. המון בנות חולמות להיכנס לתחום הזה של לק ג'ל, כי זה מרגיש להם כמו מתכון להתעשרות מהירה ויחסית בקלות - את הבוסית של עצמך, את יכולה להפוך את אחד החדרים בבית לסטודיו קטן, ורוד או לא ורוד, מזמינה חומרי גלם זולים וגובה מחיר גבוה יחסית מלקוחות שחוזרות באופן קבוע ובתדירות די גבוהה.

ליאל: אני מאוד גמישה עם הזמן שלי, כמה כסף אני מקבלת, להעריך את עצמי כמו שאני באמת חושבת שמגיע לי, מהבחינה הכלכלית, בסך הכל אני צעירה, אני לפני הלימודים, בא לי להנות, בא לי להיות בים, ובא לי ללכת למכון כושר ולהשקיע בעצמי, וזה מאוד מאוד חשוב לדעתי, אז הבלאנס הזה, נטו בזכות העבודה הזאת.

שאול: אני ככה קרוב לללכת לפתוח עסק של לק ג'ל בעצמי. אני מוכן, ליהיא, אני רוצה ללמוד, איפה עושים את זה?

ליהיא: יש המון מקומות. אתה גר בירושלים, לא? אז אחד מבתי הספר הגדולים בארץ שיש לו סניף בירושלים, הוא זה של יוליה.

יוליה: אז אנחנו, לפני 23 שנה, אני התחלתי את התהליך בעצם, פיתוח של הרשת הזאת. היום אנחנו 18 סניפים, בתי ספר, התפתחנו.

ליהיא: זאת יוליה גל, היא בת 42 וגרה בתל אביב, והיא אימפריית יופי וטיפוח. יש לה רשת סלוני יופי וספא, שנושאת את השם שלה - יוליה. רק באנגלית.

שאול: באמת נפתח סניף שלה בשכונה שלי.

ליהיא: לא במקרה. יוליה היא קצת המלכה האם של התחום הזה. היא התחילה עוד הרבה לפני שהיה לק ג'ל. היום היא מכשירה בבתי הספר שלה בערך 4,000 סטודנטיות בשנה בתחומי הקוסמטיקה.

שאול: 4,000 סטודנטיות? זו כבר מכללה קטנה.

ליהיא: זה מה שקורה אצלה עכשיו, וזה באמת מדהים, כי היא התחילה ממש מאפס, והלכה ובנתה את עצמה בעשר אצבעות, תרתי משמע.

יוליה: שנה ראשונה ניקיתי בתים כמו כל עולה חדש. לא היה לי חלום לעשות ציפורניים, פשוט הייתי לבד בארץ, עולה חדשה, וחיפשתי איזשהו מקצוע מהיר שאני יכולה לא להשקיע הרבה זמן, כדי להתפרנס בכבוד, והלכתי ללמוד מניקור-פדיקור. אמרתי אני אעבוד כמה חודשים, ואז אני אוכל באמת להמשיך באוניברסיטה, כמו שרציתי.

ליהיא: החודשים האלו הראו ליוליה שיש בעסק הזה פוטנציאל כלכלי, אז היא ויתרה לגמרי על הלימודים, והחליטה להשקיע בעסק את כל כולה.

יוליה: כשאת לא נשואה, אין לך ילדים, את יכולה לאכול פעם ביום, בצהריים, לאכול עסקית הכי זולה שאת מוצאת באזור, באמת, וזה בדיוק מה שהיה. אני זוכרת את העסקית בתאילנדית שהייתה לנו שם בירמיהו, שהיה נראה לי כל כך הרבה 27 שקל. ואני הרשיתי לעצמי, כן, שיש לך את זה ליום שלם, את קונה את זה, וזה היה המון.

כי בהתחלה כשאת פותחת עסק, נכנס לקוח אחד ביומיים, לפעמים לקוח אחד בשלושה ימים, ואת צריכה לבנות את זה. אז זה לוקח זמן, כמו כל דבר. עובדתית, מהסניף הראשון, השבע מטר מרובע, לסניף השני, לקח לי שבע שנים. שבע! זאת אומרת, ככה להתפרנס, לאכול שלוש ארוחות ביום, לקח לי שלוש שנים. אמיתי.

ליהיא: יוליה אמרה לי שכשטרנד הלק ג'ל הגיע וכבש את העולם בסערה, היא דווקא נמנעה בהתחלה מלהכניס אותו למכון. עד שלא הייתה לה ממש ברירה.

יוליה: התחלנו בשנתיים איחור. אחרי שכבר בכל מקום עשו, כי אני מאוד, עד היום לא אוהבת את הלק ג'ל, אני מאמינה שזה מזיק. לציפורניים בטוח.

שאול: רגע, את לא סיפרת לי שיש צד אפל ללק ג'ל.

ליהיא: תשמע, כל עוד אתה עושה את זה במקום מסודר, ששומר על הדברים שצריך לשמור עליהם, אז לא. אין צד אפל. זה בסדר.

בעיקרון, לק ג'ל נחשב קצת פחות בטוח לשימוש, בגלל הקרינה האולטרה סגולה שמשתמשים בה בשביל הייבוש. זו קרינה מייננת, מה שאומר שהיא עלולה לפגוע באטומים בגוף שלנו.

שאול: אוקיי…

ליהיא: ולכן, האקדמיה האמריקאית לרפואת עור, למשל, ממליצה לצמצם ככל האפשר את החשיפה לקרינה הזאת, ומציעה לחבוש כפפות חוסמות קרינה, או למרוח קרם הגנה איכותי כ-15 דקות לפני החשיפה.

אבל האמת שהסכנה הגדולה יותר בסלוני יופי, היא שתחטוף זיהום בעקבות חיטוי לא תקין של כלי העבודה.

שאול: בקיצור, זה המון סכנות הדבר הזה.

ליהיא: אה, אני מציעה שתלך למקום מסודר, והכל יהיה בסדר, פשוט אל תלך לחאפרים בפסאז'.

שאול: אוקיי, אז יוליה בכלל לא רצתה להיכנס לתחום הזה, אה?

ליהיא: לא, אבל היא ראתה עד כמה הביקוש גדול, ובסופו של דבר החליטה להתאים את עצמה.

יוליה: אבל מה לעשות, זה נורא נוח. ואנשים דרשו, ובאמת שנתיים אחרי ש… זה כבר היה כל כך פופולרי, והלקוחות הקבועות שלנו דרשו מאיתנו, אז כמובן צריכה בסוף לספק את הסחורה ללקוח.

ליהיא: מה שאומר, שלא רק שהלק ג'ל הוא לא סתם טרנד חולף, אלא מרגע שיוליה, עם כל העוצמה והגודל שלה, החליטה להיכנס לתחום הזה, אתה מבין שיהיו פה עוד ועוד בוגרות שלה, שיודעות לעשות לק ג'ל, וחולמות לפתוח עסק משלהן ולעשות קופה יפה.

שאול: אוקיי, אבל יש פה משהו שאני עדיין לא מצליח להבין. איך זה שלכולן עדיין יש עבודה? איך זה שממשיכות להגיע כל כך הרבה בנות חדשות ללק ג'ל? מה משאיר את המכונה הזו משומנת?

ליהיא: פה אתה צריך להבין, שאול, את הרגש.

[מוזיקת מעבר]

שאול: רגש? בציפורניים?

מיכל: לק ג'ל הוא תהליך די מורכב, כי זה לא… זה לא דבר שרוכשים, כאילו, זה לא כמו נעליים. זה קאסטום-מייד לכל מי שיושבת מולי, וכל הטקס הזה של החלפת הציפורניים, זה טקס יחסית אינטימי ויחסית עקבי.

שאול: מה כל כך אינטימי בלק ג'ל?

ליהיא: אז זהו, שלק ג'ל זה ממש לא רק לק ג'ל.

ליאל: אני מדברת עם הלקוחות שלי על הכל, כאילו, ברמת ה… אם יש לי משבר עם הבן זוג שלי, אני אדבר עם הלקוחות שלי על המשבר שיש לי. אם אני עצובה, אם אני מבואסת, אם אני שמחה, אם משהו מרגש אותי או לא מרגש אותי. כאילו, יש לי לקוחות שנכנסו לי ללב ברמת האנחנו יוצאות ביחד בשישי בערב, כאילו, כזה.

ליהיא: קשר כזה בין מניקוריסטית ללקוחה, הוא לא ייחודי רק לליאל. יש נשים שממש בוחרות את המניקוריסטית שלהן לפי הכימיה שיש להן איתה. ואם זה מזכיר לך טיפול פסיכולוגי, זה לא בראש שלך.

רותם: בעיניי, זה פור לייף. זה איך שהיא, את אוהבת שהיא גוזרת לך, זה מאוד מינורי, אבל, האם היא נקייה, אם את... יש לך מה לדבר איתה, את מוצאת לעצמך איזה חברה, שאת פוגשת אותה פעם בשלושה שבועות, אתן פותחות אחת לשנייה דברים, זה גם כאילו, קשר עם, כאילו, כימיה וגם העבודה.

פסיכולוג עולה 400, לא? וגם זה פעם בשבוע. אז אני שמה 230 לחודש, אני פורקת לה, אני מספרת לה, אנחנו חברות טובות, וגם יש לי ציפורנים יפות.

ליהיא: זו שוב רותם ששמענו בתחילת הפרק. לאחרונה, היא עברה דירה לחולון, ויצאה למסע: למצוא את האחת. וזה לא היה פשוט.

רותם: זה מצחיק, אבל את עושה, וזה חדש, וזה יפה, אבל את יודעת איך הקודמת שלך עשתה, ואת לא מצליחה ליהנות ממה שיש לך בידיים, אבל את לא רוצה גם להוציא עוד כסף כדי לחדש, אז את מחכה את השלושה שבועות האלה, ואת קובעת אצל מישהי אחרת שאת גם לא יודעת אם היא טובה. כי את בעיר חדשה, ואת צריכה למצוא, על מה את מסתמכת? בתמונות באינסטגרם, אז את, אני לא אגיד סבל, כן? [צוחקת] אבל את כאילו את.. זה כמו לחפש את האחד, את מכירה שאת פשוט עוברת, ואז את יוצאת עם מישהו, ואת יודעת שהוא לא פרפקט, ואת אומרת, עד שאני אמצא מישהו חדש, אז כאילו ככה, עד שמצאתי את שלי, ועכשיו אנחנו כאילו מאוהבות.

ליהיא: גם כשביקרנו אצל מיכל, היא סיפרה לנו שהיא מדברת עם הלקוחות שלה על הכל. בגלל זה היא יצרה את הפודקאסט שלה, שנקרא "מי בתור", והתחילה להקליט את השיחות שלה עם הלקוחות, בזמן התור.

[מוזיקת מעבר]

מיכל: אז אני אגיד שכאילו אני חושבת שהקונפליקט של נשים, בדורנו, הוא כאילו איך להצליח להחזיק גם קריירה, וגם אמהות. זה מה שאני מרגישה, שזה כזה - "your 30s".

[ליהיא: מהמהמת בהסכמה]

מיכל: אתם מזדהות?

ליהיא: ולכן, למי שלא עושה לק ג'ל, זה אולי נראה כמו מותרות. משהו שאפשר לוותר עליו אם אין מספיק כסף, או שאפשר להחליף בקלות את מי שעושה לך אותו. בפועל, זה לא ככה. בעצם היחסים ההדוקים עם המניקוריסטית שלך, הם הרבה פעמים הדבר שעליו לא תרצי לוותר, לא רק על הציפורניים היפות. וזה מה שיוצר את הביקוש הקשיח.

שאול: אני מרגיש שמתקרב פה איזה אבל.

ליהיא: בצדק. למרות המחויבות הרגשית, ולמרות מה שנראה בטיקטוק, לפעמים, לפתוח עסק של לק ג'ל, זה לא תמיד מסלול ישיר להתעשרות מהירה.

[מוזיקת מעבר]

מיכל: בשום תחום, בשום עולם, אין כאילו עולם שבו עושים הרבה כסף מהר ובקלות. כאילו זה פיקציה. אין את זה. גם לא בקעקועים, וגם לא ב… לא יודעת, קריפטו. אין את זה פשוט.

ליהיא: בוא ניקח לרגע את מיכל. לפי מה שהיא מתארת, גם כשהיא גובה 300 שקלים, זה עדיין לא תמיד משתלם.

מיכל: חומרים, בחישובים שלי, זה יוצא בממוצע 15 שקל ללקוחה. זה כשאני קונה חומרים מאוקראינה. אם אני קונה חומרים בישראל, זה יותר קרוב ל-30 שקל. יש לי הוצאות שכר דירה, יש לי הוצאות חשמל, יש לי הוצאות לימודים, ציוד, ביטוח לאומי, מס הכנסה, מע"מ, אולי אם יש לי.

אז הפער בין מה שהלקוחה הממוצעת מוכנה לשלם, או רוצה לשלם, או בפנטזיה היא הולכת לשלם, לבין מה שאני צריכה לקחת כדי להחזיק את המקום, הוא של בערך 200%.

שאול: אוקיי, אז לא מתעשרים בקלות, אבל זה עדיין נשמע כמו אחלה עסק להתפרנס ממנו בכבוד, עם יופי של מודל עסקי שממש בנוי על זה שהלקוחות מוכרחים לחזור כל הזמן.

ליהיא: המודל העסקי הזה באמת לא רע, אבל בעסק מהסוג הזה יש גם המון חסרונות שאנשים לא תמיד חושבים עליהם. קודם כל, אופי העבודה הזו.

מיכל: כי היא גם פיזית. כאילו, אמנם אני בישיבה, אבל אני עובדת עם הידיים שלי וכואב הגב.

ליאל: אני סובלת מכאב גב, צוואר, יש לי כאב בשכמות שמקרין לי על כל הגב, ויש המון כאבים במפרקים, במפרקים של האגודלים, במפרקים של האצבעות. האצבעות באמת כואבות. כאילו, אם אני מרימה שקיות מהסופר, כואב לי באצבעות, במפרקים של האצבעות. זה הזוי, כאילו, אני בת 21, אני מתפרקת. [צוחקת] זה מוזר ברמות. מעבר לזה שאת נושמת כאילו חומרים כימיים על ימין ועל שמאל, כאילו, נכנס לעיניים, נכנס לאף, נכנס לפה, הכל. אין לך איך להתחמק מזה, גם אם את עם מסכה, אין לך איך להתחמק מזה.

ליהיא: וזו לא רק הפיזיות שמכבידה, גם הפן הרגשי.

מיכל: אני צריכה לייצר אינטימיות עם שמונה אנשים ביום, חמש פעמים בשבוע, ועם אותן בנות, והן רוצות שאני אזכור, ואני גם טובה בזה, אני דברנית, אז אין לי בעיה, אבל כאילו, זה מתיש.

ליאל: אני חושבת שהאתגר האמיתי והכי גדול במקצוע הזה, זה הלקוחות. [צוחקת] כל לקוחה והקריזות שלה, והפרפקציוניזם שלה, והטענות שלה, והמענות שלה.

ליהיא: וחוץ מזה, בשביל להכניס הרבה כסף, את צריכה להקפיד למלא את היומן, וזה יכול להיות מאוד מאוד מעייף.

מיכל: היה תקופות שעבדתי 12 שעות ביום, זה לא היה בריא, זאת לא הייתה תקופה בריאה.

ליהיא: אה, ואתה יודע, יש גם את כל הדברים האלה, שכל העצמאים פחות אוהבים לעשות, והם שוכחים שזה חלק גדול מהעסק.

מיכל: אני עסק. זה רק העבודת נטו שלי. אנחנו לא מדברים על אוברהד של הוצאת חשבוניות, ניהול יומן, העלאת פוסטים באינסטגרם, שיווק.

ליהיא: כשכל זה נהיה למיכל קצת יותר מדי, היא החליטה להעסיק מנהלת יומן, ובהמשך גם להרחיב את העסק. בנובמבר 2019 היא הפכה מעוסקת פטורה לעוסקת מורשה. כלומר שהיא הכניסה יותר מ-120 אלף שקלים בשנה, ופתחה מקום עם צוות יותר גדול, כולל לקג'ליסטיות נוספות שעבדו תחתיה. אבל אז, כמו הרבה סיפורי הצלחה אחרים מהסוג הזה, בתחילת 2020 הגיעה הקורונה, והכל נסגר.

[מוזיקת מעבר]

ב-2021 מיכל ילדה, והיא פשוט כבר לא הצליחה להחזיק את כל הכדורים האלה באוויר. אז היא קיבלה החלטה לצמצם את העסק, ולחזור להיות עוסקת פטורה עם סטודיו קטן.

שאול: אוקיי, זה באמת פחות זוהר, ולא ראיתי את זה בא, וחבל לי בשבילה, באמת. אבל זה שזה לא הסתדר לה, כי, סיבות, זה לא אומר שזה בלתי אפשרי להפוך לק ג'ל לעסק סופר מצליח.

ליהיא: שום דבר הוא לא בלתי אפשרי. אבל, לפי מיכל, אפשרויות הצמיחה של עסק לק ג'ל הן מאתגרות מאוד. מיכל נותנת בעצמה את השירות שלה, היא זו שעושה את הציפורניים ללקוחות. וזה אומר שאם היא רוצה להרוויח עוד, היא צריכה לקבל עוד לקוחות ביום כדי למכור עוד שירות. אבל מספר שעות העבודה ביום הוא מוגבל. ולכן יש תקרה מסוימת של כמה לקוחות היא יכולה לקבל. מה שאומר…

מיכל: אז אני בעצם צריכה לגדול. אני יכולה לפתוח מכון שבו יש לי עובדות, אני יכולה לפתוח בית ספר שבו אני מלמדת איך עושים ציפורניים ואני יכולה לפתוח חנות. אלה שלושת האופציות. אף אחד משלושתם, דרך אגב, הוא לא לעשות ציפורניים [צוחקת] חשוב לציין את זה. זה הדבר היחידי שאני טובה בו בתוך העולם הזה - זה לעשות ציפורניים. אחלה.

ליהיא: זה מה שיוליה עשתה למשל - התפתחה לרשת מכוני יופי ובהמשך פתחה בית ספר. וזה כבר מצריך שינוי תפיסתי. מלקג'ליסטית למנהלת עסק שבו יש עוד עובדות ועוד משתנים.

שאול: אז רגע, אם זה לא כזה קל להרוויח בתחום הזה, איך זה שאנחנו בכל זאת רואים יותר ויותר לקג'ליסטיות? כולן נאבקות לסגור את החודש?

ליהיא: תראה שאול, אני לא יודעת כל כך איך להגיד לך את זה…

שאול: את מה? אני ילד גדול, תני לי את זה, אני אעמוד בזה.

ליהיא: תראה, יש איזה דיבור על זה שהרבה מהעוסקות בתחום, כמו בעוד הרבה עסקים זעירים, עובדות, מממ, בשחור.

שאול: בשחור? אבל זה לא חוקי…

ליהיא: נכון, ואנחנו ממש לא נמליץ על זה למאזינים שלנו. אבל אם אתה תוהה לגבי המודל העסקי של הדבר הזה, ייתכן שזה עוד משהו שצריך להביא בחשבון.

שאול: עכשיו הבנתי.

[מוזיקת מעבר]

אוקיי, אז בסוף, בשורה התחתונה, אם אנחנו לא עובדים בשחור - לפתוח עסק לק ג'ל זה משתלם או לא? האם ההייפ מצדיק את עצמו? או שזה טרנד שתכף לא יהיה איתנו?

ליהיא: על פניו יש פה את כל התנאים שזה ישאר איתנו. ברגע שאימפריה כמו יוליה נכנסת לתחום ומכשירה עוד ועוד בנות, ואפילו המפונים במלונות מקבלים קורס בלק ג'ל, וואלה, נראה שזה פה להישאר. אבל ממש לאחרונה יצא מחקר אחד שמראה שאולי זה בועה שעומדת לפני פיצוץ.

שאול: מישהו עשה מחקר על לק ג'ל?!

ליהיא: לא בדיוק. זוכר שאמרתי לך שמשרד העבודה סיבסד קורסים של לק ג'ל?

שאול: כן, שזה היה יותר מחשמלאים, בודקי תוכנה או חשבי שכר.

ליהיא: בדיוק. למרות הביקוש הגדול, משרד העבודה החליט לבדוק אם כל ההכשרות האלה בכלל משתלמות, כדי להיות בטוח שהוא משקיע כסף ציבורי רק בהכשרות ששוות משהו למי שעובר אותן. אז הוא ערך מחקר יחד עם מכון ברוקדייל וגילה ש...

שאול: כן?

ליהיא: שתחום טיפוח היד והרגל, שזה שם מאוד פאנסי ללק ג'ל הגיע למקום השלישי מהסוף מבין כל תחומי ההכשרות המקצועיות. זה אחד התחומים שמעניקים למי שעובר את ההכשרה בהם, את אחת התשואות הכי נמוכות שיש! למעשה - תשואה שלילית של 15%. הם אשכרה מפסידים לא מעט כסף מלהיכנס לביזנס הזה.

שאול: מה??

ליהיא: מה שאתה שומע. ובדיוק בגלל זה, משרד העבודה הפסיק לתקצב השתלמויות בתחום הזה.

שאול: אז… לא לעשות הסבה מקצועית.

ליהיא: לא, שאול, אולי כדאי שתישאר עם הדיי-ג'וב שלך בינתיים.

[מוזיקת מעבר]

בחודשים הלא מעטים שחלפו מאז שהתחלנו לעבוד על הפרק הזה, ליאל סוסי התחילה תואר ראשון והחליטה להפסיק לקבל לקוחות. ומיכל בן יעקב עברה לעבוד בחלל משותף עם כמה מקעקעים, והיא חושבת לעשות תואר שני בתכנון עירוני. היא לא מתכננת להישאר בתחום הזה של לק ג'ל. ושני הסיפורים האלה, יחד עם המחקר הזה של משרד העבודה, שופכים אור על הענף הזה כולו.

זה ענף שמרחוק נראה זוהר וחגיגי ומקושט, עם המון ביקוש קשיח ומודל עסקי שמבטיח תזרים הכנסות מתמשך, אבל בעצם מתחת לשטח, הוא מתקשה לעמוד על הרגליים. זה ענף שקשה לעבוד בו, קשה להרוויח בו, הוא רווי תחרות, ולא בטוח שהביקוש, עם כל כמה שהוא קשיח, מצדיק את כל ההיצע שנוצר בתחום.

שאול: מה שאומר שאולי בשנה-שנתיים הקרובות אנחנו נראה לא מעט בנות שיוצאות מהתחום הזה, ואולי גם נראה עליית מחירים. אולי גם ירידה בביקוש, עד שהשוק הזה יגיע לשיווי משקל בריא יותר, כזה שאפשר להרוויח ממנו ולהחזיק עסק לאורך זמן.

ליהיא: איך הצלחת להפוך גם משהו סקסי כמו לק ג'ל למשהו כלכלי משעמם?

שאול: זה כוח העל שלי, ליהיא, זה כוח העל שלי.

ליהיא: אני מאמינה שהשיווי משקל הזה שאתה מדבר עליו חייב להגיע, כי בסוף, כמו ששמעת, לק ג'ל הוא לא רק לקשט את הציפורניים. הוא טקס קבוע שמעניק להרבה נשים גם תחושת טיפוח נעימה וגם אוזן קשבת של חברה. ובינינו, כל אחד ואחת צריכים אוזן קשבת כזו. וגם ציפורניים יפות.

[מוזיקת מעבר]

שאול: אתם האזנתם ל"חיות כיס", הפודקאסט הכלכלי של כאן. כלכלי, לפעמים, גם על לק ג'ל.

העורך שלנו הוא תומר מיכלזון, המפיקה שלנו היא -

ליהיא: ליהיא צדוק… שזו אני.

שאול: שזו את. עורכת הסאונד שלנו היא רותם דויטשר. במערכת "חיות כיס" תמצאו גם את צליל אברהם ואת אלון אמיצי.

איך היה לך ליהיא?

ליהיא: היה כיף.

שאול: כן?

ליהיא: כן

שאול: התרגשת?

ליהיא: התרגשתי מאוד. [צוחקת]

שאול: תודה רבה על הפרק הזה, ליהיא צדוק.

ליהיא: תודה שאול אמסטרדמסקי.

שאול: ותודה רבה לכם שהאזנתם והאזנתן.

[מוזיקת מעבר]

[הקלטה של שיחה חלשה ברקע]

דוברת א': כמה את צריכה? עודף?

דוברת ב': 20.

דוברת א': יש לי חזרזיר, וואי, נראה לי שהוא תכף מתמלא… [צוחקות] ככה, ככה נשמע החיים של מניקוריסטיות, מלא שקלים… [צוחקת] לא עושים כסף, עושים שקלים, חבר'ה, זה לא...

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

18 views0 comments

Comments


bottom of page