top of page

חיות כיס - הקרב על הליבה פרק 1: הביזנס של החיידר

Updated: Dec 26, 2023

לאן מתגלגלים 4 מיליארד שקל מדי שנה בחינוך החרדי? איך יכול להיות שב-2023 פועלים בישראל מאות בתי ספר שנשלטים בידי מפלגות פוליטיות, ואלפי בתי ספר פרטיים לחלוטין שמתוקצבים בידי משלמי המסים? והאם ישראל יכולה להרשות לעצמה להרשות את המשך קיומו של המצב הזה?

פרק ראשון בסדרה חדשה של ״חיות כיס״ שצוללת למעמקי מערכת החינוך החרדית, ומנסה להבין מי מרוויח ממנה ומה אנחנו מפסידים.



 

[פתיח] אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

שאול: היי, אתם ואתן על חיות כיס. אני שאול אמסטרדמסקי. עוד כמה שניות תוכלו להאזין לפרק הראשון "בקרב על הליבה". זו סדרה חדשה מבית חיות כיס, ששירה קדרי-עובדיה מ"הארץ", ואני עבדנו עליה והקלטנו לפני המלחמה.

עכשיו, אנחנו חיכינו קצת עם הסדרה הזאת, למרות שהפרקים כבר היו מוכנים, אבל האמת שהיא פשוט הפכה להיות רלוונטית הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. כי הנושא של הסדרה, איך נראית מערכת החינוך החרדית מבפנים, הפך להיות אחד מנושאי המחלוקת העיקריים בתקציב המדינה, שהיה אמור לעבור שינוי בגלל המלחמה. אז כדי להבין לעומק, לאן הולך הכסף, ועל מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מערכת החינוך החרדית, אני ממש אשמח שתאזינו לסדרה הזו.

יהיו כאן שלושה פרקים, שכל אחד מהם יצלול לעומק אחת הזוויות של מערכת החינוך הזו, ולאופן שבו היא משפיעה על הכלכלה ועל החיים של כולנו, כאן בארץ ישראל.

האזנה נעימה.

[קולות של ילדים משחקים]

שאול: בסוף חודש יולי, ביום קיץ, לוהט במיוחד. שירה ואני שמענו קולות של ילדים משחקים בחצר, באחד הרחובות הצדדיים בשכונת גאולה, בירושלים.

[שומעים שמדובר בהקלטת שטח ולא אולפן:]

שאול: מה זה?

שירה: תלמוד תורה.

שאול: מה תלמוד תורה? תלמוד תורה זה כמו יסודי?

שירה: כן. תגידו, יש לימודים עכשיו? זה לא "בין הזמנים"?

ילד: אין לימודים עכשיו.

שירה: אז מה זה?

[קשה להבין את התשובה]

[בחזרה לאולפן]

שירה: הסתובבנו בשכונה, בתקופה שהחרדים קוראים לה "בין הזמנים", בין תשעה באב לבין תחילת הלימודים בא' באלול, החופש הגדול של החרדים.

שאול: בזמן שהתקרבנו למבנה של התלמוד תורה, קבוצה גדולה ועליזה של ילדים חרדים קיבלה את פנינו. היה ניכר שאנחנו לא מהשכונה, ועוררנו אצלם הרבה סקרנות.

שירה: אחרי דקה או שתיים, גבר חרדי צעיר הגיע מהרחוב, עלה במדרגות, ובירך אותנו לשלום. שאלנו מה כל הילדים עושים כאן, אם מדובר בחופשה. אז הוא הסביר לנו.

[הקלטת שטח, שוב קולות של ילדים ברקע]

שאול: מה זה, זה קייטנה?

בחור חרדי: קייטנה, עכשיו.

שאול: שמה עושים בקייטנה?

בחור חרדי: פעילויות, יש פעילות, קצת לומדים, קצת פעילות… בייביסיטר לילדים, זה מה שעושים.

שאול: כן, ובמה זה שונה מה…?

[סוף הקלטת שטח]

שאול: הבחור שעובד בתלמוד תורה, אמר לנו שבמוסד החינוכי הספציפי הזה, לומדים תלמידים שמשתייכים לאחד הפלגים של חסידות גור, אבל מבחינה ארגונית, בית הספר הזה משתייך לרשת בתי הספר של ש"ס, שנקראת 'בני יוסף'. זה בעצם בית ספר יסודי חרדי סטנדרטי, מכיתת גן חובה, ועד כיתה ח"ית.

שירה: ולרגע אחד זה היה קצת מוזר, כי זה היה מוסד חינוך אשכנזי. איך יכול להיות שבית ספר חרדי אשכנזי הוא חלק מרשת חינוך ספרדית? הרי כל הקטע של ש"ס היה למנוע אפליה של ספרדים בבתי הספר. איך האשכנזים הגיעו לשם?

שאול: אבל אז נזכרנו שבית הספר הזה הוא ממש לא היחיד. יש עוד הרבה מוסדות חינוך חרדים אשכנזים שהצטרפו לרשת החינוך של ש"ס. וממש לאחרונה, התברר שקהילה חסידית אשכנזית שלמה עומדת לעשות את זה.

[הקלטה של השר חיים ביטון] כשמכניסים לבני יוסף את מוסדות בעלז, זה אומר שלא רק שהם ילמדו ליבה, הם גם ידווחו את המורים שלהם, הם יקבלו פיקוח יותר ממשרד החינוך…

שירה: חסידות בעלז היא החמישית בגודלה בעולם. לא נכנס כאן לכל הדקויות של הקהילות החרדיות. מה שחשוב הוא שהשר במשרד החינוך, איש ש"ס חיים ביטון, שלפני שנכנס לכנסת, הוא בעצמו ניהל את רשת החינוך של ש"ס, הוא הודיע שהוא קרוב להסכם עם חסידות בעלז לגבי צירוף מוסדות החינוך שלה לרשת שמפעילה המפלגה שלו.

[הקלטה - מראיין] איפה עומד המשא ומתן עם חסידות בעלז?

[הקלטה של השר חיים ביטון] הסתיים.

שאול: הסיפור הזה של בעלז ושל מוסדות חינוך חרדים נוספים שמצטרפים לרשת של ש"ס, נראה מרחוק כמו סיפור על אידיאולוגיה. 

שירה: אבל מתחת לפני השטח, זה גם סיפור כלכלי. סיפור על כסף ושליטה, סיפור של מערכת חינוך שהיא גם מפעל כלכלי ענק, שמשקיע מאמצים אדירים בשביל לשמור על הכוח ועל מוטת השליטה שלו. 

שאול: אנחנו עוד נחזור לסיפור של בעלז בהמשך. בינתיים, אנחנו ברחוב הקטן ההוא בשכונת גאולה בירושלים.

שירה, את שאלת את אותו עובד של מוסד חינוך חרדי אם הוא יכול להראות לנו מערכת שעות לדוגמה. מה התלמידים לומדים שם? ולשמחתנו, הוא זרם, והזמין אותנו להיכנס פנימה.

[מתוך הקלטת השטח - אותו בחור חרדי בתלמוד תורה] אני אנסה לחפש את זה, אני מצטער, אני לא מזכיר…

שירה: ביקשנו לראות איזה חלק במערכת השעות של התלמידים החרדים באותו תלמוד תורה תופסים לימודי החול - חשבון, אנגלית, מדעים. אחרי הכל, זה בית ספר של רשת החינוך של ש"ס, הוא מקבל מהמדינה תקצוב מלא, ולכן הוא אמור ללמד 100% לימודי ליבה.

שאול: מערכת השעות שראינו שם הייתה מאוד עמוסה. לימודים שנמשכים מהשכם בבוקר ועד עמוק לתוך אחר הצהריים. למעשה, ממש לתוך הערב.

[שוב הקלטת השטח]

בחור חרדי: אז בואו ניקח דוגמה סדורה יותר, ה' נגיד, לא יודע. 

[שאול אומר משהו לא ברור]

בחור חרדי: כן, בגלל זה זה עובד של בוקר זה רק גמרא כמעט, ואחרי צהריים מתחילים...

שאול: הנה, אני רואה ב-2, חשבון, אנגלית…

בחור חרדי: מ-12 בערך מתחילים לימודים…

שאול: קצת משנה וארוחת צדיקים…

בחור חרדי: אורחות צדיקים, זה מוסר.

שאול: אז יש פה קצת חשבון, קצת טבע…

שירה: אבל לא לפני… חשבון זה מ-2.

בחור חרדי: מ-2, כן, כן.

שירה: ולפני זה ארוחת צהריים.

בחור חרדי: יש פה לימודים אבל עד רבע לשש בכיתה.

 [סוף הקלטת שטח]

שירה: החלוקה של מערכת השעות הייתה מאוד ברורה. כל הבוקר עד הצהריים לימודי קודש. אז הפסקה לארוחת צהריים, ואחריה שעה-שעתיים של לימודי חול כל יום.

[הקלטת שטח]

שירה: טבע הבריאה, זה יש בטבע.

שאול: יש פה חשבון, בוא נספור, יש חמש שעות בשבוע.

בחור חרדי: את זה בעצם אתה צריך לשלוח למשרד החינוך בתחילת שנה.

[סוף הקלטת שטח]

שירה: מערכת השעות הזו שראינו בתלמוד התורה בירושלים, מייצגת היטב את סדרי העדיפויות בחינוך החרדי בישראל. לימודי הקודש גוברים על לימודי החול, כלומר, מה שקרוי בשפת העם, לימודי הליבה. 

גיל: יש יעד, רוצים ללמוד נושאים שלמים במקצועות הקודש.

שירה: זה גיל נחמני. הוא מנהל תלמוד תורה אחר לגמרי, שפועל בטבריה.

גיל: יכול להיות גם מציאות שהוא, בגלל שרצה להספיק עוד משהו בקודש, הוא יגלוש קצת בצהריים חצי שעה להשלים את זה, וקשה לי להאמין שזה נעשה ההפך. שהוא יגיד עוד איזה נושא בחשבון, טוב, סגרו את הגמרא ו… זה לא קורה. העדיפות היא קודם, הדגש, על לימודי הקודש, לשם מכוונים.

שאול: המצב הזה שנחמני תיאר, זה עוד מצב טוב. זה המצב בבתי ספר שמלמדים בהם לימודי ליבה. אבל ברוב בתי הספר החרדים שלומדים בהם בנים, לא מלמדים ליבה בכלל. ובאלה שכן, מלמדים מעט, עם ספרי לימוד ישנים, ולא מאושרים על ידי משרד החינוך תמיד, ולא מלמדים בהכרח את כל המקצועות, ובטח שלא ברמה של מערכת החינוך הממלכתית בשנת 2023.

שירה: אין למשרד החינוך מושג מה לומדים שם בכלל. הם לומדים ממש ממש טיפה חשבון, ברמה ממש נמוכה, בדרך כלל בשעות אחר הצהריים. קצת עברית, אנגלית הם לא לומדים בכלל.

[מוזיקת מעבר]

שאול: היי, אתם ואתן על חיות כיס, אני שאול אמסטרדמסקי.

שירה: ואני שירה קדרי-עובדיה, כתבת החינוך של הארץ.

שאול: והשבוע אנחנו מזמינים אתכם לצאת איתנו למסע. בדרך כלל כשמדברים על מערכת החינוך החרדית, הדיון מתמצה ב'כן ליבה' או 'לא ליבה'. רק שמתחת לדיון השטחי הזה מסתתר עולם ענק, שמעטים יודעים איך הוא עובד באמת. ולכן הפעם אנחנו נעשה משהו אחר. אנחנו נצלול הרבה יותר עמוק מזה, בשביל להבין את מעגלי הכסף והכוח שמשמרים את מערכת החינוך החרדית כמו שהיא.

שירה: זה יהיה מסע אל תוך הקרביים של מערכת החינוך החרדית, שמגלגלת 4 מיליארד שקלים בשנה, כשמעט מאוד אנשים יודעים בדיוק לאן הולך כל אחד מהשקלים האלה.

שאול: נבין על מה אנחנו מדברים בכלל כשאנחנו מדברים על לימודי ליבה, ואיך החרדים תופסים את המושג הזה.

[גבר לא מזוהה]

"אני לא למדתי בבית הספר למעשה, זה היה מערכת בייביסיטר מאוד מתקדמת, עם המון הפעלה, משמונה בבוקר עד חמש אחר הצהריים."

שירה: נפגוש את האנשים שמנסים לשנות את המערכת הזו, מבפנים ומבחוץ.

[אישה לא מזוהה]

"זאת לא הייתה תקופה נעימה, קיבלנו מיילים עם הודעות… וזה לא נעים ללכת נגד הזרם. האנשים פה שילמו מחיר."

שאול: וגם את האנשים שנלחמים לשמר אותה, בכל מחיר כמו שהיא.

[גבר לא מזוהה]

"אני לא אתן. עם כל הכבוד, אלו מן שטויות אלה?! עכשיו אני יכול ללכת לראש הממשלה, ולהגיד לו, אם פותחים ממ"ח [חינוך ממלכתי חרדי], אין לך קואליציה."

שאול: החלטנו לצאת למסע הזה, משום שבחודשים האחרונים, השיח על החברה החרדית הגיע לשיא. זה התחיל בדיונים על חוק הגיוס, אבל מהר מאוד הגיע גם לתחומים אחרים, בהם גם מערכת החינוך.

שירה: הרגשנו שצריך לעשות סדר בכל הרעש. דיברנו עם מומחיות ומומחים, והשתדלנו מאוד שרובם יהיו חרדים בעצמם. אנשי ונשות חינוך חרדים, משפחות חרדיות, גם הורים וגם ילדים, כי רצינו לצייר תמונה כמה שיותר מהימנה לעולם הזה, ששנינו, אתה ואני, לא חלק ממנו.

אז השבוע, בחלק הראשון של הקרב על הליבה, הביזנס של החדר. איך עובד היקום המקביל של החינוך החרדי?

שאול: איך יכול להיות שבשנת 2023, פועלים במדינת ישראל מאות בתי ספר, שנשלטים בידי מפלגות פוליטיות, ואלפי בתי ספר פרטיים לחלוטין, שמתוקצבים בידי משלמי המסים?

שירה: והאם העתיד של החברה והכלכלה בישראל, יכולים להרשות לעצמם את המשך קיומו של המצב הזה?

לפני הכל, קצת מספרים. כמעט שליש מבתי הספר בישראל, בגילאי יסודי עד תיכון, הם מוסדות לימוד חרדיים. לומדים בהם 362 אלף תלמידים ותלמידות, שהם 20% ממספר התלמידים בישראל. אלה נתוני משרד החינוך שנכונים לשנת הלימודים הקודמת.

שאול: אבל בניגוד לאיך שזה נראה כשמסתכלים עליה בעיניים חילוניות, ממעוף הציפור, מערכת החינוך החרדית היא לא מקשה אחת. היא מפוצלת להמון חלקים. מילת המפתח כאן היא "הפרדה". לא רק הפרדה מגדרית בין בנים לבנות, בכל שכבות הגיל, לרוב כבר מגיל הגן, אלא כל סוג הפרדה שאתם יכולים לחשוב עליו. אפילו הפרדה בין הקהילות השונות שמרכיבות את החברה החרדית. הפרדה לפי מידת הקרבה למדינה, הפרדה לפי תוכני הלימוד, הפרדה לפי גובה התקציב.

אלי מ: כל חסידות שמכבדת את עצמה תפתח בית ספר של החסידות. כל קהילה ליטאית שמכבדת את עצמה תפתח בית ספר של הקהילה.

שאול: זה אלי מורגנשטרן. עד לאחרונה הוא היה רכז חינוך באגף התקציבים במשרד האוצר, הוא חרדי בעצמו, בוגר ישיבת פוניבז'.

אלי מ: לצורך העניין לפני שלוש-ארבע שנים, הייתה מחלוקת מאוד גדולה בחברה הליטאית, בקהילה הליטאית, והיה את הפלג ירושלמי שחתך מהמיינסטרים הליטאי. הדבר הראשון שהוא עשה, הוא פתח מוסדות נפרדים לכל האנשים מהפלג הירושלמי. זאת אומרת, אתמול הם למדו באותה כיתה, כתף לכתף, ויום למחרת הוא לא יכול לשבת באותה כיתה, ביחד עם ילד מהליטאים, הוא חייב בית ספר נפרד.

שירה: ההפרדה הזו של מערכת החינוך החרדית לרסיסים רסיסים, יוצרת בתי ספר מאוד מאוד קטנים. אנחנו מדברים על בתי ספר עם עשרות תלמידים, גג מאה או מאתיים תלמידים. שאול, כמה תלמידים לומדים בבית הספר היסודי שהבן הקטן שלך לומד בו?

שאול: אז ככה, בבית הספר של הבן שלי יש שש שכבות, מאל"ף ועד ו"ו, בחלקן שתי כיתות, בחלקן שלוש. בכל כיתה לומדים לפחות שלושים תלמידים, אז זה אומר שאנחנו מדברים על משהו בין 500 ל-600 תלמידים.

שירה: המספר הזה משקף לא רע את כמות התלמידות והתלמידים שלומדים בבית ספר יסודי ממלכתי טיפוסי. בחינוך החרדי אנחנו מדברים על הרבה מאוד בתי ספר, עם כיתות מאוד קטנות.

שאול: סיבה אחת לפיצולים הרבים האלה ולכמות בתי הספר הרבה, היא לכאורה אידיאולוגית, אבל רק לכאורה. כי מאחורי כל אידיאולוגיה מסתתרים גם כסף, כוח וכבוד.

אלי מ: יש איזשהו באג בירוקרטי שאומר שכיתה של 20 תלמידים מקבלת בדיוק את אותו תקצוב כמו כיתה של 40 תלמידים. כי ברגע שיש כיתה זה לא משנה כמה תלמידים יש, עד 40 מקבלים אותו תקצוב. אחר כך ב-41 כבר מחלקים את הכיתה לשתיים. אז בכל מקום אפשרי מגיע בן אדם שרואה שיש 20 ילדים בכיתה, ועכשיו אפשר לפתוח עוד בית ספר, למה שלא יפתח?

משרד החינוך לא שם על זה הגבלות, המדינה לא שם על זה הגבלות, אז המדינה עודדה לפתוח הרבה מאוד בתי ספר קטנים, ועם הזמן נהיה לזה אידיאליזציה.

שאול: שירה, זה הזמן לשים את הכסף הגדול על השולחן.

שירה: דבר אליי.

שאול: נתחיל מלמעלה, תקציב משרד החינוך כולו יעמוד בשנה הבאה לסכום שיא של 82 מיליארד שקלים. רוב מוחלט של הכסף הזה מיועד למימון שעות לימוד, בעיקר בחינוך הממלכתי.

שירה: כשצוללים פנימה לתוך התקציב, רואים שהחינוך החרדי מהווה רק אחוז מאוד קטן ממנו, בערך שלושה וחצי מיליארד שקלים בשנה. זה פחות מחמישה אחוז מהתקציב הכולל של משרד החינוך. הסכום הזה לא כולל את מימון האברכים בישיבות, שהוא תקציב נוסף של שני מיליארד שקלים.

שאול: רוב מוחלט של התקציב לחינוך החרדי, אותם שלושה מיליארד, הולכים לשתי רשתות חינוך. לגדולה שבהן קוראים "החינוך העצמאי", ולקטנה קוראים "בני יוסף". אתם אולי מכירים אותה בשם הקודם שלה, מעיין החינוך התורני.

שירה: כשאומרים רשתות חינוך, אנשים חושבים על עמל של ההסתדרות, או על רשת אורט, או אמית, אבל רשתות החינוך החרדיות שונות לגמרי. הן רשתות פוליטיות. וזה הדבר הראשון שצריך לדעת לגבי החינוך החרדי בישראל. רובו המוחלט, לפחות מבחינת הקציבית, נשלט על ידי שתי המפלגות החרדיות - יהדות התורה וש"ס.

יהדות התורה מפעילה ושולטת בחינוך העצמאי, בערך שני מיליארד שקלים בשנה, וש"ס מפעילה ושולטת בבני יוסף, מיליארד שקלים בשנה.

שאול: מה זה בעצם אומר "רשתות חינוך שנשלטות על ידי מפלגות"?

אלי ב: זה ממש של המפלגה, אוקיי? אם אנחנו מדברים על גולדקנופף למשל, ראש הגנים. אם אנחנו מדברים על חברי הכנסת של המפלגות, פה הוא שולט בחינוך העצמאי, לצד גפני ששולט, זה חינוך העצמאי השליטה בו מחולקת, לפי מפתח של הסיעות שמרכיבות את יהדות התורה.

שירה: זה אלי ביתאן, הוא איש תקשורת ותיק. בעבר הוא היה עורך האתר בחדרי חרדים, היום הוא כותב במקור ראשון על חרדים, והוא אחד המגישים של תוכנית הרדיו מנדי ביתאן, שמשודרת בכאן מורשת.

אלי ב: היום מי ששולט, בעיקר שולט בחינוך העצמאי, זה מפלגת דגל התורה. זאת אומרת גפני, באופן ספציפי חברי הכנסת יעקב אשר, רשת מעין החינוך התורני, שזכיתי להיות בן חניכיה, היא ממש נשלטת על ידי ש"ס, אנחנו אומרים חבר הכנסת חיים ביטון, הוא היה מנכ"ל הרשת.

שאול: השר.

אלי ב: עד שהוא נהיה השר. יואב בן צור היה מנכ"ל הרשת, גם הוא שר. וכך זה הולך הלאה, הרשת עומדת, רשתות החינוך הן עומדות בלב העשייה של המפלגות.

שאול: שירה, הבנות שלך, איפה הן לומדות?

שירה: הילדים הקטנים שלי עוד בגנים, אבל הגדולה שלי עולה לכיתה ג' בבית הספר המשותף בתל אביב. זה בית ספר שלומדים בו ביחד דתיים וחילונים.

שאול: יפה מאוד, עכשיו תארי לעצמך שמחר בבוקר המנהלת של בית הספר של הבת הגדולה שלך הייתה שולחת לכם מייל ומודיעה שבשעה טובה בית הספר הפך להיות מופעל ושייך למפלגת המחנה הממלכתי, או ליש עתיד, או לליכוד. מה הייתה התגובה שלך?

שירה: מה שאתה מתאר נשמע לי כל כך מופרך, שאני אפילו לא יודעת איך הייתי מגיבה לזה.

שאול: אם זה היה קורה אצל אחד הילדים שלי אין לי שום ספק שאשתי ואני היינו מחליטים להוציא את הילדים, ולהעביר אותם כמה שיותר מהר לבית ספר אחר. אין שום סרט שהילדים שלי היו לומדים בבית ספר של מפלגה כלשהי. 

שירה: אז בחינוך החרדי זה בדיוק המצב. קצת פחות מחצי מהבנים בבתי הספר היסודיים, 41 אחוזים, לומדים בבתי ספר שנשלטים על ידי שתי המפלגות החרדיות.

שאול: ב-2021 מבקר המדינה הראה בדו"ח שלו שהפיקוח של משרד החינוך על הלימודים במערכת החינוך החרדית, הוא פיקוח מאוד רופף. וההישגים הלימודיים בהתאם. רואים את זה למשל במבחני המיצ"ב.

שירה: ברשת החינוך של יהדות התורה לא משתתפים במבחני המיצ"ב בכלל, למרות שהרשת מתוקצבת באופן מלא על ידי המדינה.

שאול: בדו"ח מבקר המדינה מסתתר משפט מדהים על העניין הזה. הנה אני מצטט: "המוסדות המלמדים את מרבית החינוך החרדי, 66% מתלמידי החינוך היסודי, מתנגדים להשתתפות במבחנים, ולפיכך תוצאות המיצ"ב אינן משקפות את כלל המגזר."

את מבינה? בתי הספר האלה מתנגדים, אז לא בוחנים, למרות שהמדינה מממנת אותם.

שירה: אבל גם בבתי הספר של ש"ס, שכן נבחנים בבחינות המיצ"ב, ובאופן כללי יותר משתפים פעולה עם המדינה, מאשר אלה של יהדות התורה, גם שם הציונים לא משהו. לפי נתוני המיצ"ב האחרון, הציון הממוצע בשפה העברית של תלמידים ברשת החינוך של ש"ס, נמוך ב-20 נקודות מזה של תלמידים בחינוך הממלכתי.

שאול: בחשבון הציונים של התלמידים של בתי הספר של ש"ס היו הנמוכים ביותר, לעומת כל בתי הספר האחרים שנבחנו. ובאנגלית… באנגלית הם לא נבחנו בכלל. בקיצור, 100% ליבה זה בטוח לא. אבל עכשיו, בתי הספר של בעלז, שנכנסים לרשת של ש"ס, יקבלו 100% תקצוב? זה כן.

אם מישהו היה צריך עוד עדות לכך שמערכת החינוך החרדית היא לא רק חינוך, אלא גם מפעל כלכלי, הסיפור של בעלז ממחיש זאת היטב. 

שירה: זה קורה בין היתר, משום שאפילו איפה שמלמדים לימודי ליבה, לשון, חשבון, מדעים, כאלה, הרבה פעמים לא באמת עושים את זה בשביל ללמד את המקצועות האלה לשמם, אלא בתור כלי עזר ללימודי הקודש.

גיל: במוסדות החינוך החרדיים, הדגש הוא על לימודי הקודש.

שירה: זה שוב גיל נחמני, מנהל תלמוד תורה בטבריה, וחוקר מערכת החינוך החרדית.

גיל: וזה גם בא לידי ביטוי וניכר במחקר שעשינו, שמקצים את שעות הבוקר לאותם לימודי קודש, ולימודי החול הם יותר בחציו השני של היום. זה גם מראה את החשיבות למעשה, שהחשיבות של לימודי הקודש עולה על לימודי החול.

לימודי החול הם יותר נחשבים כתומכים, לימודים תומכים, מקצועות תומכים, להבנת מקצועות הקודש. לכן הם גם נלמדים ברמה די בסיסית.

שאול: החלק הזה הוא עוד החלק הטוב. זו תמונת המצב בבתי הספר היסודיים, עד כיתה ה'-ו'. בכיתות הגבוהות יותר, אפילו המעט הזה נעלם.

גיל: בכיתות ז'-ח' זה כבר יותר הכנה לישיבות, אז לימודי החול הולכים ומתמעטים, הם רק שעה אחרונה, שעתיים אחרונות של היום, יותר לשמר את מה שנלמד. מגיע עד רמה של שברים, אחוזים, לא מעבר, ולא מגיעים לשתי משוואות בשני נעלמים, זה כמעט ולא נמצא בבתי הספר חרדים.

שירה: מאחר שמדובר בגופים פרטיים שמפעילים את כל מוסדות החינוך החרדים, המשמעות היא שהמורים והמנהלים וכל בעלי התפקידים הרבים שמלמדים בבתי הספר, לא מועסקים על ידי משרד החינוך, אלא על ידי הרשתות בעצמן. הן אלה שמשלמות את המשכורות.

שאול: כלומר, ששתי המפלגות החרדיות, על כל המנגנון שלהן והעסקנים שעובדים בהן, משפיעים בצורה ישירה או עקיפה על כל המינויים האלה. המפלגות אחראיות על ההעסקה של עובדי ההוראה, על השיבוצים שלהם, וגם על הפיטורים שלהם במידת הצורך. או במילים אחרות, יש פה את מה שכל פוליטיקאי אוהב יותר מכל דבר אחר. מלא ג'ובים!

שירה: ואנחנו לא מדברים כאן על מינוי אחד או שניים. רשת החינוך העצמאי של יהדות התורה היא רשת החינוך הגדולה ביותר בישראל. היא מעסיקה יותר מ-17 אלף עובדים. למעשה, הרשת הזו היא אחת המעסיקות הגדולות ביותר במשק, לא רק בתחום החינוך.

[מוזיקה]

שאול: השליטה בתקציבים ובתפקידים ובמינויים מביאה איתה גם את הכוח ואת הכבוד.

אלי ב: מי האנשים החזקים בחברה החרדית? אם אנחנו נשאל אנשים שאינם חרדים, יגידו הרבנים. זה בדיחה. הרבנים זה אנשים מאוד מאוד מבוגרים, מאוד מאוד קדושים. כמובן שהם הכי הכי נערצים, אבל לרובם אין מושג מעבר לדלת. התשובה הבאה היא הפוליטיקאים. זה גם ממש לא נכון. ממש ממש לא נכון. זאת אומרת, לדרעי או לגפני, פוליטיקאים מאוד מאוד חזקים, אין יכולת להחליט על שעה לימודי אנגלית בשבוע. אם דרעי עכשיו אומר 'שעה אנגלית בשבוע', רק אומר, הוא לא יכול להיכנס לבית כנסת שהוא מתפלל בו.

מי האנשים החזקים? ופה אנחנו בעצם מדברים על ברוני העבדים. אין מילה אחרת להגיד את זה, שזה ראשי העמותות החרדיות.

שירה: כשאלי ביתאן מדבר על עמותות פרטיות, הוא לא מדבר על שתיים או שלוש עמותות. מדובר על יותר מאלף עמותות שמחזיקות ומנהלות יותר מ-6,000 מוסדות חינוך. זאת כמות מטורפת, כמעט שליש ממוסדות החינוך בישראל. המדינה מזרימה לגופים האלה באופן ישיר או עקיף 4 מיליארד שקל כל שנה.

שאול: הציבור הרחב אולי מכיר את השם של יצחק גולדקנופף, שר השיכון הנוכחי, בתור אחד האנשים החזקים במערכת החינוך, כי יש לו רשת גנים שאבא שלו הקים והוא ניהל ועכשיו הבן שלו מנהל. אבל גולדקנופף ממש לא לבד, הציבור פשוט לא מכיר את כל האנשים האחרים שחולשים על מערכת החינוך החרדית. אבל החרדים עצמם מכירים אותם היטב.

אלי ב: ראשי העמותות החרדיות, 90% מהם זה עמותות חינוך בעצם. הרבה מאוד אנשים שהם פשוט מחזיקים עסקים פרטיים לצורכי חינוך. עכשיו העסק הזה, לפעמים זה רשת גני ילדים, זה עסק שמניב הרבה מאוד כסף. זאת אומרת, אני זוכר בשכונה שאני גדלתי, אותו אברך שפתח גן ילדים, ותוך ממש כמה שנים הוא פתאום בא עם רכב יוקרה, והם פתאום עברו לבית הרבה יותר גדול, לפנטהאוז, כל השכונה ראתה את זה… אם אתה יכול לחלק תפקידים בתוך הסמינר, מנהלת, מורה בסמינר זה תפקיד מאוד מאוד יוקרתי, מאוד מאוד יוקרתי. אם אתה יכול לחלק את התפקידים האלה, יש לך סמינר ואתה יכול לחלק את התפקידים האלה, זה שווה לא פחות מכסף גם אנשים קונים את זה בכסף.

שאול: עד כמה בעצם מערכת החינוך החרדית היא מפעל כלכלי, היא ביזנס שצריך לתחזק אותו?

אלי ב: אני מחפש את המילה הכי קיצונית שלא תהיה קיצונית מדי אבל זאת מערכת לכל דבר ועניין.

שירה: הוראה היא המקצוע הנפוץ ביותר בחברה החרדית, 40% מהנשים החרדיות עובדות בהוראה ושליש מהגברים החרדים.

אלי ב: הווה אומר כל משפחה חרדית שנייה יש לפחות עובד אחד במערכת החינוך. זה מערכת ממסד ועד הטפחות, הכל עובר דרך המערכת הזו, כל המינויים, כל ה… המערכת מחזיקה את עצמה. אם אתה לא מיישר קו אז אתה תפסיד את האפשרות שלך לשלוח את הילדים למוסדות אחר כך.

שירה: מערכת החינוך החרדית היא קצת כמו פאזל עם הרבה מאוד חלקים. למערכת החרדית יש שני צדדים, בנים ובנות. בתי הספר שלהם לא נראים אותו הדבר, לא מלמדים אותו הדבר ולא מתפלגים אותו הדבר. 

נגיד משהו על החינוך של הבנות לקראת סוף הפרק, בינתיים בוא נתמקד בתלמידים הבנים.

שאול: אמרנו קודם ש41% מהבנים בגילאי יסודי לומדים בבתי ספר של שתי רשתות החינוך, של ש"ס ושל יהדות התורה. איפה לומדים כל התלמידים האחרים?

שירה: אז החלוקה של מוסדות החינוך החרדיים פועלת לפי עקרון אחד שמשלב ערכים וכסף. והעיקרון הזה הולך ככה - כעומק הליבה, כך עומק התקצוב.

שאול: בבתי הספר של רשתות החינוך של המפלגות לומדים לימודי ליבה מלאים, לכאורה. עם דגש על המילה לכאורה. ולכן בתי הספר האלה מקבלים, בפועל, לא לכאורה, תקציב מלא מהמדינה. כלומר, את אותו תקציב שמקבלים בתי ספר ממלכתיים, למעט החלק של רפורמות השכר הגדולות, אופק חדש ועוז לתמורה.

אבל מה שחשוב לזכור כאן, זה שהרשתות של ש"ס ויהדות התורה מקבלות 100% תקצוב.

שירה: חוץ מבתי הספר של הרשתות, בציבור החרדי פועלים בתי ספר שמוגדרים "מוכרים שאינם רשמיים". או בקיצור, מוכש"רים. 

שאול: מי שחשב על ראשי התיבות האלה הוא גאון.

שירה: וגם מוכשר. בתי הספר האלה מלמדים את התלמידים 75% מלימודי הליבה, לכאורה, ולכן מקבלים 75% מהתקציב של בתי הספר הממלכתיים. המורים שלהם לא מועסקים בידי משרד החינוך, ובהתאם, הקשר שלהם עם המשרד רופף יותר.

שאול: וכשאת אומרת "רופף", זו לא רק תחושת בטן שלנו ומשהו שעולה מדו"חות מבקר המדינה, זה גם מתועד במחקרים.

שאול: נכון, במחקר שערכה פרופ' לוטם פרי חזן מאוניברסיטת חיפה, יחד עם פרופ' נטע ברק קורן מהאוניברסיטה העברית וגיל נחמני, ששמענו קודם, הם ראיינו עשרות מנהלים ועובדי הוראה בתלמודי תורה ברחבי ישראל.

אחד הממצאים המרכזיים שלהם היה שיש פער גדול מאוד בין מה שמשרד החינוך דורש לבין מה שקורה בשטח, ושהפיקוח של משרד החינוך הוא "רופף" בלשון המעטה.

שאול: אבל יש עוד סוג אחד של בתי ספר. הם נקראים "מוסדות הפטור". הם מחויבים במינימום של המינימום של לימודי הליבה. 55% בסך הכל, ולכן זה גם התקציב שהם מקבלים. 55%.

שירה: משרד החינוך אומנם הגדיר לבתי הספר האלה כמה שעות של איזה מקצוע הוא מצפה מהם ללמד בשביל לעמוד בסטנדרט החינוכי. אבל כל זה רק על הנייר. בפועל זה לא עובד ככה.

שאול: למשל, הדרישות של משרד החינוך נכתבו כך שהן מקיפות הרבה מאוד שיעורים שבתי הספר האלה מלמדים בלאו הכי, בלי קשר להגדרה של ליבה או לא. למשל, שעתיים או שלוש שעות שבועיות של תנ"ך, או שלוש שעות שבועיות של עברית. איך אמר אחד המרואיינים שלנו?

"הכל יכול להיכנס בזה. מספיק שהמורה נכנס לחדר ואומר 'בוקר טוב', והופ, הנה 4% של לימודי ליבה."

הנה איך שאלי ביתאן זוכר את הלימודים שלו.

אלי ב: למדנו לשון, למדנו ספרות, גיאוגרפיה - תחנות בחייו של הרב עובדיה. היסטוריה - ההיסטוריה של חייו של הרב עובדיה, לשון - לשונו היפה של הרב עובדיה, ספרות - ספריו של הרב עובדיה. אני לא צוחק.

שאול: זה מה שאני רוצה להבין, אתה עכשיו מתלוצץ?

אלי ב: לא, אני לא מתלוצץ. אבל שוב, אני חושב שאני קיבלתי המון בבית ספר. ואני חושב, חושב שלמדתי הרבה, בטח בכל מה שקשור לקריאה וכתיבה, שאלו מקצועות שהחרדים מזהים אותם כמקצועות חשובים, בלי קשר לחילונים, בגלל שיש להם צורך תורני.

שאול: לגבי האנגלית, משרד החינוך כן כולל את לימודי האנגלית בדרישות החובה שלו, ועדיין זה פשוט לא קורה. במוסדות הפטור, שאמורים ללמד 55% מלימודי הליבה שקובע משרד החינוך, לא מלמדים אנגלית בכלל. 

אלי מ: אנגלית זה מאוד קיצוני. אנגלית בבתי ספר האלה, כאילו, לא נכנס, לא נכנס בדלת.

שאול: זה שוב אלי מורגנשטרן ממשרד האוצר.

אלי מ: שאלתי את ראש הממשלה, במפגש כשהוא היה אצלנו, 'אתה יודע שהם לא יודעים לכתוב כתובת מייל באנגלית?' לא יודעים. אתה רוצה לזהות מישהו ששלח לך מייל, האם הוא חרדי, אתה רואה לפי הכתובת, אם היא כתובת באנגלית, כנראה שהוא לא חרדי. אם הכתובת היא בספרות, אז הוא חרדי. אף פעם לא ראיתי מישהו לא חרדי שכותב את הכתובת מייל בספרות. אין ABC, אין שום ידע לגבי אנגלית או שפה בכלל.

שירה: והנה אנחנו מגיעים לחלק הכי מתסכל בסיפור הזה. זה לא תמיד היה ככה.

ד"ר נחומי: אני רוצה להגיד משהו שהסיפור הזה של ההקצנה, הקצנה הזו שבנים לא לומדים כמעט כלום, הוא גם איזשהו תהליך זוחל.

שירה: זו ד"ר נחומי יפה.

ד"ר נחומי: אני חברת סגל במחלקה המדינית-ציבורית באוניברסיטת תל אביב. אני בעצם חברת סגל החרדית הראשונה בתולדות של מדינת ישראל.

שירה: לצד האוניברסיטה, ד"ר יפה עובדת גם במכון המחקר החרדי נתוני אמת, שאוסף נתונים עדכניים על העמדות בציבור החרדי.

ד"ר נחומי: כשהחינוך העצמאי החרדי התחיל, והחיידרים התחילו, הבנים למדו, הם למדו אנגלית, הם למדו מתמטיקה, הם למדו היסטוריה, גיאוגרפיה, הם למדו מלא מלא מקצועות. רק בירושלים, בתוך היישוב הישן, היה חרם על אנגלית. חרם היסטורי של הרב דיסקין, הקבוצה הקיצונית הזאת צבעה בסוף את כל החברה החרדית, כי הייתה איזושהי התכנסות למכנה המשותף הנמוך ביותר, הקיצוני ביותר.

שאול: את יודעת, הסיפור הזה הזכיר לי משהו אחר. הוא הזכיר לי שפעם גם שיעור התעסוקה של הגברים החרדים היה גבוה יותר, ואז התחיל לרדת. פעם חרדים למדו לימודי חול ועבדו ואגב גם עשו פחות ילדים. 

אבל מאז שנות ה-70, בערך כל המגמות האלה התהפכו. החברה החרדית בישראל הלכה בכיוון אחד, וקהילות חרדיות בחו"ל הלכו בכיוון אחר. 

שירה: אנחנו תכף נגיע לעניין הזה, למה שקרה החל משנות ה-70, כי המהפך הפוליטי וההפיכה של המפלגות החרדיות לכוח פוליטי משמעותי, זה חלק מהסיפור הזה. אבל חוץ מההסבר האידיאולוגי נגד לימודי חול ולימודי אנגלית בפרט, יכול להיות שההסבר הוא הרבה יותר ארצי.

שאלנו את גיל נחמני, למה לא ללמד את הילדים אנגלית? הנה ההסבר שלו.

גיל: כי זה בא על חשבון. אתה מוגבל בשעות היום, יש לך משמונה עד ארבע, חמש בכיתות היותר גבוהות, שזה רק ז'-ח' ויש הרבה הספקים, רוצים להספיק, רוצים ללמוד, אם זה בכיתות א' עד ד', אז זה חמישה חומשי תורה. אחר כך זה משנה, אחר כך זה תלמוד. רוצים להגיע להספקים, להתכונן לישיבה כמו שצריך, שיהיה את כל הידע ההלכתי גם שצריך, לדעת איך לקרוא גמרא, איך ללמוד גמרא, כל הכלים האלה, זה לא מלמדים במוסדות חינוך רגילים. פה מתמקצעים, מתמחים בלימודי הקודש.

שאול: לבתי הספר היסודיים החרדים קוראים תלמודי תורה. אלה בתי ספר שמלמדים ילדים מכיתה א' ועד כיתה ח'. לימודי קודש בבוקר, ארוחת צהריים, ואחרי השעה, שעתיים או שלוש של לימודי חול, תלוי בבית הספר.

אחרי כיתה ח', הבנים החרדים עוברים לישיבות קטנות, זו המקבילה של התיכון במערכת הממלכתית. מגיל 14 ועד 17, רוב מוחלט, בערך 85% של הבנים במערכת החינוך החרדית, כבר לא לומדים ליבה בכלל, אלא רק גמרא. שזו בעצם הכנה ללימודים בישיבות הגדולות, במקום שירות בצה"ל.

הנה שוב אלי ביתאן.

אלי ב: מה קורה בכיתה ז'-ח'? הוא עוזב את החינוך המוכש"ר והולך לישיבה קטנה, שבה הוא לא ילמד שום דבר. זאת אומרת, מגיל 12-13, הוא לא ילמד שום מקצוע, אפילו תנ"ך הוא לא ילמד, אפילו תנ"ך! שום דבר, הוא ילמד אך ורק גמרא. כילד שלמד, זה נראה מוזר. למה שאני אתאמץ עם השבר העשרוני הזה, עם החילוק רי"ש? למה זה רלוונטי לחיים שלי?

אוקיי, צריך את זה, כי יש פה איזה מפקח שעובר שנה. אבל אם בזמן השיעור אני יכול ללמוד משניות מתחת לספסל, ולדעת את המשניות האלה בעל פה, לעתיד שלי, אוקיי, עדיף ללמוד את המשניות האלה.

שאול: נניח אפילו שבתי הספר החרדים היו מלמדים את כל לימודי הליבה במלואם. איך בכלל משרד החינוך יכול לדעת מה בתי הספר האלה עושים עם המיליארדים שהוא מחלק להם? בחלקם הגדול אמרנו, אין בכלל מבחני מיצ"ב. וחוץ מזה, בניגוד למערכת החינוך הממלכתית, משרד החינוך הוא לא המעסיק, הוא לא זה שמשלם את המשכורת, איך הוא יכול לדעת לאן הולך הכסף?

שירה: על פניו, בתי הספר אמורים לעדכן את משרד החינוך, גם על העסקת המורים, גם על התכנים, גם על השימוש בכסף. בשתי הרשתות הגדולות, של ש"ס ויהדות התורה, פועלים בשנים האחרונות חשבים מלווים איתם משרד האוצר שאמורים לפקח על הכספים. ועדיין, לא בטוח שזה עובד.

שאול: בספטמבר לפני שנה למשל, כתב החינוך של דה מרקר, ליאור דטל, דיווח שהגירעון של שתי הרשתות החרדיות גדל ל-600 מיליון שקלים, למרות שיש בהם חשבים מלווים. לפי הדיווח הזה, הרשתות הצליחו לפתוח עוד בתי ספר שלא בתקן, כלומר, להעסיק עוד מורות ומורים ולהוציא עוד כסף שלא היה להן.

שירה: עדות אחרת, לכך שהממשלה לא באמת יודעת עד הסוף מה קורה עם כל המיליארדים שהיא מקצה לרשתות האלה, אפשר היה למצוא בתביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה לפני שנתיים. שתי מורות לשעבר ברשת החינוך העצמאי של יהדות התורה, סיפרו שהרשת ניכתה 2% משכרן בתור תרומה לעמותת החינוך של הרשת, כסף שמסתכם ב-3-4 מיליון שקל בשנה. לטענת העובדות, הן כלל לא ידעו שזה המצב, ואף אחד לא שאל אותן. 

שאול: וזה עוד איך שזה נראה ברשתות הגדולות. לממשלה אין צל צילו של מושג מה עושים עם הכסף מוסדות הפטור, וכנראה שגם לא המוסדות המוכרים שאינם רשמיים, שמהווים את מרבית בתי הספר היסודיים. שם המדינה יכולה רק לנחש.

[מנגינה]

שאול: איך בעצם הגענו למצב המשונה הזה, שבצד מערכת החינוך הממלכתית, פועלת מערכת חינוך חרדית פרטית, שיש לה חוקים משלה, קצת כמו ביקום מקביל?

שירה: אז גם הסיפור הזה מתחיל בבן גוריון.

[הקלטה ישנה של בן גוריון]

חוק חינוך ממלכתי תשי"ג 1953, שהממשלה הניחה אותו על שולחן הכנסת בשבוע שעבר, שיש לי הכבוד...

שירה: כבר בימים שלפני קום המדינה, פעלו בארץ ישראל הרבה זרמי חינוך, זה בצד זה. ההבדלים ביניהם היו בעיקר על הספקטרום האידיאולוגי-כלכלי. הזרם הגדול ביותר היה הכללי, שזה הזרם הליברלי יותר. לצידו היה את זרם העובדים, בתי הספר שזוהו עם מפא"י וההסתדרות, או בתי הספר בקיבוצים, והיה גם את זרם המזרחי, שזוהה עם הציונות הדתית והמפלגות שלה. וחוץ מזה היה גם את זרם החינוך של אגודת ישראל, החינוך החרדי.

שאול: המצב הזה נמשך חמש שנים, גם אחרי הקמת המדינה, עד שב-1953 בן גוריון קיבל החלטה. די, מספיק עם החינוך המפלגתי, הגיע הזמן לחינוך ממלכתי.

שירה: אבל כבר מהרגע הראשון מערכת החינוך הממלכתי הופרדה לשני חלקים: ממלכתי וממלכתי דתי. ועוד יותר מזה, עוד לפני שהתחילו הדיונים על הצורך בחינוך ממלכתי, המפלגות החרדיות כבר הודיעו שהן לא ישתתפו בדיונים, כי מבחינתן העניין כלל לא נוגע להן.

שאול: בד' בניסן, תשי"ב, כלומר אי שם, בשנת 1952 ראש מרכז אגודת ישראל שלח מכתב לשר החינוך והתרבות, וכך הוא כתב:

קיבלתי את כתב המינוי לוועדה להתקנת חינוך ממלכתי והזמנה לישיבה הראשונה של הוועדה.

אני מוצא חובה להודיעו כי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, החליטה שלא נשתתף בוועדה זו, מתוך חשש שהמטרה היא להביא לידי ביטול הזרמים, ולהנהיג במדינת ישראל חינוך אחיד.

מה שרואים בתוכנית זו, זו סכנה לחינוך החרדי במדינה.

שירה: ובן גוריון, הוא לא הרים כל צעקה נגד העמדה הזו של החרדים.

אלי ב: מדינת ישראל פשוט, אני חייב… בן גוריון היה לו איזו רומנטיזציה כלפי החרדים, ממש ככה, זה היום התפיסה. רומנטיזציה כזאת, גם תפיסה שזה הולך להיעלם, אז פשוט הסכימו לחרדים לא להיכנס לתחת הממלכתי. זה נראה משהו מאוד מאוד זניח, זה… אף אחד לא חושב שזה יתפתח, ואף אחד לא חושב שזה יכול להגיע למשהו מאוד מאוד משמעותי.

שירה: לפי אלי ביתאן, ההחלטה ההיא של בן גוריון, שמזכירה קצת את ההחלטה ההיא שלו על בני הישיבות והגיוס, היא אחת מההחלטות הדרמטיות שהפכו את מערכת החינוך החרדית למה שהיא היום. לדעת אלי, הנקודה החשובה השנייה, הגיעה בסוף שנות ה-70.

[הקלטה ישנה של חיים יבין]

כן, כנראה לא פחות מאשר מהפך, מהפכה חלה בישראל.

אלי ב: סוף שנות ה-70, עם כל מיני שינויים שקורים, זה לא רק המהפך, יש גם חלופת מנהיגים. מתים המנהיגים של השואה, שאלה שטעו ואמרו לא לברוח ממזרח אירופה ולא להגר, ולא לעלות לארץ. מתים המנהיגים הגלותיים. קם דור צעיר של מנהיגים, חריף לשון שלא רואה בעיניים, לא משנה אם זה הרב ש"ך, דומיננטי מאוד, הרבי מלובביץ'. מאוד חשוב לדברים האלה, האדמו"ר מגור, החדש, הצעיר יותר, הרב עובדיה יוסף, שנכנס לזירה. אנשים, זה ארבעה דומיננטים, אבל יש לנו מסביבם עוד, זה אנשים אחרים, הם כבר באים לישראליות, מסתכלים לה בעיניים, והחברה הישראלית עצמה באיזשהו שבר של אחרי מלחמת יום כיפור ופנתרים ו… ופתאום החרדים, הדבר הזה הופך להיות אופציה.

שירה: השינוי שאלי ביתאן מתאר כאן, הוא לא רק שינוי פוליטי, אלא גם סוציולוגי. גם בתוך החברה החרדית עצמה, וגם בחברה הישראלית כולה. שנות ה-70, 80, 90, היו שנים של הרבה תמורות חברתיות משמעותיות. אנחנו מדברים על עליית המזרחיות, על גלים של חזרה בתשובה, וגם של עלייה מסיבית מברית המועצות ומאתיופיה.

שאול: ובתוך כל זה, החרדים הפכו להיות קבוצת לחץ חזקה פוליטית. מפלגת ש"ס נכנסה לראשונה לכנסת ב-84' וזכתה לארבעה מנדטים. אחת המטרות המוצהרות שלה, הייתה לדאוג לתקצוב הוגן למוסדות החינוך החרדים הספרדים.

אלי ב: ש"ס, זה פתאום היד על ההגה של המדינה, הם מקבלים כסף, בפנים אתה יכול להתקדם, אתה יכול להיות רב, אתה יכול להיות עסקן חשוב, אתה יכול להגיע להיות שר בממשלה, דרך קבוצות הלחץ זה נהיה עוד קבוצת לחץ.

שאול: ב-1992, בממשלת רבין, רשת החינוך של ש"ס קיבלה מעמד רשמי, בחוק, ויחד איתו, תקציב ממשלתי. שני אלה הפכו את מערכת החינוך בין לילה, לגדולה ומשמעותית. היא התחילה לחבק אליה לא רק תלמידים חרדים, אלא גם תלמידים משכבות מצוקה, בפריפריה. כך, המערכת הזאת גדלה כל הזמן.

שירה: וזו הנקודה שבה אנחנו חוזרים לסיפור שלנו מתחילת הפרק הזה, על רשת החינוך של ש"ס, שמכניסה לתוכה עוד ועוד מוסדות חינוך חרדיים, חלקם הגדול בכלל אשכנזים.

[הקלטה מתשדיר בחירות]

בעלז, חסידות מרכזית ובעיקר שמרנית, מבקשת להשתלב ברשת החינוך של ש"ס, וש"ס מעוניינת לשלבה.

שירה: ערב הבחירות האחרונות קרה דבר די מדהים. חסידות בעלז הודיעה למשרד האוצר שדי, נמאס לה שמוסדות החינוך שלה הם מוסדות פטור שמקבלים תקציב זעום. היא צריכה כסף, והיא רוצה לדעת מה היא צריכה לעשות בשביל זה. ולפחות לפי הטענות שלהם, הם היו מוכנים להתחיל ללמד לימודי ליבה בשביל זה, ואפילו להיבחן ולהוכיח שהתלמידים למדו ומכירים את החומר.

שאול: ההכרזה הדרמטית הזאת של בעלז יצרה סערה מאוד גדולה בתוך החברה החרדית, שבשיאה המפלגות שמרכיבות את רשימת יהדות התורה, דגל התורה ואגודת ישראל, איימו לרוץ לכנסת בנפרד ולא ביחד. טלנובלה שלמה, אל תשאלו. הטלנובלה הזו הסתיימה רק כשהמועמד לראשות הממשלה בנימין נתניהו הבטיח, אל תתפצלו, אני אדאג לכם לתקציבים. תקבלו כסף גם בלי ליבה.

שירה: ואומנם, בהסכמים הקואליציונים שבהמשך הפכו להחלטת ממשלה, כל מוסדות החינוך החרדים קיבלו תוספות תקציב אדירות. שישה מיליארד שקל השנה ועוד שמונה מיליארד שקל בשנה הבאה. כל סוגי בתי הספר קיבלו, גם רשתות החינוך של המפלגות, גם המוכרים שאינם רשמיים וגם מוסדות הפטור. 

שאול: רק שחסידות בעלז החליטה שזה לא מספיק לה. היא רוצה מאה אחוז תקצוב. מה עושים? הלכה חסידות בעלז אל ש"ס והחליטה בסופו של דבר להיכנס לתוך הרשת שלה. השר במשרד החינוך חיים ביטון, איש ש"ס, התגאה בכך שעכשיו במוסדות בעלז ילמדו ליבה. בפועל בכלל לא בטוח שזה מה שהולך לקרות.

שירה: זה לא שבין לילה פתאום כל המורים בבעלז יהיו מוכשרים ללמד לימודי ליבה. וזה לא שבין לילה בבעלז בכלל ירצו ללמד לימודי ליבה. וממילא הפיקוח של משרד החינוך די רופף, והציונים במבחני המיצ"ב לא משהו.

שאול: או במילים אחרות, זו פשוט אחלה עסקה פיננסית לבעלז, וש"ס תצליח להגדיל את הכוח שלה על הדרך. פשוט לא בטוח שבוגרי בתי הספר של בעלז ירוויחו כישורי חיים חדשים שלא היו להם קודם, וגם המשק כולו, לא בטוח שירוויח.

שירה: אגב, שאול, בכל הסיפור הזה שסיפרנו כאן, דיברנו רק על הבנים החרדים, ולא הזכרנו בכלל את הבנות החרדיות. ויש לזה סיבה.

שאול: זה לא בגלל שלא אכפת לנו מהבנות, אלא שמשום שבבתי הספר לבנות, בשונה מרבים מבתי הספר של הבנים, כן מלמדים לימודי ליבה, וכן מכינים אותן לשוק העבודה, פחות או יותר.

 שירה: כלומר, במילים אחרות, נערה, בוגרת מערכת החינוך החרדית המיינסטרימית, בסוף כן יוצאת לעולם עם כלים…

ד"ר נחומי: כן. אז אין לה אנגלית ברמה מאוד טובה, אבל יש לה אנגלית מספיק טובה שיכולה להשלים את ה… עוד קצת שהיא צריכה. אין לה מתמטיקה ברמה הכי טובה, למרות שהיום בהרבה מאוד סמינרים, סמינרים עילית, כן מלמדים חמש יחידות במתמטיקה, וגם מדעים, היא לומדת שנה של ביולוגיה, שנה של פיזיקה, בסיסית, אבל היא ראתה את זה. אז היא צריכה להשלים, ההשלמה היא עדיין השלמה, אבל היא יכולה לעשות את זה.

לעומת זאת, בנים מכיתה ד', בעצם מפסיקים ללמוד בכלל כמעט לימודי חול.

שאול: בשורה התחתונה שירה, לדעתך, העובדה שבבתי הספר של הבנים החרדים לא מלמדים אנגלית בכלל, וממעטים מאוד ללמד את לימודי החול האחרים, ממה ההחלטה הזו נובעת? מאידיאולוגיה או מסיבות טכניות, כמו שהסביר לנו גיל נחמני מטבריה? או אולי בכלל ממשהו אחר?

שירה: אני חושבת שזה שילוב של כמה דברים. קודם כל, אפילו בתי ספר שרוצים ללמד את לימודי החול באופן מלא, ויש מעט כאלה, מתקשים לעשות את זה. כי הבוגרים של מערכת החינוך החרדית, בעצמם לא למדו את המקצועות האלה ברמה גבוהה מספיק, בשביל שיוכלו להיות מורים. גם מבקר המדינה הצביעה על זה בדו"ח שלו בשנת 2021.

גיל: במחקר שעשינו, ראינו שיש פער עצום, של מורים מקצועיים שילמדו את מקצועות הליבה. בדרך כלל מבקשים, שהמלמד, המלמד זה מחנך הכיתה, שמלמד הוא זה שגם מלמד את מקצועות הליבה. כי קשה להביא מורה שיהיה רק מקצועי וילמד רק את השעות. ממילא מלמדים רק אחר הצהריים, אז אף מורה לא הגיע רק לשעתיים וכל פעם במקום אחר. מורים מחפשים משרה מלאה, וגם את המקצועיות, אין הרבה מורים מקצועיים בתחום הזה שמתמחים בתחום הזה.

שירה: אבל חשוב מזה, אני חושבת שזה באמת שילוב של סדרי עדיפויות, שמעמידים את לימודי הקודש מעל לכל דבר אחר, יחד עם רצון של מנהיגי הקהילות החרדיות להמשיך לשלוט בחברים שלהם. הביקוש קיים, אנחנו רואים בסקרים שונים שההורים דווקא היו רוצים שהילדים שלהם ילמדו חשבון ואנגלית, ואנחנו עוד ניגע בזה בהרחבה בפרק הבא.

אבל בפועל, אני חושבת שההנהגה החרדית חוששת שאם התלמידים ילמדו את לימודי החול, היכולת לשמר אותם בתוך הקהילה החרדית פשוט תרד. אולי יהיו יותר כאלה שירצו להשתלב בשוק התעסוקה, ולהתערות בחברה הישראלית ולא ללמוד בכולל. לך תדע איפה זה יסתיים.

שאול: אז בפרק הבא של הקרב על הליבה אנחנו נדבר בדיוק על זה. על ההורים והילדים שהחליטו והצליחו להשתחרר ממעגל השליטה של המפלגות החרדיות, ללמוד לימודי קודש וגם לימודי חול.

[אישה לא מזוהה]

"מה שקורה זה שברגע שהורה נחשף למה הדבר הזה נותן, הוא מבין שזו אופרה אחרת בכל מה שקשור לחינוך."

שירה: נשמע גם על הקשיים שמערימים עליהם בכל מקום.

[אישה לא מזוהה]

פה אני הבנתי שיש פה איזה זגזוג על חשבוננו.

שאול: ואיך בכל זאת חלקם מצליחים להתגבר עליהם.

[ילד לא מזוהה]

אני רוצה להיות כמו אמא ולעבוד במובילאי, וכבר עכשיו מגיל צעיר אני התחלתי כבר ללמוד תכנות.

שאול: אתם האזנתם לפרק הראשון בסדרה שלנו, הקרב על הליבה, סדרה מבית חיות כיס, הפודקאסט הכלכלי של כאן.

העורך שלנו הוא תומר מיכלזון, המפיקה שלנו היא ליהי צדוק, עורכת הסאונד היא רחל רפאלי.

שירה: הרבה מאוד אנשים סייעו לנו בעבודה על הסדרה הזו, תודה לאיתמר קהא ולד"ר שי קציר. 

שאול: נשמח מאוד לשמוע מה חשבתם על הפרק הזה ועל הסדרה הזו בכלל. אתם יכולים למצוא גם את שירה וגם אותי בטוויטר ולספר לנו שם. וגם אגב, לשלוח את הפרקים לחברים וחברות, שישמעו גם.

שירה: במערכת חיות כיס תמצאו גם את אלון אמיצי וצליל אברהם.

שאול: תודה רבה שירה קדרי עובדיה, כתבת החינוך של הארץ.

שירה: תודה רבה שאול אמסטרדמסקי.

שאול: ותודה רבה לכם ולכן שהאזנתם.

[מוזיקת סיום]


13 views0 comments

Comments


bottom of page