top of page

חיות כיס - כיסון חירום 12: מפרקים את התקציב

תקציב 2024 אושר בממשלה אחרי דיון מרתוני של יותר מיממה. שאול אמסטרדמסקי וצליל אברהם בודקים מה קוצץ? מה נשאר? האם אגף תקציבים נחלש? ועל מה נשלם יותר בקרוב ובדורות הבאים?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/01/2024.

(פתיח): אתם מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

שאול: היי, אתם ואתן על חיות כיס. אני שאול אמסטרדמסקי וזה עוד כיסון חירום. הפעם, משותף לחיות כיס וגם להסכת "עוד יום" וכל זה לרגל אישור תקציב המדינה לשנת 2024.

צליל את מתרגשת שהממשלה אחרי יותר מיממה של דיונים והפסקות באמצע, אישרה סוף סוף תקציב מדינה חדש ל-2024.

צליל: לא הייתי אומרת שמתרגשת אבל זה כאילו היום הכלכלי הכי חשוב בשנה.

שאול: הממשלה אישרה את התקציב הזה מסיבה די מובנת מאליה, משום שישראל נמצאת במלחמה. המלחמה הזאת היא מלחמה מאוד מאוד יקרה לפי בנק ישראל. העלות שלה הישירה והעקיפה מסתכמת כרגע, לא סופי, 255 מיליארד שקלים. מאחר שזה סכום עתק והוא לא תוקצב בתקציב מראש כי אף אחד לא ידע שתהיה מלחמה כזאת, חייבים להגדיל מאוד את התקציב וזה מה שהממשלה בעצם עשתה היום, התקציב גדל ב-55 מיליארד שקלים. מעבר למה שהוא היה מתוכנן לגדול ב-2024, רוב הגידול, רוב הכסף החדש שנוסף לתקציב, הולך לטובת מערכת הביטחון. זה בעיקר לממן את המלחמה לחדש מלאים ודברים מהסוג הזה.

צליל: תכף נפרט על זה. אני רוצה להגיד שממש איך עושים תקציב את כל הכללים וכל הדברים הטכניים הסברנו בפרק ישן של חיות כיס שנקרא "זה עם התקציב". ועכשיו אנחנו נדבר על ארבע הסוגיות שעולות מהתקציב הספציפי הזה שחשבנו שכדאי להרחיב עליהם, לא ממש נעבור על הכל. אז הראשונה היא באמת תקציב הביטחון. אני מאוד מבולבלת מהגידול העצום בתקציב הביטחון כי לא הבנתי שהייתה בעיה כספית ב-7 באוקטובר, זה לא הסיבה שדברים השתבשו.

שאול: א', אני מסכים איתך. אני לא חושב שהמחדל הגדול, הכישלון הגדול של ה-7 באוקטובר, ש הוא קודם כל כישלון תקציבי, הוא נראה לי לפני הכל כישלון מודיעיני, אולי כישלון מבצעי, כנראה שכישלון של הקונספציה עצמה. קשה לי להאמין שזה שלא היה כסף, זה מה שגרם לכישלון הזה. מצד שני, אם את שואלת את אנשי הביטחון, התקציב הוא חלק מהבעיה. אני ראיינתי לא מזמן לפודקאסט השני שלי, "המנגנון", את מי שהיה בזמנו היועץ הכספי לרמטכ"ל - ראם עמינח, והוא אמר, תשמע, אם היה הרבה יותר כסף, אז במקום שני מסוקי קרב, לצורך העניין, היו 12 מסוקי קרב, ואז באופן הזה אתה יכול להכין את עצמך גם לזה שיהיו תקלות מודיעיניות ותקלות מבצעיות והאסון אולי לא היה נמנע אבל הוא היה יותר קטן.

צליל: ואתה מקבל את זה? כי זה נשמע שזה לא שלא התכוננו לתרחיש הזה כאילו הכסף, לא התכוננו לתרחיש הזה כי לא חשבו שהוא אפשרי.

שאול: אני נוטה להסכים איתך. אני חושב שהכישלון פה הוא לא כישלון תקציבי, אני חושב שזה תירוץ די חלש ואני חושב שמעבר לזה שכנראה שעכשיו צריך מאוד להגדיל את תקציב הביטחון, לפחות כרגע, מה שבאמת מפחיד אותי זה הדיבורים על העתיד. העתיד, אני מתכוון, שנת 2025 ואילך, ושם מדברים על גידול קבוע בתקציב הביטחון, לא חד פעמי, של 20, אולי יותר מ-20 מיליארד שקלים בשנה, וזה מפחיד אותי באמת.

צליל: בוא נסביר שנייה. יש תקציב שנכנס כאילו בשביל המלחמה ויש תוספת שכאילו עכשיו תחזור על עצמה כל שנה כאילו העתק הדבק.

שאול: נכון. חלק גדול מן התוספת החד פעמית, זה בעצם בשביל לממן את המילואים ובשביל לממן את הדלק ובשביל לממן את כל החימושים את כל הפצצות וכל הדברים האלה שבעצם צריך לקנות עוד ולחדש וכיפת ברזל וכל הדברים האלה.

צליל: שזה אין לנו שום תלונות.

שאול: נכון, אבל חוץ מזה, צה"ל רוצה להגדיל את התקציב שלו באופן קבוע, בשביל שיהיו יותר חיילים שמשרתים, במקום לקצר את השירות, להאריך את השירות חזרה או לא לקצר אותו, להעסיק יותר חיילי מילואים בכל שנה, יותר גדודים, לקנות עוד טנקים ועוד מסוקים ועוד חימושים ועוד יכולות מודיעיניות וכו' וכו' וכו', וכל הדבר הזה אמור לעלות עוד לפחות 20 מיליארד שקלים בשנה באופן קבוע וזה מפחיד אותי מאוד משתי סיבות. אחת משום שצריך ל…

צליל: זה המון, זה המון. אני לא יודעת אם אנשים מבינים כמה שזה המון. כאילו, תמיד שמדברים על תקציב, זורקים מיליארדים ועשרות מיליארדים בלי חשבון וקצת מאבדים את התחושה של כמה זה, 20 מיליארד זה ממש משמעותי.

שאול: א', זה משמעותי ביחס לתקציב הביטחון, זאת אומרת, זה מגדיל אותו בערך בשליש בבת אחת, דבר שני, זה לא משאיר כמעט שום דבר למשרדים האחרים, ואנחנו יודעים שיש צרכים גם לבריאות וגם ברווחה וגם חינוך וגם בשיקום פיזי של הדרום והצפון וכו'. ואז אם אתה נותן את רוב הגידול בתקציב, רובו המוחלט, למערכת הביטחון, אתה, בהגדרה, משאיר מעט מאוד דברים לכל המערכות האחרות. ולכן זה מפחיד אותי.

צליל: כאילו, כל שנה מוסיפים בערך 20 מיליארד ופה אומרים כל ה-20 מיליארד למערכת הביטחון.

שאול: בדיוק ככה וזה מפחיד אותי כי אחד, אם הכסף הזה ניתן בלי שום מטרה, בלי שום לכפות על הצבא התייעלות, בלי לבדוק אם זה משיג את המטרות שלשמן אנחנו נותנים את הכסף הזה, אז מי מבטיח לנו בכלל שאנחנו קונים יותר ביטחון. דבר שני, איך נממן את זה ואיך לא נפגע בכל התקציבים האזרחיים לכל המטרות האחרות.

צליל: ויש לאוצר תשובות לשאלות האלה?

שאול: לאוצר יש המון תשובות לשאלות האלה, הבעיה שלמערכת הביטחון אין וגם לראש הממשלה אין. עכשיו זה לא הבעיה של הרגע, זו הבעיה של השנה הבאה, מאחר שהרגע הזה הוא מספיק מורכב AS IT IS, אנשים כאילו לא רוצים להתעסק עם זה. אבל נגיד בנק ישראל למשל, פרופסור אמיר ירון, כבר אמר השבוע - חברים, הגידול הזה הולך לבוא וזה לא הגידול היחידי כן, יהיו עוד. רק הוצאות הריבית על החובות שלנו מגלה שאנחנו לווים עכשיו כל כך הרבה כסף. רק הוצאות הריבית לבדה גדלו בתשעה מיליארד שקלים בשנה, זה המון המון המון. אתם חייבים להתחיל לעשות את ההתאמות הנדרשות בתקציב כבר עכשיו. בוא נגיד שהממשלה לא מאוד הקשיבה למה שהיה לו להגיד בעניין הזה.

צליל: אני לא מבינה משהו. מערכת הבריאות, המערכת שכנראה תפקדה הכי טוב במלחמה, מקוצצת, ומערכת הביטחון שלא תפקדה בימים הראשונים של המלחמה היטב, מקבלת תוספת עצומה. איך זה הגיוני בדיוק? איזה התנהגות אנחנו מתמרצים פה?

שאול: זה משהו שקורה לא אחת אגב. אם אתה מוכיח שאתה מתפקד ממש טוב, זה אומר שאולי אתה לא צריך תוספת תקציב, כי עובדה שאתה מתמודד ממש טוב.

צליל: טוב, רצינו לדבר גם על מיסים או בעצם מאיפה יגיע הגידול הזה בתקציב. יש לו שני מקורות אפשריים.

שאול: נכון. אז ראש הממשלה ושר האוצר בשבועות האחרונים אמרו שהם לא יעלו מיסים כרגע. והם אכן לא מעלים מיסים כרגע, וגם לא מבטלים פטורים ממס, שזה משהו שמשרד האוצר רוצה לעשות תמיד והוא בעצם שקול להעלאת מיסים. את הדברים האלה לא עושים, כמעט. וה"כמעט", הכוכבית היחידה הזאת, היא באה בשני מקרים. כן מעלים טיפונת את מס הבריאות שאנחנו משלמים ואת ביטוח לאומי שאנחנו משלמים, והממשלה כתבה שהיא מתחייבת להעלות את המע"מ באחוז אחד מ-17 ל-18 אחוז, אבל לא כרגע, אלא באחד בינואר 2025. ויש לה תחנת יציאה בתחילת נובמבר הקרוב. הממשלה תבדוק מה תנאי המקרו. האם המשק במיתון, לא במיתון, אנחנו מסוגלים לממן את המלחמה, אם עדיין יש מלחמה וכולי וכולי, ואז אם תנאי המקרו יהיו מספיק טובים ולא יהיה צורך בהעלאת המע"מ הזאת בינואר הבא, המע"מ לא יעלה, אבל אחרת המע"מ יעלה בשנה הבאה, בשביל לממן את כל הדבר הזה.

צליל: זה בעצם מה שזה אומר שככל שאתה מרוויח פחות אתה משלם נתח גדול יותר מהכנסה שלך.

שאול: בכלכלית זה נקרא מס רגרסיבי ובתיאוריה זה נכון. זה מס הכי פחות הוגן, הכי פחות צודק. השכבות החלשות נדפקות ממנו במרכאות יותר באופן יחסי אל מול השכבות החזקות. אני חייב להגיד לך שמדינת ישראל, מאחר שלא כולם משלמים כאן מס הכנסה, בסוף אם אתה רוצה להביא הרבה כסף מכולם - המס היחידי שנשאר לך זה המע"מ. העלאה של המע"מ באחוז 1 היא מכניסה לקופת המדינה 7 מיליארד שקלים בבת אחת. זה לא מעט.

צליל: ומאוד בקלות, בלי מנגנונים מסובכים של גוויעה וכל מיני דברים כאלה.

שאול: נכון.

צליל: האם זה יספיק?

שאול: לא, חד משמעית לא. זה לא יספיק בכלל. הגירעון השנה צפוי להיות מאוד גבוה, יותר מ-6 וחצי אחוז, זה בגדול 120 מיליארד שקל, זה המון המון כסף. והחשש בגלל אותו גידול קבוע בתקציב הביטחון ובהוצאות הריבית וכו' כל הדברים שהזכרנו קודם, החשש הוא שגם בשנים הבאות הגרעון יישאר גבוה, אולי לא 6 וחצי אחוז, אבל באיזור 4 אחוז או משהו כזה. מה שאומר שהחובות שלנו ימשיכו לגדול יותר ממה שהכלכלה שלנו תצמח. בשביל שזה לא יקרה, הכלכלה שלנו צריכה לצמוח המון, בקצב מטורף, וזה לא תמיד אפשרי בשנים רגילות. ואז החשש הוא שאנחנו נכנס פה למשהו שלא קרה כבר עשורים רבים וזה שהחובות שלנו יהיו במגמת עלייה במקום שיהיו במגמת ירידה ביחס לתוצר, ביחס לגודל הכלכלה.

צליל: אז אני רוצה שנייה לסבך פה את הדברים עוד קצת. כי התפיסה הרווחת היום אומרת שאם אנחנו נכנסים למיתון והכלכלה שלנו הולכת להתכווץ, מה שהמדינה צריכה לעשות זה לא לקצץ עוד בשירותים שהיא נותנת, אלא להפך - להגדיל את הביקוש ולעזור לנו לחלץ מהמיתון. ופה יש לנו תקציב שהוא תקציב מצד אחד עם קיצוצים מאוד קשים, מצד שני בעצם התקציב מאוד מאוד גדל, אז זה מה שנקרא מדיניות מרחיבה או מדיניות מצמצמת.

שאול: אני חושב שזה לא זה ולא זה במקרה הזה. משום שההרחבה הזאת של התקציב, זאת אומרת בעובדות התקציב גדל מאוד מאוד אז על פניו זה כאילו תקציב מרחיב. העניין הוא שהוא מרחיב בעיקר כי אנחנו קונים פגזים ומעסיקים מילואימניקים וכאלה, זה לא באמת הרחבה. יש טיפונת הרחבה, שזה למשל הכסף שנוסף למערכת הבריאות, תכף אנחנו נדבר עליו, למערכת בריאות הנפש, ושירותים אחרים חדשים - שיקום העוטף וכו'. אבל אין פה הרחבה במובן הקלאסי. מצד שני, גם הקיצוצים שנעשו בתקציב על אף שנשמעים כבדים כן - 300 מיליון פה ו-300 מיליון שם, וזה 5% רוחבי, זה לא מעט, בסוף מהניסיון שלי בממשלה זה לא באמת צמצום בתקציב, זה נוגס במקומות בתקציב שהם לא לא משהו ANYWAY, תוכניות שלא עובדות במיוחד, גיוס או ביטול תקנים שאף אחד לא מצליח לאייש אותם, כלומר שתפקידים ההם הם לא בהכרח כל כך חשובים וכו', כך שבעיניים שלי זה לא זה ולא זה.

צליל: אוקיי אנחנו נדבר על שני מקרים ספציפיים, אחד של הרחבה ואחד של קיצוץ על בריאות הנפש ועל החברה הערבית. על בריאות הנפש דיברנו המון המון המון בפודקאסט, והזכרנו את התוכנית שמשרד הבריאות מדבר עליה, האמת, עוד מלפני 7 באוקטובר - להרחיב מאוד מאוד את המענה בבריאות הנפש. עכשיו, להרחיב מאוד זאת אומרת, בהשוואה למערכת שהיא פשוט לא עובדת, היא פשוט לא מתפקדת, זה כמעט לא משנה כמה גרוע מצבך הנפשי - היכולת לקבל עזרה משמעותית מהמערכת הזאת היא קלושה. והם דיברו בעצם מאז 7 באוקטובר רצו עם המספר 2 מיליארד, 2 מיליארד, 2 מיליארד, האוצר לדעתי בשום שלב לא אישר את המספר הזה. ביממה האחרונה היו שם מאבקים, עד שבסוף זה נגמר ב-1.4 מיליארד. קודם כל זה הרבה כסף, זאת אומרת, זה כסף שלא העזו לחלום עליו במערכת בריאות הנפש. קיוו שיהיו כמה מאות מיליונים לפני ה-7 באוקטובר.

שאול: לאן הכסף הזה בעצם ילך? מה יעשו איתו?

צליל: אז ממש את החלוקה הפנימית לאן כן ולאן לא, הם עדיין לא יודעים להגיד לנו. הם בנו תוכנית לשני מיליארד, הם צריכים להתאים אותה ל-1.4. הם יכולים להגיד מה הם רוצים לעשות. מקווים לעשות מה שנקרא "להכפיל את המגעים", מגעים בבריאות הנפש, פגישה עם פסיכולוג, פגישה עם פסיכיאטר, כל מפגש טיפולי, זה נקרא מגע. אז מקווים שיהיה כפול מזה. שוב, זה נשמע המון, אבל הצורך הוא באמת עצום. לקדם חלופות אשפוז בבתים מאזנים, בעצם תפיסה שאומרת שבית חולים פסיכיאטרי הוא מקום לא הומני. שצריך כמעט בכל דרך למנוע את זה שאנשים יהיו מאושפזים שם, בטח תקופות ארוכות. יש דרכים נהדרות בעולם לעשות את זה. הן כמעט ולא קיימות בארץ, מתחילות יותר ויותר, לתקצב ביותר כסף את הדברים האלה. להכשיר רופאי משפחה ורופאי נשים, לתת מענה ראשוני בבריאות הנפש. בעצם, ההנחה שאחרי 7 באוקטובר, כל כך הרבה אנשים יהיו במצוקה, הרבה מהם לא ידעו אפילו להגיע למערכת ולבקש והמטרה היא שרופאי המשפחה וכל הרופאים שרואים אותם בשגרה, או האחות בטיפת חלב וכל האנשים האלה, או מורים בבית הספר, ידעו לזהות את הצורך הזה ולתת איזה שהוא מענה ראשוני. יש לזה גם מחיר, יהיה מחיר של השתתפות עצמית לפגישה עם פסיכולוג שיהיה 35 שקלים לפגישה שזה לא היה. בהתחלה דיברו על 70, זה ירד ל-35. כן יהיה פטור מזה להרבה אנשים. לנכי נפש, לילדים, ולמקבלי הבטחת הכנסה. שזה אומר בעצם, שהמתמודדי נפש המשמעותיים הזקוקים לטיפול לאורך כל חייהם בעצם יהיו פטורים מתשלום הזה. ויש דבר כזה שנקרא טיפול פסיכולוגי פרטי בהסדר, של המושלם והפלטינום או כל אלה, שאפשר ללכת לפסיכולוג מרשימה של הקופה ומשלמים 150 שקל. זה ירד ל-100 שקל שזה מאוד אטרקטיבי למעמד ביניים שקשה לו להשיג טיפול נפשי במחיר הוגן. אבל ההסדר הזה כבר היום מפוצץ, והתורים הם ארוכים בטירוף, וכל המטפלים שבהסדר הזה תמיד מלאים אז אני תוהה איך זה עומד לעבוד. ושני דברים שעדיין לא סגורים, זה העלאת שכר הפסיכולוגים שיעלה לפחות ב-33% והעלאת שכר הפסיכיאטרים שזה צריך להיסגר במסגרת משא ומתן עם ההסתדרות הרפואית.

שאול: ומה את חושבת על כל הצעדים האלה? זה יעשה את העבודה?

צליל: אני חושבת שהצורך הוא עצום, אבל זה ככה שכאילו אפשר להגיד "זה לא מספיק", הם כיוונו ל-2 מיליארד, גם יש הערכה של ארגוני חברה אזרחית שהצורך הוא 4 מיליארד, גם יש אמירה שבבריאות הנפש לא משנה כמה כסף תכניס, תמיד יהיה צורך. זה מספיק כסף כדי שנצפה לראות שינוי משמעותי. כאילו הרמה של השירות שהמערכת הזאת נותנת חייבת להשתנות בעקבות הוספה של תקציב כל כך גדול. מעניין לדעתי לדבר על המקור של התוספת הזאת.

שאול: קדימה, אז מה המקור, אני חושב שהזכרנו אותו קודם, אבל תני לנו את זה.

צליל: הזכרנו שבעצם, הרי תמיד אף פעם אף פוליטיקאי לא מעז להעלות פה מסים ובמקום זה תמיד עושים עוד קיצוץ רוחבי ועוד קיצוץ רוחבי. אז התוספת הזאת, בסוף סוכם שיהיה עלייה של 0.15% ממס בריאות, שזה יוצא כמה שקלים כל חודש שיורדים לנו מהמשכורת. וזה נראה לי האמת פשוט הגיוני והוגן, ואני חושבת שאם היו שואלים הרבה אנשים בישראל האם הם ישלמו עוד כמה שקלים בחודש כדי שנניח כל נפגע טראומה של 7 באוקטובר, יהיה להם נגישות יותר טובה לקבל טיפול, לדעתי רובם היו אומרים שבוודאי. אז זה כאילו העלאת מס קטנה קטנה, אבל כאילו זה נדיר לראות צעד שיש בו כזה הגיון בריא.

שאול: זה כל כך נדיר שבמשך שנים מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, ועוד כשליצמן היה שר, דיברו על זה שצריך להעלות את מס הבריאות בשביל לממן יותר שירותי בריאות, זה תמיד נפסל על הסף. אצל כחלון שהיה שר האוצר, ונתניהו בכל השנים האלה שהוא ראש ממשלה בשום פנים ואופן אנחנו לא נעלה מס על מעמד הביניים, כי בסוף המס הזה מוסת רק על אנשים עובדים שנמצאים מעל רף המס, וגבוה מעל רף המס, לא סתם. וזה אף פעם לא עבר, זה תמיד נפסל והיינו צריכים להגיע לאירוע מופרע לחלוטין כמו מלחמה מטורפת וגירעון ענק ובאמת עלויות משוגעות מכל הכיוונים, בשביל להעלות את המס הזה ב-0.15%. לא בחצי אחוז כמו שהם רצו, ב-0.15%. כאמור זה באמת מאוד מאוד נדיר.

צליל: כן ואני גם מניחה שזה יתקבל בסך הכל בשקט. כאילו זה מתוך הרבה צעדים משונים ולא הגיוניים שיש פה, זה צעד שאני חושבת שהציבור לא עד כדי כך מטומטם והוא יכול להבין את הקשר בין המס הזה לבין השירות שהוא מקבל.

שאול: אני חושב שהציבור לא מטומטם בכלל. אוקיי. מה הנושא האחרון שנותר לנו לדבר עליו?

צליל: נראה לי שכדאי שנזכיר את אחד הקיצוצים הכי קשים וכואבים וטיפשיים, תסלח לי, בתקציב הזה - קיצוץ של 15% בתוכנית החומש לחברה הערבית. זו תוכנית שנייה בעצם, כבר הייתה אחת שהייתה מאוד מוצלחת ואז יצאה לדרך עוד אחת. אלה תוכניות שהמטרה שלהם זה לסגור פערים של עשרות שנים בין החברה הערבית לחברה היהודית, והן עושות את זה. זה השקעה אדירה בתעסוקה, באקדמיה, בתחומים של שוויון בנשים לגברים, שהובילו להישגים ממש מדהימים. כמעט כל פרמטר חברתי כלכלי באוכלוסייה הערבית עלה בשנים האחרונות בעקבות התוכניות האלה - גם השכר הממוצע, וגם אחוז הגברים העובדים, והנשים העובדות, ושנות הלימוד, וזה העלה מאוד את רמת החיים של האוכלוסייה הזאת. אני באמת לא רואה שום סיבה לקצץ דווקא את הדבר הזה. לא רוצה להגיד חוץ מאולי גזענות, כאילו אין לי… זה גם משהו שהזהירו ממנו כל כך הרבה, כולל השב"כ והמל"ל, מזה שזה טעות לקצץ את הדבר הזה, כי היחסים בין יהודים לערבים רגישים כרגע וטעונים.

שאול: שזה משהו לא מובן מאליו בכלל, ראינו השבוע, כמו שאמרת, את השב"כ כותב מכתב לממשלה שהוא ממש מבקש לא לקצץ באופן לא פרופורציונלי בתקציבים האלה לחברה הערבית, משום שכאמור זה עלול להחזיר אחרונית את המומנטום של שילוב ערבים בחברה הישראלית הכללית וליצור מתיחויות, מעבר לאלה הקיימות וכו' בתקופה מאוד רגישה, ובכל זאת אנחנו רואים את זה מקוצץ בשיעור ניכר. אני דיברתי עם כמה אנשים בתוך הממשלה ושאלתי בסופו של דבר מה הוחלט עם הדבר הזה ולמה זה ככה, הם אמרו תשמע בממשלה לא הצלחנו למתן את זה, אנחנו מקווים שבכנסת, בוועדת הכספים, הקיצוץ הזה ימותן. שאלתי למה שזה יקרה, בוועדת הכספים אהבת הערבים גדולה במיוחד? אמרו לי תשמע לא, אבל בכנסת בניגוד לממשלה, למפלגות הערביות לפחות יש ייצוג כלשהו, אמנם אין רוב, אבל יש ייצוג. בממשלה אין להם ייצוג בכלל, ולכן התקווה של כל מיני אנשים היא, שבכנסת אולי קיצוץ זה יתמתן. לא יודע כמה אפשר לבנות על התקווה הזאת וכמה לא, אבל גם בעיניי, זה מאוד מאוד חבל שבסדר העדיפויות החדש, כפי שהגדיר את זה שר האוצר סמוטריץ', התוכניות האלה נפגעות באופן כל כך כל כך משמעותי, כי כמו שאמרת, התרומה שלהן, ושוב זה בהמון מדדים אובייקטיביים, הייתה יוצאת דופן.

אוקיי! שנייה לפני שאנחנו מסיימים את כיסון החירום הזה, רצית להגיד משהו גם על משרד האוצר ועל אגף התקציבים נכון?

צליל: כן, סתם חשבתי על זה, שבעצם הרבה שנים ובהרבה תקציבים, דיברנו פה על זה שרוב התקציבים דומים אחד לשני וזה כמעט לא משנה מי שר האוצר וכמעט לא משנה מה הרכב הממשלה, ובסוף אנחנו רואים פחות או יותר את אותו תקציב, לפי העדפותיהם ולפי תפיסת עולמם של אנשי אגף התקציבים, שמצליחים כל פעם לשכנע את השר לעשות את מה שהם חושבים לנכון. והנה, הפלא ופלא, אנחנו רואים שיש פה דברים, שלמרות שאנשי האוצר מאוד מאוד התנגדו אליהם, הכלבים נבחו והשיירה עברה. ואני תוהה מה קורה שם זה, האם הם ניסו ולא הצליחו או האם ההחלשה של המגזר הציבורי בשנים האחרונות והרבה העזיבות שהיו שם גרמו לזה שכבר לא נותר שם מי שילחם.

שאול: אני אגיד לך שני דברים. אחד, משרד האוצר מאוד נחלש בשנים האחרונות ביחס לכוח שהיה לו פעם, בתהליך מאוד מכוון מצד משרד ראש הממשלה וכו'. אבל, חייב להגיד לך שמבחינת אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר, התוצאה הכי טובה מבחינתם תמיד, לא משנה אם זה הסכמי שכר או בעברות תקציב וכו', זה שאת תחשבי שהם הפסידו. אם את חושבת שהם הפסידו, אם השרים חושבים שהם ניצחו את אגף התקציבים, מבחינת אגף התקציבים, זה ניצחון. אם תסתכלי בשורה התחתונה למספרים - השרים והשרות הצביעו על תקציב שמקצץ במידה ניכרת ב-5% במאות מיליוני שקלים את תקציב המשרדים שהם אמונים עליהם, זה לא מובן מאליו. האלטרנטיבה היתה שהם יתעקשו וילחמו עד הסוף והממשלה פשוט תצביע על תקציב עם גירעון עוד יותר גבוה - במקום 6.6 אחוז, 8 אחוז! למה לא? זו הייתה אלטרנטיבה. עצם העובדה שהם הצליחו לגרום לשרים בכל זאת לאשר קיצוצים לא פשוטים, אני חושב שמבחינתם בנסיבות הנתונות, אני חושב שהם מאוד מרוצים.

צליל: ועדיין אני נזכרת למשל, איזה מלחמה נתנו שאול מרידור וקרן טרנר ואסף וסרצוג בתקופת הקורונה, שמה שישראל כץ עשה לא נראה להם. פה לא שמענו את בכלל את הוליום הזה, אפילו לא קרוב.

שאול: נכון, ובמבחן התוצאה, איזה טקטיקה הצליחה יותר? כי אני מזכיר לך שקרן טרנר ושאול מרידור במבחן התוצאה לא הצליחו להעביר תקציב בכלל. ואילו כאן, עברת תקציב.

צליל: מעניין. אז נסיים בזה?

שאול: נראה לי שכן.

צליל: טוב זה היה כיסון חירום מספר 13 של חיות כיס לכבוד תקציב 2024. העורך שלנו תומר מיכלזון, המפיקה שלנו עילית סדוק, עורכת הסאונד רותם דויטשר. אפשר להאזין לכל הפרקים של חיות כיס בכל יישומוני ההסכתים ובאתר "כאן".

שאול: תודה רבה צליל אברהם ובהצלחה לחברי הכנסת שיצטרכו לאשר את התקציב הזה בכנסת עד תשעה עשר בפברואר.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

13 views0 comments

Comments


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page