חיות כיס - פרק 228: לסגור מעגל עם חברת חשמל

המרחק בין רשת חשמל מתפקדת לבין עלטה מוחלטת הוא כמה שניות שבהן הכל יכול להשתבש. על שיא הביקוש שעוד לפנינו - כשרוב המכוניות בכבישים יהיו חשמליות, ועל המעבר המאתגר לאנרגיות מתחדשות

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/02/2022.

‏[חסות]

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏שיקי: [צעדי ירידה במדרגות] כבר אפשר להתרשם מהמבנה עצמו ושאנחנו יורדים כרגע בעצם מתחת לאדמה.

‏שאול: היי, אתם על "חיות כיס", אני שאול אמסטרדמסקי. והאיש שאתם שומעים מדבר ברקע הוא שיקי פישר, ואני לא יכול לגלות לכם איפה בדיוק אנחנו נמצאים.

‏שיקי: עכשיו, ברור שהמתקן הזה מתקן אסטרטגי, אז מעבר לזה שהוא…

‏שאול: שיקי פישר הוא המנכ"ל בפועל של חברה ממשלתית חדשה בשם "נגה". חברה שמאוד סביר להניח שמעולם לא שמעתם עליה. גם בגלל שהיא באמת מאוד חדשה, ממש מהניילונים, היא התחילה לפעול רק בנובמבר 2021, אבל גם משום ש"נגה" עושה משהו שאתם לא אמורים לראות אף פעם. למעשה, אם חלילה השם של "נגה" יופיע יותר מדי בחדשות, זה יהיה סימן שמשהו מאוד לא טוב קרה. "נגה" היא החברה הממשלתית שמנהלת את מערכת החשמל. היא החברה שאמורה לדאוג שבכל רגע נתון הביקוש לחשמל פוגש במדויק, על הקילוואט, את ייצור החשמל. שלא נייצר יותר מדי ולא פחות מדי, שנייצר בול, כל הזמן, כל שבוע, כל יום, כל דקה, כל שנייה. זה מתיש אותי רק להגיד את זה. תחשבו איך הם מרגישים.

‏שיקי: אנחנו רואים למעשה את תמונת מערכת ההולכה של מדינת ישראל, באופן עקרוני, מדרום לצפון. הם כל הזמן מריצים ברקע תוכנות כאלה שאומרים, מה יקרה לי עכשיו אם תהיה לי תקלה?

‏שאול: לפני שבועיים נסעתי לבקר שם. בסוף הביקור במטה של החברה, שיקי פישר לקח אותי לסיור במתקן עצמו. אני לא יכול לגלות לכם בדיוק איפה זה נמצא, כי זה מתקן אסטרטגי סודי, אבל בואו נגיד שלא נראה לי שתושבי השכונה שגרים מסביב יודעים שממש מתחת לרגליים שלהם, מילולית, ממש מתחת לרגליים שלהם, נמצא חדר הפיקוד של ניהול מערכת החשמל, שאם בטעות קורה לו משהו, אנחנו עלולים כולנו למצוא את עצמנו בעלטה.

‏משק החשמל הוא משהו שאנחנו לא חושבים עליו אף פעם. כמו הרבה תשתיות אחרות בחיים שלנו, אנחנו לא חושבים עליהן כל עוד הן לא נשברות. ואז, אם זה קורה, אנחנו חושבים רק עליהן. כשהולך לכם האינטרנט, כל החיים שלכם הופכים להיות סביב להחזיר את האינטרנט. כנ"ל עם גז, כנ"ל עם חשמל. וכשאנחנו מדברים על החשמל, זה כמעט תמיד רק על זה.

‏[הקלטה]

‏קריינית חדשות: "זה קורה כמעט בכל החזיתות, הדלק, מוצרי המזון ועכשיו גם תעריף החשמל, שעולה בכמעט אחוז מהעלייה המתוכננת. מהלילה, המחיר לתעריף חשמל יעלה בכחמישה אחוזים ו-7 עשיריות האחוז."

‏שר האוצר אביגדור ליברמן: "אנחנו מדברים על התייקרות ה… למשל חשמל בישראל…"

‏שאול: אבל השבוע ב"חיות כיס", אני לא רוצה לדבר על זה. אני לא רוצה לדבר על למה החשמל מתייקר, לא רוצה לספר על הניסיון של שר האוצר להילחם בהתייקרות. את זה יש לכם מספיק בחדשות. השבוע אני רוצה שנסתכל רחוק יותר משנת 2022. אני רוצה שנסתכל אל האופק, אל העולם שיהיה כאן בעוד 5 או 10 או 15 שנה. אני רוצה שנביט קדימה אל העתיד, אל העתיד של משק החשמל. עתיד שבו אנחנו לא רק צורכים חשמל, אלא גם מייצרים אותו.

‏[פונה לשיקי] צייר לי את משק החשמל בעוד 10 שנים.

‏שיקי: אנחנו נרצה לעודד צרכנים לייצר לעצמם את החשמל באמצעות פאנלים סולארים על הגג.

‏שאול: עתיד שבו משק החשמל צריך לתמוך גם בעולם התחבורה.

‏שיקי: בנוסף, כנראה לכל אחד מהם יהיה רכב חשמלי בחנייה.

‏שאול: עתיד שבו רשת החשמל אמורה להיות חכמה ולאפשר לנו לשלוט בצריכה שלנו בצורה חכמה יותר.

‏שני: אתה תוכל בעתיד שבאמת יהיה לך אפליקציה שבאמת תגיד לך תקשיב, אתה צורך המון חשמל בשעה שמונה בערב, שעה מאוד מאוד יקרה, תפעיל את מכונת הכביסה בצהריים למשל, ואז תחסוך כסף.

‏שאול: עתיד שבו אין מלחמות והילדים שלי לא יתגייסו לצבא. סליחה, נסחפתי. אז השבוע ב"חיות כיס", משק החשמל שזורם לנו מעל הראש ומתחת לרגליים בלי שנשים לב. איך המשק הזה הולך להשתנות סביבנו בעשור הקרוב, ואיפה אנחנו נפגוש את השינויים האלה.

‏שאול: גם את כשנכנסת לתחום הזה חשבת שהוא משעמם בצורה בלתי רגילה?

‏שני: ממש לא. האמת היא שתחום האנרגיה הוא תחום מרתק, אני חושבת שהוא מאוד מאוד משתנה.

‏שאול: אנחנו לא מדברים על אנרגיה עכשיו, אנחנו מדברים על חשמל.

‏שני: חשמל הוא תחום משגע.

‏שאול: זו שני מנדל לאופר. היא רכזת באגף תקציבים במשרד האוצר. כבר ארבע שנים היא באגף התקציבים. קודם לכן הייתה אחראית על תחומים כמו התחדשות עירונית ודיור ציבורי, ועכשיו היא על החשמל ועל האנרגיה. במסגרת התפקיד שלה, שני אחראית מטעם אגף התקציבים על משק החשמל, לחשוב איך אפשר לבנות אותו טוב יותר, ולאן כל הסיפור הזה הולך.

‏שני: בעיניי זה פשוט תחום מרתק שמשתנה כל הזמן וזה משהו שהוא מתהווה, זאת אומרת, בכל העולם מדברים על מיקרו-גריד וסמארט-גריד. אני חושבת שהעולם השתנה בשנה האחרונה, והשתנה בכלל בשלוש השנים האחרונות מהבחינה הזאת.

‏שאול: כשהיא אומרת שהמון דברים השתנו במשק החשמל בשנים האחרונות, שני לא מגזימה. ואת הסיפור הזה צריך להתחיל עם השינוי הכי גדול שקרה במשק החשמל, הרפורמה הגדולה שנחתמה באמצע 2018 ויצאה לדרך בתקופת הקורונה.

‏[הקלטה]

‏שר האנרגיה יובל שטייניץ: "אנחנו עושים היום היסטוריה במשק החשמל בישראל."

‏כתב חדשות: "לאחר מרתון דיונים לילי הודיעו היום משרד האוצר ומשרד האנרגיה כי עלה בידם לגבש עם חברת החשמל ועם ועד עובדי החברה מתווה לרפורמה."

‏שר האוצר משה כחלון: "השוק שלנו צריך תחרות. ואנחנו עושים היום עוד צעד לכיוון הזה ונמשיך בעוד הרבה מאוד צעדים לכיוון התחרות, לכיוון שבירת המונופולים שזה טוב לכולם."

‏שאול: ביולי 2018, אחרי יותר מ-30 שנות דיונים, אני לא צוחק, באמת יותר מ-30 שנה, נחתמה סופית הרפורמה במשק החשמל. המוטיבציה מאחורי הרפורמה הייתה שאם נפתח חלקים ממשק החשמל לתחרות, יש סיכוי שנגיע למצב טוב יותר, כלומר, שנצליח לייצר חשמל באופן יעיל יותר, ולכן הוא יעלה לנו פחות, שנצליח לבנות את משק החשמל מחדש בצורה שמתאימה יותר לדפוסי השימוש בחשמל שמשתנים במהירות, וגם שנתכנן את משק החשמל העתידי באופן חכם, כזה שמסתכל על כל המערכת ולא רק על האינטרסים של חברת חשמל. אחת הסיבות שזה לקח 30 שנה היא שעד הרפורמה חברת חשמל פשוט עשתה הכול בעצמה. היא הייתה מונופול בכל חלקי המערכת - בייצור, בהולכה של החשמל, בחלוקה לבתים ולצרכנים האחרים, ואפילו בתכנון המערכת העתידית. וכשיש גוף שיושב על כל השרשרת, מההתחלה ועד הסוף, זה קצת קשה לבוא ולהגיד לו: "היי, אני הממשלה ואני רוצה שתתפרק מהכוח שלך בבקשה. תודה". זה לא בדיוק עובד ככה. אז זה לקח 30 שנה, והרבה רצון טוב מוועד העובדים, ובסוף הרפורמה נחתמה.

‏[הקלטה] כתב חדשות: "במסגרת הרפורמה המתוכננת, יפוטרו כ-1,800 עובדים. ההנהלה תוכל לפטר עובדים או להעביר אותם מיחידה ליחידה בקלות רבה יותר. ואם חשבתם…"

‏שאול: הרפורמה הזו עושה כמה דברים. קודם כל היא מסתכלת קדימה, ומוציאה את ניהול משק החשמל ביום-יום ואת תכנון משק החשמל העתידי החוצה מתוך חברת חשמל לחברה ממשלתית עצמאית. זו חברת "נגה" שביקרתי בה לאחרונה. אבל יותר מזה. הרפורמה משנה את האופן שבו מייצרים את החשמל כבר עכשיו. במקום שחברת החשמל תהיה מונופול בייצור ותייצר את רוב החשמל בעצמה, רוב הייצור עובר לידיים פרטיות.

‏יואב: אחוז הייצור הפרטי, כאילו לא זה שמיוצר על ידי חברת החשמל, כבר מגיע ללמעלה מ-40%, וצפוי לעבור את 50% בשנה הקרובה, בשנת 2022.

‏שאול: זה יואב קצבוי. הוא ממלא מקום יושב ראש רשות החשמל, הרגולטור של משק החשמל. רק אגיד שהריאיון איתו הוקלט לפני כמה חודשים, כשעוד היינו ב-2021.

‏[פונה ליואב] כלומר, שנה הבאה, רוב ייצור החשמל בישראל יהיה ייצור פרטי.

‏יואב: לגמרי. לגמרי.

‏שאול: כשאנחנו אומרים ייצור פרטי, אנחנו מתכוונים ל…?

‏יואב: אנחנו מדברים על כל הסוגים. גם ייצור קונבנציונלי בגז על ידי תחנות כוח גדולות שהם כבר פרטיות, כמו דוראד, דליה, IPM, התחנות שנמכרו במסגרת הרפורמה, וגם כמובן ייצור של אנרגיות מתחדשות שהוא באופיו יותר מבוזר. הרבה מתקנים קטנים. וכן, רובו יהיה פרטי.

‏שאול: אוקיי, בואו נעשה סדר שנייה בכל הדברים האלה. דבר ראשון, אם אתם שואלים את עצמכם למה גם אגף התקציבים וגם הרשות חשמל מפקחים על משק החשמל, אז בואו, יש עוד מלא גופים ממשלתיים שמעורבים בשוק הזה. זה ככה גם בגלל שזה שוק ענק שמשפיע על כל הכלכלה הישראלית, גם על התעשייה וגם על התחבורה וגם על זיהום האוויר וגם על מה שאתם לא רוצים. אבל גם משום שבממשלה נוטים לייצר מצבים שבהם יש מספר גורמים ממשלתיים שמעורבים באותו הדבר. בכל אופן, רשות החשמל היא הרגולטור של משק החשמל באופן רשמי. היא הגוף היחידי, למשל, שמוסמך לקבוע מה תעריף החשמל. שום שר ושום גוף אחר לא יכול להתערב לה בזה.

‏מדינת ישראל מייצרת מלא חשמל. אני לא אתן לכם את המספר המדויק בג'יגהוואטים, כי זה פשוט לא יגיד לכם שום דבר. מה שכן כדאי לדעת זה שעד הרפורמה ב-2018, חברת חשמל יצרה בפועל 69% מכל החשמל בישראל. יתר ה-31% יוצרו על ידי תחנות כוח פרטיות, כמו אלה שיואב קצבוי הזכיר - דוראד, דליה, ואחרות. רובן המוחלט מייצרות חשמל על בסיס גז. מיעוטן הן תחנות כוח של אנרגיה מתחדשת, כלומר סולארית.

‏מאז שהרפורמה יצאה לדרך, השוק הזה השתנה, והנתח של חברת חשמל יורד. ב-2020 הוא כבר עמד על 61%. ברפורמה עצמה נקבע שחברת חשמל תמכור חלק ניכר מהתחנות שלה ליצרנים פרטיים, וזה בדיוק מה שהיא עושה. בדצמבר האחרון היא מכרה עוד תחנת כוח גדולה, ונתח השוק שלה ירד עוד. מה שאומר שכבר היום, בערך חצי מהחשמל שאתם צורכים הוא חשמל שיוּצר באופן פרטי על ידי חברות פרטיות, למרות שאתם לא יודעים את זה ולא מרגישים את זה. בין היתר, משום שכל החשמל שמיוצר, נכנס לרשת החשמל ומשם מתפזר לכל הצרכנים. אין שום דרך לדעת איזה קילוואט היה בייצור פרטי ואיזה ממשלתי. הפרטת הייצור, אגב, כבר הוזילה את תעריף החשמל. בתוך כמה שנים, עד 2026, הנתח של חברת חשמל בייצור החשמל אמור לרדת ל-35% בלבד, והעידן שלה כמונופול בייצור יסתיים.

‏אבל כשאנחנו מדברים על משק חשמל, אנחנו לא מדברים רק על ייצור החשמל. הייצור הוא רק חלק משרשרת ארוכה שמתחילה בנקודה שבה תחנת כוח כלשהי שורפת פחם או גז בשביל לייצר חשמל, ועד לרגע שבו אנחנו מדליקים את הדוד בבית. חוץ מהחלק הזה של הייצור, יש בשרשרת הזאת עוד חלקים.

‏יואב: הראשון הוא הולכה. אתה מייצר את החשמל, אתה צריך בסופו של דבר להעביר אותו פיזית לצרכנים. אתה מעביר אותו באמצעות רשת חשמל. רשת חשמל זה בעצם כבלי נחושת שיש להם יכולת הולכת חשמל. זה בעצם אפשר לדמיין את זה לאוטוסטרדות של ישראל, לכבישים המהירים.

‏שאול: את ההולכה חברת חשמל עושה.

‏יואב: חברת החשמל עושה, זה מונופול טבעי.

‏שאול: מונופול טבעי הוא מצב שבו אין שום היגיון כלכלי שיהיה יותר מגוף אחד שעושה משהו. המצב הזה נוצר לרוב במקרים של תשתיות בסיסיות, כמו חשמל או מים או רכבות וכבישים. תחשבו על זה ככה. זה עולה הון תועפות להקים רשת חשמל, נכון? אחלה. עכשיו, חברת חשמל כבר הקימה אחת והיא עובדת סבבה, אין שום סיכוי בעולם שיבוא גוף פרטי ויגיד, "יאללה, אני אקים עוד רשת חשמל ליד הרשת הקיימת ואני אתחרה בחברת חשמל". זה יעלה לו הון תועפות, והוא לא יצליח בכלל להשיג מימון להתחיל את זה, כי אין לו סיכוי להשיג לקוחות, כי הרשת הנוכחית עובדת סבבה. זה מונופול טבעי. אחרי הולכת החשמל מגיע מקטע נוסף, חלוקת החשמל.

‏יואב: אם אמרנו שההולכה זה האוטוסטרדות הראשיות, אז חלוקה זה הכבישים שבסופו של דבר מגיעים לשכונות ולבתים שלנו. בעצם יש באמצע גם מונח שנקרא הַשְׁנָאָה. בעצם בשביל להוריד בין המתחים, בין המתח שהחשמל עובר בו במקטע ההולכה למתח שהחשמל צריך להגיע לבתים, יש באמצע תחנות משנה, זה נקרא, שתפקידם להוריד את המתח, עניין הנדסי. ובעצם הרשת החלוקה לוקחת את החשמל ממערכת ההולכה ומעבירה אותם לצרכנים.

‏שאול: זה הכבלים השחורים הישנים האלה.

‏יואב: השחורים. היום רובו מוטמן, אבל עדיין כן, אפשר לראות את זה גם.

‏שאול: אה, זה גם חברת חשמל?

‏יואב: זה גם חברת חשמל, כן.

‏שאול: ויישאר חברת חשמל?

‏יואב: זה יישאר חברת חשמל, זה בעצם משהו שברפורמה הובטח להם. גם רשת החלוקה היא מונופול טבעי ברמה האזורית. אבל בחו"ל, למשל, יש אזורים שונים עם מחלקים שונים.

‏שאול: אוקיי, אז דיברנו על ייצור, דיברנו על הולכה, דיברנו על חלוקה והמקטע האחרון זה…

‏יואב: יש מקטע אספקה שבסופו של דבר זה מקטע שהוא וירטואלי, אפשר לומר. כולנו מחוברים לרשת. הרשת היא ציבורית, החשמל הוא ציבורי ובסוף מישהו צריך להוציא לך חשבון. אתה הדלקת את האור, מה שנקרא שאבת חשמל מהרשת, ומישהו צריך א', לרכוש את החשמל הזה עבורך, ולמכור לך אותו, להוציא לך חשבונות וכולי. זה מקטע אספקה. וזה מקטע שהוא יכול להיות תחרותי. צריך שירות לקוחות, אתה צריך יכולת billing וכולי, אבל זה מקטע שיש בו פוטנציאל תחרותי מאוד מאוד גדול, והוא נפתח לתחרות בעקבות הרפורמה. יצאנו לפיילוט לא מזמן, עם פתיחה של כמה עשרות אלפי משקי בית בפוטנציה, לתחרות, ואנחנו מתכוונים להגדיל את זה די מהר.

‏שאול: בקיצור, הרפורמה במשק החשמל הפריטה את שני הקצוות של שרשרת החשמל. את החלק הראשון, ייצור החשמל, ואת החלק האחרון, אספקת החשמל. מי שרוצות להיכנס לשוק הזה של האספקה הן חברות כמו סלקום והוט ופזגז, שכבר התחילו בפיילוט הזה. אבל האמת, בזמן שאני מבין למה להפריט את החלק הראשון, כי תחנות כוח חדשות יכולות להיות יעילות יותר בייצור חשמל, אני מודה שאני מתקשה להבין איך הפרטת אספקת החשמל אמורה לעזור לנו, הצרכנים. גם יושב ראש רשות החשמל וגם שני מאגף התקציבים, טוענים שזה יוזיל לנו את החשבון.

‏[פונה לשני] למה זה חשוב, למה זה מעניין, מה זה ייתן לי שפותחים את המקטע הזה לתחרות, ומתי זה באמת קורה ולא פיילוטים כאלה קטנים?

‏שני: אז א', זה חשוב כי זה מביא לתחרות במקטע שעד היום לא היה פתוח לתחרות, ותחרות מובילה לירידה במחירים. ודבר שני, זה יוכל להביא לך המון שירותים נוספים. זאת אומרת, מְסַפֵּק פרטי יוכל ממש לסגנן לך מתי יותר זול לך לצרוך, איך אתה יכול לייעל את צריכת האנרגיה שלך. מספק פרטי גם יוכל ביתר קלות לקנות חשמל מיצרני חשמל ולמכור לך אותו בצורה ישירה יותר. אני מניחה שככל שיהיה יותר ויותר מְסַפֵּקִים, יכולים להגיד תקשיבו, אני יכול להציע לך ש-30% מהאנרגיה שאתה צורך תהיה מתחדשת.

‏שאול: איזה ערך מוסף זה נותן לי כצרכן בבית?

‏שני: אחד זה יוכל להביא לך לבאמת עסקאות טובות יותר עם מספק, הוא יוכל להציע לך…

‏שאול: איך? איך? אני לא מבין את זה, אתם מכניסים middleman לתוך המערכת והמחיר אמור לרדת?

‏שני: ה-middleman קיים היום. חברת החשמל היא המספק שלך. אני לא מייצרת מקטע חדש.

‏שאול: מאה אחוז, אבל היא גם היצרנית והמוליכה. איפה, זה לא middleman, זה אותו גוף. אתם מכניסים לי עוד שחקן והמחיר אמור לרדת? איך?

‏שני: טוב, זה כלכלה. אני מכניסה עוד שחקנים, המחיר אמור לרדת כי פשוט יש לי תחרות, זה פעם אחת. השירות יוכל להיות יותר טוב כי יש תחרות. ואני לא מוסיפה שחקן שמתווך לך בין… זה לא שחברת החשמל תמשיך להיות המספקת שלך ועל זה אני מוסיפה עוד גורם. לא.

‏שאול: למה לא?

‏שני: מי שישלח לך את החשבון בדואר, זה כבר לא יהיה חברת החשמל.

‏שאול: סבבה, זה סלקום, אחלה.

‏שני: אז א', אני מורידה לך מקטע. היום אתה בתעריף שלך משלם על המקטע הזה. אתה, החשבון שלך מחולק.

‏שאול: אבל סלקום קונה את החשמל מחברת חשמל, פעולה שאני עושה היום, והיא מוכרת לי אותו, היא צריכה להרוויח על הפעולה הזאת.

‏שני: חברת החשמל מרוויחה גם היום על האספקה. אתה מוריד את העלות הזאתי ממך. זאת אומרת, אתה, אם תסתכל על החשבון החשמל…

‏שאול: בקיצור כי אני מעביר אותה לסלקום. מה, איזה נס קורה פה?

‏שני: בזה שיש תחרות, א' זה מוריד מחירים, זה, זה קורה. זה מה שקורה. ברגע שיש תחרות, אז מתייעלים ומורידים מחירים, זה פעם אחת. פעם שנייה, הוא יוכל להציע לך הצעות שאין היום לחברת החשמל. גם בעזרת המונים החכמים הוא יוכל להציע לך הצעות בהתאם לפרופיל הצריכה שלך.

‏שאול: מתי אנחנו רואים את הדבר הזה הופך מפיילוט למשהו ארצי?

‏יואב: זה יקרה באופן הדרגתי. יש איזה שהוא אילוץ פיזי לזה, שזה בעצם פריסה של מנייה חכמה.

‏שאול: מונים חכמים?

‏יואב: מונים חכמים. בעצם כל המערכת מתכווננת בשביל שאתה תוכל להפעיל את המזגן ואת המכונת כביסה שלך ואת התנור בערב. כל המערכת מתכווננת לשם, והמון המון השקעות נעשות בשביל שנוכל לספק את אותה… את אותם שעות קשות, כשבשאר הזמן התשתית הזאת יושבת בעצם חצי מובטלת. ולכן יש תועלת מאוד מאוד גדולה בליישר את הקו.

‏שאול: כלומר?

‏יואב: להסיט צריכה משיאי ביקוש לשעות שבהם כל המערכת בעצם פנויה יותר.

‏שאול: ובשביל זה צריך מונים חכמים.

‏יואב: ובשביל זה צריך מונים חכמים, כי צריך בעצם לחייב אותך לפי שעות הצריכה שלך.

‏שאול: מונים חכמים זה אחד הדברים האלה במשק החשמל שדופקים לי את השכל בכל פעם שאני חושב עליהם מחדש. אני יודע שזה נשמע כזה כמו, יאללה אחי, מה אפשר להגיד על מונים, זה כולה מונים, זה טכני, את מי זה מעניין בכלל? אבל תזרמו איתי שנייה. כשאתם מקבלים את חשבון החשמל שלכם, אחת לחודש או חודשיים, החשבון שחברת חשמל שולחת לכם, הוא פייק. נשבע לכם, פייק חשבון. זה לא פייק מוחלט, כלומר, יש קשר כלשהו בין מה שכתוב שם לבין הצריכה שלכם בפועל. אבל זו לא הצריכה שלכם בפועל. זו ההערכה של חברת חשמל של כמה צרכתם. יכול להיות שצרכתם יותר, יכול להיות שצרכתם פחות.

‏שני: אני לא יודעת אם עברת דירה בשנים האחרונות.

‏שאול: עברתי.

‏שני: אז מה שעושים היום, אני עברתי כמה פעמים בירושלים, אז אתה מגיע למונה, אתה רואה כמה באמת כאילו צרכת, אתה מעביר את זה לדייר הבא, שאתה מקווה שהוא לא יגיד משהו אחר, וככה אתה עובר. זה מונים שהם מאוד לא חכמים, וככה אי אפשר באמת לנהל את הביקוש שלך ואף אחד לא יודע מתי צרכת, למה צרכת וכולי. מונים חכמים הם אלה שממש יודעים כמה אתה צורך בצורה רציפה, וגם יודעים, כאילו, בעזרת המונה החכם הזה שממש יודע לומר כמה צרכת באיזה שעה, אתה תוכל בעתיד שבאמת יהיה לך אפליקציה או איזשהו ממשק עם המספק שלך או או עם חברת החשמל, שבאמת תגיד לך - תקשיב, אתה צורך המון חשמל בשעה שמונה בערב, שעה מאוד מאוד יקרה. בוא תחליק את הצריכה, תחליט אתה מה אתה צורך בשעות אחרות, תפעיל את מכונת הכביסה בצהריים למשל, ואז תחסוך כסף.

‏שאול: ממש לאחרונה, אני קיבלתי חשבון חשמל של 1,130 שקל על חודש ינואר. חשכו עיניי. עכשיו, זה נכון שקר בירושלים ואנחנו מחממים פה לא מעט, אבל עברנו לחמם על מזגן, בניגוד לשנה שעברה, כשהפעלנו את החימום התת-רצפתי החשמלי וגילינו בדיעבד שזה יקר לנו מדי. אז איך הגענו ל-1,130 שקלים השנה בחודש אחד? אז התשובה היא שחברת חשמל העריכה כמה צרכנו על בסיס הצריכה בשנה שעברה, ופספסה לחלוטין את זה שצמצמנו את הצריכה. אז ירדנו למטה לארון החשמל, הסתכלנו על המונה, הסתכלנו על מה שכתוב בחשבון, וקלטנו שחברת חשמל העריכה שצרכנו 500 קילוואט שעה חשמל יותר ממה שצרכנו בפועל. כל קילוואט שעה כזה, כלומר, כל קילוואט שעה של חשמל עולה קצת פחות מחצי שקל, ולכן זה אומר שחברת חשמל פשוט ניפחה לנו את החשבון כמעט ב-250 שקל לא כולל מע"מ. זה נכון שמתישהו, כשהיא תשלח אלינו עובד הביתה בשביל לקרוא את המונה בפועל, היא תזכה אותנו בדיעבד, אבל בואו, מה זו השיטה הענתיקה הזאת? אנחנו ב-2022!

‏אז בשביל זה המציאו את המונים החכמים. מונים שיושבים בארון שלכם ומדווחים לחברת חשמל בזמן אמת, או פעם ביממה, כמה צרכתם בפועל. מדהים, אה? הטכנולוגיה קיימת. עכשיו רק נשאר להתקין את כל המונים החכמים האלה ולראות ישועות. וזה קורה, זה פשוט קורה נורא לאט.

‏יואב: חברת חשמל התחילה עכשיו לפרוס מונים חכמים. אני מניח שתוך שנתיים-שלוש כבר נראה כמויות מאוד מאוד גדולות של צרכנים שיכולים לפחות לבחור מספק אחר.

‏שאול: אני מניח שבשכונות חדשות שמקימים זה חובה כבר להתקין מונה חכם. בבקשה תגיד שכן.

‏יואב: מאז שקיבלנו את ההחלטה, בגדול, כן.

‏שאול: ומה שנראה קטן בהתחלה, שאני אוכל לשלם חשבון מדויק ולא הערכה מופרזת, הוא הרבה יותר גדול מזה. כי אם חברת חשמל חושבת שאני צרכתי X, בזמן שצרכתי משמעותית פחות מזה, זה אומר שהיא טעתה בהערכת הביקוש שלה בכל המשק. כי היא חשבה שאני אצרוך X, ושהשכנים שלי יצרכו Y וכל השכונה תצרוך Z וככה כל המדינה, ובכולם היא טועה. מה יצא? שייצרנו יותר מדי חשמל. סתם. ויותר מזה, שבנינו את כל המערכת לעמוד בשיא ביקוש לחשמל שבפועל יכול להיות שהוא יותר נמוך. עד כדי כך המונים החכמים האלה חשובים בשביל לדעת לנהל את כל המערכת הרבה יותר טוב. וגם בשביל המכוניות החשמליות.

‏[הקלטה] צליל אברהם: "חברת המכוניות החשמליות טסלה חושפת היום כמה יעלה לנו, הישראלים, להיות הבעלים המאושרים של רכב היוקרה שלה. טסלה היא יצרנית הרכב הראשונה שמקבלת אישור לייבא את המכוניות שלה באופן ישיר לישראל…"

‏שאול: כמות המכוניות החשמליות שמסתובבות על הכבישים בישראל היא יחסית קטנה, אבל זה משתנה די מהר. אם נדמה לכם שאתם רואים טסלות בכל מקום, אתם לא לגמרי טועים. יותר מ-6,000 טסלות עלו על כבישי ישראל בשנה האחרונה, מתוך סך של 11,000 מכוניות חשמליות בכלל שעלו על הכביש ב-2021. לא רע בכלל. כל ההערכות צופות שהטפטוף הזה יתגבר לזרם משמעותי יותר. ובכל מקרה, על פי ההחלטה של משרד האנרגיה עצמו, החל משנת 2030, שזה לא עוד המון זמן, כל מכונית חדשה שתעלה על הכביש, תצטרך להיות מכונית חשמלית. ואתם יודעים על מה המכוניות החשמליות נוסעות, נכון? בדיוק. על חשמל.

‏שני: אם צריכה ממוצעת של משק בית היא 8,000 קוץ'…

‏שאול: קוץ' הכוונה קילוואט שעה.

‏שני: צריכה של רכב חשמלי אחד היא 3,000 קוץ'. זה המון המון חשמל, לאזורים גם בנויים, אבל גם בכלל. זאת אומרת שאנחנו צריכים יותר הספק. משק החשמל ערוך תמיד לשעה העמוסה ביותר, כי אחרת, יש לך תקלות ברשת ויכולה גם להיווצר עלטה. אז אתה צריך לנהל באמת את ה… לפעמים את הביקוש ואת ההיצע. בסוף, אנחנו רוצים לגרום לזה שנבנה כמה שפחות הספק מיותר, הספק מותקן. המספרים הראשוניים שאני לפחות ראיתי זה שאם אנחנו רוצים באמת לעמוד ביעדים של כניסת הרכב החשמלי, אנחנו נצטרך עוד כמה אלפי מגהוואטים בהספק מותקן. שזה המון.

‏שאול: הספק מותקן הוא כושר הייצור של החשמל, כלומר, פוטנציאל ייצור החשמל במשק. כמה אנחנו יכולים לייצר. זה שונה מהייצור בפועל שהוא, ובכן, כמה חשמל אנחנו מייצרים בפועל. הרזרבה היא הפער בין ההספק המותקן לבין הייצור בפועל.

‏שני: תחנת כוח אחת יכולה לייצר 900 מגהוואט. אנחנו לא נרצה לבנות סתם תחנות כוח בשביל השעה העמוסה ביותר. ולכן, אם אנחנו רוצים לחסוך בהספק מותקן, אנחנו צריכים לנהל את הביקוש. זה אומר שכשאתה תגיע הביתה, ויהיה לך רכב חשמלי, אתה לא תטעין את הרכב ברגע שאתה מגיע הביתה בשעה שש. שעות מאוד מאוד עמוסות. בסוף, כשהשמש שוקעת, באמת אז יש לנו את שעות השיא ברשת. כולם חוזרים הביתה, מפעילים את התנור, את הקומקום, את הדוד, את המכונת כביסה, כל אחד וההרגלים שלו. ואם אתה מוסיף לזה גם רכב חשמלי, שהוא צרכן אנרגיה מאוד מאוד גדול, אנחנו נצטרך להקים עוד המון תחנות כוח. אם אתה מנהל את הביקוש ואתה אומר, אתה מסגנל באמת לצרכן החשמל, שזה יותר יקר לך, מִשְׁקִית, לייצר חשמל באותה עת ולספק לך את החשמל, אתה תוכל להסיט את הצריכה, לגרום לצרכן להסיט את הצריכה לשעות הערב המאוחרות יותר, נגיד אחת עשרה בלילה, ואז אתה תשלם פחות משקית, כי תבנה פחות תחנות כוח. גם הצרכן ישלם פחות, כי תשוקף לו העלות האמיתית של החשמל בשעה שהוא צורך בה, ואז נוכל גם להקים פחות מתקני ייצור.

‏שאול: הסיפור הזה של המכוניות החשמליות והצורך ביכולת לנהל את הביקוש, זה לא איזה גחמה שולית. זה אחד הדברים הכי חשובים במשק החשמל בעתיד הקרוב. גם בגלל הכניסה המהירה יחסית של המכוניות החשמליות, וגם בגלל שהממשלה שמה בתור יעד ששליש מהחשמל שנייצר בסוף העשור יגיע ממקורות אנרגיה מתחדשים, שבישראל זה אומר חשמל סולארי, פשוט כי אין לנו מספיק מים או מספיק רוח. וחשמל סולארי, מה לעשות, זה לא הדבר הכי יציב בעולם. ברגע שיש ענן או שיורד החושך, אין חשמל סולארי.

‏היום, בערך רבע מהחשמל שאנחנו צורכים, מיוצר על בסיס פחם. עוד כמה אחוזים, בין 6 ל-9% מגיעים מאנרגיית השמש, וכל היתר, שזה הרוב, מגיעים מגז. בתוך שלוש שנים, ייצור החשמל על בסיס פחם אמור לרדת כמעט לאפס, והחלק של אנרגיית השמש אמור לגדול עד 2030, שזה באמת ממש אוטוטו, ל-30%.

‏זה היעד הממשלתי בכל אופן. כמה זה בכלל אפשרי?

‏שני: אז א', יש השקעות מאוד מאוד גדולות שצריך לעשות ברשת. בין 15 ל-18 מיליארד שקל רק ההשקעות הנדרשות ברשת החשמל.

‏שאול: שהן? במה?

‏שני: בקווי הולכה, בשנאים, בתחנות מיתוג, בתחנות השנאה, בכל הציוד הטכני שנדרש באמת כדי להוליך את כל החשמל הזה.

‏שאול: אוקיי, אבל חוץ מזה, מבחינת אמינות, איך בונים מערכת שהיא 30% שזה כזה… את יודעת, לא ברזל.

‏שני: אז א', הרשת מאוד צריכה להתעבות ולהתחזק, אבל גם בניהול צריך לעשות שינוי. בסוף, אתה צריך להסתמך הרבה על אגירה. אתה צריך גם להיות מסוגל לגרום לצרכנים גדולים, למשל, לא לעבוד בשעות מסוימות. זה קורה היום אבל בהיקפים קטנים יותר. אתה צריך יותר… יותר… הרבה יותר לנהל את הביקוש מבעבר.

‏שאול: רגע, זה לא הכול. בשביל ששליש מהחשמל באמת יהיה מאנרגיה מתחדשת, צריך להקים הרבה תחנות סולאריות. ותחנות סולאריות זה משהו שתופס מקום. המון מקום.

‏יואב: אני אתן לך סדר גודל. תחנה קונבנציונלית של 600, 700 מגהוואט תופסת, אני כבר ראיתי יזמים שמכניסים את זה ב-40, 50 דונם, אבל בוא נגיד 70, 80 דונם. חווה סולארית באותו הספק, ב-600, 700 מגהוואט, תכפיל את זה ב-10, 6,000 דונם.

‏שאול: שזה סדר גודל של תן לי, לא יודע מה זה.

‏יואב: בשביל לעמוד ביעדי הממשלה אנחנו צריכים בסביבות 16,000 מגהוואט סולארי. זה 160,000 דונם. אתה צריך שלוש פעמים תל אביב בשטח כדי לעמוד ביעדים של הייצור הסולארי. כמובן זה לא יהיה רק קרקעות. זה יהיה גם מתקנים מה שאנחנו קוראים דואלים. על גגות, על מאגרים, על מחלפים. איפה שאפשר ננסה להכניס אנרגיה סולארית בשימוש כפול. אבל זה מאתגר.

‏שאול: רגע, עוד לא סיימנו את החלק המסובך. בגלל שאנרגיה סולארית זמינה רק בשעות מסוימות ורק בתנאי מזג אוויר מסוימים, המשמעות היא שבשביל ששליש מהחשמל שלנו באמת יהיה סולארי, בניית כל התחנות האלה צריכה להיות מלווה בעוד משהו. בהקמת מתקני אגירה. מתקנים שיאגרו את החשמל הסולארי שמיוצר בשעות האור, ואז יפרקו אותו למערכת בשעות החושך, כשהביקוש יהיה גבוה יותר. וכשאני אומר שאנחנו צריכים מלא אגירה, זו סתם שפה גבוהה להגיד שאנחנו צריכים סוללות. המון המון סוללות ושיטות מתקדמות חדשות לאגירת חשמל.

‏יואב: אגירה נותנת מענה לכמה אתגרים של האנרגיה הסולארית, לא רק לאחד. היא גם נותנת מענה לבעיית רשת. רוב השטחים לייצור סולארי, המעט שיש, נמצאים בפריפריה, לא נמצאים במרכז איפה שהצריכה. ולכן כשאתה מכניס המון הספק סולארי, אתה צריך בסופו של דבר גם להוליך, דיברנו על הולכה, להוליך את החשמל לאיפה שצורכים אותו. והרשת הקיימת כבר, כבר מתחילה להיסתם. ממש, בדרום כבר קשה מאוד להכניס עוד מתקן סולארי, כי בעצם בצהריים כל הרשת תפוסה על ידי המתקנים הקיימים שצריך להזרים את החשמל שלהם למרכז. כי אין מספיק צריכה בדרום.

‏שאול: יש פקקים של חשמל?

‏יואב: כן, רק שבניגוד לכבישים אין כזה דבר פקק בחשמל. בכביש באמת אתה מפתח כביש. לאט לאט הוא מתחיל להתמלא, יש פקק, אז בסדר, נוסעים פחות מהר, ובאיזשהו שלב נוסעים עוד יותר פחות מהר. כשזה מגיע כבר לרמה בלתי נסבלת, אז מקימים עוד כביש. בחשמל אין פקק. בחשמל ברגע שהקו ההולכה לא יכול לקלוט את החשמל בתדר מסוים, המערכת נופלת.

‏שאול: אהה.

‏יואב: אז אחד הפתרונות זה לשים אגירה בדרום, שבצהריים תקלוט חלק מהאנרגיה הזאת, ובערב, כשהקווים יותר פנויים, תוכל לשחרר את האנרגיה לרשת ולהשתמש בקווים הפנויים בשביל להעביר את זה למרכז. זה דבר אחד. דבר שני, מאוד מאוד פשוט להעביר אנרגיה מהצהריים לערב. דיברנו על שיא ביקוש. הייצור הסולארי מייצר רק בצהריים, ולכן, ככל שאנחנו רוצים לתת מענה לשיאי ביקוש בערב, הייצור הסולארי לכשעצמו לא עוזר לנו. אבל אם אנחנו שמים אגירה, אנחנו יכולים לקחת חלק מהייצור הזה בצהריים ולספק אותו בערב, ובעצם ככה לחסוך הספק קונבנציונלי.

‏שני: תראה, יעד של 30% מתחדשות, תלוי גם בהספקי האגירה שתצליח להקים, שאם יהיה לך המון המון אגירה אז אולי תצמצם את כמות תחנות הכוח שתצטרך להקים.

‏שאול: במילים אחרות, שני אומרת כאן שבשביל שנגיע ליעד של 30% אנרגיה מתחדשת, אנחנו מוכרחים שתהיה לנו מספיק יכולת של אגירת חשמל, כלומר, מתקני סוללות, כי אחרת לא יהיה לנו כושר ייצור חשמל מספיק גדול בשביל לענות על הביקוש שרק גדל. וזה חתיכת אתגר. כי אנחנו עדיין לא יודעים אם יהיה לנו מספיק כושר אגירה, כי הטכנולוגיה עוד לא לגמרי שם. אז מה עושים? האם לתכנן עוד תחנות כוח רגילות בתור גיבוי או לא? זו חתיכה דילמה.

‏שני: אנחנו מאוד מקווים שזה מה שיקרה, אבל בסוף, יש דברים שאתה לא ממש יכול להמר עליהם. אם אתה אומר אני כרגע לא מתכנן יותר תחנות כוח ואני לא רוצה וכן רוצה. בסוף אם אתה, לתחנת כוח לוקח המון זמן גם לתכנן אותה, גם להקים אותה, לאשר אותה וכל הדברים האלה. אם אתה לא מגיע מספיק ערוך ואתה נזכר מאוחר מדי, לפעמים זה פשוט מאוחר מדי. אז כמובן החלופה העדיפה בעינינו היא באמת להגיע ערוך.

‏שאול: ותאמינו לי, אפילו זה עוד לא הכול, אבל החלטתי לעצור פה, לפני שהפרק הזה יהפוך להיות מבוא להנדסת חשמל שנה א'. רק רציתי שתדעו שכשאתם שומעים את הממשלה ואנשים אחרים מדברים על זה שאנחנו הולכים לכיוון של אנרגיות מתחדשות, אז שתדעו שזה אומר בסך הכול שליש, וגם זה במקרה הכי הכי אופטימי. בהנחה שנצליח לעמוד בכל האתגרים האלה - למצוא מקום, להקים מספיק מתקני אגירה ולדעת לנהל את כל הביקושים האלה כמו שצריך, בזמן אמת. וכל זה בתוך פחות מעשור. בהצלחה לנו.

‏[פונה ליואב] צייר לי את משק החשמל בעוד 10 שנים.

‏יואב: וואו. אממ, אז קודם כל, אני חושב שאנחנו כבר רואים כמה וקטורים במשק החשמל. הווקטור הכי משמעותי, אני חושב, זה הנושא של הביזור. אנחנו נרצה לעודד צרכנים לייצר לעצמם את החשמל באמצעות פאנלים סולאריים על הגג. ככה אנחנו גם חוסכים רשת, כי לא צריך לעשות את הייצור מרוכז ולהוליך אותו, אלא כל אחד שם את המתקן שלו על הגג, וגם אנחנו רוצים לעמוד ביעדים, ואנחנו רוצים ש… לקבל גם את העזרה מהציבור, אבל כמובן אנחנו צריכים לעודד אותו כלכלית בשביל זה, ולכן יהיה לנו המון המון צרכנים שמייצרים לעצמם את ה… את החשמל.

‏שאול: מגניב, לא? החזון של רשות החשמל, וגם של חברת חשמל, הוא שבעתיד הלא רחוק, כולנו, או רובנו, נתחיל לייצר חשמל על הגגות שלנו בהיקף משמעותי. ואז, אנחנו נהיה גם צרכני חשמל וגם יצרני חשמל. והרשת תהיה רשת חכמה, דו כיוונית, והיא תאפשר לנו למכור חשמל לשכנים שלנו או לקנות מהם, ולנהל הכול בלי חברת חשמל בתמונה בכלל. לפחות זה החזון. כשדיברתי על זה עם אנשי חברת ניהול המערכת, הם אמרו לי שלא ברור אם יש לזה היתכנות כלכלית, כי לא בטוח שיש מספיק שטח על הגגות בשביל לבנות מספיק כושר ייצור חשמל. לא באזור המרכז בכל אופן. בדרום או בצפון, שם זה יותר סביר. בלב תל אביב, פחות.

‏יואב: בנוסף, כנראה לכל אחד מהם יהיה רכב חשמלי בחנייה. אני מניח שעוד 10, 15 שנים זה כבר יהיה ממש, אני לא יודע אם רוב, אבל בטח ברכבים חדשים זה בוודאי יהיה הרוב, ולאט לאט זה גם יהפוך להיות הרוב מבחינת צי קיים. ולכן לכל אחד יהיה גם יכולת אגירה, בחנייה. ובעצם הצרכנים יהיו הרבה יותר פעילים במשחק הזה שנקרא משק החשמל. אם עד היום כצרכן, היית מקבל חשמל ומקבל חשבון וזהו, זה פחות או יותר התפקיד שלך, היום פתאום יש לך מתקן ייצור חשמל על הגג. אתה יכול למכור לרשת עודפים, כי שוב, יכול להיות שבצהריים אתה לא בבית והמתקן עובד כי השמש זורחת ואתה רוצה למכור את זה. יכול גם ככה קצת להרוויח כסף או לחסוך בחשבון חשמל שלך. יש לך תמחור דינמי. אתה יכול לבחור בין המספקים ויכול להיות שמישהו יציע לך הנחה אם אתה לא צורך בערב, או יציע לך מתקן אגירה בתוך הבית כדי להעביר צריכה מהערב לזה, אז יש לך הרבה יותר אפשרויות להוזיל את חשבון החשמל שלך בהתאם לאופי הצריכה שאתה יכול להתכוונן אליו. ויש לך מתקן אגירה, שאתה מצד אחד צורך יותר חשמל, כי אתה צריך לטעון את הרכב, אבל מצד שני, יש לך אפשרות גם אם הרכב שלך טעון ואתה מגיע הביתה והשכנים שלך דווקא באותו זמן רוצים לצרוך חשמל ולהטעין את הרכב, אז למה שלא תמכור להם חשמל גם דרך המתקן אגירה? אחר כך בלילה תטעין אותו שוב. ולכן, כשאני מסתכל על משק החשמל קדימה, אני רואה משק עם השתתפות הרבה יותר פעילה של צרכני חשמל, משק שהוא מבוזר. זהו, זה פחות או יותר ה-vision. לשם אנחנו הולכים.

‏שאול: יש שתי שאלות לגבי זה, ויכול להיות שהם מטופשות לחלוטין, אבל זה מה שעולה לי בראש. דבר ראשון זה נשמע כמו משהו שמצריך הרבה מאוד הבנה וידע של הצרכנים הפרטיים. זאת אומרת, זה נשמע כמו עסק מסובך, כשאני צריך להתחיל לחשב מתי זה. שאלה ראשונה. שאלה שנייה היא פשוט מתקשרת לראשונה, לכן אני שואל ברצף. כבר היום יש מושג כזה שנקרא עוני אנרגטי, לעניים קשה יותר להפעיל מזגן לצורך העניין. זה איכשהו נשמע לי כמו משהו שרק מחמיר את זה, כי נגיד להתקין מתקן סולארי על הגג, נשמע לי כמו עסק לא זול.

‏יואב: זה באמת שאלות שקצת קשורות אחת לשנייה. כמו שאמרתי, אנחנו… בסופו של דבר כשאתה כשאתה מכוון לצרכנים, אתה באמת, מאוד מאוד קשה לצרכן בקצה להבין, רגע, אני צריך עכשיו להקים סולארי על הגג, אני צריך עכשיו למכור את זה לרשת, מה הזכויות שלי, מה החובות שלי וכולי וכולי. אבל בשביל זה יש מה שאנחנו קוראים סוכנים בדרך. אנחנו משתמשים בחברות, חברות פרטיות לרוב, בשביל לתווך את ה… את כל הכללים המסובכים האלה. אז יכול להיות שזה יהיה מספק פרטי, שפשוט באמת, כמו שאמרנו, רוכש את החשמל עבורך במחירים משתנים, והוא זה שאומר "עזוב, אתה תהיה אדיש. תמשיך להתנהג כמו שאתה רוצה, תן לי רגע רק זכות להיכנס למערכת חשמל שלך, אני מתקין לך אגירה, אני שם לך בית חכם, אני אשלוט על זה מרחוק, אתה תעשה מה שאתה רוצה, ואני מטפל בזה". ויכול להיות חברה שמתקינה לוחות סולאריים, שאומרת לך, "בוא רק תשכיר לי את הגג. תן לי את הגג שלך, אני אשים שם זה, אני אתעסק, קח 1,000 שקל לחודש". השאלה השנייה היא באמת שאלה מורכבת, וזה אחד הדברים שמעסיקים אותנו מאוד ברשות החשמל. תעריף החשמל הוא באמת תעריף רגרסיבי. שכבות חלשות, עשירונים תחתונים, משלמים הרבה יותר, אחוז ההוצאה שלהם על חשמל הוא הרבה יותר גבוה מסך ההכנסה, לעומת עשירונים עליונים, וצריך להגן עליהם. כי חשמל זה מוצר באמת באמת חיוני. ולכן רשות החשמל נתנו לה את הכלים העצמאיים לקביעת תעריפים. וכשאנחנו עושים את השינוי הזה, אנחנו צריכים גם להסתכל עליהם, ויש כלים לעשות את זה.

‏שאול: עוד לפני שהעתיד המסובך הזה מגיע, כבר היום ניהול מערכת החשמל בכל רגע נתון הוא אתגר סופר מורכב. חדר הפיקוד של חברת ניהול המערכת בבונקר התת-קרקעי במיקום הסודי בשכונת מגורים איפשהו בצפון ישראל, הוא סוג של קודש הקודשים. עכשיו, בתקופת הקורונה, לאנשים שלא עובדים בתוך חדר הפיקוד, אסור בכלל להתקרב אליו, שחלילה אף אחד מהעובדים הנדירים האלה לא יידבק בקורונה וישבית משמרת שלמה.

‏שיקי פישר, המנכ"ל בפועל של חברת ניהול המערכת, לקח אותי למפלס אחד גבוה יותר בשביל להשקיף על חדר הפיקוד מלמעלה דרך חלון זכוכית. דמיינו חדר מאוד גדול, חשוך כמעט לגמרי, על הקיר הכי גדול בחדר תלוי מסך ענק בגודל שמעולם לא ראיתם. על המסך מוקרן כל הזמן שרטוט דינמי כזה של רשת החשמל בכל רגע נתון. תחנות הכוח, קווי ההולכה, המתגים, הכול שם. שלושה עובדים יושבים בחדר הפיקוד ולא מורידים את העיניים שלהם מהמסכים אפילו לשנייה.

‏שיקי: אנחנו רואים למעשה את תמונת מערכת ההולכה של מדינת ישראל. מערכת ההולכה בעצם, זה כל תחנות המשנה והמיתוג.

‏שאול: עד לנובמבר האחרון, כשחברת ניהול החשמל הפכה להיות חברה ממשלתית עצמאית, היא הייתה יחידה שישבה בתוך חברת החשמל עצמה. משם היא הייתה אמורה לתכנן את המערכת כולה. רק שאף אחד לא האמין לחברת חשמל שהיא מתכננת את משק החשמל בצורה נטולת אינטרסים. ולכן רשות החשמל ומשרד האוצר לקחו לעצמם את התפקיד הזה. עכשיו, זה האתגר של אנשי "נגה", חברת ניהול המערכת, להוביל את התהליך הזה. להבין איך מנהלים רשת חשמל שבה 30% יגיעו מאנרגיה מתחדשת, שהאמינות שלה היא ככה ככה. כמה תחנות כוח צריך להקים בשביל לפצות על האמינות הבעייתית הזאת, איך הופכים את הרשת עצמה לרשת חכמה שיודעת להזרים חשמל לכל הכיוונים, ועוד מיליון אתגרים אחרים.

‏שיקי: זה החדר הפיקוח המרכזי שבעצם מאיישים אותו באופן קבוע שלושה מפקחים. בכל רגע נתון הם מסתכלים על הצעדים הבאים, שאם יהיה להם הפסקות, מה יקרה ומה הם צריכים לעשות. זאת אומרת, הם מריצים מודלים והוא אומר נגיד אם ייפסק לי קו כרגע, יהיה לי עומס יתר על הקווים.

‏שאול: וכל זה קורה כל הזמן. 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. גם כשאנחנו ישנים, גם כשאנו יוצאים לחופשה בחו"ל. בכל הזמן, כל הזמן. המרחק בין רשת חשמל מתפקדת שמאפשרת כלכלה צומחת לבין עלטה מוחלטת שלוקח שבועות או חודשים להשתקם ממנה, הוא כמה שניות שבהן הכול יכול להשתבש.

‏אתם האזנתם ל"חיות כיס", הפודקאסט הכלכלי של "כאן". גם תחת איומים לא תצליחו לחלץ ממני מה המיקום הסודי של חברת ניהול החשמל. תצטרכו רק להאמין לי שזה היה סופר-מגניב להיות שם, ולקנא מכל הלב.

‏העורכת של "חיות כיס" היא נועה בן הגיא. עורך הסאונד שלנו הוא אסף רפפורט. תודה גם לנועם ברלכיס על הסיוע בעריכה. תודה גם לחן אברמוביץ' שתמללה את הריאיון עם יואב קצבוי. במערכת "חיות כיס" חברים גם צליל אברהם ואלון אמיצי. כל הפרקים שלנו זמינים עבורכם בכל אפליקציית פודקאסטים.

‏אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.

‏[מוזיקת סיום]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה