כשרשת הסופרים הצרפתית קרפור נכנסה לישראל הסבירו לנו שהיא תוזיל משמעותית את עלות הקניות שלנו, וראש הממשלה ושר הכלכלה גזרו סרטים. אלא שאחרי קצת יותר משנה מתברר שהמחירים רק עלו. אז מה קרה? המנכ"ל הראשון של הרשת מנסה להסביר. וגם: האם הרפורמה החדשה שמקדמת כעת הממשלה היא הפתרון?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/07/2024.
[חסות]
אלון: היי, אתם על "חיות כיס", אני אלון אמיצי, ואני רוצה לקחת אתכם אחורה בזמן ל-8 במאי 2023.
[הקלטה]
ראש הממשלה בנימין נתניהו: "הכניסה של רשת צרכנות בינלאומית ראשונה לישראל היא בשורה ענקית."
שר הכלכלה ניר ברקת: "כל התושבים שנוסעים לאירופה שואלים את עצמם, למה המחירים באירופה כל כך יותר זולים מישראל? ובכן, ממחר יש אירופה בישראל."
ראש הממשלה בנימין נתניהו: "הבאנו את אירופה לישראל."
שר הכלכלה ניר ברקת: "הבאנו את אירופה לישראל."
אלון: זאת הייתה חתיכת בשורה. אחרי שנה של עליות ריבית ועליות מחירים, סוף סוף הגיע פתרון ליוקר המחייה ממש ישירות מספרי הכלכלה. הרי מה תמיד אומרים לנו הכלכלנים? על בסיס מה חונכנו? רוצים להוריד מחירים? אז תכניסו תחרות! והשוק הישראלי הריכוזי קיבל סוף סוף מתחרה חדש - קרפור!
וזה גם הרגיש קצת יוקרתי, אירופאי, זה היה ממש נדמה כמו התגשמות חלומות של חובבי השוק החופשי. וזה לא היה רק להכניס עוד רשת סופרים, ההבטחה של קרפור הייתה טמונה במותג הפרטי שלה. לקרפור הצרפתית יש יותר מ- 10,000 מוצרי קרפור ייחודיים שיכולים להחליף את המותגים שאנחנו משלמים עליהם כל כך ביוקר. במקום שנקנה שוקולד של עלית או נוטלה, נקנה שוקולד של קרפור. במקום בירה קרלסברג או מכבי, בירה של קרפור. ואבקות כביסה וחומרי ניקוי, וממש כל מה שרק אפשר לדמיין - אבל של קרפור.
במעמד הפתיחה ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הכלכלה ניר ברקת הבטיחו חיסכון של אלפי שקלים בשנה למשק בית ישראלי, שקרפור תוזיל לנו משמעותית את עגלת הקניות. ואם ההבטחה הזו כל כך מדהימה שהיא נדמתה כחלום, אז שנה לאחר מכן באמת התברר שזה אכן היה קצת דמיוני.
[הקלטה] קריינית חדשות: "רשתות השיווק שהעלו מחירים מתחילת המלחמה הן קרפור - ההבטחה הגדולה עם עלייה של כמעט 8 אחוזים, רמי לוי 6 אחוזים, יוחננוף 4 אחוזים וסופר פארם עם 3 אחוזים."
אלון: כל מאזין או מאזינה שהלכו לסופר בזמן האחרון כנראה שיסכימו איתי שהיום אפשר רק לחלום על המחירים של מאי 2023. אבל איך זה יכול להיות? כלומר, זה אלף-בית של כלכלה, פתחנו את השוק, והמחירים לא ירדו. אז מה לעזאזל קרה?
[מוזיקת רקע]
אלון: השבוע בחיות כיס - השנה הראשונה של קרפור. זה סיפור על רשת ישראלית שנקלעה לקשיים ושינתה את זהותה לרשת בינלאומית משגשגת, על עבודה איטית וקשה של רפורמה אחרי רפורמה מצד אחד, ומרוצים של פוליטיקאים לגזור סרטים ולהצהיר על ניצחונות מהצד השני. ובפרק הזה אולי גם נצליח לענות על השאלה עתיקת היומין - האם ישראל באמת יכולה להיות אירופה?
[מוזיקה]
אלון: כדי להבין למה המחירים שאנחנו רואים בסופר פשוט מסרבים לרדת, צריך לקבל נקודת מבט מבפנים.
אורי: סיימתי בשופרסל כמשנה למנכ"ל, וסמנכ"ל הסחר, והשיווק, לאחר מכן הייתי מנכ"ל קניוני עזריאלי, ואז הייתה את ההזדמנות של להשיק את קרפור בישראל, שזה היה די חלום שלי.
אלון: זה אורי קילשטיין המנכ"ל הראשון של קרפור בארץ. כשהוא אמר את זה אני לא כל כך האמנתי לו.
סליחה, לפתוח את קרפור בארץ באמת היה חלום שלך? לא בקטע של יח"צ, בהכי אמיתי.
אורי: רציתי לפתוח, רציתי לעשות משהו שהוא… אחר בשוק של הקמעונאות מזון. היום אם אתה מסתכל בשוק של הקמעונאות… כולם מוכרים את… זאת אומרת אתה רואה את אותה במבה ואת אותו חלב של תנובה ואנחנו חושבים שזה המציאות, אבל אם אתה הולך בגרמניה או בשוויץ או באנגליה, ואתה תסתכל בין סופרים לסופרים אתה לא תמצא את אותו מגוון, אתה תמצא המון מגוונים של הרשת. יש המון ספקים, וזה בעצם מאפשר לרשתות שמה להציע סחורה שהיא ייחודית, בין אם זה במחירים יותר נמוכים ובין אם זה משהו שהוא קצת שונה ובארץ כולם מוכרים את אותו דבר. זאת אומרת כולם מוכרים את אותם ברקודים של אותם ספקים. אותה שישיית קולה, אותו קוטג'. יש שני דרכים או שלושה לשבור את השוק. אחת מהן זה להביא היצע גדול של מוצרים שהוא שונה מהמוצרים של הספקים הגדולים.
אלון: אורי הוא שחקן ותיק בתחום. הוא התחיל באסם כמנהל מותג לפני יותר מ-20 שנה ומאז עבר במגוון תחנות, כמו למשל בחברת הייעוץ העסקי מקינזי ובקבוצת עזריאלי. בתחילת העשור הקודם אורי נכנס לתפקיד מנהל מטה סחר ושיווק בשופרסל. השוק היה ריכוזי אז בדיוק משהו ריכוזי היום. אבל מה היה להתלונן? כולם עשו כסף.
לך זה באמת הפריע שהיה שוק כזה ריכוזי? זה מפריע גם לקמעונאיות? באיזה אופן זה מפריע לכם?
אורי: אהמ, זה הרבה מאוד שנים לא הפריע. טרם ההגעה שלי לשופרסל, השוק הישראלי היה כזה טריופול כזה: היה מגה, והיה את שופרסל, שתי רשתות ענק, ומצד שני את הספקים הגדולים. והיה כזה, התחושה של הציבור הישראלי שהיא די נכונה בסוף היום, שהייתה כזה מין שיתוף פעולה בין הספקים הגדולים לבין הרשתות הגדולות, והשיתוף פעולה הזה התבטא בזה שמשפרים רווחיות על ידי עליית מחירים. כשמעלים מחירים ללקוח הסופי, גם הספקים מרוויחים אבל גם הרשתות מרוויחות, והרבה כסף.
אלון: כמה בערך באחוזים? נגיד שעולה מחיר עכשיו של שוקולד או פחית משקה, כמה מהעליה במחיר הולכת לקמעונאית וכמה הולכת לספק?
אורי: אני חושב שמספר אצבע, זה בערך 70% לספקים, 65% לספקים, 35% לרשתות. ו… כאילו כולם נהנים מזה למעט גוף אחד שקוראים לו גברת כהן.
[מוזיקת רקע]
אלון: כשתיכנסו לסופר ממוצע, רוב המוצרים שאתם תיתקלו בהם שייכים למספר מצומצם של חברות, ובהן שטראוס, אסם, יוניליוור, החברה המרכזית למשקאות שזה קוקה קולה, טמפו תנובה, נטו, זוגלובק ויפאורה. אלה החברות שמהוות יותר מ-50% מהשוק ואלה לא מספר חברות שמתחרות אחת בשנייה יותר מדי, כל אחת מהן שולטת במספר תחומים. תנובה, למשל, כבר במשך שנים שולטת ביותר מ-50% משוק החלב, לא כל מוצרי החלב, אלא חלב המשקה וקוטג' וחמאה. אבל במעדני חלב, שטראוס היא זו ששולטת ב-73% מהשוק, היא גם אגב שולטת ב-55% משוק הדבש, כי מותג הדבש יד מרדכי נמצא בבעלותה.
אתם מתחילים להבין את הדפוס? בכל אחד מהתחומים האלה אם תחפשו כמה מהשוק שייך למספר 2 תראו שהוא מגיע לחצי מהשליטה של מספר 1 במקרה הטוב, ואם תחפשו את מספר 3 ו-4 אז אתם כבר תצטרכו לשלוף את המיקרוסקופ.
וכל פעם שיש חברה שלמותג שלה אין תחרות חזקה מספיק, כלומר אין מספר 2 שהוא מספיק מאיים, אז היא יכולה להעלות מחירים בכיף. כי, מה תעשו? רוב המדף הוא של חברה אחת. המוצר שאתם רגילים לצרוך כבר שנים הוא של חברה אחת. אז בסדר, עלה בכמה שקלים, כל כך מהר תשנו הרגלים? ובמצב שקילשטיין מתאר לא רק החברות האלו הרוויחו, הספקים, אלא גם הרשתות שמכרו את המוצר לצרכן.
[מוזיקת רקע מפסיקה]
אורי: והיינו עדיין בתפיסת עולם של… הקפיטליסטית כזה, של איפה שאפשר לקחת יותר כסף אז אנחנו נתמחר יותר גבוה ואתה יודע, שׂ… היפר-קפיטליסטית, כי אפשר.
אלון: אתה אומר אז היינו בשיטה הקפיטליסטית. אני לא יודע אם מאז שופרסל או אחת מהרשתות הפכו להיות פילנטרופיות או NGO's, כן?
אורי: תלוי מה התפיסת עולם, אם אתה יכול להרוויח אתה לוקח. אם יש לך סניף שהוא לבד ואין לך תחרות, אתה יכול להעלות מחירים, אם יש לך סניף ברמת אביב ג' שאפשר לשלם יותר, אז אתה מעלה מחירים, אם אתה נמצא בתחרות עם רמי לוי אז אתה מוריד מחירים. ואז יצא פוסט, והפוסט הזה היה, אהה, מישהו מבני ברק שצילם קוטג' ואמר איך זה יכול להיות שקוטג' עולה 8.60.
אלון: הפוסט המדובר היה פוסט של איציק אלרוב שהצית את מחאת הקוטג', שיחד עם מחאת האוהלים הובילה לכך שיוקר המחייה נהיה נושא שמכתיב סדר יום תקשורתי, ואפילו ממשלתי.
[הקלטה] שי גולדן: "ערב טוב ושלום רב לכם, אנחנו פותחים בקרב על הקוטג' שהגיע היום לכנסת, שר האוצר שטייניץ אומר שלא יחזיר את הפיקוח על הגבינה עם הפתיתים."
[הקלטה] כתב חדשות: "הדיון המדיני נדחק היום הצידה, והכל בגלל 8 שקלים, מחיר הקוטג'."
[הקלטה] דליה איציק: "יש פה תושבים שרוצים לחיות ולהתפרנס ולקבל מהמדינה שלהם קוטג'! שעוד מעט לא יראו. על מרד הקוטג' שמעת?"
אלון: בקיץ של שנת 2011, מחירי המזון הפכו להיות ממשהו שמתלוננים עליו כשמשלמים בקופה, למשהו שצועקים עליו בחוץ ברחובות.
אורי: אני זוכר ששרטו לי את הרכב. אני זוכר שלא היה נעים לי ברמזורים, כי היה לי את הלוגו של שופרסל. אני זוכר שהלכתי עם הילדים שלי במחאה, והייתה את הפירמידה הגדולה, והתמונה של נוחי דנקנר ושופרסל הייתה למעלה, ואני עם הילדים שלי הקטנים, ואני זוכר שהתחילה מתקפה, ומתקפה אלימה כזה, אתה יודע, והרגשתי כאילו פתאום את ה… את הציבור רוצה לינץ'. היה פה אירוע שבסופו, משהו קרה בשוק שלנו, בשוק של הקמעונאות. הוא הפך רשתות כמו רמי לוי ו-ויקטורי, יינות ביתן ואושר עד, הוא הפך אותן ללגיטימיות. היום מי שקונה ביוחננוף או ברמי לוי, לא… זה נראה טבעי, זה נראה… מי קונה היום בהם? אבל אז זה היה קצת אהה… הוא הפך אותם ללגיטימיות ושם המון פוקוס על מחיר.
[מוזיקת רקע]
אלון: שופרסל אמנם המשיכה להוביל את השוק בעשור שאחרי, אבל לאט לאט מאחוריה הלכה ונבנתה רשת מספר 2, יינות ביתן. יינות ביתן נוסדה על ידי נורית ונחום ביתן. זוג מאשקלון שפתח חנות קטנה וצנועה בעיר מגוריהם בשנות ה-90, ומשם פתח עוד סופר ועוד סופר בקצב איטי אך עקבי במהלך השנים. אבל בעשור הקודם הם עשו קפיצת מדרגה מטורפת, כאשר הם רכשו את רשתות הסופרים כמעט חינם ומגה. ובכך נהיו לרשת שמונה כמעט 200 סניפים ברחבי הארץ.
[הקלטה] קריינית חדשות: "הסיפור הארוך מתקרב לקו הסיום. אחרי הקרבות שהתנהלו על רשת מגה, בית המשפט אישר היום את מהלך הרכישה של הרשת על ידי יינות ביתן. יינות ביתן תהפוך להיות הרשת השנייה בגודלה בישראל."
אלון: אבל כמה שנים לאחר העסקאות האלו, הרשת נקלעה ללא מעט הסתבכויות. ירידה ברווחים, עיכוב בתשלומים לספקים, וקושי בהזרמת כספים לחברה. אז את העשור הנוכחי, יינות ביתן התחילה על הקרשים. וב-2021 יותר מ-50% מהמניות שלה נמכרו לאלקטרה, שהפכה לבעלת השליטה. ולאלקטרה הייתה תוכנית איך להפוך את יינות ביתן המדשדשת והמתקשה, למשהו חדש, משהו נוצץ, משהו… אירופאי.
[מוזיקת רקע נפסקת]
[הקלטה] דב גיל-הר: "רשת הסופרים קרפור, מהקמעונאיות המזון הגדולות בעולם בדרך לישראל. עד סוף השנה צפויים להיפתח בארץ סניפים ראשונים, שהצטרפו ל-14,000 חנויות הרשת בעולם."
אלון: הגענו עכשיו לנקודה בסיפור שבה אני אמור לספר לכם קצת על מי אלה בכלל קרפור, מאיפה הם הגיעו לעולם, ולמה בכלל רצינו שהם יגיעו לארץ. אבל הבעיה היא שאני, בחטיבה, הרחבתי ערבית, ואם רק אנסה לבטא שמות ומושגים בצרפתית, האוזניים שלכם ידממו.
אז קבלו בבקשה, היישר מפרברי פריז, את עמנואל כהן, שאולי יותר מוכר לכם בתור מנו מ"חתונמי".
[מוזיקת רקע שנסון צרפתי]
מנו: [במבטא צרפתי כבד] ב-1758, מרסל פורנייה, שהיה בעלים של חנות ב-אנסי שבצרפת, חבר לדניס וז'אק דיפורה, כדי לפתוח חנות ראשונה מסוגה. החנות הייתה ממוקמת באחת הצמתים באנסי, ולכן קיבלה את שמה - קרפור, בצרפתית צומת. משם החנות הפכה לרשת שכללה מה שהם קראו לו היפרמרקטים, מה שאנחנו מכירים כסופרמרקט, והתבסס על המודל האמריקאי. חנויות ענק עם אלפי מוצרים שעונים על כמעט כל צרכי החיים, מאורז לבשר, לירקות, לסבון, לצעצועים לילדים, הכל. וב-1976, הם גם הקימו את המותג הפרטי שלהם: "קרפור free". הם בעצם החליטו לשים על המדפים שלהם, לצד המותגים הגדולים, גם מוצרים שהם יצרו בעצמם. ואת המוצרים האלו, הם מכרו במחירים יותר נמוכים, כי הם לא היו חייבים לדאוג לפרסום או לשיווק, רק לשים על המדף. הרשת והמותג הצליחו והתרחבו לעוד הרבה מאוד יעדים ברחבי העולם, מפקיסטן לאוגנדה. והקימו סביבות 14,000 סניפים. כיום, המכירות של קרפור בכלל הסניפים שלה מגיעות ליותר מ-80 מיליארד יורו בשנה, והיא נסחרת בבורסה בפריז לפי שווי של כ-9 מיליארד יורו. C'est bon. [מוזיקת השנסון נפסקת]
אלון: וביוני של שנת 2022, "אלקטרה אחזקות" חתמה על עסקה עם קרפור, לפיה הם יקבלו זכיינות על המותג. הם יהפכו את כל סניפי יינות ביתן לסניפי קרפור, לפי כל הדרישות של החברה בצרפת. ושם הם ימכרו לא רק את הסחורה הרגילה שנמכרת כאן במדפים, אלא גם את המוצרים של המותג הפרטי של קרפור, שיהיו הרבה יותר זולים מהמקבילים שלהם בארץ. ולטובת המשימה הזו, אלקטרה מינו את אורי, שיהיה המנכ"ל הראשון של קרפור ישראל.
אורי: אני באתי ו… התחלנו לעבוד. התחלנו לעבוד, התחלנו בלראות מה המשמעות של להסב את הסניפים. ודבר שני, התחלנו להכשיר מוצרים. להכשיר מוצרי פארם ולהכשיר מופרי… [כך במקור] לוודא שאחד, הם עומדים לפי הרגולציה הישראלית. ושתיים, שאנחנו מצליחים להשיג להם כשרות.
אלון: אם אתם מאזינים ובמקרה במקרה חושבים שלהביא מוצר חדש לישראל, ולוודא שהוא עומד ברגולציה המקומית, זה לא כאב הראש הכי גדול ביקום, אז בואו תשמעו.
אנואר: נניח שאם אתה רוצה לייבא ריבה, אוקיי? יש פה דרישות בארץ שאתה לא יכול לשווק את המוצר פה כריבה.
אלון: זה אנואר חילף, ממונה על תחום היבוא במשרד הכלכלה.
אנואר: ואם בוא נגיד שיעור המוצקים בתוך המוצר הוא פחות מ-70%, לדוגמה, אז זה לא יחשב ריבה פה. אז אתה חייב להתאים את המוצר ולא רק לתרגם את השם, או שאתה קורא לו בשם אחר. ויש עוד דוגמה שעוסקת בגודל האריזות וכמה המוצר צריך למלא מתוך האריזה. כאילו מותר 20%, 30%, או 10%, שמאריזה יהיה ריק. וזה דרישות שונות בינינו לבין אירופה. אז אתה צריך להבין שאתה מביא מוצרים שלא חורגים מהדרישות האלה. כי אחרת אתה בעצם עשית עבירה על החוק.
אלון: ובמשרד הכלכלה מודעים לכך שמדובר בחסם רציני לכל מי שרוצה להיות יבואן בארץ. וברגע שלהיות יבואן בארץ זה פחות אטרקטיבי, אז יש לך פחות יבואנים. ואם יש לך פחות יבואנים, אז יש לך פחות תחרות.
שתי השחקניות הדומיננטיות ביבוא מוצרי מזון וטואלטיקה הן החברות דיפלומט ושסטוביץ, שבמגוון קטגוריות של מוצרים שולטות ביותר מ-50 ולפעמים אפילו יותר מ-80 אחוזים מהשוק. תחת שתי החברות האלה אפשר למצוא באמת כל כך הרבה מותגים. מ-סטארקיסט, ל-ג'ייקובס, קולגייט, היינץ, מילקה, מרידול, אוראו, באמת הרשימה ארוכה מאוד.
והן אומנם מתמודדות עם אותן רגולציות וכאבי ראש שכל יבואן בישראל צריך להתמודד איתן, אבל להן יש יתרון לגודל. פשוט, אין מה לעשות. יש מכשולים שמי שמייבא עשרות אלפי מוצרים, יוכל לצלוח יותר בקלות ממי שמייבא כמה מוצרים בודדים.
[מוזיקת רקע]
אלון: אז ב-2022, משרד הכלכלה הוביל את רפורמות הייבוא, וזאת לא ממש הייתה הרפורמה הראשונה בתחום. במשך כל העשור הקודם מאז המחאה של 2011, ממשלות ישראל ניסו להוריד מחירים עם שורה של רפורמות, ולכל אחת מהן הייתה השפעה שונה.
אז, חיות כיס, גאים להציג לכם את מצעד הרפורמות הגיבורות שניסו להציל אותנו מיוקר המחייה. תמחאו כפיים למתמודדת הראשונה שלנו…
כרוז: חוק המזון. [מוזיקה נפסקת]
אלון: חוק המזון מ-2014 קבע, שרשתות השיווק חייבות להקצות אחוז מסוים מהמדפים שלהן למותגים שאינם המותג המוביל, שאסור לספק לקבוע מחיר סופי של מוצר לצרכן, ושרשתות השיווק חייבות לפרסם את המחירים שלהן באינטרנט.
[הקלטה] נפתלי בנט: "סניפי רשתות יחויבו להעביר לאתר מרכזי את המחירים של כל המוצרים שלהם."
אלון: זה מי שהיה שר הכלכלה ב-2014, נפתלי בנט, מציג את חוק המזון.
[הקלטה] נפתלי בנט: "ואז, למשל, אם עפר שלח ילך לעשות קניות, הוא יקליד את רשימת המוצרים שהוא מתכוון עכשיו לרכוש, והוא יקבל באינטרנט את העלות הכוללת של אותו סל, הוא יוכל להחליט לאיזה מהחנויות לגשת."
אלון: בעוד שהרפורמה כן עזרה להכניס קצת יותר מגוון למדפים, לא היה לה הרבה אפקט מעבר לזה. מסתבר שגם כשהמחירים גלויים לכולם באינטרנט, הם עדיין יכולים לעלות ולעלות ולעלות. רק צריך לעדכן באתר.
[מוזיקת רקע]
לאחר מכן הגיעו שתי רפורמות ב-2016 של שר האוצר דאז, משה כחלון. קבלו את:
כרוז: הרפורמה במכון התקנים. [מוזיקה נפסקת]
אלון: אז נכון הדרישה המוזרה הזאת, שאנואר ממשרד הכלכלה דיבר עליה? על ריבה וכמה מוצקים צריכים להיות בה? אז במכון התקנים הישראלי יש מגוון ועדות לכל מיני סוגים של מוצרים שקובעים מה יהיה התקן הישראלי. והן קובעות דרישות שהן לעיתים מקלות, אבל לעיתים יותר קרובות, מאוד מאוד מחמירות. ובוועדות האלו יושבים גם נציגי החברות הגדולות המקומיות. כך למשל, ויסוצקי יצרה תקן ייחודי לתיונים, שקבע שסיכה בשקיות תה היא מסוכנת לשותה התה הישראלי. כן, זה באמת סכנת נפשות. אבל יודעים מה לא מסוכן? השקיות נטולות הסיכה שיש רק לויסוצקי. על התרגיל הזה אפשר לשמוע עוד בפרק 197 של חיות כיס, "גן התה הסגור" עם שאול אמסטרדמסקי ועמית תומר.
[מוזיקת רקע] אז ההישג העיקרי של הרפורמה של כחלון היה להוציא את נציגי החברות הגדולות מרשות הוועדות האלה. ובאמת נראה שמאז פחות תקנים הזויים נכנסו לחיינו. רק שנשאר לנו להתמודד עם כל התקנים ההזויים שכבר צברנו במהלך השנים. למשל, התקן הישראלי לקורנפלקס, מה שמוביל אותנו ל…
כרוז: רפורמת הקורנפלקס. [מוזיקה נפסקת]
אלון: הרפורמה השנייה של כחלון הייתה רפורמת הקורנפלקס. שם כבר התחילה להתבהר התמונה שתלווה את הרפורמות הבאות. הרעיון הוא לאפשר יבוא שהוא כמה שיותר "אוטומטי" במרכאות. כלומר, בלי סירבול או תקנים מיוחדים והגשת מיליון ואחד מסמכים. זה מה שהחלו אז על המוצרים היבשים כמו קורנפלקס, פסטות, אורז וכו'.
המוצרים שזכו להיכלל ברפורמה אולי באמת הוזלו, כלומר, אז הוזלו, לפחות, לפני כל העליות המחירים שחלו בשנים שעברו. אבל העיקר היה, שזמן הייבוא והשחרור שלהם מהמכס התקצר. לעומתם, כל מה שהוא לא מזון יבש, כלומר, לא היה ברפורמה, למשל, בשר, חלב, שמן זית. הייבוא של כל המוצרים האלה המשיך להיות מסורבל, לא תחרותי ובעיקר יקר.
[מוזיקת רקע]
כרוז: ובחזרה לרפורמת הייבוא. [מוזיקה נפסקת]
אלון: וככה הגענו לרפורמת הייבוא של 2022. רפורמה שהתחילה תחת הממשלה הקודמת ונכנסה לתוקף תחת הממשלה הנוכחית. ואכן הייתה לה השפעה, אבל שוב, התברר שאין כאן קסמים. הכותרות והתקוות היו גדולות, אבל האפקט בפועל היה יחסית קטן וצנוע.
אורי: הייתה את הרפורמה בייבוא של משרד הכלכלה שהיא הייתה נוגעת רק למוצרי ניקיון. מוצרי ניקיון זה סדר גודל של 6 אחוזים משוק המזון, אז היא לא באמת משפיעה. מה שמשפיע בשוק המזון זה קודם כל עולם המזון, אחר כך עולם הפארם ואחר כך עולם הניקיון.
אלון: אז בעוד שמשרד הכלכלה ללא ספק הקל קצת על העבודה של קרפור וקילשטיין, הם עדיין עמדו בעיקר לבדם מול משימה קשה מאוד, עם דדליין שהיה נדמה בלתי אפשרי.
אורי: העבודה הסיזיפית המשמעותית הייתה השיפוץ של הסניפים, רצינו לשפץ 50 סניפים, שזה היה השיפוץ הגדול ביותר, וההסבה הגדולה ביותר שהייתה לרשת קרפור מאז ומעולם, וגם הגדולה ביותר שאנחנו שמענו עליה. ויחד איתה אנחנו התחלנו להכשיר ולייבא מאות מוצרים.
אלון: אחרי שהוקדש לא מעט זמן, מאמץ, וכסף כדי לקדם את פתיחתם של סניפי קרפור על בסיס הסניפים לשעבר של יינות ביתן, במאי 2023, פחות משנה לחתימת העסקה המקורית, הם עשו את זה.
אורי: והגענו ביום ההשקה ל… שהיה בתשיעי למאי של 23', הגענו להשקה בו-זמנית של 50 סניפים, יחד עם סדר גודל של 600 או 700 מוצרים שזה היה… מאמץ מטורף להגיע למספר הזה בשופרסל של המותג הפרטי לקח לי להגיע שלוש או ארבע שנים.
אלון: ולמעמד השקת הסניפים הראשונים של קרפור בארץ שנערך בסניף בבית שמש. הגיעו לא פחות משר הכלכלה ניר ברקת וראש הממשלה בנימין נתניהו.
אורי: אני לא ידעתי. לא ידעתי שהם מצטרפים, הפתיעו אותי, אני…
אלון: מה, הגעת לסניף בבית שמש פתאום בום, ראש הממשלה ושר הכלכלה?
אורי: ככה, כן. והייתי באשקלון בסיורי סניפים כדי לראות, עברתי על כל ה-50 סניפים, אתה יודע, בשבוע האחרון עם אוטובוס, עם כולם כדי לעבור על כל הסניפים לראות שהכל מוכן. והודיעו לי שעוד שעה וחצי הוא הולך להגיע לסניף בבית שמש, הייתי בשוק, ונסעתי לשמה, נסעתי לשמה כדי לראות את הסיור הזה. ו… אז לכן, אני בתוכניות שלי זה לא היה אמור להיות, כאילו, אתה יודע, אני תכננתי את זה, אבל הפתיעו אותי, וזה היה.
[הקלטה]
שר הכלכלה ניר ברקת: "אנחנו בעצם פותחים את השוק ומאפשרים לכל מי שרוצה, יבואן, רשתות אירופאיות, להביא מוצרים בזול לישראל, על פי התקן האירופאי, אנחנו פתוחים לעשות איתם עסקים לטובת הצרכן הישראלי."
ראש הממשלה בנימין נתניהו: "נכון."
שר הכלכלה ניר ברקת: "אז שיהיה במזל טוב."
אלון: ולצופים בבית היה נדמה שבעצם כל ההשקה של קרפור היא מהלך מתוכנן של הממשלה, למרות שבסופו של דבר זו עסקה בין שני גורמים פרטיים. אבל בסדר, אפשר לטעון שהרפורמה הראשונה בייבוא הקלה על הכניסה של קרפור במידה מסוימת, ולכן אפשר לבוא ולגזור את הסרט.
האירוע גם לווה בהבטחות של ניסים ונפלאות לצרכן הישראלי, שבעקבות פתיחת קרפור הולך לחסוך כל כך, כל כך הרבה כסף. ואכן, במעמד ההשקה, קרפור הציגה מחירים יותר זולים להרבה מוצרים, ולא רק אלו ששייכים למותג הפרטי שלה, אלא גם במותגים שנמכרים בכל סופר בארץ, כמו במבה של חברת אסם, או האגיס של חברת חוגלה קימברלי. ובמוצרים האלה לא אמור להיות לקרפור שום יתרון. הרי היא קונה את המוצרים האלה מאותם ספקים שרמי לוי ושופרסל קונים מהם. אז למה הם היו יותר זולים?
אורי: המחירים עצמם, אנחנו הורדנו אותם, מאוד, כדי שהצרכן הישראלי ישים לב. הצרכן הישראלי, אם אני אוריד לך את המחירים ב-2.5%, אתה לא תשים לב. 3.5% תתחיל לשים לב, כי זה לא על הכל, ותתחיל לשים לב. יש מוצרים שמורידים יותר, יש מוצרים שמורידים פחות, והשקנו, והציבור הישראלי הגיב, הגיב נהדר.
אלון: אבל עם הפתיחה בקרפור גילו שהם מתמודדים עם לחץ מנוגד משני כיוונים שונים. מצד אחד הם הציגו את עצמם כאבירי יוקר המחייה שבאו למכור עכשיו מוצרים בזול לקהל הישראלי, אבל מצד שני ההשקה והמיתוג מחדש עלו להם המון המון כסף, והם כבר היו בנקודה שצריך להתחיל להראות רווחים כמה שיותר מהר.
אורי: עכשיו הסניפים האלה, השקנו אותם והם הפסידו כסף. הם הפסידו כסף בגלל שבחודשים הראשונים עלויות השכר שלנו היו גבוהות מאוד, כיוון שהשקנו אותם עם הרבה עובדים, לא ידענו כמה לקוחות יגיעו. היה לנו עלויות שיווק גבוהות כי עשינו קמפיין פרסומי, אבל העליות עצמן התמתנו. ברבעון השלישי של שנת 2023 רואים שהסניפים עצמם מתחילים להגיע לאיזשהי תוצאה הגיונית. הם מאוד עלו במכירות.
אלון: אבל העלייה בהכנסות, לוותה בעלייה במחירים. בספטמבר 2023 המחירים של אותם מוצרים "רגילים" במרכאות, לא של קרפור, אלא הבמבה וההאגיס, עלו. וזאת למרות שכשהרשת נפתחה אורי בעצמו אמר שלא מדובר במחירי השקה.
אמרתם שהייתם צריכים להוזיל מחירים, כדי למשוך את תשומת הלב של הקהל הישראלי.
אורי: כן.
אלון: אחרי זה גם בהשקה, אתם אמרתם שלא מדובר במחירי השקה.
אורי: נכון, לא היה מדובר במחירי ההשקה.
אלון: אם המחירים עלו אחרי ההשקה, לא מדובר במחירי ההשקה?
אורי: בוא נגיד, יש הבדל ב… על איזה סוג עליית מחירים אתה מדבר. אני אתן לך למה הכוונה. אם אני מוריד את המחיר של קוטג' ושל המותג הפרטי, ואני יודע שהורדתי אותו יותר מדי, ואני יודע שאני אעלה אותו, זה לעבוד על הציבור. אבל אם אני הורדתי את המוצרים של אסם, לצורך העניין, ואסם בא אליי עם עליית מחיר, חצי שנה אחר כך, אסם עלתה עם עליית מחיר של 15%, של 10%, על במבה. האם עכשיו, בגלל שאני אמרתי במאי שאני לא אעלה את המחירים, האם זה אומר שאנחנו היינו לא אותנטיים בהשקה? אני לא חושב. כי כל הספקים, תנובה, אסם, שטראוס, יוניליוור, כולם באו עם עליית מחירים. עכשיו, האם אנחנו העלנו יותר מאשר השוק הוליד באחוזים? לא. העלינו כמו השוק, העלינו אולי אפילו פחות מהשוק. ניסיתי להסביר את זה, גם לעיתונים שיש הבדל בין האם אתה מוריד כדי להעלות כי אתה יודע שזה לא אמיתי, או האם אתה מוריד כי אתה יודע שזה אמיתי, אבל אם הספקים מגיעים עם עליית מחירים אתה לא יכול לא להעלות, אתה לא מסוגל לספוג את העלות הזאתי.
[מוזיקה]
אלון: לו זה היה נעצר רק במוצרים של הספקים והיבואנים הישראלים, אז אולי עוד היינו אומרים "בסדר, לא מכאן הייתה אמורה לבוא הישועה. ידענו שבזה הם לא ישברו את השוק". אבל אז גם מחירי המוצרים של המותג הפרטי של קרפור עלו. ה-נשק שלהם נגד יוקר המחייה, גם זה, עלה.
אתם הצהרתם שנקודת החוזקה תהיה המותג הפרטי.
אורי: נכון.
אלון: אבל לאחר מכן גם במותג הפרטי היו עליות…
אורי: אמת. כשאנחנו השקנו את הרשת הזאת, כשאנחנו ביצענו את הקניות ואת התכנונים שלנו, שער היורו בתחילת 23', בתחילת הרפורמה המשפטית היה 3.60. בהשקה, ולאחר ההשקה פתאום שער היורו הוא עלה ל-4 שקלים. פתאום הוא עלה, מה שאני חשבתי שאנחנו נשלם לפי 3.60, פתאום שילמנו לפי 4 שקלים, שזו עלייה של 10%.
ופתאום הגיעה הרפורמה המשפטית, אנשים הזיזו את הכסף שלהם לחוץ לארץ. ודבר שני, גם התחילו להגיע עליות מחירים של היצרנים האירופאים. אם תסתכל על מדד מחירים, מדד המחירים של אירופה או של צרפת, אתה תראה עליות שהן הרבה יותר גדולות מאשר מה שהתרחש בשוק הישראלי. אז, האם אני עכשיו מסוגל לספוג את העליות מחירים של תנובה? לא. האם אני מסוגל לספוג את שער השקל ויורו? לא. האם אני מסוגל לספוג עליות מחירים של ספקים? לא. זה חייב להתנהל כמו השוק.
אלון: זה יהיה קל מדי לפתור את כל ההסברים האלה של קילשטיין כתירוצים, אבל מצד שני, גם צריך לקחת אותם עם גרגר של מלח. כלומר, שער היורו באמת עלה מאז תחילת 2023, זה נכון. אבל, השאלה היא, אם נגיד מחר הוא יורד, האם קרפור תוריד מחירים?
כך או כך, פחות מחצי שנה לאחר השקה, קרפור כבר הציגה עליות מחירים, והתמונה נראתה מדאיגה. אנחנו חייבים להיות הגונים כאן ולציין שגם לאחר עליית המחירים, המותג הפרטי של קרפור היה ברוב המקרים יותר זול מהמותג הישראלי המוביל. אבל נראה שבמקום שקרפור תמשוך את שאר המחירים בארץ כלפי מטה, היא זו שבסוף נמשכה בעצמה כלפי מעלה. ובמצב הבעייתי הזה, קרפור נכנסה לחודש השישי לפעילותה בארץ: אוקטובר 2023.
אורי: מלחמה, הפעילות הכלכלית יורדת, אבל בשוק של המזון, זה וואו. תחשוב שאנשים מפסיקים ללכת למסעדות, אנשים הרבה בבתים שלהם, אנשים לא, פחות אוכלים מקומות עבודה כי פחות הולכים למקומות עבודה. אז כל… קרפור וכל השוק הקמעונאי עלה בטירוף, קרפור יותר דרך אגב, וכל השוק הקמעונאי, דרך אגב עד היום נהנה מאוד מעלייה, כי, אנחנו קצת פחות בחוץ לארץ, אנחנו קצת פחות הולכים למסעדות, אבל אנחנו לא קצת פחות קונים הביתה.
אלון: למי שאולי הספיק לשכוח, בימים הראשונים שאחרי שבעה באוקטובר, פיקוד העורף הוציא כמה אזהרות עם ניסוח, בואו נגיד, מאוד מלחיץ, שגרמו לכולם להסתער בבת אחת על רשתות המזון ולאגור מצרכים.
אורי: כן. הקפיצו את המכירות. כל האזהרות האלה היו כזה בום, תחשוב שאם שוק המזון צומח כזה בקצב רב-שנתי של 2%, היום, היום, היום השנה, עזוב שנייה את ההתחלה של המלחמה, הוא בקצב של 7 אחוזים, שזה וואו. אז המלחמה בסוף היום עשתה טוב לרשתות הקמעונאיות, כמה שזה לא נעים להגיד את זה, אבל עשתה טוב לרשתות הקמעונאיות והרשתות הקמעונאיות עלו.
אלון: ובזמן שההכנסות של קרפור היו במגמת עלייה, אורי כבר התחיל לשקול מחדש את מקומו בחברה.
אורי: תחשוב שאתה מגיע לחברה, שאני הגעתי לחברה, אתה צריך לבנות 50 סניפים, אז אין מחלקת בינוי, צריך לבנות מחלקת בינוי. צריך להבין שכאילו, פתאום באת לחברה, אתה בא לחברה מדוכדכת, אתה צריך לאגד אותה מסביב איזשהו סוג של אמונה, שמשהו יתרחש, שהבטיחו להם כל כך הרבה פעמים בעבר. ואתה צריך ללכת לבנקים ולשכנע את הבנקים, שיתנו לך מאות מיליונים של שקלים כדי שאתה תוכל להגשים את החלום הזה. זאת אומרת אתה נדרש, על הגב שלך לעשות את ה… לא יאומן.
ובשבילי, אני הרגשתי שנדרש ממני יותר מדי והרגשתי גם שעבורי עשיתי את הדבר הגדול של להשיק את זה. אי אפשר יהיה לקחת את זה, אני השקתי את הרשת הגדולה הראשונה בישראל, את הרשת הבינלאומית הראשונה והיחידה בינתיים בישראל, הרגשתי שבשבילי זה הזמן לעצור שנייה ולעשות חושבים.
[מוזיקת רקע]
אלון: אז בסוף אוקטובר 2023, אורי הודיע שהוא עוזב את קרפור. אפשר להניח שבמקור הוא לא תכנן לעזוב כל כך מהר, ובכל מקרה עזיבה של המנכ"ל בקושי חצי שנה אחרי השקה, זה לא עניין שבשגרה, או של מה בכך. זו גם ממש לא כותרת טובה לציבור, או לבעלי המניות.
אורי: אני לא אגיד, אני לא נדרשתי להסביר את זה יותר מדי. זאת אומרת, זה לא שהתקשרו אליי משקיעים וביקשו לדעת מה קורה. כאילו, אתה יודע, יש שלב שאתה אומר לעצמך "enough is enough", שיש לך סט של הרהורים שאתה אומר לעצמך: "אם אני פה לא חותך, אם אני לא חותך, בשביל עצמי, אני צריך שמישהו אחר יבוא לסחוב את זה".
אלון: אז אורי עזב, ובאלקטרה החליטו למנות במקומו את מי שהיה בעבר מנכ"ל יינות ביתן, מיכאל לובושיץ. איך לובושיץ רואה את העתיד של קרפור? האמת היא שראיינו אותו, אבל לא קיבלנו ממנו תשובות ממש ברורות לגבי המדיניות הנוכחית של קרפור, שכבר הספיקה מאז להעלות שוב מחירים, וגם להציג שיפור בתוצאות.
אבל, עם כמה שהסיפור של קרפור הוא מעניין, בסופו של דבר, מדובר רק בחברה אחת, שלטוב ולרע אי אפשר להעמיס עליה את כל הצרות שיש לנו כאן, וגם אי אפשר לצפות שהיא תפתור את כולן. אחרי יותר מעשור של רפורמות ועשרות מותגים חדשים וזולים, מה עדיין חסר לנו כדי ליצור תחרות שתוריד מחירים? ובכן, למשרד הכלכלה יש זווית משלהם על הנושא.
אנואר: הרפורמה הקודמת לא הייתה מושלמת.
אלון: זה שוב אנואר חילף, ממונה על תחום הייבוא במשרד הכלכלה.
אנואר: היא הייתה טובה, אבל לא הייתה מושלמת, והיה בה הרבה הרבה חורים, והחורים האלה עלו כסף. אז השלב הראשון של כניסת קרפור, היה בו לא מעט אתגרים מבחינה רגולטורית, ואני מניח שזה בסוף תורגם לעלויות כספיות מבחינת החברה. אז לדעתי, ייקח קצת זמן עד שהרפורמה החדשה תעבור, כי הרפורמה החדשה מטפלת בהרבה מהאתגרים שתיארתי לך.
אלון: הרפורמה החדשה שאנואר מדבר עליה, היא רפורמה שמשרד הכלכלה מקדם בימים אלו, בשם: "מה שטוב לאירופה, טוב לישראל". אולי שמעתם כמה מחברי הממשלה חוזרים על הסיסמה הזו, שוב ושוב ושוב.
[רצף הקלטות]
ראש הממשלה בנימין נתניהו: "מה שטוב לאירופה, טוב לישראל."
דובר: "מה שטוב לאירופה, טוב לישראל."
שר הכלכלה ניר ברקת: "יש אירופה בישראל."
ראש הממשלה בנימין נתניהו: "הבאנו את אירופה."
שר הכלכלה ניר ברקת: "הבאנו את אירופה לישראל."
דובר: "מה שטוב לאירופה, טוב לישראל. זה העיקרון."
אלון: אז מה נשתנה ברפורמה הזו על פני הקודמת? ולמה בכלל צריך עוד רפורמה?
רחל: אנחנו חייבים רפורמה כי אנחנו השוק הכי ריכוזי, ריכוזי זה פשוט מילה גדולה לזה שאין תחרות בעולם המפותח.
אלון: זאת רחל גור, סמנכ"לית בלובי-99, שזה ארגון ללא מטרות רווח שמאפשר לאזרחים מן המניין להעלות נושאים שהם רוצים לקדם בכנסת. הוא מיועד לתת קונטרה ללוביסטים של חברות מסחריות או איגודים שונים, כמו חברות הטבק או איגוד הבנקים. רחל מתמקדת מטעם הארגון בנושא יוקר המחיה, והיא מגיעה כנציגה לדיונים בנושא בכנסת.
רחל: יש לנו פה עשרה חברות שהם שולטים במחצית משוק המזון והתמרוקים, לכן המחירים הם בהתאם. אם משווים בין המחירים פה, של מזון וטואלטיקה לבין אירופה או מדינות אחרות ב-OECD, אנחנו מגיעים לפער ממוצע של בין 30 ל-40%, ובמקרים של התמרוקים זה יכול להגיע גם למעל 100%. יקר פה, ואנחנו צריכים לטפל בזה.
אלון: רחל עוקבת מאוד מקרוב אחרי הרפורמה הזו, כמו שעקבה אחרי רפורמות קודמות, והיא יודעת להסתכל על ההצעה היבשה על הדף שכתובה באמת באופן מאוד מבלבל, ולהבין ממנה מה יקרה בפועל. מה שהיא מסבירה זה שבעצם ברפורמה הקודמת העתיקו אחד לאחד את התקנים והרגולציה האירופאית, תרגמו לעברית, והפכו את זה, לתקן הישראלי. סוג של השוואת תקנים דרך תרגום.
אבל זה לא היה מספיק הרמטי, כי היה אפשר לבוא ולערער על הניסוח, ולהגיד ליבואן, "היי, האם המוצר שלך באמת עומד בקריטריון הזה שתרגמנו לעברית?" ו"אל תגיד לי שבאירופה הוא עבר, אני רוצה לפי הניסוח בעברית." כלומר, היה אפשר סוג של "להפיל" במרכאות את היבואן באמצעות פערים במושגים בין השפות.
רחל: ולכן, ברפורמה הנוכחית, מה שעושים במקום לעשות אדפטציה של הסטנדרטים הישראלים, פשוט מאמצים באופן ישיר את הדירקטיבה האירופאית, בין אם זה עניין של מזון או בתמרוקים או מוצרי בית, מפנים לאנגלית, לרגולציה האירופאית, וכך אין מקום לסירבול או שאלות של פרשנות. זה לב ליבה של הרפורמה. חשוב להגיד שבעצם מדובר ברפורמה השנייה שבונה על הרפורמה הקודמת. אי אפשר להגיד שהרפורמה של 2021-2022 כשלה, כי לולא הרפורמה הזה, לא היינו מגיעים היום לרפורמה הנוכחית. בעצם מדובר פה בסולם, ואנחנו בונים את זה שלב שלב.
[מוזיקת רקע]
אלון: ועכשיו מה שהרפורמה רוצה לעשות זה לסגור כל פתח לערעור, לקבוע חד משמעית שמה שעומד בתקן האירופאי אוטומטית עומד בתקן הישראלי, ולא לתת פתח לאף אחד להתפלפל על ההבדלים בין סטיקר למדבקה. אם זה קיבל חותמת אירופאית, אז זה מספיק טוב לנו, וזה לא משנה מה כתוב בתקן, 70% מוצק, 20% מוצק, לשים מדבקה, על השפיץ של האריזה, לא משנה. כל מה שצריך להיות כתוב זה שהמוצר הזה אושר למכירה באירופה, וזהו. ואז כל הסאגה הזאת מאחורינו, ואפשר לייבא חופשי. אבל!
[מוזיקה נפסקת בפתאומיות] לא צועקים "יש" לפני הגול.
הרפורמה עדיין בדיונים ובניסוחים, ובניסוחים האלה אפשר לעקר אותה לחלוטין מתוכן. למשל, בנושא מוצרי החשמל והבנייה וכל התקנים שהם תחת משרד הכלכלה, לובי-99 מצא שהניסוח עבר כל כך הרבה תיקונים שהוא משפיע בסוף רק על 17 תקנים מתוך סך של 530.
אבל בנושא מוצרי המזון והתמרוקים עדיין לא אבדה תקווה. משרד הבריאות, שהוא בדרך כלל זה שמעכב כל שינוי ברגולציה בתחומים האלה, הפעם עומד מאחורי הרפורמה. וזו פריצת דרך משמעותית, באמת. הם שנים עצרו בגפם שינויים בנושא הזה. אבל יש לא מעט גורמים שאינם משרד הבריאות עם אינטרסים שונים, שהם מעוניינים, כל אחד, להוסיף תיקון משלו.
רחל: מאתגרים כל סעיף, כל מילה, כל נקודה, מתוך תקווה שפשוט יצליחו למשוך זמן ולא יצליחו לסיים את הרפורמה במושב הנוכחי של הכנסת. ואז הם מקווים ש… אתה יודע, הממשלה תיפול או הכנסת תתפזר וזה יקנה להם עוד כמה שנים של גרייס, עד שהצליחו את המומנטום לייצר שוב אותו רפורמה, זה אחד.
לפעמים הם פשוט מאתגרים בצורה ראשית את הרעיון מאחורי הרפורמה. לדוגמה, טוענים שבעצם זה שהרפורמה מציעה לאמץ את הסטנדרט האירופאי, אנחנו מוותרים על הריבונות של מדינת ישראל, אנחנו כבר לא מדינה ריבונית. יש גם כל מיני טכניקות שהן פחות גלויות. לדוגמה, הדרישה לתרגם את הרגולציה האירופאית לעברית ושהתרגום יהיה הדבר המוסמך שניתן להסתמך עליו במקום המקור באנגלית. ואנחנו יודעים שהתרגום תמיד פתוח לפרשנות ולסירבול, כאילו למדנו את זה כבר בגלגול הקודם.
אלון: מצד שני, גם צריך לזכור שלא כל מי שמעלה טענה נגד הרפורמה בהכרח עושה את זה מאיזשהו אינטרס חמדני או לא לגיטימי. כמו בכל שינוי, גם כאן יהיו כאלו שיפגעו, וראוי לשמוע את הקול שלהם.
רחל: חשוב להגיד שגם שכל אחד שמגיע, יש לו תמיד טיעון הגיוני למה להחריג. אחד מגיע ואומר: יש לי מפעל, אני נמצא באזור פריפריאלי, אין לי יכולת להתחרות בחו"ל. אם אתם תעבירו את הרפורמה הזאת, אני אצטרך לפטר את העובדים שלי.
[הקלטה] עידן בן ארי: "שמי עידן בן ארי, אני מנכ"ל חברת סינרג'י כבלים משדרות, שהוא למעשה המפעל האחרון היחידי בארץ שמייצר כבלי חשמל מכל סוגיו. אם הרפורמה הזאת תעבור, המפעל הזה, שהוא היחיד בסוגו, יפגע קשות מבחינה כלכלית, והמשמעות של פגיעה כזאת היא 140 עובדים בשדרות והעוטף."
רחל: משרד ממשלתי מגיע ואומר, אנחנו בישראל משתמשים ביותר מים מותפלים מאשר במדינות אחרות בעולם, ולכן אנחנו לא יכולים להשתמש באותו טבליות מדיח כמו שמשתמשים באירופה. מגיע נציג של ארגון בטיחות, כמו "בטרם", ואומרים, אנחנו לא רוצים חס וחלילה לקחת סיכון לגבי ילדים מתחת לגיל שלוש, לכן, אנחנו רוצים להמשיך לבדוק את המוצצים, בצורה שבדקנו אותו עד כה.
[הקלטה] עינת שגיא אלפסה, ארגון "בטרם": "אז קודם כל, דיברו פה הרבה על זה שהזהירו מפני המונופולים שיכולים לפגוע בחוק ולייצר הרבה החרגות. אני מייצגת פה מונופול מאוד גדול של ילדי ישראל. היה פה קצת לעג על מוצצים ועגלות, מה שטוב לאירופה. עדיין מדובר פה על מוצרים שהם באמת יכולים להיות מאוד מסוכנים ולכן צריכים את הפיקוח הנוסף הזה."
רחל: כששוקלים כל אחד לגופו, אתה יכול להגיד, יש בזה היגיון. יש פה טיעונים שהם הגיוניים. הבעיה היא במכלול. כל טיעון לבד הוא הגיוני, אבל כשאתה מסתכל על המכלול, אתה רואה ניסיון להתחמק מפתיחת השוק, וניסיון לייצר פטור מתחרות לגורמים החזקים הקיימים.
אלון: את הרפורמה הזו משרד הכלכלה מעוניין להעביר עד תום הכנס הנוכחי של הכנסת ב-28 ביולי. אם זה אכן יעבור, הרפורמה תתחיל להיכנס לתוקף כבר בספטמבר השנה. ורק אז נוכל לראות האם נשאר ממנה מספיק כדי להיות בעלת משקל, או שמא הוכנסו לה הערות ותיקונים עד שהיא רוקנה לחלוטין.
[מוזיקת רקע]
אלון: לפני שסיימנו את הראיון, שאלתי את אורי קילשטיין, מנכ"ל קרפור לשעבר, איך הוא מסתכל לאחור על ההבטחה של קרפור.
אורי: כשמדברים על שינויים, צריך להסתכל על פרספקטיבה של זמן. תשמע, קרפור, אחרי שהיא תסב את כל הסניפים, היא תהיה 5% מהשוק. הצענו ללקוח ב-1,200 מוצרים של קרפור את האפשרות לקנות סל שהוא באופן משמעותי יותר זול. מה שגרם לאחרים ללכת לחפש פתרונות משלהם. פתאום יוחננוף אני רואה בדו"חות הכספיים שלו. בעמוד הראשון, את הכניסה המאסיבית שלו למותג הפרטי. אני רואה את אושר עד במותג פרטי. אני רואה את כל הרשתות האחרות מחפשות פתאום פתרונות של קניות של מוצרים שלהם, כדי שהם גם יוכלו להציע אלטרנטיבה זולה.
עכשיו, התהליכים האלה לוקחים זמן, אבל אם אתה לוקח את ההשפעה הזאת, אז זה משהו אחד. ואתה לוקח השפעות של כניסה של "מה שטוב לאירופה, טוב לישראל", או חוק קרפור. שככה הוא נקרא גם בהצהרה של ראש הממשלה, שהוא נתן אותה, שהוא שחרר אותה בפייסבוק. אבל התהליכים האלה לוקחים זמן, וזה השינוי. אבל בהחלט מותג פרטי נתן לחץ על השוק, ורגולציה בוודאי שיתן לחץ על השוק. [מוזיקה נפסקת]
אלון: על קרפור ראוי להסתכל במבט מפוקח. בכל מיני מבחני עגלות, היא אכן לא הרשת הכי זולה בארץ. ואם היא הבטיחה בהתחלה להוריד פה את המחירים של שאר המוצרים במדינה, בסוף היא זו שהעלתה את שלה. אבל היא עדיין מציעה מוצרים מהמותג הפרטי שלה, שהם עדיין, גם אחרי עליית המחירים, יותר זולים מהמקבילים שלהם.
ואם לפני שנה וקצת היו רק מכריזים שתוקם רשת חדשה, שלא תהיה הכי זולה בארץ, אבל שתציע מוצרים מסוימים ממותג צרפתי חדש, שכן יהיו יותר זולים מהמקבילה הישראלית שלהם, ושהיא בעצמה תהיה יותר זולה מיינות ביתן, הרשת שהיא החליפה, אז הציפיות מקרפור היו אחרות. ואולי זה העניין כאן. הציפיות.
[מוזיקת רקע]
רפורמה כמו הרפורמה הנוכחית של משרד הכלכלה, או הקודמת, הן עבודה קשה של המון דיונים, ויכוחים ומציאת פשרות בין הרבה גורמים שונים. ההתקדמות היא איטית, אך קבועה. אולי גם ברפורמה הזו, כמו עם הפתיחה של קרפור, ראוי להיות גלוי ושקוף עם הציבור. אפשר להתגאות בהישגים מבלי לנפח אותם ולפתח ציפיות לא ריאליות.
חוץ מזה, כדאי להזכיר שהייבוא הוא לא חזות הכל. כלומר, אם רוצים לטפל ביוקר המחייה, צריך גם לעסוק בריכוזיות בשוק המקומי, בפירוק מונופולים, אולי להתחיל אפילו לפתוח את תיבות הפנדורה שהן שוק הבשר והחלב, שמלכתחילה לא היו בשום רפורמה. אולי גם לטפל בסוגיית הכשרות.
אז אני אשמח לטעות בנושא, אבל כנראה שהרפורמה הנוכחית לא תפתור את בעיית יוקר המחייה בהינף יד. כמו שגם ההגעה של קרפור לא שינתה בשנייה את מבנה שוק המזון הישראלי. אבל שניהם צעד קדימה. צעד קטן, אבל בכיוון הנכון. רק צריך להמשיך לצעוד.
[מוזיקה]
אתם האזנתם ל"חיות כיס", ההסכת הכלכלי של "כאן תאגיד השידור". נזכיר שכל הפרקים של "חיות כיס" מחכים לכם להאזנה ביישומון "כאן". שם אפשר למצוא את כל עולם התוכן של "כאן", בדיגיטל, בטלוויזיה, וכמובן ברדיו.
העורך שלנו הוא יונתן כיתאין, עורכת הסאונד היא רותם דויטשר. המפיקה שלנו היא ליהי צדוק, והמתמחה שלנו הוא לאל אוחנה. אני רוצה להודות לנתיב רובינזון, שגם משתתף בפרק. בצוות חיות כיס תמצאו גם את צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי. אני אלון אמיצי, ואני רוצה להודות לכם שהאזנתם.
C’est tout.
[פרסומת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments