חיות כיס - פרק 344: חילופי משמרות
- הילית בירנבוים מדבדייב
- 15 hours ago
- 20 min read
אחרי מאבק של יותר מעשור, תורנויות הרופאים המתמחים קוצרו מ-26 ל-21 שעות. אבל שנתיים אחרי שהמהלך יצא לפועל, משרד הבריאות עצר את התרחבותו לבתי חולים נוספים. איך רפורמה שנתפסה כהכרחית הפכה לשנויה במחלוקת, מי מתנגד לכך שאנשים יעבדו פחות מ-26 שעות, ומה המחיר שמשלמים בתי החולים בפריפריה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/02/2026.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
צליל: היי, אתם על "חיות כיס", אני צליל אברהם. ב-1 בספטמבר שנת 2023, זה סוף-סוף קרה.
[מוזיקת רקע דרמטית]
[הקלטה] ד"ר ביטון: "בשעה זו ממש מגיעים לתורנות הרופאות והרופאים המתמחים לתורנות מקוצרת של 21 שעות. מגיעים בשעה אחת במקום בשעה 8."
צליל: אחרי מאבק שנמשך 12 שנים, משרד הבריאות ומשרד האוצר חתמו על הסכם עם ההסתדרות הרפואית וארגון המתמחים "מרשם", [באיטיות ובטון דרמטי] ותורנויות - המתמחים - קוצרו.
[הקלטה] ד"ר ביטון: "המתמחים והמתמחות האלה זכו היום בבוקר לקחת את הילדים שלהם לגן או לבית הספר, זכות שלא הייתה מנת חלקם כמעט מעולם. לצבור עוד שעות שינה, לאכול כמו שצריך."
צליל: זה קרה רק בעשרה בתי חולים, רק בחלק מהמחלקות, והתורנויות קוצרו רק ב-5 שעות ולא ב-10 כמו שקיוו המתמחים, מ-26 שעות ל-21. אבל זה קרה.
[הקלטה] ד"ר ביטון: "לא ננוח ולא נשקוט עד שהקיצור יגיע לכל מתמחֶה ומתמחָה בכל מקצוע, בכל מקום בארץ. קיצור תורנויות יהיה לכולם."
צליל: מאבק המתמחים והמתמחות לקיצור התורנויות היה מאבק עובדים שהצליח, עם תמיכה ציבורית גורפת. [מחיאות כפיים ושריקות התלהבות] אבל ביולי 25', שנתיים אחרי שהקיצור יצא לפועל, למעלה מ-20 ראשי מחלקות פנימיות הודיעו שהם מפסיקים את הקיצור, חד צדדית.
[הקלטה] דובר: [מקריא] "הפיילוט הזה מעמיק את הפערים בין המרכז לפריפריה, בין מחלקות מתוקצבות למחלקות מוחלשות, בין התמחות מלאה להתמחות נחותה. אנו מודיעים בזאת על הפסקת השתתפותנו בפיילוט לאלתר. אנו שבים וקוראים למשרד הבריאות לעצור את הפיילוט ולשוב אל שולחן הדיונים."
[צליל דרמטי, מוזיקת רקע]
ד"ר פוקס: "הם אומרים, 'למען המטופלים שלנו, למען הרופאים שלנו, אנחנו לא יכולים להמשיך עם הפיילוט הזה, הפיילוט הזה כשל. תעצרו אותו ומהר'."
צליל: זה דוקטור אייל פוקס.
[הקלטה]
ד"ר פוקס: "מנהל מחלקה פנימית ב' במרכז רפואי צפון, 'פוריה' בשמו הקודם. אני אישית חתמתי על זה מתוך תחושה שאם אני לא עושה את זה אני חוטא לתפקיד שלי…"
צליל: "אוקיי."
ד"ר פוקס: "…חוטא למקצוע שלי."
צליל: ולפני חודש, כשכולם ציפו שמשרד הבריאות יודיע על כך שהתורנויות יקוצרו בעוד בתי חולים ובעוד מחלקות, הוא הודיע שהוא עוצר הכל ומכנס צוות חשיבה נוסף.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
שנתיים אחרי מה שהיה אמור להיות רק ההתחלה של תהליך ארוך, שבסופו אף רופא לא יעבוד 26 שעות, קיצור התורנויות נעצר. [מוזיקת רקע] מערכת הבריאות מחכה לראות, האם לאחר מאבק עיקש שנמשך יותר מעשור, המתמחים יחזרו לעשות תורנויות של 26 שעות.
אז השבוע ב"חיות כיס", קיצור התורנויות למתמחים ברפואה.
ד"ר ביטון: "מה שאנחנו עשינו זה הפכנו את זה לבעיה לאומית."
צליל: למה משרד הבריאות החליט לבחון אותו מחדש?
ד"ר פוקס: "זה תקופה שלא תחזור, וההכשרה שלהם לא תחזור."
צליל: מי מתנגד לכך שאנשים יעבדו פחות מ-26 שעות?
ד"ר דותן: "אף אחד לא רוצה לקבל טיפול מרופא שעובד 26 שעות ברצף."
צליל: ומה הולך לקרות עכשיו?
[מוזיקת רקע מסתיימת בצליל דרמטי]
[רחשי מוניטור] השעה 12 בצהריים יום שלישי. בחוץ יורד מבול [קול גשם] ובפנימית ד' בבית החולים ברזילי באשקלון [אנשים מדברים] מאושפזים 38 מטופלים מתוך 49 מיטות.
[הקלטה]
ד"ר ביטון: "אה, מה נשמע? חזרת?"
רופא: "כן…"
ד"ר ביטון: "יש לי חולה מעניין בשבילך."
רופא: "ראיתי אותו."
צליל: דוקטור ריי ביטון יוצאת לסיבוב במסדרון.
[הקלטה]
רופא: "ודיברתי איתו דרך תרגום צ'אט, הוא מתרגם דווקא בסדר. אני אומר ב…"
ד"ר ביטון: "ועלית על משהו?"
רופא: "מה שהוא…"
[ההקלטה ממשיכה ברקע]
צליל: שנתיים וחצי עברו מאז שדוקטור ביטון הייתה יושבת ראש ארגון המתמחים, "מרשם", זו שהובילה את המאבק לקיצור התורנויות. היום היא רופאה מומחית ומנהלת המחלקה.
[הקלטה]
ד"ר ביטון: "במערכת הבריאות הציבורית, אנחנו התחתית אה… 'רצפת הייצור', כמו שאני נוהגת לומר. אנחנו המחלקה הכי פחות נוצצת, ריחנית, נקייה ונעימה שיש בפועל בבית החולים. ומצד שני מתמודדים עם היום-יום בצורה מאוד-מאוד אינטנסיבית. רואים את החולים הכי מורכבים והכי קשים."
צליל: "בעצם הספקת ליהנות מפירות ההצלחה של המאבק שלך?"
ד"ר ביטון: "אני חושבת שאני נהנית ממנו כל יום. אני…"
צליל: "אבל רגע, רגע, בתור מתמחה לא הספקת."
ד"ר ביטון: "בתור מתמחה לא הספקתי. אני חיה את ההצלחה דרך המתמחים שלי."
צליל: כשאנחנו מגיעים לבית חולים, בין אם זה למיון, למחלקה פנימית, מחלקת נשים או ילדים, רוב הרופאים שאנחנו פוגשים הם מתמחים.
ד"ר ביטון: "הם אלה שבפועל רואים ומנהלים את החולה, והרופאים הבכירים בעצם צריכים להתלוות אליהם לחולים המורכבים, לוודא שהכל קורה בצורה טובה, להדריך אותם וללמד אותם גם את עבודת היומיום. אבל המהות-מהות-מהות של רפואה ציבורית היא המתמחים."
צליל: מתמחים הם מי שסיימו לימודי רפואה ושנת סטאז'. הם קיבלו תואר דוקטור והם רופאים לכל דבר. בהתמחות הם רוכשים את המומחיות שלהם ברפואה ספציפית. פנימית, ילדים, או כל דבר אחר. אחרי שהם מסיימים אותה ועוברים מבחני התמחות, הם רופאים מומחים. ההתמחות נמשכת בין 4 ל-6 שנים, במהלכן הם עובדים כל יום מ-8 עד 4, ופעם או פעמיים בשבוע הם נשארים לתורנות. [מוזיקת רקע] אחרי שכולם הולכים ב-4 - כל הרופאים המתמחים וכל הרופאים הבכירים - התורן נשאר במחלקה לבד. לבד, למשל על 40 חולים בפנימית.
ד"ר ביטון: "הדבר הראשון שנשחק כשאת עושה תורנויות של 26 שעות שוב ושוב ושוב, זה החמלה והסבלנות. והמטופלים שלנו משלמים את המחיר, כי התסכול הזה של המטופלים שהם חיכו כל-כך הרבה שעות במיון, או עד שיגיע אליהם רופא לטפל בהם, ובשנייה הזאת, שסוף-סוף הוא מגיע, אז הוא לא נותן את התשובות והוא קצר, וזה מוביל אותנו לנקודה שהיא נקודת קצה."
צליל: המתמחה נשאר במחלקה עד שמונה בבוקר למחרת, ואז עוד שעתיים להעביר את המשמרת לרופאים שמגיעים בבוקר. בעשר בבוקר, אחרי 26 שעות תורנות, הוא הולך הביתה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
ד"ר ביטון: "עד שאת לא נמצאת במקום הזה את לא יכולה להבין את הפער הבלתי נתפס בין גודל האחריות שיש לך, את הצורך שלך לקבל החלטות בהירות וחותכות מהרגע להרגע, אל מול התחושה של, כאילו דרסה אותך משאית. את עייפה, את טרוטה, את לא חושבת בצורה בהירה, את מבינה שאת עושה דברים שהם לא נכונים או לא מקובלים או מתנהלת בצורה שאת לא רוצה להיות הרופאה הזאת. כל פעם הייתי מסתכלת בעיניים, עוד כמתמחה, לחולים שלי ב-4 לפנות בוקר, ומבינה שכרופאה, שהדבר שצריך להוביל אותי זה לעשות טוב ולטפל ולחמול ולהיות מקצועית, זה פשוט לא קורה. ב-4 לפנות בוקר זה פשוט לא קורה, כי אין לי את התנאים שזה יקרה כמו שצריך."
צליל: ככה זה נראה במשך עשרות שנים. בשנת 2011 נראה שהמתמחים קרובים מאוד לקיצור התורנויות, אבל המאבק נכשל ודעך לשנים רבות. עד שבשנת 2021 דוקטור ביטון, מתמחה ברפואה פנימית, הובילה את המאבק המחודש לקיצור התורנויות, והוא הצליח.
ד"ר ביטון: "מה שאנחנו עשינו זה הפכנו את זה לבעיה לאומית. וברגע שאנשים הבינו שזה בעיה לאומית, ומשרד האוצר הבין שזאת בעיה לאומית, ובסוף הלקוח הוא זה שנפגע, זה היה הדבר היחיד שגרם להם להכניס את היד לכיס ולהביא תקנים. ועל זה אי-אפשר להתווכח."
צליל: המאבק לקיצור התורנויות התחדש בתקופת ממשלת השינוי. הטענה שעבודה של 26 שעות היא לא אנושית ומסכנת את החולים מצאה קשב אצל שר הבריאות, ניצן הורוביץ, ואצל שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, מי שאמורה לחתום על היתר העסקה שמאפשר להעסיק רופאים בתורנות ארוכה כל-כך. אבל הם נתקלו בקשיים מול משרד האוצר וגם מול המציאות. לא היו בישראל מספיק רופאים כדי לקצר את התורנות לכולם. אחרי מאבק ארוך, שבשיאו דוקטור ביטון ומאות מתמחים נוספים הגישו מכתבי התפטרות, הושג הסכם קיצור, צנוע אבל פורץ דרך. [מוזיקת רקע] ההסכם קובע שבמשך 3 שנים יתקיים פיילוט לקיצור התורנויות. בעשרה בתי חולים בפריפריה, במחלקות פנימית, מיון וגריאטריה, יעבדו המתמחים 21 שעות במקום 26. במקום תורנות מ-8 בבוקר עד 10 בבוקר למחרת, התורנות תתחיל באחת בצהריים ותסתיים ב-10. לאחר מכן, התורנויות יורחבו לעוד ועוד מחלקות: אונקולוגיה, נוירולוגיה, עור, פסיכיאטריה ועוד, ולבסוף במחלקת ילדים.
לאחר 3 שנים היה אמור להגיע השלב הבא, הרחבה לבתי החולים במרכז. ההסכם תוקצב ב-66 מיליון שקלים, וכדי ליישם אותו ניתנו למערכת הבריאות תקנים ל-200 רופאים נוספים שאמורים לחפות על המחסור ברופאים שיצר קיצור התורנויות.
במקביל, הוקמו בישראל שלוש פקולטות חדשות לרפואה. מספר הסטודנטים לרפואה כבר גדל בשנים האחרונות מ-800 ל-1,200, והוא אמור לעלות בשנים הקרובות מ-1,200 ל-1,700. כשיהיו יותר רופאים, יהיה ניתן לקצר את התורנות ביותר בתי חולים.
ההסכם חל רק בבתי חולים בפריפריה, מתוך תפיסה שאת שיפור התנאים ותוספת התקנים צריך לעשות קודם כל שם, איפה שמצב הרפואה הוא הקשה ביותר, ורק אחר-כך במרכז.
ד"ר ביטון: "נקודת המוצא היא שלא עובדים יותר 26 שעות, וזה השינוי הגדול."
צליל: התורנויות הקצרות נועדו למשוך מתמחים לבתי החולים בפריפריה, שם מתקשים לגייס אותם. אבל זה לא בדיוק מה שקרה.
[מוזיקת רקע]
[מכונית נוסעת ונעצרת] הדרך אל בית החולים פוריה בטבריה מתפתלת בין ההרים שמקיפים את הכנרת. הכביש המסוכן - נתיב אחד לכל כיוון - מזכיר לנו שאנחנו עמוק בפריפריה. זה יום חמים בסוף חודש נובמבר, שיא השפעת עוד לפנינו, אבל בפנימית ב' בפוריה כבר מאושפזים 40 חולים. 100 אחוזי תפוסה.
ד"ר פוקס: "זה משתנה, ימים מסוימים אנחנו מגיעים ל-110, גם הגענו ל-120, אבל אנחנו עוד לא בשיא תקופת החורף."
צליל: דוקטור אייל פוקס היה בין החותמים על מכתב מנהלי המחלקות שהודיעו על פרישה חד-צדדית מקיצור התורנויות. פגשתי אותו במחלקה שהוא מנהל, פנימית ב'. פוריה הוא בית חולים קטן יחסית. בהעדפות הסטאז'רים לרפואה בשיבוץ לסטאז' הוא במקום ה-22 מתוך 23. רק בית החולים יוספטל באילת אחריו.
ד"ר פוקס: "אני גר בזכרון ועבדתי הרבה שנים בבית חולים גדול, ברמב"ם בחיפה, ובאתי לפה כי אני חושב שהיכולת שלי להשפיע ולעשות טוב ולקדם ולהרים מחלקה איכותית הוא הרבה יותר גדול ממה שיכלתי לעשות כעוד אחד מהרופאים בבית חולים גדול. הרפואה הפנימית זה הרפואה הקלאסית, זה המדיקל. זה בעצם להסתכל על החולה, על המטופל, בצורה הוליסטית, להבין את המערכות גוף שלו, איך הם עובדות אחת עם השנייה, לחבר את כולם. זה רפואת הקסם מבחינתי, זה האימפקט הכי גדול שאנחנו יכולים לעשות עבור אדם בשעתו הקשה ביותר בזמן חולי."
צליל: המחלקה היא מסדרון ארוך והיא נראית לא רע, היא עברה שיפוץ לא מזמן. אני מציינת בהתרשמות שאין חולים מאושפזים במסדרון, אבל דוקטור פוקס מתקן את הרושם.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
ד"ר פוקס: "כרגע אין לנו לשמחתי במסדרון, אבל יש לנו מסדרונות שהמרנו אותם להיות חצי חדרים, בלית ברירה. כאן למשל." [דלת נפתחת]
צליל: כשמסתכלים עוד רגע, רואים שחלק מהחדרים הם מעין מבואות, או נישות במחלקה שכוסו בווילון, אבל אין להם דלת.
ד"ר פוקס: "אנחנו המחלקות הפנימיות, המחלקות היחידות בבית חולים שאנחנו לא יכולים להגיד 'אין לנו מקום'. אנחנו נקבל כל מי שיגיע וכמה שיגיעו ואנחנו נטפל בכולם."
צליל: בפנימית ב' עובדים בסך הכל 11 מתמחים, רובן אגב מתמחות. בכל יום אחד או אחת מהם נשאר או נשארת לתורנות בפנימית, אחת עושה תורנות בטיפול נמרץ ועוד שניים עושים תורנות במיון. וכיוון שהתורנויות בפוריה קוצרו, התורנים והתורניות מגיעים לעבודה בשעה אחת, במקום בשמונה בבוקר.
ד"ר פוקס: "אם אנחנו עושים מכפלה לסיפור הזה, אז התורנים שלנו שעובדים בתורנות לא עובדים בבוקר שלפני, וגם לא עובדים בבוקר של אחרי."
צליל: המצב הזה, חמש השעות החסרות בבוקר כפול ארבעה מתמחים, דוקטור פוקס אומר שהוא לא יכול להימשך.
ד"ר פוקס: "הגיעו מים עד נפש. המחלקות ניזוקות והמתמחים שלי, כבר חצי מההתמחות שלהם עברו עם הפיילוט, זה תקופה שלא תחזור וההכשרה שלהם לא תחזור."
[מוזיקת רקע]
צליל: כדי להבין למה דוקטור פוקס ורופאים אחרים מתנגדים לקיצור התורנויות צריך רגע ממש לצלול ללוח התורנויות של מחלקה ב'. זה ייקח רגע, אבל תהיו איתי כי זה ממש לב המחלוקת. לפני הקיצור עבדו בפנימית ב' 10 מתמחים. בכל יום ארבעה מהם היו נשארים לתורנות, אחד בפנימית, אחד בטיפול נמרץ ושניים במיון. למחרת התורנות, התורנים לא מגיעים לעבודה, הם נחים, כך שמתוך 10 המתמחים כל בוקר היו במחלקה שישה. אבל אחרי הקיצור זה השתנה, כי הקיצור קבע שבנוסף לתורנים של אתמול, שנחים היום, גם התורנים של היום לא יגיעו בבוקר, הם יגיעו באחת בצהריים, זה הקיצור. כך שמתוך 10, ארבעה נחים עכשיו מתורנות וארבעה נחים לפני תורנות, נשארו שני מתמחים. וכיוון שבמשרד הבריאות ידעו שזה יקרה, הם נתנו לפוריה כפיצוי תקנים לעוד שני מתמחים, שיחפו על המחסור. מתוך שני התקנים הצליחו בפוריה לאייש רק אחד. סך הכל, שלושה מתמחים שנמצאים בבוקר במחלקה ולא נחים לפני או אחרי תורנות. [מוזיקה נעצרת] וזה סלע המחלוקת. שלושה תורנים למחלקה כפול 5 שעות קיצור, מ-8 בבוקר עד אחת בצהריים, שווה חור במצבת כוח האדם של המחלקות.
ד"ר פוקס: "וכשיש לנו שלושה תורנים שלא היו בבוקר, אז יש לנו ימים עם שני מתמחים, שלושה מתמחים, שצריכים להחזיק מחלקה מאוד פעילה, לטפל במצבים הדחופים, לקבל את הקבלות החדשות מהמיון, לעבד את הקבלות של החולים שהגיעו בלילה שלפני ועוד לעשות את כל עבודת השגרה. אז זה פוגע בכולם."
צליל: העבודה שלא עושים המתמחים הנעדרים נופלת, אומר דוקטור פוקס, על הרופאים הבכירים שעובדים עכשיו קשה יותר.
[הקלטה]
ד"ר פוקס: "כי הם עובדים כמתמחים כשאין מתמחים. והעבודה של הרופא הבכיר היא 30 שנה אחרי ההתמחות, ומאוד-מאוד קשה להביא רופאים בכירים טובים ולהשאיר רופאים בכירים בפנימית שהתיגמול הוא לא מספק. שלא נדבר על החולים, שכל יום מחליפים רופא ואין רציפות טיפול והם לא… כבר לא יודעים מי מטפל בהם."
צליל: "מה לא מבינים אנשים שמסתכלים על זה ואומרים, 'טוב, זה המבוגרים רוצים לטחון את הצעירים', כאילו זה, זה הסיפור."
ד"ר פוקס: "הממ… [מחייך] הסתכלות מאוד פשוטה ופשטנית אבל אה…"
צליל: "כך, ככה זה נראה מבחוץ."
ד"ר פוקס: "הרופאים הבכירים מלמדים את המתמחים, הם עובדים לא פחות קשה מהם, המשימות שלהם הם פי כמה יותר גדולות, האחריות שהם נושאים עליהם היא הרבה יותר גדולה, הם אחראים על הרבה יותר חולים והעבודה שהם עושים היא עבודת קודש. אני חושב שהם באמת עושים את הדברים החשובים ביותר, בנקודה הקשה ביותר, בתנאים לא פשוטים בכלל, ואני מוריד בפניהם את הכובע."
צליל: עומס העבודה המוטל על הבכירים בעקבות היעדרות המתמחים, אומר דוקטור פוקס, פוגע בפוריה בדיוק בדבר שהכי קשה לו ממילא, עוד לפני הקיצור. היכולת לגייס רופאים.
[הקלטה]
ד"ר פוקס: "ההגעה לפה, אני חושב ששמתם לב, שאתם נוסעים על נתיב אחד בכביש. זאת אומרת, יש פקקים. אין פה רכבת, אין פה תחבורה. רופאים שאנחנו רוצים שיעבדו כאן וירצו אותנו צריכים תנאים למשפחה, לילדים, תעסוקה לבני-בנות הזוג, הרבה מאוד דברים שהם מעבר לרמה שלנו, ליכולת ההשפעה שלנו כבית חולים, אבל חייבים להתקיים."
צליל: "כשאתה מנסה לגייס רופאים, אתה נתקל בדברים האלה? 'אין רכבת, אין לאשתי איפה לעבוד כאן, אין לבעלי מה לעשות כאן'."
ד"ר פוקס: "בוודאי."
צליל: דיברנו על הנושא הזה בפרק 233 של חיות כיס "כסף על ים כנרת", שם סיפר מנהל בית החולים שקשה מאוד לגייס רופאים ורופאות לפוריה, כיוון שאין באיזור הכנרת יישוב קהילתי קולט שהם יכולים לגור בו במחירים סבירים, ומקומות עבודה איכותיים לבני ובנות הזוג שלהם.
ד"ר פוקס: "אני יכול להגיד לכם במבחן התוצאה, שהרופאים שלנו עובדים קשה יותר, אף רופא לא בא לפה בגלל קיצור התורנויות."
צליל: אבל דוקטור פוקס לא מוטרד רק מעומס העבודה שמוטלת על הרופאים הבכירים. הבעיה הגדולה ביותר עם קיצור התורנויות, לדבריו, היא שהמתמחים לא מספיקים להתמחות.
ד"ר פוקס: "מה שחשוב בלימוד של המתמחה זה העבודת היום-יום, עבודת הבוקר. שמה מתקיימות הישיבות האקדמיות, הפעילות המחלקתית, ה-teaching של הרופאים הבכירים שנותנים למתמחים, העבודה מול החולה, הביקורים המודרכים, את זה הוא מפסיד. ויוצר מצב שהמתמחים במחלקות שבהם כן הפיילוט קיים מקבלים הכשרה הרבה פחות טובה והם בוודאות יהיו מומחים עם פחות ניסיון, ולצערי כנראה גם פחות טובים. וקשה לי להגיד את זה, אבל זה האמת."
צליל: דוקטור פוקס מסכים ש-26 שעות עבודה רצופות הן יותר מדי, אבל הוא חושב ש-5 שעות הבוקר שהתפנו למתמחים ולמתמחות ממש לא פותרות להם שום בעיה.
ד"ר פוקס: "אז גם אם הוא יגיע באחת בצהריים ולא בשמונה בבוקר, הוא לא יקום בשתים עשרה. הוא קם באותה שעה, לוקח את הילדים לגן או לבית ספר, ואז לוקח כמה שעות לעשות את הסידורים האישיים שלו."
צליל: המכתב שדוקטור פוקס ועמיתיו חתמו עליו ביולי לא הוביל לשינוי באורך התורנויות, גם לא במחלקות שלהם. הם אמנם הודיעו שהם פורשים חד צדדית מהמתווה, אבל…
[מוזיקת רקע]
ד"ר פוקס: "הבהירו לנו בצורה מאוד-מאוד קשה ובוטה שאנחנו עוברים על החוק ולכן אסור לנו להמשיך עם זה. ובלית ברירה הבנו שאם אנחנו נמשיך במה שהצהרנו עליו, מי שיינזק ויפגע זה הרופאים שלנו והחולים שלנו ולכן החלטנו שלא לפעול לפי המכתב, לצערי, כי הנזק גדול מהתועלת."
צליל: פוקס הרגיש אז שהפנייה שלו לא נשמעה, אבל יכול להיות שהיא כן. כי לפני חודש, כשכולם ציפו שקיצור התורנויות יורחב, משרד הבריאות החליט דווקא ללחוץ על הברקס. וזאת הבעיה הכי גדולה על השולחן של רופא אחר.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[הקלטה]
צליל: "טוב, אז תגיד מי אתה ומה אתה עושה בחיים."
ד"ר דותן: "טוב, אז אני ערן דותן. אני אגיד דוקטור? אה, זה?"
צליל: "בטח."
ד"ר דותן: "טוב, בסדר, מהתחלה. אז אני דוקטור ערן דותן, מתמחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, כלומר, ילדים ונוער, בבית חולים גהה, בשנה הראשונה שלי להתמחות, ואני יושב ראש 'מרשם', ארגון המתמחים לרפואה בישראל."
צליל: דוקטור ערן דותן ירש את תפקיד יושב ראש "מרשם" מריי ביטון. היא השיגה קיצור תורנויות והוא מתכונן למאבק של הקדנציה שלו, לא לאבד את ההישג הזה. זה בנוסף למאבק העיקרי שהוא נאבק בו שש פעמים בחודש, המאבק לשרוד תורנות של מתמחה בפסיכיאטריה.
[הקלטה]
צליל: "איך זה עובד אצלך? על כמה…"
ד"ר דותן: "על, על…"
צליל: "חולים, נגיד אתה אחראי בתורנות, או איך זה נראה?"
ד"ר דותן: "במחלקות האשפוז יש מעל 100 מטופלים, בכל בית החולים."
צליל: "שיש עליהם תורן אחד?"
ד"ר דותן: "שיש עליהם תורן אחד ויש עוד תורן במיון שהוא אחראי לקבל מטופלים חדשים שמגיעים לבית החולים."
צליל: "וזהו? כל בית החולים גהה…"
ד"ר דותן: "כן."
צליל: "שני תורנים?"
ד"ר דותן: "כן."
צליל: " אתה נשוי? יש לך ילדים?"
ד"ר דותן: "אני נשוי ל… אשתי, גם רופאה מתמחה גם בפסיכיאטריה, אין לנו ילדים."
צליל: "אתם נפגשים מדי פעם?"
ד"ר דותן: [מצחקק] "כן, מדי פעם אנחנו מצליחים להיפגש. משתדלים גם לסנכרן את התורנויות שלנו שזה יהיה ביחד."
צליל: "ואז מה? אתם מגיעים שניכם הביתה ב-8 בבוקר מפורקים, נכנסים למיטה?"
ד"ר דותן: "כן. אה, זה קשה להיות מתמחה בישראל, וזה קשה לשמר זוגיות ולהשאיר זמן לחיי משפחה."
צליל: "מה השעה הכי קשה מה-26 שעות?"
ד"ר דותן: "לטפל במטופלים בשתיים בלילה, שלוש בלילה, זה, זה נורא-נורא קשה. להקשיב, לנער את העייפות, להתרכז, לקבל החלטות בצורה שקולה. לשאת את האחריות הזאת, שבסוף אני צריך לקבל החלטה שאני אוכל להיות שלם עם מה שאני עשיתי, כשאני לבד, שאין בכיר לידי שאני יכול להתייעץ איתו."
צליל: "וכשזה סוף-סוף נגמר, מגיע הבוקר…"
ד"ר דותן: "אז יש נפילת מתח מטורפת, ולאסוף את עצמי ולדעת שמחר אני מתחיל עוד יום עבודה, ולהריץ בראש את כל הדברים שעשיתי והאם עשיתי נכון או לא נכון, האם פספסתי משהו בגלל שהייתי עייף או לא מרוכז."
[מוזיקת רקע]
צליל: ארגון "מרשם" הוקם כבר ב-2005 כחלק מההסתדרות הרפואית בישראל - "הר"י". בשנת 2011 הר"י יצאה למאבק על תנאי העבודה והשכר של הרופאים. [קולות מחאה ושריקות] זה היה מאבק מתוקשר מאוד. הוא התנהל כחלק מהמחאה החברתית של 2011, זכה לתמיכה ציבורית ענקית ובמהלכו הרופאים יצאו לשביתה, ויושב ראש הר"י, דוקטור ליאוניד אידלמן, שבת רעב. לבסוף, הר"י עמדה לחתום מול משרד האוצר על הסכם עבודה חדש לרופאים, אבל ההסכם הזה לא כלל קיצור לתורנויות של המתמחים. בתגובה המתמחים הודיעו שהם עוזבים את ההסתדרות הרפואית ויוצאים למאבק במסגרת ארגון משלהם.
[הקלטה] יעקב אחימאיר: "הרופאים המתמחים ממשיכים למחות ולספור את הימים, ב-4 בספטמבר יעברו 30 ימים מהודעת ההתפטרות שלהם, הם לא יגיעו לעבודה."
צליל: בשיא המאבק 800 מתמחים התפטרו מעבודתם ובית הדין לעבודה קבע שהתפטרותם לא חוקית והחזיר אותם לעבוד. היום "מרשם" מייצגת כ-10,000 מתמחים ברפואה, [מוזיקת רקע מסתיימת] ולמרות שמבחינה רשמית היא עמותה ולא הוכרה כארגון עובדים יציג, היא מנהלת משא ומתן בשמם של המתמחים מול משרדי האוצר והבריאות. אני מגוללת בפני דוקטור דותן את הבעיות שדוקטור פוקס סיפר לי עליהן: המחסור בכוח האדם, הפגיעה באיכות ההתמחות של המתמחים. הוא לא מתרשם.
ד"ר דותן: "רוב המחלקות בפריפריה קיבלו את התקנים, איישו אותם, ויש מספיק כוח אדם כדי לנהל מחלקה בצורה טובה עם כמות תורנויות סבירה, עם תורנות של פעם בשבוע, כלומר ארבע-חמש תורנויות בחודש, שזה בהחלט יעד ראוי של כל המערכת, לא רק של ארגון "מרשם", של משרד הבריאות, של ההסתדרות הרפואית, כולם חושבים שזה צריכה להיות המטרה, וזה קורה ברוב המחלקות בפריפריה, ואיפה שלא, אז צריך להבין רגע למה לא."
צליל: ערן מזכיר שלסטנדרט של 26 שעות תורנות יש מקור אפל.
ד"ר דותן: "כל הנושא של תורנות של 26 שעות ברצף זה תולדה של רופא מומחה אחד משוגע לדבר, בארצות הברית, בניו יורק, הלסטד, שלפני 100 שנה החליט שככה צריך לעבוד, שהיה מכור לקוקאין. וזה נשאר כמו איזושהי דוֹגמה, שככה צריך להכשיר רופאים. גם היה נהוג שמתמחה פשוט מגיע לעבודה ביום חמישי ויוצא ביום ראשון."
צליל: "נהוג?"
ד"ר דותן: "נהוג. כלומר, מתמחים הם ממש, כמו באנגלית - residents - הם ממש גרים בבית החולים."
צליל: ערן מזכיר שלא תמיד מתמחים עבדו 26 שעות. עד שנת 2000 הם עבדו 32 שעות, מה שגורם לרבים מהרופאים הבכירים לומר שהם עבדו אפילו עוד יותר קשה מכפי שעובדים המתמחים הצעירים היום. אבל ערן אומר שהיום זה ממש לא אותו דבר, כי…
ד"ר דותן: "ישראל של 2025, 2026, היא לא ישראל של לפני 50 שנה. האוכלוסייה גדֵלה, עומס העבודה עולה. הרפואה מתקדמת יותר וצריך לדעת הרבה יותר פרוצדורות ולהחזיק הרבה יותר ידע בראש כי יש עומס עבודה הרבה יותר גדול, יש הרבה יותר מטופלים, יש הרבה יותר קבלות חדשות במיון ולמחלקות האשפוז. פשוט…"
צליל: "ופעם היו ישנים בתורנות?"
ד"ר דותן: "כן, רופאים בכירים שאנחנו מדברים איתם, כן, לפני 20 שנה היו מצליחים לישון בתורנות. היום רוב המתמחים בישראל לא ישנים בכלל."
צליל: אני שואלת את ערן אם זה מאבק דורי, המבוגרים נגד הצעירים. הוא חושב שלא.
ד"ר דותן: "על כל רופא שמתנגד לקיצור התורנויות היום אני יכול למצוא לך עשרה שתומכים בקיצור ורוצים שהוא יתרחב לבתי החולים במרכז. בסוף גם מומחה שעבר את הדבר הזה מסתכל אחורה ואומר, 'זה לא צריך להיות ככה. חבל שאני עברתי את מסכת העינויים הזאת'."
צליל: הוא לא מקבל את הטענות של דוקטור פוקס על התמחות דלילה מדי בשעות.
ד"ר דותן: "צריך לבחון את זה למול כמות התורנויות שמתמחה עושה. כל מחלקה בישראל עושֶׂה ארבע-חמש תורנויות בחודש, כמות סבירה לחלוטין, שזה הרוב בפריפריה. הדבר הזה לגמרי עומד בקריטריונים של איך נראית התמחות טובה. אני גם רוצה להגיד, בסדר? במדינות המערב עובדים בתורנויות של 16 שעות, בחלקן ההתמחות היא קצרה יותר מאשר בישראל, ואני לא חושב שיש כאן מישהו שחושב שאנחנו נותנים רפואה בפער יותר טובה מאשר שאר מדינות העולם. אני חושב שיש לנו הרבה מה ללמוד מתהליכי ההכשרה והלמידה שם."
צליל: גם התומכים בקיצור וגם המתנגדים מגייסים את מה שקורה בעולם, לצידם. האמת היא ששניהם צודקים. בארצות הברית התורנויות נמשכות בין 16 ל-28 שעות, באיחוד האירופי עד 13 שעות, ומספר התורנויות בחודש משתנה ממדינה למדינה. ישנן מדינות שבהן התורנות ארוכה אבל מספר החולים קטן יותר ואפשר לישון בזמן התורנות. דוקטור דותן אומר, "אם יש בעיות במימוש של קיצור התורנויות צריך לפתור אותן, אבל לא לחזור אחורה".
[מוזיקת רקע]
ד"ר דותן: "אין שום דבר הגיוני בלעבוד 26 שעות ברצף. זה מתכונת עבדות שחייבת לעבור מן העולם. אנחנו אומרים את זה שוב ושוב, כי זה פשוט לא נתפס. אנחנו רואים אצל מתמחים יותר מחלות לב, יותר סוכרת, שיעורים יותר גבוהים של אה, של בעיות נפשיות על רקע השחיקה האדירה הזאת, ולכן יצאנו למחאה האדירה הזאת, ולכן זכינו לאמון הציבור שבקלות מבין את הדבר הזה, כי אף אחד לא רוצה לקבל טיפול מרופא שעובד 26 שעות ברצף, וגם אני לא רוצה לתת טיפול 26 שעות ברצף."
צליל: בזמן השיחה עם ערן אני מרגישה, 'טוב, זה פשוט ברור. אפשר תמיד למצוא סיבות טובות למה אנשים אחרים צריכים לעבוד יותר. אבל איפשהו צריך לשים את הגבול. אף אחד לא צריך לעבוד כל-כך קשה'.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
בחזרה לברזילי, אל הרופאה שמכירה היטב את שני הצדדים. את כל תופעות הלוואי שתיאר דוקטור אייל פוקס בפוריה חווה גם דוקטור ריי ביטון - הרופאה שחתומה על קיצור התורנויות - במחלקה שלה, פנימית ד' בברזילי.
[הקלטה]
ד"ר ביטון: "אי אפשר להאשים את חברי דוקטור פוקס על התחושה שלו. אני מאוד-מאוד-מאוד מבינה אותו וחווה את זה בעצמי."
צליל: "כרגע כמה מתמחים עומדים לרשותך? היום…"
ד"ר ביטון: "אצלי כרגע יש תשעה מתמחים."
צליל: "היום כמה נמצאים בבית החולים?"
ד"ר ביטון: "שלושה."
צליל: "והשאר נחים מתורנות או שהם יגיעו בצהריים?"
ד"ר ביטון: "נכון."
צליל: "כשבעצם, לולא הקיצור, כמה היו כאן עכשיו?"
ד"ר ביטון: "ארבעה."
צליל: תמורת המתמחה החסר דוקטור ביטון הייתה אמורה לקבל תקן למתמחה נוסף.
ד"ר ביטון: "בעצם היה איזשהו חישוב של תִקְנוּן - כמה תקנים אנחנו צריכים תוספתיים כדי שהקיצור ייצא לפועל, בעצם בלי לפגוע בעבודת המחלקה היומיומי. והחישוב הזה זה היה פשוט, הוא דיבר על 1.2 תקן על כל טור תורנויות."
צליל: על שני מתמחים עם תורנויות מקוצרות הייתה אמורה דוקטור ביטון לקבל עוד 2.4 תקנים. על שלושה, 3.6.
[הקלטה]
ד"ר ביטון: "בפועל, לצערי, זה לא קרה. ברוב המחלקות הפנימיות בארץ, בטח ובטח במחלקות הפנימיות בפריפריה, התקנים האלה לא ניתנו, וגם אם הם ניתנו, הם ניתנו בחוסר. זאת אומרת, הגיעה להם כמות מסוימת של תקנים והם קיבלו 1 או 1.5."
צליל: "ומשרד הבריאות?"
ד"ר ביטון: "הסיר ידיו מהאירוע, כמו שהוא עשה לא פעם. ומה שקרה בפועל זה שבעצם הנהלות בתי החולים קיבלו את התקנים, הם פשוט בחרו לעשות איתם דברים אחרים."
צליל: "גם פה בברזילי?"
ד"ר ביטון: "גם פה בברזילי."
צליל: "ניגשת להנהלת בית החולים ואמרת להם, 'מה זה?'"
ד"ר ביטון: "אמרתי לא פעם. אנחנו במשבר. אנחנו מקבלים קטסטרופה של עומס וקושי שהוא באמת בלתי ניתן לתיאור."
צליל: אבל המתנגדים לקיצור התורנויות לא קובלים רק על המחסור בכוח אדם. הבעיה היותר קשה לפתרון שהם מציגים היא המחסור בשעות לימוד, כמו שדוקטור פוקס העלה. אם המתמחים לא נמצאים במחלקה בחלק גדול משעות הבוקר, ההתמחות נעשית דלילה בתוכן. אבל דוקטור ביטון לא מסכימה איתו.
ד"ר ביטון: "אי אפשר לומר שבן-אדם שמגיע באחת בצהריים למחלקה, הוא לא נמצא במחלקה באותו יום, זה פשוט לא נכון. הוא נמצא שלוש שעות שמתוכם עדיין הרופאים הבכירים נמצאים בהם ועדיין אפשר לעשות לימוד, ו-teaching, וביקור, וכל מה שצריך."
צליל: כדי שהמתמחים יפסידו כמה שפחות לימוד, בפנימית ד' דחו את הדיונים לשעות הצהריים.
[הקלטה]
ד"ר ביטון: "כל הדיונים המולטי-דיסציפלינריים שאנחנו עושים עם רופאים בכירים ממחלקות אחרות מתבצעים בשעה שתיים בצהריים, אחרי שהמתמחים האלה נמצאים. הביקור המודרך שאנחנו עושים, גם עם הסטודנטים וגם עם המתמחים, מתבצע בין שתיים לשלוש בצהריים. בעצם התאמנו את כל סדר הלו"ז שלנו לזה שהמתמחים ייהנו גם מהחלק הזה, גם כשהם מגיעים מאוחר."
צליל: "מה לגבי הטענה שמתמחה הוא מתמחה בין 4 ל-6 שנים, והוא, אחר-כך יש לו עוד 30 שנה להיות רופא, ולכן הגיוני שההתמחות תהיה קשה, קצרה, ואז יחיו חיים יחסית סבירים?"
ד"ר ביטון: "את החולה זה לא מעניין שעכשיו הוא בהתמחות, כן או לא. החולה צריך לקבל רופא נורמלי, טוב, חד ורגיש בארבע לפנות בוקר. ושתיים, זה השנים שבהם הכל קורה ואי-אפשר להתעלם מזה. הם מסיימים את החלק הזה של הלימודים שלהם והופכים להיות מתמחים בגיל יחסית מבוגר. במדינת ישראל זה עומד על סביב 27, 28. הם מתחתנים, הם מביאים ילדים, הם צריכים לחיות את החיים, לשלם משכנתא, לעבוד, שנים שהם כל-כך כל-כך קריטיות. ואני לא חושבת שהם צריכים לבחור בין המשפחה שלהם לבין ההתמחות שלהם, לבין המקצועיות שלהם, לבין היכולת שלהם להיות רופאים טובים. לא."
צליל: "גם אחד הדברים שדוקטור פוקס אמר, שהם ממילא קמים בשבע בבוקר לקחת את הילדים למסגרות, עושים סידורים, הם מגיעים באחת, כבר אחרי שכבר חצי יום פעילים, אז כאילו כמה מנוחה זה כבר מוסיף להם?"
ד"ר ביטון: "יכול להיות שאם את מסתכלת בנדבך המאוד צר הזה אז, אז הם באמת לא ישנו יותר שעות. אבל הם קמים בבוקר, קודם כל הם לוקחים את הילדים לגן! זה מדהים. אני במשך כל ההתמחות שלי לא לקחתי את הבנות שלי לגן. וזה שהמתמחים שלי יכולים לקחת את הילדים שלהם לגן, זה מהמם בעיניי."
[מוזיקת רקע]
צליל: אז בואו נסכם. משרד הבריאות קיבל את הטענה של המתמחים שצריך לקצר את התורנויות והחליט לעשות זאת לאט ובהדרגה. וכיוון שקיצור התורנויות מביא איתו תוספת תקנים, הוחלט שמי שצריך לקבל את התוספת זו הפריפריה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
ד"ר ביטון: "וההיגיון היה בעצם להתחיל בבתי חולים בפריפריה כדי להפוך את התנאים של המתמחים בפריפריה לטובים יותר, מה שיעזור - בין שאר הדברים שהיו צריכים להיעשות, ואת זה אני רוצה להדגיש - מה שיעזור בעצם למשוך כוח אדם איכותי לפריפריה."
צליל: שנתיים וחצי אחרי, קשה לומר שבתי החולים בפריפריה הרוויחו מהדבר הזה. הם עדיין במחסור בכוח אדם וקשה להם יותר לגייס רופאים. זה שוב דוקטור פוקס מפוריה.
ד"ר פוקס: "אם היו עושים את הקיצור בבילינסון או באיכילוב, לפחות לא הייתה בעיה של חסר כוח אדם. אבל הפריפריה הוזנחה ובתי החולים בפריפריה הוזנחו במשך שנים. ועכשיו מנסים לכפות איזשהו פתרון קסם שלא עובד בלי באמת התייחסות יסודית יותר, רצינית יותר, מעמיקה. בלי להשקיע תקציבים, אם לא ישימו את זה גבוה בסדר העדיפויות אז הבעיה תישאר. אז נסובב אותה ימינה או שמאלה, ניקח רופאים מפה, ניקח רופאים משם, נגיד להם לעבוד לפני הבוקר, אחרי תורנות, לפני תורנות. זה לא באמת פתרונות, זה לשים פלסטר על פצע אחד במקום על פצע אחר."
[מוזיקת רקע]
צליל: וזה המקום שבו דוקטור פוקס ודוקטור ביטון מסכימים. הקיצור הראשוני, הכמעט סמלי של התורנויות, דווקא בפריפריה, לא שיפר את המצב של הרפואה בפריפריה כי זה פשוט לא מספיק.
ד"ר ביטון: "אי אפשר לקחת פתרון קטן, נקודתי, ולחשוב שהוא ישנה את הכל, את כל מה שאנחנו מנסים להשיג. [מוזיקת רקע מסתיימת] מה שקרה בפועל זה שמשרד האוצר הסתכל על הקיצור כעל מענק פריפריה. מבחינתו זה בעצם היה האינסנטיב שבגללו המתמחים ינהרו בהמוניהם לפריפריה, מה שכמובן לא קרה ולא יקרה וגם לא חשבנו שהוא יקרה, אם זה יהיה כל המענים. אם זה היה מגיע ביחד עם כל המעטפת - מענקי פריפריה וסיוע במציאה של מגורים ושכר דירה ועבודה לבן הזוג ומעטפת של גנים ובתי ספר לילדים, ובאמת כל מה שדרוש כשבן אדם עושה את המעבר הזה ובעצם מוותר על מעגלי התמיכה שלו במרכז ומגיע לפריפריה - אז יכול להיות מאוד שהתוספת הזאתי הייתה נותנת את הקיק הנוסף לקראת הפריפריה. אבל מִשְׁזֶה לא קרה, מה שקרה בפועל זה שהמצב החמיר."
[מוזיקת רקע]
צליל: כמו בהרבה מקרים, כמו בהרבה רפורמות במערכות ציבוריות ובשירותים חברתיים, גם במקרה של המתמחים נראה שניסו לעשות חצי רפורמה. לתקן את מה שדורש תיקון, אבל להתעלם ממערכת שלמה של תנאים סביבו שגם הם צריכים השקעה. ניסו וגילו שזה לא עובד.
ד"ר ביטון: "האם אני חושבת שזאת סיבה לבטל את הקיצור? לא. אני חושבת שזאת סיבה לקום ולדרוש לקבל את מה שמגיע לנו."
צליל: וכאן, בנקודה הזו, הכל עומד. הצוות החדש שהוקם במשרד הבריאות יצטרך בחודשיים הקרובים לחשוב איך מרבעים את המעגל. הצוות הזה לא מתכוון להחזיר את הגלגל לאחור. גם שם מאמינים שתורנות של 26 שעות צריכה לעבור מהעולם. אבל הם יצטרכו להבין איך עושים את זה. האם תורנות של 21 שעות היא הפתרון, או שיש מודלים אחרים מתאימים יותר? איך הופכים את ההתמחות בפריפריה לאטרקטיבית יותר, אחרי שקיצור התורנויות לא הצליח לעשות את זה ברוב בתי החולים, ואיך מרחיבים את הקיצור לעוד בתי חולים ולעוד מחלקות, בלי להרחיב גם את הבעיות שהוא גרם? כדי לעשות את זה חייבים לקבל עוד תקנים. עוד תקנים לרופאים בכל מקום שבו התורנויות יקוצרו וכנראה גם עוד תקנים לרופאים בפריפריה. ועל זה הם יצטרכו להגיע להסכמה עם משרד האוצר.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אני מודה שכשיצאתי לעבוד על הפרק הזה חשבתי שאני כבר יודעת על מה הוא. [מוזיקת רקע] הנחתי שאני הולכת לספר סיפור דורי, מאבק בין מבוגרים לצעירים על איכות חיים, על חופש, ועל הזכות לחיות חיים נורמליים. יצאתי לדרך בידיעה שלא מתקבל על הדעת שמישהו יצטרך לעבוד 26 שעות רצוף, יהיו הסיבות אשר יהיו. וזה נכון. אבל גיליתי עוד משהו. גיליתי אנשים בשני הצדדים שמוטרדים מאוד וחרדים מאוד, לא רק לאיכות החיים שלהם, אלא בעיקר למצב מערכת הבריאות ולרפואה שמעניקים לנו, למטופלים שלהם. זכיתי לגלות את הלהט שלהם, את תחושת השליחות שלהם ואת הידיעה הפנימית שלהם שלכל אחד, בכל מקום, מגיע לקבל רופא טוב, מסור, שיראה אותו.
ד"ר ביטון: "בתוך כל הדבר הזה, אני לא מוכנה לוותר על ה… על המצוינות. על לתת למטופלים כאן את הטופ טיפול שהם יכולים לקבל, על זה שהם לא ירדו במאום ממה שהם היו מקבלים במחלקה פנימית במרכז או במחלקה אחרת בכלל בבית החולים."
ד"ר פוקס: "המתמחים שבאים אלינו באים כי הם מתאהבים ב-DNA של המחלקה. הם מתאהבים בצוות. יש פה אנשים עם נתינה אינסופית, עם לב, עם מקצועיות, עם אנושיות. זה מה שהרים את המחלקה ואת בית החולים בכלל. ואנשים באים לפה, למרות הסטיגמה של בתי חולים קטנים ופריפריים, ומתאהבים במחלקה ונשארים. לא בגלל תנאים אובייקטיביים, למרות התנאים האובייקטיביים. למרות כל הקשיים, אנחנו עושים פה רפואה טובה."
[מוזיקת רקע]
צליל: תגובת משרד הבריאות, "ממועד החלת המתווה בפועל, בוחן המשרד את השלכותיו עם כלל הגורמים הרלוונטיים במערכת הבריאות. עלה כי למתווה יש ערך בהקלת עומס העבודה, כמצופה. עם זאת, עלו גם טענות מצד חלק בדבר פגיעה באיכות ההכשרה והטיפול, ברצף הטיפולי ובתפקוד המחלקות בהן הוחל, תוך יצירת פערים בין פריפריה למרכז. על כן עלה הצורך בבחינה יסודית ורציפה שתכליתה בחינת המתווה ועדכון שיטת העבודה, תוך שמירה על הקלת עומס העבודה על המתמחים, כך שניתן יהיה בבוא העת להחילו על כלל מערך האשפוז. הצוות יבחן בנוסף את האופן שבו השפיע השינוי על המענה הרפואי בבתי החולים, תוך הצבת טובתו של המטופל והרופאים במרכז. באשר לתקינה, התקנים הועברו במלואם לבתי החולים וניתנה להם גמישות ניהולית בהצבתם. לנוכח קשיים שעלו בחלק מהמחלקות גם סוגיה זו תיבחן במסגרת עבודת הצוות במטרה לדייק את היישום ולמצוא פתרונות מיטיבים."
[מוזיקת סיום]
האזנתם לפרק של "חיות כיס", ההסכת הכלכלי של "כאן". העורכת היא ליהיא צדוק, המפיק הוא עדי אפרת, את הסאונד ערך טל וניג. התחקירנית שלנו אופיר הלפרין סייעה לי בהכנת הפרק. במערכת "חיות כיס" חברים גם שאול אמסטרדמסקי ואלון אמיצי.
אפשר להאזין לכל הפרקים של "חיות כיס" בכל יישומוני ההסכתים ובאתר "כאן".
אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם.
[מוזיקת סיום מסתיימת]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments