חיות כיס - פרק 224: מי הזיז את הרכבת

יום אחד גילו תושבי עמק חפר שהרכבת שהם חיכו לה 20 שנה - תחלוף על פניהם בדהרה, או שתאסוף אותם בתחנת באקה אל גרביה בעוד 15 שנה

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/01/2022.

‏[חסות]

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏צליל: היי, אתם על "חיות כיס", אני צליל אברהם.

‏[צליל של רכבת נוסעת] בסיפור "מסע הערב של יתיר", כותב הסופר א. ב. יהושע על כפר קטן ונידח, שבמרכזו תחנת רכבת. [מוזיקת רקע] הרכבת עוברת בכפר פעם ביום ברעש גדול, כל עוברי האורח עוצרים את מה שהם עושים באותו רגע ומסתכלים עליה, [צליל רכבת חולפת] אבל הרכבת לא עוצרת. 'לשווא ביקשו פרנסי הכפר הראשונים את חברת הרכבות לעצור רכבת זו, להשהותה בכפר יתיר ולו לדקות ספורות,' כותב יהושע. 'מנהיגי החברה סירבו בתוקף. דרך ארוכה ומייגעת עושה רכבת האקספרס, ושעתה דוחקת מכדי שתיעצר בכפר הרים לא חשוב זה… מהירה תחלוף על פניהם, תחלוף בלבד, תחלוף מדי ערב.' [מוזיקה נעצרת]

‏אופירה: "אנחנו פה עם מסילה שעומדת לעבור מאחורי הבית שלי, [מוזיקת רקע מתחדשת] אני עומדת לשמוע את הרכבות כל עשר דקות? רבע שעה? ולא להיות מסוגלת לעלות עליהם."

‏רן: "זה כמו שיעשו קו אוטובוס ללא תחנות. כלומר, הנוסעים יוכלו לנופף לנהג מבחוץ, לא יוכלו לעלות עליו. זה בדיוק מה שיקרה פה." [מוזיקה נפסקת]

‏צליל: משרד התחבורה, רשויות התכנון, השלטון המקומי ומשרד האוצר, כולם מעבירים לנו בזמן האחרון מסר מאוד מדויק - הגיע הזמן שאנחנו, הישראלים, ניגמל מהרכב הפרטי, והן, הרשויות, יעשו מה שצריך כדי לגמול אותנו. הן יצמצמו מקומות חנייה, יהפכו נתיבים רגילים לנתיבי תחבורה ציבורית וישיתו אגרות גודש. מה שצריך כדי שאנחנו נבין שאין ברירה וחייבים לעבור לתחבורה ציבורית. אבל זה לא כל-כך פשוט. [מוזיקת רקע] בפייסבוק של שרת התחבורה, מרב מיכאלי, מתחת לכל אחד מהפוסטים, לא משנה באיזה נושא, יש תגובות של אזרחים כועסים: "למה אין יותר רכבות בצפון?", "מה עם אוטובוסים לאוניברסיטה העברית?", "למה אין יותר רכבות מאשקלון לתל אביב?", "מה עם מטרו בראש העין?", "מה עם רכבת באילת?", "מה עם עמק יזרעאל?", "ומה עם הגליל המערבי?".

‏כולם מבקשים מהמדינה שתביא את המהפכה ותעביר אותם לתחבורה הציבורית. אבל התשובה שמקבלים היא, 'או-טו-טו זה קורה, ממש תכף. תמשיכו לנסוע ברכב הפרטי בינתיים.'

‏[מוזיקת רקע] אז השבוע ב"חיות כיס", סיפור על תושבים שמחכים 20 שנה לרכבת, אבל ברגע האחרון הוחלט שהרכבת תחלוף על פניהם.

‏אופירה: "התחושה היא של מחנק, אנחנו כל הזמן עסוקים באופרציה, במקום לעסוק בחיים עצמם."

‏צליל: על תוכנית תשתית בת עשרות שנים ומיליארדי שקלים שקוצצה ברגע האחרון.

‏רן: "ואנחנו לא יכולים לצאת היום לעבודה, אנחנו לא יכולים לחכות עוד 15 שנה."

‏צליל: ועל מי שנשארים מאחור כשרפורמת התחבורה הציבורית של משרד התחבורה דוהרת קדימה.

‏[מוזיקה מתגברת ונפסקת בבת אחת]

‏[ציוץ ציפורים ברקע] בעמק חפר גרים כ-43 אלף איש שהגשימו את החלום הישראלי. רובם חיים במושבים ובקיבוצים, בבתים צמודי קרקע רחבי-ידיים ששבילים קטנים מתפתלים ביניהם. הדירוג הסוציו-אקונומי של המועצה האזורית הוא 8. השכר הממוצע גבוה ב-3,000 שקלים מהממוצע במשק. הזכאות לבגרות בשמיים. כל הטוב הזה אפילו נמצא קרוב למרכז הארץ. עמק חפר היא מועצה אזורית שנמצאת בין חדרה לנתניה, בין הים התיכון לכביש 6. [מוזיקת רקע] זה החלום הישראלי, או לפחות היה עד לא מזמן: לגור קרוב למרכז, מוקפים בפרדסים ושדות. הטיול שלי לעמק חפר מתחיל בתמונה של קשת זורחת מעל המושב גן יאשיה ששולח לי אחד התושבים. שעה מאוחר יותר אני כבר שם בעצמי. כשנוסעים נגד הפקקים הנסיעה קצרה.

‏רן: "שמי רן שכטר, תושב מושב גן יאשיה שנמצא בעמק חפר. אני מהנדס בהכשרתי ועובד בעסק שלי שנמצא בפתח תקווה. הנסיעה כל בוקר מגן יאשיה לפתח תקווה וחזרה לוקחת לי שעות רבות."

‏צליל: גן יאשיה הוא מושב בן 1,000 תושבים במזרח העמק. מושב עם אווירה של מושב של פעם, רחובות בלי מדרכות, עצים עתיקים נוטפי מי גשם.

‏רן: "כמובן שאין כאן תחבורה ציבורית. יש פה אוטובוס אחד שיוצא ב-6 בבוקר, השני יוצא ב-6 ועשרה, ואז הבא בתור ב-5 אחר הצהריים. פתרתי את הנושא בצורה מאוד פשוטה, אני פשוט לא יוצא מהמושב עד 11-10 בבוקר."

‏צליל: אבל לא כולם יכולים להחליט שהם לא יוצאים מהמושב בבוקר. למשל הבן של רן, שהוא חייל.

‏רן: "הבן שלי התגייס לפני חודש בערך, וכשהוא צריך להגיע לכאן, יודעים שזה משימה מורכבת. הצבא אפילו מכיר בזה, הצבא נותן להם עוד שעה או שעתיים בחזרה, להגיע יותר מאוחר, כי הם יודעים שזה אזור מרוחק. אבל אנחנו בעצם לא אזור מרוחק, אנחנו במרכז הארץ. אבל מבחינה תחבורתית אנחנו יותר רחוקים מהפריפריה."

‏צליל: בעמק חפר עוברים כביש 6, כביש 4 וכביש 2. גם הרכבת עוברת בה בנסיעתה מחיפה לתל אביב, והיא עוצרת בשני הקצוות של העמק - בחדרה ובנתניה. אבל הקרבה לכבישים ולתשתיות הפכה מיתרון עבור אנשי העמק, לבעיה הגדולה שלהם.

‏רן: "אם כביש 4 פקוק, אם יש תאונה בכביש 6, אז זה משפיע עלינו על כל האזור. בוואטסאפ המושבי פשוט אומרים לא לצאת מהבית. פשוט לא לצאת מהבית. אני עומד בכניסה למושב, אני פשוט לא יכול לצאת."

‏צליל: הפקקים בעמק חפר הם שיחת היום ומרכז החיים. [מוזיקת רקע] הם קובעים את סדר היום של התושבים, אבל יותר מזה, הם מגבילים את המצב התעסוקתי שלהם. זה, למשל, מידד, תושב היישוב הגדול ביותר בעמק, בת חפר.

‏מידד: "אני יועץ ארגוני, יש לי חברת השמה גם, ופעילות חוץ - מחקר, סקרים וכדומה. עשיתי חישוב מסלול מחדש. סגרתי משרד מאוד גדול עם הרבה מאוד עובדים, אבל בסופו של דבר נשברתי, והחלטתי שאני עושה איזשהו שינוי."

‏צליל: גם אשתו של מידד עשתה שינוי בקריירה, כי היא לא הצליחה להגיע לעבודה.

‏מידד: "אשתי עבדה בחברת MSC, חברה גדולה מאוד שיושבת בחיפה, וגם היא באיזשהו שלב נשברה."

‏צליל: גם אופירה ובן-זוגה עשו שינוי.

‏אופירה: "אני מנהלת, סמנכ"לית כספים ורכש בחברה שלנו, שנים הייתה בכפר סבא, ונשבר לנו לנסוע שעה וחצי בבוקר, ועוד שעה וחצי-שעתיים חזרה. אז סגרנו את המשרדים שם, ואנחנו עובדים עכשיו מפה, מהיישוב."

‏צליל: בקרוב תסתיים הבנייה של שכונה חדשה בבת חפר, ובמקום 43 אלף תושבים בעמק כולו, יהיו כמעט 50 אלף. במועצה האזורית מנשה, מעבר לכביש, גרים עוד כ-27 אלף. בערים הערביות הסמוכות, באקה-ג'ת, טייבה וטירה, גרים ביחד כ-107 אלף תושבים. וכו-לם תקועים בפקקים, ורוב שעות היום מנותקים מהמרכז. איך זה יכול להיות שהמדינה לא נתנה לכל היישובים האלה פתרון?

‏[הקלטה מסרטון תדמית של "נתיבי ישראל"] עמוס תמם: "בשבילי אין כמו התיאטרון. להתחבר לסיפור, להתחבר לדמות, זה מה שמניע אותי. ואתם, תנו לי לספר לכם על מיזם אחד, שכולכם הולכים להתחבר אליו. תכירו את המסילה המזרחית."

‏[הסרטון ממשיך להישמע ברקע]

‏צליל: משרד התחבורה התחיל לתכנן את מסילת הרכבת שתחצה את עמק חפר מצפון לדרום בתחילת שנות ה-2000.

‏[המשך הסרטון] עמוס תמם: "מיזם דגל של חברת נתיבי ישראל, שהולך לשנות את החיים של כל אחד ואחת מכם. מסילה - הצגה. קודם כל, בטח שמתם לב שהתחילו לבנות משהו רציני ליד הבית שלכם."

‏[הסרטון ממשיך להישמע ברקע]

‏צליל: הרעיון פשוט והגיוני. מסילת רכבת המקבילה לזו שעוברת במישור החוף, שתיסע מחדרה לעמק חפר, דרך טייבה, טירה, כפר סבא וראש העין, ולבסוף תגיע ללוד ולקריית שדה התעופה. למעשה, זה אפילו לא רעיון חדש. הצבא העות'מאני סלל מסילת רכבת באותו תוואי ב-1915, והיא נסעה עד אמצע שנות ה-60. הרכבת ההיא עצרה בקאקון, כפר שנמצא בקרבת מושב אחיטוב של היום. ושם, באחיטוב, תוכננה תחנת רכבת עבור תושבי עמק חפר והסביבה. הרכבת החדשה תיסע במהירות 160 קמ"ש, תעצור באחיטוב ותיקח אותם איתה למרכז. התחנה הזו אמורה לפתור הרבה מבעיות התחבורה שלהם.

‏אופירה: "אני גרה בבת חפר כבר 22 שנה כמעט."

‏צליל: זאת שוב אופירה מבת חפר.

‏אופירה: "הגעתי לכאן בתור זוג צעיר עם הבטחה מאוד גדולה שפה מעבר לכביש תכף תהיה מסילת רכבת ותחנת רכבת, וזה היה חלק מהשיווק של היישוב באמת, שיהיה תחבורה ציבורית."

‏צליל: משרד התחבורה יזם את תוכנית המסילה המזרחית בתחילת שנות ה-2000. [מוזיקת רקע] בשנת 2006 התוכנית הוכרזה "תוכנית תשתית לאומית", ועברה לטיפול ה-ות"ל, הוועדה לתשתיות לאומיות. ה-ות"ל אמורה להיות האוטוסטרדה של התכנון. גוף תכנון מהיר, אגרסיבי, שיכול לעקוף תוכניות מתאר ארציות ו-ועדות תכנון, ולקדם תוכניות תשתיות גדולות וחשובות עד לאישורן בממשלה. ואכן, שש שנים אחר-כך, התוכנית אושרה בממשלה, שזה ממש מהר בעולם התכנון. האוצר תקצב את התוכנית ב-8 מיליארד שקל, ובהמשך התקציב עלה ל-10 מיליארד. אבל אז דברים התחילו לקרטע. ב-2015 התוכנית הוקפאה לבדיקת כדאיות כלכלית על-ידי משרד התחבורה, בעקבות חריגות בתקציב. ב-2016 היא הופשרה, ונכנסה לרשימת הפרויקטים בעדיפות לאומית בחוק ההסדרים. ב-2018 החלה הפקעת קרקעות בשרון כדי לפנות מקום למסילת הרכבת המזרחית.

‏[הקלטה] נציג של "סולל בונה": "אנחנו בעצם באנו ושכנענו את אותם חקלאים, כמובן שהם פוצו בצורה מינורית, אבל שכנענו אותם לתת את השטחים בהליך מהיר, בלי התנגדויות, ובלי לעשות בלגן, ובלי להקשות על התוכנית."

‏צליל: וב-2019 חברת "סולל בונה" זכתה במכרז לסלילת המסילה, והתחילו העבודות. [קולות של עבודה בשטח] שנתיים אחרי, לא רחוק מגן יאשיה, כבר עומד גשר גדול ומרשים, בולט בנוף המישורי של שדות וחממות, שכמעט נוגעות במקום שבו תונח המסילה. מתחת לגשר אפשר לראות מן תעלה, שבקרוב תהיה מסילת רכבת, ומעליה כלים כבדים עובדים במרץ. לא רחוק אפשר לראות צריף קטן, תחנת הרכבת אחיטוב, או קאקון של אז. לצד הגשר כבר סלולים שבילי אופניים רחבים שמובילים מהמושבים בסביבה לתחנת אחיטוב.

‏[הקלטה] נציג של "סולל בונה": "זה בעצם הקטע שצריך, שגם אנשי בת חפר בעצם ירכבו כאן באופניים, ויגיעו למתחם התחנה, ובעצם בכיכר הזאתי, אנחנו עכשיו כבר מגיעים למעגל תנועה, הפנייה שמאלה היא כבר לתוך שטח התחנה, איפה שרואים את המשאית כרגע."

‏צליל: הכל כמעט מוכן, רק תחנה אין.

‏רן: "וכשעלה הקבלן לשטח, אנחנו כמובן התיידדנו איתו, כי זה חבר'ה שעובדים פה קרוב - קפה, תה, עוגיות, כל מה שצריך למי שעובד בשטח, ואז הוא כזה זורק לנו - 'תגידו, למה אתם לא עושים פה רעש שביטלו לכם פה את התחנת רכבת?'"

‏[מוזיקת רקע]

‏צליל: התושבים אמרו לו, "מה? על מה אתה מדבר? הנה פה התחנה, אתם בונים אותה."

‏רן: "הוא אומר לנו, 'מה, אתם לא יודעים? קיבלתי הוראה לא לבצע את התחנה.'"

‏צליל: התושבים התקשרו למועצה האזורית עמק חפר.

‏רן: "הם לא יודעים על מה מדובר. התקשרנו למועצה אזורית מנשה, לאף אחד אין שמץ."

‏צליל: במאי 2020, אחרי שמירי רגב החליפה במשרד התחבורה את בצלאל סמוטריץ', התחנה בוטלה.

‏רן: "'נתיבי ישראל' בעצם קיבלו הודעה רשמית ממשרד התחבורה ביוני 2020, לא לבנות את תחנת הרכבת באחיטוב, אפילו לא להניח את התשתיות לתחנה."

‏צליל: בסופו של דבר, רן והתושבים האחרים הצליחו לדבר עם בכירים במשרד התחבורה.

‏רן: "ואז התחלנו לחפור ולהבין איפה זה נתקע, ופשוט לא היו תשובות. אמרו, 'מה אתם רוצים, תחנת רכבת ליישוב של 1,000 תושבים? אחיטוב?' ככה אמרו לנו. כמובן שאמרנו להם שזה לא נכון, זה מדובר על אזור שלם, שיהיו 100 אלף תושבים ב-2025, עכשיו יש בערך 70 אלף."

‏[מוזיקת רקע]

‏צליל: אני לא בטוחה איך נשמעת אנחת ייאוש שעולה בבת אחת מ-41 יישובים כפריים קטנים, אבל הדבר הכי קרוב שמצאתי לזה, הוא הדברים שאמרה ראש מועצת עמק חפר, ד"ר גלית שאול, בוועדת הכלכלה של הכנסת באוקטובר האחרון.

‏[הקלטה]

‏ד"ר שאול: "עמק שלם שלא יכול להגיע, 41 יישובים, אין יכולת לאף אחד, לאף אחד, להגיע - לא לעבודה, לא למקום הבית, וזה רק בתוך עמק חפר. אני לא מדברת על זה שצריכים להגיע לפקקים לתל אביב, שכמובן יש בכל כביש החוף ובכל מקום אחר. התוצאה של הדבר הזה היא פשוט חוסר יכולת לחיות ל-43 אלף תושבים שלנו בעמק חפר, שבשבילם להגיע לתחנת רכבת זה אומר לנסוע משהו כמו שעה-שעה וחצי כדי להגיע לחדרה או לנתניה. איך אפשר לבוא ל-100 אלף תושבים ולהגיד להם 'אתם לא נחשבים, 20 שנה סתם אמרנו?' כרגע יש צמא אדיר באזור הזה לתחבורה ציבורית, ולכן צריך להחזיר את התחנה הזאת. ואם לא התחנה הזאת, תחנה לידה. אבל שימו תחנה במזרח עמק חפר לשרת את כל עמק חפר ואת כל התושבים של האזור."

‏יו"ר הוועדה: "תודה."

‏[מוזיקת רקע]

‏צליל: 20 שנה המדינה מתכננת פרויקט, עוד ארבע שנים נשארו עד שהוא יהיה מוכן. וברגע האחרון מחליטים להוריד את הנוסעים מהרכבת? איך זה יכול להיות?

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏אליאס: תשמעי, יש מחיר למגורים במרחב הכפרי."

‏צליל: זה אליאס מטר.

‏אליאס: "מנהל אגף רכבות במשרד התחבורה, האחראי על פעילות הרכבת במשרד."

‏צליל: אליאס מתאר לי בשיחת זום ממשרדו בחיפה, איך הדברים התחילו להשתבש. כשמשרד התחבורה התחיל לתכנן את מסילת הרכבת המזרחית ב-2002, הוא בכלל תכנן מסילה שמיועדת בעיקר למטענים, כדי שרכבות מטען מנמל חיפה לא יסתמו את מסילת החוף העמוסה. כיוון שהמסילה הזו בכל זאת עוברת ליד כמה ריכוזי אוכלוסייה, הוחלט שכן ייסעו בה גם רכבות נוסעים, ושהן יעצרו בכמה תחנות. אבל אחרי שהבנייה החלה, שמו לב באוצר שהפרויקט חורג מהתקציב.

‏אליאס: "היו מספר דיונים עם האוצר, שביקשו לכנס את הפרויקט הזה לתקציב שהיה בהחלטת הממשלה, ונעשו כל מיני צעדים בפרויקט הזה כדי כן לכנס אותו לתקציב. כמעט בכל פרויקט למעשה יש איזשהו סף תקציבי שצריך להתכנס אליו."

‏צליל: באוצר הציעו שהרכבת רק תסיע מטענים בין חדרה לקריית שדה התעופה, בלי תחנות בכלל. בסופו של דבר משרד התחבורה הגיע איתם להסכמה שמתוך תשע תחנות יהיו על הקו חמש. במשרד התחבורה המליצו שכן תיבנה הכנה לארבע התחנות שיבוטלו, כדי שבהמשך יוכלו לבנות אותן בקלות אם ירצו. אבל האוצר התנגד גם לזה. וככה חסכנו על כל תחנה משהו כמו 150 מיליון שקל, תלוי איזה תחנה בדיוק, ועל ארבע תחנות יותר מחצי מיליארד. את תושבי עמק חפר זה משגע. זה שוב רן שכטר.

‏רן: "העניין הוא שהשקיעו 12 מיליארד שקל וחסר להם באמת את הגרוש ללירה, ואנחנו תמיד נכשלים בזה. כל הטענה שלנו זה שבאמת חסר פה ממש כסף קטן."

‏צליל: כדי להחליט איזה תחנות יישארו, במשרד התחבורה בנו דירוג. כל תחנה קיבלה ציון משוקלל. מילת המפתח פה היא ביקוש.

‏אליאס: "מחולל הביקוש הוא התרגום של כמות הנסיעות והמוצא ויעד - מאיפה האנשים מגיעים. ובסוף, הדבר הנכון הוא למקם מערכות הסעת המונים בסמיכות למוקדי הביקוש, כדי לא לייצר קישוריות שהיא לעיתים לא נדרשת או לייצר קישוריות שהיא מלאכותית."

‏צליל: זה אומר, כדי שלא כל תושבי היישוב יצטרכו לנסוע ברכב הפרטי או באוטובוס עד לתחנה, ואז לעלות על הרכבת, כמו שקורה בהרבה תחנות בארץ.

‏אליאס: "ולכן מנסים למקם את התחנות רכבת ואת כל המערכות הסעת המונים הכי קרוב שניתן לשימוש בהם."

‏צליל: 50 אחוז מהציון בדירוג שערך משרד התחבורה היה הביקוש לתחנה - [מוזיקת רקע] כמה אנשים ישתמשו בה. הקריטריונים הבאים היו מרחק מהתחנות האחרות, תפעול, הנדסה ואפשרויות תחבורה אחרות באזור. ולפי הדירוג הזה, התחנה שקיבלה את הציון הכי גבוה היא… [תופים] אלעד. בגלל ביקוש גבוה מאוד. אחריה בדירוג הגיעה תחנת טייבה. גם שם הרבה אנשים צפויים להשתמש בתחנה, ובנוסף אין מספיק תחבורה ציבורית באזור. אחריה, במקום השלישי, תחנת קריית שדה התעופה, כיוון שמדובר באזור תעסוקה גדול. למקום הרביעי הגיעה תחנת אחיטוב, ואחריה דורגה תחנת טירה, שבה יש המון ביקוש לתחבורה ציבורית ופקקים קשים. אחר-כך הגיעו תחנות לוד צפון, ראש העין דרום וכפר סבא, כולן נדחו בינתיים. [מוזיקה מסתיימת]

‏לסיכום, המליץ מינהל התכנון ארוך הטווח במשרד התחבורה לבנות את תחנות טייבה, טירה, אלעד ושדה התעופה. למרות שאחיטוב יצאה במקום הרביעי בדירוג, הוחלט שלא לבנות אותה. ומבחינת משרד התחבורה, כאן הסיבה כבר לא תקציבית. הסיבה קשורה למסילת רכבת אחרת. [מוזיקת רקע] בשביל להסביר את זה אני צריכה שתיעזרו בדמיון שלכם, או שתחפשו בגוגל "מסילת הרכבת המזרחית". קו הרכבת שלנו היה אמור לצאת מחדרה ולרדת לכיוון דרום-מזרח לאחיטוב שבעמק חפר. בדרכו לשם הוא היה אמור לחלוף קרוב לבאקה אל גרביה. באקה אל גרביה היא עיר בצפון השומרון על גבול הקו הירוק. יחד עם היישוב ג'ת שאיתו היא אוחדה ב-2003 היא מונה כ-34 אלף תושבים. כיוון שבאקה נמצאת כמה קילומטרים אחדים מצפון לאחיטוב, התושבים שלה היו אמורים להשתמש בתחנת אחיטוב, למעשה אפילו יותר מתושבי עמק חפר. היא, כמו שאליאס מכנה את זה, מחולל הביקוש העיקרי של תחנת אחיטוב. אבל אז הוחלט שתהיה יום אחד תחנת רכבת בבאקה. [מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע] אותם 35 אלף אנשים שגרים בבאקה והיו אמורים לנסוע מתחנת אחיטוב, אז עכשיו תהיה להם תחנה משלהם בבאקה, ושם תעבור רכבת אחרת, שתיקח אותם לחדרה ומשם לתל אביב, ואז הנוסעים מבאקה לא יבואו לאחיטוב. אז אם כל הנוסעים של באקה ישתמשו בתחנת הרכבת של באקה, באחיטוב יישארו רק הנוסעים מעמק חפר, ואלה לא מספיק נוסעים. אם הרכבת תעצור באחיטוב כדי להעלות רק מעט נוסעים שיגיעו מהעמק ותמשיך, זה לא שווה.

‏אליאס: "אנחנו רוצים לייצר לאנשים תנועות רכבת במהירות סבירה ובזמנים. כלומר, אנחנו רוצים לקשר את הפריפריה היותר רחוקה למרכז בזמני נסיעה שהם סבירים. קיבוע תחנות נוספות שהביקוש להן הוא לא גבוה, הוא מייצר אובדן זמן למוקדי הביקוש המשמעותיים. כלומר, הרבה אנשים מפסידים… גם אם זה מעט, הרבה אנשים מפסידים זמני נסיעה בהחלטה מהסוג הזה."

‏צליל: זה כמו בסיפור של אתגר קרת, "נהג האוטובוס שרצה להיות אלוהים". שם, הנהג לא עוצר את האוטובוס למאחרים כי הוא עושה חישוב שיש באוטובוס 30 נוסעים. וגם אם כל אחד מהנוסעים מפסיד רק דקה אחת בגלל העיכוב והמאחר מפסיד, נגיד, רבע שעה, יוצא שיותר הוגן לא לעצור. [מוזיקת רקע] גם אם כל אחד מהנוסעים ברכבת מפסיד רק 5 דקות כי היא עוצרת גם באחיטוב, בסופו של דבר זה מסתכם בחוסר יעילות גדול. חוסר יעילות שהפתרון שלו עלול להיות בהמשך רכבת שפשוט תדלג על תחנת אחיטוב. ואם ככה, אז למה מלכתחילה לבנות אותה?

‏זה שוב אליאס מטר ממשרד התחבורה.

‏אליאס: "אנחנו משלמים היום מחיר על תחנות שהוקמו במקומות שהם לא נכונים. גם אם רואים תחנות שהם… אין בהם כמות נוסעים ואין בהם שימוש, זה חבל. זה באמת-באמת לא משרת נכון את התפעול הרכבתי. ההחלטה במקרה הזה, גם אם היא הייתה לפני כמה שנים במוסדות התכנון להעתיק את התחנה הזו צפונה, היא בעיניי ההחלטה נכונה, מקצועית, סבירה מאוד."

‏צליל: בסופו של דבר במשרד התחבורה צריכים לבחור, ולפי סדר העדיפויות שלהם היום, הם מעדיפים לחבר עיר גדולה עם מרכז תעסוקתי גדול מאשר אזור במרחב הכפרי. במקום שתושבי הערים הסמוכות יסעו לעמק חפר, עדיף שהתחנה תהיה אצלם, בערים, ושתושבי עמק חפר יסעו לטירה, לטייבה ולבאקה.

‏אליאס: "תשמעי, יש מחיר למגורים במרחב הכפרי, זה נכון. אין ספק שבסדרי-עדיפות של הנגשת התחבורה הציבורית, אנחנו, יש לנו פער מאוד-מאוד גדול להשלים, והוא פער בעיקר בעיקר איפה שנמצאים ריכוזי האוכלוסין וריכוזי התעסוקה. ושמה אנחנו רוצים לעשות את ההקלה ולצמצם את השימוש ברכב פרטי. אין ספק שהצמצום שם ברכב הפרטי יאפשר לתושבי המרחב הכפרי גם להתנייד [מוזיקת רקע] במשכי זמן יותר סבירים ממה שהם מתניידים בהם היום, או במה שהם יתניידו בהם בעתיד."

‏צליל: לתושבי עמק חפר כל ההסברים האלה ממש לא נראים. קודם כל, הם בכלל לא מאמינים שהם יראו בעתיד הקרוב או הבינוני תחנה בבאקה, כי התחנה בבאקה עדיין בשלבי תכנון. הם מחכים כבר 20 שנה לתחנה שב-2002 הייתה בשלבי תכנון. עכשיו, כשהיא כבר בשלב הביצוע, מחזירים אותם במן משחק סולמות וחבלים שוב לשלב הראשון. במשרד התחבורה אומרים שתחנת באקה מתוכננת ל-2030, 2032, ושהם אפילו יעשו מאמץ להקדים אותה ל-2028, וזה כבר רק שנתיים אחרי תחנת אחיטוב שאמורה להיפתח ב-2026. אבל תושבי עמק חפר לא מאמינים שזה ייקח פחות מ-15 שנה, ואולי אפילו 20, וחייבים להודות שאחרי שהמסילה המזרחית לקחה 24 שנים, אפשר להבין אותם.

‏זה שוב רן שכטר.

‏רן: "אנחנו לא יכולים לצאת היום לעבודה, אנחנו לא יכולים לחכות עוד 15 שנה. הם אומרים, 'תראו, אם לא נצליח להקים את תחנת באקה, אז אנחנו נחזור לתחנת אחיטוב.' אנחנו אומרים, 'לא, צריך גם תחנת באקה וגם תחנת אחיטוב.'"

‏צליל: גם הפתרון של תחנות טייבה וטירה לא נשמע מספיק טוב לתושבים ששוחחתי איתם.

‏זאת אופירה.

‏אופירה: "כדי להגיע לשם בשעות הבוקר, זה גם משהו כמו 50 דקות."

‏צליל: באיזשהו שלב בשיחה עם מידד ואופירה עלה לדיון גם הפיל שבחדר. העובדה שבאזור מתוכננות שלוש תחנות בערים ערביות, אבל התחנה בעמק חפר בוטלה, גורמת לתושבים להרגיש מופלים לרעה.

‏מידד: "משרד התחבורה, אותם אנשי מקצוע, בחנו את הדבר הזה לפני 15 או 20 שנה, ומצאו שצריך להקים פה תחנה, הרבה לפני שהם ידעו פה על כל ההרחבות שנעשות כאן. אז איך יכול להיות שהתשובה הזאת השתנתה? אחרי שנה של מחקר ודוקטורט שעשיתי בהקשר הזה - ואני אומר לך בצורה ברורה - ההחלטות הללו הם החלטות פוליטיות."

‏אופירה: "יש להם כרגע מדיניות לעשות נורמליזציה של יחסים עם היישובים הערבים. שזה בסדר וזה חשוב, וכולנו אזרחים וכולם צריכים לקבל יחס שווה וזהה, ותחבורה ציבורית ובכלל, איכות חיים. את מוזמנת להגיע לפה בערבים, לשמוע את מה קורה מעבר לגדר, את היריות, את המואזין, את הכל. ואם אנחנו לא נהיה פה ונגיד, 'אוקיי, אנחנו עוברים', מהר מאוד בת חפר לא תהיה בת חפר, תהיה שוויכה, היא תהיה 'סביוני טול כרם'. זה אינטרס מובהק של המדינה שאנחנו נהיה פה. הם צריכים לעזור לנו ואנחנו לא מבקשים הרבה, אנחנו לא מבקשים מהם שיורידו לנו את המיסים, [מוזיקת רקע] שכמו עוטף עזה תורידו לנו מס הכנסה, שיהיה לנו הקלות וכאלה. לא. אנחנו משלמים, ואנחנו משלמים הרבה, כי כמו שאמרת, אנחנו דירוג גבוה. אבל, הדבר המינימלי - תנו לנו תחבורה ציבורית, תנו לנו להגיע לעבודה בכבוד, בדרך סבירה, כדי שנוכל להתפרנס בכבוד ונוכל לשלם את המיסים שלנו כמו שצריך."

‏צליל: כמו כל דבר אחר בשיח הציבורי שלנו, גם ויכוח על מיקום של תחנת רכבת נעשה מהר מאוד עניין מגזרי. וכמו בהרבה מקרים, הניסיון לתקן אפליה בת עשרות שנים גורם לאחרים להרגיש שהזכויות שלהם נגזלות. [מוזיקה מתחזקת ונשארת ברקע] הוויכוח על תחנת הרכבת באחיטוב משקף קונפליקט גדול יותר. במשך עשרות שנים, כל שנות קיומה של מדינת ישראל בעצם, המדינה מעודדת את האזרחים שלה להתפזר במרווחים גדולים. היא מבקשת מהם לא להצטופף בגוש דן, אלא לגור בכפר, בקו התפר, בפריפריה. היא עושה את זה בתוכניות בנייה, בהקלות מס ובהחלטות פוליטיות. והיא עושה את זה גם עכשיו. רק לאחרונה הודיעה שרת הפנים על הקמת שני ישובים חדשים בגולן ויישוב חדש בעוטף עזה, ועוד היד נטויה. גופי התכנון קידמו בחריצות ובאגרסיביות הקמה של יישובים כמו בת חפר. אבל מי שהגשים את החלום הציוני ונענה לבקשת המדינה להתפזר במרחב, מגלה עכשיו שלפיזור הזה יש מחיר תחבורתי כבד מאוד. שהבעיות התחבורתיות שם כל-כך קשות, שגם המדינה לא מתכוונת לשים אותן בראש סדר העדיפויות שלה. כמו שאמר אליאס מטר ממשרד התחבורה, 'קודם כל צריך לחבר את מרכזי התעסוקה לריכוזי אוכלוסייה, והיישובים הקטנים בעדיפות נמוכה יותר.' זה כנראה סדר עדיפויות נכון, ואפילו הכרחי, אבל יש אנשים שפשוט יישארו מאחור.

‏[הקלטה]

‏צליל: "אז אולי הציפיות שלכם לא ריאליות? אתם גרים באזור כפרי, באיכות חיים שבאמת חוץ מהפקקים היא יוצאת דופן, ואתם מצפים גם להיות במרחק נסיעה קצרה מהמרכז. אולי זה פשוט לא מתכנס? אי אפשר גם וגם."

‏רן: "בהחלט הייתי מסכים איתך אם עכשיו לא היה כלום, לא היה פרויקט ולא היה קורה שום דבר באזור. אבל כרגע מה שקורה זה שמדינת ישראל השקיעה, כמו שאמרתי, 12 מיליארד שקל בפרויקט. חסרים עכשיו 30 מיליון שקל כדי לפתור את הבעיה."

‏[מוזיקת רקע]

‏צליל: כשהסתובבתי בעמק חפר בכבישים צרים עם נתיב אחד לכל כיוון, לא יכולתי שלא לחשוב לאן כל זה הולך. מה יהיה עם אנשים שבנו את החיים שלהם כאן, ואת הפרנסה שלהם בגוש דן שהולך ומתרחק מהם מיום ליום? איך האזור היפה ואפילו הרומנטי הזה ייראה עוד עשר או עשרים שנה? מה יקרה איתו כשהאוכלוסייה במדינת ישראל תמשיך לגדול? האם זה בכלל בר קיימא? אז חיפשתי מישהו שיכול לענות על השאלה הזאת, ומצאתי את פרופ' שמאי אסיף.

‏פרופ' אסיף: "אני אדריכל ובונה ערים במקצועי. הייתי מהנדס העיר של תל אביב במשך עשר שנים, בתקופת צ'יץ', הייתי גם שבע שנים מנהל מינהל התכנון במשרד הפנים."

‏צליל: היום אסיף עומד בראש יוזמת "ישראל 100". זו יוזמה של מתכננים, אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים, אנשי שלטון מקומי ועוד, שהמטרה שלה היא להיערך לעתיד של ישראל בשנת 2048, שתודו שזה כבר לא נשמע כזה רחוק, עתיד שבו נהיה פה 15 מיליון אנשים. אני שואלת אותו אם לפי המחקר שלהם, במקומות כמו עמק חפר יוכלו להמשיך לחיות כמו שהם חיים היום, להסתמך על תעסוקה במרכז, והתשובה שלו היא שלא, זה לא יוכל להמשיך לקרות.

‏פרופ' אסיף: "יותר ויותר אנשים יעבדו, חלקם הקטן בבית, וחלקם היותר גדול קרוב לבית. מה יותר טוב מאשר העובדה שאני יכול להיות קרוב ל… במקרה שלי, לנכדים שלי? כל המדינה הזאת מכפילה את האוכלוסייה ומכפילה את התעסוקה, והגיע הזמן שאנחנו נפנים את העניין הזה. גם היישובים הכפריים יוכפלו, ואם לא ניתן להם את האפשרות של הנגישות, אז אנחנו נמשיך ונתאבד עם התוספת של הרכב הפרטי."

‏צליל: הפתרונות לבעיות התחבורה של מקומות כאלה, אומר אסיף, לא מתחילים ונגמרים בתחנת הרכבת שייבנו או לא ייבנו.

‏פרופ' אסיף: "אנחנו באנו עם הכלי שנקרא תחבורה כ-שירות, שמסתכל קודם כל על המַייל האחרון או הראשון, על באמת איך להביא את התחבורה עד הבית."

‏צליל: חזון התחבורה של אסיף מסתכל על הרכבת רק כפתרון אחד מבין רבים. זה לא מספיק. [מוזיקת רקע] בנוסף, הוא אומר, צריך להקל על אנשים לעבור בין מושב למושב, בלי שהם יצטרכו להיכנס למכונית, או אם הם בני נוער או קשישים, בלי שיצטרכו להסיע אותם.

‏פרופ' אסיף: "לשם כך, צריך להסתכל על מגוון רחב של כלי תחבורה, או שירותי תחבורה, החל מהליכה ברגל, דרך אופניים ואופניים חשמליים, וקורקינטים וכולי וכולי, שיילכו ויתקדמו, ואם יש להם נתיב בלעדי שמיועד להם, ראו מה קורה בדנמרק, כיצד מגיעים אנשים, כולל ילדים קטנים, מרחקים ארוכים מאוד באופניים ודומיהם."

‏צליל: בפרק 200 דיברנו על תחבורה על פי דרישה - מיניבוסים שאין להם קווים קבועים, והם אוספים ומורידים נוסעים לפי הביקוש, אחרי שמזמינים נסיעה באפליקציה. שירות כזה, שנקרא "Quicker", יש בעמק חפר ובעוד מקומות בארץ, בשם "Bubble" או "טיק טק", וזה פתרון טוב, אבל לא תמיד יעיל ולא מתאים לכל מטרה. בכל מקרה, בין כל האפשרויות האלה, אומר שמאי אסיף, צריך לחבר מִמשק אחד.

‏פרופ' אסיף: "וארנק אחד, שכולו מסובסד, לא, לאו דווקא רק אוטובוס, ורק… כל המערכת. וליצור מערכת שלמה, שבעצם מאפשרת לאנשים להגיע בביטחון, ובגמישות ובנוחות ממקום למקום."

‏צליל: "מישהו שגר בעמק חפר, וסגר חברה במרכז כי הוא התייאש מהפקקים, ועבר לעבוד מעסק קטן מהבית - זו הצלחה, או שזה כישלון?"

‏פרופ' אסיף: "בעיניי, הצלחה מדהימה."

‏צליל: "הוא חווה את זה כוויתור, כפשרה."

‏פרופ' אסיף: "זה רק יועיל בהמשך הדרך."

‏צליל: [מוזיקת רקע] לסיפור של א. ב. יהושע, "מסע הערב של יתיר", אין סוף טוב. כל ערב תושבי יתיר רואים את נוסעי הרכבת חולפים על פניהם בדרך לעיר המחוז. עד שיום אחד התסכול שלהם מתפרץ.

‏מידד: "אנחנו נפעל בכל הערוצים, ואנחנו יודעים לעשות את זה. אנחנו מנומסים, אבל אנחנו יודעים לעשות את זה. ואם צריך לעצור פה צירים שלמים, אוקיי? כביש 6, כביש 2, רכבות, לא משנה מה, כביש 4 - אנחנו נעשה את זה. ולא רק שאנחנו נעשה את זה…"

‏אופירה: "יש אנשים שמחכים כבר לאות."

‏מידד: "אנשים נחושים מאוד. תחנה תקום פה בעמק חפר, ובזמן שאנחנו מגדירים הסביר."

‏[מוזיקה]

‏צליל: אנחנו "חיות כיס", ההסכת הכלכלי של "כאן". אם אתם מתמודדים ביישוב שלכם עם בעיה תכנונית או תחבורתית או כלכלית, עם קונפליקט מעניין, אתם מוזמנים לכתוב לי - צליל אברהם - בפייסבוק או בטוויטר.

‏תודה רבה לגליה שטרן בלו מאחיטוב, שהכירה לי את הסיפור הזה ואת תושבי העמק. תודה גם למאיה ירון.

‏העורכת שלנו היא נעה בן הגיא. עורך הסאונד הוא אסף רפפורט. נועם ברלחיס סייע בעריכת הסאונד. תודה לחבריי למערכת, שאול אמסטרדמסקי ואלון אמיצי.

‏אפשר להאזין לכל הפרקים של "חיות כיס" בכל יישומון הסכתים ובאתר "כאן".

‏אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה