חיות כיס - פרק 333: גן סגור

איך קורה שבכל שנה נסגרים מאות גנים שהיו יכולים להעניק חינוך מפוקח במחיר מוזל לעשרות אלפי ילדים, למה העניינים רק התדרדרו מאז שהמדינה החליטה לעשות רפורמה בתחום, ומה צריך לקרות כדי שהמצב ישתפר

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/11/2025.

‏[חסות]

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏צליל: היי, אתם על "חיות כיס", אני צליל אברהם, וזאת הדר.

‏הדר: "שמעתי יחסית דברים טובים על 'ויצו' גבעתיים אז נרשמתי."

‏צליל: בשנה שעברה היא חיפשה גן לילד שלה בן השנתיים.

‏הדר: "גם הבנתי, בעלי עשה מילואים בשנתיים האחרונות, אז הבנתי גם שיש קדימות לאנשי מילואים."

‏צליל: הדר רשמה את הבן שלה ל"ויצו" גבעתיים וחיכתה לתשובה. על כל מקום פנוי במעון של "ויצו" יש הרבה בקשות והסיכויים להתקבל לא גבוהים.

‏הדר: "באמת קיבלנו את ההודעה [צליל הודעה] שהתקבלנו." [תרועת חצוצרות]

‏צליל: למי שהוא לא הורה לילדים קטנים, המשמעות של ההודעה הזאת היא זהה ללקבל 28,000 שקלים לחשבון הבנק. כי במקום 5,000 שקל לגן פרטי בגבעתיים, הדר עמדה לשלם עכשיו 2,700 שקל בחודש ל"ויצו". אבל בשלושה ביולי…

‏הדר: "ואז פתאום קיבלתי הודעה, SMS, שאין מקום. ואז התקשרו אליי מההרשמה של 'ויצו' הכללי, כאילו, אפילו לא דיברו איתי מהסניף, ואמרו לי, 'הקבוצה שהייתָ אמור להיות בה לא הולכת להיפתח, אין מקום'. זהו."

‏[הפתיח של "גן סגור", בביצוע הכבש השישה עשר]

‏צליל: אז מה קרה למקום בגן שהובטח לבן של הדר? מי קיבל אותו? אף אחד. הגן פשוט לא נפתח. 22 משפחות קיבלו הודעה שהן צריכות למצוא לעצמן פתרון אחר, וב-1 בספטמבר הגן נשאר סגור.

‏[קטע מ"גן סגור"]

‏"…קוביות נרדמות מסודרות בסל

‏ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל

‏קוביות נרדמות מסודרות בסל

‏ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל.

‏היי…"

‏[השיר ממשיך ברקע]

‏זה לא רק גן אחד בגבעתיים. בשנת הלימודים הקודמת 46,000 משפחות קיבלו את ההודעה הזאת. למרות שהן תקבלו למעון יום לגיל הרך, גן לגיל 0 עד 3, שמפוקח על-ידי משרד החינוך ושהמחיר שלו מפוקח ובהנחה, למרות זאת, הגן יישאר סגור והן יצטרכו למצוא פתרון אחר. אלה כ-600 גנים שנשארו סגורים. הם ערוכים ומוכנים לקלוט 46,000 תינוקות ופעוטות, אבל אין בהם דבר אחד - אין צוות.

‏אז השבוע ב"חיות כיס" - גן סגור. למה בכל שנה נסגרים מאות מעונות יום, שהיו יכולים להעניק חינוך מפוקח במחיר מוזל לעשרות אלפי ילדים?

‏מירה: "בין 40 ל-50 אחוז מהמטפלות בשנה הראשונה נושרות."

‏צליל: איך הפכה רפורמה להצלת החינוך לגיל הרך למתכון להרס של שירות ציבורי חשוב?

‏אופירה: "זה היה, באמת, נראה כמו המפץ הגדול בתחום הגיל הרך."

‏צליל: לאן נעלמו המטפלות שעבדו במעונות האלה?

‏דנה: "לפני 20 שנה היו מגיעות עובדות ומבקשות לעבוד אצלנו. היום הם מראיינות אותי יותר ממה שאני מראיינת אותם."

‏צליל: ואיך כל זה קרה דווקא אחרי שהמדינה החליטה לקחת אחריות על הגיל הרך?

‏[השיר מסתיים]

‏הסניף של "ויצו" ברחוב ויצמן בתל אביב רחב ידיים, נעים ומסודר ונראה כמו מה שאתם מדמיינים כשאתם חושבים על גן ילדים. יש בו שורות של מתלים לתיקים ומקומות לעגלות, מגירות עם שמות של הילדים, לוחות דביקים על הקירות עם קישוטים לחג סוכות, פינת מטבח, פינת בובות וספרייה. בכל גיל מה שמתאים לו. יש גם חצר גדולה משותפת עם מגלשות ונדנדות ומטבח תעשייתי שבו מכינים לילדים אוכל טרי לארוחת הצהריים.

‏[הקלטה]

‏צליל: "מה אוכלים היום?"

‏אינדירה: "מה אוכלים היום? קציצות ובורגול."

‏צליל: "לכמה ילדים את מבשלת ביום?"

‏אינדירה: "יש פה 128, אבל היום פחות."

‏צליל: ביחס לגן בתל אביב זה גן גדול ומרווח. אינדירה, מנהלת הגן, ודנה, סגנית מנהלת המחוז, עוברות יחד איתי בין ארבע הכיתות. השנה רק התחילה וילדי כיתת הגנון עדיין מסתגלים לגן ובוכים קצת לאבא ואמא.

‏אינדירה: [קולות ילדים] "יש פה משנה ותשע עד שנתיים ושלוש. אז הם 26 ילדים על אה…"

‏צליל: הילדים יושבים לאכול ארוחת בוקר סביב שולחנות והמטפלות לידם עוזרות להם. אינדירה מסבירה שהקבוצה הזו בהרכב חסר.

‏אינדירה: "אבל עכשיו, בגלל כל העניין של המחלות, יש לי מטפלת אחת שבעלה עבר תאונת דרכים קשה, אז כאילו כרגע הם עובדים שלוש. בפועל הם אמורות להיות ארבע."

‏צליל: בכיתת התינוקות 18 זאטוטים בני 10 חודשים עד שנה וארבעה, עושים את צעדיהם הראשונים.

‏אינדירה: "יש פה, הכי קטן זה 10 חודשים [תינוק בוכה] והכי גדולה, יש פה שנה וארבע."

‏צליל: בכיתה הזו אמורות להיות ארבע מטפלות.

‏אינדירה: "שתיים מהצוות חולות."

‏צליל: כיוון שאין מחליפות, אינדירה המנהלת תמלא את מקומן של המטפלות החסרות.

‏[הקלטה]

‏צליל: "כמה ימים בשבוע את נכנסת לעבוד?"

‏אינדירה: "תלוי בחודש."

‏צליל: "מממ… בדרך כלל. בחורף."

‏אינדירה: "בדרך כלל יש לי… בחורף, יש לי שבוע וחצי שאני בכיתות. סוגרת את המטבח ונכנסת לכיתות לעבוד."

‏צליל: בארבע, אחרי שהגן נסגר, מתחיל יום העבודה השני של דנה ואינדירה - לחפש מטפלות מחליפות במקום המטפלות החולות.

‏[הקלטה]

‏דנה: "אני יכולה להגיד לך שכל ערב אני עם מפקחות בטלפון, כשאנחנו בעצם ביחד עוברות על האופציות, מאיפה משנעים, מאיפה מעבירים, מאיפה… לפעמים זה נסגר גם ב-11 בלילה רק, 12 בלילה. כן, כן."

‏צליל: "נתנו לך משימה בלתי אפשרית."

‏דנה: "אנחנו כולנו, כל מעונות היום, זה לא רק 'ויצו'. כל מעונות היום מתמודדות עם זה."

‏צליל: מעון לילדים בגיל הרך הוא כמו סטארט אפ בתקופה של בום בהייטק. אינדירה ודנה תמיד מגייסות, תמיד צריכות מטפלות, תמיד במרדף אחרי כוח אדם. מכל ארבע מטפלות שמתחילות לעבוד במעונות מפוקחים, שתיים יעזבו עד סוף השנה. זה מרוץ תמידי.

‏דנה: "מטפלות שמגיעות, מחליטות שהשכר לא מתאים, אחרי חודש מחליפות. ועכשיו, כל פעם שאת מכניסה מטפלת זה ללמד אותה את כל העבודה, ללמוד את הילדים, זה התקשרות, ואז את מתחילה את זה מהתחלה. לא בריא לא לילדים, לא למערכת, לא להורים."

‏צליל: לא תמיד זה היה ככה. דנה אומרת שהמצב הולך ומידרדר בחמש השנים האחרונות.

‏דנה: "לפני 20 שנה, היו מגיעות עובדות ומבקשות לעבוד אצלנו, אוקיי? היום הם מראיינות אותי יותר ממה שאני מראיינת אותם."

‏צליל: המקרה של דנה ואינדירה לא יוצא דופן. בבדיקה שנערכה במרכז טאוב, 80% מהמנהלות של מעונות היום, מפוקחים או פרטיים, דיווחו כי לפחות יומיים בשבוע הגן פועל ללא אחת מנשות הצוות.

‏[מוזיקת רקע]

‏אז לאן נעלמו המטפלות? בואו נבין רגע מה זה בכלל מעון מפוקח לגיל הרך.

‏[מוזיקת רקע]

‏מערכת החינוך בישראל מתחילה בגיל שלוש. מגיל 0 עד 3 הילדים הם הבעיה של ההורים שלהם, ואם הם צריכים לעבוד הם נאלצים למצוא פתרון בשוק הפרטי. אבל המדינה כן עוזרת, לפחות לחלק מהמשפחות. בישראל יש כ-550,000 תינוקות ופעוטות עד גיל שלוש, מתוכם כ-123,000 הולכים למעונות יום מסובסדים ומפוקחים, או כמו שהם נקראים במערכת, "מעונות סמל". המעונות האלה לא שייכים למדינה. אמרנו, מערכת החינוך שלנו מתחילה בגיל שלוש. מי שמפעיל אותם הם רשימה ארוכה של מוסדות, עמותות וחברות. המוכרים והגדולים ביותר הם "ויצו", "נעמת" ו"אמונה", אבל יש עוד מאות. המוסדות האלה הם הבעלים של הגנים, אבל המדינה מפקחת עליהם. [מוזיקת רקע מסתיימת] מה זה אומר מפקחת? המדינה קובעת כמה ילדים יהיו על כל מטפלת, מה הגודל המינימלי של כל גן, מה כללי הבטיחות, וגם כמה ההורים ישלמו. המחיר, או שכר הלימוד, במעונות האלה, נקבע על-ידי משרד האוצר ומשרד העבודה לפי כל מיני פרמטרים והוא נע בין 2,300 שקלים בחודש ל-4,300. אבל זה רק המחיר הרשמי. יש 15 דרגות שונות של הנחות, ומי שמקבל את ההנחה הכי גדולה משלם רק 900 שקל בחודש.

‏רשימות ההמתנה לגנים האלה ארוכות ועל כל מקום יש הרבה הורים שרוצים להירשם. ראשונים בסדר העדיפויות הם ילדים שמוכרים לרווחה וילדים למשפחות חד הוריות, אחר-כך הקבלה נקבעת לפי ההכנסה לנפש של המשפחה. ביישובים מבוססים, למשל במרכז תל אביב או בגבעתיים, המצב הסוציו-אקונומי של רוב התושבים טוב, ואז קורה שמתקבלים לגן הרבה ילדים שההורים שלהם לא זכאים להנחה בכלל. כיוון שבמקומות האלה גן פרטי עולה לפעמים 5,000 שקל לחודש ואפילו יותר, המחיר המלא הוא עדיין מחיר מאוד-מאוד טוב ומשתלם. וכל האופרציה הזאת שמטפלת ב-123,000 ילדים לא יכולה להתקיים בלי המטפלות. רוב הילדים בישראל יפגשו לראשונה בחייהם גננת מוסמכת בגיל שלוש, בגן עירייה. עד אז, את תפקיד הטיפול בתינוקות ובפעוטות עושות מטפלות, או כמו שקוראים להן ב"ויצו", "מטפלות-מחנכות". יש כ-40,000 כאלה בישראל, וליאן הייתה אחת מהן.

‏[הקלטה]

‏ליאן: "צריך להבין שלעבוד במעון זה עבודה פיזית. את צריכה להרים על הידיים, להחליף טיטולים, לקפל מזרנים. זה מוציא מלא-מלא כוחות, מלא אחריות, מלא כאבי ראש. הרגשתי שזה פוגע בילד שלי, אז עזבתי."

‏צליל: "איך זה פוגע בו?"

‏ליאן: "הייתי באה גמורה הביתה. לא היה לי כוח לצאת איתו, ללכת איתו לחוגים."

‏צליל: "אני יכולה להקליט את השיחה בינינו? זה לפודקאסט, זה כמו להשמיע ברדיו."

‏ליאן: "כן, אבל אל תגידי את השם שלי כי לא נעים לי."

‏צליל: "אני לא אגיד את השם שלך, אבל מי שמזהה את הקול שלך יכול להיות שהוא יזהה."

‏ליאן: "אה, מה את אומרת? אני פחות, זה כאילו… פחות. לא נעים לי."

‏צליל: ביקשתי מליאן שקריינית אחרת תקרא את הדברים שלה כדי שלא יזהו את הקול שלה והיא הסכימה. בתור מטפלת בכיתת הגדולים, בני השנתיים עד שלוש, ליאן הייתה אחראית על קבוצה של 11 ילדים במעון במרכז. אבל זה לא נגמר בזה.

‏[הקלטה]

‏ליאן: "לא פעם ולא פעמיים עבדתי אני ובת שירות לבד כי לא היו מטפלות. אני הייתי לבד על כל הילדים."

‏צליל: "כמה זה כל הילדים?"

‏ליאן: "כל הילדים זה 33."

‏צליל: "יואו! איך זה משפיע?"

‏ליאן: "זה, זה עיניים. את צריכה להסתכל. זה 'אל תרוץ', 'אל תקפוץ', 'יואו, הוא צריך פיפי, מה אני עושה?' זה סטרס. זה להיות בלחצים כל היום שלא יקרה משהו. את לא יכולה לעשות פיפי ואת לא יכולה לצאת להפסקה, ואת צריכה לדאוג שכולם ישנים, וההוא מתעורר, ההוא רץ, ההוא לא רוצה לישון, ההוא פספס. ואת לא יודעת למי לרוץ, אז את צריכה לפצל את עצמך."

‏צליל: הנה שרשרת המזון של עבודה במערכת החינוך: בראש נמצאות, כמובן, המורות והגננות. אחריהן, סייעות השילוב והסייעות בגני עירייה. הן עובדות עד אחת או שתיים, יש להן אותן חופשות כמו המורות והשכר שלהן הוא בסביבות 8,000 שקל בחודש. מתחתיהן, המטפלות בגילאי 0 עד 3. הן עובדות קשה יותר עם ילדים הכי קטנים, יום העבודה שלהן הוא הארוך ביותר, משבע או שמונה עד ארבע, ולפעמים גם אחרי. גם ביניהן יש את אלה שעובדות בגנים פרטיים.

‏ליאן: "הגנים הפרטיים פה משלמים בין 9 ל-12 אלף שקל. שם היינו מקבלים בין 5 ל-6 אלף שקל. הבנת?"

‏צליל: ובתחתית שרשרת המזון נמצאות המטפלות שעובדות בגנים המפוקחים, "ויצו", "נעמת", "אמונה" וכל השאר. הן מרוויחות את השכר הנמוך ביותר - שכר מינימום ועוד 2 שקלים לשעה, ובסך הכל כ-6,500 שקל בחודש. לפי נתוני מרכז טאוב, 60% מהמטפלות האלה שוקלות לעתים קרובות להתפטר. הסיבות לרצונן לעזוב הן, על-פי הסדר - השכר נמוך מדי, העבודה קשה מדי ויש יותר מדי ילדים. [מוזיקת רקע] היום ליאן היא סייעת שילוב בגן עירייה.

‏ליאן: "זאת עבודה יותר קלה. הילדים בו יותר בוגרים, זה באמת אחרת. אני אוספת את הילדים מהגן ואנחנו יורדים למטה ואנחנו הולכים לטייל, אני יותר פנויה אליהם, יש לי זמן לעשות איתם דברים."

‏[מוזיקת רקע]

‏צליל: כדי להבין למה העבודה בגנים כל-כך קשה, צריך לצלול רגע אל מילת המפתח בסיפור הזה: התקינה. אם אתן נשים צעירות שהולכות לעבוד בגן, או אם אתם הורים שמחפשים גן לילד שלהם, או אם אתם הולכים לפתוח גן, זאת כנראה השאלה הראשונה שאתם רוצים לשאול - כמה ילדים יש על כל איש צוות? זאת שאלה קריטית. באופן כללי, בכל דבר שקשור בחינוך יש אינסוף דעות. איך לחנך ילד זה תלוי בגישה חינוכית, בתפיסת עולם, בתרבות. אבל יש דבר אחד שיש עליו קונצנזוס, וזה שתינוקות ופעוטות זקוקים לקשר אישי ויציב של אחד על אחד עם אדם מבוגר. מישהו קבוע שיראה אותם, ישים לב שהם במצוקה, יגיב כשהם עייפים ומתוסכלים, ידבר איתם, ייגע בהם וירגיע אותם. הקשר הזה חיוני להתפתחות. את התפקיד הזה ממלאים בדרך כלל ההורים, אבל כיוון שרוב ההורים לא יכולים להישאר עם הילדים שלהם בבית עד גיל שלוש, הילדים יוצרים קשר משמעותי גם עם המטפלת בגן. אז בכמה ילדים יכולה לטפל מטפלת אחת ועדיין לעשות את זה כמו שצריך?

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏ארגוני הבריאות וממשלות בכל העולם נדרשו לשאלה הזאת. ההמלצה המקובלת במדינות ה-OECD נקבעה על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. עד גיל שנה, ההמלצה היא שיהיו עד שלושה תינוקות על כל מבוגר, כלומר על כל מטפלת. ומגיל שנה עד גיל שלוש, מטפלת אחת על כל ארבעה פעוטות. ובישראל? בישראל עד גיל שנה התקינה היא שישה תינוקות על מטפלת אחת, כפול מההמלצה. בין גיל שנה לשנתיים תשעה ילדים על מטפלת אחת, יותר מכפול. ובין גיל שנתיים לשלוש, מטפלת אחת על 11 פעוטות, כמעט פי שלושה מההמלצה של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. והתקינה הרשמית היא כנראה אפילו טובה יותר מהמצב בשטח, כיוון שלעתים קרובות מטפלות מתפטרות או לא מגיעות לעבודה ואין מי שיחליף אותן.

‏מירה: "לי, כשנולדו לי התאומות שלי לפני 22 שנה, כל המשפחה, גייסתי אותה לעזור לי. אז פה מטפלת צריכה להיות על 6 תינוקות, או על 9 תינוקות, או על 11 תינוקות? את לא יכולה להוריד עיניים מהתינוקות, את לא יכולה אפילו שנייה לנשום אוויר, ללכת לשירותים. אני לא יודעת, זה לא הגיוני."

‏צליל: זו מירה מינס.

‏מירה: "מירה מינס, מנכ"לית של 'ויצו' העולמית."

‏צליל: "ויצו" נוסדה בבריטניה כארגון נשים ציוניות, והיום היא אחת העמותות הגדולות בישראל. היא מפעילה פנימיות וכפרי נוער, בתי ספר, מעונות ומועדוניות לילדים ונוער בסיכון, ביגודיות, וגם 161 מעונות יום לגיל הרך בכל הארץ. היא מעסיקה ברשת המעונות שלה 2,500 עובדות שאחראיות על כ-10,000 תינוקות ופעוטות. מצוקת כוח האדם במעונות היא כאב הראש של מירה.

‏מירה: "בשנה הראשונה כשמטפלות נקלטות, בין 40 ל-50 אחוז - תקשיבי לנתון המזעזע - בין 40 ל-50 אחוז מהמטפלות בשנה הראשונה נושרות. אוקיי, אז את משקיעה בהכשרות ואז הם נושרות. ואז את משקיעה עוד פעם בהכשרות ואז הם נושרות. ואת נורא-נורא משקיעה בפיקוח, אבל צריך גם שיהיה על מי לפקח."

‏צליל: מירה משתדלת להדגיש את הצדדים היפים בתפקיד המטפלות.

‏מירה: "אני חושבת שתפקיד של מטפלת במעון זה תפקיד מרתק. והן יודעות שהן - באמת, לא בסיסמאות - משפיעות ומחנכות את הדורות הבאים של מדינת ישראל."

‏צליל: אבל גם היא יודעת שמשמעות ואהבה, זה לא מספיק במקום עבודה.

‏מירה: "זו עבודה פיזית מאוד קשה. היא לא רק פיזית, היא גם מנטלית. ויש גם איזושהי אחריות. את צריכה לשים לב, אם תינוק מסוים לא מתפתח מספיק טוב, אם את צריכה להרים איזה דגל להורים, וזה ריכוז, זאת אחריות, זה מאמץ נפשי. ועל זה בעצם מגיע שכר המינימום."

‏צליל: מירה מתארת את כל מה ש"ויצו" עושה כדי שהמטפלות לא יעזבו.

‏מירה: "ואנחנו נותנים, ב'ויצו', גם תוספת של ביגוד, ואנחנו גם נותנים קרן השתלמות ותנאים סוציאליים שהם טובים וכולי, ואנחנו נותנים קצת יותר ימי חופשה, אירועים לעובדות, ואנחנו עושים תקשורת פנים-ארגונית לעדכן ולשתף. ואנחנו באמת מנסים לתת את כל המרכיבים שכל מי שבצוות של המעונות לגיל הרך ירגיש שיש לו בית. שיש לו בית, ושיש לו Reason why לבוא כל יום."

‏צליל: בתור עמותה גדולה ו-ותיקה, עם מחזור שנתי של 800 מיליון שקל, "ויצו" יכולה לעשות הרבה דברים, אבל היא לא יכולה להעלות את השכר.

‏מירה: "ממשלת ישראל חייבת להבין שתינוקות באמת לא נולדים בגיל שלוש, [מוזיקת רקע] צריך לטפל בבעיה הזאתי. צריך לשפר את התנאים, צריך לשפר את התקינה."

‏צליל: מבחינת מירה, הפתרון ברור. חינוך בגיל אפס עד שלוש לא יכול להיות בעיה פרטית של ההורים ושל המעונות, המדינה צריכה לקחת עליו אחריות. והאמת, שהמדינה גם חושבת ככה, ולפני שבע שנים היא הודיעה שהיא עושה בדיוק את זה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[הקלטה] כתבת חדשות: "חוק הפיקוח על מעונות היום לפעוטות אושר היום בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, בתמיכת 56 ח"כים ללא מתנגדים."

‏[מוזיקת רקע]

‏צליל: חינוך לגיל הרך נוצר בתור שירות להורים, או יותר נכון, לאמהות. עד שנת 2018 הוא אפילו לא היה תחת אחריות משרד החינוך אלא תחת משרדי הכלכלה והעבודה. הוא לא נתפס כחינוך, אלא כסידור כדי שנשים יוכלו לעבוד. משרד הכלכלה פיקח על המעונות המפוקחים, אבל על המעונות הפרטיים לא פיקח אף אחד.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אופירה: "בעצם, בשונה מכל תחום שירות, מוסד אחר, תחום הגיל הרך פעל בלי שום רגולציה, בלי שום חוקים, שום אכיפה."

‏צליל: זאת אופירה בן שלמה.

‏אופירה: "אני אופירה בן שלמה, אני מנהלת את המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך במכללת אורנים."

‏צליל: עד 2018, מסבירה אופירה, כל אחד ואחת יכלו לטפל בילדים אצלם בבית בלי שאיש יתעניין במה שהם עושים.

‏אופירה: "כל אחד יכל לפתוח גן במבנה שכור, בסלון של הבית, בכל מקום. להביא ילדים, [מגחכת] לקבל תשלום מההורים, בלי שום התערבות. זאת אומרת, לא, אין, אין תקדים לדבר הזה. כל דוכן פלאפל צריך רישוי עסק וצריך רישיונות תברואה."

‏צליל: עם השנים והתפתחות המחקר בתחום התפתחות הילד, התפיסה השתנתה. היום ברור שלטיפול בגיל הרך יש השפעה מכרעת על עתיד הילדים ושמדובר בחינוך לכל דבר. השינוי החוקי קרה בסוף העשור הקודם, כשנחשפו שורה של מקרי אלימות כלפי פעוטות במעונות.

‏[הקלטות]

‏חן ביאר: "נדמה שזהו הסיוט של כל הורה. אלימות בפעוטון, המקום שאמור להיות מוגן ובטוח. החשודות הן שתי מטפלות, הנשים שאמורות לשמור על הפעוטות מכל משמר."

‏לירן כוג'הינוף: "בידי המשטרה שני סרטונים, אחד שבו נראית הגננת אביה דהן, שהיום הוארך מעצרה בשלושה ימים, אתמול הוארך מעצרה של הסייעת ליהיא בן דניאל, שנראית בסרטון אחר בועטת באחת הילדות."

‏הדס גרינברג: "סיפור ההתעללות האכזרי מתחיל מהגננת כרמל מעודה, בת 25, שעל-פי סרטונים שבידי המשטרה האביסה ילדים באוכל, ולאחר שהקיאו…"

‏צליל: המקרה המזעזע ביותר היה סיפורה של ענת דייגי, שתינוקה בן השמונה חודשים מת מחנק בפעוטון פרטי ללא פיקוח, שבו טיפלה מטפלת אחת בשמונה פעוטות. דייגי יצאה למאבק חברתי על פיקוח על גנים לגיל הרך, מאבק שזכה לקשב ציבורי רחב, ובשנת 2018 עבר בכנסת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות. המדינה לא לקחה את החינוך לגיל הרך תחת אחריותה המלאה, אבל לראשונה היא הציבה סטנדרטים בתחום והתחייבה לשמור עליהם. התוכנית תוקצבה ב-400 מיליון שקל.

‏אופירה: "כשמשרד החינוך נכנס לתמונה, זה היה באמת, נראה כמו המפץ הגדול בתחום הגיל הרך. והמחשבה או המשאלות היו שזהו, מהיום, ההגנה והמערכת החזקה הזאת תיקח חסות גם על מחנכות גיל הרך."

‏[מוזיקת רקע]

‏צליל: מאז עברו שבע שנים.

‏[הקלטה]

‏צליל: "אז אם אני אשאל אותך מה מצב החינוך לגיל הרך בישראל?"

‏אופירה: "אה, המצב לא טוב."

‏צליל: זה מה שקובע חוק הפיקוח. קודם כל, הוא מעביר את האחריות על חינוך לגיל הרך ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. כמו שאמרנו, לא סידור, חינוך. בנוסף, הוא קובע שכל מעון שיש בו יותר משבעה תינוקות או פעוטות, גם אם הוא פרטי לגמרי, חייב רישיון ויהיה נתון לפיקוח של משרד החינוך. החוק מגדיר גם הכשרות שהמטפלות צריכות לעבור, הדרכה חודשית, והוא כולל תוכנית לשיפור התקינה במעונות לגיל הרך. במקום מטפלת על שישה תינוקות, מטפלת על כל חמישה. ובגילאים הגדולים יותר, לא יותר ממטפלת על 10 פעוטות. [מוזיקת רקע מסתיימת] אבל התקנה שזכתה להכי הרבה תשומת לב, שהכי עניינה את ההורים ואת הצוותים, וגם היחידה שכנראה יושמה ברוב הגנים, היא זו: בגן, כל גן, שיש בו יותר משבעה ילדים, חובה להתקין מצלמות.

‏זאת שוב מירה מינס.

‏מירה: "ברגע שבאמת נכנס החוק, היינו הארגון הראשון שהתקין את כל המצלמות. הכל מרושת, הכל מכוסה. אנחנו גם בסך הכל מאוד מבינים את הערך של החוק הזה, וזה בסדר ויש מצלמות."

‏צליל: המצלמות מתעדות את כל מה שקורה בגן, אבל ההורים לא יכולים לצפות בצילומים, וגם לא מנהלת הגן או הארגון שמפעיל אותו. מי שיכול לפתוח את המצלמות זו המשטרה, לאחר שאחד ההורים הגיש תלונה.

‏מירה: "ואז מה שקרה זה שכמות ההורים שהתלוננו למשטרה עלתה, כי בעצם על כל חשד, האופציה שלך זה לפנות למשטרה."

‏צליל: ניידת משטרה שמגיעה לגן, אוספת את המצלמות ומזמנת את המטפלות לחקירה זה אירוע טראומטי מאוד.

‏זאת שוב דנה ממחוז תל אביב ב"ויצו".

‏דנה: [המולת הגן] "אני יכולה להגיד לך שהיום זה מגוחך. על כל דבר הכי קטן. היה לנו סיפור אפילו של אמא שחלמה בלילה שמטפלת מתנהגת בצורה לא ראויה לילד שלה, ודרשה שנפתח מצלמות. ילד שישב על בימבה בחצר, בנוכחות הורים אחרים, ונפל, השתפשף הסנטר. היו הורים אחרים, ראו את זה, האמא לא האמינה, דרשה שהן יפתחו מצלמות. כל פתיחה כזאת של מצלמות, מטפלות מוזמנות למשטרה, נלקחות טביעות אצבעות, חקירות, טראומה לכל החיים."

‏צליל: אבל האם המצלמות מונעות התעללות?

‏זו שוב אופירה.

‏אופירה: "אנחנו עשינו מחקר על מקרי האלימות שהורשעו בבתי משפט. בעצם פתחנו את פסקי הדין וקראנו מה קרה שם בתוך ה… ניתן קרדיט לדוקטור גלית בינט, שהיא עשתה את המחקר הזה, פתחה מקרה-מקרה וראתה מה הנסיבות שהובילו לאלימות."

‏צליל: דוקטור גלית בינט סוקרת במחקר שלה 19 פסקי דין בתיקים של הזנחה, תקיפה והתעללות בפעוטות על ידי עובדות בגני ילדים. ב-93% מהמקרים, המטפלות והגננות התוקפות התמודדו עם מחסור בכוח אדם, היעדר צוות, עבודה אינטנסיבית ולחץ נפשי ורגשי כבד. במקרה של אהובה כחלון, למשל, שהורשעה בהתעללות בעשרה פעוטות לאחר שהושיבה אותם בכוח, משכה בשערם והיכתה אותם, היו בגן 20 ילדים על כל מטפלת, פי שניים מהקבוע בחוק ופי ארבעה מהמומלץ על ידי ארגוני הבריאות. ב-43% מהמקרים המטפלות התוקפות עשו זאת כדי להשליט משמעת, כיוון שלא היה להן כל ידע פורמלי או כלים כיצד לנהל את הגן. ב-62 אחוזים מהמקרים, התקיפות נעשו מתוך תפיסה חינוכית מיושנת. למשל, לא להחליף לילד חיתול שעות ארוכות כדי שייגמל. גם זאת בעקבות חוסר ידע והכשרה. המטפלות הורשעו ונענשו, אך השופטים התייחסו בפסקי הדין גם לתנאי העבודה, גודל הצוות וחוסר ההכשרה.

‏אופירה: "יום כזה, שהוא משבע בבוקר ועד חמש אחרי הצהריים, עבודה בלתי פוסקת, צריך לדמיין מציל שנמצא בבריכה. זה מוד העבודה. זה כל הזמן לבדוק מי עשוי ליפול, להכניס משהו לפה, להקיא, לפלוט. זה יוצר מצבי קצה. שוב, מי שמרגישה שהדברים האלה מתפרצים ממנה, היא צריכה לצאת מהחדר באותו הרגע, אבל גם אי-אפשר לנקות את אחריות המערכת."

‏צליל: והחשוב מכל, בחלק מהמקרים היו בגן מצלמות והמטפלות והגננות ידעו על כך. התקיפה קורית מתוך דחף, באופן לא רציונלי. המצלמות, אומרת אופירה, לא מונעות אלימות, אבל הן כן מונעות מנשים לעבוד במעונות.

‏[הקלטה]

‏אופירה: "נשים אומרות, אנחנו לא רוצות להגיע בעצמנו לנקודה שאנחנו נהיה אלימות. אנחנו מבינות את הסטרס, אנחנו מבינות את הלחץ, ואם הדבר הזה יכול לקרות גם אצלי, אני מעדיפה שלא להיכנס למערכת."

‏צליל: "זה שמעתם ממטפלות שראיינתן?"

‏אופירה: "כן."

‏צליל: "במחקרים שלכן? שנשים אומרות, 'אני עלולה להפוך לאלימה בתנאים האלה'?"

‏אופירה: "כן, בוודאי."

‏צליל: "זאת אומרת, המערכת מייצרת את האלימות הזאת? שזה לא פסיכופתיות סדיסטיות, זה תוצאה של תנאי העבודה?"

‏אופירה: "חד-משמעית, חד-משמעית."

‏צליל: אבל חוק הפיקוח לא כלל רק מצלמות. הוא היה מערכת שלמה של תיקונים ושיפורים, שהיו אמורים ביחד להעלות את רמת החינוך לגיל הרך ולפקח עליו. לראשונה אי-פעם הוא הגדיר שיש צורך באיזושהי השכלה כדי לטפל בפעוטות. כל המטפלות בגנים, גם הפרטיים וגם מעונות הסמל, צריכות לעבור הכשרה בת 220 שעות בחינוך והתפתחות לגיל הרך.

‏אופירה: "זה באמת, המינימום שבמינימום. בשנה הראשונה נתנו מענקים לנשים שבאו ולמדו, כי באמת היו אנשים ללא שום הכשרה וזה צעד שהיה מאוד מוצלח. המשרד הצליח להכשיר 12,000 מטפלות. סליחה, 12,000 מחנכות."

‏צליל: אבל זה לא החזיק מעמד לאורך זמן.

‏אופירה: "מה שקרה זה שהרבה מהמחנכות האלה עזבו."

‏צליל: בשנת 2024 המענק הזה קוצץ, וכיום המטפלות צריכות לעבור הכשרה בלי תמריץ כלכלי כלשהו.

‏אופירה: "והיום כשאני, בעלת מעון, צריכה לגייס עובדת חדשה ולומר לה, 'את שומעת? חוץ מהעובדה שאת באה לעבוד אצלי משבע בבוקר עד חמש בערב, בשכר מינימום, בעבודה מאוד קשה וצוות לא יציב, אני גם דורשת שאת תלכי ללמוד ותעשי את ההכשרה הזו, בלי לקבל עליה מענק ותגמול נלווים', זה חסם מאוד-מאוד גדול בקליטה של עובדות חדשות."

‏צליל: כיום, רק מחצית מהמטפלות עברו הכשרה. כדי להתמודד עם המצב, במשרד החינוך פשוט דחו את הדד ליין להכשרה ל-2028. המשרד גם העביר תקנות לפיהן יהיה אפשר להעסיק מטפלת ארבע שנים ללא הכשרה, ומטפלות בעלות ניסיון של 10 שנים יהיו פטורות מהכשרה לגמרי. וככה חובת ההכשרה דוללה עוד ועוד על ידי משרד החינוך עצמו, עד שכמעט לא נשאר ממנה דבר. חוק הפיקוח כלל גם הדרכות, ביקורים של מדריכה חינוכית שמייעצת למטפלות בענייני עבודתן. שעות ההדרכה שנקבעו בחוק היו 4 בחודש לגן כולו. אחר-כך משרד החינוך הגדיל אותן ל-10 שעות, אבל אז קיצץ שוב לחמש. והכי חשוב, התוכנית לשיפור התקינה שהייתה אמורה להקטין כל קבוצה בילד אחד, נדחתה גם היא מסיבות תקציביות. למעשה, משרד החינוך אפילו הגדיל את הקבוצות, ככה שיותר ילדים נמצאים ביחד באותו גן. בתקציב 2024, בשעה שפעוטות ותינוקות התמודדו עם היעלמות של אחד ההורים שלהם שיצא למילואים, קוצצה הרפורמה בגיל הרך בחצי. מ-400 ל-200 מיליון שקלים. [מוזיקת רקע] וככה יצרו מדינת ישראל ומשרד החינוך את הג'וב הגרוע ביותר במערכת החינוך. לקחו עבודה פיזית, סיזיפית, עם אחריות אינסופית, ללא אופק או אפשרות קידום, הוסיפו לה פיקוח תמידי, סיכון לחקירה משטרתית וחובת הכשרה ללא תגמול, וכל זה בשכר מינימום, פלוס 2 שקלים לשעה.

‏[הקלטה]

‏צליל: "בעצם מה שאת מתארת זה שהמטרה במעון היא לשרוד את היום. שיאכלו משהו, שישחקו במשהו, שילכו לישון בזמן, ולא איזשהי התפתחות מעבר."

‏אופירה: "באופן הכי בסיסי, המטרה היום זה שהילד יחזור הביתה בשלום. של כולם. כולם נמצאים תחת הפחד הנורא גדול שמשהו נורא יכול לקרות שם. ההורים פוחדים שמשהו יקרה לילד, גם המחנכות פוחדות. גם המחנכות חוששות שמשהו יקרה, שמישהי בצוות תפגע, שילד ייפול ויאשימו אותן. כולם נמצאים בפחד המצמית שמשהו נורא הולך לקרות."

‏[מוזיקת רקע]

‏צליל: בבחירות 2022, הקמפיין של נתניהו הבטיח חינוך חינם מגיל אפס, צעד שהעריכו את העלות שלו ב-8 עד 12 מיליארד שקל בשנה. משרד האוצר הציע חלופה: שיפור התקינה בגיל הרך והשכר של המטפלות במעונות המסובסדים, בעלות של 2 מיליארד שקל. כך או כך, עם פרוץ המלחמה, כל ההבטחות נשכחו וכיום הנושא אפילו לא על הפרק. [מוזיקת רקע מסתיימת] בעיניהן של מירה ושל אופירה הפתרון ברור. החינוך מגיל אפס עד שלוש חייב להיות מקצוע אקדמי, ממש כמו גננת או מורה.

‏מירה: "ביחד עם מכללת 'לוינסקי-וינגייט', יצרנו תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, שמטפלות ומנהלות מעון שלנו לומדות בו, אנחנו פותחים השנה את המחזור השני כבר. הייתי רוצה לראות ברמת מדינה שזה הופך להיות משהו שהמדינה מטפלת בו."

‏אופירה: "מאיזו סיבה שכר של מטפלת צריך להיות נמוך יותר משכר של מחנכת בבית ספר?"

‏צליל: במכון לחקר הגיל הרך מעריכים שהעלאת שכר המטפלות לרמת שכר המורות תעלה כ-9 מיליארד שקלים בשנה. בוועדת החינוך ובוועדה לזכויות הילד דנים אחת לכמה חודשים במצוקת כוח האדם בחינוך לגיל הרך. נציגי האוצר שמגיעים לוועדה מסבירים ששכר המטפלות נגזר מהמחיר של הגנים, ושהמחיר הוא מחיר מפוקח שנקבע על ידי ועדת מחירים. הדרך להעלות את שכר המטפלות היא להעלות את המחיר של הגנים המפוקחים. ההורים ישלמו יותר, אבל לפחות יהיה צוות. אבל הם מסבירים גם שעשו את זה כבר פעם אחת והשכר לא עלה. הוועדות האלה גם מקדמות בשנה האחרונה שתי יוזמות חקיקה שנועדו להקל על המצוקה ולהציע פתרונות. הראשונה היא לאפשר להתקין בגנים מצלמות אונליין, כאלה שההורים יוכלו לצפות בהן מתי שרק ירצו. כל הגורמים המקצועיים מתנגדים להצעה הזאת, כולל משרד החינוך. הרעיון שההורים יוכלו לצפות במטפלות בעבודתן, לבקר אותן ולדרוש דין וחשבון על מה שהן עושות בכל רגע נתון, יבריח את כל מי שעוד מוכנה לעבוד שם. ההצעה השנייה היא לאפשר לבנות שירות לאומי לשרת כמטפלות - לא כמו היום, שהן רק כוח עזר - וככה למלא את מקומן של המטפלות העוזבות. הארגונים לא משתגעים על ההצעה הזאת, אבל הם מבינים שאין להם ברירה. כמו שזה נראה כרגע, זה העתיד של החינוך לגיל הרך. לגייס נערות בנות 18 ללא ניסיון בטיפול בילדים, שבמקרה הטוב ביותר יישארו בגן שנתיים ואז יעזבו ויוחלפו בבנות שירות חדשות וחסרות ניסיון.

‏[מוזיקת רקע]

‏שבע שנים אחרי שעבר חוק הפיקוח, משרד החינוך מציע עוד צפיפות, עוד תחלופה מהירה של עובדות ללא ניסיון, וכדי להתמודד עם ההשלכות של תנאי העבודה האלה, עוד מצלמות. ההתערבות הממשלתית שהבטיחה לקחת אחריות על החינוך לגיל הרך ולשפר אותו, דרדרה את המצב שלו.

‏השקעה בחינוך לגיל הרך היא השקעה כלכלית מדרגה ראשונה. ככל שהחינוך בגיל הרך איכותי יותר ושיחס הילדים למטפלות נמוך יותר, כך גדלים סיכויי הילדים להגיע להישגים טובים יותר בבית הספר. חינוך איכותי משפיע לטובה על ההתפתחות השפתית, הקוגניטיבית, החברתית והרגשית, והמחקר מראה שזו השקעה עם תשואה גבוהה, בעיקר כאשר מדובר בחינוך שמוענק לילדים ממעמד נמוך. כשהחינוך בגיל הרך איכותי, הוא מהווה כלי ליצירת שוויון הזדמנויות. מתוך 45,000 הילדים שהגן שלהם נסגר השנה, חלק ילכו לגן פרטי, ההורים שלהם ישלמו נתח גדול יותר מהמשכורת שלהם, ונטל יוקר המחיה על הכתפיים שלהם יהיה כבד יותר, אבל הם ישאו בו. [מוזיקת רקע מסתיימת] ההורים העניים יותר לא יעשו את זה, הם ימצאו פתרון אחר. חלקם, בעיקר בחברה החרדית, ישלחו את הילדים לגנים פיראטיים, ללא פיקוח, שמכונים "מחסני ילדים". גן כזה יכול להיות למשל דירה בבניין בלי חצר, שבו אישה אחת או שתיים מטפלות ב-30 פעוטות, חלקם יושבים רוב היום בעגלה. אחרים פשוט יישארו בבית וההורים שלהם לא ייצאו לעבוד.

‏[מוזיקת רקע]

‏ההחלטה לצמצם את החינוך לגיל הרך לא עברה בהחלטת ממשלה, לא היה דיון ציבורי או דיון פוליטי. החינוך לגיל הרך הצטמצם פשוט כי הניחו לשכר המטפלות להישחק עד כדי כך שאין מספיק כוח אדם כדי שיהיה חינוך כזה. ממש באותה דרך צומצם החינוך המיוחד, כפי שתיארנו בפרק 290 של "חיות כיס", בלי שאף אחד קיבל החלטה מסודרת ודמוקרטית לקצץ אותו. סתם כי שכר אנשי המקצוע נשחק ונשחק עד שאין מספיק מהם. ככה קוצץ וצומצם גם סל שיקום למתמודדי נפש, שעליו דיברנו בפרק 280. וככה איכות החיים שלנו הולכת ויורדת, מתוך מחדל, בגלל חוסר מעש ובלי שאף אחד מספר לנו, באופן שיהיו לו השלכות על החיים שלנו עוד עשרות שנים.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת במנגינת "גן סגור"]

‏אופירה: "'אלף הימים הראשונים', זה המונח המקובל באקדמיה, זו תקופת חיים שמעצבת את ההתפתחות שלנו כבני-אדם. ההשפעות שיש למה שקורה בתקופת חיים הזאת על השלכות בריאותיות, נפשיות, הוא לא ייאמן."

‏מירה: "אלה הילדים שלא בעוד הרבה שנים, יהיו התלמידים והסטודנטים והחיילים והחיילות שלנו, ומנהלים ומנהלות בכירות במשק הישראלי, אנשי מפתח שינהלו את המשק. והמטפלות שלנו, מטפלות-מחנכות שלנו, הם אלה שעושות את זה."

‏[מנגינת "גן סגור" מסתיימת]

‏צליל: ממשרד החינוך נמסר: "מאז שעברה האחריות למעונות היום המפוקחים, ממשרד העבודה והרווחה למשרד החינוך, פועל המשרד לחיזוק מערך הגיל הרך ולשדרוג מעמדן של המטפלות. תקציב המערך גדל פי חמישה, שכר המטפלות עלה, חולקו מענקי התמדה והוכשרו למעלה מ-20,000 מחנכות-מטפלות בתוכנית מקצועית של 220 שעות, כולם במימון מלא של המדינה. בנוסף, הורחב מערך הפיקוח פי שלושה ונוספו תקנים ייעודיים לתמיכה רגשית והתפתחותית בכל רשות מקומית. המשרד מתקצב 5 שעות הדרכה חינוכית חודשיות לצוותים, קידם קרדיט אקדמי למטפלות המעוניינות בלימודי תואר ראשון ומקדם עם משרד האוצר מודל תקינה חדש לשיפור היחס בין צוות לילדים, מתוך תפיסה הרואה בלידה את תחילת רצף הלמידה ועד לסיום התיכון. המשרד ממשיך לפעול להעמקת ההיבטים הפדגוגיים ולחיזוק מערך הפיקוח, כחלק מתהליך מתמשך הצופה פני עתיד ומבטיח חינוך וטיפול איכותיים לפעוטות בישראל".

‏[מנגינת "גן סגור" מתחדשת]

‏האזנתם ל"חיות כיס", ההסכת הכלכלי של "כאן". העורך שלנו הוא יונתן כיתאין, עורכת המשנה היא ליהיא צדוק, המפיק שלנו הוא עדי אפרת, עורך הסאונד הוא טל וניג. תודה לתחקירנית שלנו, אופיר הלפרין, על הסיוע בהכנת הפרק.

‏במערכת "חיות כיס" חברים גם שאול אמסטרדמסקי ואלון אמיצי.

‏אפשר להאזין לכל הפרקים ולכל ההסכתים של "כאן", ביישומוני ההסכתים ובאתר שלנו.

‏אני צליל אברהם, תודה רבה שהאזנתם.

‏[מנגינת "גן סגור" מסתיימת]

‏[חסות]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה