top of page

חיות כיס - איך ממשיכים: לחיות עם הכאב


תקציר: הצצה להסכת חדש. איך ממשיכים לחיות אחרי ה-7 באוקטובר? איך מתמודדים עם חרדה, כאב, צער גדול, זעם ותחושת חוסר ודאות? תומר מיכלזון וצליל אברהם בהסכת חדש שמנסה לעזור. חפשו ״איך ממשיכים״ בכל יישומוני ההסכתים לפרקים נוספים בפרק הזה: שיחה עם איילת שמולביץ', מטפלת בפסיכו-דהרמה ופסיכולוגית קלינית, על הכלים שהפילוסופיה הבודהיסטית יכולה לתת כדי להקל על הכאב וחוסר הצדק, על מה עושים עם הזעם, ואיזה תרגילים יכולים להקל במצב הנוכחי

 

קריין: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים" הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.


תומר: היי אני תומר מיכאלזון אתם ואתן כנראה מצפים לפרק של חיות כיס אבל חיות כיס עדיין בפגרה שהתארכה בעקבות מצב החירום והמלחמה אנחנו מקווים לחזור ממש עוד מעט עם פרקים חדשים.

בינתיים מזמין אתכם לשמוע את ההסכת החדש שלנו איך ממשיכים.

הסכת יומי טיפולי שבו צליל אברהם ואני משוחחים עם ומטפלים ומומחים שעוזרים לנו לעבור את התקופה הקרובה. האזנה נעימה.

היי אתם ואתן על איך ממשיכים הסכת יומי טיפולי של כאן הסכתים שמנסה לעזור ולהבין איך ממשיכים מכאן.

איך ממשיכים לקום כל יום ולחיות בתקופה הקרובה כשהתותחים רועמים והאסון של השבעה באוקטובר מטיל עלינו צל גדול.

בפרק של היום צליל אברהם תשוחח עם איילת שמולביץ' מטפלת בפסיכודארמה ופסיכולוגית קלינית שתספר על הכלים שהפילוסופיה הבודהיסטית יכולה לתת לנו כדי להקל על הכאב והזעם.

האזנה נעימה.


צליל: שלום לאיילת שמולביץ' פסיכולוגית קלינית מטפלת גוף נפש רוח ראש תוכנית המטפלים בבית הספר פסיכודארמה בית ספר לתורת הנפש בראיה בודהיסטית.


איילת: שלום צליל.


צליל: איילת, את יכולה אולי להסביר לנו מה קורה לנו כרגע? אני באופן אישי ואני מניחה שזה לא רק אני מרגישה מעברים בין חרדה מאוד גבוהה לבין מה שביידן קרא חור שחור בנשמה.

מה זה במילים שלהם של אנשי הנפש?


איילת: בעצם אנחנו כל הזמן גם ביום רגיל רגיל אנחנו חווים מצבי דחק ומצבי מצוקה. והגוף שלנו המערכת שלנו גוף נפש רוח יודעת לעכל את זה.

כמו שאנחנו, אני אתן אולי דוגמה של אוכל אנחנו אוכלים משהו ונכנס למערכת העיכול מתחיל להתפרק לוקחים מה שצריך, מסלקים מה שלא צריך אבל כשיש משהו שהוא גדול מדי, בלתי ניתן לעיכול בלתי ניתן לספיגה אז אנחנו מתחילים להרגיש דחק אנחנו מתחילים להרגיש מצוקה זה יכול להתבטא בחרדות אנחנו נקרא למצבים כאלה הרבה פעמים כשהם קיצוניים אם זה תאונה אם זה פגיעה מינית.


כרגע יש לנו את המלחמה הזאת את ההתקפה הנוראית הזאת כמצבי טראומה ואנחנו פשוט מגיבים לדבר הזה עכשיו זה תגובה מאוד מאוד אינסטינקטיבית שלנו אנחנו אפילו לא חושבים עליה אנחנו לא אומרים נגיב ככה או ככה איך שאנחנו שומעים את זה המערכת העצבית שלנו משדרת מסוכן מסוכן סכנה צריך לעשות משהו והיא מתפקדת בצורה הזאת, לכן הרבה מאוד אנשים מרגישים את העוררות הזאת את החרדה את המקום הזה שאי אפשר לשבת לרגע שחייבים לעשות משהו ממש עוררות גופנית.


אנשים אומרים נכון עכשיו כשאת אומרת אני שם לב כמה האגרופים שלי קפוצים כמה אני חייב לזוז כמה השיניים נוקשות אפשר רגע להסתכל ממש הנה את עושה כן עם הראש.


צליל: חשבתי שזאת רק אני עם השיניים.


איילת: נדמה לי שכיום בגלל שהדבר הזה, המתקפה הזאת וכל מה שהיה כרוך בזה פוגש את כולנו אני לא פגשתי אדם שזה לא פגש אותו אז אני מעיזה להגיד שזה נכון לכולנו התגובה עצמה של fight or flight היא נכונה לכלל היצורים החיים בסדר גם בעלי חיים זאת התגובה האוטומטית שלנו.

התגובה שהמוח שלנו התפתח אליה מבחינה הישרדותית אם אנחנו לא מצליחים לעשות fight or flight אנחנו נכנסים לפריז - לקיפאון שזה מה שאם אנחנו לא עושים את העבודה איתו יכול להביא לפוסט טראומה.


אז יש לנו בעצם כמה רמות אני מניחה שאלה שחוו את השעות הארוכות בממד ובכלל בכל מיני סיטואציות גם לראות סרטים ולהיות חשופים לדברים שאנחנו לא יכולים להקל.


הרעיון הוא שהנפש שלנו לא יכולה לעכל ואנחנו לא יכולים לעשות כרגע משהו חוץ מלכבות את הסרט שזה אחלה דבר, בסדר זה יהיה בריחה לכבות את הסרט זה יהיה בריחה שזה תגובה עדיפה מאשר לקפוא עם הסרט.

אז אנחנו יכולים להיכנס לטראומה אפילו מלראות סרטונים.


איילת: כולנו בטראומה בעצם כי כל אחד קרא משהו גם אם הוא הצליח איכשהו לא לראות זה פשוט זורם מכל הכיוונים.


צליל: נכון והשאלה היא כמה אנחנו יכולים לווסת את זה ואני חושבת אני רוצה להגיד את זה גם אולי לגבי הילדים והמתבגרים כי באמת באמת נורא קשה לנו לחסום את המידע הוא מגיע מכל מקום וגם הוא נותן לנו איזושהי תחושה של שליטה, של שייכות, של מעורבות.


שאם אנחנו לא רואים את הסרטונים אז אנחנו לא בסדר אנחנו אשמים נותנים כאן עדות ואנחנו לא עדים ככה יש כל מיני חוויות ומחשבות ורגשות סביב הדבר הזה.

עכשיו שוב צריך למנן ולווסת, לראות כמה אני יכולה לשמוע כמה אני יכולה לעכל אני חושבת שאני מאוד אוהבת בימים האלה כשאני צריכה להסביר את הדברים להשתמש במטאפורה של לעכל אוכל.

כי אם עכשיו יש לי כאן עכשיו צלחת של אוכל נורא גדולה.

ואני לא יכולה לעכל אותה אני לא יכולה לעכל ולוקח זמן לעכל אותה לתת גם לזה מקום.


צליל: אבל את יודעת לא לכולם יש אפשרות לבחור ואני מרגישה שאני ממש נמנעת מחדשות כרגע.

אבל אני עוברת ליד הטלוויזיה שהיא פתוחה כי יש עוד אנשים בבית ויש שם אימא שמדברת על זה שחטפו את הילד שלה.

איך אני יכולה להגיד אני לא רוצה לשמוע את הסיפור שלך עכשיו כי זה קשה לי.

לה אין את הבחירה להגיד שזה גדול עליה כרגע ואולי היא צריכה שאני אשמע את הסיפור שלה.


איילת: אז קודם כל זה נכון אנחנו מדברים כאן בכמה אוכלוסיות אני ראיתי ככה שישר הלכתי לסרטונים ואולי למציאות הכי הכי מיידית שלנו מהבית אבל יש לנו כאן כמה אוכלוסיות ובוודאי את האוכלוסייה שמהעוטף.

שחוותה דברים נוראיים באמת בלתי נתפסים ושאיתם יש עבודה מסוג אחד ויש לנו את החיילים ויש את המשפחות של החיילים ויש את אלה שהיו במסיבה ויש המון המון המון תתי אוכלוסיות ככה בתוך מה שקורה כרגע ושכל אחד צריך איזשהו מענה אחר.

עם האנשים שחוו את הדברים ובאמת לא הייתה שום ברירה זאת תהיה כניסה לעבודת נפש ארוכה ארוכה של גם של עיבוד טראומה גם של אובדן ואבל ולא רק זה יהיה עבודות בכל המישורים, מישורים רפואיים מישורים נפשיים מישורים של לבנות בכלל קהילתיים סוציאליים ובטח עוד ועוד ועוד זה כל כך כל כך גדול.


אבל השאלה הכי פשוטה שלך נכון הכי מהיום יום שהיא כל כך חשובה אני נמצאת בבית פותחים לידי חדשות ואני שומעת סיפור אז אולי בהמשך אני גם אתן תרגילים שהם טובים לכולנו לאנשים שבבית וגם אפילו בעוצמות אולי יותר גבוהות ובתדירות יותר גבוהה לאנשים אם אנחנו עובדים עם אנשים שחוו את הדברים ואנחנו רוצים לתת להם עזרה ראשונה תרגילי נשימה וקרקוע ועבודה דרך הגוף שמאוד מאוד עוזרת רגע לנשום ורגע לקחת מרחב כי מה שאמרתי מקודם זה בעצם כשאנחנו לא יכולים לעכל נסגר לנו המרחב אין לנו זה כמו נסגר הפה אי אפשר לעכל ואיך אנחנו בכל זאת קצת קצת קצת פותחים אבל אני חושבת שזה שוב זה מן איזושהי הקשבה שהיא צריכה להיות באמת הקשבה מה אני יכולה לשמוע מה אני לא יכולה לשמוע אולי עכשיו אני נמצאת בחלל וכבר שמעתי כמה וכמה סיפורים ועכשיו זה כבר מציף אותי מדי או מנתק אותי בסדר כשאנחנו בעצם לא מצליחים לעכל אנחנו או מאוד מאוד מוצפים נכנסים לעוררות הזאת נכנסים לחרדה וכשזה יותר מדי אנחנו נכנסים לניתוק. מה זה ניתוק? איך זה נראה?


מין כמו אדישות כזאת או קהות.. כזאת או עייפות או נימול אנחנו לא נוכחים יכולים לדבר איתנו ואנחנו לא פה אנחנו לא קשובים אנחנו לא נוכחים לא לעצמנו ולתחושות שלנו אנחנו לא נוכחים למישהו אחר אנחנו במין ניתוק זה כי זה too much מלהכיל.


צליל: אנחנו כל הזמן חושבים על האנשים שעברו את הדברים הכי איומים שאפשר לדמיין, הם יקומו מזה?


איילת : הלוואי והייתי יכולה להגיד, כולי תקווה ותפילה שכן אני יכולה להגיד לך מליווי של אנשים עם מצוקות מאוד מאוד גדולות שאפשר ככה להמשיך ללא ספק עם המון המון המון תמיכה ועבודה ומדהים לראות כמה כל העם עכשיו מתגייס ככה לעזור יחד עם כולם.

אני בתקווה שכן אני כן אגיד אולי גם משהו קטן כזה מתוך ככה הגישה הבודהיסטית אנחנו מאוד מאוד דואגים אפילו עכשיו אני רואה אותך ככה את הפנים שלך את העצב שלך את הדאגה שיש גם אני מרגישה אותה יש בנו המון המון המון דאגה והרבה פעמים הדאגה אני לא יודעת אם עכשיו את מרגישה את זה היא גם עושה לנו את אותה תגובה של הצפה, שאנחנו לא יכולים להתרכז בשום דבר , שאנחנו מסתובבים הלוך ושוב, שהגוף שלנו מעורר כזה עוררות מרגישה את זה את יכולה זה ממש זה מה שעושה לנו דאגה. במובן הזה הדאגה שוב עושה אותנו עם פחות יכולת לעכל את הדברים למה אנחנו בעצם רוצים לעכל את הדברים?


ואני אתחיל מזה, כשקורה לנו משהו שהוא כל כך כל כך קשה אנחנו רוצים להצליח ולעכל אותו בתוך המערכת בשביל שנוכל לחיות איתו שנוכל לחיות כשיש לנו את הזיכרון המכאיב הזה, גם את החור בלב אבל עדיין נוכל לחיות איתו.

פוסט טראומה זה כשאנחנו לא יכולים לחיות עם משהו שהוא כבר משפיע לנו ומשתלט לנו על החיים שהוא גורם לנו לתגובות רגשיות מאוד מאוד מהר ולא דווקא בשליטתנו , שעושה לנו שלא נצליח להירדם ולאכול, פוסט טראומה בצורתה הקשה משפיעה על כל החיים אנחנו נמנעים מכל מיני מקומות אנחנו לא חיים עם הדבר אנחנו לא מצליחים לחיות בעצם.

תהליך של טיפול בטראומה ובפוסט טראומה זה להצליח לקחת את האירוע הקשה ולאט לאט להצליח לעכל אותו לתוך המערכת גוף נפש רוח שלנו.


אפשר ללכת קצת לעולמות הפילוסופיה הבודהיסטית כי אני חושבת הרבה פעמים… התוכנית הזאת נקראת איך ממשיכים? איך ממשיכים לקום בבוקר להכין ארוחת בוקר לשלוח את הילד לגן כשהיה גן ואיך ממשיכים בשגרת החיים שלנו כשאנחנו יודעים שאירוע כזה התקיים, המציאות נשברה לגמרי ויש תחושה שהחיים לא יכולים להימשך כרגיל אחרי שאנחנו יודעים את הדבר הזה. אנחנו לא יכולים to unknown את הדבר הזה ולחיות עם הידיעה שסבל כזה מתקיים. יש לך איזה התחלה של תשובה?

צליל: התחלה של תשובה אז אם ביקשת את הפילוסופיה הבודהיסטית אז האמת הראשונה של הבודהא אומרת שיש כאב בעולם. כל הזמן יש דברים שקורים יש מחלות שקורות, לא מזמן חווינו קשה את הקורונה יש חולי יש זקנה יש מוות ויש אירועים שונים. האירועים האלה מאוד מאוד מכאיבים לנו כי בכל זאת יש בנו רצון ככה להאמין שהם ידי אדם שהם לא מחויבים שהיה אפשר אחרת אז נורא נורא קשה באמת טראומות שנעשות מידי אדם הן הטראומות הקשות ביותר כי אנחנו לא קולטים אותם אנחנו לא מעקלים אותם זה בלתי נתפס לנו


צליל :כי לא נתפס לנו שבני אדם ביצעו את זה


איילת: כן שבני אדם יכולים להגיע לאירוע כזה שיכולים להגיע לברבריות כזאת שזה לא נתפס לנו שכזה דבר יכול לקרות וזה באמת מערער משהו מאוד מאוד בסיסי באמון שלנו.

באמון שלנו בסדר העולם באמון שלנו יש לנו איזה שהיא יש לנו איזה שהיא אשליה של צדק אנחנו חיים הרבה פעמים עם אשליה של צדק ובאמת באמת אין צדק בעולם.

אם היה צדק אז אז אריה לא היה טורף איילה. נכון היה הולך למישהו בכוחות שלו ולא פשוט לנו לעכל את הדברים האלה וחלק באמת מהפילוסופיה הבודהיסטית או הפילוסופיה ולא רק הפילוסופיה הפרקטיקה הפרקטיקה הבודהיסטית תזמין אותנו עם כל הכאב לשאת את הכאב, לשאת את הכאב לפגוש אותו להיות איתו כשבעצם כשאנחנו עוברים דרכו כשאנחנו יודעים אותו עד תומו זה המפתח להחלמה.

אם אני רגע אסגור את הרעיון שהתחלתי לדבר עליו קודם כדי שהוא יישאר שלם דאגה גם היא גורמת לנו לא לעכל גם היא גורמת לנו להצטמצם ולהצטמצם ולסגור את אותה יכולת לעכל והייתי נותנת אפילו טיפ קטן ככה לאנשים כאן באיך ממשיכים את היום הזה.

שכשאנחנו מרגישים שאנחנו מלאים בדאגה ומוצפים בדאגה אם היינו לוקחים את הדאגה אני שמה לב עכשיו שאני דואגת אני יכולה להפוך את זה.

בבודהיזם אנחנו נקרא לזה מטה אנחנו נקרא לזה איחולים לטוב אבל אני אתן את זה בשפה הכי פשוטה של היום יום לתפילה.

אני נורא דואגת לבן החייל שלי שנמצא בעוטף ואני במקום להגיד וואי ומה יקרה ומה יהיה אם כך ומה יהיה אם ככה שזה אנרגיה מאוד מאוד מורידה, זה מקום שהוא מאוד מאוד מצמצם ומקשה עלי לעכל.

אם במקום אני אשלח לו ממש תפילה אני מתפללת או אני מברכת אותך שתהיה בטוב שתחזור הביתה בשלום ובביטחון ושלם בגוף ובנפש ממש לעשות את ההתמרה הזאת בתוכנו

הדבר הזה פותח לנו קצת את היכולת לעיכול.


צליל: אנחנו נעשה את התרגילים תכף, אני חושבת שמה שאמרת עכשיו גם קצת עונה על שאלה שמציקה לי ובטח לאחרים איך אני יכולה בכלל לחפש לעצמי נחמה ורגיעה כשאנשים כל כך סובלים ואין להם שום נחמה אני רוצה לשאול אותך הרבה אנשי טיפול מדברים עכשיו על חרדה ועל דאגה ועל טראומה ברשתות החברתיות הרגש הדומיננטי הוא זעם, זעם שפשוט שורף אנשים מבפנים והם לא ישנים בלילה.

אני אפילו לא יודעת אם לשאול אותך אם צריך לטפל בזה כי יכול להיות שהטיפול בזה הוא הוא לדחוף לשינוי אבל אולי בכל זאת יש לך משהו להגיד מעולמותייך מעולמות הפסיכולוגיה והדארמה על זעם שהוא כל כך מכלה


איילת: את אמרת כאן כל כך הרבה דברים חשובים וחכמים אני אנסה לפרק אותם קודם כל אמרת איך אנחנו יכולים לנשום כשיש כאלה שלא נושמים אין ספק שזה נוגע בכולנו כשאני יושבת עם אדם ששרד את התופת הזאת עולות בי דמעות אני בוכה ואני גם אומרת את זה.

הסיפור שלך הוא נוגע בי הוא פוגש את הלב שלי אני אבכה, זה בסדר אני אשים לב שאני מספיק נושמת בשביל שהוא לא יצטרך לטפל בי אלא אני אוכל לעזור לו אבל זה נוגע בנו ואנחנו לא כל הזמן נושמים אנחנו נעים בין אין נשימה לנשימה.

להתרחק אנחנו נעים בתוך זה זה מאוד נוגע וזה טוב לנו גם להיות אותנטיים רק לשים לב שיש לנו מה לתת להם.


אם אנחנו נופלים לתוך בור וזה השאלה ככה שאמרת למה כל כך חשוב לנו לנשום למה כל כך חשוב לנו גם לשמור על עצמנו ולא להזדהות איתם כי אם אנחנו נזדהה איתם אם נהיה בדיוק באותו מקום שלהם לא נוכל לעזור להם זה כמו אדם שנופל לבור אם אני אפול יחד איתו לבור ואני אהיה יחד איתו אני לא אוכל לעזור לו אני צריכה להיות מחוץ לבור בשביל לעזור לו זה הדבר הראשון שאמרת.

לגבי הזעם, זעם היא תגובה נורא נורא טבעית וגם לה אנחנו ניתן מקום יחד עם זאת זעם אני רגע אגיד מהעולמות הבודהיסטיים זעם בכלל הוא רגש מתנפח כזה אנחנו יכולים לזעום וללבות את הזעם וללבות כמו מדורה וגם ככה וגם ככה וגם את זה ואנחנו ממש מגדילים ומגדילים זעם מצמצם לנו שוב את היכולת לעכל הוא כמו ממסך את העיניים שלנו ממסך את הלב שלנו הוא לא עוזר לנו לכן טוב להקשיב מה הוא אומר בסדר לתת לו הרבה מקום לתת לו רשות זו תגובה כל כך טבעית מה הזעם הזה אומר הוא אומר עברו לנו את הגבולות אנחנו לא מוכנים לכזה, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו נעשה שזה לא יקרה עוד פעם מה יהיה כאן ומה לא יהיה אנחנו צריכים ללמוד ממנו אבל מהעולמות שלי זה לא להמשיך לטפח אותו כי זה מפריע לצלילות שלנו לבהירות המחשבה.

אנחנו כן נרצה לקחת את מסקנות הזעם את הלמידה מהזעם ולהמשיך עם זה אבל בצורה צלולה אני כן אגיד זה נשמע הזוי הזוי עכשיו מה שאני אגיד, בסדר מה זה למטיבי לכת, זה אחרי כמה שנים אוקיי כזה, אבל אני אגיד שסליחה אוקיי סליחה זה כבר אחרי הזעם בסדר יש לנו את הזעם והזעם יושב לנו על עצב ועל כאב ואם אנחנו מצליחים להגיע לסליחה מי שמרוויח מזה זה הקורבן זה הנפגע כי כשאנחנו לא בסליחה וסליחה זה לא אומר קבלה זה לא אומר הסכמה זה לא אומר שאני אומרת וואי טוב המעשה הזה לא נורא נשכח אותו הוא לא היה או הוא מקובל עליי לא אבל אם אנחנו יכולים לסלוח על דברים איומים משהו באנרגיה שלנו מתפנה כי כשאנחנו לא סולחים אנחנו כל הזמן זה כמו שהידיים שלנו נמצאות אצל מישהו אחר אנחנו ככה מסתובבים בעולם או עם ידיים כפותות האנרגיה שלנו היא לא שלמה היא לא מלאה.

ואני אגיד שוב זה נשמע לנו מי שככה אולי לא מגיע מהעולמות אלה ופעם ראשונה שהוא שומע זה יכול להישמע נורא נורא גם את זה קשה אולי לעכל נכון זה לא פשוט אבל אני יכולה להגיד שבתהליכים אפילו סביב השואה וסביב האפרטהייד בדרום אפריקה במקומות שוב שהיו בהם שואות בשלבים אחרי בסדר אחרי ההלם, השוק, התגובות עכשיו , אפילו לקחו אנשים לתהליכים כאלה.

אבל שוב שאלה על זעם אז ככה זה האסוציאציה שבין השאר עלתה בי ,אולי היינו רוצים ללכת לשם, אבל אנחנו מדברים ממש על מטיבי לכת ולא לעכשיו. זה סביב הזעם.


צליל: יש עוד משהו שלא שאלת ואת רוצה לדבר עליו לפני שנלך לתרגילים?


איילת: אולי קודם כל כן אולי רק להגיד כמה חשוב הביחד עכשיו אם מקודם דיברתי שבמערכת העצבית שלנו הרמה הכי נמוכה היא קיפאון אחר כך יש לנו מצוקה בסדר כשיש מצוקה אז יש קיפאון ואז יש לנו את הfight flight הרמה הכי גבוהה של התמודדות עם מצוקה היא בעצם הרמה החברתית זה שאני יכולה לסמוך על הרשת החברתית שלי.

הרבה פעמים אנחנו מכירים את זה קרה לי משהו, נכון, ביומיום קרה לי משהו מעצבן מישהו יהעליב אותי אני מתקשרת לחברה אני מתקשרת לבן זוג אני חושבת שלא סתם עכשיו יש כזאת התגייסות וככה אנשים מרגישים. אנשים מופעלים מתוך המערכת הזאת והייתי רוצה גם לקרוא לאנשים שנמצאים בבית שחווים כל מיני דברים להיעזר ברשת החברתית הזאת.

גם אנחנו אנשי הטיפול מאוד נסמכים עליה כשאני אעבוד עם מישהו אני מאוד אגיד לו שים לב שאני פה איתך בסדר אני בעצם פונה למערכת הגבוהה הזאת שיש לה היא מפעילה יכולת התמודדות ומתחילה להזרים אותנו לכיוון שוב של לפתוח את המרחב של לעכל של לעבד זה נורא נורא חשוב אם יש לנו מתבגרים שמסתגרים בחדר טוב לנו לדפוק על הדלת ולשאול מה שלומכם וממש לשבת גם אם נראה לנו שהם הכי הכי רוצים להיות לבד. לנו, לבדוק כמה אנחנו צריכים את התמיכה כמה אנחנו צריכים ביחד כמה זה ככה זה חלק שהוא אנחנו. הרבה פעמים מרגישים שהוא נעים לנו בלי שיש לנו מילים לתת אבל אני רוצה לתת את המילים שזה ממש בתואם עם המערכת הניורולוגית שלנו זה מפעיל מערכת התמודדות גבוהה כמו שהתחלנו את השיחה שלנו וראיתי במבט שלך כמה שאת איתי וכבר הרגשתי איזושהי הקלה.


צליל: בדיוק בדיוק.

ושוב עם המפונים הרבה אנשים שואלים אבל מה נגיד להם איך אפשר באירוע טראומטי אנחנו הרבה פעמים אומרים זה היה ונגמר כאן אנחנו לא יכולים להגיד את זה זה אירוע מתמשך אנחנו עוד כל כך בתוכו ואולי אחד הדברים הכי הכי חזקים שאנחנו כן יכולים להישען עליהם זה להגיד אני יחד איתך כאן אני מוכנה לשמוע אני מוכנה להיות אני איתך כאן אכפת לי וזה נורא נורא חשוב ויש בזה כוח של ריפוי זה לא סתם זה נורא נורא חשוב.


צליל: ועכשיו בואי נעשה תרגילים


איילת: אוקיי. אז התרגיל הראשון שאני רוצה לתת שהוא פשוט מאוד מאוד מאוד עובד ממש אני מוצאת אותו אני מודה עליו ככה בכל פעם שאני פוגשת מישהו שככה בתוך איזה הצפה או בתוך ניתוק ואני ממש רואה איך הוא פותח שוב את מרחב העיכול מרחב העיכול זה מרחב הנוכחות בסדר כשאני רגע נושמת אני יכולה להרגיש אותך אותי ,רגע להיות.

זה תרגיל של התקרקעות בואי נעשה אותו ביחד בסדר? אני אעשה אותו ככה אז אם את יושבת ככה על כורסה או על כיסא שימי שתי רגליים ממש את שתי הרגליים על הרצפה מי שיושב על כיסא רגל אחת ככה אז להוריד את שתי הרגליים אל האדמה. מי שיושב בישיבה מסוכלת רגליים מסוכלות לשבת ככה.

אחר כך אני אגיד על מי ששוכב במיטה בסדר וכי הוא עכשיו לא יכול לקום כי הוא חולה כי הוא פצוע כזה, אז בואי נביא את תשומת הלב אל הרגליים בסדר זה יכול להיות בעיניים סגורות זה יכול להיות בעיניים פתוחות נביא את תשומת הלב אל הרגליים וממש נרגיש איך הן מונחות על הקרקע מי שמרגיש שהוא יכול לדמיין אפילו אפשר לדמיין שאנחנו ממש יושבים על אדמה בסדר אפילו שאת על מיטה את בעצם על אדמה כי מתחת לבית יש אדמה בואי נרגיש את היציבות שיש כאן באזור הזה ובואי נביא את תשומת הלב אל האגן מרכז הכובד של הגוף ובואי נשים לב לגב הזקוף אם אנחנו לא זקופים אפילו נזדקף קצת אפילו אם נראה לנו שזה לא מתאים או לא בא לנו ובואי נשים לב רק מה הזקיפה הזאת עושה בנו בעצם זה שאנחנו קצת יותר זקופים ובואי נביא את תשומת הלב לנשימה הנשימה כפי שהיא עכשיו אוויר נכנס אוויר יוצא.

צליל את יכולה להגיד לי מה האזור עכשיו הכי נינוח בגוף שלך?


צליל: אני לא בטוחה


איילת: אוקיי אז זה יכול להיות אזור שהוא גדול וזה יכול להיות אזור קטנטן קטנטן קצה הציפורן. בואי תבדקי אם יש לך אזור נינוח לאט לאט אני משתמשת בך בתור דוגמנית לכולם


צליל :הברכיים - הברכיים איזה תחושה יש בברכיים שלך? אולי יש איזה חום חמימות כזאת אוקיי אז שימי לב לזה שימי לב שכרגע

יש לך מין חמימות כזאת


איילת: אפילו לכמה רגעים יש בה חמימות


איילת: יופי ומה זה עושה בך שיש בך את החמימות הזאת ובואי תקחי נשימה עמוקה יופי ותפתחי עיניים תחזרי כאן אליי יופי מה בעצם התרגיל הזה עושה הוא תרגיל של שלושים שניות אוקיי את הרגשת משהו שקורה בך הרגשת אולי יותר


צליל: כן הרגשתי חום כזה בברכיים וליטפתי אותו עם הידיים וזה היה קצת נעים


איילת: את שמה לב שעכשיו יש בך נדמה לי אני רואה את הפנים שלך שיש בך גם קצת יותר שקט ורוגע בפנים נכון את שמה לב בדיוק מה שקורה כי מה שקורה זה שאנחנו מפעילים שוב אם דיברתי מקודם על זה שהמערכת שלנו שכשהיא בהצפה אז היא מגיבה אז היא שולחת דם למקומות החשובים והיא מכניסה את כל הגוף לעוררות והיא עושה את השיניים ובעצם היא מפעילה מסרים למוח מסוכן מסוכן אבל מה שאנחנו עושים בתרגיל הזה אנחנו בעצם דרך הגוף אני לא אגיד לך תרגעי אני לא אגיד לך תרגיע דרך הגוף אני בעצם אעשה שדר למוח לא מסוכן עכשיו עכשיו ברגע זה כשאני פה איתך כשאני יושבת עם אנשים וזה לא מסוכן ברגע הזה ואני עובדת על כמה עקרונות אני עובדת על יציבות בכפות הרגליים או ברגליים מסוכלות בבסיס הרגליים אני עובדת על זקיפה זה כשאנחנו זקופים אנחנו יכולים לקבל כל דבר יותר זה כמו אני פוגשת את העולם בזקיפות לא רפויה לא נוקשה אני פוגשת את העולם בזקיפות את מה שמגיע ונשימה מראה לנו את התנועה ומראה לנו את החיבור הזה זה חיות אוקיי אז אני עובדת בעצם על העקרונות האלה כשאני מפנה אותך, בסדר? החלק הזה הוא נורא חשוב בגלל זה התעקשתי מה החלק הנינוח בגוף אני מבקשת ממך בעצם להתרכז בחלק טוב. אני יכולה להגיד מאנשים שעבדתי איתם מפונים שיש שם כזה עצב וכזה כאב ונראה שאין שום חלק נינוח ופתאום יש איזה חלק נינוח קטן פתאום מישהי אמרה לי ככה בבבית החזה יש לי שקט אני יכולה להגיד לה את רואה אז בתוך כל זה יש גם קצת שקט בואי נשים לב אליו אני רוצה להפנות את המערכת את הגוף נפש רוח לשקט הזה בואי נהיה רגע בדבר הזה זה נורא נורא חשוב והיא גמרה ככה את המפגש בחיוך ואמרה זה הפעם הראשונה שאני מחייכת מזה ארבעה ימים לא הבנתי שאני יכולה לחייך שנותר בי חיוך. והחיוך הזה הגיע מהשקט הוא מגיע מזה שהיא יכלה פתאום לזכור שגם זה קיים.

אז זה תרגיל ראשון שאני ככה רוצה הוא שלושים שניות ככל שמתרגלים אותו יותר הוא הופך להיות בדנא שלנו אני יכולה להגיד עוד מלפני האירוע אנשים שאני מלווה אותם בכל מיני מצבים קשים ואני תמיד אני מאוד אוהבת את זה אז אני תמיד מלמדת את התרגיל הזה זה הופך להיות קשה לי אני עושה את זה קשה לי אני עושה את זה קשה לי ואז אני יכולה לעכל יותר יכולה להיות נוכחת אני יכולה לנשום יותר אוקיי

צליל: אני יכולה להגיד למי שמקשיב לזה שאני מרגישה ממש איזו מין נעימות כזאת בגוף עכשיו שלא הרגשתי הרבה זמן ובאמת מאוד מחמם כזה אני מרגישה אני מאוד


צליל: כן אני מאוד שמחה אני אשתף אותך שלפני שפגשתי מפונים בי עבר איזה אמרתי וואו עד עכשיו אני עובדת עם חולים סופניים עם אנשים שעברו טראומות קשות אבל אמרתי מה? ה30 שניות האלה יעבדו בשבילם?

זה באמת יצליח להחזיק את זה?

וכן וכן בגלל זה אני ממש אני מוכרת את התרגיל הזה בגלל כן קחו אותו כן חשוב לי להגיד בסדר שאם אין מקום נינוח יכול להיות שצריך עוד הפעם ועוד הפעם אם היית אומרת לי אני לא מוצאת הייתי אומרת בואי נעשה את זה שוב בואי תביא תשומת לב לכפות הרגליים בואי תביא תשומת לב לאגן בואי תביא תשומת לב לזקיפה בואי תביא תשומת לב לנשימה.

יש אנשים שלפעמים מוסיפים עוד דברים לכפות הידיים המונחות האזור של בית החזה.


צריך לראות מה נוח לנו ומה טוב לנו לפעמים נשימה לא עוזרת לנו לוויסות אם הנשימה היא מואצת אם היא קצרה היא יכולה אפילו להפחיד אותנו אז מי שהנשימה לא עובדת לו או איזשהו חלק לא עובד לו הכל בסדר עוברים לחלק אחר בסדר זה איזה חידוד שאני רוצה להגיד ועוד דבר וזה רגע ספציפית על נשימה אם קשה לנו והנשימה קצרה הרבה פעמים טוב אפשר להתערב בנשימה לקחת אוויר ארבע להוציא אוויר שש שבע. אחת שתיים שלוש ארבע נשיפה שש.

אני ממש סופרת אם אני עושה את זה עם מישהו נגיד עם ילד או עם אדם שעכשיו הוא בעוררות כזאת אני ממש אספור בשבילו אם בנשיפה נוסיף צליל זה גם הופך את זה לנורא מצחיק ילדים נורא צוחקים וזה כבר מפיג מתחים אוקיי כזה אני צוחקת מזה אז זה גם נורא נורא עוזר זה ממש הפקת צלילים מפעילה את המערכת העצבית את הוואגוס שלנו שזה אזור שאחראי לוויסות אז זה כזה נשימה לקחתי אוויר ובנשיפה זה גם מאוד מאוד עוזר לעשות כמה נשימות כאלה אם אני ממש עושה שבע עשר נשימות כאלה התחושה היא כמו טבילה באמבטיה של נשימה וזה נורא נורא נורא חשוב דבר שלישי שנורא נורא עובד במצבי הצפה כאלה נכון השיניים קפוצות, הגוף מכווץ הכל כזה כפוף לשקשק לרקוד יש לנו בלגן בבית כולם כזה זה לשים מוזיקה להתחיל לרקוד אנחנו נכנסנו לממד המשפחה שלי יש לי ארבע בנות עשיתי איתם יד ימין בפנים יד ימין בחוץ נכון?

אנחנו זוכרים את זה זה משהו שככה עלה לי כי לפני איזושהי תקופה הייתי ב.. ליוויתי קבוצה לחו"ל וקרה שם איזה אירוע וכל הילדים היו בכזה מין משהו טראומטי והיה צריך לעשות איזה טיפול רב נפגעים וזה מה שעשינו בילדים בני חמש עשרה התחילו לשקשק ידיים אחר כך כל הטיול הם המשיכו עם השיר הזה כי כשאנחנו משקשקים אנחנו מפעילים את התנועתיות אז זה גם נורא נורא משחרר את האנרגיה הקפוצה וגם זה עושה זה גם מחבר אותנו לחיות שלנו לעומת התאבנות בסדר קיפאון התאבנות זה גם מחבר אותנו לחיות זה לתנועה הרבה פעמים לצחוק פתאום אנחנו צוחקים מה אני יכולה עוד לצחוק אחרי מה שקרה עכשיו זה יכול לעורר כל מיני דברים מותר לי לצחוק אחרי מה שקרה כן מותר לצחוק מותר לכאוב מותר ליחל מותר להתפלל מותר לחייך מותר לחבק מותר הכול זה גם איזה אלמנט יש להכול רשות לכל החלקים לכל המנעד זה גם משהו שמאוד מאוד עובד עם ילדים קטנים נשימות יש נשימות ואולי גם אפילו חיזוק במובן עוד רגע אני אגיד תרגיל אחד מאוד מאוד יפה של נשימות זה קודם כל איזה ילד קטן אז אפשר ממש שאנחנו נשים את היד על הבטן שלו שוב אנחנו עובדים עם החיבור של שני אנשים בסדר מה שאמרתי מקודם הביחד הזה אנחנו מפעילים מערכת התמודדות גבוהה.


אני שמה את היד על הבטן ואני אומרת לו בוא תנפח לי את היד ככה בוא נרגיש איך אתה מנפח אני שוב יכולה לספור איתו ארבע ושש ועכשיו נשימה גדולה ועכשיו נשימה קטנה וחייאת שוווי ווי ווי איך היא מתנהלת כן אני מתחילה לשחק עם זה אבל אני עוזרת לו לנשום תרגיל מאוד מאוד מוכר ומאוד יפה זה שאפשר לדמיין אפשר אפילו להביא לו פרח ונר אם זה ילד קטן נביא לו אם זה ילד גדול אז אנחנו בוא נדמיין שיש לי ואז את הפרח אני מריחה את הנר אני רוצה לכבות אני עוזרת לו לנשום אני יכולה לשחק עם זה עכשיו יש לי פרח אחד אז בוא ננשום נשימה עדינה עכשיו יש לי זר פרחים עכשיו יש לי נר קטן עכשיו לקחתי אבוקה צריך ממש זה גדול כן יכולה לשחק עם זה ילדים זה מאוד מאוד עובד איתם להגיד מילים טובות איזה מילים אנחנו יכולים להגיד לעצמנו.


שוב אני אומרת גם לילדים שבבית אם צריכים להיכנס לממד או אפילו ככה יש לנו איזושהי הזדמנות ללמד אותם כלים כששאלת איך ממשיכים מכאן אני אגיד משהו ששוב איפה שהוא גם קצת קשה לנו לעיכול אבל אבל אני בכל זאת אגיד אותו אנחנו נעים בין כל מיני מצבים מצבים של חרדה ומוצפות וניתוק ומצבים שאנחנו כן בנוכחות וכן בעיכול וכן כזה אנחנו נעים יש לנו תנועות בתוך הדבר הזה ואם אנחנו בכל זאת יכולים כשאנחנו כן בעיכול לקחת את ההזדמנויות שנוצרות לנו במצב הקשה הזה ללמד דברים למשל ללמד ילדים לצרוך מדיה באופן נכון ללמד את עצמנו מה הגבולות שלנו מה נכון לנו איפה כן איפה לא זו הזדמנות מטורפת כדאי לקחת אותה כדאי לקחת אותה יש לנו כאן הזדמנות טובה ללמד ילדים לנשום איזו הזדמנות מטורפת ביום יום אנחנו לא צריכים לעשות את זה ילדים בעוטף דרך אגב כן זה כל כך עבד להם ילדים בעוטף הם למדו מיינדפולנס את שפת הקשב שער הנגב עשה דברים נפלאים של המרכז למיינדפולנס וזה עובד להם היה לטובתם.


הרבה בארץ לא כל כך עושים את זה איזו הזדמנות נפלאה לעשות את זה כי הם מרגישים כמו שאת הרגשת פתאום שנעים אני אחרי זה אשאל אותה וואי נשמת עכשיו איך זה מרגיש לך? זה עושה לי יותר נעים?


יופי אז כשיהיה לך קשה את יכולה לעשות את זה להשתמש בזה ולימדתי אותה משהו שיכול להיות לה לכל החיים זו מתנה גדולה מה שאמרתי מקודם על דאגה וברכה זו מתנה גדולה אנחנו לא נפסיק לדאוג היום בעוד שנה כשלא יודעת יהיה לנו דאגות נוספות אחרות מתווספות אנחנו לא נפסיק לדאוג.


הדבר הזה שאם אנחנו יכולים לקחת את המקום לדאוג במקום לשקוע לשלוח תפילה לשלוח ברכה לשלוח איחול זה כל כך כל כך מנקה את הנפש עושה את זה אחרת אז אנחנו יכולים לקחת את ההזדמנויות האלה ולתרגל אותם וכמובן להרגיש את הביחד הזה את הביחד שרוצה כל כך לעזור ולתת ולחבק את מי שעבר את הביחד שלנו וואי כמה הרבה דיברתי..


צליל: איילת היה לי ממש זכות מופלאה לפגוש אותך בבוקר ואני מאחלת לכמה שיותר אנשים שיהיה להם את המפגש הזה איתך זה נראה לי הכי פחות נורא שהרגשתי השבוע ממש תודה ענקית לך


איילת: תודה על ההזדמנות ובאמת הלוואי וזה יהיה לתועלת.

אני כן אגיד שאני גם אולי מדריכה צוותים במיוחד של מטפלים שצריכים כרגע עזרה אז ואני באמת רוצה לסייע במה שניתן אז איך הם יכולים להגיע אלייך הכי טוב זה וואטסאפ זה אני הכי הכי רואה.

אני גם מדריכה בהתערבות במצבי משבר וטראומה איך עובדים עם האנשים שחוו את הטראומות המאוד גדולות האלה וגם ככה בכלל הכלה היום אנשי טיפול צריכים להתמודד עם כל כך הרבה חזיתות אז ככה


צליל: היי איילת שמולביץ' פסיכולוגית קלינית מטפלת גוף נפש רוח ראש תוכנית המטפלים בבית הספר פסיכודרמה בית ספר לתורת ונפש בריאה בודהיסטית


איילת: המון המון המון תודה תודה צליל וביטחון ושלום לכולנו


צליל: אתם ואתן האזנתם לאיך ממשיכים פודקאסט טיפולי יומי של כאן הסכתים מגישים תומר מיכאלסון וצליל אברהם על עריכת הסאונד רחל רפאלי.


7 views0 comments

Comments


bottom of page