top of page

חיות כיס - כיסון חירום 13: למה הפסדנו בטיקטוק

מה ישראל לא הבינה בקרב התודעתי בטיקטוק, איך סרטונים של חיילים רוקדים או קוסמטיקה מנוצלים נגדנו, מה אפשר ללמוד מממשל ביידן, והאם יש לנו סיכוי בכלל לנצח בפלטפורמה?

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/01/2024.

אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

תומר: יש לי שאלה, אנחנו בעצם רוסיה עכשיו? או אנחנו במקום שרוסיה נמצאת? הייתה?

תום: בהחלט, אנחנו הוילן, בכל המרחבים הדיגיטליים אנחנו בהחלט וילן, אנחנו רוסיה, אנחנו השוטרים ב-" Black life matter", אנחנו החברות הגז אל מול גרטה טונברג, כן, אנחנו בצד הרע.

תומר: היי, אתם ואתן על חיות כיס, אני תומר מיכלזון וזה כיסון חירום מספר 13.

מאז תחילת המלחמה, בין אם אתם בטיקטוק או לא, יש סיכוי טוב שנתקלתם באחד הסרטונים האלו.

(קטע מתוך סרטון שקורא לשחרור פלסטין וקטע נגד ישראל שמבצעת רצח עם בעזה)

כן, כי בזמן שאנחנו מנהלים מלחמה בעזה ובצפון, מלחמה אחרת לגמרי מתרחשת בטיקטוק. ושם, ישראל הפסידה עוד לפני שהקרב התחיל. האופן שבו טיקטוק מתפקדת כזירה פרו פלסטינית, אוהדת ומשומנת, היא אולי הדוגמה הכי מובהקת לכישלון ההסברתי של ישראל. וזה כמובן בא עם מספרים. כחודש לתוך המלחמה נרשמו כשלוש מיליארד צפיות ל-"#StandWithPalestine" כשרק 200 מיליון צפיות היו ל-"#WeStandWithIsrael". מאבק הצפיות מתכתב כמובן עם העמדות של צעירים בני 18 עד 24 בארצות הברית שחיים ונושמים בטיקטוק. 51% מהם, לפי סקר של הרווארד, מאמינים שלישראל אין זכות להתקיים ושהמעשים של חמאס בשבעה באוקטובר היו מוצדקים.

אז, האם לישראל יש סיכוי בכלל במאבק הזה? כששואלים את טיקטוק היא אומרת שהיא בסך הכל משקפת מציאות שבה ישראל פחות פופולרית. וזה פשוט עניין מספרי. יש הרבה יותר תומכים של העמדה הפלסטינית בעולם. וזה נכון, אבל כשצוללים פנימה מגלים שיש עוד כמה פקטורים שמשפיעים, שצד אחד שולט בהם באופן ברור. אז, השבוע בכיסון החירום, ננסה להבין האם ישראל הפסידה מראש בקרב על הטיקטוק? האם זה נכון שהפלטפורמה עצמה מוטה ובעייתית? ומה אנחנו מפספסים שהפלסטינים עושים כל כך טוב? מי שחוקר את טיקטוק ברצינות בשנים האחרונות זה תום דיבון.

תום: היי, אני תום דיבון, אני חוקר פלטפורמות מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. ואני חוקר בדוקטורט שלי את פלטפורמת טיקטוק.

תומר: מה זה אומר שאתה חוקר את הפלטפורמה של טיקטוק? מה, מה הכוונה? מה אתה חוקר עכשיו בעצם?

תום: את טיקטוק אני חוקר באופן שבו משתמשים, עושים שימוש בשפה של הפלטפורמה. השפה זה אומר פרקטיקות ליצירת תוכן שטיקטוק מאפשרת בקרב קהילות של פלסטינים וישראלים ויהודים מארה"ב.

תומר: פגשתי את תום כי רציתי להבין מה אנחנו כישראלים מפספסים בכל מה שקשור לטיקטוק.

תום: נראה לי שמה שאנחנו מתקשים באמת לקבל בהקשר של טיקטוק בפרט, אבל אני חושב שזה קשור לעוד פלטפורמות ולנוכחות של הקול הפלסטיני בפלטפורמות, זה שבניגוד למה שאנחנו תופסים במציאות, יחסי הכוחות שלנו במלחמה האמיתית מאוד ברורים לישראלים, כן, זה מאוד ברור שאנחנו קול חזק יותר בהרבה היבטים. ויחסי הכוחות האלה פשוט הפוכים לחלוטין בכל מה שקשור לזירה הדיגיטלית בזירה הדיגיטלית הקול הפלסטיני, הוא הקול המוגבר הוא הקול החזק. אני חושב שאם לוקחים את זה רגע לאיזה שהוא לבל (level) טיפה יותר עמוק ולא כל כך שטוח של פשוט יוצרי תוכן שעושים תוכן טוב, זה קשור לעובדה שהנרטיב הפלסטיני האידיאולוגיה הפלסטינית היא לא מכונסת לגאוגרפיה מסוימת, כן, כשחושבים על ישראלים חושבים על ארץ ישראל ופה יש איזה שהוא איזה שהוא ביזור של הנרטיב הפלסטיני, למרחבים דיגיטליים שמאפשרים לקול הזה להיות נוכח, לא קול שמצוי באיזושהי תחושת מחיקה מוחלטת ותחושת הכיבוש שמרגישים בשטחים הגאוגרפיים, כן, את הדבר הזה לא קיים המתח הזה לא קיים במרחב הדיגיטלי, ויש להם אפשרות לפרוח שם. ובהחלט ברגע שאתה שאתה יותר במספר ברשת אז הקול שלך זוכה ליותר הגברה ויש פה איזה שהם יחסים סימביוזים בין העולם, בין האופליין לאונליין, כי בסופו של דבר ברגע שאנחנו בתוך מלחמה כזו שהיא בין ישראל לפלסטינים ופלסטינים בתפיסה העולמית לא בדיוק ברור, מה הם, כן, אם זאת מדינה, אם זה צבא אם זה יחידים, הדבר הזה הוא איזשהו נרטיב שנוי במחלוקת.

תומר: זאת תנועה, זאת אומרת איך זה משתקף בטיקטוק זה משתקף כתנועה לשחרור, זאת אומרת תנועה עממית לשחרור, תנועה לזכויות אדם. אני חושב על שתי תנועות דומות לתנועה הזאתי, אני חושב על התנועה של-"Black life matters" יש גם קשרים מאד הדוקים ביניהם זאת אומרת אנחנו רואים את זה. אני חושב גם על ה "Me too" שזה קצת, כאילו, זה כבר אני הולך לשנים 2016-2017 זה עוד לפני הטיקטוק, שזה גם שתי תנועות ויראליות דיגיטליות שאין להם מרחב פיזי, אבל יש להם המון, המון השפעה. אתה רואה את ההתכתבות הזאת כאילו לפחות ב-"Black life matters" זה די ברור לא?

תום: כן, הנרטיב הקורבני, המסגור שהולך באמת במשך שנים ארוכות כבר עם הסכסוך הישראלי פלסטיני של דוד וגוליית, הדבר הזה הוא מה שמחייב ונותן לגיטימציה לתנועה הפלסטינית להתקיים ברשת, כן, השיתוף פעולה זה אנחנו רואים את זה גם איך שזה זולג, אל עבר הנוער המרכז אירופאי, כן, השיתוף פעולה עם הקורבן הוא מאוד חזק זה נרטיב שהפלסטינים מזינים לתוכו וניזונים ממנו, והפרו פלסטינים, שזה נאמר הנוער הבריטי שכולנו תופסים את הראש ומשתגעים ממחאות הענק האלה והאמירות שקוראות לשחרור התנועה הפלסטינית, זה הכל הכל מקשה אחת, הכל חלק מנרטיב קורבני שהוא מעל המאבק הפלסטיני, הוא הולך אחורה אל ימים של קולוניאליזם וכיבוש ואימפריאליזם. נכון, אז אנחנו רואים נוער שחובר אל הנרטיב הזה כי הוא מרגיש את הדבר הנכון לעשות, הערכי יותר לעשות כשמדובר בקבוצה, שהיא מוחלשת שהיא מדוכאת.

תומר: מה שאתה אומר עכשיו זה טרנדים שהם, זאת אומרת הדבר שאתה קורא לזה הטרנד הקורבני, זאת אומרת זה טרנד בטיקטוק שמזהים? זאת אומרת הנטייה לעבר עמדות קורבניות? וגם איך זה מתכתב למשל עם מחאת האקלים שהיא גם איכשהו מתחברת לסיפור הזה? זאת אומרת, אה…

תום: כן, רואים את זה גם בטיקטוק במובן זה שיש יותר השתתפות של משתמשים מרחבי העולם שאתה רואה אותם ואתה רואה איך הם ממהרים לקחת חלק לתפוס צד בכל הדבר הזה, ואפשר לזהות איזה שהוא קול שהוא מטא נרטיבי הוא מעל לסכסוך הישראל פלסטיני והוא קול שמתנגד לסוכנים גדולים וגופים גדולים או כול אידאולוגיה גדולה שמחרבת איזשהו היבט בעולם כן, אם זה ב-"Black life matters" רצנו לגנות את הממסד ואת המשטרה ואת האלימות הדכאנית של הממסד, במשבר האקלים אנחנו רצים לדכא את חברות הגז ואת כל הסוכנים הרעים שמזהמים את העולם ומנצלים, מנצלים אותנו בשביל לעשות את זה, ובסכסוך הישראלי פלסטיני מאוד קל להתחבר אל עמדות כאלה של חזק וחלש, כן, יש פה צד שמצטייר ברשת כצד המיליטנטי הכוחני הדכאני שבעצם באופן דומה מאוד לקולוניאליזם הבריטי באופן עקבי משתלט על אוכלוסייה ועל תנאי המחיה שלה, כן, זה היבט שמסתובב ברשתות שאנחנו מסרבים לקבל אותו וכמובן יוצרי תוכן שהם חכמים מספיק ושהם מפוכחים, וזה שוב אני חוזר על זה שיש יותר פלסטינים ופרו פלסטינים שיודעים ליצור תוכן דיגיטלי מאשר ישראלים, כי הנוכחות שלהם ברשת היא הרבה יותר גדולה וכי שם יש להם את הקול המרכזי, בניגוד לישראלים.

תומר: שאתה אומר הנרטיב הקורבני הוא זה מטא נרטיב כזה שעובד תמיד חזק בטיקטוק, זאת אומרת עבד באוקראינה עובד עכשיו.

תום: ועבד עם "Black life matters" ועובד עם ה-"Me too", כן, קורבן כאיזשהו סיפור דיגיטלי בשילוב של כלים של פלטפורמה שמאפשרת סיפור רב שכבתי רב חושי. הדבר הזה מנצח תודעתית תמיד. ומספיק שיטוט מהיר בטיקטוק של צה"ל או בטיקטוק רשמי של ישראל כדי להבין שאין דגש על הסיפור הזה, אין. כלומר כלפי חוץ הוא מאוד הפוך, כן, זה נורא נגיש, כן, תחפש בטיקטוק ישראל ואתה תמצא את העמוד הרשמי ותראה דגש באמת מדהים על חדות טכנולוגית ומיליטנטיות וגאווה בצבא ובהישגים. אלו דברים שהם בקרב הזה בטיקטוק שבו קורבנות מנצחת, אנחנו מפסידים כמעט על אוטומט וזה בעיקר נובע כי אנחנו לא רוצים להקדיש זמן ללמידה של יצירת סיפור במרחב הדיגיטלי אנחנו לא ממש משקיעים בזה, אני כאחד שנכח בישיבות ובפגישות של מטה ההסברה הלאומי, שמעתי אנשים שמדברים מתוך ההבנה של עצמם מהן הפלטפורמות הלגיטימיות אנשים שמבינים רק פייסבוק ויוטיוב אנשים שמבינים אך ורק אינסטגרם וממש לא מוכנים או לא יכולים להשקיע את הזמן בטיקטוק, והיה זמן ללמוד את זה, נחזור רגע לשומר החומות.

תומר: נכון, אני זוכר שכבר בשומר חומות דיברו על זה שזה כאילו שזה הצית את הצעירים הערבים.

תום: זה אפילו לא רק שזה הצית, זה אפילו הגיע לרמה שנתניהו התבטא בזמנו בצורה שאגב גם ממקמת אותנו מיד בוילניזם של הדבר הזה ואמר שהוא שוקל לסגור את טיקטוק כן, איזשהי אמירה כזו שקראה לסגירת טיקטוק, כאילו זה פשוט איזשהו כפתור שאפשר ללחוץ. וזה מהדהד למעשים של ארדואן על טוויטר, והדבר הזה הוא באמת מראה לנו גישה שלמה כלפי הפלטפורמה הזו, שבמקום להבין שיש לה חלק משמעותי, נכון היא יכולה להוציא אנשים לרחובות כמו שראינו בשומר החומות, היא ייצרה לא מעט מהסכסוך הלא מקוון שקרה בעכו, בירושלים בכל הערים המעורבות, ראינו ממש אנשים יוצאים לרחובות מתוך קריאות שקראו בטיקטוק. במקום להתמודד ולהבין וללמוד איך דבר כזה קורה, מאיימים בלסגור, לא רוצים לדעת איך להשתמש בזה לפעם הבאה, כן, שומר החומות קיבלה את הכינוי ערך ויקיפדיה אינתיפאדת הטיקטוק, כלומר הממסדים הרשמיים הכירו בזה.

תומר: אוקי, ישראלים מרגישים מתחילת המלחמה הלך עלינו בטיקטוק כולם בצד המאד פרו פלסטיני מספרית, תוכנית, מלא סיבות ולא רק זה, פתאום היה את הסיפור הזה עם הקמפיין הזה שהם רצו להעלות למען שחרור החטופים שטיקטוק אמרו לא עד כאן, את זה אנחנו לא מעלים. ואז הרבה מאוד ישראלים אמרו, הנה עוד הוכחה שטיקטוק נגדנו. תסביר קצת מה היה שם ועד כמה זה.

תום: אז קודם כל אז באמת למען הקונטקסט אנחנו עסוקים מאוד בחיפוש הוכחות, כן, בחיפוש אישוש התחושה העצמית שהעולם נגדנו ושהמרחבים שבהם אנחנו.

תומר: כן, שטיקטוק נגדנו, באתי להגיד שטיקטוק אנטישמי אבל הוא סיני. זאת אומרת שזה גם, זאת אומרת הרבה מאוד מהשמרנים בארצות הברית אומרים, יש פה איזשהו, זאת אומרת צריך לדבר על זה, טיקטוק היא בבעלות בייטדאנס, שזה חברה סינית ועולות שאלות כאילו בעצם חברה סינית שקשורה לממשל הסיני עד כמה באמת יש שם איזה השפעות זרות, זה נושא שמעסיק לא מעט את המבקרים של טיקטוק בארצות הברית, השמרנים.

תום: נכון, זה נושא שמעסיק ובצדק, כן, רגע לפני שניגע בנושא של קמפיין החטופים שהוא מאוד נקודתי והתשובה עליו גם יותר ברורה, אבל שנייה קונטקסט רחב מעניין, קודם כל הסכנה בלעסוק אובססיבית בבעלות של טיקטוק הסינית, כי הדבר הראשון שלי זה מקפיץ זה שזה עושה רומנטיזציה מופרכת לחלוטין לכל מה שנוגע למארק צוקרברג ולמטא, כן, כלומר זה ממש מופרך לחשוב שביחס לפלטפורמות האמריקאיות, טיקטוק היא איזשהו גורם חודרני יותר, רשע יותר, פולשני יותר, ששואב את הפרטיות שלנו יותר מכל פלטפורמה אחרת. אז זה קודם כל באמת איזשהי סכנה בהיבט המיידי, וזה אחד הדברים הראשונים שאני שומע כשאני מדבר עם אנשים ישראלים על טיקטוק, זה באמת התנערות בגלל שמי רוצה בכלל לקחת חלק בפלטפורמה הסינית הזו. האיום הגיאופוליטי הזה, שבמסגרתו אנחנו מפחדים מסין יותר מכל דבר אחר, הוא דבר תודעתי, כן, שאנחנו גדלים לתוכו שאנחנו מוזנים ממנו דרך סיקור תקשורתי דרך אותו חרם אמריקאי.

תומר: כן, אתה אומר שזה לא שטיקטוק גרועה הרבה יותר, זאת אומרת, או פחות מפלטפורמות בבעלות אמריקאית, אוקיי.

תום: נכון, ואנחנו גם בעיקר לא יודעים, כן, אנחנו לא יודעים כמה יש לה השפעה בהקשר הזה והמקרה הספציפי שבו מטה החטופים מייצר קמפיין שמעלה בתוכו תכנים שהם תכנים שמטריגים את האלגוריתם והקמפיין הזה מיד ירד.

תומר: אמרת מטריגים?

תום: כן.

תומר: מה הכוונה?

תום: מטריגים במובן הזה שהאלגוריתם מוטרג מטריגרים מסוימים, מתוכן מסויים, ובמובן הזה אלמנטים מסוימים של התוכן שהפעילו את האלגוריתם, כן, בין אם זה זוועות או תכנים שיש בהם מין ההסתה, כל מיני דברים כל מיני ניואנסים שהאלגוריתם. בעקבות הדבר הזה מסיר או חוסם חשיפה.

(הפסקה קצרה של מוזיקה ברקע)

תומר: אז זהו בוא שנייה, בוא נדבר על, מה, תעשה לי מין מדריך כזה, מה צריך לעשות כדי להיות יוצר טיקטוק חכם ומוצלח, זאת אומרת בהקשרים האלה של המלחמה. כי אמרת מקודם שבאמת הפלסטינים בארצות הברית, בריטניה זאת אומרת או תומכי הפלסטינים עושים את זה הרבה יותר חכם, והרבה יותר טוב, הרבה יותר מיומנים לזה וגם היו גם מוכנים לזה מאוד, אז מה צריך מה אנחנו מפספסים פה בישראל?

תום: אני חושב שהנטייה שלנו להגיע ליצירת התוכן הזו עם שפה שמוכרת לנו מפלטפורמות אחרות היא כבר הירייה ברגל, כן, כי אנחנו לא מספיק משקיעים בלהבין את הניואנסים של יצירת התוכן. עכשיו, יש יוצרי תוכן ישראלים שכבר ב-8 באוקטובר עלו לטיקטוק וניסו לייצר, ניסו לתת במה לאידיאולוגיה הזו, הם לא מצליחים כמו אחרים, כי אלף, זה עקומת למידה וצריך לעבור פה זמן שהייה בפלטפורמה כדי להכיר וגם כי בסוף אנחנו מדברים על יחידות ועל באמת על צבאות שלמים של יוצרי תוכן פלסטינים פרו פלסטיניים שכבר קיימים בפלטפורמה המון שנים. ולכן החשיפה שלהם כבר מדולפתת כבר מראש היא מגיעה עם איזשהו יתרון, ובאמת מי שמתעקש לעשות יצירת תוכן אינסטגרמי בתוך טיקטוק לא מצליח. עכשיו הרעיון הוא באמת לדעת איפה לשזור בתוך הסרטון שלך את התכנים הקשים כן, איפה למקם את הטריגרים האלגוריתמים בצורה כזו שתוכל להימנע מצנזורה. זה דברים שיוצרי תוכן מכירים אולי מפלטפורמות אחרות, אבל פחות בתוך ההיבטים הטיקטוקיים. על איזה טרנדים לרכוב, לאן הצטרף כן, כלומר לאיזה צד לטיקטוק לחבור כדי לנסות לחדור אליו.

תומר: איזה טרנדים למשל עבדו חזק במלחמה?

תום: אז אנחנו רואים שימושים בטמפלטים. טמפלטים בטיקטוק זה למשל אודיו, מימז, שזה איזשהו קטע קטע מוזיקלי שהפך להיות ויראלי מאוד והוא לא בהכרח קטע מוזיקלי שהוא שרוי באיזשהי אידיאולוגיה פוליטית הוא יכול להיות מוזיקת פופ אבל הוא פשוט פופולרי. ואז לקחת אותו לשזור אותו לסרטון שלך בצורה חכמה, בצורה סאטירית או אפילו לא, אולי רצינית, לשזור אותו, זה כבר איזשהו איתות לאלגוריתם של סרטון שעושה שימוש בתוכן טרנדי ולכן כדאי לי כאלגוריתם לשים לב אליו ואולי להגביר אותו.

תומר: זאת אומרת, גם אם זה תוכן לא קשה ולא קשור, וזה אבל האודיו הוא טרנדי.

תום: נכון, ראינו את זה גם בהמון סרטונים של חיילים רוקדים. אחד הדברים שמאוד בלטו, לפחות באיסוף תוכן שאני מייצר, זה לראות איך סרטונים, החיילים הרוקדים, עוברים מניפולציה על ידי יוצרי תוכן פלסטינים ופרו פלסטינים בטיקטוק ואחד הדברים הבולטים זה שהחיילים הרוקדים האלה הם קודם כל עוצבו אל מול תמונות זועות מעזה כלומר, הייתה איזשהי הצמדה. וזה נעשה גם בשימוש בפיצ'רים של הפלטפורמה. אגב הפלטפורמה למשל מאפשרת לך לקחת סרטון קיים ולייצר אתו דיאלוג, זה נקרא סטיץ' או דואט. אתה יכול בצורה טכנית לייצר איזשהו דיאלוג עם סרטון, ורק רק השימוש הטכני עצמו זה הוא כבר נקודת זכות באלגוריתם. טיקטוק נותנת ממתקים בצורת חשיפה לאלה שעושים שימוש בפיצ'רים של הפלטפורמה, אז רק מזה שלקחת את הסרטון והעברת אותו בסטיץ' או בדואט כבר הרווחת. יש גם מוזיקה טרנדית, אתה כבר מגדיל את הסיכויים, השפה הטכנית הזו מאפשרת איזשהו יתרון חשיפתי. ואחד הדברים באמת שראינו זה שסרטוני החיילים הרוקדים, שמרבית הגופים ההסברתיים בישראל לא יודעים את זה, הם באופן עקבי מנוצלים אל איזשהו סוג של הבלטת הנרטיב הזה של דוד מול גוליית, החזק מול החלש כן הם רוקדים…

תומר: כלומר אתה אומר לחיילים תפסיקו לרקוד, אל תרקדו. (צוחק)

תום: לא, אז זהו, דווקא תמשיכו, כן, זה חלק מהמנגנון התמודדות. טיקטוק מאפשרת בסיטואציות בלתי נסבלות איזשהו פורקן, תרקדו אבל צריך לשים לב למה קורה כן, שזה לא אחריות החיילים זה אחריות ההסברה הגופים האחרים.

תומר: זהו אבל כאילו הם לא יכולים למנוע את זה שבעצם ינצלו את זה למטרות אחרות.

תום: נכון, אי אפשר למנוע את זה, אבל גם רמת האטימות שמגלים כלפי טיקטוק היא כשלעצמה דבר מביש כן.

תומר: רמת האטימות איפה? של מי? של גופי ההסברה בישראל?

תום: כן.

תומר: שכמעט לא קיימים.

תום: נכון, צריך לשים לב באמת מי הם. יש לנו אנשים מדהימים, כמו אלה קינן שעושה עבודה אינדיבידואלית כן, ביצירת תוכן. היא אדם פרטי כמוני כמוך, אז, אז היא לא אמורה לשאת על כתפיה את הדבר הזה. נועה תשבי לא אמורה, נטלי דדון לא אמורה, הן לא אמורות, אבל הן נושאות. גם מדינה לא אמורה לנהל את עצמה בסושיאל מדיה, כן.

תומר: אז מי כן?

תום: מדינה לא אמורה לייצר איזשהו סוג של מערך דיגיטלי ולהילחם במדינות אחרות דרך הסושיאל מדיה כן, אבל זה קרה כי אנחנו בעידן של רשתות חברתיות. אבל אז אם כבר אנחנו במצב הזה, אז יש מטה הסברה לאומי שהוא לכאורה מוכרז כהגוף שאמור להשתלט על הנרטיב או לייצר אחד כזה והוא מנוהל על בידי אנשים שחיים באינסטגרם.

תומר: אולי זאת הכשרה שצריך להעביר לאנשים.

תום: אנחנו מציעים את זה כאיזשהו רעיון עם חצי חיוך, אבל זה הדבר הכי בסיסי לעשות, זה לפחות בזמן המלחמה לתת לאנשים כמו אלה קינן.

תומר: לא, מעבר אני אומר, לא רק הם, בכלל תחשוב על יותר רחב לא יודע למלא צעירים, לכמה עשרות מאות צעירים שהם כבר בטיקטוק זאת אומרת לתת להם את הכלים לא יודע לייצר תוכן יותר יעיל.

תום: ממשל ביידן לקח קבוצה של משפיענים באופן שמגיע להם, שילם להם לא מעט כסף ועבדו איתם על יצירת תוכן פוליטי אמריקאי, כן, כחלק מהמטרות של הממשל האמריקאי לייצר איזשהו שינוי תודעתי, עבדו עם משפיענים כלומר הממסד מכיר בהם, הממסד רוצה לחבק אותם, רוצה להשתמש בהם, משלם להם כראוי כמו שצריך ועושה הסברה דרכם. זה אפשרי, כן, פשוט צריך להקדיש לזה משאבים, אבל כשאנחנו במלחמת פתע אין לנו הרבה זמן להיערך.

תומר: כן אבל אתה אומר זה לא כזה פתע, זאת אומרת כי כבר בשומר חומות הבנו את זה ולא זאת אומרת, שזה לא הרבה זמן לפני, שנתיים אבל.

תום: שנתיים לא השכלנו להבין.

תומר: לא השכלנו להבין את זה אבל שוב אני אחזור לתחילת הראיון, זאת אומרת לתחילת השיחה שלנו. אולי אין טעם אנחנו מרגישים שזה קרב אבוד זאת אומרת כי גם מספרית יש הרבה יותר תוכן פרו פלסטיני כי כמו שאתה אומר, זאת אומרת, יש יותר.

תום: כל השיחה הזו על בעצם מה פה, מה פה המוקש, האם טיקטוק היא המעצבת או המייצרת מציאות או שהיא המשקפת. ואני חושב שהדרך הנכונה לראות את הפלטפורמות הן לא משקפות בהכרח, הן לא מעצבות בהכרח, אני חושב שהן מגבירות, כן, הן מהדהדות, הן מעצימות וזה דבר שהוא מקפל את שני הצדדים, הוא מקפל גם את הפן האלגוריתמי ואת הפן החשיפתי וגם את זה שיש בסוף אנשים שעושים תוכן, כן, צריך להיזהר מלהתעלם מהם. אבל הנטייה של טיקטוק באופן עקבי מאז תחילת המלחמה היא כל הזמן להדוף את הטענות של חוסר האיזון.

תומר: יש הרבה מאוד ביקורת על טיקטוק.

תום: המון ביקורת.

תומר: זה גם היה משהו, מכתב כזה בארצות הברית, יהודים בארצות הברית.

תום: כן, יוצרים יהודים יצאו על טיקטוק במכתב שבמסגרתו הם מאשימים את הפלטפורמה שהיא לא עושה מספיק כדי למנוע אנטישמיות, היא לא עושה מספיק כדי להקל על התנאים של יצירת התוכן שלהם והם לחלוטין צודקים, כאחד שמלווה את הקהילה הזו אני רואה איך טיקטוק בהחלטות עסקיות, כן, משקיעה את משאביה באיקס ולא בוואי. חלק מההשקעה הזו באיקס ולא בוואי גורמת למצב שבו יוצרי תוכן יהודים מנסים וגם נתמכים בידי הפלטפורמה להיות הלוחמי תוכן השנאה כן, אלה שבאו לנקות את הפלטפורמה, מקבלים הרבה זומים וכל מיני אירועים מרגשים מטיקטוק, אבל באופן עקבי הם בבעיות של, הם כל הזמן במאבקים מול אלגוריתם הם מנסים כל הזמן להילחם.

תומר: אז רגע, מה זאת אומרת טיקטוק משקיעה באיקס ולא בוואי? היא לא משקיעה מספיק בניטור תכנים ובהסרת תכני שנאה זה הכוונה? מה זה איקס ומה זה וואי? פשוט…

תום: כן, אז היא יכולה להשקיע בליצר האבים של טיקטוק אדיוקיישין (education) כן, משקיעה כמה מיליארדי דולרים בלייצר עכשיו חממה ליוצרי תוכן שרוצים לייצר תוכן חינוכי בטיקטוק שזה ערך חשוב.

תומר: אוקיי.

תום: אבל יש זירות שהן זירות בעייתיות כמו יוצרי תוכן יהודים שמנסים ברחבי ארצות הברית להילחם בתוכן שנאה בטיקטוק ומה שהם עושים זה שהם, מנטרים סרטונים, הם מייצרים איתם איזשהו דיאלוג כן, אם זה סטיץ' או דואט הם מנסים כאילו מנסים להפיץ סרטונים הללו לעולם והם אלה שזוכים כל הזמן לצנזורים כן כל הזמן זוכים למיעוט חשיפה, עכשיו הדבר הזה…

תומר: כי למה?

תום: כי פה הבעיה כי ההשקעה של טיקטוק בניואנסים האלגוריתמיים והרגישות האלגוריתמית באיך אתה מבין תוכן שנאה היא השקעה שמצריכה הרבה יותר תשומת לב, גם טכנית וגם אנושית, צריך לעבוד קשה על מה שנקרא קונטקסטואל אלגוריתם שזה אלגוריתם שיודע להבין קונטקסט, זה דבר שמאוד מאוד חסר בטיקטוק ואני גם חבר בקבוצת פייסבוק של כמות ענקית של יוצרי תוכן יהודים שמדביקים כל יום צילומי מסך של בעיות מודרציה, בעיות של הסינון כל הזמן זוכים, למשל אנשים מדווחים בלי סוף על תוכן שנאה סרטון שיוצר השוואה בדואט אחד הפיצ'רים של טיקטוק, השוואה בין יהודי לבין תנור כן, זה איזשהי קלאסיקה שרצה בקבוצת פייסבוק הזו, והם מדווחים על הסרטון מקבלים חזרה די על אוטומט נו ויוליישן אוף כומיתי גייד ליינס. הפלטפורמה מרופטת בכל כך הרבה אזורים של סינון תכנים ולא משקיעים בה מספיק את המשאבים הכלכליים, במקום לפתח עוד האב של טיקטוק אדיוקשין, יש כל כך הרבה בעיות בסינון התכנים שהן עושות את התנאים ליוצרי תוכן, את תנאי המחייה, למאוד קשים, זה מאוד מאוד חי וקיים בטיקטוק, גם כי זה פלטפורמה צעירה וחבלי הלידה שלה, בכל מה שנוגע לתיקון האלגוריתם וההבנה שלו , חבלי הלידה הרבה יותר קשים כן, מטא עברה תקופה לא פשוטה עם הדבר הזה אבל מטא קיימת הרבה יותר זמן מטיקטוק.

תומר: שמה תקופה לא פשוטה? שהייתה צריכה שיאשימו אותה באי סינון תכנים?

תום: בלדייק את כל הדבר הזה שנקרא מערך סינון התכנים שלה.

תומר: שהוא עדיין לא מדהים, בוא לא נחלק ציונים לפייסבוק, למטא.

תום: אין ספק כן, ומארק וצוקרברג הוא לא המושיע אל מול הסינים כן, אבל במובן הזה כאילו אנחנו מבינים שיש פה זמן מדף שהוא מאוד אקוטי וזה אני אומר לזכות טיקטוק כן, כי בסופו של דבר היא פלטפורמה יותר צעירה יש לה עוד הרבה מה לעבור בהיבט הזה. אבל אנחנו רואים כבר את אלף ואת התגובות שלה כן, את האופן שבו הם אחת הכותרות שיצאו לאחרונה זה, איטס דה יוזרס, איטס נוט דה אלגוריתם (it's the users, it's not the algorithm), כן, הדבר הזה שכאילו מאשים את המשתמשים או באים ואומרים חברה בכל מה שנוגע לחשיפות של ישראלים ופלסטינים, אנחנו לא מייצרים האשטגים זה המשתמשים מחליטים, כן.

תומר: אבל זה נכון, לא?

תום: זה נכון, אבל בסופו של דבר הם באים ומראים לנו חשיפה ואומרים תראו, סטנד ווית' פלסטין אל מול סטנד ווית' ישראל (stand with palestine אל מול stand with israel), תראו, תראו כמה יש לסטנד ווית' ישראל הרבה יותר, הם באים להראות לנו, הם באים להראות שהתמונה הרבה יותר מאוזנת, אממה? יוצרים פלסטינים כבר ממזמן לא משתמשים בסטנד ווית' פלסטין זה כבר אולד ניוז (old news) זה כאילו יריקה בפנים של יוצרים כי הם מבינים את הבדיחה, התגובה של טיקטוק.

תומר: במה הם משתמשים אז?

תום: הם משתמשים אלף, באימוג'ים, זה כאילו חד משמעית השפה החדשה על האקטיביזם.

תומר: משתמשים באבטיח גם. (צוחק)

תום: כן, נכון, פוסט אבטיח הוא כבר בדגל האדום. אנחנו בסימן הברק. הרבה דברים שהם קיבלו משמעות, ואגב הדבר הזה, השימוש באימוג'ים והשימוש בכל מיני סמלים קטנים שעבורנו אנחנו עושים מזה צחוקים כן, זה כוח התנגדותי עצום שהוא חלק מהיכולת של תנועת פלסטינים.

תומר: אני אני אגיד על זה משהו, כי אנחנו רואים, כאילו, אני בתור מי שלא משתמש בטיקטוק, אבל אני אומר טוב, יאללה, בסדר, אז יש איזה אבל, נוצר איזשהו פער זאת אומרת אתה רואה את הסקרים בארצות הברית ש-50% מצהירים שמצדיקים את החמאס ולא רואים שלישראל יש זכות להתקיים זאת אומרת, נוצר איזשהו פער מאד גדול בין הדור המבוגר לדור הצעיר שהוא מאוד נתמך ומתודלק על ידי טיקטוק ומתישהו, זאת אומרת, הדור הצעיר הזה כן יגיע להנהגה וכן יגיע לזה, זאת אומרת בעיני זה כן מדאיג זה לא איזשהו יקום שאפשר להתעלם ממנו ולהגחיך אותו.

תום: חד משמעית.

תומר: כמו שאנחנו עושים, קצת בארץ לא?

תום: מאוד מאוד, ואני כאחד שהגיע, לאולפנים ודיברתי בחודשים האחרונים גם פה על פילטר האבטיח אז אני זוכה לעניין , כן, כי אני זוכה 3 דקות בראיון טלוויזיוני שבו שאני מספר על פילטר האבטיח אבל שם זה נגמר. שם זה נגמר ואתה לא רואה שום סיקור על זה בצד הישראלי. ואני יודע מה מסקרים בטיקטוק בישראל כי אני עוקב אחרי הדבר הזה, אנחנו ממש הופכים את זה לקוריוז והקוריוז הזה כמו שאתה אומר הוא האמת והוא הליבה של של אנשים בעולם ואותם אנשים שאנחנו מסרבים להבין כי, אם אנחנו נמשיך להתייחס לווקים (Woke), כן, נמשיך להגחיך אותם כאנשים עם השיער הסגול שלא יודעים בדיוק איזה ריבר (river), ואיזה סי (sea). אנחנו לא, לא נזכה לאיזשהו סוג של איזשהי הבנה שיכולה לעזור לנו לאזן.

תומר: אז אתה אומר אנחנו צריכים.

תום: כן, אנחנו בסוף מדינה קטנה שמייצרת רעש מאוד גדול בעולם, וזה שאנחנו מדינה קטנה מעיד באמת על היכולת ההתגוננותית שלנו אל מול כוחות ענקים אחרים ואנחנו רואים את זה מאוד בטיקטוק. אז אנחנו גם הופכים את טיקטוק לבדיחה, אנחנו גם לא רוצים לשמוע על פילטר האבטיח, זה גם מרגיש כמו משחק ילדים, אנחנו גם מגנים את המשתמשים בטיקטוק, אנחנו קוראים להם דור צבוע ומזויף עם שיער סגול, אנחנו מתעקשים לא ללמוד את השפה הזו, ואז אנחנו מתפלאים ומתקרבנים על למה הפלטפורמה כל כך שונאת אותנו ומאשימים את האלגוריתם.

תומר: אבל דווקא אתה אומר שקורבנות עובדת בטיקטוק אז אולי זה טוב. (צוחק)

תום: בוא נביא אותה לטיקטוק, אולי זה יעזור לנו קצת.

(כמה שניות של מוזיקה - עד 26: 52)

תומר: עד כמה בעצם הצד הפרו פלסטיני היה מוכן לשבעה באוקטובר, כי היו טענות בעצם, מה ידעו ולא ידעו כאילו המתקפה הרשתית בעיקר בטיקטוק התחילה נורא מהר זאת אומרת, אתה שמעת על זה? על איזה שהיא מוכנות כזאת עם טמפלטים וזה? זאת אומרת…

תום: כן, אז מה שראיתי עוד בשבעה באוקטובר, כבר לקראת שעות הערב, קפצתי בפור יו, כי הצד שלי של הטיקטוק הוא הצד של ההתנגדות הפלסטינית כן, כחוקר של יוצרי תוכן פלסטינים, אני מייד זיהיתי טמפלטים שאני מכיר משומר החומות אז ראיתי למשל את מויזיין שהוא ראפר לבנוני שהיה כוכב בזמן שומר החומות. ווית'ר ווי לייק איט אור נוט (whether we like it or not), הוא עושה תוכן מדהים כדי להעביר את הצד הפלסטיני וראיתי את האופן שבו הוא ייצר דואט בזמנו עם יעל שהיא חיילת צה"ל שבזמנו הייתה משפיענית צה"ל בתקופת שומר החומות. אותו דואט שהוא עשה איתה עשה עם מישהו אחר, כלומר עם חייל אחר שהעלה תוכן אפילו עוד לפני השבעה באוקטובר ופשוט הלביש את הטמפלט של הדואט שהוא עשה עם יעל, עליו ושילב מסרים חדשים רעננים יותר מתמונות, מתוכן שהגיע מטלגרם בשביעי באוקטובר.

(קטע שירה של הראפר עד 28: 16)

תומר: מה, מה הוא אמר ולמה הוא יוצר תוכן כזה מדהים? מה הוא עשה בערב של שבעה באוקטובר? מה הוא כבר צריך להגיד כאילו הוא יכול לצדד את הצד הפלסטיני?

תום: הוא יוצר תוכן מדהים כי הוא קשוב, כן, כי הוא קשוב לרחשים של העולם שבחוץ, הוא מבין מה קורה, גם הוא כמוני וכמוך, מבין מה שאנחנו משדרים, עוקב אחרי רשתות נוספות כמו טלגרם, שאגב גם היא מככבת בשפה או בשיחה הישראלית הנוכחית כעוד פלטפורמה שאהה, וואי, היא קיימת כן, היא לא רק טלגראס, היא גם טלגרם ואנחנו מבינים היטב שיש שם תוכן שיוצרי תוכן בטיקטוק עושים שימוש בחומר גלם הוויזואלי שרץ שם. במויזיין הוא דוגמה לפרופיל של מיליונים כן, הוא דוגמה מדהימה לזה, אז הוא כבר מתחיל להלביש אימג'ים אל תוך היצירות שלו והטמפלטים האלה, זה פשוט. מראה לך על איזשהו סוג של צבא מאוד מגובש במרחב הדיגיטלי של התנגדות פלסטינית כן, הם מגובשים כי יש להם את הידע, כי הם מחלקים את הקשב שלהם נכון, הם יודעים לזהות מאורעות אקטואליים ששווה לרכוב עליהם שווה להתכנס לתוכם, הם יודעים היטב איך לנצל את הטרנדיות והוויראליות של תוכן מסוים בפלטפורמה, של פיצ'רים מסוימים ונוצר מצב שבשמיני באוקטובר כבר רצו סרטונים שמחזירים את ההתנגדות הפלסטינית למרכז השיחה, למרכז החשיפה האלגוריתמית תוך שימוש בתוכן אקטואלי רלוונטי.

תומר: זאת אומרת, בזמן שאנחנו מלקקים את הפצעים ועוד בהלם טוטאלי ושבורים לגמרי זאת אומרת, בטיקטוק כבר הטמפלטים נשלפים מהמחסן ומתחילים, זאת אומרת, חוזרים לנרטיב הזה של לא יודע מה לוחמי חופש, התנגדות וכן הלאה.

תום: כן, ולא רק זה גם שוזרים בזה גם ויז'ואלס שהם מתקופת שומר החומות, כלומר מבלבלים את המאורעות, אז כדי להראות את האקטים הישראליים, נקרא להם היותר לוחמנים מיליטנטיים כיבושיים, החומר גלם הוא ערבובייה של השבעה באוקטובר עם שומר החומות, ואף אחד לא ממש מתעכב על פריים ביי פריים, אתה לא חוקר פלטפורמות, כן, אבל העולם שהוא רואה את הדברים הוא מחבר את זה לאיך שהשבעה באוקטובר נראה.

תומר: אז רגע, מול זה, זאת אומרת, טיקטוק לא עושה כלום? זאת אומרת כאילו לפני שנייה דיברנו על השוואות בין יהודי ותנור שלא מזיזות להם אז זה, אז זה גם בסדר? כאילו לא הבנתי.

תום: זה לא שטיקטוק לא עושה כלום, זה שפשוט ברגע ששחררת סרטון לרשת ברגע שאתה חכם יוצר תוכן פלסטיני, יותר חכם מיוצר תוכן אחר בהקשרים האלו, ואתה יודע איפה להצפין את המסרים המורכבים אתה זוכה לעוד ימי חסד, אתה זוכה לעוד ימי חסד בפלטפורמה שעוזרים לך להדהד את התכנים שלך ואתה זורע איזשהו הרס תודעתי, כן, זה יכול להיות עוד 4 ימים עד שיהיו מספיק דיווחים על הסרטון שלך ואז טיקטוק תגיד, רגע מלא אנשים מדווחים על זה מה קורה פה בוא נבחן את זה יותר טוב, ואז יעבור לעיניים אנושיות לבחון את זה, אבל ככל שאתה חכם יותר ככה אתה מצליח לצלוח את המשוכות הראשונות של החשיפה האלגוריתמית ואז אתה מגיע ליותר קהלים ומגיע ליותר אנשים שמתנגדים עם הסרטון שלך ואז לנרטיב שלך יש יותר במה. אם היינו יודעים לשלוט בניואנסים האלה זה היה כמובן מקל עלינו באיזון של הדברים, אבל פלסטינים ופרו פלסטינים יש להם יותר זמן שהייה והם למדו איך לעשות את זה. והדבר הזה של איפה הפלטפורמה, איפה היא נכנסת, טיקטוק מתגאה מאוד בהסרת סרטונים כן, והיא בכל תגובה שלה, לכל מאורע כרגע שקורה, בכל האשמה, היא אומרת טיקטוק לא בוחרת צד והסרנו 1.3 מיליון סרטונים כאלה וכאלה, הסרנו ככה וככה, מאוד מאוד מתגאה בדבר הזה.

תומר: אוקיי.

תום: וזה לא שהיא לא מסירה, כן, אבל הפרקטיקות החכמות האלה כמו למשל, הטמעה והצפנה של מסרי התנגדות בתוך מייקאפ טוטוריאלס, כן, זה אחד הדברים שהם לא הומצאו בטיקטוק זה עוד מגיע לנו מיוטיוב, אבל אף לא יוצרת תוכן, אולי ראיתי כבר ניצנים של יוצרות תוכן ישראליות שעושות את זה עכשיו טיפה יותר, אבל, כמות היוצרות תוכן לפלסטיניות או הפרו פלסטיניות שעושות מייקאפ טוטוריאל ובעצם מסמנות לאלגוריתם…

תומר: רגע, מייקאפ טוטוריאל, בוא נניח, לשזור פרחים ותוך כדי אומרת שחררו את הפלסטינים מהים לנהר?

תום: מייקאפ טוטוריאל אומרת איך שמים מסקרה, יותר מאשר לשזור פרחים. (צוחקים)

תומר: אוקיי, אני הלכתי למקומות רומנטיים.

תום: אבל כן, אז היא מסבירה לנו על המסקרה החדשה. בעצם זו איזושהי אסתטיקה שאלגוריתם רשם אותה ומזהה אותה כלג'יט כן, כלומר מייקאפ טוטוריאל אין עם זה שום דבר בעייתי, ואז מה שהן עושות וזה היה פשוט מדהים כמויות הסרטונים האלה, הן פשוט מציגות כרטיסיות, שמספרות את הסיפור של ישראל אל מול פלסטין.

תומר: והם עושות את זה כדי להתחמק מהאלגוריתם כדי שלא יסננו אותם כתוכן שמה?

תום: שתוכן שמסית מעודד לאלימות, מסיע דיסאינפורמציה וכו'.

(ברקע דוגמה של יוצרת תוכן שעושה שימוש במייקאפ טוטוריאל עד 32: 48)

תום: אז בעצם אתה מקבל סרטון של יוצרת תוכן ששמה את השימר ואת הקונסילר ועל הדרך חושפת מותגים שעובדת איתם והיא בעצם בדיבור שלה כדי שהאלגוריתם לא יזהה, מספרת על המוצרים האלו, יש לך שלוש וחצי דקות של כרטיסיות מתחלפות על הנרטיב הפלסטיני. הדבר הזה זוכה להמון זמן מסך עד שחוקרים כמוני, יוצרי תוכן אחרים, מזהים את הסרטונים האלו, מבינים את המורכבות שלהם, יכולים לדווח, יכולים, יש כל מיני אפשרויות של ריפורט (report) וגם זה תוך כמה ימים טיקטוק עושים ריוויו (review) לסרטונים כאלה? עד שבעה ימי עסקים, כאילו אנחנו מדברים על ביטוח לאומי.

תומר: תום, המון המון תודה, תודה שבאת.

תום: תודה רבה.

תומר: אתם ואתן האזנתם לחיות כיס ההסכת הכלכלי של כאן.

עורכת הסאונד שלנו היא רותם דויטשר המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק.

בצוות חיות כיס תוכלו למצוא גם את צליל אברהם ושאול אמסטרדמסקי.

אני תומר מיכלזון.

תודה רבה שהאזנתם.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

30 views0 comments

Comments


bottom of page