בשנה שעברה משרד האוצר וארגון המורים חתמו בחגיגיות על הסכם, ורגע אחר כך התחילו להתווכח מה בעצם כתוב בו. התוצאה: תלמידים שמסיימים כעת את שנת הלימודים בלי לדעת מה ציוני הבגרות והמגן שלהם, כשהסוף לא נראה באופק
תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/07/2024.
[פרסומת]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
שאול: היי, אתם ואתן על עוד כיסון מבית "חיות כיס". אני שאול אמסטרדמסקי, ולפני שהתחלנו לעבוד על הכיסון הזה, חשבנו לעצמנו, נו, המציאות לא יכולה להשתנות כל כך מהר ברגע האחרון, ואז הגיע סוף השבוע הזה והתקיפה של החות'ים בתל אביב, והתקיפה של ישראל בתימן… אבל. החלטנו בכל זאת לדבר על מה שאנחנו הולכים לדבר בו בכיסון של היום, כי… למרות שהמלחמה נמשכת במלוא עוזה ועכשיו גם בחזית הזאת, יש דברים שהם עדיין, בכל זאת, כאן החיים עצמם, שהרבה אנשים מתמודדים איתם על אף המלחמה, והם מסתבכים בגלל המלחמה, והם מטרידים את החיים שלהם מאוד מאוד. וכזה הוא הסיפור שנספר היום, וזה סיפור שעלול ללוות אותנו גם עמוק לתוך סוף החופש הגדול.
[מוזיקה]
שאול: שלום לשירה קדרי-עובדיה.
שירה: שלום, שאול.
שאול: כתבת החינוך של "הארץ", תודה רבה שאת איתנו. ואנחנו מדברים על הסיפור המוזר של מה לעזאזל קורה עם הציונים של התיכוניסטים? עם ציוני הבגרות שלהם? איפה מתחילים את הסיפור הזה?
שירה: כמה רחוק אתה רוצה ללכת, שאול?
שאול: אני רוצה קודם כל להבין, מה קרה?
שירה: אז לפני שבוע בית הדין הארצי לעבודה דן בבקשה של השלטון המקומי ומשרד החינוך, שביקשו מבית הדין לחייב את ארגון המורים לפרסם את ציוני המגן, מבחינת הבגרות.
שאול: שזה משהו כזה, מסוג הדברים שאני שומע ברדיו, ולא מבין מה הם אומרים. עד לפני שנייה בעצם, התיכוניסטים לא ידעו מה הציונים שלהם בבגרויות שהם כבר ניגשו אליהם ונבחנו בהם?
שירה: נכון. הם לא ידעו שני דברים, כי בעצם ציון בגרות מורכב משני רכיבים עיקריים. אחד זה הציון בבגרות עצמה, אתה ניגש לבחינה בהיסטוריה, ועונה, ואחר כך הבחינה הזאת נבדקת על ידי בוחן חיצוני ומשרד החינוך מפרסם את הציון הזה.
שאול: כן.
שירה: אבל זה לא כל הציון, חצי ממנו, בין 30% לחצי ממנו, מורכב ממשהו שנקרא ציון בית ספרי, או ציון מגן.
שאול: אני זוכר את זה.
שירה: אתה זוכר? פחות או יותר?
שאול: פחות או יותר.
שירה: כן, זה מין הציון הזה שבעצם מורכב מאיזה מין תלמיד היית, וכמה נכחת בשיעורים.
שאול: לא נכחתי.
שירה: אז יפה, אז נגיד, ירדו לך כמה נקודות על חוסר נוכחות, אבל בעצם במתכונת שעשית, שזה מין מבחן שנועד לשקף את הבגרות, הלך לך יותר טוב, אז מכל הדבר הזה מרכיבים את הציון הבית ספרי. ובעצם, בימים כתיקונם, משרד החינוך… בית הספר, מדווח על הציון הבית ספרי, ואתה יודע מהו לפני שניגשת לבגרות, וניגשת לבגרות, ואחר כך הציון הסופי הוא השקלול של שני הציונים האלה ביחד.
שאול: גם של המגן, וגם של הבגרות של משרד החינוך.
שירה: נכון.
שאול: אוקיי, אז זה בשנים רגילות, מה קרה השנה?
שירה: אז השנה, ארגון המורים נמצא בעיצומים. ואנחנו בדרך כלל רגילים לשמוע על עיצומים כמו שביתה, או שמתחילים ללמוד מאוחר, זה הדברים שבדרך כלל זוכים ליותר כותרות. אבל העיצומים שארגון המורים בחר בהם הפעם, הם עיצומים אחרים, שאומרים - המורים לא יעבירו ציונים משום סוג, ובמיוחד לא את ציוני המגן, את הציונים הבית ספריים. כלומר, תלמידים ייגשו לבחינת המתכונת ויתרגלו בעצם לקראת הבגרות, אבל המורים לא ידווחו למשרד החינוך מה הציון. וזה נשמע בקטנה. והאמת שבאמת אף אחד לא ממש התייחס לזה לאורך החודשים האחרונים, למרות שהתלמידים בשום שלב לא ממש אהבו את זה. אבל זה היה נשמע שבסדר, נגיע לבגרויות ונפתור את זה. ומה שקרה, זה שבינתיים הגיעו הבגרויות, והתלמידים כבר ניגשו לבחינות עצמן, ואז משרד החינוך אמר, "רגע, ארגון המורים לא מעביר לנו את ציוני המגן? גם אנחנו לא נפרסם את הציונים של הבגרויות עצמן".
שאול: למה? מה מפריע להם?
שירה: היה להם נימוק שאומר, "זה יפגע בטוהר הבחינות".
שאול: הממ?
שירה: כן, זה נשמע קצת מוזר, אבל יש איזשהו הסבר הגיוני מאחורה.
שאול: תסבירי.
שירה: אוקיי, בדרך כלל, מורים מעבירים את ציוני המגן, לפני הבגרות עצמה, ויש לזה סיבה. כי בעצם, משרד החינוך אומר, אנחנו מצד אחד רוצים לתת משקל למה שקרה בבית הספר, אנחנו רוצים שלתלמידים תהיה מוטיבציה לנכוח בשיעורים, אנחנו רוצים גם לשקף את איזה מין תלמידים הם כדי שהציון לא יורכב רק מהשעה וחצי של הבחינה עצמה, אולי הייתה לחוץ, אולי לא הלך טוב, לא רוצים להשאיר את זה למזל הזה, של איך בדיוק הלך, אז אנחנו רוצים שיהיה מקום לציון של בית הספר. אבל, אנחנו לא רוצים שיהיה פער גדול מדי, בין הציון שבית הספר נותן, לבין הציון בבחינה עצמה. כי אנחנו לא רוצים למשל, ליצור מצב שבו מורים אומרים, "יאללה, מה אכפת לנו לפרגן לתלמידים? מה אכפת לנו שבבית הספר שלנו יהיו אחוזי זכאות גבוהים לבגרות?" זה תמיד פרסום נחמד, "אז אנחנו ניתן ציוני מגן גבוהים בכוונה, גם אם התלמידים הם לא משהו, וגם אם אנחנו יודעים שלא ילך להם כל כך טוב בבחינה". אז משרד החינוך פיתח איזה מין נוסחה כזאת, זה נקרא שק"ד, מאוד אוהבים ראשי תיבות במשרד החינוך, שקלול דיפרנציאלי. זה אומר שאם יש פער גדול מדי, שיטתי, בין הממוצע של הציונים בבית הספר, לבין הממוצע של הציונים בבחינות, אז משרד החינוך מתערב ואומר רגע, מה קורה כאן? אולי אני צריך להפחית מהמשקל של הציון הבית ספרי, כי אי אפשר לסמוך על בית הספר הזה.
שאול: כלומר, אם הם רואים למשל שבאזרחות בבגרות הוצאתי 60, אבל בית הספר שלי נתן לי 100 במגן, אז אומרים "לא, לא, לא, זה לא סביר הפער הזה, אנחנו בשקלול לא נעשה 50-50, אני אתן משקל נמוך יותר לציון המגן, כי יכול להיות שבית הספר קצת ייפה את המציאות".
שירה: נכון, בעיקר אם הם רואים שזה קורה, זה עניין של ממוצע בכל בית הספר, זאת אומרת לא אתה באופן אישי, אולי לך היה יום לא טוב, אבל כן, אם כל הכיתה זה קרה לה או משהו דומה, אז המשרד נכנס ומפעיל את הנוסחה הזאת. וגם להפך דרך אגב, אם יש מורה מאוד מחמירה, שנותנת ציונים נמוכים בצורה שיטתית, אבל התלמידים הם מעולים בעצם, אז גם פה המשרד יכול להתערב ולשאול, "רגע מה קורה כאן?"
שאול: הבנתי, אז משרד החינוך בא ואמר, אוקיי, אתם לא מפרסמים את ציוני המגן, בגלל העיצומים שלכם, אז אני לא יכול לפרסם את ציוני הבגרות, בשביל שאתם לא תשנו בדיעבד את ציוני המגן ותעלו אותם כלפי מעלה, הבנתי נכון?
שירה: בדיוק. וככה קרה שבעצם תלמידים ניגשו לבגרות, ועכשיו הם לא ידעו שני דברים, הם גם לא ידעו מהו ציון המגן שלהם, והם גם לא ידעו איך הלך להם בבגרות עצמה.
שאול: אוקיי, אבל תרשי לי להקשות עליך ועל התלמידים. זה לא נעים בכלל, כן? אתה לומד 12 שנים בסוף בשביל הרגע הזה, אבל בסוף העיצומים האלה והסכסוך העבודה הזה יגמר מתישהו. מה זה משנה אם הם יודעים עכשיו את הציונים, או שידעו אותם בעוד שבועיים או חודש, מתי שזה ייגמר?
שירה: אז תראה, זה כן התחיל לשנות כשהגענו בשבוע שעבר בעצם לשלב מועדי הב'. בעצם בבחינות במקצועות היסוד, אנגלית, מתמטיקה, לשון, עברית או ערבית, יש מועד ב' גם. ואז תלמידים אומרים, "רגע, אנחנו רוצים לדעת אם כדאי לנו לגשת, אם אנחנו צריכים לגשת לבחינה או לא". וכאן זה כבר מתחיל להיות בעייתי, כי אולי אתה לא בטוח אם הלך לך מצוין בבחינה, ואתה אומר, "אני לא רוצה להסתכן פה בזה שלא תהיה לי בגרות, ואני אצטרך לגשת רק בעוד שנה לבגרות הבאה". אז כאן כבר, כן אפשר לומר שהעיצומים האלה ממש מצליחים להשפיע בצורה יותר דרמטית על התלמידים.
[מוזיקה ברקע]
שירה: אז הנה, זה הסיפור של רוני, רוני קמאי, היא יו"רית מועצת תלמידים וגם תלמידה בעצמה, והנה היא תספר לך בדיוק איך זה משפיע עליה.
רוני: בעצם, למשך שנתיים, כל התיכון שלי, אני חווה בלי ציונים, בלי הערכה לימודית, סיימתי גם את כיתה י' וגם את כיתה י"א בלי תעודה, זה אומר שהציונים השנתיים שלי מתבטלים, זה אומר שאני באה לבית ספר, אני חורשת למבחן, אני משקיעה כמה שאני יכולה, אבל אין לי מושג אם אני טובה בזה בכלל ואין לי מושג איפה אני צריכה להשתפר, וככה משנה לשנה, מחודש לחודש, משבוע לשבוע, ככה אני לומדת, בלי שום הכוונה. יש חוסר יציבות ובלגן מאוד מאוד גדול בתוך המערכת, והוא בא על חשבוננו, והוא בא לעובדה שהם לא חותמים על הסכם.
[מוזיקה]
שאול: אז מי שנפגעים בינתיים זה בעיקר תלמידי י"א, תלמידי י"ב, שזה הבגרויות העיקריות שלהם?
שירה: נכון, וגם, תראה, צריך לקחת בפרופורציה, זאת פגיעה, זה לא נעים לדעת אם צריך, אם אתה חייב לגשת למועד ב' או לא, אבל צריך לומר שזה גם לא סוף העולם, כי בכל מקרה המדיניות של משרד החינוך היא שאם ניגשים לשתי בחינות, מועד א' ומועד ב', אז המשרד בוחר בסוף את הבחינה עם הציון היותר גבוה.
שאול: אוטומטית.
שירה: כן, תמיד. ככה שזה לא נעים אולי לגשת סתם ככה למועד ב', אבל זה גם לא נורא. מתי זה יתחיל להיות ממש דרמטי? כשנתקרב למועד שבו מוסדות ההשכלה הגבוהה יהיו חייבים לדעת מה הציונים של תלמידים שרוצים להתחיל ללמוד באקדמיה כבר בשנה הקרובה. שזה רלוונטי בעיקר, למשל, לתלמידים ותלמידות שהם עתודאים, או שלא מתגייסים לצבא מאיזושהי סיבה, ורוצים להתחיל ללמוד כבר בשנת הלימודים הקרובה. אז כרגע, זה עוד לא נורא גם שם, כי יש עוד זמן, ויש עוד זמן עד שנת הלימודים האקדמית. כשנתקרב, נגיד, לאמצע חודש אוגוסט, פתאום זה יתחיל להיות בעייתי כי המוסדות ממש מתחילים כבר ב-money time של הקבלה הסופית למוסדות.
שאול: אוקיי, שירה, אז זה מה שקרה, אני עדיין לא מבין, למה זה קרה? איך הגענו למצב המוזר הזה שבכלל שני הצדדים, ארגון המורים ומשרד החינוך, וכנראה גם משרד האוצר, נמצאים באיזשהו מצב כזה של עיצומים וסכסוך עבודה?
שירה: אז פה אנחנו צריכים לחזור שנה אחורה, בחזרה ל-31 באוגוסט, לפני שנה. והיינו אז בסיטואציה שאנחנו די רגילים להיות בה, של הדרמה הזאת של האיומים בהשבתה, אתה זוכר, זה קורה לנו איכשהו תמיד כל שנה עם איזשהו ארגון.
שאול: אהמ.
שירה: אז שנה קודם היינו באותה נקודה עם יפה בן דוד, והסתדרות המורים, זה היה הזמן שבו דנו בהסכם הקיבוצי החדש שלהם, מורי היסודי. ובשנה שעברה היה תורו של רן ארז, בעצם תוקפו של ההסכם הקיבוצי של המורים בתיכונים עמד לפוג, בעצם הוא פג כבר כמה חודשים קודם, והתחיל משא ומתן, כמו שקורה תמיד, בין ארגון המורים למשרד האוצר ומשרד החינוך, בעצם על התנאים של ההסכם החדש. וזה התחיל די בעצלתיים וככל שהתקרבנו לשנת הלימודים אז גם הקצב עלה ונהיה יותר דרמטי. ואז ב-31 באוגוסט, אחר הצהריים, סוף סוף התקבלה הבשורה המשמחת, "יש הבנות בין משרד האוצר לארגון המורים, שנת הלימודים תיפתח כסדרה", והייתה תמונה מאוד יפה, שרן ארז לוחץ ידיים לשרים, ובקיצור זהו, חשבנו שהכל מאחורינו.
שאול: אז חשבנו.
שירה: כן. אבל, בעצם, לא ממש נחתם הסכם באותו רגע, מה שפורסם, ומה ש… מה שקרה זה שהגיעו להבנות, וזה דבר שקורה הרבה פעמים.
שאול: כן, הרבה פעמים לפני שהם חותמים על הסכם ממש, עם כל האותיות הקטנות והפרטים הקטנים, הם בעצם תוקעים ו… הם לוחצים ידיים, על זיכרון דברים כזה, כמו לפני שאתה קונה את האוטו, אתה רק כותב על הנייר שאתה באמת רוצה לקנות ולמכור את האוטו, ואז הם הולכים, וכל הצוותים המקצועיים עושים את העבודה השחורה של האותיות הקטנות, זה מה שקרה הפעם?
שירה: אז זה מה שהיה אמור לקרות, וזה מה שחשבנו שקורה. ושוב, פורסמה תמונה, והיו שיחות אחר כך, כל העיתונאים מיד מתקשרים לכולם כדי להבין מה בדיוק יש בהבנות, ובאמת, הכל היה נראה בסדר. ויש הרבה דברים שבאמת סוכמו באותו רגע ואין עליהם מחלוקת - תוספת בשכר למורים, ודברים שמשרד האוצר מאוד רצה, כמו התחייבות שארגון המורים לא ישבות עד סוף תקופת ההסכם, בהנחה שבאמת הוא ייחתם, וכל מיני פשרות שהגיעו אליהן. והיה עוד משהו, שנאמר שהסכימו עליו, וזה סלע המחלוקת הכי משמעותי שאיתו הגענו עד הלום. ובעצם במשרד האוצר סיפרו באותו ערב שחלק מההבנות כוללות גם משהו שהיה להם מאוד חשוב לקדם, וזה שתהיה מכסה מסוימת של מורים שאפשר יהיה מעכשיו להעסיק באופן ישיר, לא דרך ההסכם הקיבוצי. זה משהו שסוכם גם עם יפה בן דוד בהסכם של הסתדרות המורים שנה קודם.
שאול: נכון, אני זוכר את זה, וזה היה די תקדימי, שפתאום חלק קטן מהחוזים יוכלו להיות חוזים לטאלנטים, נכון?
שירה: נכון, ככה במשרד האוצר קוראים לזה. הם אומרים, היום בעצם כדי להיות מורים במערכת החינוך, באופן כללי, יש קצת יוצאי דופן, אבל באופן כללי, חייבים להיות מאוגדים דרך ההסכמים הקיבוציים של המורים ויש לזה כל מיני משמעויות, מצד אחד משמעויות שהן להגנת המורים, כמו קביעות, ובאמת זכות השביתה וכל הדברים האלה, ומצד שני, גם דברים שאולי לא כל המורים כל כך מעוניינים בהם, או מתאימים להם. למשל, שהשיטה עובדת בדרך כלל שהשכר הראשוני הוא נמוך והולך ועולה עם הוותק. אבל מה אם אתה לא מורה מהסוג הרגיל שבאמת יצא מהמכללה להוראה ורוצה עכשיו… רואה את עצמו בקריירה, לאורך 30 שנה? מה אם אתה, או את, מהנדסת ב"אינטל", ואת רוצה לתרום לחברה כרגע, לתת כמה שנים מחייך, אפילו ברבע משרה, בשביל להקים מגמת פיזיקה באיזה בית ספר בפריפריה, שכרגע אין בו מגמה? אז אותך לא כל כך מעניינת הקביעות, ולא כל כך מעניין לעלות שכר, אבל את כן תשמחי לקבל שכר הולם על העבודה הזאת, לא דומה לזה של מהנדסת ב"אינטל" אולי, אבל אחלה שכר, ולעבוד כמה שנים בדרך הזאת. אז משרד האוצר אומר, זאת דרך שלנו למשוך את הטאלנטים האלה, לא עכשיו לעבור בדרך החתחתים הרגילה, אלא מין לבוא ככה בדרך המלך.
שאול: כן.
שירה: וזה מה שמשרד האוצר אמר שסוכם מול רן ארז.
שאול: כלומר, אחרי שיפה בן דוד הסכימה לזה בהסתדרות המורים, גם רן ארז הסכים על זה בארגון המורים?
שירה: ככה הבנו, ככה כולם הבינו.
שאול: אבל?
שירה: אבל… פה התחילה המחלוקת, כי רן ארז אומר, "מה פתאום? מעולם לא הסכמתי על כזה דבר".
שאול: מה זאת אומרת? הוא היה בחדר, היו אנשים, הם לחצו ידיים.
שירה: או! אתה מכיר את המשחק "הרמז"?
שאול: כן.
שירה: אוקיי, אז אתה מכיר שצריך לדעת?
שאול: פרופסור תפוחי.
שירה: בדיוק.
שאול: לא! קולונל שזיפי! לא!
שירה: יפה!
שאול: הוו… עברו הרבה שנים.
שירה: [צוחקת] אז תדמיין שפרופסור שזיפי זה רן ארז, והגברת לבנה זה בעצם סגן הממונה על התקציבים באוצר אוהד אלקבץ, והפמוט בחדר הביליארד הוא נייר עם הסכמות, שצריך להבין באיזה שלב של הערב שלפו אותו מהתיק, אוקיי? יש נייר.
שאול: מה???
שירה: משהו כזה. כן, תראה, כולם מסכימים שיש נייר ושהסעיף הזה כתוב שם.
שאול: אה-אה.
שירה: עכשיו השאלה, מתי הנייר הזה יצא, ומה בדיוק נאמר לגביו? ופה המחלוקת.
שאול: האם הוא יצא לפני שרן ארז לחץ ידיים, או אחרי שרן ארז לחץ ידיים?
שירה: משהו כזה, כן, כן. בעצם, באוצר אומרים, "אנחנו הזכרנו, היו הסכמות שבעל פה לפני שיצאנו מהחדר ולחצנו ידיים, וכשדיברנו על ההסכמות שבעל פה, גם זה היה שם". ורן ארז אומר…
שאול: אבל רן ארז אומר שלא?
שירה: האנשים של רן ארז אומרים, "מה פתאום! דיברנו בחדר, נכון, על דברים אחרים, יצאנו ולחצנו ידיים והצטלמנו, והסעיף הזה הוצג אחר כך, כשחזרנו לחדר, רק ככה לסגור דברים אחרונים, פתאום מישהו באוצר הוציא את המסמך הזה ואז פתאום ראינו את זה, ואנחנו התרענו בזמן אמת, שזה לא שם, חברים, אפשר לדבר על זה אחר כך, אבל אנחנו לא מסכימים על זה כרגע". ואחר כך ניסינו ליישב את המחלוקת גרסאות הזאת עם גורם שלישי, שאמר משהו ביניים כזה, כאילו, מצד אחד, נכון, הנייר נשלף לפני לחיצת היד, מצד שני, בואו, ההסכמות שבעל פה האלה היו כזה על רגל אחת, הם היו בעל פה [צוחקת], בקיצור.
שאול: בקיצור, הם עשו עבודה די חובבנית בלסגור את העניין הזה ב-31 באוגוסט, בשביל שיוכלו להכריז, הנה, הנה, אנחנו פותחים את הלימודים כסדרם, והתוצאה היא שהגענו לאותו המצב בדיוק שנה לאחר מכן, והתלמידים נפגעים בדרך?
שירה: ממש ככה. כן.
שאול: נהדר.
שירה: תראה, אני באמת, אני לא מתיימרת לומר מה היה בדיוק, כי כנראה שהיום כבר מאוד קשה לשחזר. כי כאמור, הכול היה בעל פה. מה שבטוח הוא שהיה לחץ גדול, היה רצון לבשר לאומה, שהנה, יש לימודים מחר, תלמידים נא להכין ילקוטים, הורים נא להכין סנדוויצ'ים, אין שביתה, ושזה יקרה בשעה נורמלית יחסית, ומרוב לחץ, אף אחד לא החתים אף אחד על שום דבר, והגענו למין מצב כזה שסעיף מאוד מהותי בהסכם, יש עליו מחלוקת.
שאול: נהדר.
שירה: כן.
שאול: אוקיי, אז אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה. כל העיצומים האלה הביאו אותנו למצב הלא נעים הזה, שבו משרד החינוך מצד אחד, והמורים בעצמם מצד שני די דופקים את התלמידים, כי לתלמידים אין ציונים. עד שבא בית המשפט ואמר ש…
שירה: בית המשפט בעצם נענה לקריאה של משרד החינוך ושל מרכז השלטון המקומי, בעצם הרשויות המקומיות, שהם ביקשו לחייב את ארגון המורים לפרסם את ציוני המגן.
שאול: אוקיי.
שירה: והתוצאה שהתקבלה לא הייתה זאת שקיוו לקבל משרד החינוך והרשויות המקומיות. כי בעצם בית המשפט אמר, "חברים, מה אתם רוצים? משרד החינוך, מה אתה רוצה? אתה, יש לך בעיה עם זה שארגון המורים לא מפרסם את הציוני המגן שלו, כי זה פוגע בתלמידים? אבל גם אתה בעצמך לא מפרסם את הציונים. וזה עוד יותר פוגע בתלמידים". כי לתלמידים ולרוני שפגשנו, יותר חשוב לדעת איזה ציוני קיבלה עכשיו בבגרות, כדי לדעת אם היא צריכה לגשת למועד ב' או לא, וציון המגן, תראה, יש מורים שבעצם מסרו את הציון הזה לתלמידים שלהם בעל פה. הוא לא הוזן אמנם למחשבים של משרד החינוך, אבל עם איזה שהן הוראות מעורפלות שארגון המורים נתן למורים, כנראה שלא מעט תלמידים כן יודעים בגדול מה המצב שלהם. אז זה פחות קריטי. בקיצור, משרד החינוך יצא נזוף. ואחר כך היה עוד בג"ץ, אני לא אלאה אותך, אבל הייתה עוד עתירה דומה, ובעצם התוצאה הסופית היא שבתי המשפט בישראל אמרו למשרד החינוך שהמדיניות שלו היא זו שלא בסדר, והוא זה שצריך לפרסם את הציונים. ובעקבות זה משרד החינוך בעצם פרסם את ציוני הבגרות במתמטיקה, כי זאת הבגרות שעוד בה יש מה לתקן, יש עוד מה לעשות, כי הבגרות היא בעצם קורית היום, מועד ב', ולכן זה עוד רלוונטי, ולכן את הציונים האלה משרד החינוך נכנע, ופרסם.
[מוזיקה]
שאול: אוקיי, אנחנו לקראת סיום. אנחנו באמצע יולי, עוד מעט אוגוסט, ומיד אחר כך הלימודים אמורים להתחיל, יש כל כך הרבה בעיות עם ה-1 בספטמבר הזה עבור מי שמפונים עדיין מהבית ולא יודעים איפה הם יתחילו ללמוד וכו', און טופ של הדבר הזה, יכול להיות ששנת הלימודים הקרובה בתיכונים לא תיפתח בכלל?
שירה: אני נאנחת. אני באמת לא יודעת מה לומר לך. הדבר החיובי היחיד שיצא מהשבוע האחרון, הוא שבעצם בית המשפט העליון וגם בית הדין הארצי לעבודה, אמרו למשרד החינוך ולארגון המורים, "חברים, שבו כמו שצריך, תפסיקו למרוח את הזמן, כי זה בגדול מה שעשיתם עד עכשיו, ותשבו בצורה אינטנסיבית, ותחזרו עוד חודש לספר לנו מה התקדם. כי אי אפשר להמשיך ככה יותר". אז אני רק רוצה לקוות, שכמו שכמעט הגענו להבנות לפני שנה, הפעם זה יקרה באמת, ונוכל להתחיל את שנת הלימודים כמו שצריך, ולא מתוך הדרמה הזאת, כי באמת שלא חסרות לנו דרמות.
שאול: ואני מוסיף על התקווה הזאת שאם הם כבר יושבים בחדר ומגיעים להבנות, אנא, תדאגו בבקשה שיש מערכת שמקליטה ומצלמת אתכם, בשביל שאחר כך, בדיעבד, אף אחד לא יוכל לטעון שום דבר.
שירה: שאול, אני חושבת שאפשר אפילו להסתפק בחתימה בעט על מסמך, אפילו זה. לא מסובך, הטכנולוגיה קיימת.
[מוזיקה]
שאול: שירה קדרי-עובדיה, תודה רבה.
שירה: תודה, שאול אמסטרדמסקי.
שאול: תודה רבה לכם שהאזנתם לעוד כיסון שלנו, עורך "חיות כיס" הוא יונתן כיתאין, המפיקה שלנו, היא ליהיא צדוק, עורכת הסאונד שלנו היא רותם דויטשר. את הסאונד לפרק הזה ערכה חן עוז. במערכת "חיות כיס" תמצאו גם את צליל אברהם וגם את אלון אמיצי. המתמחה החמוד שלנו הוא לאל אוחנה, אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentarios