חיות כיס - פרק 111: כלכלה של איש אחד

תוך עשר שנים, ארדואן הפך את טורקיה למדינה של איש אחד המתנהלת על פי רצונותיו. ואז הכלכלה החלה לקרוס. שאול אמסטרדמסקי על מה שקורה לכלכלה כשהדמוקרטיה נופלת

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 24/07/2019.

‏[חסות]

‏קריינית: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏שאול: יש סיפורים כמו הסיפור שאני רוצה לספר לכם היום. סיפורים שצריך להתחיל לספר דווקא מהסוף.

‏[הקלטות]

‏מואב ורדי: "טורקיה מצויה בעיצומו של משבר כלכלי חמור מאוד. הלירה הטורקית איבדה, כזכור, 16% מערכה והשלימה ירידת ערך של 40% מתחילת השנה."

News Anchor #1: “The European Union announced it was slapping a range of financial sanctions on Ankara.”

News Anchor #2: “A clear statement of intent by the United States to remove Turkey from its F-35 program.”

‏שאול: כבר יותר משנה שהכלכלה הטורקית צוללת מטה. האינפלציה משתוללת, המטבע המקומי מתרסק, והמשקיעים לאט לאט נוטשים. בטורקיה חיים, אמנם, 80 מיליון אנשים, אבל לסיפור העגום הזה אחראי במידה רבה בן אדם אחד.

‏[מוזיקת רקע טורקית]

‏עמרי: כשמדינה נבנית כחליפה שתפורה למידות של בן אדם אחד, זה… ההשלכות של זה הן הרות אסון. או בזמנו או אחריו, או שניהם.

‏שאול: היי, אני שאול אמסטרדמסקי ואתם מאזינים ל"חיות כיס", הפודקאסט הכלכלי של "כאן". בחמישה עשר ביולי 2016, לפני 3 שנים ושבוע, בשעות הלילה המאוחרות, ישבתי בבית, זה היה ליל שישי, ואני זוכר שעשיתי אז את מה שעשיתי כמעט בכל ליל שישי באותה תקופה.

‏[נשמע שיר רועש והזמר שר בשאגה Everbody goes!!!!]

‏שאול: שום דבר מאלה, כמובן. באותו יום שישי, כמו ברבים אחרים, ישבתי מול המחשב, רפרשתי את הפיד של טוויטר, וחיכיתי שיקרה משהו. ואז, באופן חריג, משהו באמת קרה.

‏[הקלטה]

‏קריין חדשות: [קולות ירייה] "באנקרה הבירה הפציצו מסוקים של המורדים את בניין הפרלמנט, ארמון הנשיאות ומטה המודיעין הכללי." [מפגינים שורקים וצועקים וממשיכות להשמע יריות]

‏שאול: עוד ועוד טורקים אקראיים צילמו הפגנות ברחובות, וצעדות ברחובות, וטנקים ברחובות, וכל מיני דברים נשרפים, ואנשים הולכים מכות, ויריות ופיצוצים. ובאמת, פשוט זרם בלתי פוסק של תמונות מטורפות, שהמשיכו להסתובב שעות על שעות ככל שהלילה התקדם. אחרי כמה זמן זה כבר היה ברור יותר. מישהו, מישהם, מנסים לעשות הפיכה בטורקיה. ואז, זמן קצר אחרי שהתובנה הזו התגבשה, בשעה אחת בלילה, בערך שעתיים אחרי שכל הטירוף הזה התחיל, הדבר המדהים הזה קרה.

‏[הקלטה בטורקית מתוך שיחת facetime של עיתונאית עם ארדואן]

‏שאול: מה שאפשר לראות בסרטון הזה, זו מגישה של CNN טורקיה, יושבת באולפן, ומעלה לשיחת facetime לא אחר מאשר את נשיא טורקיה, רג'יפ טאיפ ארדואן, ששהה באותו זמן בכלל בחופשה בדרום מערב המדינה.

‏[מוזיקת רקע עדינה]

‏הרגע המדהים הזה, ששודר בשידור חי בכל טורקיה, אבל גם בכל העולם, בזמן שהצבא משתלט על רחובות איסטנבול ואנקרה, היה רגע מכונן. זה כמובן היה רגע מכונן בניסיון ההפיכה, כי ארדואן קרא לתומכים שלו ולעם הטורקי כולו לצאת לרחובות, ולהראות לאנשים שעושים את ההפיכה, מה בדיוק רצונו של העם. אבל לא רק. הקריאה הזו של ארדואן לעם לצאת לרחובות, הפך להיות רגע מכונן גם בכל מה שקרה מאז.

‏ניסיון ההפיכה נכשל. בשעות הבוקר, אחרי שארדואן הצליח לחזור לאיסטנבול, הוא ומפלגתו השתלטו על אנשי הצבא הסוררים, והתחילו בתהליכי טיהור פוליטיים במימדים מבהילים.

‏עמרי: אנחנו כבר שלוש שנים נמצאים במהלך חסר תקדים של ארדואן, עם עשרות אלפים שנעצרו, או קציני צבא שפוטרו, שופטים שפוטרו. אנחנו ראינו מערכת משפטית שמתחלפת, הנהגה צבאית שמוחלפת, עיתונאים שנזרקים לכלא או בורחים. אנשי עסקים שנחשדים בשיתוף פעולה עם המערב או נגד ארדואן, בורחים.

‏[מוזיקת רקע עדינה]

‏שאול: במשך שלוש השנים שחלפו מאז ניסיון המהפכה, ועד היום ממש, ארדואן עצר, כלא, העלים, הגלה, או הדיח, תחזיקו חזק, כ-500 אלף טורקים. מרביתם עובדי מדינה, אבל גם אנשי עסקים, עיתונאים, אנשי אקדמיה, מורים, פוליטיקאים ואחרים. המדינה גם תפסה את נכסיהן של יותר מאלף חברות טורקיות גדולות, שנחשדו כי לקחו חלק בניסיון ההפיכה. במקביל למסע הטיהורים הזה, נשיא טורקיה, ארדואן, ניכס לעצמו עוד ועוד סמכויות. הוא הפך עצמו לשליט כל-יכול בטורקיה. כמעט.

‏[הקלטה]

News Anchor: “Global financial markets continue to be rattled by the economic crisis in Turkey. The country’s currency has plunged to a record low against the US Dollar, prompting the Turkish Central Bank to take measures.”

‏שאול: כי, כמו בכל מיני סיפורי ילדים כאלה, על מלכים שניסו לשלוט בכל העולם, גם בגרמי השמיים ובאיתני הטבע, עד שלמדו בדרך הקשה מה מגבלות הכוח של אדם בודד, גם נשיא טורקיה נמצא בעיצומו של שיעור כזה. בשנה האחרונה, למעשה כבר לפני זה, אבל ביתר שאת בשנה האחרונה, הנשיא הטורקי מנהל מלחמת מאסף נגד… תכל'ס נגד העולם הכלכלי כולו. הוא נלחם בספקולנטים בבורסה, הוא נלחם בנשיא ארצות הברית, הוא נלחם בקרן המטבע הבינלאומית, בנגיד הבנק המרכזי שלו, ואפילו בחוקי הכלכלה הבסיסיים ביותר, שכל סטודנט שנה א' לומד בתואר הראשון.

‏[מוזיקת רקע]

‏נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן יצא למלחמת חורמה בעולם כולו, ובימים אלה ממש הוא לומד על בשרו מהם הדברים שעליהם הוא לא יכול לשלוט. על השווקים הבינלאומיים, למשל. בדרך הוא גורר מדינה שלמה למטה בסחרור שנראה כרגע שיגמר רע מאוד.

‏עמרי: אתה לא רואה שום דבר שימנע את ההידרדרות מטה.

‏שאול: ומה שיפה בסיפור הזה הוא מה שיפה בכלכלה בכלל, שהיא אף פעם לא פועלת בוואקום. זה אף פעם לא רק כלכלה. זה תמיד גם פוליטיקה, והיסטוריה, ודת, ותרבות, וגם אגו, ועוד מיליון כוחות ו-וקטורים אחרים שפועלים במקביל ומושכים לכל הכיוונים. אז השבוע בחיות כיס: כיצד ייגמר הסיפור של האיש שרצה להיות סולטן? והאם כלכלת טורקיה תצליח לשרוד אותו?

‏[מוזיקת רקע טורקית]

‏עמרי: כלכלנים אוהבים להסתכל על מה עשו בשנים האחרונות. שמונה שנים בשביל כלכלנים זה נצח. כשאני מסתכל על הכלכלה הטורקית, ולמה עושים את מה שעושים, ולמה יושבת על בועת אשראי ענקית, מעניינים אותי דברים אחרים, מעניינים אותי… זאת אומרת, אני רואה פה רלוונטיות של תהליכים שהם בעצם… לאורך כל הרפובליקה.

‏שאול: זה עמרי אילת. הוא היסטוריון כלכלי, ובימים אלה הוא עמל על דוקטורט באוניברסיטת תל אביב, בהנחיית פרופסור אהוד טולדנו, על "יזמות בסוריה הגדולה לפני המאה ה-20". אבל את עבודת המאסטר שלו הוא עשה על ההיסטוריה הכלכלית של טורקיה המודרנית. ולכן הוא יודע לספר לא רק מה שער הריבית הנוכחי בטורקיה, או מה שיעורי האבטלה והאינפלציה, אלא כיצד התעצבה הכלכלה הטורקית להיות מה שהיא היום. והסיפור הזה מתחיל, לפי אילת, עמוק עמוק ב-DNA של הרפובליקה הטורקית, שנוסדה אי שם בתחילת המאה ה-20, במהפכה של מוסטפא כמאל אטאטורק.

‏[הקלטה]

Ataturk: [speaks in Turkish]

Interpreter: “The Turkish nation is democratic by nature.”

Ataturk: [speaks in Turkish]

Interpreter: “I have no doubt that the American nation, which has gone so far in this ideal is Turkey’s friend and her aide.”

‏עמרי: טורקיה היא מדינה שדי דומה מאוד לישראל, גם טורקיה היא מדינה שהיא פרויקט. היא פרויקט שגם נועד… וזה ישמע לנו מאוד… למאזין הישראלי זה ישמע מאוד מאוד מוכר, לקרוע קריעה מהעבר, להתנתק מעברו העות'מאני, להתחבר באופן דרסטי למערב.

‏שאול: הפרויקט הזה, הקמת הרפובליקה הטורקית, החל כמעט לפני 100 שנה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהאימפריה העות'מאנית התפרקה, ואטאטורק הפך ממצביא למדינאי. הוא היה לנשיא הראשון של הרפובליקה, וכמעט בין לילה התחיל לשנות אותה לחלוטין, ממש מן היסוד.

‏עמרי: זה אומר לבנות את הדברים האלה, כולל את התיעוש של זה מלמעלה. זה אומר גם ליצור בן אדם חדש. מתורבת, כמו שהם קראו לו, בלשון שלהם, ומתורבת מבחינת, כן, מוסטפא כמאל אטאטורק, ואנשיו, מתורבת שווה מערבי.

‏שאול: הוא ביטל את הח'ליפות, המנהיגות הדתית של הסולטנים הטורקיים. הוא סגר את בתי הספר האסלאמיים, הוא חילן את המדינה, והפך את החילוניות לאחד העקרונות המכוננים של הרפובליקה החדשה. הוא שינמך את מעמד השריעה, החוק הדתי המוסלמי, שהייתה עד אז החוק הקובע במדינה. הוא החליף את האלף בית הערבי, באלף בית טורקי. כלומר, החליף בבת אחת את השימוש באותיות ערביות לאותיות מערביות. ומאחר שהשפה מעצבת את התודעה, אפשר לדמיין עד כמה עמוקה הייתה ההשפעה של שינוי כזה. בניסיון להתרחק מהמורשת העות'מאנית, האימפריאלית, ולהתקרב למערב, הוא אפילו אסר על לבישת תרבוש.

‏עמרי: אז הפרויקט הזה היה מאוד מאוד מגויס. טורקיה הייתה היזם הראשי, והייתה המתערב העיקרי בכלכלה.

‏שאול: בתחילתה של הרפובליקה, המדינה הייתה הכלכלה. המדינה יזמה הכל, בנתה הכל, הכלכלה הייתה המדינה. אבל בתחילת שנות ה-80 החלו לנשוב בטורקיה אותן רוחות שנשבו בהרבה מדינות מערביות. רוחות של ליברליזם כלכלי. כלומר, התפיסה שיש להקטין את חלקה של הממשלה במשק ולהפוך אותו למשק פתוח יותר, שמבוסס על שוק חופשי, במקום תכנון ממשלתי. את התפיסה הזו הביא לטורקיה בעיקר שר האוצר ב-1980, טורגוט אוזאל. בעשור שלפני כן אוזאל עבד בקרן המטבע הבינלאומית ונחשף שם לגישה הליברלית ונלהב ליישם אותה בטורקיה. ובהתחלה התפיסה הכלכלית ששר האוצר ייבא מאמריקה, עבדה. שיעורי הצמיחה של שנות ה-80, היו בלתי נתפסים. צמיחה של כמעט 19% ב-1981, בערך 11% ב-85' וגם ב-86'. אין דברים כאלה. אבל אז, בתחילת שנות ה-90, כשהוא משמש כבר כנשיא הרפובליקה, אוזאל מת. כלומר, מת מוות מסתורי מהתקף לב פתאומי בלשכה שלו, כזה סוג של "מת". המוות הפתאומי הזה יצר חרושת של ספקולציות. תומכיו טענו כי נרצח בידי גורמים שהתנגדו לניסיון שלו לסיים את הסכסוך עם הכורדים. ועד היום, למעשה, לא ברור מה באמת קרה לו. אבל בכל אופן, אחרי מותו של אוזאל, עם ובלי קשר, הכלכלה החלה להתפרק.

‏עמרי: אחרי שאוזל מת, המערכת הפוליטית לא מצליחה להתייצב. שנות ה-90 זה הרבה טרור כורדי בדלני של ה-PKK, שחיתות בהיקפים מוטרפים לחלוטין, במערכת הפוליטית, שחיתות ברמה של לגנוב מהקופה.

‏שאול: ואז, תוך כדי שהכל מתפרק, הכל באמת התפרק.

‏[הקלטה]

‏קריין: "רשת ב' של קול ישראל. הבוקר הזה."

‏[מוזיקת פתיחה של חדשות הבוקר ברדיו]

‏ליאורה גושן: "שלום רב, באולפן אריה גולן וליאורה גושן ותחילה עיקר החדשות: מימדי האסון בטורקיה מתרחבים והולכים. יחידת חילוץ ישראלית הצליחה אמש לחלץ ישראלית אחת…"

‏שאול: ב-17 באוגוסט 1999, רעידת אדמה בעוצמה 7.4 היכתה בצפון מערב טורקיה.

‏[הקלטה] חבר משלחת הסיוע: "קודם כל הוציאו את הילדה, ראינו אותה חיה פתאום בפנים. הרגל שלה זזה."

‏שאול: אם הייתם אז בסביבה, אתם בטח זוכרים את השידורים האינסופיים של משלחת הסיוע של פיקוד העורף מישראל, מחפשת ניצולים בין ההריסות בטורקיה, ואפילו ברגע מרגש, מחלצת את הילדה שירן פרנקו. ובאופן כללי, זוכה לאהדה גדולה מצד הטורקים. אבל בצד, כ-20 אלף הרוגים, יותר מ-40 אלף פצועים, ויותר מחצי מיליון אנשים, שנותרו חסרי קורת גג לתקופה ארוכה, בגלל רעידת האדמה, גם הכלכלה הטורקית החלה לקרוס.

‏[מוזיקת רקע]

‏זה התחיל קצת קודם, כבר באמצע שנות ה-90, עם הלוואות שטורקיה לא הצליחה להחזיר לקרן המטבע. זה המשיך בגירעונות ממשלתיים גדולים מדי, משברים פוליטיים תכופים מדי, בניסיונות של הממשלות לפגוע בעצמאות של הבנק המרכזי של טורקיה, ועוד המון דברים מהז'אנר הזה. ואז הגיעו רעידת האדמה, שגרמה לנזק עצום, ואחריה גם התפוצצה בועת הדוט-קום, שהכניסה את כל העולם למיתון. הכלכלה הטורקית עמדה על סף פשיטת רגל. ב-2001 האינפלציה גאתה, והלירה הטורקית צללה לשער חליפין שמעולם לא היה כמותו בשום מדינה אחרת בעולם. עם מיליון וחצי לירות הייתם קונים דולר אחד.

‏[מוזיקת רקע]

‏ומתוך כל הכאוס הזה, מתוך כל המשברים והקריסות האלה, מתוך ההריסות, הגיח פוליטיקאי כריזמטי חדש. רג'יפ טאיפ ארדואן.

‏[מוזיקת רקע טורקית מתגברת]

‏ארדואן לא הגיע לראשות הממשלה משום מקום. הרבה לפני שנכנס לפוליטיקה, משהו היה צריך להשתנות בטורקיה, בשביל שהציבור הטורקי, זה שגדל על ברכי המהפכה החילונית של אטאטורק, יהיה מוכן לקבל פוליטיקאי עם ערכים אסלאמיסטים גאים. השינוי ההדרגתי הזה החל בשנות ה-80. אחרי שחלקים גדולים בציבור הטורקי התחילו לחשוב שאולי המדינה הלכה יותר מדי מערבה, שהאליטות לקחו את הדברים קצת רחוק מדי.

‏עמרי: ההדתה של טורקיה התחילה אז. הייתה אווירה כזו של לחזור להיות מי שאנחנו. מי זה מי שאנחנו? אנחנו מוסלמים מתונים, עם רגל מערב, רגל מזרח, פחות או יותר דברים כאלה.

‏שאול: על רקע השינוי העמוק הזה, פוליטיקאי כמו ארדואן היה יכול לצמוח. ב-1994, כשהשינוי הבשיל, ארדואן נבחר לראשות עיריית איסטנבול. התושבים אהבו אותו מאוד.

‏עמרי: הוא היה ראש עיר טוב.

‏[מוזיקת רקע טורקית]

‏הוא היה ראש עיר מוצלח מבחינה אופרטיבית, וכל הבוספורוס היה מזוהם לפניו, כל הניקוי של זה, זה הוא.

‏שאול: ב-1998, תוך כדי שהוא מכהן כראש עיר, ארדואן נשפט ונכלא לעשרה חודשים. זה היה אחרי שהוא הקריא בפומבי שיר אסלאמיסטי גאה שנגד את ערכי החילון של הרפובליקה הטורקית. זה היה זמן קצר אחרי שהממשלה אסרה לבישת רעלות.

‏[הקלטה בטורקית - ארדואן נואם]

‏שאול: הפרובוקציה הזו של ארדואן הרגיזה מאוד את השלטון. ארדואן נכנס לכלא בגאון. התמיכה בו הייתה בשיאה. הכלא היה בדיוק מה שהוא היה צריך בשביל לייצר סביבו הילה של קדוש מעונה. אחרי ארבעה חודשי כלא הוא השתחרר וייסד מפלגה חדשה, מפלגת הצדק והפיתוח, והוא החל לבנות אותה לקראת הבחירות הארציות. ב-2002 מפלגתו ניצחה ובגדול.

‏[הקלטה] קריינית חדשות: "מפלגת השלטון החדשה בטורקיה לא תשנה דבר בקשרי מדינה זו עם ישראל, כך מבטיח ל"קול ישראל" אחד מראשי המפלגה."

‏שאול: ארדואן התיישב בכיסא ראש הממשלה. ב-16 השנים שחלפו מאז, הוא לא הפסיד אפילו במערכת בחירות אחת.

‏[מוזיקת רקע]

‏שאול: בתחילת כהונתו ארדואן לא היה ארדואן. כלומר, לא ארדואן שאנחנו מכירים היום. אז הוא היה הרבה יותר מתון וזהיר ואפילו פרו-מערבי. הוא ניסה להראות למדינות האיחוד האירופי שטורקיה היא מועמדת לגיטימית להצטרף לאיחוד. הוא עבד צמוד עם קרן המטבע הבינלאומית, הוא אפילו תמך בפלישה של ארצות הברית לעיראק ב-2003, חרף התנגדות הפרלמנט שלו. במקביל, הוא גם המשיך להפריט חלקים מהכלכלה הטורקית, הוא הפריט למשל את "טורקיש איירליינס", ולקדם תפיסה כלכלית ניאו-ליברלית. הוא ייצב את המטבע, הלירה הטורקית, הוא הוריד את האינפלציה משיעור מטורף של 45% ב-2002 ל-8% בלבד ב-2005 והעביר את הכלכלה הטורקית ממשבר לצמיחה. ב-2003, שנה לאחר שמפלגתו זכתה בבחירות, הכלכלה הטורקית צמחה ביותר מ-5 אחוזים וחצי. שנה לאחר מכן, כמעט 10%. שנה לאחר מכן, ב-9%. וכשזה קרה, וכשרמת החיים של הטורקים עלתה, ארדואן החליט שהצמיחה הכלכלית צריכה להיות אחת המטרות המרכזיות שלו, אם לא ה-, ולא משנה מה המחיר. מלבד ההגיון הכלכלי, היה שם גם רציונל פוליטי. הוא הבין שצמיחה כלכלית תיטיב עם העם הטורקי, ומי שמיטיב עם העם הטורקי ומעלה את רמת החיים שלו, יזכה לאהבה מצד העם. ומי שזוכה לאהבה, זוכה גם להמשיך להחזיק במושכות השלטון.

‏עמרי: הוא הרוויח את התמיכה מהמעמדות הבינוניים-נמוכים, מסורתיים, דתיים, שהוא נתן להם צ'אנס.

‏שאול: ב-2011, ארדואן נבחר על ידי קוראי המגזין טיים לאיש השנה, והופיע על השער היוקרתי של העיתון. הוא נחשב להבטחה הגדולה של טורקיה. הכל היה נפלא. ואז, בקיץ 2013, הוא קצת איבד את זה. מכל הבחינות.

‏[הקלטה - קולות הפגנה]

‏שאול: ביוני 2013, אחרי שעשתה כבר סיבוב בשדרות רוטשילד, בכיכר תחריר, ברחובות ספרד, בשווקי תוניסיה, בפארקים של ניו יורק, המחאה החברתית הגיעה לטורקיה.

‏[מוזיקת רקע טורקית]

‏זה התחיל כמו שכל הדברים האלה מתחילים, ממשהו קטן ונקודתי. מכוונה של עיריית איסטנבול להפוך חלק מפארק גזי הפופולרי למרכז מסחרי. הכוונה הזו יצרה גל מחאה מקומי. אחרי שהמשטרה דיכאה את המחאה הזו באלימות מופרזת, המחאה גדלה. פתאום, מהפגנה מקומית נגד העירייה, המחאה הזו הפכה להיות כלל ארצית. ופתאום היא הייתה נגד הניסיונות של ארדואן להשתלט על העיתונות בטורקיה ועל חופש הביטוי, ונגד הנטיות הדיקטטוריות שלו, ונגד הפגיעה בזכויות אדם, ונגד ההדתה של המדינה. זה היה שבוע של מחאות שהשתתפו בהן יותר משלושה וחצי מיליון טורקים.

‏[הקלטה - קולות הפגנה משתלבות במוזיקה]

‏שאול: עצרות, הפגנות, תהלוכות, אוהלים ברחובות, הפעלת כוח ואלימות מופרזים מצד המשטרה וכוחות הביטחון הטורקיים, הכל היה שם. השורה התחתונה הייתה קשה. 11 טורקים נהרגו בהפגנות האלה, 8,000 נפצעו, ועוד 3,000 נעצרו. כשזה רק התחיל, ארדואן סתם בז למוחים. אבל ברגע שהמחאה התפשטה וצברה נפח משמעותי, הפרנויה שלו נכנסה לתמונה. ארדואן החל להאשים את כל העולם ואחותו בקנוניה נגדו ונגד שלטונו. הוא האשים את האופוזיציה כמובן, אבל גם את העיתונות ואת אנשי האמנות, בכך שהם סללו, בהתנהלות הבלתי אחראית שלהם, את הדרך לשנאה, לאפליה ולפרובוקציה. זה ציטוט. פופוליזם קלאסי, שארדואן הוא אחד הנציגים הבולטים שלו בעת המודרנית.

‏[מוזיקת רקע]

‏בנאום שנשא בפני תומכיו בשדה התעופה בשבעה ביוני 2013, מלבד כל החשודים המידיים האלה, ארדואן פתאום האשים בארגון המחאות וליבוי הלהבות גם גורם בלתי צפוי: את המערכת הפיננסית.

‏[הקלטה בטורקית - ארדואן נואם]

‏שאול: וליתר דיוק, ארדואן יצא נגד מה שהוא מגדיר "המאפיה של שער הריבית". קצת מוזר, לא? נסו לדמיין את הפופוליסט האוטוריטרי החביב עליכם: הוגו צ'אבס, ניקולס מדורו, ויקטור אורבן, ז'איר בולסונרו, דונלד טראמפ, מי שזה לא יהיה. נואם למצלמות ומאשים את כולם, את כווווולם בקנונייה. אתם מצליחים לדמיין מישהו מהם יוצא נגד "המאפיה של שער הריבית"? נדמה לי שאפשר לומר שארדואן די ייחודי באובססיה שלו לעניין הזה, ויש לזה סיבה טובה. הוא זקוק לריבית נמוכה בשביל לשרוד פוליטית.

‏דורון: כשהוא נכנס לתפקיד, המוטו שלו היה פשוט מאוד - כסף זול.

‏שאול: זה דורון פסקין.

‏דורון: מנהל את חברת "קונקורד המזרח התיכון".

‏שאול: כבר 20 שנה שפסקין עוקב אחרי ההתפתחויות וההתרחשויות במדינות ערב והמזרח התיכון, בעיקר אחרי הנושאים הכלכליים. בשנים האחרונות הוא כותב על הנושאים האלה בכלכליסט, שם גם הכרתי אותו.

‏דורון: הוא מאמין בזה שצריך להעלות את רמת החיים של כל טורקי וטורקי, ולכן הכסף הפך זול גם לחברות, גם למשקה הבית. וזה הוביל בעצם למודל הצמיחה של טורקיה, צמיחה שמבוססת על צריכה.

‏שאול: אם היה משהו שהיה חשוב לארדואן מהרגע הראשון ממש, זו רמת הריבית במשק. ריבית נמוכה פירושה הלוואות זולות. והלוואות זולות, לא משנה אם לאנשים או לחברות, פירושן צמיחה ועלייה ברמת החיים. וזה עבד. זה עבד מאוד. שיעורי הצמיחה הגבוהים העלו את רמת החיים בטורקיה, ואיתם ביססו גם את התמיכה בארדואן. למרות הנטיות הברורות שלו למשוך את המדינה לכיוונים אוטוריטריים יותר.

‏[מוזיקת רקע]

‏היום, בדיעבד, אנחנו יודעים שמחאת 2013 הייתה רק הקדמה לניסיון ההפיכה של 2016, זה שצפיתי בו בשידור חי בפייסבוק ובטוויטר כמו יתר העולם, ולכל מה שקרה אחר כך. כי אחרי שהוא ראה שהפרנויות שלו מתגשמות, ושהוא לא סתם הוזה, ושאנשים באמת מנסים להפיל אותו מהכיסא, ארדואן החליט לבצר את אחיזתו בכס השלטון עוד יותר, ולעזאזל המחיר. מלבד גלי הטיהורים והמעצרים, ארדואן ניכס לעצמו סמכויות שלטוניות אינספור. זה קרה ב-2017, שנה לאחר ניסיון ההפיכה. כשארדואן ניצח במשאל עם שנוי במחלוקת, ששינה לחלוטין את כל שיטת המשטר הטורקית. משיטה פרלמנטרית לשיטה נשיאותית. ארדואן נבחר לנשיא הרפובליקה, עם סמכויות מרחיקות לכת. למשל, הוא קיבל את הסמכות למנוע מהפרלמנט לפקח כראוי על עבודת הרשות המבצעת. הוא קיבל את הסמכות למנות ולהדיח שרים, להכין את תקציב המדינה, למנות שופטים, להכריז על מצב חירום מבלי צורך בפרלמנט ואפילו לחוקק חלק מהחוקים. הוא מסוגל אפילו לפזר את הפרלמנט אם הוא רוצה. הוא מיצב את עצמו כשליט הכל יכול של טורקיה, תוך שהוא משתמש ברטוריקה הפופוליסטית החביבה עליו, "זה אנחנו נגד כולם", בשביל לבנות את הבייס שלו ולהשאיר אותו משולהב תמיד. אבל האמת שבמבנה החברתי של טורקיה, רטוריקה פופוליסטית לבדה לא הייתה עוזרת לארדואן לגייס תמיכה גדולה מספיק בשביל להישאר בשלטון. מקורות התמיכה הטבעיים שלו הם האוכלוסייה המסורתית יותר, הכפרית יותר, הדתית יותר. במרכזים העירוניים הגדולים, באיסטנבול או באנקרה, למשל, ארדואן היה צריך גם פופוליזם כלכלי בשביל לגייס תמיכה פוליטית. את התפקיד הזה מילאה הריבית הנמוכה, וההלוואות שמשקי הבית והחברות הטורקיות יכלו לקחת בזכותה.

‏דורון: התמיכה שלו, שהגיעה מהמרכזים העירוניים, בוודאי איסטנבול, שנחשבים יותר ליברליים, הייתה הרבה בזכות ההצלחה הכלכלית שלו. רמת החיים של הטורקי הממוצע באיסטנבול, אי אפשר להתווכח עם זה, השתפרה בתקופת ארדואן.

‏שאול: כשמסתכלים על מספרי המאקרו, הם די מדהימים. על אף כל המערבולות הפוליטיות, חוסר היציבות, ניסיון ההפיכה, ההשתלטות של ארדואן על המדינה והפיכתה לחצי דמוקרטיה - חצי דיקטטורה, המשק הטורקי המשיך לצמוח בקצב מרשים. 8 וחצי אחוזים ב-2013, 5 וחצי אחוזים שנה לאחר מכן, 6 ומשהו, 3 ומשהו, 7 ומשהו ב-2017, מדהים, אין קצב צמיחה כזה במדינות מערביות, גם לא בישראל. אבל כשמסתכלים על המספרים האלה לעומק, מבינים שחלק גדול מהצמיחה הזו מבוסס על אוויר. דבר ראשון, חלק מהצמיחה היה מבוסס על שחיתות, על חוזים למקורבים וכאלה. וזה אולי יכול לעבוד בטווח הקצר, אבל לא מחזיק בטווח הארוך.

‏דורון: בטורקיה של היום, הדבר הכי חשוב לך בתור בעל עסק, זה שיהיה לך את הקשר למפלגת הצדק והפיתוח. "הון שלטון" בשנים האחרונות, בתקופת ארדואן, אני חושב שהוא שכלל את זה לרמה שלא הייתה בטורקיה לפניו.

‏שאול: ודבר שני, בגלל האופן שבו מודדים צמיחה, אפשר בעצם לייצר מראית עין כאילו המשק צומח, כשהוא בעצם צומח בכאילו.

‏[מוזיקת רקע]

‏בשנה א' של תואר ראשון בכלכלה, כשלומדים איך מודדים את התוצר של מדינה מסוימת, כלומר, את כל הדברים שיוצרו, כל השירותים שניתנו וכולי, במהלך שנה אחת, תמיד נותנים את הדוגמה של החלונות בשביל להמחיש עד כמה המדידה הזו בעייתית. אתם יכולים למשל לפתוח עסק של ייצור חלונות. אתם מוכרים חלונות לאנשים ומתקינים להם אותם, ובלילה הולכים בשקט ומנפצים להם את החלונות שהתקנתם, בשביל שהם יקומו בבוקר ויקנו עוד חלונות, ככה כל הזמן. מייצרים ומנפצים, מייצרים ומנפצים. בדוגמה התיאורטית הזו, התוצר של המדינה הזו היה עולה, כי כל ייצור חדש כזה נספר. האם מצבם של התושבים טוב יותר בגלל העלייה הזו בתוצר? לא ממש. נזכרתי בדוגמה הזו כשפסקין סיפר לי ש…

‏דורון: בשנים האחרונות, רוב ההלוואות האלו שהטורקים לקחו הופנה למגזר הבנייה והנדל"ן. למשל, כיום, בגלל תנופת הבנייה שארדואן חילק כספים או פרויקטים לחברים שלו, יש היום קרוב לשלושה מיליון בתים שאין קונה להם, בתים ריקים.

‏שאול: הסיפור הזה של הנדל"ן, הלוואות על גבי הלוואות שהלכו לממן בנייה שגבוהה יותר מהביקוש, יכולה להיות אחד ההסברים לפרדוקס משונה שמאפיין את הכלכלה הטורקית. כי למרות שיעורי הצמיחה הגבוהים בתקופת שלטונו של ארדואן, שיעור האבטלה במדינה היה ונותר מאוד גבוה. פלוס מינוס 10% לכל אורך הכהונה שלו. ו-10% אבטלה זה לא שיעור זניח.

‏דורון: אחד מכל ארבעה טורקים צעירים הוא מובטל. אנחנו מדברים על מעל ארבעה מיליון מובטלים בטורקיה. זו פצצה מתקתקת שצריך לטפל בה.

‏שאול: אבל זה בדיוק העניין. הכלכלה הטורקית תקועה כבר כמה עשורים בעבר, והממשלה לא ממש משקיעה בשביל לקדם אותה. חוץ מרחת לוקום, יש איזה מוצר כלשהו שממש מזוהה עם טורקיה, שאתם יכולים לחשוב עליו? כלומר, יש מכוניות גרמניות, יש סלולרים דרום-קוריאנים, מותגים אמריקאים, הייטק ישראלי. על איזה מוצר טורקי אתם יכולים לחשוב? ההייטק הטורקי הוא שולי, ולא ממש נחשב בזירה הבינלאומית. אין השקעות מסיביות של הממשלה במחקר ופיתוח, ומרבית התעשייה הטורקית היא תעשייה לא מתקדמת. הם מייצרים בעיקר טקסטיל, מכשירי חשמל פשוטים בלי מותג, ומרכיבים מכוניות ורכבות עבור חברות גדולות. יש להם אומנם תיירות מפותחת, אבל היא חשופה לתחרות עזה מצד מדינות האזור. התעשייה הכי מתקדמת שלהם היא כנראה התעשייה הביטחונית, אבל גם היא חשופה להתפתחויות בזירה הגיאופוליטית. בשבוע שעבר למשל, כשארצות הברית הודיעה שהיא מוציאה את טורקיה מפרויקט מטוס ה-F-35, התעשייה הביטחונית של טורקיה חטפה מכה משמעותית. בשורה התחתונה, כשהממשלה בעיקר מחלקת פרויקטי נדל"ן לקבלנים מקורבים, שבונים דירות ריקות שאף אחד לא יקנה, רק בשביל לגזור קופון, אין פלא ששיעורי האבטלה לא יורדים. המשק הטורקי לא מצליח להתקדם קדימה וליצור מקומות עבודה ושווקים וענפים חדשים.

‏כל עוד הריבית הייתה נמוכה, ארדואן הצליח לשמר את מראית העין הזו. כשהוא התמנה לראשונה לראשות הממשלה, הריבית של הבנק המרכזי בטורקיה עמדה על 55%. זו לא טעות. 55%. בקנה מידע מערבי, זו ריבית בגובה פסיכי. אבל היא הייתה כל כך גבוהה, כי האינפלציה במדינה השתוללה בתקופה ההיא. זוכרים? ארדואן תפס את השלטון בעיצומו של משבר כלכלי חמור. ככל שארדואן הצליח להוריד את האינפלציה, והוא הצליח, הבנק המרכזי היה יכול להוריד גם את הריבית. והיא אכן ירדה, בהדרגה. 43%, 38%, 23%, וכך הלאה, עד שהגיעה לרמה של 4.5% בלבד ב-2013. בקנה מידע טורקי, זו ריבית מאוד מאוד נמוכה. וכשהריבית נמוכה, הכסף זול, והחיים יפים. משקי הבית בטורקיה העמיסו על עצמם הלוואות, אנשים התחילו לחיות על אשראי, חברות טורקיות גדולות העמיסו על עצמן הלוואות וחובות, והכל היה סבבה. אבל אז, ביום אחד, לפני קצת יותר משנה, בתום ישיבת חירום חריגה, הבנק המרכזי של טורקיה פתאום העלה את הריבית. ולא סתם העלה אותה, הוא יותר מהכפיל אותה בבת אחת. הבנק המרכזי של טורקיה לא העלה את הריבית סתם ככה. בנקים מרכזיים הם גופים כבדים, שמרניים, זהירים, הם לא פועלים מגחמות ורחשי לב. לפחות אלה שפועלים בעצמאות ובמקצועיות. הבנק המרכזי של טורקיה העלה את שיעור הריבית באופן חד, כי לא הייתה לו ברירה. נגיד הבנק פחד שהכלכלה הטורקית עומדת לקרוס.

‏דורון: זה בועה שנועדה בסופו של דבר להתפוצץ.

‏שאול: ארדואן בתגובה איבד את העשתונות.

‏[מוזיקת רקע]

‏כשמסתכלים על מה שקרה בטורקיה, קצת לפני העלאת הטורקית וקצת אחריה, קצב האירועים פשוט מבהיל. ומה שמדהים לראות הוא, איך ארדואן בעצמו, במו ידיו, הורס את הכלכלה של המדינה שלו, ופועל נגד האינטרסים של העם הטורקי. במילותיו, ברטוריקה שלו ובתאוות השלטון שלו, ארדואן כרה לעצמו בור עמוק עמוק, והוא כל הזמן ממשיך רק להעמיק אותו. כאילו הוא קצת עושה את זה בכוונה, בשביל שיוכל לטעון אחר כך, שמישהו מנסה להדיח אותו מהשלטון. אז קחו שנייה נשימה עמוקה, הנה תמצית מה שקרה באותה חצי שנה. הנה כך נראתה הספירלה של 2018.

‏[מוזיקת רקע]

‏בפברואר 2018, חברת אחזקות מהגדולות בטורקיה, היצרנית של שוקולד גודייבה, ביקשה הסדר חוב בהיקף של 7 מיליארד דולר, כי לא הצליחה לעמוד בהחזר החובות שלה. חודשיים לאחר מכן, חברת אחזקות גדולה נוספת ביקשה הסדר חוב גם היא, בהיקף של יותר מ-3 מיליארד דולר. בשלב הזה, הפחד הכלכלי מתחיל להתפשט בשווקים, ומשקיעים זרים מושכים את הכסף שלהם מהמדינה. הלירה הטורקית מאבדת כ-10% מערכה מול הדולר מתחילת השנה, והאינפלציה במדינה, כלומר יוקר המחיה, מטפסת ליותר מ-10%. באמצע אפריל, כשברור שהמצב הכלכלי מתחיל להתערער, ארדואן מודיע פתאום על הקדמת הבחירות. בעוד חודשיים, במקום בעוד שנה וחצי. המטרה, גיוס תמיכה פוליטית מהירה במדיניות הכלכלית שלו. בתחילת מאי, ארדואן מגדיר את שערי הריבית כאמא והאבא של כל הרשע, וקורא להפחית את הריבית. המשקיעים בתגובה, ממשיכים לברוח מההלירה הטורקית.

‏[הקלטה]

Interviewer: “Your excellency, thank you very much, indeed, for taking your time to join us here at Blumberg…”

Ragip Arduan: [speaks in Turkish]

Interviewer: “When it comes to the subject…”

‏שאול: באמצע מאי ארדואן נותן ראיון לבלומברג. הוא מספר שבכוונתו לתפוס אחיזה יותר גדולה על הכלכלה לאחר הבחירות, ולהפוך למי שמחליט מה המדיניות המוניטרית. כלומר, לשלוט על הריבית במקום הבנק המרכזי. התגובה בשווקים היא תדהמה ופחד. שבוע לאחר מכן, סוחרי מט"ח בטורקיה מפסיקים באופן זמני את המסחר בלירה, לאחר שהיא צוללת ב-12% נוספים. בשלב הזה, הבנק המרכזי של טורקיה מבין שהוא מוכרח לעשות משהו. חרף הלחץ של הנשיא לא להעלות את הריבית. מועצת הבנק מתכנסת לישיבת חירום ב-23 במאי, ומחליטה להעלות את הריבית בבת אחת, מ-8% ל-16.5%. ככה. בבום.

‏[מוזיקת רקע]

‏הצעד הזה, למרות שהרתיח את ארדואן, קצת הרגיע את המשקיעים הזרים. כשהריבית כל כך גבוהה, שווה להם להשאיר כסף בטורקיה. מה שאומר שהשער של הלירה יכול להפסיק לצלול. וזה בדיוק מה שקרה. הלירה התחזקה ב-6%. אבל למרות העלאת הריבית, האינפלציה בטורקיה המשיכה לטפס. מתחילת יוני התברר שהיא כבר עוברת את ה-12%. הבורסה של איסטנבול צללה בינתיים לשפל שלא נראה מאז המשבר הגלובלי של 2008. בתחילת יוני, בתגובה, הבנק המרכזי הטורקי מחליט להעלות עוד יותר את הריבית, לשיעור של 17.75%. הלירה הטורקית צוללת עוד, בשלב הזה היא איבדה כבר 25% מול הדולר מתחילת השנה. 24 ביוני 2018, בחירות. ארדואן נבחר שוב לנשיא המדינה. המפלגה שלו, מפלגת הצדק והפיתוח, מאבדת מעט קולות, אבל עדיין נותרת מפלגת השלטון. היא מרכיבה קואליציה עם המפלגה הלאומית הימנית קיצונית.

‏[מוזיקת רקע]

‏האינפלציה ממשיכה לטפס ושוברת את מחסום ה-15%, שיא שלא נראה מאז תחילת כהונתו של ארדואן. ביולי, חברת התקשורת הטורקית מגיעה לחדלות פירעון, לא עומדת בחובות של 4 מיליארד וחצי דולר, והבנקים שמחזיקים בחובות שלה, משתלטים עליה. ימים ספורים לאחר מכן, ארדואן ממנה את חתנו לתפקיד שר האוצר. כן, את חתנו. בתגובה, הלירה הטורקית מאבדת 4% מערכה מול הדולר, בתוך שעה. מקורב אחר של ארדואן, מי שהיה אחראי על הרשתות החברתיות בתקופת הבחירות, ממונה על ידו לתפקיד שר התעשייה. באותו היום ממש, ארדואן מפרסם צו נשיאותי, שנותן לו את הסמכות למנות את נגיד הבנק המרכזי, את סגניו ואת חברי המועצה המוניטרית. האינפלציה ממשיכה לטפס ומגיעה כבר ל-16%. תשעה באוגוסט, ארדואן נושא נאום לתומכיו.

‏[הקלטה בטורקית - ארדואן נואם]

‏שאול: הוא קורא להם לא להתייאש במלחמה מול המערב שמנסה להרוס את הלירה. הוא קורא להם להחליף דולרים, יורו וזהב ללירה טורקית. הרשת מתמלאה בסרטונים של טורקים תומכי ארדואן, מקנחים את האף בדולרים, ואז מציתים אותם.

‏[צלילי הצתת אש]

‏למחרת הלירה הטורקית צונחת עוד. מתחילת השנה היא איבדה כבר מחצית מערכה מול הדולר. ימים ספורים לאחר מכן, ארדואן נושא עוד נאום. הפעם הוא קורא להחרים תוצרת אמריקנית.

‏[הקלטה בטורקית - ארדואן נואם]

‏שאול: "אם להם יש אייפונים, אנחנו נשתמש בסמסונגים", הוא אומר. הרשת, בתגובה, מתמלאת בסרטונים של טורקים תומכי ארדואן, שוברים אייפונים, מנפצים אייפונים, עושים דברים ממש לא יפים לאייפונים. אבל זה לא עוזר. ב-26 באוגוסט הלירה הטורקית מגיעה לשפל הנמוך ביותר שלה אי פעם מול הדולר. 6.7 לירות לדולר. זו ירידה של כמעט 80% מתחילת השנה. בתחילת ספטמבר האינפלציה חוצה את רף ה-18%. סגן נגיד הבנק המרכזי מתפטר. קצב הצמיחה בטורקיה מאט. בספטמבר ארדואן מדיח את כל הנהלת קרן העושר של טורקיה, קרן שמנהלת מיליארדי דולרים לטובת צמיחה אסטרטגית של טורקיה. הוא מוציא צו נשיאותי, שמעניק לו את הסמכות לעמוד בעצמו בראש הקרן, וממנה את חתנו, כן, חתנו, לסגנו. באמצע ספטמבר 2018 הבנק המרכזי מעלה את הריבית ל-24%. רמה שהיא נשארת בה עד היום.

‏[מוזיקת רקע]

‏מאז הלירה הטורקית התאוששה מעט, וגם האינפלציה, אבל רק מעט. נכון להיום, שנה לאחר כל האירועים האלה, האינפלציה בטורקיה עומדת על יותר מ-18%. ושער הלירה? בוא נגיד רק שעם 5 לירות ו-70 אגורות תוכלו לקנות דולר אחד. בתחילת 2018, לפני כל הבלאגן הזה, הייתם יכולים לקנות דולר אחד עם 3 לירות ו-70 אגורות.

‏[מוזיקת רקע מתגברת ונחלשת]

‏וכך הגענו להיום. והיום, ארדואן נמצא במלכוד פשוט בלתי אפשרי, מלכוד הריבית. מצד אחד, הוא רוצה שיעורי ריבית נמוכים, כי כך הוא ימשיך את מדיניות הצמיחה החצי פיקטיבית שלו. מצד שני, ריבית נמוכה תרסק לחלוטין את הלירה. המנגנון הזה עובד ככה: אם הריבית בטורקיה נמוכה, זה אומר שלמשקיע זר כלשהו, לא משנה אם זה קרן פנסיה מארצות הברית, או מבריטניה או מגרמניה, לא כדאי להשקיע כסף בטורקיה. כי כל כסף שהם ישקיעו בטורקיה יניב ריבית נמוכה, והסיכון הוא יחסית גבוה, אז למה לעשות את זה? הם יעדיפו להשקיע את הכסף שלהם במדינות אחרות, בישראל למשל. וכך, כשכסף זר עוזב את טורקיה ונודד למדינות אחרות, שער החליפין של הלירה מתרסק, והלירה שווה פחות. וכשהלירה שווה פחות, קורים שני דברים רעים. דבר ראשון, יוקר המחיה עולה, כי טורקיה היא מדינה שמייבאת יותר ממה שהיא מייצאת. ודבר שני, ואולי אפילו חשוב יותר, יש את כל העניין הזה של החובות.

‏דורון: החוב החיצוני של טורקיה עומד כיום על 500 מיליארד דולר. מתוך זה, כ-200 מיליארד דולר זה חובות של חברות פרטיות.

‏שאול: מאחר שחלק גדול מההלוואות שנלקחו בידי החברות הגדולות היו בדולרים, ברגע ששער החליפין של הלירה מתרסק מול הדולר, זה נהיה הרבה הרבה הרבה יותר קשה להחזיר את כל ההלוואות האלה. בקיצור, ארדואן במלכוד. מצד אחד, הוא חייב שיעורי ריבית נמוכים בשביל להמשיך לבנות את הבסיס הפוליטי שלו, ולשדר שהכול בסדר. ומצד שני, שיעורי ריבית נמוכים כמו שהוא רוצה, ירסקו את הכלכלה הסופית. מה עושים? שאלה מצוינת. מה ארדואן עושה? בתחילת החודש, הוא הדיח במפתיע את נגיד הבנק המרכזי שלו, ואותת, "אני הולך לטפל בריבית".

‏[מוזיקת רקע טורקית]

‏מה אפשר לעשות בשביל להציל כלכלה של מדינה שהעומד בראשה נראה כמי שעושה הכל בשביל להרוס אותה במו ידיו? לאחרונה הצצה בעיתונות העולמית ידיעה על כך שחברת ניהול הנכסים הבריטית "Ashmore" מעריכה כי טורקיה הולכת בדרכה של ונצואלה, וכי אסון כלכלי הוא בלתי נמנע. לפי ההערכה הזו, מה שצפוי לקרות בטורקיה, הוא שבמקום סיבוב פרסה כלכלי, השלטון רק יתבצר בעמדותיו. ואז המצב הכלכלי יחריף, ואז השלטון יתחיל לתקוף את המגזר הפרטי ויטיל עליו מגבלות שונות, מה שיבריח את המשקיעים שעוד נותרו אחת ולתמיד, והמשק כולו יקרוס. לפי פסקין, אנחנו עוד לא שם, לא בהכרח בכל אופן.

‏דורון: התחושה היא שאם ארדואן יתעשת, ניתן להחזיר את טורקיה למסלול. המדינה עדיין לא בכאוס, אין מחסור במוצרים. עם כל הדיכוי וההכבדה, עדיין יש מוסדות שפעילים במדינה. כפי שציינתי, יש סקטורים כלכליים שמתפקדים במדינה.

‏שאול: העניין הוא שגם פסקין סבור שבשביל שזה יקרה, בשביל שארדואן יתעשת, כלשונו, צריך לקרות משהו, איך אני אגדיר את זה, משהו מאוד מאוד לא סביר.

‏דורון: אתה שאלת אותי על פתרונות למצב הכלכלי, אבל אני חושב שמה שטורקיה עכשיו צריכה לעשות זה שינוי פוליטי. היא צריכה לאותת לשווקים שהיא הולכת לכיוון אחר. אבל כמו שאני חוזר ואומר, אני לא בטוח שארדואן עכשיו, במצב הזה, יכול לעשות את הפנייה החדה הזו, כי אם הוא יעשה אותה, הוא לא כל כך יהיה ארדואן.

‏שאול: אז האם זה הולך לקרות?

‏[מוזיקת רקע]

‏בינתיים נדמה שמצטברות ראיות לכך שלא. לכך שארדואן רק מקצין את העמדות שלו.

‏הנשיא שהיה ההבטחה הגדולה של טורקיה, הפוליטיקאי שצמח מתוך ההריסות של הכלכלה הטורקית ב-2002, הצמיח אותה, העלה את רמת החיים, והיה אמור להכניס את טורקיה למועדון המצומצם של המעצמות הכלכליות, מחזיר היום את הכלכלה הטורקית לאותה נקודה בדיוק שבה קיבל אותה. אם הוא יעבור את הגבול, כלומר, אם המצב הכלכלי יהפוך ממש בלתי נסבל עבור חלקים גדולים בקרב העם הטורקי, כאלה שתומכים בארדואן רק כל עוד הוא משפר את הכיס שלהם, הם בהחלט עשויים להחליף אותו בפוליטיקאי המבטיח הבא. ואם זה באמת יקרה, דעו לכם שמה שהכריע את ארדואן היא הכלכלה, אבל יותר ממנה, האגו שלו עצמו.

‏[מוזיקת סיום]

‏אתם האזנתם ל"חיות כיס", הפודקאסט הכלכלי של "כאן". אם אתם אוהבים פרקים של "חיות כיס" בניחוח בינלאומי, אתם מאוד מוזמנים לכתוב לנו בקבוצת הפייסבוק שלנו, "חיות כיס", על איזו מדינות נוספות הייתם רוצים לשמוע עוד. אם אתם עדיין לא חברים בקבוצה, למה אתם מחכים? אם אתם חדשים כאן ורוצים לשמוע עוד "חיות כיס" בינלאומיות, חפשו את הפרקים שלנו על ונצואלה, איראן, תימן ועל הברקזיט.

‏כל הפרקים של "חיות כיס", חוץ מהשבעה הראשונים, זמינים בכל אפליקציות הפודקאסטים וגם באתר kan.org.il.

‏המפיק והעורך שלנו הוא רום אטיק. תודה גם לצליל אברהם ודנה פרנק על ההערות שלהן לפרק הזה. עורך הסאונד שלנו הוא אסף רפפורט.

‏אני שאול אמסטרדמסקי, תודה רבה שהאזנתם.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה