שני יוצאי יחידות עילית, שעלו על רעיון בטיול אחרי צבא, עמדו לשנות את עולם התיירות, ואפילו הנפיקו לפי שווי של יותר ממיליארד דולר. בסיפור של סלינה היה הכל, עד שהתברר שזה כל מה שהוא - סיפור. איך נפלה חברת המלונות שפנתה למילניאלס ולדור ה-Z, האם בכלל היה לה סיכוי, ומה אפשר ללמוד מהקריסה שלה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/09/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
צליל: בשנת 2022 סלינה הייתה החלום.
[הקלטה, מוזיקת רקע] קריינית: "הטיול הגדול, כולם חוזרים עם חוויות, חלומות חדשים ותובנות לגבי העולם. אבל מי חוזר מטיול כזה עם חברה ששווה כנראה 1.2 מיליארד דולר, לפחות על פי תחזיות השוק?"
צליל: בקוסטה ריקה ובניו יורק, בארגנטינה ובמרוקו, בליסבון ובפוקט, המלונות של סלינה היו פרוסים על פני הגלובוס. מעוצבים נפלא, מצטלמים נהדר, מלאים באורחים צעירים ויפים. בתמונות מהמלונות של סלינה ראו את כל מה שמגניב - כדורעף חופים, שיעורי גלישה, הייטקיסטים עם לפטופים מעוצבים, מסלולי אופניים, מוזיקת אינדי, מסיבות אל תוך הלילה ויוגה בזריחה.
היזמים של סלינה היו סיפור הצלחה. שני ישראלים יוצאי צבא שיצאו לטיול במרכז אמריקה, המציאו שם אימפריה ששווה מיליארד דולר והנפיקו אותה בבורסה. שלום אלון אמיצי.
אלון: שלום צליל אברהם.
צליל: אלון, אני רוצה שתשמע מִסְפָּר.
אלון: יאללה.
צליל: אפס
אלון: אפס?
צליל: נקודה, אפס, אפס, אפס, שתיים דולר.
אלון: איך אומרים את זה?
צליל: שתי מאיות הסנט, לקח לי זמן להבין. שתי מאיות הסנט, זה המחיר, נכון ליום שבו אנחנו מקליטים, של המנייה של סלינה. זה אומר ששווי השוק שלה הוא פחות מ-60 אלף דולר.
אלון: עברו שנתיים מאז שסלינה הונפקה לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר, כסף שהיה בעולם, ועכשיו פשוט איננו.
צליל: והכסף אולי היה על הנייר, אבל סלינה ממש לא.
[מוזיקה]
היא הייתה חברת מלונאות שבשיאה היו לה 145 מלונות בשש יבשות, במרכזי הערים הגדולות, בחופים טרופיים או בלב הג'ונגל. סלינה הקימה אתרי גלמפינג, מועדוני גלישה, חללי עבודה, מסעדות וברים, והיו לה תחזיות להכנסות של מיליארד דולר בשנה. מכל זה, לא נשאר כמעט כלום.
אלון: אז השבוע בחיות כיס, החלום ושברו. עלייתה ונפילתה של חברת המלונאות הישראלית שהבטיחה לשנות את עולם התיירות הגלובלי, ובסוף, בעיקר השמידה כסף.
צליל: זה סיפור שמתחיל בפנמה, עובר בוול סטריט, ונגמר בבית המשפט בבריטניה. שם החברה נמצאת כרגע בהליך חדלות פירעון.
אלון: אז האם מה שסלינה ניסו לעשות היה בכלל אפשרי?
[הקלטה] פרופ' יניב פוריה: "האם רשת שהיא קטנה יכולה להתרחב בצורה שכזו? הטענה שלי היא שלא."
צליל: האם זה היה כישלון ידוע מראש?
[הקלטה] גילי: "סלינה הייתה כוכבת, זה היה כזה שם של מיזם מטאורי."
אלון: והאם שוק ההון ילמד מזה משהו?
[מוזיקה מתעצמת עד שנפסקת]
[נשמע סאונד של מטבעות נופלים]
צליל: כל יזם שמגיע לעשות פיץ' למשקיעים ומבקש מהם לתת בו אמון ולהשקיע בחברה שלו כסף, יודע שלא מספיק להציג עסק או רעיון מעניין, צריך גם לספר סיפור. זה היה הסיפור של רפי מוסרי ודניאל רודסבסקי, היזמים של סלינה.
[הקלטה] רפי: "אז אני רב סרן בצבא, אפס מחשבות לעזוב את זה, זאת אומרת, עמוק בתוך המערכת הצבאית, ולא רואה את עצמי מתנתק בקלות, מאוד מאוד נהניתי."
צליל: זה רפי מוסרי בראיון שהוא נתן בספטמבר 2022 להסכת שנקרא "ההחלטה". הסכת שכולל ראיונות עם אנשי העסקים המובילים בישראל על ההחלטות ששינו הכל.
[הקלטה] רפי: "ומה ששינה לי את הכל זה אותו ביקור באותו כפר דייגים."
צליל: מוסרי היה לוחם בסיירת מטכ"ל. השותף שלו, דניאל רודסבסקי, היה בשלדג ושניהם ייסדו את סלינה בכפר שטיילו בו בפנמה.
אלון: הם היו שני ישראלים אחרי שירות קבע ארוך ביחידות עילית בצבא, וזה יהיה חלק מהסיפור שהם יספרו למשקיעים כשהם יציגו את הסיפור של סלינה. אחד מהם בא מהקיבוץ, וגם זה חלק מהסיפור.
צליל: באותו כפר קטן בפנמה הם ישבו ושיחקו את המשחק הישראלי הידוע - "אחי, אחלה לוקיישן לבית קפה". רק שהם באמת פתחו בית קפה, ואחר כך מסעדה, ובר, ומלון. זה מאוד הצליח, והם הבינו שיש כאן פוטנציאל עסקי למשהו גדול, שעולם המלונות היום לא נותן למטיילים צעירים את מה שהם מחפשים. זה מה שמוסרי הסביר באותו פודקאסט.
[הקלטה] רפי: "generation עם רמת loneliness ואחוזי loneliness של מעל 30%, זה אומר ש-8,000,000 איש בודדים. אם אתה בודד ואני אבנה לך מוצר שיגדיל את הסיכוי שלך to make a friend, אני קונה אותך לפני כל מטריאליזם אחר. אז הנושא של loneliness, היה ברור שלא תקפו אותו בעולם ה-hospitality כמו שצריך. הנושא השני זה Experience over Materialism, שבעים ושמונה אחוז מהמילניאלס ו-Gen Z, תמיד יבחרו ב-Experience over Materialism, והמשמעות היא מדורה וגיטרה ואוהל קלמפינג שעלה עשרת אלפים דולר, אתה יכול למכור אותו באלף דולר ללילה. אתה יכול למכור אותו באלף ללילה, והבן אדם יאהב אותך ולא יאמין שסיפקת לו כזה ריגוש."
צליל: וזה היה הרעיון. המלונות של סלינה היו בנויים סביב חוויות. להכיר אנשים, לשמוע מוזיקה, לראות כוכבים במדבר.
אלון: [אומר בתהייה] וזה היה המוצר החדשני שלהם? בית מלון?
צליל: זאת שאלת מיליארד הדולר.
[הקלטה] פרופ' יניב פוריה: "מנקודת מבט, ואני מעדיף את המילה מלונאית, הם גילו פלח שוק והתמקדו בו ועשו את זה בצורה מבריקה בהתחלה."
צליל: זה פרופסור יניב פוריה.
[הקלטה] פרופ' יניב פוריה: "חבר סגל במחלקה לניהול תיירות ופנאי, בעברי, ראש המחלקה לניהול תיירות ופנאי, בעברי, דיקן אוניברסיטת בן גוריון באילת, ובעברי הממש רחוק, חדרן בבית מלון."
צליל: פרופסור פוריה מסביר שתעשיית המלונאות באמת נדרשה להתמודד עם שינוי מאוד גדול, כשהדורות הצעירים התחילו לטייל. המילניאלס, שנקראים גם דור ה-Y, ובני ה-20 פלוס של היום, דור ה-Z.
[הקלטה] פרופ' יניב פוריה: "הם איתרו את אותו דור שמכנים אותו בספרות "דור המילניאלס", דור ש… קבוצת צרכנים שיש להם מאפיינים משלה. לדוגמה, בניגוד לדור שלי שמאוד חשוב לנו לבוא לחדר ו… למלון, להיכנס לחדר, מפואר ככל שהוא יהיה, ולא לצאת מהחדר, דור המילניאלס מגיע ומבחינתו החדר פחות חשוב, יותר חשוב לו המרחב הציבורי".
צליל: כדי להבהיר את ההבדלים, פוריה מביא לדוגמה את הרשת של הדור הישן של המלונות, רשת הילטון.
[הקלטה] פרופ' יניב פוריה: "כך שאם היום את מגיעה להילטון, וכמעט אין הבדלים בין ההילטונים, בכוונת מכוון לכל אחד מהם אין את הצביון המקומי. המטרה של רשת הילטון, שכאשר את מגיעה להילטון את תרגישי שהגעת הביתה לאותו הילטון. לא משנה איפה הוא ממוקם בעולם, אתה תרגיש בבית. ולכן הסיסמה שלהם הייתה "Take me to the Hilton". וזה עבד! זה עבד נהדר!
אלון: אני חולה על להרגיש בבית בחו"ל. אני חייב מקלחת של בן אדם.
צליל: למה שאני ארצה להרגיש בבית? טסתי לחו"ל כדי להרגיש במקום אחר. כשאנשים בדור שלך ושלי מטיילים, הם ממש ממש לא מחפשים מלון עם לובי משיש. זו דוגמה שנתן אחד המייסדים של סלינה. הם לא רוצים את הבניין הגדול הזה עם המרפסות שנראה כמו מלון, הם לא רוצים את הבר המצויץ ואת המעליות והמסדרונות הארוכים עם המון חדרים זהים, הם מחפשים משהו אחר לגמרי.
[הקלטה] פרופ' יניב פוריה: "בעבר, כשדיברנו על איך בוחרים בית מלון, היה חשוב המיקום, היה חשוב המחיר, החדר, השירות בקונסיירג'. אצל המילניאלס מאוד מאוד חשוב שהמלון יהיה גם cool, מאגניב."
אלון: ומה שמגניב זה לא לעלות 12 קומות במעלית לחדר עם טפט כזה עם צורות ומיטה מול טלוויזיה, [מתחילה מוזיקה קצבית] מגניב זה להרגיש חלק מהמקום שהגעת אליו.
צליל: נכון. לחוות את התרבות המקומית, וגם לפגוש אנשים. אגב, זה לא משהו שעובר עם הגיל. יניב פוריה מסביר שגם היום, כשחלק מהמילניאלס הם כבר בני יותר מ-40, הם עדיין מחפשים בדיוק את זה. וזה היה פיצוח של סלינה. בין 2014 ל-2022, הם פתחו עוד ועוד מלונות. בהתחלה באמריקה הלטינית, במקסיקו, ואחר כך בכל העולם. הם קראו להם לוקיישנים. והקונספט של המלונות או הלוקיישנים היה כזה - אתם יכולים לבוא אלינו לישון בדורמס, באוהל, או בסוויטה, יש לנו את כל האפשרויות. הכל מאוד מעוצב, מאוד שיק, ומאוד מעודכן. אתם לא צריכים להיות עשירים כדי לישון במקום יפה, אבל ה-main event הוא מחוץ לחדר.
אלון: אז מה קורה מחוץ לחדר?
צליל: שם יש בית קפה, יש חלל עבודה שיתופי, יש מטבח משותף שאפשר לבשל בו ביחד.
אלון: ויש גם פעילויות, שהכי מפורסם זה שיעורי יוגה.
צליל: שיעורי יוגה, מועדוני גלישה, והופעות חיות, וסדנאות.
אלון: כלכלת חוויות.
צליל: כלכלת חוויות זו אחת מה-buzzwords.
אלון: וגם דור ה-Z.
צליל: היו הרבה buzzwords כאלה. המייסדים, למשל, אמרו שהם עושים "דמוקרטיזציה של מגורים".
אלון: "דמוקרטיזציה", אוקיי, מה זה אומר?
צליל: זה אומר שאתה בוחר איזה מגורים יהיו לך. אתה יכול לשלם מעט ולהיות בדורמס, או לשלם הרבה ולהיות בחדר מפואר.
אלון: אוקיי, אני מבין שפשוט לכל דבר היום קוראים "דמוקרטיזציה".
צליל: המלונות של סלינה באמת נראו נפלא. אספתי לך כמה תמונות במה שנשאר מהאתר שלהם. הנה, תראה, זה למשל חלל עבודה שלהם במנצ'סטר. חלונות ענקיים עם נוף של רחוב מגניב, תאורה נהדרת, שולחנות שיש וכסאות עץ, הכל נראה מעולה.
אלון: זה יפה.
צליל: זה מלון שלהם בקוסטה ריקה. בניין לא גדול, וגם כאן התאורה מעולה. יש כמה בריכות וצמחייה טרופית מסביב.
אלון: זה nice.
צליל: וזה אצלנו, מלון עם גלמפינג ממש בתוך מכתש רמון. זה נראה כמו כפר קטן באמצע המדבר, מתמזג בטבע.
אלון: זה עושה לי חשק לפתוח אינסטגרם. [צליל צוחקת]
צליל: אבל האמירה של סלינה לא הייתה רק "הנה מלונות יפים לצעירים". הם דיברו על אורח חיים חדש.
[הקלטה] גילי: "סלינה הייתה כוכבת, כאילו, זה היה כזה שם של מיזם מטאורי."
צליל: זאת גילי מלניצקי, היא כתבת תחקירים בדסק המגזין של "כאן חדשות", ובשנים שבהן סלינה עלתה ופרחה, היא עקבה אחריה ככתבת תיירות ונדל"ן.
[הקלטה] גילי: "אני זוכרת שדווקא שמעתי על זה אולי יותר מלמטה לפני שקראנו על זה בעיתונים. חברים שטיילו בדרום אמריקה, אנשים שחזרו מכל מיני מקומות ודיברו על איזה מרחב חדש שלא נראה כמו ההוסטלים השבורים וממש כיף להיות שמה. היה פה איזה דיבור שצמח מלמטה על כוח חדש בעולם המלונאות, שאגב, זה עולם מאוד מאוד כזה ישן וכבד וממוסד וחברות גדולות כאלה, אז לשמוע על איזה תנועה חדשה של גוף שמצליח לפתוח עוד ועוד ועוד ועוד מקומות, בקצב די מסחרר, היה משהו מפתיע בתוך הדבר הזה."
צליל: אחת מה-buzzwords האופנתיות שסלינה השתמשה בהן כל הזמן, הייתה "קהילה".
אלון: כי בעצם הרעיון היה שהמלונות הכבדים והמיושנים עם השיש, הם לא מתאימים לצעירים. הם משעממים, הם יקרים, הם מנוכרים. אבל זה שוק שכבר ממזמן שברו אותו, אם שמעת על חברה קטנה בשם airbnb.
צליל: נכון. airbnb פתאום הכניסה אותך, בתור תייר, לתוך דירות אמיתיות של מקומיים, לתוך שכונות שאנשים אמיתיים גרים בהן, לסופרים ולבתי הקפה שלהם. ואני זוכרת שגם בהתחלה היא הכניסה אותך ממש לבתים שהם גרו בהם. ב-2013 שכרתי, דרך airbnb, חדר בדירה של אמנית מברוקלין, שגרה בחדר אחד בדירה שלה ואת שני האחרים השכירה למטיילות. יצאנו ביחד להופעה ולבר, זאת הייתה חווית טיול אחרת לגמרי ממה שיש בחדר במלון בטיימס סקוור.
אלון: הפעם הראשונה שאני הייתי ב-airbnb כבר הייתה אחרי שזה היה די מתועש. אני הגעתי לדירת airbnb בברלין, הביאו לי את המפתח, ואז גיליתי שבקיץ אין שם מזגן, אז החזרתי להם את המפתח וברחתי משם. ובאמת זה היה מאוד לא אישי, לא הרגשתי שאני מצטרף לחוויה של אף אחד. כלומר, אם חסר לך איזה משהו, אתה אמור להתכתב בוואטסאפ עם איזה אלכסנדרה או מריו או האנס, ואחרי כמה ימים אתה פשוט אמור לצאת משם ולא פגשת אף אחד.
[הקלטה] גילי: "ובדיוק לנישה הזו סלינה נכנסת. כי סלינה בעצם אומרת - "לא, אנחנו גם ניתן לכם את המיקום הטוב, אנחנו גם ניתן לכם את המחיר ששידע לשבור את מחיר השוק, אבל אצלנו אתם לא תהיו לבד"."
צליל: אחד הדברים שסלינה התפארה בהם כל הזמן הוא שיש לה מדדים משלה שבהם היא מודדת את המלונות שלה, במקום המדדים הרגילים של רווחיות. זו שיטה שגם ב-WeWork השתמשו בה. אחד מהמדדים של סלינה למשל הוא - כמה מהאורחים הכירו חבר חדש? הם התפארו שם שהם יכולים לגרום לאנשים לדבר אחד עם השני וש-80% מהאורחים שלהם מכירים חבר חדש במלון.
אלון: נשמע סיוט. זה… אני באמת [צוחק] לא יכול לדמיין דבר יותר מפחיד מלהגיע למקום ולדעת שיש חברה שמפקחת על - האם אני מכיר חבר חדש או לא. האם זה בכלל היה נכון?
צליל: אני לא יודעת. אבל אני חושבת שזה לא מופרך. אני הייתי במלון של סלינה במצפה רמון בספטמבר 2022, נסעתי עם בן הזוג שלי, היינו אחרי שבוע כזה נורא קשה, עם מלא בירוקרטיות מגעילות, ומלא דברים כאלה מבאסים של החיים, ונורא רצינו לנקות את הראש, ואיכשהו הגענו לסלינה דזרט גרדן, מלון במצפה רמון.
אלון: איך היה? כמה יחידות "חבר חדש" הכרתם?
צליל: [צוחקת] האמת שהיה ממש נחמד. זה היה מקום שנראה מאוד טוב. אני זוכרת שכששלחתי תמונות של הבריכה לחברות שלי, הן אמרו "וואו". עכשיו, כשאתה שם בפנים, אתה רואה שזה קוסמטי. המלון היה באזור תעשייה ישן, שבמצפה רמון הסבו אותו לאזור של בילויים ותיירות ומסעדות, זה היה נורא ברור שהחדרים הם פשוט רצועה כזאת של מבנה תעשייתי, שחילקו אותו לחדרים. זה היה נראה קצת פשוט מדי בשביל המחיר, שהיה 1,300 שקל ללילה ביום שישי. אבל מה שעוד אני זוכרת משם, זה שלפנות ערב היינו בבריכה, ואז מישהו אמר שכל האורחים מוזמנים להרים כוסית לפני שבת בבר. וזה היה בר שהוא מין גזיבו, בר עגול כזה, היה בר מבפנים, ישבנו שם בשעת השקיעה, מסביב התקבצו אנשים והזמינו משקאות, ובאמת התחילה איזשהי שיחה. הרוב היו יותר צעירים מאיתנו ודיברו על טיולים ועל הסצנה שיש במצפה רמון, של חברה שבאים לשם אחרי צבא לעבוד וכאלה. אני הייתי אז בהריון, אז התחילה שיחה עם עוד זוג שהיה להם ילד קטן והאישה גם כן הייתה בהריון. זאת הייתה ממש אינטראקציה של כמה דקות. יכול להיות שאחר כך זה נמשך לתוך הלילה ונולדו שם חברויות אמיצות, אבל אנחנו כבר הלכנו משם. אבל זה כן היה נורא נחמד, כי זה לא קורה במלונות. ואם נוסעים זוג למלון, אז הרבה פעמים יש מין בדידות מוזרה כזאת בערב, שכאילו, נסענו עד לפה ואנחנו ביחד, אבל אנחנו קצת לבד ואין לנו מי לדבר.
אלון: תשמעי, זה פשוט פיץ' מושלם לחברה, כאילו שהבאת פה.
צליל: תודה. כנראה היו פיצ'ים לא פחות מוצלחים, כי בין המשקיעים של סלינה היו למשל לן בלווטניק, שכאן בארץ הוא הבעלים של חברת נשר ושל ערוץ 13, קרן השקעות גדולה שנקראת קולוני קפיטל, ואדם נוימן מ-WeWork, שעליו עוד נדבר בהמשך. בישראל קבוצת הנדל"ן חג'ג' הייתה שותפה שלהם. ב-2021 התארחו במלונות של סלינה בכל העולם רבע מיליון איש.
אלון: אוקיי, צליל, שכנעת אותי. אני משקיע בסלינה.
צליל: אתה כרגע יכול לקנות את כל המניות של סלינה במשהו כמו רבע מיליון שקל.
[מוזיקת גיטרה]
אלון: אני אפשפש בכיסים. רגע, איך זה יכול להיות? איך הרגע הקסום הזה שאת מספרת עליו במדבר התגלגל פתאום לחדלות פירעון ומחיקה של 1.2 מיליארד דולר?
צליל: בשביל זה צריך להבין רגע איך מרוויחים כסף ממלונאות.
[מוזיקה]
בוא נעשה תרגיל מחשבתי קטן - מלונאות, זה נדל"ן או שזה שירות?
אלון: אה… זה שירות. כאילו, אני נותן לאנשים שירות חדרים, בריכה, מקום לישון, בר, ברמן חמוד, מוזיקה על הבר, וגובה על זה כסף. אבל אני מבין שבעצם זה גם נדל"ן. כלומר, אני קונה מקום בהרבה כסף ומשכיר לאנשים בחתיכות ממש קטנות.
צליל: התשובה היא שיש שתי דרכים לעשות כסף במלונאות. אחת היא להסתכל על זה כמו על נדל"ן, והשנייה היא להסתכל על זה כמו על שירות. אם מלון הוא נדל"ן, אז כל מה שאתה צריך לעשות זה למצוא נכס במיקום ממש טוב ובמחיר טוב. אם בחרת נכון, עם הזמן הערך יעלה. ואם בנית שם מלון ממש מגניב, אז הערך יעלה אפילו יותר, כי הראית מה הפוטנציאל של הבניין, אולי אפילו מה הפוטנציאל של כל הרחוב.
אלון: קלי קלות מה שנקרא. אם יש לך אינסוף כסף.
צליל: בדיוק. וגם, העניין עם נדל"ן, זה שאם מצאת מיקום מעולה אחד, זה לא אומר כלום על המלון הבא שתפתח. אתה צריך שגם הוא יהיה במיקום מעולה לא פחות.
אלון: אוקיי, והגישה השנייה?
צליל: הגישה השנייה היא שמלון הוא שירות. אם מלון הוא שירות, אתה שוכר את המבנה ואנשים משלמים לך על השירות שאתה נותן להם כשהם שם. במקרה הזה, אתה צריך לתת שירות מאוד טוב, מאוד מתאים לקהל היעד, ולדעת לחשב כל שקל בהוצאה שלך כדי שזה ישתלם בסוף. אלה גבולות לא לגמרי ברורים, נכון, אבל זה עושה קצת סדר.
אלון: ומתוך שני אלה, המודל של סלינה היה המודל השני, של השירות.
צליל: נכון. בכל מקום סלינה מצאה שותפים מקומיים, בישראל כמו שכבר אמרנו זו הייתה חברת הנדל"ן חג'ג', החברה קנתה את המבנים, הרבה פעמים מלונות ישנים ומוזנחים, או כאלה שנסגרו, שיפצה אותם והשכירה אותם לסלינה. כשסלינה התחייבה לשלם לחג'ג' שכירות וגם אחוזים מהרווחים.
אלון: זה עולם של הוצאות ענקיות. הלוואות, שכירות, שיפוצים, המון, אבל המון כוח אדם. זה מאוד שונה מהחברות הגדולות שאנחנו בדרך כלל מדברים עליהן בהקשר של הנפקות נוצצות. שם זה בעיקר חברות הייטק.
צליל: ההפסדים של סלינה באמת היו כבדים וגדולים. היא פתחה עוד ועוד מלונות מסביב לעולם ודיממה כסף כל הזמן. וההפסדים שלה היו גם על השכירות שהיא הייתה צריכה לשלם וגם על ההלוואות שהיא לקחה כדי לממן את ההתרחבות הזאת. את שנת 2019, שזה בערך מתי שהיא עלתה על הרדאר של התקשורת הכלכלית, היא סיימה עם הפסד של 105 מיליון דולר. אבל זה לא גרם למשקיעים לאבד בה אמון. היא גייסה בשנה הזאת 100 מיליון דולר מחברת "אקסס" של בלווטניק.
אלון: ואז הגיעה 2020 ואני [מגחך] מתפלא שהכל לא קרס כבר אז.
צליל: ב-2020 סלינה הצליחה איכשהו לרתום את הקורונה לטובתה. ההפסדים הגדולים שלה נראו כנראה הגיוניים תחת הערפל של הקורונה שהשביתה את רוב ענף התיירות. ובנוסף, היא הצליחה לשכנע את המשקיעים שלה שהקורונה מניעה מגמות שדווקא מסתדרות עם מה שהיא עושה.
[הקלטה] גילי: "בתוך זה יש גם כוכבית שבמהלך השנים הקורונה מתרחשת ואז פתאום מבינים שלא ממש חייבים לעבוד פיזית מהמשרד, ושני התהליכים האלה מעודדים מאוד את הרעיון של נוודות דיגיטלית, וסלינה יושבת בדיוק על המשבצת הזאתי. זאת אומרת, אני יכול לעבוד מאיפה שאני רוצה, הבוס שלי יגיד לי סבבה, כי הוא מספיק רוצה אותי."
אלון: [נאנח] אח, הימים האלה שבהם חשבנו שכולנו הולכים לעבור בין חוף ים בתאילנד לאי ביוון ולעבוד משם.
צליל: היום גם זה נראה כמו איזה buzzword, איזו הבטחה שלא התממשה. אבל בתקופת הקורונה היה קשה לדמיין שאנשים יחזרו אי פעם לעבוד במשרדים. זה לא קשור רק למגפה, אלא למצב של שוק העבודה אז. את 2020 סלינה מסיימת עם הפסד של 139 מיליון דולר. ב-2021 היא ממשיכה לגדול. יש לה 90 אתרים ב-20 מדינות. היא מתגאה בכך שהגיעה לרבע מיליון אורחים, אבל היא עדיין לא מרוויחה כסף.
אלון: אז מה הייתה התוכנית שלה? מה היא אמרה למשקיעים? כלומר, יש חברות גדולות, ענקיות! שבמשך המון שנים מפסידות כסף, אפילו הרבה מאוד כסף, אבל הן כן צריכות להראות למשקיעים שלהן איך בסופו של דבר הן יהפכו לרווחיות. מי שמקשיב להסכת הזה יודע, למשל, שנטפליקס הפסידה כסף המון שנים, אבל הייתה לה תוכנית איך היא תייצר המון תוכן, תשתלט על נתח שוק גדול, ובסופו של דבר, אחרי כל ההפסדים, תעלה מחירים ותהפוך לרווחית. אז איזה תוכנית הייתה לסלינה? מה הם אמרו?
צליל: אז הם אמרו כל מיני דברים בכל מיני שלבים. למשל, בהתחלה הם אמרו שהם הולכים להשתלט על פלח השוק של מטיילים צעירים, שזה פלח שוק שהיא העריכה אותו ב-350 מיליארד דולר. זה נשמע מאוד מבטיח אבל איך משתלטים על דבר כזה? זה לא משהו מוגדר כמו שוק הטלוויזיה בסטרימינג. זה שוק עם אינסוף שחקנים מקומיים. אחר כך הם אמרו שהם יגיעו למסה קריטית של מלונות ואז הרשת כולה תהיה רווחית. מתי שהוא הם אמרו שהמודל הכלכלי שלהם הוא בכלל לא מתבסס רק על החדרים, אלא גם על השטחים הציבוריים, כי לבר ולפעילויות ולהופעות יגיעו גם מקומיים. ואז הם ירוויחו גם מזה, וכך הם חסינים לתנודתיות של ענף התיירות. ב-2021 סלינה הציגה תוכנית של חברי מועדון, מועדון לונה. שהם יקבלו כל מיני הטבות ויהיו מנויים של סלינה והם יעברו ממלון למלון שלה בעולם. יום אחד הם יהיו בטורונטו ויום אחד במלבורן, אבל תמיד בסלינה.
אלון: והשוק קנה את זה?
צליל: היו כאלה שקנו. משקיע אחד שלא השקיע בסלינה, אמר לי שהרעיון הזה, מנויים, הוא לא באמת עובד בתיירות. אם אתה משכיר בניין משרדים, אז אתה יודע לכמה זמן יש לך חוזים ומה יהיו הכנסות שלך עוד שנה. בתיירות, אם מישהו בא לך במרץ זה לא אומר שום דבר לאן הוא ייסע באוקטובר.
[הקלטה] גילי: "כן נגיד שבמלונאות, בכלל, האינדיקציות המרכזיות זה תפוסה ומחיר ללילה, אנחנו רואים בדו"חות שלהם, לאורך זמן, שבחלק מהזמן התפוסות לא הצליחו להגיע אפילו ל-50%, זה באמת נתונים מאוד מאוד חלשים בשוק המלונאות. זאת אומרת, חברה שמצדיקה פתיחה של עוד ועוד מקומות, ויודעת להגיד - "אני עם איזושהי איתנות פיננסית", זו חברה שמצליחה להחזיק תפוסות של 80% מהשנה."
צליל: בעיקר, אין לסלינה את הבסיס שהוא מלון שמרוויח כסף. היא הייתה רווחית חלק מהזמן במקסיקו, במרכז ובדרום אמריקה, אזורים שבהם היא באמת הייתה מאוד חזקה, חלק מהזמן היא גם הרוויחה במזרח אסיה, אבל בשאר העולם, בצפון אמריקה, באירופה, באוסטרליה, לא.
[הקלטה] גילי: "מה גם, וזה עוד משהו ששווה לספר בסיפור של סלינה, זה ההבדל בין לפתוח הוסטלים במיקומים שהם מיקומים לא מערביים, זאת אומרת, דרום אמריקה, עיירות חוף, מקומות שבהם חברות גדולות לא נמצאות, לעומת להיכנס לערים הגדולות, כאילו, למרכזים אורבניים, שבהם המחיר למטר הוא מאוד מאוד יקר, והתחרות היא מאוד מאוד גדולה, ואז שמה להצליח לתת value, זה מאוד מאוד קשה. ואני חושבת שבנקודה הזאת אנחנו באמת רואים את תחילת ההידרדרות הזאת של סלינה."
אלון: ב-2022 נשארים לסלינה עשרה מיליון דולר בקופה, אז היא יוצאת לעוד סבב גיוס ממשקיעים, וקצת אחרי הנסיעה המפורסמת שלך לסלינה מצפה רמון, היא יוצאת להנפקה! לוקחת את החברה לבורסה, לנאסד"ק, ואומרת "כל מי שרוצה להצטרף לחגיגה, מוזמן לבוא ולהשקיע כסף".
[הקלטה] גילי: "אני חושבת אבל שכל הזמן היה איזה סימן שאלה, בעיקר, אגב, של אנשי שוק ההון, שריחף מעל סלינה ו-WeWork, ושאל… נורא חיכה להנפקות האלה, כי אז יצטרכו סוף סוף להראות את הביזנס. ובשני המקרים האלה, ברגע שהדברים האלה יוצאים לשוק, והשוק עובר על המסמכים ומתחיל לקרוא אותם ולחפש את עלויות התפעול אל מול ההשקעות, את ההוצאות, אז מבינים שמשהו לא ממש מסתדר."
צליל: ביום הראשון שהמנייה של סלינה נסחרת בבורסה היא עולה ב-315%, אבל למחרת היא כבר יורדת ב-65%, ומאז היא הולכת ויורדת עד עצם היום הזה.
[מוזיקה]
אלון: היא לא מנפיקה בהנפקה הרגילה, שאולי המאזינים שלנו יותר מכירים, זאת הנפקת ספאק.
צליל: יפה, אתה רוצה להסביר למאזינים שלנו מה זה ספאק?
אלון: אה… אני מעדיף לתת לאלי דניאל מרשות ניירות ערך לעשות את זה.
[הקלטה] אלי: "אז ספאק זה בעצם כלי להנפקה של חברה שהיא ריקה מתוכן, Special Purpose Acquisition Company, זה הראשי תיבות. המטרה של ההנפקה של חברת ספאק היא לגייס הון מספק, שיאפשר, כעבור פרק זמן מסוים, ביצוע של עסקת מיזוג, רכישת נכסים, או שילוב עם פעילויות עסקיות קיימות. בעיקרון, מה שגורם ליזמים לבוא וליזום הנפקה של ספאק, אם זה בעצם הם מקבלים אופציות, שבמקרה שמצליחים לצקת פעילות פנימה, האופציות, בעצם, ניתן לממש אותם למניות, סדרי גודל, שזה יכול להגיע עד 20% מהחברה הממוזגת."
אלון: אני אעשה את זה אפילו עוד יותר פשוט. נגיד שיש כמה משקיעים שהם סבבה, הם אנשים שעשו השקעות טובות ואת סומכת עליהם. הם מקימים חברה, אבל לחברה הזאת אין פעילות, היא לא מייצרת כלום. את יכולה להגיד - "אני רוצה להשקיע בהם, מה שהם החליטו לעשות עם הכסף, אני סומכת עליהם, הם יודעים מה הם עושים". את משקיעה בהם, בלי שהם עשו כלום, כן? לאיזה פרק זמן מוגבל מראש, ובזמן הזה הם הולכים לחפש חברה, שהיא בעיניהם טובה, ולהתמזג איתה. אגב, את יכולה גם להתחרט. את רואה עם איזה חברה הם בחרו להתמזג ומצביעה אם את הולכת או לא על המיזוג הזה.
צליל: ובשביל החברה שמתמזגת עם הספאק, שבמקרה שלנו זאת סלינה, זה דרך להיכנס לבורסה יותר בקלות מאשר בהנפקה רגילה. יש ממנה פחות דרישות, היא צריכה להראות פחות שקיפות, לחשוף פחות נתונים, והתהליך הוא מהיר יותר.
אלון: ספאקים הם אופנה חולפת ובאה, ואז חולפת שוב, ושוב באה.
[הקלטה]
אלי: "אם את תסתכלי על השנים האחרונות, בתקופת הגאות, שראינו גם בבורסה של תל אביב וגם בארה"ב, ראינו גל של גיוסים בשנים 2020-2021, וזה בעצם מסתנכרן עם הבום שראינו. זאת אומרת, זה באמת, יש פה טרנדים ופיקים, וככל שיש יותר ביקושים אז יש יותר הנפקות, ועם ציר הזמן, מחלוף השנים מ-2020-2021, אנחנו רואים דעיכה."
אלון: כלומר, האפשרות הזאת של ספאק תמיד צומחת באותן תקופות. תקופות שהן כאלה שהשוק טובע בכסף, עומד להתפוצץ, תקופות כאלה שבהן אנחנו כל הזמן רק שומעים את המילה בועה, בועה, בועה, בועה. זה היה לפני 2001, ולפני 2008, וגם ב-2021, ובהנפקה של סלינה שהייתה כבר בתחילת סוף החגיגה ב-2022.
צליל: מה שמעלה את השאלה…
אלון: למה בכלל לעשות את זה? אם אתה לא הולך להנפקה רגילה, אולי יש לך משהו להסתיר?
[הקלטה] אלי: "תראה, אני לא יודע להגיד אם יש לזה משהו להסתיר, אבל היו לא מעט ספאקים שהתשואות שהיו למשקיעים בשנה, שנתיים, או שלוש לאחר הגיוס ולאחר אירוע של הכנסת פעילות, התשואות היו מאוד שליליות. האם ניתן לבוא ולומר, חד משמעית, שפעילות שמתמזגת לספאק היא פחות טובה מבחינת האיכות שלה? אני לא יודע לומר את זה בצורה מדעית או בצורה גורפת. אבל ייתכן, זאת אחת התיאוריות אולי שקיימות, שבעצם חברות אולי פחות טובות הגיעו לספאק."
אלון: אגב, אם סוג כזה של הסברים מדבר אליכם, יש לרשות ניירות ערך פודקאסט שעושה בדיוק את זה. הוא נקרא "אמא'לה, כסף!", ומיועד למשקיעים חדשים, והם ישמחו אם תאזינו לו.
צליל: בכל מקרה, אחד הדברים המעניינים הוא שכל אנשי שוק ההון שדיברתי איתם אמרו "תשימי לב שזו לא הייתה הנפקה רגילה, זו הייתה הנפקת ספאק". זה משהו שהיה מאוד פופולרי ב-2021, ועכשיו כשמסתכלים אחורה אומרים - "אם חברה נכנסה לבורסה ככה, אולי זה איזה רמז מטרים".
אלון: ספאק זה מפוקפק.
צליל: לפעמים, בדיעבד, זה נראה מפוקפק, ובמקרה של סלינה, הוא באמת היה רמז לעתיד לבוא. תוך חודש, המנייה ירדה ב-70%. את הדו"ח השנתי של 2022 סלינה כבר ממש התחמקה מלפרסם, היא פרסמה אותו מאוד באיחור, וחשפה הפסד מצטבר של 725 מיליון דולר, שיעור תפוסה עולמי של 45% בלבד, ואובדן של 90% מהשווי שלה תוך חמישה חודשים.
אלון: ההפסד של סלינה הוא הפסד תפעולי. זאת אומרת, גם אם שמים בצד את כל ההוצאות שיש לה על מימון, כלומר על הלוואות שהיא לוקחת כדי לפתוח עוד ועוד מקומות, ומורידים מההכנסות רק הוצאות שאפשר לקרוא להן "רגילות", כלומר, ההוצאות שממש צריכות כדי לתפקד ביום יום, היא לא מצליחה להרוויח, וזה עלול להצביע על כך שמדובר בעסק שמשהו בו לא עובד מהבסיס.
צליל: בחלק מהזמן רק ההוצאות שיש לה על שכירות מקזזות את כל הרווחים. מישהו שדיברתי איתו מתחום המלונאות אמר ש"המחירים שסלינה התחייבה עליהם, למשל לחברת חג'ג', שהשכירה לה את המבנים בארץ, אלה מחירים שלא השאירו לה אפשרות להרוויח".
אלון: ובסוף בסוף, אחרי כל ה"קהילה" וה-Gen Z, ונוודים דיגיטליים, [מוזיקה] היא צריכה להרוויח מהעסק הדי פשוט של להשכיר חדרים.
[הקלטה] גילי: "יש מקום לרעיונות חדשים, יש מקום לעודד קהילות, יש מקום לחזור לכלכלה שיתופית. אי אפשר רעיונות שהן יחסית פשוטים, לנסות לעטוף באיזשהי עטיפה של טכנולוגיה מפוארת, או של חדשנות שלא ראינו כמותה, כי אלה לא היו."
אלון: ועכשיו נשאל…
צליל: כן?
אלון: איפה הייתה הטעות?
[הקלטה] פרופ' יניב פוריה: "הרשת התרחבה, אבל זה לא סתם שהיא התרחבה, היא התרחבה מאוד, ובצורה… בטור הנדסי. ונשאלת כאן השאלה - האם רשת שהיא קטנה, יכולה להתרחב בצורה שכזאת, והטענה שלי היא, שלא. רשת בתי מלון, כמו הילטון, שדוגלת באחידות, יכולה לעשות את זה. יש לה את כוח האדם, יש לה את ה-DNA הניהולי, יש לה את התרבות הארגונית שלה. סלינה היא רשת קטנה וצעירה, והיא לא שואפת לאחידות. וכשאתה פותח שורה ארוכה של מלונות, במגוון של מקומות, אתה לא יכול לשמור על ה-DNA".
צליל: נמשיך עם ההשוואה להילטון.
אלון: למאזיננו, הילטון לא מימנו את הפרק הזה, ולא התקבלה שום תמורה עבורו, גם לא חדר במלון מאוד מאוד כיף עם מזגן ומקלחת ומיטה כמו שצריך.
צליל: אני מבינה שזה עשה לך חשק.
אלון: קחו אותי להילטון בבקשה.
צליל: יניב מסביר שכשהילטון רוצה לפתוח מלון חדש, היא עושה את זה בעזרת כוח אדם מאוד איכותי ומאוד ותיק שהיא מגדלת אצלה.
אלון: כמו במסעדה. יש מסעדה מצליחה, ויש שם טבח שגדל במסעדה, הוא מכיר את הסגנון שלה, הוא מכיר את השפה ואת המותג, ואז פותחים עוד סניף של המסעדה ואומרים לו "קח את זה אתה". הוא כבר מכיר, הוא יודע מה לעשות.
צליל: כן, אז ככה גם במלונות. יש להילטון, לצורך העניין, את האנשים שיודעים איך לעשות הילטון. אבל כשאתה פותח 150 מלונות בעשר שנים, אין לך מספיק אנשים שגדלו אצלך, ואתה לא תצליח לדאוג שבכל המקומות יהיה את אותו סטנדרט.
אלון: אבל זה לא רק זה, האתגר הוא כפול, כי סלינה בכלל לא רצו לעשות הילטון, הם רצו שכל מלון יהיה ייחודי ומתאים לתרבות של המקום שבו הוא נמצא.
צליל: וזה באמת אפילו עוד יותר קשה, לדעת יניב זה אפילו בלתי אפשרי.
[הקלטה]
צליל: "איך בונים רשת שהמקומים יאהבו אותה?"
פרופ' יניב פוריה: "את מגיעה למקום, את מדברת עם המקומיים, את מלמדת אותם שאת לא תפגעי במרקם החיים המקומי, את מלמדת אותם שאת קונה… תרכשי את הירקות שלך ואת חומרי הניקוי מהיצרנים המקומיים. את תלמדי את המקומיים שבזכות זה שהמלון ייפתח ברחוב, הרחוב יהיה נקי. זה דורש הכנה, זה דורש לגייס את המקומיים למלון. מצטער, להערכתי אי אפשר לעשות את זה שפותחים כל שבועיים וחצי מלון."
צליל: והוא לא ממציא, כן? בסלינה באמת התפארו שהם פותחים מלון כל 18 יום. הרבה אנשים מזכירים כשמדברים על סלינה את אברהם הוסטל, רשת הוסטלים ישראלית, שגם היא מתמקדת במלונות לצעירים, וגם אצלה יש הרבה פעילויות תרבות והופעות וחללים ציבוריים, וגם אצלה כל מקום קשור לתרבות המקומית. אבל האסטרטגיה שלה הפוכה משל סלינה, היא גדלה לאט מאוד. כל פעם היא משקיעה הרבה מאוד זמן עד שהיא פותחת מקום, מגייסת אנשים, לומדת את הסצנה המקומית, ונראה שרק אחרי שהמקום הזה מאוד יציב ומבוסס, אז הם פותחים עוד מקום. וככה בעצם עובדת תעשיית המלונאות הקלאסית.
[מוזיקה]
ב-2023 כולם כבר מדברים על הדמיון בין סלינה ל-WeWork.
אלון: שתי חברות שהייתה להן אסתטיקה של חברות טכנולוגיה, וצמיחה מהירה של חברות טכנולוגיה, וגיוסים והנפקות בכאלה סדרי גודל של חברות טכנולוגיה, אבל בסוף התגלה שהן חברות מסורתיות לגמרי.
[הקלטה] גילי: "אני חושבת שמה ש… האופן שבו הלכנו שולל, וכן אני אגיד שמצד אחד היה בעיתונות הכלכלית הרבה מאוד ביקורתיות כלפי הדברים האלה, מצד שני, בסוף, אתה רואה שבעלי נכסים מוכנים לעבוד איתם? ואתה רואה שיש משקיעים שמצטרפים? אז אתה אומר לעצמך, "טוב, אולי כן קורה פה משהו". וההטעיה או הסימני שאלה שבגללם הם נהנו מהספק הזה מצד העיתונות, היה באמת למקומות של הטכנולוגיה. לא היה שמה משהו כזה.
אני, במסגרת ההכנה שלי לראיון, גם כן, קראתי איזה שיחה של אחד המייסדים, שבו הוא אומר "בעיניי הצלחה זה לא אם היה לאורח טוב ונעים, אלא זה אם הוא הכיר מישהו שהוא לא היה פוגש לפני כן, והם ימשיכו לעשות עסקים או לחוות זה את זה". שזה יפה וזה נהדר, אבל זה לא אומר שום דבר על הרווחיות של העסק, וגם, לא נעים לומר, ועם קצת צניעות, זה כנראה היה קורה גם בלעדיך. ואז אם אין פה משהו אמיתי להציע, אז זה כלום. כאילו, זה פייק."
צליל: לאורך 2023, סלינה מכניסה עוד משקיע גדול, ומתחילה בתוכנית התייעלות, סוגרת מלונות, מפטרת עובדים, היא מתחילה להאט את הקצב שבו היא שורפת כסף, אבל זה כבר מאוחר מדי, העולם כבר השתנה.
אלון: בעולם שאחרי הנפילות הגדולות בבורסה של 2022, המשקיעים לא מתרשמים מהקהילה ומהצמיחה העצומה של סלינה. פחות אכפת להם שהם אירחו מיליון אנשים, ושמתוכם מלא הכירו חבר חדש. הם רוצים חברות שמרוויחות כסף. הכנסות שגוברות על ההוצאות, נקודה.
צליל: וסלינה כבר לא עומדת בתשלומי הריבית, מגיעה להסדרי חוב עם המשקיעים שלה, עד שביולי 2024 היא מודיעה שאפסו הסיכויים שהיא תצליח להחזיר את החובות, והיא מתחילה בתהליך של חדלות פירעון. בית משפט בבריטניה מתחיל לפרק אותה. חברה סינגפורית קונה חלק גדול מהמלונות.
אלון: שזה לא המלונות עצמם בעצם, שלהם יש בעלים אחרים שהיא שוכרת מהם, זו רק הפעילות.
צליל: זו רק הפעילות, גם בלי המותג. בישראל הפעילות שלה פשוט נסגרת, והחברות שהשכירו לה מבנים למלונות, צריכות להחליט אם הן ממשיכות להפעיל את המלון בעצמן, או עושות איתו משהו אחר.
[מוזיקה נגמרת]
אז איך כל כך הרבה אנשים, השקיעו כל כך הרבה כסף, בחברה שלא היה לה באמת סיכוי, שבשום שלב לאורך החיים שלה לא הראתה שיש לה סיכוי להרוויח?
אלון: חייבים לקחת בחשבון את רוח התקופה. עד לא מזמן היית יכולה לשבת בניו יורק, לשמוע מוזיקה בספוטיפיי, לנסוע לעבודה באובר, להגיע למשרד בבניין של WeWork, ולהזמין אוכל לארוחת צהריים מחברת המשלוחים דורדאש, שהיא גם הבעלים של וולט, וכל השירותים והמוצרים האלה, שהם חלק מהיום יום של צעירים בעולם המערבי, היו ממומנים על ידי מישהו אחר, על ידי משקיעים משוק ההון, שהחליטו להמר על חברות שהפסידו כסף, מתוך אמונה שיום אחד הם כן יצליחו להפוך לרווחיות. כחלק מכל התופעה הזאת, היית יכולה גם ללכת להוסטל של סלינה לשתות דרינק, מבלי לדעת שלן בלווטניק ואדם נוימן מממנים את הדרינק שלך, זה לא היה כזה דבר חריג.
צליל: נטפליקס, ספוטיפיי ואפילו וולט, הן חברות שאומנם הפסידו, אבל היה להן מוצר מעולה, מוצר משנה שוק, וזה היה די משכנע שמוצר כל כך טוב וכל כך פופולארי, בסוף גם יהיה רווחי. מה היה המוצר של סלינה? בית מלון מעוצב יותר יפה? שמותאם לצעירים? אין פה פריצת דרך שמצדיקה את התמחור הזה.
אלון: זאת גם הייתה השאלה לגבי WeWork.
צליל: כל מי שדיברתי איתו השווה את סלינה ל-WeWork, ששתיהן בעצם לקחו עסק של העולם הישן, מלונאות או נדל"ן, ענפים מסורתיים עם הוצאות כבדות, עם מודל רווח זהיר, ועטפו אותן בעטיפה של חברת טכנולוגיה עם צמיחה מהירה, כשההנפקה חשפה שאין שם משהו כזה. אבל בניגוד לדיבור על אדם נוימן, במקרה של מוסרי ורודסבסקי, אף אחד לא טען שהם נוכלים, שהם עשו איזה הונאה, כולם אמרו שהם אנשים שהיו להם כוונות טובות, ובאמת האמינו במוצר שלהם.
אלון: שתי החברות האלה צמחו באקלים דומה. עד 2022 חווינו למעלה מעשור של ריבית אפסית. הכסף היה ממש זול, והמוני אנשים נכנסו לבורסה. כשיש תקופה כזאת, שכולם נוהרים להשקיע, אז גם אם אתה מאוד חכם ומאוד ריאלי, זה מרגיש לפעמים כאילו זה יימשך לנצח.
צליל: אבל אתה יודע שזה לא יימשך לנצח. יש דבר אחד בטוח וידוע בשוק ההון ובכלכלה בכלל, מתי שהוא הבורסה תיפול, מתי שהוא הגלגל יעצר. למרות שאנחנו מילניאליים ומגניבים, אנחנו כבר מספיק זקנים כדי ממש לראות בימי חיינו איך הכלכלה עובדת במחזורים. יש תקופות שבהן יש המון המון המון כסף, ויום בהיר אחד החגיגה פשוט נגמרת. וכשזה קורה, מתגלה למי יש מוצר בעל ערך, וחברה שיש לה זכות קיום, ולמי יש רק סיפור טוב.
אלון: אבל זה לא תמיד קל להבחין בזמן אמת. ואם אתה מנהל השקעות בתקופה שבה הכלכלה מתפוצצת והכסף זול וכולם מחפשים רק במה להשקיע, אז זורם אליך המון המון כסף, שפשוט מחפש בית. תשים אותי איפשהו.
צליל: משקיע אחד שדיברתי איתו אמר לי "בתקופה כזאת יש מעט חברות ממש טובות להשקיע בהן. וגם חברות שלא היו צריכות לקבל כסף, שלא מציגות נתונים מספיק טובים, גם הן מצליחות לגייס. כי אולי אן כן יצליח, כי אולי הן כן ימצאו מודל, ואולי זה באמת היה מצליח. אנחנו לא יודעים מה היה קורה אם תקופת הריבית האפסית הייתה נמשכת עוד עשר שנים. אולי לסלינה סתם לא היה מזל. מה היה קורה אם באמת לא היו חוזרים למשרדים אף פעם, ו-5% מהאנשים היו הופכים לנוודים דיגיטליים ומסתובבים בעולם. זה היה סיפור די משכנע ב-2021."
[מוזיקה]
מצד אחד הכלכלה בנויה גם על כישלונות. רוב הסטארט-אפים נכשלים, רוב החלומות מתנפצים, זו לא תקלה, זה חלק מהשיטה. ומצד שני, כן יש פה דוגמה לאיך אפשר למכור לפעמים למשקיעים כמעט כלום, אם זה ארוז עם סיפור טוב, סיפור יפה על צבא וקיבוץ, על קהילה של Gen Z, נוודים דיגיטליים, על חברה קטנה משום מקום שתשנה את עולם התיירות. גם האנליסטים, המשקיעים המתוחכמים, העיתונאים, כולנו בני אדם, וכולנו אוהבים לראות חלומות מתגשמים.
אלון: אתם האזנתם ל"חיות כיס", ההסכת הכלכלי של "כאן". העורך שלנו הוא יונתן כיתאין, המפיקה היא ליהיא צדוק, את הסאונד עורכת רחל רפאלי, במערכת "חיות כיס" תמצאו גם את שאול אמסטרדמסקי.
צליל: ביישומון של "כאן" תוכלו להאזין לכל הפרקים של "חיות כיס" ולמצוא את כל עולם התוכן של "כאן" מהטלוויזיה, מהדיגיטל ומהרדיו. תודה רבה אלון אמיצי.
אלון: תודה רבה צליל אברהם, ותודה רבה לכם שהאזנתם.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments