top of page

חיות כיס - כיסון חירום 02: מי יקטוף את הירקות

Updated: Dec 26, 2023




תיאור הפרק:

כשהעובדים הזרים בורחים הביתה ורשתות השיווק מעדיפות לייבא ירקות, החקלאות הישראלית בסכנת קריסה. איך אפשר להציל אותה?


—-


[פתיח] אתם מאזינות ואתם מאזינים, לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.


עמית אבוטבול: שבוע באוקטובר, זה יום שבת, אנחנו עובדים בשבת. אני קם בבוקר ורוצה לעשות סיבוב, לראות שהכל נמצא במקום, כי בימי שגרה אז אנחנו סובלים מהפשיעה החקלאית ברמות מטורפות.


תומר מיכלזון: זה עמית אבוטבול, חקלאי מתלמי אליהו, שכבר שנים מגדל שם כמעט אלף דונם של גידולי חסות ועלים ירוקים.


עמית אבוטבול: אז בשבתות קמים בבוקר, עושים את הסיבוב של הבוקר, שזה מתחיל ב-6 בבוקר. 6:20 אני בשדה, בסיור שלי, מטח מטורף, מטח מטורף, מטורף, של רקטות. אני רואה את הרקטות, אמרתי בסדר, אנחנו לא מתרגשים, אנחנו כבר 20 שנה בחרא הזה. אמרתי יאללה, נעלה לכיוון הבית, נסיים את הסיבוב. בחמישה לשבע, סתם מגיע לבית, מקבל טלפון מקבלן בדוי שעבד אצלי, ואז הוא אומר לי ׳עמית, מה קורה?׳, אמרתי לו, וואלה קטסטרופה, יש פה פיצוצים ובלאגן. הוא אומר לי, ׳לא, מה, אתה לא יודע מה הולך אצלכם באזור?׳, אמרתי לו, לא. הוא אומר לי, ׳יש אצלכם מחבלים, כל האזור שלכם עמוס מחבלים, תברח אם אתה יכול, קח את המשפחה ותברח, אל תישאר שם׳.


תומר מיכלזון: עמית והמשפחה שלו לא ברחו. במקום זה, הם נכנסו לממ״ד שלהם למשך שעות ארוכות.


עמית אבוטבול: זהו, ככל שעברו השעות, הבנו שאנחנו לבד. הבנו שהמושבים לידינו, כבר התחילו המחבלים להיכנס לשם, התחילו קרבות שם, כיתות כוננות קטנות מאוד, אם בכלל יש, רבש״צים גיבורים, שנלחמו וחירפו את נפשם. שעות, שעות, שעות, שעות, שעות, שעות של פחד, שעות של חרדות. באמת, אני בין 52, פחדתי כמו שלא פחדתי מעולם.


תומר מיכלזון: למזלה של משפחת אבוטבול, המחבלים בסוף לא הגיעו לתלמי אליהו ונעצרו במושב מבטחים הסמוך. מאז השבעה באוקטובר, המשפחה של עמית מפוצלת ומפוזרת במרכז הארץ, כשעמית משאיר מאחור מאות דונמים של גידולי חסה, ועלים ירוקים שאיש אינו קוטף ומשקה, באזור שצה״ל מכתר. אבל גם אם היה רוצה לעבוד בו, או לחזור אליו אחרי המלחמה, הוא לא היה יכול.


עמית אבוטבול: 50% מהעובדים עזבו את הארץ, 50% עוד נשארו במרכז הארץ, והם נוטשים, הם נוטשים.

ראש ממשלת תאילנד קרא להם בפומבי, גם באתר וגם בוואטסאפים שלהם ודרך השגרירות, לנטוש את הארץ. מה אני אגיד לך, איך נחזור לעבוד?


תומר מיכלזון: היי, אתם ואתן על ״חיות כיס״, אני תומר מיכלסון, ומה שעמית מתאר, זה מה שקורה כרגע לאלפי חקלאים ברחבי הארץ. במתקפה של 7 באוקטובר, נרצחו 24 עובדים תאילנדים ו-5 עובדים סינים. כ-50 עובדים תאילנדים נחטפו, ועוד 21 נחשבים נעדרים. כולם עבדו בחקלאות בעוטף עזה.

הקטל לנוראי הזה, כבר גרם ל-5,000 פועלים תאילנדים לחזור לארצם, כשממשל תאילנד מסייעת להם בטיסות, ובכל הבירוקרטיה הנלווית, עוד כ-6,000 תאילנדים ביקשו לחזור בשבועות הקרובים.

תוסיפו לזה עוד אלפי פועלים פלסטינים מהגדה שנמצאת בסגר, וקיבלתם ענף שלם שאיבד כמעט חצי מכוח העבודה שלו, ברגע אחד. המשמעות של המספרים האלו, עלולה להיות קריסה של ענף החקלאות, שתגיע ממש עד הסופר והצלחת שלנו בקרוב. כי מה שלא תזרע, תשתול, תגדל היום, לא יגדל בעוד כמה חודשים.

בינתיים, הפתרון לכך, כמעט כמו כל דבר שראינו מתחילת המלחמה, הוא התנדבות. אלפי ישראלים יצאו להתנדב בצפון ובדרום, בקטיף עגבניות וחסות, בהתארגנות כמו אחים למשק, או צו שמונה לחקלאות, אפילו שר החקלאות דיכטר מצולם כותף רימונים, וזה ממש מקסים. אבל עד כמה באמת זה עוזר, ולמי?

אז הפעם בכיסון החירום ננסה להבין את המשבר שענף החקלאות נקלע עליו כרגע, בלי כוח עבודה. מה המדינה מתכוונת לעשות בעניין, ואיך בכלל הגענו למצב הזה.


ענף החקלאות אמנם ספג פגיעה אנושה מתחילת המלחמה, אבל גם בימי שגרה מדובר בענף חבוט למדי מכל הכיוונים, כזה שהמדינה לא ממש רואה בו תחום ששווה השקעה מיוחדת. זה ענף שהולך ומתכווץ כבר שנים, שנחתך כמעט בחצי מאז שנות ה-80, וכיום יש רק 17,000 משקים חקלאיים בכל הארץ.

לפי מחקר של מכון יסודות, רק תשע עשיריות אחוז מתוך כלל המושגים במשק בישראל, מועסקים בחקלאות. שזה הכי נמוך בדירוג העולמי. הממוצע במדינות ה-OCD הוא 4.5 אחוזים למשל. כולם נהרו לסטארט-אפ ניישן, ושכחו את העגבניות והחסה מאחור.

לפי אותו מחקר, ממוצע הגיל של המועסקים בענף הוא 59, רובם מנהלי עבודה ומשקים, כוח עבודה צעיר כמעט ואין. כלומר, מדובר בענף מצטמק, מזדקן וקטן מאוד. וכשזה המצב, כוח עבודה המרכזי בו זה שקוטף, שותל, מרסס את הירקות והפירות שכולנו אוכלים, התבסס על עובדים זרים. הרבה מהם, כ-28 אלף עובדים מתאילנד, היו בחקלאות לפני המלחמה ועוד אלפי עובדים מהשטחים.


א׳ מאיר צ'יזיק: תראה, מבחינה חקלאית בישראל, צריך להגיד משהו, אנחנו כבר במשך ה-15 השנים האחרונות, המדינה בעצם נוגסת בצורה אכזרית בענף הזה, בחקלאות באופן כללי. בכל מדינה בעולם רואים בחקלאות איזה שהוא נכס אסטרטגי, והמדינה משקיעה בו.


תומר מיכלזון: זה אורי מאיר צ'יזיק, דוקטור להיסטוריה של הרפואה והתזונה, שמתעסק בפוליטיקה ובכלכלה של האוכל. כבר שנים שהוא מתאכזב ממידת הזלזול בחקלאות, והפגיעה הזאת בענף לאורך השנים, די חוזרת אלינו כבומרנג עכשיו, כשאין ידיים עובדות.


א׳ מאיר צ'יזיק: פה במדינת ישראל, בגלל חוסר ההשקעה שלנו, החקלאים הולכים ומתמעטים, כי זה לא משתלם פה להיות חקלאי. לא רק שאין השקעה, גם ההשקעה שיש היא לא לטווח ארוך, אי אפשר לתכנן, וחקלאות לא מתוכננת. חקלאות שלא עובדת לטווח ארוך, אין לה זכות קיום. זה הכל מתמצה בסוף לבעיה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. אנחנו עכשיו פתאום נותרנו בלי כוח אדם לחקלאות.


תומר מיכלזון: וצ׳יזיק, שמסתובב בלי הפסקה בארץ, רואה את הקריסה הזאת היטב מאז תחילת המלחמה.


א׳ מאיר צ'יזיק: אני מכיר משק בציפורי של זיתים שעכשיו צריך לעשות את המסיק, שהיה תלוי בכמה חבר'ה התאילנדים שעבדו שם ועשו את המסיק, והם פשוט קמו והלכו. משק חביביאן, המשק האורגני הכי גדול בארץ, פתאום, חוט השדרה שלהם, כל החבר'ה התאילנדים קמו ועזבו, יש להם 300 דונם של ירקות שצריך לטפל בהם. וזו בעיה שאנחנו נתחיל להרגיש אותה בקרוב.


תומר מיכלזון: כמו צ׳יזיק, עוד אלפי ישראלים יצאו להתנדב בעבודות חקלאיות בשבועות האחרונים, במסגרת כל מיני התארגנויות. הגדולה שבהן היא אחים למשק, הזרועה החקלאית של אחים לנשק, שהוקמה בין לילה, אחרי שהבינו שם את מצוקת החקלאים.


אייל נווה: בשנייה שהחקלאי הראשון מרים את היד, אנחנו נכנסים, מקימים את אחים למשק, ומתחילים לסייע בכל דבר. מתוך החמ״ל שלנו בצומת בית קמה, מגיעים כל יום סדר גודל של 500-1500 איש, ועושים את כל פעולות השדה, מחולקים לפי קבוצות, מתמיינים, מקבלים תדריך, ויוצאים לפעול. מסיק זיתים, קטיף אבוקדו, כל פעולה כמעט שיש, נגענו בכל הפעולות, וממשיכים ככה.


תומר מיכלזון: זה אייל נווה, אחד ממובילי החמ״ל האזרחי של אחים לנשק. ההתגייסות הזאת הייתה באמת מרגשת וחשובה, ועבדה כמו מסדר צבאי.


אייל נווה: אנחנו מגיעים לפי הוראות הצבא, עד 3 ק"מ או 4 ק"מ, כביש 232, לנקודה שבה מותר לנו לעבוד, אנחנו עובדים בערך בין 30 קיבוצים ו-15 מושבים, ואנחנו עושים הכל. זה כמות אדירה של אנשים, ממש מחלקים לקבוצות לפי היכולת של כל בן אדם, האם זה עבודה פיזית קשה, אם זה עבודה פחות קשה, הזמן שהוא יכול לתת, ממש, יש כמו שולחנות מסודרים אחד אחד, ואנחנו כל בן אדם מנהלים בקבוצה, לכל קבוצה יש ראש קבוצה, והם יוצאים מהשטח, תהליך מאוד מאוד מסודר, מאוד מדוגם.


תומר מיכלזון: העבודה הכי חשובה מבחינתם הייתה הזריעה. כי מה שלא תזרע היום או תשתול, פשוט לא יהיה עוד כמה חודשים.


אייל נווה: אנחנו עושים הכל, אנחנו קוטפים עגבניות שרי, ואנחנו עושים אבוקדו, ואנחנו קוטפים מלפפונים, ואנחנו זורעים, ועושים מסיק זיתים, כל דבר שנותנים לנו, כל דבר שיש באזור הזה אנחנו עושים. ודרך אגב, עושים את זה גם בצפון, זה לא רק בדרום.


תומר מיכלזון: שבועיים לתוך המלחמה, משרד החקלאות התחיל להיכנס בעצמו לתמונה, והקים מנהלת שאמורה לסייע ולתווך בין המתנדבים לחקלאים, קצת כמו שהאחים למשק עשו בזמן קצר יותר. לפי דיווח ב״ארץ״, הוא גם הפקיד את כל מערך ההתנדבות בעוטף עזה בידי השומר החדש, ארגון שמזוהה פוליטית עם הימין. משרד החקלאות הכחיש את זה, וגם באחים לנשק סיפרו לנו, כי ברוח האחדות החדשה, הם הגיעו לפשרה עם השומר החדש, וחילקו ביניהם את הגזרה. אבל אם כל הכבוד למתנדבים, זה באמת לא מספיק. הענף צריך עובדים מיומנים וקבועים, והוא צריך אותם עכשיו.


יובל ליפקין: מרגע המלחמה בעצם, הדבר שמעסיק אותנו, זה רציפות תפקודית. רציפות תפקודית לאורך כל שרשרת האספקה, כדי לשמור באמת על ביטחון המזון שלנו.


תומר מיכלזון: זה יובל ליפקין, משנה למנכ"ל משרד החקלאות. ובאמת הדבר העיקרי שמשרד החקלאות ורשות האוכלוסין מנסים לעשות כרגע, זה להביא כמה שיותר פועלים חדשים.


יובל ליפקין: בסוגיה של הידיים העובדות, אז ציינת מקודם גם את העובדים הזרים, שעוזבים בצורה מאוד אגרסיבית. מדובר על כמה אלפים, כ-4,000 שכבר עזבו, ואנחנו מעריכים שהלחימה לא תיגמר מחר, אז כנראה שיעזבו עוד הרבה. אז מבחינת עובדים זרים, גם אנחנו יחד עם רשות האוכלוסין, אנחנו פועלים במספר מישורים.

אחד, לנייד את העובדים האלה שנשארו כבר, אלה שהיו אמורים, אתם יודעים, שנשארו, גם בצפון וגם בעוטף, להביא אותם ולהעביר אותם לאזורים במרכז הארץ. זה קורה בפועל.במקביל, אנחנו מעריכים את השהייה של אותם עובדים זרים לשנה השישית ולשנה השביעית.

ולצד כל זה, אנחנו פועלים להביא עובדים ממדינות שונות, היו פה נציגים של וייטנאם, הייתה פה אתמול שגרירת תאילנד. אנחנו בודקים ובוחנים את כל המדינות שיש לנו, כמובן, הסכמים בילטרליים, על מנת לייצר שיתופי פעולה והבאה של עובדים זרים, ואני מדבר בכמויות.


תומר מיכלזון: הבעיה היא שישראל היא לא יעד אטרקטיבי כל כך להגיע אליו עכשיו.


יובל ליפקין: עם וייטנאם לצורך העניין, בשיחה עלה מולם ומוכנים מאוד מאוד, אבל לא מוכנים לפני המלחמה. כלומר, אומרים, ברגע שתסתיים המלחמה, אנחנו מוכנים להביא כמה שאתם רוצים.

הזכרת את סרי לנקה, סרי לנקה זה אחד המקומות המרכזיים שאנחנו עכשיו הולכים לכיוון, ואני מקווה שתוך מספר ימים, כבר יהיו לנו תשובות יותר ברורות, יותר חדות, ולוחות זמנים מאוד מאוד קצרים.


תומר מיכלזון: עכשיו, גם אם יהיו להם תשובות עוד כמה ימים, הבירוקרטיה הכרוכה בהבאת עובדים חדשים, במספר מספק, יכולה להימשך חודש או יותר, שזה נצח במושגים של חקלאות, כשגידולים הולכים ונרקבים או זרעים לא נשתלים בזמן. אז בינתיים, הם פועלים בעוד כמה דרכים, כדי לעזור לחקלאים שקורסים בכל הארץ, ולא רק בצפון או בדרום. למשל, להעריך את אשרות השהייה של התאילנדים, שהחליטו להישאר לשנה שישית או שביעית, או לנסות בכל זאת להביא פועלים פלסטינים מהגדה, למרות המגבלות הביטחוניות.


מתוך ידיעה חדשותית: שר החקלאות דיכטר מציע להביא פועלים פלסטינים מיהודה ושומרון, ובאופן חריג ומפתיע, גם במטה לביטחון הלאומי, גם ברשות החירום הלאומית, בשני הגורמים האלה, תומכים בבקשה של דיכטר להביא עובדים, פועלים פלסטינים, מיהודה ושומרון, ולעשות את זה בהקדם, כשהמסר הוא שכל דקה היא משמעותית, כשאנחנו מדברות על ענף החקלאות, חייבים...


תומר מיכלזון: במקביל, משרד החקלאות מנסה לעודד עובדים צעירים ישראלים, לבוא לעבוד בחקלאות. כן, לעבוד ממש, לא רק להתנדב.


דובר משרד החקלאות: הוצאו קול קורא בעצם למענקים, מענקים של תמריץ של כ-2000 שקלים.

כלומר, כל עובד שתגיע לחקלאי יקבל תמריץ חוצי של עוד 2000 שקלים, עד עשרה עובדים לכל חקלאי.

אני יודע שלא מדובר בתמריץ הגדול ביותר, אבל אנחנו מדברים פה על שעת מלחמה, אנחנו מדברים על המשבר החקלאות הקשה ביותר שחוותה מדינת ישראל, מקום המדינה. ולכן, הקריאה שלנו, אולי גם באמצעותכם, לעובדים הישראלים, לציבור הישראלי, זה לבוא בצו שמונה, מה שנקרא, לבוא לעזור לחקלאים.


תומר מיכלזון: עמית אבוטבול לא כל כך מתרשם מהיוזמה הזאת.


עמית אבוטבול: מאיפה אני אביא עובדים? נהגי משאיות אני מחפש חודשים, מנהל מפעל אני מחפש חודשים.

מנהל בית אריזה, אנשים לא עובדים. מה, זה יבוא לעבוד בחממה? על זה אני יכול להשקיע, על סמך זה אני יכול להתחייב עכשיו בהשקעות, ואחר כך נשאר עוד פעם בלי עובדים? זה לא מחזיק מים.


תומר מיכלזון: הוא גם לא מתרשם מדי מגיוס המתנדבים.


עמית אבוטבול: תגיד לי, איזה מתנדב יקח על עצמו מרסס ועם חומרי הדברה רעילים, ויתחיל לרסס? צריך להיות מיומן. איזה מתנדב יושב בחממה ויעשה את העבודות המיוחדות, שזה עבודות של מיומנות? ללמד ולהכשיר עובד בחקלאות, אמנם אנחנו לא הייטק, אבל גם יש דברים שאתה יודע… להפעיל טרקטורים, להפעיל ציוד מכני, להכיל מקצרות, להפעיל מזרעות, אתה יודע…


תומר מיכלזון: שאלתי את עמית מה הדבר שהכי חסר לו עכשיו כחקלאי, והייתה לתשובה די פשוטה, שהמדינה תראה אותם, ותדאג להם באופן אישי.


עמית אבוטבול: קודם כל, משרד החקלאות עד היום לא יצא קשר איתנו, איתי בכל אופן, לא תנועת המושבים, לא משרד החקלאות, לא מועצת הירקות, אף אחד לא יצא קשר, לא נשארו המון חקלאים במדינה, ובמיוחד בקווים הקדמיים כמו בצפון או אצלנו, שיגיע נציג של משרד החקלאות, יזרים כסף למשקים קודם כל, יהיו בקשר איתנו, יתנו לנו הנחיות מה לעשות, אנחנו לא לבד במערכה הזאת. וגופים שאמורים לדאוג לנו, הם לוקחים מאיתנו עמלות, הם לוקחים קומיסיונים (עמלות), הם לוקחים אגרות, ויש להם ים של כסף, ומשרד ממשלתי, שיביאו כסף קודם כל למשקים שאנשים לא יקרסו, אנשים לא יגיעו לחדלות פירעון, ואחר כך יבנו תוכנית, יגידו חבר'ה תעצרו לעת הזו, בעוד חודשיים ייכנסו עובדים מסרי לנקה, בסדר גמור, אל תיתנו לכל אחד לנסות להתמודד לבד.


תומר מיכלזון: גם צ'יזיק מאיר חושב שכל הפתרונות שמשרד החקלאות מציע עכשיו הן בעיקר פלסטרים, ודרושה הסתכלות אסטרטגית שונה לחלוטין, וטיפול הרבה יותר רציני אם רוצים לשמור את החקלאות פה בחיים.


א׳ מאיר צ'יזיק: אנחנו צריכים להבין שזה נכס אסטרטגי, ואם אנחנו לא נשקיע בו עכשיו ונחייה אותו ונשמר אותו, אנחנו נהיה בבעיה בהמשך. תביא עוד עובדים מחו״ל עוד פעם תהיה מלחמה, שוב פעם כולם יברחו. אז נכון, נביא, זה יהיה עוד פאטץ׳ קטן, אנחנו צריכים במקביל לייצר כח אדם חקלאי מקומי שמחויב לחקלאות.


תומר מיכלזון: את ההשפעה של המשבר הנוכחי, צ'יזיק מאיר אומר שנרגיש כבר, בחודשים הקרובים, בחוסרים שנראה בשוק ועל המדפים, וגם בעליית מחירים.


א׳ מאיר צ'יזיק: אנחנו נרגיש מחסור בירקות ופירות בקרוב. כמה שלא ינסו לחפות על זה ביבוא, גם אם יצליחו לחפות על זה ביבוא של ירקות ופירות, אנחנו… זו בכייה לדורות, כי אנחנו הורסים פה את החקלאות.


תומר מיכלזון: צ'יזיק מאיר נוגע פה בנקודה כואבת לחקלאים, הייבוא. בשנים האחרונות, במסגרת הרפורמה בחקלאות, משרד האוצר הגיע להסכמות מול החקלאים על הורדת מכסים על הרבה מאוד מהפירות והירקות, במטרה להוזיל אותם לציבור. בתמורה, החקלאים היו אמורים לקבל תמיכות ישירות בגובה של עד 700 מיליון שקל, והקלות נוספות בעלויות מים והעסקת עובדים. בינתיים הרפורמה הזאת בוצעה בשתי פעימות, האחרונה שבהן בינואר, וביולי האחרון היא נבלמה, אחרי שלא הגיעו להסכמות איך יחולקו הכספים.

בשבוע שעבר, בוועדת הכספים, התלוננו החקלאים כי הם עדיין מחכים ל-270 מיליון שקל של תמיכות בעקבות הרפורמה, ובאוצר אמרו שכרגע כל הכספים הוקפאו עד שיוחלט איזה מתווה פיצויים ייקבע לאור המלחמה. הפעימה השלישית של הרפורמה ב-2024 כרגע מבוטלת.

בינתיים הפעימות שכבר בוצעו ברפורמה הובילו אמנם להורדת מחירים מסוימת בירקות כמו עגבניות או שום, אבל גם הגבירו את הקושי של החקלאים למכור את הסחורה שלהם, גם עכשיו, בזמן המלחמה.


רונן, חקלאי: היום החקלאות מתה במועצת האזורית אשכול. שאף אחד לא יפנטז, כבוד השר, אף אחד לא יפנטז, אין מה להציל. אנחנו כבר יותר משבועיים באירוע הזה אין עובדים, אין מי שיטפל בגידולים, הגידולים כבר הרוסים, והמעט של המעט שמנסים לקטוף גם אותם לא מקבלים כי יש יבוא פרוע במדינה הזאת.


תומר מיכלזון: זה רונן, חקלאי ממושב אוהד במועצה האזורית אשכול, והכאב שהוא ביטא בוועדת הכספים שבוע שעבר עלה לכותרות אחרי שחקלאים מהעוטף רצו להיפטר מהיבול שלהם, וסורבו על ידי רשתות שיבוא כמו רמי לוי, שהעדיף לרכוש ירקות מטורקיה במחיר נמוך יותר. עכשיו, היבוא אכן הוריד את מחיר העגבניות, למשל, לאזור ה-5-7 שקלים לקילוגרם, אבל האם בזמנים כאלו, לא צריך לחייב את הרשתות לקנות לפחות חלק מהסחורה מעוטף עזה, או בכלל מחקלאים מקומיים שנמצאים במשבר הגדול ביותר מאז תולדות המדינה? שאלתי על זה את יובל, המשנה למנכ"ל משרד החקלאות.


יובל, המשנה למנכ״ל משרד החקלאות: שאלת שאלה סופר חשובה, סופר מעניינת, שמוציאה אותנו גם מהדעת. יצא השבוע מכתב מהמנכ"ל לכל הבעלים, מה שנקרא "רשתות השיווק", באמירה מאוד מאוד חדה, ברורה, חריפה, "חברים, תעדיפו תוצרת ישראלית".

אני יודע שזה לא יגמור את העניין, ולא באמצעות הפנייה של המנכ"ל זה מה שהם יעשו. אנחנו הולכים לצאת בקמפיין לעידוד תוצרת חקלאית מקומית, אנחנו עושים את זה באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, אנחנו נשקיע משאבים גם בצפון, גם בדרום, שיאפשרו בעצם מכירה של אותה תוצרת, מכירה ישירה מהעוטף ומהצפון לשני השווקים, גם לשוק המוסדי וגם לשוק הפרטי. עכשיו, החנויות הוירטואליות האלה בעצם יתנו מענה, יתנו מענה מכיוון שאנחנו ניתן את כל כובד המשקל שלנו, שאותה תוצרת מקומית שמגיעה מהעוטף ומגיעה מהצפון תימכר במלואה.


תומר מיכלזון: כן, מכתב, שיחת טלפון, קמפיין דיגיטלי, זהירה דיגיטלית, זה מה שמשרד החקלאות מנסה כרגע כדי להתמודד עם המצב. יש מי שחושב שיש כלים אפקטיביים יותר, למשל, לאכוף את חוק סימון המוצרים של תוצרת חקלאית, שעבר בכנסת ביולי האחרון ועדיין לא נכנס לתוקף. אולי כשנדע שהעגבניה ברמי לוי, מטורקיה ולא מישראל, נסכים לשלם עוד 20 אגורות או חצי שקל כדי לקנות תוצרת מקומית.

לפי צ'יזיק מאיר יש עוד דרכים, אגרסיביות יותר, בוודאי בעת הזאת, כדי להגן על התוצרת המקומית.


א׳ מאיר צ'יזיק: כשהמדינה תגיד לחקלאים, חבר'ה, אנחנו רואים את המצב, והמדינה צריכה פשוט לתפקד.

אנחנו רואים את המצב, אנחנו מחזיקים אתכם עד יעבור זעם. אם מחזיקים אתכם אומר שאנחנו נביא לפה כוח עבודה, ואנחנו נשלם לו, נתגמל אותו בצורה כזאת שיהיה לו שווה לבוא ולעבוד עכשיו חודשיים, שלושה בערך החקלאות, אז זה מה שאתה צריך לתחזק.

אם ההחזקה היא בזה שאנחנו נדאג שרמי לוי יקבל, או כל רשת אחרת, יקבלו את כל הסחורה שלכם וישלמו עליה מחיר הוגן, בפיקוח על מחירי הירקות, זה דרך להחזיק את החקלאות, אלו כלים שיש למדינה בשעת חירום שיכולה להשתמש בהם כדי שהחקלאות פה לא תקרוס.


תומר מיכלזון: אבל האמת שזו לא רק סוגיה של מחיר ומאבק מול הקמעונאים. בסוף, אם יש משהו שלמדנו מהאירוע של השיבה באוקטובר, זה שחקלאות זה גם ביטחון. תפיסת השטח על ידי החקלאים, העובדה שהרבה מאוד משקים, נמצאים ממש על קו הגבול בצפון ובדרום, הופכים אותם לקו מגן ראשון.


חקלאי, מבטחים: אומרים עלינו שאנחנו השכפ״ץ של מדינת ישראל. זה לא סתם קלישאה, זה האמת לאמיתה, אנחנו ספגנו בחיי האדם. אצלנו במושב נהרגו חמישה, הצילו את המושב! אם לא, היינו עכשיו כמו בארי, כמו כפר עזה, כמו שאר הקיבוצים שסבלו קצת יותר מאיתנו.


תומר מיכלזון: זה אחד החקלאים ממושב מבטחים בדיון בוועדת הכספים בכנסת בשבוע שעבר.

גם אייל נווה, מאחים לנשק, הבין את זה במהלך מבצע ההתנדבות הענק שלהם.


אייל נווה: תמיד ידענו שחקלאות היא בסוף ציונות, היא לשמור על השטחים קודם כל, היא לאבד את השטחים שלנו, היא כמובן להסתמך על היכולות שלנו לייצר לעצמנו, כי מדינה אחרת לא רוצה לייצר לך, אז בזה נגמר הסיפור, אז ברור שיצא פה חקלאות חזקה. אני חושב שבשנים האחרונות, אולי בעשרות שנים האחרונות זלזלו בזה, לא נותנים תקציבים, לא הבינו את המשמעות.


תומר מיכלזון: אז החקלאים עדיין נאבקים כדי לקיים את המשקים שלהם עם מתנדבים ועובדים חדשים. הם עדיין מתקשים למכור את הסחורה שלהם לרשתות, ונשענים בינתיים על כל מיני שווקים מקומיים כדי למכור את התוצרת שלהם. בינתיים פורסם בסופ״ש האחרון שמשרד החקלאות הקים חמ"ל עם חמישה עובדים, שיהדוף טענות שיעלו נגדו בתקשורת. איך זה יעזור לחקלאים? זה לא יעזור. אה, והוא גם פרסם הודעה על הצלת תשעה חתולים מאשקלון, כולל פירוט השמות שלהם, לפחות הם מקבלים יחס אישי.

אבל זה לא רק ענף החקלאות שסובל מעזיבה המסיבית של פועלים. גם בענף הבנייה חוששים עם מחסור חמור בעקבות הסגר על הפלסטינים, ועזיבת כאלפיים פועלים ממולדובה בשבועות האחרונים. כך גם בענף הסיעוד שעובר טלטלה, שם עזבו 1400 עובדים את הארץ מאז השבעה באוקטובר.

רשות האוכלוסין וההגירה מנסה לעזור כעת בשימור העובדים שנותרו. היא נותנת הקלות ומאריכה ויזות, עושה סיורים ושיחות הרגעה עם שגרירויות ועובדים ברחבי הארץ, ובעיקר מנסה לקדם הסכמים להבאת עובדים נוספים. אבל ככל שהמלחמה תימשך, וגם אחריה, יהיה קשה יותר להביא לכאן עובדים זרים. נראה יותר ויותר מקומות שמשוועים לידיים עובדות, מה שעלול לגרום להאטה נוספת בכלכלה הישראלית, ולכו תדעו איך תצא מהמלחמה הזאת.

הפתרון, לפחות לחלק ממצוקת העובדים, יהיה חייב להיות חזרה לעבודה עברית, כזאת כמו של פעם. אבל כדי שזה יקרה, המערכות הציבוריות והממשלה יצטרכו ליזום ולפעול בצורה אחרת ומהירה יותר, הרבה יותר ממה שראינו עד עכשיו.


אייל נווה: אפשר לעשות המון המון דברים שהמדינה, אם קצת תחשוב יצירתי, זה יהיה נפלא בעיניי שהילדים שלי ילכו לעזור בקטיף, זה ייתן להם אחלה של ציונות. אין סיבה שהילדים שלנו, הילדים במכינות, לא יצטרפו. כמובן חרדים, כמובן הזדמנות אדירה לשיתוף ונשיאה בנטל, זה בדיוק המקום להיכנס מתחת לאלונקה, גם חרדים וגם מכינות וגם נוער. זמן מעולה ללמוד אהבת הארץ וציונות.


תומר מיכלזון: אתם האזנתם ל״חיות כיס״, ההסכת הכלכלי של כאן.

אני תומר מיכלזון ואת הפרק הזה ערכה צליל אברהם. עורכת הסאונד שלנו היא רחל רפאלי.

במערכת חיות כיס תוכלו למצוא גם את שאול אמסטרדמסקי, אלון אמיצי וליהיא צדוק, שניהם נמצאים כרגע במילואים, ד״ש חם להם ושיחזרו בשלום.

תודה רבה לכם שהאזנתם, ושנזכה לימים שקטים וחקלאות פורחת.


7 views0 comments

Opmerkingen


bottom of page