מה הוביל לכך שבשנותיה הראשונות של המדינה נקבעו הגבלות מפורשות על העסקת בני נוער, והאם הן עדיין רלוונטיות לימינו? וגם: איך זה שבטלוויזיה מותר להעסיק גם ילדים קטנים?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/08/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
צליל: שלום אלון אמיצי.
אלון: שלום צליל אברהם.
צליל: ושלום לכולם. אתם מאזינים לפרק האחרון של העונה הזו של "גורי כיס", ההסכת שלנו לילדות ולילדים סקרנים שרוצים להבין איך העולם עובד.
אלון: ולעבוד בעצמם.
צליל: מה? לא, לא, אמיצי, ככה אנחנו פותחים - ילדים וילדות סקרנים שרוצים לדעת איך העולם עובד.
אלון: אבל הם לא רק רוצים לדעת איך העולם עובד, הם רוצים גם לעבוד בעצמם.
צליל: איך אתה יודע?
אלון: כי הם אמרו לי.
צליל: הילדים שמאזינים ל"גורי כיס" אמרו לך שהם רוצים לעבוד?
אלון: כן.
צליל: נו, באמת. איזה ילד אמר לך דבר כזה?
אלון: ירדן.
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
[מוזיקת רקע]
[הקלטה] ירדן: "אז קוראים לי ירדן, אני מקריית גת, אני בן 11."
אלון: ירדן מאזין להרבה הסכתים והוא אוהב להאזין גם ל"גורי כיס".
[הקלטה] ירדן: "כי… הכלכלה זה באמת משהו חשוב בחיים, שבעצם כרגע, לצערנו, כלכלה שולטת בעולם. וכלכלה גם, יש לה… יש להרבה אנשים בעיות עם כלכלה, וכלכלה זה בעצם מוקד לבעיות… גם כן, לדעתי. אבל זה גם חשוב, פודקאסטים כמו "גורי כיס", לדעת איך להתנהל נכון בכלכלה, ועוד מגיל צעיר שזה בכלל מעולה, וככה נדע יותר טוב ונתכונן לעתיד."
צליל: אני חושבת שאנחנו נשנה את הפתיח שלנו לזה.
אלון: זה רעיון.
צליל: אז אתה אומר שירדן רוצה לעבוד?
אלון: כן, זה מה שהוא אמר לנו.
[הקלטה]
שאול: "מה השאלה שמטרידה אותך?"
ירדן: "אממ… באיזה גיל אפשר להתחיל לעבוד, ולמה דווקא בגיל הזה?"
שאול: "אוקיי, למה זה חשוב לך לדעת?"
ירדן: "כדי שאני אדע מתי אני אוכל להיות יותר עצמאי, וכדי שאני אוכל כאילו… ברגע שאני מתחיל לעבוד זה פותח לי את הדלת לחיים הכלכליים שלי."
שאול: "תסביר."
ירדן: "כי כשאני מתחיל לעבוד, אני מתחיל להרוויח כסף גם. אז ברגע שאני מתחיל להרוויח כסף, אני מתחיל להתעניין בכסף, מה אני עושה איתו, מה זה בורסה, כל הדברים שבעצם מסבירים בפודקאסט."
צליל: הוא בגיל 11 רוצה להתחיל לעבוד כדי שיהיה לו כסף להשקיע בבורסה?
אלון: מה ששמעת.
צליל: אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות חשבון נפש.
אלון: עוד מעט יום כיפור, את יכולה להתחיל מעכשיו.
צליל: אוקיי. לפני כן אני רוצה להכיר לך את עורך דין יעקב אביד.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[הקלטה] עו"ד אביד: "אז בוקר טוב, קוראים לי יעקב. אני מזכיר איגוד מקצועי לנוער וצעירים ועורך דין בהסתדרות הנוער העובד והלומד."
אלון: הנוער העובד והלומד זה תנועת נוער. אני אמנם לא הייתי, אבל אני מכיר, כלומר, עושים מחנה קיץ, בונים כתובת אש מסנדות, מביאים אבקת חשמל. מה זה קשור לעבודה?
צליל: חשבת פעם למה קוראים לזה "הנוער העובד והלומד", ולא "הנוער הבונה כתובת אש מסנדות"?
[הקלטה] עו"ד אביד: "הנוער העובד והלומד, חוץ מזה שהיא תנועת נוער, אז היא גם בעצם האיגוד המקצועי של בני הנוער. זאת אומרת, אנחנו מייצגים ומסייעים לבני נוער ולצעירים בעולם העבודה, מייצגים בני נוער וצעירים שנוצלו בעבודה, כלומר, שלא קיבלו את כל מה שמגיע להם, מנסים לקדם חקיקה שתגן על נוער וצעירים בעולם העבודה."
צליל: השמעתי ליעקב את השאלה של ירדן.
[הקלטה] עו"ד אביד: "אז… שלום לירדן. בישראל קיים חוק, "חוק עבודת הנוער", הוא נחקק ב-1953, והוא קבע שבמהלך שנת הלימודים מותר לעבוד מגיל 16, ובתקופות של חופשים אז מגיל 14, בעבודות קלות כפי שיוגדר בתקנות."
אלון: אה, רק בעבודות קלות. מה הוגדר בתקנות?
[הקלטה] עו"ד אביד: "עכשיו, התקנות האלה מעולם לא תוקנו, ולכן לא קבוע מה זה 'עבודות קלות', ובהיעדר קביעה אז טכנית מותר לעבוד בקיץ בכל העבודות למעט עבודות אסורות. במסגרת העבודות האסורות אז יש עבודות שהן עבודות יותר מסוכנות, עבודה עם מכונות תעשייתיות מסוימות, מסורים, עבודה במקומות לא… שיש בהן סיכונים בריאותיים. אתרי בנייה - נאסרה העסקה של בני נוער באתרי בנייה אחרי כמה שנים שהיו פשוט… ילדים לא מבוגרים מכם בהרבה, אני מניח, פשוט נפצעו ונהרגו."
[מוזיקת רקע]
אלון: אוקיי, אז ירדן, הנה התשובה לשאלה שלך - מותר לעבוד בישראל מגיל 14 רק בחופשים, ומגיל 16 כל השנה, ולא בעבודות שנחשבות מסוכנות. אתה בן 11, אז זה אומר שנשאר לך עוד "מלאנתלפים" זמן ליהנות מהחיים. [מגחך]
ועכשיו, צליל, אני רוצה שתשמעי את השאלה של נטע.
[הקלטה] נטע: "אז אני נטע רסקין, אני בת 14 מהוד השרון. כאילו עוד מעט 14, אבל כן."
אלון: נטע אוהבת לעשות הרבה מאוד דברים.
[הקלטה]
אלון: "ומה התחביבים שלך, מה את אוהבת לעשות?"
נטע: "יש לי הרבה, אני אוהבת לשחק טניס, אני די חנונית, אז, כאילו, כל מיני דברים של בית ספר. ולהיפגש עם חברות."
אלון: אבל יש דבר אחד שהיא הייתה ממש רוצה לעשות ולא יכולה.
[הקלטה] נטע: "אז השאלה שלי הייתה למה אפשר לעבוד באופן קבוע בישראל מגיל 16 ובחופשים מגיל 14? אז אני רציתי לעבוד בקיץ ולחסוך כסף, אבל כאילו כשניסיתי להתקבל לעבודה אז אמרו לי שאני קטנה מדי. אני חושבת שאני מסוג האנשים שיכולים ליהנות גם בעבודה, דבר ראשון, וגם פשוט אני מאוד רוצה לחסוך ופחות להסתמך על הגב הכלכלי של ההורים."
אלון: אז למה זה ככה? למה מותר לעבוד רק מגיל 14 ורק בחופשים?
צליל: שאלתי את זה את יעקב.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[הקלטה] עו"ד אביד: "אוקיי, בשביל לענות על זה, אני צריך לתת קצת רקע."
צליל: אני חייבת להזהיר אותך, אלון, כשאנחנו אומרים "קצת רקע", הכוונה היא להרבה רקע.
אלון: בואי, אני לא פעם ראשונה בים.
צליל: יעקב מסביר שכל הדבר הזה של ללכת לעבוד בעסק של מישהו אחר ולקבל משכורת בסוף החודש, זו המצאה חדשה.
[הקלטה] עו"ד אביד: "ובעצם… זה מה ש… חשוב להבין שהנושא של עבודה, כמו שאנחנו מכירים אותו, כמו שאתם מכירים אותו היום מההורים שלכם או ממי מכם שיצא לו לעבוד, עבודה שכירה, שאני הולך ועובד באיזשהו מקום עבודה, זאת… זה נושא… זאת התפתחות אנושית חדשה. זה משהו שהוא תופעה של ה-250 שנה האחרונות."
אלון: [בציניות] אה, ממש המצאה חדשה, 250 שנה? מה זה 250 שנה? זה לפני רגע. אני זוכר שהיה אינטרנט רק בחוט שמתחבר לקיר, אז מה זה כבר עוד 230 שנה?
צליל: 250 שנה זה באמת הרבה, אבל זה מעט אם משווים את זה לתקופה שבה בני אדם היו חקלאים, שזה 12 אלף שנים.
אלון: 12 אלף זה כן, [חוזר לטון רציני] זה אכן באמת הרבה יותר מ-250.
צליל: יעקב מסביר שעד לפני 250 שנה לרוב האנשים לא הייתה עבודה. היו מעט אנשים שהיו מלכים או אצילים ושהיו להם אדמות, וכמעט כל השאר היו חקלאים.
[הקלטה] עו"ד אביד: "הם בעצם עובדים כחקלאים, הם מגדלים את התוצרת של עצמם. מיעוט מתוכם הם בעלי מלאכה, הם הנפח, הנגר, האופה, הטוחן וכו' וכו' וכו'. במצב כזה, אין דבר כזה ילדים ויַלְדּוּת, ואין דבר כזה עבודה שכירה."
צליל: זה לא אומר שלא עובדים, אלא שאין דבר כזה עבודה כמו היום, שהולכים לעבודה בבוקר וחוזרים אחרי הצהריים ומקבלים משכורת. כל אחד מגדל את השדות שלו.
אלון: ואז גם הילדים בעצם עוזרים להורים לעבוד בשדה.
צליל: בדיוק.
[הקלטה] עו"ד אביד: "אז מרגע שאני מבוגר מספיק בשביל לקחת חלק בעבודת השדה, אני עובד בשדה עם ה… בשדה של המשפחה עם ההורים. אין כבר… אין הבדל ביני לבין ההורים בהרבה מאוד רמות. ואם אני חלק ממשפחה של בעלי מלאכה, אז שוב, ברגע שאני יכול אני מצטרף לסדנה המשפחתית, אבל רוב מכריע של הילדים הם עובדים כחלק מהמשק ומשק הבית המשפחתי."
צליל: ככה זה היה עד לפני 250 שנה. ולפני 250 שנה הגיעה [בטון של חידה]…
אלון: אה, אני יודע! המהפכה התעשייתית.
צליל: נכון מאוד. במהפכה התעשייתית בני האדם התחילו לייצר דברים בעזרת מכונות. למשל, במקום לארוג צמר ביד או בעזרת איזשהו מכשיר קטן ידני, פתאום יש מכונת אריגה והיא יכולה לייצר המון המון בדים בבת אחת.
אלון: בתקופה הזאת הרבה אנשים עזבו את החוות שלהם, הפסיקו להיות חקלאים, ועברו לגור בעיר ולעבוד במפעלים. שם הם ייצרו בדים או נעליים או רהיטים, כל מיני דברים.
צליל: העבודה במפעלים הייתה קשה מאוד מאוד. היו עובדים במפעל משמונה בבוקר עד עשר בלילה. וביום למחרת עוד פעם ועוד פעם.
[הקלטה] עו"ד אביד: "ימי העבודה הם של 16 ו-17 שעות, אין נושא של חופשות, זה לא משהו שמישהו בכלל חושב עליו, אנחנו מדברים על שבוע עבודה של שבעה ימים, אם היה אפשר יותר היו עושים יותר, ואין גם הגבלת גיל. זאת אומרת, אנחנו יוצאים מתקופה של חקלאות, שבה אין דבר כזה יַלְדּוּת, אלא ברגע שילד מספיק גדול כדי לעבוד בשדה אז הוא עובד בשדה, ואנחנו נכנסים לתקופה שבה ברגע שהילד מספיק גדול כדי לעבוד במפעל אז הוא עובד במפעל. אין הגבלה, והתנאים הם באמת… הם תנאים מזעזעים, הם תנאים לא אנושיים."
אלון: אז ילדים בגיל של נטע וירדן, וגם יותר קטנים, היו קמים כל בוקר והולכים עם ההורים שלהם לעבוד במפעל בעבודה מסוכנת וקשה, והם לא היו לומדים בבית הספר ולא משחקים בחוץ? צליל, זה נשמע לי לא כל כך בסדר.
צליל: נכון, גם האנשים שחיו אז התחילו לחשוב שזה לא בסדר, אבל לא הייתה להם ברירה. ואז קרו שני דברים. הדבר הראשון הוא שנולדה המצאה חדשה - בית ספר. יש כל מיני סיבות לַמָּה צריך בית ספר ולַמָּה המציאו אותו, אחת מהן היא שבית הספר הומצא כדי ללמד את הילדים איך לעבוד במפעל.
[הקלטה] עו"ד אביד: "עכשיו, כדי… ככל שהמכונות נהיות מסובכות יותר כן נדרש מעט יותר ידע כדי להפעיל אותם. וזה השלב שבו בעצם נוצר בית הספר כמו שאתם מכירים אותו - מקום שבו אתה יושב ליד שולחן קבוע עם מערכת שעות קבועה, שמה שמפריד בין שעה לשעה, בין משימה למשימה, זה צלצול, בפיקוח של איש חיצוני, שהוא לא מהמשפחה שלך, שמסביר לך ומלמד אותך מה אתה צריך לעשות."
צליל: הדבר השני שקרה הוא שכמו שאמרת, אנשים ראו שזה מאוד לא בסדר שילדים עובדים כל כך קשה. ולא רק ילדים, גם מבוגר לא צריך לעבוד כל יום מהבוקר עד הלילה בלי חופשות ובלי הפסקות. ובאיזשהו שלב, אנשים התחילו להיאבק על זה ולדרוש שזה ישתנה.
[הקלטה] עו"ד אביד: "וזה השלב שבו מתחיל מאבק, נוסף על המאבקים של האיגודים המקצועיים על יום עבודה של שמונה שעות, על שכר מינימום, על חופשה, על פנסיה, החל מאיזשהו שלב אתה כבר לא יכול לעבוד. אז לצד זה, מתחיל גם מאבק בעצם להגן על אוכלוסיות מוחלשות מהשוק. זאת אומרת, מתחיל מאבק על זה שתהיה הסדרה של המדינה, שיהיו חוקים שמגינים על העובדים, חוקים של בטיחות בעבודה, חוקים שמגבילים את השעות, חוקים שקובעים גיל מינימלי."
אלון: אז כל זה קרה במקומות כמו בריטניה, ארה"ב, גרמניה. מה לגבי ישראל?
צליל: גם בארץ ישראל לפני קום המדינה, בתקופת המנדט הבריטי, ילדים עבדו.
[הקלטה] עו"ד אביד: "אז יש כתבות מעיתוני התקופה, כתבות על ילדות בנות 10 שנופלות מהחלון בקומה השלישית של הבית שבו הן מנקות את התריסים."
צליל: ילדים ובני נוער עבדו במפעלים, בעבודות מסוכנות, הרבה שעות, בשכר נמוך, ולא יכלו ללמוד. מתישהו חלק מבני הנוער האלה החליטו להילחם במצב הזה.
[הקלטה] עו"ד אביד: "'הנוער העובד' קם ב-1924, כי קבוצה של נערים מסתכלים על המצב שלהם. הדבר הראשון שהם עושים זה מוציאים את הכרוז הראשון, שבו הם אומרים - "אנחנו דפוקים, אנחנו לא יכולים ללמוד בבית הספר. היַלְדּוּת שלנו, כל הדברים האלה, נמנעים מאיתנו, כי אין לנו ברירה אלא לצאת ולעבוד". והם מציבים שלוש דרישות. אחד, לאפשר לימודים. שתיים, שכר הוגן. ושלוש, וזו תופעה באמת ייחודית - לקחת… שיאפשרו לנו לקחת חלק בפעולה של היישוב העברי להקמה של חברה."
צליל: אחרי שקמה המדינה, בשנת 1953, חוקק "חוק עבודת הנוער", שאומר שאסור לילדים לעבוד.
[הקלטה] עו"ד אביד: "חוק עבודת הנוער שלנו נחקק ב-1953 בתוך מציאות של חברה תעשייתית במצב שבו החובה היא בית ספר עממי. כלומר, אנחנו מדברים עד כיתה ח' או ו', בהנחה שהילדים בכלל הולכים. כשאתה קורא את זה, אתה בעצם מבין שלא מדובר על האחים הגדולים שלכם שעובדים פעמיים בשבוע בבורגראנץ'. אז החוק נחקק במציאות מסוימת, הוא נועד בעצם להגביל את ההשתתפות של בני הנוער בעולם העבודה כדי לאפשר להם את ההתפתחות התקינה, יַלְדּוּת, לימודים, כל הדברים האלה."
[מוזיקת רקע]
אלון: זה מאוד מעניין, אבל זה היה מזמן מאוד. החוק שאת מדברת עליו חוקק לפני 70 שנה. היום יש חוק חינוך חובה, והילדים שדיברנו איתם בכלל לא רוצים לעבוד במפעל מסביב לשעון, ואף אחד לא מתכוון להפסיק לשלוח אותם לבית הספר. הם רק רוצים לעבוד במשהו קל ונחמד בזמן הפנוי שלהם, ולחסוך קצת. כמו שאני עבדתי בסבארו.
[הקלטה]
שאול: "במה היית רוצה לעבוד, נגיד? נגיד שעכשיו אומרים לך - "ירדן, אתה יכול לעבוד". במה היית רוצה לעבוד?"
ירדן: "וואו, קודם כל במשהו שאני אוהב, שזה מוזיקה."
שאול: [מופתע] "הופה."
ירדן: "אני מאוד אוהב מוזיקה, אני לומד פסנתר, אני שר מגיל קטן, ו… כן ואני… הייתי מופיע בחתונות."
שאול: "מה אתה אומר? איזה חתונות?"
ירדן: "הייתי בחוג שירה, שבמסגרת של זה הייתה כמו להקה כזאת, שאפשר… שכאילו… אתה בא, מקליט שירים וזה, ואתה מופיע בחתונות, בר מצוות."
שאול: "עשיתם את זה הרבה?"
ירדן: "כן, יחסית הרבה."
שאול: "מה אתה אומר… ואתה אומר, אם היית יכול לעבוד בזה, היית עובד בזה."
ירדן: "כן, אם הייתי יכולה להרוויח על זה כסף."
שאול: "מה עוד היית שוקל?"
ירדן: "הייתי שוקל להיות אופה. אני נורא אוהבת לאפות דברים, איזה עוגות. נגיד, אני עושה לימי הולדת של המשפחה כזה, בקטנה, עוגות. ואם נגיד מישהו חוזר מחו"ל, אז אני עושה לו איזה קרואסונים, או דברים כאלה, בקטנה."
[הקלטה]
אלון: "אם היו מרשים לך לעבוד, איפה היית הולכת לעבוד?"
נטע: "אהה… האמת שאין לי משהו ספציפי. כאילו, הייתי מעדיפה, נגיד, לעבוד במשהו שיותר… ישיבה במקום אחד. נגיד, חנות לדעתי זה הכי פשוט. אבל בגדול, לא נראה לי שיש איזה משהו ספציפי שאני הייתי רוצה."
צליל: אתה צודק. זה באמת מאוד שונה מאותם ילדים בתקופת קום המדינה שעבדו במפעלים. גם יעקב מבין את זה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[הקלטה] עו"ד אביד: "עולה שאלה - זה נחקק ב-53', איך זה קשור אליי? שאני בסך הכל רוצה לעבוד שתי משמרות בשבוע בבורגראנץ'…"
אלון: אז מה התשובה שלו?
צליל: קודם כל, המציאות היום היא לא עד כדי כך מושלמת. גם היום בישראל עדיין קורה שילדים הולכים לעבוד במקום ללכת לבית הספר, ועדיין יש ילדים שעובדים בעבודות מסוכנות. זה קורה למרות שזה אסור על פי החוק.
[הקלטה] עו"ד אביד: "כבר היום אנחנו נמצאים… בישראל 2024, אנחנו עדיין קוראים כתבות על בני נוער שנפצעים ונהרגים במקומות עבודה. אנחנו מנהלים עכשיו תיק בירושלים כנגד מקום עבודה שהעסיק ילד, נער, בזמן הלימודים. וברגע שהנער אמר - "רגע, אבל אני לומד, אני רוצה ללכת לבית הספר, אני רוצה ללמוד". אמר לו "אוקיי, עבודה זה לא תוכנית כבקשתך, אתה חייב להגיע. למה? ככה, כי אני הבוס ואני קובע את שעות העבודה"."
צליל: כלומר, אם נשנה את החוק זה אולי יתאים לנערה כמו נטע, שתוכל לעבוד פעמיים בשבוע בחנות ולחסוך כסף, זה לא יפריע לה בלימודים ויהיה לה נחמד וכיף. אבל צריך להבין שבילדים אחרים זה כן יכול לפגוע. יש ילדים שבעקבות שינוי כזה, למשל, אולי יפסיקו ללמוד לגמרי.
אלון: לילדים ובני נוער יש דברים מאוד חשובים לעשות, יותר חשובים מלעבוד. למשל, להתפתח, לשחק, ללמוד, להכיר חברים, לגלות מיהם. יש להם זכות לעשות את כל הדברים האלה, והם לא כל כך יוכלו לעשות אותם אם הם יהיו עסוקים בלעבוד. התפקיד של המבוגרים ושל המדינה זה להגן עליהם כדי שהם יוכלו לעשות את זה, ללמוד ולממש את הפוטנציאל שלהם. ומגיל מסוים הם יכולים גם לעבוד, אבל קצת, בלי שזה יפריע להם יותר מדי בכל הדברים החשובים באמת.
[מוזיקת רקע נמרצת]
צליל: כמו שאמרת לנטע בשיחה ביניכם…
[הקלטה]
אלון: "עובדים כל החיים."
נטע: "כן."
אלון: "עובדים… יש לך עוד הרבה מאוד שנים לעבוד. אם יש לך קיץ אחד שאת יכולה לקחת בו חופש וליהנות, למה לא ליהנות?"
צליל: זה גם מה שיעקב אומר.
[הקלטה] עו"ד אביד: "כן, בני הנוער צריכים יותר הגנה אפילו ממה שהם רוצים או חושבים שהם צריכים. זאת אומרת, כמו שיש גיל מסוים להוצאת רישיון, או כמו שמחייבים רכיבה עם קסדה, או כל מיני… או כמו שאסור למכור אלכוהול או סיגריות מתחת לגיל מסוים, אז אני חושב שגם להגן על בני הנוער, לפעמים מעצמם ומהרצונות שלהם, זה עדיין התפקיד שלנו כמבוגרים."
[מוזיקת רקע מסתיימת]
צליל: אז אפשר לומר שהבנו, לא? פעם היה מותר לילדים לעבוד, ולמעשה לא ממש הייתה להם ברירה והם עבדו כל הזמן. ואז הבינו שילדים חייבים קודם כל ללמוד, ושצריך שיהיה להם זמן וכוח ללימודים.
אלון: אבל יש משהו אחד שלא בדיוק מסתדר לי, צליל. יש מקום שבו ילדים וילדות עובדים כל הזמן, וכל הילדים האחרים רואים אותם עובדים. את יכולה לחשוב מה המקום הזה?
צליל: תן לי רמז.
[מוזיקת רקע]
אלון: אוקיי, "כראמל". זה אומר לך משהו? "ילדי בית העץ", מכירה? "שקשוקה"?
צליל: אה, אתה מדבר על תוכניות ילדים.
אלון: נכון. בסדרות לילדים, למשל אצלנו ב"כאן חינוכית" ובעוד מקומות, ילדים עובדים בתור שחקנים, גם בפרסומות ובקולנוע, ואפילו בסדרות למבוגרים יש לפעמים ילדים בתפקידים.
צליל: אתה צודק, זה באמת יוצא דופן.
אלון: אז מה, החברים שלנו בחינוכית עוברים על החוק? אני עכשיו מתקשר ליעקב מהנוער העובד.
צליל: לא, לא, לא. אל תדאג. החוק מאפשר להעסיק ילדים בהפקות טלוויזיה וקולנוע עם הרבה הרבה חוקים ששומרים על הזכויות שלהם. הנה, תשמע את ההסבר של עידית מיסטריאל.
[הקלטה] עידית: "אהלן, אז קוראים לי עידית, ואני מ"יולי-אוגוסט הפקות". כדי להעסיק ילד אנחנו חייבים אישור ממשרד הכלכלה של מדינת ישראל, כי לא… אי אפשר להעסיק ילדים בלי אישור כזה. בעיקרון אפשר להעסיק ילדים מעל גיל 6. אם רוצים ילד שהוא מתחת לגיל 6, צריך אישור מיוחד, ואז זה תהליך טיפה יותר ארוך. ואגב, תינוקות עד גיל שנה אסור בכלל בכלל בשום קונסטלציה לצלם, אז הרבה פעמים משתמשים בבובה שנראית כמו תינוק."
צליל: ויש עוד מגבלות וחוקים מיוחדים שקשורים להעסקת שחקנים ילדים.
[הקלטה] עידית: "נגיד בחופש הגדול אפשר להעסיק ילדים מגיל 6 עד גיל 12 רק שש שעות ביום, ילדים מגיל 12 עד 15 רק שבע שעות ביום. ויש גם איזושהי מכסה שבועית ומכסה חודשית שאסור לעבור אותה."
צליל: זה לא הכל.
[הקלטה] עידית: "חייבים לדאוג לילדים גם להסעה וגם למנוחה וגם לאוכל, ואנחנו בדרך כלל מטפלים בהם ממש בכפפות של משי כדי שיהיה להם נוח וקל, כי גם ככה זה מאוד מרגש לבוא ולהצטלם לתוכנית טלוויזיה ולהיות כוכב של סדרת ילדים."
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אלון: ועל כל הכיף הזה גם מקבלים כסף?
[מוזיקת רקע]
[הקלטה] עידית: "אנחנו משלמים על זה כסף, כי הם ילדים שחקנים לכל דבר, וזה תלוי בתפקיד וזה תלוי בגיל וזה תלוי כמה ימי צילום ו… אבל בגדול זה בדרך כלל נע בין 750 ל-1,200 ליום צילום."
אלון: לא רע בכלל.
צליל: חכה, זה עוד משתפר. תשמע את דפנה דננברג מ"שמונה הפקות", גם שם מפיקים הרבה תוכניות עם ילדים.
[הקלטה] דפנה: "לפני שהילדים מופיעים, אני נפגשת עם כולם, עם ההורים שלהם בעיקר ועם הילדים, קצת לשמוע עליהם, להכיר אותם יותר מקרוב. מבררת מה… מה הצרכים שלהם, מה הם אוהבים. אנחנו דואגים להם למלא פינוקים, מלא, כאילו, במבה, ביסלי, גומי. ואנחנו דואגים להם, כמובן, להפסקות אוכל ושתייה, יש נערת מים על הסט שכל הזמן מכינה שייקים ועושה כיף. ובנוסף, יש מישהי שהתפקיד שלה זה "אחראית שחקנים", שהיא בעצם האימא והאבא של הילדים, היא נמצאת איתם מהרגע שאנחנו מתחילים את החזרות לסדרה ועד הצילומים, היא בעצם הצינור בין המפיק לילד. והיא ממש דואגת להם לכל מה שהם צריכים. אני חושבת שהם מקבלים חוויה של פעם בחיים. רוב הילדים, זה… זה הדרך שהם רוצים לנצל את חופשות הקיץ או החגים. מבחינתם זה חוויה וזה חלום."
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אלון: האמת שאני יכול להעיד שבאמת החוויה של ילדים שחקנים מאוד טובה, אני הייתי ניצב בסדרה בשם "ראש גדול". זה אומר שראו אותי ברקע לבדיוק חצי שנייה. זה היה כשהייתי בן 16, צילמו את זה בבית הספר שלי. אני הלכתי ביום שהיה חופש מהלימודים, הביאו לנו אוכל, היו נורא נחמדים אלינו, אני לגמרי מבין איך אפשר לעשות את זה ועדיין לשמור על הלימודים כפוקוס.
צליל: למה לא נשארת בתחום?
אלון: [צוחק]
[מוזיקת סיום ברקע]
צליל: אתם האזנתם ואתן האזנתן לעוד פרק של "גורי כיס", הסדרה שלנו לילדות ולילדים שרוצים לדעת איך העולם עובד…
אלון: ורוצים לעבוד, אבל רק מגיל מסוים ורק בחופש הגדול.
צליל: אם אתם רוצים לשמוע פרקים נוספים, תוכלו למצוא אותם באתר "החינוכית" או באפליקציה של "כאן", או בעצם בכל אפליקציית פודקאסטים שאתם אוהבים.
אלון: את "גורי כיס" עורך יונתן כיתאין, שזה אומר שהוא מחליט איזה פרקים יהיו בסדרה הזו ובאיזה סדר ומה יהיה בכל פרק.
המפיקה שלנו היא ליהיא צדוק, והיא זו שבזכותה הצלחנו להקליט את כל הילדות והילדים, והיא גם מי שדאגה שכל הפרקים האלה באמת יוצאים לפועל.
צליל: עורכת הסאונד שלנו היא חן עוז, ובזכותה אתם שומעים מוזיקה בפרקים. חן הופכת את הפרקים לנעימים להאזנה.
אלון: תודה רבה צליל אברהם.
צליל: תודה רבה אלון אמיצי.
אלון: ותודה רבה לכם שהאזנתם ל"גורי כיס". נפגש בעונה הבאה בקיץ הבא.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments