PodCare - פרק 17 - הזכויות של בני המשפחה המטפלים | רחל לדאני, מנכ"לית ומייסדת Caregivers
- נחמה אריאלי
- Jul 19
- 26 min read
Updated: Jul 20
הרבה זכויות מגיעות לבני משפחה מטפלים, אבל זה עדיין לא מספיק. בסוף, המדינה עדיין לא מכירה בקטגוריה הזאת של מי שהפכו באחת למטפלים באנשים היקרים להם על כל המורכבויות, הקשיים והזמן שהטיפול שואב. בדיוק למקום הזה נכנסה עמותת CareGivers שהקימה רחל לדאני. מאז שבעלה גידי חלה בסרטן (והחלים מאז 🙏) היא מגוייסת כדי לקדם הכרה וקידום זכויות של בני משפחה מטפלים, ב-3 מישורים: בחקיקה, במקומות העבודה ובהנגשת כלים וידע למטפלים בעצמם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 27/05/2025.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "PodCare", הפודקאסט לבני המשפחה המטפלים, בהגשת תמר דשבסקי והדר פרנקנטל.
הדר: שלום תמר.
תמר: שלום הדר.
הדר: וברוכים הבאים ל-"PodCare", הפודקאסט לבני המשפחה המטפלים.
תמר: אני תמר דשבסקי, עובדת סוציאלית, גרונטולוגית.
הדר: ואני הדר פרנקנטל, עובד סוציאלי, עיתונאי, ואני שואב מלא תוכן ומלא ידע וכלים מעמותת "CareGivers". נמצאת איתנו פה באולפן רחל לדאני, המייסדת והמנכ"לית של "CareGivers". שלום רחל.
רחל: שלום שלום, איזה כיף להיות פה.
הדר: אז כשאנחנו מדברים על בני משפחה מטפלים, caregivers באנגלית, בעצם בישראל עמותת "CareGivers" מקדמת את המוּדעוּת ואת החקיקה, ונדבר על כל מה שעושים, אבל אולי לפני כן תספרי לנו טיפה את על עמותת "CareGivers"?
רחל: וואו, זה, אתם יודעים, זה ייקח כמה פרקים, אבל אנחנו ננסה. [צוחקים] אז קודם כל, נורא, נורא שמחה להיות פה, ואני מאוד אוהבת את מה שאתם עושים בכל הרמות. אז העמותה אה… נולדה מתוך הרצון לשים את הנושא של בני משפחה מטפלים על השולחן, בקדמת הבמה, לנרמל את הנושא, שזה תפקיד שכנראה כל אחד מאיתנו יגיע אליו מתישהו בחייו, השאלה לא האם, אלא מתי.
הדר: את יודעת, המאזינים שלנו ברובם נמצאים בדיוק בשלב הזה. ספרי לנו טיפה על מה זה אומר מבחינת המשק, המדינה, מה זה אומר להיות בן משפחה מטפל ברמה הרשמית? איפה זה היה כשנכנסתם לעיסוק בתחום, ואיפה זה היום?
רחל: תראה, זה בדיוק הפער בין האם יש הגדרה לבין מה שעושים בפועל. אז אם רוב המאזינים הם בני משפחה מטפלים, כנראה שהם מטפלים במישהו, מישהו יקר להם, מג'נגלים בין עבודה לבין טיפול, בין קריירה לבין טיפול, לבין ילדים, אולי נכדים, כי הגיל הממוצע של אה… בני המשפחה המטפלים, ובעיקר בנות המשפחה המטפלות, זה גילאי 50, 55, 60, אז אנחנו מתמרנים בין מספר עולמות, אבל רוב בני המשפחה המטפלים גם לא יגדירו את עצמם כבני משפחה מטפלים. ומתוך זה גם חוסר ההכרה העצמית, הרבה פעמים, מביא גם לחוסר היעזרות. כי מה אני כבר עושה? אני עושה את הדבר הטבעי ביותר, ונכון, לטפל באדם יקר לנו, זה אחד התפקידים הכי חשובים, וגם שאני חושבת שעשיתי בחיי…
הדר: עוד מעט, באמת, נספר טיפה על הרקע שלך, אבל תמר, את יודעת, רחל מעלה פה נקודה מאוד מאוד משמעותית, שאנחנו בפודקאסט כל הזמן מדברים על בני משפחה מטפלים, על הכלים, אבל יש משהו בחוסר המודעות לשינוי סטטוס הזה שלנו, לזה שאנחנו כבר לא סתם אנשים חופשיים במרחב, אלא יש לנו איזה כותרת חדשה כשאנחנו הופכים לבני משפחה מטפלים.
תמר: אז זה כאילו קו נורא עדין, כן? מתי אני הופכת באמת להיות… איפה הקו? עד כמה זה גוזל לי מהעבודה, כמו שאמרת, מהקריירה, מהילדים?
רחל: תראי, זה הרבה פעמים מאוד אינדיבידואלי ואפילו סובייקטיבי. הרבה פעמים הכניסה לתפקיד, כשמטפלים באדם זקן, בקרוב זקן, הכניסה לתפקיד היא לא מאוד ברורה, כמו שאם בהשוואה להורה לילד עם מוגבלות, או טיפול בבן או בת זוג חולי סרטן, ששם רגע האבחנה הרבה פעמים הוא רגע הכניסה לתפקיד, גם אם אני לא מזהה את עצמי. אבל רגע של הפרת השגרה, כמו שהייתי רגילה לה, לבין מה שהתפקידים החדשים שנוספו לי ביום אחד, בזמן חירום, ומה אני צריכה לעשות כרגע ואיך הוסטתי ממסלול חיי המתוכנן, אז שם נכנסתי לתפקיד. ובאמת ההכרה בתפקיד, כמו שאמרתם, ההכרה בעינינו היא מאוד מאוד משמעותית. לי אישית לקח שש שנים.
הדר: אולי תספרי באמת על הרקע שהביא אותך למקום הזה.
רחל: נעשה את זה מהר כזה, אבל… לפני 18 שנה בעלי גידי אובחן בסרטן, קופצת קדימה, החלים. באמצע… זה היה לפני 18 שנה, זוג יחסית צעיר, בני 40 ו-46, עם שלושה ילדים צעי… צעירים, עם אבחנה out of the blue של סרטן. התנהלות…
הדר: מה עשית ב… איפה היית בחיים בשלב הזה?
רחל: עבדתי בג'וינט בתקופה הזאת, אני מגיעה מהעולם של פסיכולוגיה וייעוץ ארגוני, פיתוח ארגוני, וניהלתי תוכניות רחבות של שותפויות רחבות בג'וינט ישראל, מקום עבודה נפלא, ואהבתי מאוד מאוד את מה שעשיתי, ובאמת פתאום, יום אחד…
הדר: יום אחד השמיים נופלים.
רחל: ביום אחד, כמו שמספרים, השמיים נופלים, ביום אחד יש… הבשורה ששינתה את הכל. כי כל ניהול החיים צריך להשתנות. חייב להשתנות. ויש מין שלב ראשוני כזה, כשאני מדברת על המסע של בני משפחה מטפלים, הרבה פעמים יש מין שלב ראשוני שאת עוד מתכחשת, ואת אומרת, 'רגע, רגע, אבל אני צריכה לעשות את זה, ואני צריכה ללכת לעבודה, ויש לי פגישות', ובאיזשהו שלב את אומרת, 'רגע…'
תמר: כאילו איזשהו רגע שכזה, אנחנו מדברים על זה הדר בפעמים הקודמות, של, איך אנ… 'רגע, אני יכולה להחזיק את הכל. הכל בסדר, אז, אז התווסף לי עוד משהו שאני צריכה לדאוג לו, אני על זה'. עד שלא.
רחל: אז זהו, אז זהו שלא.
הדר: [מגחך] אז זהו, שממש לא.
רחל: אז זהו שלא. זה, יש שלב שאת אומרת, 'רגע, צריך לעשות ראורגניזציה של הסיפור', ממש כמו…
הדר: יש פה יותר מדי כדורים באוויר.
רחל: כן, ויש יותר מדי כדורים שיושבים עלייך, והשאלה גם האם את יודעת להיעזר, איך את יודעת להיעזר, וזה שאף אחד… בעצם, כשאין הכרה בתפקיד הזה, ממסדית, גם אף אחד לא בא בשלב הזה של האבחון של אדם אחר, ואומר לך, 'את יודעת, יש לך תפקיד'.
תמר: נ.ב. [מגחכת]
רחל: …קרה פה. יש פה אירוע משפחתי מורכב. יש לך תפקיד מאוד מאוד משמעותי.
הדר: איך אבל התפקיד הזה פגש אותך?
רחל: אותי, אותי אישית? ביום בהיר אחד הייתי צריכה להיות בבית חולים, 24/7. בעלי עבר ניתוח, כי ה… באמת הסרטן פגע בחוליות בגב, ואחר כך היה צריך להתחיל תהליכים של כימו.
הדר: והילדים בשלב הזה, באיזה גילאים?
רחל: הילדים בנֵי, אז, בני 5, 12 ו-16, ו…
הדר: ומה הם עושים?
רחל: סבא וסבתא, ההורים שלי עוברים לגור אצלנו בבית. כל המערך המשפחתי מתגייס. אנחנו משפחה טובה, גדולה, חברים נהדרים.
הדר: זה נקודה מאוד מאוד משמעותית, כי כשאנחנו מדברים על בני משפחה מטפלים, בעצם אין גבול גם למשפחה שאליה מתייחסים בבני משפחה מטפלים.
רחל: נכון, נכון.
הדר: זאת אומרת, את, ואת המשפחה מטפלת הראשונה, ואחרייך…
רחל: נכון, יש מעגלים, היום אנחנו רואים את זה דרך אגב גם במשפחות הפצועים. אנחנו מדברים על המעגלים הראשונים, השניים, ואז מעגלי ההדף. איך גלי ההדף האלה משפיעים? אז הם משפיעים, השפיעו עליי בצורה מאוד דרמטית, קודם כל בזה ששגרת היום שלי השתנתה לחלוטין, לחלוטין. עכשיו, זה כאילו קצת להגיד 'אוקיי, יש פה מחלה מסכנת חיים, ואת מדברת על שגרת חיים שהשתנתה? כאילו, קצת התבלבלת'.
תמר: אבל בסופו של דבר, את על ציר החיים שלך…
רחל: נכון.
תמר: …וזה פוגש, המחלה שלו פוגשת את הציר שלך גם.
הדר: לא רק זה, החוט שדרה שלך, הוא גם כרגע משמש אותו.
רחל: נכון, נכון. ויש פה, בעיקר אנחנו רואים גם אה… את יודעת, כשמסתכלים בדיעבד, אנחנו קצת קופצים בזמן, [הדר מגחך] אבל כשמסתכלים בדיעבד, אז הסיפור הזה של להיות alert כל הזמן, כשאני מסתכלת על נקודות שחיקה של caregivers, הסיפור הזה שיש לך אחריות מאוד מאוד גדולה, ממש את מרגישה אחריות מאוד מאוד גדולה, את כל הזמן צריכה להיות עם חיישנים כדי לראות שהרופאים עשו את הדברים כמו שצריך, ש… שהוא בסדר, שהילדים בסדר. אה… לנהל…
תמר: שאת בסדר. [מצחקקת]
רחל: לא, לא הייתה שום בדיקה עצמית של אני בסדר.
תמר: וואו.
הדר: היה מישהו ששאל אותך?
רחל: אני, אני אה… תראה, כשאני מספרת את הסיפור שלי, אני תמיד אומרת שאף אחד לא שאל אותי, 'ומה שלומך את?' ו… ואני גם מתקנת ואומרת, יכול להיות שגם אם היו שואלים אותי, וגם שאלו כנראה, כי יש לי חברות מאוד מאוד טובות שהיו איתי. לא הייתי ב… לא הייתי בבדידות ולא הייתי בודדה. אבל התשובה הסטנדרטית שנתתי אז, וגם כשאני שמעתי אותה מאז זה, 'מה זאת אומרת? אני? מה, מה לי כי אלין? מה אני צריכה להתלונן? הוא יהיה בסדר, אני, אני אהיה בסדר'. הברומטר של הבסדר, הוא אם אני, יש לי תפקיד, והוא להציל אותו. אז אם נציל אותו, אני בסדר.
תמר: אני בסדר.
הדר: זה נורא משמעותי, כי כשאנחנו מטפלים בבני משפחה, אז אנחנו… שוב, השלווה שלנו, הנוכחות שלנו בעולם היא כלי עבודה שלנו בטיפול, ואז יש לנו איזה סתירה בראש בין זה שקצת קשה לי, לבין זה שאני צריכה להיות צוק איתן.
רחל: נכון.
הדר: ו… טוב, זה שאלה אם זה באמת סותר.
תמר: כאילו זה מעניין גם שהצוק האיתן הזה, בעצם יש לו עוד דברים.
רחל: נכון.
תמר: וכמו שאת אומרת, כאילו, 'מה זאת אומרת אני?' אבל כשאני לוקחת רגע את האני הזה אחורה, זה לא רק הלדאוג לילדים, זה מה יהיה עם הקריירה שלי? אולי הייתי בשיא תואר שני, אולי, ואני שנייה שמה את זה בהולד. כאילו הייתי רוצה לעשות איזושהי הזמנה של אנשים, מאוד לא נעים להם, להגיד, רגע, אפ… מה שמתי שם בצד? על מה ויתרתי? על מה שמתי בהשתק? איפה זה בא על חשבון התקדמות שלי? כי, כמו שאת אומרת, 'מה אני? הוא בסכנת חיים. מה קריירה עכשיו?'
רחל: נכון. תראי, זאת, זאת שאלה, כי אצלי בדיעבד, אני התפטרתי ממקום העבודה שלי, אה… ובעצם לקח לי שש שנים, ממש שש שנים מרגע האבחון שלו עד הרגע שהבנתי שאני caregiver-ית. זה קרה ממש ב… במקרה, בצפייה ב"יס דוקו", על חולת סרטן, שסיפרה על ה-caregivers שלה, חולת סרטן אמריקאית. ואני נכנסתי לגוגל וכתבתי caregivers. אני לא הכרתי את המילה. ואז בקריאה, [מגחכת] כאילו נפלה לי הלסת. אמרתי וואו! כאילו, זה, זה, זאת אני, זה מה שהייתי. זה נושא שנחקר בעולם עשרות שנים כבר, זה נושא שמטופל על ידי ממשלות, זה נושא שמקבל תמיכה על ידי ממשלות ובמקומות עבודה, בקהילה, בבתי החולים, אנשים מזוהים כ-caregivers, אנשים מקבלים מענים. איך זה יכול להיות שבשש שנים האלה אף אחד לא שאל אותי מה שלומי את? התשובה שלי היא שאלו אותי, אבל באמת אמרתי, אני, אני באמת לא חשובה.
הדר: וזה רגע היוריקה שבו נוצר "CareGivers"?
רחל: זה רגע היוריקה, זה ממש רגע היוריקה. אני עוד לא ידעתי מה אני אעשה, ממש עשיתי מחקר, מחקר, נסעתי לחו"ל ללמוד והכל, ורגע ההבנה הזאת ש… שאני רוצה לצמצם את מספר השנים [הדר מהמהם], שלאף אחד לא ייקח שש שנים, כי רגע ההיעזרות שלי, או רגע מציאת המשמעות שלי האמיתית בנושא של caregivers, היה מרגע ההבנה וההכרה שהיה לי תפקיד מאוד מאוד חשוב ושהיו לו גם השלכות.
הדר: אני מקבל את מה שאת אומרת לגמרי, רק יש פה עוד אלמנט, שאם היה לך, אם… אם בתודעה שלנו היה את המושג הזה בשוטף…
רחל: נכון.
הדר: …לא מעמיקים, מחפשים ורואים סדרה ב"יס דוקו", [רחל מהמהמת בהסכמה] אלא אם זה… זה בשיח שלנו, יש את המושג הזה.
רחל: בדיוק.
הדר: אז אה… אז היית יכולה אולי לחשוב על עצמך ככזאת לפני כן.
רחל: בגלל זה הקמתי את העמותה. זה, זה באמת הזה… בשביל שאנשים, שכשהם נכנסים לתפקיד, זה לא משנה לאיפה הם יגיעו, אם הם יגיעו לבית חולים, לקופת חולים, למקום העבודה שלהם, לקהילה, לתוך המשפחה. היום כשהמושג הזה, בהסתכלות של עשר שנים מההקמה, כשהמושג הזה מדובר יותר, אני כבר נמצאת במקום שבו אני… יותר ויותר אנשים ונשים, שברגע כניסה, הכניסה לתפקיד שלהם, הם יֵדעו שיש להם תפקיד, שיש להם שֵׁם. ולפעמים רק ההכרה הזאת, אנשים, זה כל כך מרגיע אותם, זה פשוט לא יאמן.
תמר: לתת לזה שם.
רחל: לתת לזה שם.
תמר: ממש.
רחל: אני, אני מגיעה להרצאות, ואני אומרת כאילו, אני מסיטה להם וילון. והם אומרים, 'וואו! בסדר, עכשיו אני…' ומפה מתחילה ההתמודדות. כאילו זה לא…
הדר: אוקיי, אז דיברנו על החשיבות של לקרוא לדבר בשם.
רחל: נכון.
הדר: בואי נדבר על עוד, מה… מה עושה העמותה, ומה בעצם עומד לרשותם של בני משפחה מטפלים, כשהם בסיטואציה הזאת.
רחל: אז אנחנו עובדים בשלושה ערוצים. אנחנו אוהבים לקרוא לזה B2G, B2B, B2C, ואני אעשה את זה בבריף מאוד מהיר. אז ב-B2G, קידום מדיניות. זה בעצם העבודה שלנו מול, עם הממשלה, הרצון שתהיה מדיניות שמכירה, מגדירה ותומכת בבני משפחה מטפלים, על כל הרצף, זאת אומרת, חוצה משרדים, חוצה מצבים בריאותיים, חוצה גילאים. יש הסתכלות על בני משפחה מטפלים צעירים, גם, שוב היום, הרבה בגלל המלחמה, אחים של, או…
הדר: וזה מוביל אותך להמון המון הגעה לכנסת.
רחל: נכון, אני חושבת שאם היה לי יותר זמן, אז גם הייתי נמצאת יותר. הרצון להשפיע ברמה הגבוהה הוא מאוד מאוד גדול, כי אני חושבת שצריך להשפיע בכל הרמות, ובסוף הכל מתחבר. אז הקמנו שדולה, יזמנו הקמה של שדולה למען בני משפחה מטפלים. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי היא זאת שמובילה. ובעצם זה להנכיח את הנושא הזה ב… בבמה המשמעותית שיכולה להשפיע. זה…
תמר: אני חושבת שאחד הדברים המרתקים בתחום הזה דווקא שם, את יודעת, הרבה אנשים מגיעים ומייצגים קבוצות מסוימות באוכלוסייה. אבל פה, כמו שסיפרת, זה פוגש אותם.
רחל: נכון.
תמר: כי יש להם איזה חמות…
רחל: נכון.
תמר: …או יש להם איזה אמא, או הם טיפלו באיזה סבתא. זה לא סיפור רחוק, הם מבינים שזה יום יבוא ויהיה גם הסיפור שלהם.
רחל: נכון. זה, זה מדהים דרך אגב, כי כל מי שמדמיין את הכנסת, לא מדמיין ועדה שבה פתאום… יושבת ראש הוועדה וחברי הכנסת, מספרים את הסיפור האישי שלהם, של ההתמודדות שלהם, בטיפול בילד חולה, בבת זוג, בהורים. וכשזה נוגע ב… בקישקע או בלב, אנחנו רואים באמת את ה… את ההתגייסות ואת האנרגיות האחרות שקורות. זאת אומרת, הדרך עוד ארוכה, אבל אנחנו צועדים באמת צעדים של א… ויש לנו מִשְְׁנָה. יש לנו משנה שהיא מלאה בהמלצות לגבי כל המשרדים, ולשם אנחנו רוצים לצעוד. אז זה, זה ב… באמת ברמה הזאת. את הספר הזה הגשנו לנשיא ולשר הבריאות ולשר הרווחה.
הדר: ואיך הם הגיבו?
רחל: הנשיא, הוא, זה היה מדהים. הנשיא, שר הרווחה לשעבר, ואני חושבת ששר רווחה תמיד שר רווחה, ידע להסתכל ממש ל-essence של הדברים, ולהבין איך זה חוצה משרדים, חוצה אוכלוסיות, והוא הביע רצון מאוד גדול וגם מעשי לקדם את הנושא הזה לבמה הציבורית הגבוהה, ואנחנו צועדים איתו עכשיו ביחד, איתו ועם רעייתו.
הדר: כמה זה חשוב. כמה זה חשוב.
תמר: כן. אולי רגע, לפני שאת עוברת לאותיות הבאות…
רחל: כן.
תמר: אם אני עכשיו בת משפחה מטפלת ושומעת אותנו, אוקיי? [רחל מהמהמת] מה המשפטים שאמרת עכשיו, איפה הם פוגשים אותי במציאות? או איפה הם אמורים לפגוש אותי בעתיד? או מה… למה זה מרגש אותי?
רחל: קודם כל, כי את מתרגשת, וזה…
תמר: נכון. [צוחקים]
הדר: טוב, לרגש את תמר זו לא כזו משימה קשה.
רחל: כן, כן, וגם אני מתרגשת, ו… וטוב שכך, תמר, באמת, טוב שכך שאנחנו מתרגשים, ואחד, רוצים שכל אחד שיסתכל, שיכנס לתפקיד, כמו שאמרתי, יכיר, יכיר ויכירו בו.
תמר: מעולה.
רחל: ויכירו בו, בסדר? וגם אם זה לא יהיה עדיין בחקיקה, יכירו בו, כי יש שיח על זה.
תמר: כלומר, את אומרת בעצם בקצה, אני, אם אני צריכה לטפל באמא שלי, או בבן הזוג שלי, ואני באה למעסיק שלי, כן? בקצה הדרך…
רחל: לגמרי.
תמר: …ואני אומרת, 'אני מצטערת, אני צריכה את היום חולי שלי, כי אמא שלי מטופ…', 'אה, אז את בת משפחה מטפלת'.
רחל: בדיוק.
תמר: נכון? זה איזשהו תהליך שאנחנו רוצים…
רחל: ההכרה מובילה… סליחה, סליחה.
תמר: כן, כן.
רחל: ההכרה מובילה לתמיכה. לתמיכה, לא רק בתמיכה ב… סליחה, בחיבוק, או בלהגיד…
תמר: 'כל הכבוד'.
רחל: 'אנחנו תומכים בך' ו'כל הכבוד'. תמיכה זה זכויות, אז חלק מהסיפור זה להעביר הצעות חוק בכנסת, שמסייעות לבני משפחה מטפלים למלא את התפקיד שלהם. למלא את התפקיד שלהם, אם זה ימי מחלה עבור טיפול, שהיום ההגדרות הן… הן מצומצמות, יחסית. אני כן אקפוץ דווקא ל-B2B, בשביל לתת את ה… את הדוגמאות איך זה יכול להשפיע, וב-B2B זה המפגש שלנו עם ה…
הדר: B2B זה המפגש שלכם עם הביזנס, עם עולם העסקים.
רחל: עם הביזנס, עם עולם העסקים, עם עולם מקומות העבודה, כי נכנסנו באמת בתחילת הדרך, התחלנו לעבוד עם נציבות שירות המדינה, עם תחום בכיר הדרכה ורווחה בנציבות שירות המדינה, ואני אשמח ל… להגיד שמות, כי באמת עו"ס תהילה מזרחי, ככה עובדת איתנו אה… מספר שנים. יש היום מדיניות רוחבית לכל עובדי נציבות שירות המדינה, מעל 90,000 עובדי נציבות שירות המדינה, שמגדירה מי הוא עובד שהוא בן משפחה מטפל.
הדר: ומה הם מקבלים בזכות ההכרה הזאת?
רחל: אני אגיד שקודם כל גם ההגדרה היא רחבה יותר מהחוק. כי ההגדרה…
הדר: מה היא כוללת?
רחל: ההגדרה, הרי היא מדברת על יחסי קרבה של אִם אני מטפלת או בילד או בהורה/חם/חמות או בבן/בת זוג, יש לי זכאויות לזקיפת ימי מחלה על חשבון ימי המחלה שלי.
תמר: כלומר, לא ימי חופשה, ימי מחלה.
רחל: ימי מחלה על חשבון ימי המחלה שלי.
הדר: לא כולם, לא כל ימי המחלה, אלא חלק מהם.
רחל: יש… זאת אומרת, אם נרד לפרטים, ואני אגיד כבר מראש, באתר שלנו [הדר מגחך], הכל כתוב, caregivers.org.il. ב"כל זכות", יש זכותון לבני משפחה מטפלים שבנינו, יחד עם "כל זכות". הכל מפורט וכתוב. אז בטיפול בהורה, זה שישה ימי מחלה על חשבון ימי המחלה שלי. טיפול בבן זוג, בת זוג, חולת סרטן, זה שישים… שישים יום טיפול.
תמר: אני חושבת שהנקודות האלה הם חשובות כאילו איפה ש… כי כשאני בתוך הסופה הזאת של בת משפחה מטפלת, ואני צריכה לקבוע פגישות עם הרופא ושנייה לטייל עם הילדים, ושמישהו יקח את הילדים מהגן, וגם לדאוג לחמותי וגם… כאילו, מי חושב בכלל על זה? אני לוקחת יום חופש, וכאילו, עזבו אותי.
רחל: עזבו אותי.
תמר: ובעצם, רגע, סטופ משחק. יש פה סל שמגיע לכם…
רחל: נכון.
תמר: מעצם היותכם שכירים.
רחל: נכון.
תמר: אתם זקוקים לחופשות האלה…
רחל: נכון.
תמר: ועוד תזדקקו להם…
רחל: נכון.
תמר: אל תמחקו אותם. תהיו בריאים…
רחל: נכון.
תמר: כי אתם גם צריכים בעצם…
רחל: לשמור את הימי מחלה שלכם. זה נכון, זה נכון, וזה בדיוק מה שקורה שם. אז קודם כל, יש הרחבה כי הוסיפו יחס… אח/אחות, שאם אתה מטפל באח או אחות, יש לך גם זכויות. אה…
תמר: שזה אגב, את יודעת, מאוד מעניין, אני רואה בתחום הדמנציה, שהרבה בקצה לא זוכרים את הבני זוג, לא זוכרים את הילדים, זוכרים את האחים.
רחל: את האחים, זה מעניין.
תמר: והם נכנסים לטיפול מאוד חזק.
רחל: נכון.
תמר: הם באים לקבוצות, הם…
רחל: מעניין.
תמר: וזה שאת אומרת, אני נגיד לא ידעתי שיש ל… לאחים של…
רחל: רק ל… רק לעובדי נציבות שירות המדינה.
תמר: [בהומור] בואו להיות עובדי נציבות שירות המדינה. [צוחקים]
רחל: זהו, זאת, זאת הקריאה שלנו.
הדר: שירות המדינה קורא לכם.
רחל: ובתוך כל הסיפור הזה, אם אני לוקחת את זה תחת הכרה ותמיכה, אז הגדרה היא הכרה, מנגנונים בתוך הארגון שאומרים, אם אתה בן משפחה מטפל, בת משפחה מטפלת, למי אתם פונים? יש…
הדר: נציב אה…
רחל: יש, יש נאמני…
תמר: מדהים.
הדר: מעולה.
רחל: …בני משפחה מטפלים, אנחנו הכשרנו 160 נאמנים ונאמנות כאלה…
תמר והדר: וואו.
רחל: …בנציבות שירות המדינה, אז הם מחזיקים את הנושא בידיים. יש אחריות משרדית. האחריות היא על סמנכ"ל משאבי אנוש, על מנהל ההון… סמנכ"ל ההון האנושי. יש ועדה משרדית לבני משפחה מטפלים. יש טפסים שהם צריכים למלא. הכל נורא נורא מסודר, מאוד לא בירוקרטי. ויש בעצם מסלול שהוא ברור מראש. לא תמיד תקבל את ה… זה. יבחנו.
הדר: אז רגע, עוד שנייה נרחיב את זה גם…
רחל: כן.
הדר: …לצדדים שמחוץ לשירות המדינה…
רחל: כן.
הדר: אבל בהקשר הזה, דיברנו על הכרה…
רחל: נכון.
הדר: עצם ההכרה שגם כוללת גם איזושהי נציבות כזאת או נאמנים של תחום, וגם אה… אפשרות לשימוש בימי חופשה…
רחל: מחלה.
הדר: עוד משהו ש… מחלה.
רחל: מחלה, יש עוד גמישות בשימוש של ימי מחלה…
הדר: כן.
רחל: גמישות של ימי מחלה. יש אפשרות של עבודה מהבית, יש אפשרות של שעון גמיש, יש אפשרות של לעבוד, ריטוט במקום העבודה, יש מקומות שאתה עובד בסניף מסוים, אז יכול להיות שתעבוד בסניף אחר, כי תהיה קרוב לבית החולים שבו ההורה שלך מאושפז.
הדר: וזה מעוגן ברמת צו או ברמת כאילו… הנחיה לגמישות?
רחל: הנחיות. הנחיות נציב מספר 06.2.
הדר: [צוחק] בסדר גם זה לא המספר בדיוק.
תמר: סליחה שאני עושה את ההשוואה. אתה יודע, לא מזמן נפגשתי לצערי בכמה שִׁבעות, והגיעה קופסה כזאת, ארגז לאבל, [רחל מהמהמת] שיש בו… עכשיו, כשאדם, אתה יודע שמישהו יושב שבעה, אני כמקום עבודה, יודעת איך לדמיין, איך הולכים להיות שבעת הימים הקרובים שלך, נכון? יבואו אנשים, לא יבואו, אתה צריך מפיות, אתה צריך נרות, אתה צריך כיפות, יש לך. וכאילו, את מדברת ואומרת, אוקיי, כשאת עכשיו אומרת 'אני בת משפחה מטפלת', ברוך השם לא שִבעה, אני יודעת מה יש לך. לא לשבעה ימים, אולי זה שלושה חודשים. אולי את צריכה שנשלח לך חלב? אולי את צריכה שנשלח לך פרחים לשבת? אבל כאילו להפוך הדבר הזה, שהוא מדהים בעיניי שאתם עושים, זה שנייה להעלות למודעוּת מה זה נראה. ואני חושבת שהרבה פעמים משפחות בתוכן…
רחל: נכון.
תמר: לא יודעות מה אמא עוברת, לא יודעות… אבל זה עוד צעד של לבוא ולהגיד, העבודה ב… כי עבודה היא המון בחיים שלנו.
רחל: נכון, נכון. המאזינים לא רואים, אבל אני מהנהנת ככה בהנהונים… [צוחקים]
הדר: אני מאשר את המסר, רחל מהנהנת.
רחל: כן, בדיוק. אני ממש מהנהנת, כי זה לראות איך מקום העבודה, שהוא בעצם, הקונפליקט הכי גדול בין טיפול הוא בדרך כלל בין טיפול לעבודה. שני… אני אגיד, ותגידו שעשיתי מרכאות עם ה… עם הידיים.
הדר: עשתה מרכאות.
רחל: עושה מרכאות עם הידיים.
הדר: פשוט המאזינים לא מבינים, אבל את מאוד מדברת עם הידיים, עם תנועות.
רחל: נכון, נכון. בפעם… בפודקאסט הבא אנחנו נצלם את זה.
הדר: [מצחקק] בדיוק.
רחל: אז התמרון הזה הוא… זה הקונפליקט הכי גדול, כי בעצם אני רוצה לטפל, אני רוצה, אני צריכה, אני רוצה, זה נפ… לא משנה באיזה פוזיציה אני נמצאת, זה…
תמר: הגיע.
רחל: זה לוקח זמן. זה זללן זמן משמעותי בחיים שלי, זה זללן אנרגיה אפילו יותר מאשר זמן. כי זה גם לא…
תמר: זה גם בראש.
רחל: זה בראש.
הדר: אבל אני רוצה להוסיף פה עוד נקודה, שבסוף זה יושב על המשולש של משפחה, עבודה, טיפול.
רחל: נכון.
הדר: פשוט למשפחה אנחנו כרגע לא יכולים לעשות משהו כמו שאפשר בצורה יחסית, יותר נגישה וברורה לעשות עם המקומות התעסוקה. זה לא שזה… זאת אומרת, גם המשפחה משלמת מחיר מאוד כבד על התגייסות כרגע ל… לטיפול.
רחל: נכון, נכון. זה כאילו, אתה יודע, אם היינו יכולים, אנחנו רוצים caregiver של ה-caregiver של ה-caregiver.
הדר: [מגחך] בדיוק. רגע, אני רוצה להחזיר אותנו שנייה לעולמות התעסוקה, ולהרחיב רגע את ה… scope משירות המדינה לכלל העסקים, כי אני יודע שיש לכם שיתופי פעולה גם מרגשים וגם משמעותיים ופורצי דרך, אפילו בתחום ההייטק.
רחל: וואו! אז זה במסגרת ההתרגשויות. אז קודם כל, מיד אחרי… לא מיד אחרי נציבות שירות המדינה, אבל… המסלול של אחרי נציבות שירות המדינה היה צה"ל. ובעצם בפגישה עם רמ"ט אכ"א, אני אגיד שהסיפור הזה של נציבות שירות המדינה וצה"ל זה שותפות עם "ג'וינט-אשל", ככה מתחילת הדרך. ובעצם רמ"ט אכ"א אימץ את הנחיות הנציב, ואף הרחיב אותן. והיום יש למעל 40 אלף משרתי הקבע בצה"ל בעצם הגדרה וזכויות, כולל תמיכה, גם כלכלית וגם פסיכולוגית, לכל מי שהוא בן משפחה מטפל.
הדר: אז ראיתם כי טוב בצבא?
רחל: בדיוק, ראינו כי טוב בצבא ואמרנו, 'רגע, יש מיליון וחצי בני משפחה מטפלים בישראל. איפה כל אלה שנמצאים במגזר העסקי ובעצם לא… לא מטופלים?' והחלטנו לקחת את מה שאנחנו יודעים מתוך המגזר הציבורי, ולהתאים אותו למגזר העסקי, שמראש יש בו, אנחנו רואים שיש בו יותר מחוות עבור עובדים. ולצד זה גם יש הסתכלות מאוד עסקית על השורה התחתונה של ה… רווח. ואם אחד מארבעה עובדים הוא בן משפחה מטפל, והוא מתפקד לא בשיא הפרודוקטיביות שלו בתקופה… בתקופת הטיפול…
תמר: יפוטר ויקח אחד אחר מהארבעה?
רחל: זהו, אז קודם כל…
הדר: רגע, אבל בואי, בואי באמת נשים את הדברים על השולחן, כי זה באמת לא פשוט…
רחל: נכון.
הדר: אנחנו מדברים בישראל על מעל מיליון וחצי בני משפחה מטפלים. הגיל הממוצע שלהם, לפי המחקר שפרסמתם לא מזמן, הוא 44.
רחל: נכון, נכון.
הדר: וזה הגיל השיא. זאת אומרת, אני חושב על מנהל שיש לו עובדים, זה הגיל של העובדים הכי משמעותיים אצלו. זה גוזל שעות, ימים.
תמר: זה גם יוצר עומס על שאר העובדים, כי מישהו צריך לגבות אותם.
רחל: לגמרי, לגמרי.
הדר: זה באמת אירוע.
רחל: ולאירוע הזה, כמו שאנחנו אומרים, אי אפשר כל כך להתכונן לאירוע שאתה בעצמך תהיה בן משפחה מטפל. אנחנו אומרים לפחות שהארגון יתכונן לאירוע הזה, יהיה ממוסד עם מדיניות סביב האירוע הזה, שעובדים שלו, שרבע מהארגון שלו, רבע מהעובדים שלו הם בני משפחה מטפלים, וידע לעזור להם, לא רק כי הוא ארגון מאוד נחמד וחומל ותומך, ויש בו תרבות ארגונית שרואה את האדם שבעובד, אלא כי גם יש פה win-win situation. זאת אומרת, אני בעצם מסתכלת על רבע מהעובדים שלי ואומרת, אם הם לא מתפקדים בשלב הזה, באמת יש פגיעה ארגונית, ואני במספר כלים ארגוניים, לא מאוד מורכבים, יכולה להיות הגורם שעוזר להם לחזור יותר מהר לתלם, לתת להם מידע כמה שיותר מוקדם, לזהות אותם, להכיר אותם, להושיט להם יד, וממש לתמוך בהם דרך מקום העבודה, ועל חשבון, על חשבון מקום העבודה, על חשבון, זאת אומרת, מקום העבודה נותן להם בעצם את המענים של התמיכה, קבוצות תמיכה, הרצאות, ובעצם בזה אני מצמצמת את הפגיעה, אני מצמצמת את הפגיעה הארגונית. אני יכולה לגרום לזה שפחות עובדים יעזבו אותי, פחות עובדים שהם כבר עובדים, אתה אומר 44? 44, 40 עד 50, אנחנו רואים, זה עובדים שהם גם כבר מחזיקים הרבה מאוד ידע, עזיבה שלהם תעלה לי כארגון הרבה מאוד משאבים של גיוס עובדים חדשים, זאת אומרת שזה יושב על שימור עובדים, זה יושב על reputation, של מיתוג של מקום עבודה כמקום עבודה שתומך ברווחת העובדים שלו, זה עוזר לי בגיוס עובדים ובשימור הפרודוקטיביות.
תמר: גם החוויה הסובייקטיבית הזו של העובד, שאת כמנהלת ראית אותי…
רחל: לגמרי.
תמר: כשהייתי הכי הכי הכי ב… בג'יפה של הג'יפה של הדבר הזה, את ראית, וכשאני אחזור, אחרי שהתקופה תסתיים או כשעוד אח יכנס או… אני ארצה להכיר לך טוב, אני ארצה לחזור ולתת אקסטרה ובאמת להיות חלק, כי היית שם.
רחל: לגמרי.
תמר: זה תנועה אנושית כזאת, מאד…
רחל: לגמרי, תראו, אני לא אייפה את זה, בסדר? אני רוצה לשים את זה על השולחן. אנחנו לגמרי, ואני חושבת שבגלל זה אנחנו מצליחים להיכנס גם למגזר העסקי, אנחנו מסתכלים על הצרכים של המעסיק.
הדר: אז הזכרנו כמה זה מעמסה עליו, אבל באמת יש פה נקודה שהיא נורא חשובה, אם שומעים אותנו מעסיקים, שלהבדיל מקטגוריות אחרות שמאתגרות אתכם כמעסיקים, זה קטגוריה שיש לה תאריך סיום.
רחל: נגיד שבעצם היה פה פיתוח מקסים עם חברת הפארמה "אסטרהזניקה", של ממש מוצר, שקוראים לו וורקר, זה W-O-R-C-A-R-E.
הדר: הקונוטציה הראשונית שלה הייתה war, אבל אולי כי אני ישראלי.
רחל: החירום ה…
הדר: רק למאזינים שלנו, זה וורקר במובן של וורק, W-O-R ו-CARE.
רחל: נכון, נכון. זה בעצם להגיד ווֹרקר - עובד, אבל worCARE זה בעצם באמת התמיכה בתוך מקום העבודה. ובעצם בתוך המודל הזה אנחנו עוברים עם ארגונים מספר שלבים. אחד, אנחנו עוברים ממש עם, עם צוות משאבי אנוש, אנחנו בדרך כלל יושבים עם סמנכ"ל, סמנכ"לית משאבי אנוש והצוות שלה, ואנחנו אומרים 'אוקיי, מי נחשב אצלכם עובד בן משפחה מטפל?' יש הגדרה של החוק, אנחנו מבקשים מכם, דורשים דרך אגב, שזה לאמץ את הגדרות נציב שירות המדינה. כי אנחנו אומרים, הנה הסטנדרט שאנחנו מייצרים. זה השינוי החברתי שלנו, אנחנו בכל זאת עמותה. אנחנו רוצים לייצר פה איזה סטנדרט. אתם קובעים, אותו ארגון קובע מה ההגדרות שלו, האם הוא מכניס, הוא כבר מכניס אח/אחות, אם הוא רוצה להכניס עוד אנשים, והארגונים אומרים, אנחנו רוצים להכניס את כל מי שנמצא תחת משק הבית. גם אם אתם זוג לא נשוי, ויש ילדים שלו, ילדים שלה. ההגדרות האלה נותנות גבולות, שעוזרות אחר כך לארגון בעצם לתת את המענים לעובדים שבאמת צריכים. ואנחנו ממשיכים בשלב הזה. מגדירים באיזה מצבים בריאותיים עובד יכנס להגדרה של בן משפחה מטפל. האם אם אני מטפלת בילד עם ADHD, האם יש לי ילד עם ADHD, אני נכנסת תחת ההגדרה? בחוק - לא לגמרי. ארגונים - חלק הכניסו את זה, חלק לא.
הדר: וואלה?!
רחל: ואז אנחנו הולכים לזכויות ואומרים, אוקיי, אלה הזכויות הקיימות. טק טק טק טק, מה שמנינו מקודם. מה אתם רוצים להרחיב? וכדוגמה אני אתן, שאחת ההרחבות שכל הארגונים שאנחנו נמצאים בהם הרחיבו, זה שהיום הורה לילד שחולה בסרטן, לא עלינו, הורה לילד עד גיל 18 שחולה בסרטן, הוא זכאי ל-90 ימי מחלה על חשבון ימי המחלה שלו. אנחנו ביטלנו בעצם את הגבלת הגיל. ובעצם ארגונים אומרים, עובד שלנו שמטפל בילד שלו, שיהיה בן 30, שיהיה בן 40…
תמר: וואו.
הדר: מדהים.
רחל: …והוא חולה סרטן, הוא יקבל את אותן זכויות. בסדר? אז זה סוג הדברים. ואז אנחנו עוברים למה הארגון רוצה בעצם לתת כהטבות וכתמיכה. אנחנו מכניסים קבוצות תמיכה בתוך ה… בתוך הארגון. הרצאות תוכן, סדנאות מנהלים. כי את אמרת, תמר, מקודם, 'אם המנהל שלי ראה אותי, מכיר בי, אני…' זה לא מובן מאליו שהמנהל שלי ראה אותי. גם כשיש מדיניות, זה לא מובן מאליו.
ומה שיפה בסדנאות האלה, שמנהל יכול להגיד, 'תקשיבו, אני בשבילי, כשעובד בא ואומר לי שהוא מטפל עכשיו במישהו במשפחה, חולה במחלה קשה, אני מתהפכת לי הבטן, אני לא יודע איך ל… אני לא יודע איך לעשות את השיחה הזאת.'
הדר: אני אחלה מתכנת, אני אחלה יזם, אבל בטיפול בבני משפחה מטפלים, אני על הפנים.
רחל: ואל תפילו את זה גם עליי, אני לא רוצה. ואז דווקא המדיניות הזאת עושה סדר, [הדר מהנהן בהבנה] כי גם ממנים איש קשר, אשת קשר בתוך הארגון שאליה מַפנים. אז אם אני מקבל את השיחה הקשה הזאת, אז אני קודם כל לומד בסדנה איך בכל זאת להגיד מספר משפטי מפתח, ולהגיד, 'את יודעת', לאותה עובדת, 'יש לנו מדיניות, זאת הגברת שמטפלת בנושא, והנה יש לנו מספר דברים'. ולשם זה הולך. אז זאת החבילה.
היום אנחנו נמצאים בעצם ב"שטראוס", ב"איביי", בקבוצת "עזריאלי", בבית החולים "אסותא" אשדוד, שהשבוע עשו השקה, אחרי שעשינו להם הכשרה לצוותים של נאמני "CareGivers", עשו השקה. עוד פעם, אנחנו נשתמש יותר מדי במילה 'מרגשת', אבל שמבחינתי מסמלת הנכחה. את כל חדר האוכל שלהם, הם מיתגו עם בלונים שכתוב עליהם Caregivers Friendly, בני משפחה מטפלים.
הדר: מדהים, מדהים.
רחל: הפלייסמטים היו, של המגשים היו, 'אתה מטפל…', אתה העובד שלנו, 'אתה מטפל במישהו? יש לך זכויות, הנה תסרוק, תגיע לכל הזכויות', והנה זה.
תמר: וואו!
רחל: עכשיו, זה מבחינתנו לנרמל.
תמר: ממש.
רחל: זה לא משהו שקורה מאחורי הקלעים. זה משהו שאני מגיעה לאכול, ואני אומרת, 'אה, וואו, זאת אני'. זאת אותה הסטת וילון. 'זאת אני'.
הדר: זה הנכחה גם של ה… גם של ההתייחסות של המקום…
רחל: בדיוק.
הדר: אבל גם של המושג הזה, גם של האכפתיות, הכל.
רחל: בדיוק, בדיוק.
תמר: וזה גם, את יודעת, הרי מי שהיום מטפל והיום מנהל הוא לא… אבל אולי, כנראה שבהמשך הוא גם יהיה שם.
רחל: נכון, נכון.
תמר: או חברה שלו.
רחל: נכון, נכון.
תמר: או כאילו… זה עובר מאחד לאחד.
רחל: לגמרי, בגלל זה מדיניות היא נורא חשובה. אני, אני אגיד שלפעמים ארגונים אומרים, 'בואו, נכניס הרצאה אחת'. הסיפור של לסגור את זה במדיניות מחייבת, שתישאר שם גם עבור העובדים החדשים שיכנסו, כי יש מנגנונים, זה בתוך האוריינטציה וכולי. איך מגיעים אלינו? אנחנו נמצאים בלינקדאין, אנשים ממליצים עלינו, זה מתחיל להיות אה… בשגרירות. ארגונים שהצטרפו אלינו מצרפים את הארגונים… ממש ממליצים לארגונים הבאים.
הדר: ויש את האתר שלכם. את רוצה לחזור על הכתובת?
רחל: ויש את האתר שלנו, www.caregivers.org.il. אני רק אסיים את המסלול של מה שקורה לארגון. ארגון מקבל תג, תג Caregivers Friendly, יש שלוש רמות בהתאם להשקעה שלו.
הדר: וואו!
רחל: אז הגבוה ביותר זה אמבסדור, זה ארגונים שעובדים גם פנימה עבור העובדים שלהם, אבל גם מפיצים את הבשורה החוצה, ובעצם מקבלים מאיתנו קיט תקשורת מאוד מאוד עשיר ויפה, כדי להפיץ את הבשורה בתוך הארגון ובחוץ, כך שהכל מאוד מוכן, מאוד ממותג, בדיוק הפוך ממשהו של חלילה בסדר, מסכּנוּת או התיק שנפל עליי, אלא זה נושא שנוגע לנו, ו… ולכן אנחנו נשים אותו בקדמת הבמה, בבמה המרכזית.
הדר: ובצדק, בצדק. אין פה שום דבר, לא רק שאין פה מה להתגאה… להתבייש, יש פה הרבה דברים להתגאות בהם.
רחל: נכון.
תמר: עוד משהו שאותי מאוד, טוב, לא מרגש, אבל מרתק בתחום הזה, זה שבעצם את מכניסה לפרונט של העבודה, אני לא רק באה, עובדת והולכת, אני גם בן אדם…
רחל: נכון.
תמר: ויש לי חיים, ויש לי אירועי חיים שמטלטלים אותי…
רחל: נכון.
תמר: לאו דווקא בן משפחה מטפל, אבל בואו, ברוכים הבאים לחיים. ואל תתייחסו אליי, כאילו אם זה האדוות של מה שאת עושה, אל תתייחסו אליי רק כתמר שבאה לעבוד להעביר כרטיס ולצאת. אני, אני שלֵמה. וכשאת עושה את הסדנאות, וואלה, נכון, יש לה אמא עם דמנציה, יש לה בן עם… היא בן אדם מורכב, אה, כאילו, אז אני רואה אותה לפעמים אחרת.
הדר: טוב, אז חילקנו את השיחה הזאת לשלושה תחומים: B2G, העבודה שלכם מול הממשל, B2B, העבודה שלכם מול המקומות עסקים. ועכשיו העבודה שלכם מול הצרכנים, מול האנשים, מול הבני משפחה עצמם. מה אתם עושים?
רחל: אתם יכולים להיות פרזנטורים. [צוחקים]
הדר: אנחנו יכולים להגיש פודקאסט.
רחל: אתם יכולים להגיש פודקאסט, כן. בני משפחה מטפלים. בני משפחה מטפלים, אתה יודע, זה להגיד P2P, לפעמים אנחנו people to people, הכל זה people to people. אה… אנחנו, יש לנו מרכז ייעוץ, כבר הרבה שנים, שיושבות בו עשרות מתנדבות, כל אחת בביתה, ואנחנו מלווים טלפונית אלפי משפחות שפונות אלינו דרך האתר, או דרך… דרך מספר וואטסאפ, שבסוף א… תריצו אותו.
תמר: נכניס את זה.
הדר: נוסיף את זה בתיאור הפרק.
רחל: בדיוק. ובעצם, אדם שפונה אלינו, כותב לנו, כותב לנו, ממלא טופס ואומר, אני מטפל ב… שמתמודד עם… ותוך 24 שעות בדרך כלל, יועצת חוזרת אליו בטלפון. ומאותו הרגע יש מאץ', היא שלו, והיא מלווה אותו, בדרך כלל בממוצע בין שלוש לארבע שיחות. פונקציונלית ורגשית. אותן יועצות הן מתנדבות, הן עוברות אצלנו, קודם כל, תהליכי מיון, סינון, והכשרה והדרכה. ההשקעה הכי גדולה של העמותה, מבחינה תקציבית, דרך אגב, היא במרכז הייעוץ. אומרים לנו, 'אבל זה בהתנדבות'. ההשקעה בהכשרה, בהדרכה, במערכות של ה-salesforce, של התיעוד, נמצאת שם מאוד מאוד חזק, כדי שהשירות, שבסופו של דבר יקבל אותו בן משפחה שפונה אלינו, יהיה שירות ברמה מקצועית מאוד מאוד גבוהה. לשמחתנו, אנחנו גם בוחנים את כל המסלול הזה, מרגע ההגעה עד רגע סיום הפנייה, הפונים שלנו מקבלים SMS של משוב, הם מקבלים… ואנחנו באמת נמצאים בטופ, 97 אחוז מאוד מאוד מרוצים, אותה… אותם האחוזים ימליצו למישהו אחר. זאת אומרת, זה, אנחנו רואים שאנחנו עושים משהו באמת עם ערך.
הדר: שגם יש, זאת אומרת, מה שאת מתארת גם, שאנשים ממש צריכים את זה. יש צורך, קודם כל.
רחל: יש צורך מאוד גדול. ההכרה בצורך, הרבה פעמים, וזה מה שאנחנו רוצים שיקרה עם הזמן, שאנשים ייעזרו כמה שיותר מוקדם, וזה משהו שאני חוזרת, שהולך ככה לכל אורך השיחה איתכם, אני אומרת, בסוף, אם מישהו מגיע אלינו והוא זוחל על גחונו, והוא נמצא באמת… באמת כבר יותר מורכב לעזור לו, ואנשים בדרך כלל נמנעים, כאילו אומרים, 'אני מסתדרת, אני מסתדרת, מה אני כבר עושה, מה אני כבר עושה, מה, מה, מה', ואז אני כבר לא, אני לא יכולה יותר. אז קודם כל, הסיפור הזה, עכשיו, רוב הפונים שלנו, או אני אגיד ש-50 אחוז מהפונים שלנו, הם מטפלים באדם מבוגר. הסטטיסטיקה באוכלוסייה אומרת ש-55 אחוז מטפלים בהורה, או בן זוג זקן, אחר כך בבני זוג חולים, ואחר כך בילדים. הרבה עניינים של ירידה תפקודית, גם קוגניטיבית, דמנציות, או לפני האבחון, בתעתוע הזה שלפני האבחון, ועכשיו אתם מהנהנים ב… [הדר ותמר מצחקקים] כמובן, מחלות… סרטן, פרקינסון, אירועים מוחיים, כל הסיפורים מגיעים לפתחנו, רק בני משפחה פונים אלינו, מעט מאוד חברים, אבל אני אומרת את זה שרק בני… לא המטופלים. זאת אומרת, כנראה יש משהו מדויק בקריאה שלנו, לא פונים אלינו מטופלים ואומרים, 'אני חולה ואני צריך עזרה', תמיד זה יהיה בן, בן משפחה, ובאמת, וחשוב להגיד, שזה ללא תשלום, כל הליווי הזה, ובתוך המערך הזה יש גם מערך בוטיקי יותר קטן, של… שנקרא קשר תומך, ויושבות בו היום ארבע מתנדבות, והן מלוות ליווי של 12 שיחות, 10 עד 12 שיחות טלפון שהן יותר רגשיות. אנחנו כן רואים שיש פונים, שאת הצדדים הבירוקרטיים, הדברים היותר מידעיים, זהו, הכל בסדר. אבל יש שם באמת קושי של התמודדות יותר רגשית, יותר משפחתית, ואז יש לנו את האפשרות להעביר אותם, בסיום הארבע שיחות הממש במירכאות, ה"רגילות", להעביר אותם לקשר תומך, שהוא קשר מתמשך, ושם יש עבודה יותר אישית, יותר אישית פנימית. וזה מרתק, אני חייבת להגיד, אנחנו… יש צוות מוביל, יש מנהלת מרכז יעוץ נהדרת, חן, ויש צוות מוביל שהוא כולו בהתנדבות, ויש מדריכות, כל קבוצת מתנדבות יש לה מדריכה, שאותה היא מל… שהיא מלווה קבוצה. זאת אומרת, זה באמת עובד, הן נשות מקצוע בהתנדבות שלהן, לא משנה מאיזה רקע הן באו. יכולה להיות שם מישהי שהיא מתמטיקאית, ויכולה להיות מישהי שהיא עובדת סוציאלית, והן עוברות הכשרה דומה, והן עוברות הדרכה דומה, כי הן מתמחות בליווי טלפוני של בני משפחה מטפלים.
תמר: אני רוצה… [צוחקות] אלף, מרתק לשמוע אותך. כאילו, לאורך כל השיחה, אז אני מדמיינת כמו מין איור של רחל קטנה, שאיפה היא התחילה, ואז עברה והגיעה ל… צ'יצ'ינג, לעזור פה, ואז הגיעה לצה"ל, צ'יצ'ינג, ואז היה לה עוד רעיון, והיא פונה לפה ופונה לפה, שזה, שזה מדהים, ובאמת מעורר השראה, באמת.
רחל: תודה, תודה.
תמר: ומעניין אותי, כאילו, מה החלום? מה… מה שנקרא, תשתוללי. לאיפה, לאיפה עוד היית רוצה שנגיע? עוד חמש שנים, עשרים שנים.
רחל: תראי, אני מרגישה שאנחנו בדרך, וכל מה שאנחנו עושים עכשיו, הייתי רוצה שפשוט יקרה. זאת אומרת, פשוט יקרה. שתהיה יותר חקיקה, שיהיו יותר זכויות, שתהיה מדיניות לאומית, שתהיה הכרה ברמה כזאת שכש… כשבן משפחה מטפל נכנס לתפקיד, כמו שאמרתי, בכל מקום שהוא יפגוש, הוא קודם כל יוּכַּר, יזוהה, יושיטו לו יד, ויתמכו בו. ושזה יהיה רחב ברמה, ברמה הזאת. אה… אז אנחנו זורעים את הזרעים, וכל פעם זה העמקה. זאת אומרת, פרסמנו עכשיו את הדו"ח השנתי שלנו, וגם לנו זאת הייתה, זאת הייתה, זאת פעם ראשונה שפרסמנו דו"ח שנתי. דו"ח שנתי, כאילו, עשינו עיצוב, ואז ראינו גם את המספרים. אמרנו, איזה יופי.
הדר: היית גאה בעצמך.
רחל: איזה יופי. אני גאה בצוות שלי.
הדר: בצוות.
רחל: אני גאה בצוות שלי, אני גאה בוועד המנהל, במתנדבות. אני… אנחנו בגאווה, בשותפים שלנו. באמת, הסיפור הזה של… אנחנו קוראים לו גם בספר, "מצבא הצללים", שבעצם בני משפחה מטפלים הם ממש צבא. ממש צבא, והוא בצללים. ולהיות צבא צללים, מאוד מאוד קשה, אין לו לגיטימציה לקבל תמיכה. אז אם צבא הצללים הזה עומד בפרונט, ומקבל את התמיכה הראויה לו, את ההכרה הראויה לו, אנחנו, אנחנו שם, וההכרה שאני רוצה שתהיה למדינה, כמדינה, כממשלה, זה שבני המשפחה המטפלים, הם לא הקושי, הם הפתרון. בסדר? הם הפתרון. כי בהזדקנות האוכלוסייה ובמחלות הכרוניות ובהידלדלות המשאבים ל… לתמיכה בתשלום, אנחנו בעצם יש לנו פה מיליון וחצי איש שמספרם הולך וגדל, שמספר המטופלים הולך וגדל, וככל שניתן להם את… הכרה ותמיכה בשלב מוקדם יותר, הם אלה שיחזיקו וכבר מחזיקים את מערכת הבריאות וה… והרווחה. הם שותפים טבעיים למערכת הבריאות והרווחה, ולכן, לכן מחובתנו אה… להסתכל עליהם.
הדר: אני חושב שמה שאת אומרת הוא גדול גם בראייה היסטורית תהליכית. זאת אומרת, התחלנו גם בתחום בריאות הנפש, שבו אני בדרך כלל עוסק, וגם בתחום רפואה בכלל, ממוסדות גדולים שדואגים למטופלים קטנים, [מגחך] ושבתי חולים שנמצאים בהם לפעמים מאושפזים תקופות ארוכות, ואז הטיפול עבר לקהילה. ומתוך הבנה שהקהילה היא גוף שתומך וגם מקל על המערכת הגדולה, ואת בעצם אומרת בואו נעבור לשלב הבא. והשלב הבא זה התא המשפחתי, שמכירים את הבן אדם, מכירים אותו לדקויות הכי קטנות, שאי אפשר לכתוב אותם בשום חוק…
רחל: נכון.
הדר: אי אפשר לכתוב אותם בשום תקנה, אי אפשר לכתוב אותם בשום הנחיה לצוות טיפול. וזה המקום שבו הטיפול הוא הכי טוב שיכול להיות.
רחל: נכון.
הדר: וזה באמת אבולוציה של התהליך.
רחל: נכון, כי התא המשפחתי בסוף הוא חלק מהקהילה, חלק מהק… הקהילות מרכיבות את המדינה, ואנחנו בעצם בונים פה את ה… את המערך התומך.
הדר: נכון. ואני רוצה לקראת סיום לשאול אותך, רחל לדאני…
רחל: 'מה שלומך את?' [צוחקת]
הדר: מייסדת, מנכ"לית "CareGivers", אם את היית פוגשת את רחל, אשתו של גידי, לפני 18 שנה, איזה טיפ אחד היית נותנת לה ממרום הפרספקטיבה שלך כרגע?
רחל: וואו, איזה שאלה. [לוקחת נשימה עמוקה] [פאוזה ארוכה] זה, זה יכול לגרום לי לדמוע. אני חושבת ש… תודו שלא יכולתם לתפוס אותי ספיצ'לס, אחרי זה תערוך את זה איך שאתה… איך שאתה רוצה.
הדר: אנחנו לא עורכים כלום, אי אפשר ככה.
רחל: לא… אבל אם אני אראה, אני לא יודעת אם אני רוצה לראות את עצמי, כי זה איפשהו ישר… יחזיר אותי ל… למקום, למקום יותר קשה. אני רוצה שכל מי שמתחילה את המקום הזה, באמת תבין שיש לה תפקיד משמעותי וש… זה קלישאתי, אבל היא באמת, אני רוצה שהיא באמת תדע שהיא לא צריכה לעבור את זה לבד. שהיא תדע ש… שיש מספיק גורמים שיכולים לעזור לה, ושהיא יכולה לעשות את זה, שהיא יכולה לעבור את זה. וגם בימים הכי קשים, להרים רגע את הראש, ושמישהו יוכל להראות לי קצת קדימה. וגם אם הקדימה, הרי אתה לא יודע בתחילת הדרך אם זה ילך להחלמה או למיתה, ב-ת'. [מגחכת] אנחנו לא יודעים. אבל להרים את הראש ולהגיד… יהיו ימים יותר טובים. יהיו ימים יותר טובים, ותדעי לעשות איתם משהו. ועשית. אז…
תמר: ממש. תודה רבה.
הדר: את יודעת שאת מזכירה לי, יש קבוצה בוואטסאפ שנקראת "שיר מחזק ליום", ואולי זה טיפ חשוב מאוד לכל בני משפחה מטפלים, להצטרף לקבוצה הזאת. והיום שלחו שם שיר, שאני רוצה להקריא לך אותו, של יהודה עמיחי. [מקריא]
"אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו בַּנּוֹף
שֶׁאוֹתוֹ רָאִינוּ יַחְדָּו מִן הַגִּבְעָה:
הָעֵצִים שֶׁנָּעוּ בָּרוּחַ,
כְּנוּעַ אֲנָשִׁים בְּאַחָרִית הַיָּמִים
וְאֹשֶׁר מֶרְחַקָּם הַקָּרוֹב כָּל-כָּךְ
הָיָה לְלא נְשׂא,
וְאָמַרְנוּ,
"חֲבָל שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן.
כְּשֶׁנִּהְיֶה בַּפַּעַם הַבָּאָה, נֵלֵךְ לְשָׁם".
אֲנִי שָׁם.
וְיֵשׁ לִי זְמַן,
אֲנִי הַפַּעַם הַבָּאָה."
[מתחילה מוזיקה שקטה ברקע]
רחל: [מהמהמת] טוב, אז עכשיו זה הזמן ל… לנגב את הדמעות. [הדר צוחק] כן, כן.
הדר: רחל לדאני, מנכ"לית מייסדת "CareGivers" ישראל, תודה, תודה רבה.
רחל: תודה.
תמר: תודה רבה.
רחל: תודה לכם, תודה לכם, היה לי העונג.
תמר: עד הפעם הבאה.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments