מהי ההגדרה של אינטליגנציה? האם הגיל משפיע עליה? מהי אינטליגנציה מגובשת ומהי אינטליגנציה נוזלית? איך אינטואיציה קשורה ליצירתיות? האם בכלל אפשר למדוד יצירתיות? ומה קורה במוח שניה לפני שאנחנו מקבלים רעיון יצירתי?
בפופקורן לייב שחזר השבוע, ישבתי לדבר עם עמית אברון, מרצה בתחום המוח ופסיכולוגיה על איך מודדים אינטליגנציה, מה המחקרים המוכרים בתחומי היצירתיות והאינטואיציה, ואיך כל אלו יתנו ליצירתיות יותר סיכוי במקום העבודה.
המערכת הקלאסית תמיד השתמשה בסוגים שונים של מבחני איי קיו כדי לנבא התאמה והצלחה בשוק העבודה. ממבחני מחוננות, הפסיכוטכני בצבא, ועד למבחני פסיכומטרי - כולם נגזרות של מבחני IQ שמטרתם למדוד אינטליגנציה. תצליח במבחנים = סיכויי ההצלחה שלך באוניברסיטה וכשיוצא מזה בשוק העבודה גבוהים יותר. העניין הוא - שבמציאות, כשאני מדבר עם הנהלות בכירות, המסר שאני מקבל הוא שמה שחסר להם זה ״עובדים יצירתיים״. אבל מה עושים כשהמערכת המסורתית לא מעודדת יצירתיות?
אין כמו עמית אברון כדי להביא את המחקרים ואת המדע מאחורי יצירתיות, אינטליגנציה ואינטואיציה. ויש בניהם קשרים - הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/04/2024.
[פודקאסט לייב עם קהל, נשמעות קריאות עידוד, מחיאות כפיים, שריקות]
ליאור: שלום, שלום. נעים לכם?
[מעט מחיאות כפיים וקול קורא 'כן']
ליאור: קודם כל תודה שבאתם, [שוב מחיאות כפיים]. כיף גדול להיות פה איתכם. אני רוצה להתחיל מלומר תודה. תודה למי שמארח אותנו כאן, שזה "הבועה" בתוך "בית תמי". יש להם מיתוג חדש ומהמם, זה הלוגו הקטן שראיתם [מחיאות כפיים חלשות ברקע]. ותכף אני אספר לכם קצת יותר על ה… על ה… על הזוג האחר שהביא אותנו והפיק את כל זה ובזכותו היה לכם גם יין ונשנושים בחוץ… אנחנו הולכים לדבר היום הרבה מאוד על יצירתיות. זה משהו שהוא מאוד נחשק. כולנו רוצים להיות קצת יותר יצירתיים. אנחנו מסתכלים הרבה פעמים על אנשים יצירתיים וחושבים שהם גאונים או לא יודע, שהם נולדו עם גנים אחרים, שהם… אנחנו נטען פה היום שזה אולי נכון, אוקיי? הייתי אומר משהו החלטי אבל זה התפקיד של עמית להגיד שמה שאני אומר זה לא בדיוק נכון, אז…
עמית: זה לא נכון.
ליאור: בדיוק. אז אני אוותר על זה… אבל אני חושב, לפחות, שהיצירתיות היא, היא לא רק שייכת למתי מעט, ואני חושב שהעובדה היא להסתכל על הילדים שלנו, ולראות איך הם בעצם מאוד מאוד מאוד מאוד יצירתיים. אנחנו יכולים לתת להם כל מיני משימות והם יעשו דברים מופלאים. איכשהו בדרך, לנו עשו עבודה לא כל כך טובה, לפחות לרובנו, והגענו למסקנה שאנחנו לא יצירתיים… אני ספציפית הייתי ממש טוב בחשבון, וזה מה שהספיק להגיד לי, 'אתה ריאלי, אתה לא הומני, אז תעזוב את זה, אל תתקרב'… ורק הרבה שנים אחרי, התחלתי לרצות לשאוף עוד פעם, לקבל את הדבר הזה, זאת אומרת לקבל אליי את ה… את העניין הזה של היצירתיות.
בחודשים האחרונים אני כתבתי ואז צילמתי… עזר לי מאוד חבר יקר, טל אלמוג, שהוא בטח פה, שעובד, אגב, המון עם עיריית תל אביב, על מלא סרטונים שאתם רואים על עיריית תל אביב, מי מכם שתל אביבי, אז הוא בדרך כלל אחראי לזה. וצילמנו, ואז ערכתי… משהו שאני קורא לו "שיעור יצירתיות בעבודה". שיעור, לא קורס, כי אין שם תרגילים ואני לא איתכם בלייב, זה דיגיטלי, אבל זה שיעור של בערך שעה. ויש שם טכניקות מאוד מאוד פשוטות שאני חושב שכל אחד יכול לממש, זאת אומרת, אני בטוח שכל אחד יכול לממש בעבודה שלו, בין אם הוא עצמאי, בין אם היא מנהלת, שכירה, בין לבין, סלאשרית, יש לנו הרבה כאלה היום… וכשחשבתי איך להשיק את הדבר הזה לעולם, אז אמרתי טוב, אני לא יכול פשוט לבוא ולנסות למכור לכם איזשהו משהו, כי זה יהיה משעמם…
אז אמרתי, אוקיי, מה אין שם? מה חסר שם בדבר הזה? ואני תמיד חושב על המשפט, "קל לדבר, קשה לעשות", נכון? אז אוקיי, אז הבאתי לכם שם טכניקות ואתם בתוך שעה תדעו לייצר מיליון רעיונות יפים, אבל אז, מה אנחנו עושים עם הרעיונות היפים האלה? איך אנחנו גורמים להם באמת להצליח לקרות? איך אנחנו משכנעים, בין אם זה לקוחות, בין אם זה קולגות, בין אם זה מנהלות שלנו, אשכרה לזרום איתנו על הדבר הזה, להפוך אותו לאמיתי יותר? והסיפור הזה הוא קשה, הוא קשה מהרבה מאוד סיבות. אני מניח שרובכם יצא לכם מתישהו שיהיה לכם איזשהו רעיון טוב, ולרובכם כנראה גם כיבו את הרעיון הטוב שלכם, בהזדמנות אחרת, כי ככה נראים החיים.
אז, ניסיתי לחשוב איזה עוד חומרים חסרים ואז אמרתי, אוקיי, נמצא כמה חומרים חסרים ונעשה עליהם פופקורן. ובאותו יום, או יום אחרי, שחף, באותו יום שחשבתי אוקיי, איך נשיק את הדבר הזה, את השיעור הזה, הוא שלח לי הודעה, 'תשמע, וזה, אני ומישהי שקוראים לה נטע שבמקרה אתה מכיר עוד לפני שהכרת אותי… עושים לאחרונה איזשהו משהו שנקרא לו "דברים שבא לנו ללמוד", ושם הם עושים כל מיני הרצאות ומפגשים וקורסים וסדנאות ו-וואטאבר, ואולי אתה גם רוצה'. ו… אמרתי לו, 'תשמע, אני רוצה אבל… זה קצת מוגזם'. הוא אמר לי, 'מה?', אז אמרתי לו, 'אני משיק את השיעור לקראת פסח, אז בוא נעשה משהו ביחד, אבל זה צריך להיות באפריל, ושזה יהיה שלושה, לא אחד, שלושה פרקים לייב'. הוא אמר, 'אוקיי'. כבר נבהלתי.
הבנתי שמדובר במישהו לא אחראי או משהו כזה, כי איך אפשר להספיק? כל זה קרה לפני… כשראיתם את הפרסומים זה היה יום אחרי שדיברנו בערך, אוקיי, זה היה מעט מאוד זמן… ישר דיברתי עם עמית, עם תום, שיהיה פה בשבוע הבא, ועם ענבל, שתהיה פה בעוד שבועיים, ואמרתי להם, 'יש לי שלושה נושאים שאני מאוד מאוד רוצה לכסות'. נושא אחד זה פוליטיקה ארגונית, כי אחרי שיש לי רעיון איך אני מנווט את עצמי בתוך הארגון, כן, עמית ידבר על זה… איך אני מנווט את עצמי בתוך הארגון כדי לדעת לגרום לדבר הזה לקרות. נושא אחר זה מה שדיברתי עם תום, זה על עיצוב התנהגות, איך אני משפיע על קולגות, איך אני מהנדס את הסביבה, לא רק ב… אנושית, אלא את הסביבה, את ההתנהגויות, ככה שהדבר הזה יהיה לו סיכוי יותר גדול לקרות.
ו… עמית, האמת, היה בתוך ון דיאגרם, שב-ון דיאגרם היה אירוע שבטוח יעשה סולד-אאוט, כי הפרק שלו עשה סולד-אאוט בפופקורן, למרות שהוא יצא ממנו ואמר לי, 'תשמע, היה נורא מבולגן, ואני לא יודע, וזה', ואני אמרתי לו, 'היה מצוין, ואתם הוכחתם שהיה מצוין, כי שיתפו את הפרק הזה'. אם מישהו פה לא שמע, כדאי לכם מאוד, הפרק הקודם על המוח. אבל יותר חשוב מזה, יש את הסיפור הזה של מה אנחנו באמת יודעים על יצירתיות. באמת! לא…. שאיזשהו איש מרקטינג כתב בספר שלו, אוקיי? שזה, יש כל מיני דברים שהם מיתוסים וזה, מה אנחנו באמת יודעים. ואין כמו עמית כדי להביא את המחקרים המוקדמים, האחרונים, הזה, וגם, עמית, אני יכול לספר לכם, שהוא עוד יותר… אני אביך אותך, הוא עוד יותר מצטיין ממה שחשבתי כי מאותו רגע שדיברתי איתו ועד היום, הוא כל הזמן אסף עוד ועוד ועוד ועוד דברים כי הוא, לא הספיק לו כל ה… זה.
אתמול הוא שלח לי את המצגת, כי אמרנו ניתן לכם גם לראות, למרות שאנחנו מקליטים את זה, וזה יופיע, מחר-מחרתיים יוצא הפרק, אבל ניתן לכם גם לראות' אז הוא שלח לי מצגת עם איזה 170 שקפים, 400 מחקרים וזה… אמרתי לו שזה לא ארבע שעות, אז קיצצנו את זה ל-60 וגם זה היה מאוד מאוד קשה… אנחנו הולכים לדבר על… אני תכף אספר לכם, אני רק אגיד… אני רוצה ששנייה ניתן כפיים לשחף ונטע, שכחתי שיש לנו מצגת [מחיאות כפיים], ול"בועה" שמארחים אותנו… תודה רבה. אז זה הפרקים שהולכים להיות, והגענו לעכשיו, אוקיי? מה יהיה עכשיו? עכשיו אנחנו הולכים לדבר על שלושה דברים בגדול, אינטליגנציה, יצירתיות ואינטואיציה. ויש ביניהם כל מיני קשרים, חזקים או חלשים. מתחילים באינטליגנציה… לא בגלל שזה מה ש…
זאת אומרת, עמית ממש מבין בעולם האינטליגנציה וההיסטוריה של האינטליגנציה והמדע של האינטליגנציה וכולי, אבל לא בגלל זה, אלא בגלל שכשאנחנו בארגון, מה שאני מכיר לפחות, ברוב הזמן, בגיוס אנשים, במשך שנים כבר… כשבוחרים איפה לשים אתכם בצבא, כשבוחרים איפה, אם תתקבלו לאוניברסיטה או לא, הכל מבוסס על מבחני אינטליגנציה. אבל הולכים ושואלים כל הזמן את המנכ"לים והמנכ"ליות, 'מה חסר לכם בעבודה? ומה העובדים שלכם לא מספיק?', והם אומרים, 'יצירתיים'.
אז נשמע שיש פה איזשהו מרחק. עכשיו, אני בתור סטוריטלר, המרחק הזה נשמע לי פגז, אוקיי? זאת אומרת, אני כבר באתי עם הטיעון, אין אנשים יצירתיים בעבודה, כי בוחנים אותנו על אינטליגנציה. עמית, כמובן, אמר לי, 'זה יותר מסובך מזה, אבל נדבר על זה כבר'… אז אנחנו נדבר על זה. לקראת הסוף נדבר הרבה גם על אינטואיציה, שזה נושא שהוא מאוד קשור ליצירתיות… אבל יש עליו הרבה הרבה הרבה פחות… מידע משאר הדברים. אז… נתחיל, אתם מוכנים? מוכנים? [קריאות חלשות ברקע]
עמית: אני מוכן.
ליאור: אוקיי.
[הקהל מוחא כפיים]
עמית: אז קודם כל ערב טוב לכולם, תודה ליאור על ההזמנה, אתם שומעים אותי די טוב, נכון? בעצם זה המקצוע שלי, מרצה, אני מרצה באוניברסיטה הפתוחה, אז אני צועק על תלמידים. בשעות הבוקר אני גם מרצה בכל מיני קתדרות וארגונים אחרים, אז לא תהיה בעיה כאן מבחינת הווליומים, למרות שאנחנו עם מיקרופון דמה, נכון?
ליאור: כן.
[צחוק קל בקהל]
עמית: כן, אינטליגנציה. ההיסטוריה של האינטליגנציה היא מאוד מאוד עתיקה, יש לנו כבר קרוב ל-120 שנה או בדיוק 120 שנה של מבחני אינטליגנציה. למה הם התפתחו? מי הראשון שהמציא מבחן אינטליגנציה? היה זה אלפרד בינה הצרפתי, לצורך מערכת החינוך הצרפתית. כי מה לעשות, חינוך בתחילת המאה ה-20 היה למתי מעט, יסודי היה לכולם, ואחרי חמש-שש כיתות, תודה רבה, נגר, סנדלר, נפח, אתה רוצה לתיכון? יש תיכון אחד בעיר…
ליאור: רגע.
עמית: יש תיכון אחד במחוז.
ליאור: אבל אני זוכר מה… סרטי ההיסטוריה, שאני נגר אם אבא שלי היה נגר ואני סנדלר אם אבא שלי היה סנדלר, לא לפי מבחן אינטליגנציה.
עמית: ובכל זאת, אתה רוצה שאנשים ילכו לאקדמיה, שיעשו תיכון שהיה נחשב אז השכלה לוקסוס, כן? איך תבחר אנשים? לפי שהאמא שלהם אומרת עליהם שהם חכמים? לפי ההמלצה של המורים? אולי לפי מה שהם אומרים על עצמם? אתה צריך מבחן אובייקטיבי, אחיד, פשוט להעברה, שאפשר להעביר לכל הכיתה הזאת בשעה, ולראות מי הולך לתיכון, האם ז'אן פיליפ הולך לתיכון, והאם ז'אן לואי נשאר כיתה, ואגב, גם המסגרות של מה שנקרא חינוך מיוחד, אז קראו לזה מפגרים, גם אז נפתחו באותו זמן. מי לתיכון, מי לחמש-שש כיתות, וזהו, ולמקצוע, ומי ל… אתה יודע, לחינוך מיוחד. אגב, הגרסה של זה פה בארץ, קראו לזה מבחני סקר. זה היה בשנות ה-50 וה-60 פה בארץ, ובכיתה ט' עשו את זה, תשאלו את סבא וסבתא שלכם, בכיתה ט' החליטו מי למקצועי, מי לעיוני, ומי, 'תודה רבה, עשר כיתות, לך, תעבוד'.
ליאור: אהבתי גם שדחפת לכולם את המחמאה שהם צעירים…
עמית: כן.
ליאור: יפה, על הדרך. מה היה במבחן הראשון?
עמית: אז המבחן הזה פותח, הוא היה צריך להיות קודם כל רלוונטי לילדים בני עשר. והיו בו שאלות קלות וקשות, כלומר ממש פריטים קלים מאוד וקשים מאוד, בשלל של נושאים שעד היום הם חלק ממבחני האינטליגנציה. למשל, חשבון, שתיים ועוד שתיים, תשע כפול שבע, ושלוש עשרה בחזקת שלוש, אוקיי? לא כל ילד בן עשר יכול לעשות שלוש עשרה בחזקת שלוש.
ליאור: כן, באחרון הלחצת.
עמית: אוצר מילים, תכף נראה, אוצר מילים פשוט, אוצר מילים מסובך… בעיות של זיכרון, מעט פריטים לזכירה בטווח המיידי, מה שנקרא זיכרון קצר, ויותר פריטים.
ליאור: רגע, יש פה תמונה של נשים…
עמית: אוקיי.
ליאור: בכל מיני… מה זה קשור?
עמית: זה כבר לא, זה היה חלק מהמבחן המקורי. מסתבר שבמאה העשרים, תחילת המאה העשרים בצרפת, חשבו שאדם אינטליגנטי זה גם אדם עם טעם אסתטי טוב.
ליאור: הווו.
עמית: אז היו שואלים את הילדים, איזה מבין הצמדים הללו, זאת האישה היותר יפה. ברור שזה לא חלק ממבחן אינטליגנציה היום, אבל אתה רואה כאן, בוא, היא יפה ומכוערת, יפה ומכוערת, היופי בעיני המתבונן או שיש פה איזה קונצנזוס. בכל מקרה זה כבר לא חלק ממבחן אינטליגנציה.
ליאור: אוקיי, אוקיי.
עמית: בואו נשאר בפריטים היותר קונבנציונליים של מתמטיקה, שפה… לוגיקה, תכף נראה מבחנים לוגיים, נעשה דוגמה כאן בכיתה, אני כמעט אומר בכיתה, אבל צריך עוד משהו, צריך איזשהו ציון, שלא נגיד, 'הוא מוכשר מאוד', 'הוא סתום', 'הוא מבריק', אלא הוא 100, הוא 120, הוא 90, הוא 70, ונחתוך את העשרה אחוז העליונים וניקח אותם לתיכון. צריך איזשהו נוסחה שהיא מנת משכל.
ליאור: אוקיי.
עמית: מנה זה משהו חלקי משהו.
ליאור: אה! מנת משכל, הבנתי.
עמית: מנת משכל.
ליאור: אז זה המנת משכל.
עמית: הנה הנוסחה: הגיל השכלי שלך, ותחשבו על כיתה ה' בצרפת, כלומר, עד איזה דרגה של פריטים הגעת? כפל, חילוק, חזקות, חלקי הגיל האמיתי שלך. לדוגמה, אתה ז'אן פיליפ עכשיו, 'ז'אן פיליפ, בון סואר'. הצלחת לפתור שאלות של גיל 13,
ליאור: ווי, ווי.
עמית: כל הכבוד. אבל אתה בן 10. 13 חלקי 10, 1.3. זה מספר קצת מעצבן כזה. כפול 100, לצורך הנוחות, 130 IQ.
ליאור: אה, יפה.
עמית: אז 130 IQ זה לא אומר שהוא פתר 130 נקודות נכון, אלא שהוא בן 13 שכלית, אבל בן 10 אמיתית.
ליאור: אוקיי, זאת אומרת,
עמית: שלוש שנים מעל הגיל שלך.
ליאור: זאת אומרת יש פה הנחה, שככל שאני מתבגר בגיל אני נהיה יותר חכם.
עמית: כן, אבל גם המבחן נהיה יותר קשה, המבחן לגילאי ה-10 ול-12 ול-14 גם נהיה קשה יותר.
ליאור: אוקיי, אוקיי.
עמית: עכשיו ניקח את ז'אן לואי, אחיו התאום.
ליאור: אני יודע כמה זה 13 בחזקת שלוש.
עמית: ואתה יודע בן כמה האח התאום, גם בן 10, נכון?
ליאור: כן.
עמית: למטה יהיה 10.
ליאור: כן.
עמית: אבל אתה הצלחת לפתור רק שאלות של גיל 7. 7 חלקי 10, 0.7, כפול 100 לצורך הנוחות…
ליאור: 70.
עמית: 70 IQ. 'פרדון, מסייה, ז'אן לואי',
ליאור: אני לא הולך לתיכון.
עמית: אתה לא הולך לתיכון.
ליאור: אוי, לא.
עמית: מה זה 100 IQ אם ככה? מה זה אומר שלבן אדם יש 100 IQ, שהוא ממוצע לגילו. שהוא פשוט מתפקד בהתאם לגילו, אולי ניתן לו להשלים 6-7 כיתות, וזהו. וככה יש לנו מבחן, שמצד אחד קל להעביר אותו, זה מבחן של נייר ועיפרון…
ליאור: מה למשל בוחנים שם?
עמית: אז אולי ניתן דוגמאות, אני חושב שה… אה, גם הקליקר לא עובד עכשיו, איזה יופי.
ליאור: אוקיי, יש לנו את זה.
עמית: כן. אז מה שבוחנים… עכשיו הוא כן עובד. נפלאות דרכי הקליקר.
ליאור: זה קליקר עם IQ.
עמית: מבחני חשבון, מתרגלי חיבור וחיסור דרך כפל וחילוק ועד חזקות. מבחן אוצר מילים, אנחנו תכף נראה מתוך מבחן מודרני של אינטליגנציה, מילים כמו, מה זאת מנורה? מה זאת מנורה? מכשיר חשמלי שמאיר.
ליאור: שעושה אור.
עמית: שתי נקודות. חפץ שנותן אור, שתי נקודות. כולם יידעו את זה. אבל מה זה גזוזטרה? אההה. [נשמע רחש בקהל]
ליאור: כן, התל אביבים יודעים.
עמית: בואו נראה אתכם. מה זה משכוכית?
ליאור: [פונה לקהל] יש לנו פה? יש לנו פה?
עמית: מישהו ממלא פה תשבצים? מה זה? הכבשה שהולכת בראש העדר, ואת הולכת לתיכון.
ליאור: נכון. [צוחק]
עמית: אתם מבינים? פריטים קלים - מה זאת מנורה, פריטים בינוניים - מה זאת גזוזטרה. אופס, חלק מהילדים כבר לא יודעים בגיל עשר. ומה זה משכוכית? באמת, ילד שקרא הרבה.
ליאור: שמע, אני בן 45 ואני לא הולך לתיכון. [נשמע מחויך]
עמית: אתה לא, זה כבר מאוחר מדי. אז יש לנו נוסחה אחידה, מבחן אחיד. עכשיו אני רוצה להגיד, הרבה כתרים שליליים נקשרו למבחני פסיכומטרי, פסיכוטכני, IQ, אבל הם מנבאים הכי טוב, נכון להיום, את ההצלחה בתואר ראשון.
ליאור: את ההצלחה בתואר ראשון?
עמית: כן. יותר מהבגרות, יותר מהדעה שלך על עצמך אם אתה מוצלח או לא, ויותר מהדעה של אמא שלך או של אבא שלך. מבחני IQ, שהיום נקרא להם מבחני פסיכומטרי, כי זה אותו דבר בעצם. מבחן סטנדרטי, תחת לחץ זמן, עם פריטים בתחום המתמטיקה והשפה והלוגיקה, מנבאים לא רע, מתאם של 0.6, פחות או יותר, שזה לא רע, את ההצלחה שלך בתואר ראשון.
ליאור: וואה.
עמית: כמובן שצריך אמביציה ואיך נקרא לזה, תחת, לשבת על ה… אבל בגדול, מבחני IQ, מבחני אינטליגנציה, מנבאים הצלחה עתידית.
ליאור: שזה אתה כבר… עכשיו, עוד פעם רומז, או חוזר, לא רומז, חוזר למקום שאני דיברתי עליו של מבחני IQ, הם מה שמנבא את ההצלחה שלי בתואר הראשון, שזה, כשאני מתקבל לעבודה ראשונה, אחד הדברים הכי חשובים.
עמית: נכון, אתה תחשוב כמה פעמים בדקו את ה-IQ שלך, גם אם לא קראו לזה ככה. מבחני מחוננות בכיתה ב', ג', מכירים אותם? זה סוג של מבחן ה-IQ. המבחן הפסיכוטכני בצבא, דפ"ר, דירוג פסיכוטכני ראשוני, זה סוג של מבחן ה-IQ מקוצר. מבחני מיון לעבודה, עברתם? הדסה, אדם מילא, פילת וכן הלאה, הם מבחנים של הישג עם פריטים קלים ופריטים קשים תחת לחץ זמן, כמו מבחן האינטליגנציה שלנו.
ליאור: אוקיי.
עמית: אז… אבל הם השתכללו עם הזמן. ואני רוצה באמת ככה לשלוף מזוודה מודרנית שנקראת מבחן וקסלר, ולתת לכם כמה פריטים ככה, גם לקהל בבית וגם לכם, לפתור כמה פריטים מתוך מבחן וקסלר, שהוא באמת, הייתי אומר, הסטנדרט היום לבדיקת אינטליגנציה. חשוב לומר שנוספו גם כמה דברים פיזיים למבחן הזה. כלומר, דברים שאתה צריך לעשות עם הידיים שלך ועם החושים שלך…
ליאור: אממם.
עמית: ולא רק עם החשיבה שלך.
ליאור: מה למשל? בוא נראה.
עמית: אז… קודם כל ראינו כבר מבחן אוצר מילים.
ליאור: כן.
עמית: מילה קלה, מנורה. מה זה הירוגליפים? [נשמעות אמירות חלשות מהקהל] כתב חרטומים או כתב מצרי. מי שאומר כתב או מי שאומר מצרי מקבל נקודה מתוך שתיים.
ליאור: אוקיי.
עמית: מי שאומר כתב מצרי עתיק, סבבה.
ליאור: אוקיי.
עמית: זיכרון קצר, מסתבר שיש קורלציה בין היכולת לזכור קצת אינפורמציה בטווח המיידי לבין האינטליגנציה הכללית. אז אני מחשיך את המסך ותחזרו אחריי: ארבע, שתיים, וואו, זה לא היה צפוי [נשמעה חבטה כלשהי]. ארבע, שתיים, שמונה, שבע, אחד.
ליאור: [עם הקהל ברקע] ארבע, שתיים, שמונה, שבע, אחד.
עמית: אוקיי, נקשה עליכם כי הצלחתם. שמונה, חמש, אחד, שלוש, תשע, שתיים, ארבע.
ליאור: [עם קול חלש מהקהל ברקע] שמונה, חמש, שלוש, תשע, אחד, ארבע.
עמית: פה כבר יש קו שבר [ליאור צוחק], חלק מצליחים, חלק לא. מסתבר שהיכולת האנושית זה לא יותר משבעה, שמונה פריטים.
ליאור: [צוחק קלות] אני רגע חייב להגיד שברגע שסגרת את המסך…
עמית: כן.
ליאור: אני איבדתי כל יכולת לזה… [צוחק] כי לא ידעתי עם האצבעות.
עמית: ולכן זה מראה את האינטראקציה הבין-חושית, הפרעתי לך בחוש השמיעה.
ליאור: [נשמח מחויך] עוד פעם אני לא הולך לתיכון?
עמית: אתה לא הולך לתיכון עוד פעם. אתה יורד לכיתה, לגן.
ליאור: כן.
עמית: אז זה מבחן אחד. אני רוצה לתת לכם מבחן שבודק קצת יותר חשיבה מופשטת.
ליאור: יאללה.
עמית: אני נזהר מלהגיד יצירתית, למה? כי יש תשובה נכונה.
ליאור: אמממם.
עמית: היא כתובה ב-manual.
ליאור: אוקיי.
עמית: מה המשותף בין, מה האסוציאציה המשותפת ל… נתחיל בקל… שולחן וארון. שניהם, שלוש נקודות.
הקהל וליאור: רהיטים.
עמית: רהיטים, יופי. מי שאמר עץ, נקודה מתוך שתיים. מה משותף לשיר ופסל?
קהל: אומנות.
עמית: טוב מאוד, כולם פה עם IQ מעל הממוצע.
ליאור: ככה הם… זה היה מבחן ל… לקבל את כרטיס.
עמית: ואני אתן פריט קשה, רק בשביל שתחוו פריט קשה. אוקיי, פריט כמעט מאוד קשה, מה משותף לזבוב ועץ? שניהם? אז רוב האנשים עונים, הזבוב עף לעץ או העץ גדול והזבוב… לא. מה משותף ביניהם? ואת זה לא לומדים בשום מקום, נכון? אתה צריך לחשוב על עולם האסוציאציות של זבוב ועץ. והקטגוריה המופשטת הגבוהה שמחברת ביניהם, זה… חיים, אורגניזמים. ביולוגיה…
ליאור: ביולוגיה.
עמית: טבע. עלית לתיכון עוד פעם.
ליאור: יש.
עמית: והנה השאלה היותר קשה, ואני לא יכול לעזור לנבדק, אני יושב, אני עברתי עשרות מבחנים כאלו וזה נורא קשה, כי אתה רואה את הבן אדם מזיע ורותח ואתה לא יכול לעזור לו. מה משותף, ז'אן פיליפ, בין קיר וקו? אל תעזרו לו, אל תעזרו לו. קיר וקו. זה לא פשוט.
ליאור: [מהסס] שניהם גבולות?
עמית: זאת התשובה.
ליאור: [קריאת התפעלות מהקהל] יש!
עמית: שניהם גבולות.
ליאור: יש!
עמית: חוצצים, מפרידים. התשובה הלא נכונה, שהרבה עונים, זה שניהם בקוף (אות) או שניהם ישרים.
ליאור: פה אגב יש את התשובות, כן, אל תחשבו שאני חכם.
עמית: או שניהם ישרים, תבואו אליי הביתה ותראו את הקבלן שעשה קירות עקומים, כמובן שיש גם קווים עקומים, אבל אתה, הצלת את כבודך.
ליאור: וואו, מזל.
עמית: אגב, אם יש לכם עשר דקות לעשות מבחן אינטליגנציה, תיקחו את התת מבחן הזה של מה משותף ל… כי זאת חשיבה מטאפורית, חשיבה אסוציאטיבית, חשיבה קטגורית מופשטת, חשיבה מופשטת.
ליאור: אוקיי, יאללה, בואו נמשיך הלאה.
עמית: כן.
ליאור: אהה, אהה.
עמית: רגע, הצד הביצועי. הצד הביצועי זה דברים שאתה צריך לעשות עם הידיים ועם החושים. כאן יש סטופר מתחת לשולחן, תשובה מהירה זה תשובה טובה. לא, כולם מסכימים עם העניין שחשיבה מהירה היא חשיבה יותר טובה מחשיבה איטית?
קהל: לא.
עמית: לא! אבל במבחן ה-IQ חשיבה מהירה מקבלת בונוס, מקבלת יותר IQ. החיים קשים, אבל ככה יש גבול למבחן מבחינת זמן.
ליאור: זאת אומרת, החיים קשים, אבל המבחן לא מייצג את החיים.
עמית: הוא משתדל, אוקיי? מבחן ה-IQ הוא מדגם לאינטליגנציה כפי שהיא באה לידי ביטוי בעולם האמיתי, הוא מנסה להיות.
ליאור: כן.
עמית: [ככל הנראה מתייחס לשקופית במצגת] מה חסר בתמונה הזאת?
[בליל קריאות בקהל, ונשמע הביטוי "אדם לבן"]
ליאור: [צוחק קלות] אדם לבן… מי שאמר אדם לבן…
עמית: אוקיי.
[הקהל צוחק]
ליאור: מקבל את כל הנקודות.
עמית: כן, מקבל מאה בסולם גזענות. אבל יש פה שני אצנים, לאחד יש עקבות ולאחד אין עקבות. יפה מאוד, העקבות. עוד משהו זה הרכבת מודל. הרכבת מודל, אתם רואים כאן את זה בקטן. נותנים לכם את הרצוי, כלומר את ה-end state, אתם רואים למעלה, ונותנים לכם תשע קוביות מבולגנות. הקוביות עם פאות לבנות, אדומות ולבנות, אדומות לגמרי. זה כמו טטריס, אוקיי?
ליאור: כן.
עמית: בתלת מימד צריך להרכיב מודל תחת לחץ זמן. מתחילים עם ארבע קוביות, עוברים לתשע קוביות. מי שיודע להרכיב רהיט מאיקאה, הוא טוב באינטליגנציה הזאת.
ליאור: הופה.
עמית: אינטליגנציה תלת מימדית, מרחבית, יכולת לעבוד בשיטתיות, תחת לחץ זמן, מערב את חוש הראייה, את חוש התלת מימד, מה שנקרא רוטציה מנטלית. יכולת לסובב דברים במוח, מהנדסים, ארכיטקטים.
ליאור: היכולת לדמיין את זה אחרת.
עמית: בדיוק, לדמיין את התלת מימד. אני לא טוב בזה, אני הרכבתי פעם רהיט של איקאה עם כל המדפים פונים כלפי מטה. מזל שגרתי עם מהנדסת תעשייה וניהול כשותפה, והיא הרכיבה את זה [ליאור צוחק קלות]. אז אתה רואה, יש פה שאלות שאין בהם עניין של ידע קודם…
ליאור: כן.
עמית: או מילולי. אתה פשוט צריך לעשות דברים, תחת לחץ זמן.
ליאור: אוקיי, אז זה בסוף, אנחנו עכשיו רואים בעצם איזשהו פעמון גאוס, נכון? שזה הציונים, נכון? בצד ימין, מי שקיבלו הכי גבוה הם הגאונים. בצד שמאל, מי שקיבלו הכי פחות גבוה הם ההפך מגאונים.
עמית: בוא נקרא לזה פיגור שכלי, בוא נקרא לילד בשמו.
ליאור: אוקיי. ובאמצע זה הממוצע, שרובנו בממוצע.
עמית: אז אני רוצה להגיד כמה דברים על פעמון הגאוס הזה. אלוהים לא חילק את האינטליגנציה, האבולוציה לא חילקה את האינטליגנציה שווה בין כולם. כשאתה אומר גאון כדורגל, גאון בישול, גאון פיננסי, תיזהר עם המילה גאון. אנשים מעל 140 IQ יש 0.1 באוכלוסייה. אחד מאלף. אולי בתוך אוניברסיטה ואקדמיה תמצא יותר, אבל הם נדירים. מחונן, מעל 130 IQ. תזכור 130, ילד בן 10 שפותר בעיות ברמה של ילד בן 13. כאן כבר מדובר על שניים שלושה אחוז מהאוכלוסייה. 80% מהאוכלוסייה ממוצעים. ופיגור שכלי, 70 IQ ומטה. ילד בן 10 שפותר בעיות ברמה של ילד בן 7, זה 2% באוכלוסייה, ואחוז הולך ומתכווץ בגלל בדיקות גנטיות. אנשים עושים בדיקות גנטיות כדי לא להביא ילדים עם תסמונת דאון ועוד כל מיני, אבל זה אנקדוטה לגבי אינטליגנציה.
ליאור: אוקיי, יפה.
עמית: ואני רוצה להגיד עוד כמה דברים, אבל מה שזה אומר שנדירים הציונים הקיצוניים.
ליאור: כן, כן.
עמית: כמו בכל תופעה ביולוגית, כמו במשקל וכמו בגובה.
ליאור: אוקיי, עכשיו, אנחנו רואים עכשיו על המסך הרבה מאוד סוגי אינטליגנציה, נכון? אנחנו רואים פה השלמה תמונות, תפיסה מרחבית, צד שווה, ידע כללי, הבנת הנקרא, סידור תמונות וכו' וכו'…
עמית: כל המבחנים שדיברנו עליהם בעצם.
ליאור: כל המבחנים שהראית קודם.
עמית: כל המזוודה של וקסלר.
ליאור: ואז השאלה היא, האם יש מישהו שהוא אינטליגנט בהכל ומישהו אינטליגנט בכלום או האם יכול להיות שאני נורא נורא אינטליגנט בזיכרון קצר וחשבון, אבל אוצר מילים וידע כללי שלי יהיה אפס.
עמית: תראו, משאלת הלב של כולנו זה שכל אחד טוב במשהו, ולא נורא ילד, אתה לא טוב בחשבון ובהרכבה תלת מימדית, אז אתה בטח טוב בשפה. ואתה לא טוב בשפה והבנת הנקרא, אז אתה בטח טוב בתלת מימד ו… הלוואי ומשאלת הלב הייתה נכונה. יש מתאם חיובי בין כל המבחנים. מי שטוב נוטה להיות טוב בהכל, מי שבינוני נוטה להיות בינוני בהכל, ומי שחלש נוטה להיות חלש בהכל. אני אומר נוטה להיות כי המתאם הוא לא מאה…
ליאור: כן.
עמית: הוא לא אחד, אבל נוטה להיות. העולם הוא לא הוגן. ואתם רואים את המתאמים, 0.4, 0.6. אני אגיד את זה בקיצוניות, מי שטוב באוצר מילים טוב גם במתמטיקה.
ליאור: מי שטוב באוצר מילים?
עמית: מי שריאלי הוא גם טוב בהומני.
ליאור: אה, אוצר מילים התכוונת הומני?
עמית: כן.
ליאור: אוקיי, אוקיי. אז אתה מחזיר אותי עוד פעם ל…
עמית: לילדות שלך.
ליאור: לכיתה ב', ש…
עמית: כן.
ליאור: אבל הוא לא דווקא יודע לצייר יפה.
עמית: אז אנחנו נדבר על יצירתיות עוד מעט.
ליאור: כן, כן. לא, כי בגלל זה אמרו לי שאני טוב רק בחשבון.
עמית: כן, אז המתאמים האלו, תראו, זה לא מחקר אחד קטן, זה באמת על מאות אלפי ומיליוני אנשים, הגיעו למסקנה בעצם שאינטליגנציה אולי זה דבר אחד, זה מנוע אחד. היכולת של המוח להכיל מידע, לשלוף מידע, לשלב מידע, להשתמש במידע בצורה רלוונטית. כלומר, היכולת הכללית.
ליאור: זה כאילו אם עברתי מ-processor של…
עמית: בדיוק, זה הפרוססור של המוח.
ליאור: 8086 ל-M1 של אפל היום, אז…
עמית: אם עברת מפרוססור גרוע של המחשב למעבד מרכזי טוב, אז גם האנטי-וירוס ירוץ יותר טוב, גם הגרפיקה תהיה יותר טובה, גם הקישוריות לאינטרנט תהיה טובה, וגם המצגת תפעל יחד עם המיקרופון ביחד.
ליאור: לא, זה אף פעם לא קורה. זה בעיה שהיא לא מוסברת. זה ההוכחה שיש אלוהים, אגב. [צחוק קל בקהל]
עמית: אז אלוהים נמצא ב-G, ב-general intelligence. ג'נרל אינטליג'נס חלש, יביא אותך להישגים חלשים בכל התחומים.
ליאור: אוקיי.
עמית: ג'נרל אינטליג'נס חזק, יביא אותך להישגים טובים.
ליאור: עמית, אתה גורם לי לרצות להתקרב לחלק של היצירתיות כי אני מתחיל להתבאס עם ה…
עמית: כן.
ליאור: עם הזה.
עמית: כן, אבל רק אני רוצה לדבר, אם ככה, מעבר ל-G יש שני סוגי אינטליגנציה. וכאן זה גם עניין של גיל. היכולת שלך להשתמש בידע צבור, אינפורמציה שצברת, אוצר המילים שלך, ידע כללי וכן הלאה, הוא נקרא אינטליגנציה מגובשת, כי אתה מגבש כל סרט שאתה רואה, כל ספר שאתה קורא, כל הרצאה בשמונה וחצי בערב נותנת לך עוד פריט אינפורמציה להשתמש בו בעתיד. ולכן, אינטליגנציה מגובשת היא אינטליגנציה של אנשים צעירים או מבוגרים? מה אתה אומר?
ליאור: מבוגרים.
עמית: מבוגרים. היא מגיעה לשיאה בגיל חמישים, שישים, ולא יורדת, אלא אם כן יש לך דמנציה.
ליאור: זאת אומרת, זה אינטליגנציה שאתה אומר, נגיד, אוצר מילים, נכון? לקבל ציון גבוה באוצר מילים, אני אוסף לי, אני קורא עוד ספרים או או…
עמית: או ידע כללי.
ליאור: או ידע כללי.
עמית: אדם בן שישים יודע יותר על החיים מאדם בן עשרים אין מה לעשות.
ליאור: נכון. אז מה זה הנוזלית?
עמית: האינטליגנציה הנוזלית או הזורמת, מה שנקרא fluid intelligence, זה היכולת לקלוט מידע חדש, להשתמש באינפורמציה חדשה, לעבוד תחת לחץ זמן, לפתור בעיה שאין לך נתונים ראשוניים כלפיה…
ליאור: אממם.
עמית: תכניס לקורס הייטק עכשיו בן אדם בן עשרים ובן אדם בן שישים, תשלימו לבד, אוקיי? אני לא אומר שהבן שישים לא יקלוט את האינפורמציה ולא יוכל לעבוד, אבל זה ייקח לו יותר זמן ויותר חזרות.
ליאור: זאת אומרת, אתה אומר שהאינטליגנציה הנוזלית היא יותר אצל הצעירים…
עמית: כן.
ליאור: והמגובשת היא יותר אצל המבוגרים.
עמית: נכון. אבל זה לא אומר ש… אגב היא מגיעה לשיאה בגיל 25 פחות או יותר הנוזלית, אבל היא לא מתרסקת בגיל 30.
ליאור: כן.
עמית: קצת יורדת, וזה גם מתבטא במבחני…
ליאור: כאילו אחרי שאמרת לי שאני לא אתקבל לתיכון, אתה אומר לי שגם אני…
עמית: כן, כן, לאט לאט אתה נהיה טיפש, כן.
ליאור: [צוחק קלות] אוקיי.
עמית: גם אני, גם אני.
ליאור: אוקיי. אני יודע, בגלל שראיתי את השקפים, אני יודע שיש שקף על הקשר בין אינטליגנציה לגיל.
עמית: כן, כן.
ליאור: אז תכף נגיע לזה, נכון?
עמית: אז זה בעצם הקשר הזה, כן, אינטליגנציה מבוגרת, אינטליגנציה צעירה.
ליאור: לא, אבל מה, מה זה הגיל הזה שבו יש לי בעיה או שאין לי בעיה?
עמית: אף פעם אין בעיה. הירידה היא כל כך מתונה, שאתה לא קם בבוקר ואתה אומר, 'אוי, אני בן 40, אני טיפש'.
ליאור: אוקיי.
עמית: זה לא עובד ככה.
ליאור: אוקיי.
עמית: זה נקרא graceful degradation, ירידה חיננית, התדרדרות חיננית.
ליאור: [נשמע מחויך] איזה יופי!
עמית: אתה לא שם לב בבוקר ש…
ליאור: רואה שמי שבחר את השם הוא היה מעל גיל 40. [קהל צוחק]
עמית: אבל אני רק רוצה להגיד, זיכרון קצר, היכולת לזכור פריטים בעל פה, אתם מאוד גאים בעצמכם שזכרתם שמונה פריטים בעל פה, שמונה מספרים. תבקרו את עצמכם בגיל 70 ותנסו לזכור שמונה פריטים בעל פה. הנורמה הסטנדרטית, המאה IQ של גיל 70, זה חמישה או שישה פריטים.
ליאור: [מהמהם]
עמית: ולא שבעה או שמונה פריטים.
ליאור: אוקיי.
עמית: אוקיי, היכולת לבנות בלוקים במהירות בהתאם לפאזל, בהתאם למודל, היא יורדת בגיל המבוגר, היא מגיעה לשיא בגיל 20-30, ולא 40-50.
ליאור: אוקיי, אוקיי.
עמית: אז יש פה עניין של אינטליגנציה נכונה על הגיל הנכון…
ליאור: [מהמהם]
עמית: נוזלית מול מוצקה או מתגבשת.
ליאור: אגב, מה שאתה אומר לי פה, נגיד שעדיין אני רוצה לגייס עובדים, ועוד לפני שמדברים על יצירתיות, ואני חושב על העניין של האינטליגנציה, מה ש… כשדיברנו על המגובשת והנוזלית, אז אמרת לי שיכול להיות שאם אני חושב על משימות מסוג שמתאים לאינטליגנציה המגובשת, ועל משימות שמתאימים לאינטליגנציה הנוזלית, אז תהיה לי איזושהי נטייה למי יתאים יותר לאיפה.
עמית: נכון, וגם צריך לקחת בחשבון, קצב שונה של למידה של חומר חדש, ונקרא לזה מיומנויות חדשות, בגיל 20 מול 40 מול 60.
ליאור: כן.
עמית: הקצב קצת שונה, הוא לא שבני 40 או 60 לא יצליחו לקלוט את מה שאתם מדבר…
ליאור: כן, אבל הקצב יותר זה…
עמית: אולי יותר חזרות, אולי יותר לאט.
ליאור: ועכשיו, טוב, אני אחכה, הם לא יודעים, אבל בגלל שאני יודע מה קורה בחלק של האינטואיציה, אז זה יהיה מעניין לחבר את זה חזרה.
עמית: זה בדיוק דבר והיפוכו, אפשר לומר.
ליאור: אתה תגיד.
עמית: כן.
ליאור: אוקיי.
עמית: עכשיו, בוא נדבר על כסף קצת.
ליאור: דווקא זה לא היה כלול ב… זה של היום.
עמית: לא?
ליאור: זה שיעור אחר.
עמית: זה כן! נכון שמשאלת הלב שלנו זה להגיד שאנשים שמרוויחים יותר הם לאו דווקא יותר אינטליגנטים, או ששכר העבודה, השכר שהמשרה שלך, בהנחה שכולנו עובדים באיזשהו ארגון שמתגמל אותנו בהתאם ליכולות שלנו, שאין לזה קשר לאינטליגנציה, שיש לזה קשר למאמץ, חריצות, דברים אחרים… יחסים טובים עם הבוס, פוליטיקה ארגונית.
ליאור: למשל.
עמית: מחקר מאוד מעניין בשוודיה. לקחו עשרות אלפי פסיכומטרים של מתגייסים, צבא שוודיה עושה פסיכומטרי כבר משנות ה-70 למתגייסים, ובדקו את הדוחות שלהם למס הכנסה 20 ו-30 שנה אחרי זה. כל השוודים הם ישרים, הם כולם משלמים מס הכנסה, והם מדווחים כמו שצריך למס הכנסה. אתם רואים את הגרף? אני אתאר את הגרף. יש קשר מאוד ברור בין אינטליגנציה לבין שכר עבודה. אינטליגנציה מנבאת לא רק הצלחה בתואר ראשון, אלא גם כמה תרוויח. כמובן שיש חריגים. כמובן שיש את האדם שהוא לא אינטליגנט ועלה על איזשהו רעיון או שנולד לדונלד טראמפ, למשל נולד לאבא עשיר, כן?
[נשמעת קריאה חלשה, כנראה מהקהל, 'כן']
ליאור: לא, אבל זה גם מתחיל להישמע כמו קצת סיבה ומסובב. זאת אומרת, אם אני מגייס אנשים לעבודה על סמך כמה שהם קיבלו בתואר ראשון, שזה קשור לאינטליגנציה שכנראה כבר בכיתה ב' היה אפשר לחזות אותה, אז אני גם בעצם גורם לדבר הזה לקרות, נכון?
עמית: כן, סוג של מה שנקרא מעגל סגור…
ליאור: סיבה ומסובב.
עמית: סיבה ומסובב. אבל אני אגיד ההסתייגות מהמחקר השוודי. בעשירון העליון של השכר, כלומר, נאמר ה… איך נקרא לזה, העשירים, המיליונרים… אהה בירה, איזה כיף, זה כבר לא קשור לאינטליגנציה בלבד, לא שהלא אינטליגנטים יותר מצליחים, אבל יש אפס קורלציה בין להיות מיליונר לבין להיות מאוד אינטליגנטי.
ליאור: [מהמהם]
עמית: זה מתאים עד, נקרא לזה, ה-90% באינטליגנציה, העשירון העליון באינטליגנציה, סליחה, העשירון העליון בשכר הוא לאו דווקא יותר אינטליגנטי מהאנשים שמרוויחים קצת פחות.
ליאור: אוקיי, זאת אומרת יש איזושהי נקודה שאחריה זה כבר לאו דווקא נכון.
עמית: צריך שם את ה… איך נקרא לזה, את ה-secret sauce או את ה-extra. אולי יזמות…
ליאור: כן.
עמית: אולי עבודה עצמאית…
ליאור: כן.
עמית: אולי מזל, אולי אינטואיציה…
ליאור: יצירתיות?!
עמית: ויצירתיות שעוד נדבר עליה.
ליאור: אוקיי, אוקיי.
עמית: אבל אני מציע לא לזרוק את העניין של אינטליגנציה לפח לגמרי. היא מנבאת הצלחה בלימודים, היא מנבאת פחות או יותר את ההצלחה בשוק הארגוני.
ליאור: כן, טוב. חס וחלילה, לא נזרוק אותה.
עמית: לא נזרוק אותה לפח.
ליאור: [צוחק קלות] אוקיי, נשאל אותם כמה שאלות.
עמית: כמה שאלות ככה פרובוקטיביות. האם הנוער של היום חכם יותר או טיפש יותר? אתם מכירים בני 17, אתם מכירים את עצמכם בני 17 וההורים שלכם בני 17. יש מבחני אינטליגנציה כבר מאה שנה. מי מקבל ציונים יותר גבוהים? או נשאל את זה אחרת. המועצה לבחינות והערכה, מקשה את המבחנים כל שנה, בפסיכומטרי, או מקלה כי הדור נהיה יותר טיפש? מה אתם אומרים?
[נשמעות קריאות חלשות מהקהל]
עמית: לא משנה?! אז אני רוצה לומר לכם שיש עלייה, וזה נקרא אפקט פלין, על שם ג'יימס פלין שמצא את זה, הוא בעצם אנתרופולוג ופסיכולוג ניו זילנדי. יש עלייה של 25 נקודות IQ באינטליגנציה נוזלית, משנות ה-50 ועד ימינו. 25 נקודות, הדור של היום יותר חכם מאיתנו. נניח אנחנו בני 40-50, נניח, בסדר, עשינו לעצמנו הנחה. יותר חכם מהדור של ההורים שלנו, ויש מבחנים מצרפת מ-1905, יותר חכם מהדור ההוא, ב-25 נקודות IQ, זה המון.
ליאור: וואו. ובאינטליגנציה המגובשת, השנייה?
עמית: המגובשת פחות או יותר יציבות. אוצר מילים, מתמטיקה, כן, די יציב, אבל אינטליגנציה נוזלית, עלייה של 25 נקודות, וזה לא מפסיק.
ליאור: נוזלית, עוד פעם נזכיר למי שלא זוכר, נוזלית זה זה שאני עכשיו צריך לפתור משהו שלא ראיתי קודם.
עמית: נכון. אינפורמציה חדשה.
ליאור: זה לא משהו שאספתי בספר.
עמית: נכון, נכון. זה לא ידע צבור, אלא ידע חדש.
ליאור: אוקיי.
ליאור: זה די מטורף, במאה שנה, זאת אומרת שאנחנו לומדים על תהליכים אבולוציוניים, הם לא קורים כל כך מהר.
עמית: זה לא אבולוציה.
ליאור: זה לא, לא, אני אומר…
עמית: זה לא אבולוציה,
ליאור: זה בטוח לא אבולוציה.
עמית: זה משהו בסביבה.
ליאור: משהו בסביבה.
עמית: אפשר לחשוב על תזונה טובה יותר, אפשר לחשוב על פחות ילדים במשפחה, אז יותר טיפוח של כל ילד. אפשר לחשוב על מערכת חינוך יותר טובה…
ליאור: מעניין.
עמית: אז אפשר לזלזל בה היום, נכון? אבל אני למדתי ארבע שעות כל יום, חמש שעות. היום לומדים שבע ושמונה שעות. המחשב נותן אקסטרה חינוך בבית. ואפשר לחשוב על טכנולוגיה. תגיד לי אם אדם לפני מאה שנה היה לו טלוויזיה, רדיו, עיתונים, אינטרנט, המון חשיפה לרעיונות בינלאומיים.
ליאור: כן.
עמית: מה?
ליאור: נכון. ה… ה… הבת שלי צריכה ב… ב… בזמן נעוריה להסתגל מחדש להרבה מאוד מכשירים חדשים, כי המציאו אותם בזמן שהיא הייתה, בזמן שהיא תהיה בת שבע ותשע ואחת עשרה, והיא תצטרך להסתגל ל-AI והיא תצטרך להסתגל להרבה מאוד דברים, ויכול להיות שבאמת האימון הזה של כל הזמן להתרגל למשהו חדש. אני היה לי ערוץ אחד ושלוש רשתות ברדיו.
עמית: כן, ולסבא שלך היה חלקת שדה, צפון דרום, תפוחי אדמה ובטטות. אולי לא.
ליאור: ספציפית סבא שלי לא, אבל…
עמית: כן, הבנתי, הבנת את הכוונה.
ליאור: כן.
עמית: אז התשובה היא אפקט פלין, עלייה של 20-25 נקודות בחמישים שנה האחרונות, אפקט פלין חזק ביותר כיום במזרח אסיה ובאפריקה.
ליאור: וואו, אוקיי.
עמית: יש קצת עצירה במערב, אבל לא ירידה.
ליאור: בינתיים.
עמית: בינתיים.
ליאור: [צחוק קל] אוקיי, בסדר.
עמית: כן. אז לא להעליב את הנוער של היום.
ליאור: כן.
עמית: בבקשה.
ליאור: בוא נעשה רק עוד שאלה אחת, כי אני רוצה שנעבור לחלק הבא.
עמית: כן, נעשה את השאלה הזאת.
ליאור: איזה שאלה אתה בוחר?
עמית: האם יש הבדלים בין המינים באינטליגנציה?
ליאור: הו, רגע, אני שותה בינתיים בירה.
עמית: כן.
ליאור: הוא שותה בירה ואתם, בנות, מכינות את העגבניות, כן? לא, אני אגיד דבר כזה. יש נורמות, יש מה זה 100 IQ, מה זה ממוצע עבור גברים ועבור נשים, וזה לא תמיד אותו דבר. במבחנים מילוליים פלוס זיכרון, מצופה מנשים להשיג יותר. האינטליגנציה הנשית היא קצת או נגיד ככה, באינטליגנציה מילולית, במבחנים מילוליים, נשים קצת טובות יותר. כשאני אומר קצת, זה עשרה אחוז יותר.
ליאור: אז אתה מתכוון כשאתה אומר מצופה יותר, בשביל ה…
עמית: נורמליות.
ליאור: נורמליות…
עמית: בדיוק.
ליאור: נורמליות של המבחן, הם מקבלות, זאת אומרת, אם היו עושים את אותו מבחן בדיוק אז הם היו מקבלים, מקבלות ציון יותר גבוהה.
עמית: פריט אחד יותר, שני פריטים יותר.
ליאור: אוקיי.
עמית: הנה, נשים יודעות מה זה גזוזטרה וגברים לא. סתם, אני מגזים. ההבדלים הם חמישה עשר אחוז, מכאן להסיק גברים מנוגה, נשים ממאדים, יש מוח כזה, זה לא ההבדלים כאלה של שמיים וארץ, אבל עשרה עד חמישה עשר אחוז. לעומת זאת, במבחנים תלת ממדיים, מרחביים, לוגים, גברים מצליחים יותר בעשרה עד חמישה עשר אחוז, אבל הממוצע של ה-IQ הוא אותו דבר בגלל זה. יש תחומים שונים שגברים ונשים טובים יותר בהם, אבל הממוצע הוא ממוצע.
ליאור: אבל כשנותנים את המבחן, הם לא יודעים אם הם נותנים אותו לאישה או לגבר.
עמית: אבל לפני כן עושים מבחן מקדים לבדוק מה הגברים הממוצעים, עד כמה פריטים הם מגיעים, גבוה או נמוך.
ליאור: אז רגע, אז אני ממלא במבחן זכר או נקבה, ואז לפי ה…
עמית: לא רק זה, בארצות הברית אתה ממלא גם לבן, שחור, לטיני או היספני. אתה יודע מה? נגיד…
ליאור: אה, ולפי זה עושים לי נורמליזציה אחרת.
עמית: לא, לפי זה רואים, האם, בוא לא נדבר על זה, פוליטיקלי קורקט.
ליאור: בוא לא נדבר על זה.
עמית: בוא לא נדבר על זה.
ליאור: זה זמן טוב לעבור, אוקיי…
עמית: אז בוא נסכם את העניין של ארגונים ואינטליגנציה בעצם. אתה אומר בעצם שאנחנו מוסללים…
ליאור: נכון, נכון.
עמית: במבחנים דמויי אינטליגנציה מילדות.
ליאור: נכון. לטובה, לרעה, ללא יודע מה, אבל עדיין מה שלמדתי עד כאן, תכף נדבר, עכשיו נתחיל לדבר על יצירתיות, זה שוב, בגלל ההסללה הזאת, שזה הבחינה שנותנים לנו, וזה בעצם מה שמופיע שם כרגע, במבחן IQ, פסיכומטרי, אין אפשרות לתשובה מקורית, נכון?
עמית: אין אפשרות לתשובה מקורית.
ליאור: בגלל הדבר הזה, אז by design, רוב האנשים שמגיעים לעבודה, שמתקבלים, שמקודמים, לפחות בשנים הראשונות, לפני שיש להם יכולת להוכיח עוד דברים, אז לפחות בשנים הראשונות, הם… יש לזה… זה קורה בגלל שהם קיבלו…
עמית: יש להם אינטליגנציה פסיכומטרית גבוהה.
ליאור: יש להם אינטליגנציה פסיכומטרית גבוהה, נכון.
עמית: זה הרבה לפני השנים של הקידום, עצם הקבלה למדעי המחשב, יש קאט-אוף של פסיכומטרי, שמתחתיו אתה לא מתקבל.
ליאור: נכון, נכון. אוקיי, אוקיי.
עמית: כן.
ליאור: אולי בגלל זה סטיב ג'ובס לא למד מדעי המחשב.
עמית: אבל מה אמרת שרוצים הבוסים בעולם ההייטק? או בכלל בעולם?
ליאור: הם רוצים, למשל, יצירתיות.
עמית: כן.
ליאור: הם רוצים חשיבה ביקורתית. שחש… הם רוצים, הם רוצים להביא…
עמית: אינטליגנציה רגשית אולי גם?
ליאור: אינטליגנציה רגשית. הם רוצים להביא תשובות מקוריות. הם רוצים בידול, נכון?
עמית: כן.
ליאור: כולם רוצים בידול, כולם רוצים להיות תחרותיים, שזה בדיוק ההפך מלעשות את מה שאני כבר מכיר בכל הדברים האחרים.
עמית: ו… ו… והתשובה שכתובה בספר, אז בעצם כל המבחנים שדיברנו עליהם עד כה לא מודדים יצירתיות.
ליאור: כן.
עמית: לא מודדים חשיבה מקורית ולא מודדים אינטליגנציה רגשית.
ליאור: זאת אומרת אני by design מכניס לארגון שלי אנשים שיהיו ממש טובים בלהגיד מה הדבר הנכון כי הם הבינו שארגונים אחרים עושים את הדבר ההוא, שזה טוב.
עמית: כן.
ליאור: זה נשמע לי כמו להבין pattern.
עמית: נכון.
ליאור: יש בזה משהו טוב.
עמית: בדיוק.
ליאור: מצד שני, אולי הם לא יהיו מי שיהיה להם את הרעיון של לעשות את הדבר החדש.
עמית: כן. אבל עכשיו הגענו לאיזשהו מבוי סתום, או לא מבוי סתום, אבל קושי הרבה יותר גדול. אין דרך למדוד יצירתיות בצורה פסיכומטרית, מדויקת, קריטריונית, מדדית, כמו שראינו מבחני אינטליגנציה. ואני אתן לך דוגמה מאוד פשוטה, למשל, ניקח את האדם היצירתי הזה ששלוש מתמונותיו מופיעות כאן על הלוח. קראו לו וינסנט ואן גוך. בדיעבד, יצירתי מאוד, נכון? בזמן אמת, מכר תמונה אחת. איזה סגנון גס. איזה מריחות גסות ולא מעודנות. ככה הכריזו על ואן גוך בזמן אמת, יצירתיות היא תלויית מעריך. Beauty or creativity is in the eyes of the beholder.
ליאור: [מהמהם]
עמית: וזאת בעיה כי בפסיכומטרי יש טוב או לא טוב…
ליאור: כן.
עמית: מהיר ואיטי…
ליאור: כן.
עמית: פותר בעיה או לא פותר בעיה. ביצירתיות, לך תדע מה יצירתי.
ליאור: כן.
עמית: אגב, טסלה עצמו, נכון, הוא המציא דבר במאה ה-19, ש-20 שנה, 100 שנה אחרי זה רק העריכו שהוא רלוונטי.
ליאור: כן.
עמית: הוא לא חשב על… כן.
ליאור: אתה יודע, זה קצת גורם לי לחשוב רגע על מה שיהיה בשבוע הבא עם… עם העיצוב התנהגות, מהבחינה הזאת של… נשמע כאילו שבגלל שזה המבחן שקל לעשות, הוא קובע הכל. זאת אומרת המבחן הזה הוא באמת יודע לתת הערכות אמיתיות על דברים אמיתיים, אבל הוא גם המבחן שקל לעשות.
עמית: נכון. והוא גם מעצב את כל התחום של המבחנים, כמו שאמרתי, מבחן מחוננות, מבחן פסיכומטרי, פסיכוטכני, הם כולם בנים של או נכדים של מבחן ה-IQ.
ליאור: כן.
עמית: ואין בהם יכולת לתשובה יצירתית.
ליאור: אוקיי, אז מה אנחנו כן יודעים על יצירתיות?
עמית: תראו, איך מודדים יצירתיות? אני רוצה קצת לתת לכם תחושה של מבחן יצירתיות אבל אני יודע שבסוף תהיו מאוכזבים כי הם לא מבחנים טובים. אבל, נותנים לכם שנים עשר עיגולים ריקים, עיפרון ושתי דקות. תשלימו אותם! זה נקרא מבחן השלמת הצורות של טורנס. ומה שעומד מאחורי זה זה חשיבה מתפזרת, מה שנקרא Divergent Thinking. אתה מתחיל מעיגול. עיגול יכול להיות הרבה דברים. תפליג על כנפי הדמיון. אז אנחנו רואים את נבדק א', שצייר, בוא תתאר מה הוא צייר לנו כאן?
ליאור: הוא צייר שעון, ושטן, ועוד שעון, וסמיילי, ועוד דובון שזה סמיילי עם אוזניים, וכדור הארץ, ועכבר.
עמית: יצירתי או לא? מה אתם אומרים?
ליאור: כן.
עמית: אתם רואים את הבעיה?
ליאור: אבל גם קצת חוזר על עצמו.
עמית: אוקיי, חזרתיות היא הבעיה.
ליאור: כאילו יש פה שני גלובוסים, שני שעונים…
עמית: נכון, שני גלגלים…
ליאור: ארבעה פרצופים.
עמית: מה עם הנבדק הזה?
ליאור: אוקיי, פה אנחנו רואים שישה עיגולים, שלושה מהם פרצופים, אחד נראה כמו כדורסל.
עמית: מגרש כדורגל.
ליאור: מגרש כדורגל.
עמית: זה יצירתי לדעתי.
ליאור: כן, ומשהו של שקל או…
עמית: מטבע של שקל, או דולר או משהו.
ליאור: כן.
עמית: מה שבודקים כאן, אנחנו לא צריכים כמובן דעה סובייקטיבית, זה נראה לי יצירתי, זה לא. אנחנו בודקים שלושה פרמטרים שאפשר ממש למדוד אותם. שזה שטף, כלומר כמה רעיונות הוא הפיק בשתי דקות. שזה גיוון, כלומר עד כמה הרעיונות שונים זה מזה. גלגל, גלגל, גלגל, גלגל, זה לא מאוד יצירתי.
ליאור: הכול אותו דבר.
עמית: או פרצוף, פרצוף, פרצוף.
ליאור: כן.
עמית: ומקוריות, עד כמה התשובה של נבדק פלוני אלמוני דומה לתשובות של נבדקים אחרים.
ליאור: [מהמהם]
עמית: באמת, פרצופים חוזרים על עצמם בכל הכיתה הזאת.
ליאור: כן, זאת אומרת כולם עושים פרצופים.
עמית: אבל מגרש כדורגל, מגרש כדורגל בתוך עיגול, וואלה, אחד מתוך מאה הצליח לעשות את זה.
ליאור: נכון.
עמית: אתם אוהבים את המבחן הזה או לא? תראו, יש בו פרמטרים, יש בו יצירתיות, אבל זה לא דומה לסיטואציה בחיי היום יום.
ליאור: זה נורא קשה. אתה יודע, זה גורם לחשוב על החבר'ה שיושבים שם בסוף בבצלאל ושנקר, וצריכים להחליט ימינה ושמאלה, וכמה זה קשה. וכמה זה קשה גם להם אבל עוד יותר למועמדים, זאת אומרת, איך אפשר, איך מישהו יכול להרגיש מה היא הוגנות של העבירו אותי או לא העבירו אותי בגלל הדעה האישית שלכם או ההיסטוריה שלכם…
עמית: כן.
ליאור: או ה…
עמית: אז אני מניח שבבצלאל ושנקר יש תיק עבודות, אוקיי? אבל אלו המבחנים של כל המכונים האלו שמנסים כאילו לבדוק יצירתיות, לצורך שוק העבודה. אני טוען שיש פה בעיה של תוקף אקולוגי. זה יופי במעבדה, וזה לא דומה לסיטואציות ביום יום.
ליאור: [מהמהם]
עמית: זה תוקף אקולוגי. האם מה שאתה עושה במעבדה מחקה סיטואציה יצירתית? אתה בתור איש הייטק, תגיד לי אם זה, מתי פעם אחרונה עצר אותך איש בעבודה ואמר לך, צייר לי כבשה, צייר לי עיגול.
ליאור: כן. לא, אבל אני יכול לטעון שמי שהגיוון אצלו נגיד גדול, השטף פחות אכפת לי…
עמית: כן.
ליאור: אבל הגיוון אצלו גדול, יכול להיות שהוא יידע להתייחס…
עמית: יכול להיות.
ליאור: לבעיה עם הרבה תשובות.
עמית: נכון, נכון, אז יש בזה משהו במבחן הזה. אני רוצה לתת עוד דוגמה של מבחן די דומה שמתיישב על אותה יכולת של חשיבה מתפצלת. נקודת מוצא אחת, המון המון פתרונות אפשריים בלי מגבלה, יצירתיות. חברים, מה אפשר לעשות עם עיתון חוץ מלקרוא אותו? יאללה, תתחילו לזרוק תשובות.
[נשמעות קריאות מהקהל]
עמית: להרוג יתושים.
ליאור: אה, יפה.
עמית: האביב הגיע, יתושים. כן, מה עוד? להדליק אש, יפה מאוד. מה עוד? לפתוח בירה עם עיתון? [בפליאה]
ליאור: [בפליאה] לפתוח בירה עם עיתון? יש למישהו בירה ועיתון, אני חייב לראות את זה.
עמית: מישהו פה התקבל לגוגל.
ליאור: אני חייב לראות את זה, כן.
עמית: אוקיי.
ליאור ועמית יחד: לשלוח איום אנונימי.
עמית: נכון, לגזור.
ליאור: אה, אני יודע עוד אחד… ל… לבלוש, נכון? להסתכל דרך ה…
עמית: עם החורים, וואו, מעולה, ראית הרבה סרטים.
ליאור: ולשבת על הספסל.
עמית: כן.
ליאור: כן. ראיתי הרבה, היה ערוץ אחד.
עמית: אז בעצם עושים כמה שיותר תשובות בדקה.
ליאור: [ככל הנראה פונה לקהל] מה? מה? אה, מטוס.
עמית: מטוס נייר. כן, יפה מאוד. אז יש לנו פה יצירתיות, נכון? כי זה שימושים לא שגרתיים ולכן זה נקרא Alternative Use Test, כלומר שימושים אלטרנטיביים. אגב, אתה יודע מה קורה בדמנציה לאנשים? אתה שם להם עיתון, ואחרי דקה הם אומרים 'לקרוא'. אחד מההריסות של המוח, או בעצם אחד מההדרדרויות של המוח, זה בחשיבה מתפזרת או מתפצלת.
ליאור: [מהמהם]
עמית: אם אין לנו דמנציה לפחות נגיד ארבע או חמש תשובות שונות זו מזו. אותו דבר אפשר לעשות עם כוס, להשעין עליה טלפון, להשתמש בה בתור כלי למברשת שיניים…
ליאור: עציץ? אה, יש עציץ.
עמית: אבל שוב, המבחן חמוד, מבחן יפה, אבל עד כמה הוא דומה ליצירתיות, שוב, בעבודה שהיא לא אומנות ולא… סדנה יוצרת או משהו כזה.
ליאור: אני דווקא אטען ש… שוב, בסיפור של הגיוון…
עמית: כן.
ליאור: אני מאוד מאוד…
עמית: אוקיי.
ליאור: אוהב.
עמית: אז זה המבחן שלך, Alternative Use של גילפורד.
ליאור: אוקיי, כן, אני לוקח את זה. זה הפוך, מתכנסת.
עמית: בדיוק, אז היה לנו חשיבה מתפצלת, עכשיו חשיבה מתכנסת.
ליאור: כן.
עמית: כאן צריך לקחת שלושה רעיונות מאוד מאוד שונים זה מזה, ולמצוא מה בכל זאת משותף ביניהם. אלו חידות מילוליות, אז יהיה לנו קל להעביר אותם כאן.
ליאור: יאללה, בוא נעשה לכם.
עמית: בוא נתחיל במשהו קל: צהוב, עוגה וקוטג'. מילה אחת או מושג אחד שמחבר ביניהם.
קול מהקהל: גבינה.
ליאור: אוקיי.
עמית: גבינה, יפה מאוד. לא רע.
ליאור: חכמים.
עמית: אבל זה היה הפריט קל. בית, עם ופתוח. בית או בית עם ופתוח.
[תשובה מהקהל, לא נשמעת]
ליאור: ספר.
עמית: ספר התקבל לעבודה פה.
ליאור: מי פה פותר תשבצי אתגר?
עמית: כן.
ליאור: יש פה בקהל?
עמית: אז בית ספר, ספר פתוח, ו… מה?
קול בקהל: עם הספר.
עמית: יפה, עם הספר.
ליאור: אוקיי.
להמשך הקריאה לחצו כאן
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commenti