top of page

פופקורן - פרק 324 - להבין את דור ה-Z

Updated: Apr 10

על מי נצטרך לסמוך עם העתיד? האם דור ה- Z יודע לעבוד קשה? האם יש להם קושי עם מחויבות? האם אפשר לבנות עליהם שיצילו את העולם? ולמה הם לא אוהבים לדבר בטלפון? כשבני הדור שלי היו צעירים יותר, היינו מאמינים לגדולים, ומנסים לחקות אותם. אבל דור ה-Z,  פחות מתרשם מאוטוריטות, ופחות מתיישר לחוקים רק כי הם חוקים. הם לא ימהרו ללמוד פסנתר במשך 9 שנים רק כי ההורים דחפו. הם ילכו אחרי מה שהם אוהבים, ויקשיבו לקול הפנימי שלהם. האם זה אומר שהם שווים פחות או רציניים פחות? ממש לא. לא יוצא לי לשוחח בפודקאסט עם אנשים צעירים, אז חשבתי שהגיע הזמן. הדס סולומון גולדפיין, בת 18 וחצי, שסיימה את לימודיה בבית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה, ולפני כן בבי״ס הדמוקרטי לב השרון - שם למדה לערער על המציאות. או שמא זו תכונה של הדור? רציתי להיכנס לראש של מישהי צעירה, ודעתנית ולנסות להבין אם בעולם הפלואידי שלנו, בו ״האמת״ מאותגרת מכל זווית אפשרית, האם דור ה-Z ימתח את הגבולות עוד יותר או אולי דווקא יחזיר אותנו לשמרנות שהייתה נהוגה בעבר?  

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/12/2023.

ליאור: היי, כאן ליאור פרנקל, אנחנו בעוד פרק של פופקורן ואנחנו עדיין בתוך הפרקים ש... מתקשרים למלחמה ולמה שכולנו עוברים עכשיו, כי אי אפשר שלא. נתחיל ב... אנחנו מקליטים גם את הפרק הזה בחנוכה ולכן אנחנו פשוט נבקש שיקרו עוד מלא מלא ניסים ושאיכשהו נצליח לעבור את התקופה הזאת יחסית בשלום ושכל החטופים והנעדרים יחזרו ו... ו... ואולי יהיה גם נס משמיים, אני לא יודע, כל מי שבמילואים יחזור בשלום וגם נצליח לקיים את כל מטרות המלחמה, זה נשמע לי קצת מוגזם, אבל הלוואי, שיקרו ניסים ונצליח שהכל ייגמר כמה שיותר מהר וכמה שיותר בטוב. היום, אנחנו נדבר על העתיד וניכנס לעיניים של... אישה בת 18. אני לא יודע באיזה גיל מפסיקים להגיד נערה, בחורה, אבל אישה בת 18, אולי לא אומרים אישה, אבל בכל אופן בת 18... אנחנו פה עם הדס סולומון גולדפיין והיא צחקה עליי כששלחתי לה טופס למלא על הזה, כי בדרך כלל ממלאים שם על הקריירה והיא אמרה לי, 'אתה יודע, אני בת 18, עוד אין לי באמת קריירה', בכל זאת, הכרחתי אותה לכתוב משהו, אז הנה איך שהיא תיארה את עצמה:

"אני בת 18 וחצי, סיימתי י"ב בבית בבית הספר הבינלאומי בגבעת חביבה. אני מחכה לגיוס למודיעין. אני אחות שלישית מתוך ארבעה, אני הבת היחידה. אני מאוד אוהבת לעשות סקי וכל הילדות שלי גלשתי גלים ורקדתי מודרני. [ליאור מעיר: הכוונה למחול מודרני] אני אוהבת לקרוא ולצפות במדע ופנטזיה. בזמן התיכון נכנסתי חזק לעולם הפוליטיקה הישראלית והבינלאומית וגם למדתי את זה בדיפלומה הבינלאומית. בעקבות הסקרנות הזו, זה גם מה שאני כנראה הולכת לעשות בצבא".

ליאור: אז בוא נשמע מה יש לדור ה-Z, שאת כבר הסוף שלו, את כבר על גבול דור האלפא, לספר לנו על מה שהוא הולך לבנות במדינה הזאת. אנחנו צריכים אתכם, אנחנו תולים בכם תקוות, אנחנו אכזבנו אתכם בכל כך הרבה דרכים... אז אני רוצה לשמוע את זה מהעיניים של הדס, שכבר הבנתם שהיא לא בדיוק מייצגת את כל הדור, כי היא בכל זאת מאוד, אולי אפילו מעל הממוצע, סקרנית ופעילה, אבל בכל זאת גם על הייצוגים האחרים של הדור היא תדע לספר לי הרבה יותר טוב ממה שאני, כי אני רק קורא על זה בכל מיני מקומות ומכיר שלושה וחצי אנשים בני 18 והיא מכירה כנראה הרבה מאוד. אז ניתן למוזיקה את המקום ונתחיל בעוד שני... יה.

[מוזיקה]

הדס: כשהייתי בכיתה י"א, אז הצטרפתי לפנימייה בינלאומית וכחלק מהפנימייה יש חוקים שקשורים למגורי שינה. מגורי שינה הם מחולקים לבנים ובנות ובכל חדר יש בין שניים לשלושה אנשים. עכשיו אני הייתי כמובן בבניין של הבנות ונהיה לי חבר בדצמבר של כיתה י"א והוא לא היה מהפנימייה. עכשיו, לכולם נהיו שם חברים, כי כשתוקעים מלא נערים ביחד, נוצרים הרבה סיפורים מצחיקים. אז אחרי שעת כיבוי אורות, שהייתה כל יום באחת עשרה, התחיל עולם משנה של התגנבויות. [ליאור צוחק קלות] וזה נהיה ממש כיף. זאת אומרת, אני התגנבתי לחברים שלי וחברים שלהם באו גם וחברות הגיעו. וישנו שם והם ישנו אצלנו. והכל נהיה בלאגן. ובאיזשהו שלב, כששמרתי סופ"ש, כאילו נשארתי בקמפוס בסופ"ש, חבר שלי אמר, 'וואי, אם אתם מתגנבים ככה, אנשים שהם יודעים שצריכים להיות שם, אני יכול פשוט להישאר שם, אחרי שעת כיבוי אורות, אני אסתתר ונישאר ביחד לסופ"ש'. וזה היה אמור להיות ממש קל. אנחנו עושים את זה, כל יום אנשים כאילו שהם יודעים שהם אמורים להיות בחדרים, אבל אנחנו מצליחים להסתיר אותם. זה היה אמור להיות פשוט, לא הייתה סכנה בכלל. אההם אבל חברה שלי שכחה שהוא בחדר ושכחה שאסור לו להיות בחדר, אז היא פתחה את הדלת כשהמדריכה דפקה על הדלת. אני קפצתי להסתיר אותו, אני מטר 60 הוא מטר 80, ראו את הראש שלו. היא מדריכה ערבייה, אז היא ממש, הפריע לה... כל העבירה על החוקים והעבירה וכזה התרבויות התנגשו. ואני כזה, 'לא, לא, אני מצטערת, רק כאילו רצינו להישאר ביחד'. וגירשו אותי מהקמפוס לשלושה ימים. [צוחקת קלות] חשבתי שאני הולכת לאבד את כל החיים שבניתי לעצמי שם, כי זה רק יא' וזה. ואחרי כמה שיחות נזיפה עם ההורים שלי שאני צריכה, אתה יודע, צריכה להקשיב טיפה לחוקים, כאילו סבבה, אני באה מבית ספר דמוקרטי ואני לא ממש רואה היגיון בללכת לישון באחת עשרה אבל אני צריכה לקבל את זה. ואני גורשתי וחבר שלי גורש והוא אף פעם לא נכנס לקמפוס. [צוחקת קלות]

ליאור: הוא לא יכול להיכנס איתו?

הדס: הוא לא נכנס שוב.

ליאור: ווהו.

הדס: כי המנהלת לא אהבה אותו מאז.

ליאור: טוב, אז אז את יודעת מה, זה נקודה טובה להתחיל איתה, כי אני חושב שה... כשמסתכלים על צעירים בגיל שלך, אז קשה להבין מה אתם הולכים לאהוב יותר, שיש חוקים או שאין חוקים? כי בדורות שלפניכם כבר כאילו שברו קצת את כל החוקים. אז... הייתה פה לפני זה שיחה עם טרנדולוגית, בפרק אחר של פופקורן ודיברנו קצת על דור ה-Z ודור האלפא ודור הבטא ו… ו… ואמרתי, 'אני לא יודע, אולי תהיה חזרה לשמרנות, אולי הם יחזרו, אולי הם יגידו, טוב, בגלל שנתתם לנו להיות כאלה פלואידים בכל דבר, במיניות שלנו ובזה שלנו ובזה שלנו, אולי פתאום כבר מרוב שיש בחירות יימאס להם והם ירצו לחזור להיות שמרנים, כמו האלה מהאייטיז. אז מה, איך את מרגישה כלפי זה?

הדס: האמת, אני לא חושבת שזה יקרה, [צוחקת קלות] זה לא דבר שיחזור לקדמותו, למרות שאני חושבת שיש הרבה אנשים שכמו שהם מעדיפים עבודה יומיומית שהם יודעים שהם עובדים "ניין טו פייב" כזה... אנשים כן ירצו חוקים. אבל אני אישית רואה את זה נגיד מהדמוקרטי שהיו, היינו קוראים לזה "שוק חופש". אנשים באים מבית ספר רגיל בכיתה ד' ואומרים, 'וואי, לא הכריחו אותי להיכנס לשיעור חשבון, לא בא לי לשיעור חשבון, לא הכריחו אותי להיכנס לשיעור אנגלית, אני לא אכנס'. אבל כשמישהי שכבר מכיתה א' בדמוקרטי, ידעתי שאומנם לא יכריחו אותי ללכת לחשבון, אבל אני אלך כי זה חשוב. לא יכריחו אותי ללמוד אנגלית, אבל אני אלך כי זה חשוב.

ליאור: אבל מה, בכיתה ד' את יודעת מה חשוב?

הדס: אתה מבין את זה! אתה רואה את הילדים בכיתה ז' שמדברים כבר על הבגרויות ואתה, לחלקנו יש אחים גדולים שכזה מדברים כבר על הצבא ואבא שלי מדבר אנגלית והוא קורא משהו שאני לא מצליחה לקרוא ואני אומרת, 'וואלה, גם אני רוצה לקרוא את זה'. מה, אני רוצה יום אחד לנהוג. איך אני יודעת איזה שלטים לפנות?

ליאור: כן.

הדס: אז יש "שוק חופש" ואם דיברת קודם על חוקים, אנשים כן ירצו לשבור את החוקים, אבל הם לא ירצו שלא יהיה בכלל. זאת אומרת, אם לא היה חוק ללכת לישון באחת עשרה, אנשים לא היו הולכים לישון באחת עשרה, אני מבטיחה לך.

ליאור: כן.

הדס: אבל עצם זה שכן יש כזה ללכת למיטה וכזה כן לפעמים זה מתאים, אז זה כן יישמר, אבל זה לא יחזור לשמרנות אף, לדעתי, אף פעם לא יחזור לשמרנות שהייתה ב... זאת אומרת, שאבא שלי מספר מרוסיה, שכזה שמרנות קשוחה וזה, זה לא יחזור.

ליאור: מעניין. טוב, תגידי, מה... מה את הכי מתעצבנת שאומרים על צעירים? אנשים זקנים כמוני.

הדס: [צוחקת קלות] מה אני הכי מתעצבנת? אני חושבת שיש הרבה מחמאות שהם כזה ש... נגיד אימא שלי אומרת, שהיא רואה את זה כמשהו טוב או נגיד, אתם בלאגניסטים, אתם עושים מה שאתם רוצים. עכשיו, זה חמוד, אני באמת יכולה לעשות מה שאני רוצה, אבל הדור שלנו, כן... אוקיי, אני מדברת בתור עצמי, אני חושבת שאני באמת רוצה לעשות מה שאני רוצה אבל כן יש איזשהו מסלול שצריך לעבור. כאילו אני מסתכלת על... אני נכנסת עוד מעט לצבא, אני יודעת שהמפקד שלי יעבור איזשהו משהו, שכן יצדיק את זה שהוא המפקד שלי. זאת אומרת, הוא לא סתם קם יום אחד ואמר, 'וואלה, עשיתי מה שבא לי ועכשיו אני פה'. לא, יש... עובדים קשה. גם בדור שלי אני חושבת שאנשים מרוויחים את השם שלהם בזה שהם עובדים קשה... אבל עוד משהו שנגיד, סבתא שלי הייתה אומרת, שאנחנו לא החלטיים. כאילו, מתחילים חוג והולכים יום אחר כך, כאילו, ברוסיה זה לא היה ככה, אתה מתחיל ואתה נשאר תשע שנים. [צוחקים קלות] עכשיו, נכון. יש הרבה כאלה שמתנסים. הייתי בהמון המון חוגים, אני לא יכולה להגיד עכשיו שאני ספץ במשהו, אבל... אני חושבת שבדור שלי, אנשים עושים יותר את מה שהם אוהבים, שזה מונע מסקרנות, שזה מונע מאהבה לתחום, ממוטיבציה.

ליאור: כן.

הדס: ואם סבתא רשמה אותי לחוג פסנתר, לאו דווקא שאני אמשיך.

ליאור: כן.

הדס: אילו...

ליאור: כן, אז את יודעת מה, אז בוא נדבר רגע על הצד הזה. פעם, את יודעת... היו הולכים לחוג פסנתר כי פחדת מההורים.

הדס: נכון.

ליאור: או פחדת מסבתא. או אפילו אולי לא מפחד, מיראת כבוד. סבתא שלי אמרה לי, היא מבינה משהו בחיים, אז אני אלך לחוג פסנתר או משהו כזה. לדבר הזה אנחנו קוראים אוטוריטה, נכון? זאת אומרת המורה שלי בבית ספר, המפקדת שלי בצבא, המנהלת שלי,

הדס: כן.

ליאור: הם כאילו, הם מבוגרים ממני, יש להם איזשהו אוטוריטה,

הדס: ניסיון.

ליאור: שנתנו להם, יש להם ניסיון, אז אני אכבד את זה. אחד הדברים שאומרים על הדור שלכם, זה שאתם פחות מתרשמים מאוטוריטה, נכון לא נכון? מה דעתך?

הדס: כן. אני מסכימה עם זה לגמרי. כמו שאמרתי קודם, אני חושבת שאני אישית גם מעריכה אנשים, שאני יודעת שהוא המפקד שלי כרגע כי הוא הגיע לשם בזכות עצמו, לא כי שמו אותו שם. אני לא אקשיב, זאת אומרת, אני אקשיב למישהי שיש לה איזושהי סמכות, אבל אני ארצה להקשיב יותר למישהי שאני יודעת שהיא הרוויחה את זה.

ליאור: אממ.

הדס: נגיד, סתם, קראתי את הספר שלך עוד פעם בשביל להתכונן לפודקאסט ואתה מתחיל את זה מאוד ישר על עניין של ניהול, זאת אומרת שאתה לא רצית לנהל כי אתה לא רוצה להיות הבוס, אתה לא רוצה להיות מישהו שמפקדים עליו, זאת אומרת, מישהו שאתה אומר לו, 'לך תכין לי קפה' והוא מכין לך קפה כי אמרת לו את זה. אני חושבת שהדור של היום, או אני ספציפית, אקשיב למישהו, כי אני מעריכה את מה שהוא אומר בגלל הדברים שהוא עשה, לא בגלל איך שהוא הגיע לשם. זאת אומרת, אתה המפקד שלי, כי אתה היית ביחידה, עברת דברים, הוכחת את עצמך ב... לא יודעת, במחקר וכאלה, אני במודיעין, כן, אז... במחקר ובחשיבה מחוץ לקופסה, העלו אותך לדרגת ניהול.

ליאור: כן.

הדס: אני לא אקשיב למישהו, או אני אקשיב לו, אבל אני אעשה את זה ביותר אנטי, כשהוא יגיד דברים שאני פשוט, אני כאילו... מה הוא מבין? למה שאני אקשיב לו? למה שאני לא אעשה דברים שאני חושבת שהם טוב?

ליאור: אבל איך את יודעת לסנן? כאילו, איך את יודעת למי, סתם, נגיד מעניין אותי, את רואה חדשות עכשיו?

הדס: כן.

ליאור: את רואה חדשות בערוצי טלוויזיה או רק בסושיל? איפה את כאילו ניזונה מחדשות?

הדס: אין לנו כבלים בבית, אז בעיקר אני רואה מהיוטיוב, אבל כן, אני רואה כאן 11 ואני רואה ווקס ניוז. (Vox)

ליאור: אוקיי.

הדס: כן.

ליאור: אז אז האמת כבר מעניין… [צוחקים] כאן 11 ו-ווקס ניוז... כאן 11, יצא לך לראות שם את ה... נגיד את ה... מסיבות עיתונאים?

הדס: כן.

ליאור: אוקיי. אז עולים שם ביבי וגנץ,

הדס: כן.

ליאור: וגלנט וזה. איך, מה את מרגישה כלפי החבר'ה האלה? כשהם עומדים שם ככה יפה עם העניבה ורציניים,

הדס: זהו...

ליאור: ויש מאחוריהם דגלים?

הדס: אני לא יודעת אם אני... אוקיי, אני אדבר בתור הדס, כן? כשאני רואה אותם עולים למסיבת עיתונאים, כל מה שעובר לי בראש זה שהם אומרים את מה שאמרו להם להגיד בשביל שה... ייצוג שלהם יישאר טוב. הם עונים מה שנוח. אני אישית מאוד מעריכה את שאול אמסטרדמסקי, שהוא... יש לו גם פודקאסט שנקרא "מנגנון" והוא מראיין, עכשיו בזמן המלחמה, הוא מראיין אנשים, נגיד ראש העיר של מועצת אשכול. זה המועצה שהכי נפגעה כרגע. מעניין אותי מה יש לו להגיד. ושאול דוחק אותו לפינה, הוא דוחק אותו לפינה, 'מה אתה רוצה שעכשיו מדינת ישראל תעשה? אם אתה היית איתה בשלטון, מה היית עושה?' ואחר כך אני הולכת וחוקרת על... מי זה הבחור הזה, או מי זה, לא יודעת, יו"ר התעשייה האווירית, מאיפה הוא הגיע לשם. בוא'נה זה אנשים שעשו דברים בחיים שלהם, אכפת להם מהמדינה. הם הגיעו לשם והם מדברים בשם, בשם העם, בשם האנשים, בשם התושבים. כשגלנט עולה, עכשיו עם כל הכבוד, כן, הוא שר הביטחון, הוא עשה הרבה, אבל כשהוא עולה עכשיו בפוזיציה שהוא שם, הוא צריך... יש דברים שהוא צריך להגיד. הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא לא יכול להגיד, 'עוצרים את המלחמה, כי זהו, נמאס לנו שאנשים מתים'. הוא לא יכול להגיד את זה.

ליאור: כן.

הדס: אין. אבל אני גם מאוד מעריכה את דובר צה"ל, את דניאל הגרי. הוא אמנם מדבר בשם המערכת והוא אומנם מדבר, אתה יודע, בדיוק מה שיש לו להגיד וכותבים לו את הטקסטים, אני יודעת, כאילו, דובר צה"ל, הוא מייצג את כל מדינת ישראל, אבל מרגיש, גם הוא היה מפקד שייטת 13, הוא כאילו, בן אדם שגם עבר המון והוא מרגיש שהוא מדבר אלינו, הוא מדבר לאזרחים, הוא אומר מה שאנחנו רוצים לשמוע, הוא אומר את התקווה, הוא מדבר בקטע של... אני שומעת שאכפת לו.

ליאור: כן.

הדס: ו... אני לא יודעת ל... מה גנץ עובר לו בראש, מה, הוא בונה כבר לבחירות הבאות? ביבי כבר מתכנן את הדברים שאחרי המלחמה? אני לא יודעת. לא, אני מאוד מעריכה אנשים ש... נגיד בחדשות, שמדברים ואני מרגישה שזה כזה... אצלם.

ליאור: זה מדהים, כי כי דובר צה"ל באמת, הוא ה"על מדים",

הדס: נכון.

ליאור: והוא מדבר גם מ... טלפרומפטר, זאת אומרת מ... או לא משנה או שזה כתוב.

הדס: כן, כן.

ליאור: זה אותו דבר. הוא נשמע לפעמים כמו רובוט ועדיין איך שהוא, אפילו את בת 18, זה כאילו עוברת לך ההרגשה שהוא יותר אמיתי מ...

הדס: ראש הממשלה.

ליאור: החבר'ה האחרים.

הדס: כן. כי דבר ראשון, אולי זה באמת קשור שזה... אה, לא, גם שם זה מסיבת עיתונאים, זה גם שם מאוד רשמי.

ליאור: כן.

הדס: אממ.

ליאור: סופר רשמי, הוא עומד במדים, רק יש פה דובר צה"ל, יש לו דגלי ישראל בכל כיוון.

הדס: נכון.

ליאור: זה סופר סופר סופר רשמי.

הדס: אולי כי אני מרגישה שהוא לא צריך את הציבור, זאת אומרת, דובר צה"ל לא מתקדם או יורד בדרגות שלו אם אני ואתה אוהבים אותו.

ליאור: אוקיי.

הדס: ביבי משתנה במעמד הפוליטי, עכשיו גם מדברים על משפט וכאלה, במה שקורה, מה שאנחנו חושבים עליו.

ליאור: כן. זאת אומרת שכשאת מכירה בזה שיש אינטרס למי שמדבר, אז זה כבר קצת יותר קשה לך, אבל גם ציינת קודם את הנושא הזה של... שדובר צה"ל היה בשייטת 13.

הדס: נכון.

ליאור: ואני חושב שזה באמת אחת הנקודות, זאת אומרת, אבל... מה שמפתיע אותי זה... זאת אומרת, זה מפתיע אותי גם שאמרת את זה, אני אסביר למה.

הדס: למה?

ליאור: יש תחושה ב... אצל היותר מבוגרים, כשהם נכנסים נגיד לטיקטוק או למקומות שרואים שם אנשים יותר צעירים, רואים שם לפעמים אנשים בני 24 מדברים את סוג הדברים שפעם בן אדם לא היה אומר לפני גיל 50. אני עשיתי ועשיתי ובניתי ועשיתי וזה וכזה, 'יואו, אחי, אתה בן 24, זה נורא מוזר'. [הדס צוחקת קלות] עכשיו, זה כאילו לא פייר, כי כשאני הייתי בן 24, אני גם חשבתי שכבר עברו עליי הרבה דברים, אבל, יש איזושהי תחושה שהדור הזה יודע קצת יותר "טו בולשיט". ואני תוהה, האם בעיני הדור הזה, החבר'ה בני ה-24 שעושים את זה, כאילו, האם גם עליו היית אומרת, 'מה עשית? כאילו', [הדס צוחקת] מה, מה, עוד לא עשית שום דבר'. זאת אומרת, האם זה היה עובר לך ככה?

הדס: אהה, אני חושבת שלא, כי... אוקיי, בישראל זה קצת שונה כי אנחנו הולכים לצבא. אבל אני יודעת מחברות שלי מהפנימייה, הם כבר בשנה ראשונה של תואר ראשון. כשאני אשתחרר מהצבא, הם יהיו בסוף תואר שני. זאת אומרת, אני חושבת שההבנה שהגיעה שגם בגיל 18 אפשר לעשות דברים, לא יודעת, כל מיני... אתה יודע מה זה מיט? שזה כזה ארגון שמשלב ערבים וישראלים, בדיוק דיברתי על זה אתמול עם אמא, שכזה מעודד אותם לעשות סטארט-אפים, בכיתה ט'.

ליאור: כן, כן.

הדס: בוא'נה, כיתה ט', מה, זה גיל 15.

ליאור: כן.

הדס: בגיל 18 אנשים עומדים על במות ואומרים, 'כן, עשיתי סטארט-אפ, הקמתי איזה משהו, ארגון', מטורף, מדהים, זה שאתה בן 18 לא אומר שאתה לא יכול לעשות דברים. אז לא, אם אתה בן 24 והצלחת, לא יודעת, לעשות... לא יודעת, [צוחקת קלות] מה אתה יכול לעשות בגיל 24? [צוחקים] להקים איזה סטארט-אפ, לא יודעת, לעשות "גט-טקסי", לא יודעת, איזשהו זה... וואלה, סחטיין, תמשיך.

ליאור: כן, כן. אבל הרבה פעמים נשמע שהם באמת לא עושים שום דבר. [הדס צוחקת קלות] אני חושב ש... לא, אני... לא עליו דיברתי,

הדס: כן כן.

ליאור: שבמקרה עשה, כי כאלה יש מעט, אני חושב ש... מה שקרה זה ש... ב... עשור וקצת האחרונים היה את כל האופנה של ה"טד",

הדס: אממ.

ליאור: ואת האופנה של השיווק באינטרנט,

הדס: נכון.

ליאור: ואת הפרסונל ברנדינג והצעירים, הם קולטים נורא נורא טוב והם גילו how to fake it כאילו בגיל מאוד מאוד צעיר, הם יודעים להישמע כאילו שהם בני... מאוד מבוגרים.

הדס: כן.

ליאור: ואני תוהה האם גם לך זה עובר כבולשיט או כמשהו רציני?

הדס: לא, אפשר להבין האם, אם זה לא אמיתי, כאילו, זה מעפן. אתה, אתה, כאילו כמה שהם משקרים וכאלה, או לא משקרים, או מעמידים פנים שהם עשו המון, אנשים... אנשים רואים, מאוד קשה לשקר לציבור הרחב, נקרא לזה, כאילו בכל הגילאים.

ליאור: כן.

הדס: אבל, אבל אז כשבא מישהי נגיד כמו אלין כהן, שפתחה מותג איפור ב... כשהיא הייתה יותר צעירה ממני, בת 14, אז וואלה, זה מרשים, את בת 22 ואת מיליונרית, כאילו,

ליאור: כן.

הדס: זה מהמם. אבל אם את סתם איזושהי מישהי שאומרת, 'עשיתי, עשיתי, עשיתי', אבל היא לא התאמצה בשביל זה והיא רק מדברת על זה, זה מעפן, לא, זה מעפן.

ליאור: כן. את מספרת שהיית בפנימייה בינלאומית, את עדיין שם?

הדס: לא, אני מלש"בית עכשיו.

ליאור: מלש"בית, אוקיי. אה, את ממש תכף מתגייסת, נכון?

הדס: ינואר, כן.

ליאור: ינואר 24. אההם פנימייה בינלאומית, זה אומר ש... ספרי לנו רגע, מה זה אומר? זאת אומרת, יש שם חבר'ה ממדינות אחרות או שזה יהודים ממדינות אחרות או כאילו איך זה, איך זה הולך ו... ובייחוד מעניין אותי, מה למדת על תרבויות אחרות? או איך את מסתכלת על עצמך כישראלית אחרי ששמעת מהם?

הדס: אההם בעיקרון, יש משהו שנקרא IB, שזה, אני קוראת לזה International בגרות. בעיקרון, זה פשוט דיפלומה בינלאומית שמאוד מאוד מוערכת באוניברסיטאות בכל העולם. זה התחיל בשנות ה-60 בגרמניה, שאיזה מישהו אמר, אני רוצה שיהיה חינוך טוב לכל האנשים כאילו בעולם. לא קשור אם אתה עשיר או לא כי, עד היום אפשר לראות אם אתה מגיע מאזור עשיר יותר אתה מקבל חינוך טוב יותר ואז מצליח יותר בחיים. לא, אז הוא רצה להשוות. העניין של ה-IB זה שיש איזה שלושת אלפים בתי ספר מסביב לעולם... בישראל יש שניים. אחד בגבעת חביבה, איפה שאני למדתי ואחד בכפר הירוק. זה... כולם מגיעים, מכל המגזרים, מכל המינים, מכל המקומות. זה... אצלי בגבעת חביבה זה היה 50% חו"לניקים, מאסיה ואפריקה ודרום אמריקה וכאילו.

ליאור: שהם יהודים?

הדס: לא.

ליאור: לא?

הדס: כאילו, חלקם כן, אבל,

ליאור: לא בהכרח.

הדס: לא בהכרח, בדיוק.

ליאור: לא בהכרח, אוקיי.

הדס: ו... 25% כאילו רבע ישראלים יהודים ורבע פלסטינים. אם זה מ... ערבים עם תעודת זהות כחולה שמגדירים את עצמם כפלסטינים או מיהודה ושומרון.

ליאור: אוקיי.

הדס: אמממ ו... אני נתקלתי… [צוחקת קלות]

ליאור: רגע והחבר'ה מחו"ל, הם חוזרים הביתה רק כמה פעמים בשנה?

הדס: פעמיים. כאילו ב"ווינטר ברייק", בכריסמס וב"סאמר ברייק", ב... ביולי.

ליאור: אז את, מתי את יצאת הביתה?

הדס: אני יצאתי פעם בשבועיים.

ליאור: אוקיי.

הדס: כן. אז בעיקרון, הישראלים והפלסטינים יוצאים פעם בשבועיים והחו"לניקים גרים שם, אלא אם כן בחגים, או שהם הולכים ל"הוסט פמיליז", יש להם, מוצאים להם משפחות מארחות, או שהם חוזרים הביתה בככה וככה חגים. אההם אז בעצם, אתה פשוט נתקל בדברים, כאילו, בתור ילדה בת 16 עזבתי את הבית והלכתי לגור עם אנשים שעזבו את הבית עוד יותר רחוק וזה להיתקל בלא יודעת, כאילו, הייתה לי שותפה מוויטנאם והייתה לי שותפה מליבריה וזה להישאר עד שלוש בבוקר, להסביר להם מה זה חנוכה. והן מסבירות לי, לא יודעת, למה הם חוגגים... אוי, איך אומרים נוביגוד, כריסמס? קריסמס ככה בליבריה אבל בארצות הברית זה אחרת ובווייטנאם בכלל יש להם "לונר" שונה, כאילו, יש להם קלנדר שונה, אז בכלל, ששאלתי אותה, 'מתי היום הולדת שלך?', הייתה צריכה לחשב, כאילו, 'רגע, בשבילי זה ככה, אז בשבילך, אה, יולי'. כאילו, זה הזוי, זה פוגשים, כאילו, אתה חוגג חג כל הזה שבוע, יש איזשהו משהו, או מהאסלאם או מה... לא יודעת, מכל מיני מקומות בעולם וזה להיפגש עם אוכל שונה וכזה, לא יודעת, היה לנו נמלים בחדר, נגיד ואני התפחלצתי מזה לגמרי וכאילו, הבנות שהיו איתי בחדר, היו כאילו, 'מה, אצלנו זה רגיל'. [צוחקים קלות] כאילו, 'הכל טוב, אנחנו נהרוג אותם' והם היו לי במים וזה... אותי זה שיגע, אבל כאילו, אתה נפגש עם מקומות שגם עשירים בטירוף ועניים בטירוף ועובדים ככה ו... לא, בימי שישי אסור לעבוד, לא, אבל בימי שבת אסור לעבוד וכאילו, זה משלב כל כך הרבה דברים, ש... בגיל 16, זה נראה לך סבבה. כאילו, 'אוקיי, אז אצלי זה ככה ואצלך זה ככה' ואז כשאני חוזרת הביתה לחבר'ה מהבית, מה ש... לא יודעת, החבר'ה הישראלים שלי ואני מספרת להם, לא יודעת, על כל מיני דברים שדיברנו על הסכסוך, נגיד ופתאום זה נראה לי הגיוני ואז הם כזה, 'מה, לא, לא ככה זה אמור להיות', או אני מספרת להם ש... באתיופיה, נגיד, הם... השנים שלהם אחרות. כאילו, הם התחילו את השנים... עכשיו הם ב-2014. ואני כאילו, 'כן, הם כאילו כמה שנים אחורה' והם כאילו, [בקול מתפלא] 'מה? איך זה עובד?', אז כן, זה היה מטורף, זה חוויה... אבל כמו ש... כמו שהדמוקרטי לא מתאים לכל אחד, גם פנימייה בינלאומית לא מתאימה לכל אחד.

ליאור: כן.

הדס: וזה, כן, זה למדתי הרבה.

ליאור: אז עכשיו, אוקיי, אז את בפנימייה הזאת ופגשת שם עוד צעירים כמוך.

הדס: נכון.

ליאור: עכשיו אני אשאל אותך רגע לפני שנדבר על ישראל, על העולם. תני לי תקווה, תני לי אופטימיות. הדור שלכם יצליח להציל את העולם שלנו?

הדס: [צוחקת] וואי האמת שכתבתי, כתבתי את זה ב"נוטס", ממש, אני חושבת שאני אישית, הנה, "לדעתי האישית, בדור שלי יהיה שינוי, אבל לא דרמטי כמו שציפו פעם".

ליאור: מה זאת אומרת?

הדס: זאת אומרת שכשאני הייתי קטנה והייתי ונגיד, באה עם אמא שלי לכנסים, היו כזה, [מחקה קול נכסף] 'כן, את הדור הבא, את תשני העולם, את, הכל יהיה שוויוני, לכולם יהיו זכויות'. עכשיו, זה מהמם. אני גם רוצה שיהיה את זה. אבל... אני חושבת שלא. למרות, למרות שאנחנו הרבה יותר מקבלים, כמו שאמרת קודם על הטרנדים נראה לנו הרבה, הרבה יותר סבבה שאנשים שונים מאיתנו. נראה לנו סבבה שהם מגדירים את עצמם ככה או ככה והם הגיעו ממקומות כאלה ואחרים... אבל, שינוי, כאילו, מערכתי שלם מהבסיס, דעתי, דור הבא. [צוחקים] זה עוד ייקח, זה עוד ייקח עוד דור.

ליאור: אני אקרא לבת שלי לה...

הדס: כן, נכון, כן, כן.

ליאור: אוקיי, אוקיי, אוקיי, אוקיי. ו... מה עם הדברים הגדולים? כאילו, את עכשיו בת 18, בדור שלי, אמרו שמשבר האקלים יהרוג אותנו. [הדס צוחקת קלות] ועכשיו, את יודעת, אני הספקתי קצת לגדול מאז ונשארו לי עוד כמה שנים אבל לך, לך ממש לא נשארו עוד הרבה שנים.

הדס: [צוחקת קלות] נכון.

ליאור: אם אנחנו מאמינים שמשבר האקלים הוא חמור, כמו שהחורפים האחרונים או הקיצים האחרונים,

הדס: הוכיחו.

ליאור: הוכיחו לנו,

הדס: כן.

ליאור: מה... יש לכם תוכנית? כאילו, ספרי לי מה התוכנית. [צוחקים]

הדס: תוכנית זה יפה. לא, סתם, אני חושבת שבעיקר בארץ גם, הקטע עם תחב"צ תופס תאוצה. כאילו, לי אמנם יש רישיון, אבל כשיש לי הזדמנות אני כן משתמשת בתחב"צ ולא יודעת, בקטע של טבעונות וצמחונות וכזה מחזור, זה כן... הילדים, כאילו, נערים בגיל שלי כן יותר אכפת להם... אבל עוד פעם, מה שבאמת משנה זה, נגיד, חברות בשר ש... לא יודעת, ימחזרו, או שמכוניות, שאנשים יפסיקו לקנות מכוניות בזבזניות ויתחילו לעבור לחשמליות. אז זה כן לדעתי, אנשים, כאילו, זה יקרה, אבל לא יודעת, לדוגמה, בשביל שיהיה, נגיד, שינוי מערכתי ספציפית במכוניות.

ליאור: אממ.

הדס: סתם אני אומרת, נגיד, יש את העניין הזה עם המס, שפעם היה מס מונמך על זה.

ליאור: כן.

הדס: אז זה משהו שכאילו, מערכתי צריך שזה ישתנה, אז עד שאני אגיע ל... לא יודעת, הדור שלי יגיע לממשלה בשביל לשנות את המס,

ליאור: אממ.

הדס: רק אז בעצם זה יתקבע.

ליאור: כן.

הדס: אז...

ליאור: אז השאלה היא האם אתם תישארו בדעות שלכם או שאנחנו נקלקל אתכם [הדס צוחקת קלות] ונגרום לכם להאמין שמה שהיה קודם הוא כבר טוב?

הדס: אני לא חושבת שמה שהיה קודם הוא כבר טוב. אני גם חושבת שהרבה, הרבה אנשים מאמינים איתי באותו... כאילו, באותה דרך של "אנחנו נגיע לשם ואנחנו נשנה".

ליאור: אה, זאת אומרת, אתם כן.

הדס: כן, אבל עוד פעם, זה ייקח עוד דור אחד עד שזה יהיה מערכתי עד שזה יהיה מקובע.

ליאור: כן.

הדס: כאילו, הילדה שלך, נור, נכון?

ליאור: כן.

הדס: נור תקנה כבר מכונית חשמלית לא רק בגלל שהיא מאמינה בזה שצריך מכונית חשמלית, אבל בגלל שזה גם יהיה זול יותר וזה נוח יותר.

ליאור: כן, כן.

הדס: כן.

ליאור: אוקיי, עכשיו... ב... רציתי לשאול אותך על ענייני עבודה.

הדס: כן.

ליאור: את מספרת שאת בפנימייה, היית בפנימייה, יכולת גם לעבוד?

הדס: לא. רק בחופשים.

ליאור: מה הדור שלכם חושב על... נוער ועבודה?

הדס: מאוד.

ליאור: בעד נגד...

הדס: זהו, מאוד בעד. לפחות באזור שלי, ל... אני עובדת מגיל 14.

ליאור: אממ.

הדס: אני, כאילו, גלשתי, אז הדרכתי גלישה בכל כזה סוכות ופסח וקיץ וזה. אההם כל החברים שלי עובדים מאז שהם יכולים, כאילו, הם מאוד מאוד בעניין של עצמאות וברגע שיש לך כסף אז תקנה איזה שטות של טלפון חדש, אוזניות חדשות וכאילו. באיזשהו שלב גם לא נעים לבקש מההורים שלי, [בקול ילדותי] 'אפשר בבקשה את העיפרון המנצנץ הזה פליז פליז פליז'? [ליאור צוחק קלות] אז נוער ועבודה מאוד מאוד משתלב בדור שלנו. ואז זה גם בונה... סתם, נגיד, יש את העניין של קייטרינג, שזה כאילו... אני עבדתי נגיד בקייטנה, אז עבדתי חמישה ימים בשבוע בשעות הבוקר. אבל יש אנשים שמעדיפים לעבוד יום אחד, 17 שעות, להרוויח יותר כסף.

ליאור: כן.

הדס: ואז ככל שאתה עושה את זה יותר אתה מרוויח ניסיון, פז"ם הרי. ואז כשאתה מרוויח ניסיון, אז פתאום אתה נהיה, הופ, אני מנוסה, הגעתי למצב שאני קצת מנהל. הגעתי למצב שהרווחתי את המקום שלי, זאת אומרת, אני כבר יודע טיפה יותר טוב מאחרים, אני יכול לעזור להם,

ליאור: כן.

הדס: ומלעזור זה נהיה קצת, 'תעשה את זה בשבילי, תעשה את זה בשבילי, הופ, הופ'. וזה מטורף, כי אז בגיל 18, בגלל שאתה עובד מכיתה י', אתה כבר, לא יודעת, מנהל מחלקה בקייטרינג, אתה כבר אחראי על, לא יודעת, מחלקת הקינוחים בקייטרינג,

ליאור: [צוחק קלות] כן.

הדס: וכאילו, 18 עוד פעם, אתה יכול להגיד יודביתניק, זה כלום. אבל בוא'נה, זה נדיר, כאילו, לנהל איזה,

ליאור: כן.

הדס: לא יודעת, ארבעה, חמישה, עשרה אנשים וזה צובר ניסיון ואז אתה מגיע לצבא או נגיד העניין של הצופים. צופים אמנם זה לא עבודה, כאילו, תנועת נוער. אבל וואלה, לתת ליודניקית, אני הייתי מדריכה בצופים בכיתה י'.

ליאור: אחריות.

הדס: מטורף, כן, מה ש... בנים, בנות, עשרה, כאילו, טיולים וזה, מדהים! כאילו, אתה ממש רואה גם את ההבדל בין האנשים שעובדים ובין האנשים שלא עובדים. כי אז גם יש להם יותר עצמאות, כאילו כלכלית וכזה מה הם רוצים לעשות ו...

ליאור: רגע, עכשיו, כשאתם, כשאתם עובדים ואתם מרוויחים כסף, ההורים שלכם, אתם יכולים להוציא אותם על מה שאתם רוצים?

הדס: אצלי, כן.

ליאור: כן?

הדס: כן.

ליאור: מה, אם היית אומרת, אני נוסעת עכשיו לפסטיבל במוזיקה בחו"ל בעצמי?

הדס: אני בסוף י"ב, לקחתי את כל הכסף שאספתי מכיתה, לא יודעת, מכיתה ט', נסעתי עם חברות לשבועיים באיטליה, נסעתי עם חבר שלי לשבועיים בספרד ופורטוגול, נסעתי עם חברים שלי לברצלונה לפסטיבל מוזיקה, כאילו, לקצת כזה מסיבות וזה וכאילו, אולי זה ספציפית אצלי, אבל ההורים שלי אמרו, 'כסף שלך, תעשי מה שבא לך, אנחנו נתרום אם אנחנו', כאילו, 'אם חסר לך, תגידי'.

ליאור: אוקיי. ואצל חברים אחרים? יש מגבלות על מה מוצאים?

הדס: לא. לפחות לא אצלי ב... בחברת חברים. כאילו יש לי גם חברות מהפנימייה, הישראליות וגם חברים מהבית. זה כסף שלך, עבדת בשבילו, תוציאי,

ליאור: כן.

הדס: תצבעי את השיער, כאילו, מה זה בכלל...

ליאור: כן, אבל לא יודעת, נגיד, הבת שלי בת ארבע וחצי, היא מקבלת דמי חנוכה והיא תחליט שהיא רוצה לקנות לעצמה אייפון, אני לא ארשה לה.

הדס: אבל היא בת ארבע.

ליאור: בסדר, אבל את יודעת, הורים, הם כאילו... אתם אומרים את זה ככה, אבל הורים, [הדס צוחקת] הורים תמיד חושבים על הילדים שלהם שהם עדיין קטנים מדי כדי לספוג את החיים, [ממשיכה לצחוק] כי אם אמא שלך הייתה פה והייתה... כנראה הייתה אומרת, 'יש עוד כמה דברים שכדאי שהדס לא תראה'.

הדס: תראה, נכון, אני מסכימה, גם אני חושבת שיש דברים שעדיף שאני לא אתעסק בהם, אבל, אם היא תרצה עכשיו, לא יודעת, לקנות לעצמה חולצה זוהרת והיא קיבלה דמי חנוכה,

ליאור: כן.

הדס: במי זה פוגע?

ליאור: כן.

הדס: כאילו...

ליאור: אז אז האמת שזה באמת מראה הבדל גדול בין הדור של אחרי שלי, כי אצלי היו כל מיני דברים שכאילו לא עושים, אבל אף אחד לא שאל למה לא עושים.

הדס: בדיוק, זהו, השאלה...

ליאור: סתם, נגיד אני רואה אצל הבת שלי, עגילים, היא רוצה עגילים, אז אני אומר, 'אוקיי, למה בכלל שואלים אותי?' [הדס צוחקת קלות] או אימא שלה, כאילו, 'אוקיי, מתי שתרצי, זה קצת יכאב לך החור, אבל אם תרצי יהיו עגילים'. אבל אז אני נזכר שכשאני הייתי קטן, אז היו גם, כאילו בגיל 12 לא הרשו לכולם לעשות עגילים.

הדס: נכון.

ליאור: ואני מנסה להיזכר למה? [הדס צוחקת קלות] אבל לא מצליח להיזכר למה בכלל לא הרשו לעשות עגילים. [וגם ליאור צוחק קלות]

הדס: אבל זה "למה ככה", "למה ככה הגדולים שואלים ושואלים?", כאילו, 'למה? ככה, כי אני אמרתי'. הדס: אז 'ככה, כי אני אמרתי את זה', זה משהו שלא מתקבל יותר. לא מתקבל! איך זה הגיוני שאתה, סבבה, אז אתה גדול ממני בעשר שנים, מי אתה שתגיד, כאילו, 'אוקיי ואני רוצה לקנות את זה ואני הרווחתי את הכסף, למה שתגיד לי לא? ואני רוצה לנסוע עכשיו, למה שתגיד לי לא?', כאילו, תיתן לי סיבה. כשאימא שלי אומרת לי לא, גם, זה, כאילו, אני כבר בת 18 אז זה כאילו, זה כבר...

ליאור: הרבה פחות.

הדס: אין ממש לא, כן. אבל כשהיה לא, שאלת אותה, 'למה?' אז התשובה שלה בדרך כלל הייתה, 'אני סומכת עלייך מאוד, אבל לא על העולם'.

ליאור: אממ.

הדס: נגיד, רציתי ללכת לתל אביב, כזה להישאר, לא יודעת, אחרי מסיבה בבארבי ולחזור בתחב"צ, 'לא. אני סומכת עלייך, אבל לא על העולם'. ו...

ליאור: כן.

הדס: מקבלת, סוליד, סבבה, לא.

ליאור: סוליד זה בסלנג?

הדס: אה, כן.

ליאור: תני לי את סוליד, מה זה סוליד?

הדס: סוליד, כאילו... מקובל.

ליאור: מקובל.

הדס: כאילו, סוליד, כאילו...

ליאור: לא, אני מבין מה המשמעות של המילה באנגלית.

הדס: כאילו,

ליאור: קשוח.

הדס: לא קשוח, אבל כאילו...

ליאור: מוצק.

הדס: מוצק, כן.

ליאור: מוצק.

הדס: הטענה מוצקה.

ליאור: הבנתי, הבנתי, [הדס צוחקת] אהבתי. כדי להוכיח שאני זקן אני אחרי זה אשתמש בזה במקום הלא נכון, בכוונה, [מתפקעת מצחוק] שתדעי, מעכשיו אני אומר לך שאני הולך להשתמש בזה במקום הלא נכון, אוקיי? סבבה... סבבה עוד אומרים?

הדס: סבבה בטח.

ליאור: מה אומרים? תני לנו רגע מהסלנג, אנחנו פה בפרק כיפי. תני לי רגע משהו מהסלנג.

הדס: אבא שלי שלח לי שמסתבר שמילת השנה הייתה ריז (Rizz) והיינו צריכים להסביר לו מה זה ריז.

ליאור: מה זה ריז?

הדס: ריז, יעני... לא, הסברנו לו את זה... ריז זה כזה... [הדס צוחקת]

ליאור: אם היו אפשר... אם היו יכולים לראות אותך כאן, [ומתפקעת מצחוק] את בתוך הכיסא שלך, את כאילו משתגעת, 'איך הוא לא מבין מה…'

הדס: זה כאילו, זה משהו ש... זה משהו שמשתמשים בו כזה הרבה, שאתה כבר מבין מה... הנה, "ריז, מכירים את המילה ריז? ברור".

ליאור: היא מדברת איתי ו... [הדס צוחקת] מעולם לא היה פה אורח בפודקאסט שהעיז תוך כדי שאנחנו מדברים [צוחק קלות גם] להוציא טלפון ולחפש בזה והיה ברור לך שכדי לומר לי משהו, את צריכה את גוגל.

הדס: לא, לא, זה אבא שלי שלח לנו פשוט את ההגדרה.

ליאור: אה, אוקיי.

הדס: style, charm, the ability to attract a romantic or sexual partner, כאילו יש לו ריז.

ליאור: אה, יש לו ריז, יש לו את זה כאילו.

הדס: יש לו ריז, כן.

ליאור: אוקיי.

הדס: כאילו, 'השגת מישהי? וואי, יש לך ריז'.

ליאור: אוקיי.

הדס: כזה, או טרולים, עכשיו השתמשנו מלא במילה טרולים, לא טרולים החיה,

ליאור: כן.

הדס: המגעילה. טרולים, יעני, אני עושה עליך טרולים, אני עובדת עליך.

ליאור: אה, זה אני מכיר.

הדס: אה.

ליאור: יש טרולים באינטרנט.

הדס: נכון!

ליאור: אילון מאסק הוא טרול.

הדס: [צוחקת] נכון.

ליאור: הוא הטרול הכי מפורסם בעולם.

הדס: לא... לא, לא, לא, הוא באמת טרול.

ליאור: הוא באמת טרול.

הדס: אבל אני יכולה להשתמש בזה בקטע של... אני עושה עליך טרולים.

ליאור: לא, אני מבין, אני מבין.

הדס: אה.

ליאור: זה אני מכיר, זה הגיע אליי.

הדס: זה הגיע אליך.

ליאור: איכשהו, כן, אני הייתי באינטרנט.

הדס: אהה.

ליאור: אני הלכתי לאינטרנט.

הדס: הלכת ובדקת.

ליאור: ודפקתי שם בדלת, פתחו לי את האינטרנט וקפצו עליי טרולים. אוקיי.

הדס: אבל אתה משתמש גם באש, אש לא שמעתי כבר מלא זמן, כתבת לי אש.

ליאור: באמת זקן, אש...

הדס: לא, זה מגניב.

ליאור: אני משתמש בפגז גם.

הדס: פגז.

ליאור: שזה מאוד ישן.

הדס: מאוד גלישתי, מצדך.

ליאור: אני אוהב את ה... לא, יש לי... יש לי גם דברים שאני אוהב... כי כדי לצחוק על עצמי, שאני, אני כאילו עוד לא בומר, [הדס צוחקת קלות] אבל אני, יש לי פוטנציאל להיות בומר כבר מבחינת הגיל והזה. אז גם יש לי עכשיו ילדה, אז אני כבר עושה בדיחות אבא, שהן מצחיקות רק אותי.

הדס: בדיחות אבא זה מדהים.

ליאור: יודעת מה זה בדיחות אבא?

הדס: ברור שאני יודעת, יש לי אבא. [מתפקעים מצחוק]

ליאור: זה לכולם יש?

הדס: ברגע שנולדת...

ליאור: לכולם יש בדיחת אבא?

הדס: ברגע שיש לך ילדה, הופ, אז אני אבא.

ליאור: אתה מתחיל לעשות בדיחות קרש וואה.

הדס: כן.

ליאור: מדהים... אוקיי, מדהים אומרים?

הדס: בטח.

ליאור: מדהים אומרים אפילו בלי הה"א, נכון?

הדס: נכון, מדים, לא מדהים.

ליאור: אבל גם כותבים את זה ככה בוואטסאפ?

הדס: לא.

ליאור: אתם בוואטסאפ?

הדס: כל הזמן, אני אישית כל הזמן בוואטסאפ. אני מכורה לוואטסאפ.

ליאור: מה זה אומר כל הזמן... מכורה לוואטסאפ?

הדס: אני מכורה לוואטסאפ.

ליאור: מה יש לעשות שם כל כך הרבה?

הדס: לפתוח שיחות.

ליאור: זה נכון שאתם לא אוהבים לדבר בטלפון?

הדס: כן, זה מלחיץ.

ליאור: זה מלחיץ, אה?

הדס: זה מלחיץ.

ליאור: כאילו אם מתקשרים אלייך עשית משהו רע.

הדס: כן, נגיד אתמול הייתי צריכה לעשות משהו בבנק והייתי צריכה לעשות איזשהו ביטוח או משהו, יש להם שירות וואטסאפ ופשוט דפקתי כזה, 'יו, איזה כיף' ואז אמרתי, 'וואי, איזה יופי', [צוחקים] זה יופי שאני צריכה... מה, אני אחכה עכשיו עם ה"תן... תן, תן, תן, תן… [מחקה פס קול מוזיקלי] היי, שלום", לא! יאללה, יש וואטסאפ וזה גם... מה זה זמין עכשיו,

ליאור: כן.

הדס: כאילו זה 24/7, זה בוטים, הכל טוב.

ליאור: אבל אתם לא מרגישים שכאילו גם ההורים בוואטסאפ, אז זה קצת זקן? כאילו אם אני הייתי אתם, כבר הייתי עובר לשירות מסנג'ר,

הדס: לשירות מסנג'ר.

ליאור: שההורים לא נמצאים בו.

הדס: אהה, אבל...

ליאור: את יודעת, שכאילו אם את מקבלת וואטסאפ, את יודעת שזה מישהו מבוגר ואת יכולה לחכות עם זה.

הדס: וואלה... לא, לא חושבת. [צוחקת]

ליאור: אז אפרופו זה, איך אתם בהודעות? כאילו אתם...

הדס: במסג'ס כאילו?

ליאור: ה... מבחינת ה... וואטסאפ.

הדס: אה אוקיי, כן, כן, כן.

ליאור: באופן כללי.

הדס: כן, כן, כן.

ליאור: בהודעות וואטסאפ, מסנג'ר,

הדס: אממ, אממ.

ליאור: אינסטגרם, דיאם.

הדס: כן, כן.

ליאור: לא יודע, מה שאומרים אצלכם, הצעירים, [ליאור מחקה קול של אדם כלשהו והדס צוחקת] 'אצלכם, הצעירים, אומרים דיאם, דיאם, שמעתי שאומרים דיאם, אני לא יודע של מה זה הקיצור'... "דיירקט מסג'"?

הדס: אין לי שמץ... בדיוק חשבתי, נראה לי גם, כן.

ליאור: אתם עונים מהר? כאילו, חייבים לענות מהר? מה קורה אם לא עונים מהר?

הדס: יש... אוקיי, זה ממש... תרבות.

ליאור: כן.

הדס: יש תרבות של העונים מהר ותרבות של המסננים. אז נכון הווי כחול בוואטסאפ?

ליאור: כן.

הדס: יש את ה... החבר'ה שאין להם את הווי כחול.

ליאור: אני...

הדס: יש לי חברה... נו, יפה. אז יש לי חברה, אני אשלח לה משהו היום, יש מצב שהיא תענה לי באותו רגע, אבל יש מצב שהיא תענה לי שבוע הבא,

ליאור: כן.

הדס: ואני לא אתקשר אליה, כי אני יודעת שזאת היא. אני יודעת שאליה אני לא אתקשר.

ליאור: אז את לא תכעסי עליה?

הדס: לא.

ליאור: יופי, איזה כיף לשמוע.

הדס: זה, אני יודעת שזה שם, אני יודעת שיום אחד תראה את זה.

ליאור: כן.

הדס: אבל אני נגיד מהעונים ממש מהר. אני גם תמיד עם הטלפון.

ליאור: וגם אמרת שאת מכורה לוואטסאפ.

הדס: אני מכורה לוואטסאפ, אני באמת באמת זה...

ליאור: מה את מרגישה עכשיו שאנחנו מדברים ואת לא בוואטסאפ?

הדס: לא, עכשיו אני בסדר כי גם שמתי על do not disturb, אז הטלפון לא רוטט.

ליאור: אממ.

הדס: אז אני לא יודעת האם שולחים לי או לא, אבל כשנסיים הדבר הראשון שאני אכנס אליו זה הוואטסאפ.

ליאור: כן, למרות שהחבר שלך פה בחוץ, מחוץ לאולפן הקלטות.

הדס: נכון. אבל הוא שם, אבל יש לי עוד חברים.

ליאור: בואי נחכה לוואטסאפ, [צוחקים] שיכתוב לי בוואטסאפ.

הדס: לא, יש לי עוד חברים, אולי הם עכשיו רבים על... לא יודעת, סתם לא הייתי בטלפון ואז הם התחילו לריב על לונה פארק.

ליאור: רגע, החבר כן מתקשר?

הדס: כן, לא! כן, כן, כן, כן. לא לא, מערכות יחסים עוד לא השתנו בקטע כזה.

ליאור: אוקיי.

הדס: אבל נגיד, הנה, נגיד הייתי בפנימייה, שנתיים, היה לנו שנתיים של סוג של "לונג דיסטנס", כאילו לא ממש כי היינו מתראים פעם בשבוע, אבל עדיין,

ליאור: כן.

הדס: פעם בשבוע זה...

ליאור: זה לא הרבה.

הדס: כן, זה, זה. היינו מדברים... כל היום בוואטסאפ ובערב כל יום בתשע היינו מתקשרים.

ליאור: מה עם הודעות קוליות בוואטסאפ?

הדס: אני שונאת, אבל זה קטע, זה פודקאסט. חברות שלי שולחות לי כאילו שלוש דקות של הודעה. פודקאסט.

ליאור: כן. זה נורא מצחיק, שלוש דקות אתם קוראים פודקאסט.

הדס: [צוחקת קלות] פודקאסט, לגמרי. מה, הפודקאסטים עכשיו, כאילו יש עכשיו טרנד של עשרים דקות, אמא שלי עושה פודקאסט של עשרים דקות.

ליאור: בהודעה הקולית?

הדס: לא, לא, באשכרה, אשכרה פודקאסט.

ליאור: אה, בפודקאסטים, לא, אני יודע, אבל אני אומר, שלוש דקות פודקאסט, כאילו זה עדיין לא פודקאסט, אוקיי? [הדס צוחקת] זה אפילו לא שיחת טלפון קצרה.

הדס: לא וואי, שלוש דקות של סיפור, תחשוב, זה שלוש דקות של מונולוג.

ליאור: אבל לימדו אותך לנהוג, נכון?

הדס: ברור.

ליאור: את יודעת לנהוג?

הדס: ברור.

ליאור: מה את עושה עם הוואטסאפ?

הדס: בזמן שאני נוהגת?

ליאור: כן.

הדס: אני לא בטלפון.

ליאור: זה הזמן לחשוף, הדס.

הדס: [צוחקת] אני באמת שלא.

ליאור: הדס, זה הזמן לחשוף.

הדס: אני באמת שלא, אני נשבעת שלא.

ליאור: איך את יכולה, אם יש לך נסיעה ארוכה, אם את צריכה לנסוע.

הדס: אז אני מתקשרת, אז הנה, זה הסוף ספוט שלי, אני גם לא יודעת ממש להיות לבד, כי זה גם קטע של הדור, שגם חייתי בפנימייה, אז אני ממש ממש זה. אני נכנסת לאוטו, הדבר הראשון שאני עושה זה מתקשרת למישהו, שינעים לי את הזמן, אני מתקשרת לאח שלי, אני מתקשרת לחבר שלי, אני מתקשרת לחברה שלי שלא דיברתי איתה.

ליאור: כן.

הדס: עכשיו אמרנו, אני לא אוהבת לדבר בטלפון, אבל, אין לי מה לעשות. [צוחקת קלות]

ליאור: זה אגב הסיבה,

הדס: אין לי.

ליאור: שאני לא עונה לטלפונים. כי אני יודע שבסיכוי טוב, מי שמתקשר אליי, הוא הרגע נכנס לאוטו והוא צריך שאני אסדר לו.

הדס: זה נכון.

ליאור: עכשיו 20 דקות.

הדס: [צוחקת] זה נכון

ליאור: זה לא פייר.

הדס: זה כמו ש... זה כמו שפעם הייתה הבדיחה שהוא מתקשר אליי רק כשהוא מוציא את הכלב, זה אותו דבר.

ליאור: נכון, נכון. אנשים שמוציאים כלבים, תמיד מתקשרים אליך בתשע ורבע.

הדס: נכון, אבל אמא שלי לא יכולה להגיד את זה. אמא שלי תענה לי, אבא שלי יענה לי.

ליאור: כן... לא, בסדר, הם יענו לך כי הם רוצים לענות לך כי הם דואגים לך.

הדס: נכון.

ליאור: את מתקשרת אליהם הרבה או שכשאת מתקשרת אליהם הם גם אומרים, 'אוי שיט, משהו קרה'? [הדס צוחקת קלות]

הדס: לא, אני, עכשיו אני גרה בבית, אז האמת אני מתקשרת אליהם פחות, אבל בפנימייה הקפדתי להתקשר אליהם לפחות כאילו, איזה... פעם ביומיים כזה.

ליאור: כן.

הדס: אבל עוד פעם וואטסאפ. הייתי שולחת להם תמונה, בוקר טוב והם יודעים שאני בסדר. "נו ניוז - גוד ניוז".

ליאור: עכשיו יש בוואטסאפ את הפיצ'ר שלה, סליחה שאני יורד לקטנות.

הדס: לא, הכל טוב... [צוחקת]

ליאור: אבל אני חושב שהקטנות האלה חושפות הרבה דברים שעוד מעט אנחנו ננתח אותם הדס, עכשיו יש בוואטסאפ את הקטע של ההודעות שנעלמות.

הדס: נכון.

ליאור: אתם משתמשים בזה או שזה לא תפס?

הדס: בתמונות, זה תפס בתמונות.

ליאור: זה תפס בתמונות?

הדס: בתמונות.

ליאור: וואו, באיזה סיטואציה כאילו, מה, תמונה ש...

הדס: אהה.

ליאור: איזה תמונה... כאילו, מתי בוחרים לשלוח תמונה שהיא נעלמת?

הדס: זה פשוט... אוקיי, אז תחשוב על זה שאתה בקבוצה, עם אנשים שאתה מכיר, אבל כאילו לא ממש מכיר. נגיד צרפו את חברה שלי לקבוצה שהיא הולכת להתגייס איתם עוד שבוע.

ליאור: אוקיי.

הדס: זה לא אנשים שאתה רוצה שתהיה להם תמונה שלך בגלריה.

ליאור: אממ.

הדס: אז אתה שולח להם תמונה של כזה, לא יודעת, שבת שלום מהכלב, סתם.

ליאור: כן.

הדס: זה נעלם.

ליאור: שתיעלם.

הדס: כן.

ליאור: אוקיי. מה שהכי מפתיע אותי בינתיים בשיחה, זה שבדור שלך קוראים לזה גלריה.

הדס: איך אתה קראת לזה?

ליאור: אני לא יודע. אני לא ידעתי שיש לזה שם, אבל גל... גלריה? זה כאילו,

הדס: [מתפקעת מצחוק] גלר…

ליאור: זה כאילו מה שרשום בטלפון?

הדס: כן.

ליאור: גלריה?

הדס: פוטוז, כאילו.

ליאור: אוקיי אוקיי.

הדס: בזה... כן.

ליאור: אני קורא לזה פוטוז. אוקיי, הבנתי. עכשיו, צחקנו, צחקנו, צחקנו, אבל עכשיו אני אראה לך איך כל הדבר הזה מתחבר לסיפור הבא.

הדס: אממ.

ליאור: את כתבת בביו ועכשיו את תצטרכי להוכיח, שאת נכנסת לעניין של...

הדס: פוליטיקה.

ליאור: פוליטיקה והסיפור הזה. עכשיו, מה הקט... מה הבעיה של כל המבוגרים עם הדור שלך? יש לנו איזה עשר, אבל אני לא אגיע לכולם, אני בטוח שאנחנו טועים בהכל, [הדס צוחקת קלות] אבל אנחנו לא נגיע לכולם, אבל אחת הבעיות שלי אישית, שהיא מעסיקה אותי המון, זה המרחק בין... שטחיות לעומק, אוקיי? אם אתם אין לכם כוח לשיחת טלפון ו... וואטסאפ של שלוש דקות מרגיש כמו פודקאסט והכל בהודעות קצרות דגדגדג ויש תמונות שנעלמות והכול דגדגדג חוסר סבלנות, חוסר סבלנות, חוסר סבלונות... איך אתם מצליחים ובאיזה הזדמנויות, גם לרדת לעומק? כי דיברנו על לשנות את העולם, לשנות את העולם אי אפשר, כאילו, עם הודעות קצרות.

הדס: נכון.

ליאור: כדי לשנות את העולם, מישהו יצטרך, כמו שאמרת, אנחנו נגיע מתישהו לגיל שבו זה... עכשיו, כדי שתגיעו לגיל ושתגיעו לניסיון ושתגיעו לדבר הזה שבו תרצו לשנות משהו, כמו שאת בטח יודעת מהלימודי פוליטיקה שאת עושה לעצמך, זה לא משהו שקורה בקטנה.

הדס: נכון.

ליאור: זה לא שמישהו בא יום אחד ואומר, 'היי חבר'ה יש לי רעיון טוב, בוא נעביר את זה'.

הדס: נכון.

ליאור: זה סמטוחה.

הדס: נכון.

ליאור: זה כאילו... שזה בטח גם מילה של בומרים, נכון? סמטוחה?

הדס: קצת, כן.

ליאור: בסדר, אני לוקח את זה בטוב… [הדס צוחקת קלות] זה סיפור, זה סיפור, לשנות משהו, לשנות חוק, לשנות זה, זה כאילו, זה תיק,

הדס: בירוקרטיה.

ליאור: זה תיק. וזה, לא... גם בלי קשר לבירוקרטיה, זה מורכבות, יש שם מורכבות, שצריך לתפוס אותה, זה לא איזה משהו קטן, נבוא ונשנה לכולם.

הדס: נכון.

ליאור: אז, איך ובאיזה הזדמנויות אתם מגיעים, כן, לצלול, לעומק?

הדס: אני חושבת שזה בעיקר קשור לסקרנות של אותו בן אדם. זאת אומרת, לדוגמה, אני למדתי שנתיים, קראנו לזה "גלובל פוליטיקס" וכשאני עושה ועדת מחקר בגלובל פוליטיקס, אני רואה אמנם... אני משתמשת בזה כל הזמן ככלי מחקר יוטיוב, רואה המון סרטונים ביוטיוב, אבל אני גם יודעת שבשביל לעשות מחקר מספיק מקצועי או מספיק... דיברת על עומק, מספיק מעמיק, אני יודעת שאני צריך לקרוא. עכשיו, זה לא משהו שאני אעשה על כל דבר. אני לא אתחיל לקרוא מחקרים על ביולוגיה, כי זה לא מעניין אותי. אבל פוליטיקה ספציפית, אותי זה תפס. אז אני הייתי יושבת וקוראת, גם באנגלית לא פשוטה כזאת של אוקספורד ומתרגמת כל מילה שנייה, אבל מבינה וכזה קוראת משהו ואומרת, 'אוקיי וזה מעיד על וזה משפיע על זה'. אבל זה ממש, ממש, ממש אינדיבידואלי. כמו שאני לא אחקור על ביולוגיה ואתה לא תחקור על מחשבים, יש אנשים שיעשו את זה.

ליאור: כן.

הדס: אז אני ספציפית חושבת שגם, עם מה שאני כזה הולכת לעשות כנראה בצבא וזה, כנראה מאוד, אני מקווה, שכרגע זה מאוד מעניין אותי ואני רוצה להיכנס יותר לעניין של פוליטיקה גם בישראל, כי אנחנו מאוד מסובכים וגם בעולם, אז זה דברים שאני משקיעה יותר מהזמן שלי.

ליאור: כן.

הדס: אבל אני לא עושה את זה על דברים אחרים.

ליאור: ו... כשאת עכשיו... אגב, כשאני אומר לעומק, אני לא פוסל את זה ש... סרט ביוטיוב על, אני לא יודע מה, מה הנושא שחקרת בפוליטיקה, אבל סתם, סרט ביוטיוב על מלחמת העולם השנייה, יכול להיות as good,

הדס: נכון.

ליאור: ואולי אפילו better than לקרוא על זה שעתיים.

הדס: נכון.

ליאור: אני לא מדבר על לקרוא או לצפות, זה... זה יכול להיות, אם הסרטון הוא רציני ביוטיוב, פשוט אמרת סרטון אבל נגיד שזה סרט ולא סרטון.

הדס: כן, כן, כן.

ליאור: אני לא מדבר על זה, אני מדבר על... לשבת שעות ארוכות ולהצליח כאילו לחבר דברים ולהרכיב טיעונים ו... ו... בתוך השעות האלה, את מצליחה או האם זה בכלל לא מפריע, כן או לא, להיות כל הזמן בוואטסאפ,

הדס: בווטסאפ.

ליאור: או בטיקטוק או ב... וואטאבר.

הדס: לא, זה ממש, אני יכולה להגיד לך על התקופת מבחנים שלי, שנגיד כשלמדתי ל... פוליטיקה, הייתי שמה את הטלפון בצד ושוכחת מהקיום שלו. הייתי מתעמקת, הייתי צריכה לעשות שלושה essays בשעתיים, זה מטורף, כאילו, זה מבחן ממש קשה והייתי צריכה להיות ממש ממש חדה. אז הייתי בונה טיעונים והייתי רואה מלא סרטונים על כל מיני דברים של לא יודעת... humanitarian crisis בכל העולם, לאו דווקא, כאילו, לפני המלחמה והכל, זה היה העניין שחקרנו. וזה היה סבבה. וזה, יכלתי לשבת באמת שעות על גבי שעות, לאו דווקא על המבחן, באופן כללי, אבל, כשהייתי צריכה ללמוד לדיפלומה הייתי צריכה לעשות מלא מקצועות, אז נגיד, עוד פעם אני חוזרת לביולוגיה. ביולוגיה קצת פחות עניין אותי, אז הייתי שמה את הטלפון בצד והייתי עושה לעצמי טיימר של חצי שעה, 40 דקות. כשהטיימר נגמר, אני מקבלת איזו הפסקה של עשר דקות.

ליאור: הפסקת וואטסאפ.

הדס: כן, הפסקת וואטסאפ, הפסקת אינסטגרם.

ליאור: כן.

הדס: אז כן, זה ממש ממש.

ליאור: פעם היום אומרים הפסקת פיפי אבל היום אפשר לעשות גם וגם. [צוחק קלות]

הדס: נכון. [צוחקת קלות] אז ממש, אז לגבי המעמיק הזה של השעות, אינדיבידואלי לגמרי. אני לא יכולה לראות הרצאה של 40 דקות על... הנדסת מחשבים וחבר שלי כן,

ליאור: אוקיי.

הדס: זה מה שהוא עושה עכשיו.

ליאור: כן, ברגע זה שם בחוץ?

הדס: ברגע זה ממש הוא מתכנת בחוץ כי הוא בקורס של קמפוס IL, כי הוא מתחיל תואר עוד מעט והוא החליט שבא לו להיות מוכן לתואר.

ליאור: יפה מאוד וגם בואי נרים לקמפוס IL, זה קורסים בחינם.

הדס: קמפוס IL, וואו.

ליאור: קורסים בחינם.

הדס: קמפוס IL, זה, אני לא יודעת, זה אונ... לדעתי, האוניברסיטה העברית וואו, איזה יזם, זה מדהים! זה מנגיש, אתה יודע שגם הרווארד עשו את זה.

ליאור: אממ.

הדס: יש קורסים בהרווארד שאפשר בחינם פשוט לצפות בהרצאות, זה מונגש בצורה מטורפת וזה רק תלוי בך. אתה רוצה לחקור על 1, 2, 3, לך, תחקור.

ליאור: כן, כן. כשאת מדברת עם חבר'ה שלך, כשאתם נמצאים בשיחות, כשאתם נמצאים בוויכוחים, אתם מצליחים להגיע לעומק? אתם יכולים להתווכח על אותו נושא שעה שלמה?

הדס: כן. עכשיו גם במלחמה זה ממש מורגש. כאילו כל פעם שאנחנו נפגשים, זה מתחיל מכזה... שנת שירות, צבא, אחים, אחיות וזה תמיד עכשיו, אתה יודע, כולם מוקפים וזה חוזר למלחמה ו... בגלל שקצת יצאנו מהשוק, אנחנו כבר מדברים יותר על, על הנסיבות. זאת אומרת, מה גרם לזה? איך גרם לזה? מה הצעד הבא? איך עכשיו מתנהגים ספציפית עכשיו עם, לא יודעת, יהודה ושומרון? אנחנו מגיעים ל... אתה יודע, אתה יכול לקרוא לזה לעומק.

ליאור: ומאיפה אתם ניזונים בידע? שעל בסיסו אתם כאילו...

הדס: גוגל, כאילו יוטיוב, אני מאוד מאוד, אני מעריצה של יוטיו... אבל כן, אנחנו בעולם ידע. פעם היית צריך, לא יודעת, לחקור דרך... כאילו לא זלזול, אני מאוד אוהבת ספרים, אבל לך תפתח עכשיו אנציקלופדיה כאילו, עכשיו אנחנו יכולים לבדוק הכול, אתה יודע, שאלה ספציפית קצרה בגוגל ויש לך את התשובה ואז אנחנו לא מתווכחים.

ליאור: אבל בגוגל יש גם מלא שטויות, איך אתם יודעים.

הדס: נכון.

ליאור: להבדיל?

הדס: אה, זה כבר... זה כבר מיומנות אחרת, כי אפשר לדעת האם מה... האם מה שאתה קורא הוא פייק. לפעמים זה קשה כי פייק ניוז זה משהו ש... כשהוא גם מש...

ליאור: משתכלל.

הדס: כן, הוא כזה מסתווה מאוד טוב. אבל אתה יודע, כשאני רואה ש... לא יודעת, חתום על זה אוניברסיטת תל אביב, אני אומרת, 'וואלה, זה... כאילו סורס (source) אמין'.

ליאור: כן... את המושג אוריינות שמעת פעם?

הדס: לא.

ליאור: [צוחק קלות] מה שהרגע קראת לו, קוראים לזה "אוריינות דיגיטלית" שזה השם של הבומרים, כמוני.

הדס: להבדיל?!

ליאור: שהם מדברים על צעירים, שהם ידעו להבדיל, שהם ידעו לקרוא באינטרנט כמו שצריך ויעשו את זה בצורה זהירה... יש אצלכם... , עכשיו זה כבר הכל "אצלכם", [הדס צוחקת] סתם לא התכוונתי, כן? את באמת, את בן אדם אחד ולא מייצגת,

הדס: כן.

ליאור: ולא זה ולא זה, אבל אולי את מכירה. יש... פעם אני ממש הייתי, ממש הימרתי ש... בדור שלכם, יהיו חבורות שהם כאילו... יקחו את זה לקיצון במובן הזה שהם לא רוצות להתחבר לטכנולוגיה והם לא רוצות זה, הדברים האלה בכלל קורים?

הדס: כן.

ליאור: כי בכל דור יש, את יודעת, יש כאילו את המרדנים ויש את ה... זה ו... ועכשיו, למרות שהטכנולוגיה זה הדבר הכי מגניב, אז כאילו אולי המרדנים אומרים כאילו, 'לא…

הדס: נכון.

ליאור: אנחנו לגמרי'...

הדס: שעושים את ההפך מה...

ליאור: כן.

הדס: מהטרנד. כן, חד משמעית. גם יש סטייטמנט כזה של, 'לא, אין לי אינסטגרם', 'לא, אני לא מתעסקת בדברים האלה, אני חיה בשלי'. עכשיו, סבבה, תחיי בשלך, אני בשלי. גם לי לפעמים אני מוחקת אינסטגרם כי נמאס לי, אני אומרת, 'אני יותר מדי'. נגיד בתקופת המבחנים אמרתי, 'אין, אין, too much', מחקתי... גם יוטיוב מהטלפון, גם אינסטגרם וגם טיק טוק וגם פייסבוק, סתם שלא היה עושה לי נוטיפיקיישנס כזה ואיזה חצי שנה הייתי בלי וכשחזרתי הייתי וואלה, היה נחמד להיות בלי אבל היה ממש נחמד להיות עם, [ליאור צוחק קלות] כאילו ממש ממש נחמד לי להיות עם, אבל חלק, אני לא חושבת, אני לא חושבת שאבל הם עושים את זה בקטע של, 'עכשיו הטכנולוגיה זה מגניב ואני רוצה להיות מיוחדת', זה יותר בקטע של, 'לך זה מתאים ולי זה לא', כאילו, 'אני ספציפית עכשיו רוצה להיות בלי, לא, אין לי אינסטגרם'.

ליאור: אבל את יודעת, את אומרת את הלך ולי וכבר כמה פעמים אמרת את הלך ולי, לך ולי, יש כן איזשהו ב... ב... אפרופו ביולוגיה, [הדס צוחקת קלות] אבל לא חשוב איך זה קשור ביולוגיה, יש כן איפשהו בתוך הגנים שלנו, את הרצון להשתייך להכול,

הדס: נכון.

ליאור: לקבוצות,

הדס: נכון.

ליאור: אני רוצה, לא יודע, בתקופה שלי, היה את ה... וואי, אני כבר לא זוכר. היה את ה... פריקים, היה את הרוקרים.

הדס: אממ.

ליאור: היה את ה... וואי, כבר שכחתי הכל, [הדס צוחקת קלות] לא משנה. עכשיו נגיד לפני עשר שנים היה את הסאחים, היה את...

הדס: כן.

ליאור: אני לא יודע מה יש היום.

הדס: יש עדיין סאחים.

ליאור: מה יש היום? מה יש היום בקבוצות?

הדס: הקבוצות, אני לא... וואי.

ליאור: או שאין קבוצות.

הדס: שמות של קבוצות... סאחים עדיין יש. אבל פעם זה יותר...

ליאור: אצלנו זה היה לפי איזה מוזיקה אתה שומע.

הדס: האמת, זה מה שבאתי להגיד, זה בול מה שבאתי להגיד. יש ממש קטע של איזה מוזיקה, נגיד, אתה יודע מה זה סוויפטים? סוויפטית? טיילור סוויפט?

ליאור: כן. אה, אה, אה.

הדס: סוויפטית.

ליאור: אז זה היה של המעריצים של,

הדס: כן, של המעריצות.

ליאור: טיילור סוויפט.

הדס: נכון, נכון, נכון.

ליאור: כן.

הדס: אז הם סוויפטיות, הם יקומו בשלוש בבוקר לשמוע את האלבום החדש, שהוא לא ממש חדש, הוא יצא פשוט שוב, כזה זה, אז הם סוויפטיות. אז הם אוהבות טיילור סוויפט וזה כאילו, כשאתה אומר לי, היא סוויפטית, אני כבר יכולה לדמיין את הפרסונה,

ליאור: אממ.

הדס: אני כבר יכולה להגיד מה היא אוהבת, איך היא מדברת, איך היא זה...

ליאור: לא ראו את העיניים שלך, [הדס צוחקת] אז אני לא אספר למאזינים מה דעתך השיפוטית.

הדס: [צוחקת] לא, לא, לא.

ליאור: יש לציין,

הדס: [צוחקת] יש לי חברות ממש ממש טובות שהם סוויפטיות.

ליאור: כן, טובים מחבריי.

הדס: [ממשיכה לצחוק] אני פשוט...

ליאור: טובים מחבריי.

הדס: אני ספציפית פחות אוהבת, אבל כן, יש את העניין הזה של, כאילו...

ליאור: אבל איזה עוד סוגים יש?

הדס: איזה עוד סוגים יש?... זהו, יש את העניין הזה של, 'אני שומעת מוזיקה שאתה לא מכיר',

ליאור: כן.

הדס: 'לא, אתה לא תתחבר, אתה לא תתחבר'.

ליאור: אוקיי, אז עוד יש את זה?

הדס: כן, יש את זה, יש את זה.

ליאור: למרות שעכשיו יש ספוטיפיי, אז כאילו... יש כאלה ש... 'אני לא בספוטיפיי?'

הדס: וואי, אם אתה לא בספוטיפיי, כאילו... מממ... מממ… [צוחקים] לא, מה.

ליאור: טלטלתי את עולמך.

הדס: אפל מיוזיק? לא, סתם, ספוטיפיי זה נורא...

ליאור: לא, אני... לא יודע.

הדס: [בנימה חומלת] אני בדיסקים...

ליאור: אתם אוספים... אה, דיסקים גדול! אצלנו זה היה תקליטים.

הדס: לא... תקליטים, כן.

ליאור: אז עכשיו אוספים דיסקים?

הדס: זה עכשיו... לא, תקליטים תקליטים.

ליאור: שמעתי שקסטות נכנסו שוב... לא?

הדס: לא אצלי.

ליאור: לא הגיע אלייך.

הדס: לא הגיע אליי.

ליאור: לא הגיע אלייך.

הדס: אבל תקליטים, בטח, קונים תקליטים במאות שקלים, גם את הפטיפונים שקונים, ככל שזה יותר ישן זה יותר טוב.

ליאור: כן.

הדס: כאילו וינטג', לא, עדיין יש את הקטע הזה אבל... נגיד יש לי חברה ממש טובה, ש... המתנה הכי טובה שאני אביא לה, תקליט של טיילור סוויפט. עכשיו אתה אומר, טיילור סוויפט היא של עכשיו,

ליאור: כן.

הדס: אבל היא עדיין מוציאה תקליטים.

ליאור: כן, אפשר להוציא עכשיו תקליט.

הדס: כי זה קטע, לא, כי זה קטע,

ליאור: כן.

הדס: כי אני קונה לה תקליט, חדש,

ליאור: כן.

הדס: וזה מגניב ותשמע, עכשיו, פטיפון, עם כל הזה, סאונד טוב! סאונד טוב! אבל אין את ה... [ליאור צוחק] אני יכולה עכשיו להיכנס לתק...

ליאור: [ממשיך לצחוק] אין את ה... זה לא...

הדס: [צוחקת] אין את הגיוון, אין את ה...

ליאור: אין את ה... זה לא...

הדס: זה לא ממש, כן, זה כאילו.

ליאור: לא, אני מסכים, ביחס למה שיש היום. אני הייתי כזה ילד פטיפונים גם, הייתי מאלה והיינו נוסעים לתל אביב באוטובוס והולכים לשוק הפשפשים ב... ב... ב... ביפו ומוצאים איזה פטיפון חצי שבור.

הדס: אממ.

ליאור: והולכים ל... שלוש חנויות בכל הארץ שיודעות לתקן פטיפונים, אפילו היה לי איזשהו חבר אז שבעצמו פתח חנות כזאת בתל אביב לתיקון פטיפונים והולכים לקנות ב"חור בשחור" כל מיני פטיפונים בשקל.

הדס: [צוחקת קלות] כן.

ליאור: היו מלא כאלה בשקל.

הדס: עכשיו יש עדיין ב"אוזן השלישית", אתה בא, בוחר תקליט רנדומלי שקל, שומע את זה בבית.

ליאור: כן. אבל... ועדיין היום אני יודע ש... אין מה להשוות.

הדס: לא, אין מה להשוות.

ליאור: אבל, עדיין יש פינות בספוטיפיי, שרק אנשים מאוד מיוחדים מגיעים אליהם.

הדס: כן, נכון.

ליאור: ספוטיפיי בסוף גורם לכולנו להרגיש נורא מיוחדים,

הדס: נכון.

ליאור: ואז אנחנו מגלים,

הדס: נכון.

ליאור: שכולנו מכירים את השירים שחשבנו שהם מיוחדים.

הדס: זהו, אני אתמול מצאתי איזו אומנית והייתי כאילו, 'וואו, איזו להקה מעולה, בטח אני הראשונה ששומעת את זה מהחברים שלי, כאילו לא שמעתי'. ואז אני רואה, כאילו, יש להם כל חודש מיליון וחצי...

ליאור: עוקבים.

הדס: כאילו, כן.

ליאור: ליסנרס. (listeners)

הדס: כן, ליסנרס.

ליאור: ליסנרס.

הדס: כאילו, מיליון וחצי אנשים מקשיבים להם כל חודש.

ליאור: כן.

הדס: אז אני לא כזאת מיוחדת, [צוחקים קלות] לא כזאת, כאילו.

ליאור: אז איך כן, אז איך כן נהיים... יש עדיין צורך בדור שלכם, כאילו, להיות מיוחדים? ואיך ואיך כן אפשר להיות מיוחדים?

הדס: אההם אתה יודע, כמו שפעם מצאו לעצמך, אתה מצאת על עצמך את הפרסונה שלך, אתה החלטת, לא יודעת, אני הולך רק עם אדום, אני הולך רק עם מותגים, אני שומע רק מוזיקה ישנה... עכשיו יש את הקטע, 'אני שומע רק מוזיקה ישראלית ישנה, זה הטעם שלי', אז כן, זה מייחד אותך.

ליאור: אוקיי.

הדס: אבל אני לא חושבת, כאילו, לי לפחות, אין את ה... את הרדיפה הזאת אחרי... מיוחדות או להיות...

ליאור: ייחודיות.

הדס: ייחודיות, נכון, ייחודיות או יוצא דופן, יותר מאשר אני רואה אחרים שרוצים להיות, כמו שאמרת קודם, חלק מ... להקה, חלק מ... אותו דבר. נגיד, אני גרה באבן יהודה ובאבן יהודה מאוד מאוד מאוד מקובל ללכת למכינה. אז מאוד מאוד מאוד נפוץ שבימי שישי אני רואה את אותה תמונה בדיוק של, [בקול שמצטט] 'שבת שלום ואני חלק ממכינה ואני לובשת לבן ואני כאילו אוהבת את ארץ ישראל' וכאילו, זה חמוד, אבל הם הם... הם קצת אותו דבר כזה, כאילו הם...

ליאור: אוקיי, אז אפרופו להקה, בואי נגיע רגע ל... לקראת הסוף, לסיפור הזה של ציונות.

הדס: כן.

ליאור: החבר'ה שלכם, ציונים, לא ציונים, אתם רצ... אתם תגורו בישראל? אתם לא תגורו בישראל? את היית בפנימייה הבינלאומית, [הדס צוחקת קלות] מה את חושבת על זה? אתם הולכים לגור בישראל בכלל?

הדס: זהו אז, דיברנו קודם על זה שנכנסתי לפנימיה הבינלאומית, שהיא 50% אנשים שאין להם מושג למה הם נכנסו ורבע ורבע מכל כיוון. וכשאני נכנסתי, אני באתי מבית ספר דמוקרטי ואפשר להגיד שבתפיסה שלי הייתי מאוד מאוד שמאלנית, כאילו, אני הייתי מאוד בשמאל... בוא נגיד, עם כל הוויכוחים וההרצאות ולראות את הצד השני, הסלמתי ימינה. כי אתה באמת, כשאתה נתקל פנים אל פנים באנטישמיות וכשאתה נתקל פנים אל פנים באנשים שבאמת פשוט מאמינים שלא מגיע לך לחיות פה או לחיות, נקודה, אתה נעמד על שתי הרגליים האחוריות ואתה אומר, 'לא רק שאני אחיה פה, אני גם אצליח פה, לא רק שאני אחיה פה ואצליח, תהיה לי משפחה ולהם תהיה משפחה ולהם יבנו בית'. אז כאילו... וזה, כמובן, הסלים מאוד במלחמה. מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד, כאילו... אם חשבתי שאני כל כך בקלות אעבור לחו"ל, אני חושבת פעם שנייה. אני מאוד רוצה, עשיתי את הדיפלומה בשביל ללמוד בחו"ל. IB מאוד מאוד מקובלת בעולם, בבן גוריון מקבלים באותו נתון של הרווארד, על פי IB.

ליאור: וואו.

הדס: כן, כאילו, ישראל לא יודעת מה לעשות עם הבגרות הזאת, אז פשוט בניתי על זה שאני לא אלמד פה. ועכשיו אני, אתה יודע, אני חושבת על זה מחדש, על איזה אוניברסיטאות אני אלך, האם אני ארגיש בטוחה בכלל, מה, אני צריכה להתחזות עכשיו למישהי שהיא לא מישראל? כאילו, יש לי דרכון בלגי, אבל אני לא בלגית.

ליאור: כן.

הדס: כאילו, כזה... אבל אני חושבת, אני אני אגור פה, חד משמעית, אבל אני כן, אי אפשר להתבצר. אני כן אלמד בחו"ל ואולי אני אפילו אעבוד בחו"ל, אבל אני אני... אם יהיו לי ילדים, אני אגדל אותם פה.

ליאור: יש אנשים שמדברים אחרת?

הדס: כן, כן. האמת שבדיוק הייתה לי שיחה עם חבר ממש טוב שלי, על... על זה שהוא מבואס על זה שהוא מרגיש יותר ציוני עכשיו. זאת אומרת... הוא אוהב את הארץ, הוא חושב שהרבה דברים דפוקים באיך שהארץ מתנהלת ועכשיו בגלל המלחמה, הוא מרגיש עוד יותר מחויב להיות פה ואתה יודע, לעשות צבא ולהקים פה בית וזה, אבל באסה, כי לפני שלושה חודשים הוא כן רצה לטייל בעולם והוא כן רצה אולי להשתקע במקום אחר.

ליאור: אממ.

הדס: כאילו, דיברנו על זה, דיברנו על זה, שלא לכולם מתאים להיות ישראלי, שזה כבד. שלא לכולם, לכולם כאילו... זה הרבה לקחת אם אתה ישראלי, נולדת פה אמנם, אבל אתה יכול לעבור לארצות הברית, אולי שם תהיה יותר ישראלי מאשר אמריקאי בעיני שאר האנשים, אבל אתה לא באמת כאילו תהיה ישראלי, אתה לא תחווה את מה שאנחנו חווים, כשאתה יודע, מלחמות וכל האנטישמיות כאילו והאנטי-ציונות עכשיו, שנהייתה זרם אחר מהאנטישמיות וזה... כן ודיברנו על זה שהמלחמה עכשיו ממש הסלימה את הציונות, בדור שלנו, אני יכולה להגיד בצבא, כאילו, כל החברים הבנים שלי פתאום, קופצים על ימי סיירות וזה וקודם הם כאילו...

ליאור: זאת אומרת, הם רוצים להיות יותר קרביים.

הדס: כן, הם רוצים כאילו להגן על הבית, בקטע של, 'הם מתים בשבילנו, אנחנו גם צריכים לעשות את זה, כאילו, אנחנו', לא למות, כן? אבל... 'גם צריכים להיות חלק' וזה... זה מטורף.

ליאור: כן.

הדס: כי דיברנו על זה שישראל היא מדינה שקמה מפחד ואני אמרתי שהיא אמנם קמה מפחד, אבל היא לא יכולה להמשיך להתקיים ככה. זאת אומרת, ישראל לא יכולה להמשיך לחיות על פחד, היא לא יכולה להמשיך לבנות על זה שכל מלחמה אנחנו פתאום נהיה מאוחדים. כאילו זה, זה מטומטם. צריך להיות מאוחדים כי אנחנו ישראלים, לא להיות מאוחדים כי כולם רוצים להרוג אותנו, כאילו... זה צריך איכשהו להתיישב. אני אישית, אני מאוד התרגשתי לצבא גם קודם ועכשיו אני עוד יותר כזה, בוא נעשה שינוי, בוא נשנה, בוא נעזור... ואני גם רוצה להיות קצינה, אז אני אשאר כאילו ארבע שנים בצבא... ומי יודע, אולי אחר כך כשאני אהיה קצינה אני אעשה תואר שם ושם ואני אהיה, לא יודעת, בבלגיה ואחזור לפה ואני אהיה, לא יודעת, כאילו מי יודע. [צחוק קל]

ליאור: אתם חושבים בכלל על ה... על העתיד כל כך רחוק? את יודעת, אני שומע לפעמים מצעירים שאומרים, 'אני רוצה ללכת ללמוד, חשבתי ללכת ללמוד, אבל כאילו תוך ארבע שנים כבר הדברים לא יהיו רלוונטיים ואולי AI כבר יידע לעשות את הדבר הזה שאני הולך ללמוד, אז נראה, אחר כך אני אחשוב על זה'. יוצא לכם לעשות שיחות על כאילו מה תעשו בעוד חמש ועשר ועשרים שנים?

הדס: אהה האמת שכן, האמת שכן, כי גם תזכור את זה שאני הייתי בפנימייה בינלאומית, אז בשבילם, כאילו החו"ליקים, זה היה הרבה יותר קרוב. כאילו, יש לי חברים שעכשיו ממש כרגע באוניברסיטה,

ליאור: אממ.

הדס: אז הם כן היו צריכים לחשוב על זה וכשהם חשבו על זה אז אמרתי,

ליאור: כן.

הדס: וואלה, גם אני חושבת על זה ואנחנו מדברים.

ליאור: אבל עם החבר'ה בבית...

הדס: אבל, זהו, גם עם החבר'ה בבית, עכשיו זה בעיקר הנושא של הצבא וכאילו, החבר'ה ששכבה מתחתיי אז מכינות ושנות שירות.

ליאור: אבל אנשים אומרים, 'כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מ…'?

הדס: לא.

ליאור: מדברים על מה אתה רוצה להיות שתהיה הגדול?

הדס: לא.

ליאור: לא.

הדס: לא באופן כל כך חד משמעי. לא באופן של 'אני רוצה להיות רופא', באופן של 'אני רוצה ללכת עכשיו לצבא, לגאמ"א ובעתיד אני כנראה אתעסק במשהו שקשור לזה' או 'אני רוצה ללכת עכשיו לצוללות ובעתיד אני רוצה ללמוד משהו שקשור בכלל ל... לא יודעת, למתמטיקה או לניהול', אבל לא אומרים באופן חד משמעי, 'אני רוצה להיות כבאי', לא יודעת.

ליאור: כן. [הדס וליאור צוחקים קלות]

ליאור: בלי לפגוע בשירותי הכבאות, בגיל 18 כבר, זה לא נשאר, אותה כמות ילדים שאומרים, 'אני רוצה להיות כבאי',

הדס: נכון.

ליאור: כמו בגיל 6.

הדס: [צוחקת] נכון.

ליאור: אההם… [צוחקים קלות] שירותי הכבאות אנחנו מודים לכם מכאן, אנחנו צריכים אתכם, תמשיכו ומי שרוצה להיות כבאי עדיין,

הדס: שיהיה כבאי.

ליאור: חבר'ה שיהיה כבאי,

הדס: נכון.

ליאור: או כבאית, אנחנו צריכים אתכם, יש תמיד מדים,

הדס: נכון.

ליאור: לא רק במלחמה,

הדס: נכון.

ליאור: אתם תמיד נראים טוב [הדס צוחקת] במדים שלכם, אתם תמיד מצילים ילדים, חתולים, אנשים ובעקבות ההתחממות הגלובלית,

הדס: [צוחקת קלות] נכון.

ליאור: אנחנו בכלל תומכים שתהיו הרבה מאוד כבאים, כי הולכות להיות הרבה מאוד שריפות לצערי,

הדס: שריפות, כן.

ליאור: בזמן הקרוב. שאלה אחרונה, את מפחדת מבינה מלאכותית?

הדס: לא. מפחדת? לא.

ליאור: לא יודע, יש... דיבורים על זה שהיא תקום...

הדס: תקום ותהרוס אותנו.

ליאור: ותהרוג את כולנו.

הדס: אההם מפח... כרגע מפחדת אני לא, אני מאוד אוהבת את chat GPT, באופן, יש לי פינה בלב לתוכנה הזאת, היא כל כך עזרה לי בכזה הרבה דברים.

ליאור: רגע, במה היא עזרה לך? ספרי.

הדס: בלכתוב מאמרים.

ליאור: אממ.

הדס: ב... אתה יודע, כתבתי מאמרים כל השנים באנגלית, עכשיו האנגלית שלי אמנם השתפרה, אבל אין כמו האנגלית של גוגל.

ליאור: כן.

הדס: אז... 'תעבור לי בבקשה על ה... ', זהו, אני שואלת אותו, לא יודעת, עשיתי עבודה על משולש פסקל, 'ספר לי על משולש פסקל, ספר' או 'תיתן לי', עשיתי עבודה על הקורונה, 'תן לי כל מיני סורסס (sources) אמינים'.

ליאור: כן.

הדס: מאוד נוח, מאוד! הייתי, אני ואח שלי לימדנו את אמא שלי להשתמש בו. אמרנו לה, תתייחסי אליו כאילו את מסבירה לנו, [ליאור צוחק] פשוט, את מסבירה לנו, זה מדהים, את פשוט איתו בשיחה. ואז היא המשיכה להגיד 'תודה רבה' בסוף וזה נורא חמוד, אני גם אימצתי את זה, 'תודה רבה על העזרה', בכיף.

ליאור: אגב, אני אתן לך טיפ. ראיתי בכמה קבוצות של AI לאחרונה, שאם מציעים לו טיפ בסוף, הוא נותן תשובה יותר טובה וזה נשמע לי הזוי. אבל ראיתי את זה בשתי קבוצות של אנשים שאני מאוד מאוד מאוד מאוד צומח עליהם, אז אפילו שזה נראה לי הזוי בהתחלה...

הדס: מה זאת אומרת טיפ? אתה לא יכול...

ליאור: אם את אומרת לו, 'אני אתן לך בסוף טיפ, אם תיתן לי תשובה טובה', לא, אתה לא יכול לתת לו טיפ.

הדס: [צוחקת קלות] זהו, אתה...

ליאור: כן, אבל משהו שם ב... באלוהים יודע איך ה... הסיפור שם עובד, בזה שאמרו לו, 'אני אתן לך טיפ' או 'אני אתן לך טיפ של אלף דולרים אם תיתן לי תשובה טובה',

הדס: אהה…

ליאור: הוא נותן תשובות יותר טובות.

הדס: אני אב... אני...

ליאור: זה נשמע הזיה, נכון?

הדס: זה נשמע לא...

ליאור: זה נשמע שקר.

הדס: זה נשמע שקר.

ליאור: אני מציע לא להאמין לי וללכת לחפש את זה,

הדס: זהו, זה נשמע וואו.

ליאור: ולבדוק את זה. גם לי זה נשמע הזיה ובדקתי שבע פעמים אם זה באמת מפורסם בקבוצות האלה,

הדס: אהה.

ליאור: שאני רואה אותן שהם מאוד רציניות כאלה, קבוצות של משין לרנינג,

הדס: כן כן כן.

ליאור: והחנונים,

הדס: כן כן כן.

ליאור: של ה... של הבינה המלאכותית ו... ו...

הדס: וואי, כאילו.

ליאור: [בתגובה משוערת לקריאה של הדס בטלפון] זה מה שהיה רשום שם? מציע לך להציע לו טיפים?

הדס: זה הופך אותו ליותר אנושי ואז זה באמת יותר מפחיד.

ליאור: אני לא יודע, אני חושב שהוא כאילו, הוא הרי, הוא לא באמת משהו,

הדס: כן, הוא מאגר.

ליאור: סטטיסטיקה של מספרים,

הדס: כן.

ליאור: והרבה מאוד מספרים שכל דבר מבוטא על ידי מספרים, כל מילה, כל, כל...

הדס: נכון.

ליאור: כל הקשר למילה הבאה וכולי, אז האנושיות שבו גם היא, היא פשוט כי הוא... כל החומר שהוא קרא הוא אנושי כבר.

הדס: נכון.

ליאור: אז כנראה מזה זה מגיע, הסיפור הזה של זה. וכשאני מדבר על נימוס לבינה מלאכותית, אז, [הדס צוחקת] אז אנשים אומרים לי שהם מנומסים, לפעמים אנשים אומרים, 'כן, אני מנומס אליו, כי אני יודע שמתישהו הוא,

הדס: [צוחקת] הוא יקום.

ליאור: יחסל אותי'.

הדס: [מתפקעת מצחוק] אני שמעתי את זה גם, אני שמעתי את זה גם.

ליאור: אז אולי, אז אולי, כאילו, לי… [הדס צוחקת] אהה הדס, תודה רבה רבה רבה.

הדס: תודה לך.

ליאור: על החלון הקטן שנתת לנו להציץ ו... תודה שהגעת. היה סוליד.

הדס: [צוחקת קלות] היה ממש סוליד.

ליאור: [בנימה מתבדחת] עבד?

הדס: [צוחקת] כמעט.

ליאור: כמעט? קרוב? טוב. ומה אמרת שיש למישהו? זיף? ריף?

הדס: ריז.

ליאור: ריז.

הדס: יש לך ריז.

ליאור: איך אני אזכור את זה? [הדס צוחקת] טוב, אני אגיד את זה למרואיינת הבאה. אני יכול להגיד את זה לאנשים? לא?

הדס: כאילו...

ליאור: צריך להגיד את זה על מישהו.

הדס: זה קצת...

ליאור: על חבר, לחבר, על מישהו.

הדס: זהו, אני מתארת, אני מתארת לך כאילו, 'וואי, הוא חתיך והוא נכנס למסיבה והיה לו מלא ריז'.

ליאור: היה לו מלא ריז.

הדס: כן.

ליאור: [כניסת מוזיקה ברקע] וואי, זה מזכיר לי את אוסטין פאוורס ב... ב... ה... לא חשוב, [הדס צוחקת] זה סרט שהוא כבר לא פוליטיקלי קורקט, אנחנו כבר לא מזכירים את זה... תודה רבה רבה, הדס.

הדס: תודה רבה.

ליאור: היה כיף.

הדס: היה תענוג.

ליאור: ו... ביי לכולם, ניפגש בפרק הבא.

[מוזיקה]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

6 views0 comments

Comments


bottom of page