האם לאנשים שלא נראים או מתנהגים כמו סיפורי ההצלחה הקאלסיים - יש סיכוי שם בחוץ? איך אנשים מפונמים אמורים להשתלב בעולם הזה? האם מוטיבציה צריכה לבוא מבפנים או מבחוץ? איזה מקום יש לפגיעות ופתיחות במקום העבודה? ובין מנהלת למנוהל? ומה זה אומר לראות את העובדים שלך בעיניים טובות? בראש שלנו יש דמות של איך נראים יזמים מוצלחים. אבל במציאות - יש המון סיפורי יזמות אמיתיים. של אנשים שלאו דווקא נופלים למשבצת הסטנדרטית שיש לנו בראש. יכול להיות שהם מופנמים, או שהם מרגישים לא ראויים, שונים - או ״לא טובים מספיק״ בגיוס כספים או בניהול. ובכל זאת - הם ממשיכים ויוצרים את סיפור היזמות שלהם. איריס שור היא יזמת סדרתית. הקימה 3 סטארטאפים, מתוכם שניים רשמו אקזיטים (האחרון נמכר לפני שנה ללינקדאין). ועדיין, היא מרגישה שהיא לא טובה בגיוס כספים. בספר החדש שלה, שנקרא ״סיפור יזמות אמיתי״, היא נפתחת בצורה הכי כנה ואותנטית שיצא לי לראות, ומספרת על העלילות של מי שהוא לא הפרופיל היזמי המדומיין. איך מתמודדים עם הקולות הפנימיים שאת לא ראויה להצליח? או עם ההרגשה שאת לא הטיפוס הזה שנכנס לחדר ומדבר בביטחון עם כריזמה שופעת? דיברנו על אנשים שהם לא הפרופיל הסטנדרטי להצלחה, ואיך הם בכל זאת מצליחים. ועל איך להישאר מי שאת, ואיך זה יכול לעזור גם במקומות שבהם מעודדים אותנו לשים מסכות.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/03/2023.
ליאור: ברוכים הבאים לעוד פרק של פופקורן, כאן ליאור פרנקל. כל הכבוד לכם, קודם כל שאתם משקיעים בעצמכם, ממשיכים להשקיע בעצמכם… פופקורן הוא פודקאסט שהמטרה שלו זה לעזור לכולנו לעשות אדפטיישן לעולם שלנו, להסתגל לשינויים שעוברים עלינו בעולם העבודה ובתפיסות, ובעולם החינוך ובמדע, באומנות, ברפואה, פסיכולוגיה, בכל מקום שאנחנו מסתכלים עליו הדברים משתנים כל הזמן, ואנחנו רוצים להישאר קצת יותר מחוברים אליהם. ופופקורן פה בשביל זה. והיום אנחנו נדבר על משהו שהוא בעיניי גם מאוד מאוד מאוד… לא רוצה להשתמש במילה נוראית כמו טרנדי, תכף תבינו למה אני אומר שזה לא עניין טרנדי, אבל זה משהו שנהיה יותר ויותר נפוץ… אנשים שהם לאו דווקא מצהירים על עצמם שהם הפרופיל הסטנדרטי להצלחה, ואנחנו רואים שגם להם יש קול, גם הם משמיעים קול, גם הם יודעים לבוא ובזכות… אינטרנט, שקיפות, מקומות, בלוגים, בזכות המקומות האלה יכולים לבוא ולהתבטא ולספר גם על עצמם… לפעמים הם גם אינטרוברטס, אנשים מופנמים, שזה גם נושא שמאוד מאוד מעניין אותי, איך אינטרוברטס אמורים להסתדר בעולם שבו אנחנו מאוד הישגיים וכל היום מדברים על נטוורקינג ועל לעשות לעצמך מיתוג עצמי. ונדבר גם על להיות קצת יותר מי שאתה או יותר נכון מי שאת היום, ואיך זה יכול לעזור גם במקומות שבהם גורמים לנו לחשוב שאולי עדיף דווקא לא להיות מי שאת. ובשביל כל זה אני מאוד מאוד מתרגש שהאורחת שלנו איריס שור, שהיא פעם שנייה בפופקורן, בדקנו הרגע, הפעם הראשונה הייתה בפרק 54, שזה אומר לפני שש שנים. איריס היא יזמת סדרתית, היא הקימה שלושה סטארטאפים, מתוכם שניים עשו אקזיט, אוריבי הסטארטאפ האחרון נרכש לא כל כך מזמן, לפני שנה בערך על ידי לינקדין, ו.. הרגע, ממש הרגע, לפני שבוע-שבועיים, היא הוציאה ספר מדהים, לא פחות לטעמי, שנקרא סיפור יזמות אמיתי, והוא מאוד מאוד נאמן לשמו בעיניי, הוא הרבה יותר אמיתי ממה שאנחנו רגילים לקרוא בספרי יזמות או לשמוע בהרצאות יזמות. אני קורא, באופן כללי אני קורא הרבה על יזמות, אבל יש גם ספרים שבהם יש כאילו קצת יותר אמת כמו הספר של המייסד של נייקי או של דיסני, שמספרים על באמת כמה שזה קשה ואיך המשקיעים העיפו אותם מהחדר והחזירו אותם וזה, אבל כשמדובר… והם אפילו יכולים לספר באמצע, התגרשתי או היו לי זה, אבל כשמדובר איכשהו כאילו בקושי נקרא לזה, היותר פנימי מהגוף פנימה, מה עובר בראש ומה עובר ב… בנפש, לא שאני בדיוק יודע מה זה אומר, אבל מה עובר במקומות האלה, שמה איכשהו הם מפסיקים לשתף. ואני חושב שזה היוצא דופן המאוד מאוד מאוד מעניין בספר של איריס. היא מספרת שם בצורה הכי כנה ואותנטית וישירה ולא מתנצלת… שיצא לי לראות על יזמת, שהיא לא ה… הדבר הסטנדרטי, היא לא הפרופיל הממוצע. אולי אני אדבר על זה אחר כך, כנראה שאין בכלל ממוצע הרי, נכון? ממוצע זה משהו שהמציאו [צוחק קלות] כדי לעזור לכלכלנים להסתדר בשפה, אבל אף אחד מאיתנו לא באמת כמו אחרים. והיא מדברת שם גם על… על… על אינטרוברטיות ועל איך היא… מתי היא הייתה עצמה ומתי היא כבר לא כל כך הייתה עצמה. וגם בספר שאני כתבתי למנהלים לא מזמן, ביקשתי ממנה לכתוב פרק והיא כתבה פרק מדהים על פגיעות, איך להביא, איך מנהלים ומנהלות יכולים להביא פגיעות למקום העבודה, ואני חושב שאנחנו נשמע ממך פה היום כמה סיפורים מתוך הספר החדש ומהסיפור היזמות שלך. זה קול שהוא מאוד מאוד מאוד חשוב להשמיע אותו בעיניי, אז ניתן למוזיקה את המקום שלה ונתחיל בעוד שני… יה.
[מוזיקה]
איריס: הבן הגדול שלי הוא בן חמש וחצי, הוא מאוד מאוד פרי ספיריט… ומצד אחד זה מדהים שהוא יצירתי ושונה, מצד שני זה גם פוגש אותי בהמון מקומות… וכל השנה הוא מתחפש, זאת אומרת כבר שנה וחצי שהוא כל יום מחופש, זה בא בתקופות.
ליאור: כל יום?
איריס: יש תקופות שאנחנו משכנעים אותו רק ללכת עם חולצה בצבע של מה שהוא רוצה להתחפש אליו או משהו כזה, זה גם אישו עם הגן. [ליאור צוחק קלות ובלחש] זהו, ובפורים אנחנו תמיד מבטיחים לו שכל, הוא תמיד רוצה שכל המשפחה תתחפש איתו, ואומרים לו שבפורים כולנו נתחפש למה שהוא בוחר… זהו, והוא עדיין מאוד אוהב האלווין אז הוא החליט שכולנו נתחפש למשפחה של דלעות. [ליאור צוחק] אז כבר כמה ימים אני מסתובבת כדלעת בכל מקום, הוא גם לא… לא מרשה לי לצאת לרחוב בלי התחפושת של הדלעת.
ליאור: וואה.
איריס: זהו, אז יש לי איזה משהו כתום ענק, וזה משהו ירוק על הראש, ואנחנו הולכים כולם כמשפחת דלעות.
ליאור: אני מתבאס שלא באת לפה ככה עכשיו. זה לא היה נכנס בכיסא, אבל מחזה מעניין. תגידי, איריס, את כותבת המון, הוצאת עכשיו ספר, את כותבת גם בסושיאל הרבה, יש לך בלוג שהתגובות אליו הם נפלאות, אבל אני רוצה לשאול, דווקא להתחיל רגע מהכיוון ההוא. בתור מי שיודעת להגיד באיזשהו מובן, את גם אינטרוברט, קשה לך עם העניין הזה של הנטוורקינג ולשים את עצמך בחזית הבמה, איך הצלחת להגיע למקום שבכתיבה את שם בחוץ?
איריס: האמת שזה כמעט, כמעט במקרה, כלומר אני חושבת שאחד הדברים שמדברים עליו הרבה ביזמות והצלחה בחיים בכללי, שכאילו זה מין ביטחון שנבנה מבפנים, אז אצלי זה מאוד נבנה מבחוץ. כלומר, אף פעם לא הייתי כותבת… אני זוכרת עצמי בתור תלמידה בבית ספר שתמיד היו אומרים לי שהחיבורים שלי קצרים מדי, תמיד זה, הייתי מקצרת בהכל, וזהו, ומתישהו פשוט כתבתי איזשהו פוסט אורח ל… באחד הבלוגים, ואז קיבלתי פידבקים נורא נורא טובים, ואז המשכתי לכתוב וקיבלתי פידבקים מאוד טובים. אז ממש כל מה שאומרים שצריך להיות מוזנים מבפנים, אז אצלי זה עובד קצת הפוך בחלק הזה… [ליאור צוחק קלות] זהו, פשוט תמיד שאני כותבת אני מקבלת הרבה מאוד אהבה, אז זה גורם לי להמשיך.
ליאור: אני חושב שאצל רוב האנשים זה מגיע מבחוץ יותר ממה שהם היו רוצים.
איריס: כן.
ליאור: אז, אז בואי נדבר רגע על העניין הזה של הבאמת מבחוץ ומבפנים... בפעם הראשונה שפתחת סטארט-אפ, אז עוד לא באמת ידעת לאן את הולכת, נכון?
איריס: בכלל לא.
ליאור: ו… ומתי הרגשת שאת צריכה כאילו להיראות שאת מצליחה מבחוץ או מבפנים?
איריס: אז כל הזמן. זה עדיין מלווה אותי. אני חושבת שאחד הדברים ש...בסטארט-אפ ישר הציפייה היא כמה כסף גייסת, ממי גייסת. אני זוכרת את התקופה, לקח לנו בעצם מעל שנה וחצי בסטארט-אפ הראשון בכלל לגייס כסף… ואני זוכרת כמה בושה הייתה לי סביב בכלל להגיד שיש לי סטארט-אפ, כי מה זה אומר אם לא גייסתי כסף, אם אין לנו לקוחות... ולאנשים היה מאוד קשה לעכל את זה, ואמרו לי, 'אז מה את עושה בעצם כל היום?', 'אז מה זה אומר שיש לך סטארט-אפ אם לא גייסתם?'... אז כן, אני חושבת שסטארט-אפים מאוד מאוד נמדדים במיילסטונס חיצונים.
ליאור: ואיך… אז איך התהלכת בעולם?
איריס: בקושי… וגם אחרי זה לא נגמר, זאת אומרת, 'ממי גייסת? למה רק ככה? למה זה?'... אבל אני חושבת שכן, שחד משמעית, התקופה הכי, הכי מורכבת הייתה ההתחלה. גם היום לפעמים אני פוגשת כל מיני יזמים שאני רואה אותם כבר, זה עד חמש, שבע שנים, וזה סטארט-אפ שכל הזמן מגרדים עוד קצת כסף ו..זהו, וזה כל כך הרבה יותר ראוי להערכה ולהערצה מבחינתי, מאשר מישהו שגייס, איזה לא יודעת, חמישים מיליון בהתחלה. וזה גם מאוד מאוד קשה, וגם היזמים האלה בלחצים עצומים, אבל היכולת לא לקבל את הפידבק מבחוץ ולהמשיך עוד ועוד, זה… זה משהו מדהים בעיניי.
ליאור: כן. את סיפרת בספר שבעצם גם בבית ספר כבר הרגשת קצת שאת… לא סטנדרטית נקרא לזה, אני לא יודע, עוד פעם לא רוצה להגיד שום מילה שהיא יכולה להתפרש בכל מיני מובנים, כי אנחנו מנסים להגיד שזה הרי עוד, אנחנו יודעים ש, את יודעת, זה נורא מצחיק, רוב הילדים בבית ספר, ובאופן כללי, בטח בגיל ההתבגרות, כולם מרגישים לא שייכים… אבל את חשבת שאת לא שייכת במובן מובהק יותר?
איריס: הרגשתי מאוד שקופה. כלומר, הרגשתי מאוד, אפילו לא תגיד לא שייכת, כי אני מאוד, לא יודעת, כישרונית בתחום מסוים שאף אחד לא מקבל, כלומר בעיקר אני זוכרת את עצמי מאוד מאוד כבויה. כלומר מאוד בהרגשה שאני לא ככה, ואני לא ככה, ואני לא ככה, ואני לא ככה, וזהו, אז אני בעצם סוג של כזה כלום.
ליאור: מה זה לא ככה, ולא ככה? לא זמרת?
איריס: לא זמרת, לא התלמידה הכי טובה, לא ספורטאית, לא חברתית הכי מוצלחת… ולקח לי הרבה זמן כזה למצוא את המקום שלי בעולם.
ליאור: היום… שוב, ויש לך גם שני בנים, את חושבת שבכלל זה יכל להיות אחרת או שזה חלק מ, זאת אומרת, זה ככה היה צריך להיות. מבינה למה אני מתכוון? האם, לא יודע, מערכת החינוך, המורים, מישהו שם היה יכול לגרום לך להרגיש אחרת או שבכלל לא צריך לגרום לך להרגיש אחרת? איך את מסתכלת על זה בפרספקטיבה?
איריס: כנראה שהיה אפשר לעשות דברים באופן שונה… אני גם כן מאוד מסתכלת על העולם היום כמה יש יותר קבלה לשונות. אני חושבת שבאיזשהו מקום גם זה שיש יותר ילדים שהם מאובחנים ככה ואחרת וזה, זה באיזשהו מקום כי אנחנו נותנים יותר מקום לדברים האלה… אבל בטוח שחד משמעית הרוב פשוט מגיע ממני, זאת אומרת, גם לפני עשרים ומשהו שנים היה אפשר, היה אפשר להתנהל בעולם שונה ולהיות מאושרת עם זה.
ליאור: כן. טוב, אז, אז תספרי לי רגע, איך ב… בסטארט-אפ הראשון זאת אומרת, ביחד עם זה שאת מרגישה שזה לא ראוי או אני חושב שזה אולי המילה, שאני לא ראויה לדבר הזה, איך בכל זאת הצלחת לגייס כסף? כי ממה שאני מכיר, המשקיעים מאוד רוצים יזמים שהם מלאי ביטחון ומלאי חזון ובטוחים במה שהם רוצים ויודעים שם לעמוד, יש לנו בראש תמיד את הדימוי של העמידה ליד המצגת ו..ואולי אפילו דפיקה על השולחן… איך זה היה נראה בכלל אצלך? ואיך, אם זה היה נראה אחרת, איך בכל זאת, למה הם נתנו לך את הכסף?
איריס: אז באמת שכל השנים סיפרתי לעצמי שהשותף שלי הוא מי שהצליח להביא את הכסף. כלומר הוא הרבה יותר מהטיפוס שנכנס לחדר בביטחון ומשדר המון ביטחון… ובעצם בשני הסטארט-אפים הראשונים הייתי עם אותו שותף. זהו, ואז הגיע הסטארט-אפ השלישי שהקמתי אותו לגמרי לבד… וכבר ידעתי אז שאני טובה בניהול, ואני טובה בשיווק, ואני טובה בפרודקט… זהו, ואמרתי אין סיכוי שאני אצליח לגייס כסף.
ליאור: כאילו, כאילו מה שלא אמרת זה, אני לא טובה בגיוס.
איריס: בדיוק. דרך אגב, אני, עד היום, גייסתי בחברות שלי 40 מיליון דולר, בחברה האחרונה גייסתי לבד 27 מיליון דולר, ואני עדיין מרגישה שאני לא טובה בגיוס. [צוחקת קלות] אז כנראה ש… אם דיברנו על החיצוני והפנימי, כנראה שיש דברים שקשה מאוד לשנות… זהו, ואז ממש בתחילת החברה שעוד היה לי רק מצגת, גייסתי מעל 5 מיליון דולר ממשקיעים מאוד טובים. דרך אגב, אני כן חושבת שאם הייתי הטיפוס שנכנס לחדר, והייתי משפריצה ביטחון עצמי לכל כיוון, כנראה הייתי מגייסת יותר.
ליאור: אממ…
איריס: זאת אומרת, אני עדיין חושבת שזה משהו שאני עושה בסדר, אבל אפשר לעשות הרבה יותר טוב. אני כן אגיד שאני חושבת שבסוף זה שלא גייסתי טונות של כסף או שגייסתי משקיעים שאני בכימיה יותר טובה איתם, עשה לי מאוד טוב, שבסוף יכולתי למכור את החברה בזמן שהיה לי יותר נכון, כלומר, אם זה שאני אומרת שמישהו אחר אולי היה מגייס פי שתיים בלי בעיה, אני גם די שמחה על זה שכזה נשארתי עם רגליים על הקרקע ו…
ליאור: אממ…
איריס: החוסר השפרצת ביטחון, אני חושבת שגם מוביל לדברים טובים.
ליאור: ותגידי, אחרי זה, כשהיית… הלכת וגייסת עובדים, והתחלת לנהל אותם… בעצם גם כשאת מגייסת, זה סוג כזה של מגייסת עובדים, לא מגייסת כסף… זה סוג של מקום שלפעמים אתה מאוד מתבונן על הבן אדם שמולך. ואת חושבת שהיה לך, נקרא לזה הטיה יותר, בצורה של, לא יודע, אולי אפליה מתקנת למי שהם גם יותר מופנמים או אולי הפוך או איך… איך… איך זה פגש אותך שם?
איריס: קודם כל, אני חושבת שמשהו מעניין שקרה לי, אם דיברנו על הכתיבה... מבחינתי, המתנה הכי גדולה שהכתיבה נתנה לי, זה שהיא מביאה לי הרבה אנשים מעניינים לחיים. ואחד הדברים שמאוד אפיינו את אוריבי, הסטארט-אפ האחרון שלי, זה שהיה לנו כמעט תמיד זרימה טובה של קורות חיים, מאנשים שפשוט ידעו מי אני, וחיפשו מתישהו לעבוד בסטארט-אפ ושלחו לנו קורות חיים. אז מראש הרגשתי שמגיעים אנשים שיותר מתאימים לתרבות. חד משמעית לא בהכרח סגורים או אינטרוברטים או שונים, אבל כן אנשים שמחפשים איזו תרבות קצת יותר פתוחה, יותר מחוברת, אז זה כן על זה… אבל אני אגיד גם שכמה שאני ככה, זאת אומרת עדיין הרבה פעמים נכנס מישהו לחדר שהוא כזה משפריץ ביטחון עצמי, ואני, ואני גם נסחפת אחרי זה,
ליאור: אממ…
איריס: אז לטוב ולרע זאת אומרת,
ליאור: כן.
איריס: אבל כן.
ליאור: כן. אמרת הרגע תרבות שהיא קצת אחרת, מה זאת אומרת תרבות שהיא קצת אחרת? מה קצת אחרת בתרבות של החברות שלך?
איריס: כן. אז השאלה מעניינת כי תמיד אומרים לי את זה עובדים שעובדים אצלי, אבל אני אף פעם לא עבדתי בחברות אחרות, [ליאור צוחק קלות] כמעט. זאת אומרת, אף פעם לא עבדתי בסטארט-אפ אחר… קודם כל אני חושבת ש… מישהו לפני כמה ימים דיבר איתי על שקיפות מול פתיחות, אז האמת זה זה, שמעתי את זה ממישהו אחר, אבל זה מאוד הפיל לי כזה אסימון של שקיפות זה דבר אחד של לא להסתיר דברים… אני חושבת שיש לנו מאוד תרבות של פתיחות, של לשתף מה באמת עובר, להיות פתוחים לשמוע רעיונות של אחרים, מאוד לראות את האנשים… אני חושבת שהרבה גם תרבות של לראות אנשים בעיניים טובות, ומה הם יכולים לעשות. אם דיברתי על זה שתמיד הייתי שונה… אז כולנו שונים, וכן לראות בסוף על כל אחד מה, מה המתנה המיוחדת שלו, ואיך הוא יכול להצליח עם זה ולא לנסות ככה ליישר את כולם לאותו פס ייצור.
ליאור: אוקיי, אז רגע, אז אמרת שני דברים שונים. אחד, בעיניים טובות. בעיניים טובות הכוונה היא שאני קודם כל מניחה ש… הוא רוצה לעשות טוב, שיש לו כוונות טובות, שהוא רוצה ש… ואני אופטימית לגביו?
איריס: כן, אבל אני גם רואה את ה… את הייחוד שלו.
ליאור: כן, אוקיי. אז זה הדבר, כאילו שמעתי את זה כשני דברים נפרדים. הדבר השני שאמרת, זה… אני רציתי לגייס למשרה ספציפית, עכשיו מגיעים אנשים ואף אחד לא מתאים בול אף פעם. זאת אומרת, במקום עכשיו לנסות ליישר אותו בדיוק למה שרציתי, אני אנסה להבין מה מיוחד בו. זה נשמע הרבה יותר מסובך, נכון? זאת אומרת אולי עם בן אדם אחד זה נחמד, אבל כשיש לך כבר עשרים כאלה, אז יש לך כבר עשרים שהם לא באמת כאילו בדיוק במשרה שחיפשת.
איריס: נכון. אני גם לא רוצה שזה יתפרש שאף פעם לא פיטרתי, שאף פעם לא פיטרתי מהר, זה גם משהו ש… שקרה לא מעט. אני כן חושבת שברגע שראיתי שמישהו כן מתאים… נתתי לו יותר… להיות עם הרבה יותר גוונים בחברה. זאת אומרת, יותר להאמין בכל מיני יוזמות של עובדים… לא לנסות לכבות כל מיני דברים ש… שאולי הם לא הסטנדרט או אולי הם לא מה שאני חשבתי עליו.
ליאור: כן. תגידי, איך את בעצמך מגדירה את ה… כל הזמן, אני מרגיש כל הזמן שאני נתקע, כשאני רוצה להגיד אינטרוברט או זה, אני לא יודע, כי אני, אני לא יודע איך… איך את בעצמך מגדירה את, את הדמות הזאת, את הדמות שלך כ… בעצם דיברנו על זה שזה לא הדמות שלך, זה אותך [צוחק] כמישהי שונה. כלומר, במובן של… את חושבת שאת… זה אומר שאת מנהלת יותר רכה, למשל? או לאו דווקא?
איריס: אני מנהלת יותר רכה… לגבי הדמות, זו שאלה מאוד טובה, אני חושבת ש… אחד הדברים שכזה היה לי חשוב, בגללם לכתוב את הספר, זה שיש לרובנו איזה דמות בראש של מי הוא יזם מוצלח או מנהל מוצלח, ותמיד אנחנו מדמיינים גבר או אישה שהם כזה אלפא, והם סגורים על עצמם לגמרי, והם מקבלים החלטות בקלות. אני חושבת, כמו שאמרת קודם, אף אחד הוא לא באמת ככה. יש כאלה שהם אולי יותר דומים לזה… אבל כן אני חושבת שפשוט איזשהו, איזשהו סוג של מורכבות הרבה יותר גדולה.
ליאור: כן. יש בפרק שכתבת ב… בספר שלי, וזה מופיע בעוד יותר הרחבה אחר כך בספר שלך, יש את הסיפור שמדבר על איך… קיבלת רמזים שאת צריכה להתנהג קצת יותר כמו אותה דמות אידיאלית שאנחנו רוצים מתישהו אולי להיות, או שאולי המשקיעים רוצים, או לא יודע מה, ואחריו עברת באיזשהו… מתישהו מעבר בחזרה ללהיות יותר עצמך. תספרי לנו קצת את הסיפור הזה ב… ב… מאוד בגדול.
איריס: כן… אז קודם כל זה מעניין שאנחנו נכנסים לתפקידי הניהול ויש לנו איזה קונספט של מי הוא מנהל, ואף אחד לא… זאת אומרת אני חושבת שאף אחד אי פעם לימד מישהו ואמר אסור לך לבכות, אסור לך להיות רך… אני לא בטוחה מאיפה זה מגיע. אני יודעת שעד איזה נקודה מסוימת הייתי מאוד עם דיסטנס כזה עם העובדים... לא שלא… זאת אומרת, זה לא שהייתי איזה דמות קשוחה כזאת, אבל תמיד היה לי ברור שאין שום סיבה לערב אותם בחיים האישיים שלי.
ליאור: אממ…
איריס: ומתישהו פשוט היה לי איזה תקופה של התפרקות מוחלטת בחיים האישיים, של פרידה מבן זוג, מעבר בין דירות, זהו, פשוט אמרתי לעצמי, אין לי כוח גם ללבוש מסכה כל יום בבוקר כשאני נכנסת למשרד... וממש הוצאתי את זה בעבודה, זהו, ושום דבר לא קרה. וכולם לקחו קצת יותר אחריות. וגם אחרי שזה עבר וחזר, ועבר וחזר, אף אחד לא נבהל ואנשים בעצמם נפתחו… זהו, אז ממש מן הנחתי שיש כזה,
ליאור: כן.
איריס: שאסור זה.
ליאור: אבל את יודעת, את מספרת, זה נשמע כאילו ממש פשוט. זה בעצם כאילו ל… להתרחק מעצמך ולחזור אל עצמך, זה זה… זה צרם לך? זה היה איתך בלילה? כאילו איפה זה פגש אותך? הנושא הזה של לא להיות אני ואז להיות שוב אני, ואולי הפחד של אולי הם לא יקבלו את זה טוב?
איריס: זה כל הזמן קיים… אני חושבת ש..אחד הדברים שאני מאוד עובדת על עצמי עליו זה… להגיד… זאת אומרת יכול להיות שאני אהיה לא אהובה, ולהיות יותר בשקט עם עצמי. שבוע שעבר הייתי ב… איזה קרן הון סיכון גדולה, עשתה אירוע ל-130 יזמים ליומיים במדבר... ואני אף פעם לא הולכת לאירועים של יזמים, גם כי אני לא כל כך אוהבת אירועים, גם כי אין לי כוח לשיחות של ה… כמה גייסת וממי ואיך הולך. זהו, אבל התמה הייתה כזה מאוד סביב יותר פתיחות וחיבור. אני אומרת שגם היה מאוד מאוד מעניין לראות שכולם פתאום, וזה משהו שממש לא היה לפני כמה שנים, מדברים על לאיזה פסיכולוגים הולכים, מה עובר עליהם, ואיזה חרדות יש להם, איזה כדורים לוקחים, שינוי גדול. אבל הסיבה שהזכרתי את זה שגם שם פתאום הרגשתי כזה שאני צריכה לדבר עם אנשים. ואני צריכה את זה, ומתישהו פשוט אמרתי לעצמי לא, פשוט קשה לך את הדברים האלה, תשבי לך בשקט, מי שרוצה שיבוא לדבר איתך. חלק מהזמן זה עבד, חלק לא, [ליאור צוחק קלות] אבל מאוד מנסה להוריד ממני את הלחץ הזה של… צריך, צריך, צריך.
ליאור: לא עבד, כלומר, זה לא שמשהו קרה, לא עבד,
איריס: כן, פשוט,
ליאור: כבר את הרגשת לחץ
איריס: כן, פשוט
ליאור: מזויף ל…
איריס: כן, או שישבתי חלק מהזמן לבד.
ליאור: כן.
איריס: ניסיתי להיות עם זה בסדר.
ליאור: [צוחק] אני מניח שזה לא כזה נורא במדבר.
איריס: לא, ממש לא.
ליאור: תגידי, מה היית, מה הכי היית רוצה שיקרה בזכות הספר שלך? הרי, את יודעת, אני אשאל רגע, אני אשחק אותה כאילו, אני לא… אני אשחק אותה כמו כזה פרקליט השטן, מכרת את החברה שלך ללינקדין, קיבלת שם אחלה… רול, נו, איך אומרים?
איריס: תפקיד.
ליאור: תפקיד, קיבלת שם אחלה תפקיד. מה, מה מביא אותך בעצם לכתוב ספר? זה מלא עבודה, זה נורא קשה.
איריס: כן… קודם כל… לנרמל לאנשים את מה שהם עוברים, בין אם הם יזמים או בין אם הם בתפקידים אחרים. אני חושבת שהרבה פעמים יש תחושה שלאחרים זה הולך בקלות, לי זה הולך מאוד קשה… למה יש לי חרדות, דיכאונות, פחדים כל הזמן, אז מן… קודם כול פשוט לראות שכולם עוברים את זה, קצת אם סיפרתי על האירוע הזה שהייתי בו לפני כמה ימים, ההרגשה שהנה יזמים שגייסו פי עשר יותר ממני או מנהלים את החברות הכי ידועות, וגם הם כזה באותו שיט וזה, זה לא במקום של שמחה לאיד, זה פשוט נורא נורא מנרמל את החוויה, והנה זה בסדר ש… שאני לא כל הזמן בסדר ואני לא בטוחה בעצמי. אז גם את המקום הזה… וגם באמת מקום של לגרום לאנשים להיות יותר מי שהם. אחד נגיד הפרקים בספר שבינתיים אני מקבלת עליו הכי הרבה פידבקים… זה קצת נגד התפיסה של שריל סנדברג וה"לין אין", (Lean In) כלומר שנורא מלמדים אותנו כל הזמן של, אוקיי אתם נכנסים לאיזה חברה, בין אם זה סטארטאפ או בין אם זה לא יודעת, פייסבוק או גוגל או חברה אחרת, ובואו תדברו יותר, תצטיינו יותר, תהיו הכי טובים שם, ואני חושבת שזה גורם לאנשים לאורך שנים… למחירים נורא נורא נורא כבדים… כל הזמן לנסות בעצם להתקבל למשהו שאתם לא. זהו, מה שאני מדברת על בספר זה שבמקום "לין אין", תפתחי שולחן של עצמך, תפתחי, תפתח…
ליאור: מה זה אומר?
איריס: זה אומר פשוט להיות יותר מי שאתה. עכשיו, זה יכול בתוך חברה גדולה להגיד, 'אוקיי, לי פחות מתאים לדבר הרבה בפגישות של 70 איש, כי זה לא אני, אבל אני מאוד טובה בלכתוב דברים או אני מאוד טובה בלהמציא קונספטים חדשים', וממש להתחבר למה מחייה אותי, מה אני עושה או עושה טוב… ומהניסיון שלי, ברגע שנמצאים ככה ב… בזון הנכון, אז אנשים מתמגנטים לזה, יש מקום להרבה קולות, לא כל מה להיות במרדף של איך להיות בדיוק כמו, כמו אחרים שמצליחים.
ליאור: כן, כמו שריל. דיברנו… דיברנו על זה גם בספר, שוב, בשני הספרים זה מופיע המון, הנושא הזה של הפגיעות, להביא פגיעות למקום העבודה, ואני רוצה רגע שתגידי מה זה בעינייך פגיעות, מה זה אומר להביא פגיעות למקום העבודה?
איריס: כן… אז באמת שבדיוק לפני כמה ימים ביקשו ממני בלינקדין להעביר איזה הרצאה לאיזה 80 מנהלי מוצר… זה היה לי מאוד מאוד מורכב, כי זה כזה, כאילו כמעט כולם אמריקאים, ברימוט… אני לא מכירה אותם טוב, ו… העלה לי גם הרבה שאלות של מה זה בדיוק פגיעות, כי בוא נגיד, הפגיעות שאני מביאה, זה הרבה באמת פתיחות, לספר על מה אני עוברת. אני כן אגיד שזה גם לא מקום שאני חייבת, זאת אומרת, יש דברים שאני יכולה לעבור משהו גדול בחיים ואני לא אשתף אותו, כי אני לא מרגישה שום צורך או שיכול להיות שזו תקופה שהיא יותר רגישה לי ואני אפילו מפחדת להביא את הדברים האלה.
ליאור: כן.
איריס: זה לא אומר להביא 100% ממה שאני עוברת… אבל זה כן אומר להיות מסוגלת לדבר על מה קורה איתי בחיים האישיים, מה מפחיד אותי, מה עובר עליי בזוגיות, בהורות… אבל כן, אני חושבת שבסוף השאלה מה, מה גורם לכל אחד ואחת להרגיש יותר מחובר ויותר אנושי… וזה יכול להיות דברים שונים, זאת אומרת, זה יכול להיות… להתעניין יותר באנשים אחרים, זה יכול להיות לדעת להתנצל שצריך… זה יכול להיות ברמה המקצועית נטו של לדעת איך להתייחס יותר ב… בכבוד לרעיונות שעולים, איך לראות יותר דברים, אני חושבת שזה ממש ככה להיכנס יותר פנימה, ולכל אחד לראות מה, מה עושה אותו יותר אנושי,
ליאור: כן.
איריס: יותר, יותר מחובר. אני חושבת שזה מתחיל איזשהו תדר מאוד מאוד שונה.
ליאור: אז, אז נגיד בפרק שכתבת לספר שלי, בעניין של הפגיעות, את כתבת שעברת משהו בחיים האישיים ו… החלטת שאת כן מוכנה לדבר עליו, זאת אומרת, רצית, היה לך כמה ימים מאוד מאוד קשים עם על סף בכי או עם בכי, לא זוכר, ואמרת, 'יאללה, אני פשוט, כאילו, אני אספר להם מה שעובר עליי. שוב, לאו דווקא מאה אחוז, אבל חלק מהדברים שעוברים עליי, כי מה אני עושה עכשיו, מסכה, הרי הם מבינים, הם ילדים גדולים, הם רואים עליי שמשהו לא בסדר, מה אני צריכה לשחק אותה כאילו אני איזה בוסית מושלמת, אני אספר להם'. עכשיו אני רוצה לשאול, מצד אחד, זה מאוד מאוד מאוד אמיץ בתור מנכ"לית, לעשות את זה. מצד שני, את עדיין המנכ"לית, יש לך את הכוח. האם את חושבת שזה באותה מידה יכול לעשות את זה, עובד או עובדת, שהם לא המנכ"לית, והם היו רוצים להביא יותר פגיעות. האם הם לא אמורים לחשוש שפתאום המנהל מנהלת שלהם יגידו, 'מה עכשיו מתבכיינים לי פה, כאילו מה מעניין אותי, לכו תדברו עם חברים שלכם, מה אתם רוצים ממני'.
איריס: אני חושבת שנושא, ששנינו, מזוויות שונות, נוגעים בו הרבה זה בעצם ככה העולם החדש וכל השינויים. אחד הדברים שתמיד מעניין אותי שעוד לא השתנה מספיק זה כל היחסים של מנהל מנוהל. אני חושבת שבסוף רוב המנהלים, רוב הזמן, הם בלחץ עצום, הם קלולסים לגבי הרבה דברים... זה נורא נורא עוזר למנהלים, לדעתי, שהעובדים לוקחים כיוון יותר ברור. עכשיו, מאוד יכול להיות שמנהל יגיד, 'אני לא מסוגל להתמודד עם זה שעכשיו לא, העובדת פה פורצת בבכי כי החבר שלה נפרד ממנה', וזה יכול להיות בדיוק הפוך, שאני לא מסוגל להתמודד עם זה שהמנכ"לית שלי עכשיו פורצת בבכי, אבל אני לא חושבת שזה כבר כל כך משנה. אני חושבת שה… כל הגבולות בין מנהלים למנוהלים נפרמים יותר ויותר, ואני חושבת שבסופו של דבר רוב האנשים, לא משנה באיזה פוזיציה, הם מאוד שמחים שנהיה קשר יותר חזק, שיש יותר כנות… ואני גם ממש, ההימור שלי הוא ככה שאם אנחנו מדברים כל הזמן על work-life balance, אז היום ה-life הוא… זה בסדר לצאת פעמיים בשבוע מוקדם, או אם יש איזו בעיה אישית אתה יכול לקחת חופש ולא נשאל אותך מה קרה… ואני חושבת שזה התחיל להיכנס הרבה יותר עמוק לארגונים, כלומר הרבה יותר… משמעותי לאנשים שהם יוכלו לדבר על מה עובר עליהם, שיכבדו את זה. נגיד אחד הדברים שעשו פגיעות שאני מרגישה שהיה ככה מאוד משמעותי בסטארט-אפ האחרון שלי, זה היה ש… ממש בתחילת הסטארט-אפ, כלומר זה היה איזה שלושה-ארבעה חודשים אחרי שגייסתי את הכסף, ובדיוק עברנו משני עובדים לחמש עשרה עובדים, וכולם היו ככה עובדים חדשים, אז עברתי הפלה בחודש חמישי… אז זה גם לא היה משהו שאפשר, היה אפשר לא לדבר עליו, כלומר לא כל כך הייתה לי את הבחירה… טוב, זו הייתה תקופה מאוד מאוד קשוחה בשבילי… ושיתפתי את זה עם העובדים, וראו מה עובר עליי ולא ניסיתי להסתיר, ואם כמה שזה היה מפחיד, שכמו שאמרתי כזה כולם עובדים חדשים וחברה חדשה.. זהו, ומאותו רגע פתאום נהייתה חברה שמדברים על הפלות, שזה אחד הנושאים שהם הכי…
ליאור: כן.
איריס: טאבו מוחלט. ולשמוע מעובדת שלי שהיא אומרת, 'הנה עברתי הפלה ויכולתי לבוא למנהל שלי ולהגיד לו את זה ולקבל שבוע שבועיים חופש בלי שאני צריכה להסביר בכלל מה קורה, בניגוד לאותו מצב שעברתי בחברה קודמת שהייתי צריכה להגיד שאני לא מרגישה טוב, ולא הבינו למה אני לא יכולה לעבוד לפחות את זה שעתיים ביום, והייתי צריכה כל יום להתקשר מחדש להגיד שאני לא מרגישה טוב, זה עשה לי שינוי מדהים'. אז אני חושבת שזה סוג של ה-work-life balance החדש, לדעתי, שנתחיל לראות עוד ועוד.
ליאור: כן, שזה מאוד, המילה המאוד חשובה שהשתמשת בה קודם זה היה לנרמל, להפוך את זה לנורמלי, כאילו, מלא נשים עוברות הפלות, למלא אנשים יש בעיות פריון, לא מצליחים להיכנס להריון, למלא אנשים יש ילדים עם בעיות בבית, אז כאילו, כל העניין הזה שאנחנו חושבים שה… האסור לדבר על הדבר הזה, כי… יחשבו שאנחנו משהו או זה, הוא, הוא… כאילו, הוא כמעט מצחיק, זאת אומרת זה, זה מאוד מצער שגידלו אותנו ככה, [צוחק קלות] עם כל המחשבות האלה… אבל, אני רוצה לשאול גם על הצד השני, כי… ואני יצא לי לחשוב על זה הרבה, אחרי שכתבת לי את הפרק לספר והוצאתי אותו, ו… ו… ואני מדבר איתו על מנהלים, ואני גם תמיד מדבר גם על הפרק שלך, ואחד הדברים שאני רואה אצלם לפעמים בעיניים, מדברים איתי אחרי איזושהי פגישה, זה… אין לי את הכלים לדעת להתמודד עם זה, זאת אומרת, אני לא מדבר כרגע, וזה עוד מישהו שהוא מודע לעצמו, שלא לדבר על מישהו שלא מודע לעצמו, נגיד שעכשיו אני ה… העובד שלך, ואני בא ואני מספר לך משהו מאוד מאוד אישי וזה, בתור מנהלת, לא למדת פסיכולוגיה או משהו כזה או לא יודע, שום תחום טיפולי, את יודעת בכלל איך להגיב לדבר הזה, לא יודע, אולי עלולים לעשות לי נזק או משהו, את מבינה מה אני מתכוון? זאת אומרת, אני חושב שאני הייתי מנהל אמפתי ואם באו אליי עובדים ובכו או משהו כזה אז נורא הכלתי אותם, אבל I don't know אולי, כאילו, אולי לא אמרתי את הדברים הנכונים, אולי נתתי להם עצה וזה לא מקומי לתת להם עצה.
איריס: איך שאני רואה את זה, זה ממש כמו ללכת לבכות לחבר או חברה… וזה אותו דבר שפשוט להרגיש שמישהו מקבל את זה שמותר לדבר על הדברים האלה… דרך אגב, אני בכלל לא חושבת שעצות זה מה שאנשים צריכים, אז בדרך כלל אפילו לא… אני גם לא חושבת ש… זאת אומרת, אם סיפרתי נגיד את ה… הסיפור של הפלות באוריבי, שזה נהיה משהו שמדברים עליו, אני לא חושבת שמישהי ציפתה שיכוונו אותה לאיש מקצוע נכון,
ליאור: כן.
איריס: או שיתנו לה איזו עצה נכונה, זה פשוט זה שהיא יודעת שהיא יכולה לקחת עכשיו שבועיים חופש ו… ויודעים שעבר עליה משהו ולתת את המקום לזה.
ליאור: כן.
איריס: אז ממש הייתי חושבת על זה בדיוק כמו שעכשיו חבר בא אליכם,
ליאור: כן.
איריס: ו… זהו, אף אחד לא מצפה שתפתרו את הכל, אז זה פשוט לתת לזה מקום.
ליאור: בכוונה אמרתי מנהלים גברים כי אצל גברים זה יותר נפוץ שהם נורא רוצים לפתור, ו… ואני חושב שגם, גם עם חברים הם לא יודעים לעשות את מה שהרגע אמרת שזה "הארנב הקשיב", את מכירה את הספר הזה, ספר… מכירה את הספר ילדים?
איריס: האמת שלא.
ליאור: יש ספר ילדים על איזה, שכחתי את השם שלו, "טיירון" או משהו, איזשהו שם של ילד בריטי, לא חשוב, הוא בונה לו מגדל קלפים ענק ובאה רוח ומעיפה לו את כל המגדל שהוא בנה במשך שעות ארוכות, ואז באות החיות אחת אחרי השנייה, והפיל אומר לו, 'בוא ניזכר איך בנינו את זה', והוא כועס והוא יושב ככה הילד והוא לא רוצה לבנות את זה, והארנבת באה ואומרת לו, 'בוא נצחק על זה', והציפור באה ואומרת לו, 'בוא בוא נלך להרוס למישהו אחר', זאת אומרת כולם נותנים לו כל מיני עצות מכל תחום הזה, ואז באה ה… אוי אמרתי ארנבת קודם, סליחה לא חשוב, בקיצור, בסוף בא הארנב ופשוט שם את הגב שלו לגב של הילד והוא זה, והוא שותק איתו והם שותקים ביחד, דקות ארוכות הם שותקים ביחד, ואז הילד מתחיל לספר והוא אומר לו, 'זה נורא מעצבן אותי איך שזה קרה לי', והוא זה והוא מספר לו והוא עובר את כל קשת הרגשות, והארנב פשוט מקשיב, ועד שהילד בעצמו אומר לארנב, 'אולי נבנה את זה עכשיו עוד פעם ביחד', וזה כאילו, הדבר הזה שלצערי, אותי לא לימדו את הספר הזה כשהייתי קטן, ואני נורא אוהב לתת עצות, אבל לא סיפרו לי שהדבר שבני אדם שאנשים הכי רוצים כשהם באים לספר לך על משהו שקרה להם זה שקודם כל תקשיב ותסתום… בגלל זה אני נורא אוהב את הספר הזה באופן אישי כשאני מקריא אותו לנור… אז, אז בקיצור, אני רק רוצה להוסיף שאם אנחנו באים ומדברים על עולם שבו באמת יש יותר קבלה והכלה ו-work-life balance שזולג כאילו בכל הכיוונים, גם לכיוון אם אני מוכן לתת את זה החוצה אז אני גם מוכן להכיל את זה פנימה, אז אנחנו… אנחנו, אני חושב שאנחנו גם נגיע למקומות שבהם אנחנו מדברים עם מנהלים על איך, או לא רק עם מנהלים, בכלל במקום העבודה, איך, איך להכיל אנשים… איך לעשות את הדבר הזה…
איריס: כן, אני אז, גם מאה אחוז מסכימה שאני חושבת שפשוט אנשים רוצים שיקשיבו להם, וללמוד את האומנות של להיות קצת בשקט ולתת לאנשים לדבר... וגם פשוט לשאול, מה יעזור? את אתה צריכים עכשיו זמן בשקט? אתם צריכים…', זה תקף להמון דברים. נגיד אחד הדברים שהיה דיון כזה מאוד מעניין בלינקדין עלה לא מזמן זה שמישהי חוזרת עכשיו מחופשת לידה, האם הדבר הנכון זה להקל עליה או להתייחס אליה בדיוק כמו כל עובד אחר? זהו, נראה לי הכי פשוט לשאול, לא יודעת, 'באיזה מצב את בחיים?', את צריכה הרבה גמישות או להפך חזרת לחיים הרגילים, את רוצה שיתייחסו אלייך בדיוק כמו כולם ושלא להרגיש שאת מקבלת הקלות או פחות פרויקטים או משהו כזה.
ליאור: כן. אז עכשיו אני רוצה טיפה להקשות כי נגיד מה שסיפרת הרגע זה נשמע נפלא, אבל יש כאילו הנחה מאחורי מה שאמרת שלא משנה מה היא תגיד, נוכל לתמוך בזה. עכשיו, את מנכ"לית של סטארטאפים… יש תקופות מלחיצות, יכול להיות, נגיד את זה אחרת, יכול להיות שיש תקופות שהם לא מלחיצות, רוב התקופות מלחיצות, יש מחסור במשאבים, בין אם הכסף הולך להיגמר או יש לחץ או רוצים להעלות גרסה, רוצים… יש בדרך כלל את כוח האדם המדויק פלוס מינוס שני אנשים, לא… זה לא חברה גדולה שיש אולי אלף איש שאפשר היה לחתוך או הפוך. הכל מאוד מאוד כזה על הקצה, ואיך במקום כזה שהכל על הקצה, הצלחת להיות… מכילה או, או… את מבינה מה אני אומר? זאת אומרת אם עכשיו מגיע עובד ועכשיו יש לו איזשהו משבר ואת אומרת, אוקיי אני אתמוך בו, ואני אעשה את מה שאני צריך אבל לפעמים באותו יום מגיעים אליך שלושה עובדים, משברים. [צוחק קלות]
איריס: כן… שאלה טובה, אני חושבת גם שאם כמה שיצאנו לדבר הרבה על ניהול וזה שבתור פאונדרית היו לי תקופות שהייתי מנהלת מדהימה והיו לי תקופות שהייתי מנהלת על הפנים כי אני הייתי בכל כך הרבה לחצים שהיה לי מאוד קשה באמת לראות אנשים או לתת לזה את המשאבים, אף פעם לא הייתי איזו מנהלת שלא יודעת, עורפת ראשים וזורקת כיסאות אבל… אבל שהמנהלים נמצאים תחת המון לחץ הם נהיים אנשים פחות טובים… אני חושבת שבעיקר זה להביא את זה לשיחה פתוחה, כלומר, 'הנה מה שחשוב לי, הנה מה שחשוב לי,
ליאור: אמם.
איריס: בואו נראה מה אפשר לעשות, בואו נראה מה אי אפשר לעשות אולי'. אני חושבת שהדברים נהיים הרבה יותר קשים שיש המון משקעים ואני מחליטה ש… ואני יכולה לכעוס, איך העובדת הזאת היא לא מספיק שחיכינו לה חצי שנה עם התפקיד הזה היא רק חזרה והיא בקושי פה, ואיך היא החליטה שככה וככה ויכול להיות שאין לה מושג שאני בכלל לא, לא מספיק מרוצה או מה עובר עליי או למה אני בכאלה לחצים…
ליאור: רגע אז שנייה, אז אם הבנתי נכון, משקעים כי היא לא יודעת שאת כועסת עליה?
איריס: היא לא יודעת, היא לא יודעת עד כמה, היא לא יודעת כמה אני צריכה, היא לא יודעת באיזה מקום אני, כלומר אני משערת שזה דברים שאיפשהו עולים במקום מסוים, גם זה דרך אגב לא בטוח שלא, כי זה נורא רגיש להגיד למישהי,
ליאור: נכון.
איריס: שעכשיו שנייה חזרה מחופשת לידה ואני אגיד לה, 'מה פתאום את נעלמת לי באמצע היום כל פעם', ו…
ליאור: כן, כן.
איריס: אז זה בעיקר… להגיע למקום שאפשר לעשות שיחה, שיחה אמיתית עם כמה שזה קשה ומפחיד.
ליאור: כן. תגידי, אם יש בין המאזינים אנשים יותר מופנמים… מה, מה את רוצה להגיד, איך את יכולה לעזור להם או, או להיות יותר, זאת אומרת, אני אנסה לנסח את זה. ה.. הזכרת את שריל סנדברג וכולי, אבל, עוד הרבה לפני שריל סנדברג, וזה נורא מצחיק כי את גם עובדת בלינקדין, יש עכשיו הרבה מאוד… סדנאות של מיתוג עצמי, כולם נורא במיתוג עצמי, וכולם כאילו, 'תהיו בלינקדין ותהיו בזה ותנסחו את הזה שלכם ו… ו… ותרדפו אחרי הדברים האלה', וכולי, עכשיו, אני חס וחלילה לא אומר שמופנמים הם פחות אמביציוזיים, יכולים להיות אותו דבר אמביציוזיים, לא לזה אני מתכוון, אני מתכוון שבדרך כלל השיטות שנותנים הם שיטות לכאילו שאנשים הם לא מופנמים, 'תכתוב פוסט כל יום בלינקדין', לאנשים מופנמים מאוד קשה לכתוב פוסט אחד בלינקדין פעם בשנה, בטח לא כל יום… 'תכתוב על ה… בתיאור שלך שאתה כזה וכזה וכזה'... יש אנשים שאין להם אומץ או לא מרגישים בנוח, לאו דווקא קשור לאומץ… מה את, איך את חושבת שאנשים כאלה יכולים ל… ל… למצוא את ה… את הדרך שלהם to shine?
איריס: אז אני חושבת שאנחנו, למרות שהעולם כל כך משתנה ושיש כל כך הרבה דרכים להגיע לכל נקודה… עדיין כל הזמן אנחנו שומעים כמו שאתה אומר, 'לא, צריך ככה ככה וצריך ככה'... ולי בקריירה היו המון המון מעקפים, כלומר למשל, אני ממש ממש סובלת ללכת לכנסים, לארוחות ערב, אני גם לא… לא נוצצת שם, כלומר אני פחות טובה בסמולטוקס… וממש החלטתי שאני לא רוצה לעשות את זה, זה, לא משם יהיה לי נטוורק מדהים… לא משמה… אני אהיה מאושרת יותר… ואני פשוט לא עושה את זה. אבל אני כן כותבת הרבה כי, כי זה מה שעושה לי טוב ושם אני טובה וזהו, יש לי גם נטוורק מדהים שרובו אנשים שאני בכלל לא מכירה אבל אין לי בעיה לבקש, לא יודעת, 'תכיר אותי לזה או אם אפשר להתייעץ על ככה' כי, כי הם קוראים אותי והם יודעים מי אני… אז מאוד להכיר בזה קודם כל שאנחנו באמת כבר לא בתקופה שצריך לעשות איקס, אין דבר כזה, ואני מכירה גם… מנכ"לים מדהימים ועם נטוורק מדהים שהם בכלל לא בסושיאל נטוורק, שאפילו אין להם פרופיל או משהו כזה, אז גם הצד השני של מה שאני מספרת… ובאמת למצוא את ה… לשאול את עצמכם מה עושה אותי מאושר מאושרת, להשקיע שם, זה לא אומר שזה לעשות רק מה שקל לי, כלומר, לי נגיד היה גם עם הכתיבה, גם עם הרצאות, היה לי שם דרך מאוד ארוכה עם עצמי, אבל זה כן בסוף היו מקומות שהרגשתי שאני בסנטר שלי ואני לא אונסת את עצמי לעשות משהו שממש לא נכון לי.
ליאור: כתבת בספר שלקח לך הרבה זמן להגיד כאילו 'אני יזמת',
איריס: נכון.
ליאור: מתי, מתי כן הצלחת?
איריס: רק אחרי האקזיט הראשון.
ליאור: אחרי האקזיט, לא אחרי הגיוס הראשון, אחרי האקזיט הראשון.
איריס: האקזיט הראשון, כן.
ליאור: שזה מה שאת מספרת שם ש… רצית לקנות לעצמך רכב חדש, נכון?
איריס: כן.
ליאור: [שניהם צוחקים קלות] קנית רכב חדש?! מה היה שם בדיוק הסיפור?
איריס: שלקח לי הרבה זמן גם, זאת אומרת, האקזיט הראשון שלי היה בגיל 28… ועד אליו הכל היה מאוד קשה ו… או לפחות בחוויה שלי היה מאוד קשה, זהו, ופתאום בגיל 28 מכרנו את החברה… ואיזה שלושה ימים אחרי החלפתי את היונדאי שלי באלפא רומיאו וכולם היו כזה נורא בשוק סביבי [ליאור צוחק קלות] זהו, ואז לא קניתי שום דבר חדש המון זמן [צוחקת קלות] ונשארתי באיזה סלון עם איזה ספה ישנה שלקחתי מההורים שלי ו… נסעתי לחו"ל פעם ראשונה לחופשה, איזה לא יודעת, שמונה חודשים אחרי האקזיט כלומר, תפיסה מאוד שזה גם לא בסדר אולי ו… בקיצור, לקח לי הרבה זמן כזה [ליאור צוחק קלות] להתחיל לחשוב על עצמי באופן שונה.
ליאור: זה נורא מצחיק, העניין הזה של ה… קנית אלפא רומיאו, שזה משהו שהוא מאוד בחוץ, זאת אומרת יכול להיות אגב שקנית אותה, אני… אני לא יודע, את תגידי אם קנית אותה בשביל הפידבק החיצוני או פשוט כי זה אחלה אוטו…
איריס: האמת שתמיד אהבתי את העיצוב שלה וזה,
ליאור: כן, כן.
איריס: אהם ו…
ליאור: אבל זה כאילו מאוד מוחצן.
איריס: [צוחקת קלות] נכון, כן.
ליאור: זה… כל כך לא את.
איריס: גם לא הבנתי את זה אז, כאילו מאוד הפתיע אותי גם שכולם כזה, כאילו מבחינתי אני קונה לי אוטו חדש, בא לי אוטו מגניב.
ליאור: איזה שאני רוצה.
איריס: כן.
ליאור: בארץ אגב, יש… מין כזה איזון מאוד מוזר בין, הרבה מאוד יזמים שעשו אקזיטים גדולים, הם דווקא נשארים כן לפחות בחוץ הם נראים מאוד צנועים, יכול להיות שחברים שלהם יודעים שלא יודע, הם עושים חופשות מאוד… מרהיבות, אבל, אבל כאילו חיצונית הם נראים שהם לובשים בערך אותם בגדים ונוסעים, אולי אוטו קצת יותר, כאילו יונדאי אבל שווה ולא זה… איך, אגב, אפרופו ה… לא לחשוב בתוך הסטנדרט, מה את חושבת על הדבר הזה? מעניין אותי.
איריס: אההם…
ליאור: את חושבת שמישהו צריך בכלל to give a fuck? סליחה על הצרפתית, אבל את מבינה למה אני מתכוון?
איריס: אני חושבת שזה מתחבר קצת למקום של ה… לא להיות פתוח, אז גם להיות באיזה מין, משהו מאוד שטוח בחיים, 'הנה אני לא, אני לא מדבר על זה שקשה לי ועל דיכאון וזה, אבל אני גם לא קונה עכשיו איזה וילה מטורפת ושם תמונות ב… בפייסבוק'... אני חושבת שבסוף אנשים נורא רוצים לראות אנשים אמיתיים, על כל הגוונים שלהם.. וחלק מהגוון הזה זה גם להגיד, 'וואו, כאילו, הנה עשיתי אקזיט כרגע והלכתי וקניתי את האוטו שאני רוצה זה'. אז מאוד שונאים את זה שרואים רק את הצד המסוים של זה, 'הנה אני רק נוסע במכונית כזאת והנה אני בטיול סקי פה והנה אני ככה וזה', אבל דווקא בדיוק האנשים האלה, לראות שגם להם יש צדדים הרבה יותר עמוקים, אני חושבת שהיה גורם להרבה אנשים לקבל הרבה יותר אומץ והשראה…
ליאור: כן.
איריס: כי אחד הדברים נגיד שהרבה פעמים מנעו ממני להעיז יותר זה שהיה לי בראש שהיזמים הכי מצליחים הם אנשים שיש להם איזה סוג אישיות מנותק. זה אנשים שלא לוקחים שום דבר אישי, שכל מה ש… וחלק מזה זה גם לראות, הנה הם גרים בבית כזה, הם נוסעים רק באוטו כזה אבל שום דבר לא נוגע בהם.
ליאור: אממ.
איריס: אני חושבת שדווקא לראות את ה… דמויות העגולות עם העושר וזה, ייתן לאנשים הרבה יותר השראה.
ליאור: מעניין, מעניין… זה מצחיק כי, כי דיברנו על זה ותיארת את האלפא רומיאו ובאינסטינקט שלי… אני כאילו, כן ברור, צריך להיות צנועים, אבל אז בגלל מה שאמרת כמה דקות לפני שאלתי, למה בעצם? למה בעצם? זה כאילו עוד… תראי, מצד אחד זה כאילו עוד שכבה של זיוף, מצד שני יש משהו בלא לנקר עיניים. ובגלל זה אני מנסה לדבר איתך על זה כי כי אני בטוח שהרבה מאות שעות בחייך, כולנו, גם אני, אבל אני אומר על אחת כמה וכמה, זאת אומרת לך היה חשוב לכתוב על זה ספר, כל כך הרבה שעות בחייך היית בתוך הדיאלוג הפנימי הזה, של מה מותר לי ומה אסור לי ואולי אני כן רוצה או לא רוצה או איך זה ייראה או לא ייראה.
איריס: כן… דרך אגב היום אני עם מיצובישי הכי רגילה שיש, [ליאור צוחק קלות] שזה גם חלק מ… מהעניין לדעתי… וכן, אני גם נגיד מקנאה באנשים שאין להם בעיה להתלבש הכי… צעקני ומוזר שיש… כי, בקיצור אני חושבת שהתהליך של הנרמול הוא מאוד לכל הכיוונים…
ליאור: כן.
איריס: דרך אגב גם פגיעות בדרך כלל מקשרים אותה ל… הנה קשה לי, אבל אני חושבת שגם להגיד לא יודעת, התגרשתי ואני בתקופה הכי טובה בחיים שלי ואיזה כיף לי, לא יודעת, לחזור לעשות דייטים כמו באיזה גיל 20, זה גם סוג של פגיעות כלומר,
ליאור: כן.
איריס: זה בעיקר לא להיות שטוח והכל בסדר וזהו.
ליאור: אגב מעניין, הבן שלך אמרת שהוא כל הזמן מתחפש,
איריס: כן.
ליאור: את חושבת שהוא קלט את הקטע? זאת אומרת הוא רוצה להיות כל יום משהו אחר אז הוא פשוט… [צוחק]
איריס: אז האמת שהוא פשוט יש לו איזה אופי שלא אכפת לומר מה, מה חושבים עליו ויש לו דמיון נורא נורא עשיר ואני לומדת ממנו המון, אבל פשוט ממש… עכשיו מה שמעניין שהוא עם תחומי עניין מאוד שונים.. והוא עם כל כך הרבה התלהבות שהוא מדביק את כל הגן סביבו, ופתאום כולם רוצים האלווין וכולם רוצים כל מיני דברים ש.. כלומר גם אמרו לנו, 'יהיה לו קשה כי הוא בתחומי עניין שונים מכולם ו…', זהו, ושהוא עם כל כך הרבה אמונה והתלהבות אז… כל הגן נהיה איזה סווטשופ שכולם מכינים לו רק את הדברים שהוא אוהב וכולם רוצים גם את זה, וזה ממש מראה כמה זה פחות הנושא,
ליאור: כן.
איריס: זה יותר כמה בן אדם בטוב עם זה עם עצמו.
ליאור: אז, אז נשמע שהוא גם יצא, זאת אומרת כריזמטי או או או...
איריס: כן.
ליאור: את שמחה בשבילו?
איריס: הוא ילד מאוד מאוד שמח, אז מזה אני שמחה לפני הכל,
ליאור: כן.
איריס: זה בעיקר.
ליאור: כן. ואם מישהו מקשיב ויש לו ילד מאוד מופנם, אז מה אולי היית אומרת לו?
איריס: אז זה מעניין כי אני, אני הייתי ילדה מאוד מאוד מופנמת… ותמיד דמיינתי שהילדים שלי יהיו כזה מאוד שקטים, נעשה ביחד פאזלים, נצייר, ו… וממש ממש ההפך… ו…
ליאור: מצחיק שלא אמרת נמכור סטארטאפים. [צוחקים]
איריס: כן.
ליאור: גם את זה את עושה.
איריס: זהו אבל אני, אני ממש… אני חושבת שאנחנו.. רובנו אני חושבת עם הרבה משקעים על הילדות שלנו,
ליאור: כן.
איריס: אני לא יודעת אם זה פשוט ככה וכל דור, לא משנה מה, יהיה ככה, או שבאמת בדור שלנו זה כזה בדיוק איזשהו גבול כזה… זהו, אני חושבת שיש המון המון תיקון דרך הילדים שפשוט לראות איך נותנים למישהו להיות מישהו ו…
ליאור: כן.
איריס: והמון לימוד לנו, לנו ההורים דרך זה.
ליאור: אני חושב שה… כשיש ילדים כריזמטיים או מוחצנים וכולי אז, אני, אני שמח מאוד שהבת שלי היא כזאת, אני חושב שכאילו אני הייתי תומך בה כמובן וזה אם היא הייתה יוצאת מאוד מופנמת, ואני כן שמח שהיא יצאה ככה כי אין מה לעשות זה קצת יותר קל, אבל אני חושב שעדיין יש משימה מאוד גדולה לדעת ל… או שהיא תביא את זה מעצמה או לנסות לעודד את זה אצלה, אמפתיה, שלא כולם ככה… כי אני יש לי כל מיני, גדלתי במשפחה עם כל מיני… צדדים מופנמים מוחצנים, ו… וכשאתה גדל עם זה במשפחה אז אתה הרבה יותר… אמפתי, זאת אומרת אתה יודע שלא כולם… כאלה.
איריס: נכון… אני כן אגיד שאחד הדברים המאוד מעניינים שאני מסתכלת עליו הרבה בזמן האחרון זה ש… מצד אחד אני מכירה הרבה יזמים שהכי הכי מוצלחים שיש, והרבה אנשים מעניינים והרבה אנשים מאוד סו קולד רגילים וגם כל מיני לא יודעת, אנשים מאוד לא הטכניים שיש להם כזה שניים וחצי אנשים בחיים, ו… ואני לא יודעת מי יותר מאושר, כלומר אנחנו נורא [ליאור צוחק קלות] נוטים לחשוב… מי שיודע לסחוף אנשים אחריו ושיש לו הרבה חברים הוא יותר מאושר, אני ממש לא בטוחה בזה, אני חושבת שגם הרבה פעמים עם הרבה חברים אז כל הזמן צריך לשמור על איזה תחושת שייכות, יש הרבה יותר…
ליאור: תחזוק.
איריס: תחזוק, אינטריגות… בקיצור אני ממש לא בטוחה מה… גם לא הצלחה בחיים כבר, אבל בעיקר אני מסתכלת על אושר בסוף, אני לא יודעת אם,
ליאור: כן.
איריס: ילד שיש לו שני חברים והוא לא הכי מקובל וכל היום יושב, לא יודעת, בלימודים או בספרים וזה, הוא פחות מאושר מילד הכי מקובל ושכל יום מופיע בתפקיד הראשי בהצגה וזה ממש, ממש לא.
ליאור: אז אני, קודם כל, שמח שהוספת את הזווית הזאת אחרי מה שאני אמרתי… וגם בטח ל… להורים שמקשיבים… אני חושב שזה ייגע בהם. איריס אנחנו צריכים כבר תכף לסיים. אני, אני רוצה… לבקש ממך סיפור אחד אחרון… כי קשה, קשה לי להתעלם מזה. ב-2021 ה… השוק היה בגאות מטורפת, כולם… היום אנחנו יודעים את זה, כי גם היום אפשר לראות מי נשאר עם המכנסיים למטה, הרבה גיוסי כספים היו מנופחים מאוד מאוד מאוד מאוד, ודווקא שם, את החלטת שאת רוצה למכור את החברה, אז זה לא פודקאסט על יזמות ופה בדרך כלל זה לא הפודקאסט הרגיל על סטארטאפים, זה לא זה, אבל כן אני רוצה להביא את זה כי אני חושב שזה עוד זווית שקשורה עוד פעם לעניין הזה של ה… לא מה שקראתם בספרים או ראיתם בטד זה דווקא המסלול היחיד ההגיוני. למה מכרת את החברה דווקא בתקופה שהיית יכולה כנראה לגייס עוד פעם?
איריס: האמת שמהרבה סיבות והרבה סיבות אישיות גם… הרגשתי ש… שאני לא רוצה להמשיך במסלול הזה… באיזשהו מקום, דווקא בגלל שהיה כל כך הרבה הנפקות וגיוסי ענק… הבנתי יותר ויותר שאני לא חושבת שמעניין אותי ואני לא בטוחה שאני גם הבן אדם הנכון עכשיו לעמוד ב… בראש של חברה ציבורית… זהו, וזה היה מאוד מאוד מאתגר בתקופה הזאת, כי זה הייתה, הייתה הרגשה שאפשר לגייס בלי בעיה, ולפחות נגייס עוד סיבוב ונראה אז, ותמיד טוב שיהיה כסף בבנק, ומצד שני ידעתי שברגע שאני מגייסת עוד כסף אני לא אוכל כבר למכור את החברה בשנים הקרובות כי השווי הוא גבוה מדי והמשקיעים,
ליאור: כן.
איריס: לא יסכימו לזה… אז כן, זה היה ממש… אני חושבת, שעוד מה שהוסיף לזה, זה שבדרך כלל לא מחליטים שמוכרים את החברה, כלומר בדרך כלל בונים חברה טובה, טובה, טובה, ו… ומשקיעים בזה זה, עד שמתישהו או…
ליאור: מישהו מבקש.
איריס: או שמגיעה הצעה או שמתחילים לבנות קשרים לאורך זמן… זה היה ממש אמרתי, 'טוב, יש לי כמה חודשים עד שאני צריכה לגייס עוד כסף ואני רוצה לבדוק אם אני יכולה לעשות את זה'.
ליאור: אז באופן מודע חיפשת,
איריס: כן.
ליאור: רוכש.
איריס: כן.
ליאור: מישהו, מישהו לידך הבין אותך?
איריס: לא יודעת אם הבינו אותי אבל כן מאוד תמכו בי… [ליאור צוחק קלות] זה כן הרגשתי שממש… הצוות שלי בחברה, אם זה שזה… זו הייתה החלטה מאוד מוזרה לתקופה הזאתי… ממש, זאת אומרת האמינו בי אם זה מה שאני בוחרת ומה שנכון, אז הם מאחוריי.
ליאור: ובתקופה עכשיו, שהיא כאילו הרבה יותר קשוחה, זה מרגיש כאילו אני, אני הבנתי משהו שאולי לא הבנתם גם? או שזה לא קשור? כאילו האם יש לך איזושהי הקלה עכשיו לגבי אותה החלטה פחות סטנדרטית?
איריס: יש לי הקלה… אני כן אגיד שבתור מי שהייתה שם גם מאוד עצוב לי לראות את כל היזמים במקום הזה… אבל זה לא היה מקום שאמרתי, 'אני יודעת לאן השוק הולך וזה', הייתה לי תחושה כזאתי אבל זה היה מאוד במטר על מטר שלי, 'הנה אני רואה ש… כנראה זה מה שיקרה לי וזה מה שאני בוחרת לעשות'.
ליאור: כן… אגב, את כאילו לא אמרת על… יש פה איזשהו קישור, שאני אולי רק מדמיין אותו אז את תקני אותי אם אני זה, כי כאילו לא חיברת את הדברים ביחד, ואני תוהה האם זה מתוך איזשהו כבוד שיש לך לתעשייה וכולי, אבל, מה שרוצה להגיד זה שב-2021, להרבה אנשים מבחוץ, אבל גם מבפנים, ליזמים מבפנים, הייתה תחושה שמתחילים, מתחילות להיות הרבה בועות והרבה אוויר נכנס לעניין. כל הפרק דיברנו בעצם על להוציא אוויר. [צוחק קלות]
איריס: כן.
ליאור: להשאיר את מה שקיים, ו… ו… וכאילו את בסוף לא עשית את החיבור, אז אני כאילו… אני… תקני אותי אם אני סתם מכריח את החיבור.
איריס: כן, כן,
ליאור: אבל כאילו זה קשור.
איריס: אז זה היה, אז אז בוא נגיד ככה, זה לא שאמרתי עוד כמה חודשים הכל הולך לקרוס, כן הרגשתי שהתעשייה במקום מאוד לא בריא. הרגשתי שהם מגייסים כסף כדי להוציא אותו כמה שיותר מהר כדי להראות צמיחה בכל מחיר… עכשיו זה לא משהו גם, הצמיחה בכל מחיר ולהראות כל שנה את ה… שגדלים פי שלוש לפחות, זה לא כל כך מה שהגיע מהמשקיעים שלי כמו שזו הייתה התעשייה, זאת אומרת ידעתי שאם אני צריכה לגייס עוד כסף אני חייבת להראות צמיחה מטורפת,
ליאור: כן.
איריס: והרגשתי שאני עושה דברים שהם כבר פחות סביב האמונות שלי, שזה כבר היה פחות סביב לבנות מוצר טוב, ביזנס טוב וזה היה יותר להראות חברה שצומחת מהר.
ליאור: כן, כן. איריס תודה רבה.
איריס: תודה.
ליאור: כיף, כיף לפגוש… אנשים שהם קרובים לעצמם ולפחות הם יודעים להצהיר, אנחנו לא באמת יודעים אף פעם, אבל יודעים להצהיר שהם מנסים להיות במסע להתקרב לעצמם… זה משהו שאני לומד יותר ויותר להעריך אותו ב… ככל שאני מתבגר, אני חושב שזה אחת השאיפות הכי כדאיות שיכולות להיות לבן אדם, סליחה שאני מכניס את זה למקום התועלתני, אבל זה ממש תועלתני [צוחק קלות] להצליח להיות קצת יותר מי שאתה, ולמצוא לעצמך ולבנות לעצמך לפעמים, לפעמים זה למצוא, לפעמים אתה חייב לבנות סביבה שרוצה את מי שאתה, ומקבלת את מי שאתה, גם אם היא מצפה לדברים אחרים ואתה מצליח להגיד לה, 'סליחה על הציפייה אבל אני מביא את מי שאני', וזה קצת אחר והיא עדיין מקבלת אותך… ודיברנו קודם קצת על לא יודעת איפה… מי מהילדים יותר מאושר אז בעיניי האושר הוא נמצא יותר שם, האושר וההצלחה היא נמצאת בייחוד במקום הזה ש… שבו אנחנו יכולים להרגיש מי שאנחנו יותר, ולהתנהג כמו שאנחנו רוצים… אז תודה על זה, ותודה על הספר, ואני מאוד ממליץ עליו… קשה להפסיק לקרוא אותו, שזה מחמאה מאוד מאוד גדולה שאני בכלל לא מחלק בקלות [מוזיקה נכנסת ברקע] ו… והוא בעיניי גם ממש לא רק ליזמים, שזה גם חשוב להגיד כי קוראים לו "סיפור יזמות אמיתי" אבל זה על משהו שהרבה יותר גדול מיזמות.
איריס: תודה.
ליאור: תודה, ביי ביי.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments