top of page

חינוך מחדש - פרק 6

שליחות ומשבר בעולם החינוך- א' גלית ורחלי מספרות למה הגיעו לחינוך ועל הקסם שבעבודה הזו אבל גם יודעות שיש שבר גדול שמטיל צל כבד על הכל.


תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/03/2024.

‏[מוזיקה]

‏גלית: פשוט תחשבי לך.

‏רחלי: בסדר.

‏גלית: אז יאללה.

‏רחלי: גלית, שבנו.

‏גלית: כן אה?

‏רחלי: אחרי הרבה זמן.

‏גלית: עבר קצת זמן.

‏רחלי: אלי חזר.

‏גלית: כן.

‏רחלי: ולכן הצורך הטיפולי בפודקאסט נהיה פחות… [צוחקת]

‏גלית: זה נכון, אבל אל תאשימי אותי, רחלי.

‏רחלי: לא!

‏גלית: כי את עברת דירה.

‏רחלי: לא, בדיוק. ואז אני יכלתי להרשות לעצמי לעבור דירה ולהתעמק בזה.

‏גלית: [צוחקת] מזל שזה קרה בדיוק כשאלי חזר.

‏רחלי: נכון.

‏גלית: כי אחרת זאת הייתה נטישה רצינית.

‏רחלי: נכון. אחרת הייתי צריכה להתגייס, כנראה, בכל זאת.

‏גלית: כן.

‏רחלי: למשימה.

‏גלית: נכון. ו…

‏רחלי: אבל גם אני רוצה להגיד, שבנוסף לכל הדברים האובייקטיביים, החלטנו על מה היה הנושא של הפרק ותכף נציג אותו, אבל… ואני חושבת שזה מאוד חשוב, אבל גם יש לי לב כבד. כי אנחנו הולכות לדבר על ה… על השליחות בעולם החינוך, וגם על המשבר המאוד מאוד גדול שעובר על… שעוברת מערכת החינוך ושעובר עולם החינוך בשנים האחרונות, וכל פעם מקבלת עוד כאפה מעוד אזורים לא צפויים. אז אני, מצד אחד חושבת שזה נורא נורא חשוב לדבר על זה, במיוחד לאנשים שלא נמצאים מבפנים, ואני בטוחה שהם מרגישים את זה, כאילו כל מי שיש לו ילדים, אני בטוחה שהם מרגישים את זה, ולא יודעים אולי לתת שמות לדברים, ואולי זה דבר חשוב. ומצד שני, יש לי פחד נורא נורא גדול לייאש, גם לייאש אנשי חינוך בתוך המערכת, וגם בכלל, כאילו לייאש את העולם מסביב. כאילו אני מרגישה די אשמה גם. אז כאילו גם לא הייתי… לא ששתי.

‏גלית: אני ארגיע אותך ואומר שאני לא חושבת שהפודקאסט שלנו הוא עד כדי כך… כאילו…

‏רחלי: נפוץ.

‏גלית: כאילו… לא, לא, אני גם לא חושבת שאנחנו אלה שנייאש או לא, עם כל האמירות המאוד… אבל אני כן אגיד ואנחנו עוד נגיע לזה, שאני חושבת שהייאוש נוכח. זאת אומרת, זה לא ממש… אני מבינה מאוד את מה שאת אומרת, אני חושבת שבאיזשהו מקום אני איתך עכשיו באותו מקום, אבל כמו מלא דברים, חשוב לדבר על זה. כאילו, אי אפשר להתכחש. זה כל כך כל כך…

‏רחלי: לגמרי.

‏גלית: לא, אני אומרת, אז אני מורידה מעצמנו שנייה את ה… את ה… כאילו האחריות הזאת שאת מרגישה. אולי, אולי בגלל שהיית מנהלת, אז את גם מדברת בתור איזה… ואני לא במקום הזה, אז אני אולי קצת פחות מרגישה אחריות, אבל אני חושבת שזה שאנחנו נדבר על זה וניתן לזה תוקף, זה לא מה… כאילו… מה שמייאש זאת המציאות, לא את ואני שמדברות עליה.

‏רחלי: לגמרי. אני חושבת שחלק מהייאוש וגם מתחושת האשמה קשורה באמת כאילו לשאלת היסוד שנעסוק בה בהתחלה, של - למה נהיינו מורות?

‏גלית: כן.

‏רחלי: כאילו, רוב האנשים שהולכים לחינוך, הולכים לחינוך כי כי משהו בוער בהם, כי יש להם איזה שהיא תחושה של שליחות, אני לא רוצה לדבר עכשיו על זה באמירות מאוד בומבסטיות, אבל יש איזשהו רצון להשפיע על המציאות ולתקן את המציאות ולהיות שם עבור בני נוער ואני כן, כאילו, חושבת שכאילו, וואי, אני יוצאת בומבסטית נורא, אבל כאילו שאם אני נפלתי, אז כאילו אז מה יהיה? כאילו, באמת.

‏גלית: כן. מותר לך להרגיש ככה. זה ממש בסדר.

‏רחלי: בא לי לבכות כבר.

‏גלית: חמודה. [רחלי צוחקת] אז בואי רגע, אז בואי, אני אעצור אותך שנייה ובואי נחזור שנייה ל…

‏רחלי: יאללה.

‏גלית: ל… למה נהיית מורה? איך הגעת לזה? בואי נדבר עלייך פשוט.

‏רחלי: אני אגיד ככה, מורה per se, זה היה מאוד מאוד מקרי. לכאורה סיימתי תואר, חיפשתי את עצמי, ראיתי איזושהי מודעת דרושים, של מורה ליהדות בבית ספר "יחד" במודיעין, שהוא בית ספר שהוא דומה ל"קשת", בית ספר של אנשים דתיים וחילוניים, בית ספר יסודי בכלל, והלכתי. הייתי בלי תעודת הוראה ובלי אספירציות להיות מורה, פשוט חיפשתי עבודה וזה היה נראה לי משהו - "אה, אני יודעת ללמד", אז כאילו נשמע לי סבבה ללמד יהדות. כאילו זה היה הכי ככה. וזאת הייתה שנה נוראית. שנה מאוד מאוד קשה, של כזה ממש לזרוק למים באופן… קיבלתי משרה מלאה, מלא כיתות ללמד, מלא מקצועות, כאילו… הייתי מורה מקצועית של, כאילו, מקצוע שהיה חסר שמה, של… אבל כאילו הייתי הכלבויניקית של היהדות, אז נכנסתי להמון המון נישות, וגם… גם שמה כבר התחלתי, הקמתי שמה איזשהו פרוייקט בת מצווה כבר באיזשהו שלב, כאילו, כבר התחלתי… היזמות בחינוך כבר התחילה לפעול. אבל מה שכן "חייבו" אותי, במרכאות או לא במרכאות, והיום אין את זה כבר, קיבלו אותי בלי תעודת הוראה והייתי צריכה לחתום שאני אשלים תעודת הוראה ואז התחלתי ללמוד ב"כרם". ו…

‏גלית: ותגידי מה זה "כרם"?

‏רחלי: "כרם" זה מכון להכשרת מורים, בעצם להסבת אקדמאים, כלומר, אנשים עם תואר ראשון, בעיקר במדעי הרוח, קצת חברה.

‏גלית: שאני אגיד שזה תוכנית די נחשבת. כאילו…

‏רחלי: לפחות הייתה. אני חושבת ש…

‏גלית: הייתה, אבל בזמנך.

‏רחלי: גם היא, כחלק מהמשבר בחינוך, נמצאת במשבר.

‏גלית: כן.

‏רחלי: אבל כן, זאת תוכנית שהייתה מאוד מאוד נחשבת בירושלים, ושכאילו כל הכל האנשים הטובים היו הולכים או ל"כרם" או ל"רביבים", שאת בוגרת "רביבים" ותכף תסבירי על זה. כלומר זה גם כשסיפרתי לך את זה כמה פעמים, שכשהגעתי ל"קשת", אז אחת מחברותינו הטובות, שאז עוד לא הייתה חברתי טובה, נכנסתי, אני זוכרת, לספרייה, והיא אמרה "אה, את המורה החדשה? את מ"כרם או מ"רביבים?"". כאילו, זה… אלה היו שתי האופציות.

‏גלית: כן.

‏רחלי: אממ…

‏גלית: למקומות שיש להם אוריינטציה ליהדות ורוח.

‏רחלי: אוריינטציה ללימודים הומניסטים ברוח יהדות.

‏גלית: כן.

‏רחלי: כן. זה היה הבסיס. אממ… ודווקא כשסיימתי את השנה הראשונה הייתי בטוחה שאני לא מתאימה לתפקיד, כי בעיקר היה לי היה לי קושי עם להחזיק משמעת, אז חשבתי שאם אני לא יכולה לעשות את זה, ואני לא טובה בזה גם, חשבתי שאני פשוט ממש לא טובה בזה, אז אין לי מה לעשות במקצוע. אבל אז הייתה לי מנחה בעבודה מעשית, ששמה היה שרית חדד, לא פחות. [גלית צוחקת] אבל היא הייתה תותחית.

‏גלית: זה תוך כדי "כרם" כבר.

‏רחלי: בתוך "כרם". היא הייתה ממש תותחית, עדיין, שמה הולך לפניה. והיא צפתה בי בשיעור אחד, והיא ידעה על ההתלבטויות שלי, הייתי מדברת על זה שכאילו אני משלימה פה את התעודת הוראה, אבל אני לא באמת חושבת שאני יכולה להיות מורה. והיא אמרה לי "תקשיבי, את מורה. את מורה. עכשיו תתחילי לעבוד. כאילו, יש מה לעבוד, אבל את מורה". ונתנה לי את התעודת הכשר הזאתי, והתאהבתי לגמרי בדבר. עכשיו, אני כן אגיד…

‏גלית: במה, במה התאהבת? תגידי רגע.

‏רחלי: לפני שאני אגיד במה התאהבתי, אני אגיד כאילו את ההקשר של השליחות. כי אמנם לא תכננתי להיות מורה, אבל כמובן שכל העבודות שחיפשתי היו עבודות עם אוריינטציה חברתית. גם כל הדברים שעשיתי לפני, בהיותי סטודנטית וכולי, היו עם אוריינטציה חברתית. והיה ברור, בחינוך שאני קיבלתי, שזה יהיה סוג העבודה שאני אעשה. אממ… עכשיו, מכיוון שלא היה לי מספיק פסיכומטרי כדי ללמוד עבודה סוציאלית, אז לא, אני לא יהיה עובדת סוציאלית, אבל אני אעשה משהו בתחום החברתי. כלומר, הבית, היה מאוד ברור שאני הולכת למקום של שליחות. ובאמת בבית האופציות בגדול, בבאמת של הדבר, היו או עבודה סוציאלית או חינוך. אה, סבתא שלי…

‏גלית: סופר… סופר מעניין.

‏רחלי: סופר מסליל, כן. [צוחקת]

‏גלית: לא, מעניין כמה כמה בתים כאלה בכלל יש. שהאופציות הם עבודה סוציאלית או חינוך.

‏רחלי: תראי, זה אף פעם כמובן לא לא נאמר במפורש…

‏גלית: לא, בסדר.

‏רחלי: אבל כאילו זה מה שאני הכרתי. סבתא שלי הייתה עובדת סוציאלית, דודה שלי עובדת סוציאלית, אחותי עובדת סוציאלית, ההורים שלי אנשי חינוך, כאילו, כל אחד במקום שלו, עוסקים בחינוך, עסקו בחינוך. כאילו אז זה… הם לא היו מורים, אגב, שניהם. אבא שלי היה מורה איזה חמש דקות ב"פלך". אבל… אבל כאילו, אני לא חושבת שהכרתי אפשרויות אחרות של של עבודה.

‏גלית: כן, אבל גם לא מרדת בזה. זאת אומרת…

‏רחלי: ממש לא!

‏גלית: פשוט ספגת את זה והיה לך ברור שזה מה שראוי ונכון, ונכון לעשות.

‏רחלי: בזה אף פעם לא מרדתי. היה לי ברור שאני לא עובדת, לא מוצאת עבודה למען עצמי, או נגיד אפילו למען פרנסתי. לקח לי זמן להבין שזה… שכדאי לי [צוחקת] ש…

‏גלית: שכדאי לדאוג לכיס.

‏רחלי: שיש מִתאם. אבל זה… אז כן אני חושבת שהוסללתי. אבל כשהתאהבתי בזה…

‏גלית: לא בטוח שכל, טוב, אנחנו לא ניכנס לזה, אבל הסללה היא מילה עם מטען שלילי, ואת יודעת, חינכו אותך לערכים מסוימים, וזה עבד.

‏רחלי: נכון.

‏גלית: והם ערכים טובים, והפכת להיות אשת חינוך, בעיניי לפחות, גם מאוד טובה וגם שמאוד מקדמת דברים, אז אני לא בטוחה שזה…

‏רחלי: לא, אני…

‏גלית: שזה דבר רע.

‏רחלי: אני מאוד שמחה שהלכתי בכיוון הזה. אני חושבת שכמו פמיניזם, כמו ערכי פמיניזם בסיסים, כדאי שזה יהיה מתוך בחירה ולא מתוך הסללה, כל דבר שעושים. כאילו, בהיותי אדם בוגר, אני כן שואלת את עצמי האם בחרתי? אוקיי? וחלק מה… משבר גיל 40, והמקום הזה של עכשיו לחפש מקום שהוא קצת אחר, או לא קצת אחר, וכמה הוא פורץ את הגבולות.

‏גלית: זה קצת לשאול, קצת לשאול את עצמך אם את בכלל יכולה. כאילו, להיות משהו אחר.

‏רחלי: אני יכולה להגיד לך שהמון המון המון שנים, אני האמנתי באופן הכי עמוק, שאני לא יודעת לעשות שום דבר אחר. אני באמת לא… עד היום בעצם, אבל עד לפני 3 שנים, אני יכולה להגיד שבאמת לא הבנתי, אולי בשלוש שנים האחרונות משהו התפתח. אני לא יודעת מה אנשים עושים כשהם אומרים שהם הולכים לעבודה, אם הם לא מורים. התחלתי, כאילו, התחלתי לבנות את המיומנויות שלי מתוך הדבר הזה, וגיליתי… קודם כל גיליתי מקום מאוד מאוד גדול ופתוח ליצירתיות. תמיד אורנה הייתה אומרת את זה, אורנה שהייתה המנהלת שלנו בחטיבת הביניים הרבה שנים, שזאת היצירה שלי. להכין שיעור, זאת היצירה שלי. והרגשתי את זה. הרגשתי את זה גם בהכנת שיעור, כלומר לקחת חומר ולעבד אותו וללעוס אותו באופן שיתאים לתלמידים ויקרב תלמידים אליו, במיוחד ששוב, בעיקר לימדתי מקצועות יהדות. וגם אמממ… הקשרים עם תלמידים. ואני התחלתי להתמחות בחטיבת ביניים, הגיל שכולם אוהבים לשנוא, ואני חולה חולה על הגיל הזה.

‏גלית: אני ממש זוכרת אותך אומרת לי, בגלל שאני, כשהגעתי ל"קשת", כמובן, נתנו לי לחנך כיתה ז', למרות שאני לא רציתי. דבר שקורה הרבה.

‏רחלי: כן.

‏גלית: ואני ממש זוכרת אותך אומרת לי "גלית, זה פלסטלינה".

‏רחלי: נכון.

‏גלית: "את יכולה לעשות… כאילו, כל מה שבא לך לעשות, את יכולה לעשות".

‏רחלי: נכון. אני עדיין מחזיקה בזה.

‏גלית: כן.

‏רחלי: עדיין מחזיקה בזה ולא מבינה אתכן. [גלית צוחקת] באמת. כאילו, אפרופו ייאוש, כיתה ז' זה רגע התקווה האחרון.

‏גלית: טוב, זה מעניין, אולי אני אגע בזה אחרי זה, מה… על ההבדל.

‏רחלי: כן. לא, וגם בגלל שאני מאוד אוהבת שליטה. אבל כן, מאוד מאוד, מאוד מאוד התאהבתי בזה. היו לי כמה גלגולים עד שהגעתי ל"קשת". ב"קשת" גם קיבלתי את הדבר הזה של אחוות צוות, חברות צוות, כי זה לא היה כזה, בשתי המסגרות הקודמות שהייתי בהן זה לא היה, ואת הדבר הזה שמדברים איזושהי שפה… יש איזושהי שפה משותפת שמדברים אותה ולומדים אותה ומעמיקים אותה. וזה בכלל, ואני חושבת שדיברנו על זה גם באחד מהפודקאסטים הקודמים, זה אחת מהעבודות שהכי משאירה אותך במקום של לומדת בעצמך. גם בגלל שכדי ללמד חומר את צריכה ללמוד את החומר. גם אם את יודעת אותו, את צריכה ללמוד אותו. אז זה מבחינת התוכן הלימודי. אבל גם בגלל שתלמידים ותלמידות, בגלל שהם ילדים, מפגישים אותנו עם מקומות מאוד מאוד עדינים בנפש שלנו, ומחייבים אותנו להיות באיזשהו מקום של עבודה פנימית, עבודה עצמית בלי הפסקה. כאילו הם כל הזמן מפגישים אותנו עם עצמנו. כאילו כשאני הולכת לעבודה בחינוך, אני פוגשת את עצמי כל הזמן. והרבה פעמים, כאילו, אנשים בדרך כלל הולכים לעבודה ועושים דברים כאילו טכניים.

‏גלית: אני רק רוצה לראות אם הבנתי בדיוק מה את אומרת. את מתכוונת שבגלל שהתגובות של תלמידים ותלמידות לכל דבר שאת עושה, הם מאוד מאוד אותנטיות ומאוד מאוד ישרות וראשוניות ולא מעובדות כמו אנשים מבוגרים, אז זה הדבר שמפגיש אותך עם עצמך כל הזמן?

‏רחלי: גם. יש שם עבודת שיקוף מאוד מאוד גדולה. זה עולם של מראות.

‏גלית: שהתלמידים והתלמידות משקפים לך?

‏רחלי: אממ… זה מראַה, זה מראות הדדיות. ומכיוון שאנחנו מחנכות, אנחנו אנחנו הרבה מלוות תלמידים בתהליכי צמיחה והכרות עם עצמם, והתמודדות עם קשיים, והתגברות על קשיים. וגם מה שיפה זה שכאילו, נגיד בניגוד לחומר הלימודי שאני, כאילו, לכאורה, אני יודעת והם לא יודעים, כן? התפיסה יותר קלאסית אולי של הוראה. הלא במידות, הם לא… אין לי באמת פור עליהם. יש לי ניסיון, אבל אין לי פור. כאילו, היו תלמידים שהמידות שלהם היו מידות יותר מתוקנות משלי. ועם זאת, חלק ממה שנדרש ממני, כמחנכת, זה גם לעבוד על המידות עם התלמידים. כאילו, אני לא רק מלמדת אותם חומר לימודי, אני מלמדת אותם להיות אנשים בעולם ולהתמודד עם מיומנויות רגשיות ולהתמודד עם קשיים ולהתמודד באופן חברתי. והרבה פעמים אני גם, את יודעת שיש לי תאוריה שכל אחת מחנכת את הגיל שבו היא נתקעה.

‏גלית: כן.

‏רחלי: ועל כן, את בת 16 לעד.

‏גלית: [צוחקת] נכון.

‏רחלי: תכף נדבר על זה, אולי. אבל, אני כאילו באמת, אני כאילו באמת מרגישה ששם יש פתאום איזשהו ערבוב קלפים מחדש…

‏גלית: שם בגיל הזה, או שם במפגש הזה?

‏רחלי: לא, במפגש.

‏גלית: כן.

‏רחלי: איזשהו ערבוב קלפים מחדש שאת באמת, את את פוגשת המון המון בני אדם, ואת פוגשת אותם במובן הכי עמוק. את מלווה אותם בתהליכי גיבוש עצמי והתפתחות ומקום של בית ומשפחה, ומקומות כל כך מעצבים, בגילאים כל כך מעצבים, אז את כל הזמן בעצמך בתוך הדיבור הזה, בתוך החיפוש הזה. ואני חושבת שזה אחד מה… כאילו, כמו שהייתי נוהגת להגיד, לפני שעזבתי את מערכת החינוך, שיש לנו את העבודה הכי טובה בעולם.

‏גלית: את לא עזבת אותה סופית רחלי, חכי שנייה.

‏רחלי: עזבתי, תכף נדבר על זה, אבל…

‏גלית: עזבת אותה במתכונת שהייתה.

‏רחלי: אבל אני… אני לצערי…

‏גלית: חכי, לא. אל תדברי על זה עדיין. אנחנו עוד מעט נדבר על זה.

‏רחלי: בסדר. לא, לא נייאש עדיין, בסדר.

‏גלית: לא, לא. ואני גם, עשית לי חשק לדבר על למה אני מורה…

‏רחלי: עשיתי… על למה נהיית מורה?

‏גלית: אז אני אגיד שלא גדלתי בבית כמו שלך בכלל, וזה לא ש… אני לא מרגישה שהכווינו אותי לשום דבר מלבד להצטיין. זה… זאת אומרת, זה היה יכול להיות בכל מיני כיוונים, ואני גם מספר ארבע במשפחה של חמישה ילדים, אז… אבא שלי רופא ואמא שלי פיזיותרפיסטית, ואחי הבכור נהיה מורה. לא חשבתי שאני גם אהיה מורה, לא בקטע שולל או משהו כזה, פשוט זה לא מה שחשבתי שאני אעשה. אחותי הייתה עורכת דין, והאח שלפניי גם, כאילו, החלום שלו היה להיות רופא והיום הוא גם רופא. זה לא בא בקלות בכלל, אבל זה קרה. וכן, היה לי ברור שאני צריכה להצטיין.

‏רחלי: אבל את כן אומרת…

‏גלית: אז…

‏רחלי: את כן מספרת שאחותך, כשהפכה להיות עורכת דין, אמרו "היא תהיה בבית המשפט העליון".

‏גלית: נכון, כי שוב…

‏רחלי: היא תשפיע.

‏גלית: מה [מוחאת כף בכף] שאת לא תעשי, את צריכה לעשות את זה ממש ממש טוב, וכן, להיות… להשפיע. אין ספק, אבל אני אומרת, לא היה… לא אמרו לך מה, כאילו, אני לא הרגשתי שמישהו מכוון אותי למקצוע מסוים. ברור שיש זוהר של הרפואה, זה לא עבד עליי, כי אני ממש לא אהבתי את זה שאבא שלי הרבה לא בבית. כאילו, זה היה לי מאוד מאוד ברור שאני לא רוצה את זה. אבל…

‏רחלי: מבחינת המחירים המשפחתיים.

‏גלית: כן. פשוט לא, זה לא משך אותי בכלל. אבל אני, הייתה לי תקופה שממש הייתי בטוחה, בתיכון, שמה שאני רוצה להיות זה עיתונאית. כפי ש…

‏רחלי: אשת תקשורת.

‏גלית: עיתונאית.

‏רחלי: קודם כל את מעפרה.

‏גלית: לא! זהו, ברור.

‏רחלי: אין ברירה. אפרופו הסללה.

‏גלית: ברור. לא, אבל כי אני אגיד, כפי שאני חושבת שניתן לראות פה, אני בן אדם ברברן, [רחלי צוחקת] ואני קשקשנית, ואני אוהבת לדבר ואני אוהבת להשמיע את הדעות שלי, ואני בגילאים מאוד צעירים, בניגוד לאחותי עורכת הדין, אני תמיד הייתי קוראת את כל טורי הדעה וכאילו, ממש היה לי, כאילו בראש שלי הייתי מנסחת טורי דעה בחזרה. אגב, כל פעם ש… בעיקר כשתקפו את המתנחלים בעיתונות שאני קראתי, לא "הארץ" כמובן, אבל "ידיעות אחרונות", "מעריב" כזה, אז ממש היה לי כזה, זה היה מאוד מתנסח לי בראש, ואפילו פעם אחת התארחתי ב"זאפ לראשון", אם יש כאן איזשהם, מישהו בקהל…

‏רחלי: גיבורי שנות ה-90.

‏גלית: שהם, שגדלו בשנות ה-90.

‏רחלי: לפי הסטטיסטיקות…

‏גלית: זה היה איזושהי תוכנית נוער בערוץ הראשון, שהיה אז רק ערוץ אחד ושתיים.

‏רחלי: אני מתה על זה שאת מסבירה.

‏גלית: חייבים להסביר, רחלי. אגב, תלמידות ותלמידים, הרי יש לנו, יש לי תלמידות…

‏רחלי: נכון.

‏גלית: שמאזינות לדבר על זה.

‏רחלי: יש לנו תלמידות שמאזינות.

‏גלית: אז אני רוצה להסביר להם ש"זאפ לראשון" זה תוכנית לנוער שהייתה בערוץ אחד, שהיה אחד משני ערוצים, כדי להסביר מה גודל העניין שהיה, ואני באתי בתור בת נוער מתנחלת מול מישהו מנוער מרצ, ועשינו, היה מין דיון פוליטי כזה, ואני כאילו מאוד הייתי, מאוד הייתי בעניינים האלה. מאוד מאוד אהבתי כזה דיבייטים, ודיבייטים לא במובן של חוג דיבייט, כזה כל מקום כזה שהיה אפשר לדבר.

‏רחלי: שיח פוליטי.

‏גלית: כן. ולכן ממש חשבתי שאני אהיה עיתונאית. וכשהייתי במכינה הקדם צבאית, אז כאילו כבר ממש הייתי בקטע של לנסות להשיג מיונים לגלצ, שזה לא משהו שקיבלתי, באופן אישי, אבל ממש ממש עבדתי על זה. ותוך כדי המכינה, [צוחקת] זה משהו שממש מביך אותי לדבר עליו, אבל עשינו איזה… קראנו לזה "המאבק". חבר'ה ממכינות, מכל מיני מקומות, אבל בעיקר במכינה שלנו, עשינו כאילו אוהל מחאה כזה, בגן הוורדים, של בני נוער שקוראים לשינוי. לא היה לזה שום, כאילו זה לא היה ממוקד בכלום. כאילו דרשנו מכל חברי הכנסת להיות יותר…

‏רחלי: טובים.

‏גלית: משהו. לא זוכרת, אבל אנחנו מאוד האמנו בזה.

‏רחלי: וזה היה "המאבק", כי זה היה…

‏גלית: "המאבק"…

‏רחלי: בה' הידיעה כי זה לא היה…

‏גלית: זה היה "המאבק - בני נוער קוראים לשינוי". איזה? לא יודעת. אבל לא משנה, אכלו את זה. ואני ועוד מישהו שלמד איתי במכינה, שהוא חבר טוב שלי עד היום, אנחנו היינו כאילו, אנחנו היינו הדוברות. וארז אשל יקירנו…

‏רחלי: [צוחקת] יקיר התוכנית.

‏גלית: ש… [צוחקת] כן. אז הוא חיבר אותנו, הוא בן אדם עם קשרים, אז הוא חיבר אותנו למישהי שהייתה אז בדוברות של עיריית ירושלים, והיא כאילו השיגה לנו דברים, עשתה לנו… כאילו, תדרכה אותנו, עשתה זה. וכאילו…

‏רחלי: אבל זה יפה שהדוברים לא ידעו על מה המאבק.

‏גלית: לא, ידענו אז. ידענו אז.

‏רחלי: את פשוט לא זוכרת.

‏גלית: לא, לא זוכרת. אבל זה היה כאילו טוהר המידות של חברי כנסת, קראו לזה "מחכים עם ה…" לא משנה. אז זה היה"המאבק", ככה קראו לזה. ובמסגרת הדבר הזה, אז ראיינו אותנו לכל מיני תוכניות. יאיר לפיד היה אז התוכנית אירוח.

‏רחלי: כן. "הישראלים" זה היה.

‏גלית: היינו אמורים להתראיין אצלו. וכבר היינו מוכנים, וכבר דיברו איתנו האנשים שלו וכבר זה, ואז הוא ביטל אותנו ברגע האחרון. אז הפסקתי את הניסיונות לקבל מיונים לגלצ, מאיזושהי, בגלל איזה מישהי שהייתה מדריכה שלי בבני עקיבא, שהיא הייתה אחת הבנות היחידות מעופרה שהתגייסו, ואני הרי רציתי צבא, היא סיפרה לי מה זה להיות מש"קית הוראה, שבעפרה זה היה מאוד מקורי ללכת להיות מש"קית הוראה. [רחלי צוחקת] אני רק בצבא גיליתי שכל הבנות הדתיות בירושלים שמתגייסות הולכות להיות מש"קית הוראה.

‏רחלי: כל הבנות הדתיות נקודה.

‏גלית: בסדר. אני בעפרה לא… אחת, אחת הכרתי, מש"קית הוראה, ובגללה הלכתי להיות מש"קית הוראה. וכשהייתי מש"קית הוראה, בשירות שלי, אני הייתי ב… בקורס של חיילים בחיל חינוך, שמה שפעם קראו לו "נערי רפול", שזה חיילים שבסוף השירות שלהם, שלא… אין להם תעודה, כאילו הם הם לא סיימו תיכון.

‏רחלי: אין להם 12 שנות לימוד.

‏גלית: זה לא שאין להם תעודת בגרות, אין להם 12 שנות לימוד. אז נותנים להם לעשות קורס כזה של כמה חודשים, שבסופו הם עושים כמה בחינות, וזה נחשב שיש להם, שהם סיימו 12 שנות לימוד, ואז הם יכולים להיות מאבטחים, יכולים להיות… כל עבודה שדורשת את זה. וה-הכי הכי מצטיינים הולכים למכינה קדם אקדמאית, כאילו על בסיס הדבר הזה, ואז הם… אבל זה ה-הכי, כאילו זה השכבה הממש עליונה של הדבר הזה. ותוך כדי השירות הצבאי שלי, אני ממש זוכרת, אחרי שסיימתי עם הצוות הראשון, כאילו או אפילו תוך כדי הצוות הראשון שלימדתי, בתור המפקדת שלהם, שזה הכי… [צוחקת] זה עולם, טוב, לא נרחיב על זה פה, אבל זה עולם מצחיק מאוד בפני עצמו, את התחושה הזאת שגרמתי למישהו להבין משהו שהוא לא הבין קודם. במיוחד שזה נגיד, אני לימדתי אנגלית, מרמת ה-ABC לאנשים שלא. או גאוגרפיה, שזה כאילו הבגרות הכי… שנחשבת הכי…

‏רחלי: אמורה להיות הכי קלה.

‏גלית: הכי קלה. היא לא באמת, אבל היא כאילו הכי קלה.

‏רחלי: מלעולם לא אבין את זה, בגלל שאני הרי לא יודעת לקרוא מפה.

‏גלית: כן, גם אני לא, שזה הקטע המצחיק, והיו לי מלא פדיחות בהקשר הזה, אבל לא משנה. אבל לא חשוב. אני גיליתי שם את היכולת שלי למשל, את יודעת, היום אנחנו, אני יודעת את השם הפדגוגי של זה - לעזור לאנשים לפצח שאלה. זאת אומרת, להבין מה שואלים אותם. גיליתי שאני יודעת להסביר דברים באופן, שמישהו שלא לא הבין כלום, לפני כן, מה רוצים ממנו, עכשיו פתאום הוא מבין. וזה הייתה תחושה, סוג של high אני אגיד אפילו.

‏רחלי: למה?

‏גלית: כאילו התחושה שגרמת למישהו להבין. אז זאת הייתה ההתחלה של הדבר. ומשם, אחרי הצבא, אז הבנתי שטוב, אני ממש אוהבת את זה ואני רוצה ללמד. אז זה היה עוד… אגב, אני חושבת ממש ללמד בקטע מקצועי. זאת אומרת, אני הלכתי ל"רביבים", שזה כמו שאמרת, תוכנית של האוניברסיטה העברית, שהייתה להוראת היהדות, כאילו תוכנית כזאת שהמטרה שלה הייתה להעלות את הרמה של לימודי היהדות ב…

‏רחלי: בבתי ספר הממלכתיים.

‏גלית: בחינוך הממלכתי. למרות שהרבה הולכים לבתי ספר משלבים כמו שלנו. אבל… וזאת הייתה תוכנית מצטיינים, אז ככה גם מילאתי את הצורך להצטיין. ושמה… וגם כשרק התחלתי ללמד בבתי ספר, המטרה שלי הייתה להיות המורה המקצועית הכי טובה שיש. וגם היה לי מודל בראש, שזאת איזה מורה מיתולוגית, למי ש… מי שמעפרה שבמקרה נמצא פה בקהל, אז מלכה תור, שהיא הייתה המורה שלי להיסטוריה מוגבר באולפנה בעפרה, והגישה, לא יודעת כמה תלמידות לפרסים בעבודות גמר בהיסטוריה. כאילו פשוט היא הייתה, באמת לימדה אותי לאהוב לקרוא מאמרים, דבר שהאוניברסיטה הרסה אחר כך, אבל לא חשוב. בקיצור, היא הייתה שיא המקצועיות, שיא הזה, ועל טהרת הידע גם. אז אני פשוט…

‏רחלי: וזה היה המקום, אפרופו, של מצוינות אקדמית.

‏גלית: כן. ואני מאוד מאוד כאילו הייתי מאוד במקום הזה של - אני רוצה להעביר ידע כמה שיותר טוב, אני רוצה להיות הכי מקצועית בזה ולעשות את זה, כאילו, שאני אגרום לכל מיני אנשים, כאילו, גם להבין וגם לאהוב ידע מאוד. ואז, כשהגעתי לבית ספר, כבר למשרה מלאה וזה, ולא רק במסגרת ההכשרה, שכאן אני רוצה להגיד בסוגריים, שגם לי הייתה הנחיה טובה, ואני חושבת שכשנדבר על המשבר, אני חושבת שזה שאת ואני מדברות על ההנחייה הטובה שקיבלנו, זה חלק מאוד משמעותי.

‏אז יצא לי ללמד המון המון שעות באותה כיתה ומאוד לקשור קשרים עם… עם הצוות שחינך את אותן כיתות, זה היה שתי נשים שמאוד השפיעו עליי בתפיסה החינוכית שלי, בכלל ובזה, ואז, כאילו, אני ממש זוכרת את עצמי אומרת לאנשים, שהדבר הכי נורא מבחינתי, המחשבה הכי איומה מבחינתי כמורה, זה להתעסק בעניינים חברתיים ולצאת לטיול שנתי, שבעתיד זה כמובן מגוחך כי זה הדבר שהכי אהבתי לעשות. זה היה…

‏רחלי: כי זה היה ה-high של ה…

‏גלית: זה היה השיא, השיא מבחינתי…

‏רחלי: היה גולת הכותרת.

‏גלית: אבל בהתחלה זה מה שאמרתי. ואז, כשנכנסתי לעולם הזה וראיתי אותן, את הזוג מחנכות האלה, שמאוד השפיעו עליי, שתיהן הפכו למנהלות בהמשך, אגב, והם עבדו מדהים כצוות, אגב מה שאת אמרת, וראיתי מה הם עושות ובכמה אהבה הם עושות את זה, ויצאתי איתן לטיול שנתי, לא משנה למה זה קרה, [צוחקת] הלכתי…

‏רחלי: והתגלגלת…

‏גלית: הייתי, היה לי תינוק בן כמה חודשים ונסעתי לנוח ממנו. [צוחקת] זה מה שקרה, להפסיק להניק. אז בקיצור, אז אחרי שיצאתי לטיול השנתי ופשוט הייתי עם התלמידות והתלמידים שלי, שלימדתי אותם המון שעות בכיתה בתור מורה מקצועית וחוויתי את החוויה הזאתי של… אני באמת חושבת שכשבני נוער… הם היו בכיתה ח', כשבני נוער משתפים אותך בעולם שלהם, זה באמת קסום. יש בזה משהו, הוא פשוט לא דומה לשום דבר ממה שאני חושבת שאנחנו כ… אני חושבת שפשוט כשאנחנו מתבגרים בסוף, ומתבגרות, אז אנחנו נכנסות לעולם המבוגרים ויש איזה משהו מאוד, אני לא יודעת, לא יודעת איך להגדיר את זה, אם זה אנחנו קופאים, מתנוונים, משהו כאילו, אני לא יודעת איך להסביר את זה. העוצמה הרגשית של חבר'ה בגיל ההתבגרות… אגב, את דיברת על המקום שלך, אני מדברת על המקום שלי, ברור לי שזה הרבה הרבה מהמשיכה, כי אני אוהבת דברים עוצמתיים, ואולי גם קצת לא מווסתים [צוחקת], ובני נוער זה פשוט כאילו…

‏רחלי: לונה פארק.

‏גלית: זה כן… לא, וכשם משתפים אותך והם פוגשים, אני חושבת שכשהם פוגשים מישהי או מישהו שלוקחים אותם בשיא הרצינות. זאת אומרת, שהם… הם משתפים בעולם המאוד מאוד סוער שלהם, ואת מסתכלת על זה ואת אומרת, את לא אומרת, כאילו מה זה השטויות האלה…?

‏רחלי: צאי מזה.

‏גלית: צא מזה או… את כאילו איתם בזה. בשבילי זה… אני לא יכולה להסביר. כאילו, אני לא חושבת שיש תחושה בעולם מבחינתי שמשתווה לדבר הזה. וגיליתי את זה שם. וגיליתי כמה אני אוהבת את זה. כאילו, אני ממש ממש זוכרת, יש לי תמונה שלי הולכת איתם במסלול, וזה היה בנות בהתחלה, ששיתפו אותי בכל מיני בעיות שהיו להם, ופתאום גיליתי את המקום הזה של כמה אני נהנית מלהיות שם איתם. ואני חושבת שבגלל שהמשכתי ללמד תחומי ידע שאני מאוד מאוד אוהבת אותם, כמו שאת אמרת, זה להמשיך לעסוק בהם, אז השילוב שבין… אני חושבת שאחד הדברים שאני הכי עושה בשיעורים שלי, שיעורים שאני אוהבת, שיעורים שהם טובים מבחינתי, זה שאני תמיד מקשרת אותם לחויות חיים מאוד ספציפיות של… שאני מכירה, או מעצמי כמתבגרת או מהם כבר, מבסיס ההיכרות שלי איתם. וכשמשלבים את שני הדברים ביחד…

‏רחלי: את אומרת שלמידה צריכה להיות רלוונטית?

‏גלית: [צוחקת] לא, אבל…

‏רחלי: לא? [צוחקת]

‏גלית: לא. לא בקטע… [צוחקת]

‏רחלי: לא?

‏גלית: לא בקטע… את יודעת, זה כבר נהיה ממש מגוחך לפעמים להגיד - 'זה צריך להיות רלוונטי לחיים שלהם', כי זה יכול להיות…

‏רחלי: לא, אבל את אומרת שזה מה שאת עושה. זה נכון שכשזה…

‏גלית: כן, אבל זה לא… אבל…

‏רחלי: …מאוד מלאכותי, זה מאוד מלאכותי.

‏גלית: כן, אני מתכוונת, אבל זה לא חייב להיות כמו שזה נשמע. כשזה קורה באופן טבעי, וכשזה… כשפתאום בכיתה את רואה תלמיד או תלמידה שאת מדברת איתם על משהו בתנ"ך או באיזשהי יצירה ספרותית או משהו שאמר הרמב"ם או לא משנה מה, ופתאום את קולטת שהוא מין כזה, יש לו איזה נורה כזאת מעל הראש שנדלקת, והוא פתאום אומר או נותן איזה דוגמה ממערכת יחסים שיש לו, או ממשהו כזה, זה רגע של אושר, שבאמת, כאילו, אני לא חושבת שיש הרבה כאלה.

‏רחלי: אני רק רוצה, אני לא חושבת שאני חולקת עליך, אני רק רוצה בעיניי לדייק את מה שאת אומרת, זה לא בא טבעי. סליחה.

‏גלית: נכון, זה לא.

‏רחלי: זה לא בא טבעי. זה, אני חושבת שכשאת אומרת טבעי, את מתכוונת שזה שלך מאוד מאוד ברור מה משרת את מה, ומה המטרה בחינוך. וגם מאוד מעניין שאמרת, 'אני לא רוצה', כאילו שאמרת בעבר, 'אני לא רוצה להתעסק עם העניינים החברתיים, עם הטיול השנתי'.

‏גלית: כן, כי עוד לא הבנתי שום דבר מבחינתי…

‏רחלי: שלא, אני חושבת…

‏גלית: על החינוך.

‏רחלי: שהרבה מורים בתחילת הדרך… ואופרופו, בעולם החטיבה זה הרבה הרבה יותר חזק, הם חושבים שהם באים ללמד, וכל הזמן התלמידים הם נורא מפריעים להם עם הללמד, עם כל מיני סוגיות חיים כאלה מעצבנות, מה שאני אוהבת לכנות 'הפיפי והקקי'. ואני חושבת שברגע שמבינים שהפיפי והקקי, אוקיי? זה החינוך.

‏גלית: את מתכוונת, סליחה על מלאכת התרגום, אבל אני חייבת, את מתכוונת כל הדברים שילדים מתעסקים איתם כל היום? שמפריעים להם…

‏רחלי: כל הדברים שילדים מתעסקים איתם, ושלנו, במבט של עולם המבוגרים, נראה שולי ומעצבן ומסיט מהנושא המרכזי, הרי אנחנו באנו ללמוד היסטוריה, אנחנו באנו ללמוד מתמטיקה. למה אתה רב איתו על המחק? אוקיי? ברגע שמבינים שחינוך זה כדי לריב על המחק, ואנחנו נעשה… אנחנו נחגוג את הריב על המחק, או את הריב על המזגן, או את ה-מה קורה בין קבוצות בכיתה וכשהם גדלים…

‏גלית: כן, אבל זה לא בדיוק לחגוג את זה, כי אני חושבת שתוך כדי שדיברת, למשל אני חשבתי, כי את כן כבר קצת נגעת במה המטרה שלך בחינוך, שאני כן, למשל, ממש ממש מרגישה שאחד הדברים הכי טובים שיצא לי לעשות בחינוך, ככל שהשתכללתי וזה, זה ממש לעבוד עם הכיתה כקבוצה, ולדבר איתם על זה, על על איך הם מתנהלים כקבוצה.

‏רחלי: לעשות על זה רפלקציה.

‏גלית: ולהכניס…

‏רחלי: ולעקוב אחרי זה.

‏גלית: אבל הכל צריך להיות… אני כן חושבת אבל שזה נעשה, זה דבר שיכול לקרות בכל מיני מקומות, ואני… אני כן אגיד שמה שאת אומרת, אני מרגישה שצריך להיזהר עם זה, כי יש גם, אפשר גם להגיע בחינוך לאיזה זלזול מוחלט בחומר שמלמדים אותו.

‏רחלי: אה!

‏גלית: ואת ואני לא נמצאות במקום הזה.

‏רחלי: אנחנו ממש לא נמצאות שם. אני רוצה להגיד…

‏גלית: ואני צריכה להבהיר את זה, שנייה, שאני צריכה להבהיר את זה שזה שזה נעשה ספציפית בשילוב עם חינוך לאוריינות, וחינוך ללמידה של טקסטים, וחינוך ל… למאמץ הזה, שהוא… כשהוא בלמידה, שהיום זה נהיה יותר ויותר מאתגר. גם בגלל הגודל של הכיתות, שזה, טוב, לזה נגיע כשנדבר על המשבר, אבל כאילו יש גם איזה… בגלל כל הזמינות של ידע באופן כללי, אז יש איזה…

‏רחלי: זילות.

‏גלית: יותר ויותר… יש זילות ויותר ויותר קשה באמת להצליח ללמד את המלאכה הזאת, של לשבת וללמוד טקסט בחבורה. אז…

‏רחלי: בחבורה, לא בחבורה, לגמור משפט.

‏גלית: טקסט או כל מיומנות אחרת.

‏רחלי: כן כן.

‏גלית: גם מתמטיקה…

‏רחלי: לא, אני…

‏גלית: מדעיים, לא משנה.

‏רחלי: אני רק, אני, אני… את כמובן צודקת. זה כאילו מאוד ברור לשתינו מההיכרות שלנו, שאנחנו מאוד מאוד… פדגוגיה זה דבר מאוד מרכזי בדמות המחנכת שאנחנו. אני לגמרי מתייחסת לפדגוגיה ככלי ריפוי. אני באמת חושבת שכאילו, כל המקום של פסיכופדגוגיה, והמקום של פדגוגיה ככלי לשינוי וככלי לחשיבה וככלי רגשי, אני חושבת שזאת העבודה בבית הספר. אני ממש מתנגדת לשיעורים שהם כאילו מבוססים רק… כאילו רק דיבור, רק…

‏גלית: פרויקטים.

‏רחלי: פרויקט, הוא יכול להיות פרויקט לימודי. אני אומרת… רק משהו שהוא כאילו לא מחובר לעולם של תוכן. ואני אגיד, כפתח לעניין המשבר, מדעי הרוח, וגם החברה, בחברה הישראלית ובכלל, נמצאים במשבר מאוד מאוד גדול, ובוודאי שחלק, אני רואה את זה כחלק מהתפקיד וכחלק מהחדווה שבחינוך, וכחלק מהשליחות, זה שהחינוך הוא לא רק מקום פונקציונלי של… 'היום בהייטק צריך ללמוד לעבוד בקבוצות'. יש המון המון דיבורים כאלה על חדשנות בחינוך ו… אלא המקום באמת שמפגיש עם ההיסטוריה שלנו, עם הטקסטים המכוננים שלנו, עם המחשבות הגדולות. אוקיי?

‏גלית: לא, בכלל אני חושבת…

‏רחלי: ואני חושבת שזה חשוב מאוד מאוד מאוד מאוד.

‏גלית: לא, אבל אני אומרת, אני מדגישה את זה בגלל שאני חושבת ש-לי באופן אישי, השילוב, כי את יודעת, אפשר כאילו את המפגש עם בני נוער וזה וזה, אפשר גם בחינוך הבלתי פורמלי…

‏רחלי: נכון.

‏גלית: אפשר גם בעמותות, אפשר גם בכל מיני דברים…

‏רחלי: נכון.

‏גלית: בתנועות נוער, לא משנה. אני באופן ספציפי, בגלל הסיבה שמלכתחילה הגעתי לחינוך, ואז בתוך המערכת גיליתי את העולם הזה, שבעצם אני אוהבת את מה שחשבתי שאני שונאת, השילוב בין שני הדברים, בעיניי זה קסם. והלוואי, כאילו, ועכשיו אין לנו ברירה אלא, רחלי, להגיע לחלק ה…

‏רחלי: לא…

‏גלית: היותר עצוב.

‏רחלי: אני רוצה להציע משהו.

‏גלית: כן?

‏רחלי: גם מפאת הזמן, וגם כי יכול להיות שזה באמת אולי חלק מהריפוי ותחושת התיקון. בואי נסיים בלמה נהיינו מורות, ואני חושבת שפירקנו את זה מאוד יפה.

‏גלית: כן.

‏רחלי: ונגיע לשברו, וזה היה החלום.

‏גלית: את רוצה לעשות…

‏רחלי: ונגיע לשברו בשבוע הבא. אבל אולי זה באמת ראוי, כאילו, שהיה פרק שלם שדיבר על הקסם המטורף.

‏גלית: כן.

‏רחלי: בחינוך.

‏גלית: ש… אני מסכימה, ואני אפילו אוסיף ואגיד: חינוך במתכונתו ה… ה… אני לא רוצה להגיד אפילו אידיאלית, כי לא צריך להגיע לאידיאלית, אבל במתכונת הטובה דייה שלו. בסדר? חינוך במתכונת הטובה דייה שלו, ועכשיו אני אני אהיה פלצנית, כי שתינו מגיעות משם וחפרנו על זה.

‏רחלי: מהפלצנות?

‏גלית: כן, שמהחינוך לנתינה ולשליחות ולזה. חינוך במתכונת הראויה שלו, הוא תיקון עולם ברמות הכי גבוהות. הוא מפגש אנושי ברמה הכי גבוהה.

‏רחלי: טוב, שכוייח.

‏גלית: ביי.

‏רחלי: ביי ביי.

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

Comments


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page