חינוך מחדש - פרק 3
- הילית בירנבוים מדבדייב
- Mar 19
- 25 min read
גלית ורחלי צוללות לזוגיות שלהן, לתפקידי המגדר בתוכה ולשאלה מה אנחנו בעצם רוצות מהדור הזה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/01/2024.
[מוזיקה]
רחלי: אוקיי, זה קורה. מה נשמע, גלית?
גלית: אני בסדר. אם הקול שלי נשמע קצת מוזר זה כי אני עם משהו כלשהו של חורף, [רחלי צוחקת] לא יודעת איך לקרוא לו, אבל ממש שמחה. חזרנו להקליט אצלי, כי פה יש פחות רעשי רקע…
רחלי: כן.
גלית: נכון, רחלי?
רחלי: כן, בשבוע שעבר זכינו בהרבה סוגים של רעשי רקע, וזה מה שזה. קצת פחות…
גלית: אז אנחנו מקוות שהפעם תהיה האזנה יותר נעימה, בהקשר הזה. אז…
רחלי: [צוחקת] חושבים עליכם כל הזמן.
גלית: כן.
רחלי: איך… השבוע ויומיים שעברו מאז שפרסמנו את הפודקאסט היו יחסית סוערים.
גלית: נכון.
רחלי: כאילו… אני לא יודעת… לא, בעצם אני כן יודעת, שגם את קיבלת תגובות מאוד אמוציונליות. כמובן שה… מה זה כמובן? התגובות האמוציונאליות הגיעו, כאילו, כלפי העמדות שלי.
גלית: כן.
רחלי: כלומר, לא שמעתי, כאילו, תגובות אמוציונליות, שכאילו נגיד אומרות: "הדעות של גלית הן בלתי נסבלות" או משהו כזה, כאילו, זה לא…
גלית: נכון.
רחלי: לא שמעתי את זה. ואני קיבלתי, גם באופן ישיר וגם דרכך, תגובות מאוד מאוד חזקות.
גלית: כן.
רחלי: שכאילו… כאילו… כאילו לא הפתיעו אותי, אבל קצת כן הפתיעו אותי. אז אני לא בטוחה, כאילו, מה הפתיע אותי בזה, מה מהדברים, אבל זה כן היה מאוד חזק. עכשיו, יש בזה גם כמובן דברים מאוד טובים. מגיבים לפודקאסט שלנו ברִגשיות, זה דבר טוב, זה אומר שאנחנו מעוררות משהו ו…
גלית: אבל?
רחלי: אני חושבת שכנראה, בטח גם בגלל הנושא, וזה שהנושא בוער ושהוא עכשיו מאוד מאוד חי.
גלית: ושאנחנו במלחמה.
רחלי: בדיוק.
גלית: שאנחנו במלחמה.
רחלי: לא, אז אני חושבת… אני אגיד את זה גם מהכיוון שלי. אמרתי את זה לטלי חברתי הטובה מאוד, אשתי. אמרתי לה שבאמת אני מרגישה שעד המלחמה, אז הדעות שלי היו הדעות שלי, הם היו כזה דעות.
גלית: כן.
רחלי: ובאמת, מאז שהתחילה המלחמה, אני מרגישה שזה פתאום מאוד מאוד קיומי. אני מרגישה על עצמי. אמרתי לה את זה, כי אחרי ש…
גלית: קיומי באיזה מובן?
רחלי: במובן של אם נשרוד פה.
גלית: כן.
רחלי: למה אמרתי לה את זה? כי היא מאוד מאוד כעסה עליי, על התכנים של הפודקאסט, ואז כשדיברנו על זה, והיא כאילו הבינה כל מיני דברים שכנראה לא עברו בפודקאסט, וגם זה היה לי איזשהו חשבון נפש, שכאילו… כאילו, אולי היה משהו בפודקאסט יותר מדי הצהרתי ודקלרטיבי ופחות מלמטה, ואני מאשימה את חיים נבון בזה, אבל בסדר. אבל לא משנה. אבל אז כשהסברתי לה למה אני מתכוונת והכל, אז היא אמרה לי "אז למה את לא יוצאת לרחובות? כאילו, כל כך ברור לך מה צריך לעשות. אז כאילו, איך את יושבת בבית? את צריכה לצאת החוצה וכאילו, לעשות כל מה שאת יכולה כדי שזה יקרה".
גלית: אז מה ענית?
רחלי: קודם כל, יכול להיות שאני לא בסדר. שאין לי את הכוחות. כאילו, מה אני… אמרתי לה, אני בשבתון, תעזבי אותי. [צוחקת] אבל כאילו, כן, יכול להיות שיש… אני גם לא חושבת שאני טובה בתחום הפוליטי. כלומר, אני לא חושבת שאני…
גלית: הפוליטי בהקשר המדיני.
רחלי: כן, בהקשר של שינוי חברתי מהסוג הזה.
גלית: כן.
רחלי: כאילו, לצורך העניין, חינוך זה אופי מאוד מאוד אחר מאשר…
גלית: נכון.
רחלי: שינוי חברתי, אני לא חושבת שאני טובה בשינוי החברתי.
גלית: אני חושבת, אגב, שזה נכון גם עליי.
רחלי: נכון.
גלית: זאת אומרת, אני גם לא מצליחה למצוא את עצמי בכלל באיזושהי השמעת קול פוליטי מובהק במרחב הציבורי שאינו חינוכי.
רחלי: כן. לא, אני גם חושבת ש… אני גם אמרתי את זה בפודקאסט, לי קשה לעמוד בהפגנה עם אנשי צִדקת הדרך.
גלית: כן.
רחלי: זה קשה לי. עכשיו, יכול להיות שסבבה. יכול להיות שאני צריכה להתגבר על הקושי. אבל… אז יכול להיות שזה סלידה, שזה פחד, שזה חוסר אחריות חברתי. כאילו…
גלית: אז מה שאת אומרת, בעצם, זה שמאז הפרסום שלנו של הפרק הקודם והתגובות שקיבלת עליו, אז זה כן גרם לך כאילו, לתהות על דרכך.
רחלי: קצת.
גלית: אני אגיד לך מה זה עשה לי.
רחלי: נו?
גלית: שבאמת, אני חושבת שבאמת קיבלתי, במרכאות, תגובות יותר "חיוביות" ממך, אבל בואי נשים את זה בצד. אני חושבת שהשיחה בינינו באמת גרמה לי לחשוב, לחשוב גם על הדיל… כאילו, גם על הסתירה הזאת שהרגשתי, ומה אני עושה איתה. ודווקא האופן שבו את הגבת על מקום שלך, עם כמה שאת יודעת, טענתי כלפייך, שאת לא באמת נותנת לי תשובה, ושביקורתיות במקום מסוים… זה כן עזר לי להבין על עצמי שאני לא חייבת להיות 100% בכלום. זאת אומרת, מותר לי שיהיו לי חלקים פרוגרסיביים ומותר לי שיהיו לי חלקים שמרניים, שאגב, זה משהו שאני אומרת לתלמידים כל הזמן, אבל על עצמי קשה לי. כאילו, יש לי איזה קול פנימי שאומר, "את חייבת להכריע". וזה לא עובד ככה. ומשהו בשיחה שלנו עזר לי להבין את זה. זה מאוד קשה. ודווקא משהו בשיחה שלנו, ואני שמחה, אני באמת חושבת, שעם כל כמה שהדעות שלך, את מבינה מה אני חושבת עליהם, וגם אמרתי את זה בצורה… אני באמת גם מסוגלת להבין שאנחנו חיות בחברה שבה את מסכנת הרבה יותר בזה שאת משמיעה אותם ככה. במובן הזה ש… שזה…
רחלי: חשבתי על "בלוז לחופש הגדול".
רחלי: כן?
רחלי: בכל אופן, בבלוז לחופש הגדול יש את הדמות של אהרל'ה. מי שלא ראה, ואני עושה לו ספוילר עכשיו, זה לגמרי אשמתו שהוא עוד לא ראה. [גלית צוחקת] בסדר? יש את הדמות של אהרל'ה. אהרל'ה, זהו…
גלית: רגע, רק נגיד, אבל זה חבורה של שמיניסטים…
רחלי: בדיוק, חבורה של שמיניסטים לפני גיוס.
גלית: בשנה שעומדים להתגייס, במלחמת ההתשה.
רחלי: בזמן מלחמת ההתשה. ויש שם כל מיני דמויות, ואחת מהדמויות היא אהרל'ה, היא בעצם הדמות של הסרבן. למה אני אומרת ספוילר? כי הוא בסוף לא מסרב, הוא מתגייס בסוף. אבל כל הסרט הוא בעצם נלחם על המקום הזה של להיות סרבן. והוא כמובן מאוהב בילדה היפה, בבחורה של החבורה. ומוסי, ש… יואב צפיר, ש…
גלית: הצנחן.
רחלי: הוא החתיך, לכאורה.
גלית: והצנחן.
רחלי: הוא עוד לא צנחן. אבל הוא…
גלית: הוא הולך להיות קרבי.
רחלי: לא, הוא ההתלבטויות שלו הם אחרות, נכון? ההתלבטויות שלו זה בעצם אם להיות קרבי או להיות מוזיקאי. כאילו האם לממש את עצמו, או שוב להיכנס לתוך איזשהו אתוס. אז אה… אבל היא כמובן בוחרת בו, במוסי, ולא באהרל'ה. ואז אהרל'ה תופס אותם ביחד, וקולט את הסיטואציה. ואז הוא אומר משפט נורא נורא חמוד ומצחיק, שהוא אומר "יום עצוב לשמאל הישראלי הרדיקלי", [גלית צוחקת] שזה מאוד חמוד מצידו. ואז הם מתווכחים על זה. וכאילו, כל הזמן, כל החבורה בעצם, רומזת לאהרל'ה, ובעצם מעמידה את אהרל'ה בכל מיני מבחנים, היא רומזת לאהרל'ה שהוא עושה את זה כי הוא פחדן, הוא עושה את זה כי לא אכפת לו מהכלל, בגלל זה הוא מסרב. ואז הוא אומר שם לנעמי, לבחורה היפה, היא אומרת לו "אתה תשב פה בתל אביב, ו…" לא, סליחה, מוסי אומר לו "אתה תשב פה בתל אביב ותשחק שוטרים וגנבים עם המשטרה, ואני אגן עליך בגבולות". ואז הוא מתעצבן נורא, הוא מקלל, והוא אומר לו "אתה לא מבין שאני מגן עליך מהצד השני של הרעיון?" והוא אומר לו "וזה מחיר מאוד מאוד קשה. כי בחורות מעדיפות, כאילו, את הסגנון שלך ולא את הסגנון שלי. כי הסגנון שלי זה כאילו, לא גברי, זה נחשב שאני פחדן".
גלית: שזה מתקשר למה שנדבר עליו עוד מעט.
רחלי: מאוד. לא, אז אני רוצה להגיד…
גלית: אני יכולה להגיד…
רחלי: לא, אני רוצה להגיד שזה לא רק אהרל'ה וגבריותו. גם המקום הזה שבעצם את אומרת, "יש כל מיני חלקים בתוכי". בסדר? ואצלך הרבה פעמים הם לא חיים בשלום. את כאילו… הם חופפים לך.
גלית: נכון, אני יותר חיה בקונפליקט, כן.
רחלי: אבל באמת, אולי זה חלק מההתבגרות ומהקבלה העצמית. שיש כל מיני חלקים בתוכי, והם לא תמיד תואמים את תפיסת העולם הסדורה שלי.
גלית: נכון.
רחלי: אוקיי? ואני חושבת שמשם זה מתחיל.
גלית: נכון.
רחלי: ובאמת, אולי אחד המקומות הכי הכי חזקים, אנחנו נדבר עליי ועלייך, אבל אני חושבת שזה באמת נכון לכל אישה ואיש באשר הם, זה המקום של תפקידי מגדר בתוך זוגיות.
גלית: כן.
רחלי: סליחה, לא כל אישה ואיש סטרייטים, בהשאלה.
גלית: כן.
רחלי: סיסג'נדרים, זה כי… בכל זאת. למרות ש… לא משנה, למרות שזה…
גלית: זה יכול לגלוש…
רחלי: זה יכול להגיע לכל מיני מקומות. אבל אה…
גלית: זה יכול לגלוש לתוך עוד מערכות יחסים.
רחלי: לתוך עוד מערכות. אבל אני אומרת, כאילו, המקום הזה של תפקידי מגדר בזוגיות, זה בדיוק המקום שבו אג'נדה פוגשת בן אדם.
גלית: נכון.
רחלי: כי אני יכולה לראות בצורה מסוימת את העולם ולחשוב משהו, ואפילו לחשוב משהו על גברים, שאז היה לנו גם את הויכוח על זה בתוך הפודקאסט, וכל מיני דברים כאלה, אבל אז בסוף…
גלית: יש את החיים עצמם.
רחלי: להתאהב באדם ספציפי, עם תכונות ספציפיות, עם יכולות ספציפיות, אל מול יכולות אחרות שלי, וכולי, ואז פתאום כאילו, דברים צריכים איכשהו להתיישב בתוך העולם. אני חושבת שזה…
גלית: או לא להתיישב.
רחלי: או לא להתיישב. לא, המציאות יותר חזקה מהכל, זה בדיוק העניין. הם בסוף מתיישבים. הם פשוט יכולים להתיישב…
גלית: לא, הם מתקיימים.
רחלי: הם מתקיימים, ואז את פתאום יכולה להסתכל על עצמך ולהגיד, "מה?"
גלית: "מה קורה פה?"
רחלי: "זה אני?"
גלית: כן. אז אני…
רחלי: אז את תפתחי את הדבר הזה.
גלית: כן, אני אגיד שבאמת יש… שוב, אני חיה איזשהו קונפליקט עכשיו, או… אני לא יודעת אם קונפליקט זאת המילה הנכונה, אני חייבת להגיד שאני… כרגע פשוט, אני חושבת שאני פשוט קצת בהלם. כי מה ש…
רחלי: טיפול בהלם.
גלית: [צוחקת] כי מה שקרה, זה שאני התחתנתי עם גבר שאני מאוד מאוד אוהבת, ושאני חושבת שהוא מהמם. ומעבר להרבה תכונות טובות, והרבה כאילו… זה גבר שמאפשר לי לממש את עצמי בכל הדרכים שבהם אני רוצה. ומשהו בחלוקת התפקידים שלנו, בתוך הזוגיות והמשפחתיות וניהול הבית, וזה… הוא על סף השוויוני. הוא לא שוויוני לגמרי, אבל הוא על סף השוויוני, ואיפה שהוא לא שוויוני, זאת אומרת, יש עדיין מקומות שבהם אלי הוא המפרנס העיקרי, אני קונה את הבגדים, לצורך העניין, לכולם, כל מיני דברים כאלה.
רחלי: את יותר בבית.
גלית: אני יותר בבית.
רחלי: עזבי בילויים.
גלית: כן, כן, אני יותר בבית, אבל המקומות שבהם זה לא שוויוני, זה כי זאת בחירה שלי. זאת אומרת, לי נוח שאלי הוא עדיין המפרנס העיקרי, אני עדיין… אני לא רוצה, כמובן שזה יכול להיות גם קשור לתפקידי מגדר שהעולם…
רחלי: obviously.
גלית: אבל שמה אני לא…
רחלי: את לא בקונפליקט עם זה.
גלית: לא, אני לא בקונפליקט עם זה, וגם לא שאפתי לשינוי, כמו בדברים אחרים שקרו לי לאורך השנים, שכן שאפתי לשינוי. ויש בינינו ממש, כאילו, שיחות על… כל דבר שקורה בבית, אנחנו מדברים על מי אחראית או אחראי על זה, וזה החלטה של שנינו. ולכן החיים מאוד התנהלו פה באופן שאני לעולם לא הרגשתי שנכפה עליי משהו, או שיש איזה תפקיד שאני ממלאה כי מישהו אמר לי שזה מה שאני צריכה לעשות. הכל הרגיש, כאילו, מאוד מתוך בחירה, שזה, בעיניי, המהות של פמיניזם בחיים שלי, זה היכולת לבחור את מה אני רוצה לעשות ואת מה אני לא רוצה לעשות. ואני חיה בתוך זוגיות שמאוד מאפשרת את זה. ומה שקרה, משמחת תורה, ואני ממש זוכרת… אני זוכרת את היום הזה עד לרמת הדקות, כמו, אני מניחה, כל מי שמקשיב או מקשיבה לנו, והיה את הרגע הזה, שלי ולאלי נפל האסימון שאנחנו בתוך איזה משהו… איום קיומי.
רחלי: נוראי.
גלית: אנחנו בתוך איזה איום. ואז אלי מבין, שהוא… אלי בקבוצת וואטסאפ שלו, של הגדוד שלו, של המילואים, והוא אמר לי "אני הולך". ואז, באותו הרגע, גם ביקשתי ממנו לשים אותי אצל ההורים שלי ואז ללכת, כי אין לנו עדיין ממ"ד, אבל בכלל, אני חושבת, כאילו, לא יכולתי להישאר לבד עם הילדים בתוך תחושה כזאת.
רחלי: כן.
גלית: ומאז בעצם, הוא עדיין במילואים. אנחנו מדברות עכשיו 117 ימים אחרי זה כאילו, וחיי התהפכו על הראש, במובן המאוד מאוד בסיסי של - הגבר שלי יצא מהמערה להיות צייד ולהגן על הקן, על המערה, [צוחקת] או מה שלא תרצי, ואני דואגת לילדים.
רחלי: לך יש, כאילו, אני זוכרת את היום שבו האזעקה תפסה אותך אצלי בבית.
גלית: כן.
רחלי: וזה היה שעות בוקר, הילדים היו במסגרות.
גלית: זה היה צהריים.
רחלי: נכון. לקראת צהריים.
גלית: הם היו עדיין במסגרות, כן.
רחלי: ומעבר לחרדה הבסיסית של האזעקה וכולי, ושהילדים לא היו איתנו, ושתינו היינו בחרדה הזאתי, אבל את היית במצב שבו את הבנת שאת בעצם לא יכולה להתייעץ עם אלי מה לעשות, כי הוא לא פה, והוא לא חלק מהסיטואציה.
גלית: נכון.
רחלי: וזה היה לך נורא נורא קשה.
גלית: נכון.
רחלי: כאילו, אני חושבת שיש משהו בזוגיות שלכם שהיא שוויונית מאוד במקום הזה, שאתם באמת מנהלים יחד את הבית. כאילו, אתם באמת, כמו שאת אומרת, על כל דבר אתם יודעים מי לוקח מה. כאילו, אני ולב, נגיד, ממש לא מתנהלים ככה.
גלית: נכון.
רחלי: מתנהלים בצורה הרבה יותר אינטואיטיבית.
גלית: אני חושבת שזה ה…
רחלי: [משפט לא ברור]
גלית: אני חושבת שזה המקום להגיד, למשל, שאת ואני, יש לנו חוויות שונות לחלוטין נגיד, כשאנחנו יולדות תינוק, מה שאני הפסקתי לעשות לפני כמעט שמונה שנים… [צוחקות] הפסקתי, הפסקתי עם הדבר הזה.
רחלי: נגמלתי.
גלית: [צוחקת] הפסקתי עם זה. [רחלי צוחקת] ו…
רחלי: ואני משום התעקשתי להמשיך לעשות אותו.
גלית: את התעקשת להמשיך, [רחלי ממשיכה לצחוק] וילדת פעם אחרונה לפני שלוש שנים בערך. אבל אנחנו מכירות מספיק זמן בשביל שאני, למשל, אראה שאת דווקא, שאת תדברי על זה עוד מעט, אבל שיש תפקידי מגדר גבריים יותר שאת כאילו ממלאה באמהות שלך, כשיש לך תינוק, את על מלא, כאילו, נכנסת לתפקיד המניקה, לתפקיד ה… כאילו מבחינתך, שהילד יהיה בשק על הגב שלך…
רחלי: נכון.
גלית: עד שהוא בין שנתיים. בסדר? ואני…
רחלי: אם לא למעלה מזה.
גלית: אם לא למעלה.
רחלי: כמו שאיילה מדגימה לנו.
גלית: כן, אם לא למעלה מזה. ואני…
רחלי: לא, וגם… ולב מודר מזה. כלומר, בטח כשאני יולדת זה מאוד מאוד חזק, אבל כשאני יולדת, אני, כיחידה, עם התינוק במרכז, ולב משרת את זה.
גלית: כן.
רחלי: הוא לא חלק.
גלית: כן. ואני, זה מכניס אותי למצוקה. אפילו הפיזיות של - עכשיו התינוק, או במקרה שלי, שתיים בבת אחת, באופן, במרכאות, "טבעי", הם עכשיו תלויות בי, להכול…
רחלי: כן, אותך זה מכניס לסטרס.
גלית: זה מכניס אותי למצוקה. אני כל הזמן ב… מספקת פתרונות לסיטואציה הזאת, ששוב, במובנים מסוימים נכפתה עליי. כי אני רוצה ילדים…
רחלי: אבל את לא רוצה תינוק.
גלית: אבל אני ממש לא… לא. זה, אל תגזימי. אני לא רוצה בהכרח להניק. אני לא רוצה בהכרח… אני בטח לא רוצה את התלות הזאתי. אני רוצה, כמו כל דבר שהתרגלתי בחיי, לחלק את זה עם אלי.
רחלי: כן.
גלית: ובמקומות שבהם אי אפשר, בין אם זה, אם בחרתי ל… אם אני רוצה הנקה, ואלי, עוד… טרם פותחה טכנולוגיה שמאפשרת לו להניק, או נגיד עכשיו, אנחנו חיות בתוך חברה, שברגע שיש מלחמה, עם כל ההתפתחות של נשים, לוחמות וזה, שאני מאוד כאילו תומכת בה, ויכול להיות שיש לה מגבלות.
רחלי: [לוחשת] אני לא.
גלית: כן, רחלי לא. אני תומכת במי שרוצה את זה. בסדר?
רחלי: לא…
גלית: אבל…
רחלי: ברור שזה…
גלית: לא חשוב.
רחלי: ברור שזה צריך להיות פתוח לכולם. אבל אין את זה…
גלית: בסדר, אני פשוט אומרת…
רחלי: זאת אומרת שכל הדבר הזה, ש"כל הנשים שלנו לוחמות, איזה יופי"…
גלית: כן, אבל עם כל זה, אני… יש דבר מאוד מאוד בסיסי, שהוא מושתת על הגברים שנלחמים, ונשות המילואים, שזה באמת, כאילו, רק המושג הזה מביא לי…
רחלי: זה מושג מחליא.
גלית: זה מושג שמביא לי את העצבים, בסדר?
רחלי: ברור.
גלית: ואני אומרת, כאילו, אני מאז פתאום קולטת שהכניסו אותי למשבצת בחזרה, ואני חושבת שאני מתמודדת עם זה יפה, אבל זאת פשוט התמודדות, שמדי פעם אני מוצאת את עצמי ואני אומרת, כאילו, "סליחה?" עכשיו, מה הבעיה? שכמובן, ואני אתייחס שוב לפרק הקודם, אני הכי תומכת באלי שיצא להילחם.
רחלי: ואסור לך התלונן.
גלית: ושאני הכי חושבת שזה מוצדק, אני הכי חושבת שהוא צריך להיות שם עד שתיגמר המשימה, [צוחקת] כאילו, כל הדברים, ועם זאת, אני…
רחלי: לא, ואת חושבת שהתפקיד שלך, זה יותר מזה, זה… כי את חושבת שהתפקיד שלך זה להיות עורף חזק עבורו.
גלית: נכון, בסדר? אבל המטרה היא מאוד… היא מכניסה את כל אחד לתפקידי המגדר ה…
רחלי: הכי קלאסיים שיש.
גלית: ה"מקוריים" במרכאות. אלי עכשיו נלחם, הוא עושה את הדבר המאוד מאוד גבורי הזה, והדבר הזה הוא שוב, אני אומרת, הוא מבלבל אותי. הוא… כי אני אומרת… זה…
רחלי: אבל אני אגיד לך עוד משהו, גלית.
גלית: כן?
רחלי: את בחרת באלי גם בגלל זה.
גלית: נכון.
רחלי: כלומר, זה נכון שבחיי היום יום שלכם החלוקה היא באמת…
גלית: אין ספק.
רחלי: מאוד מאוד… מאוד מאוד שוויונית, ממה שאני רואה. אבל את יודעת, חלק מהבחירה באלי, מהמשיכה לאלי, זה המקום הגברי הזה.
גלית: אין ספק, ואני… זה גם משהו שכבר כן יצא לי לחשוב עליו ולהתעמת איתו, שאני… אני רוצה גבר שיגן עליי, אני רוצה גבר חזק פיזית, אני רוצה גבר מאוד מאוד גברי, ומאוד מאוד רגיש ביחד, שזאת דרישה…
רחלי: לפעמים לא…
גלית: על סף בלתי אפשרית. כאילו, אני חושבת שבאמת, כמו שאני באמת חושבת שהעולם שאנחנו חיות בו, שבו ערערנו על תפקידי המגדר ואנחנו שואפות למשהו אחר ממה שהיה בעולם שהיה בו מבנה היררכי מאוד מאוד ברור ומאוד קשיח, הוא שם את כולנו במצב מאוד קשה, שנשים צריכות, שוב, גם למלא את כל תפקידי האישה המקוריים, וגם להיות מצליחות וחזקות וקרייריסטיות…
רחלי: וגם להיות כוסיות.
גלית: והכל, כן… רחלי מה זה המילה הזאת? אני… [צוחקת]
רחלי: סליחה?
גלית: לא…
רחלי: אני לא חושבת שיש שום הבדל בין להגיד כוסיות לבין להגיד חתיכות.
גלית: בסדר. אני…
רחלי: זה אותו דבר. זה חפצון בפני… הכל הוא חפצון.
גלית: אבל למה להגיד את המילה היותר מגעילה? וגם להיות…
רחלי: כדי לבטא את מה שהם צריכות להיות.
גלית: טוב.
רחלי: הם לא צריכות להיות יפות, הן צריכות להיות כוסיות. זה בדיוק זה.
גלית: בסדר. טוב, רחלי תפסיקי להגיד את זה.
רחלי: סליחה.
גלית: בכל מקרה, אני אגיד נכון. אז אני חושבת שבאותה מידה שנשים, הכניסו אותן לתוך הפלונטר הזה, גם גברים הכניסו אותם לתוך הפלונטר הזה, כי איך, כאילו, את יודעת, כאילו, יש את תמונת הגברים עם המנשאים בפארק, עם התינוקות.
רחלי: ועכשיו הם גם עם נשק.
גלית: הם עם נשק, הם עם מנשא, הם עדיין ברוב הבתים צריכים להיות, הם חשים את העול של להיות המפרנס העיקרי. כאילו זה נורא, נורא, נורא מסובך. נורא.
רחלי: אני אגיד שאת מדברת על זה שבחרת באלי כגבר חזק שיגן עלייך. אני חושבת שרמת המודעות שלי, בזמן אמת, בבחירה בלב הייתה מאוד מאוד נמוכה. עבדו שם…
גלית: כי היית תינוקת.
רחלי: כי הייתי תינוקות.
גלית: בת 18.
רחלי: 19. עבדו שם כוחות מאוד מאוד…
גלית: לא, התחתנתם כשהיית בת 19, אבל זה התחיל כשהיית בת 18, לא?
רחלי: אאא… לא, התחלנו…
גלית: רחלי התחתנה כשהיא הייתה בת 19, אני רק רוצה להדגיש את זה לקהל.
רחלי: נכון. וילדה כשהיא הייתה בת 22. בכל אופן, אז לא היה שם שום דבר רציונלי, בסדר? זה רק איזה שהם כוחות מאוד-מאוד, כוחות הטבע פעלו. הטבע והקדוש ברוך הוא. כלומר זה… אני תמיד אומרת על הנישואים שלי שזה "שומר פתאים השם". [גלית פורצת בצחוק] כי זה כאילו באמת, כאילו, היו בזה את כל הסיבות האובייקטיביות לא להצליח, אבל משהו נוצר שם שהוא באמת, הוא השגחה פרטית. אז אה…
גלית: איך אני אוהבת כשרחלי הדוסית מבליחה. [רחלי צוחקת] זה נורא כיף.
רחלי: אז, אבל אני כן, בדיעבד, מבינה שהמשיכה שלי ללב, ממש הפיזית, קשורה לזה שהוא בן אדם גדול.
גלית: לב…
רחלי: והוא בן אדם מאוד גדול.
גלית: מה הגובה של לב?
רחלי: כמעט שני מטר.
גלית: כמעט שני מטרים.
רחלי: אבל הוא לא כמו האלה ששני מטרים שהם כזה…
גלית: הוא לא דחליל.
רחלי: בדיוק, הוא ממש לא דחליל.
גלית: הוא בחור גדול.
רחלי: את יודעת, שכשהבאתי את לב בפעם הראשונה להכיר את המדריכה שלי מהמדרשה, שכאילו, הערצתי אותה, שלא לומר הייתי מאוהבת בה, וכאילו, באתי, היא היתה צריכה לאשר אותו, ואז באתי אליה הביתה, ואז… לא יודעת, לאיזה סעודה שלישית או משהו כזה, ואז לב ובעלה יצאו לאיזשהו מקום וישבנו ודיברנו, והיא אמרה לי "רחלי, אני הייתי בטוחה שתביאי איזה בחור צנום מעתניאל".
גלית: [צוחקת] עתניאל זה שם של ישיבה.
רחלי: [משועשעת] אני מתה על זה שאת מסבירה כל דבר.
גלית: תקשיבי, יש לנו מאזינים שאנחנו לא יודעות מאיפה הם מגיעים.
רחלי: בסדר, אז שיגלגלו.
גלית: זה… אני רוצה להסביר, מה אכפת לך?
רחלי: לא, לא אכפת לי.
גלית: בעיניי זה מצחיק גם.
רחלי: "הייתי בטוחה שתביאי איזה בחור צנום מעתניאל". וזה ממש נהיה הסלוגן של ה…
גלית: של אלמנט ההפתעה.
רחלי: שלה. אבל כאילו, אני כל כך לא מעוניינת בבחור צנום מעתניאל. ואני חושבת שחלק מהעניין הפיזי הזה, הוא גם תחושה של מוגנות. כאילו, להרגיש שהוא מגן עליי ממש פיזית, כי החיבוק שלו הוא החיבוק הכי עוטף, הכי מגן. אז אני חושבת שזה משהו שהוא מאוד מאוד טבוע בי. אני גם אגיד בכלל, שכאילו, זה שמשהו הוא טבוע בי, ואמרתי את זה גם קודם על העניין של הבחירה, זה לא אומר שזה לא…
גלית: סותר את תפיסות עולמך.
רחלי: לא, הפוך אני אומרת. זה כן אומר… כלומר, יכול להיות שיש בי משהו עדיין שמאוד מאוד נופל לתוך תפיסות מגדריות קלאסיות, מסורתיות, ושאולי אם הייתי יצור יותר משוכלל, אז הייתי חושבת איך אני מגנה על עצמי לבד, ולא איך מישהו מגן עליי, אוקיי? שאני לא Damsel in distress כאילו. אז אני אומרת, אז בזוגיות שלי ושל לב יש דברים שהם מאוד מאוד מגדריים…
גלית: כגון?
רחלי: ויש דברים שהם מאוד לא. אז באמת, המקום הזה של ההגנה, זה ש-לב מגן על התא המשפחתי, אני נשענת עליו וזקוקה לו, כאילו, נגיד אני חושבת הרבה יותר ממה שאת זקוקה לאלי.
גלית: כן.
רחלי: את יותר עצמאית, אני יותר ילדה במקום הזה.
גלית: הוא מאכיל אותך.
רחלי: הוא מזין אותי, זה כתוב בכתובה.
גלית: כן. [פורצת בצחוק]
רחלי: בגלל זה הוא עושה את זה.
גלית: גם בכתובה שלי זה כתוב, רחלי, אני פשוט לא…
רחלי: אבל אני דורשת את זה.
גלית: כן, את דורשת את זה.
רחלי: הוא מזין אותי, הוא למעני.
גלית: כן.
רחלי: אוקיי? כלומר, אם אני עכשיו אתקע בדרך לאילת…
גלית: את מאוד מרשה לעצמך להיות חלשה.
רחלי: כן.
גלית: בהקשר שלו.
רחלי: כן.
גלית: מאוד מאוד מאוד.
גלית: אני אומרת אם אני עכשיו אתקע בדרך לאילת, הוא יבוא.
גלית: כן.
רחלי: הוא יבוא. הוא ייקח טרמפים ויבוא, להציל אותי.
גלית: כן. ואלי יגיד לי "תתאפסי על עצמך ותמצאי דרך להגיע".
רחלי: כן. וכאילו, ולא בקטע מגעיל…
גלית: לא, בקטע של שנינו…
רחלי: אלא בקטע של כאילו, ברור ש…
גלית: שנינו אנשים בוגרים.
רחלי: בדיוק. אנחנו אנשים בוגרים, ואנחנו… ואני… בהצלחה, את רוצה שאני אזמין לך "ידידים"? לא יודעת, כאילו.
גלית: כן, כן.
רחלי: אז כאילו, אני כאילו, מהר מאוד, בדברים מסוימים, מרימה ידיים לחלוטין, בוכה, סמלית או באמת.
גלית: כן.
רחלי: ומחכה שלב יושיע אותי.
גלית: ואני חייבת להגיד, בקטע מדהים, לא מרגישה לא בסדר עם זה.
רחלי: לא. לגמרי.
גלית: את, אין לך שום בעיה עם זה.
רחלי: לא רק שאני לא מרגישה שאין בעיה עם זה, אני מרגישה שהוא חייב לי את זה. זה בכתובה.
גלית: כן, הבנתי.
רחלי: אני מרגישה שהוא חייב לי את זה.
גלית: מזל שיש כתובה. מזל שיש את ה…
רחלי: את המסמך המשפטי.
גלית: מזל שיש את הפטריארכיה הדתית הזו, שתגן עלייך במקומות.
רחלי: כן. נכון, נכון.
גלית: אוקיי.
רחלי: אז זה המקומות שבהם אני מאוד מאוד "האישה".
גלית: כן.
רחלי: גם המקומות, כל המקומות, שכאילו, את יודעת, של תיקונים בבית, התעסקות עם הבנק. אני לא מדברת עם הבנק. בכלל, אני לא מדברת עם זרים. [מתפקעות מצחוק]
גלית: כי אסור לאישה…
רחלי: נכון.
גלית: אסור לאישה לדבר עם זרים…
רחלי: אני כאילו…
גלית: בגלל זה את לא.
רחלי: אסור… נגיד עכשיו אנחנו חיפשנו דירה, אני הייתי מוצאת את הדירות שמעניינות אותי, אבל אני בחיים לא ארים טלפון ואנהל את הדבר הזה. הוא ירים טלפון, אני אהיה מאחורה ואגיד לו מה להגיד.
גלית: בוא נזכיר למאזינים.
רחלי: כן.
גלית: מה עשית למחייתך עד לפני רגע?
רחלי: אה, אני מנהלת בית ספר.
גלית: מנהלת בית ספר. זאת אומרת, שזה אפילו, זה לא נובע מחוסר היכולת שלך לנהל התקשרויות עם נותני שירות.
רחלי: לא, לא, בכלל לא.
גלית: זה פשוט שבמסגרת הביתית…
רחלי: כן.
גלית: את במקום הזה.
רחלי: כן. אמממ…
גלית: אבל בפן המקצועי?
רחלי: זה לא בפן המקצועי, בפן הכלכלי?
גלית: כן.
רחלי: אני כאילו, אני מרוויחה יותר, האחריות הכלכלית, הייתי אומרת שכאילו, היא שווה, אבל לי יש יותר אחריות. כאילו…
גלית: אני חושבת שאת בעיקר…
רחלי: אני יותר חושבת בצורה הזאתי. של האחריות.
גלית: כן, אני גם אגיד שבתור חברה שלך שמסתכלת ומשווה את עצמי אליך, את נושאת בנטל.
רחלי: בדיוק.
גלית: הנפשי…
רחלי: כן.
גלית: והפסיכולוגי של הדאגה הזו, הרבה יותר ממני…
רחלי: נכון.
גלית: כמו גבר מבחינתי.
רחלי: נכון. ואני אגיד שגם קצת יותר מ-לב. כלומר, לב גם עבר כל מיני התפתחויות עם השנים, בהתחלה הרבה יותר מלב, אבל כאילו עכשיו, קצת יותר מלב. כלומר זה משהו ש…
גלית: ואת בהשלמה מלאה עם זה.
רחלי: לא.
גלית: לא?
רחלי: בכלל לא. בכלל לא. אני… אני אגיד. בפנטזיה שלי, הייתי רוצה שהגבר שלי יפרנס אותי, ושאני לא אצטרך לעבוד. אני אצטרך לפתח את עצמי. כל הזמן, עכשיו בחווית השבתון, שבעצם, הקונספט המטורף של שבתון, שאת לא עובדת ואת מקבלת כסף, זה כאילו… זה כל…
גלית: רחלי, תיזהרי.
רחלי: לא! אני עבדתי בשביל הכסף הזה…
גלית: יפה.
רחלי: כל הכסף הזה הוא שלי. שאף אחד לא יחשוב שמישהו נותן לי אותו. אני שמתי בצד.
גלית: תיזה… תיזהרי מלהגיד.
רחלי: ונתנו לי להשתמש בזה. הכל טוב.
גלית: אז תגידי, לא…
רחלי: אמרתי.
גלית: זה חשוב מאוד, סליחה.
רחלי: לא, זה נכון. זה חשוב מאוד.
גלית: את לא "לא עובדת" ומקבלת על זה כסף.
רחלי: למאזיננו שחושבים.
גלית: את החלטת לקחת חסכונות שלך…
רחלי: נכון.
גלית: ולהשתמש בהן בשביל השנה הזו.
רחלי: נכון. אבל זה מדהים.
גלית: זה מדהים…
רחלי: וזה נגמר.
גלית: כן. זה עומד להיגמר.
רחלי: זה עומד להיגמר. אז אני חושבת שהמקום הזה של… שאני כאילו, פתאום נורא נהנית ממנו…
גלית: כן.
רחלי: להיות חופשייה מה…
גלית: פתאום בא לך להיות עקרת בית.
רחלי: מהפרנסה. לא בא לי להיות עקרת בית, כי בא לי לעשות דברים מעניינים. אבל בא לי לעשות דברים ללא השיקול הזה.
גלית: כאילו ש…
רחלי: בא לי לעשות דברים כי אני בוחרת לעשות אותם.
גלית: שכאילו תהיה פרנסה.
רחלי: כן.
גלית: שאת לא אחראית עליה.
רחלי: אני רוצה שוגר דדי.
גלית: [צוחקת] אוקיי, נסדר לך.
רחלי: טוב, לב הוא בהחלט, הוא גם שוגר, הוא גם דדי, אבל הוא לא שוגר דדי. [מתפקעת מצחוק]
גלית: כן. הוא לא ספק…
רחלי: הוא לא ספק.
גלית: של מזומנים.
רחלי: של זה. של זה לא. אז זה מקום שהתפקידים מתערערים.
גלית: אני אגיד שבקטע הזה, באמת אלי, זה מזכיר לי שאלי, ממש בתחילת דרכנו, הייתה לו… הוא התנדב ב"עלם". והייתה לו מחשבה רצינית להיות עובד סוציאלי. המחשבה חלפה בראשו, ואני אפילו אמרתי, בסדר. כאילו, תהיה עובד…
רחלי: הוא יכול להיות מדהים בזה.
גלית: נכון. תהיה עובד סוציאלי ונעבור לגור בכפר. כאילו, אנחנו לא חייבים להישאר לגור בירושלים היקרה, כאילו, הייתי לגמרי במקום הזה. ואני מניחה שזה היה לי קשה, כי אני מאוד אוהבת להישאר בירושלים, אבל… ואלי פשוט מעצמו עשה לזה delete. הוא אמר, מורה ועובד סוציאלי, לא יכולים להתפרנס.
רחלי: לא יכולים להתפרנס.
גלית: מחק את זה. והלך ללמוד כלכלה ותקשורת, ונהיה…
רחלי: שזה מדהים.
גלית: ונהיה עובד מדינה.
רחלי: שאני מניחה…
גלית: במשרד האוצר.
רחלי: שאלי לא יספר את הסיפור הזה כסיפור על הקרבה עצמית למשפחה.
גלית: לא, לא, לא, לא. זה פשוט ברור לו, זה כאילו, חלק מהחיווט הפנימי.
רחלי: בדיוק.
גלית: ואני לא יכולה להגיד ש… אני פשוט אומרת זה… בוודאי שזה, שאני מאוד נהנית מזה.
רחלי: אבל עכשיו אני רוצה לעשות הלינקג' לחינוך בדבר הזה.
גלית: כן, כן.
רחלי: כי, לצורך העניין, אני יכולה להגיד, נגיד, אני מרוויחה יותר ולא בא לי על זה. בא לי ש-לב יפרנס אותי.
גלית: כן?
רחלי: אבל בד בבד, אני גם כמובן מאוד ביקורתית לזה.
גלית: על עצמך.
רחלי: כן.
גלית: את בביקורת על עצמך.
רחלי: למה כשאת חושבת, כאילו, על… שאת רוצה יותר כסף, למה את מפנטזת על זה שהוא יפרנס אותך? למה את לא מפנטזת על איך את תעשי מלא כסף?
גלית: אני אגיד, במקום החינוכי, שאני…
רחלי: לא, אז רגע, זה הלינקג' של החינוכי שרציתי לעשות.
גלית: אה, אוקיי.
רחלי: כי אני אומרת, כשמגיעים לתלמידות ולתלמידים, יש לי רצון, לא רק רצון, אבל תחושה של שליחות חזקה, קודם כל להראות להם את העולם נכוחה. כאילו, תראו, יש מגדר בעולם, הוא משפיע על כמעט כל צעד ושעל שלנו, כמעט כל מחשבות העצמי שלנו, שאנחנו חושבות שאנחנו נורא מקוריות, וכאילו, זה פשוט אני, וזה לא, זה חברה. זה דיכוי חברתי.
גלית: מה שנקרא הסללה. מסלילים אותך לחשוב ככה.
רחלי: הסללה, הבנייה חברתית, הבנייה מגדרית, כל זה. ואני כאילו אומרת, בוא נכיר בזה, אוקיי? עזבו מה נעשה עם זה. בוא נכיר בזה. נגיד, אני יותר של חטיבת ביניים, אז נגיד, אנחנו מדברות על להסיר שיער. אוקיי? אפילו לפני זה, כשאני מלמדת מה זה הבנייה חברתית, עוד לפני המקום המגדרי, כשאני אומרת לשים דאודורנט, זו הבנייה חברתית. אוקיי? שנוצרה בשנים האחרונות. האם זה אומר שאני רוצה, עכשיו שאנחנו למדנו את זה, שזו הבנייה חברתית, שתבואו לכאן לכיתה בלי דאודורנט? לא. אנא מכם, שימו דאודורנט בבוקר. שלהגיד, "קודם כל תכירו בזה, אחר כך נראה מה תעשו עם זה". הרבה פעמים לתלמידות זה מאוד מאוד קשה.
גלית: כן, כי אני חושבת שהאופן שבו, כשאנחנו מלמדות מה זו הבנייה חברתית ומה זה זה, זה לא באיזה מקום כזה, זה לא משהו שנלמד בקטע מאוד…
רחלי: תיאורטי.
גלית: תיאורטי או…
רחלי: לא, זה דורש התבוננות עצמית מאוד מאוד לא פשוטה.
גלית: לא, וזה גם מאוד, זה נאמר, בנימה ביקורתית.
רחלי: נכון.
גלית: על הדבר. וזה מעורר הרבה כעס, במובן הזה של כאילו, "לי טוב ככה, למה את מלמדת אותי שזה לא בסדר?"
רחלי: לא רק "לי טוב ככה", אני בחרתי ככה ואת באה ואת מערערת לי את האוטונומיה שלי.
גלית: נכון. אבל אני רוצה…
רחלי: את באה ואת אומרת שאני לא בחרתי.
גלית: נכון.
רחלי: וזה דבר מאוד מאוד מפחיד.
גלית: ואפילו תלמידות משותפות שלנו, את סיפרת לי שהן אמרו לך פעם… אני קיבלתי אותן כשהן היו בכיתה ט', לא יודעת, ואז את סיפרת לי שכשלימדת אותן בכיתה ז', אז הם אמרו לך, הם ממש אמרו לך, כאילו, "תפסיקי להרוס לנו". זאת אומרת, ממש, הייתה איזו חוויה שאת עושה להם משהו, כי את לימדת אותם בכיתה ז', את המושגים הבסיסיים של הבנייה המגדרית.
רחלי: נכון.
גלית: וכל הדברים האלה, והם אמרו לך, כאילו, "די, את מלמדת אותנו כאילו שהעולם רע. תפסיקי ללמד אותנו שהעולם רע". עכשיו אני רוצה…
רחלי: אבל העולם חרא.
גלית: בסדר, רחלי. שאלה. עכשיו אני אגיד יותר מזה. בסדר? אני אדבר עכשיו על דברים שקרו לי כשאני לימדתי סדנאות מיניות בכיתה י"א, בסדר? לבנות, או אפילו י"ב. ואני חוזרת לנושא של זוגיות. ושאלתי בנות במסגרת סדנה, מה הם היו חושבות או איך הן היו מרגישות אם מישהו היה, במסגרת היכרות ראשונית, בדייטים ראשונים או משהו כזה, אם הוא היה מבקש רשות לנשק אותה. התשובה, הכמעט, across the board, הייתה: "זה יוריד לי ממנו".
רחלי: כן, זה מפריע ל… איפה הכינורות…
גלית: לא. זה מפריע…
רחלי: וזה שזה קורה באופן ספונטני.
גלית: זה מפריע לפנטזיה של…
רחלי: בדיוק.
גלית: של - הוא יבוא ויכבוש אותי. יכבוש את לבבי, יכבוש את גופי, לא משנה, בקטע טוב, לא בקטע…
רחלי: לא זה, יש עוד פנטזיה פה.
גלית: של…
רחלי: אין צורך במילים.
גלית: נכון.
רחלי: אנחנו נרגיש את זה את זו, ללא הצורך במילים.
גלית: לא, ואז הם אמרו את זה, והתביישתי, כאילו, להודות בפני עצמי שזה נכון גם עליי. זאת אומרת, אני כבר לא בסיטואציה של להיות בדייטים ראשונים, אבל לו הייתי, גם אני לא הייתי רוצה שיבקשו ממני רשות. אבל זה כן…
רחלי: היית רוצה אבל שיכבשו אותך, או היית רוצה שינשקו אותך בלי לבקש רשות? יכול להיות שאת לא רוצה…
גלית: הייתי רוצה שתקרה המימוש של הפנטזיה הזאת…
רחלי: אז היית רוצה את הפנטזיה.
גלית: שאני כל כך ארצה את זה…
רחלי: שהוא יראה…
גלית: והוא יראה את זה, והוא יעשה את הדבר הזה, אבל שהוא יהיה…
רחלי: בדיוק. שזה יהיה לא ממומש.
גלית: אבל בוודאי שהוא יהיה זה ש…
רחלי: היוזם.
גלית: הוא יהיה היוזם, והוא יעשה, בוודאי. ואז חשבתי לעצמי, ואמרתי להן את זה בקול, בלי לגלות להם שאני מזדהה, ש… אז מה אנחנו רוצות מהם? זאת אומרת, מה אנחנו רוצות? כי אנחנו חיות בעידן, את ואני, שכן אפשר להגיד כבר שהחינוך "עובד" במרכאות, במובן הזה שבכל שכבה יש קבוצה חזקה של בנות, שמשמיעה את קולה בכל מה שקשור להטרדות, כי הבנות…
רחלי: כן. כי המסרים מאוד סותרים.
גלית: לא, הבנות מאוד יודעות להגיד לבנים. "אתם מחפיצים", אתם זה, ו"כל בחורה מוטרדת", וכל זה. אבל, ברגע האמת, כשאת רוצה שמישהו ימשוך אותך, את רוצה שהוא יהיה הגבר הזה…
רחלי: את רוצה משהו מאוד קלאסי.
גלית: שלא שואל אותך. ואז אנחנו מכניסות גברים צעירים למקום שהוא פשוט בלתי אפשרי. עזבי עכשיו כל התפלספויות שלך ושלי על תפקידי מגדר וזה, במובן הכי פשוט. וגם אני אספר, שאחד הבחורים הכי מתוקים שאני חינכתי, בעברי, בחור צעיר, שכיום הוא חייל כבר, והוא באמת היה גם מאוד מוצלח וגם מאוד אהוב, וגם מאוד, כאילו, הוא באמת היה במרכאות "מושלם", במובן הזה שהוא גם היה מאוד כזה ספורטאי וזה, אבל הוא גם היה בחור רגיש, והוא אמר לי, "תקשיבי, גלית, במסיבות, אני כל כך זהיר, אני לא עושה כלום, אני לא עושה כלום, אני לא מתחיל עם אף אחת לעולם, מרוב שאני מפחד, אולי בטעות לעשות משהו למישהי". הוא אמר לי "את יודעת כמה בנות נוגעות בי, בלי לשאול אותי בכלל?" את יודעת גם זה… עכשיו, הוא אומר, אני אפילו לא יודעת אם הוא מרשה לעצמו להרגיש מוטרד. אבל הוא כן ידע להגיד לי: "זה לא הגיוני. זה לא הגיוני שזאת הסיטואציה שנוצרה. כאילו, זה לא נראה לי סבבה שהן יכולות לעשות מה שהן רוצות, וכשבנות משתכרות, אז הן עושות מה שהן רוצות, ואני, אסור לי לעשות כלום". מרוב… עכשיו, את יודעת, זה לא, אין לי…
רחלי: בסדר, זה תנועת מטוטלת.
גלית: לא, אז אני אומרת… אבל… בסדר, לך קל להגיד את זה ככה, לי הרבה פחות קל להגיד, "זאת תנועת מטוטלת", ובזה לרצות את עצמי. אני אומרת, במקום החינוכי, כשאנחנו מפרקות תפקידי מגדר, וכשאנחנו מדברות בביקורתיות, זה חייב להיכנס, בעיניי, ברמה החינוכית, גם האלמנט של… אנחנו כבר, אני חושבת שאנחנו כבר בדור, שבו, בגלל שכבר הרבה… אני חושבת שיש הרבה הצלחות למהפכה הזו ולשינויים, שחייבים להכניס גם מקום, להגמיש חלק מה… חלק מהמשקפיים, כאילו, אי אפשר להיות כל כך חד משמעי, וזה מתקשר למה שדיברנו בפעם הקודמת, מבחינתי.
רחלי: המקום הזה, אני מאוד מאוד מרגישה, אני מאוד מאוד מסכימה איתך, שאנחנו חצי דור קדימה, אוקיי? לצורך העניין, אם אני מסתכלת על תחילת שנותיי כמחנכת…
גלית: כן.
רחלי: שלאורך כל השנים עסקתי בעניין של מיניות ומגדר עם תלמידות ותלמידים, ונגיד, השנה האחרונה שעשיתי שיעור מגדר, כאילו, לבנות ט' בהר חומה, רואים את השכלול. יש שכלול. הם לא יודעות תמיד לשיים את זה, להגדיר את זה, ברור שיש עדיין תפיסות מאוד מאוד מיושנות וזה, אבל הם הרבה יותר פתוחות, הם הרבה יותר מקבלות, גם, כל העניין של להט"ב וזה, זה דבר שהוא הרבה יותר… גם מדובר וגם לא מאוד דרמטי בתוך החיים שלהם, וגם, הם יודעות שיש פה איזשהו עניין בזוגיות, שהן צריכות לתת עליו את הדעת. אני אגיד גם ש… בסדר, גם הפחדנו אותן, אבל הן יודעות שהן צריכות להיזהר, צר לי, אבל זה גם נכון. אז מהבחינה הזאת זה נכון שיכול להיות שאנחנו צריכות להיות קצת יותר משוכללות בדרך שבה אנחנו מחנכות. אבל אני אגיד שפה… הנה, זה מה שמתקשר לי לפרק הקודם, שכמו פרוגרסיביות, גם פמיניזם, כשאת אומרת "אני פמיניסטית", אוקיי? את עלולה ליפול לתוך דת אורתודוקסית, אוקיי? שיש לה כאילו את חוקי המשחק של עצמה, והם מפסיקים לשרת את המטרה הגדולה. ולכן, אני למדתי מאושיית הפייסבוק שאת כה אוהבת, נעמית מור חיים, שאומרת "אני לא יודעת מה זה פמיניזם". זה לא… אני… כשאתם אומרים, "אבל זה נורא פמיניסטי", או "אבל אני פמיניסטית כשאני אומרת את זה", זאת אומרת, אני לא יודעת למה את מתכוונת. פמיניזם הפך להיות איזשהו שם קוד לכל כך הרבה דברים, שגם סותרים אחד את השני, וגם… זה לא מעניין אותי. כאילו, אל תמדדי את עצמך בסרגל של - האם את פמיניסטית. תמדדי את עצמך בסרגל הגבוה יותר של החיים, אוקיי?
גלית: שמה הוא?
רחלי: של אנושיות, של…
גלית: בסדר, רחלי, אבל זה נורא מופשט.
רחלי: של זוגיות. לא! ושל שוויון.
גלית: בסדר, אבל…
רחלי: לשאול את השאלה. ושל בחירה. אנושיות, שוויון, בחירה.
גלית: אולי, וכאן אני שוב הולכת למקום שמותר לי להיות גם שמרנית וגם פרוגרסיבית, אולי לא צריך להילחם ברצונות שלנו? ב… אולי לא צריך לטשטש את התפקידים לגמרי, ולהכיר בזה, זאת אומרת, במקום לתוך העניין, לנזוף בבנות ובעצמי שאני רוצה גבר ש"יקח אותי", ללמוד איך לחיות עם זה. במקום לנסות לתקן את זה ולהגיד: "לא, אני לא רוצה שזה יהיה ככה לעולם יותר", אלא להגיד, "זה קיים, אולי אני אפילו רוצה שזה יישאר באיזשהו מובן", אבל לחשוב איך חיים עם זה באופן לא הרסני. לא כלפי… לא כלפי ה… לא כלפי נשים ולא כלפי גברים.
רחלי: השאלה, בעיניי, זה איך מרחיבים את דרגות החופש כל הזמן.
גלית: נכון.
רחלי: אוקיי? ודרגות העוצמה.
גלית: אבל אולי חלק מהחופש…
רחלי: אבל אני לא מסכימה איתך שזה להגיד… לא. אני לא הייתי רוצה, אני לא רוצה לחיות בעולם שבו יש תפקידי מגדר. לא, לא רוצה. והייתי רוצה…
גלית: אז אני חושבת ששוב…
רחלי: אבל! אבל בשאלה החינוכית, אני אומרת, אני כן… לי מאוד מאוד חשוב, הראייה הביקורתית היא מאוד מאוד חשובה בעיניי.
גלית: אני יודעת, וגם לי היא מאוד חשובה.
רחלי: ואני אומרת, אני חושבת גם, אני גם אומרת את זה לתלמידות, אני חושבת שזה לבוא ולהגיד: אוקיי, אני מבינה שאני רוצה שהוא יכבוש אותי, זה לא אני רוצה שהוא יכבוש אותי, יש פה מבנה חברתי שמשפיע על הרצון שלי. אני מבינה את זה. עכשיו מה אני עושה עם זה? אוקיי? ואני יכולה גם לשאול את עצמי למה? אוקיי? למה אני משתפת פעולה עם המבנה הזה? ויכול להיות שאני אגיד לעצמי, כי זה שווה לי. זה שווה לי כי אני מרוויחה מזה…
גלית: במקום הזה…
רחלי: כי זה מרגש אותי.
גלית: בסדר, אבל…
רחלי: ואז להגיד, אוקיי, מה המחירים?
גלית: לא, לא, אבל במקום…
רחלי: מה המחירים גלית? זה השאלה.
גלית: בסדר, סבבה, אבל אני חושבת שבמקום הזה את ואני שוב נפרדות. כי אני לא חושבת שזה רק שאלה של מחירים ועלויות וכאילו, ראיית…
רחלי: בוודאי שכן.
גלית: אני מבינה שזה מה שאת חושבת. אני לא מסכימה איתך, רחלי. כי אני חושבת ש… אני עדיין חושבת שיש הבדלים מהותיים. אני חושבת שכמובן יש ספקטרום לכל דבר. אני שואפת לעולם שבו יכולים להיות תפקידי מגדר, ואפשר לחיות איתם בשלום, בלי שזה יהיה מתוך תודעה של מאבק ובלי שישלמו מחירים הרסניים.
רחלי: זה מחיר נורא גבוה לשלם!
גלית: אני מסכימה, אני מסכימה.
רחלי: ומה המחיר שאני משלמת עם זה שאני לא יודעת לדבר עם בנק? זה מחיר מאוד גבוה לשלם.
גלית: הכל טוב ויפה. אני פשוט אומרת, ואנחנו לא… על זה אין לנו ויכוח. יש לנו ויכוח האם הדרך להגיע לכמה שפחות מחירים היא לבטל את תפקידי המגדר, ושלא יהיו קיימים בעולם. אני לא במקום הזה, היום. שהיכולת לדבר על נשיות וגבריות במקום קצת מהותני, יכול להיות שזה מאוד יעזור להרבה מאוד דברים. עכשיו, ואני אומרת, למדתי מהפעם הקודמת. מותר לי להיות גם פרוגרסיבית וגם שמרנית. אני לא רוצה לחזור למהותנות של הרב אבינר, בסדר? אני מדברת על משהו אחר, על משהו משוכלל יותר. [מוזיקה נכנסת] אבל על זה אנחנו…
רחלי: זה כנראה יהיה to be continued.
גלית: לגמרי.
רחלי: כי לא מיצינו.
גלית: לא.
רחלי: אבל, בסדר, אנחנו נמשיך.
גלית: נמשיך את זה. נהנית הפעם רחלי?
רחלי: כן, נהניתי מאוד.
גלית: יופי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments