חזרנו! נעם ומאגי נפגשות לקשקש על המלחמה. בפרק נדבר על מה שלומנו, מה זה פרפר, למה מאגי לא יודעת מה זה מלחמדת שמד, האם אפשר לצרוך בכלל תוכן בשלב הזה?, למה ניר דבורי מדבר בלי סאונד זה הדבר הכי מלחיץ שראינו והאם התקשורת תפקדה בכלל?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 31/10/2023.
[מוזיקת פתיחה]
מאגי: אז מה ככה? יש מלחמה.
נעם: מממממ… כן. גם הייתי בהרבה גלגולים עם המלחמה הזאת כאילו פיזית. כאילו…
מאגי: [מצחקקת] גלגולים פיזיים. היית גולם בזמן מלחמה, אחרי זה את זחל בזמן מלחמה, עכשיו את פרפר יפהפה בזמן מלחמה.
נעם: אני עדיין לא פרפר יפהפה. אני חושבת שאני פרפר מורכב שיש לו הרבה שלבים של גולם וזחל.
[מאגי צוחקת]
מאגי: יש המון מיני שלבים
נעם: וזחל זה לפני הגולם, את יודעת. יש גם ביצה בדרך.
מאגי: נכון! וואי לא הייתי טובה בשיעורים
נעם: יש ביצה ואז זחל ואז גולם ואז פרפר. ואז מוות.
מאגי: כאילו כן, אבל תראי איזה מעגל חיים יפה. אין להם גם איברי עיכול או משהו, נכון? כי הם חיים רק יום? לפרפר?
נעם: לפרפר?
מאגי: למה ש…
נעם: זה תלוי איזה פרפר, יש פרפרים שחיים יום, אבל יש פרפרים שחיים יותר. אבל לא הרבה. כאילו לא חיים הרבה.
מאגי: אני מקווה שזה מעודד את כולם, בזמן מלחמה מידע על פרפרים.
נעם: אני חושבת שזה כאילו כמו אממ… כמו כזה דבורים, שותים צוף וכאלה, לא? או שאני ממש מטעה וטועה. טועה ומטעה.
מאגי: אין לי מושג, אנחנו לא ב…
נעם: למה אנחנו מדברות על פרפרים? יש מלחמה, מאגי
מאגי: פרפרים זה חשוב
נעם: למי? האמת שכשהייתי בכרמיאל היו המון פרפרים בקטע לא פרופורציונלי. זה הוסיף לכזה אווירת ה-חיים בחלום. חיים באוטופיה שיש בה מלא פרפרים.
מאגי: אה, כאילו, אני חושבת שעכשיו כל דבר שהוא אינו מלחמה, הוא אוטופיה.
נעם: כן אז תחשבי שכאילו… כאילו היה לי שבוע בין לבין, כרמיאל למלחמה. אבל כאילו הפעם האחרונה שהיה באמת טוב, זה עכשיו הייתי בכרמיאל, וגם שם היה די חרא הרבה מהזמן. כי כאילו…כי מקומות שמנוהלים על ידי בני אדם הם לא מושלמים.
מאגי: כן, המחדל הביטחוני.
נעם: מה זה?
מאגי: היה מחדל ביטחוני, כי בני אדם הם אינם מושלמים.
נעם: כן, כן. לא אבל בצורה פרופורציונלית, את יודעת, אף אחד לא מת, פשוט כעסו עלינו בצורה מוגזמת על דברים שהם לא כאלה דרמטיים.
מאגי: כן, זה לא… זה לא אותו גודל מחדל. אם זה נחשב מחדל בכלל.
נעם: כן, כן. כאילו…כזה…לא קיבלתי יחס כשהיה לי קשה [צוחקת]. בסדר. לעומת טבח…
מאגי: את מרגישה ש… את מרגישה שהמלחמה, כזה, עשתה לך
נעם: פרופורציות?
מאגי: מחקה לך את כל הטיפול?
נעם: לא את הכל. לא… לא את הכל. אולי אני אתן קונטקסט, כי נראה לי שעכשיו כשיש מלחמה אז כאילו- למי אכפת ממה אומרים באינטרנט,
מאגי: למי פאקינג אכפת?
נעם: אז כאילו… אני הייתי בבית מאזן, שזו חלופה לאשפוז פסיכיאטרי, שכאילו בעיקרון ממש לא אכפת לי לדבר על זה. כי כאילו זה חשוב לדבר על זה, אבל כזה חשבנו- האם כדאי, האם לא, את יודעת, דברים של סטיגמות ושיט. אבל אה…
מאגי: של העולם הישן?
נעם: כן, כאילו הכל טוב. כן אז הייתי בבית מאזן. ו… וכאילו…העניין שם כאילו… אני אוהבת שאנחנו בורחות מלדבר על המלחמה, אבל אנחנו נגיע לזה. אבל העניין שם זה שהתעסקתי באיזה תהליך עם עצמי, שלא…שהוא מאוד משמעותי, אבל כאילו כל הזמן בטיפול עד עכשיו, התעסקתי כאילו בדברים יותר קריטיים. ופתאום זה כזה דרש לצוף, ולהיות במרכז, שזה כזה הסיפור של האם אה… כאילו, שאני כאילו קוראת לתוך איך אנשים פועלים ומגיבים אליי, כדי להבין אם הם אוהבים אותי או מה הם חושבים עליי, זה ואם רואים אותי. ו… ואחת המסקנות זה כזה שגם רוב הדברים שאנשים עושים, אז זה לא קשור אליי בכלל, כאילו זה שלהם. שזה ממש קל לדעת את זה במוח אבל ממש קשה לדעת את זה ברגש. אה…
מאגי: כן אבל עכשיו יש מלחמה כאילו!
נעם: כן אבל עכשיו זה עוד יותר קשה
מאגי: לא… [מנסה למצוא מילים]
נעם: לא זה כאילו קשה וקל בו זמנית
מאגי: כי הכל לא קשור אלייך
נעם: אבל זה, זה כאילו קל וקשה בו זמנית, כי כאילו… כל המעגל החברתי שלי, בעיקר בתחיל… לא, גם עכשיו, כאילו, כל המעגל החברתי שלי מאוד התרחק ממני במלחמה. כי כל אחד כזה…
מאגי: תקשיבי, אני לא תיפקדתי.
נעם: כן, לא, אני אומרת את זה… כל אחד, זה לגיטימי. אבל ברגע… זה עדיין לגיטימי. אבל ברגע שזה כזה, לא יודעת, חמישה עשרה אנשים, שמנתקים איתך קשר בייסקלי, או אה… מפסיקים לדב… לתקשר באותה מידה שהם תקשרו עד עכשיו, אז זה קשה, במיוחד כשכאילו מה שאני הייתי צריכה, זה תקשורת עם אנשים, וסביבה של אנשים, ואיכשהו נשארתי לבד. לגמרי. אממ… וזה עוד יותר קשה, כי את מבינה שזה לא קשור אלייך.
מאגי: זה חד משמעית לא, באמת שכאילו…
נעם: וזה… ואין לך כאילו מה לעשות.
מאגי: אני בשבועיים הראשונים לא הצלחתי לדבר בלי לבכות. לא הצלחתי לדבר בלי לבכות. אז מן הסתם, המקום שלי לעוד אנשים, הוא היה לא קיים. לא היה מקום. פשוט אין מקום. מבינה מה אני אומרת?
נעם: ברור, ברור. זה גם לא היה… אממ… העניין הוא שיש פה כאילו… אנש… כאילו, נגיד. כל פעם שאני מסתכלת על קשר עם בן אדם ספציפי, אז יש להם צרכים ולי יש צרכים. אבל אם אנחנו לא מתקשרות, אז כאילו הצרכים שלהם נענים והצרכים שלי לא נענים. את מבינה?
מאגי: כן, אבל אני חושבת שזה עניין של מסכת חמצן. בסופו של דבר… היה… צורך.
נעם: אבל אני גם צריכה מסכת חמצן.
מאגי: ברור, אבל התפקיד של בן אדם זה לשים על עצמו את המסכה, קודם. זה עניין של…
נעם: אבל איך אני שמה לעצמי את המסכת חמצן אם אני לבד. כאילו, מה שהמסכת חמצן שלי, זה אנשים.
מאגי: כן.
נעם: אז איפה אני מצליחה למצוא אנשים, אם כל האנשים שמסביבי לא צריכים כרגע את התקשורת, כי אין להם מקום להכיל.
מאגי: זאת שאלה אחרת. אני לא חושבת ש…
נעם: אבל זו השאלה שאני שואלת.
מאגי: אין לה… זה רק ממך. זה לא משהו שבן אדם חיצוני אליך יכול בכלל לדעת. את מבינה? כי זה מנגנונים פנימיים שלך. את יכולה לחשוף חלקים מהם, אבל להבין אותם במאה אחוז זה רק את יכולה.
נעם: אבל אני צרי… זה, זה שאלה הרבה יותר פשוטה ממנגנונים פנימיים, זה פשוט- איך אני יכולה להיות עם אנשים? איפה האנשים שגם צריכים אנשים? מה…
מאגי: בחמ"ל. בחמ"ל אריזה של ציוד לחיילים, שם כל האנשים שצריכים אנשים. כל השאר בוכים בפינה בבית, בקרבה לממ"ד. [נעם נאנחת] אנחנו לא עושות אסקפיזם טוב לדעתי.
נעם: לא באנו נראה לי… באנו לעשות אסקפיזם?
מאגי: איזה שהיא רמה של אסקפיזם, אולי כאילו, אם בסדר הרמות יש 1 עד 100 אסקפיזם, אז אנחנו כזה 9 אסקפיזם. עם טאץ' של… כמו פטרוזיליה, בקטנה, בקטנה.
נעם: זה כאילו להסתכל על המציאות עצמה, אבל ב… עם הבלחות של הומור. לא למציאות, בייחוד על הפטרוזיליה.
מאגי: אה… יש לי, יש לי, פתיחה של הומור. את זוכרת שבערך יום וחצי לפני שפרצה המלחמה גילינו שדיברו עלינו ב"לשחרר את הדוב"?
נעם: אומייגאד [צוחקת במבוכה] זה היה מה זה מביך. כי הוא מדבר ספציפית עליי.
מאגי: הוא מדבר על שתינו, הוא אומר- אחת מאוד אהבה את קופה ראשית, אחת לא אהבה את קופה ראשית,
נעם: כן ואז… עוד כמה משפטים עלי
מאגי: ואז הוא נותן שם מין קללה עלייך,
נעם: שתלך להזדיין או משהו?
מאגי: כן, ואז הוא די… כן
נעם: כאילו הוא אמר את זה בקטע של- זה חשוב לשמוע על אנשים שלא מסכימים עם האמנות שלך, אבל מבפנים אתה רוצה שהיא תלך להזדיין. [מגחכות] ואני כזה- אאוץ',
מאגי: העיקר… את פספסת, הוא לא יודע מי מאיתנו אמרה מה. הוא רק זוכר שתי בנות.
נעם: הוא גם לא יודע מי אנחנו.
מאגי: מספיק שאני אומרת…
נעם: הוא גם לא יודע שאנחנו מרשם לבינג'. הוא אמר "משהו בינג'". כאילו אין אף כאילו… מילא הוא היה אומר- כן, קוראים להם מרשם לבינג', וזה השמות, ועכשיו אני אלכלך עליהם. כי אז זה נותן לנו חשיפה, אבל לא, הוא אפילו לא נתן לנו חשיפה!
מאגי: כן. אני חושבת שאם מחפשים "קופה ראשית בינג'", זה כן יעלה אותנו, מצד שני זה פרק עם סאונד גרוע, ואני מבחינתי- אין תוכן בפרק, יש איכות סאונד. ככה הוא נקבע. כן, אבל זה נורא מצחיק, כי זה נמחק לחלוטין, כי כאילו מלחמת שמד, אני מתה על המושג הזה, מלחמת שמד. זה תכלס מלחמה רב זירתית, לא באותה עצימות בכל הזירות, לא שלמישהו אכפת מהתיאור הנפלא שלי. אבל אני אוהבת המושג מלחמת שמד.
נעם: מה המקור של המושג? אני לא מכירה את המושג.
מאגי: אני חושבת שזה הכינוי היהודי למלחמות העולם…
נעם: את יודעת מה נחמד בזה שאנחנו מקליטות בזום? אני ליטרלי יכולה לפתוח גוגל ולגגל אותך [צוחקת].
מאגי: יאייי!
נעם: אני לא צריכה לפתוח את הטלפון.
מאגי: אני אוהבת שמוצאים שאני טועה.
נעם: אני כאילו. כן, אבל… אני מבינה שאתם אומרים שעכשיו זו מלחמת שמד, אבל מה זה מלחמת שמד? [צוחקות] [מקריאה] מלחמת החשמונאים, מלחמת שמד נגד החרדים, יש כאן מלחמת שמד, משהו על ממשלת השמאל, סתם אוהבים להשתמש בזה, אבל מה ההגדרה?
מאגי: זה נשמע כמונו…מלחמת שמד, החשמונאים נגד החרדים ונגד השמאל זה נשמע קבוצה הגיונית, זה בפסיכומטרי,
נעם: או הנה מצאתי פירוש.
מאגי: תתעלמו.
נעם: מצעד השמד קודם כל… מלחמה שמטרתה השמדת האויב. זה מה שמצאתי.
מאגי: מעולה, הגיוני. מעולה. מסביר המון
נעם: אז זה לא מלחמת שמד, זה מלחמת השמד.
מאגי: לא פאק דאט, מלחמת שמד, אני קבעתי את זה,
נעם: כן לא גם אני חיפשתי שמד, נראה לי לא חיפשתי השמד.
מאגי: CC, מאגי.
נעם: אז אולי זה גם וגם? אולי פשוט אנשים משתמשים בדברים,
מאגי: גם השמד, וגם שמד? כן זה נשמע הגיוני.
נעם: גם השמד וגם שמד.
מאגי: זה כאילו שני בניינים שונים של אותה מלחמה.
נעם: אה… שמד זה השמדה,
מאגי: אבל היא גם בחשמונאים וגם בשמאל.
נעם: שמד זה גם רדיפת יהודים על קיום המצוות, וגם המרת הדת היהודית, התנצרות.
מאגי: אין לי איך, טוב? ועכשיו יש משמעות חדשה, שאני נתתי לה, היישר מהישבן שלי
נעם: כי, כי אין קשר, כאילו לחזיתות, שזה, [לא ברור]
מאגי: נופ נופ נופ
נעם: כאילו למלחמה
מאגי: אני בילפתי לגמרי. אני מצטערת. זה פש… עוד דברים מוזרים שקרו,
נעם: ממש
מאגי: רמי שני הוא גיבור ישראל
נעם: חברנו הטוב של הפודקאסט, רמי שני
מאגי: הוא הציל… ממש מדהים, הוא הציל אנשים מהמסיבה. תוך כדי שידור. הוא נסע לאתר המסיבה והוציא אנשים. איזה איש.
נעם: כן.
מאגי: אז אהבה מכאן לרמי שני. מה עוד מוזר שקרה?
נעם: מה לא מוזר שקרה?
מאגי: [מגחכת] חוץ מהמלחמת שמד עם המשמעות שהמצאתי לה עכשיו.
נעם: אממ… אני נסעתי לאילת. [צוחקת] ואני לא באילת עכשיו
מאגי: רוצה לספר את הסיפור הזה?
נעם: כן, אני… כן, למה לא?
מאגי: לכי על זה
נעם: אני נסעתי לאילת, כי חברה טובה שלי… כן, הייתה בטבח בקיבוץ נירים, יחד עם ילדיה, שזה… נייס. ואמר… כאילו, זה, זה… אני הייתי… מה זה היה, שבועיים? שבועיים וחצי מתוך המלחמה, הייתי תקועה בחיפה בלי שום יכולת לעשות שום דבר, כאילו בחיפה יכולתי לעשות דברים, אבל גם כאילו את יודעת- היה נורא ודיכאון,
מאגי: תלוי במה נסראללה רוצה בעיקר.
נעם: כן, לא, כזה היה…
מאגי: זה משפיע
נעם: הייתי יכולה ללכת לנקות מקלטים. אבל… אז
מאגי: יש אנשים, יש בסיטואציות האלה אנשים, רוצה אנשים? שם הם נמצאים, מנקים מקלטים.
נעם: כן, נכון. בסדר אני התחרפנתי לחלוטין בתקופה בחיפה. אבל אני החלטתי שאני אסע לאילת, גם כדי לעזור ולתמוך בחברה, וגם כדי להשתמש בכישוריי כמורת תיאטרון, [קול מורתי: ] מורה של תיאטרון,
מאגי: כן
נעם: ולהביא תיאטרון לאילת, לא שאין שם, פשוט כי זה מה שאני יודעת לעשות. אז אה… נסעתי לאילת. די ספונטנית, כאילו מצאתי מקום להתארח בו, התחלתי ליצור קשר עם כזה… כאילו, יצרתי קשר עם מוקד סיוע, הם אמרו שמי שאחראית לפעילות לא עונה להם לטלפונים, אז עדיף לפנות למלונות ישירות, שזה כזה, סימן מעולה. התקשרתי לאיזה שבעה מלונות, כולם…מי שענו לי אמרו כזה- כן תשאירי טלפון, נעביר אותו, אה…
מאגי: כן כי הכל שם פליטים כרגע.
נעם: והתקשרו… התקשרה אליי מישהי מהמלון שהחברה שלי שוהה בו, ואמרה- כן סבבה תבואי ניפגש נראה. סבבה, הגעתי, נפגשתי קצת עם החברה, נפגשתי… חיכיתי… אוקיי, אין לי בעיה ללכלך עליה. על ה… בחורה הזאת, כי היא בלתי. אני מתקשרת אליה ב11… ברבע ל12, מתקשרת אליה, אומרת- היי, אני פה, כאילו אמרנו שניפגש. ואז היא אומרת- כן סבבה, אני נכנסת לפגישה, אני אתקשר אלייך אחרי הפגישה. לגיטימי! לגיטימי לגמרי. אז אני מחכה, בדיוק שעת צהריים, אז אני מנסה להבין אם אני יכולה לאכול במלון, זה קצת יותר מדי מורכב משום מה, אז אני קונה אוכל, אוכלת, מעבירת את הזמן, עוברות כמעט שלוש שעות, כן? כמעט שלוש שעות אני מחכה לבחורה הזאת. מה?
מאגי: היא עברה טבח! היא עברה טבח! תמתיני!
נעם: לא, לא, לא לה, לעובדת של המלון.
מאגי: אהה, אוקיי, אז הלכתי לאיבוד בסיפור
נעם: לא, לא, אני מחכה לעובדת של המלון, שמשלמים לה כסף כדי לעבוד. ואני באה לתת לה התנדבות. אוקיי?
מאגי: כן
נעם: לא לחברה מהטבח.
מאגי: כן. סליחה
נעם: כן כן, אז אני מחכה לה כמעט שלוש שעות, אני מנסה להתקשר היא כמובן לא עונה לי לטלפון, הולכת לקבלה שינסו ליצור איתה קשר, היא כן עונה לקבלה לטלפון, ואז מסתבר זה שהיא פשוט ישבה, בלובי, וכזה לא יודעת, עשתה טלפון או דברים. אבל היא לא הייתה בישיבה, היא היתה יכולה להתקשר אליי להגיד לי לבוא. פשוט שכחה אותי. בסדר, באתי, כתבתי…כאילו אמרתי לה את המחשבות שהיו לי, היא אמרה לי- בואי נתחיל במשהו קטן, אפשר להתחיל בפעילות בשישי שבת, לראות איך להתקדם מזה, אמרתי סבבה. שאלתי אם יש אופציה שאני אקבל חלק מהארוחות במלון, כי אני ליטרלי באה לשם בהתנדבות, וכאילו נראה לי סביר. והיא אמרה- לא, זה מורכב, ואישורים [חיקוי: ] ואני לא אבוא לסמנכ"ל עם מישהי… מה הקשר סמנכ"ל? כולה ארוחה במלון!
מאגי: כי יש בלגן! עיר פליטים עכשיו
נעם: די. אני רוצה שנדבר על זה ספציפית. תשימי בזה סיכה בינתיים, עד שאני אסיים את הנרטיב, אבל יש לי על זה מה להגיד גם. עיר פליטים. הם מלון שמקבלים כסף! זה לא עיר פליטים. אבל סבבה. אממ… נהנהנה. אוקי, אז קבענו שאני אעשה פעילויות, בשישי שבת, שאלתי אם היא צריכה שאני אעביר לה משהו, היא אמרה לי משהו אמורפי כזה, סבבה, המשכתי ביום, חיכיתי כזה שהחברה תענה לי, כי היא הלכה לנוח, וחיכיתי שאחותי תענה לי, כי באופן מאוד מקרי גם אחותי היתה באילת. באיזה שהוא שלב, אני כזה מחכה באמת, כאילו, אחותי כבר עמדה לבוא לאסוף אותי, אני מחכה לה כאילו, מטעינה את הטלפון, מחכה, ואז המנהלת בידור באה ואומרת כזה בצורה מאוד מכובסת שאני לא אמורה לשבת שם עד שאני לא מתחילה להדריך, או כאילו סתם ככה מסביב. ואז אני כזה- מה אכפת לך? אני גם ליטרלי מחכה שיאספו אותי, אני גם ליטרלי משלמת כסף על אוכל וקפה פה, וגם אני לא מפריעה למישהו. ישבתי בפינה הכי פינתית שיש, וגם אני אורחת של מישהי במלון. בסדר, סבבה? זה היה כאילו סימן ראשון שמשהו הוא כזה איפי (iffy). אה, אז עוברים… כאילו זה היה יום רביעי, ובשישי אני אמורה לעשות פעילות. אז בחמישי אני כזה, לא בדיוק מוצאת את עצמי, כותבת פעילות, הייתי הרבה לבד, לא היה יום כיף, אבל בשישי אני יודעת יש לי את הפעילות. כאילו אני באה למלון, אני עושה את הפעילות. אז כתבתי לה אממ…באיזושהי שעה, שאני אגיע בשתיים וחצי למלון. סביבות שתיים וחצי. עכשיו הפעילות מתחילה בשלוש. ואז היא כתבה לי- תעבירי לי לפה, ולא הבנתי מה להעביר לה, אז העברתי לה את הפעילות עצמה, כאילו את המערך של הפעילות, ואז אה היא לא עונה לי, לא עונה לי לא עונה לי, אני הולכת למלון כאילו. הולכת למלון, מגיעה, שואלים אותי מי אני, מאיזה חדר אני, ואני כזה- לא, אני מדריכה היום פעילות פה לילדים. ואז אומרים- אוקיי, ורואים שאני לא רשומה ברשימות, ולא רשומה בלו"ז. ואני כזה- טוב אני אנסה להתקשר אליה, כאילו תגיד לכם שהכל בסדר. אני מתקשרת אליה, גם יש איזה עניינים של קליטה באותו רגע, אבל אז היא באיזושהו שלב עונה, ואני אומרת- היי נטלי, אה, לא משנה לא אמרתי את השם של המלון, אז זה בסדר. היי, מה קורה?
מאגי: כן כן
נעם: אני כאן, את יכולה להגיד בבקשה שאני יכולה להיכנס? ואז היא כזה- מי זאת? אחותי, את התקשרת אליי. את יצרת איתי קשר. את אמרת לי- בואי ונדבר, נעשה פעילות. לא שמרת את הטלפון שלי?? כאילו, דיברנו כבר כמה פעמים בשלב הזה! אומרת לה טוב, סבבה, קבענו פעילות להיום. אז היא אומרת- לא חמודה שלי, לא קבענו, זה לא עבר את האישורים! ואני כזה- טוב. בסדר. שיהיה לך יום טוב, להתראות, תודה רבה. אז אה…מה?
מאגי: וזה סוף. וזה הסוף. כאילו, ככה סיימת את הקשר עם המקום.
נעם: כן. עוד ניסיתי להתקשר לחברה גם באותו יום, שלא ענתה לי, כי היא לא ענתה לי שלושה… היא עדיין לא ענתה לי, תכלס. כאילו…
מאגי: זאת כן החברה שעברה טבח, כאילו פה התירוץ מותר
נעם אה, כן, כן, אבל עברו…
מאגי: יש. אז…
נעם: עברו שבוע, לא, לא אבל אני יודעת שהיא מדברת עם אנשים אחרים כן?
מאגי: כן, אבל…טבח. זה עניין שלה, זה לא… אין פה מקום ל…
נעם: לא, בשלב מסוים,
מאגי: אנחנו עכשיו בשלב…
נעם: ברוב הזמן הייתי כזה זה לגיטימי שזה קורה, אבל זה בסדר גם שאני נעלבת מזה. כאילו באתי עד אילת, באתי אלייך, התקשרתי, ניסיתי ליצור קשר, גם באיזשהו יום… לא רציתי אפילו להפגש איתה! הבטחתי לבן שלה שאני אבוא יום אחרי. לא רציתי כאילו באמצע מלחמה להפר הבטחה לילד קטן.
מאגי: כן.
נעם: לא סבבה
מאגי: כן. מבינה אותך, ובכל זאת. זה מבאס רצח, אבל. אין מקום לאני עכשיו. זה קצת מבאס להגיד את זה, אבל זה דבר. מלחמת תש"ח!
נעם: מה?
מאגי: אנחנו בד אס ביצ'ס. שלא צריכים טיפול.
נעם: למה יש לנו טיימר? אנחנו שני אנשים
מאגי: מלחמת תשח, אנחנו בד אס
נעם: יש טיימר לזום, הוא עומד להסתיים עוד עשר דקות.
מאגי: כן כן, ואז פשוט נעשה לינק חדש. זה לא נורא. אנחנו מקליטות בזום, אגב,
נעם: כאילו אני לא, אני מקליטה באודאסיטי
מאגי: כי אנחנו כל אחת בצד אחר של המדינה
נעם: אהה הבנתי, את לא מדברת אליי
מאגי: [קול מתנשא] אני מקליטה באודיסן. אני מדברת למאזינים שהם גם פה, מקשיבים. זה לא רק שיח בינינו. הצלחת לראות טלוויזיה?
נעם: אממ…כאילו תוכן? או חדשות?
מאגי: כן, טכנית על זה הפודקאסט, כאילו, משהו עם מסך שרץ ויש איזשהי רמה של נרטיב.
נעם: לא, אני כן ראיתי אממ…בחיפה, ראיתי אה…כאילו השלמתי את העונות של big mouth ו-human resources. כאילו ראיתי…
מאגי: אשכרה
נעם: גם כאילו
מאגי: לא ראיתי עדיין!
נעם: ממש יצא במקרה, אבל כאילו ראיתי את העונה השישית של big mouth, בלי קשר כאילו לעונה השביעית, ואז הייתי כזה- אה יש לי עוד עונה של human resources, מגניב. ואז יום אחרי שסיימתי את העונה של human resources, יצאה עונה חדשה של big mouth! אז כאילו יצא לי מושלם, כי היה לי כזה… כאילו, כזה יצא ממש- אה טוב, מגניב! באותו שבוע אני יכולה לראות שתי עונות של big mouth. זה היה לי ממש מגניב, דווקא, זה ממש התאים לי ל…רמת תודעה שהייתי בה בחיפה. אממ… זה כאילו לא בדיוק תוכן, אבל הדבר, התוכן- יוטיוב, אבל כאילו התוכן הכי קומפורט שהיה לי בחיים, כאילו מה שמזכיר לי שכזה- תקופה קשה, שאני צופה במשהו והוא הכי כאילו קומפורט בשבילי, זה היה DanAndPhilGAMES,
מאגי: את לא נורמלית [מגחכת]
נעם: זה היה הדבר שהיה לי הכי קומפורט.
מאגי: זה כל כך… הפער בין התוכן שצרכת, למציאות, הוא כאילו…
נעם: לא, אבל, זה, העניין הוא, לא סיימתי,
מאגי: כיכולת הפער להתקיים [מגחכת]
נעם: העניין הוא ש DanAndPhilGAMES יצאו לפגרה בלתי נגמרת, לפני…לא יודעת, איזה חמש שנים. ואאוט אוף נואווייר, באמצע מלחמה, [צוחקת] הם חזרו מהפגרה, והתחילו להוציא תוכן [צוחקת]
מאגי: [בקול דרמטי] הם שמעו, שיש מקום במזרח התיכון שסובל, נעם, והוא צריך תוכן! הוא צריך את זה, זה כמו שאברי וארז חזרו, אז דן ופיל חזרו
נעם: דן ופיל חזרו, לתת לנו תוכן! יו נראה לי אפילו חלמתי עליהם עכשיו בשנצ
מאגי: וואי לא… זה מראה מה הפער בינינו בחוויה. כי אני, צרכתי אך ורק חדשות. כמה חדשות צרכתי? אני כרגע כבר אוסינט בפני עצמי, אני מחקר מקורות גלויים מודיעין בפני עצמי, יש לי עשרה טאבים פתוחים בכל העת, ואני מזפזפת בין כל ה… שלושת הערוצים הרלוונטיים, שהם ערוצים אמיתיים ולא וואטאבר, מה זה 14, לא יודעת, תשרין? זאת הייתה בדיחה לאנשים שאוהבים עיתונות ערבית, לא משנה, ולא הצלחתי לצרוך תוכן לא רלוונטי. עשיתי מחקר, מפגר! מפגר! על תנועות התנגדות פלסטיניות,
נעם: כן [מלמול לא ברור]
מאגי: כאילו… כן, קראתי לדעתי… ארבעה ספרים, אין סוף סרטים, כתבות,
נעם: ארבעה ספרים?
מאגי: אני לא טובה בלהדחיק. כן ארבעה ספרים.
נעם: אני גם… אני חייבת להגיד ש…אממ. אני גם, כאילו, אני על הסקלה, כאילו אני לא הדחקתי בצורה מוחל… חוץ מחמישה ימים שליטרלי הייתי מחוץ למציאות, אבל… שזה סיפור אחר, שאני לא בטוחה שכדאי שאני אספר אותו בפודקאסט. אממ…
מאגי: אה, עזבי, זה תגובה הגיונית לתקופה, נסתפק בזה
נעם: כן. אבל אה…כן היה לי הרבה מחשבה, והרבה שיחות ועיסוק במלחמה, גם…גם כשצרכתי, בעיקר רשתות חברתיות, גם כי רוב הזמן לא הייתי בבית שיש בו חדשות, כאילו בחיפה…לא יודעת, אולי כן היה אפשר להתחבר לחדשות, לא ידעתי איך, זה בטוח, אבל אמממ…היו ימים שכזה ישבתי על ה…נכון את מחפשת, ואז את לוחצת על…כאילו בגוגל, ואת לוחצת על החדשות, אז כאילו זה כזה. אילת, חדשות, דברים כאלה.
מאגי: אה וואו. נייס.
נעם: אז כן היו לי ימים כאלה, כן פרסמתי גם בפייסבוק שלי כמה פוסטים על המלחמה, הרבה יותר מבדרך כלל, שבדרך כלל אני מחפשת כזה דירות ודברים לתיאטרון.
מאגי: לוח המודעות יד שתיים שהוא פייסבוק.
נעם: אז כן הייתי יותר מעורבת, לא מספיק, אבל יותר. מה זה מספיק? מה צריך? מה צריך בחיים.
מאגי: אני לא יודעת מה צריך! צריך לשרוד? זה כל…לשרוד ולעזו.ר זה מה שצריך כרגע. כל השאר…
נעם: גם כאילו… שמעי אני אחזור רגע לדבר על עצמי, כי כאילו אף אחד לא רוצה לדבר…סתם. אף אחד לא רוצה לדבר איתי, אז אני אדבר עם עצמי. אבל המלחמה תפסה אותי בתזמון ממש לא טוב. באופן אישי.
מאגי: את כולם. ככה זה עובד. ככה…גם הקורונה.
נעם: כן, נכון. לא, הקורונה תפסה אותי בתזמון יותר טוב ממה שהמלחמה תפסה אותי. כי ליטרלי יצאתי מבית מאזן
מאגי: אה וואלה.
נעם: לא…כזה במטרה למצוא מסגרת המשך, אבל לא היה לי איפה לגור, שהוא כאילו מקום משלי, לא כזה אצל אמא שלי. לא היה לי איפה לגור, אין לי עבודה, אין לי מסגרת המשך, אין לי טיפול, טיפול אין לי! אוקיי?
מאגי: נייס. אהבתי.
נעם: אין לי פסיכיאטר, כי הפסיכיאטר שלי במילואים!
מאגי: כן כן כן
נעם: יצאתי מבית מאזן ואין לי פסיכיאטר! את יודעת מה יש לי, לעומת כל הדברים שאין לי? יש לי ועדה לביטוח לאומי. כי ביטוח לאומי ממשיכים כרגיל, כאילו אין מלחמה.
מאגי: כן. מי צריך אותם [לא ברור]
נעם: כן, אבל הם יכולים להגיד- טוב, יש מלחמה, נאריך לך בחודש את הקצבה, כדי שתוכלי עוד חודש ללכת לוועדה ולא עכשיו. כי אין לך פסיכיאטר.
מאגי: רגע רגע רגע, את מצפה מהמגזר האזרחי של המדינה לתפקד??
נעם: האזרחי? מה אזרחי בו?
מאגי: מה? כל דבר שהוא אינו צבאי.
נעם: כאילו המגזר הצבאי מתפקד. אני עדיין ב… מה?
מאגי: המגזר הצבאי יותר מתפקד.
נעם: הממ. אוקי. בסדר.
מאגי: המגזר הצבאי יותר מתפקד. כרגע.
נעם: אולי אולי אולי המגזר הצבאי
מאגי: שלושה שבועות פנימה
נעם: של מישהו עכשיו בשירות סדיר, אבל ממש לא מי שבמילואים. את יודעת כמה… כאילו אני ראיתי פוסט של מישהי שהייתה איתי בתנועה, שהיא עכשיו במילואים, שהיא פרסמה שחסר להם עשרות מק פורקים!! אתה יודעת מה זה מק פורק??
מאגי: וואו
נעם: את לא יודעת מה זה?
מאגי: לא. [מגחכת] לא עשיתי צבא.
נעם: אוקי, אז נכון יש נשק…
מאגי: לא עשיתי צבא! עשיתי שירות לאומי, אני יכולה לעזור לך עם שיטת דיואי
נעם: אז נכון, הוא יכול לפלוט כדורים, אם לא נזהרים?
מאגי: אהה אני יודעת מה זה! זה זה שאתה פורק בו את האקדח…כאילו את ה…
נעם: זה ליטרלי חתיכת פלסטיק,
מאגי: שהוא בולע את הכדור.
נעם: שתופסת את המקום של הכדור.
מאגי: כן.
נעם: ומונעת…ואז את יודעת- אה, בנשק הזה אין כדור שיכול להיפלט! זה ליטרלי דבר שמציל חיים.
מאגי: כן…
נעם: אוקיי? ואין את זה. יש להם נשק,
מאגי: כן
נעם: אבל אין להם מה ששומר על הנשק מלהרוג את מי שהוא לא צריך להרוג.
מאגי: כן, בריק די… יש דוד (dude) בשם בריק, אממ…שהוא פחות או יותר מה אם קסנדרה הייתה בומר עכשיו, זה בריק, והוא אמר שזה יקרה, וזה קורה. כאילו…אם כי הוא אמר יותר גרוע, כי הוא קסנדרה, הוא כזה נביא זעם כזה, מפחידי, אבל הוא צדק. אממ בחלק מהדברים, [נעם ממלמלת משהו לא ברור] זה נורא מצחיק לראות. אני ממליצה לראות דברים שלו מלפני עכשיו, כי זה כזה- הוא צורח בחוסר פרופורציה יחסית לעבר, אבל בהיום, זה כזה- אהההה, הבנתי. אוקי באסה.
נעם: זה כמו אה…בגודו, הנביאה בגודו,
מאגי: שנייה, בואי נעבור ל… אנחנו עוברות ללינק אחר
נעם: רגע, אני אעצור את מה שעשיתי קודם
מאגי: ביי.
נעם: אההה איך עוצרים דברים?
מאגי: כן
[נעם עושה אפצ'י]
נעם: בדיוק התחלתי להקליט, ואז התחלתי להתעטש.
מאגי: זמן מעולה. יאללה, חזרנו. איפה היינו? בריק צדק. אז זה כזה… לבנה
נעם: בריק כמו…כמו brick.
מאגי: כמו לבנה. הוא גם נראה קצת כמו לבנה, זה עובד. אה [מגחכות] ו…עכשיו, כל הבומרים הצבאיים האלה, זה האנשים שאני שומעת, כבר שלושה שבועות ברצף. עכשיו אני גם הולכת אחורה, אני כזה- דברים שהם אמרו לפני עשר שנים. עכשיו נהיה לי דברים כמו- קראשים לדובר צה"ל בערבית, דברים מוזרים קורים. [לא ברור] אז זה המצב הנוכחי שלי מנטלית.
נעם: הממ. מעניין.
מאגי: אבל, הפסקתי לבכות. אתמול קרה משהו טוב, ולא הצלחתי לבכות. זה כמה הפסקתי לבכות.
נעם: אה!! יפה
מאגי: אני מרגישה שאני הופכת לסבא שלי.
נעם: יפה מאוד! למה? תסבירי את האמירה הזאת [צוחקת]
מאגי: כי יש איזה קהות חושים, לניצולי שואה. סבא שלי… אצלי הסבים הם זכרים. ואשכנזים. הסבתות הן המזרחיות. וניצולות שואה אבל מלוב, כאילו וטורקיה. לא משנה לא רלוונטי. הקיצר, אז יש איזה קהות כזאת, לזוועות. מין כזה- הכל יכול לקרות.
נעם: כן
מאגי: כן.
נעם: שחיקת סף הרגש.
מאגי: ואני מרגישה את זה קורה לי. במיוחד כי בהתחלה לקחתי על עצמי לתווך לכל מיני אנשים את הסנאף. אז ראיתי הרבה מהסנאף.
נעם: אוי ואבוי.
מאגי: למה שומעים אותי אצלך? [לאורך ההקלטה שומעים לפעמים את ההד של מאגי]
נעם: אוי לא, אוי לא. זה דברים שאני לא… אני לא מכניסה, לטריטוריה שלי.
מאגי: לא עמדתי בזה. תקשיבי התקשורת לא תפקדה, היא פשוט לא תפקדה ב12 שעות הראשונות, ובשעה העשירית נשברתי ונכנסתי לgaza now. לא מומלץ.
נעם: הממ
מאגי: כן עכשיו יש הרבה פחות זוועות אבל. אבל…משהו במוח נדפק, אתה יודעת בהתחלה זה מזעזע אותך,
נעם: כן, לא, ברור
מאגי: כן
נעם: ואז זה נהיה נורמה
מאגי: אממ, וכל התפיסת מוות שלי, כאילו אני מרגישה שהיא השתנתה. זה לא מין משהו…זה לא מין משהו תיאורטי, זה כזה- אה, אני גוש בשר שממש קל לפנצ'ר, זה פשוט יכול לקרות.
נעם: הממ. כן, כן, כאילו כל העניין הזה של אה… לא יודעת, איך לבטא את זה, כזה מין אממ…הקסם שבחיים
מאגי: כן
נעם: אז הוא קצת…נעלם, כאילו זה פשוט דבר פיזי, שקיים.
מאגי: כן, ביולוגי, בסיסי. כאילו כמו שיש פלסטיק, יש בשר, וכאילו שניהם אפשר לפנצ'ר. דברים מזעזעים. זה לא שאני…
נעם: כן כן
מאגי: כאילו צורכת את כל הסנאף, וזה, כן? אני ידעתי איך באיזושהי רמה למסך את זה לעצמי, אבל עדיין אני לא יכולה להמליץ על זה. אני רוצה לחזור בי. אמרתי שהתקשורת לא תפקדה. זה לא נכון. באופן יחסי, הם כן תפקדו, הם שמשו כ…
נעם: אני דווקא ראיתי… כאילו ראיתי אנשים שאומרים שהתקשורת תפקדה הרבה יותר טוב מהשלטון,
מאגי: כן, כי הם היו חמ"ל עזרה לאנשים, הם חיברו בין כוחות לבין אנשים שהיו כלואים ובמצור ובטבח. זה נכון, הכל נכון,
נעם: כן
מאגי: אבל בגלל שדובר צה"ל, ביום הראשון, בעיקר הראשון, הוא לא… הוא אמר שהוא לא יודע. כשהוא כבר ידע. וזה משבר…והתקשורת האמינה לו. וזה משבר באמון, שיש לי מול התקשורת, שהוא קשה. למרות שהם כן עשו עבודה מאוד טובה בתיווך, החל מהרגע… בשנייה שהם הבינו מה קורה, הם ידעו כבר מה לעשות.
נעם: שזה פיזית להיות שם
מאגי: גם. גם. זה לא רק זה. כי…אני, אני אתן לך קצת מחוויותי ביום הראשון. אה…אני מאוד באינטרנט, אני מאוד בטוויטר, אני מאוד בדברים האלה, ואת כבר…ואת עוקבת, ואת מתחילה לראות אנשים כותבים- איפה הצבא? אנחנו בכאן וכאן, מישהו יכול לעזור לנו? כאלה דברים. ומתחיל להיות איזשהו שלב של כזה- חטפו את אבא שלי, חטפו את אמא שלי, חטפו את ה…ווטאבר, וכבר משפחות מתחילות לזהות, ועדיין התקשורת לא אומרת שנחטפו אנשים. וזה לקח המון שעות באופן יחסי עד שאמרו את זה, [נעם מהמהמת בהבנה] זה… זה פער, והם דחפו…אותי, לא את החברה הישראלית, בסדר? אני מאגי מדברת, הם דחפו אותי לתוך תעמולה חמאסית! אני נמנעתי הרבה מאוד שעות, היה לי ברור שמדובר בפרופגנדה, היה לי ברור שזה ניסיון לזעזע את הציבור הישראלי ולגרום לו לחיות הרבה יותר בפחד ממה שהוא בפועל מאוים,
נעם: כן
מאגי: ועדיין, היה איזשהו שלב, שפשוט לא יכולתי לעמוד בחוסר ידיעה. וזה היה העניין. אייי. איזה כיף.
נעם: ממש
מאגי: איך את היית ביום הראשון?
נעם: אהה…אני אגיד לך מה. אני לא הבנתי. כאילו מה קורה. מה ה…מימדים או ה… כאילו מה המימדים של הדבר הזה, כי אני זוכרת שכמה ימים אחרי, או אפילו שבוע אחרי, חזרתי, אמרתי…כאילו אמרתי שיש לי חברה, שהייתה שם. אז אה… ומשום מה אני התעוררתי מאוד מוקדם. זה היה יום שבת, התעוררתי, הייתי כבר ערה בשש וארבעים. ובשש בבוקר התחילו ה…כזה צבע אדומים ואזעקות במקומות.
מאגי: שש וחצי, כן. שש עשרים ותשע
נעם: לא, אני ראיתי בתל אביב כבר בשש בבוקר. כאילו ראיתי דברים כבר משש בבוקר,
מאגי: אוקי
נעם: אבל אה…ואני כזה מתחילה לראות דברים כזה בפייסבוק, אבל גם יש לנו קבוצת וואטסאפ, כאילו של כמה אנשים יחד עם החברה הזאת, וכל כמה זמן היא שולחת עדכונים. ואני רואה גם כאילו על איך שהיא מנסחת, שכאילו לא היה לי איך להבין מה קורה, כי יש בהם איזה מימד של כזה- יכול לעבור כהומור בווצאפ. או יכול לעבור כאילו היא מנסה להקליל את זה. וגם אני רואה על דברים שאני כותבת, שאני לא מבינה מה קורה. כאילו אני…כזה גם צילמתי לעצמי כדי שיהיה לי לזכור, אבל אני לא מבינה. אני לא, לא מבינה מה קורה שם. מבינה שקורה משהו מאוד…חריג, אבל לא במימדים שהיה. לא ברמת הטבח, אני קוראת לזה או טבח או פוגרום
מאגי: פוגרום זה קצת יותר מדויק, אבל כן
נעם: כן, כאילו בטוח לא משהו ברמה יותר ממותנת מזה, אבל אני לא…באותו יום אני לא מבינה. ו…ובאיזשהו מקום אני כזה אממ…לא יודעת, אני, נשאר לי משהו מזה. כאילו, נשאר לי משהו מהתחושה, שאת יודעת שמישהי שאת אוהבת, מישהי שחשובה לך היא בסכנה, ואין לך מה לעשות. והיה לי איזה פעמיים שהרגשתי את אותה תחושה עולה, וזה היה ממש כאילו… כמו איזה טראומה קטנה כזאת, כאילו ממש מנגנון טראומטי שנוצר לי בשבוע הזה. כאילו כזה- אני חייבת לעזור איכשהו, ואין לי איך. וכאילו קרה לי עוד פעמיים שהיה משהו שהוא היה באזור הזה, כאילו שאני חשבתי שמשהו קורה, ושאני חייבת איכשהו להבין מה לעשות, ואין לי איך. אממ…ואני הייתי רוב הזמן כאילו במקומות הכי בטוחים, כן? כאילו אני הייתי בחיפה, שבחיפה בתקופה שלא הייתי שם, היה פעם אחת אזעקה וגם זה היה נראה לי טעות, בזיהוי
מאגי: היה חשד לכתב"מ, וזה לא היה נכון. ממש בהתחלה, כן
נעם: כן, כן כן כן כן. אז חוץ מזה בתקופה שאני הייתי לא היה כלום, אחר כך הייתי קצת בחדרה, בחדרה הכי בטוח. הכי שקט, הכי בטוח. [מאגי מגחכת] אחר כך הייתי באילת, שגם…כאילו אוקיי, ביום הראשון שלי באילת היה ניסיון לשלוח לשם…
מאגי: עכשיו היה גם! את מפספסת! הח'ותים במסיבה, הם עושים הכי כיף במסיבה. בינתיים.
נעם: מה? מה במסיבה?
מאגי: הח'ותים, הח'ותים מתימן, אז הם באו, הם הצטרפו לחגיגת זוועות שהולכת כאן,
נעם: יאי
מאגי: הם לא ממש טובים בזה, סואו פאר, אבל יש להם טילים. וקצת כתב"מים, מסתבר. לא יודעת מה הקטע, ממתי כתב"מים נהיה הדבר.
נעם: כן, ראיתי היום שהיה משהו, היה כתב"מ היום, אבל רציתי להגיד על היום הראשון, שאני לא ידעתי שהיה. כי הייתי כאילו בדברים, לא היה לי זמן לשבת מול חדשות ולהתעדכן, אבל כאילו הייתי בכזה לברר דברים, ומישהו כתב לי שהיה כאילו ניסיון…לזר…כן?
מאגי: כן
נעם: לזרוק טיל.
מאגי: [בסרקסטיות] לזרוק טיל
נעם: [מגחכת] לזרוק, למסור, להשליך אותו
מאגי: למזוג טיל
נעם: למסור.
מאגי: אני מעדיפה למזוג, כי זה על רוח התקופה הטוויטרית. עזבי זה רפרנס.
נעם: למזוג טיל זה על רוח התקופה הטוויטרית, אוקי, מעניין.
מאגי: למזוג מוצקים זה על רוח התקופה הטוויטרית, וטיל הינו מוצק. כי זה כאילו של מזרחים, למזוג אוכל?
נעם: אני חשבתי שזה…לי זה מרפרר לכזה…מה זה היה? להסניף חשיש, דברים כאלה?
מאגי: שלא תשתה לי שם חשיש
נעם: לשתות מריחואנה? [מאגי צוחקת]
מאגי: איזה שטויות.
נעם: לא יודעת, יש כזה, את יודעת, אנשים שאומרים כאילו…שהם…כן, הבדיחה על…כן. אז זה מאוד…גרם לי להבין כמה זה לא… כאילו הרגע הזה של הטיל על אילת, שהחמאס כזה ישר היו כזה- [קול שמנסה להשמע חשוב] כן, כן, התכוונו לעשות את זה. אממ…אז זה גרם לי להבין ברגש מה זה ארגון טרור. כאילו…כזה שהמטרה היא לפגוע כדי להכאיב כמה שיותר, ולא להילחם כדי להשיג משהו, להשיג זכויות,
מאגי: איך רואים שלא ראית ת'סניף [צוחקת]
נעם: [קול מפקפק] אמממ…מאיזו בחינה, תגידי לי, כי אני יכול לקחת את זה לכל מיני מקומות?
מאגי: כי זה פחד אלוהים, זה… כאילו יש בזה משהו שמאוד מאוד מאיים. ברמה הכי בסיסית. זה פחד מוות אמיתי. אמיתי אמיתי.
נעם: כן. כן כן. כן. אבל זה בדיוק העניין הזה של כאילו לוחמה פסיכולוגית באיזשהו מקום.
מאגי: בדיוק
נעם: כי המטרה היא שתראי את זה, כאילו את כאזרחית מדינת ישראל שנמצאת במקום בטוח, תראי את זה, ותדעי שזה יכול לקרות גם לך. אז יש בזה משהו מאוד אפקטיבי, עם כמה שזה עצוב, כן?
מאגי: כן.
נעם: כאילו זה…באיזה דקה אנחנו בפודקאסט?
מאגי: מי יודע. אני מעריכה באיזור 50, בגלל שאנחנו מקליטות באיזה שבע תוכנות שונות כרגע, אז אין לי מושג. [מגחכת]
נעם: כאילו אם היינו מסתכלות על זה מנקודת מבט חיצונית מאוד מאוד, לעשות דבר כזה, ולצלם אותו, זה משהו מאוד אמ…מה המילה הטובה בזה. זה אפקטיבי פשוט.
מאגי: זה פשוט ממש אפקטיבי.
נעם: זה כאילו… זה צעד אה…מחושב.
מאגי: עד לנקודה מסוימת, כי את רואה שזה היה מעולה בטווח המיידי, בטווח הבינוני זה עושה להם מלא צרות, את רואה שהם הלכו אחורה ומנסים למחוק את הסרטונים. כאילו…קצת…מסובך, כשכל מדינת ישראל ראתה אותם.
נעם: כן, כן.
מאגי: יש איזה שהיא…אבל ככה זה טרור, את יודעת, עצם הפעולה, עצם ההתנגדות, זה הדבר. המטרה היא בטווח ההרבה יותר ארוך של הדבר. זאת אומרת.
נעם: כן, כאילו העניין הוא אממ…נראה לי בהגדרה של טרור, אפשר שנחפש את זה כי אנחנו שתינו מול מחשבים,
מאגי: נהה
נעם: אבל הסיפור הוא, שיש מלחמה, שמלחמה זה דבר שקורה מול צבא, או מול מדינה, אבל טרור זה דבר שקורה מול אזרחים.
מאגי: כן, אבל כאן זה גם קורה מול צבא, הכל מורכב פה.
נעם: לא, נכון, אבל כאילו- זה התחיל מלהיות מול אזרחים, וזה ממשיך להיות מול אזרחים, כי מתקיפים ערים.
מאגי: הממ. אז רגע, אני חייבת לספר אנקדוטה, שאף אחד אני לא חושבת שם לב לזה
נעם: בדוק
מאגי: אצ…במרכז בכל מקרה, הטילים התחילו בשש וחצי. אני די בטוחה שזה היה שש וחצי, אבל לא משנה. אממ. אז מה שקורה [נעם ממלמלת משהו] זה שניר דבורי עלה לשידור, ב12, עכשיו את רואה אותו פחות או יותר על רקע כלום בפיתה, הוא אפילו לא באולפן, עם מיקרופון ביד, מדבר, עכשיו זה היה כל כך מהיר, כל האירוע, שעוד לא…הסאונד לא היה מופעל. [מגחכת] הוא כאילו מדבר בלי סאונד על רקע, ואני כזה- זה הדבר הכי מלחיץ שראיתי בחיים. הם היו צריכים לעלות לשידור כל כך מהר,
נעם: וואו
מאגי: שהם אפילו לא סידרו את השידור.
נעם: אשכרה
מאגי: אז כן. כן
נעם: ב12 אמרת? כאילו שש שעות אחרי
מאגי: לא, ערוץ 12. הם עלו לשידור די מהר,
נעם: אהה, אוקי
מאגי: לדעתי לקח להם רבע שעה- עשרים דקות לעלות לשידור. גג.
נעם: אשכרה
מאגי: גג. אממ…אבל זה…זה כן היה…וואי [נאנחת], אני…איך אני יכולה לשפוט אותם בכלל? זה לא סיטואציה…כאילו, תקשורת היא נועדה לסיטואציה הזאת, כן? זה הסיטואציה שאתה הכי צריך להיות פעיל, לדברר את הדברים לאזרחים, הכל מאוד ברור מצד אחד. מצד שני,
נעם: כן
מאגי: הם האמינו לדובר צה"ל. וזה מה שהביא אותנו לכאן מלכתחילה. למה לא הקשבנו לבריק, ל…לבנה שחפרתי עליה לפני שנייה? כי דובר צה"ל אמר שהכל בסדר. [צלצול טלפון] מתקשרים אליי. אני מאוד מקצועית כרגע.
נעם: כן אבל גם בו זמנית… מה את צריכה ללכת? או…
מאגי: לא לא, אבא שלי…מטריד. [מגחכת] אוהב לשאול מה שלומי.
נעם: אה סבבה.
מאגי: החצוף.
נעם: אבל מצד שני אני שמעתי שיש מתיחות כל החודש שלפני.
מאגי: תגדירי מתיחות.
נעם: אז כאילו מה זה… מה?
מאגי: תגדירי מתיחות, אנחנו יודעים על התוכנית הזאת מאיזה 2016, ויודעים שהם עובדים על לבצע אותה מאיזה 2019. תגדירי מתיחות.
נעם: המממ
מאגי: זה בעיות קלאסיות של מדינה, כן? זה קונספציות, זה בעיה שאתה לא יודע לזהות את המודיעין בגלל הפרשנות המוטעית שאתה נותן לו, המחשבה שהאויב הוא טיפש.
נעם: כן
מאגי: שוב, זה דברים שמדינות נפלו בהם לאורך כל ההיסטוריה האנושית, כולל במאה ה21. זה מבאס, וזה זוועה, ובא לך פשוט לפצלח מישהו, אבל מבחינת הכשל, לפחות חלק ממנו, וחלק מסוים, זה…זה דברים שיכולים לקרות.
נעם: כן
מאגי: וזה נורא להגיד את זה. כי כאילו, לא יודעת, לא נראה לי הגיוני שאזרחים צריכים להחביא סכין מתחת לכרית כדי להרגיש בטוחים, במדינה עם צבא כל כך חזק. [נעם אומרת משהו לא ברור]. אבל יש מקום, מהשיפוטיות כאילו…לא יודעת, להכיר במציאות, להכיר בקושי של דברים, להכיר בחוסר מושלמות, בזה שדינו של כל קו הוא להיפרץ. הכל מבאס.
נעם: כן, אני…
מאגי: כן.
נעם: יש לי הרבה מחשבות וזה מבלבל. אממ…[שתיקה] זה פשוט מאוד עצוב. הכל. וקשה.
מאגי: כן.
נעם: לי, אחד הדברים שהיו הכי קשים, כבר מההתחלה, כאילו ברור שלא…כזה הטבח, והפוגרום, היה הכי קשה, אבל מעבר לזה, היה לי מאוד קשה לקרוא את הדברים שאנשים מרשים לעצמם לכתוב במרחבים באינטרנט
מאגי: אה את מתכוונת הקריאות לפשעי מלחמה?
נעם: או להגיד… אה… פשוט כאילו אני…אני יכולה להבין כל מיני תגובות, למצב,
מאגי: כן
נעם: כאילו אני יכולה להבין אנשים שעבר להם בראש- צריך לשטח את עזה. סבבה?
מאגי: ביום…
נעם: אני יכולה להבין אנשים שהרגישו זעם גדול מאוד. שעבר להם, כי אנחנו לא המחשבות שלנו
מאגי: כן
נעם: אנחנו המעשים שלנו, אנחנו האמירות שלנו. אבל אנשים שבוחרים או לפתח את זה לליטרלי תוכנית לאיך לעשות את זה ואז לפרסם את זה בפייסבוק, [מאגי צוחקת] זה אחד, אבל אנשים שכאילו משתמשים בהזדמנות הזאת, ולגמרי משתמשים בהזדמנות הזאת, כדי להוציא את כל הגזענות שהייתה להם כל הזמן הזה, זה מה שבאמת מפחיד אותי.
מאגי: כן.
נעם: כי בסוף אני הולכת לחיות עם האנשים האלה בחברה. כאילו האנשים ש…אממ…כל כך…כל כך שונאים, כל מי שנראה להם משוייך לאויב, בדרך כזו או אחרת, שישמחו להשתמש בכלים של דיקטטורה כדי אה…למגר אותה.
מאגי: או פשוט כדי להשיג עוד כוח. אבל,
נעם: כן,
מאגי: תקשיבי אני חושבת שמאוד חשוב להפריד,
נעם: בזמן שכולנו [לא ברור] את זה
מאגי: אני חושבת שמאוד חשוב להפריד בין האנשים שמראש יש להם… נקרא לזה נטיות פשיסטיות, [נעם מסכימה] שזה פשוט הזדמנות מעולה בשבילם, לבין, לדעתי, רוב האנשים, שפשוט ראו דבר מאוד מאוד מזעזע, והם לא מצליחים לחבר אותו עם בני אדם. הם מאוד…
נעם: כן, כן
מאגי: כאילו ואם זה לא בן אדם, אז כמובן שהדרך להתמודד עם זה היא השמדה, מבינה? אז כאילו…
נעם: נכון. אני אגיד כאילו את מה שאמרתי, דיברתי עליו כמה פעמים בתקופה האחרונה ו…לא יודעת, אולי זה ייתן תחושה כאילו…אוקיי, העניין הזה של אממ…בני אדם, במבנה הבסיסי של הפסיכולוגיה שלנו, הכי קל לנו והכי בטוח לנו לחשוב בצורה דיכוטומית. כאילו, הכי קל ובטוח לחשוב שיש טוב מוחלט ורע מוחלט, ויש בחירה צודקת ובחירה טוע…שגויה. ויש אממ…אם אני יודע שמדינת ישראל היא בצדק קיימת, זה אומר שמי שמערער עליה הוא בהחלט טועה במאה אחוז בכל מה שהוא אומר.
מאגי: אני לא יודעת, מי שקורא לנו תנועה קולוניאליסטית בעוד הוא יושב במדינות הכי קולוניאליסטיות שאי פעם התקיימו, נראה לי קצת שונא אותנו בלי קשר. אבל כן.
נעם: לא, כן, בואי לא נ… רגע, זה נושא אחר. מאגי: כן
נעם: את מוסיפה נושאים. את רוצה תכתבי אותם על דף, תוסיפי אותם, תדברי על זה אחרי זה. תפסיקי לגנוב לי את הנושא. אני רוצה פשוט לנסות כאילו, להסביר לעצמי ולאנשים שמסביבי למה אנשים בורחים לדיכוטומיות. מבינה?
מאגי: כי הם ראו. זוועות!
נעם: לראייה של שחור או לבן.
מאגי: כי הם ראו זוועות!
נעם: זה הרבה מעבר לזה! זה עניין שבפסיכולוגיה שלנו, זה מפחיד לחשוב שהדברים מורכבים. כי זה תחושה לא בטוחה. כאילו…
מאגי: לא…אני לא חושבת שזה רק זה,
נעם: אוף הסברתי את זה כל כך הרבה יותר טוב
מאגי: זה גם זה, זה חד משמעית גם זה,
נעם: כן, כן
מאגי: אבל את רואה שאנשים לא מוכנים לקבל את הבנאליות של הרוע. פעם אחר פעם אחר פעם בהיסטוריה, את רואה דברים, הם עשו באמת דברים…שאתה לא מבין איך [מכחכחת] הולך על שתיים מסוגל לעשות. אתה באמת לא מבין. ברמה הרציונלית לא מבין.
נעם: כן
מאגי: ואז אתה אומר- אוקיי, אז הם מפלצות. אז הם לא בני אדם.
נעם: כן כן
מאגי: עכשיו אני לא אומרת שלא צריך להילחם בהם עד חורמה, צריך כדאי וחובה. אבל
נעם: כן
מאגי: הראייה הדיכוטומית הזאת היא תוצאה של המציאות, שפשוט מורכבת מדי.
נעם: טוב אני פשוט אקריא לך את מה שכתבתי, כי אני מרגישה שאני מתנסחת בכתב יותר טוב [מגחכות]
מאגי: יש לך יותר זמן לחשוב על דברים, כן.
נעם: קל יותר לחיות בעולם שיש בו טוב מוחלט ורע מוחלט, כי אחת הסיבות זה נותן ביטחון. בין היתר לדעת אם אני טובה או רעה, אם המשפחה שלי טובה או רעה וכדומה. אבל המציאות לא מורכבת משחור או לבן אלא מאין ספור גוונים של אפור, ולראות את המורכבות זה דבר מבהיל מאוד. גם אותי זה מפחיד הרבה פעמים, כי אין בזה תחושה של מוגנות. רגע, אני רוצה להקריא לך דווקא משהו אחר שכתבתי וזה באינסטגרם, זה לא ב… פה
מאגי: רגע אז מה שהקראת עכשיו זה לא הדבר שרצית להקריא?
נעם: לא זה גם, אבל כאילו לא זכרתי שזה מופרד.
מאגי: אוקיי אנחנו באונטולוגיה, הבנתי, חבר'ה אנחנו באונטולוגיה, תתרכזו.
נעם: אההה
מאגי [לוחשת]: זה כבר קורה
נעם: אוקיי, עניתי למישהי ב…אינסטגרם
מאגי: כן
נעם: על הסיפור…אוקיי, גם כתבתי פוסט בפייסבוק על הסיפור של לקרוא לאנשים שעושים זוועות מפלצות. כי אני חושבת שזה מסיר אחריות. מאנשים. כאילו כמו שקראו לנאצים מפלצות, או להיטלר מפלצת, [מאגי מסכימה] אז לדעתי זה לא נכון. הם בני אדם שעשו בחירה והם צריכים לעמוד באחריות
מאגי: זה יותר גרוע. כי מפלצת זה ברור שהיא תעשה דברים נוראים. בן אדם שעושה דברים כאלה, זה הרבה יותר גרוע, כי הוא בחר.
נעם: כן כן, נכון, בדיוק, בדיוק. בגלל זה כאילו גם כתבתי בפייסבוק על הסיפור, על הספר אנשים רגילים, מכירה אותו? שמדבר על…כאילו התגובה של החיילים הנאצים להרוג יהודים. [מאגי עושה קולות שמאשרים שהיא מכירה] ממליצה לקרוא. השיער שלי נראה זוועה [מאגי מגחכת] אוקיי, אז אני ניסיתי להבין מה ה… גורמים שהובילו אנשים לפעול בטבח, נראה לי.
מאגי: כן.
נעם: אז כתבתי- אני חושבת שזה מורכב מהמון המון גורמים. יאוש מאוד גדול מאיך החיים נראים, דיכוי רמה ראשונה על ידי מדינת ישראל יחד עם דיכוי רמה שנייה…אוקיי אני זורקת פה מושגים
מאגי: את אה…וואו, אנחנו עוד לא שם! מנטלית
נעם: מה
מאגי: זה קשה! נעם! כי זה לא…
נעם: להבין מה קרה שם?
מאגי: לא, כי יש הבדל. כי אתה צריך להיות במקום הרבה יותר בוגר מנטלית מאיפה שאנחנו נמצאים עכשיו, כדי להבין את המורכבות של האירוע, ולהגיד זה לא שולל אחריות. כרגע לדבר על… לא יודעת רפובליקת ויימאר והסכמי ורסאי, זה מוקדם לנו. זה מוקדם לנו! זה פשוט מוקדם. זה לא אומר שזה לא נכון.
נעם: תגידי לי כשיהיה אפשר.
מאגי: מה?
נעם: תגידי לי כשיהיה אפשר. בינתיים אני אפרסם את זה בפרופיל הפיקטיבי שלי.
מאגי: אני איתך. איי יא ייאי. מה את אומרת, נצליח שבוע הבא לעשות פרק על תוכנית? [שתיקה] שמה יד על הפה.
נעם: אולי.
מאגי: בוא נעשה על בופור, זה יהיה מדכא!
נעם: אוו
מאגי: זה יהיה אסקפיזם [בציניות]
נעם: ממש אסקפיסטי. כאילו, האמת שזה יכול לאפשר אסקפיזם מסוים.
מאגי: כן… מה אתם אומרים, תכתבו לנו.
נעם: אני בעד להשתמש… אוקי, אני אגיד לך מה אני הייתי רוצה לעשות, ואז תגידי לי שאני טועה. [מאגי מגחכת]. אני הייתי רוצה להשתמש בהרחקה, כדי לדבר על המצב.
מאגי: אז אנחנו צריכים מלחמה שלא מעורבים בה יהודים בכלל. זה חשוב.
נעם: כן
מאגי: אוו שאלה קשה
נעם: אם זה עם חייזרים זה גם טוב.
מאגי: מה יכול להיות? אה, נראה לי רעיון. ברח לי השם של הסרט הזה. סטאר שיפ, משהו?
נעם: זה לא אנטרפרייז
מאגי: יש מצב, אבל נראה לי אני טועה. הסרט עם הבמאי הגרמני.
נעם: סטאר שיפ אנטרפרייז זה משהו בסטאר טרק
מאגי: לא נראה לי שזה נכון. אז אני טועה. טוב, בואי נחתור לסיום
נעם: טוב, אנחנו נמצא משהו שיעשה שייקספיר למלחמת השמד הזאת!
מאגי [בהתרגשות]: שמד! מלחמת שמד! יס אל תראו סנאף.
נעם: שמד, שייקספיר במלחמת שמד.
מאגי: טוב, יאללה. בואי נעשה את הדבר הזה שאנחנו נפרדות.
נעם: טוב תכתבו לנו גם מה אתם רוצים, מה אתן רוצות, כאילו אם אתן רוצות שדווקא כן נדבר על המצב, או שבכלל לא נדבר על המצב, או כן הרעיון שלי עם הרחקה, או לדבר על העונה החדשה של ביג מאוס, לא יודעת, מה שבא לכם.
מאגי: מה שבא לכם, אנחנו נזרום, אנחנו פה לרשותכם. נעם צריכה אנשים ואני מרגישה אשמה על כל דבר שאני עושה, זה שילוב יפה שמוביל לזה שיהיה עוד פרק.
נעם: מלא פיפול פליזינג פה.
[מאגי צוחקת]
מאגי: טוב אני הייתי מאגי
נעם: אני הייתי נעם
מאגי: ואנחנו היינו
נעם: מרשם למלחמה
מאגי: אוי ואבוי. יאללה ביי!
נעם: ביי
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments