top of page

רלוונט - פותחות - פרק 2: כסף ומלחמה

Updated: May 25


אפרת שמיר, כלכלנית ומנגישת מידע פיננסי ואישה מתוקה במיוחד מגיעה לפותחות לדבר על המערכה השניה של העורף - פרנסה.

מה עתיד לקרות? טיפים פרקטים שאלות ותשובות וכמה כסף יש לאנשים בני 26 בבנק



 

קורין קיציס: אתמול עשינו תרגיל בתיאטרון שמישהו שואל אותך- מה שלומך? תשאלי אותי מה שלומי.

אפרת שמיר: מה שלומך, קורין?

קורין: אאאהההה אאההההה אאהההההה אאההההההה

אפרת: וואי זה מוש לתקופה גם.

קורין: מה שלומך, אפרת?

אפרת: אוי… (נאנחת)

קורין: בדיוק. זו תקופה כבר מעבר למילים.


(מנגינה ברקע) "פותחות עם קורין קיציס"


קורין: בוקר צהריים וערב טובים לכל המאזינות וגם לך המאזין וגם לאפרת שמיר שאיתי באולפן שהמון זמן אני רוצה להביא אותך, דווקא לא לפרק כזה מלחמתי וחירומי אבל אוקיי, אנחנו כאן.

אפרת: בוקר אור.

קורין: בוקר אור. תציגי את עצמך רגע.

אפרת: אני אציג את עצמי. אני אפרת שמיר.

קורין: רגע, תעשי ככה. ככה ככי. כחכחי.

אפרת: אוקיי. אני אפרת שמיר, אני כלכלנית ומוזיקאית. בעבודתי ככלכלנית אני עוסקת בגדול במיצוי זכויות ובהנגשה של מידע פיננסי לציבור הרחב, והכובעים שתחתם אני עושה את הדבר הזה זה יועצת בפרויקט ממשלתי של אוטומציה של מיצוי זכויות שנקרא 'מנוע הזכויות הלאומי'. ואני גם עצמאית ומעבירה סדנאות והרצאות בתחומים של פנסיה, מיסים וביטוח לאומי. כל מיני כאלה.

קורין: אפילו היית מפרסמת בעונה הראשונה כמו שנקרא.

אפרת: נכון, הייתי חסות ראשונה. וואו זה היה מזמן.

קורין: כן, אני את אפרת הכרתי דרך אחותי בעצם. היא המליצה לי עלייך. איך את מכירה את אחותי?

אפרת: אני לא זוכרת…

קורין: אינסטגרמית.

אפרת: כן

קורין: ובעצם כשיצאתי לדרכי העצמאית החדשה השנה לקחתי אצל אפרת שיעור מבואות ל…

אפרת: להיות מבוגרת.

קורין: להיות מבוגרת. למתחילות א'. וזה באמת עשה לי המון המון סדר, ואת אישה נורא נורא מוכשרת ואני נורא שמחה שאני פה, והזמן ממש קצר אז אנחנו ממש נכנסות.

אפרת: יאללה, ניכנס.

קורין: אני עושה דיסקליימר. קודם כל רציתי לשאול כמה את סבבה מ-1 עד 10.

אפרת: אני סבבה שמונה וחצי.

קורין: וואו. וואו

אני רוצה לספר רגע שעשיתי כמה מעגלים השבוע, שבוע שעבר וממש הופתעתי ושמחתי לגלות שנשים סבבה.

אפרת: וואלה.

קורין: כן. אני עשיתי מעגל כמה את סבבה מ-1 עד 10. היו גם 5, היו גם 2, אני לא אגיד. אבל הרוב היו כזה 7, 9, 8.

אפרת: כי זה באמת עכשיו השבוע של טיפה, כזה את אינקונטקט עם החיים הרגילים שלך באיזשהו אופן אני מרגישה. וכמובן שיש על זה תמיד את הכוכבית של כמה שאפשר.

קורין: כן. ברור. ברור

אפרת: כוכבית שאי-אפשר להתחמק ממנה.


קורין: וגם ממש מילה- אני רק אספר למאזינות שאני גם די בודדה.

אפרת: מה את אומרת? מאמי…

קורין: כן, חשוב לי רגע לאוורר את זה, כי אני לא… כאילו המשפחה שלי היא כבר לא המשפחה שלי. וילדים זה כאילו כיף, אבל הם לא הרבה מנחמים גם. כאילו הם לא שומרים עליי כזה.

אפרת: כן, אני יכולה לדמיין את זה.

קורין: ואז אני אומרת- מה, את צריכה גבר כדי להרגיש בית? ואז אני מתגעגעת כן לדורון, וכזה למין יחסים נורא עמוקים, ופחות רק לכזה מין...

אפרת: כן, זה גם קצת הקלאסי של מלחמה.

קורין: שעושים מין?

אפרת: לא, שחושבים על האקס.

קורין: אה, כן?

אפרת: כן, ברור. קורין, מה קרה לך?

קורין: לא יודעת. אף פעם לא הייתי גרושה במלחמה.

אפרת: כן, כן. קלאסי מאוד.

קורין: אז אני רק רוצה כזה, וגם כולם מדברים על משפחה, משפחה, אני אצל ההורים, אני אצל… המשפחה פתאום חזרה להיות כאילו כוכב השנה. וכזה וואלה, אני מהאנשים שהמשפחה היא לא החיק, היא לא הקן, היא לא ה… אני לא… כאילו, היא מקום מצוקתי, שלא נאמר. מקום שהוא ההפך מנחמה, וזה גם כואב לי. כאילו, יש לי את אחותי, וזה כזה וואו, אבל בא לי לבוא לאימא עם הילדים, לבוא לאבא, וכאילו, אין לי את זה, וזה עוד יותר כזה מעצים את זה את ההיעדר, וכזה פתח חלקלק לרחמים עצמיים ופחד.

אפרת: כן, אני יכולה להזדהות.

קורין: יופי. (פונה למאזינות) אז אם את יכולה להזדהות, תהנהני עכשיו, איפה שאת.

ואנחנו נתחיל עם הקלטה, אוקיי. אז בקיצור, אנחנו הולכות לדבר, למי שלא הבינה עדיין, למה שתבינו?

אפרת: אין שום סיבה להבין.

קורין: אין שום סיבה להבין. אנחנו הולכות לדבר על… לא, יש את הכותרת של הפרק.

אפרת: אה, נכון, נכון. סיבה טובה.

קורין: תמיד אני חושבת לעשות הפתעה, אבל בעצם הכול כתוב, והרשות נתונה. אנחנו הולכות לעשות פרק על כסף. כי בואו.

אפרת: בואו.

קורין: כאילו, היה קיץ, היו חגים, היה שביעי באוקטובר, אתן עצמאיות, אתם יצאתם לחל"ת… מה קורה? אין כאילו… מה יהיה בנובמבר? איך אנשים משלמים שכ"ד? יש על מה לדבר.

אפרת: יש התמודדות, כן.

קורין: ואני מרגישה שההתמודדות, היא הייתה עד עכשיו במחשכים קצת, כי זה היה מביך לדבר על משהו שהוא כביכול לא הישרדותי.

אפרת: לגמרי.

קורין: ו…וואלה, אנשים מתחילים כן לדבר, כן לשתף את הפחדים שלהם, וגם הרבה אנשים לא משתפים, אבל הם עם עצמם, זה עוד מצוקה שמתיישבת… בואי, כי גם לפני, זה לא שהיה מזהיר.

אפרת: נכון. אני גם חייבת לציין שלא רק שזה היה במחשכים, אלא שכאילו הקונספט של כסף נעלם לרגע מהעולם. לאיזה שבוע, שבועיים. כולם מתנדבים.

קורין: למי אכפת מכסף. אנחנו...

אפרת: כן. והחוויה באמת הייתה אמיתית. גם אני הייתי בחוויה של למי אכפת מכסף, וכאילו בא לי לתת את הידע שלי ואת היכולות שלי ואת מה שיש לי לתת, ברור שבחינם למי שזקוק לזה, וממש נוצרו איזה מין… כאילו קצת עולם אוטופי כזה בקונסטלציה מאוד אפלה, אבל שבאמת לא… כאילו לא רק שלא דיברו על… רגע, מה בעצם קורה עם המשכורת שלי בחודש הבא? אלא גם כאילו ממש מהיום למחר. כן, אני עובדת בחינם עכשיו שבועיים, ומתנדבת וזה.

קורין: בטח, בטח.

אפרת: אני לא אומרת את זה עם ביקורת, אני אומרת שזה ממש...

קורין: לא, לא, חלילה.

אפרת: שזה ממש כאילו גם נעדר מהשיח וגם נעדר כאילו מהיום-יום שלנו.

קורין: ברור. אז אני כן גם אעשה קדימון, ממש קדימון קצר רק בשביל… כאילו לא קדימון, איך אומרים? פתח סוגריים קצר בשביל המצפון שלי, ובשביל המצקצקים. נכון הכי מפחיד, הקללה הכי מפחידה, יותר משמאלן עכשיו, זה מנותק.

אפרת: מנותק, נכון.

קורין: מנותקת. ואני כזה- אני לא מנותקת. נשבעת לכם. אממ… האמת שלא בא לי, לא בא לי.

אפרת: לא בא לך.

קורין: לא בא לי, לא בא לי כאילו להגיד… כאילו כן, אני… יש לי כסף. אבל עדיין, נגיד בשבוע שזה קרה, אני כן… זה נכון שבגלל שהתגרשתי מהמון כסף, אז המצב שלי, למרות שהוא רע, הוא עדיין ממש טוב, אבל אני כן יצאתי השנה לדרך כלכלית חדשה, ואני לומדת את זה מאפס, ויש לי הרבה יותר ערך, אז הפרק הזה הוא כאילו, אני מביעה פה קולות שהם לא שלי, גם אחותי, הבאתי את הקול שלה ומאזינות, אז תרדו, כאילו אני פה בשבילכם, תרדו מהסיפור האישי שלי, סבבה? סבבה.

אפרת: מבחינתי סבבה.

קורין: יופי, תודה.

אפרת: וגם אני אגיד שגם מי שיש לה כסף, הצבע הזה של להרגיש חרדה לאור המצב, יכול להיות שהוא בעוצמה פחות חזקה, כי יש לי כסף ואני יודעת שאני לא… כאילו, אני לא אהיה רעבה ללחם, אבל ההתמודדויות הן על אותה סקאלה.

קורין: כן. כן. וגם יש להגיד, שנדבר על זה תכף. את יודעת מה, אני אפתח ב… הנה, אני אלך, עשיתי… עשיתי, איך אומרים, ליין, איך אומרים?

אפרת: ליינאפ?

קורין: עשיתי ליינאפ, קמתי בשש בבוקר, כתבתי: "כסף, כסף, כסף. הוא כזה נושא רגיש, בלי כל קשר".

אפרת: מושלם.

קורין: ואז כתבתי: "בושה, מביך, מסתיר". ומאזינה, ציטוטיס, אני כותבת: "כסף זה מפחיד וגורם לחרדה" סגור ציטטיס. ומישהי כותבת: "מפחיד אותי מושגים בעולם הזה, אימאל'ה". ומישהי גם, חמודה, ביקשה: "יקל עליי לדעת שלא תהיה מלחמה אזורית".

אפרת: איזו מתוקה.

קורין: כי פשוט הייתה תיבה פתוחה. כן, זה מין כזה כמו במה פתוחה.

לא, אבל באמת, כשאנחנו שומעות מילים כמו 'ריבית פריים', 'קרן השתלמות', 'אקסל', 'עוסק מורשה', 'מס הכנסה', 'חוב לביטוח לאומי', זה דברים שברובנו, אפרת, את תכף תספרי על מה את רואה בעם, בי, מעוררים גרד, חרדה, אם אני צריכה להיכנס לבנק, כאילו, ובאמת יש שם, יש. זה עושה לי בגוף תחושה שהקרקע נשמטת.

אפרת: את פעם, אני אחשוף משהו קטן שהוא לא כזה חשיפה.

קורין: בבקשה.

אפרת: את פעם שלחת לי צילום של מכתב שקיבלת מביטוח לאומי, ולא העזת לפתוח אותו.

קורין: נכון.

אפרת: כאילו, את המכתב.

קורין: נכון.

אפרת: היה מכתב חיובי, סך הכול.

קורין: כן.


קורין: אז זה לא קשור לכמה יש או אין, וזה פשוט נושא שהוא רגשי.

אפרת: לגמרי, מעורר חרדה, ומעורר איזו תחושה של, כאילו, יש איזה דיון שכאילו כולם משתתפים בו, ואיך קרה שפספסתי את השיעור? ואין שיעור חוזר.

קורין: יואו, זה בול התחושה.

אפרת: אין שיעור חוזר.

קורין: לא שיעור, נרדמת כל ה...

אפרת: כל הסמסטר.

קורין: אפילו את בתיכון, בתחושה שלי.

אפרת: כן

קורין: כאילו, מין כזה, מה זה בגד כפת בכלל?

אפרת: לגמרי. את כאילו, אאוט לגמרי, ואת כבר בשלב של כאילו…

קורין: זאת ממש התחושה עם כסף.

אפרת: כאילו, הרכבת הלכה, ובשום שלב לא נעים לך להגיד: "היי, רגע, אני לא יודעת מה זה ריבית, כי אני סתם חותמת על מה שנראה לי בטופס 101. אני לא, אני לא מבינה את מה שאתם מדברים על הראש שלי."

קורין: כי כולם משחקים כאילו הם יודעים גם.

אפרת: אז יש חלק שיודעים. מהיכרותי, הרוב באמת לא יודעים.

קורין: כמה אחוזים? תביאי אחוזים.

אפרת: תשמעי, אליי מתגלגלים ה...

קורין: ה-lost?

אפרת: המצבים ה… לא, סתם, יש גם לפעמים שכאלה שמתגלגלים שהם יודעים, והם רוצים כזה לחזק בפינות וזה. אבל בגדול כל בן אדם שאני פוגשת, השיחה מתגלגלת ובשלב מסוים, כאילו, אני אמצא לו איזו זכות שהוא לא מכיר, או איזה דבר ממש נפוץ, וגם, אני חושבת שמשהו כאילו, יש משהו בחדשות ובתקשורת, שזה גם קשור לזה שיש שם המון גברים, אבל גם קשור לאיזה סטנדרט של מאיפה מתחיל הדיון.

קורין: מריבית פריים.

אפרת: למה אף פעם הדיון לא מתחיל פשוט מההתחלה שנייה? כאילו, יש דיונים, בחדשות, על ועדת כספים, ויכוחים בין הפוליטיקאים. למה, שנייה תעצרו, תגידו מילה וחצי, מה תפקידה של ועדת הכספים? מדברים על עליית הריבית. תגידו רגע, תגידו את השיעור א', כזה.

קורין: ממש, ממש.

אפרת: אז אני פה בשביל להגיד שזה לא, זה לא דבר מוזר בעיניי, שאנשים לא…

קורין: מרגישות ומרגישים ככה.

אפרת: לגמרי. שהם מרגישות ומרגישים ככה, וגם קונקרטית, זה שהם לא יודעים, זה לא דבר מוזר בעיניי, כי באמת לא מלמדים אותנו את זה. אבל יש שאלה. אוקיי, הבנו שמתנהל פה איזה דיון, רוב האנשים ממש מבינים שהדיון הזה חשוב לחיים שלהם, ומשפיע על החיים שלהם, ועל השלווה שלהם, הם מרגישים את החרדה הזאת, מרגישות. ואז נשאלת השאלה- אוקיי, הבנת שיש משהו שחשוב לך לדעת, ואת לא יודעת אותו. עכשיו מה?

קורין: אוקיי, בדיוק בשביל זה אני רוצה להשמיע הקלטה.


הקלטה של מאזינה: היי קורין, אני בחורה בת 25, שעכשיו חזרה מטיול גדול, ואמורה להתחיל ללמוד ולעשות דברים של גדולים, ביניהם גם להבין בכסף. ואני באמת לא מבינה. מי אמור ללמד אותי את הדברים האלה על כסף?

איך אני אמורה לדעת מה זה פנסיה ומיסים, ואיפה שמים את הכסף שלי כדי לחסוך ריביות ודברים חשובים אחרים.

אפרת: יואו, איזו מתוקה.

קורין: משהו.


אפרת: קלעה בול.

קורין: ממש. אבל זה לא הפרק שלנו.

אפרת: זה לא הפרק? באי לי לענות לה רגע.

קורין: את לא יכולה לענות.

אפרת: לענות עקרונית?

קורין: ממש בכמה מילים, כי אנחנו לא נספיק את מה שרצינו, אפרת.

אפרת: אוקיי, בסדר, אני אענה רק ברמה העקרונית. שהמצוקה ברורה ומוצדקת גם במובן מסוים, ואיפה את אמורה ללמוד? את אמורה להבין שאף אחד לא יבוא ללמד אותך את זה.

קורין: זה ממש חשוב.

אפרת: את צריכה לבוא ולעשות את הצעדים האקטיביים בשביל למצוא את מקורות הידע, ולצרוך ידע מכל מיני מקורות, ולא רק ממקור אחד.

קורין: תביאי מקור טוב.

אפרת: וללכת ללמד אותך. כאילו, אוקיי, ההורים לא לימדו אותנו, בבית הספר לא לימדו אותנו, עכשיו זה עלינו.

קורין: מתי גיל טוב להתעורר על זה רגע?

אפרת: באיזה גיל זה גיל טוב? בעיניי, כמה שיותר מוקדם, יותר טוב. אין מה להפסיד מזה שילד בין 14 או 15 יתחיל להבין בכסף. אין מה להפסיד מזה, זה רק דברים טובים. ואין גיל מאוחר מדי, זה גם משהו שחשוב לדעת.

קורין: נכון, זה מעודד.

אפרת: ממש.

קורין: כמו תיקון כזה רגשי, אפשר גם בכל שלב להתפכח.

אפרת: לגמרי. לגמרי.

קורין: יואו

אפרת: אז רצית אבל שאני לא אענה על זה.

קורין: לא רציתי שתתייחסי לזה בכלל. רק רציתי שמישהי תרגיש פחות לבד.

ועכשיו אנחנו נכנסות. בעצם רציתי להביא את אפרת לדבר על כסף באופן כללי ועל חרדה מכסף, זה לא הפרק, אנחנו נקליט את הפרק הזה בהמשך. הפרק עכשיו עוסק בדבר הבא.


הקלטה של מאזינה (שאלה א'): אז אני עצמאית, וכל העבודה שלי בבת אחת נעצרה, כי התחום שלי פשוט לא ממשיך להתנהל כרגיל במלחמה, זה תוכן שהוא פשוט לא מותאם, והוא פריווילגי. אז בינתיים כל פרויקט שהייתי בו נעצר, נמנעתי מלהרוויח עשרות אלפי שקלים שהייתי אמורה, ומתחילת המלחמה אני רק מתנדבת. ומה שהכי לא נעים הוא בכלל שיש תחושת אי נוחות ובושה, לי לפחות, לדאוג בנוגע לפרנסה שלי ול"סייקל" הכנסות שלי, כשאנשים מסביבי מדממים, ועסוקים באבידות הרבה הרבה יותר גדולות ומהותיות.


קורין: אז זה פתיח אחד, והפתיח השני הולך ככה.

אפרת: יואו, כל כך בא לי לענות לכולן.


הקלטה של מאזינה (שאלה ב'): אולי לפני הכל בעצם שווה לשאול, כאילו, איך המלחמה תשפיע על הכלכלה בארץ? גם על האנשים, וגם על קופת המדינה. כאילו, איך… מה הולך לקרות?


קורין: שאלה דניאל קיציס (:

אפרת: אה, זאת דניאל?

קורין: כן. מה… מה הולך, מה קורה?

אפרת: מה קורה בעצם? שאלה ב' את שואלת.

קורין: כאילו, אני קוראת, רוצה רגע ברמה הגדולה יותר. כי גם, אומרים קופת המדינה. אז אני מדמיינת את ישראל, כזאת אישה, ממש עובדת קשה ומנסה, ומין כזה, היא בגירעון. זה מינוס בעצם?

אפרת: כן.

קורין: או קשה לה… היא תעמוד בתשלומים האלה? כאילו, היא מין "הארד וורקר" כזה? אז יש גם דאגה למדינה, קופת המדינה, ויש גם דאגה ל… לי, כעצמאית, לא כשכיר. אז מין כזה...

אפרת: אז בואי נגיד ככה, קודם כל תמיד יש את החיבור הזה בין הדבר שנקרא "המדינה" ו"קופת המדינה", זה גם את, גם למצב של קופת המדינה, יש השלכה על החיים שלך, ממש קונקרטית. ואם את מדמיינת את זה בתור איזו אישה, "Working woman" כזה, את המדינה שלנו, ואת המשק.

קורין: כן, ארין ברוקוביץ' כזאת.

אפרת: כן, אז זה באמת מה שמניע את הגלגלים האלה, זה זה שאנשים רוצים לקנות כל מיני מוצרים ושירותים, ואנשים, יש להם עבודה, והם יכולים להתפרנס ולייצר ערך עבור אנשים אחרים, בין אם זה מוצר חומרי, או בין אם זה שירות או פודקאסט או ייעוץ או "וואטאבר". הדבר הזה דוחף קדימה, ובמקביל, מה שקורה מהצד של המדינה בעצם, זה שהיא מזרימה כסף לכל מיני ענפים בכלכלה- לחינוך, לביטחון, לרווחה וכן הלאה.

קרוין: תרבות.

אפרת: תרבות, אומנות וכן הלאה. היא מזרימה את הכסף הזה מתוך כספי המיסים שלנו. אז הגירעון זה בעצם כמה כסף נכנס לה מהמיסים שלנו, אל מול כמה כסף היא הוציאה עבור הדברים האלה. תמיד יש גירעון, תמיד יש שם פער, והמדינה לוקחת הלוואות בשביל להשלים את הפער הזה.

קורין: ממי?

אפרת: גם מאנשים פרטיים שרוצים להשקיע את הכסף שלהם בארץ, וגם מאנשים מחו"ל וגופים מחו"ל שרוצים גם להשקיע ולחסוך את הכסף שלהם.

קורין: אוקיי.

אפרת: אז בעצם, כשמדברים על החוב, תמיד יש איזושהי רמה של חוב.

קורין: לכל המדינות בעולם?

אפרת: כן, כן. תמיד יש חוב גדול ומשמעותי, באחוזים מאוד גדולים מהתוצר. זה יכול להיות 40 אחוז מכל הפעילות הכלכלית במשק, 60 אחוז מתוך הפעילות הכלכלית במשק.

קורין: וואו, זה מלא.

אפרת: עכשיו, אין שם איזה קו אחד בודד שהקו הזה עובר, ואז וואו, הגעתם לרמת חוב מסוכנת. לא, זה הכול דינמיקה של כל מיני דברים, שאם זה יעבור איזשהו רף שאף אחד לא יודע בדיוק להגיד מה זה הרף הזה, המשק הזה כבר לא ייתפס בתור מקום ששווה להביא אליו השקעות, לפתוח בו עסקים.

קורין: ואז יורידו לישראל דירוג אשראי כמו שעשו לה?

אפרת: ממש כך, ממש כך.

קורין: ראית מה זה? עשיתי שיעורי בית.

אפרת: כן, יפה. רואים?

קורין: איי איי.

אפרת: לא, באמת יפה. ממש יפה.

וזה בעצם ישליך על היכולת של סטארט-אפים להיות מוקמים פה, ושל אנשים לגייס כסף מחו"ל, ושל צמיחה וחדשנות ועוד כל מיני דברים. מה קורה בזמן של מלחמה? בעצם יש איזה מין חרדה כזאת של...

קורין: זה בגלל המלחמה אבל, או שזה בגלל שעכשיו שבועיים המשק נעצר?

אפרת: אז יש פה באמת שני אפקטים. אפקט אחד זה קונקרטית, המשק נעצר, וגם הביקושים של אנשים, הם השתנו, ההעדפות שלהם השתנו.

קורין: נכון.

אפרת: אנשים פחות ישלמו עכשיו על, לא יודעת, על הופעה מטורפת כזה ומרימה ועל פסטיבל מוזיקה, ויותר ישלמו אולי על פסיכולוג או על… "וואטאבר". אז בעצם יש גם את זה. וגם יש איזה אפקט פסיכולוגי, שאנשים בחרדה, חוסר הוודאות זה דבר שמאוד גורם לטלטלות בכלכלה. אז מה יהיה? כרגע אנחנו במצב הזה, אנחנו באיזה חשש, ויש הרבה אי ודאות לעתיד, וההשלכות, לא ברור לאיזה כיוון זה ילך, הכדור שלג הזה, אבל ההשלכות יכולות מאוד להשפיע על המציאות שלך, של קורין, ושל כל אחת מאיתנו.

קורין: עוד כמה זמן? או במיידי?

אפרת: במיידי זה כבר משפיע עלייך.

קורין: ברור, ברור.

אפרת: עוד כמה זמן, זה יכול להיות משהו שתוך תיאורטית, חצי שנה יוצאים ממנו, ומבצעים קודמים, כאילו, המשק הזה מאוד מורגל לצאת ממלחמה לשגרה ולהחזיר את הגלגלים כזה.

קורין: המשק הישראלי?

אפרת: המשק הישראלי ספציפית, כן.

קורין: כן? הוא מורגל בזה?

אפרת: כן, כי אנחנו מורגלים במלחמות, לצערי.

קורין: כן

אפרת: אבל זה גם יכול להיות משהו שייקח שנים, זה הכול תלוי מה תהיה ההתנהלות של הממשלה, כמה מדויקות ומוצלחות יהיו התמיכות שיהיו לעסקים ולמשק, וגם מן הסתם, גם כמה זמן תימשך המלחמה, ואיך ניתפס בפני העולם, זה כזה מערכת מאוד מורכבת של הרבה דברים.

קורין: ונגיד, ישראל מקבלת, סתם שאלה סקרנית, סיוע כלכלי מארה"ב?

אפרת: כן, גם בשגרה, אבל עכשיו עוד יותר.

קורין: כאילו, בקטע של הלוואה או מתנה?

אפרת: גם הלוואות וגם מתנות.

קורין: אוקיי. ונגיד, זה שסמוטריץ' הוא שר האוצר, זה טוב? הוא מבין בכסף?

אפרת: הוא מבין בכסף. יש לו גישה מאוד קפיטליסטית, אבל בהקשרים מסוימים, בעיניי זה מאוד חיובי דווקא.

אבל זו שאלה מורכבת קצת, כאילו...

קורין: אין לך תשובה?

אפרת: אין לי תשובה, את מכירה אותי גם, קורין, אני לא… אני קשה לי עם חצאי תשובות.

קורין: כן, נכון. אוקיי, אז אנחנו נתקדם.

אפרת: אבל אני כן אגיד שיש לי ביקורת כלפי ההתנהלות של כל הפוליטיקה, אם אפילו אני רק אפלח את הפן הכלכלי של המציאות הפוליטית שלנו, יש לי מפה ועד הודעה חדשה ביקורת על כמה זמן לוקח להרים דברים וכמה לא ניתן מענה בהול וכמה לא יודעים להיערך אל מול המצב הזה שלא נתקלנו בו לפני כן. כאילו, מצב קשוח.

קורין: מצב קשוח, כן.

בדיוק ראיתי איזה סטורי נוראי, שממש עשה לי כזה כואב בלב של אישה ש… אישה שבעלה לא מוגדר כחלל, אבל הוא עדיין לא נעדר.

אפרת: נכון.

קורין: ובעצם היא אומרת שכאילו היא לא מקבלת שום דבר, והיא מחזיקה, היא בהריון, ויש לה תינוק.

אפרת: נכון.

קורין: אז כאילו גם האפקטיביות הרבה פעמים, יש בישראל איזו תחושה של חלם כזה, שלמרות שהאנשים הכי חריפים בעולם, ממה שאני פגשתי, המערכת היא כאילו רקובה.

אפרת: המערכת יש בה ריקבון, והיא זזה לאט. אני כן אגיד מילה על המשפחות של החטופים, שפשוט לא היה אירוע בסדר גודל הזה עד עכשיו. אז ברור שבתשתית של הזכויות והתשתית החוקית של ישראל, אין איזו קצבה למשפחות של חטופים, כי כמעט לא היו חטופים עד כה. כאילו, בטח לא ב"סקיילים" האלה. אז זה דבר, זה לא מופרך בעיניי שלא היה עד כה. אבל זה שחלפו שלושה שבועות ועדיין לא פתרו את הסוגיה, וזה יכול להיפתר בצורה מאוד פשוטה.


קורין: כן, למה אין 'לפנים משורת הדין', ופשוט כל משפחה מקבלת איזה 20 אלף שקל?

אפרת: בסוף הפוליטיקאים צריכים להתפנות מהפוליטיקה שלהם, ולהתיישב ולקבל את ההחלטה, ולהסכים.

קורין: אז זה ממש משהו כזה?

אפרת: כן, צריך להסכים על זה, שזה מה שקורה.

קורין: וצריך לכנס את כולם בשביל להחליט משהו כזה?

אפרת: לא חייב את כולם, יש תקנות חירום, יש פה, יש שם, אבל זה כאילו, כן, זה עדות לזה שהמערכת לא יותר מדי מתפקדת כרגע בלתת מענה.

קורין: כן, את אומרת שזאת עוד עדות.

אפרת: כן.

קורין: יו, כואב.

אפרת: נכון.

קורין: כי זה כואב, כואב. זה כאילו, זה מעציב. אני לא יודעת איך להסביר. וזה גם זמן להגיד שמי שיכולה לעשר, שתעשר.

אפרת: לעשר?

קורין: לעשר, להפריש מעשר.

אפרת: אה, לעשר.

קורין: כאילו, אם יש לך, ואת בסדר, ואת יכולה לתת, חפשי את האנשים שרגע צריכים. ואם אתם יכולים את זה.

אפרת: לגמרי. אני כן רוצה להגיד גם ביחס להקלטה הראשונה שהשמעת, שהיא אמרה שהתבטלו לה מלא פרויקטים.

קורין: כן, אני רוצה שתתייחסי לזה גם.

אפרת: והיא בעצם עובדת בהתנדבות בינתיים.

אני רוצה להזכיר לכולנו, שגם עם הפיד שלנו מלא בתמונות של חטופים ובזוועות מהמלחמה הזאת, יש פה עוד רעידת אדמה שקורית במקביל. ורעידת האדמה הזאת היא הרעידת אדמה הכלכלית, שכרגע פחות תופסת את הכותרות.

קורין: נכון.

אפרת: וחלק מלהיות העורף של הרעידת אדמה הזאת, הכלכלית, זה לוודא שלי יהיה איך להתפרנס פה עוד שבוע ושבועיים, ולוודא שאני, אוקיי, התנדבתי ונתתי את מה שיכולתי, אבל שאני לא עוברת את הגבולות של עצמי.

קורין: של הנתינה של עצמי גם.

אפרת: כן, אני מדברת גם ברמה הרגשית כמובן, וגם ברמה הקונקרטית.

עצמאים מתוקים חברים שלי שהם לא מרוויחים כזה הרבה כסף, והם כל השבועיים האחרונים בהתנדבויות, עוד שנייה אתם תתעוררו מהחלום הזה, ואתם כאילו, אם תהיה לכם עבודה, או תצליחו להעמיד את עצמכם על הרגליים, כלכלית ועסקית בעקבות הדבר הזה, זה גם יקל על המשק הזה להתאושש. זה גם חלק מהמאמץ המלחמתי בעצם.

קורין: וואו.

אפרת: כן.

קורין: וואו. נשמע כזה הירואי.

אפרת: אני… תראי… זה המצב.

קורין: לא, זה נכון. אנחנו לא חושבים על זה, כי… אז זו שאלה שחזרה הרבה- איך משווקים, איך… כאילו, הכול כל כך רגיש, וכל אחת מגדירה את עצמה עכשיו, כאילו, העסק שלי הוא פריבילגי. כאילו, כל עסק שאיננו, נראה לי, לתפור אפודים קרמיים הוא עכשיו פריבילגי. מה… כאילו, הנה, כתבתי- שיווק, תרבות, שירותים פריבילגיים, מה דעתך על זה?


אפרת: אני קודם כול… אני כן חושבת שבעיקר הסקטורים שקשורים לתיירות ואומנות ותרבות, הם ייפגעו כנראה הכי קשה.

קורין: יואו.

אפרת: אם אני צריכה כזה לתת את זה...

קורין: שהם גם ככה כבר בקרשים מאז הקורונה.

אפרת: נכון, הם רק כאילו הרימו את עצמם על הרגליים מאז הקורונה, ועכשיו חוטפים עוד מכה.

קורין: שיואו. אולי זה אומר שלא צריך תרבות בעולם.

אפרת: אני ממש לא חושבת שזה מה שזה אומר. ממש ממש לא. יש גם במקביל איזה רצון של אנשים דווקא ללכת ולעשות לעצמם טוב וכאילו זה. אבל אין ספק שהסקטורים האלה יחטפו איזו מכה. אני חושבת שאנשים שבחרו או בוחרים לעבוד בסקטורים האלה, צריכים להבין שאלה סקטורים שהם יחסית תנודתיים.

קורין: מה זה בוחרים? זאת העבודה שלהם.

אפרת: נכון, אבל יש לך בחירה בתוך הדבר הזה. יכולת ללכת לעבוד במשרד.

קורין: כן, נכון.

אפרת: נכון?

קורין: נכון.

אפרת: לרוב אנשים שבוחרים לעסוק בתרבות ואומנות לצורך העניין, זה אנשים שבחרו כי יש להם קריאה, כי הם מאמינים בזה. אני, חלק מהזמן שלי אני גם עוסקת במוזיקה. יש שם איזה ממד של בחירה. וחלק מהבחירה הזאת זה להבין שבתקופות קשות אני צריכה להיות בנוח עם, לשים את הגלימה עכשיו, להוריד את הגלימה של המוזיקאית או של הלא יודעת- אומנית או של וואטאבר, ולשים איזו גלימה אחרת של עובדת אדמיניסטרציה במשרד או מוקדנית של טלפון, וזה לא מוריד מכבודי. זה הדבר, זו הגמישות שמאפשרת לי לעסוק בדבר שהכי ממלא אותי בעולם בכל שאר התקופות של החיים שלי.

קורין: וואו, זה ממש יפה שאמרת את זה ככה.

אפרת: אני באמת מאמינה בזה.

קורין: כן, כן, אני רואה. כי מישהי באמת שאלה איך מחפשים עבודה, עכשיו מישהי שאני יודעת שהיא גם עוסקת בתחומים האלה, וכן, כנראה שככה פשוט.

אפרת: כן, אז עכשיו שוב, אפשר שוב לתת את הדיסקליימר של הפריבילגית וזה, כי ברור שיש אנשים, גם כאלה שעסקו בחקלאות ולא באיזה אומנות ותרבות ואיזה משהו תל אביבי כזה, וגם להם הפרנסה זה… אז מן הסתם אין לי איזה טיפ לתת לכולם איך לפתור את המצב שאנחנו נקלעים אליו, אבל אני חושבת שתקופות כאלה הן גם מזמנות איזה פתח לרגע לדייק. סליחה, המילה הזאת היא חרושה, אבל לדייק ולהסתכל רגע על מה העשייה שלי בחיים, והאם יש שם דברים שאני רוצה שהם יהיו יותר נכונים לי, האם יש לי משהו שהוא יותר משמעותי להביא לעולם, וגם במובן של האם אני מוכנה לעשות את ההקרבה הכלכלית של כזה חוסר יציבות עם המקצוע שלי, לטובת זה שאני עושה את המוזיקה שלי לצורך העניין, כאילו להסתכל גם על ההקרבות שלי.

קורין: רגע, אבל זה כבר משהו נורא נורא גדול.

אפרת: נכון.

קורין: שכאילו נורא קשה רגע בעת משבר עוד להתחיל לעשות בדק בית לגבי הקריירה שלי.

אפרת: את צודקת, אני פשוט אומרת שזה קצת קורה אוטומטית, גם בקורונה זה קרה. כל מיני אנשים שעבדו בהייטק התפטרו, עשו זה. אני חושבת שיש בזה דבר יפה.

קורין: כן, כמו שמשברים מביאים איתם התרחבות וגדילה.

אפרת: נכון, ממש ככה. ממש ככה.

אבל קונקרטית יש גם את המציאות שאנשים צריכים כאילו לשלם את החשבונות שבוע הבא.

קורין: כן כן, ולא נעים להם כאילו או לקחת כסף, או לפרסם, או להגיד אני מחפש עבודה, כאילו עוד לא נעים להוציא את הראש הזה. מבינה?


אפרת: אני ממש מבינה. אני כן חושבת שבשבוע האחרון זה כבר התחיל טיפה לחזור, וראיתי, כאילו ראיתי דברים כאלה, ראיתי אנשים כאילו חוזרים לזה, ואני חוזרת בעצם למה שאמרתי קודם, אין מה להתבייש בזה שאת לוקחת חלק במאמץ המלחמתי במרכאות, של להחזיק את המשק הזה על הרגליים. זה לא יעשה לאף אחד טוב אם את תעבדי בלי שיהיו לך הכנסות כרגע.

קורין: זה ממש יפה וחשוב מה שאמרת. אז בעצם כשאני לוקחת נגיד עכשיו מחיר כמעט מלא על דברים, שאני גם רוצה לשאול אותך שאלה על זה, זה בעצם עוזר למשק להשתקם, כי אני ארוויח יותר, אני אשלם יותר מיסים.

אפרת: נכון, והמיסים האלו יגיעו לקצבאות, למשפחות של החטופים.

קורין: פשש יואו… ראית, אלי, איזה ניקיון מצפוני? יואו.

אז יש לי שאלה, סתם שאלה, אני אכניס אותה ואז נעבור נושא. את סבבה?

אפרת: כן.

קורין: כי אני קצת קוטעת אותך.

אפרת: אני רק משתנקת כל הזמן.

קורין: מתרגשת(:

אני חושבת שזאת שאלה שרלוונטית להרבה אנשים עכשיו. (זה יהיה פרק קצת יותר ארוך לדעתי).

עד שכבר הגיע הרגע המטורף הזה, שמישהו רוצה את השירותים שלך, ואת, אני כן רוצה להגיד אבל משהו שאני עושה עכשיו, שאני גאה בו, מותר?

אפרת: כן.

קורין: אני ממש מתדפקת על דלתות. למשל, העברתי שתי סדנאות שבוע שעבר בחינם. ואז ראיתי שהן ממש טובות ונותנות ערך. ואז השבוע ממש חיפשתי להן אקטיבית בית בתשלום. כאילו, וזה לא מביך אותי, כי אני אומרת, אני רוצה להציע לעולם את מה שיש לי. אני רוצה לעבוד, ולא אכפת לי כאילו, לשאול כזה "היי, שלום, אתם צריכים אולי..." סתם משהו שאני, שהוא אין לי בו אגו באיזשהו אופן מפתיע. כי אני בן אדם עם הרבה אגו דווקא. והתלבטות שקורית: ואז שואלים אותך- מה המחיר? ואז מצאתי את עצמי השבוע בשיחה נותנת טווח. מה טווח? טווח כאילו, מאוסטרליה עד אנטרטיקה. אני כאילו, השיחה הלכה ככה: "בימים רגילים אני מבקשת… פלוס מע"מ". כי אני עברתי לעוסק מורשה, אבל היום, ואני מבינה את המצב, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה, טה".

אפרת: כן.

קורין: אז כן קבעתי עם עצמי סכום שפחות ממנו אני לא אסכים, אבל רונית כפיר אומרת שזה לא טוב לתת טווח.

אפרת: בעניין הזה אני די תומכת בגישתה של רונית כפיר.

קורין: שמה?

אפרת: שאת לא צריכה לתת איזה, את לא צריכה להשאיר לצד השני כל כך הרבה מרחב תמרון, ועדיף לך שאת תהיי זאת שמחליטה בעצם. ומה שאני עושה במצבים כאלה, אני אומרת את המחיר הסטנדרטי, זה לא רק במצבים של חירום, גם כשפונים אליי מאיזו עמותה שאני יודעת טוב מאוד מה התקציבים שלהם וכזה, אני אומרת את המחיר שמבחינתי הוא המחיר שלי, הוא המחיר של המוצר שלי, ואני אומרת…

קורין: ללא התחשבות בלקוח, נגיד אם זה לקוח עשיר, אם זה לקוח עני?

אפרת: לא, יש לי הבדלים במחירים אם זה לקוח עשיר או עני.

קורין: סבבה, סתם השחלתי עוד שאלה, כן.

אפרת: תכל'ס זה בין ממוסד ולא ממוסד, זה גם תלוי באיזה תחום וכמה אנשים, תלוי בעוד כל מיני דברים.

קורין: ואם זו עמותה, את סופגת עלייך את ה… סתם...

אפרת: לא, ואם זו עמותה או איזה גוף שאני מתחברת אליו או בשעת חירום או משהו כזה, אז אני אגיד- תראו, זה המחיר, זה המחיר שלי, אני יודעת שזה זמנים מאתגרים מבחינה פיננסית, לא יודעת מה הסוגיה התקציבית שלכם, מבחינתי זה המחיר. אם אתם רואים שאתם לא מגיעים לזה, תעשו את הדיונים שלכם פנימית, תראו מה התקציב שאתם כן יכולים לעמוד בו, ותחזירו את הכדור אליי. תגידו לי מה אתם כן יכולים לעמוד בו, ואז אני אחליט. אני אחליט.

קורין: אה, אוקיי. יפה. את לא כאילו מתחילה פה לגמגם ולתווך ולעשות פה מנעד, אבל את כן… את בעצם מציעה איזושהי גמישות, אבל יחד עם זה הכדור אצלך.

אפרת: לגמרי.

קורין: יפה.

אפרת: בול.

קורין: וואו, מדהים. אוקיי, שאלה הבאה.

אפרת: כן. איך אני אוהבת שאלות.

קורין: בטח, זה הכי כיף. טוב, אז פשוט- האם למדינה תהיה כסף? אז ענית על זה בעצם. ושאלה הבאה-


הקלטה של מאזינה: מה עם הכסף שלי בבנק? הוא בטוח? גם שמושקע במניות, וגם שנמצא בכל מיני תוכניות חיסכון, יש תחושה כזאת כללית ששווה להוציא קצת כסף, שיהיה הרבה מזומן, אבל אם כולם יוציאו את הכסף, אז בכלל מרגיש שהכול יקרוס. מה קורה עם הכסף שלי בבנק?


אפרת: זאת גם, דניאל?

קורין: כן.

אפרת: אה, אוקיי. המשיכה לשאול שם.

קורין: כן, יש, יש, יש עוד. ביקשתי ממנה- תביאי, תביאי, תביאי.

אפרת: אוקיי, בואי נתחיל מהדבר הכללי, שאם עד עכשיו לא נגעתם בכסף שלכם, לא התעסקתם, הייתם כזה- אני לא יודעת, אני לא מבינה בזה, זה יושב לי בעובר ושב, אז עכשיו לעשות פעולה מתוך חוסר הבנה ולחץ, זאת כנראה תהיה טעות. אני לא דוגלת בלעשות פעולות כאלה מתוך לחץ, אלא מתוך למידה והבנה.

קורין: אוקיי.

אפרת: הטעות הפוטנציאלית שתעשו מזה שתלכו אחרי איזה פוסט או משהו בלי להבין, היא כנראה יותר גדולה מלא לעשות כלום. יחד עם זאת, ברמה הקונקרטית, תמיד בהתנהלות שלנו עם הכסף שלנו, אנחנו מנסות ברמה מסוימת לפזר את הסיכונים שלנו. אז יש כל מיני סוגים של סיכונים. אני, אני קשה לי להאמין שכאילו זה יידרדר למצב של, בנקים קורסים ואי אפשר למשוך את הכסף מהבנק וכזה, לא נראה לי שזה הכיוון. אבל אני אסייג, אולי ישמעו אותנו בעוד חצי שנה ואני כזה...

קורין: אמאל'ה לא, זאת לא הסתייגות מספיק חריפה. את יכולה לסייג רגע יותר?

אפרת: כן, אין שום סיכוי שזה יקרה. שום סיכוי.

קורין: תודה רבה.

אפרת: אפשר להוריד את האופציה הזו מהשולחן.

קורין: אוקיי.

אפרת: ואז אני בעצם יכולה להגיד- גם במצב מלחמה וגם במצב של שגרה, תמיד כדאי שחלק מהכסף יהיה מושקע. אם יש מספיק כסף, אז שחלקו יהיה מושקע במניות ובאג"חים והשקעות וכל מיני, כל המאזינות שלא יודעות מה זה אומר עכשיו, קיבלו חררה.

קורין: כן, זה עושה פריחה עכשיו.

אפרת: מי שהבינו הבינו, מי שלא הבינו, מוזמנות להעמיק וללמוד על זה. וזה בסדר שאתן לא מבינות.

וחלק מהכסף צריך להיות נגיש לנו, בעצם לאיזשהו מצב חירום. נגיש זה יכול להיות פשוט יושב בבנק בעובר ושב.

קורין: בעו"ש, כן.

אפרת: או יושב בחסכונות שהם כזה נזילים, שאפשר למשוך אותם בטווח קצר יחסית, ושהם לא בסיכון גבוה.

קורין: והאם חסכונות שיש להם תאריכי יציאה, נגיד אחת ליותר זמן, כמו אחת לארבעה חודשים, עכשיו הבנקים משנים את זה?

אפרת: הם לא ישנו לך חוזה שאת כבר נמצאת בתוכו.

קורין: לא? גם לא לא לאור המצב?

אפרת: לא, לא, הם לא ישנו חוזה שאת כבר נמצאת. זה מעיד על משהו ממש חמור שקרה אם הם עשו את זה.

הם לא משנים דברים שאת כבר נמצאת בתוכם, אבל כן צריך לקחת בחשבון שהדבר הזה של ליצור לעצמי את המעטפת, אני קוראת לזה 'כרית ביטחון', או לפעמים קוראים לזה 'קרן ביטחון', איזה סכום של כסף שאני יודעת שהוא נזיל, לא בטווח של ארבעה חודשים אני יכולה למשוך אותו, אלא במקסימום תוך חודש אני יכולה למשוך את הכסף הזה ולהתקיים ממנו. זה דבר שהוא ממש ממש חשוב, ונותן יציבות ושלווה, לכל דבר אחרי זה שיקרה.

כל מי שעבר אצלי כזה בסדנאות או בהרצאות, ב- לא יודעת, חמש שנים האחרונות, אני תמיד מדברת על זה (כולל דניאל, אגב). כאילו, קודם כול לבנות איזו 'כרית ביטחון' כזאת, של כסף שהוא יושב, והוא סוג של הביטוח שלי לעצמי, למקרה כמו עכשיו, למקרה שלא תקבלו מענקים מהממשלה.

קורין: אז הוא לא בעו"ש, והוא לא ב...

אפרת: הוא יכול לשבת בעו"ש גם.

קורין: אה, הוא יכול לשבת גם בעו"ש?

אפרת: או בעו"ש או באיזו קופת חיסכון או קרן כספית, שזה גם כן איזו השקעה שהיא בסיכון נמוך.

קורין: אוקיי.

אפרת: דברים כאלה.

קורין: ופשוט את מפרישה לשם כל חודש כסף.

אפרת: אני צוברת שם סכום כסף, שהוא יספיק בשביל לכלכל אותי במשך בין שלושה לשישה חודשים.

קורין: אה, וואו. זה הרבה.

אפרת: כן, זה סכום כסף משמעותי. וזה הביטוח שלי לעצמי.

קורין: אוקיי.

אפרת: לזה זה מיועד.

קורין: ואת לא מתפתה למשוך משם, אם נגיד יש לך… צריכה אוטו חדש?

אפרת: לא, זה בדיוק… תראי, כשיש את הדבר הזה, גם בכללי, כשאת באחיזה ואת בהבנה על מה קורה עם הכסף שלך, ואת בעלת הבית בתלוש משכורת שלך, בחשבון בנק וכזה, זה נותן הרבה מאוד שקט ותחושה של בחירה, גם בתוך מצב שהוא מעורער מבחוץ.

קורין: כן, אני מבינה.

אפרת: אז גם הדבר הזה, לא, זה לא מפתה אותי להשתמש בזה, כי זה גם נותן לי הרבה. נותן לי הרבה מאוד שקט.

קורין: הרגשתי שזה… שאני… אוקיי, בסדר. פשוט אני רוצה רגע לעשות משהו אז גם מרגיע. כי הייתה מאזינה בת 26, אמרתי לך כששלחתי לך, שהיא שאלה בעצם כמה כסף יש לאנשים בגיל שלי. כאילו כי, את יודעת, הרבה פעמים את מקבלת 86 במבחן, אבל את לא יודעת, אם כל הכיתה קיבלה 90, אז ה-86 שלך הוא לא כזה שווה.

אפרת: נכון, אז…

קורין: אני רוצה להקריא כמה תשובות, פשוט, למאזינה הזאת.

אפרת: אה, ענו לך?

קורין: כן, מלא, תקשיבי. את לא מבינה כמה.

אפרת: יואו, וואו.

קורין: מלא אנשים בני 26. אז תקשיבי, מאזינה מתוקה. מישהי כותבת, אני הולכת להקריא לך כמה תשובות-

"אין כסף". מישהי כותבת "35K". עוד מישהי "35K". אני אהבתי את ה-K. מישהי כתבה "60K". "בסביבות ה...

100,000" אבל אני בן 29, סתם...

אפרת: זה המאזין.

קורין: כן.

אפרת: מאזין טחון.

קורין: מישהי כתבה- "מינוס 7,000". מישהי כתבה 7,000 שקל, 5,000, 21,000, מינוס 8,000.

8,000 ש"ח וגם זה מההורים. 25,000. "פתחתי חיסכון בעקבות המצב".

את ממליצה לאנשים לעשות את זה?

אפרת: אני ממליצה בכללי.

קורין: תמיד, כן.

אפרת: לשים כסף, כן.

קורין: "מינוס 7,000, מינוס 10,000. בדיוק אבא כיסה מינוס יפה מאוד. בעו"ש 1,000, בחיסכון 50,000".

אפרת: בקיצור, טווחים מאוד רחבים.

קורין: נראה לי הכי הכי הרבה 100,000 ששמעתי. 10,000 בלחץ. אז נראה לי הממוצע יהיה 15,000.

אפרת: אני לא חושבת בהכרח שהממוצע הוא איזו נקודת ייחוס.

קורין: עשיתי את זה ממש מהר. כזה ממש לא מקצועי. "אין לי חישכון בעו"ש או בכלל". (עוד תשובה של מאזינה)

אפרת: חישכון. חישכון זה טוב.

קורין: הנה, נסיים במשהו אופטימי- מינוס 12,000.

אפרת: זה לא נשמע כל כך אופטימי לאותה מאזינה.

קורין: לא, אבל בשבילה.

אפרת: בשביל המאזינה ששאלה.

קורין: כן

אפרת: אני לא חושבת שהממוצע הזה הוא כל כך נקודת ייחוס ביחס למה טוב ומה לא טוב, אבל אני כן חושבת שזה שאנחנו לא יודעות בכלל כמה כל אחת מרוויחה…

קורין: למה זה עדיין כזה נושא מוסתר? מה יש לכם?

אפרת: הוא נושא מוסתר ברמות. כי אנשים חושבים שזה אומר עליהם איזה משהו לגבי הערך שלהם.

קורין: את אומרת?

אפרת: אני אומרת.

קורין: כמה את מרוויחה?

אפרת: כן. רוצה שאני אגיד?

קורין: לא. מרגיש לי צהוב.

אפרת: בסדנאות, נגיד, שאני עושה, אני פותחת דו"ח פנסיוני, וזה הדו"ח הפנסיוני שלי, רואים שם את המשכורות שלי, ורואים כמה כסף יש לי בפנסיה.

קורין: כן, זה קצת של פעם שלא מדברים על מספרים.

אפרת: אני חושבת שגם היום לא כזה מדברים. אני חושבת שהמספר הזה, הנטייה שלנו היא לחשוב שהוא אומר משהו על הערך שלי, על השווי שלי. אבל בעצם זה אומר עוד מלא דברים. זה אומר הרבה דברים על כמה חשוב לי הזמן הפנוי שלי. נגיד, אני עובדת במשרה שלי שלושה ימים בשבוע, כי מאוד חשוב לי הזמן הפנוי שלי. אז המשכורת שלי היא מעידה גם על הדבר הזה. כמה חשוב לי לעשות משהו שהוא עם משמעות, כמה כסף מניע אותי בחיים, וכמה, לא יודעת, משמעות מניעה אותי בחיים. זה מעיד על עוד המון המון דברים. כן, וזה באסה. זה באסה וזה גם די דופק אותנו.

קורין: כן, כי זה משאיר את זה במחשכים, ומה שנשאר במחשכים לא מתאוורר, ומה שלא מתאוורר מעלה עובש, ומה שמעלה עובש מסריח, ומה שמסריח נרקב.

אפרת: לגמרי.

קורין: אז אני ממליצה לכם כאילו, כן, כן לדבר את זה, להגיד, יש גם מקום, מאוד קל ליפול לקורבנות עם כסף.

אפרת: נכון.

קורין: וגם יש את כל השיח על תודעת שפע, כאילו כזה.

אפרת: זה עושה לי קצת פריחה.

קורין: אז בעיקר נראה לי מה שלמדתי מאפרת, שזה, הפחד הוא משתק. ומין לדחוף קבלות לתוך מגירה, ולא להסתכל, יש בזה משהו שרק כאילו הימנעותי שבעצם מגביר את האימה.

אפרת: נכון.

קורין: או משמר אותה לאורך הרבה זמן.

אפרת: נכון. וזה קצת אימה מדבר שהוא סוג של מדומיין.

קורין: מדומיין.

אפרת: כן, כאילו, בסוף כשאת באה, נגיד, לפנות לביטוח לאומי, או להגיש איזה טופס, או לדבר עם הקופת פנסיה, בסוף איפה את נתקעת? את עומדת מול איזה דף, שכתובות עליו מילים, ויש שם איזו שורה שלא הבנת מה את צריכה למלא. ואז את מין כזה- אוי, זה גדול עליי. אני לא, אני כלום.

קורין: מחר. שבוע הבא.

אפרת: אני כישלון כבן אדם בעולם הזה. דוחפת את זה למגירה.

קורין: כן.

אפרת: וכאילו, הדבר הזה, זה לא מפלצת שתנשך אותך, זה טקסט על דף, את לא מבינה, לא בגללך, אלא כנראה כי זה לא מנוסח בצורה מספיק ברורה.

קורין: זה לא אשמתך.

אפרת: ומין כזה, אוקיי, הגעת לסעיף הזה, את לא יודעת לקרוא אותו, את לא יודעת מה למלא שם, לנשום רגע. ולפנות למי שיצר את הטופס, לגוף שאליו את צריכה להגיש את הטופס, ולשאול אותו, מה זה אומר, מה אני צריכה למלא פה. להעביר את האשמה אליהם, זה שאת לא מבינה זאת אשמתם.

קורין: או לחפש את המגדלורים של האנשים שכן מבינים שסביבנו. התפקדו!

אפרת: נכון, וגם להפוך להיות מגדלור כזה. כל דבר שאת לומדת, ללכת ל...

קורין: אה, נכון, נכון, נכון.

אפרת: להפיץ את האור הלאה, להפיץ את השמועה, ולעזור למישהו אחר זה לפעמים הרבה, זו דרך, כאילו, זו עמדה יותר נוחה ללמוד בה, וכאילו, להיות בה בנוחות גם במרחבים שהם מעוררים אצלך חרדה. כמו עם ילדים כזה.


קורין: אז אנחנו עכשיו עוברות לחלק ממש טכני. שאני רוצה שנעשה ממש, קחי לך כמה רגעים שאצלך, ופשוט תגידי לבנות ובנים ומאזינות ומאזינים, מה הם יכולים לעשות עכשיו תכלס כדי לשפר את מצבם.

אני רוצה להשמיע רגע אזעקת "הכול בסדר". זה רגע בפרק שננשום רגע. ואם הפרק הזה עורר בך חרדה, אז אני איתך. ואם הוא דווקא עשה לך אופטימי, אז אני איתך. ובאמת מיד ראשונה, זה נושא שאם נכנסות אליו בקטע הסקרני, פחות חרדתי, הוא כן, הוא קצת כמו לעמוד מול ספריית וידאו, ולהגיד- מה שווה לי לראות את הסרט הזה כי אני אף פעם לא אראה את כל הסרטים. אבל יכול להיות שתיהני מאיזה סרט אחד, ואולי ממש תביני טוב מה זה ביטוח לאומי. ורק את זה תביני ממש טוב. ואז חברה תספר לך בדיוק מה זה מס. וכאילו, וזה גם ממש, תקשיבי, מלא, וגם בנים, עושים את עצמם שהם מבינים.

אפרת: נכון. מלא אנשים.

קורין: עושים כאילו הם יודעים.

אפרת: נכון.

קורין: אין להם מושג. אז שתדעו את זה.

אפרת: מדברים בטון כזה.

קורין: כן, ויש להם חליפה לפעמים.

אפרת: יש לפעמים, כן.

קורין: ולפעמים, את יודעת מה אני חושבת? אני רואה אנשים נגיד בסוברו ג'יפ, אוקיי? ואני יודעת שאוטו כזה עולה 180 אלף שקל נגיד, ואני אומרת- לכל כך הרבה אנשים בעולם יש כסף לקנות ג'יפ, ולי, אני לא יודעת מה זה מס הכנסה. מבינה?

אפרת: מבינה.

קורין: אז כאילו… בסדר. אוקיי.

אפרת: אז רגע, אני צריכה לתת טיפ אחד?


קורין: לא, לא, לא, אני עושה לך קדימון ואת תביני.

אפרת: אה, אוקיי.

קורין: שלום, ברוכות הבאות, לפינה של אפרת שמיר. היא תספר לנו עכשיו כל מיני טיפים לשעת מלחמה, לשעת מצוקה, מה אפשר לעשות.

אפרת: כן.

קורין: קחי את זה מפה.

אפרת: וואי, אני אצטרך, אבל עכשיו יש לי כזה מלא דברים. מלא דברים שאני רוצה להגיד.

קורין: לא לא לא, בלי הרבה מילים, ממש כזה נקי.

אפרת: אוקיי. אני רוצה להגיד, קודם כל למישהו, בתוך המעגל של הנפגעים, שיש המון המון זכויות שאתם זכאים להם, וכל זכות שאתם מקבלים, היא פותחת עוד עולם שלם של עוד זכויות שאתם זכאים להם.

והגופים מהממשלה לא יבואו לספר לכם על כל הדברים האלה, אז אני מזמינה אתכם להיות אקטיביים ולפנות לגופים הרלוונטיים, שזה בתור התחלה- ביטוח לאומי או משרד הביטחון, לחיילים ולחיילי מילואים, ולהתחיל את המסע הזה.

קורין: זה גם ניצולים מהנובה?

אפרת: כן, כן.

קורין: וזה גם כל תושבי הדרום?

אפרת: נכון.

קורין: והצפון?

אפרת: כל מי שנפגע בתוך הסיטואציה. חיילים וחיילי מילואים זה משרד הביטחון, ואזרחים זה לביטוח לאומי.

קורין: פשוט מתקשרים?

אפרת: אפשר באתר להסתכל, אפשר להתקשר, יש להם מוקדים.

קורין: בידקו מה הזכויות שלכם.

אפרת: ממש. וגם אני רוצה להגיד שזה חלק מתהליך ההחלמה שלכם והחזרה לשגרה. זה כאילו להיתמך ולקבל את התמיכות האלה, ולחזור לעמוד על הרגליים. זה אחד.

אני רוצה להגיד לכולם, שחוץ מהמדינה שנותנת לנו כסף בסיטואציות האלה, יש גם גופים בתוך המגזר הפרטי שנותנים לנו כסף, כמו נגיד ביטוחים שאולי עשיתם בעבר, וכמו נגיד קופות הפנסיה שלכם, שבפנים הן כוללות גם ביטוחים למקרה של פטירה במשפחה ולמקרה של פציעה קשה.

אז אני, זה גם עדיין לתוך מי שבמעגל הנפגעים, תבדקו גם מול קופת הפנסיה שלכם. למי שלא במעגל הנפגעים, אנחנו עכשיו...

קורין: רגע, מישהו שחלילה נהרג / נרצח לו אח או אחות, זה גם נחשב?

אפרת: בקופת פנסיה לרוב לא, בביטוח לאומי יהיו גם זכויות לאחים.

קורין: אוקיי. אבל לרוב זה או הורים או ילדים.

אפרת: הזכויות? יש כל כך הרבה. יש גם לאחים. תלוי בכל מיני דברים שם.

קורין: אוקיי

אפרת: אני רוצה להגיד לכולם ש… אנחנו לא ניכנס עכשיו למה זה פנסיה וכזה, אבל המנגנון של הפנסיה שלנו הוא מנגנון ממש חשוב, שכולל בתוכו ביטוחים, כמו שאמרתי. אז אני ממש ממש מציעה לקחת את ההזדמנות הזאת, ולוודא שהפנסיה שלכם תקינה ופעילה. כמובן ששתי המילים האלה לא אומרות לכם כלום כנראה, אבל זו הזמנה לזה שתעשו שם רגע איזו למידה, ותוודאו שהפנסיה פעילה למקרה שיהיה צריך.

ולכל השאר, אני חושבת שזה, הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, היא דורשת כזה, גם נשימה עמוקה, וגם להסתכל לדבר המפחיד הזה בעיניים.

אם אני עצמאית, ועכשיו בוטלו לי פרויקטים, ואני באיזה חשש, ואני בעקבות זה כזה, סוגרת את העיניים וממשיכה להתנדב וכזה, אני לא תורמת לסיטואציה לא של המשק ולא שלי, אז הדבר הראשון זה להסתכל בעיניים על המצב שלכם, ועל איך אתם הולכים להתפרנס בתקופה הקרובה.

קורין: גם הרבה הם בשוטף 30, אז עוד החודש הזה כאילו בסדר, ויהיה בעצם עוד חודש, חודש וחצי, חודשיים את הנפילה. אז תסתכלו גם על זה.

אפרת: לגמרי. ולעשות ממש תוכנית פעולה. לעשות תוכנית פעולה- לראות מה רמת ההוצאות שלי, ומה הצפי שלי להכנסות, ולחשוב, כאילו להידלק על האתגר הזה, זה האתגר שלי עכשיו, לצמצם את הפער הזה.

קורין: כן, אחותי תמיד אומרת שהיא ממש טובה בזה, שזה כמו משחק.

אפרת: נכון.

קורין: לראות איך את כאילו מוציאה מינימום, או כאילו רואה איפה את חוסכת בכיף כזה, קצת כמו דמות במשחק, ואיך את, כאילו להסתכל על זה גם באמת בצורה יצירתית, זה גם יצירתי.

אפרת: לגמרי. ואני גם חושבת שכאילו, א'- דניאל גם באמת הרבה מדברת לאחרונה כזה, על להפסיק עם תרבות הצרכנות וכזה זה, אני באמת חושבת, כאילו השלב הראשון בדבר הזה, זה לעשות, לסדר את ההוצאות, להבין מה ההוצאות החודשיות שלי, שזה דבר ממש מאתגר לעשות, רגשית, כי...

קורין: רוצה לחלק להם טבלה?

אפרת: אני יכולה לצרף את זה.

קורין: אפשר לשים לינק? יש לנו לינק.

אפרת: כן, נשים.

קורין: זה סבבה לך?

אפרת: כן, בטח.

אז בעצם, להסתכל על ההוצאות, גם צריך לאסוף את הקבלות, ולהבין כמה ההוצאות שלי, ולהסתכל נגיד שלושה חודשים אחורה, לרשום הכל ולסכום ולעשות ממוצע. זו פרקטיקה שהיא מאוד מאתגרת הרבה פעמים, כי היא מפגישה אותנו עם כזה, מה זה אומר? שאני לא יכולה את הכוס קפה בארומה? מה, אני כבר בת 38, ואני לא יכולה לעשות את זה. אני בת 25, וכאילו, איך הגעתי למצב הזה? ומצד שני, זה קצת כמו שאחותך אומרת, זה קצת כמו משחק, אני אוהבת, אני אוהבת להסתכל על זה במובן של- מה כן, מה באמת עושה לי טוב בתוך רשימת ההוצאות הזאת, והדברים שאני מוותרת עליהם, זה לא מתוך תחושה של ויתור, אלא מתוך תחושה של...

קורין: אחריות.

אפרת: של אחריות ושל, אני ממש, בזה שאני מוציאה את זה, אני מאפשרת לעצמי את הדבר השני. בזה שאני מורידה את כל הקפה בארומה וכל המסעדות לחודש הקרוב, ואני מאפשרת לעצמי...

קורין: וולטים, וואו, וולטים גומר.

אפרת: ממש. אני מאפשרת לעצמי את ה… לא יודעת, את הסשן אצל הפסיכולוג, או את העיסוי...

קורין: מנוי לחדר כושר.

אפרת: או מנוי לחדר כושר או וואטאבר.

קורין: אז כאילו יש… פשוט לשבת ולהסתכל על זה.

אפרת: להסתכל ו...

קורין: אפשר עם חברה, האמת.

אפרת: וואי, זה רעיון מעולה.

קורין: ואת יודעת מה אני עשיתי כשעשיתי את זה? עשיתי לי פרס. את נראה לי אמרת לי את זה אפילו.

אפרת: אה, נכון, נכון, יש לי גם כזה.

קורין: נגיד אתן עושות משהו, משימה ממש כזה של גדולים, שהיא כזה וואו, קשה מאוד, בסוף- פרס.

אפרת: לגמרי. אני תמיד אומרת כזה, תלכו כזה, לאכול פיצה, אני אומרת את הפרסים שלי- לאכול פיצה, לראות שקיעה בים, כזה.

קורין: לא, לא כיף בפרסים שלך.

אפרת: לא? לא דיבר אלייך? לעשות עיסוי, כזה לשמוע שיר.

קורין: פרסים ממש כזה… לא.

אפרת: מה? פיצה!

קורין: אני לא אוהבת פיצה, את יודעת את זה?

אפרת: וואי, זה הדבר האהוב עליי, את חולנית.

קורין: וואו, אנחנו צריכות לסיים. אני… אנחנו, יש פינה חדשה, שזה פינת הפרגון, שכל אורחת שמגיעה, אני רוצה לספר לך את האור שאני רואה בך, ואת תספרי לי את האור שאת רואה בי, ובעצם זה גם התחיל לפני המלחמה, אבל אני מרגישה שעוד דבר שאנחנו יכולות בעורף לעשות זה להגדיל אור, ולהגדיל לשון נקייה, ושיח טוב אחת לשנייה, ואחד לשני, ולהחמיא.

אפרת: אמן.

קורין: אז בואי נתרגל את זה, מוכנה?

אפרת: יאללה, אני מוכנה.

קורין: אני אתחיל.

אפרת: אני טובה בלקבל מחמאות.

קורין: יש. זה נורא… גם תשימו לב איך אתן באמת מקבלות לפעמים מחמאות. אז, אפרת.

אפרת: כן, קורין.

קורין: אני רוצה ממש ממש להחמיא לך על החוכמה שלך ועל המקצועיות שלך ועל מין ניקיון כזה בדרך שלך. אני מרגישה שהיא כזה מאוד ברורה. ועל נדיבות, ממש ממש ממש נדיבות בידע, ועל זה שבמהות שלך, אני ממש מרגישה ש… כל מה שאת לומדת, את גם דואגת כאילו לתת אותו החוצה עוד.

אפרת: יואו.

קורין: אז ממש רואה בך את הדברים האלה.

אפרת: תודה, קורין.

קורין: ומעריכה אותם בהם.

אפרת: תודה לך. פתאום נזכרתי שכשהייתי קטנה, קראו לי הקמצנית של הכיתה.

קורין: מה??

אפרת: כן.

קורין: כי לא היית מחלקת בהסעה חטיפים?

אפרת: בשיעור. היו אומרים שאני כזה מרטיבה את הצ'יפס, בשביל שלא ישמעו בכיתה. היו כאלה שקראו לי "אפרת המרטיבה".

קורין: מה??

אפרת: כן.

קורין: וואי.

אפרת: לא יודעת, זה הזכיר לי.

קורין: אז תשלחי אותם אליי.

אפרת: כן, תודה. תודה על המחמאות והפרגונים, קורין. זה עושה לי טוב.

קורין: יש, אני ממש שמחה. ונזכרתי בעוד משהו. יש איזה, ממש פתח סוגריים. אלי, את כועסת שאנחנו מעבר לזמן? לא, אנחנו לא כזה מעבר לזמן. יש איזו תרבות בארץ ש… אני רוצה רגע, כן, ממש להתייחס אליה בכמה מילים. שנגיד יוצאים חברות, חברים, וכאילו מין מזמינים, ולא ברור כל כך מי משלם, ולפעמים יש למישהו אחד יותר כסף, ולמישהו אחד פחות, ומין, כאילו, אם את מתחשבנת, את קמצנית. או אם את רוצה שיחזירו לך נגיד על וולט, אז את כאילו לא נעים לך. ואני ממש מרגישה שזו גם הזדמנות לפתוח רגע את השיח הזה, ולהגיד- זה שאת רוצה לשלם רק על עצמך במסעדה, או זה שאת לא רוצה להזמין אפילו לקפה מישהו, זה לא, או לא יכולה, או לא רוצה. וזה שאת בשליטה על הכסף שלך, ובא לך בדיוק לדעת כמה יוצא, כמה נכנס, זה לא מעיד על קמצנות, זה לא מעיד על רוחב לב, כאילו, לפעמים יש לתת, ולפעמים אין. יש אנשים שלא נותנים דרך חומר, וכאילו, את מבינה, אבל יש איזה כזה, בארץ מין, מי שחוסך הוא קמצן, ומי שקמצן, זה הכי נורא, כאילו.

אפרת: כן.

קורין: ואני ממש רגע, גם, לא מעודדת עכשיו כזה, לא יודעת, לא יודעת, אבל יש כל מיני דרכים, להיות נדיב, ולהיות חמה, ולהיות אוהבת, ולא בהכרח זה תמיד מתבטא בהוצאה כספית שאולי אין לך עכשיו.

אפרת: מסכימה איתך, חותמת.

קורין: יש. סתם היה לי חשוב.

אפרת: אז, קורין.

קורין: יש, תורי.

אפרת: אממ… טוב, אני רוצה לפרגן לך, וקודם כול, אני רוצה לפרגן לך ולהרים לך על זה שאת אחת הנשים שבתוך העשייה שלי אל מול לקוחות, ששם מערכת היחסים בינינו התחילה, הכי הרשימו אותי באיך שהיא לקחה בעלות על הסיטואציה שהיא נקלעה אליה במרכאות. בתוך כל זה הזעזוע שקורה לנו בחיים, אנחנו גם קורבנות של הנסיבות, אבל גם יש לנו בחירה שם. וזה היה ממש מעורר השראה לראות אותך, פשוט מחזיקה בשתי ידיים את זה שאת צריכה לפרנס את עצמך עכשיו, אפילו שגם יש כסף מהגרוש ובלה בלה בלה. וזה היה ממש כאילו, את תקתקת, אני סיימתי את כל תקציב האימוג'ים של כתר בצ'ט איתך בתחילת ההיכרות שלנו. אז אני ממש רוצה להרים לך על זה, באמת אני אומרת את זה מתוך ההיכרות.

קורין: יש. זה מרים לי בטירוף.

אפרת: ההיכרות גם עם איך שאנשים אחרים מתמודדים עם הדבר הזה.

קורין: יש, תודה.

אפרת: ואני רוצה גם להגיד לך שאת בן אדם שהוא מאוד מאוד הווה. את בנוכחות ממש מלאה ברגע ובבני השיח שלך. ולי זה ממש ממש נעים להיות בקרבתם של אנשים כאלה.

וגם דבר אחרון, שאני חושבת שאת ממש מביאה אור בפתיחות שלך לעולם, ובכנות שלך, שהיא לא כנות שקל להביא אותה, כי את מביאה גם את הצדדים שהם כזה, הרע, המכוער, אני יודעת שאני אקבל כזה- 'את מנותקת', ואת מקבלת לפעמים אש על כל מיני דברים, ואת עדיין ממשיכה לעשות את זה, בעקשות ובעקביות, ואני ממש אוהבת את זה. זה כמו הקונטרסט לאנשים עם החליפות שמשחקים אותה, שכולם יודעים מה תפקידה של ועדת הכספים.

קורין: יואו, תודה. זה היה לי ממש נעים, מקלחת.

וואי, אפרת, טוב, אנחנו נעשה פרק המשך, אבל היה לי ממש מרתק.

אפרת: גם לי היה כיף.

קורין: וגם כזה, הרגשתי שאנחנו חכמות כזה.

אפרת: אנחנו חכמות.

קורין: נכון. וגם הרגשתי שזה באמת יכול להועיל. הרגשתי שזה גם יכול לעשות חרדה, אבל זה ממש שכל אחד יש לו אחריות על מה התוכן שהוא צורך.

אפרת: אוי, רגע, אני לא אמרתי משהו, אני יכולה להגיד?

קורין: ברור.

אפרת: שיש לי גם פודקאסט שקוראים לו 'קצה זכות'.

קורין: נשים לו לינק.

אפרת: יאס, נשמח. אנחנו מדברים שם בכל פרק על זכות אחרת, ויש שם גם פוליטיקה, אני מזהירה מראש, אבל גם הרבה ידע פרקטי והסברים יותר מעמיקים ממה שנתתי פה היום.

קורין: הוא אצלי ברשימה, אבל הוא גדול עליי, זה מפחיד אותי.

אפרת: לאט לאט, לאט לאט.

אפרת: אז אתם מוזמנים ומוזמנות להאזין- 'קצה זכות'.

קורין: יש. טוב אפרת, ממש תודה.

אפרת: תודה קורין שהזמנת אותי, כיף שזה יצא למרות הנסיבות.

קורין: ממש. אז תודה רבה לכולם, ביי.


(מנגינה ברקע)



6 views0 comments

Comments


bottom of page