top of page

מרחב מוגן - אברהם לגסה


המוזיקאי והראפר אברהם לגסה מספר על השגרה המשפחתית שלו בעפולה, על החיבור הבלתי מוסבר לתרבות יפנית, על החלומות, על ההחלטה לשמור שבת, על השבת ההיא שאמא שלו התעוררה ואמרה שעומדת לפרוץ מלחמה, ועל האלבום שלו שאמור היה לצאת בשמונה באוקטובר.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/01/2024.

קריין: "מרחב מוגן" עם אלעד בר-נוי.

אלעד בר-נוי: שלום, אתם על "מרחב מוגן". כאן אנחנו מדברים על שגרה בימים בלתי שגרתיים. אני אלעד בר-נוי, בכל פרק אני משוחח עם מישהי או מישהו על היום-יום שלהם, והיום, איתי באולפן, המוזיקאי והראפר אברהם לגסה. שלום אברהם.

אברהם לגסה: שלום, שלום, שלום, מה קורה?

אלעד: אתה בן אדם של שגרה? יש לך שגרה קבועה בדרך כלל?

אברהם: לא, לא באמת. לא באמת. עכשיו נגיד זה משהו שהוא קצת שונה בימים האחרונים, אז כן הכנסתי את עצמי לאיזושהי שגרה כלשהי במהלך התקופה הזאת, אבל ברגיל אני מאוד זז לפי מה שהאנרגיה קובעת באותו יום או כזה.

אלעד: אנחנו נמצאים עכשיו תשעה שבועות, אני חושב, אחרי שבעה באוקטובר.

אברהם: לא מאמין.

אלעד: כל פעם אנחנו נותנים… כן, נכון, זה...

אברהם: לא מאמין.

אלעד: מוזר לחשוב שכאילו כבר יש פרק זמן שלם שעבר מאז, אנחנו מרגישים שאנחנו עדיין בתוך...

אברהם: לגמרי.

אלעד: בתוך האירוע. ו… אתה כבר מתחיל ל… יש לך כבר… אתה יודע, זה פרק זמן שאפשר כבר להתחיל למנות בו דברים. אתה כבר… כבר יש לך שגרה חדשה שאחרי מאז שהתחילה המלחמה?

אברהם: כן, לחלוטין. יש לי… כרגע נכנסתי לעבוד, שזה משהו שהוא מאוד חדש לי ואחר, והרבה זמן לא עשיתי את זה בצורה הזאת. אז א', כדי להתפרנס, כדי להמשיך להתפרנס בתקופה הזאת, נכנסתי לעבוד בתור נציג שירות לקוחות, שזה משהו שממש לא תכננתי לעשות, אבל אני מבין שאני כרגע בזה.

אלעד: צריך להתפרנס.

אברהם: כן, בדיוק. אז זאת השגרה שלי, אני כאילו קם בבוקר עושה את זה, ואחרי זה את כל שאר הדברים שלי. אז זה קצת שונה, כן.

אלעד: איך זה לעבוד בשירות לקוחות?

אברהם: מאתגר. מאתגר בטירוף. כאילו, לפני זה, עשיתי עבודות בשיחות טלפון. אז כאילו אני מכיר קצת את הרגע הזה, שכשאני מדבר עם לקוח, איך זה נשמע, איך לענות לו, באיזה טונציה אני נשמע, כל מיני כאלה. אז זה כאילו קצת מוכר לי, אבל מצד שני, זה פשוט עבודה שונה ממה שעשיתי.

אלעד: אתה אומר שהיה לך ניסיון קודם בשיחה עם...

אברהם: בשיחה דרך הטלפון, כן.

אלעד: מה זה אומר?

אברהם: עשיתי גיוס כספים לכל מיני עמותות, ועשיתי שירותי הודעות דרך הטלפון ודרך המחשב, כזה.

אלעד: אתה מרגיש שאנשים עכשיו הם יותר על הקצה מבדרך כלל?

אברהם: כן. כן, מרגיש לי. כאילו… אי אפשר להגיד שלא. יש משהו שונה כרגע באוויר, והכל, הכל, הכל אחרת, כאילו אנחנו תמיד חיינו באיזשהו מקום שהוא לא רגוע, והכל כזה ברעידת אדמה שקטה אפילו. אז אנשים, נראה לי, כרגע קצת במקום שונה, מהבחינה הזאת, כן.

אלעד: אני רוצה שנניח על השולחן את הדבר הזה, היה אמור לצאת לך אלבום.

אברהם: נכון.

אלעד: מתי הוא היה אמור לצאת? בוא, בוא פשוט נגיד את זה.

אברהם: בשמיני לעשירי. יום אחרי המלחמה, כן.

אלעד: כלומר, ממש יום ראשון, שמונה באוקטובר, אתה היית אמור להיות עם אלבום פריצה, נכון?

אברהם: נכון.

אלעד: זה לא אלבום הראשון שלך.

אברהם: זה לא אלבום הראשון שלי.

אלעד: אבל כן, יש איזה מין בנייה לקראת משהו, נכון?

אברהם: לגמרי. סופר חשוב בשבילי, כאילו, מבחינתי.

אלעד: וואו.

אברהם: כן.

אלעד: זה רגע מרסק, לא? הדחייה של הדבר הזה.

אברהם: כן, תראה, קודם כל הוא יצא החוצה. אפשר להגיד שהוא יצא החוצה לאיזה ממש כמה שעות. הוא עלה, כי תזמנו את כל הדבר הזה, כל הדבר הזה היה מוכן, כזה העולם כן חווה אותו, מי שהספיק, אפילו לרגעים קצרים. יש כאלה שרשמו לי על זה אפילו וכזה. שזה יותר מתסכל אפילו מצד אחד, ומצד שני, זה גם כאילו כזה, טוב שהורדנו אותו, אני חושב, הכל כזה, כנראה הכל בזמן שלו, אז טוב שעצרנו את זה, אני חושב, בזמן, כי זה הרגיש באמת פחות מתאים להשאיר אותו בחוץ. וגם, זה קרה ביום שבת. אז יום שבת אני, אני אישית פחות זמין. אז כזה, החבר'ה שלי אכלו את עצמם מרחוק כזה על מה, איך, מה נעשה, ומה יהיה, והכל, ואברהם לא זמין עכשיו, המניאק הזה. אז כזה. אז, כן, מתסכל.

אלעד: היו לך התלבטויות, אם אולי בכל זאת להשאיר אותו?

אברהם: לא, לא להשאיר אותו. לחלוטין לא להשאיר אותו, אבל, אני עדיין תוהה על מתי נכון לעשות את זה. כל יום אני כזה, כל יום, מתי, מתי, מתי, מתי הכי נכון. גם כי זה מוזיקה, ואנשים צריכים את זה, ו… עזוב את מה שאני מרגיש לגבי זה, שאני מרגיש שזה, אני חייב את זה החוצה, כי זה גם גורם לי להישאר חי, ו… אני מרגיש שזה יעזור לעוד הרבה אנשים, כמוזיקה, כי זה מה שזה עושה. ואני עדיין תוהה על זה, כל יום אני תוהה. כאילו, אני רואה שדברים חוזרים, דברים כזה, אנשים פתאום כן מעלים דברים, וכל מיני כאלה.

אלעד: זה גם, זה אלבום שמחכים לו, נכון? יש לך את השיר את, "הנה, הנה, הנה", נכון? ואתה אומר שם, "נו, מה קורה איתך? יש אלבום בדרך?" כלומר, זה כאילו, משהו שאנשים כבר שואלים אותך הרבה זמן, זה כאילו, היה אמור להשתחרר ממך איכשהו, נכון?

אברהם: כן, כי הרבה זמן עשיתי גם משהו, אני מרגיש. כאילו, לא הוצאתי משהו הרבה זמן מהאלבום הקודם, וכזה, כן.

אלעד: יש לך את ה… עכשיו, אתה יודע, כל דבר מקבל משמעות חדשה, נכון? זה כזה… יש עכשיו איזה מן ביקור כזה שאתה עושה מחדש בטקסטים האלה, אתה אומר, "וואלה, זה לא מתאים, את זה צריך לשנות?"

אברהם: לגבי האלבום?

אלעד: כן.

אברהם: לא. לא. א', כי אני חושב שזה, מה שקרה בו, זה מה שקורה בו. זה מה שהיה, זה גם האנרגיה שהרגשתי באותה תקופה, או כל מיני כאלה, גם ניגשתי לאלבום הזה בצורה שונה כשעבדתי עליו. שזה אומר שזה שונה בזה שהגעתי לאולפן, אז אמרתי, "אוקיי, זה השיר שאנחנו רוצים לעשות, פחות או יותר, ועכשיו אני כותב אותו". אז כאילו, מה שאני מרגיש, יכתב באותו זמן, או האנרגיה שאני מרגיש תיכתב באותו זמן.

אלעד: כלומר, לא מקצה שיפורים אחרי זה, ואנחנו, "אה, את הבית הזה אני אשנה", ואת ה… אלא מה שזה היה בתוך...

אברהם: כן יהיה לדייק, כאילו. אבל כן, אני עכשיו שם את עצמי במקום שאני הולך לכתוב, ואני עכשיו כותב שיר, כאילו, עכשיו אני יושב פה וכותב שיר, יהיה פה שיר. אז… אז זה קצת שונה ממה שעשיתי לפני כן, אבל לא מרגיש שיש צורך לשנות דברים, כי אני מרגיש שבכללי אני יוצר ממקום שהוא מאוד אישי, מאוד דברים שאני חווה. אז… אני לא חושב שיש פה איזה משהו שהוא נגד סיטואציה מסוימת, או משהו שהוא נוגד משהו מסוים, לא יודע.

אלעד: כלומר, זה לא מאוד מחובר לפוליטיקה, או ל...

אברהם: לא, לחלוטין לא לפוליטיקה, כן, לא.

אלעד: אתה, אתה...

אברהם: לא, פשוט, אין לי, אין לי איזה, לא.

אלעד: לאלבום קוראים…

אברהם: קוראים "קונו".

אלעד: מה זה "קונו"?

אברהם: כן, תיכף זה אמור לקרות. "קונו" זה, כביכול, זה מילה ביפנית, שלקחתי אותה מאוד עמוק ללב, והיא בגדול מילה שאומרת "זה!". זה, אני חושב שזה אפילו כזה "זה" לשם עצם. אז זה משהו שאי אפשר להגיד אותו כהמילה "זה", משהו שמכניסים אותו בתוך משפט וכזה וכזה. אבל אני לקחתי אותו והגדלתי אותו לקונספט שלי, ו… זה פשוט נתן לי אפשרות ליצור עולם שלם כזה בתוכי.

אלעד: מה, מה הכוונה?

אברהם: הכוונה ש… זה סיפור ארוך. אני התחלתי לכתוב לפני זה הרבה מאוד זמן. היה לי כוונה לכתוב איזשהו ספר כזה. אני עדיין קצת כותב אותו, זה בצורת שירה וכזה, אני עדיין מתעסק בו, וזה הפך לתרגם את פשוט הסיפור החיים שלי בכל מיני צורות. אז קונו זה איזשהו קונספט שנתתי לעצמי, לילד שבי, ולשיח שלי עם עצמי בתוך ה… בתוכי. ואני מרגיש שבאלבום הזה, לצורך העניין, נתתי לו כמו עולם לחיות בו. והוא כאילו מתאר מאוד אנרגיה ותחושות שחוויתי, לאו דווקא דברים ספציפיים, אלא פשוט… אם הוא כועס, אז הוא כועס, אם הוא עצבני, אז הוא עצבני. כאילו, ניסיתי לתת לו איזושהי קרקע כלשהיא לעמוד עליה. זה כאילו קונספט שלי בתוכי עם הילד שבי, כזה.

אלעד: יש פה כמה דברים שמעניינים אותי. קודם כל, העניין היפני, יש לך עניין עם…

אברהם: כן, יש לי חיבור… יש לי הרבה השפעה, אני רוצה להגיד, מעולם היצירה היפנית. זה התחיל בילדות מאנימציה יפנית.

אלעד: ממנגה?

אברהם: מאנימה.

אלעד: מאנימה, אוקיי.

אברהם: כן, שבילדות ראיתי את זה הרבה, וזה משהו שהיה כלי בשבילי להתמודד עם המציאות כזה כל יום, ומאוד התחברתי לזה, כי זה גם… כאילו, חקרתי את זה, אתה מבין? לקחתי את זה למקום של "אוקיי, אם היוצר הזה כותב ככה או מדבר על זה, כנראה שמה שהוא אומר, זה אמיתי ומה שהוא מרגיש, זה גם אמיתי, אז אולי הוא מבין אותי, הבן אדם הזה שיצר את זה? אני אמשיך לראות". ככה זה היה. אז כאילו, לקחתי את זה לבית ספר. ומרגיש שזה מה שהשפיע עליי בעיקר, אתה מבין? זה לאו דווקא אפילו התרבות היפנית, או משהו שהוא כזה. באמת, דרך היצירה של האנימציות האלה, ניסיתי למצוא את עצמי.

אלעד: אתה אומר כלי להתמודד, מה יש בזה? איזה כלים זה… מה היה שם ש...

אברהם: כי הרבה מהקונספט של אנימה, זה כזה דמות ראשית כלשהי חוץ מה… שמפתחים עולם שלם ודמויות וחברים וכזה דברים שעוזרים לו להתמודד עם עצמו, אבל כל זה, זה בדרך כלל דמות ראשית שרוצה להתפתח באיזושהי צורה, או להתמודד עם קושי מסוים, וכזה להתעלות למצב שהיא מצליחה להתמודד עם מה שיש לה. אז זה מרגיש שזה מה שהייתי בו, אז הייתי באיזושהי נקודת קושי כלשהי וניסיתי כל הזמן כזה לרפא את הילד. אני עדיין עושה את הדבר הזה כאילו, זה כל מה שאני עושה פה.

אלעד: אתה מדבר על הילד, וגם אני שמתי לב שאתה מעלה תמונות, נכון, שלך בתור ילד…

אברהם: כן.

אלעד: גם עם זה, תחפושת יפנית כזאת, נכון?

אברהם: זה היה כבר כן, זה כבר היה איזשהו… להתחיל להוציא ממני את המקום שאני רוצה לעבוד עליו. כן, כזה ממש, לשים אותו החוצה כאילו, לתת לעולם האמיתי גם לחוות אותו לא רק בתוכי כזה.

אלעד: מה זה המקום הזה? על מה אנחנו בעצם מדברים?

אברהם: אני חושב, שתראה, לכל אחד יש את הילד הפנימי שלו שחווה דברים, ולאו דווקא טיפל בהם, או לאו דווקא עבד עליהם מספיק, או היה לו כלים להתמודד עם דברים שהוא חווה. אני מרגיש שחוויתי הרבה דברים בילדות שלאו דווקא הצלחתי להתמודד איתם עד הסוף. ואני עדיין כזה בתהליך התפתחות עם זה, אז מבחינתי זה גם למה נכנסתי למוזיקה. אני חושב שזה כלי שכזה, כזה לעזור לעצמי לדבר על זה החוצה, או לשתף את זה. ככה ממש נכנסתי לאיזושהי תקופה שאני מתחיל גם, ממש לפני איזה שנתיים בערך, נכנסתי לתקופה שאני ממש אומר לעצמי, אני מתחיל לטפל בזה, כאילו. לפני כן עשיתי את זה רק פשוט כי עשיתי את זה, כי זה כזה יצא ממני. אבל לפני כן אמרתי, לפני איזה שנתיים, שנתיים וחצי כזה, אמרתי לעצמי, אני לוקח איזה תהליך שאני רוצה לנסות להתמודד עם הדברים שקורים לי. איך אני עושה את זה?

אלעד: ואיך אתה עושה את זה?

אברהם: וזה שלח אותי למסע שלם, שכמו שאמרתי, לכתוב, לכתוב הרבה, לאו דווקא מוזיקה, פשוט לכתוב, לכתוב, לכתוב. וגם זה כזה היה תקופה שאני כותב כל מיני קונספטים ממש עמוקים והם לאו דווקא שלי, עוד פעם, בגלל שההשפעה של אנימה, טוב, אני אכתוב משהו כזה, ואז אני אכתוב משהו כזה וכל הדברים האלה היו לאו דווקא קשורים אליי, אלא ניסיתי לבטא את הדברים שלי דרך דמויות אחרות, וזה הלך וירד לאוקיי, מה אצלי באמת קורה? כאילו, עזוב את הדמויות האלה, מה קורה לך שם? מה אתה רוצה לדבר בכלל? אז נכנסתי לפני שנתיים, אני רוצה להגיד, שנתיים וקצת, כזה להכשרה של מטפלים שעשיתי, לא ידעתי לאן אני הולך עם זה, רציתי פשוט לעשות תהליך טיפולי כלשהו, וגם ללמוד ממנו.

אלעד: ללמוד להיות מטפל?

אברהם: ללמוד להיות מטפל, ותוך כזה, תוך כדי גם כאילו, לצבור את הכלים שלי כזה, להתמודד עם המציאות שלי.

אלעד: איזה סוג של טיפול?

אברהם: ההכשרה הזאת נקראת רפואה אינטגרטיבית מאחדת. וזה כזה מסתכל גם על כמה היבטים, כולל על ההיבט של הנשמה, שזה כאילו עוד איזשהו רובד שמכניסים במהלך הטיפול, בתור הסתכלות, על התמודדות כלשהי. אז זה משהו שמאוד לקח אותי לצלילות ולהבין כזה דברים שקורים אצלי, וגם לפשט אותם מאוד, כאילו, אם זה נראה לי מאוד מורכב, זה כזה, אוקיי, גם הוא עובר את זה, וגם זה, ואז כזה, זה כלום בעצם, כאילו, מה זה? זה זה סבבה, בוא נראה איך מטפלים את זה, כאילו. ואם זה אומר, אה צריך לדבר עם אמא, אוקיי, בוא נדבר עם אמא על זה, כאילו. וכל מיני כאלה דברים שאתה שומר לעצמך, ואתה לאו דווקא משתף, כאילו, בסביבה שלך, וגם אם זה הרגל של הסביבה שלך והסובבים אותך, אז זה מה שקורה, זה מה שמנהל את החדר. אז קשה מאוד לצאת מזה, אם אתה לא עושה עם עצמך תהליך כלשהו.

אלעד: אבל מה זה אומר ההיבט של הנשמה? זה נשמה במובן מיסטי כזה?

אברהם: במובן, כן, על הרובד הרוחני גם. כאילו, כן. אם מסתכלים על גוף כנגיד מחלה כלשהי, או זה בוריד הזה, או כל מיני כאלה, אז פה יש גם, למה זה קורה בכלל? למה זה הגיע למצב שהגוף שלך מקבל את הדבר הזה דווקא באזור הזה? ולמה, למה זה שניהלת שיחה איתה, או לא ניהלת שיחה איתה, גרם לך להרגיש כאב בצד הזה של הגוף? כל מיני דברים כאלה, שזה פשוט עוד רובד שהוא באמת מאוד חשוב, כאילו, אי אפשר שלא.

אלעד: עכשיו, כמה זמן זה היה, ההכשרה הזאת?

אברהם: שנתיים.

אלעד: וואו, זה חתיכת הכשרה.

אברהם: כן, ממש.

אלעד: ואתה, אתה רואה את עצמך הולך להיות מטפל?

אברהם: אני אגיד לך את האמת, אני מרגיש שזה משהו שהוא פשוט קורה אצלי בטבעיות, אבל בצורה המקצועית של זה, לא, אני כבר אבל…

אלעד: זהו, ברמה של פרנסה ממש.

אברהם: אני עוד, אז זהו, אז אני עדיין כזה מנסה להבין עם עצמי איפה אני בתוך זה, כן. מנסה להבין איפה אני בתוך זה, כי… כי זה צריך, אני מרגיש שזה צריך פשוט לקרות בצורה, בצורה שתזרום לי, אתה מבין? אם זה לא קורה עכשיו, כנראה שיש משהו אחר שרוצה לקרות, זה מה שאני מרגיש. אז אני כזה, אני מנסה לא ללכת נגד האנרגיה שקורית בי כזה.

אלעד: אתה מדבר על, על אנימה וגם, יש משהו ב… גם ראיתי אותך מופיע, אסתטיקה יפנית כזאת.

אברהם: כן.

אלעד: ואני, אני, איכשהו, אני מנסה לדמיין, אתה, החלומות שלך, נגיד, שאתה חולם בלילה, הם גם כאלה נראים כמו חלומות באנימה יפנים כאלה?

אברהם: כשאני זוכר שאני חולם, אז הם מאוד מופשטים, הם לאו דווקא מסודרים. מאוד מאוד מופשטים. תראה, היו תקופות שהייתי אפילו מתעמק בזה יותר, הייתי אומר, אוקיי, איך אני עכשיו קם מאוד מוקדם כאילו, לפנות בוקר, כדי לחזור לישון, ואז כדי שאני אהיה במצב שאני אוכל לזכור את החלומות. יש כזה איזשהו מצב כלשהו, אני לא זוכר איך הגעתי לזה.

אלעד: שאם אתה, אם אתה חוזר לישון, אז יש יותר סיכוי ש…

אברהם: יש יותר סיכוי שהחלומות שלך, כנראה, או שתזכור את החלום שלך בצורה יותר טובה, ואז בגלל זה, זה יותר משוגע כזה.

אלעד: אוקיי.

אברהם: ואם אני לא טועה, אפילו קראתי על זה באיזה מקום, שיש אזור כלשהו או בתקופת זמן כלשהי, לא זוכר, שהם היו עושים את זה כהרגל, כאילו, זה רגיל. אנחנו הולכים לישון, ואז באיזשהו לפנות בוקר, או ממש באמצע הלילה, קמים, אוכלים, כאילו הכל רגיל, וחוזרים לישון.

אלעד: בשביל החלימה הזאת.

אברהם: אני לא יודע אם זה בשביל החלימה הזאת, או אני לא זוכר כבר, אני לא זוכר, אבל זה כזה, כאילו. אז הם מאוד מפתים, מפתים יותר ממה שאני חי במציאות הרגילה שלי, כן.

אלעד: אתה חולם יותר מאז שבעה באוקטובר?

אברהם: אממ… אני לא זוכר להגיד לך אם זה היה לפני השבעה באוקטובר, או מאז, אבל בזמן האחרון חזרו לי חלומות שאני מצליח לזכור, והם הרבה יותר מוחשיים, כן.

אלעד: תספר לי על זה.

אברהם: זה מעניין.

אלעד: אני רוצה לשמוע.

אברהם: אז, קודם כל, החלומות האלה שהתחילו לקרות ואני התחלתי לזכור אותם, התחילו לקרות בבקרים של יום שבת. סבבה? אני שומר שבת, כרגע.

אלעד: רגע, שנייה. צריך רגע להתעכב על הדבר הזה, מה זה אומר כרגע? זה משהו חדש?

אברהם: לא, אני, בילדות שמרתי שבת, כי זה הבית שלי, הוא מסורתי ב...

אלעד: בית… אוקיי.

אברהם: וחזרתי, לא יודע, לפני כבר כמה שנים כזה לשמור כאילו, החלטתי עם עצמי שאני רוצה לחזור לשמור, וזה משהו שאני חושב שעשיתי אותו גם בגלל התחושה שהייתה פעם ורציתי לשמר אותה.

אלעד: את האווירה הזאת של שבת?

אברהם: כן, וגם נראה לי שזה היה חלק מהתהליך הזה שאמרתי עם עצמי, שאם אני עושה את זה, כנראה תהיה איזושהי אפשרות ליצור שיחה שוב בבית.

אלעד: מממ…

אברהם: או פתאום כזה הזמן עם אמא שלי, אז כנראה תיווצר שיחה כלשהי, אז כאילו זה כזה ליצור חלל כלשהו שהוא...

אלעד: כי כשמישהו לא שומר שבת בבית שומר שבת, אז נוצר איזשהו חיץ, נכון? איזה פער כזה.

אברהם: כן, בטח, אתה כזה, אתה קודם כל אתה על השעון, אתה מחכה שתיגמר שבת. אתה כזה, אוקיי, בוא נשב פה, כאילו אנחנו כולם סבבה וזה, אבל אתה לא באמת נותן לזה הזדמנות, אתה מבין?

אלעד: כלומר, אתה מדבר, וזה נשמע שזה לא רק לפחות ממניעים אמוניים.

אברהם: נכון, נכון, לחלוטין. אין לי איזה משהו שהוא בדת עכשיו, או משהו שהוא כזה, לגמרי זה… אני חושב שגם זה דרך שאבא שלי הלך בה, אז אני חושב שזה משהו שהוא… זה למה זה כזה טבוע בבית וגם, עוד פעם, זה אני רוצה כן להיות קשוב רגע למסורת שהייתה, וכזה לראות למה זה היה, ואולי זה שווה לעשות את זה רגע, כי אני יצא לי מזה משהו. ועובדה שאמא שלי עושה את זה, כנראה שהיא לא עושה את זה סתם, בוא נראה למה, כאילו. אז עשיתי את זה, ונותן לזה הזדמנות גם היום, וגם זה פשוט נותן לי הזדמנות להיות עם המשפחה, זה הזמן משפחה שלי, כאילו, שאני מקדיש בשבוע, זה הזמן משפחה האמיתי שכזה.

אלעד: אז בשבת בבוקר אתה מבחין שאתה חולם?

אברהם: כן, בזמן האחרון.

אלעד: וואו.

אברהם: כן. לפנות בוקר, כי א', מה קורה בשבת? אנחנו כזה קמים, זה קצת מזכיר את הסיפור שהיה, אנחנו קמים, אוכלים ארוחת בוקר ביחד, ואז חוזרים לישון, אם מישהו רוצה לישון, אנחנו יכולים לחזור לישון, אז אני חוזר לישון בדרך כלל, כאילו, לפחות עוד קצת.

אלעד: רגע, קמים, ארוחת… זה ארוחה, אתם עושים קידוש כזה?

אברהם: אני עושה משהו שאבא שלי היה עושה, שזה כזה, אנחנו, יש לנו את הלחם המסורתי שלנו, הדבו.

אלעד: דבו?

אברהם: דבו.

אלעד: איזה מין לחם זה? אני לא מכיר את זה.

אברהם: זה לחם מסורתי שמכינים אותו בצורה...

אלעד: כאילו, שטוח כזה?

אברהם: הוא לאו דווקא שטוח, הוא יותר עגול, כמו איזה מין עוגה כזו, נקרא לזה.

אלעד: טעים?

אברהם: כן.

אלעד: בחיים לא שמעתי על זה.

אברהם: כן, כן, כן, כן, ממש.

אלעד: אוקיי, אוקיי.

אברהם: ובקיצור, ואז אוכלים איתו ארוחת בוקר.

אלעד: אוקיי.

אברהם: אתה מבין?

אלעד: שזה, מה, גבינות וכאלה?

אברהם: בדיוק, זה מאכל יותר חלבי וכזה גבינות וכאלו, וזה מה שאכלנו כזה במשך השנים, עד שאני הפסקתי לאכול חלב, אבל סיפור אחר, זה סיפור אחר לגמרי.

(צוחקים)

אז העניין הוא ש… אז אני קם, אני כאילו עושה עם אמא שלי כזה מברך, ואז אנחנו חותכים את הלחם, אני חותך את הלחם.

אלעד: סליחה על השאלה, זו שאלה ממש-ממש ספציפית.

אברהם: תשאל.

אלעד: אבל מברכים על זה המוציא, על הלחם הזה?

אברהם: כן.

אלעד: אוקיי.

אברהם: מברכים איזה כזה, אני רוצה להתעמק בזה יותר, אבל אני מברך כזה כאילו חלק באמהרית וחלק בעברית.

אלעד: ממ… אוקיי, אוקיי, אוקיי.

אברהם: ואז אמא שלי כזה מברכת ואנחנו חותכים את הלחם, נותנים לזה את הרגע כולם ביחד, אוכלים ואז תעשה משהו אחר.

אלעד: ואז אתה חוזר לישון?

אברהם: אז אני חוזר לישון, בדרך כלל.

אלעד: אוקיי.

אברהם: אבל החלום קורה לפני.

אלעד: אוקיי.

אברהם: כאילו, מה שדיברתי איתך זה שבעצם לפנות בוקר, כשאני קם לפני הבוקר הזה, אז אני שמתי לב שאני מתחיל לחלום חלום, שאני זוכר אותו, כאילו. שאני גם מרגיש שאני, אוקיי, גם עם הזמן שמתי לב, אז נתתי לזה תשומת לב, וכל פעם שזה קרה, הייתי אומר, אוקיי, בוא ננסה ללכת בחלום הזה. ואז אני מרגיש שאני מצליח איכשהו טיפה יותר לשהות בחלום, או כל מיני כאלה, ונראה לי שזה קשור לזה שאני קרוב לזמן ההתעוררות שלי.

אלעד: ממ…

אברהם: נראה לי.

אלעד: זה קורה בשבת בבוקר? אתה יודע, אני ישר חושב על השבת של שבעה באוקטובר, זה בגלל זה לדעתך? זה קשור לזה?

אברהם: אני אספר לך תכף משהו על זה. אבל, אז בקיצור, אז החלומות האלה נהיו יותר מוחשיים. וניסיתי להבין כל פעם כזה עם עצמי, מה זה אמר לי, ואז הייתי משחרר מאוד מהר, כי לא רציתי לתת לזה יותר מדי תשומת לב האמת, למה החלום אמר לי וכזה. חוץ מבאותו רגע, כאילו. אז שמתי לב שזה קורה. ואז נגיד, בצהריים של שבת, הייתי הולך לישון, ואז בגלל שאתה כאילו ישן יותר מדי, אני לא יודע אם זה משהו שהצלחתי להבין, בגלל שאתה ישן יותר מדי, אז עוד פעם, במהלך החלום, אתה מרגיש שאתה טיפה יותר ער בזמן חלום. אז אני, נגיד, היה לי חלומות שמתמשכים. היה חלום בבוקר, ואז הייתי ממשיך אותו בצהריים.

אלעד: וואו…

אברהם: זה נדיר, אבל זה יכול לקרות. קרה לי לא מזמן.

אלעד: אבל מה זה החלום הזה שחוזר אליך? איזה חלום זה?

אברהם: לצורך העניין, היה חלום אחד שהוא כאילו, היה יותר, שאני יותר זוכר אותו, הייתי כמו באיזה מעין, זה מוזר, הייתי באיזה מעין בית ספר כזה, אני זוכר שאני מתעורר בתוך איזה מן כיתה כזאת, ואני לא, אני לא קשור לבית ספר, אני בתוך יום פתוח כזה.

אלעד: אוקיי.

אברהם: אני מרגיש את העלונים האלה ביד שלי, ואני כאילו מסתכל על כיתות, ומנסה להבין מה קורה שם, ואני מרגיש בתחושה שזה הבית ספר של החיים, כאילו.

אלעד: אוקיי.

אברהם: זה הבית ספר שאני נמצא בו כרגע. וואו, זה הבית ספר, תבחר נכון עכשיו, כאילו, כי אתה בבית ספר של החיים. אז כזה. ואני מרגיש שכזה אני הולך, ופתאום אני, אני מזהה את בן דוד שלי, חנוך, במסדרונות שם, שהוא גם בגילי. ואז אני הולך, מסתובב בבית הספר הזה, ואני מגיע לכניסה שלו ופתאום אני רואה את החברה הטובה שלי, עדן, ואני אומר לה כזה, מה את עושה פה? והיא אומרת לי, מה, גם אתה פה? וזה, לא התראינו הרבה זמן. טוב, בקיצור, ואז אני שומע את המנהל כזה שקורא לי בפעמון של הכריזה. כזה, אברהם, תבוא לפה בבקשה לחדר. טטי-טטה, טוב, אז אני הולך, ואני מרגיש, שברגע שהוא מדבר איתי, אני מזהה את הבן אדם. עכשיו, זה בן אדם שלא קשור בשום צורה לדבר הזה כרגע, אבל אני מרגיש שזה הוא, הוא המנהל עכשיו, אוקיי. אז אני הולך כזה למשרד, אני רואה שם כל מיני אנשים שאני כביכול מכיר, אני לא יודע מי הם, וזה הופך לחלום מאוד מוזר. שאני מטייל בבית הספר, הם עושים לי כזה כל מיני סיורים, ובסוף יש מן הדרכת סוף כזאת. אז בהדרכת סוף הזאת, אני יוצא כי שיעמם אותי, אני יוצא לכניסה של הבית ספר שוב, ורואה מרחוק את הים. עכשיו, בזמן שאני רואה את הים מרחוק, אני רואה איזה מעין משהו שקורה כאילו עם השמש בצורה משוגעת כזאת, שהוא מסתובב והיא כזה נשרפת מאש, ואז כזה, פק, נכנסת לתוך הים. ואני כזה עם עצמי ואני מרגיש שיש פה עוד מישהי שמסתכלת איתי ביחד, אני כזה, ראיתם את זה? ראיתם שזה נכנס לתוך הים כזה? ואז כזה, אני מסתכל, כולם יוצאים מהגינה הזאת גם, מסתכלים איתי ביחד, אני מסתכל אחורה, ואז אני רואה איזה מין כדור כזה לבן עולה למעלה, ותק, נגמר החלום וככה אני קם בבוקר. עכשיו, אני קם מאוד מוקדם בבוקר בשבת, ערני בטירוף, לא יודע למה, לא יודע מה הסיבה, מה לקחתי מזה, אבל קמתי ערני בטירוף, קמתי כזה, אוקיי, יאללה בוא, צריך לאכול ארוחת בוקר, כזה, קמתי עם כוחות, לא יודע להסביר לך מה זה. מה שלקחתי מזה זה כאילו כזה, אוקיי, דברים טובים הולכים לקרות, לא יודע.

אלעד: קודם כל, הלוואי.

אברהם: הלוואי, אמן.

אלעד: אבל אתה חושב שזה קשור? אתה יודע, אני, אני אני חוזר לעניין, השבת בבוקר נהייתה איזה משהו, זה נצבע בצבעים אחרים התקופה הזאת.

אברהם: אז עוד פעם, זה חלום שהיה לפני.

אלעד: ממ… אוקיי.

אברהם: ומאותו זמן הלכתי, סיפרתי את זה לאמא שלי בבוקר. עכשיו, אמא שלי היא גם מאוד כזאת, היא מחוברת והכול, והיא, יש לה גם קטע עם חלומות. אז עכשיו, לצורך העניין, זה קורה לה כל פעם שהיא קמה בבוקר, והיא מספרת לך את מה שהיה זה, ואומרת לך, וואו, עוד מעט יהיה ככה וככה, כזה. אז תחשוב שבשבת של השביעי באוקטובר, היא קמה בבוקר עם תחושות של, עוד פעם, כזה של, אתה לא מבין, חלמתי על מלחמה, והיא מתחילה לספר לנו את הסיפור של המלחמה. כאילו, עוד מעט מישהו בא, אמר כזה משהו על מלחמה והיא סיפרה את זה כזה באמהרית וכזה, עם השם שלו, והשם שלו אומר כזה מלחמה וככה וככה. ואז היא, ואנחנו, מגיעים לסלון, והיא מספרת לנו את זה, והיא כאילו עדיין רועדת מהדבר הזה, פתאום אחי נכנס בדלת. אחרי שהוא חזר, הוא היה בחוץ, כאילו, אחי החייל, כפיר. הוא חוזר ואז פתאום, הוא אומר כזה, תבדקו את הטלוויזיה, יש, קורה משהו. כאילו. ואז מסתבר שהוא רצה להדליק את הטלוויזיה, זה בשבת גם, הטלוויזיה, קורה משהו בחוץ, אני אצטרך עוד מעט לנסוע כנראה. ואז הבנו שיש מלחמה והבנתי, אוקיי, יש בלאגן בחוץ, לא יודע מה זה אומר, מה הגודל שלו, האלבום נדחה, כזה, כל מיני דברים כאלה, בוא נחכה למוצאי שבת.

אלעד: לא הייתה אזעקה, נכון?

אברהם: לא.

אלעד: בעפולה. מאז היו?

אברהם: היו כזה, אחת שהייתה בדיקה, מסתבר, ועוד אחת שהיא הייתה יירוט של משהו שלנו או משהו כזה, מטוס כלשהו.

אלעד: אבל אין כזה אווירת מקלט?

אברהם: לא, לא מקלט יותר מדי, לא, כן.

אלעד: והדלקתם את הטלוויזיה בשבת?

אברהם: ממש לשנייה והוא כיבה אותה, כן.

אלעד: כי זה דבר די קיצוני לעשות, כאילו, להדליק טלוויזיה בבית שומר שבת, זה סימן שמשהו קרה.

אברהם: כן, אתה יודע, כאילו, אני תמיד יכול להגיד כזה, בואו נראה מה קורה, כאילו, יכול להיות שצריך רגע להדליק כזה, אתה יודע, כזה, לפתוח כזה, אבל אמא שלי אמרה לי כזה, לא, תכבה, אני מבקשת שתכבה וכזה, יהיה בסדר.

אלעד: ואח שלך?

אברהם: כן, הוא הלך מאותו יום לכל התקופה הזאת, הוא שירת שם, הוא בגולני.

אלעד: הוא בעזה עכשיו?

אברהם: הוא היה עד כה, הוא חזר לפני רגע הביתה, הוא היה עד עכשיו שם בפנים, עם כל הצוות שלו ומאז, אתה יודע, אמא שלי היא כזה בתקופה משוגעת. ועכשיו הוא בסדר, בריא ושלם, הכל בסדר, הוא בבית.

אלעד: יופי.

אברהם: כן, ברוך השם.

אלעד: אתה יודע, זה דבר מפחיד, כאילו, אני לא צריך להסביר לך, בטח הייתם כל היום על...

אברהם: כן.

אלעד: גם הוא לא זמין, נכון? זה גם...

אברהם: כן, יש רגעים קטנים שהוא פתאום כזה, זמין לרגע, וגם כשהוא זמין, כאילו, שהוא פונה אלינו, כאילו.

אלעד: הוא האח הצעיר?

אברהם: כן. בדיוק.

אלעד: תיארת את אמא שלך כמחוברת וזה מעניין אותי.

אברהם: כן.

אלעד: למה אתה מתכוון כשאתה אומר מחוברת?

אברהם: קשובה מאוד לערוצים שפתוחים אצלה, למה שקורה מחוץ ל… מחוץ ל… אתה יודע, לעולם הזה, נקרא לזה, כן.

אלעד: כלומר, זה מחוברת לאיזה משהו שהוא לא השגרתי, הטבעי הרגיל שאנחנו מכירים?

אברהם: כן.

אלעד: איזה משהו כזה?

אברהם: כן.

אלעד: אני אקרא לזה עכשיו, בגלל שאין לי שם טוב יותר, נגיד, התחושה הזאת שהייתה לה, תחושת בטן הזאת שהייתה לה בשבת בבוקר, זה משהו שאתם רגילים לו? לזה שהיא פתאום באה ואומרת לך...

אברהם: כן, כן, כן, זה מה שאמרתי. כן, כן, כן, ואז פתאום פשוט עם השבת הזאת, זה היה משהו שעוד יותר כזה, אה, אוקיי, כזה, קורה משהו.

אלעד: וזה משהו שהיה קורה גם כשנגיד הייתם ילדים? היא הייתה באה ואומרת משהו ואתה כזה יודע שזה...

אברהם: כן, זכור לי שזה דברים כאלה, כן.

אלעד: אתה יודע, נגיד, אם עכשיו מישהו בא ואומר לי, אה, הולך לקרות ככה וככה וככה, אני לא אאמין לו.

אברהם: כן.

אלעד: כלומר, גם אם הוא יגיד, יש לי תחושת בטן חזקה.

אברהם: כן.

אלעד: אתה, אתה, אתה כאילו...

אברהם: אז, אז אם אני ישר לוקח את זה וזה משפיע עליי הכוונה?

אלעד: גם, ואני מנסה להבין מה, מה המקום שזה אצלך, כלומר, אם יש לך, אם אמא שלך היא כזה מן דמות כזו, שהיא אומרת משהו ואתה יודע שהדבר הזה הולך עכשיו לקרות, אם היא… אתה תופס אותה כבעלת איזשהו כוח כזה.

אברהם: כן, תראה, אבל אז אני גם לוקח ומעביר את זה דרך המערכת שלי.

(צוחקים)

אלעד: אוקיי.

אברהם: ואז אני מנתח את זה שוב, כאילו...

אלעד: שזה מה? מערכת יותר ביקורתית?

אברהם: אה, לא, זה לאו דווקא, פשוט אני מנסה להבין האם זה משהו שגם אני רואה, כאילו כמה שהיא חווה, כי כל אחד חווה את זה אחרת. אז אני כזה מנסה לא… אתה יודע, לא להכניס דברים שיש אצל בן אדם אחר אליי קודם כל, אלא לראות מה הוא אומר, לראות אם זה יכול להיות, כאילו, עושה עם עצמי את המחשבות על זה.

אלעד: אתה שומע מוזיקה ביום-יום? אתה מאזין הרבה למוזיקה?

אברהם: לא הרבה.

אלעד: זה מפתיע אותי.

אברהם: כן, לא הרבה. הממ… נגיד לך עוד משהו, אם אני שומע מוזיקה, אני שומע מוזיקה שהיא שלי.

אלעד: אוקיי.

אברהם: כן, אני שומע מוזיקה שהיא שלי, כי אני רוצה כל פעם להשתפר, ואם אני שומע מוזיקה, אני שומע דברים שהם מדיטטיביים. ואם אני שומע מוזיקה, אני שומע אמנים, ראפרים שאני אוהב לשמוע, כאילו, ממש-ממש בצורה ספציפית כזה.

אלעד: אוקיי.

אברהם: כאילו, שירים ספציפיים שלהם, ואז כזה, אוקיי, אני חוזר אחורה.

אלעד: איזה ראפרים, למשל?

אברהם: ראפרים שאני אוהב זה ג'יי קול, פפפפ, מטורף. לוג'יק זה אחד האמנים האהובים עליי גם, מטורף. קנדריק לאמאר, גם, למרות שלא יצא לי לשמוע אותו הרבה. יצא לי לשמוע את דייב, חדש לי, כאילו ואני עכשיו נכנסתי אליו, ואני פפפפ, מגלה אותו.

אלעד: הוא ראפר בריטי, נכון?

אברהם: כן, כן, כן, פתאום גיליתי אותו, ואמרתי, מה זה, איפה הוא היה עד עכשיו? איזה באסה, כאילו, כן. אבל כנראה שזה בא בזמן, ואני התחלתי כזה לשמוע אותו יותר. זה נראה לי האמנים שלי כזה, בגדול.

אלעד: אתה משתמש במוזיקה בשביל לעודד את עצמך, לנחם את עצמך, להרגיע את עצמך, כאילו, מה, איזה מקום יש?

אברהם: כל מה שאתה אמרת, אני חושב שכן. כי זה גם להשאיר את עצמי כזה שפוי ומאוזן ובמקום שלי, כי זה המקום שלי כזה, אז אני מנסה פשוט לאזן את עצמי כל הזמן. כאילו, לא משנה כמה בלגן יש בחוץ, אני מנסה לאזן את עצמי, אז אני שומע את זה כאילו כדי להזכיר לעצמי כזה, את המקום שלי עם עצמי, המקום הטוב שלי, הנוח שלי, והשלו שלי, לעומת מה שקורה וכזה, ואז לראות איך אני מתמודד עם הדברים.

אלעד: מה עוד אתה עושה בשביל לאזן את עצמך?

אברהם: לפני תקופה נכנסתי למשהו גדול שנקרא "טאיקו לייף", לא יודע אם יצא לך לשמוע עליו.

אלעד: לא.

אברהם: זה תופים יפנים גדולים כאלו, פום, פום, פום. אז זה משהו שהוא גם משלב כזה מדיטציה, כאילו, גוף, אתה יודע, עם כל הבחינה הספורטיבית של זה, אני רוצה להגיד. כאילו, את כל הדברים שמשלבים, כמו אמנות לחימה, כל התנועה שבגוף בעצם, והכל, זה כזה משלב, אתה יודע, להיות קשוב לגוף שלך.

אלעד: אבל איך זה נראה? זה קבוצה?

אברהם: זה קבוצה. יש כאילו את הקבוצה הראשית, בעצם, כאילו, הגדולה ו… המרכזית, נקרא לזה, ויש, זה אקדמיה שלמה שהוא פתח, אז יש כזה כל מיני קורסים, כל מיני רמות, ויש המון המון תלמידים. אני לצורך העניין כרגע בקורס שני, נגיד, שזה כאילו איזושהי רמה שנייה, ואתה כאילו לומד בעצם גם את כל הדבר הזה שזה אימון, מדיטציה, וכל הדבר הזה. וגם יצירה, בעצם זה הקורס. הקורס כאילו מלמד אותך כל פעם יצירה, ואז את היצירה הזאת אתה מנגן בסוף הקורס, וכזה אתה… זה משהו כזה שלא נפסק.

אלעד: יצירה מוזיקלית על תופים?

אברהם: כן.

אלעד: אוקיי, אני… יש פה המון המון שאלות, אני מנסה להבין איך הדבר הזה נראה. יש תופים...

אברהם: תוף ענק. תדמיין לך תוף ענק.

אלעד: תוף ענק, אוקיי, כן.

אברהם: שמתוח עליו עור, לא יודע ממה העור הזה עשוי. (אלעד צוחק) מתוח עליו עור כלשהו ויש לך שני מקלות עץ כאלה גדולים.

אלעד: אוקיי.

אברהם: ואתה, כאילו, מכה עליו בצורה הכי טובה שאתה יכול. (צוחק)

אלעד: ואנשים מסביב נמצאים… זה בו זמנית אנשים עושים ביחד? או שזה כל פעם מישהו אחר?

אברהם: זה משתנה, זה תלוי ביצירה, אבל רוב הזמן זה כן מנגנים באותו הזמן קבוצת אנשים, בדרך כלל יש את המורה, לצורך העניין, שהוא כאילו מנחה אותנו כזה מה קורה ביצירה וכזה כמו… איך זה נקרא?

אלעד: המנצח.

אברהם: המנצח ו… כן, זה בעיקר ניגון קבוצתי, זה כל הקטע של הדבר הזה, שהוא בעצם מלמד אותך איך לעבוד בקבוצה, איך לעבוד ביחד, איך להיות קשוב למי שמסביבך, איך… איך כאילו לשים לב לכל הדבר הזה, ואני הלכתי לזה מהמקום הזה גם. כאילו, סוף סוף לצאת מהמקום שלי בתור אמן עומד על במה, אני, ולא משנה מי עומד איתי, אבל כאילו לעשות את שלי, לאיך אני עכשיו חלק, בורג, בתוך הדבר הזה ביחד, כאילו איך אני עושה… איך אני עושה את מה שכולם עושים באותו זמן ובצורה הכי טובה שאני יכול, קשוב לכולם, כמו איזושהי הרמוניה כזאת. אז זה למה אני שם, אני חושב גם, כאילו זה שם אותי במקום שמלמד אותי מלא מלא.

אלעד: וזה בלי טקסט.

אברהם: בלי.

אלעד: כלומר זה רק מנגינה. אתה אומר שהדבר הזה של להיות בקבוצה הוא לא רגיל לך? אתה יש לך נטייה להיות כזה סוליסט?

אברהם: כן, אתה יודע, כי המוזיקה שאני עושה בדרך כלל היא בסולו. כאילו היא לכתוב את הדברים שלי, היא להביא את העולם שלי, היא לזוז איך שאני רוצה לזוז, זה ממש להוליד את מה שאני רוצה לעשות כאילו. בתהליך היצירה עצמו אני עושה את זה עם החבר'ה שלי וכזה, אבל בסוף אני עומד על הבמה ועושה את הדברים שלי בצורה הזאת. ועם כל הלחץ שזה, אתה יודע, בזמן הופעה והכל. פה זה שונה, אתה ממש בתוך משהו שהוא, אתה חייב להיות קשוב, אתה חייב להיות בהרמוניה מסוימת, אתה חייב להיות כאילו, לצאת משלך ולהיות עם כולם וכאילו כזה. ואני עדיין לומד כאילו כל הזמן, אתה יודע, איך לעשות את זה.

אלעד: ואתה הולך לזה פעם ב...

אברהם: פעם בשבוע כרגע.

אלעד: אוקיי.

אברהם: זה האימון, האימון הוא בעצם כרגע פעם בשבוע.

אלעד: זה קורה בצפון?

אברהם: זה קורה במרכז, בפתח תקווה, בסטודיו שם של טאיקו לייף, וכן.

אלעד: ואתה אומר שזה גם אלמנט פיזי, נכון? זה כאילו קצת כושר, ואמרת מדיטציה גם.

אברהם: נכון.

אלעד: זה נשמע דבר מאוד מעניין.

אברהם: זה דבר סופר מעניין.

אלעד: זה גם המון דברים, כלומר…

אברהם: זה דבר שאני ממליץ לכל אחד לעשות. אם יש לכם עכשיו את ההזדמנות לעשות את זה, תעשו את זה פשוט.

אלעד: אז התחלנו לדבר על זה כי שאלתי אותך מה מביא אותך לאיזון, ואתה אמרת שזה, כלומר, זה גם העניין המוציא.

אברהם: כרגע עוד יותר אפילו, כרגע בתקופה הזאת עוד יותר. זה משהו שאני ממש נאחז בו. וזה גם משפיע עליי מאוד לגבי הדברים שאני עכשיו רוצה ליצור, מאוד משפיע עליי. כל הרוח הזאת, היא באה עכשיו עם איזושהי אנרגיה חדשה, של איך אני יוצר, גם לצאת מעצמי, ואיך אני עושה את זה כאילו משלב, מאזן בתוך הדבר הזה גם את שלי וגם את ה...

אלעד: כי יש בך משהו מאוד טקסטואלי, כלומר, אולי פשוט זה המהות של להיות ראפר, אבל אתה יודע, אתה מביא המון המון טקסט וזה, אתה יודע, זה מאוד אתה, זה מאוד זה, ואז פתאום זה נשמע כמו כיוון אחר לגמרי.

אברהם: אני אגיד לך, פשוט עולם של יצירה זה דבר שתמיד דיבר אליי, זה לאו דווקא הטקסט, כמובן שטקסט זה משהו שהוא… כאילו לבצע, לבצע והכל, וקול וסאונד וכל זה, אבל פשוט יצירה שגורמת לך להרגיש שאתה מוציא את שלך, שאתה מוליד את שלך, שאתה מגשים את הדבר הזה רגע, מה שהנשמה רוצה לדבר החוצה, זה יכול להיות גם בתנועה. עכשיו נגיד, אני מאוד מאוד רוצה לעבוד על התנועה שלי כי זה משהו שבא לי ממש לעשות, וכאילו… אז גם טאיקו זה משהו שמאוד מלמד אותי את הדבר הזה. שהוא לאו דווקא טקסט, איך אתה עדיין מוציא את הדבר הזה, ולאו דווקא מדבר, כאילו… כן, יש הרבה כוח בגם לא לדבר ולדבר.

אלעד: גם ההופעה שלך, עוד לפני, אני לא יודע אם זה לפני הטאיקו, אבל כשאני ראיתי אותך מופיע, אז אתה גם, אתה מאוד זז, נכון? זה מאוד מאוד פיזי.

אברהם: כן.

אלעד: ואתה, אני זוכר, קופץ על דברים, כלומר זה… זה באיזשהו מקום כבר נשמע לי פחות או יותר מה שאתה עושה זה…

אברהם: נכון.

אלעד: זה קשור לזה?

אברהם: אני מרגיש שאני יכול יותר.

אלעד: אוקיי.

(צוחקים)

אברהם: כן, כן, כן, יש עוד דבר.

אלעד: אתה מחכה להופיע?

אברהם: מאוד! זה הדבר שאני מחכה לו בטירוף. להוציא את האלבום, להופיע, לעמוד על במה, כאילו שאנשים יחוו את המוזיקה הזאת. אתה יודע, להוציא את זה משלי קודם כל, להוציא את זה מהמערכת, זה משהו שאני מחזיק אותו גם הרבה זמן, זה משהו שרוצה להיוולד. אז אני מחכה לזה בטירוף, אני עוד, כמו שאמרתי לך, מחכה כזה כל יום לראות מתי הכי נכון, מתי הכי נכון לעשות את זה. אני כבר שמתי לב שאנשים כזה חזרו לאט לאט, אז אני מרגיש שאולי משהו כן קורה, למרות שעוד פעם, זה במסגרת מה שקורה, אבל אני מחכה לזה בטירוף, כן.

אלעד: אני רוצה, לפני סיום, בעצם הדבר הראשון שהוצאת מאז כל הסיפור הזה, זה בית בשיר של ג'ימבו ג'יי, נכון?

אברהם: נכון.

אלעד: יחד עם אורית טשומה, לשיר קוראים "במקום בו אני גר", יש שם בית שלך, אני רוצה שנשמע את השיר.

אברהם: אוקיי.

אלעד: ואז נדבר עליו רגע, נשמע את הבית ואז נדבר עליו.

(מתנגן השיר "במקום בו אני גר")

"במקום שאני גר

יום כן יום לא

הכל נהדר

יום כן יום לא

פה אני נשאר

יום כן יום לא

יום כן יום לא

מרימים לחיים

יום כן יום לא

הכל בידי שמיים

יום כן יום לא

תן לי פעמיים

יום כן יום לא

יום כן יום לא

במקום שאני גר חשבתי לברוח כל כך הרבה

עד שהבנתי שכבר אין ממש לאן

הזמן עובר הרבה פחות מהר

אני חוזר כשאני רוצה לזוז לאט

במקום שאני גר

יש ילדים קטנים שלא מזמן ראיתי משחקים במזרקה

וזה מחזיר אותי לפעם

זה לא בדיוק המקום בו גדלתי

אבל איך שהוא זה תמיד מזכיר לי בית

במקום שאני גר

הרוח מבקשת שנבין שהיא בדרך

היא בפקק של בניינים היא בסוף תבוא

לא לדאוג רוב הזמן זה כמו לנשום בערך

הרבה הלכו רחוק

ודווקא לכל אלה שגרים קרוב יש בסוף הכי הרבה ביקורת

זה שמונה וחצי כיבוי אורות

תשע מסכים בשביל תקשורת

במקום שאני גר

אין שום עליות וירידות אולי זה למה פה כולם עומדים

יום אחד תלך לישון ותתעורר בתוך מפעל

הרי בזה בסוף כולם עובדים

במקום שאני גר

אמא שלי אומרת לי תחסוך כבר עדיף לקנות בית משלך

אני כבר לא נמצא כל כך הרבה ואם נשארתי זה בשביל המשפחה"

(המוזיקה ממשיכה)

אלעד: עכשיו, השיר הזה, אם אנחנו שומעים אותו עכשיו, גם השם "במקום בו אני גר", זה נשמע מאוד כאילו זה נכתב עכשיו, אבל זה לא. זה נכתב לפני.

אברהם: נכתב לפני, כן.

אלעד: על מה כתבת את זה?

אברהם: בזמן לא כזה רחוק. על מה כתבתי את זה?

אלעד: נכון, כי זה באמת נשמע, זה נשמע מאוד כאילו...

אברהם: אני בדיוק שמעתי את השיר הזה כשהוא יצא, ואני אומר כזה, רגע, זה עכשיו? הייתי, כאילו אחר כך כתבתי אותו. כאילו, זה התחבר לי ממש למה שקורה איתי, כאילו לאנרגיה שאני נמצא בה עכשיו, ומה שקורה איתי ביום-יום.

אלעד: זה נשמע, גם מהצד, כלומר, זה נשמע כמו שיר על המצב.

אברהם: כן.

אלעד: אבל, אתה יודע, מעניין אותי התהליך הזה. ג'ימבו ג'יי בא ואומר לך, כתבתי שיר שנקרא "במקום בו אני גר".

אברהם: נכון.

אלעד: ואתה צריך לכתוב בית שקשור ל… מה השורה הזאת, לאן זה לוקח אותך?

אברהם: כן. בדיוק קח את זה לאיפה שאתה נמצא, לאיפה שאתה גר בו, מה אתה חווה, תביא, כזה. אז זה מה שיצא.

אלעד: כלומר, תיארת שם איזושהי חוויית ילדות כזו, נכון?

אברהם: תיארתי את החוויה גם עכשיו, בהווה, של… איך זה מרגיש כשאני בבית, כשאני בעיר. כן. לאו דווקא משהו מהעבר, אלא גם משהו שהוא עכשווי. כאילו, זה משהו שהוא כזה, הרגיש לי כזה, מעבר להיום, אפשר להגיד, עכשיו, כן.

אלעד: והעיר זה עפולה?

אברהם: בעיר עפולה, כן.

אלעד: ואתה מדבר שם על החלום לקנות בית, נכון?

אברהם: נכון. בעזרת השם.

(צוחקים)

אלעד: אתה בן 29, אתה באמת, זה באמת מחשבה שיש לך, לקנות בית?

אברהם: כבר לא קטן, כבר לא קטן.

אלעד: מדהים בעיניי שאתה אומר שאתה כבר לא קטן, אתה מאוד קטן.

אברהם: (צוחק) כן, תראה, כי יש לי מלא שאיפות, אני מרגיש, יש לי מלא דברים שבא לי להגשים. בסוף אני רואה שאי אפשר לנצח את המציאות עצמה. בסוף, הכל קורה בזמן שלו כזה. אבל אני כזה, מרגיש שאני תמיד בדרך להגשים את הוויז'ן המסויים ששמתי לעצמי, נגיד. אז בית זה אחד מהם, בית זה אחד מהם, לגמרי.

אלעד: קנית בית.

אברהם: נו. אוקיי. (צוחק)

אלעד: מה לסיום ה… החלום האחד הזה, איזה דבר אחד שאתה חולם עליו, שאתה מפנטז עליו, גם אם זה הדבר הכי, אם זה להופיע עם קנדריק לאמאר, הדבר, החלום הגדול הזה שאתה...

אברהם: אה, וואו. קודם כל, אני אשמח להופיע איתו, אם הוא שומע אותי.

אלעד: המאזין קנדריק לאמאר...

אברהם: אם אתה שומע.

אלעד: If you're listening...

אברהם: אני אשמח להופיע איתו, כן. אבל זה פשוט, כן הייתי אומר איזה במה גדולה בעולם שבא לי כזה להגיע אליה. כן. שהיא לאו דווקא בארץ, היא לא כזה בעולם ו… כן.

אלעד: כלומר, החלום הגדול הוא עדיין במוזיקה. זה לא בטיפול, וזה לא ב… איך קראת לדבר הזה עם התופים?

אברהם: טאיקו.

אלעד: זה לא בטאיקו?

אברהם: אז מבחינתי כל זה. זה כזה הכל, זה כזה, שלי, וליצור איזה מופע משוגע, מטורף כזה של כל מה שבא לי ביחד.

אלעד: עם תופים ענקיים על הבמה.

אברהם: הכל, כן.

אלעד: והכל יהיה בכתום.

אברהם: לאו דווקא כתום, (צוחקים) זה עבור כל מיני דברים. זה עבור כל מיני דברים.

אלעד: טוב, אז אנחנו נחכה לאלבום. נכון? "קונו", הוא יישאר באותו שם?

אברהם: הוא יישאר באותו שם.

אלעד: עדיין אנחנו לא יודעים מתי.

אברהם: כן, כרגע עוד לא יודעים מתי, אמן ובקרוב, כן.

אלעד: טוב, אנחנו נחכה. אברהם לגסה.

אברהם: תודה רבה. יש הופעה ממש בקרוב שקורית, שזה מופע גם התרמה לכל נפגעי נובה, בעצם זה קורה ב-20 לראשון, במועדון הגגרין. אז תבואו, תבואו, זה קורה ממש תיכף, זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב.

אלעד: אירוע התרמה לניצולי נובה.

אברהם: נכון.

אלעד: אוקיי, 20 בינואר.

אברהם: קצת מוזיקה.

אלעד: קצת מוזיקה.

אברהם: כן, כן.

אלעד: תראו את אברהם מופיע.

אברהם: כן, לגמרי.

אלעד: אברהם לגסה.

אברהם: תודה רבה, תודה, תודה רבה.

אלעד: וזהו, עד כאן "מרחב מוגן" להיום. כל פרקי ההסכת זמינים באתר וביישומון כאן, ובכל מקום שבו אתם מאזינים לפודקאסטים. תודה לטל ניסן על ההפקה, תודה לטכנאית אלה נדיונוב, אני אלעד בר-נוי, להתראות.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

1 view0 comments

Comments


bottom of page