ניסיתי לגייס את חיים לוינסון לשיחה על המדינה על משפיעניות ולהשחרות כלליות בזמן שהוא היה עסוק בלאכול סושי ולענות לכל שיחת טלפון שקיבל
תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/07/2023.
קריין: "קול ששון" עם עדי ששון.
עדי: אהבת את הפתיח? ראיתי שרקדת.
חיים: איך נפלת בדבר הכי סחי שהיית אמורה הכי לבוז בו? כאילו פודקאסט.
עדי: [צוחקת] צריך להתחיל מטוב, צריך להתחיל מטוב. לא, דווקא חיכיתי שהטרנד ייגמר ואז הצטרפתי. לא עשיתי את זה בתקופה. אני הכי באיחור, כאילו זה לא בתקופה שכולם פתחו פודקאסטים.
חיים: כן באמת?
עדי: כאילו מקודם הייתה לנו שיחה, כאילו שאלו אותי באיזה נושא הפודקאסט? כזה מה זה השטויות האלה? מישהו עושה את זה למען איזו מטרה שהיא לא בשביל עצמו ולאונן על עצמו כל שבוע 'תראו אותי מדבר על כך וכך'.
חיים: זה באמת מה שזה.
עדי: אני כאילו אתה יודע. קודם כל רגע, מה אפשר להציג אותך?
חיים: לא.
עדי: התחלנו ככה זה. וואי חיים לוינסון, מה ניתן להגיד? אני מרגישה שכאילו נכון כשמציגים מישהו ואז אומרים, הוא, כזה אם הייתי אומרת 'חיים לוינסון עיתונאי' זה מוריד לבן אדם אני מרגישה.
חיים: לא, אני עיתונאי.
עדי: לא, אבל כשצריך להגיד על בן אדם מה הוא כמו בתוכניות רדיו ישנות, זה כאילו מוריד לבן אדם, זה לא מרים. זה מעליב אם אני צריכה להגיד מי אתה.
חיים: מה הסיכוי,
עדי: חיים לוינסון, שלום.
חיים: מה הסיכוי שמישהו שלא יודע מי אני יאזין לזה?
עדי: [צוחקת] לא נכון.
חיים: כאילו כבר די, פודקאסטים זה כבר של פעם. למרות שכאילו עכשיו את בדור ב' של הפודקאסטים.
עדי: מה זה דור ב' של הפודקאסטים?
חיים: לא רק אנשים שמדברים, כאילו אנשים שחותכים מזה קליפים לטיק-טוק.
עדי: אה זה מה שאני הולכת לעשות, זו המטרה. תגיד שלום, תחייך, תהיה נחמד. אני יודעת שרגילים לראות אותך בווידאו צורח על ינון מגל ואראל סגל, אבל פה אנחנו לא,
חיים: כאילו יש את הז'אנר עכשיו של הקואצ'רים של הזוגיות, שמעלים,
עדי: מה זה מוטי וקיריל כמובן.
חיים: כן, 30 שניות שהם יושבים וכזה 'ואז אתה אומר לה 'אה עה'כאילו יש את הז'אנר הזה ואז חותכים 30 שניות, להשתדל לא להיות הכי מפגר שיש.
עדי: אבל אתה עושה פה מיקס. הרשת מוצפת בתכנים. יש את אלה שממליצים לך איך להשיג בנות.
חיים: הסאונד חזק.
עדי: הסאונד חזק. אפשר להנמיך אותו קצת? אני צועקת עליו. עכשיו זה בסדר?
חיים: תירגעי עדי.
עדי: אמנם אני מתרגשת שאתה פה. אני מתרגשת כי גם זה הפרק השני. אתה מבין? אני עשיתי, מה עשיתי בעצם? אמרתי אני רוצה לצאת טוב. אני אביא מישהו יותר רשע ממני כדי שאני…
חיים: כן, הזמנתי סושי.
עדי: הזמנת סושי? ויין?
חיים: לא.
עדי: אז בסדר, המטרות הן לא…יש את הקטע הזה בטינדר שכזה תמיד בנות מעלות 'בא לך סושי ויין?'
חיים: נשמה, אני נשוי למעלה מ-10 שנים.
עדי: אני יודעת נשמה שלי.
חיים: אין לי מושג מה הולך בטינדר.
עדי: היית שמח לבדוק סתם כעיתונאי? לא כחלילה רווק, מה קורה בטינדר?
חיים: לא, זה נראה לי הדבר הכי משעמם בעולם. האמת שבדיוק שהכרתי את זוגתי התחיל הטינדר, שזה אז היה אפליקציה לזיונים באמת, לא כמו שזה היום.
עדי: אז מה זה היום?
חיים: לא, היום זה היכרויות.
עדי: בנות רוצות היכרויות שם.
חיים: ובנים רוצים זיונים.
עדי: רוצים זיונים. זה בדיוק העניין. אף פעם זה לא משתלב.
חיים: לא הייתי אף פעם בטינדר אז אני לא יודע, אבל לתחושתי, ב-2013 כשזה התחיל,
עדי: זה התחיל ב-2013? וואי הצטרפתי באיחור.
חיים: אני חושב שזה היה טרנד גדול אז. אני יצאתי אז מהשוק אז אני לא…
עדי: יצאת משוק הרווקים.
חיים: כן, כן.
עדי: מתי התחתנת?
חיים: 2013. בקיצור, הכרתי את רעייתי אז ואז יצאתי מהשוק, אז לא זכיתי להיחשף כל כך לאפליקציה.
עדי: מצחיק אותי.
חיים: אבל כאילו סושי ויין לא הכרתי את הסושי ויין.
עדי: כן, את הבנים האלה שמנסים להעמיס אז הם כזה 'את רוצה לקפוץ כזה לסושי ויין?'
חיים: אולי יש איזה פודקאסט עם קליפים של 30 שניות ש…הנה זה השליח של הסושי, את יכולה ללכת להביא את הסושי.
עדי: רגע אני אגיד לו.
חיים: כבר עניתי, כבר עניתי.
עדי: הי מה קורה?
חיים: היי.
עדי: אנחנו בקומה שניה.
חיים: ראשונה.
עדי: איזו מעלית?
חיים: אין מעלית. תעלה קומה ראשונה. לכי אליו, צאי אליו.
עדי: לא אצא. אגב, אני לא חותכת את זה מהפודקאסט, אני משאירה. אתה מוקלט כרגע.
חיים: אבל עדי, צאי אליו, תביאי את המשלוח. זה לא מעניין אם מוקלט או לא.
עדי: אתה יכול להביא את המשלוח?
חיים: פשוט לכי תביאי את המשלוח.
עדי: הנה יצאו אליך, בסדר? הוא ניתק לי בפנים.
חיים: ממש מעניין אותו.
עדי: מה אתה שולח אותי? אני הטאלנט! אני הבעלים של הפודקאסט, אתה שולח אותי ללכת להביא סושי?
חיים: כן.
עדי: רגע אז איפה היינו? שפספסת את הטרנד.
חיים: לא הכרתי את הסושי והיין, אבל הנה אני לומד. יין וסושי לא כל כך מתאים גם.
עדי: מה? למה?
חיים: יין זה לא מתאים לסושי. אולי יין לבן קר.
עדי: כן, אבל אתה לא רוצה להיות קמצן, להביא גם יין. אתה רוצה להביא נשנוש, נכון? אתה לא תביא המבורגר לדייט ותתקעו.
חיים: נשמה, אני הזמנתי אותך עכשיו לסושי, את יודעת כמה זה עלה לי?
עדי: כמה?
חיים: זה לא קמצנות. המחירים בתל אביב,
עדי: אתה רוצה להוציא לי חשבונית?
חיים: לא, המחירים בתל אביב משוגעים.
עדי: אתה יודע שאני הצעתי להזמין את הסושי, אתה היית ג'נטלמן. גם לא מתאים לך כי אתה אשכנזי. אשכנזים לא מתווכחים על לשלם.
חיים: כן, ממש.
עדי: אז מה נשמע חיים?
חיים: בסדר, מה עניינים?
עדי: בסדר גמור.
חיים: האמת שאני עייף.
עדי: רוצה ללכת לישון?
חיים: לא יודע למה הסכמתי לפודקאסט הזה.
עדי: אני גם לא יודעת למה.
חיים: אולי בגלל החברות בינינו.
עדי: זה היה יומרני מצידי? פרק שני בדרך כלל כזה אתה יודע. הייתי צריכה לשמור אותך.
חיים: מי היה בראשון?
עדי: דור כאהן. דור היה בפרק הראשון.
חיים: אה הוא חזק מאוד בפודקאסטים.
עדי: הוא חזק בפודקאסטים ויש לנו איזו חברות פודקאסטית כזאת.
חיים: ולו נתת לדבר?
עדי: סליחה, אני לא נותנת לך לדבר?
חיים: לא.
עדי: שותקת מעכשיו. לא אומרת מילה.
חיים: תשאלי שאלות ואני אענה.
עדי: מילה. עד שיש מולך בן אדם רך ולא ינון מגל,
חיים: תראי, אני למדתי משהו. בעולם הפודקאסטים מזמינים אותי מדי פעם לפודקאסטים האלה בשביל לדבר על הכל.
עדי: אף פעם לא שמעתי אותך בפודקאסט.
חיים: אז עשיתי כמה כאלה של לדבר על הכל.
עדי: אוקיי.
חיים: לא לדבר על נושא ספציפי. וזה אירועים מאוד ארוכים.
עדי: אנחנו 5 דקות אל תוך הפודקאסט, אתה כבר רוצה להגיד לי שאתה רוצה ללכת?!
חיים: כאילו עשיתי "גיקונומי" ואחרי שעה וחצי אני כזה אומר לו 'יאללה אחי, קפל', אומר לי, 'לא יש לי עוד מלא שאלות מאנשים'. והיה איזה פודקאסט שליעד ורצהיזר הזמינה אותי.
עדי: אה ליעד מתוקה, יואו.
חיים: כן.
עדי: היא עושה אבל פודקאסט על "חתונמי"!
חיים: לא, לפני איזה שלוש שנים, יש לה איזה חבר שהיה יושב ברדיו BMP,
עדי: מי? קלצ'קין!
חיים: קלצ'קין.
עדי: מה אני התארחתי 4 פעמים אצל קלצ'קין.
חיים: אוקצור שלוש שעות זה מינימום.
עדי: קלצ'קין זה 4 שעות, כן, כן. לא, לא, פה אנחנו חותרים אתה יודע, לסיום מהיר. חיים פותח את הסושי.
חיים: סושי זה אוכל הפודקאסטים הקבוע שלי.
עדי: כן? באמת?
חיים: כן.
עדי: העיקר אתה לא מתארח בפודקאסטים, אבל אוכל קבוע של פודקאסטים כן יש לך.
חיים: אני לא אוהב להתארח בפודקאסטים.
עדי: אז למה באת חיים בעצם? מה אני משכנעת אותך פה לשתף פעולה?
חיים: בגלל שאנחנו חברים, זה כל הסיפור.
עדי: זהו? בגלל זה? כל מה שאני אבקש, תעשה?
חיים: לא.
עדי: תראה, בשלב זה מאזינים עוזבים.
חיים: כן, כי יש רעשים.
עדי: שמים עלינו זין, אוכלים לנו סושי בפנים.
חיים: מה את רוצה לשאול?
עדי: באופן כללי אני רוצה לדבר איתך. אני לא רוצה לראיין אותך, כן?
חיים: אוקיי, מה את רוצה לדבר איתי?
עדי: על כל דבר.
חיים: אוקיי, מה?
עדי: על רשתות חברתיות, על פוליטיקה.
חיים: מה את רוצה לשאול על רשתות חברתיות?
עדי: על נשים.
חיים: מה את רוצה לשאול על נשים?
עדי: למה אומרים שאתה מיזוגן?
חיים: אני מיזוגן? איפה זה בא לידי ביטוי? תראי, אני אגיד לך משהו.
עדי: כל הזמן אומרים לך,
חיים: זה דבר מעניין.
עדי: למה אתה נכנס רק בבנות?
חיים: הנה אני אספר.
עדי: הנה אתה רואה שאני שואלת שאלות טובות? אתה יודע, הנה בבקשה.
חיים: אני שמח שאת מעלה את הנקודה הזאת,
עדי: קדימה, מקשיבה.
חיים: זו תופעה מעניינת אגב. כשאתה תוקף נשים, אז ישר מתחילים 'חיים לוינסון תמיד נגד נשים חזקות', 'מה יש לך מרותם סלע? אתה מקנא בה?'
עדי: 'אתה מקנא', זו התגובה של הפרחות, 'אתה מקנא'. קודם כל, אני מקנאה בכסף. כאילו שמת לב שכאילו חלוקת המשאבים של כאילו מה שנקרא אומנים או טלנטים או זה, כמה שאת יותר סתומה, את מרוויחה יותר כסף. אתה מבין את זה נכון?
חיים: כן, ברור. לא, רותם סלע לא הייתי אומר שהיא סתומה.
עדי: לא, לא, אני לא מדברת על רותם סלע. אני מדברת על משפיעניות. מה היה לך נגד רותם סלע?
חיים: לא יכול לסבול את הפרסונה.
עדי: באמת? למה?
חיים: כי היא חכמה וזה מה שמרגיז בה.
עדי: אהה! אז אתה בעצם כאילו,
חיים: השטחיות הזאת.
עדי: אתה אומר מה? את חכמה ואת לא מראה את החוכמה שלך?
חיים: כן, את יכולה יותר. קודם כל, אני חושב שהיא משפיענית גרועה. זאת אומרת,
עדי: היא לא משפיענית רותם סלע, היא ממש כוכבת.
חיים: לא, נגיד האינסטגרם שלה הכי גרוע בישראל.
עדי: אבל זה מה שטוב. כי אוקיי, אם היא הייתה עושה אינסטגרם כמו הבנות האלה שאתה AKA מעין אדם, אתה היית נכנס בה.
חיים: כל הז'אנר הזה שכאילו אני מעלה דברים לאינסטגרם כאילו על החיי משפחה שלי, אבל אז אני מתייגת את "גלקסי" כי אני פרסומאית של "גלקסי".
עדי: [צוחקת]
חיים: כאילו מי האדם שאומר לעצמו 'אה רותם סלע עכשיו עם "גלקסי", אני חייב'.
עדי: אתה מתפלא? אתה מכיר את היושבים בציון. מי כמוך מכיר חיים?
חיים: אני מתפלא, כן.
עדי: אפרופו היושבים בציון, אני סיפרתי לך כבר פעם אחת, אבל זה כל פעם שאני נוסעת לטבריה ואני הולכת לבקר את אבא שלי, תמיד יש להם פרלמנט של כל החברים. חברים יש לציין טבריינים, מזרחים, ימנים, הכל. והם מדברים כאילו על תקשורת ועל פוליטיקה ועל זה ותמיד כזה. הם מאוד ימנים, כן? מאוד, מאוד.
חיים: כן.
עדי: 'אבל את חיים לוינסון, וואלה אני חולה עליו על חיים'. ואני כזה המממ מוזר. כאילו לא בקטע מעליב.
חיים: זה הקטע. כתבתי על דניאל רוט אבנרי,
עדי: כולם עליה.
חיים: כן.
עדי: מה הקטע?
חיים: וישר חלק מהתגובות 'מיזוגן!' שבוע אחרי זה כתבתי על אמיר אביבי. פיהוק. עכשיו, הטקסט על אמיר אביבי היה בוטה לא פחות מהטקסט על דניאל רוט אבנרי. אני שמתי לב שאתה כותב על נשים, בין אם אתה כותב מחמאות ובין אם אתה כותב עלבונות, התגובות הן הרבה יותר עוצמתיות והרבה יותר אנשים זוכרים את הטקסט, זה חלק מהמלכודת שבלהיות אישה. הכל הרבה יותר עוצמתי לטוב ולרע. כשאתה כותב על גברים, אני שנים ניהלתי ביף עם אטילה שומפלבי. לא עניין כלב! פוסט אחד על סיוון רהב מאיר, כל המדינה 'מיזוגן!' לא יכול לסבול את זה, כל כך שטחי.
עדי: מה ההסבר שלך לזה?
חיים: למה?
עדי: ההסבר שלי,
חיים: נשים מעוררות הרבה יותר אמוציות.
עדי: כולם מיזוגנים, אז זה מעורר אצלם את הגן המיזוגן.
חיים: נכון! ביקורת על נשים מעוררת הרבה יותר אמוציות. מעוררת הרבה יותר תשומת לב, מעוררת הרבה יותר עניין. נשים באופן כללי מעוררות הרבה יותר עניין. נשים יפות הרבה יותר יפות ממה שהן יפות ונשים מכוערות הרבה יותר מכוערות ממה שהן מכוערות. נשים זוכות לביקורת הרבה יותר חיובית והרבה יותר שלילית מאשר גברים באותו תפקיד. לצורך העניין, אם יונית לוי הייתה גבר, היא הייתה מעוררת את אותן אמוציות?
עדי: זו שאלה טובה, לא יודעת.
חיים: נראה לי שהתשובה ברורה, לא?
עדי: וואו. אז מה זה אומר בעצם? שלא משנה מה נעשה? לטוב או לרע?
חיים: זה אומר שיש עוד הרבה דברים עמוקים מאוד בהבדלים בין נשים לגברים והיחס אליהם בחברה. עוד פעם, חלק מהדברים, לצורך העניין את יכולה להגיד שהם חיוביים.
עדי: אגב, אני מעדיפה את זה, כאילו לכתוב על מעין אדם או כל בחורה אחרת,
חיים: מה יש לך עם מעין אדם? מה הסיפור?
עדי: לא, אני זהו, אני מנוטרלת השחרות על מעין אדם.
חיים: הזמנת אותי לפודקאסט בשביל לדבר על מעין אדם?
עדי: מה פתאום?! בכלל, בכלל לא. מה פתאום.
חיים: אז מה?
עדי: נתתי את זה כדוגמא. אתה יודע שאני לא משחירה יותר על מעין אדם.
חיים: למה?
עדי: אה…סיפור יפה.
חיים: השפרצתי על כל המכנסיים שלי.
עדי: השפרצת על המכנסיים שלך. סורי, יש פה מצלמה שצילמה את זה.
חיים: ואני צריך ללכת לטלוויזיה יותר מאוחר אחרייך.
עדי: אתה נורא מדגיש את הטלנטיות שלך פה. ושוב אמרתי לך, להתמקד בטלנטיות שלי חיים. אני יודעת שאתה כוכב. לאן אתה הולך היום? איפה אתה מתארח?
חים: הזמינו אותי ל"פגוש את העיתונות".
עדי: אה! יש היום משדר מיוחד של "פגוש את העיתונות". תכף נגיע לזה.
חיים: אני לא יכול ללכת לשם עם מכנסיים מוכתמים מסויה. אויש תראי איך אני נראה.
עדי: אני אעשה לך משלוח של מכנסיים?
חיים: כמו איזה חרדי.
עדי: אתה חרדי.
חיים: אני אעבור בבית.
עדי: מתי הפסקת להיות חרדי?
חיים: בקיצור רגע, אז למה הפסקת להשחיר על מעין אדם?
עדי: אני אסביר לך.
חיים: כן.
עדי: השחרתי עליה לפני כמה שנים. קודם כל, זה קל להשחיר על מעין אדם, בוא נגיד תכלס.
חיים: נכון.
עדי: לא מאתגר. קאט ללא יודעת שנתיים אחרי, אני השתתפתי באיזו תוכנית ב"קשת" שהיא הייתה המנחה שלה.
חיים: "מה הלו"ז?"
עדי: כן, "מה הלו"ז?". לא היה נעים לי אפילו, מי ישמע בדיוק.
חיים: "השתתפתי" מי ישמע.
עדי: ואז תסתום! בסדר? אני אוכלת.
חיים: טעים הסושי ימח שמם.
עדי: ממש טעים, תודה חיים.
חיים: ויקר.
עדי: תזכיר את זה עוד פעם. יש לך מלא כסף! מה אתה רוצה?
חיים: אין לי.
עדי: אין לך? כל זה ואין לך מספיק כסף?
חיים: אני מגדל ילדים בתל אביב, נו תמשיכי.
עדי: אתה אומר לא לעשות ילדים?
חיים: לא.
עדי: הייתי בתוכנית הזאת. זהו, צילמנו איזה שבועיים כזה, שבוע אחרי שבוע. ואז יום אחד אני מקבלת בבוקר הודעה ממנה. מי שכבר שמע את הסיפור, סליחה, חיים לא שמע אותו והוא הכי חשוב. אני מקבלת ממנה הודעה ב"אינסטגרם", צילום מסך שלי מתארחת אצל דור כאהן בפודקאסט. עכשיו אני לתומי כאדם מתנשא חשבתי אוקיי, היא מעדכנת אותי שהיא מאזינה לדברים שקשקשתי עליהם. אני בתגובה שלחתי לה לבבות.
חיים: אוקיי.
עדי: מה שלא שמתי לב שזה היה קטע וידאו מהפודקאסט שבו אני משחירה עליה. הבנת? יצאתי מפגרת.
חיים: מצחיק דווקא.
עדי: מצחיק נכון?
חיים: מה הייתה ההשחרה?
עדי: אני אמרתי שהיא מטומטמת.
חיים: היא לא מטומטמת.
עדי: היא אמרה משהו מאוד מטומטם על איזו פרשה, 'כולנו מפחדים לעלות עם נהגים ערבים במונית'.
חיים: אה כן, כן.
עדי: מכיר.
חיים: זה היה מולי בתוכנית הבוקר.
עדי: אז אותי שאלו כימנית כאילו באותה תקופה למה גם את מרגישה ככה כי את זה וזה. ואז התעצבנתי כי אני לא רוצה שימנים יהיו באור כזה. כאילו של מה שמוכרים להם בטלוויזיה. מעין אדם היא קולם של הימנים. התעצבנתי וקצת טינפתי והיא שמעה את זה ולא הבנתי שהיא שמעה את זה. ועשיתי לה לבבות. ואז העורך התקשר ואמר לי 'דיברתי איתה כי היא בסערת רגשות והיא נעלבה'. ואז שמעתי את הקטע וקצת הבנתי אותה. תשמע, זה היה מאוד לא נעים. כי אתה יודע, אתה עם מישהו על הסט או לא יודעת, קולגה,
חיים: לא מפריע לי.
עדי: לך לא, לי יש רגשות חיים, אני בן אדם עם לב. ודיברתי איתה ואמרתי לה 'תקשיבי, אני ממש מבינה'. היא אמרה לעורך כאילו אשכרה יושבת איתי, אתה יודע, מנהלת איתי דיון, כאילו דיון "מה הלו"ז" מי ישמע? וכאילו כך וכך לא יודעת מה היו המילים שם. ואז האזנתי לקטע וכאב לי. כי זה לא נעים חיים. מה אני אעשה, גם אני עושה את זה כל הזמן. גם אני מלכלכת על אנשים כל הזמן. אבל פתאום התחושה הזאת שחשבת שמישהו כאילו חמוד אלייך, זה קצת צבוע גם מצידי. אבל מה אני אעשה? אני לא אלך לתוכניות שבהן יש בנות שלכלכתי עליהן פעם? והתקשרתי אליה והיא,
חיים: טרקה לך את הטלפון?
עדי: לא. היא דיברה ממש מהלב. וזה עשה לי משהו, באמת. אני בכיתי. כי כאילו כאב לי כאילו. אני לא אלאה אותך בשיחה עצמה, אבל באמת, באמת כאב לי, כאב לי מאוד לשמוע את זה. ובסופו של דבר, לא משנה מה הדעות שלה.
חיים: תשמעי.
עדי: היא בן אדם שנעלב נורא מלשמוע את זה.
חיים: אני אגיד לך משהו. השאלה יותר גדולה ממעין אדם כי מעין אדם היא לא חשובה, שאלה אחרת ואני מהרהר בשאלה הזאת הרבה בזמן האחרון. למה אנשים כל כך שונאים משפיעניות?
עדי: אתה המצאת את זה.
חיים: קודם כל, משפיעניות, קודם כל תשימי לב שזה מקצוע נשי.
עדי: אני אגיד לך למה.
חיים: כמה משפיענים יש?
עדי: אני אגיד לך למה.
חיים: עוד פעם, רק אני אחדד את הנקודה. אני מתכוון משפיענים, אנשים שעבודתם,
עדי: היא ב"אינסטגרם".
חיים: היא בלמכור ב"אינסטגרם".
עדי: אני אגיד לך למה.
חיים: שאלה לצורך העניין האם רותם סלע היא משפיענית כי רותם סלע לא מוכרת ישירות.
עדי: היא מוכרת "דיסקונט".
חיים: כן, היא מפרסמת את "דיסקונט", את המזגנים. לא יודע מה היא מפרסמת.
עדי: אני אגיד לך למה.
חיים: היא פרזנטורית של מוצרים. המשפיעניות שמוכרות לך, שפשוט מוכרות לך דברים.
עדי: קרם לחות.
חיים: כן. ואז הן מוכרות את כל החיים שלהן בשביל בסוף לדחוף לך את הסיבוב. למשל היה קטע ענק עם קורין גדעון שבוע שעבר.
עדי: מה? מה? מה?
חיים: עם קורין גדעון, סטורי אחד היה על הפיגוע, יושבת באוטו 'אני בוכה, אני מסכנה'.
עדי: קאט ל…קוד קופון!
חיים: קוד קופון על בגדי ספורט, כן.
עדי: תשמע, יש את הקטע של דורין אטיאס, מכיר מהפודקאסט שלה ברשתות? שהיא כזה, היא מאוד כועסת שמשפיעניות לא מנצלות את הבמה כדי להגיד משהו חשוב, משהו פוליטי.
חיים: אה שמעתי על זה, כן.
עדי: אני חושבת בדיוק הפוך. זה תחום העניין שלה, זה תחום הידע שלה, למה שאני אשמע אותה מדברת על פוליטיקה? וזה מה שהיא יצרה דורין אטיאס. פתאום כולן כזה מדברות על המצב, אתה רואה את זה? או שאתה לא עוקב מספיק?
חיים: לא, אני שמעתי. על סערת דורין אטיאס אני שמעתי.
עדי: למה כל כך שונאים משפיעניות? אני יכולה לתת לך את הטייק שלי. אני לא אחראית על אף אחד.
חיים: אוקיי.
עדי: והנה זה, זה באמת הכי כן שיש. מה שדיברתי עליו איתך בהתחלה. שאני מרגישה שכמה שאת פחות מוכשרת, מרוויחה יותר כסף. וזה כאילו אתה יודע, זה מעצבן! זה מעצבן!
חיים: תביאי לי עוד סויה.
עדי: בבקשה נשמה שלי.
חיים: יש שם ג'ינג'ר?
עדי: יש שם ג'ינג'ר, אני אפתח לך הכל. יש פה, רגע אנחנו נעשה.
חיים: לא, לא, אני רוצה רק סויה.
עדי: רק סויה, בבקשה שלך.
חיים: תודה.
עדי: נורא טעים לי אגב.
חיים: אני שמח.
עדי: אני אחזור על זה [מצחקקת] אני אומרת לך למה מעצבן אותי משפיעניות. כי אני מקנאה. אני אומרת את האמת.
חיים: קודם כל, אני ממש לא חושב שמשפיעניות הן…צריך לעשות הבחנה. יש דמויות "אינסטגרם" שאני לא יודע כמה הן בשוק המכירות, אלא הן בשוק הלהיות סלב "אינסטגרם". נגיד הדוגמא המובהקת ביותר היא ליהיא גרינר. היא, מטרתה להיות כמה שיותר מטומטמת ב"אינסטגרם" כדי שידברו עליה כמה שידברו עליה.
עדי: היא בעיניי לא מטומטמת אבל.
חיים: ואז מזמינים אותה לאירועים ויכול להיות שמהאירועים היא לוקחת כסף. יש את המשפיעניות של המכירה. זאת אומרת, קרן שחם, מעין אדם, דניאלה גרינברג, דניאל עמית, ליאל קייזר,
עדי: ליאל אלי. איך אני יודעת את כל המשפיעניות.
חיים: קורין גדעון שנהייתה כזאת מאוד.
עדי: ממש נפלה מגדולתה כאילו מבאמת, בוא נגיד שניה. אתה יודע, מנחה בתוכנית פריים טיים הכי נצפית.
חיים: גם בזה יש נישות. אני מניח שיש משפיענים שמתמחים בתחום האוכל כמו דניאל עמית.
עדי: כן, "אוכל", בוא. פסטה וחמאה.
חיים: ויש משפיעני ביוטי.
עדי: למה, למה, אני אגיד לך למה אנשים שונאים ומקנאים.
חיים: דנה זרמון, דנה גרוצקי.
עדי: דנה גרוצקי.
חיים: סליחה, היא בחוזה מאוד גדול עם "סופר פארם". היא מכרה את הרחם שלה, את התינוקות שלה.
עדי: שני דברים. התחושה שאתה מקבל מהם זה אפס אותנטיות.
חיים: אבל מה אכפת לך?
עדי: לא אמרתי שאכפת לי, אמרתי שזה מביא עצבים.
חיים: כן.
עדי: זה בהשוואה אליי. כמובן אני משווה. דבר שני, אני אגיד לך משהו אולי, לא יודעת, אני מרגישה שאני כאילו נחשבת כאילו לא יודעת, בחורה כמוהן כאילו חכמה יחסית.
חיים: יחסית.
עדי: [צוחקת] עושה דברים, אני קמה ועושה תוכנית רדיו ואז אני הולכת לכתוב ואז אני הולכת עוד פעם לשדר ואז אני כאילו כותבת ואז אני…ואני ממש מפרפרת בשביל כאילו להשיג את הכסף הזה. והן כזה 'אה רגע מה אני מעלה סטורי ואני עושה בסטורי אחד מה שהרווחת בשבוע', זה מעצבן. אני אומרת לך את האמת, זה מעצבן.
חיים: אם עכשיו מציעים לך מ"קסטרו" קוד קופון, את עושה?
עדי: לא.
חיים: למה?
עדי: אממ כי…אני לא ארגיש,
חיים: תני ביס, תני ביס.
עדי: בנוח עם הדבר הזה.
חיים: תדפקי את הביס.
עדי: הנה.
חיים: תדפקי מכל הלב. תהיי משפיענית סושי.
עדי: משפיענית סושי. אני אגיד לך את האמת,
חיים: מה?
עדי: הציעו לי כמה דברים.
חיים: אבל?
עדי: אני לא יודעת איך לעשות את זה. כאילו שזה לא יהיה 'הי בנות!' זה לא, זה לא אני, אני לא יודעת את המילים לבחור, אין לי את ה, זה לא משנה. אני לא אעשה העתק-הדבק, אני לא אגיד 'הי יש פה' למרות שזה יהיה מצחיק. התלבטתי, הציעו לי איזה קמפיין בהרבה מאוד כסף והתלבטתי כי אמרתי 'למה? למה שלא תעשי את זה? זה כל כך קל! את מעלה כל יום 20 סטורי סתם על חרא, על שטויות, על כאילו להשחיר. תעשי עוד כמה כאלה תקבלי כסף'. ואז אמרתי שזה יהיה מצחיק כאילו לעשות את זה העתק-הדבק כמו משפיעניות אמיתיות בלי לתת טוויסט. וזה מה שיהיה כאילו מצחיק, אתה מבין? שפתאום אני השתניתי, פתאום אני דמות כזו שעושה את זה. אבל אני לא יודעת לבחור את המילים בשביל לעשות את זה. גם כאילו לא יודעת, אני מרגישה שישנאו אותי עכשיו אם אני אעשה דברים כאלה. אני השחרתי עליהן עכשיו.
חיים: קנאה, ברור שקנאה היא חלק מהשנאה של המשפיעניות כי הן עושות עבודה קלה.
עדי: חיים, זו עבודה קשה!
חיים: אנשים לא מבינים כמה זו עבודה קשה.
עדי: נכון.
חיים: כאילו הנה אני עומדת בבוקר בשירותים בבית.
עדי: מצלמת את הנר.
חיים: שמה קרם עיניים קצת, איזה שפתון ויאללה אני עושה כסף.
עדי: לא.
חיים: שתיים, אני אגיד לך משהו וזה אני חושב שזה דבר גדול על התקופה. תראי, כאילו כל המשפיעניות כאילו הן אותנטיות.
עדי: הן אותנטיות אתה אומר??
חיים: כל הז'אנר הזה, כאילו מה כל ה"אינסטגרם"? הוא כאילו מה הטענה? 'אני מביאה את החיים שלי'
עדי: אהה שהן אומרות,
חיים: מה עשה סטורי? הרי פעם היית מפרסם פוסט כשהתחיל ה"אינסטגרם". עכשיו כמה פוסטים אתה יכול לשים ביום? אחד? שתיים?
עדי: אחד.
חיים: אני מדבר פעם. שלוש בהגזמה הכי פראית. סטורי היום את נותנת 20. מ-6 בבוקר כשהחבר שלך אומר לך 'בוקר טוב' ומביא לך את הכלב בתוך קופסא עם השליח.
עדי: [צוחקת] של פודל.
חיים: עד האוכל בערב אתה נותן. אתה נותן 10-20 סטורי ביום. תמיד מצחיק אותי גם הז'אנר הזה.
עדי: שמה?
חיים: שהן מצלמות את עצמן תוך כדי נסיעה. כאילו המחשבה המבריקה הזאתי, האנושות לא יכלה לחכות שתגיעי לחניה, שאת חייבת תוך כדי נסיעה. אין לך זמן, את חנוקה.
עדי: יש את הסרטון המפורסם של קורין קיציס, אתה מכיר את זה?
חיים: לא יודע מי זאת.
עדי: היא יש לה פודקאסט והיא גם כזו, אני לא יודעת אם היא משפיענית. אבל יש לה פודקאסט, היא מדברת על מין חופשי ועל רווקות ועל דברים כאלה.
חיים: עוד אחת?
עדי: כן. למה אני לא מדברת על רווקות? מה אני הכי רווקה!
חיים: יש לך בן זוג, לא?
עדי: עכשיו כן. אבל הרווקות, 30 שנות רווקות שלי, מה אני לא הכי משפיענית רווקות?
חיים: אגב, מעין אדם שהייתה רווקה עשתה קמפיין ל"באמבל".
עדי: גם מאיה ורטהיימר שנשואה 8 שנים עושה קמפיין ל"באמבל" שזה מצחיק.
חיים: זה מצחיק.
עדי: זה בדיוק הביף עם מאיה ורטהיימר. אבל רגע, אז שכחתי מה רציתי להגיד.
חיים: שהיית רווקה.
עדי: האחיזה שלך בסשימי בלבלה אותי לחלוטין.
חיים: קורין קיציס.
עדי: אז קורין קיציס, יש לה סרטון מפורסם. כל הזמן היא מצטלמת באוטו, כל הזמן רק באוטו. כאילו מה באמת את כל היום בנסיעות שאת צריכה להצטלם באוטו? זה א'. ב', את הסרטון המפורסם שהיא בוכה בכי תמרורים ברכב, אתה לא מכיר את זה?
חיים: אין לי מושג מי זאת.
עדי: לא מתאים לך חיים. בתור אתה יודע, מפלח המשפיעניות. אני אשלח לך את זה. אז הכל קורה באוטו וזה כאילו הן מצלמות באוטו כי זה כאילו אותנטי.
חיים: כאילו אותנטי.
עדי: אבל זה לא!
חיים: זה הכל פייק.
עדי: מה לא פייק? יש עכשיו את שרית פולק, שמעת עליה?
חיים: בת הזוג של סטטיק?
עדי: האקסית, כן.
חיים: נו מה איתה?
עדי: כזה אתה יודע, יש את האפליקציה החדשה, הורדת אותה? שאני לא יודעת לבטא את שמה.
חיים: על מה את מדברת?
עדי: מה אתה באמת לא יודע על מה מדובר?
חיים: אין לי מושג על מה מדובר.
עדי: ת'רדס. איך אומרים את זה בכלל?
חיים: אה ת'רדס.
עדי: ת'רדס, למה הוא לא התחשב בישראלים?
חיים: ת'רדס, כן, נו.
עדי: למה הוא לא יכל להגיד מילה שהיא…
חיים: נו אז מה? נו.
עדי: אז היא מצייצת שם 300 ציוצים ביום, 250 מתוכם על סטטיק.
חיים: אה היא בהתקף קנאה?
עדי: לא. פשוט חלק מהדבר הזה מרגישה עדיין. התגרשתם אחותי! אז אתמול היה ביף עם ליאור דיין שהוא חבר טוב.
חיים: עוד אחד נו.
עדי: לא נו, חיים! אי אפשר להשחיר חברים בפודקאסט.
חיים: נו!!!
עדי: תגיד מה אתה רוצה להגיד.
חיים: שאני נחנק, נו נו.
עדי: אז הוא כזה אתה יודע, אמר לה 'אחותי תמצאי חיים, תשחררי, אתם כבר לא ביחד, בואי נתקדם, בואי תעשי דברים משלך, תעשי דברים משל עצמך ותתקדמי.' והיא ענתה לו וגיא פינס. עכשיו, מי מרוויח מכל הדבר הזה? אתרי הרכילות.
חיים: כן.
עדי: כי כל יום יש סכסוך חדש. מה סכסוך? היא כתבה סתמי.
חיים: קודם כל הרכילות מתה. אין רכילות יותר. הרי מה זה היום כל מדורי הרכילות? סקירה מה היה אתמול ב"אינסטגרם". ההוא היה לו ביף עם זה.
עדי: אבל ראיתי את ה"אינסטגרם", מה אני צריכה סקירה?
חיים: בדיוק. זה הכריז על נישואיו, זה הכריז על גירושיו.
עדי: אבל מה עם אנשים שלא עוקבים אחרי כולם ב"אינסטגרם"? אולי הם רוצים להתעדכן דרך גיא פינס.
חיים: לא, בסדר, גיא פינס תשמעי. גיא פינס קודם כל, יאמר לשבחו, הוא אורז הכתבות הכי טוב כולל בחדשות, לא בבידור.
עדי: אתה טלנט של "קשת 12"?
חיים: לא קשור.
עדי: אני שואלת אם אתה טלנט של "קשת 12"?
חיים: אני לא טלנט של "קשת 12".
עדי: אתה טלנט של "קשת 12".
חיים: עדי,
עדי: כמו שמנחם לא מוכן לדבר על תוכניות ב-13.
חיים: עדי, יש לי הרבה ביפים עם גיא פינס ואני כתבתי הרבה טורים נגד גיא פינס והוא חסם אותי בכל מדיה. אבל מה שלשבחו יאמר, שהוא הבמאי כתבות הכי טוב בכל הטלוויזיה הישראלית לדעתי.
עדי: מדהים מה שאתה אומר. אני מנסה לבחון את זה.
חיים: בקטע הזה, הוא גם הטבח הכי טוב שיש בקטגוריית הטבחים החובבים.
עדי: הוא מבשל טוב, אה?
חיים: מדהים.
עדי: כמו דניאל עמית!
חיים: והוא חכם. וזה מה שמאכזב בו כי הוא חכם. וזה מה שמאכזב כשהתוצאה היא כל כך דלה.
עדי: למה מאכזב אבל? זה הז'אנר שהוא בחר. אולי אם היה בוחר לעשות דוקו או לא יודעת, להיות כתב בעובדה הוא היה עושה את זה גם מעולה.
חיים: תגידי,
עדי: אני לא אוהבת את זה שאנשים אומרים נגיד, אני רואה מגיבים לסוויסה כזה 'ואי איזה מביך שזו העבודה שלך'. לא, לא.
חיים: לא עדי, ממש לא. אין לי שום ביקורת על רכילות ועל סיקור בידור. הביקורת שלי עליו זה על איך שהוא מסקר רכילות ואיך שהוא מסקר בידור. זה מה שמטריף אותי בגיא פינס כי הוא חכם. אני אתן לך דוגמא.
עדי: תן לי דוגמא.
חיים: אני אתן לך דוגמא.
עדי: תן לי דוגמא.
חיים: שי אביטל! איך זה היה לו מתחת לאף! איך זה היה לו מתחת לאף! אתה מסקר או שאתה נער ליווי? איך לא היה לך את זה?
עדי: וואו נכון.
חיים: היית צריך את חיים אתגר ואת גיא לרר כדי להביא את שי אביטל שאתה מסקר אותו? ואז הוא נזכר לי והוא שולף לי איזה סרטון מ-2007 שהוא מטריד מינית את רותם סלע. הייתה אז כתבת גיא פינס.
עדי: וואו נכון.
חיים: איפה היית?!
עדי: הייתה עוד מישהי שהוא הטריד.
חיים: לא משנה, איפה היית?
עדי: אני מסכימה איתך.
חיים: איך מתחת לאף שלך הביאו את הסיפור הזה? זה מה שמטריף אותי!
עדי: חיים אתגר זו לא הונאה בפני עצמה?
חיים: לא, חיים אתגר עושה עבודה יפה בשי אביטל.
עדי: בשי אביטל, מה עם השאר?
חיים: לא יודע, לא צופה. היה לו דווקא סיפור יפה על אורי ברלב. תראי, זה לא במאות ברמה הכי גבוהה, אבל הוא דווקא בסדר.
עדי: הנה שוב אתה מגן על טלנט. הנה, החוזה נחשף חיים.
חיים: שטויות במיץ. אין לי חוזה בקשת בכלל, זה קשקוש. אני לא טלנט ואני לא בטיח.
עדי: רגע, אתה ברסקין עדיין.
חיים: מופיע ברסקין בבוקר, סה טו. לא טלנט של קשת.
עדי: ועדיין כיף לך בלי מעין אדם? כי אולי משעמם לך.
חיים: הייתה תקופה ששיעמם לי בלי מעין אדם. אגב, השלמתי גם עם מעין אדם. עברתי לריב עם איילת פריש.
עדי: למה? היא כתבה עליך לפני שבוע.
חיים: כן בסדר, בקטנה. אני עשיתי עם מעין MKR.
עדי: עם מי אתה היית?
חיים: זה עוד לא שודר.העם קובי אריאלי.
עדי: והיא הייתה עם?
חיים: עם אמא שלה, אני לא יכול להיכנס לפרטים כי אני בהסכמי סודיות שם. זה עוד לא שודר.
עדי: בסדר גמור.
חיים: אבל השלמתי איתה שם.
עדי: איזה יופי!
חיים: היה מאוד נחמד איתה ועם אמא שלה המהממת ומקסימה.
עדי: בטוח!
חיים: רבתי טיפה עם פאולה וליאון.
עדי: קל. אז אתה סותר. על מה רבת איתם? אתה לא יכול להגיד?
חיים: תצפו.
עדי: מה אתה אומר, עושה לי פרומו ל-MKR.
חיים: אני חתום על סודיות.
עדי: אני גם עשיתי אודישן ל-MKR, אתה יודע?
חיים: ולא עברת?
עדי: לא קיבלו אותי.
חיים: איך קיבלו אותי?
עדי: כי אתה טלנט של קשת.
חיים: אני גם מבשל טוב.
עדי: אני מבשלת מדהים!
חיים: מה בישלת?
עדי: לא היה אודישן לבשל, היה רק אודישן מצולם.
חיים: עם מי באת?
עדי: עם דלית, חברה שלי.
חיים: מה לעונה הזאת עכשיו?
עדי: הקודמת.
חיים: מי זאת? הדי.ג'יית?
עדי: שדרנית ודיג'יית.
חיים: יש לה בת זוג, לא?
עדי: לא, כרגע לא.
חיים: אה נפרדה ממנה? היא לסבית, לא?
עדי: יש לך מישהי לסדר לה?
חיים: לא, ממש לא.
עדי: מה אתה מתעניין?
חיים: אני זוכר שהיא תקלטה בחתונה של עופר חדד.
עדי: וואלה! עופר חדד חמוד.
חיים: עופר חדד הוא עשה כזה מיקס של זמרים. היה כזה זמרים חסידים בהתחלה ודלית בסוף.
עדי: בול מה זה.
חיים: היא טובה.
עדי: היא מעולה מה זה!
חיים: כבן אדם היא נראית לי בלתי נסבל אבל כדיג'יי היא טובה.
עדי: היא החיים. כבר חבר שני שאתה מלכלך ואני אקצר לך את זמן הפודקאסט. אני אקצר לך את זמן הפודקאסט.
חיים: אכלתי כבר, אין לי מה.
עדי: אם אתה תמשיך להשחיר. תגיד, אבל כשאנשים,
חיים: לא סיימתי להגיד מה שרציתי להגיד.
עדי: בטח, בטח.
חיים: תראי, אני חושב שיש איזה משהו מאוד מטריף כאילו באובר אותנטיות הזאת שמרוב אותנטיות זה כבר מרגיש לך שקר וזיוף.
עדי: אבל חיים, א-ב של אנשים שאומרים 'אני אמיתי', זה לא אמיתי. מי אומר 'אני אמיתי?'
חיים: כן, אבל יש משהו, אני מתגעגע לעידן של פעם.
עדי: מה היה?
חיים: שבו לא הכל אונליין. לא כל פעם שאת רבה עם בעלך אני צריך סטורי על זה. באמת. לא כל פעם.
עדי: סגור את ה"אינסטגרם".
חיים: אני עוקב אחריו כחוקר תרבות.
עדי: אתה כאילו לא משחק את המשחק של ה"אינסטגרם".
חיים: לא, קודם כל ב"אינסטגרם" אני לא מעלה תכנים.
עדי: מה אתה צורך שם? אתה מעלה לפעמים תמונות שלך עם הילד.
חיים: לא, נכון, אני מעלה תמונות שלי עם הילדים.
עדי: זה נורא חמוד.
חיים: אבל ה"אינסטגרם", יש לי 200 עוקבים ב"אינסטגרם", זה רק חברים.
עדי: אם אתה תרצה להיות משפיען חיים, אתה תגיע לכל כך הרבה עוקבים.
חיים: אבל ה"אינסטגרם שלי סגור".
עדי: אני יודעת. אתה יודע שאתה לא עוקב אחריי ב"אינסטגרם".
חיים: לא כזה מעניין אותי.
עדי: זה נורא מפריע לי.
חיים: יש לי 175 עוקבים ב"אינסטגרם".
עדי: כי אתה חסום. אתה מאשר רק את מי שאתה רוצה. אם לא היית חסום, אתה יודע כמה עוקבים היו לך?
חיים: לא יודע, זה לא מעניין אותי.
עדי: בסדר גמור. אני רוצה לשאול אותך,
חיים: וגם, אני מעלה תמונות של הילדים פעם ב, אני לא מעלה סטוריז, כמעט ולא מעלה סטוריז.
עדי: זה נורא חמוד להעלות תמונות של הילדים. שתדע, אני נפתחתי לתחום הזה, אני רוצה ילדים.
חיים: אני שולח את התמונות של הילדים בחגים, בימי הולדת וזה באמת לחברים ומשפחה.
עדי: ואני סחית.
חיים: אני אוהב את הילדים שלי.
עדי: בסדר, קראת לי סחית, זה גם מעשה סחי לעשות.
חיים: יש משהו יותר מלאהוב את הילדים שלך? לא מבין, זה סחי?
עדי: האמת אני יוצאת עם בן הזוג שלי, יש לו ילדים.
חיים: אהה!
עדי: אני מבינה את זה. אני כזה וואו.
חיים: את מקנאת?
עדי: מה פתאום! אבל אני נזכרת איך הייתי ילדה להורים גרושים. דווקא להפך, אני חושבת שילד להורים גרושים,
חיים: את לא אוהבת סשימי?
עדי: אני מאוד אוהבת סשימי.
חיים: תאכלי, תאכלי את החתיכה.
עדי: ילד להורים גרושים יודע שהילדים תמיד במקום הראשון. וזה לא משנה כמה מדהים תמצצי, זה לא חשוב.
חיים: דיבור נגוע שאני לא, אני מעדיף,
עדי: אתה רוצה שנערוך את החלק הזה? זה שם קוד ללאהוב אותך. שוב, אני ככה,
חיים: זה לא מכובד.
עדי: [צוחקת] אל תשחק אותה חיים!
חיים: לא, זה לא מכובד בעיניי.
עדי: בסדר.
חיים: יש לי מאזינים חרדים.
עדי: [צוחקת] בואנה, איזה הזוי זה שאתה חרדי לשעבר.
חיים: בתוכנית של ינון מגל יש באמת הרבה מאזינים חרדים, אני לא צוחק. בזכות ינון כמובן, לא בזכותי. והיום התקשר אליי איזה בחור חרדי. סתם במקרה עניתי לטלפון. והוא התחיל להגיד לי שהוא לא מפסיק, שהוא לא מאזין יותר לתוכנית בגללי. אמרתי לו 'למה?' הוא אומר לי 'בן שונא את ביבי, אתה שונא את הקב"ה'. אמרתי לו 'סליחה מה ההבדל?' ואז הוא אמר לי שזה ליצנות, גם הבדיחה הזאת ליצנות.
עדי: מצחיק מאוד.
חיים: הוא אמר לי שהוא לא מוכן להקשיב לתוכנית כשאני כל הזמן כופר בקב"ה.
עדי: מה אתה אומר אבל? כאילו אני שומעת קטעים.
חיים: יש לנו הרבה ויכוחים על דת שם. יינון יש לו גישה מאוד פשיסטית של היהדות.
עדי: סליחה, למה הוא משחק אותה דתי? הוא שומר שבת?
חיים: הוא שומר שבת.
עדי: ומה עוד?
חיים: הוא מניח תפילין, הוא שומר שבת, הוא מניח תפילין כל יום בתחנה. זה אני יכול להגיד לשבחו.
עדי: זה מאוד מסומן להניח בתחנה. למה אתה לא מניח בבית ב-6 בבוקר?
חיים: כי הוא קם בבית, מתארגן, לא יודע מה הלו"ז בוקר שלו. אבל הוא מגיע לתחנה ומניח תפילין, מתפלל לפני השידור.
עדי: אני חושבת שהוא מושך ינון מגל, אתה יודע? קשה לי להגיד את זה.
חיים: אני מעדיף שלא נדבר על דברים כאלה.
עדי: [צוחקת] 'היום לצורך העניין אני חרדי עדיין'. אני יכולה לקחת את הסושי האחרון?
חיים: קחי, קחי אותו, קחי גם את הסשימי. היה לי הרבה ויכוחים איתו על הנושא הזה של דת ומה זה יהדות. כי כל הזמן הטענה שלי שדת היא בסוף בין אדם לבין אלוהיו. אתה מאמין שבת, שמור שבת. אתה מאמין בנידה, שמור נידה. מאמין בללמוד תורה, תלמד תורה. תעשה מה שאתה רוצה. הם יש להם איזו גישה פשיסטית של היהדות. שזה, כאילו זה לא די להם. איזה מן פשיזם מסעות צלבי כזה, קרוסיידרי. שהם צריכים להשליט את התפיסה שלהם עליי, שהיהדות שלהם לא שלמה אם אני לא דתי כמוהם. סליחה?!
עדי: אני מכירה המון דתיים, אני יכולה להגיד לך,
חיים: לך תעשה מה שאתה רוצה, מה אתה נדחף לי לחיים? אני זה לא מעניין אותי. אני רוצה לאכול חזיר, מה זה מעניין אותך?
עדי: חזיר זה טעים.
חיים: אבל מה זה רלוונטי לך? אתה לא רוצה לאכול חזיר? אל תאכל חזיר. זה בינך, אתה ביום כיפור, אתה עומד לדין, לא אני עומד לדין. שחרר אותי.
עדי: אגב חיים, אני גם מכירה הרבה דתיים. אני גדלתי בטבריה. ואני רוצה להגיד לך שהדתיים,
חיים: איזו עיר מחורבנת.
עדי: זה זוועה. חום בטבריה, אנחנו על המפה.
חיים: איזה חום.
עדי: זה מקום נורא. אני מכירה המון דתיים ותמיד התחושה שלי הייתה שהדתיים באמת.
חיים: זה לא מעניין אותם.
עדי: זה לא מעניין אותם. הם יכבדו אותך.
חיים: זה לא מעניין אותם כי זה בינם לבין אלוהים.
עדי: ינסו לדבר איתך כאילו על העולם שלך.
חיים: הפשיסט מסוגו של מגל, הם לא אנשים רוחניים הרי. אם הייתי צריך לעשות טבלה של אנשים, הכל אני אומר בשידור בפנים. אם אני הייתי צריך לעשות טבלה של אנשים שאני מרגיש שיש בהם איזה אלמנט רוחני ולו הקלוש ביותר, ינון מגל היה אחרון. לסיימון לבייב יש יותר רוחניות ממנו.
עדי: [צוחקת] אתה יודע שיש עליו דוקו?
חיים: על סיימון לבייב? שמעתי שיש פרובוקציה כזאת בפרי טי.וי.
עדי: אני חייבת לראות את זה. תגיד לי, אתם כן מסתדרים? סליחה, אתה כל הזמן משדר עם אנשים שכביכול הם הקצה שלך.
חיים: ינון הוא אדם יותר נעים מאראל.
עדי: באמת?
חיים: כן.
עדי: מה? תן לי.
חיים: הוא פשוט אדם יותר.
עדי: אל תפנה, אני אפנה, אני אישה, זה התפקיד שלי.
חיים: זה לא טבריה פה. נגמר ימי טבריה.
עדי: לא, לא, לא אני מפנה.
חיים: צריך מפית או משהו, איזה מגבון.
עדי: הנה מוציאה לך מגבון לח, בבקשה.
חיים: זה יבש, לא לח.
עדי: אין מה לעשות, תתמודד, אלה התנאים פה.
חיים: אין לך מגבון לח בתיק?
עדי: לא.
חיים: איזו מן אישה?
עדי: נכון [צוחקת]
חיים: תמיד לנשים יש מגבון לח שהן גונבות ממסעדות בתיק.
עדי: אני התחלתי לעשות את זה ואז הבנתי שאני אישה מבוגרת. כאילו מי עושה את זה מתחת לגיל 30? לוקח מגבון. אבל אין לי פה, מצטערת חיים. תנאי השירות פה לא מתאימים לך.
חיים: צריך מגבון לח עם איזה לוגו של טריו.
עדי: לוגו של טריו או עם הפרצוף שלי. אני אעשה מרצ'נדייז כזה.
חיים: אולי תחלקי מגבונים לחים.
עדי: אני רוצה אוזניות ופה יהיו את התמונות שלי, מה אתה אומר? רגע, אני רוצה לדבר איתך על הפרטנרים שלך.
חיים: כן.
עדי: זה לא…
חיים: תאכלי את האחרון.
עדי: לא, בסדר. אני שבעתי.
חיים: סיימת?
עדי: כן. אני כאילו מצד אחד,
חיים: היה טעים הסושי.
עדי: אתה כאילו בנוי על זה שאתה,
חיים: יש סטורי חדש של קיריל ומוטי.
עדי: ספר, בוא נשמע אותו. אני מרגישה שאני לא מצליחה,
*סטורי* "מה זה ריגוש אמיתי. לא עשית שום דבר מסעיר בחיים שלך."
עדי: שים במיקרופון.
"הכל היה מונוטוני"
חיים: עכשיו מחליף תמונה.
"מה שמרגש אותך זה לעבור עוד שלב כמו לקנות משחק חדש או שלט חדש, זה נראה לך ריגוש?"
עדי: מי שלא עוקב אחרי מוטי וקיריל ב"אינסטגרם",
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments