תכנית ראשונה עם יואב רבינוביץ' ושיר ראובן שירדו לארכיון וחזרו עם הסיפור המוזר על המחיקון והאנטי-מחיקון, עם סיפור אפילו יותר מוזר על הפגנה של כלבי פודל וגם עם שיר מ"ניקוי ראש" על מלחמה ושלום.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/05/2021.
[פרסומת]
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "זינוק לאתמול" - מנערים את הארכיון עם שיר ראובן ויואב רבינוביץ'.
יואב: [בהתלהבות] שלום! "כאן תרבות", תוכנית חדשה, "זינוק לאתמול". מה אנחנו עושים כאן? מדי יום אנחנו ניגשים לארכיון הענק שמאחד את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור, הרדיו של קול ישראל והטלוויזיה החינוכית, אנחנו מנערים אותם היטב ורואים… מה נופל עלינו. אני יואב רבינוביץ' ואיתי…
שיר: שיר ראובן.
יואב: היי שיר!
שיר: נראה לי שזאת פעם ראשונה מזה שנים ארוכות שאמרתי את השם המלא שלי…
יואב: שיר. [צוחק]
שיר: בלי פשוט… שיר ראובן, אני.
יואב: [מופתע] אין לך שם אמצעי?
שיר: לא, למה שיהיה לי? אנחנו לא עשירים.
יואב: אה, לא. אה, גם הם… אין לך איזה סבתא שמשהו קרה לה והיה צריך ו…
שיר: יש לי מלא!
יואב: אוקיי. [צוחק]
שיר: כאילו אנחנו… [צוחקת]
יואב: אז את יכולה להיות כמו עם שם ספרדי.
שיר: סבתות שלי היו מזרחיות בקום המדינה. קרו להם דברים לא טובים. [יואב צוחק] אבל לא קראו לי, לא דברים ש… זה היה כל כך גרוע שאמרו: "אנחנו לא ניתן את השם הזה", ו…
יואב: [צוחק] בצוות שלנו: עורך איל שינדלר, מפיקה תמר בנימין, תחקיר דניאל סידון וענבל מורג.
שיר: טוב, עוד מעט אנחנו נכיר את אחת התופעות המוזרות שהיו בטלוויזיה בישראל, לא נחשוף איזה, אנחנו לא נעשה ספוילר להמשך התוכנית שלנו.
יואב: אנטי מחיקון.
שיר: פראיירים אנחנו לא.
יואב: אוקיי. [צוחקים]
שיר: ואז נשמע סיפור מוזר על בן השגריר והפודל.
יואב: אפשר להאזין לנו מתי והיכן שאתם רוצים בהסכת שלנו, "זינוק לאתמול", שזמין באפליקציה ובאתר "כאן" ובכל יישומוני ההסכתים, כולל ברכב. את קולטת שיש עכשיו יישומון ברכב?
שיר: "כאן רכב"?
יואב: כן, "כאן רכב".
שיר: שמעתי על זה רק ממך, [יואב צוחק] ואני מתחילה לחשוב שאתה פיתחת את היישומון הזה ושהתאגיד לא מודעים לזה שהוא קיים.
יואב: אם אתם רוצים להגיב או לבקש קטעים שנשדר כאן אתם ממש יכולים לכתוב לנו דרך הפייסבוק, [בקול דרמטי] "זינוק לאתמול".
[מוזיקה]
קריין: "זינוק לאתמול" - מנערים את הארכיון.
שיר: טוב, בתוכנית הראשונה שלנו אנחנו נפתח בסיפור על יזמות, טכנולוגיה. [פאוזה] עוד דברים. [יואב צוחק] סוף שנות ה-70. בעולם רוב תחנות הטלוויזיה כבר משדרות בצבע די הרבה שנים, אבל בישראל הטלוויזיה הישראלית, הצעירה, משדרת בשחור-לבן.
יואב: אני חושב שזה מעניין, כי הרבה פעמים אנחנו רואים כל מיני תוכניות או קטעי ארכיון בשחור-לבן וזה כאילו נראה לנו ממש מזמן אבל זה לא, כי בארץ פשוט היה שחור-לבן עד ממש ממש מאוחר.
שיר: אתה יודע עד מתי, עד איזה שנה?
יואב: 81'?
שיר: כן. [יואב צוחק] גם אני קראתי את זה אתמול בתחקיר ששלחו לנו…
יואב: והופתעת.
שיר: ופשוט נחרדתי שרק שבע שנים מפרידות ביני לבין טלוויזיה בשחור-לבן.
יואב: [צוחק] האמת שכן, אנחנו ממש קרובים לשם.
שיר: זה דוחה. אני רוצה ש-1,000 שנים יפרידו ביני לבין טלוויזיה בשחור-לבן.
יואב: כי, זהו, שחור-לבן בשבילי זה מלחמת העולם השנייה.
שיר: כן.
יואב: כל מה שאחר-כך הוא בצבע. כאילו זה לא הגיוני.
שיר: בדיוק. אתם משדרים את השואה? [יואב פורץ בצחוק] אחרת, למה הבן אדם הזה מקריא? מה זה? דודו טופז בשחור לבן?
יואב: עכשיו, גם כשכבר היה ציוד והיה אפשר לשדר פה בצבע והיו תוכניות שהגיעו בצבע הממשלה היא… חששה שאם ישדרו בצבע אז הרבה אנשים יסתערו ויקנו טלוויזיות, וזו מסתבר בעיה, כי זה היה אומר שהם יבזבזו מטבע זר. אנחנו לא נרד לעומק העניין הזה, [צוחק] אבל…
שיר: זה נשמע כאילו זאת עלילה בדרדסים. [יואב צוחק] כאילו, זה עד כדי כך הכל קטן. שהם לא יבזבזו מטבע זר, אנחנו ניקח את הצבעים מהטלוויזיה שלהם. [יואב מתפקע מצחוק]. מה זה הרֶשַׁע הזה?
יואב: אבל זה גם משהו שתמיד חוזר עליו, שמדברים על ההיסטוריה. תמיד יש כל מיני סיפורים שקשורים למטבע זר. נגיד רבין, שהוא התפטר בגלל… אשתו והמט…
שיר: אה, היה לו חשבון במטבעות זרים.
יואב: כן. כאילו, היה אז עניין עם הדולרים. אז המשרד התקשורת קיבל הוראה לשבש את השידור הצבעוני ולשדר רק בשחור לבן, ולצורך זה הם השתמשו ב-[בקול דרמטי] מחיקון. הנה מנכ"ל רשות השידור, טומי לפיד, אבא של יאיר לפיד.
[הקלטה] טומי לפיד: "בחמש שנות מנכ"לותי ברשות השידור אני הייתי עד להרבה אבסורדים. אבל האבסורד הכי גדול, לא רק בתולדות הטלוויזיה הישראלית אלא בתולדות הטלוויזיה בכלל בעולם, היה המחיקון. המלחמה הנואשת שממשלת ישראל ניהלה נגד הציבור הישראלי, שמא הוא יראה משהו בצבע. ואנחנו השגנו אחרי מאבק ציבורי קשה הסכם ששר ממונה יהיה רשאי לפעמים להרשות לא להפעיל את המחיקון. והשר הממונה היה מודעי, ואני הייתי צריך כל שבוע להופיע אצל מודעי ולשכנע אותו שאת הסרט הזה, או את הסרט הדוקומנטרי הזה, אנא תרשה לעם ישראל לראות בלי מחיקון. ואני גם ידעתי - אם באותו שבוע הטלוויזיה ב"מבט" תקפה את מודעי אז יהיו פחות סרטים בצבע. אם הוא היה מאושר מהטלוויזיה [צוחק] אז הוא נתן לנו קצת יותר סרטים בצבע".
יואב: אוקיי. זה תיק 4000. [שיר צוחקת] אני לא מאמין! אם התקשורת הייתה נחמדה למודעי הוא היה משדר בצבע, ואם לא, [מופתע] אז העולם היה שחור-לבן. כאילו, אם מודעי עצוב, כולנו עצובים.
שיר: יואו, זה מדהים ששמת לב לזה. מרוב שאין לי שום ציפיות מהעבר במדינת ישראל [יואב צוחק] פשוט הייתי כזה: "אה, ברור שזה מה שקרה". כאילו, לא חשבתי על זה אפילו בצורה ביקורתית. הייתי כזה: "כמובן, אז צריך לפרגן לו בחדשות, כדי שנראה את זה בצבע". [יואב פורץ בצחוק] כאילו, זה מה ש…
יואב: בארוּוּוּר.
שיר: אני רק חשבתי איך להסתדר בתוך המערכת המושחתת, לא ביקרתי אותה בשום צורה. טוב, אז היו כמה מקרים, אבל, ששידרו בצבע. נגיד, נחיתת סאדאת בישראל ב-77' או האירוויזיון בירושלים ב-79', אבל בגדול לא היה צבעים.
עכשיו, אף אחד לא רצה לחיות ככה כי זה מזעזע. וכאן, בעצם, הייתה איזשהי יוזמה, שאני לא יודעת, אני כאילו, אני מאוד אוהבת אותה כי זה, זה הפשע המאורגן הכי מוזר בעולם. [יואב צוחק] יצחק פוגל, שהיה אז מנכ"ל חברת "Metz אלקטרוניקה", שייבאה טלוויזיות לישראל…
יואב: חשב אה… כן.
שיר: …הרגיש שמשהו מוזר פה, ולכן אנחנו נאזין לקטע הבא.
[הקלטה] יצחק פוגל: "זה היה בסוף 77', התחלת 78'. בארץ עוד היה שידור שחור-לבן וברוב מדינות המפותחות בעולם היה כבר צבע. זה היה חשוד בעיניי - איך זה יכול להיות? מאיפה מוציאים חלקי חילוף בשביל להחזיק את הציוד ה… בפעולה ועובד? אז חשדתי שפה כבר יש ציוד צבעוני. אז דאגתי שיזמין אותי לעמק האלה. הגעתי לעמק האלה, ושמה מצאתי ציוד, הכל צבעוני, מודרני ביותר. מקבלים הכל בצבע, ומישהו מזיז פּוֹטֶנְצְיוֹמֶטֶר קטן והכל יוצא בשחור-לבן".
שיר: אתה יודע מה כואב לי?
יואב: נו?
שיר: שפעם היה את כל הזוועה הזאת, אבל היום אתה לא יכול לפתוח טלוויזיה ולהיחשף לשלל הגברים עם המבטאים המדהימים האלה [יואב צוחק] כמו טומי לפיד ויצחק פוגל. זה נו… זה כאילו, ASMR. [הצחוק של יואב מתגבר] Old men speaking in European accent. זה מד… אני רוצה לשמוע את זה כל היום, זה נורא נורא מרגיע.
יואב: זהו, אני חשבתי שאולי את ההסכת הזה אנחנו צריכים כזה… [בטון ומבטא של הקלטות ישנות] היו מעט מקרים שהיו מוכרחים לשדר בצבע. [שיר צוחקת] ברוכים הבאים להסכת הארכיון הציבורי.
כאילו, אין ברירה, חייבים לדבר ככה.
שיר: אני לא יכולה. אני לא… יש לי אינטונציה אחת, יש לי אינטונציה של סירי, זה מה שיש במלאי, [יואב צוחק] ואין לי איך לשחק עם זה.
יואב: לא, אבל אנשים, אנ… זהו, אז המנכ"ל של חברת "Metz אלקטרוניקה" ביקש מאחד המהנדסים שלו, מולי אדן, שהיום, או לימים, סליחה, הוא הפך לנשיא אינטל ישראל.
שיר: זה משוגע. זה כמו שמנכ"ל טלגראס יהיה עוד 30 שנה מנכ"ל משרד הבריאות. זה כאילו, זה מדהים שזה קרה.
יואב: [צוחק] הם ירדו לשורש העניין והם פיתחו את מה שנקרא האנטי-מחיקון, שהוא פשוט הותקן בטלוויזיות של "Metz טכנולוגיה" [כך במקור] ואחר-כך היה אפשר לקנות אותו על-ידי כל הציבור, והוא שחזר את האות של השידור הצבעוני באיכות ירודה יותר, אבל היה אפשר לראות צבע למרות ש… הממשלה חסמה אותו. אז עכשיו לא רק שקנו טלוויזיות צבעוניות, גם קנו אנטי-מחיקונים. ורק ב-81' הממשלה נשברה ובוקר אחד יצא שר התקשורת, יורם ארידור, [בקול דרמטי] בהודעה מרגשת.
[הקלטה] השר יורם ארידור: "הזמנתי אליי הבוקר את מנכ"ל רשות השידור, מר לפיד, והודעתי לו על ההחלטה הבאה ואני אקרא אותה. 'אני מחליט לאפשר שידורי צבע בטלוויזיה בכל התוכניות בהם שידורי צבע אינם גורמים להוצאת תקציבית נוספת', ושההחלטה הזו תוקפה מהיום. אני רוצה להוסיף, שההחלטה שלי באה מתוך הכרה שאין שום טעם בהתחכמות עם הציבור. הציבור רוכש מקלטי צבע, משרד התקשורת נהג למחוק את הצבע במקרים רבים, הציבור נהג למחוק את המחיקה, אין טעם בהתחכמות כזאת".
שיר: אז היה את זה חמש-שש שנים, שזה המון זמן. כאילו, היסטורית זה לא המון זמן, אבל זה המון זמן שמוחקים לך את הצבעים, ואז אתה מחזיר אותם, אתה קונה אותם מהשוק השחור. ואז אחרי הנצח הזה של הזמן הוא אומר: "חבר'ה, אין שום טעם בזה".
יואב: [צוחק] כן, אני אוהב את זה, איך שהוא בא ואומר, אָההה, זה זה, אתם צודקים. בסדר.
שיר: זה ממש לא בסדר. זה…
יואב: איזו רפורמה קלה כשאתה שר.
שיר: כן.
יואב: כאילו, אני, אם הייתי שר, זה הדבר הראשון שהייתי עושה. [שיר צוחקת] זה כל-כך פשוט, לבטל את ה… וואו.
שיר: אני חייבת לדעת איך הדבר הזה נראה. איך המחיקון נראה? אני מדמיינת חדר עם מכונה מפלצתית, עם הטֶכְנוֹדְרוֹם. [יואב צוחק] כאילו, זה מה שמוחק את הצבעים, הדבר הזה.
יואב: לא, אני דווקא מדמיין איזה מין כזה צ'יפ קטן כזה שמכניסים.
שיר: היה צ'יפים אז? זה לא הכל היה בגודל של חדר?
יואב: לא. הדמיון שלי הוא לא מתארגן עם מה שנכון היסטורית.
שיר: אה, יפה.
יואב: זה הדמיון שלי. אבל מה שמעניין פה, אגב, בטומי לפיד, או שזה לא מעניין וזו סתם חפירה מה שאני הולך להגיד, זה שטומי לפיד, הוא הרי אחר-כך הפך להיות פוליטיקאי מאוד קפיטליסט. ואפשר לראות פה את המתח שהוא עמד בראש גוף יחסית בירוקרטי, כמו רשות השידור, והיה צריך לעשות דברים שהוא לא האמין בהם, של לחסום את הצבע מסיבות בירוקרטיות. [בטון תוהה] יכול להיות שזה השפיע על הדעה שלו בהמשך.
שיר: כן. האמת שזה, באופן כללי, כל הסיפור הזה הופך אותי לליברטריאנית, שזה דבר שאני לא רוצה להיות, כי קשה לי להגיד את המילה הזאת, אבל אני שומעת את זה ואומרת: מי זאת המדינה, שתחליט אם יש לי או אין לי צבעים בטלוויזיה? ואז אם למדינה אין זכות להחליט אם יש לי או אין לי צבעים לטלוויזיה, אז מי זאת המדינה, שתחליט אם אני נותנת לה חלק מהמשכורת שלי או אם מותר לי לקנות וואטאבר? ואז אני ליברט… אני ליב… הנה, אתה רואה? בגלל זה אני לא רוצה להיות אה… איתם.
יואב: לא, אבל העניין הוא אז שהמדינה שלטה בתקשורת והיא הכריחה שהתקשורת תהיה בשחור לבן, כדי שכולנו נרגיש עדיין בתקופת הצנע? כאילו…
שיר: איזה מוזר זה. תחשוב, גם כל השחור לבן הזה, לי זה מתקשר עם סרטי איכות. ומה שהיה בישראל בשנים האלה זה לא סרטי איכות. כאילו, צ'רלי וחצי לא צריך להיות בשחור-לבן.
יואב: [צוחק] לא, אבל גם שמענו מקודם את טומי לפיד אומר שכשיש סרט דוקומנטרי הוא רוצה לשים את זה בצבעוני, או משהו כזה. אבל הנה, מתי שבאמת שמו את זה היה באמת בסאדאת, בסדר? כדי שיראו צבעים. אבל באירוויזיון, וכאילו, אני מתאר לעצמי שמה שרצו באמת לראות בצבע, זה דווקא את הטראש. מי רוצה לראות אירוויזיון…
שיר: איזה טראש היה אז, אבל?
יואב: אירוויזיון!
שיר: אה, כן.
יואב: מי רוצה לראות בשחור-לבן אירוויזיון? מה הטעם באירוויזיון אם הוא בשחור לבן? כל הקטע זה צבעי הקשת… אה… כאלה… זה… שמח?
שיר: אתה שואל אותי כסמכות.
יואב: [צוחק] לא, לא, אני שואל סתם, כי זה אירוויזיון.
שיר: כן, כן, נראה לי שהקטע הוא צבעי ה… אני לא יודעת למה שנינו מאוד נזהרים פה. [צוחקת]
יואב: עכשיו, תהליך המעבר לצבע הוא לקח עוד זמן, והנה טומי לפיד, מנכ"ל רשות השידור, באותו בוקר היסטורי שביטלו את המחיקון.
[הקלטה]
חיים יבין: "לפיכך, האם בעלי מקלטי הצבע, מהערב יוכלו לראות את כל שידורי הטלוויזיה הישראלית בצבע משמונה ועד חצות?"
טומי לפיד: "לא את כולם. הם יראו את המקסימום שאנחנו יכולים לשדר בצבע, ויש לנו שתי מגבלות."
חיים יבין: "והן?"
טומי לפיד: "מגבלה אחת היא טכנית, אין עדיין בידינו כל הציוד שדרוש כדי לשדר בטלוויזיה בצבע כל הזמן. והדבר השני הוא שאין בידינו כל הכסף שדרוש כדי לעבור לצבע. שמעת שיש הגבלה תקציבית להיתר הזה, ועל כן אנחנו נצטרך לעשות את זה בהדרגה. הערב, למשל, יוצא יום טוב: מלבד "כלבוטק" והחדשות הכל יהיה בצבע. ועד סוף שנת 81' אני מקווה שהנקודה השחורה האחרונה תיעלם מעיני הציבור. חוץ מזה, יש לנו בעיה של backup טכני. זאת אומרת, יש לנו מכשיר אחד שמסוגל לשדר בצבע. אם חל בו קלקול אנחנו חייבים לעבור לשחור לבן."
יואב: טוב, קודם כל יש לי את האנקדוטה הכי לא מעניינת בעולם, אבל אני חייב לספר אותה.
שיר: אני אשמח לשמוע.
יואב: אם היום היינו רוצים לראיין את מנכ"ל רשות השידור, או תאגיד השידור הציבורי, בהסכת הזה, כמו שטומי לפיד התראיין, החוק אוסר על מנכ"ל השידור הציבורי להתראיין בשידור הציבורי. היום. כי באמת, יש משהו מצחיק בזה שפשוט נגיד, "הֵיי מנכ"ל… מנכ"לי, [צוחקים] אתה רוצה לרדת ונראיין אותך"? כדי שהוא לא ישתמש בגוף התקשורת שלו. זהו, אני הייתי חייב לספר את זה. אבל טומי לפיד השתמש ב… השתמש בכוח שלו כדי לקדם… סתם, סתם. יאיר, זה סתם.
שיר: זהו, נשמע שהוא השתמש לטובתנו.
יואב: כן, כן.
שיר: אני התחברתי לדמות של טומי לפיד.
יואב: 100%, למרות שגם, כמה תקציב אתה צריך כדי לא לשדר את זה בש…? טוב כנראה שאתה צריך, לא יודע, לקנות צבעים ולצבוע?
שיר: כן, כמה עולים צבעים?
יואב: צבע עולה כסף?
שיר: זה בדיוק מה שחשבתי.
יואב: צבע - עולה - כסף? אני בשוק. בסדר, היה עוד בעיה שהחדשות היו בשחור-לבן, וזה שכתבות מישראל לא יכלו להיות משודרות בעולם, וזו בעיה, כי אנחנו רוצים להיות אור לגויים ולהפיץ את תורתנו בעולם.
[הקלטה]
חיים יבין: "ואני מבין שתחנות טלוויזיה בעולם לא קונות כתבות מישראל, שמצולמות ע"י צוותים ישראלים, כיוון שהם משודרים בצבע. האם אין אפשרות לצלם את הכתבות הללו, לפחות את חלקן, בצבע, כדי לאט-לאט להכניס גם את תחום החדשות ל…?"
טומי לפיד: "אין לנו היום הכלים לשדר בצבע את כל החדשות, ועל כן היה יוצא שהיינו משדרים את הידיעות מחוץ-לארץ בצבע ואת הידיעות מהארץ בשחור לבן. א'. זה לא מתקבל על הדעת מבחינה טכנית. ב'. מבחינה ויזואלית. ג'. אנחנו לא רוצים שהכל מבחוץ ייראה יפה וצבעוני [חיים יבין מצחקק] וכל דבר ישראלי ייראה אפור ושחור."
שיר: קודם כל, איזה יופי. זה נכון, אנחנו לא רוצים את זה. [יואב צוחק] זה עדיין נראה ככה, אבל אנחנו לא רוצים את זה.
יואב: מתי זה השתנה באמת?
שיר: כן, זה משהו… זה מה שאנחנו משדרים פשוט. דבר שני, אתה קולט שזה היה ב-81'? כאילו, זה ארבעים שנה…
יואב: כן.
שיר: שעברו. זה כלום זמן, היסטורי. אבולוציונית אני לא מאבדת שערה בארבעים שנה, ו… כאילו, לא היה כס… לא היה מצלמות לצלם איתם בצבע? יש לי מכשיר שאני יכול… הוא בכל הצבעים, ביד. אני יכולה להזמין בן-אדם מה-darknet עכשיו, שיהיה ההדום שלי. ואז היה כזה: "אין לנו צבעים למצלמות, סורי. [יואב צוחק] אנחנו לא יכולים, אין לנו כסף לצבע". זה חינם, צבע.
יואב: לא, אבל באמת אני זוכר את הפלאפון הראשון שהיה עם מצלמה, נגיד. זה היה ב-2003. אני זוכר, כי הייתי בכיתה י' ומישהו בכיתה שלי קנה פלאפון עם מצלמה, וכולנו ירדנו עליו ש…
שיר: איזה בן-זונה קטן.
יואב: [צוחק] כן, ממש. כעסנו עליו.
שיר: אני שונאת אותו עכשיו. מי זה?
יואב: [צוחק] דניאל. [צוחקים] זה היה דניאל. אני לא אגיד את השם משפחה שלו. אבל זה היה נורא מעצבן שהוא קנה… כי אמרנו, מי צריך את המצלמה? כלומר, 40 שנה זה המון טכנולוגית.
שיר: התמזל מזלנו. לדעתי.
יואב: מה, לחיות בתקופה הזאת?
שיר: לדעתי.
יואב: אוקיי.
שיר: אבל מבחינת מה שקיבלנו, ונתעלם מכל מה שהפסדנו, אני נהנית.
יואב: כאילו, אני תמיד תוהה האם היה עדיף לחיות אה, פעם, כשנגיד, אני חושב, מבחינת יוקר המחייה היה יותר קל לחיות. אבל, כאילו, לא היה לך אייפון בבית. כאילו, יכול להיות ששווה יותר להיות אני, כי כל מה שאתה יכול להנות ממנו מבחינת תרבות נמצא לך ביד. כאילו…
שיר: כן, אני מסכימה. לסיכום, אני חושבת שכל הרעיון של המחיקון הוא נורא נורא מעצבן. אם אני הייתי חיה בשנים האלה והיו רוצים למנוע ממני לבזבז כסף זר הייתי נעמדת מול הבית של מי שהחליט את זה, ונותנת כסף זר ל… לחמאס.
יואב: [צוחק] כן, אוקיי.
שיר: או פשוט לבן-אדם שכזה… אני לא יודעת, כאילו, יעשה לו "זין" בַּפָּנִים כל פעם שהוא יוצא מהבית, וזה מה שהכסף הזר שלי היה משלם עליו. כאילו, זה היה הפתרון שלי לדבר הזה.
יואב: לגמרי. אני מנסה לחשוב אם יש היום איזה עוד משהו שמונעים מאיתנו ויש לנו את אותה תחושה, כאילו, חוץ מהיכולת להתחתן אחד עם השני כשבא לנו. כאילו חוץ…
שיר: בטוח יש מלא דברים שאנחנו לא רואים בכלל.
יואב: שעוד שנים אנחנו כאילו, נסתכל ונגיד: אנחנו לא מאמינים שהממשלה לא נתנה לנו כאילו…
שיר: לא, אנחנו לא נסתכל כי אנחנו נהיה זקנים ואנחנו נהיה כזה - למה הנכד שלי נשוי לחייזר? [יואב צוחק] איזה מין התנהגות? אבל אה… אבל הנכד שלנו ידבר עם החייזר: [ממלמלת בשקט] "אתה לא מבין, סבתא שלי, איזה עלובה [צוחקת] היא כאילו… אתה לא מבין איך הם חיו". אני לא יודעת, אני לא רואה את זה.
יואב: הם לא הריחו טלוויזיה, [שיר צוחקת] לא היה שם בכלל ריחות. כאילו, הם פשוט ראו, ב… כאילו, הם ראו והסתפקו בזה. לא היה אפשר לגעת בשחקנים.
שיר: והם היו בוכים. טוב, אני כבר… זה רק אני כבר, אני חושבת. [צוחקים]
[מוזיקה]
קריין: "זינוק לאתמול" - מנערים את הארכיון.
שיר: יש לי את הסיפור הכי מדהים בעולם.
יואב: אוקיי.
שיר: אוקיי. אני אתן לך את הנתונים היבשים שלו בנקודות ונראה אם תצליח לחבר אותם, אוקיי?
יואב: אוקיי.
שיר: פּוּדֵלִים.
יואב: כן.
שיר: נשיכה.
יואב: עד לפה אהבתי.
שיר: שגריר. [צוחקת]
יואב: כן. אה, גם דיפלומטיה, וואו.
שיר: ואולי קונספירציה פוליטית?
יואב: אוקיי. את זה - אני חייב לשמוע.
שיר: השנה 1978. בוא נשמע.
[הקלטה] קריין: "וזה דבר המעשה באוליבר הפודל ואריאל, בנו של השגריר [נביחות ברקע]. אוליבר נשך את אריאל. לפני שנתיים נשך. פרופ' בלום דרש להסגיר את אוליבר לידי הווטרינר העירוני, כדי למנוע מבנו את סבל הזריקות נגד כלבת. ורה ויורם גרוזנר, בעלי הפודל, חששו מהסגרת פּוּדֵלָם האהוב והפקידוהו אצל ידיד. נוקפים ימים אחדים, הבלומים חוששים מהזריקות. בלום פונה למשטרה ולמנהליו של גרוזנר. המשטרה פועלת, המנהלים לוחצים. סופו של עניין: אוליבר מובא להסגר, יוצא ממנו, חוזר אליו שוב אחרי זמן, ולא שב עוד. גרוזנר משלם [נביחות על רקע צליל של רכב] קנס 1,800 לירות, והרי לכם פרשה חתומה".
יואב: טוב, השגריר הזה קצת מניאק.
שיר: חד-משמעית.
יואב: מכניס את הכלב הזה לכלא.
שיר: וזה גם פודל.
יואב: אוקי. אני חייב לספר לך משהו על פודל.
שיר: כן.
יואב: ההורים שלי עכשיו אימצו פודל.
שיר: איזה הומואים.
יואב: [פורץ בצחוק] תקשיבי, את לא מבינה, זה משנה חיים.
שיר: [צוחקת] מה?
יואב: זה מדהים, פודל. אני גם חשבתי, אני חשבתי כמוך.
שיר: זה כמו כבשה מלוכלכת קטנה.
יואב: נכון! מה זאת אומרת? [בהתלהבות] יש כבשה מלוכלכת קטנה בבית. את יודעת כמה אור זה מכניס, כביסה מלוכלכת בבית? אה… כבשה, לא כביסה, אבל מדהים. זה פשוט, זה זה כלב נהדר והוא גם היפואלרגי.
שיר: מממ דווקא הוא?
יואב: כן! יש לו את השיער המסולסל המקורזל הזה?
שיר: כן.
יואב: מדהים, מדהים. אפשר להריח אותו. אגב, הוא…
שיר: אתה מק…? זה תוכן ממומן, מה שאני שומעת?
יואב: אה, לפודלים, כאילו? [צוחק]
שיר: [צוחקת] כן.
יואב: לא, זה לא קשור בכלל ל"איגוד ארבעת הפודלים" הרשמי.
שיר: [צוחקת]
יואב: זה, אין שום קשר ואל תיכנסו לעמוד הפייסבוק שלהם. אבל, אני יודע שזה לא נעים מה שאני הולך להגיד, אבל כאילו כשאתה בא לתת לו נשיקה, כמו שעושים לכלבים, כולם מנשקים כלבים?
שיר: כן, כן.
יואב: אז הוא ממש מכניס את הלשון לתוך הפה. [שיר צוחקת] הוא ממש כזה, וזה… זה מדהים. פודל זה מדהים. אני חייב לספר פה, הם אימצו את הפודל, [צוחק] ו… פתאום כאילו שמנו לב, שנגיד קיבלנו הודעה כל הילדים במשפחה, שהם החליפו את הסיסמה בנטפליקס…
שיר: וואו.
יואב: והיא כבר לא השמות של הילדים, היא השם של הכלב.
שיר: לא באמת!
יואב: נשבע לך. ולפני כמה זמן הייתי אצל ההורים שלי ושמעתי את אבא שלי קורא לכלב אה… [מהר ובשקט] יואב. באמת קורא לו יואב.
שיר: באמת? [צוחקת]
יואב: [בשקט] כאילו זה - יואבי, יואבי צא מה… כאילו, זהו.
שיר: וואו.
יואב: אז כן, אז הוא החליף אותנו, אבל אני שמח בשבילו, כי…
שיר: שהוא המשיך הלאה.
יואב: הוא הרבה יותר… [צוחק] לא, בשביל אבא שלי, זהו. יש לו כלב חדש, הוא לא צריך אותנו יותר. אני רציתי לראות את אבא שלי מאושר ועכשיו, ועכשיו אני לא צריך לטפל בו בכלל. [צוחק] זהו.
שיר: אז אני אסכם את הפרקים הקודמים. הפודל נשך את הבן של מי שאמור לצאת להיות שגריר ישראל באו"ם. אוקיי? ואז, אחרי עיכובים, הכלב הוסגר לווטרינר, בעלי הכלב שילמו קנס, ואז, כאילו, [ממלמלת] מה… זה, הוא אמר שהפרשה חתומה. לא!
יואב: הופה.
[הקלטה] קריין: "[נביחות ברקע] "לא חתומה, כיוון שבלום מחליט לתבוע פיצויים אישיים מגרוזנר. 15 אלף לירות. לא על הנשיכה, הוא מסביר, אלא על אובדן הזמן ועוגמת הנפש שנלוו לה".
יואב: גרוזנר - כאילו, מה הקטע שלו? למה… היה פה נשיכה, בסדר, היה פה נשיכה. לא יודע. כאילו…
שיר: אבל זה לא פייר לתבוע את הבעלים של הכלב על זה שהכלב נשך, כי זה ממ…
יואב: אז את מי אתה תובע, את הכלב?
שיר: כן. [יואב צוחק] כן. אם אתה רוצה להיות הבן-אדם הזה - בבקשה, תתבע את הכלב וישימו לכלב פפיון קטן ויהיה לו סנגור. זה… כאילו, ואז גם לציבור ייצא משהו מזה.
יואב: אז זהו. אני מודה שאם אתה הולך להיות שגריר ישראל לאו"ם, וגם, אני מבין שהוא היה פרופסור למשפטים, יהודה בלום, מה שאומר שכאילו יש לו את היכולת לתבוע והוא מבין, כאילו תצא גדול יותר. כאילו אל תיכנס לפינות האלה. זה בדיוק מה שאמרת, אם אתה רוצה להיות הבן-אדם הזה אל תהיה שגריר ישראל לאו"ם. אל תתבע פודלים.
שיר: אם כבר אז אם יש את הסכנה הזאת ואפשר לתבוע על זה, אז בוא נוציא את כל הכלבים מחוץ לחוק.
יואב: מה זאת אומרת? אפשר לשים מחסום או לקחת רצועה. הכלב שלך לא אמור לנשוך.
שיר: אבל הוא כלב. זה, זה אחד מהפִיצֵ'רִים. אין מה לעשות, הוא כלב.
יואב: מה, שנושך?
שיר: זה דבר שהוא עושה לפעמים. זה קורה לפעמים. זה מבאס. זה לא נעים. אבל זה לא פיטבול ש… וגם כאילו, סליחה, כלבת לא עושים על כלב ביתי. גם אותי נשכו כלבים רבים.
יואב: כן? לא עושים את זה?
שיר: לא. אם זה כלב ביתי, ואם זה… לפחות, תראה, אנחנו בהווה…
יואב: קודם כל, זו טענה מאוד מאוד חזקה נגד יהודה בלום, הפרופסור למשפטים.
שיר: תודה רבה.
יואב: חבל שלא ייצגת אז את גרוזנר.
שיר: באמת חבל. פששש.
יואב: [צוחק] טוב, אז הוא כלב ביתי, לא זה.
שיר: לא, כי לכלבים ביתיים אין כלבת והם גם לא בסכנה לכלבת, כי כלבת זה דבר שממש רואים אם יש לך, וזה רק כאילו כל מיני כלבים בר, כלבים של סיני כאלה, אם הם נושכים אותך אתה צריך לעשות זריקות נגד כלבת.
יואב: טוב, את שינית את דעתי לחלוטין. אני ממש נגד יהודה בלום עכשיו.
שיר: תראה, אולי פעם זה היה אחרת.
יואב: אוקיי.
שיר: הם לא היו בהווה כמונו.
יואב: את לא היסטוריונית לאחריות משפטית על כלבים. בסדר, אבל כאילו…
שיר: אבל כן נשך אותי כלב.
יואב: באמת?
שיר: כן.
יואב: אה!
שיר: לא, זה היה ב… כאילו נשך אותי כלב, והייתי כזה, כשהייתי בת…
יואב: של מישהו, כאילו?
שיר: כן, כשהייתי בת 16, והייתי כזה, אָה-אַיָּה-אַיָּה, לא תבעתי אף אחד. ואז הלכתי לרופאה והייתי כזה: "אני צריכה לעשות בדיקות כלבת"? והיא הייתה כזה: "לא!". מה, את ב-1978 כמו כל האפסים האלה?
יואב: [צוחק] כמו יהודה בלום?
שיר: [צוחקת] כן.
יואב: אני, בגלל זה, אבל זה הבעיה שלי עם כלבים. כאילו לא חשוב כמה הכלב קטן או חמוד, הקטע הזה שהם יכולים לנשוך כאילו כל הזמן, בקטע ספונטני, כאילו פתאום הוא יכול לנשוך אותך, אני - זה קצת מפחיד אותי, וגם…
שיר: זה בכלל לא קשור לזה. טוב. עכשיו נתקוף אותך ב… פו…
יואב: [צוחק] בפודל, זהו.
שיר: [צוחקת] בפודל… זה דעה שהגיעה משום… דעה אובייקטיבית.
יואב: אה, יהודה בלום, אז הוא פרופסור למשפטים. הוא תובע עוד כסף אמרנו, אבל גרוזנר לא עובר על זה בשתיקה. וביחד עם עוד אנשים הם עושים הפגנה של בעלי פודלים מול בית השגריר.
[הקלטה]
קריין: [דיבורים ונביחות ברקע] "ורה מגייסת את 'המועדון הישראלי לפודל', יש דבר כזה, להפגנה מול בית השגריר. ובאים גם חברים ממועדונים אחרים. השגריר המיועד לא בבית אחרי הצהריים. רעייתו מוריה יורדת, איפוא, להדוף את ההתקפה".
ורה גרוזנר: "…על בעל שלי ודיבר ואיים".
מוריה בלום: "שיביא את הכלב".
ורה גרוזנר: "אבל כלב החרימו".
מוריה בלום: "זה היה לפני שח… תסלחי לי מאוד…"
ורה גרוזנר: "הבעל שלך היה לפני חודשיים…"
קריין: "הפודלים ועמיתיהם המפגינים אינם מרתיעים את השגריר שישמש בקרוב בעצרת האו"ם והוא לא ייסוג מתביעתו לפיצויים. הכרזות והדברים שהושמעו בהפגנה, הוא מסביר, מלמדים על ניסיון להבאיש את ריחו, פרובוקציה ששורשיה פוליטיים. בכלל הוא דווקא מחבב כלבים ויש בדעתו להעניק בקרוב מתנה לבנו אריאל, כלב פודל".
יואב: אני לא מאמין לו.
שיר: [צוחקת] לְמָה, לקונספירציה או לזה שהוא הולך לקנות לבן שלו…
יואב: להכל!
שיר: כלב פודל. זה דבר מוזר להג… זה מוזר קצת להגיד את זה ככה, לא? כלב פודל.
יואב: אז זה כזה… לא, אני כל כך אוהב כלבי פודל שאני הולך לקנות לילד שלי כלב פודל. נו, באמת! אתה שונא כלבי פודל.
שיר: זה "המועדון הישראלי לפודל" מדבר מגרונך.
יואב: זה… לא, אל תיכנסו לעמוד הפייסבוק, אין צורך באמת. כאילו, אני לא… אין לי שום קשר אליהם. ו… עכשיו אני מבין למה עשו על זה… כאילו, זה נשמע נורא איזוטרי, אבל תכלס כשיש הפגנה שלמה עם כלבי פודל מול בית השגריר באו"ם, ברור…
שיר: זה מדהים!
יואב: ברור שיעשו על זה, כאילו… זה אייטם מדהים. גם אני בטוח שהם לא ניקו אחריהם וזה למעשה היה העניין. לבוא עם מלא כלבים, [שיר מהמהמת] להשאיר שם מלא מוקשים - וללכת.
שיר: אוי, האמת שזה פיגוע. פיגוע פודל.
יואב: ככה הם הבאישו את ריחו, כמו שהוא אמר.
[מוזיקה]
קריין: "זינוק לאתמול" - מנערים את הארכיון.
שיר: עכשיו אנחנו נשמע שיר מ"ניקוי ראש", 1974.
יואב: אוקיי. עכשיו, "ניקוי ראש" זה בעצם הארכיטיפ של כל תוכניות הסָטִירָה בארץ. זה היה תוכנית שאני חושב הייתה בין 74' ל-76', זה היה של מוטי קירשנבאום שערך את זה, הוא זכה על זה גם בפרס ישראל, והיה שם את דובי גל ואת טוביה צפיר ורבקה מיכאלי והם עשו את הסָטִירָה הראשונה בארץ, בעצם. לא הראשונה, סליחה. אבל… היה קישון וזה, אבל את הסָטִירָה המרכזית בטלוויזיה בשנות ה-70.
שיר: זה מד… אתה כאילו אדם שעקץ אותו ערך ויקיפדיה של כל התרבות הישראלית. זה מִדַּף.
יואב: אה שיר, אנחנו ממשיכי דרכם של ניקוי ראש. אז עכשיו אנחנו נשמע את השיר, על פי "חוזה לך ברח" של אריק איינשטיין [כך במקור] ו…
שיר: השיר הזה מוקדש להנרי קיסינג'ר, זה נשמע כאילו אני מקדישה לו את זה עכשיו ברדיו, אבל לא. [יואב צוחק] השיר הזה הוקדש במקור להנרי קיסינג'ר, שהיה יועץ לביטחון לאומי של ארצות-הברית, כי הוא ניסה להניע פה הידברות בין ישראל לארצות ערב אחרי מלחמת יום כיפור. הוא הצליח? לא הצליח? נגלה אחרי השיר. [יואב צוחק]
[שיר מתוך "ניקוי ראש"]
"הציפורניים נשלפות/ ונכתבות הסיסמאות/ והעטים נוטפים שוב רעל.
ובגלוי ובחשאי/ נאספים כל שמות הגנאי/ ומשטמה עלי כל שעל.
יועץ לך ברח, יועץ לך ברח/ העם הזה פשוט שכח.
ואלה שעכשיו/ יוצאים שוב בצרחות/ חלקם חב את חייו/ להפרדת כוחות.
יועץ לך ברח, יועץ לך ברח/ העם הזה פשוט שכח.
הבט נא הנרי בחיי/ לך העסק לא כדאי/ אתה תאכל שמיר ושית.
וכך עם אסד וחוסיין/ וכך עם סאדאת גם כן/ תשמע לי תישאר בבית.
יועץ לך ברח, יועץ לך ברח/ כל האזור כולו שכח.
ואלה שעכשיו/ יוצאים שוב בצרחות/ חלקם חב את חייו/ להפרדת כוחות.
יועץ לך ברח, יועץ לך ברח/ כל האזור כולו שכח.
הן בקפריסין יש סכסוך/ ועם איינדה יש סיבוך/ וכל העיתונות זועקת.
הקשב לי הנרי, יקירי/ אל תיכנס עם ראש בריא/ לתוך מיטה חולה חורקת.
יועץ לך ברח, יועץ לך ברח/ פתאום הכל, הכל נשכח.
שומר נפשו ירחק/ כי אלה החיים/ כי אין לך מקלט/ ואין פה רחמים.
יועץ לך ברח, יועץ לך ברח/ כל האזור פשוט שכח.
יועץ לך ברח, יועץ לך ברח/ כל האזור פשוט שכח.
יועץ, יועץ, יועץ לך ברח/ כל האזור פשוט שכח".
יואב: עכשיו, אנחנו אולי לא מעריכים את זה היום, בגלל שהיום זה כאילו ברור לנו מאליו, אבל אז זו כאילו הייתה תוכנית שגם הייתה ברשות השידור, שזה כאילו גוף של השידור, שאני לא יודע אם ידעת, הוא אפילו מנע מאזרחי ישראל צבע. [שיר צוחקת] כאילו, גוף מאוד אנכרוניסטי. ופתאום הייתה אחרי יום כיפור תוכנית סָטִירָה שממש ירדה על הפוליטיקאים. שזה מגניב.
שיר: האמת שאני, יש בי התנשאות מאוד מובנית, על כל מה שקרה פעם.
יואב: ברור. [צוחק]
שיר: אני כאילו, אני שומעת את זה ואני כזה, "אוי, זה היה פעם. [יואב צוחק] הם לא ידעו את כל הדברים שאני יודעת היום". ושמעתי את זה ונד… הייתי כזה, וואו, זה מדהים.
יואב: כן, לא, זה קשוח, נכון?
שיר: זה ממש…
יואב: זה על שכול גם.
שיר: זה מדהים.
יואב: זהו.
שיר: זה גם עשוי נורא טוב, ממש, כאילו. וזה גם כאילו, זה אמירה רדיקלית.
יואב: זהו. האמת? האמת שעל זה לא חשבתי. היום כאילו, אני זוכר כש"ארץ נהדרת" עשו משהו על שכול, לא בדיוק על שכול, זה היה על… אני חושב על איזה, היה אז את העניין עם הנגמ"שים, שכאילו היו זולים מדי, והתפוצצו וזה. אז כאילו, המדינה קצת סערה כי זה היה על שכול. והנה פה ב-74'. כל הכבוד להם.
שיר: ממש. כאילו תשמע, יש מצב שכל מי שמתלונן עלינו שאנחנו אפסים צודק?
יואב: [צוחק] כן, לצערי. לצערי הרב.
שיר: נראה שכן.
יואב: אני לא מוכן להגיע למקומות שהם הגיעו אליהם. אני מפחד, אני רוצה להתפרנס.
שיר: נראה לי שהם נורא התפרנסו אבל.
יואב: אה, הם? כן. הם טוענים אז שמאוד… אני לא זוכר מי זה היה, אמר שנתנו לו אפילו אגרוף ברחוב. אולי זה טוביה צפיר. [שיר צוחקת] כן.
שיר: סליחה, זה נורא מצחיק.
יואב: למה?
שיר: זה מצחיק שנתנו למישהו אגרוף ברחוב פשוט.
יואב: מה???
שיר: מה, אתה חי ב-GIF? למה נתנו לך אגרוף ברחוב?
יואב: כי הוא יצא…
שיר: הנה, זאת ההתנשאות שלי על העבר, הנה. [יואב צוחק] היום זה לא קורה יותר, האגרופים האלה ברחוב שלכם.
יואב: נכון, היום יש טוקבקים. היום אפשר להוציא הכל בטוקבקים.
שיר: בדיוק, בדיוק. האלימות הרבה יותר…
יואב: זהו [צוחק] אלי…
שיר: יש לך הרבה שכבות לפני שמגיעות לאגרוף ברחוב.
יואב: זהו, עד שמגיעים. קודם יש את הטוקבקים וההסתה וההפגנות ואז, אולי יש בסוף גם אגרוף.
[מוזיקת רקע]
[מתלהב] אוקיי שיר, אה… התחממנו. תוכנית ראשונה וזהו. היא באה לסופה, התוכנית הראשונה שלנו.
שיר: מאוד נהניתי. תודה על הכל וסליחה על הכל.
יואב: אני ממש סולח לך. זה בסדר וכאילו זה ש…
שיר: לא התנצלתי בפניך.
יואב: אה, ש…
שיר: התנצלתי בפני המאזינים שלנו…
יואב: אה, אוקיי.
שיר: אבל אתה יכול… אתה יכול גם להאזין לנו.
יואב: לא, לא, אני לא התכ… [צוחק] והסליחה היא גם אליי, בסדר גמור.
שיר: טוב, העורך שלנו זה איל שינדלר, מפיקה תמר בנימין, ותחקיר דניאל סידון וענבל מורג.
יואב: אפשר להאזין לנו מתי והיכן שאתם רוצים, בהסכת שלנו, "זינוק לאתמול", שזמין באפליקציה ובאתר כאן ובכל יישומוני ההסכתים, כולל יישומון לרכב.
שיר: מי ידע שיש דבר כזה?
יואב: יש יישומון לרכב, כן. אם אתם רוצים להגיב או לבקש קטעים שנשדר כאן אפשר לכתוב לנו דרך דף הפייסבוק, "זינוק לאתמול".
שיר: אנחנו נשוב בשבוע הבא. מחר בארבע נזנק שוב לאתמול עם מיה סלע ומנדי גרוזמן. תודה, יואב.
יואב: תודה, שיר!
שיר: בכיף.
[פרסומת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments