איתי בן שמחון וכרמל צאיג חוזרים למלחמת ששת הימים ומנסים להבין אם השתנה משהו בכמעט שישים שנה שעברו מאז, למה מלחמה דוחפת אנשים לעשות טעויות כמו קעקועים ביזאריים או חתונה, ואיך זה שלשדרנים המצריים הייתה עברית טובה כל כך
תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/12/2023.
איתי: שלום כאן תרבות, "זינוק לאתמול" בדרך כלל אנחנו ניגשים לארכיון הענק שמאחד את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור והרדיו של קול ישראל, מנערים היטב ורואים מה נופל, אבל עכשיו אנחנו במהדורת מלחמה של זינוק, שבה אנחנו חוזרים לרגעים קטנים, ספציפיים ואקראיים בהיסטורית המלחמות של ישראל, ולא חסרים כאלה. אני איתי בן שמחון ואיתי כרמל צייג. שלום כרמל.
כרמל: שלום איתי. בדרך כלל צריך לדבר עכשיו על מה אנחנו מרגישים, זינוק וזה, אני רוצה לדבר על זה שהחליפו את הסדר של השמות שלנו.
איתי: וואי וואי.
כרמל: מה שהיה פעם כרמל צייג ואיתי בן שמחון, הפך לאיתי בן שמחון וכרמל צייג.
איתי: כן, זה העולם של אחרי השבעה באוקטובר.
כרמל: אין יותר מי-טו, אין יותר פי-סי.
איתי: חוזרים אחורה (צוחקים). בפרקים הקודמים שיר ויואב חזרו למלחמת יום כיפור, והיום אנחנו נקפוץ מלחמה אחת אחורה, למלחמת ששת הימים. שזה כבר כיף להיות במלחמה שיש לה שם הגיוני ונורמלי וקשור, לא כמו המלחמה הנוכחית, שם שלא תופס, שם שאף אחד לא אוהב.
כרמל: "חרבות ברזל" זה שם מזעזע, אני רק מחכה כל הזמן שיעדכנו אותו. אמרתי, טוב, יהיה כניסה קרקעית, יעדכנו, יחזרו שבויים, יעדכנו. לא, הם לא יורדים מהעץ הזה.
איתי: לא, #justiceforcharavotbarzel, לשנות את השם. אבל קודם כל בואי נגיד שבצוות שלנו, אלעד בר-נוי העורך, טל ניסן על ההפקה והתחקיר, אניה קלזון גם עזרה עם התחקיר, והטכנאי שרון לרנר. אפשר להאזין לנו מתי והיכן שאתם רוצים, בהסכת שלנו "זינוק לאתמול", שזמין באפליקציה ובאתר כאן, ובכל יישומון ההסכתים.
כרמל: בואו נתחיל.
(מוזיקה)
כרמל: טוב, אז היום נדבר על מלחמת ששת הימים, שזה זמן מעולה לספר שאני קיבלתי פרסומת באינסטגרם, על ספר שנקרא "המשיח בדרך", שזה ספר עתידני על ישראל, שבה מגיע מישהו, משיח, צה"ל נלחם ברובוטים, ומנצחים במלחמת ששת השעות (צוחקת).
איתי: (צוחק) אוקיי.
כרמל: אז יש למה לצפות.
איתי: וואי, יש לי כל כך הרבה שאלות, אבל אנחנו נתרכז במלחמה האמיתית שעליה אנחנו הולכים לדבר, זו מלחמת ששת הימים. אנחנו מתחילים עם הימים של תקופת ההמתנה, לפני מלחמת ששת הימים, כשהרחוב הישראלי כבר החל להיערך למלחמה. הנה דיווח של רם אלימלך, מתוך יומני החדשות, 30 במאי 1967:
[הקלטה של רם: האנשים מתקהלים סביב מכשירי הרדיו להקשיב לכל ידיעה, מנסים להעריך את המצב, להבין את ההתפתחויות. תמיד נמצא מומחה דברן שמוכן לפרש, מקשיבים לפירושים, מוכנים להסכים לכל פירוש מעודד. אולם מעל לכל, דרוכים ומוכנים לכל. המתיחות הבלתי נסבלת של הימים הראשונים הייתה לשגרה. שוב אין רצים לחנויות לאגור מזון, ושוב אין מתקהלים בבתי המרקחת. עכשיו נכונים לכל. המקלטים כבר מוכנים, הכל קראו בעיון את הוראות אג"ה ודאגו לכל. הנשים שנותרו לבד בבית נכנסות אחת אצל רעותה לשוחח. בלילות רחובות העיר ריקים. אין הרבה אנשים על המדרכות והסטייקיות ריקות. כאן, בעורף, נעשו הכל רציניים יותר. אחרי ככלות הכל, כל אחד יש לו מישהו בקווים. כאן אין שום אשליה. והכל מבינים היטב כי הפעם נכון לעם מאבק אכזרי עד מאוד.]
כרמל: מה נשים רוצות איתי? ללכת לשוחח עם רעותן (צוחקים) כשבנים מתים במלחמה.
איתי: זה מדהים לראות כמה בהקלטה הזאת, ובכללי בהקלטות שנשמע היום יש דברים שהם כל כך דומים להיום.
כרמל: כמו הסטייקיות הריקות.
איתי: כמו הסטייקיות הריקות. אתה כאילו, זה גורמים לך להרגיש גם כאילו מצד אחד לא מיוחד, גם מצד שני חיבור לאנשים שהיו פה וחוו את הדבר. אבל כן אני אגיד שהם היו יותר חזקים פעם. נגיד הבתי מרקחת ריקים. כאילו, אצלי… כל מי שאני מכיר מאז שהמלחמה התחילה, זה כזה הולכים לקחת כאילו תרופות הרגע.
כרמל: קלונקס, כן.
איתי: הבתי מרקחת ממש לא ריקים. הסטייקיות לא ריקות, אנשים אוכלים יותר. כאילו, הם היו יותר חזקים בששת הימים. החוסן הנפשי היה יותר גבוה, אנשים יכלו… מה שנקרא, תרופות זה לא באמת עוזר, צריך להיות… הכל בראש, מה שנקרא, זה היה פעם. מצד שני, כאילו, את רואה את הדיווח ואת אומרת, נכון, כאילו, זה ממש דומה. כאילו, באותה מידה המשפטים שנאמרו בהקלטה הקודמת, כאילו, כל אחד מכיר מישהו שבקו, אנשים צמודים לרדיו, כאילו.
כרמל: ואין ספור ביטחוניסטים, פשוט מדברים ומלהגים שטויות, כאילו, יש להם מושג.
איתי: זה פשוט אותו דבר, לראות אנשים שחושבים שהם הבינו את הסיטואציה, מסבירים לך מה הסיטואציה, ואז לגלות שאף אחד מאיתנו באמת לא יודע מה קורה.
כרמל: מעניין מה הייתה המילה החזקה אצלם, כי אצלנו עכשיו זה היה קונספציה, ב"צוק איתן" היה לירות בנגמ"ש.
איתי: נכון.
כרמל: מעניין מה… או שלא היה להם זמן, שישה ימים זה לא מספיק זמן לקטש פרייז (catchphrase).
איתי: (צוחק)
כרמל: טוב, אז כמו עכשיו, גם אז, היו הרבה יוזמות אזרחיות בעורף, אז בואו נשמע:
-
[הקלטה]
הקריין: ברחוב פרוג ברמת גן התארגנו כמה נשים לאפות עוגות לחיילים.
אישה: גייסנו בערך כ-40 עוגות, מרחוב פרוג ברמת גן, ואנחנו שולחות את זה לחיילים שלנו, עם לב שלם, ובגאווה שהם ירגישו דרישת שלום מהבית וישובו בשלום הביתה.
הקריין: גם ברמלה אופים עוגות.
אישה: הלוואי שהעוגה שלי תביא את ההצלחה בכל העוגות.
הקריין: ברחובות המרכזיים של הערים העמידו אמבולנסים, ואלפי אנשים מתקהלים סביבם לתרום דם. דליה יאירי ברחוב דיזינגוף:
מראיינת: באת לתרום כאן דם?
אישה: אההה…
מראיינת: את מתכוונת לתרום כאן דם?
אישה: כן.
מראיינת: מפחדת קצת?
אישה: מפחדת, אבל למען המדינה יש לעשות הכל.
-
כרמל: אני בשבעה לאוקטובר גם הלכתי לתרום דם, זה באמת מה שהיה הכי מרגש, זה לראות כזאת התקהלות של אנשים שכולם עם סוג דם או.
איתי: וואו.
כרמל: בלי כל הפוזרים (posers) הגרידיים האלה, שרק יודעים לקחת (צוחקת).
איתי: אני אפילו לא ניסיתי, יש לי דם ממש פושטי, שלא צריך. אבל קודם כל אני שמח לראות את ההבדלים, כאילו שנתנו פה מקום לכולם בכתבה הזאת, נתנו גם מקום למישהי שאומרת עוגה, וגם מקום למישהי שאומרת עוגה (בטונציה שונה). וזה גם היה יכול להיות היום, נגיד, כזה לקחת את הסרטון הזה, ולעשות כזה: איך אתם אומרים, ומאיפה אתם תכתבו לי בתגובות, עוגה או עוגה"? וגם, כאילו, את יודעת, כאילו אתה מסתכל על אז והיום, ואתה אומר יפה, מה עשו אז? הכינו עוגות. מה עושים היום? מייצרים אפודים קרמיים לחיילים (שניהם צוחקים), מגייסים מיליוני שקלים, כאילו, אז זה כבר לא מספיק לאפות עוגה ולשלוח.
כרמל: נראה לי שזה טעות וזאת טעות, כי כל מי שמכיר חייל, יודע מה הם רוצים: סיגריות.
איתי: נכון (צוחק).
כרמל: הם רק רוצים סיגריות. באמת, אני תרמתי רק לחמ"לים שתורמים סיגריות לחיילים. אין דבר שחייל בשמירה רוצה יותר ממרלבורו אדום.
איתי: ובצדק.
כרמל: ממש אכפת להם העוגות האלה (שניהם צוחקים).
איתי: טוב, אתם יודעים שתאריך של חתונה אסור לדחות. אז הנה זוג צעיר שכבר חילק הזמנות לפני המלחמה, והיה אמור להתחתן, אבל אז פרצה המלחמה, ולא ממש שינתה להם את התוכניות, כי הם החליטו לא לוותר, וערכו חתונה צבאית. בואו נשמע:
-
[הקלטה]
רב: אתה חוזר מילה במילה אחריי. אבל אתה לא מדבר אליי, כי אם אל הכלה, אני רק מדריך אותך. שנינו נהיה עדים על כך, ורק אנחנו העדים. את לא עונה כלום על מה שהוא אומר לך. בזה שאת מקבלת את הטבעת זאת הסכמה לקידושין. הבנת? תושיטו את האצבע בצורה כזו. ככה כאן. את האצבע הזו.
החתן: הרי את מקודשת לי בטבעת זו, כדת משה וישראל (מחיאות כפיים).
ילדה: בשם ילדי בית ברל, אני מברכת אתכם במזל טוב. ואת כל החיילים אני מברכת שינצחו במלחמה ושיפטרו ממנה מהר.
שדרן: תם טקס החתונה. אנו חוטפים עם בני הזוג מילים אחדות.
החתן: תכננתי לפני החתונה, לפני שלוש שבועות.
מראיין: וכשבאת ליחידה?
החתן: כשבאתי ליחידה כבר, חילקתי את כל ההזמנות והכל.
מראיין: מה היה?
חתן: ולא יכולתי לעשות את זה, מפני ש… במחנה לא נתנו לי לצאת.
מראיין: אז מה עשית?
חתן: עשיתי, ארגנתי את החתונה פה. ויצא משהו נהדר.
מראיין: ז'קלין, איך את מרגישה בחתונה צבאית כזו?
ז'קלין הכלה: נהדרת. לא תיארתי לעצמי שתהיה לי הרגשה כזו.
מראיין: עכשיו, מתי אתה חוזר ליחידה?
חתן: עכשיו!
מראיין: את מסכימה שמיד יחזור ליחידה?
החתן: כן, כן.
ג'קלין הכלה: במצב כזה זה מוכרחים. יש כל הארץ, אחר כך אני.
-
איתי: איזה אישה, ז'קלין. יש את כל הארץ, אחר כך אני. זו הרוח שצריך בזמן מלחמה.
כרמל: ז'קלין באמת אישה מרגשת. הרב, לעומת זאת…
איתי: וואו!
כרמל: קצת אגרסיבי, הייתי אומרת.
איתי: אבל הוא יודע מה צריך לעשות. בואי נגיד שהרב הזה, עם הטון דיבור הזה, אם הוא עכשיו יכנס לפה ויגיד לי, "קום ותלך", אני אקשיב לו. בחיים אני לא אסרב לו, וגם ז'קלין ובעלה לא סירבו. יש אווירה בהקלטות האלה, שזה זינוק ליטרלי לאתמול. כאילו כל מה שקורה עכשיו, קרה גם בששת הימים. אנשים מתחתנים בבסיסים, רק שהיום יש הופעות יותר שוות בחתונה.
כרמל: כן, יש לנו עומר אדם. אווירה, "ארץ נהדרת" עושים חתונות.
איתי: להם פשוט עשו עליהם כתבה. אני רק רוצה כאילו, לעצור ולהגיד, זה נכון שמלחמה גורמת לאנשים, במקרה שלהם, בסדר, החתונה הייתה קבועה מראש וזה, אבל יש אווירה עכשיו, שאנשים כזה, שעמדו להיפרד, פתאום מבינים שהם רוצים להיות ביחד, או אנשים כזה מחליטים שהם רוצים להתחתן.
כרמל: אווירה של טעויות.
איתי: אווירה של טעויות, בדיוק. ואני רק רוצה להגיד למי שמאזין, שנכון אנחנו במלחמה, אבל קחו שניה נשימה. בעזרת השם, המלחמה הזאת הולכת להיגמר, ואתם תמשיכו להיות פה עם ההשלכות של ההחלטות שעשיתם עכשיו.
כרמל: אתה כל כך צודק.
איתי: כן, כאילו את יודעת כזה…
כרמל: אני כבר חודשיים מפנטזת שאני בהיריון (צוחקים).
איתי: לדוגמה, היה את כל הקטע, בתחילת המלחמה, הייתה פטישיזציה של המילואימניקים, את ההדרה…
כרמל: עדיין יש.
איתי: עדיין יש, אבל עכשיו אנחנו כבר בפייז 2, בשלב שני של הדבר הזה. עכשיו זה כבר השלב של מלא בנות, שנפגעו ממילואימניקים, שהוא כזה לא מתקשר אליי, הוא אומר שהוא במילואים אבל ראיתי אותו בבית קפה (צוחקים), הוא כאילו, הוא לא עונה לי, הוא כנראה, אבל כזה…
כרמל: מה זה אני נכנס לעזה? מה זה, תתקשר! אז מה אתה נכנס לעזה?
איתי: כאילו, יצאנו כבר שלוש פעמים. כאילו, אני מבינה שאתה בעזה, אבל…
כרמל: אבל הודעה, אמוג'י.
איתי: (צוחק) כן. המילואימניק החתיך, שראיתם בסטורי של מאיה ורטהיימר, הוא הבן אדם שלפני המלחמה, עשה לכם גוסטינג. הוא עם מדים עכשיו, נכון? וצריך גם, כאילו, לתמוך ולעזור איפה שצריך, אבל אני רק אומר, בואו ניקח נשימה.
כרמל: עוד חטא גדול של המלחמה הזאת, זה שזה גרם לבנים על קורקינטים עם נשק ארוך, גם להיראות שווים, שעד לפני רגע, בנים על קורקינט, זה באמת רק קיוויתי שהם ייפלו, ולא אגיד את ההמשך… (איתי צוחק) ופתאום עכשיו זה כזה, כל הכבוד, כן, תיכנס ככה לעזה, על הקורקינט, תראה להם מה זה. על הקעקועים… גם אירוע לא פשוט, הקעקוע הכי חמור כנראה היה רחל מאופקים…
איתי: וואו.
כרמל: שוואו.
איתי: הקעקועים מראים לנו שבאמת לא משנה כמה הבינה המלאכותית תתפתח, ליצור אימג'ים מיוחדים, בסוף נפש האדם תיצור את האימג'ים הכי… הכי מוזרים שאפשר לראות, באמת. אריה בוכה טיפות דם שיש בתוכם את דגל ישראל, זה משהו שאני לא חושב שבינה מלאכותית הייתה יכולה להמציא.
כרמל: מה שכן, רואים שבאמת זה, גם יהודים וגם ערבים אוהבים בינה מלאכותית…
איתי: (צוחק) כן.
כרמל: רק רוצים תמונות בבינה מלאכותית. יש לי חברה ימנית, חברה… מישהי שלמדה איתי בתיכון, כהניסטית בפייסבוק, רק כל היום תמונות של אריות עם דגל ישראל, שנוצרו בבינה מלאכותית. וגם עוד דבר רע שקורה במלחמה הזאת, שבאמת, זמן מחצית החיים של בדיחה, הוא פשוט שואף לאפס. כאילו משהו קצת משמח אותך, אתה יודע שתוך יומיים אתה פשוט כבר תרצה למות מזה.
איתי: נכון.
כרמל: רחל מאופקים דוגמה טובה, אבל יש עוד.
איתי: השירים.
כרמל: השירים.
איתי: המון המון דברים שכבר, כן את צוחקת מזה לשנייה, ואת כבר יודעת…
כרמל: שהולכים לעשות לזה אביוז, וזה ייגמר.
איתי: חד משמעית. טוב, ראינו שזוגות התחתנו, אבל גם ילדים נולדו, זה גלגל החיים, אנחנו נשמע עכשיו על ברית מילה כפולה (כרמל צוחקת), שנערכה בזמן המלחמה, בבסיס חיל האוויר, דיווח של נחמיה בן אברהם, יומן חדשות, 12 ביוני 1967:
-
[הקלטה]
נחמיה: מבצע עוז ורון, אל חשש, אין כאן משום כל גילוי של סוד צבאי, המדובר בשני טקסים של ברית מילה. תחילה בבית הכנסת המקושט, בריתו של עוז, בן אלוף האגרוף הוותיק חיים שפיר, ומיד לאחר מכן, נאספו טייסי הבסיס לטקס ברית המילה של בן אחד מחבריהם, יעקב, טייס מיסטר. אותו מוהל, אותן תפילות, אבל חבריו של האב המאושר דאגו לפנורמה סמלית מיוחדת. שלושה מיסטרים עוצבו מול השולחנות שעליהם הושם הכיבוד. הרבה צחוק, עליצות, בדיחות הדעת. הטייסים והחברים שבחדר מנסים להיראות שלווים, אבל בסופו של דבר היו גם כאלה מבין הטייסים שיצאו מן החדר כשרון בן השבוע פתח בצריחות. יותר נורא מאשר להילחם באוויר, מפליט אחד מבין אלה. אבל הכל עבר כמובן בשלום. רון בן יעקב הוכנס בבריתו של אברהם אבינו, כשבתור כרית משמש ספר גיאוגרפיה גדול על חצי אי סיני.
-
איתי: (צוחק) סימבוליות מדהימה.
כרמל: אין על רון. אני חייבת להבין, אבל מתי את הטייסים הפכו לאותיות? ופה טייס עם שם.
איתי: כנראה שקרה ליעקב משהו שגרם לנו להבין שאסור כבר להגיד את השמות הפרטיים.
כרמל: היום כבר קוראים לו י'.
איתי: אני שואל למה לא נתנו להם שמות לשני הילדים החמודים האלה שקשורים למלחמה? כאילו, עוז ו…
כרמל: נגב אולי היו קוראים לו… רון.
איתי: כן, או סיני.
כאמל: או סיני, גם שם יפה גולן. גם שם טוב.
איתי: כן. שמות יפים שלצערנו לא מספיק נפוצים. וגם זה מדהים לראות כמה בסוף גם טייס… כאילו, הם טייסים, הם נלחמים מלחמה, הם אמיצים, הם גיבורים… אבל ברית זה דבר כל כך מפחיד שכאילו, את לא יכולה… אני לא יודעה אם יצא לך להיות בברית. זה דבר שכאילו, כשאת ילדה ואת בברית, את יותר ב…
כרמל: את בצד, כן.
איתי: את בצד
כרמל: לא, אף פעם לא ראיתי.
איתי: כן, את מסתכלת על הכיבוד שהיה שם וזה, אבל כשאת גדלה ואת כזה, טוב, מה קורה שם? כאילו, איך אני לא זוכר את זה בעצמי? אבל כן, אפילו טייסים לא יכולים להיות בברית. כאילו, זה דבר מפחיד.
כרמל: זה נשמע לי משהו מאוד אבא כזה, מעדיף לירות באנשים באוויר ולא לראות ילד בוכה.
איתי: ולא לראות את הילד שלו בוכה (צוחק).
כרמל: כן, זה כזה אני יכולה לדמיין אבות שזה ה-state of mind שלהם.
איתי: במיוחד…
כרמל: מה עושים עם זה? מה עושים עם זה? תביאי את המטוס (שניהם צוחקים). השם ששמענו שם זה עוז, שזה די מצחיק שכאילו, הם הקדימו ככה ב- 50 ומשהו שנה. כי היום זה שם נפוץ.
איתי: כן, אני באמת מרגיש כל הפרק הזה שאנחנו בלופ. בלופ…
כרמל: אם היה נולד לך ילד עכשיו, איך היית קורא לו בצל המלחמה?
איתי: שון (צוחקים).
כרמל: על שם השחקן הזה ש… אה, זה ניית'ן השחקן האוסטרלי.
איתי: אני מרגיש ששון בן שמחון זה שם ממש טוב.
כרמל: שם טוב.
איתי: וגם כאילו, אני כן חושב שצריך להיות עכשיו ציוניים וכזה. ואולי אני אתן לו שם שני.
כרמל: (צוחקת) כמו השם היהודי שון.
איתי: כן, אני, כן, כמו שון מהתנ"ך.
כרמל: כן. (צוחקת) שון בן אברהם.
איתי: טוב, בואו נמשיך. משנת 1953 החלה לשדר במצרים תחנה שנקראה "קול הרעם מקהיר".
כרמל: או מיי גאד.
איתי: אלו שידורים בעברית שלמעשה היו דברי תעמולה מצרית לישראלים. לקראת מלחמת ששת הימים, השידורים האלה החלו לקבל תשומת לב בישראל ולא קשה להבין למה.
-
[הקלטה]
שדרן: קול הרעם מקהיר, שר הכישלון הישראלי משה דיין פנה אל הפועלים המובטלים שמסר להם רובים לעמוד בפני התקדמות צבאות ערב. איפה הוא משה דיין? מדוע אינו מופיע בחזית? כדי שהפועלים המובטלים מישראל יעשו איתו? קול הרעם מקהיר.
(מוזיקה)
שדרן: קול קהיר: חילות האוויר הערביים נהנים משליטה מוחלטת באוויר. אוי ואבוי לפושעים. איך נפלו שליטכם בשגיאה זו? מה חשבו התבשים? בוודאי שהם מצטערים כעת. אך זה כבר מאוחר. תושבי ישראל, אתם יודעים מה אמרו הטייסים הישראליים שנפלו בידינו? הם אמרו שהם מאוד מתחרטים בגלל ששמעו את הוראוות משה דיין העיוור.
-
כרמל: איזה דיס! (שניהם צוחקים) משה דיין העיוור. אני הכרתי טייסים בחיי, הם לא התחרטו על כלום אף פעם, זה אנשים שלא מודים בטעות. אבל כן עברית מאוד צחה, יותר טובה משל השדרת המצרית של היום. מה קרה למצרים? זה שאלה טובה.
איתי: וואי, לגמרי. והטכנולוגיה, הכל השתפר, אבל דווקא זה נגיד היה יותר טוב פעם. הם פשוט נשמעים כמו מזרחים מפעם.
כרמל: מה שכן, אחרי שנביס את צבאות ערב צריך לשמור כמה שדרים מצרים לארץ, נראה לי, אווירה.
איתי: (צוחק) כן, הוא ממש נכנס לזה. אני לא יודע, זה כמובן היה לפני תרבות הביטול, אבל לצחוק על משה דיין שהוא עיוור? זה נראה לי לא סבבה, זה פשוט לא נעים. היום זה כזה, למרות שהם היו נגדנו, אז בטוח היום היו מתעלמים מזה שהוא צוחק על משה דיין כי משה דיין ישראלי. כן, זה גורם לך לפחד? אם היית שומעת את זה בלייב, בזמן אמת, היית מרגישה ש…
כרמל: לא, בכלל לא. זה מצחיק מאוד. (צוחקת). הייתי רוצה עוד ועוד כאלה.
איתי: טוב, בואי נשמע עוד קצת מהתעמולה המקסימה הזאת.
-
[הקלטה]
שדרן: אל תל אביב, אל יפו, אל ירושלים, אל עפולה, אל טבריה, אל כל מקום אנו נגיע. כוחותינו אדירים, טילינו עצומים, אנחנו הכוח המוחץ ביותר במזרח התיכון. אנחנו הערבים, ומי לא יודע מי הערבים בעת המלחמה? עתה, אתם עומדים בדודים, וכל התהילים מפי הרב הראשי, לא יועילו, ולא יעלו את המורל.
(מוזיקה)
-
כרמל: עושה חשק להיות עם המצרים במלחמה הזו… (שניהם צוחקים)
איתי: לי זה מרגיש כמו שני דברים; אחד, כמו כאילו הצגה של אחיין שלך, שאת כזה רואה, והוא כזה ממש התאמן על הטקסט כזה נכון? כן, אני מאמינה לך שאתה חייל בצבא הכי חזק בעולם. ושתיים, כמו הקלטות של מישהו שכזה דחית באינסטגרם (כרמל צוחקת), והוא כזה אומר לך, את לא מבינה מה טוב, את לא תדעי בחיים מה פספסת.
כרמל: מה שזה מזכיר לי, זה כאילו… הרי מה אם עכשיו… לא יודעת אם עכשיו, אבל עוד כמה שנים, הערבים יעשו זינוק לאתמול, שבו ישמיעו את צבי יחזקאלי (איתי צוחק), והמסרים שיש שלו, הרי זה הצבי יחזקאלי שלהם בסך הכל שזה כזה: "אנה צבי, ואנה כביר, סינוואר, מבסוט".
איתי: אי אפשר לשמוע או לראות את צבי יחזקאלי ולהישאר אדישים, אין מצב.
כרמל: אני נמשכת בצורה לא סבירה.
איתי: אם היינו עכשיו שומעים הקלטות של צבי יחזקאלי, אני לא הייתי צוחק על שום דבר שנאמר פה, אני הייתי ממש ממש נהנה. טוב, הוא אומר פה שכל התהילים של הרב הראשי לא יעזרו. אני בהתחלה חשבתי שהוא אמר טילים.
כרמל: בוא נגיד ככה, בתור צה"ל לא הייתי מסתמכת על התהילים ולא על הטילים של הרב הראשי במלחמה.
איתי: יש אצלנו במשפחה בקבוצת וואטסאפ, שולחים כל יום סקר ואנשים מתחלקים לפרקים שאתה קורא תהילים וגם את ספר דברים.
כרמל: וואו.
איתי: ספר דברים זה ספר שהוא גם ידוע כזה כסגולה. יש אנשים שקוראים אותו כל שבת, אבל עכשיו, מאז המלחמה, יש זה… ואני רוצה לנצל את הפלטפורמה הזאת כדי להתנצל שבחיים לא לקחתי אף פרק מתהילים לקרוא. כי אני פשוט מבין שאני לא אקרא את זה טוב, ואז זה לא ייחשב לכולם, כל הקריאה הזאת.
כרמל: זה כן אבל מזכיר את כל הצילומים שיש הרי… אריה דרעי מצלם בית שפגע בו טיל, הדבר היחידי ששרד זה תנ"ך, או תמונה של הבאבא סאלי. אז אולי זה זה, יודעים שתהילים זה באמת מה ששומר על טילים.
איתי: הבנתי. אז הם באמת הכירו אותנו, והבינו אותנו לעומק.
כרמל: הוא מבין את הפסיכולוגיה שלנו, כמו שאומרים על סינוואר, הוא מבין את הישראלים (צוחקים).
איתי: טוב, יש לנו עוד קטע אחד, מתוך "קול הרעם מקהיר", הנה הוא:
-
[הקלטה]
שדרן: תושבי ישראל המסכנים, איפה לוי אשכול? איפה יצחק רבין? איפה משה דיין? איפה הם אשר התרברבו קודם בפשיטה נגד סוריה, והפלת המשטר הערבי בדמשק? איפה הם, אשר גררו אתכם לקרב הגורלי שלכם? האחים שלכם, והקרובים שלכם, נלחמים בשדות הקרב ומחכים לגורל שלהם. אבל אתם יודעים איפה לוי אשכול נמצא עכשיו? אם אתם לא יודעים, אז אנחנו נגיד לכם, לוי אשכול מבלה עתה עם מרים הצעירה.
-
כרמל: מרים הצעירה? (צוחקים) מרים הצעירה, מי שלא יודע, אשתו השלישית של לוי אשכול, שהייתה אכן צעירה ממנו ב-34 שנים.
איתי: וואו.
כרמל: איזה לארד. היא הייתה ספרנית הכנסת וכך הכירו. מי אמר שמקצוע ספרות לא מוצא פרנסה? (איתי צוחק). כן, זה מזכיר לי, את ההודעות שקיבלתי בקבוצת הוואטסאפ של ועד הבית: "כל היום יש בעיות בבניין, אפילו מחסן לא תקין, ביוב נתקע, הרברבנות שלך כבר לא עובדת, תעזוב את הוועד, לך". (איתי צוחק). זה נשמע אותו דבר, זה אותו טרמינולוגיה, הציונים…
איתי: זה פשוט מדהים (צוחק)
כרמל: הרברבנים של ועד הבית, לוי אשכול עם מרים הצעירה.
איתי: וואו, זה מדהים כמה המצרים הכירו אותנו ברמת התרבות. זה ממש גיא פינס של המצרים, להגיד לך איפה ועם מי הוא מסתובב. ואי אפשר להתעלם מהדמיון בין ההקלטה הזאת לשיר של פנינה רוזנבלום "איפה הייתם בשביעי לעשירי ולמה זה קרה"?
כרמל: או מיי גוד. מצמרר…
איתי: אנשים ששואלים את השאלות הנכונות, שאלות שמתחילות באיפה ולמה.
כרמל: חבל שהיום כאילו אין הטרלות מהסוג הזה, היום זה קצת כבד מדי.
איתי: נכון, אנשים מדברים…
כרמל: זה קצת לא נעים היום. הייתי רוצה שיגידו כזה… החמאס יוציאו סרטון, איפה יאיר? הוא בפוסיקט? (שניהם צוחקים) כזה.
איתי: טוב, המלחמה עדיין לא נגמרת אז לכי תדעי אולי זה עוד יקרה.
כרמל: טוב, הקטעים האחרונים שנשמע הם מתוך תוכנית לילדים בשם "קולות קלים" בהנחיית רבקה מיכאלי, ששוחחה עם ילדים בגן ובכיתה א' לגבי מה זו מלחמה:
-
[הקלטה]
ילדים: מלחמה שבאים שוטרים הם מארצות אחרות, ורוצים לכבוש את הארץ שלנו, אז הארץ שלנו באה ומתחילים מלחמה. נוסעים ליד ואחר כך מהר חוזרים למלחמה, ומתחלמים. שבאים כל מיני חיילים מארצות אחרות, ומתחילים להילחם והחיילים שלנו נלחמים בהם. שלא היו אה רובים, אז היו נלחמים בחרבות וחץ וקשת, היום זה עם רובים, ותותחים.
גננת: מלחמה זה בכלל בשביל ילדים מהגן. לפני שבוע הם עשו מלחמה כזאת, שהם הפילו את הדחליל וקלקלו את הערוגה של הגזר.
-
איתי: טוב, הילד הזה, קודם כל, לא ציינו את זה, אבל הילד הזה גדל להיות בני גנץ בעצם (כרמל צוחקת) וזה הראיון הראשון שלו בתקשורת.
כרמל: זו פעם ראשונה שאנחנו שומעים ילד, שנשמע כמו ילד מפעם. נכון? הוא לא נשמע כמו בן שמונים.
איתי: וואי, נכון, איזה כיף!
כרמל: מגמגם והשפה שלו שבורה, כמו ילד.
איתי: כן, הוא מתאר דברים בדיוק כמו שהם ולא מהרהר על התהיות הקיומיות. ואהבתי גם את הפרשנות של הגננת, היא בוחרת להישאר…
כרמל: ביום יום.
איתי: כן, ביום יום. מלחמה, להפיל את הדחליל. כן, יש בזה… זה חשוב שהיא כאילו תזכיר להם שזה גם משחק. לפני הכל, מלחמה זה משחק.
כרמל: כן (צוחקת), אז הילדים נשאלו גם מה עושים במקרה שיש אזעקה?
-
[הקלטה]
ילד: אם יש אזעקה, אז עומדים דום. שקורה משהו עצוב, אז… משהו נורא נורא עצוב, אז צריכים לעמוד דום. וגם האוטומובילים עומדים דום (צוחק). שזה מישהו חולה, אז מפעילים את הסירנה. גם שרוצים לתפוס גנבים. הצופר משמיע המון… קול חזק נורא. אז כולם עוצרים.
-
כרמל: ילד מאוד מבולבל.
איתי: (צוחק) כן. לא, בהתחלה את חושבת שהוא מבולבל ואז את מבינה שהוא פשוט בא להטריל. זה כן צחקוקים. אבל יש את ה… אני לא יודע איך קוראים לזה, תיאוריה, הסבר על כאילו אסטרטגיות שלך לפעולה, כאילו זה פייט, פלייט או פריז שכאילו אם קורה לך איזה משהו…
כרמל: הוא חזק בפריז (צוחקת).
איתי: זהו, שאם קורה לך משהו שמאיים עליך, אז או שאת בורחת, או שאת נלחמת, או שאת קופאת, והפתרון של הילד הזה זה תמיד לעמוד דום (צוחקים), לא משנה מה קורה.
כרמל: אני מרגישה שמישהו מהמראיינים היה צריך להסביר לו, אתה טועה.
איתי: כן, לא…
כרמל: לא כדאי שתעמוד דום אם יש אזעקה. יכול להיות שהוא באמת עמד דום, ולכן אנחנו לא יודעים איפה הילד הזה היום.
איתי: אחרי הראיון הזה בעצם, הקימו את פיקוד העורף (כרמל צוחקת), כדי להסביר לאנשים ולילדים מה צריך לעשות. אבל אני כן חייב להגיד שאני גם מזדהה איתו כי אני כשהתחילה המלחמה, נכנסתי לאתר של העירייה, של עיריית תל אביב, ובדקתי איפה המרחב המוגן שלי. ואז גיליתי שהוא נמצא ממש בניין לידי, אבל מתחת לתחנת דלק.
כרמל: או וואה.
איתי: זאת אומרת שאני צריך להיכנס מתחת לתחנת דלק כדי להיות מוגן מהטילים.
כרמל: זה לא נשמע לי רעיון מדהים.
איתי: זהו, עכשיו אני לא מבין בכזה טוב… את יודעת במיגון, ובדברים. מרגיש לי שאם טיל נופל על תחנת דלק, אז זה לא טוב להיות מתחתיה (כרמל צוחקת). אז אני גם בהתחלה הייתי עומד דום, פשוט כי לא הבנתי מה אני אמור לעשות, והיום אני פשוט ממשיך לשבת על הספה, ומקווה לטוב.
כרמל: אני הולכת לחדר מדרגות ולפני כמה ימים כשהייתה אזעקה, אחת השכנות פשוט אמרה, באמת בלופים: "שמע ישראל אדוני, שמע ישראל אדוני" שזה באמת אין דבר פחות מרגיע.
איתי: ממישהו שאומר… (צוחק)
כרמל: …מזה כשיש אזעקה. גם תקשיבי, אנחנו חודשיים בתוך המלחמה הזאת, אפשר לשחרר את ה "שמע ישראל".
איתי: כן, כן, זה מלחיץ באמת. היו עוד שאלות בראיון הזה, למשל, שאלו את הילדים מה שומעים ברדיו בזמן מלחמה:
-
[הקלטה]
גננת: אם אנחנו לא רוצים שיהיה שמח, אז שנפתח את הרדיו, כי ברדיו שומעים המון דברים עבריים.
ילד: שומעים שם את החדשות, ושומעים שם שקונים פיס אז שומעים את את מי שצריך לקבל כסף, שומעים כמה כסף. שם מודיעים שיורים, איפה יורים, במקומות שנאבדים כל מיני דברים, מה קורה, ואם מת איש או נפצע… שיש חדשות, ומודיעים כמה מעלות. שומעים מה מה קורה שבלילה… שבאים החיילים והערבים ונלחמים. שומעים גם פינת הילד. ברדיו שומעים שירים תמיד. אומרים אם יירד גשם. אני שומע תמיד את פול טפלן.
-
איתי: מה הוא שומע? (צוחקים) איזו תחנה הוא שומע? כן, אפשר לצחוק עליהם שמבולבלים, אבל אם היית שואלת אותי מה יש בחדשות, ככה הייתי עונה.
כרמל: מפעל הפיס לא בוחלים, גם ב-67, או מיי גוד.
איתי: גם בזמן מלחמה כאילו. אני מרגיש שיש לי דיסקלקוליה של חדשות. אם אני רואה חדשות, אני לא מבין מה אומרים, אני לא מבין מה קורה, מי מדבר, מי כתב, מי פרשן, מי פוליטיקאי. כאילו באמת, ואני מזדהה איתם, אני צורך את החדשות שלי ב"ישראל בידור" (כרמל צוחקת). מבחינתי, מה שקורה במלחמה הזאת, שמיה קליפה רבה עם נס וסטילה, שנטע אלחמיסטר קראה לבן שלה אל ים, זה החדשות שאני צורך בזמן מלחמה.
כרמל: אל ים שם מטורף. גם יש כדורגלן כזה, בנבחרת הנוער, ככה נחשפתי לשם אל ים.
איתי: מעניין.
כרמל: וקיוויתי שזה יתפוס.
איתי: (צוחק) זה לא קרה, אבל אולי…
כרמל: חלום חיי, קם והיה.
איתי: אולי עכשיו, אבל…
כרמל: השם הזה קורה, אל ים.
איתי: לא נותנים מספיק מקום לאנשים שלא מבינים מה קורה בחדשות, ואני חושב שצריך לתת לזה שנייה מקום. זה קשה להבין, הם כל הזמן מדברים, הם כל הזמן אומרים לך מה קורה, איפה יש אזעקות, כאילו זה קשה לעקוב. וגם אז היה קשה, שזה מוכיח שזה נכון.
כרמל: חד משמעית. אני מאז שהתחילה המלחמה, לדעתי, יכולה לעשות דוקטורט בחדשות, אחרי שבחיים לא ראיתי את זה, באמת נורא. ולמרבה הצער אני יכולה להעיד שחזרו פרסומות, ובגדול. אבל לפחות זה כבר לא כולן… זה פרסומות אפולוגטיות, וזה היה הכי גרוע, כל הפרסומות של "בגלל המצב, אנחנו מבינים שקשה, ואנחנו רוצים לעזור לכם, להמר אצלנו, אם זה יעזור, ניתן לכם הנחה על ההימורים" (איתי צוחק). עכשיו, הנה, תהמרו…
איתי: כן, אתם צריכים את זה.
עד כאן "זינוק לאתמול" להיום. תודה לצוות שלנו, תודה לעורך, אילת בר נוי, תודה לטל ניסן על ההפקה והתחקיר, תודה לאניה קלזון שעזרה עם התחקיר, ולטכנאי שרון לרנר.
כרמל: אפשר להאזין לנו, מתי ואיך שאתם רוצים בהסכת שלנו "זינוק לאתמול" שזמין באפליקציה ובאתר "כאן", ובכל יישומון ההסכתים.
איתי: תודה רבה, כרמל.
כרמל: תודה רבה, איתי. נתראה בפרק הבא.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments