זינוק לאתמול - מהדורת מלחמה: החרבו דרבו של יפה ירקוני

"זינוק לאתמול" במהדורת מלחמה. שיר ראובן ויואב רבינוביץ' חוזרים לאוקטובר 1973 ותוהים אם שום דבר לא השתנה בחמישים שנה שעברו מאז. וגם: הקול הסקסי של יפה ירקוני, הסיפור האמיתי של אום כולתום, והגרטה תונברגיות של מלחמת יום כיפור

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/11/2023.

אלעד: שלום, כאן אלעד בר נוי, העורך של "זינוק לאתמול". לא העלינו פרק חדש הרבה זמן. התלבטנו מה לעשות אם להעלות פרקים שהקלטנו לפני שבעה באוקטובר, יש לנו הרבה כאלה, כדי לתת איזו בריחה קומית מכל מה שקורה עכשיו, אבל זה נראה לנו בכל זאת עדיין קצת מוקדם. במקום זה החלטנו להקליט כמה פרקי מהדורת מלחמה של "זינוק לאתמול", כמו זה שמיד תשמעו.

אני אומר מראש, יהיו בדיחות, יהיה הומור, יהיה צחוק, אני מקווה שלא נפגע באף אחד, ואם כן, אני מתנצל. אנחנו מקווים להצליח לתת איזו הפוגה, אבל בלי לברוח לשום מקום, אלא כמו שאנחנו עושים ב"זינוק לאתמול", להביט בדברים מפעם, ולראות את מה שקורה עכשיו בעיניים חדשות.

שתהיה לכם האזנה נעימה, ושנדע ימים טובים יותר.

(מוזיקה)

יואב: שלום, כאן תרבות, "זינוק לאתמול". בדרך כלל אנחנו ניגשים לארכיון הענק, שמאחד את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור והרדיו של קול ישראל, מנערים היטב, ורואים מה נופל.

שיר: אבל הפעם בחרנו לנער עץ הקלטות מאוד ספציפי, משהו שמתקשר לתקופה שכולנו חווים עכשיו. זה לא יפתיע אף אחד, אבל הפעם בחרנו לשמוע קולות מלפני 50 שנה. בפעם הקודמת שמדינת ישראל חטפה מכת פתע שהכניסה אותה ללחימה. זה ממש לא יהיה אסקפיסטי, סליחה, אבל זה כן יתן לנו פרספקטיבה. ובשביל מה אנשים מאזינים לנו, אם לא בשביל פרספקטיבה?

יואב: נכון, זה כל העניין של ה… זה ממש ממש הפורמט. תקבלו פרספקטיבה. אז הנה פרספקטיבה, אני יושב פה מול שיר, אני יואב רבינוביץ'.

שיר: אני שיר ראובן.

יואב: שלום לך.

שיר: שלום לך. מה שלומך?

יואב: חרא?

שיר: כן, גם שלי.

יואב: פשוט חרא.

שיר: כן, כן.

יואב: ככה, ככה.

שיר: מה הדבר טוב שקרה לך בחודש האחרון? דבר אחד טוב.

יואב: טוב, טוב, טוב, טוב… אני לא… אין לי… נו, אין לי בשלוף. מה קרה טוב?

שיר: אפילו ברמת הנפלו שתי פחיות במכונה. לא שמישהו קונה פחית במכונה כבר, אבל…

יואב: אוקיי, אתמול הכנתי פעם ראשונה מרק עוף.

שיר: פעם ראשונה בחיים?

יואב: לא, לא. רגע, יש המשך למשפט. לפי… כמו שאומרים לעשות, שזה אומר בלי לתבל, אני תמיד שם חוויאג', בלי, כלומר, שוב, זה מרק עוף כמובן, זה לא חוויאג', אז… פעם ראשונה שעשיתי את זה. ורתיחה עדינה, לא ישר… אני תמיד מרתיח הכל ביחד, כי אומרים "רתיחה עדינה", חשבתי שזה הסבתות ממציאות.

שיר: ואיך יצא?

יואב: זה מדהים. זה באמת היה צריך לעשות ככה, חברים, ולכפות את האיכסה.

שיר: כן.

יואב: אני אף פעם לא עושה את זה.

שיר: כי אז העוף הוא התבלין.

יואב: בדיוק, היי, זה בדיוק מה שהם אומרים!

שיר: כן, כן, אני ככה מכינה. בגלל שאני פשוט זונה של מתכונים. אין דרך אחרת לתאר את זה. אני כל כך לא סומכת על עצמי, שאני רוצה לעשות בדיוק מה שעושים במתכון.

יואב: תשמעי, לרגע אחד, באמת, פתאום הייתי כולי בזה עכשיו. כל הכבוד, פשוט הוצאת אותי, מכל התהום הזאת, לזה, יפה (צוחק).

שיר: והנה אני אחזיר אותך, כי אנחנו הולכים לחזור למלחמת יום כיפור, למהדורות החדשות והדיווחים של כתבים ממצרים, וגם הופעות של אמנים מול חיילים. אבל קודם נגיד מי בצוות שלנו; אלעד בר נוי, העורך. טל ניסן, על ההפקה והתחקיר. והטכנאי?

יואב: גיא בן וייס. אפשר להאזין לנו מתי והיכן שאתם רוצים בהסכת "זינוק לאתמול" זמין באפליקציה ובאתר כאן ובכל ישומוני ההסכתים.

שיר: בוא נתחיל.

-

[קריין עם מוזיקה: "זינוק לאתמול" מהדורת מלחמה.]

-

שיר: טוב, אז קריין חדש, התחלה חדשה.

יואב: וואו, בהצלחה לקריין החדש. מעניין אם הוא לוקח פחות מהקריין הקודם.

שיר: שאלה טובה, אולי זה מישהו בפייבר. אולי זה איזה הודי שכתבו לו את השמות שלנו בעברית-אנגלית.

יואב: (צוחק) עשו מיקור חוץ.

שיר: יואב, אתה רואה חדשות הרבה?

יואב: אז תדעי לך שעכשיו הרבה הרבה הרבה פחות. דווקא עכשיו שיש כל כך הרבה חדשות.

שיר: וואו! טוב, כי עכשיו זה גם באמת פשוט מדכא מאוד. זה כמו לראות "האנטומיה של גריי" בלופ. זה פשוט עצוב מדי, אתה לא יכול לראות כל כך הרבה חדשות.

יואב: זה פשוט גם לא… הם באמת באמת עכשיו כבר אין להם מה להגיד. זה באמת רוב הזמן סתם, ואני לא מוצא לזה סיבה. כולל אגב בשעות הפיקים, כלומר כבר אין טעם להיצמד לטלוויזיה, זה גם כל הזמן מסביבנו. אז חדשות אני לא רואה, אני כן מודה שאני, שוב, אחת מהסיבה שרואים חדשות, וזה כדי לחוש מחובר, ולא לחוש אשמה שאתה לא חלק, ואני מרגיש אשמה אפילו כשאני לא רואה חדשות.

שיר: אתה מרגיש אשמה כשאתה לא רואה?

יואב: כן, אני מרגיש שזה לא בסדר שאני לא רואה את החדשות.

שיר: למה?

יואב: כי זה כאילו לא להיות עכשיו חלק מהאירוע הזה שקורה.

שיר: אבל איך… אי אפשר באמת לא לראות חדשות? כי אם אתה פותח איזושהי רשת חברתית, אתה רואה חדשות.

יואב: אה, בוודאי, אז זה קורה כל הזמן. לא, לא, את צודקת לגמרי, אני כל הזמן שם, אני כל הזמן גם בפיד, כלומר, אני צורך אקטואליה, אבל אני לא צופה בחדשות. אבל את צודקת, אם השאלה אם אני צורך חדשות, אז כן, אז את צודקת.

שיר: אוקיי, אוקיי, בסדר (צוחקת).

יואב: רגע, את גם?

שיר: אני כן, כן, כל הזמן. אני אפילו לפעמים, יש לי, אני לא יודעת אם זה קורה לך במהלך המלחמה, אבל אני מתעוררת לפעמים בחמש בבוקר, יקיצה טבעית מסיוט, מה שקוראים סיוט. ואז כשאני קמה, אז מה אני עושה? אני פותחת אפליקציה של "הארץ" כדי לראות האם משהו מהסיוט הזה בעצם קרה במציאות. ואז אני מוצאת את עצמי, ואתה יודע, בכזה חמש ועשרים, אני כזה, למה הם לא עושים עוד חדשות? מה קורה? למה אף אחד לא עובד ב"הארץ" בבוקר? אני ערה, אני רוצה לראות עוד חדשות, עוד לתת לי לקרוא דברים.

יואב: (צוחק)

שיר: אז כן, אני צורכת חדשות.

יואב: מאה אחוז.

שיר: בתחילת המלחמה אפילו קראתי כל ידיעה חדשותית פעמיים.

יואב: (צוחק)

שיר: כאילו באיזשהו שלב, כזה הייתי קוראת הכל פעם אחת, ואז היו עוברות מה שהרגיש לי כמו ארבע שעות ובטח היה, אני לא יודעת, חמישים דקות, והייתי כזה, אוקיי, אני פשוט אקרא את זה שוב.

יואב: וואו.

שיר: כן.

יואב: לא, אז אני מודה שבאמת בהתחלה הייתי כל הזמן דבוק למסך, כי אז כבר גם דיווחו בזמן אמת על דברים שקורים. עכשיו פשוט קורים גם טיפה פחות דברים, או שהם גם לא מגיעים בדיוק לטלוויזיה. אז אנחנו, בואו נחזור לחדשות.

באוקטובר 73', מלחמת יום כיפור, כן על זה אנחנו מדברים, 13 שעות לתוך המלחמה, גלי צה"ל וקול ישראל שילבו את השידורים שלהם. זה בזמן שהיום דווקא סופרים רייטינג בין הערוצים השונים, לשידור מיוחד שנקרא "שידורי ישראל". הוא נמשך משישה עד 31 באוקטובר, ואנחנו נשמע כמה קטעים ממהדורת החדשות בעשרה באוקטובר, 1973, המגיש הוא דן כנר:

-

[הקלטה] דן כנר: כתבנו נלווה הבוקר לקבוצה ראשונה של חברי קיבוץ עין זיוון, ששבו לבתיהם המצויים חמישה קילומטרים מקו הפסקת האש ברמת הגולן. לדברי חברי המשק, לא היו הנזקים גדולים, והם כבר התחילו בהכנת המקום לחיים תקינים. אנשי עין זיוון חזרו לבתיהם לקול צלילים רחוקים של אש ארטילריה סורית. חברת אל-על מפעילה את כל צי מטוסיה, עשרה מסוג בואינג 707 ושלושה מטוסי ג'מבו, אף על פי שרבים מעובדי החברה מגויסים. כתבנו מוסר כי בלוד כל שירותי נמל האוויר פועלים כסדרם.

עד כה הודיעו חברות התעופה הזרות KLM, אליטליה, Air France, SAS, Sabena וחברות הצ'רטר מסקנדינביה, כי הן מפעילות את טיסותיהן הרגילות לישראל. חברת Air France מתכננת להביא הלילה מפריז מטוס ג'מבו, ו-Sabena את מטוס ה-DC-10 בעל קיבולת של קצת יותר מ-400 מושבים. ביממה האחרונה עברו דרך נמל התעופה 3,700 נוסעים, וביממה הקרובה מצפים שהתנועה תסתכם בכ-4,000 איש.

נשיא מועצת הביטחון שלח לשרי החוץ של ישראל, של מצרים ושל סוריה, מכתב השתתפות בצער על אובדן חיי אדם. נשיאה התורן של המועצה, שהוא החודש, שר לורנס מקנטייר, שלח את המכתבים בעקבות דיוני המועצה מאמש. בדיונים ניסו נציגי מצרים וסוריה לנצל את הישיבה להסתה נגד ישראל, בתוענת פגיעה בבני אדם, בעת הפצצת דמשק. לדברי כתבנו חיים יבין, שליחת המכתב הניטרלי היא הצלחה מסוימת לשגריר יוסף תקוע, שביקש למנוע ניצול כזה של המצב.

-

יואב: טוב, בואי רגע נדבר על זה. יום כיפור, מלחמת יום כיפור.

שיר: היו טיסות.

יואב: לא, אבל את זוכרת שזה פעם היה היסטוריה, מלחמת יום כיפור?

שיר: כן.

יואב: ואני עכשיו ממש, התחושה שלי, שאנחנו ממש… אנחנו רק בפרק שני, מלחמת יום כיפור הייתה פרק א', אנחנו עדיין… מה שחווינו לפני חודש ומשהו… מן איזשהו, את יודעת, במיקודית על ההיסטוריה, זה היו שתי נקודות אחת ליד השנייה. כלומר, אני ממש מרגיש שכאילו יובל אחרי זה פשוט… זה גם אגב לא נעים לי להגיד, כי אני לא חושב שאנחנו עכשיו באיזשהו המשך של השואה חס וחלילה… אבל גם העובדה שהאירוע הזה הוא חלק מ… הוא היום הכי גרוע שהיה ליהודים מאז השואה, או זה שהוא יותר גורם מהרבה פוגרומים שהיו בעבר, כאילו פתאום, התחושה היא שחווינו יום כל כך היסטורי, שזה גם כל כך מבאס להיות חלק מההיסטוריה.

שיר: זה כל כך מבאס.

יואב: אז אתה פשוט המשך של זה. כלומר, אני כבר לא מרגיש שאני שומע משהו לגמרי מפעם, אני מרגיש שאנחנו עדיין חלק מאותו עניין. את מבינה מה אני אומר?

שיר: אני מבינה לגמרי. אני גם יותר מזה חשבתי, אה וואו, אז היו טיסות, לי ביטלו טיסה…

יואב: כן.

שיר: אחרי השביעי אוקטובר, כנראה שיום כיפור היה פחות גרוע. וגם, מה עוד הוא אמר? אה, שמבקרים את ישראל על זה שהיא פגעה באזרחים בהפצצת דמשק. סליחה? מי התחיל?

יואב: זה ממש! אשכרה אז, אין שום… יואו, זה בלתי…

שיר: בלתי נסבל.

יואב: איזה מעצבן.

שיר: נכון, כן, היו שם אזרחים, נכון. אתם יודעים מה עוד היה? מלחמה שאתם התחלתם ביום כיפור.

יואב: העולם לא מבין.

שיר: העולם לא מבין.

יואב: הוא לא מבין מה זה להיות צד למלחמה, מה זה להרגיש סכנה קיומית, הוא לא מבין את זה! הוא כל הזמן במשחקים האלה של "אתם יריתם", אתם לא מבינים מה זה להיות צעד למלחמה!

שיר: בגלל שאנחנו, בעצם, כשחושבים על ישראל, ישראל בעצם היא בגיל ההתבגרות שלה כמדינה. שזה הגיל שבו אתה, מה הגבולות שלי? מי אני? מה הצביון שלי?

יואב: (צוחק)

שיר: אתה מתפתח, אתה גדל, באמת! וזה שלב מביך, וזה שלב מכוער. אבל כל המדינות שמבקרות אותנו כבר עברו אותו.

יואב: וואי.

שיר: גרטה טונברג, איך שלא קוראים לה. את שוודית, אחי, ההיסטוריה שלך זה משחקי הכס! זה כבר היה. נכון, זה משחקי הכס, זה ויקינגים.

יואב: (צוחק)

שיר: זה כבר היה! את מעזה לבקר אותי כשסבא שלך זה ג'ופרי? כאילו, ברור, בסדר, אין בעיה, יופי, עברת את זה כבר, אבל אנחנו פשוט עוברים את זה עכשיו. זה כמו שאני אבוא לילדה שהיא בתיכון, והיא מחוצ'קנת והיא מגעילה, ואני אהיה כזה, וואו, את יודעת? לדעתי את צריכה להתאבד, כי את קופה. במקום להגיד לה, אוי אוי, אני זוכרת את זה, את עכשיו מנסה לבדוק אם הדמוקרטיה או לא, ואת מפציצה… זה יעבור, זה יעבור, את תצחקי על זה יום אחד. זה מה שצריך להגיד לנו! וזה לא מה שהם אומרים לנו.

יואב: (צוחק) בדיוק. אנחנו בשלב שבו מפוצצים חצ'קונים, וכשמפוצצים חצ'קונים, אוקיי, אנלוגיה, לא מטאפורה, לא…

שיר: (צוחקת)

יואב: אז הוא מדבר על מדינות העולם, והיחס שלהן אלינו למלחמה, אבל הנה מה שקורה בעורף בזמן המלחמה, שוב, דן כנר:

-

[הקלטה] דן כנר: החל ביום ראשון יהיו משרדי שירות התעסוקה בכל הארץ פתוחים כל היום, וירשמו את המבקשים להתנדב לעבודה. משרד העבודה פנה היום אל האזרחים שאינם מגויסים או מרותקים, ואל האנשים שאינם מועסקים בעבודה קבועה, שיתנדבו לעבודות חיוניות. המתנדבים יקבלו שכר בהתאם להסכמי השכר הקיבוציים. לצורך גיוס המתנדבים לעבודה, הקימה הממשלה מרכז התנדבות בשיתוף הסתדרות העובדים הכללית ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.

במסיבת עיתונאים אמר היום שר העבודה יוסף אלמוגי, כי דרושים מתנדבים לעבודה בענף החקלאות. יש מחסור גם בנהגי מכוניות ומשאיות. יש צורך ב: שרברבים, מסגרים, עובדי מוסכים, בעלי מקצוע בבנייה, מכונאי דיזל וגנרטורים ומכונאים אלקטרומכניים. גם הגה, משטרת ישראל, מוסדות הסעד ובתי החולים למחלות כרוניות, זקוקים למתנדבים.

מחר וביום שבת יתקיימו הסעות חירום לעובדים במפעלים חיוניים מטעם חברת דן, בין השעות 6 עד 8 וחצי בבוקר ובשעות 3 עד 5 וחצי אחר הצהריים. משרד התקשורת יחלק דואר צבאי גם מחר ובשבת. בתי דואר מרכזיים בשלוש הערים הגדולות ובעוד שורה של ערי שדה יהיו פתוחים בחג ובשבת מתשע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, כדי לקבל חבילות ודברי דואר אחרים המיועדים לחיילים. מהנדסי משרד התקשורת התקינו עשרות טלפונים ציבוריים פתוחים, המאפשרים התקשרו טלפונית חופשית הביתה מגזרות שונות, וכן מן היישובים ראש פינה ובאר שבע. משרד התקשורת הוסיף קווי טלפון רבים בצירים ירושלים-תל אביב ותל אביב-חיפה.

-

שיר: זה כן נשמע נחמד שהייתה מדינה. שהקימה דברים, שריכזה דברים, שעשתה דברים, זה כן נשמע נחמד. כאילו בכל הפרמטרים עד עכשיו יום כיפור נשמעת מלחמה עדיפה על מה שקורה לנו. שבו הכל מתפרק ואתה כזה… למישהו יש כיוון לבית קפה בתל אביב שמכין סנדוויצ'ים לחיילים?

יואב: (צוחק) אבל כן, אפשר להגיד שזה גם השעה היפה של החברה.ֿ

שיר: זה לא סותר. השעה היפה של החברה יכולה להיות במקביל לשעה היפה של המדינה. כאן זה נשמע שהם היו כזה "בואו תתנדבו, אנחנו נדאג לכם, אתם תקבלו שכר, אנחנו מפרסמים איפה צריך, הכל בחדשות". פה הכל כזה (עושות קולות מוזרים) בלגן, מעבירים כספים קואליציונים. אחי, מה???

יואב: אבל אולי… אולי גם יש שיטה… כאילו אולי בגלל השיטה הזאת שהכל… אני רק מנסה לחשוב אם גם הייתה תועלת עד עכשיו. כלומר אולי בזכות הריביות הנמוכות, כי אנחנו מדינה כל כך מצליחה כלכלית, אז השגנו יותר כסף והיום אנחנו… אני לא יודע. אני סתם, אני מנסה לתת קונטרה. ניסיתי…

שיר: אני לא חושבת שיש פה מה לתת קונטרה.

יואב: אז בואי אני אתן לך…

שיר: לעומת הקורונה אפילו. אפילו בקורונה המצב היה הרבה יותר מאורגן מעכשיו.

יואב: כן, נכון.

שיר: פשוט אין כלום!

יואב: אבל יש גם שלוש מאות אלף אנשים במילואים… אבל גם שם היה, את אומרת. אני כן אגיד לך שדן כנר, ששמענו אותו עכשיו, לא קיבל אותי לגלי צה"ל.

שיר: באמת?

יואב: כן, כן. הוא ישב שם במיונים של הקריינות ואני נכנסתי, זה היה היום הולדת ה-18 שלי.

שיר: די.

יואב: אני באמת, זה היה חלום שלי להיות בגלי צה"ל. ואז הביאו אותנו למבחני קריינות, והוא שמע אותי, ואז אחרי שהוא שומע אותך, אז אתה יודע, הוא עושה ככה עם הבוהן.

שיר: באמת?

יואב: עם האגודל. לא, הוא לא עושה ככה עם האגודל, למעלה למטה…

שיר: אז איך ידעת?

יואב: כי הם פשוט מקימים אותך. אתה הולך, ואז הם אומרים לך אם נשארת לשלב הבא, או ללכת הביתה.

שיר: די! ואמרו לך ללכת הביתה?

יואב: הלכתי הביתה… ואני חושב שאפילו נרדמתי בדרך, באוטובוס, הייתי נורא מבואס.

שיר: ברור.

יואב: וזהו. זהו, והנה אני כאן אבל! הנה אני מול מיקרופון, מקבל זמן מסך בפודקאסט, שזה כמו רדיו, רק בעתיד!

שיר: (צוחקת)

יואב: בבקשה, יואבי הקטן. אתה רואה, כל מה שהיית צריך לעשות, זה ממש כאילו המון זמן…

שיר: להתעקש.

יואב: להתעקש, ובעצם עוד פי 2 מהזמן.

שיר: לא לאכול. להגיד לעצמך במראה אתה מכוער ושמן, ובגלל זה הוא לא קיבל אותך לגלי צה"ל, שומעים על הקול שלך שאתה שמן.

יואב: (צוחק) מה זה כל הפירורים האלה? תוציא את הפירורים, יואב.

שיר: אני לא הלכתי למיונים של במחנה, בדיוק בגלל זה. כי אמרתי לעצמי, אני יודעת שמבחינת החוסן הנפשי שלי, אם אני לא מתקבלת, אני קורסת. אני פשוט קורסת. אז לא הלכתי.

יואב: אז אני ממש… אני כבר באתי מראש, ואני אמרתי זה החלום הכי גדול שלך, ולכן זה לא יקרה.

שיר: וואו!

יואב: כן, כן, אני זה הראש, ככה הראש שלי עובד. טוב, המלחמה התחילה ביום כיפור.

שיר: מדהים שגם את הפרק הזה, על מלחמת יום כיפור בזמן מלחמה, הצלחנו לעשות עלינו.

יואב: לא, בוודאי! בוודאי. בוודאי שזה הכל סובב סביבי. אה, סליחה, גם סביבך. גם סביבך. המלחמה כידוע התחילה ביום כיפור, היא המשיכה לתוך סוכות.

הנה הדיווח של הכתב בני רום, מסוכות. לא צבי סוכות (צוחקים). אני באמת… היום צבי סוכות, פעם סתם סוכות. בחזית, סוכות בחזית, כן.

-

[הקלטה] בני רום: ערב סוכות כאן בחזית סיני ולא תאמינו, סוכות פזורות בכל מחנות צה"ל שבמרחבי המדבר. בנויות לפי כל כללי ההלכה, מקושטות ומצוידות בארבעת המינים, קשרים וללא פגם. ואם אווירת החג נפגמת מהעובדה שלא כל מצוות החג מתמלאות במלואן, עקב סיבות ברורות כמובן, ועל כן גם הורה אמש הרב הראשי לצה"ל, תת אלוף מרדכי פירון, לשחרר את החיילים הדתיים מקיום המצווה במלואה. אולם גם ארבעת המינים, או מקצתם, אינם חסרים כאן.

ולמשל, חייל דתי הנמנה על חיל האספקה, ואשר חלף בדרכו עם שיירת האספקה דרומה, ליד הדקלים של אל-עריש, עצר את סדרת כלי הרכב לדקות ספורות, וקיצץ מספר לולבים הדורים וכשרים, ואפילו קציני הדת לא מהססים להשתמש בהם.

ליתר הסוכות, ובמיוחד לאלו במפקדות העורפיות יותר, הכינו הבנות החיילות, למרות המצב המתוח כלשהו, קישוטים יפים להפליא. ביחידת תותחנים העושה הפוגה קלה ורוגעת כעת ממתחי האש והירי, שאותם כה הפליאה לכוון בימים האחרונים, יצרו התותחנים חופת סוכות, מארבעה תותחים שהצמידו את קניהם זה לזה, ועליהם פרסו רשת הסוואה. והם יושבים לשולחנות העשויים מארגזי תחמושת ריקים, ואילו המושבים הם תרמילי פגזים שנוצלו זה מכבר.

חג הסוכות בקווי התעלה, חג אשר השנה אינו כה חגיגי, אך למרות זאת, הוא חגיגה בפני עצמה לכל הדעות. כאן בני רום, מחזית סיני.

-

יואב: בני רום שאפו! ככה כתב מלפני 50 שנה צריך לדבר. זה ככה.

שיר: אני פשוט חושבת, אתם במלחמה. זה מה שחשוב עכשיו? אתרוג ולולב, והדס וערבה. איפה אתם, אתם בהוגוורטס? לא, אני צריך אתרוג ואני צריך לולב, ולמה הקסם לא קורה? הנה, כל המרכיבים לקסם שרציתם להכין, מה הקסם?

יואב: (צוחק)

שיר: מה עוד צריך לקרות כדי שתבינו שזה לא עובד? בזמן מלחמה, מאיימים על החיים שלכם, זה מה שחשוב עכשיו? אתרוג?

יואב: את מרפררת למה שדרעי אמר? אני ככה מנסה…

שיר: מה דרעי אמר? שהיה אתרוג שרוף משהו?

יואב: היה איזה… אתרוג…

שיר: שהוא בכה על אתרוג?

יואב: כן הוא בכה על אתרוג.

שיר: באמת, איזה בוכה על אתרוגים. זה נשמע כמו כינוי להומו דתי, בוכה על אתרוגים.

יואב: (צוחק) אוקיי, טוב, אין ספק שהדבר הכי מתסכל, יש הרבה דברים מתסכלים, אז אולי זה לא הכי מתסכל, אבל אני ממש… נגיד, את יודעת, אני רואה כותרת מעוותת בניו יורק טיימס…

שיר: כן.

יואב: אני לא נרדם.

שיר: ברור.

יואב: אני לא נרדם כי אני מבין שזה כל כך עמוק, שכאילו כבר אין משמעות. איך ננצח כשכבר זה כל כך תמוה? אז זה אחד הדברים המתסכלים, זה שאין אמפתיה בעולם.

שיר: שהעולם שונא אותנו.

יואב: העולם שונא אותנו, וגם הוא לא… עוד פעם, הוא לא מבין! הוא לא מבין! יש לי אולי, אחר כך אחפור לך. אההה אז בואו נראה מה מדינות אירופה חשבו על המלחמה אז. הכתב הוא משה חובב:

-

[הקלטה] משה חובב: ממשלת מערב גרמניה חזרה והביעה היום דאגתה מן המלחמה במזרח התיכון וקראה למאמצים בינלאומיים חדשים לסיים את המלחמה. דובר של ממשלת בון אמר כי מערב גרמניה תתמוך בכל הצעדים שתנקוט הקהילה הבינלאומית למצוא פתרון לסכסוך שיבטיח את הביטחון ואת זכות הקיום של המדינות והעמים במזרח התיכון. הדובר הדגיש כי בון תומכת בהחלטת האו"ם 2.4.2. משקיפים אומרים שבהודעתה זו ממשיכה ממשלת בון שלא לנקות עמדה במלחמה המתנהלת עתה.

בריטניה הודיעה אחרי הצהריים כי היא מטילה אמברגו על מכירת נשק לישראל ולמדינות ערב עקב המצב הסורר עתה. את ההודעה מסר משרד החוץ בלונדון. כתבנו בלונדון ששוחח עם דובר משרד החוץ אומר כי הדובר הבריטי סירב לנקוט במפורש בשמן של המדינות הנכללות באמברגו על הנשק. כמו כן סירב לומר אם האמברגו חל גם על ערב הסעודית שהזמינה באחרונה נשק בריטי רב.

-

יואב: (מחקה את השדרן) בון.

שיר: אני לא מבינה באיזה חוצפה הם כאילו… הם התחילו! הם התחילו איתנו ועכשיו אנחנו… תמיד אותו סיפור… תמיד אותו סיפור.

יואב: כן. זה תמיד חוזר לזה שלא מכירים בזכות הקיום שלנו. לא הצלחנו לשכנע.

שיר: אבל את הבריטים? אתם התחלתם את כל הסיפור הזה! זה הכל בגללכם. אתם עכשיו לא מוכרים לנו נשק?

יואב: כן זה לא… גם הבריטים ממש שרטטו פה את כל העניין

שיר: כן כן

יואב: ממש לקחו את הזה, והחליטו שיש מדינה ככה ומדינה ככה. מה ירדן לא שלנו?? זו סתם החלטה נתנו את זה לאיזה שבט

שיר: נכון.

יואב: שחושב שהוא הנצר של איזה… הם חושבים שהם נצר… את יודעת ש…

שיר: נצר של מי?

יואב: מלך ירדן חושב שהוא הנכד של הנכד של הנכד, תעשי כמה כאלה, של מוחמד?

שיר: מוחמד הנביא?

יואב: ככה הוא מספר לעצמו!

שיר: אתה יודע שתימנים…

יואב: לא רוצה לפתוח פה פה…

שיר: אתה יודע שתימנים מספרים לעצמם שהם נכדים של נכדים של נכדים של נכדים של דוד המלך?

יואב: רגע, כל התימנים או התימנים שלנו?

שיר: תימנים יהודים כמובן

יואב: אז בסדר גמור, אני מאמין להם

שיר: מתאים לו להיות תימני, לדוד המלך

יואב: (צוחק) אה לדוד?

שיר: יש לו אופי ציון ברוכי כזה

יואב: אבל הוא ג'ינגי…

שיר: אהה… ג'ינג'י בביצים, זה לא…

יואב: (צוחק)

שיר: הבן אדם לא היה ג'ינג'י! תקרא את התנ"ך תגיד לי אם זה אופי של ג'ינג'י.

יואב: בסדר, גם רבין זה אופי של ג'ינג'י?

שיר: רבין זה אופי של ג'ינג'י כן!

יואב: מה? מה את מדברת?

שיר: כן! לגמגם ולהירצח ולרצות לעשות שלום, כן זה אופי של ג'ינג'י אחוש שרמוטה. לשכב עם מישהי כי ראית אותה מתקלחת על הגג ולשלוח… זה אופי של תימני.

יואב: (מתפקע מצחוק)

שיר: אין מה לעשות מלחמה הפי.סי מת.

יואב: זה נכון! הפי.סי באמת מת!

שיר: נגמר הסיפור.

יואב: אפשר להגיד מה שרוצים כי הבנו שהשמאל העולמי זה המצאה! זה לא סט ערכים זה קבוצת כוח ששייכת לאיראן.

שיר: נכון. אז אני שייכת לאיראן.

יואב: סליחה! זה פשוט הסתתי עכשיו. סתם, סליחה. זה על השמאל העולמי דיברתי לא על השמאל הישראלי. זה שבעולם אני מתכוון, ווק לפט (woke left), הם חברים של איראן אנחנו בסדר. אז דיברנו על מדינות אירופה למשל על בון ועכשיו בואו נשמע מה אמרה ארצות הברית:

-

[הקלטה] שדרן: הנשיא ניקסון אמר הערב כי ארצות הברית עושה כמיטב יכולתה כדי לתווך במצב במזרח התיכון שהוא לדבריו מסוכן מאוד. מבלי לבאר פרטים אמר נשיא ארצות הברית כי ארצו ממלאה תפקיד אחראי והוגן כלפי שני הצדדים. ניקסון לא נתן מדבריו שום רמז מהי הדרך שבה נוקטת ממשלתו לגבי המלחמה הנוכחית. הוא דיבר בעת שנפרד מנשיא זאיר אשר ביקר בארצות הברית. דקות מעטות אחר כך דיבר הנשיא בטקס שבו הוענק איתור לאחד עשר מדענים אמריקניים בכירים, וכאן אמר הנשיא כי ארצות הברית לא תוכל להרשות לעצמה להוסיף ולהיות תלויה במקור אנרגיה כל כך בלתי בטוח כמו המזרח התיכון.

-

יואב: צודק! צודק!

שיר: למה הוא צודק?

יואב: כי היא לא יכולה… היא תצטרך ללכת לאנרגיה מתחדשת.

שיר: האם הם הלכו לאנרגיה מתחדשת?

יואב: בסדר, אני יכול, בסדר.

שיר: (צוחקת)

יואב: זה ברגע שאומרים נפט, פתאום יש את התחושה של הגיאופוליטי.

שיר: די, אם כל כך רציתם את הנפט, אז בסוף מלחמת העולם השנייה, למה לא עשיתם פה יותר סדר במה שקורה?

יואב: לא, זה משוגע. טעות מאוד גדולה שלהם.

שיר: טעות מזעזעת.

יואב: הם לא בסדר.

שיר: הם לא בסדר. ואתה מבין, עכשיו הם במדינות שלהם והם כזה, אההה אנחנו ווק (woke), זה אתם עשיתם! זה בלגן שלכם. זה בחצר האחורית שלכם.

יואב: לא, אבל להפך…

שיר: בטח שכן.

יואב: לא, לא, אבל אז את מסירה אחריות מכל מה שקורה פה. אנחנו בסדר, אבל מה עם כל השכנים שלנו שמתנהגים לא בסדר? מה, זה רק בגלל המערב?

שיר: לא לא! גם אנחנו לא בסדר.

יואב: אנחנו פיקס.

שיר: אנחנו גם לא בסדר.

יואב: שיר אנחנו פצצה! סתם, סתם, בסדר, כן, אוקיי.

שיר: השכנים שלנו יותר לא בסדר ממה שאנחנו.

יואב: אני בצד של ישראל, אני לא יודע מה איתך.

שיר: אני גם בצד של ישראל, אני פשוט אומרת, להיות בצד של ישראל זה גם להגיד את האמת. אנחנו גם לא בסדר, הם יותר לא בסדר.

יואב: מישהו יוציא אותנו, אני לא מבין מה… אנחנו באמצע, יורים עלינו עכשיו.

שיר: בסדר.

יואב: אני צוחק, כמובן. זו הייתה בדיחה, סליחה, אני ממש צוחק. אנחנו גם לא בסדר.

שיר: (צוחקת) אני יודעת שאתה צוחק. אבל כאילו, אני פשוט אומרת, זה אתם יצרתם. זה אתם יצרתם. אני לא רוצה לשמוע מילה.

יואב: לא! הם גם יש להם כמובן… אבל את באיפשהו, כל הווקיסטים (woke) האלה, מה אני בכל זאת שמח, שהם יוצאים גם נגד המדינות שלהם עצמם ולכן זה בעיה גם בשביל המדינות האלה. אבל הם אומרים בדיוק את מה שאת אומרת, אנחנו מדינות קולוניאליות, הרסנו את המזרח התיכון, אנחנו אשמות. ועכשיו ישראל עושה בדיוק מה שאנחנו עשינו בעבר, אנחנו עדיין היינו לא בסדר, בסדר. הכל מאה אחוז.

שיר: ישראל לא עושה את מה שעשיתם בעבר! אתם נתתם, אתם… עזוב, אין לי כוח לריב איתם.

יואב: אבל הם גם אומרים, הם גם אומרים כל האלה במזרח התיכון, הם מסכנים, כי אנחנו הפכנו אותם לכאלה נכשלים. ואז את אומרת אותו דבר.

שיר: איך אנחנו הפכנו אותם לנכשלים?

יואב: אני מסכים איתך! אבל את אומרת שזה בלגן שהמערב עשה. אז לא! לא! יש פה עניין אינהרנטי במזרח התיכון. יצא לא טוב!

שיר: אני חושבת שהם גם עשו את זה, ואז אנחנו לקחנו את זה מכאן, כמו שאומרים, ואתה יודע… ויש אנשים…

יואב: אני בצד של ישראל, אני לא יודע…

שיר: האויבים שלנו…שהיו יכולים… כאילו, אני לא… למה אתם לא בונים? אנחנו עשינו פה הייטק, עשינו פה, אני לא מבינה, מישהו נגע?

יואב: לא, זה אני מסכים! אני רק אומר שזה לא…

שיר: עקץ אותנו עכביש ההייטק, שהפך אותנו למפלצות הייטק? לא, למה? יאללה, תעשו הייטק משלכם, ותנצחו אותנו אם אתם כל כך רוצים. קדימה, תעשו את זה! אה, זה מה שהם עשו בעצם.

יואב: לא! הם לא ניצחו, שוב, אנחנו הכי טובים… שיר! אי אפשר עם הדמורליזציה הזאת…

שיר: זה לא דמורליזציה

יואב: שומעים אותנו עכשיו חיילים, הם רגע לפני כניסה, מה אתה, את רוצה שיהיה את ה…

לא! תנו בהם, תנו בהם, אנחנו תמיד צודקים! רק ישראל!

שיר: אוקיי אוקיי, בסדר.

יואב: על כל האזור!

שיר: ועכשיו אנחנו נעבור לשיר של סבלימינל והצל.

יואב: אההה עכשיו, חלק מאוד נחמד בכל זאת, ממה שקורה עכשיו זה כמובן ההתגייסות של האומנים, אני מודה, אני סופר מקנא באומנים.

שיר: למה?

יואב: כי הם… אגב, הבנתי שהם עובדים קשה, באמת כאילו, שזה ממש קשה. אבל זה נראה כמו תחושות אופוריה כאלה, לבוא להופיע מול החיילים, ואיך שהם מתרגשים מזה, ואיך שהם מרימים שם, זה נראה רגעים די מדהימים.

שיר: נכון.

יואב: זה… על הכיפאק. עכשיו, זה גם ב-73' היה די הרבה, אבא שלי מספר לי…

שיר: ליאונרד כהן.

יואב: ליאונרד כהן, מתי כספי, ואריק לביא, שלמה ניצן, וגדי יגיל שמופיעים בסיני מול חיילים בביצוע של "בשנה הבאה". סתם, זה פשוט הקטע שאנחנו הולכים לשמוע. אז הם שינו לקטע הזה את המילים. מי שתשמעו שמציג את השיר זה גדי יגיל. בואו נשמע:

-

[הקלטה] גדי יגיל: זה שיר שנכתב בדרך מרפיח, בהתחלה, ביום הראשון והוא נקרא "כפרה לכל עם ישראל". יש לכם טפסים. המילים להקת כאן חריץ. והמבין יבין.

שרים (על המנגינה של "בשנה הבאה"): שביום הכיפור אנחנו התפללנו, איך העזתם לפתוח באש? אז עזבנו ת'צום, את התפילות הפסקנו ואמרנו 'אם אש מעליש'. עוד תהיו, עוד תהיו, עוד תהיו, כפרה, כפרה, לכל עם ישראל. עוד תהיו, עוד תהיו, עוד תהיו, כפרה, כפרה, לכל עם ישראל. במדבר הצהוב, אנחנו שוב חזרנו רק כדי שוב אתכם…

-

יואב: מה זה היה עם החריץ?

שיר: אני גם שמעתי משהו עם ח…

יואב: אה… להקת החריץ. אולי ככה צריכים לקרוא לערוץ…

שיר: להסכת שלנו

יואב: כאן חריץ בכיף (צוחק).

שיר: (צוחקת) מה אתה אומר על השיר הזה?

יואב: תראי, מרגיש לי שאם אני הייתי בשנת 73', הייתי האומן הכי מצליח בישראל.

שיר: (צוחקת) למה? איזה שיר היית כותב?

יואב: יותר טוב מזה. לא משהו…

שיר: זה לא שיר טוב.

יואב: זה החלפה של המילים כזה, כמו שעושים, כמו סמדר שיר, שירי רחוב. אגב, אחלה ספר.

שיר: כבודה במקומה, אתה אומר.

יואב: אני מת על שירי רחוב, אבל אני רק אומר שזה כבר…

שיר: אני לא מכירה.

יואב: את לא מכירה? זה ספר של סמדר שיר עם קללות.

שיר: מה?

יואב: שהוא כולו שירים שהיא לוקחת אותם ומחליפה להם כמה מילים לקללות.

שיר: אבל זה בטח קללות כמו חמור ו…

יואב: וואו וואו וואו, שיר וואו! להשקיט, אנחנו פה בכאן חריץ, בכל זאת.

שיר: (צוחקת)

יואב: (צוחק) כן, אבל בסדר, טוב. לא, אי אפשר היה להביא קטע של לאונרד כהן עם מתי כספי?

שיר: כן באמת. מה זה להקת כאן חריץ?

יואב: ניסיתי להרים. כן, לא! באמת, המלחמה הזאת הגיעה לפה, דיוויד בואי ניגן ב… סתם, אני ממציא, אבל כאילו היה פה עניינים! מביאים לנו את זה כאן חריץ?

שיר: באמת, למה עכשיו לא באו אומנים בינלאומיים הפעם?

יואב: לא, למלחמה בזמן… אגב, את יודעת מי לא דיבר?

שיר: לאונרד כהן הגיע, מי לא דיבר? לין מנואל מירנדה.

יואב: אה, הוא גם לא דיבר?

שיר: כן, אבל הוא גם לא יהודי.

יואב: אבל רגע, אז עזבי יהודים! פול מקרטני, איך פול מקרטני לא יכול להגיד מילה?

שיר: נו, ברור שהוא לא יגיד מילה.

יואב: פול מקרטני?!? די, נו, אתה לא יכול לא להתייחס לאירוע, אפילו… עכשיו רגע, בצחוק, אבל אפילו תגיד משהו נגד ישראל (צוחק). תתייחס!

שיר: אבל זה בדיוק העניין, אם הוא היה אומר, הוא היה אומר נגד ישראל.

יואב: לא נכון, פול מקרטני. ג'ון לנון כן! אם ג'ון לנון היה חי, מחרבן לנו על הראש. דיוויד גילמור, לא גילמור, השני!

שיר? פינק פלויד?

יואב: פינק פלויד, נו.

שיר: איך קוראים לאידיוט?

יואב: רוג'ר ווטרס!

שיר: מפגר.

יואב: אוהב ישראל, יענו.

שיר: (צוחקת) אבל למה פול מקרטני אתה חושב שהוא אוהב ישראל? אולי אני לא בקיאה.

יואב: אני לא אומר שהוא אוהב, אני רק אומר שהוא היה צריך להתייחס. שוב, לדעתי הוא כמובן היה צריך לגנות את החמאס!

שיר: ברור שהוא צריך לגנות.

יואב: אבל היה צריך לדבר, פול מקרטני!

שיר: אבל אתה לא יכול לדבר בגלל שברגע שאתה בצד של ישראל, אתה אוטומטית בעיני הווקיסטים (woke)…

יואב: כן. בצד של הטובים! בסדר, הם טועים שיר, אני עם ישראל, מה אני אעשה? את יכולה להגיד לי שאני טועה, אני עם ישראל.

שיר: האמת שאתה צודק, האמת שאם מספיק אנשים שפויים היו אומרים כן, אני עם ישראל, זה לא כמו הזמרת פינק… אתה יודע מה, לא צריך את פול מקרטני, יש לנו את פינק. הזמרת פינק.

יואב: אבל פינק היא יהודייה. אבל קיצר, לא יודע, כל האלה שלא דיברו, בן סטילר! אני יודע שזה בקטנה, מי זה כבר בן סטילר? אבל אתה לא יכול להגיד, אתה יהודי?!

שיר: לא, בן סטילר… אתה צריך לדבר, בן סטילר הפיק את סברנס (severance), וגם מה קורה עם העונה השנייה של סברנס! תגיד מה קורה עם עונה שניה של סברנס ואז תגנה את החמאס.

יואב: מה זה?! לא, אבל משהו תגיד… אני… לא יודע, אני נעלב. אני מודה שאני נעלב, אני ממש נעלב.

שיר: ברור, זה מעליב! זה מעליב, זה כמו הפרק של סאות' פארק, שרדיוהד באים ואומרים לילד, איכס איזה אפס אתה, אתה בוכה. זה מה שקורה עכשיו בעולם.

יואב: (צוחק)

שיר: אמנים שאנחנו אוהבים, אנחנו… ואתה יודע, ומה הכי נורא, אמנים שאנחנו לא אוהבים בצד שלנו. איימי שומר אני לא אהבתי אותה!

יואב: וואי, שנאתי אותה.

שיר: עכשיו אני נאלצת לאהוב אותה.

יואב: אני מת עליה. אני מעריץ אותה עכשיו.

שיר: אני מעריכה אותה, אני מעריכה את זה שהיא נראית מאוד בנויה.

יואב: כן, היא…

שיר: נראית כאילו אם אתה זורק אה… מפרק עליה כיסא, היא נשארת לעמוד.

יואב: נכון.

שיר: תכונה שאני מעריכה.

יואב: כן, כן, כן.

שיר: ומי עוד בצד שלנו? פינק.

יואב: די פינק! נו, את לא יכולה להביא לי פינק כל הזמן.

שיר: נו בסדר, אז מי עוד? מי עוד? מי עוד?

יואב: האירי ההוא שב-MMA שעכשיו גילינו שקיים.

שיר: אה זה, זה מאוד מרשים. למה אני ידעתי שהוא קיים.

יואב: אה, סליחה, אני…

שיר: איך קוראים לו?

יואב: נו, האירי הזה באמת…

שיר: קונל מקונל.

יואב: מקרונן.

שיר: כן. אז הוא בצד שלנו, זה מרשים. זה יפה שהוא בצד שלנו.

יואב: טוב, אז אי אפשר לדבר על אמנים שמופיעים מול חיילים במלחמות בלי לדבר על זמרת המלחמות! אלו היא, היא יפה ירקוני, שאגב, כידוע הנכד שלה ישי סוויסה עשה את המוזיקה של "יואב על החדשות", הפודקאסט הקודם שלי בכאן חריץ. אני חייב שהכל יסבוב סביבי, אני מצטער.

שיר: אין בעיה.

יואב: אז הנה, היא הייתה ממש חזקה ביום כיפור, היא הביאה לחיילים גלויות עם תמונה שלה, שהם יכתבו עליה דרישת שלום. זה לפני שהיה אימייל.

שיר: וואו, איזה מיתוג.

יואב: (צוחק) אז הנה כתבה של פטר להן, מבט 13 באוקטובר 1973:

-

[הקלטה] יפה ירקוני שרה: רבותיי נברך שהחיינו, כוס נרים לחיי המדינה, ואשרי ואשרי שזכינו, אם תרצו אין זו אין אגדה. ואשרי ואשרי שזכינו, אם תרצו אין זו אין אגדה.

תכתוב פה, שלום אשתי היקרה. תן לי את זה רגע חזרה. איך אתם מרגישים? אתם נראים פנטסטי. משתעממים? (הרבה רעשי רקע וחיילים שמדברים בבת אחת)

-

שיר: יפה ירקוני.

יואב: מה את רוצה להגיד שאת בצד של שושנה?

שיר: היא הייתה נגד שושנה דמארי?

יואב: כן.

שיר: זה לא עופרה וירדנה? גם יפה ושושנה?

יואב: גם. זה לא נועה ואנה?

שיר: לא, זה לא.

יואב: זה לא נועה ואנה?!

שיר: לא, זה נועה!

יואב: די.

שיר: זה נועה וזה שושנה… וזה עופרה.

יואב: תקשיבי, עוד שנים בזינוק ל…

שיר: סתם עופרה וירדנה אני באמת לא יודעת במי לבחור.

יואב: תקשיבי, בזינוק לאתמול של עוד 50 שנה…

שיר: כן.

יואב: ישימו את הקטע הזה שלך, ואיך את מעזה בכלל להגיד זאת נועה, וזה יהיה מביך עבורך, וזאת תהיה המורשת שלך, שיר.

שיר: לא. ישימו את זה, ויהיו כזה, אנה זק, הייתה זמרת כזאת פעם.

יואב: תגידי, מה, אתה עושה צחוק?

שיר: לא.

יואב: נועה זה כאילו מותג. אנה זה אירוע.

שיר: איזה אירוע?

יואב: יש פה משהו מאוד מאוד…

שיר: אירוע באולמי גבעת האירוסים בראשון לציון? זה אנה.

יואב: שם הייתה הבר מצווה שלי.

שיר: גם שלי!

יואב: אה, לא, אני צחקתי, אני הייתי בבית קפה ברחובות (צוחקים). סליחה. אז זאת הייתה יפה ירקוני, הייתה ממש הכוכבת של החיילים, יש הרבה אזכורים שלו בארכיון, הייתה מין סמל כזה.

שיר: אני לא מבינה, זה הרים מישהו? כי עכשיו אתה רואה את החיילים מורמים והם חיות, הם כזה…

יואב: עכשיו הם חיילים מסכים… כן, כן.

שיר: צעקות, ומורידים חולצה, ופתאום תמיד יש, בכל פלוגה יש חייל הומו שרוקד, מוריד חולצה ורוקד ממש יפה. ואתה כזה, וואו.

יואב: נכון נכון. (צועק) איך הם לא אוהבים אותנו בעולם אחרי שהם רואים דבר…?

שיר: אין לי משוג, אין לי מושג.

יואב: הם לא רואים שאצלנו זה הווק (woke), זה ווק, יש חיילים שנלחמים ורוקדים ככה, זה הסיבה שאנחנו מנצחים. מישהו העלה את זה בארה"ב בקטע סאטירי, זה למה ישראלים מפסידים או משהו כזה.

שיר: מפסידים??

יואב: (צועק) אמרתי להפך! זה הסיבה שאנחנו הכי חזקים במזרח התיכון.

שיר: זה כמו קפוארה הומואית, מה שהוא עשה שם.

יואב: כן.

שיר: זה פשוט היה מדהים. אני לא… קפוארה הומואית, זה כמו קפוארה, צריך יש לומר.

יואב: יש עכשיו את הזה שקופצים כזה, שהירכיים נורא למטה ועושים עם ה… טוב אי אפשר לראות אותי אבל יש את הידיים

שיר: ווגי? (vogue)

יואב: בדיוק! ווגי. זה מגניב.

שיר: זה מאוד מרשים.

יואב: כן, זה הרבה שרירים בירך צריך.

שיר: אחרי שאתה עושה דבר כזה, אני מבינה איך אתה יכול להיכנס ולזיין את חמאס.

יואב: לגמרי.

שיר: אחרי שאתה שומע את הנוסיף עוד קיסם למדורה הזה שהיא עשתה, אני לא מבינה את מי אנחנו אומרים לנצח, ואני לא מבינה איך ניצחנו.

יואב: אז זה היה כמו ראפ.

שיר: אז זה היה כמו ראפ.

יואב: אז זה היה כמו הטראפ של היום. זה כאילו האנשים… רואים שם אותה שרה ככה, והקהל כאילו מתחרפן.

שיר: יש אקורדיון, היה אקורדיון ברקע. מעניין כמה האקורדיוניסט זיין. כן, אני עושה אקורדיון ליפה ירקוני. מעניין כמה ילדים שלו מסתובבים בינינו.

יואב: טוב, אז עכשיו אנחנו נשמע את הגרסה של יפה ירקוני לחרבו דרבו, מתוך כתבה של יוסף סוקר, מהדורת החדשות ב-19 באוקטובר 1973:

-

[הקלטה] יפה ירקוני: ואני אגיד לך את האמת שאני כל הזמן המשכתי, כך שלחזור להיות כאן, זה לא היה דבר חדש בשבילי. אלא שקצת ככה מדגדג לי בלב שצריך לעשות את כל העבודה מחדש. אבל כשאני רואה את החבר'ה, אני יודעת שזה יעשה, אני בטוחה. וכששואלים אותי, "את לא מפחדת?" אני אומרת שאני איתם, אני לא מפחדת.

המראיין: את רואה משהו שונה בין הבחורים הללו שנמצאים כאן סביבנו לבין אותם בחורים המוכרים לך משנים…

יפה ירקוני: שום הבדל! הם נראים אותו דבר כאילו שראיתי אותם אתמול. באותו מצב רוח גם כן. אני אומרת שבגלל זה יש לי הביטחון הגדול הזה. כי אני יודעת שאנחנו מצויים בידיים נאמנות מאוד. ובהזדמנות זו, אם אתה מעביר את הידיעות הביתה, אני רוצה שתאמר לאימהות בעיקר שאני יודעת שהם היום הגיבורות הגדולות ביותר שנוצרו אי פעם, שיושבות בעורף ודואגות. תאמר, אני אומרת להם שתשמענה. הם במצב רוח מצוין, הם פנטסטיים, הם מאובקים ומלוכלכים ומזוקנים, אבל נפלאים. ואני רוצה רק לומר לכם שאני מסתובבת פה עד שאתם חוזרים הביתה. אפילו אם אני נשארת בלי קול, במקום לשיר אני אדבר. אז הפעם אני אופיע בפניכם בקול סקסי מאוד… כמו שאומר אריק לביא, יפה ירקוני לא יכולה לשיר, היא לא צרודה מספיק.

-

יואב: אוי, אני מרגיש לא בנוח.

שיר: גם אני לא.

יואב: אני כן רוצה להגיד שמה שהיא אמרה על החיילים…

שיר: רגע, בת כמה יפה ירקוני הייתה פה? היא הייתה בת 48. אוקיי, בסדר. היא כאילו נולדה זק… היא אף פעם לא הייתה צעירה יפה ירקוני.

יואב: תקשיבי, אני לא יכול ללכלך עליה פשוט כי אני מכיר את הנכד שלה.

שיר: אני לא מלכלכת את זה, אני…

יואב: הוא עשה את המוזיקה של הפודקאסט שלי בכאן חריץ. אההה. מה שהיא אמרה אבל על החיילים, עוד פעם שאלו אותה אם הם מזכירים את החיילים של דור תש"ח, כמו שעכשיו, כל הזמן מדברים על כמה הדור הזה הוא דווקא מאוד מרשים ואיך הם מתגייסים.

שיר: היא נראית… בוא'נה, יפה ירקוני נפטרה.

יואב: אה, כן. אה, סליחה, אני… אוקיי, שיר, אני צריך לספר לך.

שיר: מה?

יואב: אגב, גם שושנה דמארי לא איתנו, כן?

שיר: שושנה דמארי יודעת בגלל עידן רייכל.

יואב: אה, נכון, נכון, כן.

שיר: היית צריכה להיות ידידה של עידן רייכל, יפה ירקוני, ואז כולנו היינו יודעים זה… וואו, איזה עכשיו עצוב לי. קודם כל, היא נראית מרימה. היא נראית אישה כיפית.

יואב: היא אחלה! מה יש לך?

שיר: אין לי כלום, פשוט הוטרדתי מזה שהיא אמרה "אני אשיר לפניכם בקול סקסי".

יואב: אני בצד של ישראל. אני בצד של ישראל. לא יודע מה יש לך היום נגד המדינה הנפלאה הזאת והעם המופלא הזה.

שיר: אין לי שום דבר נגד המדינה.

יואב: הגיבורי תרבות שלו. לא, לכי תשמעי…

שיר: אום כולתום.

יואב: לא. אום כולתום, אני אי אפשר, זה גם חלק מהתרבות שלנו, אני מצטער, אני כאילו, אני…

שיר: אום כולתום, זה חלק מהתרבות שלי כי היא הייתה לסבית, צריך לומר.

יואב: אה, היא הייתה לסבית?

שיר: לדעתי.

יואב: בסדר יש לך את הרדאר.

שיר: אתה לא… לי יש את הפודקאסט שלי בכאן חריץ "לסבית לדעתי"

יואב: (צוחק)

שיר: שבו אני מעלה באוב דמויות היסטוריות, ואני אומרת, למה לדעתי הן היו לסבית.

יואב: האמת היא שנשאלת השאלה האם הרדאר עובד גם אחרי מוות?

שיר: ברוווור

יואב: כלומר, האם זה לא משהו שקורה רק בלייב, שאתה צריך פיפ פיפ כזה לקלוט, או שמה, אתה יכול רטרו? רדאר שצוללת… הוא רק עכשיו.

שיר: בוא אני אספר לך סיפור. אני הייתי בלונדון, בגלל שנתקענו בחו"ל במלחמה, והלכתי עם בת זוגי, לאן אני אלך בלונדון אם לא למוזיאון פרויד. עכשיו, המוזיאון פרויד זה בבית…

יואב: אני אדם טוסו, כן, אוקיי.

שיר: זה בבית של פרויד, ופרויד באמת היגר לשם, ברח לשם מגרמניה בשנה האחרונה לזה… וגם הבת שלו, הפסיכואנליטיקאית אנה פרויד, גרה איתו שם. ואחרי שהוא מת, אז הבת שלו נשארה שם. בקיצור, אני ובת זוגי מסתובבת לנו במוזיאון פרויד, מגיעות לחדר של אנה פרויד, מסתכלות על הדברים, מסתכלות אחת על השנייה, אני אומרת לה, הייתה לסבית. ואז היא אמרה לי, לגמרי. והמשכנו הלאה. הרדאר עובד גם בדיעבד. למשל, על אנה פרויד. על סמך הנעליים שלה, על סמך האומנות שהיא בחרה בבית, על סמך זה שהיא גרה עם "חברה קרובה".

יואב: אהה, בסדר.

שיר: גם אום כולתום לא הייתה נשואה.

יואב: כן.

שיר: והייתה לסבית גם (צוחקים) בנוסף לזה.

יואב: טוב, ונסיים.

שיר: אני רוצה להתנצל על מה שאמרתי על יפה ירקוני, היא פשוט נראית אישה מקסימה, וכל הכבוד לה שהיא הופיע לחיילים. וזהו, אני רק רוצה להתנצל בפניה, ובפני הנכד שלה סוויסה, שעשה לך…

יואב: אני אעביר לו את ההודעה, בגלל שאני מכיר אותו.

שיר: בסדר יופי, תודה.

יואב: הוא, אני לא יודע אם… אם את תגידי לו שאת מכירה אותי, אני לא יודע אם הוא יגיד, אבל אני מכיר אותו.

שיר: בסדר.

יואב: זהו. טוב, אנחנו נסיים עם קטע אחד מתוך מפגש אמנים שנערך בבסיס חיל אוויר כלשהו, ב-27 באוקטובר 1973, הוא שודר בערוץ הראשון, הנחה אותו רם אברון, והופיעו בו בוגרי להקת הנח"ל שבאו למילואים: ירדנה ארזי, תיקי דיין, כוורת! שאז היו ממש בהתחלה לדעתי, חווה אלברשטיין ואחרים, הם ביצעו את מיטב להיטי התקופה.

-

[הקלטה] גבר: ואתם אולי לא שמתם לב, אבל הפרברים מחזיקים שתי גיטרות, לא רק כדי ללוות את עצמם, אלא גם כדי לנגן, והערב אנחנו נשמע אותם תחילה, בנגינה בלבד, פופקורן!

(שומעים את המנגינה של פופקורן ברקע)

-

שיר: זה מה שחיילים ראו לפני שהם…

יואב: נכנסו לקרב.

שיר: נכנסו לקרב. אוקיי, זה די מקסים.

יואב: אנחנו ניצחנו במלחמה, אני מזכיר לך.

שיר: זה לא גורם לי לרצות, אתה יודע… אההה קדימה בוא נלעס אותם! אבל זה כן גורם לי לחשוב… אההה…

יואב: לא, עכשיו כבר אני מצפה…

שיר: הייתי שותה לימונדה קטנה.

יואב: (צוחק) אוקיי.

שיר: זה מה שהשיר הזה מעורר בי רצון, ללימונדה קטנה. הייתי, אולי עושה שנ"צ.

יואב: פה הייתי מכניס פשוט כבר איזה ביט, לא? איזה משהו שיהיה כיף.

שיר: המציאו את הביט בשלב הזה?

יואב: ייתכן, אבל לא, אבל מה ככה, אנשים פשוט עמדו 3 דקות? פשוט עומדים ומסתכלים על הפרברים, ככה עושים עם הגיטרה?

שיר: זה כן מרשים. זה כן וירטואוזי.

יואב: אולי באמת הייתי אומר, אוקיי, חבר'ה, אני נכנס לעזה, כאילו, אתם תשארו, אני בעזה.

שיר: תמשיכו לשחק ב…

יואב: אני בעזה, אתם… הכל, אנחנו… אני הבנתי את הסיפור, תודה. תשמעי שיר, אני אגיד משהו לפני שאנחנו מסיימים.

שיר: בטח.

יואב: זו תקופה נורא מחורבנת.

שיר: נכון.

יואב: אני מאוד, אני גם נורא נזהרתי מבכלל לעשות תוכן.

שיר: מלתפוס עמדה. כן.

יואב: מלעשות תוכן בכלל. גם אם הוא אסקפיסטי מדי…

שיר: נכון.

יואב: בזמן שאני חושב שיש אנשים עכשיו במצב נורא נורא מחורבן, וגם אם הוא לא אסקפיסטי מספיק, ואז אני לא רוצה להגיד שום דבר רציני, כי יש אנשים בתקופה מאוד מאוד מחורבנת.

שיר: נכון.

יואב: אז אני, בכל זאת, אני רוצה להודות למי שבכל זאת את הזמן הזה בחר לבלות איתנו, אני רוצה להודות לך על ההזדמנות הזאת, כי אני חושב שהיה פה איזה, בדיוק השילוב הזה, שהיה אפשר לעשות לדעתי, אני מקווה. הרגשתי איתו בנוח בכל אופן.

שיר: אני מסכימה איתך.

יואב: אז עד כאן "זינוק לאתמול", להיום. תודה לצוות שלנו, תודה לעורך אלעד בר נוי, למפיקה והתחקירנית טל ניסן, ולטכנאי גיא בן וייס.

שיר: ותודה לך, יואב, אני לא אמרתי לך קודם, בגלל שבדיוק עשיתי סלפי

יואב: (צוחק)

שיר: אבל אני גם רוצה להודות לך.

יואב: אפשר להאזין לנו מתי והיכן שאתם רוצים, בהסכת שלנו "זינוק לאתמול" שזמין באפליקציה ובאתר כאן ובכל יישומוני ההסכתים. תודה רבה, שיר.

שיר: תודה רבה, יואב.

יואב: תודה רבה למי ששומר עלינו.

שיר: הקדוש ברוך הוא.

יואב: לא, לא, החיילים, שיר, החיילים!

שיר: אדוני, אני קניתי אתרוג, ואם האתרוג הזה לא שומר עליי, אני רוצה לקבל החזר מאליאקספרס.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה