top of page

חיים בספר - פרק מיוחד ליום השואה

דניאל גלוברזון ולו פרנקל ממליצים על ספרים לילדים ליום השואה.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/03/2023.

לו: לרגל יום השואה אנחנו רוצים להזמין אתכם להצטרף אלינו לפרק מיוחד. בלי אפקטים, בלי אורחים ובלי חידה, אבל עם המלצות על ספרים שאנחנו אוהבים, יומנים גרפיים ואפילו המלצה לספר שהפך לפודקאסט, שכולם עוסקים בילדים בשואה.

דניאל: בתקופת השואה נספו יותר ממיליון ילדים. על הילדים שמתו ועל אלו ששרדו אפשר לשמוע היום מהילדים שחיו בתקופת המלחמה, ועכשיו הם זקנים. ואפשר גם לקרוא עליהם בספרים.

לו: השנה, יום השואה שונה ממה שאנחנו רגילים. בגלל הקורונה לא נדבר עליו בבית ספר, ולא נשתתף בטקסים.

דניאל: הפרק הזה הוא הדרך שלנו ללמוד, לזכור ולשתף את הסיפורים שאנחנו אוהבים על השואה. סיפורים שנכתבו על ידי ילדים או בשביל ילדים, ומספרים על ילדים.

לו: ועל אומץ ותקווה. ואפילו על האמונה בטוב. גם בזמנים הכי קשים.

דניאל: כמו למשל "היומן של אנה פרנק". היומן היה בעצם ספר לאיסוף חתימות עם מנעול קטן שהיא קיבלה במתנה ליומולדת 13 שלה, והיא החליטה לכתוב בו יומן פרטי.

לו: "האמיני לי שאם היית סגורה כשנה וחצי, היה זה די נמאס עלייך. לרכוב על אופניים, לרקוד, לשרוק, לראות את העולם, להרגיש צעירה, לדעת את תחושת החופש - לכל אני מתגעגעת, אך עלי להסתיר זאת".

דניאל: היומן שהיא כתבה, במשך השנתיים שבהן התחבאה בתקופת הכיבוש הנאצי בהולנד, נמצא והועבר לאבא שלה, אחרי שאנה מתה, ממחלת הטיפוס במחנה הריכוז ברגן בלזן.

לו: היומן של אנה פרנק, שרצתה להיות סופרת או עיתונאית, תורגם לעשרות שפות ומדיה כולל תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע.

דניאל: אני אהבתי במיוחד את הספר אנה פרנק - היומן הגרפי, שעיבד ארי פולמן ואייר דויד פולונסקי.

לו: ואני גם התרגשתי לשמוע את "הפודקאסט של אנה" שיצרו עבורה בגלי צה"ל לרגל יום השואה, ולציון 75 שנה למותה.

דניאל: כן, גם אני. אליאנה תדהר מגלמת את אנה, ואני הסתקרנתי במיוחד מהפרק על הקשיים שלה עם אמא שלה. כדאי לכם להאזין לו.

לו: אני חושבת, שמי שקרא את היומן, ייהנה גם לקרוא את ספר הקומיקס "המחבוא", שכתב לואיק דווילייה וצייר מארק ליזנו. אני ראיתי את הספר בתערוכה, בנושא השואה, במוזיאון הקומיקס בחולון לפני שנה בערך.

דניאל: "המחבוא" מספר על יהודיי צרפת בזמן השואה, דרך הסיפור של דוניה, סבתא של אלזה, שניצלה בזכות טוב ליבם של השכנים שלה מלמטה.

לו: בספר, הסבתא מספרת לנכדה שלה על מה שקרה לה בזמן המלחמה. סיפור שהיא אף פעם לא סיפרה. אפילו לא לבן שלה. גם הספר "הסוד של פלוריאן", הוא סיפור הצלה, שמספר על ילדה יהודייה בשם אווה שמשפחה פולנית נוצרית מחביאה.

דניאל: והוא בעצם מבוסס על הזיכרונות של המחברת חוה ניסימוב שגם היא הוסתרה בילדותה, בבית של משפחה כפרית פולנית.

לו: אבל מה שמעניין לדעתי בספר זה שהוא מסופר כעדות של פלוריאן, הילד שמחביא אותה, שבהתחלה שונא יהודים ומקלל אותם כמו כל הילדים בחצר, ובהמשך שומר על אחותו המאומצת ודואג לה. 

דניאל: גם הספר "תיאטרון הילדים" הוא סיפור אמיתי, אבל לא של המחברת, שלומית הרטמייר, אלא של אבא שלה לאון, ממקימי תיאטרון הילדים, שהוא זה שסיפר לה את הסיפור, והיא העלתה אותו על הכתב. הספר הוא ספר ראשית קריאה שאני זוכר במיוחד, אולי בגלל שהוא על אח ואחות, בני שש ושמונה, כמעט כמו הגיל של אחותי ושלי, אבל עם חוויות אחרות לגמרי.

לו: ואולי, כי בזמן שלפני מלחמת העולם השנייה בפולין, כשהם סובלים מאנטישמיות ומפחדים מהעתיד, הם מעבירים את הזמן בהפקת הצגות תיאטרון במרתף הבית?

דניאל: יכול להיות שזאת הסיבה. גם אני מאוד אוהב הצגות, ועכשיו כשכל האולמות סגורים אני חושב על הספר הזה, ועל הקסם שבתיאטרון.

לו: שנקרא קטע?

דניאל: בטח!

(הקראה) 

דניאל: יֵשׁ לָכֶם מַרְתֵּף עֲנָקִי וְתֵאַטְרוֹן בֻּבּוֹת עִם הַרְבֵּה בֻּבּוֹת. אִם תַּעֲשׂוּ חֲזָרוֹת וּתְסַדְּרוּ אֶת הַכֹּל, אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁגַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהַעֲלוֹת כָּאן הַצָּגָה, וְהִיא תִּהְיֶה לֹא פָּחוֹת יָפָה מִן הַהַצָּגָה שֶׁלָּנוּ!״

״נוּכַל לְהַזְמִין אֶת כָּל הַחֲבֵרִים מֵהַכִּתָּה!״ קָרָאתִי בְּקוֹל.

לו:״וּמִכָּל יֶלֶד שֶׁיָּבוֹא נְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַמְתָּק אֶחָד,״ אָמְרָה בֶּטְקָה. ״הוּא יִתֵּן לָנוּ אֶת הַמַּמְתָּק, וַאֲנַחְנוּ נִתֵּן לוֹ כַּרְטִיס. לִפְנֵי הַהַצָּגָה נֶאֱסֹף מִכָּל הַיְּלָדִים אֶת הַמַּמְתַּקִּים שֶׁהֵבִיאוּ, וְיִהְיוּ לָנוּ הַרְבֵּה דְּבָרִים מְתוּקִים לֶאֱכֹל.״ סִיְּמָה וְלִקְּקָה אֶת הַשְּׂפָתַיִם.

דניאל: ״הָאָדָם מְתַכְנֵן וֶאֱלֹהִים צוֹחֵק,״ אָמְרָה אִמָּא. הִיא יָרְדָה לַמַּרְתֵּף לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵינוּ, וּכְמוֹ תָּמִיד, בְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁנוּ, שָׁמְעָה עַל מָה דִּבַּרְנוּ.

לו: ״לָמָּה אֱלֹהִים צוֹחֵק?״ הִתְפַּלְּאָה בֶּטְקָה, הִתְבּוֹנְנָה מִסָּבִיב וְחִפְּשָׂה מִי צוֹחֵק.

דניאל: ״הִיא מִתְכַּוֶּנֶת שֶׁלֹּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה תָּכְנִיּוֹת. וַהֲכִי חָשׁוּב - לָדַעַת בְּדִיּוּק מָה אֲנַחְנוּ רוֹצִים לַעֲשׂוֹת,״ הִסְבִּיר הַדּוֹד רְפָאֵל בְּסַבְלָנוּת.

לו: ספר שמומלץ לילדים אפילו יותר צעירים מליאון ובטקה הוא "חנות הגלידה

של פרנצ'סקו טירלי" מאת תמר מאיר.

דניאל: הספר מספר על מוכר גלידה שהחביא יהודים בחנות שלו בבודפשט, בזמן המלחמה.

(הקראה)

לו: "פרנצ'סקו ניסה לבדוק בזהירות מה חושבים החברים שלו, וכולם אמרו לו 'להחביא יהודים?' זה ממש מסוכן, זה לא לעניין, הם לא משלנו ובכלל לא מכאן."

דניאל: "עד כאן הסיבות נגד, "אבל מה יהיה עם השכנים שלי? מה יהיה עם המשפחה של פטר? מה יהיה עם משפחות של ילדים אחרים? מישהו צריך לעזור להם. מישהו צריך לתת להם מחסה. מישהו... אני יודע! חשב פרנצ'סקו, חנות הגלידה שלי! אני אעזור להם! אני המישהו!"

לו: אני שמחה לסיים את הפרק בספר אופטימי על גלידה, על גבורה ועל חברות. דניאל, אתה יודע שפטר, הילד מהספר, עלה לארץ, למד באוניברסיטה, התחתן ויש לו נכדים ונינים?

דניאל: כן, והם גם אוהבים גלידה. והכי אוהבים, לאכול גלידה עם סבא יצחק בירושלים, שכשהוא היה קטן וגר בבודפשט, קראו לו פטר.

לו: ויש עוד הרבה סיפורים וספרים על ילדים בשואה. ילדים שאהבו לשחק ולקרוא, וחלקם נשארו רק "חיים בספר", ואחרים שחיים עד היום ומספרים את הסיפור שלהם.

דניאל: אז תודה לכם שהקשבתם לפרק המיוחד שלנו ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, ונסיים בקטע קצר מהיומן של אנה פרנק.

לו: "לפנים הייתי מצטערת תמיד שאינני יודעת לצייר, אבל עכשיו אני מאושרת מאוד שאני יודעת לפחות לכתוב.

דניאל: "ואם אין לי די כישרון לכתוב לעיתונים או ספרים, יכולה אני בכל זאת לכתוב לעצמי... אני רוצה להוסיף ולחיות גם לאחר מותי!"

לו: "ולכן מודה אני כל כך לאלוהים, שבעת לידתי כבר נתן לי את האפשרות להתפתח ולכתוב ולבטא את כל אשר בלבי."

דניאל: "כשאני כותבת הכל עובר, צערי חולף, אומץ לבי חוזר ..."

לו: "אני מקווה, אני כל כך מקווה, כי בכתיבה אני יכולה לבטא את הכל, את מחשבותיי, את שאיפותיי ואת פרי דמיוני."

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

2 views0 comments

Commenti


bottom of page