סרנדיפיטי ולא במקרה - ד״ר תמרה טילמן מארחת את אוסנת גואז

היום מתארחת אסנת גואז, סטוריטלרית, סופרת של 14 ספרים בעברית ובאנגלית, מרצה מבוקשת, ומנהלת הקהילה ״להוציא לאור ספר — סופרים מתייעצים״, קהילת כותבים ואנשי התעשייה בפייסבוק המונה 11,000 איש.

היא כאן, כי אירוע מקרי שקשור להוצאת הספר הראשון שלה, שינה לה לחלוטין את הקריירה המקצועית.

וגם כי אנחנו בחודש נובמבר, חודש אתגר הכתיבה העולמי ננורימו- ומיד נדע מה זה…

שני דברים שדיברנו עליהם היום:

1) הראשון: איך אסנת הפכה להיות מובילה של הקהילה החשובה ביותר בארץ בתחום ההוצאה לאור של סופרים עצמאיים שמתנקזת אליה אלפי כותבים, סופרים ואנשי תעשייה רבים.

2) השני : מהו אתגר הכתיבה ננורימו?

(וכן, ההקלטה יצאה ורטיקלית, אבל רובנו מסתכלים במובייל- אז רק להטות את המסך...קצת גמישות בפרק הזה...), ובכל מקרה זה מתאים לפרק שבו מדברים על אישה אחת שהצליחה להפוך תעשייה שלמה על הראש !!!

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 22/01/2025.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏ד"ר טילמן: ברוכים הבאים לפודקאסט "סרנדיפיטי ולא במקרה", הפוסט… הפודקאסט שחושף איך צירופי מקרים לא צפויים יכולים לשנות את חייכם, את הקריירה שלכם ולגעת בעולם כולו, בדיוק כמו שקרה לזוכי פרס נובל ובדיוק - להבדיל, לא להבדיל - כמו שקרה לאסנת גואז שמתארחת היום.

‏לפי פילוסופיית "יקום מקביל" - "Multiversism", המקריות היא המפתח הנסתר לפוטנציאל האנושי. אבל רק אם פיתחתם ידע, עירנות וסקרנות לפעול בעקבות המקריות, ורק אם שאלתם את השאלה הנכונה שהיא במקום לשאול "למה זה קרה", לשאול "לשם מה זה קרה", ואז אפשר לגלות את הכוח הטמון באירועים קטנים ושהופכים להיות חדשניים.

‏בפודקאסט הזה אנחנו חוקרים סיפורים מרתקים על רגעים קטנים שהפכו לכוחות מניעים, ונראה איך גם אתם יכולים לזהות את ההזדמנויות החבויות במקריוֹת… במקריוּת, וליצור שינוי אמיתי בעולם. אז חשבתם שזה במקרה, שהחליפו לכם מושב בטיסה? תחשבו שוב, כי זה הרגע שלכם.

‏הפרק היום הוא על אסנת גואז - איך במקרה הופכים להיות גורם משמעותי במפה של תעשיית ההוצאה לאור המשתנה בישראל? אסנת גואז היא סטוריטלרית, הוציאה לאור באופן עצמאי 14 ספרים בארץ ובאמזון - בעברית, באנגלית. מרצה מבוקשת ומנהלת את הקהילה "להוציא לאור ספר - סופרים מתייעצים". היום יש בה 11,000 איש, נכון?

‏אסנת: כן.

‏ד"ר טילמן: כן. והיא כאן כי היא בעצמה עברה אירוע מקרי ששינה לחלוטין את הקריירה המקצועית שלה, וגם כי אנחנו בחודש נובמבר, חודש אתגר הכתיבה העולמי, "ננו רימו" [כך במקור], ומייד נדע מה זה. אז שני הדברים שנדבר עליהם היום - הראשון הוא איך אסנת הפכה להיות מובילה של קהילה ושל תחום של הוצאה לאור של סופרים עצמאיים, שמתנקזים אליה אלפי כותבים כל שנה, ו… גם הסופרים, אגב, וגם אנשי תעשייה, והדבר השני מה זה בעצם ה"ננו רימו"?

‏אז שלום אסנת היקרה, בואי, בואי תציגי את עצמך.

‏אסנת: קודם כל תודה רבה, תמרה, כבוד הוא לי להתארח אצלך בפודקאסט. אה, נראה לי שאחרי ההצגה שלך [מצחקקת] אין לי מה להוסיף. כאילו, אני לא חושבת שהייתי מצליחה להציג את עצמי כל-כך טוב כמו שאת הצגת אותי. אז תודה רבה. אולי רק להוסיף משפט אחד, שאני נמצאת כאן בשביל כל מי שרוצה לכתוב ולהוציא לאור ספר. נמצאת במקום הזה לעזור. להוציא במינימום כאב, בלי המון תסכולים, בלי המון כאבי-לב ולחסוך להם כסף. זה הכל.

‏ד"ר טילמן: אני הייתי מוסיפה על מה שאת אומרת שזה לא רק לחסוך כאב, זה לא רק לחסוך כסף, את מעניקה לאנשים ידע אדיר. אני אומרת את זה מכיוון שאני לקחתי את כל הקורסים שלך וגם לקחתי אותך כמאמנת אישית. את, את מקור של ידע, והידע הזה, עם הידע הזה באה, באה אוטוריטה. יש לך היום סמכות בגלל הידע הזה, בגלל התהליך שאת עברת, בגלל ה… אולי המקריות. בגלל כל זה, יש לך היום ידע שאת יכולה לעזור לאנשים לעשות את זה מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר. [מחייכת] ככה הייתי מגדירה את זה.

‏אז במקרה שלך בעצם נוצרו כאן שתי אוטוריטות. הוצאת ספר, "התחילו לספר!", והתמה של הספר הזה זה ש-סטוריטלינג זה, "אם אתם תתחילו לספר סיפורים, תוכלו להצליח גם בעסקים וגם בחיים". ואני לא חושבת שחלמת שהספר הזה לא רק יצליח כמו שהוא הצליח, אלא גם יטה את כל העבודה המקצועית שלך לתחום חדש לחלוטין, שזה תחום של הוצאה, הוצאה לאור בישראל. אז אולי תספרי לנו קצת את הסיפור המרתק הזה של מה קרה, איך זה קרה? ואנחנו נבוא לזה אחר-כך כי אני רוצה לקפוץ לחודש של ה"ננו רימו", אבל קצת את הרקע, קצת את הרקע. את בעצם דוברת של… היית דוברת של רשות העתיקות. הספר הזה מבוסס על הדוקטורט, המחקר שעשית לדוקטורט.

‏אסנת: לימודי הדוקטורט.

‏ד"ר טילמן: כן. ואז את מתחילה להוציא את הספר, את כותבת את הספר, לפני שבע שנים יצא הספר, אז קצת על, קצת על הספר.

‏אסנת: כן. אז כמו, כמו שאמרת זה נכון, זה לגמרי מקום שהתגלגלתי אליו, ככה אני מכנה את זה, את קוראת לזה מקריות, כן? אני כתב… אני, נתחיל רגע מהדוקטורט, אני נרשמתי ללימודי דוקטורט ובנושא שלי זה היה "הסיפורים שמספרים לנו בעיתונות הכלכלית". זה, זה מה שרציתי ללכת לחקור. ואני לא אכנס לכֹּל ה… לכל הפרטים, דוקטורט לא יצא, אבל מה שכן היה זה שנשארתי עם המון-המון חומר, המון מידע, חומר גלם מטורף, כמויות על כמויות של מחקר שאספתי על הנושא הזה. ואז אמרתי, 'רגע, דוקטורט אין, אבל אולי משהו אחר כן יכול להיות'. לקחתי את כל החומר הזה והחלטתי להפוך אותו לספר פופולרי דווקא. לא דוקטורט, לא משהו מאוד מקצועי, מאוד אה… את יודעת, עם כל השיטות מחקר שכל מה שדורשים מאיתנו, מי כמוך יודעת? לעשות משהו שהוא נגיש, שהוא פופולרי, בגובה העיניים וגם כן לעשות איזשהו ככה תפנית קלה מהתכנון ולא לחקור עיתונות כלכלית למרות שזה מרתק, אם פעם תרצי נדבר על זה, והלכתי לחקור את איזה סיפורים מספרים לנו ברשת - בפייסבוק, באינסטגרם, בלינקדאין. אני לא זוכרת בדיוק איזה רשתות אז בדקתי כי היו… לפני כמה שנים לא הייתי כל-כך בענייני רשתות, וגם ברשת בכלל, באתרים וכולי. ודרך הבדיקה הזאת לאור התיאוריות, המחקרים שהיו לי, לקחתי את כל החומר ובעצם ניסיתי להבין מה מספרים, למה מספרים, ואיך מספרים, ואיך זה משרת אותנו. ככה בעצם…

‏ד"ר טילמן: איך זה בעצם אפקטיבי. איך זה בעצם אפקטיבי. אז אולי…

‏אסנת: בדיוק. איך זה, איך סיפורים משרתים אותנו כבני-אדם.

‏ד"ר טילמן: אז אולי תספרי על איזשהו סיפור הכי מרתק מהניסיון שלך. יכול להיות מהספר, לא מהספר, כי מי שקורא את הספר מתחיל בזה שאת עושה לו טלטלה רגשית בלספר סיפור ואחר-כך את שמה סימן שאלה על הסיפור. אבל בואי תספרי לנו סתם ככה, את יודעת, אנשים שומעים אותנו, שומעים סטוריטלינג. זה ממש buzzword - סטוריטלינג, סטוריטלינג.

‏אסנת: נכון.

‏ד"ר טילמן: ו… אבל הסטוריטלינג הזה יכול להשפיע, יכול לשנות. אז תספרי איזשהו סיפור אחד קטן, מהניסיון שלך, על סטוריטלינג שהצליח בגדול.

‏אסנת: אוקיי, אני יכולה רק להגיד כהקדמה שהבקשה הזאת היא קצת טריקית. אני אגיד גם למה. כשאנחנו מדברים על סטוריטלינג, אנחנו מדברים על כך שאנחנו לוקחים סיפור ובאמצעות הסיפור מעבירים איזשהו מסר. לפעמים זה מסרים, אבל לרוב זה איזשהו מסר. כל הרעיון בסטוריטלינג זה שהסי… המסרים נמצאים ברובד הסמוי, לא ברובד הגלוי. כלומר, כשאני מספרת סיפור, את… מי שמאזין, מי שמקשיב לו, שומע סיפור. הוא לא לוקח את הסיפור ומתחיל לפרק אותו. הבן-אדם הממוצע, בן-אדם מן היישוב, בוא נגיד ככה, כן? לא שומע סיפור ואומר: "רגע, בוא ננסה להבין מה השפיע עליי. בוא ננסה לנתח את הסיפור ולהגיד איך הוא עובד. מה, מה הוא גורם לי לחשוב". לא. יש לו אפקט, והאפקט של הסיפור זה משהו בדרך כלל רגשי, שבעצם מחלחל אלינו מתוך - כשהסיפור מוצלח כמובן - מתוך המעקב אחרי השתלשלות העניינים. עכשיו, כשאת אומרת…

‏ד"ר טילמן: אז, רגע, רגע, אני רוצה רגע…

‏אסנת: כן.

‏ד"ר טילמן: אני רוצה, אני רוצה לעצור אותך כאן, ואני רוצה להגיד, מה שאת אומרת, סטוריטלינג זה לא… המילה "סטוריטלינג" בעצמה לא נכונה. את לא מספרת את הסיפור, אלא את יוצרת אצל מי שקורא את הסיפור רגש מסוים והוא שמשפיע על איך הוא קרא את זה ומה הוא יעשה אחר-כך.

‏אסנת: בדיוק. המטרה של סטורי טוב… אה סטוריטלינג, זה לייצר אפקט. כלומר אנחנו רוצים להשיג איזשהו אפקט. כן.

‏ד"ר טילמן: אוקיי.

‏אסנת: אז לכן כשאומרים לי, ואגב זה בקשה שחוזרת גם, את יודעת, ברדיו, ראיינו אותי כבר בטלוויזיה, ברדיו, בכל מיני מקומות, כל הזמן שואלים… אומרים לי, תספרי סיפור. ואז אני אומרת, "אין לי סיפור לספר, כי הרעיון הוא לא מה המסגרת שמכילה". לא, הרעיון הוא לא מהחליפה - חליפה זה הסיפור - אלא מה אני מצליחה באמצעות הסיפור להעביר. יתרה מזאת, בסטוריטלינג אנחנו שמים דגש מאוד גדול על מודעות. כלומר, אם יש סיפור שאני אגיד לך עכשיו, אני אגיד לך, אני אגיד לך, 'תשמעי, זה הצלחה כבירה', אני עדיין לא יודעת האם זה היה עם מודעות ומתוך כוונת מכוון. כלומר, מי שבנה את הסיפור מראש שתל איזשהו מסר והמטרה שלו הייתה שהסיפור הזה יהיה ויראלי והמסר יתפשט ובעצם להשיג את האפקט. כי לפעמים אנחנו מספרים סיפור כי אנחנו מספרים, את יודעת, אנחנו… בן-אדם מספר, אנחנו יודעים לספר סיפורים, רובנו, מי יותר טוב, מי פחות טוב. אז אנחנו מספרים סיפור כי אנחנו רוצים להעביר איזשהו חוויה ואנחנו לא מודעים למרכיבים, ובוא נגיד לזה… בוא נקרא לזה ככה: קוראים לזה סוס טרויאני ששותלים בתוך הסיפור…

‏ד"ר טילמן: כן.

‏אסנת: …שהוא הדבר הזה ש… הוא הזרע הזה שבכלל נמצא ברובד הסמוי. אז עכשיו, גם אם אני אביא לך סיפור כזה, אז רגע, איך אני יודעת אם מי שסיפר אותו התכוון להעביר איזשהו מסר, או שסיפר סיפור ובאמת נוצר איזשהו תהליך שבו הוא מעביר מסרים שהוא לא מודע להם בכלל?

‏ד"ר טילמן: אז רגע, אז קודם כל יש, יש מקרים, שבהם סיפור גרם למשל לבהלה. בשנות ה… אני חושבת שזה היה בשנות ה-60 עם הסיפור של משהו אטומי הולך להיות בארצות הברית, זה היה תסכית ברדיו ואנשים התחילו לברוח מהבית. זאת אומרת, הסטוריטלינג מצליח בגדול כאשר - בעיניי - יש לו השפעה גם אישית אבל גם כוללת יותר. זאת אומרת, סטוריטלינג זה לא רק ברמה שלךָ - אתה קורא את הספר, מה זה עושה לך? זה גם כי, כי בסופו של דבר כל מה שקורה לנו בחיים זה לא מה שקרה אלא מה שחשבנו שקרה.

‏אסנת: ברור.

‏ד"ר טילמן: אבל כשמדברים על השפעה של סטוריטלינג יש כאן השפעה של, אני קוראת לזה "גלי אדווה", גלים כאלה, ripple effects, שהולכים וגדלים וגדלים וגדלים. את יכולה לחשוב על הספר "Chicken Soup for the Soul" שהתחיל ככלום ואפילו מי שכתב את זה נשאר תקוע עם אלפי ספרים בבית, ולאט-לאט זה צבר תאוצה. אז כן יש משהו בסיפור, בצורה שסיפרתָ, שיכול יום אחד להגיע לנקודה של Tipping point. זאת אומרת, אני כן רוצה להבדיל פה בין סטוריטלינג של איך אתה מספר שזה טוב בשבילך ל-מרקטינג, לאיך אתה משפיע על אנשים וכמובן להשפיע על טוב… לטוב. ואם את לא רוצה לבחור סיפור אז תכף אנחנו נבחר את הסיפור שלך, כי יש שני סיפורים שלך שהם ללא ספק סטוריטלינג משובח.

‏אסנת: תודה.

‏ד"ר טילמן: אז אני אקפוץ רגע לננו רימו, ואני אגיד שאנחנו בחודש נובמבר ולפני חמישה ימים קרוב לחצי מיליון איש מכל העולם, התיישבו לכתוב באתגר שנקרא "NaNoWriMo", שזה קיצור של National November Writing Month, שזה אתגר כתיבה של 30 יום. גם אני שם אגב, בפעם השנייה. אז בואי, אסנת, תספרי לנו קצת על האתגר הזה.

‏אסנת: בוודאי. אז בעצם אנחנו מדברים על אתגר שמתחיל ב-1999 בקבוצה מאוד קטנה של אה… נראה לי שהם מסן פרנסיסקו, שמחליטים לעשות אתגר כתיבה, את יודעת, בין חברים. ככה זה מתחיל. מדברים על מספר בודד של אנשים שכותבים ביחד סיפור. [מכחכחת] מדובר על זה שלכתוב נובלה בכלל, והם שמים להם למטרה לכתוב 50,000 מילים במהלך חודש נובמבר, בנובלה שלהם. ואני חושבת שהם… אפילו הם אומרים שהם בוחרים את חודש נובמבר כי זה חודש משעמם. ככה זה מתחיל. ומשנה לשנה הדבר הזה מקבל תאוצה, ופתאום עוד אנשים מצטרפים ועוד, אנחנו מגיעים למצב שהמספר שאת אמרת הוא נכון, אבל תחשבי שזה המספר הרשמי. אנחנו לא יוד… המספרים הלא רשמיים מגיעים להרבה יותר. כלומר, אני בטוחה, לדוגמה, בארץ אף אחד לא סופר את מי שפה בארץ משתתף באתגר, כי רבים לא נרשמים בכלל לאתר שלהם.

‏ד"ר טילמן: [מהמהמת] כן.

‏אסנת: לדוגמה, רבים מאלה שמקיימים את האתגר בארץ לא נרשמים בכלל לאתר הבינלאומי. אז אני בטוחה שמספרים הם פי כמה וכמה יותר גדולים, וכל הרעיון כאן זה לגרום לנו לסיים דראפט ראשון של ספר. מה זה דראפט? טיוטה ראשונה. זאת המטרה של האתגר. אז כמו שאמרתי, האתגר התחיל עם כתיבת נובלה ובכל מיני מקומות התחילו לפתח איזשהם הרחבות של האתגר הזה. אני בארץ החלטתי, כן? אני על עצמי ואחרי זה גם העברתי את זה הלאה, לעשות איזשהי הרחבה, שזה לא רק נובלות, לאפשר לכל ז'א… לכל ז'אנר שהוא רב-מלל.

‏ד"ר טילמן: כן.

‏אסנת: כי ברור שלא נעשה אתגר כתיבה לספר ילדים של 400 מילה. אז להרחיב לכל ז'אנר, ובנוסף גם לא להתקבע על 50,000 מילה, ואני אגיד גם למה. 50,000 מילה באנגלית הם פחות מילים בעברית. אם את לוקחת ספר, לדוגמה הספר שלי "התחילו לספר!" שהוא בעברית 45,000 מילה, באנגלית הוא הפך להיות 65,000 מילה. אוקיי? כי יש יותר מילים לתאר את אותו דבר בתרגום מעברית לאנגלית. אז על אותו משקל אפשר להגיד שהישראלים שכותבים ומשתתפים באתגר יכולים לכתוב פחות. אבל זה לא רק זה, גם מבחינה ז'אנרית. לדוגמה, אם את כותבת ספר עיון, non fiction, אז אפשר להגיד שגם אם תכתבי 30, 40 אלף מילה, 50 אלף מילה, זה, זה בסדר. לא חייבים את ה-50,000 מילה. את, עדיין יהיה לך ספר, לא תהיה לך חוברת. ויש כאלה שכותבים, לדוגמא, איזשהם ז'אנרים שדורשים הרבה יותר מילה, אז גם 70-80 אלף מילה אפשר להגדיר. אז בסוף מה שאני מנסה להגיד כאן זה שהאתגר הוא כמה מילים את מקציבה לעצמך, מתוך הבנה של הז'אנר ושל מה שיש לך להגיד.

‏ד"ר טילמן: כן. עכשיו, אין…

‏אסנת: מה שחשוב זה לקבוע את זה לפני שמתחיל תהליך הכתיבה.

‏ד"ר טילמן: כן. האתגר עצמו הוא בעצם אתגר של 30 יום - לשבת על האחוריים שלךָ ולכתוב, מה שאולי הייתָ עושה פה שעה, שם שעה.

‏אסנת: נכון.

‏ד"ר טילמן: לשים, לקבץ את זה ב-30 יום. לכתוב, פשוט לשפוך מה שאת מלמדת זה - "פשוט תכתבו, הולכים קדימה, לא הולכים אחורה".

‏אסנת: נכון.

‏ד"ר טילמן: לא עורכים, לא שום דבר. אני יכולה להגיד לך מתוך ניסיון שלי, של כמה ספרים, שאני חזרתי - תמיד הפרק הראשון הוא הרבה יותר מצוחצח, כי יש מצב שחזרתי אליו 200 פעם ויש לי 200 גרסאות, כי אנחנו נוטים להתחיל מהתחלה…

‏אסנת: מוכר.

‏ד"ר טילמן: מוכר. אז הספר הזה בעצם בא… הוא עושה שינוי פרדיגמלי [כך במקור] בתחום של כתיבת ספר. הוא אומר משהו שאולי ג'וליה קמרון אומרת, "תשבו ותשפכו על הכת… על הדף". אותו הדבר כאן, תשפכו לכם כאן כל אה… כל יום - אם זה 50,000 לחלק ל-30 יום אז 1,667. אגב, אם אתה… מילים ליום, שזה לא הרבה, זה שניים-שלושה עמודים, זה לא הרבה. ואגב, יש כאן איזשהו תמריץ, כן לכתוב את ה-1,667 שהם 50,000 מילים אם אתה באתר של ננו רימו, כי הם נותנים לך כאלה כל מיני כוכבים, אם עברת את ה-1667. למשל שלשום אני כתבתי, לא זוכרת, 1,500 ומייד נזפו בי שאת לא תקבלי כוכב אם זה יהיה המספר.

‏אסנת: לא עמדת… [צוחקת]

‏ד"ר טילמן: אז עכשיו, רגע, אז עכשיו את אה… אני סקרנית להבין איך הפכת להיות הדוברת של האתגר הזה בעברית, כי כשאומרים ננו רימו קודם כל יש לך קורס הכנה לננו רימו מצוין, זה קורס של "מעוף". אבל איך בכלל הפכת להיות באופן עצמאי הדוברת של האתגר הזה?

‏אסנת: טוב, קודם כל תודה רבה, לא חשבתי שאני הדוברת אבל אני שמחה לקחת את השרביט. אני רק יגיד שהמטרה שלנו בכתיבה הזאת בננו ריימו זה שאנחנו נייצר, אני תמיד אומרת, את החימר. כי אם יש לי חימר - זה הדראפט הראשון - אני יכולה אחרי זה לייצר ממנו פסל. זה, זו המטרה כאילו, אם אין לי את החימר, איך אני אייצר פסל? אז הרעיון הוא: בואו, שיהיה לנו חימר שאחר-כך, בין דראפט ראשון לדראפט שני, נשכתב, נתחיל לייצר משהו שנראה כפסל ונגיע לדראפט שלישי אז יהיה לנו כבר פסל יפה. כאילו, זה בעצם העניין. צריך, כאילו, ככה לחדד את זה קצת, חשבתי. מעבר לזה, מה שאני רציתי להגיד שכל התהליך הזה של הכתיבה, אם את זוכרת בספר "התחילו לספר!" אני מצטטת שם את ג'וזף גראן [במבטא צרפתי] שהוא מהספר של אלבר קאמי, שהוא סופר שכותב לאורך כל הספר "הדבר" משפט אחד. כל הספר זה מה שהוא כותב. למה הוא כותב רק משפט אחד? כי הוא כל הזמן מלטש אותו ומצחצח אותו וזה. אז לאורך כל הספר "הדבר" יש לנו משפט אחד שאותו סופר ג'וזף גראן כותב. ואני אומרת, ככה בבדיחות הדעת, אל תהיו ג'וזף [ד"ר טילמן צוחקת]. אל תשכתבו. בהקשר למה שאמרת - אל תשכתבו. באתגר לא משכתבים. כמו שאת אמרת, סליחה על המילה, מקיאים, לא רוצים מקיאים? מניחים את כל מה שיש לכם להגיד על הדראפט, על ה… במחשב, במחברת, איפה שאתם כותבים. אז זה כדי ככה לסגור את העניין הזה של האתגר.

‏ולשאלתך, איך זה התחיל? אז אני מנהלת את הקבוצה "להוציא לאור ספר - סופרים מתייעצים", אני כבר לא זוכרת מת… איך זה התחיל בדיוק אבל לפני, אני לפחות, זה שבע שנים כבר באתגר הזה, כלומר שבע שנים משתתפת. ואני חושבת שמה ש… זה התחיל מתוך הקבוצה כי עלה רעיון, "בואו נעשה איזשהי הדרכה לחברי הקבוצה על האתגר", ואז אספתי סופרים שהשתתפו וכל מיני אנשים מתוך התעשייה וכל אחד העביר איזשהו סשן מניסיון שלו באתגר, ככה זה התחיל. ועם הזמן אני כבר פיתחתי כלים, כתבתי ספר בעצמי של לכתוב ספר… אה, 'איך לכתוב ספר ב-30 יום', כתבתי ספר כזה - ב-30 יום כמובן - האמת פחות מ-30 יום, ובעצם ככה משנה לשנה שיפרתי את הכלים, למדתי, אני לומדת כל הזמן. אני כל הזמן אומרת גם בקורסים שלי, "שום דבר אני לא ממציאה, הכל מתבסס על איזשהי אינטגרציה מהרבה חומרי לימוד שנחשפתי בעולם", וככה, אני חושבת, הפכתי לאיזשהו גורם שמזוהה עם האתגר הזה וכמובן יש לי קבוצה שבה אנחנו מדווחים כל יום כמה מילים כתבנו, ויש את הקורס כמו שאמרת של אה… מסובסד על-ידי "מעוף", שזה משרד הכלכלה והתעשייה שאני מעבירה כל שנה, שגם הוא פתח דלת להרבה אנשים שרוצים לכתוב ולא יודעים איך לגשת לזה. ככה זה… נראה לי התגלגלתי לזה. שוב, "נראה לי" זה מילת מפתח פה.

‏ד"ר טילמן: אז, אז אנחנו כאן כדי לעודד אנשים להיכנס עוד היום לאתגר הזה, לא מאוחר מדי, אנחנו אה… 6 בנובמבר אצלי, אצלך גם כן. אז לא מאוחר מדי להתיישב ולהתחיל לכתוב היום, 1,667. את עושה, את עושה תרגיל מקסים של [מחייכת] כמה מילים אתה יכול בדקה אחת לכתוב. זה מפתיע כמה, אל… 1,667 - כשאתה רץ על משהו שאתה יודע שאתה רוצה לכתוב, זה לא הרבה. אז קודם כל הזמנה לזה. אבל אני רוצה להמשיך לדבר על ה… אז אני רוצה להמשיך ולדבר על ה… איך כל הסיפור של הוצאת הספר שלך, "התחילו לספר!", היא בעצם, אממ, ה… כל מה שקרה לך בשלב ההוצאה לאור, היא בעצם מקריות שמחוללת תפנית משמעותית בחיים שלך. אז בואי תספרי קצת על הקשיים שיש לכל מי שכותב ספר, לכל מי שכותב ספר, ושאולי את חווית קצת אקסטרה מהקשיים האלה.

‏אסנת: כן. אני מאמינה מאוד גדולה במשפט "באנו ללמ… באנו ללמוד את מה שבאנו ללמד".

‏ד"ר טילמן: לגמרי.

‏אסנת: ואני ממש, אני, זה השליחות שלי. כלומר, אני אומרת כל הזמן, "מה שלמדתי אני רוצה להעביר את זה הלאה". אני לא רוצה לשמור אצלי כלום, אני מאלה שלא שומרת כלום. כל הזמן, את יודעת… פעם, אבא שלי הוא מאוד כזה עם ראש עסקי, הוא אומר לי: "אסור לספר הכל. תשמרי, תשמרי משהו." ואני אומרת לו, "לא, אני מספרת הכל כי יהיו עוד דברים שאחרי זה אני ארצה לספר". כאילו, אין לי מה לשמור. אז זה לגמרי הגישה שלי. אז אני התחלתי בתהליך הזה של אה… שסיימתי, כמו שאמרתי, לקחתי את החומר, יש לי כתב יד, התחלתי לחפש ברשת מה עושים איך עושים וכולי, ונורא חששתי לגשת להוצאות לאור כי את יודעת, זה לא כמו היום שהיום יש הרבה יותר חוזים הרבה יותר, בוא נגיד, מעודנים ממה שהיה פעם, שלוקחים לכם את הזכויות, שכל מיני דברים כאלה, נורא פחדתי מזה. אמרתי, "רגע מה פתאום שאני אתן את הזכויות שלי לאיזה הוצאה? אני, אני לא אשלוט בתהליך" וזה, רציתי להוציא לבד, ככה זה התחיל. אבל נפלתי על כל צעד ושעל שעשיתי. טעיתי עם העריכה, לקחתי עוד עורך, טעיתי עם העימוד החלפתי מעמד, טעיתי עם הכריכה, הכל… כלומר, כל דבר שעשיתי - עשיתי לבד - נפלתי ולמדתי. נפלתי, קמתי ולמדתי. כל הדרך.

‏גם אחר-כך, שתרגמתי את הספר לאנגלית אמרתי, "אני עושה לבד". תרגמתי לאנגלית לבד, הוצאתי באמזון לבד, ושוב כל הדרך היו לי טעויות ו… את יודעת מה, תמרה, משהו שמאוד מעניין? בכל ספר זה קרה לי. כלומר, בספר הזה עשיתי טעויות, אחרי זה הלכתי הוצאתי ספר ילדים - גם שם עשיתי טעויות. אחר-כך הלכתי הוצאתי ספר חגים - גם שם עשיתי טעויות. כלומר, זה לא שגם… מספר לספר את כן לומדת, אבל לא באותו ז'אנר. כל ז'אנר דורש ממך כלים קצת אחרים. כי ספר שהוא פיקצ'רבוק, זה כלים אחרים. מי שהוציא ספר פרוזה יהיה לו קשה באמת לעזור למישהו שמוציא ספר פיקצ'רבוק, שזה ספר ילדים. אז בעצם בגלל… אני חושבת שחלק מזה שנגעתי כמעט בכל הז'אנרים גרם… הביא לי איזשהו, אני אקרא לזה ארסנל של יכולות וכישורים והבנה - לא משנה באיזה ז'אנר אני עוסקת. ואת זה החלטתי שאני רוצה להעביר הלאה.

‏ד"ר טילמן: אז אני עוצרת רגע כי לפני…

‏אסנת: כן.

‏ד"ר טילמן: לפני שמה שהחלטת להעביר הלאה, בעצם יש כאן הרבה מאוד כאב לב. מי שמוציא ספר - זה זמן, זה השקעה, לא תמיד הסביבה מבינה בכלל מה הוא עושה. הרבה פעמים אומרים, 'מה, אתה הולך לכתוב על זה ספר?' באמת נכתבו על זה אלפי ספרים, ואתה נמצא בנקודה שבה אתה לפעמים מתערערת לך מחשבה של, 'נכון שהוציאו הרבה אבל יש לי את הוורסיה שלי ואני, אף אחד לא יכתוב את הוורסיה שלי'. נוסיף על זה שיש כאן, אה, זו הוצאה מאוד מכובדת - כספית - להוציא ספר. גם היום שאנחנו מדברים KDP, ללכת לאמזון, להוציא את זה, עדיין אתה לא תעשה את זה בלי מישהו שיֵעָמֵד, אתה לא תעשה בלי מישהו שיכתוב לך… שיעשה לך כריכה שהיא נאה. יש כאן בעצם תהליך ארוך שמשולב בצד המקצועי, בנפילות בצד המקצועי, ונפילות בצד הכלכלי. וצריך ל… לדבר על שני הדברים האלה.

‏אסנת: אמת. אני חושבת שגם זה המטרה של הקבוצה שהקמ… שהקמתי בסופו של דבר, זה באמת לאפשר שיח בנושא. אני חייבת להגיד, שגם שם נכנסים בסוף גורמי אינטרס. כלומר, זה חלק מהעולם הזה שאנחנו חיים בו, של הרשת, שגם שם כשאת פותחת איזשהי מסגרת שהמטרה של לתת כלים, אז תמיד יש את… כל מיני אנשים, כל מיני בעלי אינטרס שנכנסים וכולי, ולכן גם שם עדיין זה לא מספיק אה… זה נותן כלים, אבל זה לא מספיק. עדיין אתם צריכים איזשהו ככה, את יודעת, מקום או גורם או מישהו שאתם יכולים לסמוך עליו בעיניים עצומות שהוא רוצה את טובתכם. זה משהו שאני ככה אומרת לסופרים כל הזמן גם בקבוצה שאני מנהלת בעצמי, "כבדהו וחשדהו". זה מה שאני אומרת. יש המון מידע, מידע מעולה, אבל יש גם בעלי אינטרס.

‏ד"ר טילמן: כן, אז את…

‏אסנת: אז גם את זה חשוב להגיד.

‏ד"ר טילמן: כן. אז ככה את הופכת להיות אוטוריטה בתחום של הוצאת ספר בעברית, שזה כולל בעצם את הכתיבה, את השיווק, את ההוצאה לפועל, את ההפצה שזה אמזון או במקומות אחרים, וזו בכלל אוטוריטה שאת לא התכוונת אליה. אממ…

‏אסנת: נכון, [מצחקקת] נכון.

‏ד"ר טילמן: זה קרה במקרה. אז השאלה היא, השאלה היא, האם את מרגישה… בזמן שהאירוע המתיש הזה קורה, את מותשת מזה שאת צריכה עוד עריכה ועוד עריכה, ומה שנכון לז'אנר אחד לא נכון לז'אנר אחר, פתאום את, את לא מקבלת תמיד את השירות הכי טוב. האם בזמן שזה קורה, האם ב-real time יש לך הבנה שאת עולה כאן על משהו גדול…

‏אסנת: ממש…

‏ד"ר טילמן: או שההבנה הזאת מגיעה מאוחר יותר?

‏אסנת: שום הבנה, שום הבנה. אני אגיד לך יתרה מזאת, אני אספר לך איזשהו סיפור שהוא לגמרי מקריות ואת תגידי לי אם הייתה פה הבנה. כשהבת שלי הגדולה, הבכורה שלי, הייתה בת 11 חודשים, כתבתי לה ספר, ספר ילדים…

‏ד"ר טילמן: סיפור מדהים.

‏אסנת: "תמר ואיתמר בין שבילי הכפר".

‏ד"ר טילמן: אני, סיפור מדהים. כן.

‏אסנת: כן, כתבתי לה את הספר, ש… רציתי ללמד אותה צבעים, רציתי ללמד אותה צורות, רציתי ללמד אותה ירקות ולגרום לה לרצות לאכול בריא. אני עד היום מתחרטת על זה, כי היא הפכה להיות לי טבעונית ויש פה סיפור שלם. [ד"ר טילמן צוחקת] אבל בוא נשים את זה רגע בצד. כן, אז רציתי שתאכל בריא שתאכל ירקות וכולי אז כתבתי לה את הספר הזה. ותקשיבי, אני אמא צעירה, אנחנו מדברים… הבת שלי כבר בת 23 עוד מעט, כן? אני שולחת את זה להוצאות לאור, מה אני מבינה? בהתחלה לא היה לי חלום כזה, כן? אמרתי, 'אבל כתבתי סיפור, חבל', שלחתי. דממה. שום הוצאה לאור לא חוזרת אליי, שום הוצאה לאור לא עונה לי אפילו. לא 'תודה, לא מתאים', כלום. את יודעת, אז מה עשיתי? אמרתי, טוב, אני, אני יודעת מניסיון שקצת קראתי שאנחנו שולחים לעצמנו בדואר רשום - אז, היום לא צריך את זה כי היום אנחנו בעצם האימייל הוא ההוכחה שזה יצא מאצלי. שלחנו לעצמנו בדואר רשום את הכתב-יד ולא פותחים את המעטפה כי זה נשאר כעדות חתומה שזה בעצם משהו שלך, שאת יצרת. אז זה מה שעשיתי. אנחנו מדב… אנחנו, אני שולחת את זה בדואר רשום וזהו. שוכחת מזה. שוכחת מהקיום של הספר הזה.

‏בשנת 2017 הוצאתי את הספר "התחילו לספר!" סטוריטלינג, כן? ואחרי שהוצאתי אותו לאור, ללא שום קשר אני צריכה לנסוע לחיפה, אני אומרת לבעלי, "אתה יכול להוריד לי תיק? נקרעה לי הרצועה של התיק שלי, אתה יכול להוריד לי תיק מהבוידעם?" הוא אומר לי, "בטח". הוא מוריד לי מלא תיקים. באמת, כל אחד שיש לו בוידעם בבית יודע מה קורה שם [ד"ר טילמן צוחקת], תיק כזה, ותיק כזה, ותיק כזה, ואני רואה תיק שחור מלללא אבק, סליחה, כן? מאוד גדול ואמרתי, "מה זה התיק הזה?" ואני פותחת אותו ולמעלה, ממש ככה, מקריות, אני רואה מעטפה שכתוב "עבור אסנת גואז" - עבורי - "לא לפתוח". אני אומרת, "מה זה?" עכשיו, אנחנו צריכים להבין שהבת שלי בת 16, כתבתי לה שהיא הייתה בת 11 חודשים, כלומר 15 שנים בערך אחרי. אני אומרת, "מה זה?" אני לוקחת את המעטפה ואני מאחרת לרכבת, אז אני לוקחת ורצה לרכבת, אני פותחת ברכבת ואני מגלה את הסיפור הזה ששכחתי מקיומו. אני שולחת הודעה לבת שלי שלומדת בדיוק בלְיָדָ"ה, היא לומדת אמנות וביולוגיה, ואני אומרת לה, "תקשיבי, מצאתי סיפור ששכחתי מקיומו, כתבתי לך כשהיית בת 11 חודשים, ואני יודעת שאת צריכה לעשות פרויקט גמר לבגרות שלך, אולי תאיירי את הספר?" היא אמרה לי, "תשלחי, אני אקרא ואני אחליט". אז כמובן כל היתר היסטוריה, היא איירה לי אותו, היא הגישה אותו כחלק מהבגרות ואני חושבת… למה אני מספרת לך את זה כאילו? אני חושבת שהרי זה לא היה… לא הייתי חושבת להוציא אותו לאור אם לא הוצאתי לפני כן ב-2017 את "התחילו לספר!". כאילו, מה לי ולהוציא לאור ספרים?

‏ד"ר טילמן: אז אני עוצרת אותך…

‏אסנת: כאילו, אני בכלל לא במקום הזה.

‏ד"ר טילמן: אני עוצרת אותך, מכיוון שזכרונות הם אה… הם הדברים האולטימטיביים של מקריות, זכרונות ילדות שלנו בעיקר, זכרונות - כל הזמן שהיית בבית הוריך, אבל כל זיכרון, ואני עושה כאן, אני אעשה רגע שיעור כזה קצר, אם אפשר, ביקום מקביל, ב-Multiversism בפילוסופיה שאני מלמדת. המקריות - שכמובן אני מאמינה שאין מקריות ואתה צריך להבין לְמה זה קרה - המקריות הזו… אגב, לאיפה נסעת, שזה היה ברכבת?

‏אסנת: לחיפה.

‏ד"ר טילמן: לְמה?

‏אסנת: מירושלים לחיפה.

‏ד"ר טילמן: למה?

‏אסנת: לבקר את המשפחה.

‏ד"ר טילמן: אוקיי. יש גם משהו בסיפור הזה, תכף אנחנו נעשה… אולי נעשה אחר-כך נסגור את המצלמות.

‏למקריות יש משמעות אדירה בלפתח את הפוטנציאל שלךָ ושל אחרים. עכשיו, תחשבי על זה שב-מקרה, כשהילדה שלך צריכה פרויקט גמר, נופל לידיים שלך הסיפור הזה. את הסיפור הזה היא זוכרת, ילד בן 11 חודשים זוכר מה שדיברו אליו, גם אם זה לא במדויק, כי עדיין הזיכרון שלנו מתחיל לעבוד. הילדה הזאת, זה בעצם הסיפור של החיים שלה. זה לא סתם שהיא הפכה להיות טבעונית דרך אגב, היכולת שלך לתת לה פרויקט שמדבר אליה ומדבר אל אחרים ב-מק-ריות…

‏אסנת: ממש.

‏ד"ר טילמן: היא בעצם חלק מהסיפור של יקום מקביל.

‏אסנת: זה מטורף.

‏ד"ר טילמן: בסיפור הזה של המקריות את פיתחת אצלה יכולת - ועכשיו אני אספר שהיא גם היום מאיירת ספרים ומי שרוצה איור פונה אליה - פיתחת לה יכולת, פתחת לה דלת שלא הייתה נפתחת בשום דרך אחרת, בשום פנים ואופן, כל האיורים שלך הם האיורים שלה היום, יש לה… בעצם פתחת לה פוטנציאל שהיא לא הייתה יכולה אף פעם לדעת שהוא קיים, רק בזכות המקריות הזו. ואגב, אגב גם פיתחת אצלך מכיוון שאת הבנת בעשייה הזו את השלב שאולי לא היה קיים קודם של "מה עושה האמן כשהוא מצייר את הספר שאת כתבת".

‏אסנת: קטע.

‏ד"ר טילמן: אז יש כאן איזשהו פיתוח פוטנציאל דו-צדדי שהוא פשוט… בעצם יש כאן קסם של מקריות.

‏אסנת: ממש. אני אגיד רק במאמר מוסגר שהיא מוזיקאית. כלומר, היא לומדת היום מוזיקה והיא נמצאת היום ב… קיבלה מלגת הצטיינות והיא בבודפשט, היא לומדת שם סמסטר. והיא עכשיו, כשהיא שם, אבל היא מאיירת לי את הכריכה לספר החדש שלי, שזה קומדיה רומנטית שאני עומדת להוציא. כאילו, לגמרי כאילו, ההשתלשלות הזאת, בכלל מי היה חושב על זה? את אותו ספר ילדים שהיא, היא הסכימה לאייר כי היא הייתה צריכה פרויקט גמר…

‏ד"ר טילמן: עשתה לך טובה.

‏אסנת: כי זה ספר שכתבתי לה וזה, אגב היא קיבלה על זה 100 בבגרות בחמש יחידות באמנות. כאילו, זה לגמרי סיפור פנטסטי באמת. ואני חייבת להגיד שהסיפור הזה - כי את שאלת אותי סיפורים שמביאים להצלחה - אגב, הסיפור הזה הוא ששיווק לי את הספר. כלומר, מכרתי מעל 3,000 עותקים מהספר הזה רק באמצעות את הסיפור הזה, אני חייבת להגיד. כל מקום שהכניסו אותי לתקשורת או לעיתונות על הספר כאילו, בואי, מלא אנשים מוציאים ספרי ילדים, מה הקטע של הסיפור הזה… שיכתבו על הספר שלי? אבל הסיפור הזה פתח לי דלתות.

‏ד"ר טילמן: נפלא.

‏אסנת: ראיינו אותי עליו, כתבות עליו וזה והוא והוא שיווק את הספר. הסיפור שעמד מאחורי ההוצאה לאור שלו.

‏ד"ר טילמן: זה, זה סיפ…

‏אסנת: אז זה גם מראה… כאילו אנחנו מדברים גם, מאחדים פה את העניין של הסטוריטלינג. אבל יש לי עוד סיפור מעולה בשבילך אם יש לנו עוד זמן, תמרה.

‏ד"ר טילמן: כן יש לנו…

‏אסנת: כי שאלת אותי איך בעצם…

‏ד"ר טילמן: יש לי עוד שלוש שאלות לשאול…

‏אסנת: אוקיי, אז, אז שאלת אותי בעצם איך "התחילו לספר!" כאילו הפך את זה, איך הגעתי לכל זה מהספר "התחילו לספר!", אז אני רוצה לספר לך את זה. כבר היתה קבוצה, וכבר אני עסקתי בתחום, כן? כמו שאת יודעת את גם מעורה כמו שאת אמרת מהקורסים שלי ומה שעקבת, את יודעת. אבל לפני כן, לפני שהתחילו הקורסים, שאני מעבירה דרך "מעוף", הייתי עוב… עבדתי רק באופן פרטי, כן? ואז אמרתי, איך אני מביאה את זה בכל זאת להמונים? אני לא יכולה שזה יישאר רק למי… כאילו אני… זה עבודה שלי ושכר עבודה שלי ואני לא עובדת בהתנדבות, אבל רציתי להגיע לעוד אנשים שאין להם, שהם קצרים מבחינה כספית כדי לקחת ליווי ודברים כאלה, ורציתי לתת להם כלים. ומה שקרה זה, פרצה הקורונה, כאילו מאורע שלילי כידוע, כן? לכולנו. ובזמן הקורונה אני לא יודעת אם, מי, מי זוכר כאן מהמאזינים שלנו, בארץ פתחו קריאה, היה קול קורא למענקי "התאמות קורונה", זה היה נקרא. כלומר, עסקים שעושים התאמה לקורונה בעסק שלהם קיבלו מענק של 5,000 שקל.

‏ד"ר טילמן: כן.

‏אסנת: אז אני אמרתי, 'יאללה אני אעשה… מה אכפת לי לעשות התאמה?' זה הזדמנות לשדרג את העסק וכולי, אז אמרתי, אני אעשה התאמה. עשיתי התאמות, שלחתי את החשבוניות ואחרי לא יודעת מה, חודש, חוזר אליי אה… אני לא אגיד את השם, אני לא יודעת אם הוא רוצה, אבל מישהו שהוא עם תפקיד של כל ההדר… אחראי על הדרכות פרימיום ב"מעוף" ממשרד הכלכלה והתעשייה ואומר לי, "תקשיבי, לא… התפקיד שלי, לא אני זה אמור עכשיו לבדוק את הקבלות וזה ולתת לך את ההתאמות קורונה, זה לא אני, אבל יש פה לחץ מטורף, לקחתי עליי לעזור". אמרתי לו, "אחלה". הוא מתחיל לשאול אותי שאלות וזה וזה, ומתוך הדיון הוא אומר לי, "רגע, את זו שכתבה את "התחילו לספר!" על סטוריטלינג אפקטיבי בחיים, בעבודה ובעסקים?" אמרתי לו, "כן". הוא אומר לי, "אז את חייבת לבוא להרצות אצלנו". אני אומרת לו, "מה זאת אומרת להרצות?" בכלל, מה לי ול"מעוף"? כאילו, אני לא מכירה את זה בכלל. אני יודעת בכללי כמו כולם, את יודעת, אז הוא אומר לי, "את חייבת לבוא להרצות אצלנו". אני אומרת לו, "להרצות אצלכם? אצל מי?" הוא אומר לי, "ב"מעוף" יש לנו קורסים, תבואי להרצות על סטוריטלינג". אני אומרת לו, "תקשיב, אני לא יודעת, אני מרצה בכל הארץ, מזמינים אותי ל… את יודעת אני, מצה"ל, ראש ה… משרד ראש הממשלה, משרדים, עיריות, אוניברסיטאות, חברות במשק.

‏כאילו אני… מה אני אבוא להרצות דרך "מעוף"? הוא אומר לי, "לא, תבואי להרצות, זה חלק מהשליחות שלך וזה, לתת כלים לאנשים". אמרתי לו, אמרתי לו, "אתה יודע מה? יאללה". בקיצור, הם מגייסים אותי להעביר הרצאות על סטוריטלינג, ואז אני אומרת - לפני שאני מתחילה את השיעור הראשון, את הקורס הראשון - אני אומרת, "אני רוצה לבוא אליכם", אנחנו בשיא הקורונה, אני אומרת, "אני רוצה לבוא אליכם, אני רוצה לדבר איתכם על איזה רעיון שיש לי", עוד לפני שאני מתחילה להעביר סטוריטלינג. אני, אני יוצאת ומגיעה אליהם לפתח תקווה ואני אומרת להם, "אני מוכנה ללכת על הסטוריטלינג, לבוא… למרות שאני לא שלמה עם זה כי אני חושבת שסטוריטלינג לא כל-כך מתאים בזום. אנחנו בקורונה וזה מה שהיה אפשר. יותר מתאים, את יודעת, פרונטלי, כי יש מה שנקרא שפת גוף וכל מיני דברים כאלה. אבל אני מוכנה לזרום עם זה ואני רוצה שאתם בתמורה תשקלו לפתוח קורסים לקבוצה שלי". אז אמרו לי, "איזה קבוצה"? אז אני מספרת להם על הקבוצה ואמרו לי, "טוב צריך לבדוק" וכולי, ואני משכנעת אותם כי בואי, סופרים זה, זה סך הכל אנשים שהם אנשי מקצוע שצריכים עזרה. הם אנשי עסקים, זה עסקים לכל דבר. וככה נפתח הקורס הראשון שנקרא "להוציא לאור ספר שלב אחר שלב", כלומר, כל הקורסים של "מעוף" שאני מעבירה היום הם תודות לספר אחד שכתבתי בשנת 2017.

‏אז שוב, את אומרת על המקריות שבכלל אם לא היה העניין הזה שהגשתי בקשה להתאמות קורונה, בכלל לא הייתי מגיעה להעביר את כל הקורסים האלה…

‏ד"ר טילמן: יש… כן…

‏אסנת: כדי, את יודעת, לעמוד בשליחות שלי ולהביא לאנשים את המידע שכל-כך חשוב בתחומים של הוצאה לאור ושיווק ספרים.

‏ד"ר טילמן: אז באמת יש כאן הרבה אירועים מקריים, הרבה בחירות ותכף אנחנו נעשה איזשהו סיכום קצר לפי הפילוסופיה של "יקום מקביל". אבל אני רוצה לשאול אותך לפני שאני עושה את זה… בעצם אני רוצה קודם כל לספר איזשהו סיפור עליי, כי את אומרת, "בעצם היה לי ניסיון ולא רציתי שאחרים ייפגעו כמו שאני נפגעתי בדרך", אם אפשר לקרוא לזה להיפגע. ובעצם היכולת של הבן-אדם לעשות קפיצה למקום אחר היא יכולת שמעבירה… מאפשרת לו לפתח את הפוטנציאל האנושי שלו. ואני אתן דוגמא ממני. אני נפצעתי בתאונת דרכים והפסקתי לנתח ועולמי חרב עליי, לחלוטין חרב עליי. ואני, אני הוטרפתי מהסיפור הזה. אתה תיקח כל אדם שהוא מאוד פעיל, אתה לא מאפשר… לא מאפשר לו לעבוד בתחום שלו, כמובן כשהפוטנציאל שלו ירד לחצי. ואז אני ישבתי ואני אמרתי לעצמי, "מה אני יכולה לעשות? מה הדבר האחד שאני יכולה לעשות שימשיך את ההשפעה שלי?" ניתחתי בעבר 1,000 איש בשנה. מה יכול להמשיך את ההשפעה שלי ולהגדיל אותה? ואז הבנתי שאני צריכה להפוך להיות דיקן של בית ספר לרפואה, שאני אלמד את האחרים איך לעשות את מה שאני עשיתי. וההבנה הזו, שאתה יכול, על-ידי זה שאתה עושה משהו אחר, להשפיע על אנשים, היא הבנה שגורמת לך אושר. עשייה, על-ידי עשייה, פשוט גורמת לך אושר. אז אני אשאל אותך את השאלה הלפני האחרונה: [בחיוך] מי את, אסנת, היית היום אילולא המקרה הזה, אם לא היה קורה שכתבת ספר, שנפלת בדרך, שהיו דברים שהבנת שזה לא בסדר, לא הגון לעשות כמו שעושים, שבעצם הבנת שיש הרבה מאוד ז'אנרים וכל ז'אנר צריך התייחסות אחרת, מי את היית היום אם זה לא היה קורה איתך? לא היה קורה לך?

‏אסנת: אז הייתי רוצה להגיד לך שהייתי עדיין דוברת, בטח או באותו משרד, אבל סביר להניח שבמשרד אחר. בטח הייתי עוברת לאיזשהם משרדים ממשלתיים או ציבוריים אחרים, ממשיכה להיות דוברת. אני מתארת לעצמי, כי לא חשבתי בכלל-בכלל להיות עצמאית אז. אבל אני לא אגיד את זה, כי בסוף אני מאמינה שהיה קורה לי אירוע אחר והייתי מתגלגלת למקום אחר.

‏ד"ר טילמן: מסכימה. [מחייכת] לחלוטין מסכימה.

‏אז לפני סיום, לפני שאני נותנת לך לשאול אותי שאלה, לפני סיום אני אסכם, אני אעשה כאן שיעור קצר בפילוסופיה של "יקום מקביל" - "Multiversism".

‏את… את האדם, אסנת היא האדם שהוציא לאור, תרתי משמע, את התהליך של ההוצאה לאור של ספר במדינת ישראל. והכל בגלל מקריות של ניסיון לא מיטבי בלשון המעטה בהוצאת ספר, והרבה בזכות היכולת הנדירה שלך של סטוריטלינג. אז מי שהייתה דוברת של רשות העתיקות היום היא הדוברת של הרשות החדשה [בחיוך], של האנשים שמוציאים לאור ספרים בישראל, וביקום מקביל אנחנו מדברים על דבר בסיסי, והוא לקחת את הניסיון שלךָ את הידע שלךָ ובעיקר אירועים מקריים, לארגן את הידע שלךָ מחדש. אני מלמדת חמש מגירות ידע, נקרא "חמש מגירות ידע של תמרה", ואצלך בעיקר יש כאן שתי מגירות מעניינות: האחד זה מה שאתה לא יודע, והיית צריכה ללמוד הרבה מאוד דברים על התהליך של הוצאה לאור על דבר שהוא סביר, איך לעמד עמודים בספר, איך עושים את זה בז'אנרים שונים. ומגירה אחרת של מה שאתה לא יודע שאתה יודע. אני, ברור לי לחלוטין שתוך כדי התהליך את הבנת שיש תהליך הוצאה לאור סביר, שזה לא מה שאת עברת.

‏ההבנה הזאת של המקריות, וגם ההבנה הזאת של את מאוד הגונה ומאוד רוצה לעזור לאנשים, היא בעצם גרמה לך לצאת לאיזשהו מסע ייחודי של הגינות, של פייריות. ובגלל הסטוריטלינג, עוד פעם, בגלל היכולת שלך הזאת של דוברות, את בעצם הצלחת להנגיש את הידע הזה, למזג עולמות שאף אחד אחר לא היה שם קודם, וככה את הפכת לאוטוריטה כפולה - גם בסטוריטלינג בעקבות הספר, וגם בזה שאת מלמדת שאפשר לעשות עסק מהספר שלךָ [כך במקור], "התחילו לספר!", וגם אוטוריטה בכל מה שקשור להוצאת ספר בישראל. אז המיזוג הזה של המסע הייחודי שלך שאת אמרת, את הולכת לעבור, אנחנו כולנו עוברים שיעורים שאחר-כך אני אצטרך ללמד, ובעצם כל אחד מאיתנו נולד להשפיע בעזרת המסע הזה. אז המסע הזה, במסע הזה העלית גם את הפוטנציאל האנושי שלך וגם של אנשים מסביבך כמו הבת שלך וגם את משפיעה על העולם ועל הידע בעולם וזה מקסים וזה ה-win-win-win שהוא המסע של יקום מקביל. אז תודה לך, אסנת, על הזכות, על הלימודים אצלך…

‏אסנת: תודה לך, זה מרגש מה שאמרת.

‏ד"ר טילמן: [בחיוך] על הטוב לב והאופטימיות שלך שאת משרה לכולם אני יכולה להעיד שאף פעם לא נזפת בי, למרות שיכולת לנזוף בי הרבה פעמים, ותודה לך בשביל מה שאת לקהילה הזאת של הכותבים ואישית בשבילי.

‏ולסיום, תמיד אני מבקשת מהמרואיינים לשאול אותי שאלה אחת, אז אם יש לך שאלה אחת כזו אני אשמח לענות עליה.

‏אסנת: יש לי שאלה שהיא מין סוג של מלכוד עבורך אז אני מכינה אותך מראש. מתי…

‏ד"ר טילמן: אוקיי, Shoot it.

‏אסנת: מתי את מוציאה לאור את הספר שלך [ד"ר טילמן צוחקת] והאם את מוכנה להתחייב על תאריך?

‏ד"ר טילמן: וואו, זה גדול. אז אני אתחייב על פברואר אלפיים…

‏אסנת: בואי תגידי לנו קודם על מה הספר.

‏ד"ר טילמן: בספר [כך במקור]. הספר… אז קודם כל אני אגיד שהספר הרביעי שלי יוצא בסוף החודש הזה ושוב ספר משותף, לא ספר שאני כתבתי לבד, אלא עם עוד אנשים. אז זה ספר מספר ארבע. אבל הספר החמישי יהיה רק שלי. זה ספר שנקרא "שאלת טילמן", שהוא בעצם הספר… שאלה שדרכה אתה יכול להעלות, לחפור ולמצוא עוד מהפוטנציאל האנושי שלך. זה בעצם כלי עבודה. אם אתה חושב על דרוקר כאיש הכי פרודוקטיבי בתחום של, של עבודה, זו בעצם, זו בעצם שאלה פרודוקטיבית, שאלה שאתה שואל את עצמך כל יום למשך חודשיים, ומשנָה את החיים שלך בדיוק כמו ששאלת המרשמלו, או מבחן המרשמלו, עשה עם ילדים. אז בתפיסה שלי… אז אני מתחייבת: פברואר 2025 הדראפט השלישי…

‏אסנת: רגע, אני כותבת! רגע, אני כותבת [ד"ר טילמן צוחקת]. פברואר אלפיים… מה? מה? תחזרי בבקשה.

‏ד"ר טילמן: פברואר 2025…

‏אסנת: את יודעת, שאנחנו צריכים להצהיר… את יודעת מה? אני לא אכתוב. את תעלי את זה ב… בפרופיל שלך בפייסבוק?

‏ד"ר טילמן: אוקיי, בסדר.

‏אסנת: בהתחייבות? סגרנו?

‏ד"ר טילמן: אני אשים את זה שם, אז זה יהיה הספר החמישי "שאלת טילמן", והספר הזה בא… מכיוון שהוא גם כן ניסיון חיי, מה שקרה לי, הספר הזה, השאלה הזאת, הופיעה בחיי אחרי תאונת דרכים ולא נותר לי אלא לשאול את השאלה הזאת מכיוון שנגזר לי זמן של חודשיים ושנתיים - מי שמגיע לקורסים יודע איך עושים את זה - וזהו, וזה בסופו של דבר הסרנדיפיטי הוא לא במקרה ובאמת זה שינה את מהלך חיי לחלוטין ותודה לך אסנת גואז על…

‏אסנת: רגע, אבל רגע, תמרה, אני חייבת לשאול: למה פברואר? זה תאריך לידה שלך?

‏ד"ר טילמן: אממ, לא.

‏אסנת: לא.

‏ד"ר טילמן: אני חשבתי בעודנו מדברים זה דצמבר, ינואר, פברואר - שלושה חודשים זה מספיק טוב…

‏אסנת: אחלה.

‏ד"ר טילמן: כדי שהדראפט הזה, השלישי, יצא החוצה.

‏אסנת: לא, כי זה תאריך לידה שלי, פברואר. בגלל זה אני שואלת.

‏ד"ר טילמן: אה, פברואר כמה?

‏אסנת: לא, אני לא מגלה. עד כאן. [צוחקת]

‏ד"ר טילמן: לא את השנה.

‏אסנת: אחרת אני מקבלת מזל טוב בלי סוף, אני לא מגלה.

‏ד"ר טילמן: הבנתי, בסדר. אז אני אשים את זה ב-22 בפברואר, לא אכפת לי אם זה התאריך או לא התאריך, וזהו, כי זה יהיה 2, 2, 2 זה נחמד מאוד.

‏אסנת: נהדר. תאריך מאוד יפה.

‏ד"ר טילמן: זהו. סיימנו עוד פרק בפודקאסט "סרנדיפיטי ולא במקרה".

‏תודה לך אסנת גואז, ואנחנו נתראה בפרק הבא על… עם עוד אישה שהפכה לאטוריטה וגם היא כמובן לא תסכים שאני אקרא לה גורו. אז תודה רבה ונתראה.

‏אסנת: תודה רבה לך, תמרה, ולאור שאת מפיצה.

‏ד"ר טילמן: האור… העונג היה כולו שלי. תודה לך, אסנת. ביי.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה