שלמה דהרמה הוא מאסטר ומומחה בינלאומי בתזונה בריאה ובטכניקות פורצות דרך לטיהור הגוף וניקוי רעלים מהגוף. לשלמה דהרמה 26 שנות ניסיון בתחום התזונה ובתחום של ניקוי רעלים מהגוף ומהנפש.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 02/10/2022.
שחר: שלמה דהרמה, שלום.
שלמה: שלום, שחר.
שחר: תודה שהגעת. היום אנחנו הולכים לדבר על ניקוי רעלים, שזה נושא שאתה עוסק בו למעלה מ-30 שנה והעברת אלפי אנשים תהליך. אגב, לא רק ניקוי פיזי תזונתי, אלא גם בעוד ממדים, לדוגמה הרגשי, אז נדבר על עוד ממדים של ניקוי רעלים, וגם על כל מיני טיפים נקודתיים בתזונה, כל מיני סוגיות שעולות לגבי מזונות מומלצים או תוספים. נתחיל מהשאלה, אולי המשמעותית ביותר, מה זה ניקוי רעלים? למה זה חשוב? איך זה משפיע על הגוף?
שלמה: הגוף תוכנן לפני הרבה הרבה הרבה זמן. ובמאה שנים האחרונות נכנסו הרבה דברים שהגוף לא ממש יודע איך להתעסק איתם. סתם לדוגמה, מלא שנים נשמנו עופרת ממכוניות באוויר. עופרת, מתכת מאוד רעילה. אנחנו מבשלים בסירי מתכת, אוכלים מכלי מתכת, יש בזה ברזל, יש בזה כרום. אנחנו מזריקים לעצמנו תרופות, בולעים תרופות, מכניסים כימיקלים. עכשיו, הגוף בנוי לפרק דברים ביולוגיים, זאת אומרת, הוא בנוי לפרק מזון, אולי המזון נרקב טיפה, אולי הוא לא היה בסדר, אולי תסס. אוקיי, אז זה באמת דברים שהגוף יכול לפרק, אבל הוא לא בנוי להיות תחת המתקפה הזאת של מזון תעשייתי ואורח חיים מערבי מאוד מתוח ומאוד רעיל. אנשים או במשקל יתר או בחוסר בהירות מחשבתית או נמצאים תחת מתח מתמיד או בנוקשות של הגוף או בהתפתחות של מחלות כרוניות שפתאום מפתיעות אותם כאילו זה קרה הרגע. כמו, אני יודע, סוכרת, סרטן, דלקת מפרקים, כן, כל מיני דברים שלכאורה קפצו עליי פתאום. וכל זה נובע מחוסר הבנה. הלוא הסבא והסבתא שלי, ושלך בטח, היה להם גינת ירק, שתלו להם את הצמחים שלהם, עבדו עבודת כפיים, זזו בכוח רגליהם. היום אנחנו נמצאים בעידן שאנחנו בקושי זזים, חשופים למלא קרינה, חשופים להרבה מסכים, להרבה מתחים, ואין לנו זמן לכלום, למרות שמכונות עושות את רוב העבודה. ואנחנו אוכלים דברים שממזמן הם כבר לא אוכל.
שחר: מה זה אומר שהם לא אוכל?
שלמה: אם פעם אכלתי פרה, סטייק, אוקיי? אז הסטייק של הפרה, באמת הפרה רעתה כמו שיש היום פרות ברמת הגולן, והם אוכלות עשב והם מסתובבות באוויר הצח. זאת באמת פרה בריאה וכיף לאכול אותה, למי שאוכל. יש לעומת זאת פרות שכלואות בתוך רפת, לא אוכלות את העשב שלהם. פרה זה חיה אוכלת עשב. אוכלות כל מיני תערובות של תירס שמשמין אותם, מוזרקות הורמוני גדילה בשביל שהם יגדלו מהר. מפוצצות באנטיביוטיקה כי זה לא דרך טבעית לפרה לחיות בתוך כלוב, לא לאכול את האוכל שלה ולהזריק לה הורמון שמגדיל אותה פי כמה במהירות. אז מלאות באנטיביוטיקה. עכשיו, כל הדברים האלה חודרים לתוך הבשר הזה, ואנשים חושבים, אני אוכל פרה. אז כמו שאומרים, לא כל הנוצץ זהב ולא כל הפרה פרה. יש פרות שהם אמיתיות ויש פרות שהם מזויפות. ופרה מזויפת, חסרים לה נוטריינטים שהיא אמורה לקבל מהעשב, מהמזון הטבעי שלה, נמצא בה הרבה ריקבון כתוצאה מהעיכול הלא נכון של התירס, או מה שלא נותנים להם שם, וכל הכימיקלים שלה. יש בה הרבה הוסטים, הדבר הזה עומד בתוך הקקי שלו, בתוך כלוב סגור, ישן בתוך הקקי שלו, אף אחד לא טורח לשטוף אותו או לחטא אותו לפני ששחטו אותו. זאת אומרת שהסטייק שסבא שלי אכל והסטייק שאני אוכל היום, שנמכר בסופרמרקט, הם שני סטייקים שונים לחלוטין. התמונה תהיה אותה תמונה, של פרה מחייכת, מגניבה, אבל האיכות של החומר כבר מזמן ירדה. אותו דבר עם ירקות. הרבה ירקות פעם גדלו, דשן טבעי, באדמה של גינה. היום רוב הירקות גדלים בגידולי מים, לא בטוח שדשן טבעי זה מה שמכניסים לגידולי המים האלה, במיוחד אם אתה רואה בטטות כאלה ענקיות או גזרים כאלה ענקיים. זאת אומרת, זה לא גדל כדרך הטבע. ומה שלא גדל כדרך הטבע, הוא לא טבעי. ומה שלא טבעי, יש לו מחיר בתוך הגוף.
שחר: אז בעצם גם חסר שם נוטריינטים וגם יש שם רעלים שהוכנסו.
שלמה: בדיוק. דשן כימי, זאת אומרת, יש מלא כימיקלים שהוכנסו על מנת להגן על הצמח ממזיקים או שייראה ממש מבריק ויפה או שייראה גדול ומצליח. כיום איך אנשים קונים אוכל? לפי היופי. ילדים קונים צעצועים, כמה הצעצוע יותר נוצץ או יותר צבעוני, אז אנשים קונים אפרסק כזה גדול, מבריק ויפהפה. אבל כשאתה נותן בו ביס, אין בו את הביס של האפרסק של פעם עם המיץ שהיה בפנים. הטעם שונה.
שחר: מבחינת הנוטריינטים, כי דווקא מבחינת הטעם זה טעים.
שלמה: יש כאלה שטעימים ויש כאלה שפחות. יש עליהם דגש על היופי. מבחינת הנוטריינטים, ברור. כל דבר שגדל, הוא גדל באזור שלו והוא גדל מתוך אדמה. זאת אומרת, הנוטריינטים נמצאים באדמה, והצמח מעלה ושואב דרך השורשים שלו את הנוטריינטים האלה אל תוך הצמח ומזקק אותם. זאת אומרת, ככל שאנחנו עולים למעלה, הנוטריינטים מזדקקים. לכן לדוגמה המינרלים שנמצאים באבקנים של הפרחים הם הרמה הכי מזוקקת של מינרלים שאפשר לקחת. והדבורים יודעות את זה, ולכן זה המזון שלהם, flower power. אוקיי? אז פולן דבורים, לדוגמה, אם הוא נעשה בשיטה הומוגנית, זאת אומרת, נתנו לדבורים לאסוף את זה בטבע ולא באיזה אזור סגור ולשתות סוכר, אלא אספו צוף ואספו פולן, אבקני פרחים, אז הפולן דבורים, אם מסתכלים עליו מעבדתית, זאת אומרת, מפרקים אותו, הוא ספקטרום מאוד רחב של מינרלים ושל חומצות אמינו, זאת אומרת, של חלבונים. למעשה, הוא מכיל את כל חומצות האמינו החיוניות. פולן דבורים זה מזון שלם, אפשר לחיות עליו, סתם לדוגמה. אוקיי? אז זה הקטע של צמחים. עכשיו, צמח שגדל באזור שלו ושאב את הנוטריינטים שלו מהאדמה שלו, אוקיי? וקיבל אור שמש ומים טובים, אז כל הדברים האלה יתממשו בתוך הצמח עצמו ובתוך הפרי שלו.
שחר: יש האומרים שגם היום גם האדמה היא לא אותה אדמה.
שלמה: בגלל זה גם יש כשרות. מה זה כשרות? שנת שמיטה. שנת שמיטה, זאת אומרת, צריך לתת לאדמה להתחדש. לא הרבה שמים דגש על זה. האדמה מתרוקנת. כל דבר פה צריך טעינה, כמו בני אדם. לא הלכת לישון. מי הולך לישון? מי ישן? בוא נהיה כנים, מי ישן? הלב שלך ישן? לא. הכליות ישנות? לא. העור ישן? שום דבר לא ישן. הדבר היחיד שישן זה התודעה. ולמה היא ישנה? בשביל להיטען, בשביל לעבד, בשביל לגדול ולצמוח מחדש, לנקות את עצמה ממה שהיא למדה אתמול בשביל שהיא תהיה חדשה היום. כל דבר ביקום הזה צריך סוג של התחדשות, בין אם זה תאים של צמח או בין אם זה תאים שגדלים בים או בין אם זה מינרלים שנמצאים באדמה.
שחר: מה זה באמת עושה לי, זה שהגוף שלי מתמלא ברעלים?
שלמה: אני בן 58, אני עדיין יכול להביא את הרגל שלי לראש, לרקוד כמה שעות טובות, לרוץ כמה קילומטרים טובים. אנשים בגיל 58 במערב, שלא באמת שמרו על הכלי שלהם, על הגוף שלהם, עם שקיות מתחת לעיניים, לא מסוגלים לזוז, משקל יתר מאוד גדול, חולשה, ערפול נפשי ומחשבתי. זה לאן שזה מוביל הרעלים האלה. עכשיו, הגוף מסוגל לפנות כמות יפה של דברים שאינם שייכים לו, אבל יש דבר כזה שנקרא הצטברות. וככל שאנחנו מתבגרים, אז הגוף נחלש, מה לעשות. אבל מצד שני, בן אדם ששומר על עצמו, אז הוא יכול לשמור על ה-stamina שלו, על הליבידה שלו. אז בוא נסתכל על זה בפשטות. איך רעלים משפיעים עליי? תחשוב תינוק. מה תינוק צריך? ציצי של אימא או בקבוק ולהחליף את הטיטול. מה קורה אם במקום הציצי של אימא, לא יודע מה, הוא מקבל קוקה קולה, ומצד שני לא מחליפים לו את הטיטול איזה שבועיים, מה יקרה לתינוק הזה? לא יהיה מבסוט, נכון? הוא יתחיל לצרוח, גם יהיה לו מלא פצעים בטוסיק כי לא החליפו לו את הקקי. אותו דבר התאים. התאים זה מכלול של… אפשר לקרוא לזה דברים חיים שמתחברים ויוצרים מערכות, והמערכות האלה יוצרות גוף. אבל בבסיס שלהם, הם צריכים מזון, כמו התינוק, והם צריכים מישהו שיפנה להם את הקקי. זה ניסוי שמדענים צרפתים עשו אותו ב-1952, שהם הוכיחו שהתא הביולוגי יכול לחיות לנצח בתנאי מעבדה. מה זאת אומרת? הם לקחו רקמה של תאים של עוף, של לב של עוף, זכו בפרס נובל על זה, וכאילו, נתנו להם את המזון האופטימלי, מה התאים האלה צריכים ברמה המיקרוסקופית, איזה מינרלים, איזה חלבונים, מה הם צריכים בדיוק, אוקיי? וכל ערב מישהו שטף את הקערית הזאת של המעבדה בשביל להוציא את כל הפסולת, שיהיה להם מחדש. 30 שנה נמשך הניסוי. כמה זמן חי עוף? שלוש, חמש שנים. 30 שנה הרקמה הזאת המשיכה להתחדש ללא ירידה באיכות שכפול של התא. זאת אומרת, התא שכפל את עצמו מחדש שוב ושוב. תא מת ותא חדש נולד במקומו. ברגע שחסר לתא נוטריינטים, אבות מזון, הוא לא מקבל את כל מה שהוא צריך, רק חלק. ולא מפנים לו את כל הפסולת אלא רק חלק. אז כאילו, האיכות יורדת. אז אוקיי, הם זכו בפרס נובל, אחרי 30 שנה אחד המדענים שכח לשטוף את הקערית, לא פינה את הרעלים והרקמה מתה. הרי הם כבר הספיקו להבין ש… וואו, 30 שנה זה לא מת, זאת אומרת, זה יכול להמשיך לנצח ככה כי לא היה שום ירידה. אותו דבר בתאים של הגוף האנושי. אז במעבדה אנחנו לא חיים, כן? יש הרבה לחצים סביבתיים, יש הרבה מתחים, יש הרבה זיהומים סביבתיים. זה לא קשור רק לאיזה אוכל אני אוכל וכמה קקי אני עושה. זה מאוד קשור, אבל זה לא רק קשור. אבל מה שאני כן יכול לעשות זה לשמור על האיזון הזה. זאת אומרת, אני יכול לנסות להכניס את המקסימום נוטריינטים במינימום מאמץ, אוקיי? ואני יכול לעזור למערכות פינוי שלי, כבד, ריאות, כליות, עור, מעי גס, לפנות את הפסולת ברמה הכי פוטנציאלית שאני יכול. ואם אני מגיע לאיזון, שאני מפנה את המקסימום פסולת שאני יכול ואני מקבל את המקסימום ספקטרום של מזון שאני יכול, אז אני מתקרב לניסוי המעבדתי הזה, וזה נקרא longevity, אני מאריך את חיי. תאים שלי ישתכפלו, זאת אומרת, התא הבא, לא תהיה לו ירידה מטורפת באיכות. תהיה לו אולי ירידה קטנה בגלל הסביבה. והתא הבא, תהיה לו עוד ירידה קטנה, אז אני אפסיק את התהליך של מה שנקרא הזדקנות מואצת. זאת אומרת שכבר בגיל 50 אני חצי מפורק ובגיל 70 אני מפורק לחלוטין. אחד המורים שלי עשה טיול בעולם וחקר מלא ארצות, והוא גילה אנשים בני 140 ו-150. טורקמניסטן, אפגניסטן. הוא טייל בשנות ה-20 של המאה שעברה, ברנרד ג'נסן, אחד המומחים הגדולים שממנו למדתי הרבה. אישה בת 143, תמונה שלה עם כל החמולה, זאת אומרת, הילדים, הנכדים, הנינים, הנינים של הנינים. עכשיו, לא תגיד איזה מפורקת על כיסא גלגלים, בקושי זזה. עומדת גאה, זקופה. בכל מיני remote places שבהם באמת האוויר צח והמזון מגיע מהאדמה ובצורה טבעית, והבן אדם מזיז את הגוף שלו ומוחו רגוע, זה שלושת האלמנטים שאני תמיד אומר עליהם בסדנאות שלי, תזונה, תנועה, מודעות. זאת אומרת, אם התזונה היא אופטימלית, אתה נע מספיק טוב והתודעה שלך היא שקטה ושלווה, אתה יכול להאריך חיים.
שחר: הרבה אנשים, קשה להם לחשוב אבל אריכות ימים, במיוחד מי שהוא נגיד מתחת לגיל 50, כי זה… ככה המוטיבציה שלנו עובדת, אוקיי? קשה לנו לדמיין את העתיד. עובדה, אנשים אוכלים לא בריא, מעשנים וזה. והרבה פעמים מתעוררים דווקא כשיש פשוט מחלה. איזה מחלות זה יכול לעזור?
שלמה: קודם כול, למות, כולנו נמות, אז השאלה היא יותר מהי איכות חייך? האם כבר בגיל 50 אתה רוצה להיות סיעודי אחרי שני התקפי לב, בקושי יכול לזוז, או בגיל 60, אני יודע? או האם אתה רוצה להמשיך לטפס על הרים ולנשום אוויר צח גם בגיל 70? כי יש כאלה. אם תסתכל בהודו. אני זוכר בנפאל, כשאנחנו היינו אחרי הצבא מטפסים על האוורסט וזה, אז מי שסחב את כל התרמיל, אנחנו הלכנו חופשי, בלי תרמיל. מי שסחב לנו, זה נקרא שרפה, Sherpa, בן אדם בן איזה 65, רזה, עם שלוש תרמילים, לא אחד, על הראש, עם הידיים מאחורי הגב, והוא מטפס. ואנחנו יוצאי צבא, בקושי מצליחים לסחוב את עצמנו, והבן אדם בן 65 סוחב את עצמו ועוד שלושה תרמילים, עוד איזה 30, 40 קילו על ראשו. זה קיים, אוקיי? עכשיו, מחלות, מה זה מחלה? באנגלית זה מאוד קל לפרק את זה, dis-ease.
disease, בוא נחלק את זה לשתיים, dis-ease, חוסר נוחות. זאת אומרת, מתי אני ארגיש חולה? אם כואב לי הראש או כואבת לי הבטן או כואב לי המפרק או… לא נוח לי. זה מחלה, חוסר נוחות. עכשיו, בן אדם שקשוב לגוף שלו, זאת אומרת, חי אורח חיים בריא של תזונה, תנועה, מודעות, אז הוא קשוב לגוף, הוא ירגיש איך המחלה מתהווה אצלו, גם דרך חוסר בהירות במחשבות או חוסר שקט בראש, גם דרך ירידה באנרגיה, פתאום אני לא בדיוק מאה אחוז אני, אני רק 80 אחוז אני. למה? למה אני 80 אחוז אני? מה קורה פה? בן אדם שכל היום עסוק בטלפון, בטלוויזיה ואיזה מקדונלד'ס או פיצה אני אוכל, הוא לא ממש קשוב לגופו. הוא קשוב לראשו וללופים שרצים לו שם אחד אחרי השני ללא הרף. ובן אדם כזה יופתע. למה? האנרגיה תרד לו ותרד לו ותרד לו, והבהירות תרד לו ותרד לו ותרד לו, ועדיין הוא לא קולט מה קורה. ואז פתאום באיזשהו שלב הנשמה, תקרא לזה, או האני הגבוה שלו יחליט, אוקיי, בוביק, אני עוצר אותך לרגע מהטרלול שאתה נמצא בו, שולח לו איזה וירוס נחמד שיעצור אותו. ופתאום יש לי חום גבוה וחולשה אמיתית ואני לא יכול לאכול יותר פיצות ואני יכול לשתות רק תה צמחים ואני חולה, אוקיי? ואז בזמן המחלה הזאת, שלמעשה זה יותר החלמה מאשר מחלה, כי עצרו אותך מהטרלול בשביל שתוכל להחלים. מחלה, החלמה, אותם אותיות, הפוך פשוט. יכול לקחת אנטיביוטיקות וכל מיני רעלנים, להאיץ את ההחלמה, כן? אבל זה לא דבר טוב. אני רוצה לתת לגוף לעשות את זה, אז אני תומך בו. לוקח יותר ויטמינים, לוקח יותר נוזלים, שותה יותר מרקים, מכניס נוטריינטים. משמר את האנרגיה שלי, לא מתאמץ, והופ, פתאום שלושה, ארבעה ימים אחרי זה, וירוס כמו שפעת או אפילו וירוס נוראי כמו קורונה, גם הוא עובר.
הגוף הוא… יש לו אינטליגנציה רפואית מטורפת, ולהתעלם ממנה זה פשוט להכניס לעצמך גול עצמי. אני תמיד צוחק, עוד מעט ימציאו כדור נגד קקי ופיפי. למה? זה שתי ההפרשות היחידות שלא נכנסו לקטגוריה של מחלה. אם אתה משתעל ויוצא לך ליחה מהגוף, יואו, אתה חולה, חייב לייבש את הליחה, קח כדור, תייבש את הליחה. אם יוצא לך נזלת מהאף, קח כדור, תייבש את הנזלת. אם יש לך שלשול, קח כדור, תעצור את השלשול. אם יש לך חום, קח כדור, תוריד את החום. נשאר רק כדור פיפי וכדור… מה, עשית פיפי? תעצור את הפיפי, אסור, פיפי רק פעם בשבוע. זאת אומרת, כל הדרכים של purging של הגוף, שהגוף מנסה לפלוט פסולת החוצה, בין אם זה הזעת יתר, בין אם זה חום, בין אם זה שיעול, עיטוש. אוקיי?
אפילו אנשים מתעטשים. ודברים שיש בעור. עור זה איבר פליטה ענקי, למעשה הכי גדול. 6 קילו איבר שפולט ים של טינופת החוצה. למה לי להזיע? יש מזגן, יש מכונית ממוזגת. למה שאני אזיע? אז אם אני לא מזיע, והעור צריך להזיע בשביל לפלוט, אז העומס של הרעלים שהעור פירק ילך לשאר המערכות. זה כאילו עכשיו אם יש חמישיה שפולטת, כן? חמישיית המערכות פליטה שלנו, נחזור על זה? ריאות, כליות, כבד, מעי גס, עור. עור חייב להזיע וחייב לפלוט, אחרת נוצר עומס על דברים אחרים. אז למשל אנשים נורא מפחדים מהעור, כי זה הצד החיצוני שמראה את הנראות שלי, כמה אני יפה. אוי, יצא לי חצ'קון במצח, יואו, זה נוראי, זה נוראי. למה? כי זה משפיע על הנראות שלי. אני לא חושב על זה שיצא לי חצ'קון במצח כי אולי הגוף שלי שחרר דרך העור משהו שלא אמור להיות שם, שיכל לגרום נזק, אם הוא היה מפנים את עצמו יותר פנימה.
שחר: אמרת שחלק מהמחלות הם סוג של כבר ניקוי רעלים, בין שהגוף ממש מזמן את זה ובין שפשוט הוא קורס מעומס, ואז זה כבר הזדמנות שנוצרת על הדרך. יכול להיות שנגיד כל מיני טפילים שיש לנו, גם הגוף קורא להם? או שזה פשוט זיהום לא רצוי?
שלמה: יש לנו מקרוביום, מכיר את המקרוביום? אומרים שיש יותר בקטריות, חיידקים, פרזיטים בתוך הגוף שלנו מאשר תאי גוף. זאת אומרת, המקרוביום, יש בו יותר אוכלוסייה מאשר כל תאי הגוף שלי ביחד, שזה 70 ומשהו טריליון תאים. עכשיו, המקרוביום הזה נשלט על ידי התודעה. תחשוב, אתה האלוהים של החבר'ה האלה. עכשיו, בתוך החבר'ה האלה יש אסיד מקרוביום, זאת אומרת, חבר'ה שאוהבים יערות שרופים וגשם של גופרית והכול שרוף ומרקיב. הם פרזיטים, הם חיים בסביבה הזאת, הם מתסיסים אותה והם מבסוטים, יואו, הכול סירחון וגועל נפש, אבל הם אוהבים את זה כי זה פרזיטים, זה התכונה שלהם. אבל לעומת זאת במקרוביום יש לך גם סימביוטים, זאת אומרת, כל מיני אינדיאנים כאלה שחיים ביער והם אוכלים פירות ושותלים צמחים, גם הם חיים שם בתוך המקרוביום. רובו נמצא באזור של המעיים. אתה יכול להמטיר עליהם אש וגופרית ואז הפרזיטים יחגגו ויצהלו, ואז הסימביוטים יברחו לפינות ויצטמצמו בשמורות, כמו האינדיאנים. או שאתה יכול להמטיר עליהם ירקות, פירות, מים, אוקיי? ואז הסימביוטים יגידו, יואו, מָן מן השמיים, איזה כיף. ואז הפרזיטים יתחבאו, איזה גועל נפש, המָן הזה, בוא, בוא, בוא נתחבא.
אז אנחנו שולטים במקרוביום, ועדיף שאנחנו נשלוט בו לפני שהוא ישלוט בנו. זאת אומרת, אם אני חי תקופה ארוכה על רק ממתקים והמבורגרים ופיצות וקוקה קולות ועוד כל מיני כאלה, ואני עושה את זה לאורך זמן, אז כמה דברים קורים. אחד, מצטבר לי אפר חומצתי בתוך המערכת עיכול ובדם. זה חומר מאוד רעיל והוא למעשה המקור לדלקות. אוקיי? אפר חומצתי נוצר מבעירה של מזון מסוים בגוף. למשל אם אני מכניס מלא סוכר או מלא שומן רווי מאיכות נמוכה או מלא חלבון מאיכות נמוכה, או פחמימות, נוצרת הרבה אש בקיבה, חומצה הידרוכלורית ששורפת, ובסוף תהליך הבעירה נשאר אפר. עכשיו, אם אכלתי הרבה פירות וירקות, אין כמעט אפר. אם אכלתי הרבה שניצלים וצ'יפסים וקולות, יש מלא אפר, והאפר הזה הוא רעיל. הוא חודר דרך הקיבה והמעיים אל מחזור הדם והוא אמור להיות מפונה דרך נקבוביות העור, אוקיי? אם הזיעה שלי חמוצה, זאת אומרת, העור שלי מפנה הרבה חומצות החוצה, הוא יכול לפנות עד פאונד ביום, עד 400 גרם של חומצות החוצה, העור יכול לפנות ביום. אם אני לא מפנה את החומצות האלה, כן? יש ספר שנקרא Acid ash, אפר חומצתי, the silent killer of the 21st century, הרוצח השקט של המאה ה-21, שלמעשה בספר מתארים לך איך האפר החומצתי הזה, אם הוא לא מתפנה, הוא תוקף רקמה.
דלקת, דליקה, דלק, איזה דלק הכנסתי, איזה דליקה נוצרה מהדלק הזה. ואז הדלקת זה סוג של דליקה שהיא מתמשכת, זאת אומרת, אני ממשיך לייצר את האפר החומצתי, הוא ממשיך לתקוף לי רקמה. כל זה קורה ואני לא ממש שם לב. ואז באיזשהו שלב הרקמה כבר נחלשת ומתפרקת, ואז כל מיני חיידקים ובקטריות מהמקרוביום עצמו, חלקם אני שואף פנימה לתוכי יום-יום. אבל חלקם מהמקרוביום עצמו מגיעים לאזורים האלה. לחיידקים ובקטריות, אנחנו יודעים, יש תפקיד בעולם הזה. את מי בעדר החיידקים יתקפו, בעדר של הצבאים, את הזכר אלפא הצעיר, רב האון, או את הצבאים הזקנים והעייפים? גם שתקפו את הצבי הזה והוא מת, מי מפרק את הגוף שלו לתוך האדמה, על מנת שיהיה נקי פה ולא יסריח כל הסרט? חיידקים. זאת אומרת, לחיידקים יש תפקיד. חיידקים ווירוסים הם שומרי החיים. ברגע שיש איזה תדר מסוים שהם קולטים שהוא לא חי, הוא לא מווברט. הם רואים שיש שם דלקת, רואים שהרקמה הזאת גוועת, הם באים לפרק אותה. מבחינתם זה דבר מת, ותפקידנו בתור שומרי החיים, שהטילו עלינו מלמעלה, זה לפרק אותו. עכשיו, הפירוק של חיידקים ובקטריות, פירוק מהיר, אותו אני כן מרגיש.
זאת אומרת, אם אני במשך שנים התרגלתי, כואב לי טיפה בבטן אז אני אקח כדור נגד כאב בטן ואמשיך עם זה, ובזמן הזה מתהווה לי דלקת ברקמות ומשתרשת, ברגע שהחיידק יבוא, הוא יפרק את זה כל כך מהר, שאני ארגיש שמשהו ממש לא טוב קורה שם, ואז אני צריך לקחת אנטיביוטיקה, להרוג את החיידק. שזה מעולה, הרגתי את החיידק, מגניב, אבל מה, לא יבואו אחרים, כמו שהוא בא? למה זהו, זה החיידק האחרון ביקום? הרגתי אותו ואין יותר חיידקים ביקום? לא. יש עוד מלא. ואז הם יבואו ויתקפו אותי שוב, למה? כי עדיין הרקמה שלי פגועה וחלשה ורוטטת רטט כמעט לא חי. אז לכן כשאנחנו מדברים על ריפוי ממחלה, אנחנו מדברים קודם כול על חיזוק הרקמה. להרוג את החיידק, מגניב, בוא נקנה לנו זמן, ניקח אנטיביוטיקה ונהרוג את החיידק, איזה כיף. עכשיו לא נחזור להמבורגר ולקולה ולפיצה, אלא בוא נראה איך אני מנקה את הדלק, דלקת, דליקה מהרקמה שלי, על ידי זה שאני מוציא פסולת החוצה, מכניס צמחי מרפא, ויטמינים, מוציא את הפסולת החוצה, מתחיל להזין את הסימביוטים בתוכי, מכניס מינרלים בשביל שהרקמה תוכל לחדש את עצמה, ואז אני יכול להגיד שהתרפאתי. כי לקחתי אנטיביוטיקה, ואם לא שיניתי את התזונה שלי וניקיתי את עצמי, יכול להיות מאוד שתוך כמה חודשים אותה מחלה תחזור שוב ושוב. ופתאום כמה שנים אחרי זה, גם האנטיביוטיקה כבר לא תעזור לי כי כבר יש לי מחלה כרונית.
שחר: אז עכשיו אני עוד יותר בדיכאון.
[צוחקים]
שחר: אחרי כל הדלקות וזה. למרות שגם היה שביב של תקווה, עם לחיות ל…
שלמה: לנצח.
שחר: כן, אם זה נקי. אז מה עושים, אתה אומר?
שלמה: אנחנו נמצאים היום בעידן טכנולוגי, ובעידן טכנולוגי יש חסרונות, כי אתה יכול להיות עצל מאוד וכל היום להיות מול הטלוויזיה ולאכול איזה חמגשית מחוממת במיקרוגל. ו-וואלה, אתה יכול לעשות את זה, למה לא? בתור סבא לא אכלת, לא היה מיקרוגל, לא היה חמגשית, אבל בתור אחד היום, אתה כן יכול לעשות, אז הטכנולוגיה יכולה להוביל אותך לעצלות מצד אחד. מצד שני אתה יכול להשתמש בטכנולוגיה ליתרונך. זאת אומרת, אתה עכשיו יודע שהטכנולוגיה מאפשרת לי מכשירים שנמצאים בעיר, כמו פילאטיס או ג'ירוטוניק או ג'ים למיניהם, שבהם אני יכול להפעיל את הגוף שלי בלי צורך להיות אתלט או צייד או לא יודע מה. אני יכול ללכת שלוש פעמים בשבוע, שלוש שעות בשבוע על מנת להניע את הגוף שלי, בשביל שהוא יזרום. למה? זרימה דבר חשוב. למה זרימה זה דבר חשוב? אנחנו יודעים שהגוף הוא באזור ה-70 אחוז מים. מה קורה למים שלא זורמים? מתעפשים. אז אני רוצה לזרום, נכון? אם המים שלי זורמים, הנחל שלי זורם, פרפרים קופצים באחו, הבמבי מלקק את אימא, כולם שמחים, אוקיי? אז אני רוצה לשמור על זרימה. זרימה באה דרך תנועה. אם אני מפעיל את הגוף, הלב עובד יותר, הריאות עובדות יותר, השרירים עובדים יותר, יש זרימה. בקטע של המתח, יש לי מלא מתח, מלא דאגות, חשבונות חשמל, הילדים, הבית ספר, איזה בית ספר, איזה חוג, למה זה? למה זה? הראש שלי רץ. אז בשביל זה יש מדיטציה. מדיטציה זה תהליכים של… זה גם תהליך של עיכול. אני כל היום אוסף דרך חמשת החושים אינסוף אינפורמציה, פיקסלים, צבעים, צורות, צלילים, ריחות, מגע, חום, קור. אנחנו לוקחים מלא אינפורמציה ועכשיו צריך להשתיק אותו, להחליש. בוביק, אספת מלא היום, בוא תירגע שנייה, תן לנו לעבד. אז אני יכול לעבד בשינה, אבל בשינה אני unconscious. אני תת-מודע, אין שליטה על העיבוד, אני גם לא רואה מה אני מעבד. חרפתי, קמתי בבוקר, מתחיל על אותו לופ.
שחר: כן, אני חושב שגם כשזה נהיה גבול מסוים, אז גם בן אדם לא מצליח בכלל להיכנס לשינה.
שלמה: בדיוק, כי הוא לא נותן לעצמו לעבד, הוא הולך לישון עם טלוויזיה. הטלוויזיה מפוצצת לו את המוח באינפורמציה של פיקסלים וסאונד, ואז הוא חושב שהוא נרגע מול הטלוויזיה, אבל בוא נהיה כנים, לא רק שהוא לא נרגע, הוא פשוט העמיס על המוח כל כך הרבה אינפורמציה שהמוח כיבה אותו, אוקיי? אז זה תהליך עיבוד. אז אפשר גם לעבד תוך כדי ערות.
שחר: אנשים יקרים, מייד נמשיך בפרק. רק רציתי לספר לכם שאם אתם אוהבים את הפודקאסט, אני מזמין אתכם להצטרף בחינם אל קבוצת הווטסאפ הסגורה, שבה אני שולח פעם בשבוע משפט השראה פלוס תוכן מעצים ואיכותי. קישור ההצטרפות נמצא בתיאור למטה. וגם מזמין אתכם לעקוב באינסטגרם ובטיקטוק, שם תוכלו למצוא סרטונים ממוקדים וככה לצרוך תוכן משמעותי שתורם להתפתחות שלכם באופן יומיומי. ואם גם בא לכם לשתף את הפרק בסטורי ולתייג אותי, תדעו שאני תמיד משתף גם אצלי, ואני מאוד מעריך ומוקיר את השיתופים שלכם. זה עוזר לי להגיע לעוד אנשים ונותן לי מוטיבציה להמשיך להשקיע ולייצר את התכנים הכי איכותיים שאני יכול. מודה לכם על ההאזנה והתמיכה, ואנחנו ממשיכים.
שלמה: אומרים ששעה של מדיטציה היא שוות ערך לארבע שעות שינה מבחינת עיבוד. כמו כל דבר, זה תרגול. עשר דקות ביום אני עוצם את העיניים ואני מתבונן על עצמי מבפנים, ואני רואה את כל המחשבות ואת כל הפחדים שלי, אבל אני לא מזדהה איתם. התבוננות. אז לאט לאט הגלגלת הזאת מאטה. היא בנויה על הזדהות. אני מזדהה איתה, היא מקבלת אנרגיה. אני לא מזדהה איתה, היא לא מקבלת אנרגיה. לא הזדהיתי הרבה זמן, היא נעצרת. ומה שנשאר בטכנולוגיה זה גם תזונה. אני יכול היום לקנות תוספי מזון, אני יכול ללכת לדוכן ויתנו לי שייק, ובתוך השייק הזה יהיו super foods וחלבונים וכל מה שאני צריך. וכל מה שאני צריך זה לשים איזה 20 שקל, לשתות איזה כוס ובזאת פתרתי חלק מהתזונה שלי. איזה מתנה. הטכנולוגיה יכולה להוביל אותנו לעצלות ולניוון, והיא יכולה להוביל אותנו להתעוררות ונאורות. השאלה מה אנחנו בוחרים. גם אם שינית קצת, אתה תתקדם עם הקצת הזה קדימה ואתה לא תחזור אחורה. ובשביל לעשות את זה, צריך את הרב-ממדיות. חייב גם לכייל את מערכת הרגש וחייב לכייל את הדפוסי אמונה שלי, בשביל ליצור איפוס שיאפשר לי להתקדם קדימה ולא יערבב אותי.
שחר: מממ. טוב, זה אני יותר ממסכים. זה כמובן הנושא של רוב הפרקים פה, על החלק המנטלי. יש פה שאלה. לימדו אותנו ש… אתה יודע, פשוט אתה אוכל יותר קלוריות ממה שאתה צריך, אתה משמין. אתה אוכל פחות, אתה מרזה. הייתי רוצה לשאול אותך, האם זה באמת רק משחק של קלוריות או שזה גם האופן שבו הגוף יודע לפרק את הפסולת ולספוג את המרכיבים? כולם אומרים את זה, פשוט תאכל פחות קלוריות, תרזה. זאת אומרת, אני לא שמעתי אנשים שלא אומרים את זה, אבל כשאני מסתכל בעיניים שלי, זה לא נראה לי ככה, כי אני רואה אנשים שאוכלים הרבה ורזים, ואנשים שאוכלים מעט ו…
שלמה: זה לא כזה שחור ולבן, בדיוק כמו שאתה אומר. יש אנשים שאוכלים הרבה ורזים ויש אנשים שאוכלים קצת ושמנים. למה? מה הם אוכלים, אחד. שתיים, גם איך החילוף חומרים שלהם עובד. יש בן אדם שהחילוף חומרים שלו מהיר, זאת אומרת, אם הוא אכל עכשיו לחם, הגוף שלו מהר מאוד יהפוך את הלחם הזה לאנרגיה ומאוד מהר יבזבז את האנרגיה הזאת. ויש בן אדם אחר שהחילוף חומרים שלו איטי, זאת אומרת הלחם יתפרק לו לאיטו בתוך המערכת, בזמן הזה הוא כבר אכל עוד לחם ועוד לחם, והלחם ההוא עוד לא הספיק להתפרק, אוקיי? זאת אומרת, להיטמע ולהפוך לאנרגיה. אז החילוף חומרים הוא שחקן מרכזי בתוך הסרט. קשור מאוד לבלוטת התריס וקשור מאוד לסמכויות.
שחר: סמכויות?
שלמה: כן.
שחר: מה הכוונה?
שלמה: איך הונחלה לך סמכות כשהיית ילד. איך אבא הפיל סמכות? עשית טעות ושברת עציץ, האם אבא צעק עליך? או האם הוא אמר, מאמי, מה קרה? אולי החלקת, אולי זה.
שחר: שאיך זה משפיע? באיזה כיוון?
שלמה: תעשה את זה או אל תעשה את זה. תעשה את זה או אל תעשה את זה. אם ה"תעשה את זה" נעשה באהבה והבנה, אז זה מאוזן. אם ה"תעשה את זה" נעשה בפחד, מרות דרך פחד, כעס, אז פה יש איזה התכווצות של המערכת. ברמה האנרגטית אנחנו מדברים. זוכר? דיברנו רב-ממדיות.
שחר: כן.
שלמה: אז יש פה התכווצות. מצד שני, יש פה גם אותנטיות של ביטוי בגרון, נכון? אם אני רוצה לשיר ושרתי לי איזה שיר ואבא צרח עליי שאני אפסיק לשיר במקלחת, למה הקול שלי מזייף וזה מטריד לו את האוזן, גם יוצר התכווצות. עכשיו, בוא נשאל את השאלה הזאת, האם התכווצות תורמת לזרימה או מפחיתה מזרימה? פחד או כעס, זה דבר שנורא מכווץ. אם זה מאוד מכווץ, לא זורם. אם זה לא זורם לאורך זמן ברמה הרגשית-מנטלית, אז גם ברמה הפיזית זה לא יזרום. ואם זה לא יזרום ברמה הפיזית, אז יצטברו לי כל מיני רעלנים בתוך התריס, אוקיי? ואז התריס לא תמלא את תפקודה המלא, ואז חילוף החומרים שלי לא יהיה מדויק. והתריס יכולה להיכנס להיפו, זאת אומרת לתת-פעילות, ואז היא תהיה הרבה יותר איטית ואז אני אשמין. או מצד שני, יכולה להיכנס להיפר, לאובר פעילות, ואז אני אהיה בתת-משקל. היו לי מלא לקוחות בתת-משקל, 12 קילו מינוס, לא מצליחים להעלות, לא משנה מה הם אוכלים, כי הם בהיפר. אז הקלוריות זה דבר אחד, אבל יש עוד כמה נושאים שאנחנו רוצים להסתכל עליהם. אחד זה החילוף חומרים. שתיים לדוגמה זה רמות החזקת מים. אם אני שוקל 100 קילו, זאת אומרת ש-70 אחוז ממני פלוס מינוס הם מים, זאת אומרת, אני 70 ליטר מים. אם עליתי ב-10 קילו, זאת אומרת מה עליתי? עליתי ב-7 ליטר מים. למה הגוף שלי מחזיק את המים האלה? אם יש לי רעלים אחד לאחד, זאת אומרת שמתי 1 מיליליטר של ציאניד ו-1 מיליליטר של מים, יש לי יחס של 1 ל-1. אם אני מגדיל את כמות המים, מה קורה?
שחר: מדולל.
שלמה: זאת אומרת יש לי פחות רעל.
שחר: מממ.
שלמה: אז לפעמים הגוף מחזיק מים בהתאם לרמת הרעילות של הדם ושל התאים. הוא פשוט רוצה לדלל את זה. אחד הדברים שקורים אחרי הניקוי, כשאנשים עושים ניקוי בסדנה, הם יורדים במהירות במשקל. ואם הם יודעים לשמור על הכללים ולא להרעיל את עצמם מהר ולאכול תזונה נכונה, אז הם גם לא עולים חזרה.
שחר: אם המזון הוא מזון באמת שקל לעיכול, ונגיד שהגוף כבר נקי מרוב הרעלים, ואז אני מניח שכשיש הרבה רעלים אז לגוף קשה לפנות כי כאילו זה כמו להגיע לדירה כזאת שהיא…
שלמה: עומס.
שחר: דירה שהיא מטונפת לגמרי, אז מאיפה אני מתחיל בכלל. ואם זה נקי, אז בסדר, אני רק מעביר מגבון…
שלמה: נכון.
שחר: אז זה יותר קל לנקות. אז בהנחה שהגוף כבר נקי, ואז נגיד יש איזה עודף קלורי…
שלמה: מממ.
שחר: אז אתה חושב שהגוף גם יודע לפנות אותו וזהו, או ש…?
שלמה: אם הגוף נקי ומאוזן, כן? אז המטבוליזם, חילוף החומרים יתאים את עצמו, זה דבר גמיש.
שחר: ואז אם אני אוכל יותר מדי, אז… זאת אומרת, האם זה חייב בהכרח ללכת לשומן, או שהגוף יכול גם לנקות את זה?
שלמה: אם אכלת יותר מדי ולא זזת איזה חודש בכלל, אז אני מניח שתעלה במשקל, מה לעשות, לא הייתה שם תנועה, לא היה שם חילוף חומרים נכון.
שחר: כן.
שלמה: אבל אם אתה חי את החילוף חומרים הטבעי שלך ואתה פעם-פעמיים בשבוע הולך לג'ים או רץ או נוסע על אופניים וזה, ואוי, יצא לך במקרה לאכול טיפה יותר מזון, הגוף יתאים את עצמו.
שחר: בתחושה שלי, אם לא אוכלים עכשיו שוקולדים וממתקים ופיצות ואת הדברים המעובדים, אתה אוכל בריא, מאוד קשה להשמין מזה, אם אתה אוכל נטו טבעי. קודם כול כי לא בא לך לאכול מזה מלא.
שלמה: מממ.
שחר: וגם כאילו, הגוף יודע לנקות את זה. זה מרגיש כזה יותר קל בעיכול.
שלמה: בארצות הברית תסתכל מה קורה, הכול low-fat milk, low-fat this וכל האמריקאים, כולם במשקל יתר. אז איך זה עובד אם הקטנתי את השומן ואני בכל זאת יותר שמן? למה? כי זה לא קשור בכלל שומן לשמן. בן אדם משמין בגלל שהוא אוכל יותר מדי סוכר ופחמימות. כל אחד יודע את זה בתזונה, כל מי שמבין בתזונה. זאת אומרת, יש רמות של גלוקוז שהגוף יכול לאגור…
שחר: נגיד כל סוכר? אם אני אוכל הרבה פירות, זה גם או שזה סבבה?
שלמה: במקום סוכרוז יש לך פרוקטוז, אבל זה עדיין סוכר. עדיין זה יעלה את האינסולין וזה. אני מאמין ב-fruitarians, זאת אומרת, שאתה אוכל רק פירות. הבעיה העיקרית היא הסוכר המורכב או בימינו קוראים לזה פחמימות. ואם תשים לב, אני קם בבוקר ואוכל לחם פה, לחם שם, צוהריים פסטה, אורז, תפוחי אדמה, צ'יפס. זאת אומרת, אנחנו צורכים פחמימות בקצב מטורף.
שחר: למרות שאם מסתכלים על האסייתים, הם אוכלים מלא אורז והם לא שמנים.
שלמה: כן, אבל שים לב שהאסייתים, כן?
שחר: הם רזים.
שלמה: הם אוכלים ארוחות קטנות. שמת לב שהארוחות של האסייתים קטנות? הם אוכלים כמה פעמים ביום ארוחות קטנות, ואז הגוף מצליח לפרק את זה, להניע את זה, לשמר את זה. לעומת זאת המערביים אוכלים שניים עד שלוש ארוחות גדולות, שהארוחה הכי גדולה שלהם היא בערב, שדווקא זה הזמן שכל הגוף מאט את פעילותו.
שחר: למרות שאמרת לי שגם אתה אוכל ארוחה ביום.
שלמה: אני אוכל ארוחה ביום כי זה מספיק לי, הגוף שלי פתוח, אחרי עשרות שנים של ניקיונות, יש לי ספיגה מטורפת, אני לא צריך כמות כזאת וכזאת בשביל לספוג ככה וככה. אני יכול לאכול רבע ממה שבן אדם רגיל אוכל ולספוג את אותה כמות שהוא סופג מכמה ארוחות. הפינה של השומן, אז אמרנו, קלוריות זה אחד. חילוף אומרים, שתיים. אגירת נוזלים, זאת אומרת, כמה רעלים יש לי בגוף זה שלוש. תפקודי כבד, כבד מפרק את השומן, ארבע. ותפקודי לימפה, לימפה שמנקזת את כל המערכת ולא גורמת להתנפחות, חמש. החמישייה האלה, אם אנחנו עובדים איתם, בן אדם ירזה. לא ירזה ביומיים. אם הוא ירוץ על אורח חיים שמשלב את החמישייה הזאת ותנועה, הורדת מתח ואכילה נכונה ופינוי רעלים, הוא ירזה והוא לא ישמין חזרה.
שחר: מממ.
שלמה: אוקיי? זה לגבי השומן. עכשיו מה רצית לשאול?
שחר: שאלה בהקשר של הספיגה. יכול להיות בן אדם, יש לו ספיגה ממש נמוכה והוא עדיין שמן, כאילו, שאולי דווקא בגלל שיש לו ספיגה נמוכה אז הגוף שלו יותר מעלה לו את התיאבון?
שלמה: נכון, כן. תראה, קלוריות נורא קל לספוג. סוכר או פחמימות, שזה רב-סוכר, שהוא גם נספג יחסית מהר, נורא קל לספוג. ולכן נורא קל להעלות במשקל אם אוכלים רק את הדברים האלה. אז דבר ראשון שאנחנו רוצים לחשוב עליו זה הפחתה של פחמימות וסוכרים. הגוף לא צריך כל כך הרבה. מה שיש לו יותר מדי, הוא ממיר בכבד, הופך את זה לעמילן, עוטף את זה בשומנון קטן ומניע את זה לפריפריות, לתאי האחסנה שנקראים תאי שומן. מה שנמצא שם זה עמילן או סוכר מומר, זה לא שומן, אוקיי? אדרבא, אם אנחנו נאכל הרבה שומן, אנחנו נרזה ולא נשמין. אנחנו צריכים להבין שהספיגה, איפה היא קורית? היא קורית במעי הדק. צינור מסביב לטבור שלך, מקופל מבפנים, שש מטר צינור בעובי של האגודל, פחות או יותר. אבל היופי של הצינור הזה, שהפנים שלו זה כמו מגבת. אבל לא מגבת של אכסנייה. מגבת של הילטון. זאת אומרת יש בו הרבה שערות ספיגה, כן? ככה מגבת. איך נמדדת איכות הספיגה של מגבת? כמה שערות ספיגה יש לי במגבת או כמה צפופה המגבת. במעי יש לך שערות ספיגה שנקראים villus, וה-villus האלה, יש לך 3,000 villus על סנטימטר רבוע. כמה על הראש יש לנו? לי אין הרבה, אבל כמה על הראש יש לנו? משהו כמו 300 שערות על סנטימטר רבוע? תחשוב ש-villus הם פי 10 עד פי 15 יותר דקים משערה, איזה עדין המנגנון הזה, כן? וזה המנגנון שאחרי שהגוף עיכל, פירק פירוק ראשוני בקיבה, פירוק משני בתריסריון ואז ממשיך הלאה לכיוון ספיגה במעיים, אז כאילו, ברגע שה-villus האלה, התפקיד שלהם זה לספוג, הם כמו צינוריות דם דקיקות מאוד, והתפקיד שלהם זה לספוג nutrients. זאת אומרת, nutrients זה רמה מיקרוסקופית. אנחנו מדברים על אטומים ומולקולות, כן? מולקולות חלבון, חומצות אמינו, מולקולות של מינרלים. זה מולקולות. הם סופגים את זה אל מחזור הדם, כן? שמגיע לדופן החיצונית של המעי הדק, ומשם מונע אל הכבד. עכשיו, מתי נוצרת בעיית ספיגה? תחשוב, אתה נגיד סתם לדוגמה בן אדם ממוצע, קם בבוקר, אוכל סנדוויץ' עם גבינה צהובה. קח ביס עכשיו מלחמנייה טרייה ממאפייה, לחם לבן כזה טעים, בגט, לחמנייה טרייה, קח ביס ותלעס אותו איזה 20-30 פעם. ועכשיו תוציא אותו החוצה, תמרח אותו על דף ותדביק על הקיר, יידבק?
שחר: יידבק. [צוחק]
שלמה: דבק. יש נטייה לאנשים לחשוב שיש לי פה איזה מאדה, vaporizer כזה, שכל מה שאני אוכל, נהניתי מהטעם שלו, בלעתי ואז זה… התאדה החוצה. זה אולי בארץ הפנטזיות. פה אין מאדה. כל מה שבלעתי נכנס לצינור מורחב שנקרא קיבה, שיכול להכיל עד איזה 2 ליטר. זאת אומרת שעכשיו, אם לעסתי לי 80 גרם של דבק, זאת אומרת, סנדוויץ' עם גבינה צהובה, למעשה בסוף הלעיסה, זוכר? לעסתי, הדבקתי, נדבק. בסוף הלעיסה יש לי פה נוזל דביק בתוך הקיבה. והנוזל הזה עובר תהליכי שריפה ופירוק של המולקולות, עדיין נשאר דביק וממשיך אל המעיים. בדרך כלל המעי, כשהוא מזהה דביקות כזאת, עכשיו, אנחנו לא רק הכנסנו רק סנדוויץ' עם גבינה צהובה. הכנסנו סנדוויץ' עם גבינה צהובה, איזה כוס קפה, איזה עוגייה, איזה מיץ תפוזים. בקיצור, עשינו סבטוחה. עכשיו תחשוב, סתם לדוגמה, בפשטות, אם הייתי לוקח בלנדר, כד ושם בתוכו לחמנייה עם גבינה צהובה וכוס של קפה וכוס של מיץ תפוזים ואיזה עוגיית שוקולד, יענו breakfast, וטוחן את זה לשייק, האם הייתי שותה את השייק הזה? זה שיש הפרדה בטעמים, זה מגניב, מגניב, מגניב, אבל אין vaporizer. זאת אומרת, הקיבה שלי מקבלת נוזל של תערובת של תפוזים, קפה, סוכר, גבינה, לחם, דבק. תערובת נוראית. אז הוא מכניס את התערובת הנוראית הזאת, הקיבה שורפת מה שהיא יכולה לשרוף, תהליך של תסיסה, והיא מגיעה למעיים ויש שם דבק וקפאין וחומצות של המיץ הדרים וחלבון זר של הגבינה. בקיצור, תערובת דביקה. הגוף, כבר ברגע שהוא זיהה שהתערובת הנוראית הזאת נכנסה לקיבה, המעי כבר קיבל אזעקה, חבר'ה, אזעקה, מלחמה, סדאם חוסיין, והוא מכסה את עצמו במה שנקרא ערכת אב"כ או…
שחר: [צוחק]
שלמה: שמיכת אב"כ. זאת אומרת, הוא מפריש ליחה מרקמה שנקראת מוקוזה לתוך המעי הדק, הוא מפריש ליחה שעולה על גדותיה ומגינה על שערות הספיגה העדינות.
שחר: מממ.
שלמה: ואז הליחה הזאת מונעת את הספיגה של התערובת הנוראית שנקראת ארוחת בוקר ישראלית קלאסית, אוקיי? ורק 80 אחוז ייחסם בערך פלוס מינוס. 20 אחוז יחדור, וזה נורא שזה חודר. ארוחת בוקר הייתה כזאת, אבל הצוהריים לא הייתה שונה ממנה הרבה. ספגטי, פסטה, לחם לבן, בולונז עם איזה פרה מזויפת, קוקה קולה ועוד איזה עוגת קדאיף, היידה צוהריים, היידה ערב, קלה, טוסט, גבינה צהובה, ביצה, לבן, אשל, פרילי, לא יודע מה. בקיצור, מה שקורה, יש פה הצטברות. הגוף לא מספיק לפנות את הליחה, וכבר נכנסת עוד ארוחה כזאת מחדש, יוצרת עוד ליחה ועוד. באיזשהו שלב נוצר סתימה. כאילו טבלתי את המגבת שלי באיזה משהו שומני דביק ועכשיו היא לא סופגת. עכשיו, סוכר נספג מהר, חודר מאוד מהר למערכת. מינרלים, ויטמינים, חלבונים, חלקם נטמעים בתוך השכבה הדביקה הזאת ולא מצליחים לחדור פנימה. עכשיו, השכבה הדביקה הזאת גם גורמת ליותר מדי אש במערכת, יותר מדי חומציות. וכמו שאנחנו יודעים, אש אוהבת לשרוף. זאת אומרת, כמה יש לי יותר אש, אני נהיה יותר רעב, כן? תחשוב על זה, ילד שהכין מדורה של ל"ג בעומר ענקית, הדליק אותה. עכשיו המדורה אומרת, הוא רוצה לשמר את האש הזאת? הוא נהיה עבד אש. עכשיו, הוא צריך לרוץ ולהביא עוד עצים ולרוץ ולהביא עוד עצים. אינדיאני, לעומת זאת, הדליק מדורה קטנה של זרדים, שם עליה קומקום של קפה, מחמם את הידיים, אש קטנה, חמודה, זורק איזה זרד מדי פעם. לא עבד אש. אנחנו בחברה המודרנית נהיינו עבדי אש. כל הזמן עבדי האש חייבים לנשנש. והרי אנחנו כל הזמן מנשנשים. ומה זה הנשנושים שלנו? שים לב, אם לא סוכר ופחמימות.
שחר: כאילו, בגלל שהספיגה נפגעה, אז המוח גורם לנו להיות רעבים יותר.
שלמה: זאת אומרת, הספיגה שנפגעה, אז פחות נוטריינטים חודרים. פחות נוטריינטים חודרים, הגוף בכל זאת צריך נוטריינטים. איך הוא קורא לנו לקבל נוטריינטים?
שחר: רעב.
שלמה: תחושת רעב. אז תחשוב על זה, כמו איזה בניין שבונים אותו מעצים וזכוכיות וברזלים ומלט וגגות, ואז גמרו לבנות את הכול, צריך לבנות עכשיו חלונות, צריך זכוכיות. אז הפועלים מתקשרים למנהל עבודה, הלו, תשלח לנו משאית של זכוכית, נבנה את החלונות. ומנהל העבודה אומר להם, חול? חול? הינה, אני שולח לכם חול. ושולח להם משאית של חול.
שחר: [צוחק]
שלמה: והם אומרים לו לא, זכוכית. חול? עוד משאית של חול. וכל פעם שהם מזמינים זכוכית…
שחר: [צוחק]
שלמה: הם מקבלים חול. אז ככה, כל פעם שאתה רעב והגוף שלך קורא למינרלים מסוימים, לחומצות אמינו מסוימות, לוויטמינים מסוימים, אתה נותן לו איזה סנדוויץ', איזה שווארמה, איזה פיצה. אתה לא נותן לו את מה שהוא רוצה.
שחר: כאילו, הבעיה היא שגם באיזשהו שלב, גם אם אתה כבר נותן לו את מה שהוא רוצה, זה חסום כבר.
שלמה: אה, יפה מאוד. ולכן דרוש ניקוי. מה זה ניקוי? זה לפנות את כל הטעויות שעשיתי בעבר, בין אם זה דרך תפיסתית או בין אם זה דרך גנטית. זאת אומרת, אם גדלתי במשפחה תימנית וכל היום אכלתי לחוח ומלוואח וכל מיני דברים שמנים, ומגיל אפס סתמתי. או במשפחה כזאת או כזאת, כל אחד והתרבות שלו.
שחר: כשזה חסום, כאילו, ואז יש בעיות של עצירות ובעיות של שלשולים, זה נוטה לאחד הכיוונים?
שלמה: נכון.
שחר: או שזה כבר תלוי ב…?
שלמה: זה שניהם. זה נקרא תסמונת מעי רגיז. מכיר מעי רגיז? שמעת על זה? מעי רגיז זה ברגע שמצטבר לי מספיק דבק וריקבון בתוך המערכת, והמעי הוא בנוי בצורה של כיסים. עכשיו, אם לא אכלתי מספיק סיבים, למה החשיבות של הסיבים? כי הסיבים מנקים את הפסולת מהכיסים של המעי ומזרימים, ואז אין לי עצירות או דברים. אבל אם לא ניקיתי, וזה שקע ותסס ונרקב והתחיל בתהליכי ריקבון שממשיכים למחלות שונות ומשונות, קוליטיס, קרוהן, עד לסרטן מעי גס, כאילו, סרטן מעיים. כן, יש מלא מחלות שנוצרות כתוצאה מהריקבון בתוך הכיסים של המעיים.
שחר: זאת אומרת, קוליטיס, נגיד, זה כבר מצב שהוא מאוד חמור שזה הגיע.
שלמה: קוליטיס זה דלקת כיבית. זאת אומרת, יש פה איזה עודף של פסולת מרקיבה, מלאה בחומצות שלאט לאט אוכלת את הרקמה בצורה יסודית. כיוון שהיא לא מתפנה החוצה, אז היא ממשיכה לאכול ולהשריש ולהשריש ולהשריש. זאת אומרת, היא נכנסת לעומק הרקמה.
שחר: כן, ואז גם אם בן אדם כבר משנה את התזונה ואוכל בריא, אז זה לא…?
שלמה: לא עוזר כלום. מעי רגיז זה שיש אזורים במעיים שלי שהצטברו בהם משקעים, וזה גורם להתנפחויות. תחשוב על המעי בתור צינור, מעי גס בעובי המפרק יד שלך, באורך הגוף שלך. ככה אתה יודע איך המעי שלך נראה, המעי הגס שלך. אתה מטר שמונים, יש לך מעי גס בגובה של מטר שמונים ברוחב המפרק שלך, בסדר? עכשיו, ויש בו מלא כיסים, והתנועה שלו, הפריסטלטיקה שלו, זה כיס מתכווץ, מרוקן את עצמו, מתרחב לקבל. מתכווץ, מתרחב. ככה הוא מניע פסולת החוצה. עכשיו, ברגע שיש לי משקעים מסוימים, אזורים מסוימים של המעי שלי מתחילים להתנפח. במקום להיות ברוחב המפרק, זה יכול להגיע גם לרוחבים כאלה, אוקיי? יש אזורים שמתחילים להתנפח פנימית. במקום שיהיה התנפחות כמו בלון, הרקמה הפנימית מתחילה להתנפח. ברמה של קרוהן או קוליטיס, הפנים מתחיל להתנפח, אז זה נקרא היצרות. עכשיו, בגלל שהפנים שלי התנפח, אז המעבר במעי הוא צר. ואז זה זז לפי או שלשול, כי המעי מאבד את הפריסטלטיקה שלו, זאת אומרת, הוא מאבד את הרגולציה, את התנועה הסדירה שלו. הוא עושה כזה כל 12 שעות, משסתום עילי לחלחולת, 12 שעות של כיווצים עד שהוא מפנה. כל 12 שעות אתה אמור לעשות קקי. אם אתה עושה פעם ביום אתה בעצירות קלה. אתה ביומיים, העצירות מתגברת וכו'. מעי רגיז זה שגם הצטברה פסולת, גם איבדתי את התנועתיות, גם יש לי נפיחויות או היצרויות, זאת אומרת, המעי שלי הוא כזה במקום להיות צינור וזה. אין סדירות, ואז בגלל החוסר סדירות או שיש לי קקי פעם בכמה ימים או שיש לי קקי עשר פעמים ביום.
שחר: כן.
שלמה: בקיצור, וזה מתחיל המון מחלות.
שחר: רוב המחלות, בוא נהיה כנים. 85 אחוז לפי ברנרד ג'נסן. 85 אחוז מתחלואי הגוף האנושי המודרני נוצרים כתוצאה ממערכת עיכול רעילה ולא סדירה.
שלמה: טוב, זה… שוב חזרנו לשלב הדיכאון.
[צוחקים]
למה דיכאון? אם אני אומר לך, תשמע, אם אתה תיכנס לבריכה הזאת, ינשוך אותך תנין, אתה תיכנס לדיכאון או תשמח על זה שאמרו לך, וואו, אל תיכנס פה, תנין ינשך אותך. [צוחק]
שחר: לא, כמובן שמחה, אבל אתה יודע, יש כזה איזה שמיטת הקרקע מתחת לרגליים, בקטע חיובי מאוד, אבל זה…
שלמה: מתחת לנוחות, מתחת להרגלים, מתחת לתפיסות המוקנות של חברות ותעשיות ותאגידים, מתחת לשטיפת מוח, מתחת לרפואה שכיום רובה נועדה להקל על הסימפטומים שלך ולא ממש להקל עליך.
שחר: לפתור אותם, כן.
שלמה: אוקיי? אז כן. על זה צריכים לוותר כשמתעוררים.
שחר: אז כן, חד משמעית עדיף לדעת את הדברים האלה ושזה ייצור גם קצת חוסר נוחות מלהגיע ולחוות את הדברים האלה באמת. אז מה אתה בפועל מציע לאנשים לעשות והאם שינוי תזונתי מספיק או שצריך ניקוי? זאת אומרת, צריך להיכנס לזה לפחות פעם אחת כמו שצריך?
שלמה: שאלה מאוד טובה. אני אתן לך אנלוגיה מאוד פשוטה. אוטו, מכסה מנוע, פח כזה גדול מקדימה. יש לי כתם של חלודה, שלוש דרכים להתייחס לכתם. דרך ראשונה הכי נפוצה, מתעלם. מתעלם מהכתם של החלודה, הכתם הופך לחור קטן, החור הקטן הופך לחור גדול. כמה שנים אחרי זה, בום, חייב להחליף את כל המכסה מנוע, הרבה כסף, מוסך, להחליף ירך, להחליף ברך, להחליף כבד, להחליף כליה. מחליף, אוקיי? זה מחירה של התעלמות. זה דרך א'. דרך ב', שינוי תזונתי. מה זה שינוי תזונתי? יש התחמצנות של הזה, אני צובע, למנוע מההתחמצנות לקרות. אז החלודה שבפנים ממשיכה לאכול, אומנם יותר לאט, אבל מבחוץ זה נראה הכול טוב. ופתאום כמה שנים אחרי זה, באם! יש לי חור גדול. זה שינוי תזונתי. ושלב שלוש, אני מסתכל על הכתם, אני משפשף את כל החלודה עד המתכת המבריקה, שם צבע נגד חלודה ושם צבע חדש. ועכשיו המכסה שלי טוב כאילו הוא יצא הרגע מהמפעל.
זה שינוי תזונתי שלפניו מגיע ניקוי. לשנות את התזונה שלי זה מעולה, כי אני לא מוסיף עוד רעלים. אבל מה עם כל הרעלים שכבר קיימים? לכן דבר ראשון שאני ממליץ לכל בן אדם, זה קודם כול תעשה ניקוי יסודי, לא צום מיצים של יומיים. צום מיצים של יומיים לא מנקה כלום. נותן מנוחה, נותן רגיעה, נותן הפוגה. בשביל לנקות צריך ממש להוציא פלאק. קוראים לזה פלאק. זה חומר שחור, רירי, מסריח מכימיקלים. לא הרבה אנשים עושים את זה בעולם. אנחנו עושים את זה. ואנשים שבאים לסדנאות שלנו, תוך יומיים-שלושה, שלוקח זמן לפרק את הדבר הזה, הוא לא בכזאת קלות יוצא מהגוף. דביק, זוכר את הדבק? אז כאילו, לוקח כמה ימים עם תוספים וחומרים מסוימים טבעיים שממיסים את הדבר הזה. ואז פתאום אחרי כמה ימים אתה פתאום מתחיל להוציא שרשראות שחורות, שלקחו את זה למעבדות וגילו שיש בזה ריר ומזון מרקיב וכימיקלים וכל מיני תרופות שחשבנו שמזמן לקחתי וכבר יצא לי מהגוף. לא יצא. נשאר שם. רק אחרי שפינית כמות נכבדת של שניים-שלושה קילו של הטירוף הזה מתוך המעיים, והרקמה שלך נחשפה ועכשיו אתה עושה שיקום טוב, ואז אתה עושה שינוי תזונתי.
שחר: אני לא יודע אם זה נשמע לי טוב או לא טוב, כי זה מצד אחד מזעזע, מצד שני אני מעדיף שזה יקרה מאשר להגיע למחלות וכאלה. אז אני אשים גם קישור לסדנה שלך, ומי ששוקל את זה, אתה יכול להגיד עליה כמה מילים, מה עוברים שם?
שלמה: הכול נעשה בצורה טבעית ובצורה מבוקרת. זה דברים שאנחנו עושים עשרות שנים ואלפי אנשים עברו אותם, מצעירים גיל 15 עד גיל 77, הכי מבוגר, אוקיי? אז הכול אפשרי. ברור שאם אתה מפורק לחלוטין ומאוד חולה, אני אמליץ לך להתחזק לפני שתגיע לסדנה, כי סדנה זה דבר אינטנסיבי, זה חמישה ימים לעשות פעילות שאתה לא רגיל לעשות. זה אחד. שתיים, מה אנחנו משלבים בסדנאות? אנחנו משלבים צום מיצים ושייקים, זאת אומרת, אנשים ניזונים רק ממיצים ושייקים. חלק מהשייקים טעימים ומגניבים, חלק מהם הם סוג של תרופה, סיבים שסופחים רעלים, חומרים שממיסים אפר וולקני, כל מיני דברים שככה לבד הגוף לא היה מצליח לפרק. אז זה נכנס לתוך התפריט, כל מיני צמחי מרפא ודברים שידועים שעושים עבודה. אנחנו גם משלבים הרבה תנועה. זה אימון שמשלב נשימות וריקוד ותרגילי בטן וגמישות וזה, הכול ב-level של מתחילים. מעבר לזה, יש לנו עבודה עם נשימות בקטע של rebirthing, עבודה של קצת ליגוע [כך במקור] בתוך הרגשות.
יש לנו עבודה של ריכוז מהעבודה הטיבטית שלמדתי שנים, שזה ריכוז על צלילים מסוימים, על הדופק של הלב, על ריחות, על צבעים, אוקיי? וזה תהליך שבונה את עצמו. כל יום אנחנו נכנסים טיפה יותר עמוק ועולים בתדר טיפה ומשחררים. והשמחה היא טהורה, היא פשוטה. האנשים, הלב שלהם נפתח, אנשים כותבים לי חודש אחרי זה, "שלמה, אתה לא מבין איזה אנרגיה יש לי בגוף, אני ישן פחות, המחשבות שלי בהירות". היה לי איזה רואה חשבון, אמר לי, אני גומר את העבודה שלי ברבע מהזמן ממה שהיה לוקח לי לפני זה, בגלל שאני צלול. מה עושים עם כל האנרגיה? אמרתי לו לך תבזבז, תהנה, תרקוד, תצחק, תטייל. מה, חייב לעבוד רק? יש לי אינסוף מקרים של אנשים שסבלו מכאבי ראש כרוניים, שלקחו אופטלגינים ללא קץ, ופתאום אחרי שלושה ימים בסדנה, הכאב ראש הפסיק. מופיע גם באתר שלנו בן אדם שביקש שידעו את שמו וביקש שידעו עליו, כי הוא רוצה שכמה שיותר אנשים ייעזרו בזה. 25 שנה מכאבי ראש, היה על 16 אופטלגין ביום, כן? הוא סיים את הסדנה, הכאב ראש שלו הפסיק, היום הוא חמש שנים אחרי זה. אין אופטלגין, אין כאב ראש. על הדרך הוא גילה שהוא רגיש לגלוטן, אז הוא גם לא אוכל גלוטן והוא מרגיש הרבה יותר טוב. שינה את חייו מקצה לקצה. יש אינסוף סיפורים של אנשים כאלה.
שחר: טוב, אני אשים גם את הקישור. ושלמה, וואו, היה פרק חזק. הרגשתי שלמדתי דברים חדשים. גם הרבה גם לקראת הסוף, אז אם אתם צופים והרגשתם גם שלמדתם, נשמח שתשתפו את זה, כי גם אני חושב שהגענו פה, במיוחד גם בשיחה האחרונה, לדברים שהם מאוד מנפצי מיתוסים. שאנשים יקשיבו לחלק הזה. ובכללי, התיאורים שלך של הדברים הם לפעמים מזעזעים, אבל בקטע טוב, כי צריך לשמוע את זה, כי אחרת זה בא בבום. אני חושב שאחד הדברים הטובים שעשיתי בחיי, אבל תכלס אבל לא מספיק, זה שעשיתי מדיטציות גם על הזיקנה שלי והמוות שלי ועל הדברים האלה בגיל צעיר, ואז זה נותן פרספקטיבה שלא לעולם חוסן, וצריך מההתחלה להיות מודעים שאנחנו הולכים לשם ולשמור על הגוף. אז אני ממש מרגיש שגם כאילו מבחינת הידע וגם מבחינת החוויה, כאילו שממש לרגעים כזה ישבתי פה כזה ככה… כי שכחתי שאני בראיון, אז זה סימן ממש ממש טוב. אז תודה רבה לך, תודה רבה לכם ו…
שלמה: תודה לשחר.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments