רביטל מארחת את אשת התקשורת רונית כפיר בעלת #נעיםמאוד, והן מדברות על הנושא הכי גס- כסף. אז איך לדרוש את מה שמגיע לכן, האם אתן מתמחרות את עצמכן גבוה או נמוך, ובכלל איך מדברים על כסף?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/01/2025.
[מוזיקת פתיחה]
קריינית: "סתמי! ותני לה לדבר", הפודקאסט של רביטל ויטלזון-יעקבס, וזהו.
רביטל: ברוכות המאזינות והמאזינים לפרק חדש של "סתמי! ותני לה לדבר", יאיי!!
[מוחאות כפיים]
נורית ברירו כאן לצידי, והיום אני מארחת, בהתלהבות והתרגשות רבה, יש לציין, את רונית כפיר.
נורית: חד-מש.
רביטל: את רוצה להציג את כל מה שאת עושה?
נורית: את כל מי שאת.
רונית: כמה זמן יש לנו? סתם.
[צוחקות]
רביטל: יש לנו שנייה.
רונית: דווקא בא לי שאת תציגי, אבל… אני יכולה להציג את מה שאני עושה. היום…
רביטל: אז רגע, אני אתחיל רגע, רגע, למרות שאני אמורה לסתום…
רונית: ולתת לי לדבר?
רביטל: ולתת לך לדבר. אני רק אגיד שזה מתחיל בזה ש… ילדים תקשיבו, כשהמציאו את גלגלצ…
[צוחקות]
נורית: עוד לפני אפילו.
רביטל: עוד לפני זה היה? מה היה לפני?
נורית: קראו לזה צה"ל 2.
רונית: אה, גלי צה"ל.
רביטל: לא, אני לא הקשבתי לגלי צה"ל, אני…
רונית: את לא נולדת.
רביטל: אני נולדתי!
רונית: אז שידרתי בגלי צה"ל משנת 88' עד 2006.
רביטל: אוקיי.
רונית: ואז עברתי, כאילו, הייתי בגלגלצ…
רביטל: אז סבבה, אז…
רונית: ובעוד כל מיני תחנות רדיו. היום אני אומרת לך כל מיני… אם את בבנק מסוים, אני אומרת לך: [בטון של קריינית] "בחשבונך קיימת יתרה בסך…"
רביטל: אבל שתיכן נשים עם קול מאוד רדיופוני, שעד היום משכירים את ה… זה מדהים.
נורית: את השירותים.
רביטל: את שירותי הקול שלכם.
רונית: לעיתים. או מנצלים אותם בלי לשלם.
נורית: אבל רונית זה… זה. רונית זה מותג.
רביטל: נכון, אני מנסה שנייה רגע להחמיא, ולהגיד שהיית ונשארת אחת הנשים הכי מגניבות שיש. ולקחת את המובן, בעיניי, המהפך, מסתם רדיו שהוא על אקטואליה, שזה תמיד היה משהו שמאוד… פחות עולם תוכן שלי, [רונית צוחקת] כי תמיד רק אני עניינתי את עצמי, למשהו פאן, מגניב וכיפי.
רונית: אה, תודה, וואו.
רביטל: זה אחד השמות הראשונים.
רונית: אוקיי. אבל מאז הרדיו עשיתי עוד דברים רבים.
רביטל: נכון, בבקשה.
רונית: אז אני אדלג עליהם במהירות. הייתי מעצבת פנים במשך 20 שנה, עצמאית. וככזו, עשיתי כל טעות שכל עצמאית עושה. והיה לי מאוד לא נעים בכל מיני סיטואציות. ואחרי שבקריינות הייתה לי סוכנת, עד היום יש לי "talk to my agent", שזה כאילו ארבע מילים של… חלומה של כל עצמאית, נכון? "אה, את רוצה לקבוע איתי? את רוצה זה… כסף, דברי איתה, אוקיי?" עד היום. ואז כשנהייתי מעצבת פנים, אז הייתי צריכה "talk to me" על כל דבר. ועשיתי את זה מאוד מאוד גרוע, ואז מאוד השתפרתי בזה, ואז התחלתי ללמד ולספר על זה, וזה מה שאני עושה בעשר השנים האחרונות. אני מנהלת את "#נעיםמאוד", ששם אני מרצה, מייעצת, מלמדת נשים עם כוונות רווח. שזה כותרת כללית לנשים שהן גם עצמאיות, אבל גם שכירות, אבל יש להן כוונות רווח. כלומר, אני מלמדת תקשורת עסקית. ואיך לעבור מ"לא נעים לי" ל'"נעים מאוד". ויש לי הרגשה שבגלל זה קראת לי, ולא רק בגלל קולי ה… הנאה.
רביטל: את מאוד מאוד צודקת. אם… אנחנו מדברות כל כך מהר, שיהיה לך בהצלחה, נורית, בלהיות המבוגר האחראי.
רונית: בדיוק, רציתי להגיד בפתיחת הפודקאסט.
נורית: אין צורך.
רביטל: כל הפרק הוא על מהירות 1 וחצי.
רונית: נכון.
רביטל: נהדר, סוף סוף, סוף סוף.
רונית: אז אני כל הזמן אומרת שבשבילי צריך להמציא את ה-0.75 בוואטסאפ של להאט. ודבר שני, כותרת הפודקאסט, "סתמי! ותני לה לדבר", היא עבורי.
רביטל: אז מה, נורית תדבר? אנחנו שתינו נסתום כל הזמן?
רונית: מישהו יצטרך להשתיק גם אותי כדי לתת לך לדבר, אני אומרת מראש.
רביטל: אז קודם כל, אני ממש מזמינה את כל העוקבות ומי שרוצה להבין, לעקוב אחרי התכנים שרונית מעלה, כי חוץ מזה שהם נורא מעניינים וחמודים, הם פרקטיים מאוד. ו… והיה לי פרק בהסכת הקודם, "האחיות ויטלזון", שדיבר על נשים וכסף, ואת עלית כדוגמה שיש נשים שהן צריכות את הלימוד הזה, את ההכוונה הזאת.
רונית: נכון.
רביטל: יש לי שלל שאלות, אני מאוד אתאפק.
נורית: לדעתי אפילו זה רוב הנשים.
רביטל: אוקיי, אז זאת השאלה הראשונה, והיא כאילו אולי לך הקלה, אבל למה לנשים, בעיקר לנשים, כל כך הנושא הזה, של כסף, של משא ומתן… יש לי את התשובה שלי, אבל אני צריכה לשמוע את תשובתך המלומדת…
רונית: אוקיי.
רביטל: למה אצלנו זה כזה עניין, שאנחנו צריכות את הגלגלי עזר האלו, את המצופים, לא משנה. את ה… את הדבר הזה, שהוא לא בא לנו טבעי, הוא לא בא לנו אינטואיטיבי, נקרא לזה ככה.
רונית: אוקיי, אז… אז קודם כל, בדרך לכאן, חשבתי על השאלה הזאת כבר, ונשים וכסף זה יותר ממערכת יחסים אחת. את מדברת איתי, ואני מדברת בעיקר על נשים שמדברות על הכסף שהן מרוויחות. למשל, אני כאישה עצמאית, או אני כאישה שכירה, שיחות שכר, משא ומתן. אבל אני חושבת שנשים מנותקות מכסף בכלל, עדיין לא התחברו מספיק, גם מבחינת פיננסים. נשים שנכנסות לחשבון הבנק שלהן ויודעות מה קורה שם, נשים שיודעות להסביר כלים פיננסים פשוטים. אני חייבת להגיד שפה, אני למשל, יותר קרובה לאישה ממוצעת, כי גם אצלנו בעלי עוסק בזה, ולכן הוא זה שיותר מבין, ואני פחות מבינה. אז גם מהזווית הזאת אנחנו כאילו מרוחקות קצת מכסף. ואני חושבת שיש כאן, זה שני ערוצים שונים, אבל שניהם, בשניהם אנחנו באיזשהו חיסרון. קודם כול אני חושבת שנשים מנותקות בכלל מכסף, כי עד לא מזמן גם היינו רכוש, כן? היינו עצמנו איזשהו… וגברים סחרו, את יודעת, יש לנו משא ומתן, בתנ"ך, אברהם אבינו כבר מדבר, ועושה כסף, ומנהל משאים ומתנים, ואנחנו נסחרנו בשלב הזה. לא היה מותר לנו להחזיק בכסף. מערכת היחסים של נשים וכסף היא מערכת יחסים חדשה, היסטורית. ובאופן כללי אני חושבת שגם נשים נמדדות, בתרבות שלנו… כלומר, צאי לבית קפה, בכל מקום כזה נחשב. ולא רחוק ממך ישבו כמה גברים מסביב לשולחן, וידברו בקולי קולות על כסף. זה יהיה שיחה, כלומר, זה לא נדיר לשמוע שיחה שהוא אומר [בטון גברי] "ואז אמרתי לו 40 אלף, הוא אמר לי, מה זאת אומרת? אני סוגר לך את זה ב-25 אלף, אז סגרתי איתו על מיליון ורבע". את בחיים לא תשמעי נשים בספרה הציבורית מדברות על כסף, אלא אם כן את שומעת "מצאתי את זה ב-180, ואז ראיתי את זה בסייל, בבלאק פריידי". כלומר, אני קצת כאילו משטיחה אותנו.
רביטל: כן, בסדר, בסדר גמור.
רונית: אבל אנחנו לא נדבר ולא נתרברב בכסף שאנחנו מרוויחות. אממ… אני חושבת שאצל… וכאן אני עוברת לערוץ השני, שזה הכסף כערך. ובאופן כללי מלמדים אותנו להיות צנועות, ולהיות בבית פנימה, ולדאוג ל… אה… לדאוג לדברים שהם כאילו יותר קהילתיים וטיפוליים, וכשנשים מגיעות אגב ללעסוק בתחומים האלה בכלל זה מסבך אותן, ואני בטוחה שאת רוצה לדבר איתי על זה. אבל יש המון תפקידים של נשים, שהם תפקידים כאילו "נשיים" במרכאות, של טיפוח ושל ילדים ושל קהילה, ולא תחומים שהם יותר גבריים של "כסף" [בקול עמוק] ושל הנדסה או אני לא יודעת מה, אוקיי? יש חלוקה כזאת, כביכול, ואז אנחנו אומרות לעצמנו, טוב, אם זה מה שאני עושה, אז למה אני צריכה להרוויח על זה הרבה כסף? כלומר, גם יש את הערוץ של… אנחנו פשוט לא רגילות להתעסק בזה, יש פחות נשים בפיננסים. אה, וגם אנחנו… יש לנו ענייני ערך עצמי, של "מי אני לעומת". מי אני לעומת גבר, מי אני לעומת… אנחנו נורא משוות את עצמנו כל הזמן, אני לא יודעת אם גברים משווים… אני בטוחה שיש להם את התסביכים שלהם. אה, הם הרבה יותר מודדים את עצמם באמצעות כסף, אני חושבת. ויש להם הרבה יותר מוטיבציה לעשות כסף, זה ממש אומר מי אתה, כמה אתה מרוויח. גברים, אני מרגישה שזה יותר במודעות שלהם, לטוב ולרע. ואצלנו זה קצת מסבך את הכל.
רביטל: עכשיו, אני כל כך שמחה שאת אומרת את זה, כי זה גם מעולם האישה החילונית, כאילו אם אני כל הזמן הייתי… לא, זה… זה… זה… זה משמח…
רונית: אני, אבל רק חצי חילונית, אני כאילו בנשמה אני דתל"שית.
רביטל: אה, באמת? [בפליאה גדולה] זה משהו שאני ידעתי?
רונית: אני לא דתל"שית, אני אומרת שבנשמה אני דתל"שית.
נורית: במהות.
רביטל: אה, לא באמת היית בבני עקיבא, וזה…
רונית: לא, אבל אני כאילו, מאוד אוהבת דתל"שיות.
רביטל: אני מאוד אוהבת, יש כזה אימרה ידועה…
רונית: נכון. שדתל"שים רוצים…
רביטל: שכל הדתל"שים רוצים שהילדים שלהם יהיו דתל"שים.
רונית: נכון. את רואה? אני אפילו מכירה את האימרה, עד כדי כך אני דתל"שית.
רביטל: אה, איזה… יפה. מעניין, אני… טוב, נעזוב את העולם הרוחני.
רונית: אבל רגע, איך זה מתקשר לך לעולם החילוני?
רביטל: לא, קודם כל זה יישור קו שהייתי צריכה לדעת בין… אני מרגישה שזה קודם כל…
רונית: כן.
רביטל: מהבית. אב לבן…
רונית: אז זה לא.
רביטל: לא, אב לבן, מנס… בשפה שלהם, היא… היא כזאתי.
רונית: נכון.
רביטל: זה חלק מהכישורים, כישורי החיים, שנראה לי. ובין אמא ובת זה בהחלט אפילו לא שיחה.
רונית: נכון, נכון.
רביטל: אז אני שמחה לשמוע שזה גם אצל אמא ובת חילונית.
רונית: זה קשור ל…
נורית: אבל בין אבא לבת? אבל בין אבות לבנות?
רונית: בין אבות לבנות, אה, אולי… תשמעי, בעלי, אבל הוא מתעסק בשוק ההון, אז את הבת שלנו, הוא ממש רוצה שהיא תירש את העסק שלו, אז גם הבן שלי וגם הבת שלי…
נורית: אבל אני חושבת שזה גם, זה חלק מעניין של מה קורה בבית. בחלק מסוים. ברור שתמיד זה טבעי, שילמדו את הבנים איך להתעסק ואיך להתמקח ומה זה, ואני זוכרת את הפרק שאת סיפרת, שאבא של… אה…
רביטל: נדב.
נורית: נדב אמר לו "בוא תנסה, בוא תתנסה, קח אלף שקל".
רביטל: "קח אלף שקל, בוא תנסה את שוק ההון". אבל דרך אגב, נדב היום עושה לאחיינים שלו שיחות, הכשרות על שוק ההון.
רונית: ולאחייניות?
רביטל: כן, כן, ולאחייניות. לאחיינים ואחייניות. הוא ממש מגיל מסוים לדבר איתם על זה.
רונית: אז אני רוצה להגיד לך ש…
רביטל: עכשיו, זה… עכשיו באמת, כן.
רונית: קורה שם איזשהו שינוי, אני רואה את זה. קורה בשנים האחרונות שינוי. נשים בפיננסים, נשים בשוק ההון, יש הרבה תוכניות שמדברות על זה. ואני חושבת שכאן זה בכלל לא מגיע מהנקודה המגדרית והפמיניסטית, זה מגיע מזה שהצעירים בעיקר רוצים לעשות המון כסף בלי לעבוד קשה, שזה גם דבר מבורך, כי הדור שלנו, עוד אמונה מגבילה שיש לו זה "צריך לעבוד קשה". [רביטל מהמהמת] ואני רואה נשים מסביבי, מכל המגזרים, דתיות וחילוניות, קורעות תחת ולא מרוויחות מספיק, ולא מסתכלות על שורת הרווח. הן מסוגלות לעבוד, גם אני, גם אצלי לפעמים זה קורה, לעבוד, להוציא המון כסף, להשתכלל, להגיד "אני נורא עסוקה, העסק שלי מצליח, יש לי המון עוקבים", אבל בשורת הרווח זה לא ישקף את זה. ואז אני אומרת, "אז העסק שלך לא מצליח. אם את לא מרוויחה, את לא מצליחה". ככה מודדים הצלחה של עסק. וזה כאילו הא'-ב' שאני צריכה להגיד לנשים.
ואני רוצה גם להגיד לגבי המגזר. לא היה מגזר או מקצוע, שנכנסתי אליו, להרצאה, למשל, שלא אמר לי, "אבל תראי רונית, אצלנו זה אחרת". אז אומרות לי קיבוצניקיות "לא, אצלנו זה שונה. כי בקיבוץ לדבר על כסף? אוי ואבוי, זה מוקצה". ואומרות לי עולות מחבר העמים, "אצלנו, אצל רוסים, לדבר על כסף זה אוי ואבוי". ואומרות לי הדתיות, "אצלנו…" אחר כך יגידו לי את זה מילדות, אחר כך יגידו לי את זה פיזיותרפיסטיות, אחר כך יגידו לי את זה… כלומר, כל… עורכות דין, כל מקצוע, כל מגזר, בטוח שאצלו הבעיה החמורה במיוחד שלה לא נעים לי. כי מה שאני עושה זה שליחות. עכשיו, אני פוגשת רק נשים שהן בשליחות. גם מה שאת עושה זה שליחות. כל דבר שאת עושה…
רביטל: אני רוצה לספר סיפור.
רונית: ספרי.
רביטל: בתחילת דרכי, כשחשבתי שאני מתחילה להיות סטנדאפיסטית, ממש ממש בהתחלה, עוד לפני הגל הזה, בגל הקודם, כשניסיתי, טל ואביעד וכאלה, אז פנתה אליי מישהי מערוץ ילדים גדול, שלא נגיד את שמו, שהיה להם איזו תוכנית מאוד חגיגית לקראת החגים, והיו לי כבר איזה תינוק או שניים בבית, ונאלצתי לקחת חצי יום ולנסוע לאולפני הרצליה ולבזבז שם את יומי בשטויות וזה וזה ולדבר.
רונית: ולהשקיע בבייביסיטר.
רביטל: כן, הוצאתי על זה עצבים רבים, אתה עומד, לא קורה כלום, אף אחד לא אכפת לו שאתה מחכה שם. וכשסיימנו, ו… אז היא… אמרתי לה… אז היא אומרת לי "יואו, היה מקסים", דיברתי על סוכות, "תבואי שוב בחנוכה?" אמרתי לה "כן, אבל אולי תשלמו". אז היא אומרת "אוי, אבל את יודעת שבשבילך זה לא הכסף, בשבילך…"
רונית: זה החשיפה.
רביטל: "זה השליחות".
רונית: אהה, זה השליחות.
רביטל: רגע, על החשיפה תכף נגיע. [רונית צוחקת] פה ישר הבנתי שכאילו הם חושבי…
נורית: וואו!
רביטל: יש איזו מחשבה שדתיות, או לדבר על היהדות, הדבר הזה, הוא יהיה איזשהו שליחות. וזה, אותי זה מיד מיד כיווץ, וזה באמת לא חזר על עצמו מאז. אחר כך באמת נהיה הסיפור הזה, "בואי, זה טוב לך, זה חשיפה".
רונית: תקבלי חשיפה.
רביטל: אבל אולי בהתחלה זה כן נכון לעשות את הדברים האלה. באמת אולי בהתחלה…
רונית: אין ספק.
רביטל: בשנים שהלכתי לתוכניות בוקר ודיברתי, והתרגשתי, התרגשתי מאוד, על אף שמי שראה אותי זה אמא שלי וחברותיה, כן? אבל הרגשתי שהיא משפילה אותי במילה הזאת, "שליחות".
רונית: לגמרי.
רביטל: אבל אני גם יודעת שאני החריגה, וגם אני יודעת על עצמי…
רונית: את החריגה בזה שביקשת כסף, או בזה שהרגשת מושפלת?
רביטל: לא, אני החריגה בזה שאני מתחרמנת מכסף.
רונית: כן, את חריגה.
רביטל: אני חושבת שזה התחיל בלהתחרמן מכוח.
רונית: נכון.
רביטל: כאילו אני יודעת שנגיד כשעבדתי 20 שנה כשכירה… עזבו את החלום של הסטנדאפ שהיה לי שלא מומש, כאילו אמרתי, "אני אהיה מנכ"ל". הטייטל הזה של הכוח, של הלצבור, הוא הוביל אותי יותר מהכסף, ואני… רגע אדבר עליי.
באמת שבאתי ממש לא מעולם של משא ומתן, ושל סחר. ההורים שלי, שני שכירים, בכל המאה אחוז…
רונית: גם אני.
רביטל: …של המולקולות שלהם, מורים, היה את העניין הזה של ה"גמולים", שאבא שלי היה הולך לעוד השתלמות, וזה היה נותן לו עוד ככה לפנסיה. הכל, הכל מאוד מסודר וברור ויציב. ואני זוכרת שכשעברתי בסטימצקי, בדרך למנכ"לות, שאגב, מעולם לא הגיעה, אז…
נורית: זה רק כי לא נשארת מספיק זמן, אחרת היו מציעים.
רביטל: יכול להיות…
רונית: את המנכ"לית של "רביטל ויטלזון" כרגע.
רביטל: חד משמעית, הכל בסדר, אבל בטירוף לשם, הבנתי שאני צריכה עוד כלים, באמת "נתקעתי", אני אומרת, במרכאות, כי זה… במחלקת הסחר של הקניינות של העברית, פגשתי אקסל, פגשתי את המילה רווחיות, פגשתי משא ומתן, פגשתי חשבונית, ואני אומרת לכם ששנים, כי באמת החלום היה להיות סטנדאפיסטית, המילה שהייתה לי בראש הייתה "מבוזבזת". זה הייתה המילה שלי, שאני לא במקום, אנחנו… הצלחתי מאוד, סבבה, הבאתי אוטו, ובאמת, הדברים האלה קיבלו מענה גם, היה איזה משהו תחרותי אצלי, מול נדב, מול כמה כל אחד מאיתנו מרוויח, אני מבינה שאני…
רונית: רביטל, את מדברת מגרוני.
רביטל: לא, בסדר, אני מבינה שאגב, הבעיה היא אצלי, אגב, את נדב זה מעולם לא עניין ואף לא הבהיל.
רונית: את יודעת מתי, אבל, אולי זה יעניין אותו? כשתרוויחי יותר ממנו, או שאת מרוויחה יותר ממנו?
רביטל: לא, גם בתקופות… מעולם זה לא הבהיל אותו ולא שינה לו שום דבר. נדב רוצה ששנינו נעשה…
רונית: נכון.
רביטל: …מלא מלא כסף. וזה לא מעניין אותו מאיפה זה מגיע.
רונית: אז זאת בדיוק התשובה למה ששאלת אותי. כי התשובה העמוקה יותר ל-למה נשים עדיין מרגישות לא נעים עם זה, כי אני חושבת, ולפעמים אני אומרת, שמה שאני עושה זה לגרום לנשים להרגיש נוח עם כוח. אנחנו חיות בעולם וחיים בעולם שכסף זה כוח, ונשים לא מוסללות להיות בעמדות כוח. הן לא אומרות, "אני רוצה לנהל". אם את זה… ששריל זנדברג מדברת על זה בספר שלה, שמגיל צעיר אמרו לה ש-"she is being bossy". כן, שהיא שתלטנית, היא דעתנית. כל אישה שמראה סימנים של כוח, מיד מקוטלגת כפחות נשית.
ואני מסכימה שאת עושה את זה, גם אני משתדלת לעשות את זה, להראות את המודל הזה של… נוח לי עם הדעה שלי, נוח לי עם הכוח שלי, נוח לי, כיף לי עם הכסף שלי. זה… מבחינה אבולוציונית את, אולי גם אני, נמצאות באיזשהו מקום, שאני נורא שואפת שיותר נשים יגיעו אליו, כי נשים עוד… יש איזה סקאלה כזאת של "נעים", "נעים לי", או "נעים מאוד" ו"לא נעים לי", אבל נשים לפעמים נמצאות בס… אני רוצה שהן תהיינה על סקאלה של מתחרמנת מזה, כמו שאת אומרת, של ממש להתענג מהכוח הזה, להתענג מההשפעה, להתענג על הכסף, לעומת סקאלה של "אני פשוט סובלת". והמון נשים נמצאות במקום שבו הן ממש סובלות מהדבר הזה, והן עושות דברים שהן לא רוצות, בגלל שהן כל כך מפחדות להתעמת עם הדבר הזה, שקשור גם לערך שלהן. של… כשאני מבקשת כסף, מה זה אומר עליי? כסף זה רע, כסף זה נוגד שליחות.
ואפרופו שליחות, רציתי להגיד לך שלי האסימון על שליחות נפל, כשבאה אליי לפגישת ייעוץ אישה דתייה, שבאמת עוסקת במשהו שקשור לשליחות, והיא מלמדת בנות מצווה, והיא עושה תוכניות שלמות חינוכיות מדהימות לאמהות ואבות ומשפחות, סביב כל מיני נושאים תוכניים חשובים, כאילו, נושאי… נושאים עם תוכן ועם חשיבות. ואז שאלתי אותה… היא סיפרה לי שהיא הייתה בחו"ל, והיא גרה שם, שאלתי אותה "מה עשית שם?" היא אומרת לי, "היינו בשליחות". ואז קלטתי שהמילה הזאת, "שליחות", כמקצוע, מה המשמעות שלה? כשאני אומרת לך, "הייתי בשליחות". אז מה זה אומר? שמישהו שילם לי כדי שאני אעביר את המסר שלי, אם זו שליחות של הסוכנות היהודית, הרי שהסוכנות היא… להיות בשליחות, לא בצורה מטאפורית, אלא בצורה ממש של המקצוע, זה שמישהו, נגיד הסוכנות, ישלם לי אש"ל, ישלם לי שכירות. זה כסף, אני מקבלת כסף כדי להעביר רעיונות. זאת ממש המשמעות של להיות בשליחות.
אז מה זה שונה אם השליחות שלך היא לידה טבעית, הנהלת חשבונות, רעיית צאן, לא משנה איזה מקצוע, כאילו? ראיית חשבון.
רביטל: רעיית צאן.
רונית: לא, באמת, יש גם כאלו. וגם להן לא נעים, "לא נעים לי, מה אני בסך הכול עושה? אני כולה רועה כבשים". אז כאילו, זאת השליחות שלך, ושליחות לא רק שהיא לא נוגדת כסף, היא מחייבת כסף, ואני עשיתי הרצאה לפורום של רבנים ורבניות, ב… שמאוד הופתעתי שפנו אליי, וקראנו להם "אין קמח, אין תורה".
רביטל: יפה.
רונית: אם אין, כאילו, בשביל תורה, מישהו צריך להאכיל אותך. עכשיו, הם אומרות לי, "לא, אז אני צריכה, עבדתי נורא קשה, אני חד הורית, יש לי ילדים לפרנס, להאכיל…" המילה פרנסה היא מילה מאוד טעונה בהקשר הזה. "אני חייבת את הכסף, זה פרנסה שלי".
אחותי, מצידי שזה לא יהיה פרנסה שלך, תהיי יורשת עשירה לאימא מיליארדרית, לא צריכה לעשות שקל יותר בחיים שלך, אבל ברגע שאת נתת לי משהו שהוא בעל ערך עבורי, למשל, הבאת לי רייטינג לתוכנית הטלוויזיה שבה התארחת, ושיעשת את הקהל, או הסכלת אותו, ראוי לשלם לך. וזה מדהים עד כמה נשים לא מרגישות נוח בסיטואציה הזאת לעומת גברים.
רביטל: אבל זה גם מדהים כמה אפשר להמליץ על כלים פרקטיים שירגישו יותר בנוח. למשל, אני זוכרת על עצמי, קודם כל, אני, הבעיה הגדולה שלי הייתה שאצלנו בבית המילה "טעות" היא מילה מאוד דרמטית, אוקיי? זה יכול להיות מלשבור כוס, ללדפוק ת'אוטו, ללאבד מפתח, אוקיי? וכשאני עשיתי טעויות בקריירה, אני… זה הפיל אותי בטירוף. וכשלטעויות האלה היה משמעות כלכלית, זה גמר אותי, אז זהו, אז סוגרים את העסק.
רונית: ברור.
רביטל: אבל איכשהו, וזה גם הרבה בזכות נדב, שהוא פשוט רואה דברים בצורה של בן אדם שפוי בדעתו, ולא המטורפת שמולו, כל טעות הפכה להיות סעיף בחוזה.
בסוף אמרתי לעצמי, "סבבה, את שילמת עכשיו, טעות, היה לה אפילו מחיר מסוים, ועכשיו את יודעת איך למנוע את הפעם הבאה שזה קורה". לדוגמה, וזה סיפור שכבר סיפרתי ואני אוהבת אותו, כי הוא שוב, היה לי… הזמינו מופע קטן, עכשיו, אולי זה לא קורה רק אצל המגזר הדתי-לאומי, אבל אני נכוויתי מאוד מ… אני אקרא ל… עזבו כמובן הלנת שכר וחוסר כיבוד הסכמים, לבין זה שמישהו אומר לי "יש לי מופע קטן, קטן, קטן, רק 70 איש ביישוב קטן שמגבש אותו, קטן, קטן, קטן", ואז אני מגיעה לערב המופע, אמפי, [רונית מצחקקת] 400 כסאות, המועצה, שבדיוק הייתה, אגב, לפני בחירות, פרסמה את זה שזה בחינם לכל חברי המועצה. ואני אומרת…
רונית: רגע, אני רוצה, אבל לפני זה, את מניחה כאן שהמאזינות, המאזינים מבינים כבר שאת כאילו, התאמת את המחיר שלך לעובדה שזה משהו קטן.
רביטל: צודקת, אני התאמתי את המחיר שלי לעובדה שזה משהו קטן, קטן, קטן. ואני אומרת, "אל תעלי. אל תעלי". דרך אגב, כבר היה לי כאילו בהסכם איזשהו סעיף שאם כמות הקהל עולה, הם אמורים לשלם איזה משהו.
רונית: אוקיי.
רביטל: מה שלא הקפדתי, שכל מי שצריך לחתום חתם, או משהו כזה. אומרת, "את לא עולה".
רונית: וואו.
רביטל: "את לא עולה", אבל אני עולה. וכל המופע אני חצויה. הפה שורק את ההופעה, בשורה הראשונה ראש המועצה ואשתו, שמתגלגלים, מקרקרים מצחוק, ובראש השני אני בבית משפט של תביעות קטנות.
רונית: כן, וואו.
רביטל: אני לא ישנתי שנה. כמובן לא הסכימו לשלם את הפער, ואז הוכיחו לי שלא החתמתי את כל מי שצריך.
רונית: ולפני שעלית לא אמרת להם "תקשיבו, כאילו סיכמנו על משהו אחד ויש כאן משהו אחר, תשלמו לי כפול"?
רביטל: אני רוצה להסביר למה הייתי צריכה להבין שאני צריכה סוכנת. מאוד נהניתי, אפרופו, עפתי על עצמי, שאני "one woman show". אני עשיתי הכול, מי יותר ממני יעשה משא ומתן על הכסף שלי? אני נהניתי מזה.
רונית: גם אני.
רביטל: גם מה שהתחלתי לדבר על הסחר, כל מה שלמדתי והרגשתי מבוזבזת, אני, את הפירות האלה שבכלל לא תכננתי לשתול, אחח… טרפתי. יודעת להגיד לך היום, בדיוק דיברנו על מרצ'נדייז, יכולה להגיד לך שזה בסוף משאיר לי שלוש וחצי שקל, לא שווה את התעסקות. כל מיני דברים שזה נראה… איזה שטויות בסוף. שנה אני לא ישנתי מהכסף שהם היו חייבים לי.
רונית: מהעצבים. שנה את לא ישנת מהעצבים.
רביטל: מהעצבים. קמה בחמש בבוקר, ונדב אומר לי, "שחררי, שחררי" אנחנו לא מדברות על מאות אלפי שקלים, פער של כמה אלפי שקלים. לא מסוגלת, רימו אותי, יש לנו מיילים על זה.
רונית: כן.
נורית: זה בכלל לא העניין של הכסף. זה בכלל לא העניין הרי של כמה. זה היה חמשת אלפים שקל או שמונת אלפים כסף.
רביטל: זה העניין שאתם רימיתם.
נורית: זה המקום של… איך פספסת את זה? איך את פספסת, איך זה חמק לך מבין הידיים?
רונית: אני חושבת שזה גם עניין של כעס על עצמך.
נורית: בדיוק.
רביטל: כן, זה מה שאני אומרת. זה ה…
רונית: של איך עלית לבמה, איך לא התעקשת על זה.
נורית: טעות, מאלף עד תו.
רביטל: אז רגע, רגע, אני חוזרת לזה. כסטנדאפיסטית, בסוף הייתי חייבת את הסוכנת, כי אני לא יכולה, דקה לפני שאני עולה לבמה…
רונית: נכון.
רביטל: אני צריכה להיות באנרגיה מסוימת, להתחיל לריב. היום כבר יש את טליה, והבנתי שזה שווה את המחיר של זה.
רונית: אבל היום את יכולה גם… גם אם את עושה את זה, את יכולה למשל ללמוד מזה היום, ולשאול מההתחלה כמה אנשים יהיו בקהל, ולהגיד, "חשוב לי להדגיש שאם יהיו יותר מ-100 אנשים בקהל, המחיר…"
רביטל: זה בהסכם, גם היה בהסכם הזה, רק שאמרו לי "יחתום, יחתום, יחתום", פה עוד לא חשדתי וסמכתי, וכשאחר כך באתי… דרך אגב, ראש המועצה לא נבחר פעם שנייה, עכשיו תחפשי אותו ואת כל ההבטחות שלו. לא משנה, ואז בשיחת טלפון של נדב עם היועץ המשפטי שלו על משהו, אמרתי לו, "אני חייבת לשאול איזו שאלה" ומתחילה… אנחנו מדברים על חצי שנה, שבעה חודשים. וזה וזה… ואז הוא אומר, "כן, יש לך פה קייס לתביעה". אמרתי לו… ואז נדב אומר לי "כל מה שתרוויחי, הוא מקבל את זה". אמרתי לו "בסדר, בסדר, אני רוצה להוציא את זה מהם, אני מוכנה אפילו להפסיד את הזה".
רונית: אבל אני חייבת לשים פה כוכבית, רביטל, כי כשאת עדיין קצת ב"לא נעים לי", והדוגמה שלך היא באמת דוגמה קיצונית, אבל אני פוגשת בה, וזה קצת מצער אותי. שהרבה פעמים נשים, למשל, אחרי שנתקלות בתכנים שלי, הן they get so worked up, מתחילות כאילו, פתאום את כל העוולות שעשו להן, וזה כעס על עצמן הרבה פעמים.
"למה לא אכפתי?", "למה לא הצבתי גבולות?", "למה לא אמרתי?", "למה עשיתי עוד שמונה סקיצות?", "למה באתי לפגישה הזאת?", "למה הסכמתי לעוד זום במקום שיחת טלפון?", כאילו, "למה נתתי כל כך הרבה בלי לבקש או להתעקש על התמורה?", ואז הן נכנסות למוד באמת אגרסיבי של "אני אתבע אותם". אני אומרת, כאילו, התביעה זה מה זה קיצוני, זה באמת הדבר הכי הכי קיצוני שאפשר לעשות של… כשמשהו באמת באמת לא מסתדר, ואם הדברים נעשים נכון מהרגע הראשון…
רביטל: מה, חד משמעית.
רונית: אז זה לא אמור להגיע לזה.
רביטל: רגע שנייה, אז אני מסבירה שכעסתי עצמי נורא בגלל שקשה לי עם טעויות, וכשאת עוברת להיות עצמאית משכירה…
רונית: לגמרי.
רביטל: עזבי את היום שהפסקתי להיות שכירה, שאני… היה לי… נהייתי חולה, העליתי חום במעבר הזה. הרגשתי שאני כאילו…
רונית: מפחיד נורא.
רביטל: …לא הבת של ההורים שלי, מה את עושה? אני זוכרת שעוד בהתחלה, כשהתחלתי לכתוב ב"nrg - יהדות", והלכנו לפתוח עוסק פטור, עוד היה עוסק פטור, אבא שלי ממש היה עם דמעות בעיניים, ואמר לי, "את לא מבינה מה את עושה. הם באים אחר כך, הצהרת הון, הם יבואו אלייך הביתה. הם יבד…" והלכתי עם זה, כאילו הלכתי נגד איך שגדלתי, הלכתי.
זה מאוד מפחיד להצליח, גם אם את, גם אם את אני, שרוצה את הכסף, ורוצה את הכוח, צריך המון אומץ לכל מיני דברים. אפילו ברמה… ואני רוצה שנדבר גם על ספרי רב המכר, "פי שניים", שממש עוסק בנושאים האלה.
נורית: נכון.
רביטל: בסוף כשאת מגלה שמישהו מקביל מרוויח יותר ממך, את אשמה שלא בדקת. לא עשית סקר שוק. היום כל דבר שאני מתחילה, כל מיזם חדש, אני רוצה לדעת כמה המתחרים שלי מבקשים, מרוויחים, שיהיה לי benchmark, שיהיה לי מקור להשוואה. אני מבלבלת בין סיפורים, אני מאוד נסערת מהנושא הזה. וגם מאוד מאושרת את מהנושא הזה.
רונית: לא, זה מדהים, ושתדעי לך, אני… אני נורא נהנית לשמוע אותך מדברת, כי את באמת אומרת את הדברים שאני אומרת. וכשקראתי את הספר שלך, בדיוק כך הרגשתי. ואני לפעמים הייתי מתחילה הרצאות ואומרת "חד משמעית, ההרצאות שלי הן האשמת הקורבן". כי הייתי פוגשת ערימות של נשים, שהיו באות אליי ומתקרבנות לי, "לא שילמו לי", "לא נתנו לי", "הלקוח הזה, הוריד לי את המחיר". אמרתי, באמת, הוא הוריד לך את המחיר? מה זה כאילו, הוא בא אלייך, הוא מחק את מה שהיה כתוב בחלון ראווה וכתב מחיר אחר? מי הוריד את המחיר? את הורדת את המחיר, אוקיי? "הלקוח הזה גזל את זמני". מי נתן לו את הזמן שלך? אי אפשר באמת לגזול זמן. את צריכה להסכים לתת את הזמן שלך למישהו.
והראיתי לאנשים שקודם כל, תצאו מהעמדה הזאת הפסיבית של "אכלו לי, שתו לי, לקחו לי, הורידו לי את המחיר", אלא "אני אפשרתי לזה לקרות", תקחו על זה את הבעלות. זה בדיוק מה שאת מדברת עליו. וגם אם מישהו דביל מרוויח יותר ממך, ואני לפעמים אומרת גם בהרצאות שלי באירגונים, אני עושה הרבה סדנאות לנשים, בהייטק וכל מיני. ואני אומרת להם, כאילו, "אלוהים, תן לי את הביטחון העצמי של גבר ממוצע, של גבר בינוני". אז את רואה את הגבר הבינוני הזה, ששוב, אימנו אותו מגיל אפס לדבר על עצמו. מי גאון של אימא? מי יפָה של אימא? ואת יודעת, כשאני גאון, אני מוצלח, אני נהדר. ואפרופו, זה בדיוק קשור לטעויות. כי נשים לא למדות להיכשל. מה שאת אומרת על טעות אחת ומה שהיא עושה להערכה עצמית שלך… אנחנו כל כך ביקורתיות כלפי עצמנו, אוקיי? אם שני גברים היו יושבים כאן במקומנו להקליט את הפודקאסט, הם לא היו מתאפרים קודם, רביטל, ולא היו דנים… את מבינה? עכשיו, אני אתן לאישה ממוצעת והיא תוכל לתת לי חמישה פרמטרים שונים על הריסים שלה. נכון? אורך, גוון, צפיפות, זווית.
רביטל: אבל למה לא גם וגם וגם? זה חשוב לי וזה חשוב לי.
רונית: אני מסכימה, אני גם אוהבת את זה, אני מאוד אוהבת להתאפר.
רביטל: אני לא מודדת אותך בזה, זה רק… ואת לא מודדת אותי בזה.
רונית: אבל לא, אבל זה בא לומר שאני מפעילה… אני יכולה לתת לך ביקורת על הריסים שלי, הם לא מספיק צפופים, הם קצרים מדי, הם לא מספיק… וגבר ממוצע, כמות הביקורת העצמית שתהיה לו, הוא יגיד, "כן, אולי עליתי קצת", כאילו, אני לא יודעת מה הוא יגיד על עצמו. אישה מתבוננת במראה ויש לה 500 סעיפים של ביקורת. אנחנו מאוד רגילות לרדת על עצמנו, אנחנו עושות את זה בחופשיות.
נורית: אבל זה אינהרנטי בתרבות. אינהרנטי.
רונית: חד-משמעית, אינהרנטי בתרבות. נשים יגידו, "יא, איזה סתומה אני, יואו, איזה דפוקה אני, אני לא מאמינה" כשכולה פספסת איזו פנייה בחניון. גבר פחות יגיד "איזה סתום אני, איזה דפוק אני, איזה מפגר אני, יואו, אני לא מאמין על עצמי", אנחנו מאוד יורדות על עצמנו. ופחות אנחנו מסתכלות על חצי הכוס המלאה. כשאת צריכה לבקש שכר, את לא יכולה ללכת לבוסית שלך ולהגיד לה, "יואו, תשמעי, אני יודעת, אני כזאת גרועה, ואני יודעת שקצת איחרתי בזמן האחרון, והילדים וזה, ולמרות שזה… אני מאוד השתדלתי". את לא תבואי ותגידי לה. "תקשיבי, הדו"חות שלי ברבעון האחרון היו פצצה. באמת, אני סגרתי את הכול לפני הזמן. את זוכרת ההצלחה ההיא שלי? מה…" אנחנו פחות רגילות, ככה אני עושה את התנועה הזאת, של ללבוש את המדליות, ולהגיד, "אלה ההישגים שלי, זה מה שאני טובה בו". כאילו, לעשות את זה ב… בלי להתנצל.
רביטל: לא, אבל חמור מכך, חמור מכך, אנחנו מצפות שיהיה איזה אבא או אימא…
רונית: איזה פרס ש… כן.
רביטל: שיגידו לנו, "אנחנו רואים שאת עבדת נורא קשה".
רונית: נכון. אני יושבת בשקט, ואני מחכה שיבחרו בי.
רביטל: ואז מגיע לך. זה מטורף, יש לי חברה, היא גם דמות בספר, באמת, בחורה בהייטק, גם… אימא לחמישה ילדים, תמיד היא על הקצה, היא אף פעם… והיא לא מעיזה לבקש עוד. היא גם לא מעיזה לחפש מקום אחר, כי היא בטוחה שלא ייתנו לה, כי היא רק מתנצלת על זה שהיא אימא לח… שאין לה זמן, שלפעמים היא עם ילד חולה בבית, ואני אומרת לה, "תקשיבי, זה… את נכס מטורף, את צברת כל כך הרבה ידע, אין ותק כמוך. ברור ש…" ולא, הפחד מפעיל אותה. היא תסת… ואני אומרת לה, "רק תדעי כמה מרוויחים אחרים. רק תעשי…", היום בלינקדאין זה כל כך קל גם. בואי נשנא את הלינקדאין הזה ביחד, [רונית צוחקת] רק אנשים עם הצלחות. לכו ללינקדאין, בנות, ותתאמנו באיך רק לשבח את עצמך.
נורית: נכון, אבל זה פייק, הלינקדין הוא פייק.
רביטל: אז מה? אבל אולי שמישהו…
נורית: כי על כל דבר ק…
רונית: אני לא חושבת שזה פייק, אני ממש חושבת שזה…
נורית: אני אסביר רגע, זה פייק במובן שעל כל דבר קטן, את כותבת, "אני…"
רונית: אבל ככה מתנהל העולם הזה.
נורית: "זה גדול", נכון, נכון, נכון.
רונית: זה פשוט אימון בלהיות גבר, זה בדיוק זה. כאילו הוא יבוא ויקח משהו שהוא עשה, והוא יגיד, יש "לי ניסיון של 800 שנה בניהול". רגע, אני אספר לך איזה… עכשיו לי יש סיפור מעולה.
חברה שלחה לי תוכנית, איזושהי תוכנית שהייתה מאוד מעניינת, כזה להשתתף בתוכנית, מנהיגות ל… משהו כזה מין, וזה נראה לי מאוד מעניין, וקראתי את הדרישות. וגם על זה, יש מחקרים שמראים שנשים פוסלות את עצמן אלא אם הן מתאימות ל-100% מהדרישות, וגברים יגשו למשרה, מספיק שיתאימו ל-60% מהמשרות, מהדרישות.
ואני עוברת דרישה דרישה, ואני פוסלת את עצמי על כל סעיף. גיל עד 28, אני אומרת "שיט, אני בת 47", ניסיון בניהול, "אה, אין לי", משהו בהשפעה חברתית, "וואי, אין לי", ואני באה לבעלי, ואני אומרת לו, "וואי, איזה באסה, דני, התוכנית הזאת נראית לי ממש מרתקת, אבל אני לא מתאימה לאף פרמטר", והוא עושה לי, "תביאי", כאילו הוא כבר מבין שאני… "קישקוש מה שאת אומרת, תביאי שנייה".
נורית: send.
רונית: הוא מסתכל והוא אומר, "גיל 28", הוא אמר, "אחותי, את נראית בת 28. כאילו, בנות 28 מתות לראות כמוך, הלאה. [צוחקות] ניסיון בניהול, את לא ניהלת את ה… זה בגלי צה"ל?" אני אומרת לו, "מה?" הוא אומר לי, "את לא היית מנהלת מחלקת קריינים בגלי צה"ל?" אמרתי לו, "כן, אבל זה לא נחשב. כאילו, מה זה, ארבעה אנשים ניהלתי?" הוא אומר לי, "מה זאת אומרת לא נחשב? את ניהלת?" -"כן". "אז ניהלת. הנה, יש לך ניסיון". "ההשפעה חברתית? מה זה ה'#נעיםמאוד' שאת עושה? את לא… זה לא תנועה חברתית שבה את עוזרת?"
בקיצור, כל סעיף שאני פסלתי את עצמי על פיו, הוא אמר לי, "בגלל זה את מתאימה". ואמרתי לעצמי… עכשיו, בשלב הזה כבר הכרתי את המחקרים האלה, ואמרתי, "יואו, אני לא מאמינה, רונית, את כאילו מתנהגת כמו אישה טיפוסית. את מסבירה למה את לא מתאימה לתפקיד, במקום להסביר…"
אז לינקדאין, זה בהחלט יכול להיות חצר אימונים ל… כן, תתחילי להתאמן על איך לקחת את הדברים שאת עושה, לארוז אותם בצורה עוד יותר מרשימה, וקצת להשוויץ, ויכול להיות שזה עניין של המגזר, למרות שאני חייבת להגיד לך…
רביטל: נשמע שזה…
נורית: אני חושבת שזה חוצה.
רביטל: נשמע שזה חוצה.
רונית: זה חוצה. זה פשוט חוצה. ואם כבר, נשים חרדיות עכשיו משנות קצת את התמונה. כי נשים חרדיות יוצאות לפרנס, והן עובדות, ואני פוגשת אותן מעצבות פנים, וואו, ונוח להן עם כסף, חבל לך על הזמן.
רביטל: כן, אבל פה, ואולי אני עם… יש לי ידע לא נכון, יש את כל הסיפור הזה שלוקחים להייטק.
רונית: נכון, אז זה קצת ההודים החדשים.
רביטל: כן, זה קצת ההודים החדשים.
רונית: נכון, אבל הן מבינות את זה מהר.
רביטל: היה איזה בדיחה ב… זה, שהיא אומרת לו, "כמה את רוצה להרוויח?" אז היא אומרת לו, "אני רגילה ל-40". עכשיו, היא התכוונה ל-40 לשעה. כי מה… את מכירה את זה ש…
רונית: כן, והוא חושב שזה 40 אלף.
רביטל: והוא נותן לה 40. הוא אומר, "אה, זהו, 40 אלף". אבל זה, אני לא יודעת בזה מספיק, אבל…
רונית: אני מסכימה שבשלב מסוים בהייטק חרדיות החליפו גם בגלל שזה מין מגזר שנוח לנצל אותו, שהן לא יודעות מספיק על ה…
רביטל: לא.
רונית: אבל הן יודעות, הן לומדות מהר מאוד.
רביטל: לא, לא רק זה.
רונית: הן לומדות מהר ומתקדמות.
רביטל: באים המפעילים או איך שנקרא… לארגונים האלה, ואומרים, "אנחנו נותנים לכם חדרים נפרדים, הסעות מכל מיני יישובים". הם יודעים מה הם נותנים להם…
רונית: תנאים, נכון.
רביטל: והם אומרות, "סבבה, זה בדיוק שומר לנו על ה… גבולות גזרה".
רונית: אבל אני חושבת שהן לומדות מהר מאוד להבין את הערך שלהן. וממה שאני פוגשת, פגשתי המון נשים חרדיות ונשים דתיות לאומיות, מכל מיני… מכל קצוות הארץ והקשת. ואני מרגישה שלחרדיות, הן לומדות מהר יותר, ויותר נוח להן עם זה. דווקא בגלל שאולי אין להן את התחרות עם הגברים, אין לי מושג למה, הן לומדות מהר, יותר נוח להן לדבר על ה… הן… הן… אולי הן מנהלות גם את הכספים בבית.
נורית: אולי, כי הן אלה ש… זה מה שאני רוצה לומר. הן אלה שמנהלות את הבית בסופו של דבר.
רונית: אז אני חושבת שעקומת הלמידה שלהן מהירה, ואני בונה עליהן גם, בהמשך המהפכה החשובה הזאת.
רביטל: כן. אהה…
נורית: אז אם היית יכולה לתת שלושה דברים, שלושה דברים שהן must מבחינתי, כי הנה אנחנו ניקח אותי כדוגמה, אני גם יש לי הרי את סוכנת הקריינויות שלי, אני, אם תפני אליי כדי שאני אתמחר לך כמה אני שווה בלקריין משהו, זה… אני מיד נכנסת לסטרס מהדבר הזה. אני לא יודעת לתמחר את עצמי. ואני גם כמובן אעשה את זה ב-under, אבל אז יש לנו, איך את אומרת? סוכנת קריינות, לרביטל היום יש את טליה שתנהל את האירוע, אבל אני אין לי, בואו ניקח, אני מישהי שאין לה את הפריבילגיה שיש לסוכנת, אבל אני מרגישה שאני מתמחרת את עצמי נמוך, מה אני אעשה? מאיפה אני אתחיל?
רונית: קודם כל, את לא לבד, את משקפת 99,9…
נורית: נכון.
רונית: באמת זה פשוט מדהים, אני לא זוכרת שבאה אישה ואמרה לי, "אני מתמחרת את עצמי קצת יותר, הרבה יותר ממה שאני חושבת שמגיע לי", לא פגשתי אישה כזאת. וגברים יעשו את זה בשיטת מצליח, כאילו "בוא ננסה לבקש 80, מקסימום יוריד אותי". באמת פחות מלחיץ אותם, כי אני חושבת שזה כאילו יותר מנותק מהם, "זה לא אומר עליי כלום, אם הוא יגיד לי 60, זה לא אומר שאני לא שווה". אבל עצות לעצמאיות שרוצות לתמחר את את עצמן, או בכלל?
נורית: בכלל. אמרת… זה לא רק הרי העניין של "אני יודעת שאני מתמחרת את עצמי נמוך, ואיך אני…" זה לא רק הסכום, זה העימות, זה ההתמודדות.
רונית: נכון.
נורית: זה הדבר הזה של "מה, אני אגיד 10,000, אבל אז הם יגידו לי 5,000, אז מה אני אעשה אם יגידו לי 5,000? אז מה, אז אני אתחיל לנהל את זה? אז לא, אז אני כן אגיד 5,000. כן, בסדר, אני אקח את מה שאתם אומרים לי".
רונית: כן.
נורית: הרי זה כאילו, חצי מהדבר זה העימות.
רונית: אני חושבת שהפחד הוא גם… אני מסכימה איתך לחלוטין, כל העניין של ה"לא נעים לי", זה להתחמק מרגע שהוא לא נעים. כאילו לא נעים לי להגיד לרביטל, "אנחנו צריכות לסיים, הזמן שלנו נגמר", סתם אני לא באמת, נגיד, אנחנו בפגישה.
רביטל: לפסיכולוגית שלי דווקא זה מאוד נעים.
רונית: נכון, איכשהו. אבל לא נעים לי להגיד ללקוח, "אני לא אעשה עוד סקיצות" או "סיכמנו על שלוש סקיצות, וכל סקיצה נוספת תהיה בתשלום", כי אני מאכזבת אותו, אני… יש בי משהו מרצה, אני רוצה שיאהבו אותי, אני לא רוצה שיחשבו שאני גרידי, אז כאילו, הלא נעים לי הזה…
נורית: ואני גם רוצה שיקחו אותי.
רונית: נכון, אבל אז אחד, זה כמו שאת אמרת, רביטל, זה מונע מפחד, והשני, זה גם מונע מ-האם אני מנותקת מהערך האמיתי שלי? אני חושבת שאני שווה עשר, אבל בעצם בעולם האמיתי אני שווה חמש? פתאום אני אחשוב את עצמי למשהו שאני לא? אז זה גם בא מזה, וגם, כמו שאת אמרת, הפחד מעימות של כאילו, אני לא רוצה ליצור איזושהי סיטואציה לא נעימה, עכשיו של לסתור מישהו או מה. אז עצות, אז קודם כל, רביטל אמרה דבר ראשון של תלמדי את השטח, תלמדי את השוק, תעשי ריגול תעשייתי, תבדקי כמה עולה קריינות, תכירי כמה עולה… כמה מרוויח המקביל שלך בתפקיד.
רביטל: רגע, נדחפת עם סיפור, אפרופו הפער, הייתי צריכה הרבה סטירות בדרך. כשהתחלתי להופיע, והחלטתי שיהיה לי סטנדאפ, אמרתי, "אני אופיע הרבה במעט כסף". אמרתי, "אני לוקחת… אני אלף שקל יוצא", עזבתי באמת ארבעה קטנים, לא משנה. בחזור מאיזה הופעה, זו שסגרה איתי את הזה, היא אומרת לי, "את יודעת, זאתי הוציאה על אותו הופעה, אותו זה, כאילו, ארבע וחצי אלף". היא ממש אמרה לי את המספר.
רונית: תמיד את צריכה איזושהי בת ברית בצד השני, והיו לי כמה כאלה.
רביטל: היא לא הייתה, היא דפקה אותי, היא סגרה איתי באלף. בחזור, אמרה לי, "שתדעי, יכלת… זה". ואז נפתח לי ה…
רונית: אבל גם פה היא עשתה משהו.
רביטל: בשבילי.
נורית: כן.
רביטל: אבל עבודה, כמו שאמרת, האשמת הקורבן, העבודה היא עלייך, את תבדקי כמה מתחרים, כמה זה.
רונית: ותשאלי, אם יש מישהי שיש לך כימיה איתה, היה לי את זה לא מזמן באיזושהי הרצאה שסגרתי, וכזה אני… אפרופו, אם את רואה, גם לי זה קורה, התחלתי כאילו להכין אותה רגשית, נפשית, מנטלית, לזה שהמחיר שלי הוא יותר מהממוצע אולי לנשים. ואז אמרתי את המחיר שלי להרצאה, והיא מיד אמרה משהו כמו, "טוב, אין בעיה". אמרתי לה, "רגע, את אמרת מהר… מהר מדי כן, אז זה היה נמוך מדי?" היא אומרת לי, "כן, האמת שציפיתי למשהו יותר גבוה". אמרתי לה "מה? כמה?" היא אומרת לי, "תראי, היה אצלי זה…" -"תספרי. יש לך רגע? יש לך מחירים לספר לי?". ומיד הרגשתי שהיא בת ברית שלי, והייתה לנו שיחה נורא… נורא מקסימה, היא הייתה ממש מהממת. אמרתי לה, "תני, תני לי קצת מחירים, כמה לוקח ההוא? כמה לוקחת ההיא?". והיא נתנה לי מחירים. אמרה לי "תשמעי, בשבוע שעבר סגרתי הרצאה, לא יודעת, למישהו או למישהי ב-12,000 שקל או משהו כזה", אמרתי לה, "מעולה".
אז כל פעם אני גם… עוד… וזה עוד טיפ שלי, אנחנו באמת נוטות להשוות את עצמנו תמיד, זה מדהים, לאיזושהי קבוצת ייחוס נמוכה יותר. "שלא תחשבי שעכשיו תפסתי תחת, ומי אני כבר שאשווה את עצמי ל…" אז אם ישאלו אותך "כמה את לוקחת ל…", את לא תגידי, "טוב, אני לא טוני רובינס". למה לא? תסתכלי על טוני רובינס בתור ה… בתור הפיר שלך.
רביטל: אני חייבת להגיד, אני לא מזדהה עם מילה.
רונית: מה זה?
רביטל: אני לא מזדהה עם מילה. יש לנו חבר שהוא מראה לנו התכתבות בקבוצה, שהיא אומרת, "אה… איזה סטנדאפיסטית, אה… לערב נשים", ואז מישהו… ממליצים, זה… "לא יודע… איזה ויטלזון", אז מישהו אומר, "לא, ויטלזון זה לא, זה… עלה לה, היא לא בסקאלת מחירים, זה זה".
רונית: עלה לה.
נורית: עלה לה.
רביטל: אתם לא… עונג, עונג. [רונית צוחקת] אני… וואו, אמרתי לו, "וואו, יופי, זה המיתוג", אבל זה אני, אני באמת, אני באמת…
רונית: אבל אני רוצה להגיד, תתרגלו את זה.
נורית: את יחידה, את יחסית…
רביטל: אני עפה על זה…
נורית: נכון.
רביטל: שחושבים… ואצל הדתיים, באמת, המשפט הזה, "עלה לה", "לא עלה לה", הביקורת ה… זה, נהדר, אימא'לה, איזה כיף.
רונית: נכון, אז זה בדיוק זה.
רביטל: סליחה, אני מוזרה.
רונית: לא, לא, זה לגמרי להתאמן קצת על זה, כלומר, אני כל הזמן… אין אישה שפגשתי, אמרתי לך, שאמרה לי "אני יקרה מדי", רוב הנשים אומרות לי "אני מחיר כזה ממוצע, אני לא יקרה ולא זולה", עכשיו, זה בולשיט. יכולה לבוא אישה שהמחיר שלה הוא מחיר… לא רצפה, תת קרקעי, יחסית לתחום, לא יודעת מה, מעצבת גרפית שלוקחת על מיתוג 500 שקל. והיא אומרת לי "לא, המחיר שלי הוא כזה באמצע, הוא לא גבוה ולא נמוך", ואז אני אומרת לה, "קודם כל, אחותי, המחיר שלך רצפה, נמוך שאין לתאר". ואז היא משווה, "תראי, גבוה זה 1,000, נמוך זה 200", אז אני אומרת לה, "אוקיי, אולי גבוה זה 300,000?".
כלומר, אז השאלה היא, למי את משווה את עצמך? ומראש, כשאת רוצה להרים לעצמך ולהרים את עצמך, תתחילי להשוות את עצמך ליותר למעלה, כאילו, תציבי את המטרות יותר גבוה, גם מבחינת הכסף שאת מרוויחה, גם מבחינת התפקידים שאת שואפת אליהם.
נורית: כן.
רונית: כמו שאת אמרת. כאילו, אני רוצה להיות המנכ"ל, אז כאילו, תרימי.
ולכן, בכל פעם שאני נגיד מגיעה לאיזושהי במה שיש איתי אנשים שהם מבחינתי הם יותר ידועים ממני, יותר מצליחים ממני, אני אומרת "הנה כבר סללתי לעצמי את הדרך להעלות עוד קצת, להרים עוד קצת". עוד דבר, אם את מקבלת "כן" מהר מדי, אז זה סימן חד משמעי. כלומר, העניין הוא, וזה בעצם הטיפ של… את צריכה להתרגל להרגיש נוח במשא ומתן. [רביטל מהמהמת] זה אפילו, אני אומרת, משא ומתן זה פלירטוט. משא ומתן זה פלירטוט. אם את טובה בלפלרטט, את תהיי טובה במשא ומתן. ותתאמני על זה, על לפלרטט.
רביטל: ככה.
רונית: זה זה.
רביטל: ככה תמחרתי את זה.
רונית: אני בסדנאות שלי מראה סצנות של… מ-"Crazy, Stupid, Love", של ראיין גוסלינג, שמתחיל עם אמה סטון בבר. ושמה זה שני צדדים, שכל צד יודע שהוא לוהט, וכל צד כאילו מנסה להראות לשני כמה הוא לוהט. זה משא ומתן. זה לא מריבה על כסף, ומי יוריד את מי יותר, אלא זה מריבה על כאילו, האם אתה קולט כמה אני לוהטת, ושאני הדבר הכי טוב שיקרה לך ever? וצריך להתאמן על זה, להתאמן קצת על השוויץ הזה.
ו… וואי, עכשיו שכחתי את מה שהתחלתי ממנו, שמה זה היה? משא ומתן. אבל כאילו כן, לשאוף למעלה. ולנסות להרים את עצמך ולהגיע לזה כאילו מתוך איזשהו כיף, כי זה תרגול חובה.
רביטל: וגם יש להגיד שבקריירה יש תקופות ויש תקופות.
רונית: נכון.
רביטל: ולא תמיד… ולפעמים יש לך תקופה שאת יכולה להגיד בשמחה את ה"לא", ויש תקופה שאת אומרת, אוקיי, תקופה… אני…
רונית: נשים מאוד מפחדות מ"לא". נורא מפחדות לשמוע "לא", ומאוד מפחדות להגיד "לא".
רביטל: אבל גם צריך להסתכל על הרבעון, על השנה, על ה… לא, לא כל עבודה. את יודעת גם מה נראה לי שהנשים מפחדות? ממה זה ידרוש ממני. אם אני עכשיו אתן את היקר, אני אצטרך להתאמץ יותר ממה שיש לי כוח. זה שלה… זה רגשי, זה לא נורמלי.
רונית: נכון, זה לגמרי רגשי.
רביטל: ואז את אומרת, "אין לי כוח, אין לי כוח, אין לי כוח".
רונית: וזאת שאלה של גבולות, אז זה הדבר הנוסף. כי לתמחור ולמחיר, בין אם את עצמאית או שכירה, אין לו משמעות בלי גבולות. אין משמעות ל… אם את מקבלת 40 אלף שקל, אבל האם זה משרה או חצי משרה? האם את… מבינה? כלומר, ואם את לא תמדדי מה זה חצי משרה, יש המון נשים שעובדות חצי משרה, כי מי ששכר את שירותיהן יודע שהן כאלה משקיעניות שבסוף הן יתנו לו תמורה של… של משרה מלאה.
רביטל: התפוקה, בדיוק, התפוקה שלהן.
רונית: אז לא, להקפיד על גבולות זה לכבד את עצמך, זה לכבד את הזמן שלך, זה לכבד את ההסכמים שלך עם אנשים. אז זה גם העניין הזה של לדעת להגיד, "אנחנו סיכמנו שאני מקבלת X על Y, ולא X על שמונה Y", אז כאן זה נגמר. זה גם עניין של גבולות. נראה לי, אני רק יותר ויותר מתעצבנת.
רביטל: תסכימי איתי… לא, אני מתעצבנת מאוד, אבל תסכימי איתי, ש-90% מהסיפור הזה זה של אישה מול עצמה, לנקות לה…
רונית: 99%.
רביטל: …דעות קדומות בראש, תבניות שהן, באמת, אם רק לעשות את הנקי הזה, "מה אמרו עליי? יגידו עליי", קודם כול אף אחד לא אומר עליך כלום, ולמי אכפת מה אומרים עלייך?
רונית: נכון, אבל זה גם פונקציה של גיל, רביטל, בנות עשרים ושלושים…
רביטל: נכון, בסדר.
רונית: הרבה יותר אכפת להן מה אומרים עליהן, זה קצת מבאס.
רביטל: התחילה המלחמה, אז, אפרופו, היה תקופה קשה, במילה הזאת "התנדבות", היה מילה קשה.
רונית: וואו!
רביטל: היו דברים שעשיתי אותם בשמחה ואהבה ובלב שלם, ואני זוכרת שאחרי כמה זמן פנו אליי, אני אומרת שם קוד פיקוד העורף, אבל זה היה משהו כזה, אם אני מסכימה, בהתנדבות, משהו לצלם איזה פרסומת וזה. ואני… לא, ומיד שאלתי, "כמה משלמים?" כאילו, לא… לא אמרו לי בהתנדבות, "היי, היינו רוצים ש… זה, סרטון חמוד"
רונית: כמה משלמים? ואז היא התפתלה ואמרה "אה…"
רביטל: ואז אני שואלת מיד "כמה משלמים?" ואז אומרים "אה, חשבנו שבגלל התקופה…" הייתי ממש צריכה לעשות משהו על "מה עושים עם הילדים בזמן הזה". יומיים אחר כך, היה איזה פוש על מישהו, ואיזה סכום שערורייתי שהוא קיבל מהם, על איזה תשדיר. אני לא רוצה להגיד איזה פיקוד העורף.
רונית: אל תגידי "סכום שערורייתי", כי אז את מפילה אותנו לאותו בור.
רביטל: זה היה… הפוש.
רונית: סכום גבוה.
רביטל: זה היה הפוש.
רונית: לא שערורייתי, גבוה.
רביטל: הפוש היה שהוא ביקש, שהוא מקבל.
נורית: לא, בפוש כתבו.
רונית: אהה, את ממש, ה…
רביטל: אני, כששאלתי כמה משלמים, יומיים לפני זה…
רונית: לא, השאלה אם המילה "שערורייתי" היא שלהם. הבנתי, בסדר.
רביטל: ככה הם כתבו. זה היה הפוש. הפוש היה ביקורת…
רונית: כן.
רביטל: איך ההוא… זה… ואיך הם משלמים, עזבי איך הוא מקבל, הוא עשה בסדר.
רונית: ולמה היה ביקורת על רותם…
נורית: סלע.
רביטל: לא, זה אני לא יודעת, אבל זה היה כאילו במלחמה, והיה לי איזה רגע שאתה אומר "רגע, אתה נותן הכול, אתה נותן הכול…"
רונית: איזה חסרת לב את, איך את מעיזה לקחת כסף מה… נזקקים?
רביטל: אבל זה אולי באמת עניין גם של הגיל, ושאני יודעת שיש בו גבול ואני גם יודעת שאתם… ואני עוד יותר יודעת שלגבר, שיש לו באמת שלושה נכסים שאין לי, בולבול וצמד ביצים, אם אפשר את זה… לעשות רילס על זה, זה ההבדל היחיד בינינו, אתם פשוט תשלמו לו. אני צילמתי את הצילום מסך, וחזרתי לוואטסאפ ההוא…
רונית: וואו.
רביטל: ואמרתי "תזכיר לי בפעם הבאה… תזכור בפעם הבאה אפילו לא לפנות אלי".
רונית: זה נורא מפעיל אותנו רגשית.
רביטל: למה, למה, למה, באיזה חוצפה? באיזה חוצפה, אתם לא מכבדים את זה, שזה… איזה חוצפה, אתם לא מכבדים את זה, שבגלל המלחמה תמה לי הקריירה?
רונית: רביטל, אני, פעם הציעו לי… הציעו לי…
נורית: אבל זה כמו שהיא אמרה קודם, זה שיטת מצליח.
רונית: כן.
נורית: זה שיטת מצליח, מנסים, מנסים, מנסים, ו…
רביטל: יש שיטת מצליח שהיא כבר בעיניי חוצפה.
רונית: הגברים האלה… אולי צריך לקרוא לזה "שיטת נכשל". [צוחקת] לא שיטת מצליח.
נורית: נכון, את צודקת.
רביטל: זה פשוט חוצפה. אתה יודע, אתה הולך עליה, כי אתה יודע… והוא גם ידע מה להגיד לי "בימים האלה, כמה זה חשוב משפחה", זה מייד דיבר אליי.
רונית: כן.
רביטל: מזל. סססס…
רונית: כן, כן, אז לפתוח את העיניים, נכון? זה מעצבן.
נורית: עשור קודם את סביר להניח שהיית מסכימה.
רביטל: שהייתי אומרת, כן, הי, הי, הי, זה טוב לי, הי, הי, הי. זה כזאת חשיפה, הי, הי, הי.
רונית: אגב, את יודעת שהפסק דין "הום סנטר" המפורסם, שהשווה את שכרן של נשים לגברים, הוא גם, כמו בסיפור שלך, הוא קרה במקרה. שעובדת בהום סנטר, בטעות קיבלה את תלוש השכר של עובד מקביל אליה…
רביטל: לא הכרתי את זה.
רונית: ואמרה "מה? דוד מק…", כן. זה קרה במקרה. פשוט איזשהי חשבית שכר, אולי… אולי נשמה טהורה, עשתה את זה בכוונה, היא… היא… היא…
רביטל: ואז מה הפסק דין היה?
רונית: הפסק דין היה, שכאילו הם עושים את אותו תפקיד וצריך לשלם אותו דבר, היא פשוט גילתה שמרוויחה שליש פחות, כי היא פשוט ראתה.
רביטל: זה ממש הספר שלי.
רונית: היא ראתה תלוש, נכון? זה הספר שלך.
נורית: אני רוצה רגע…
רונית: אהה, את יודעת מה? אולי אני מבלבלת בין הספר שלך לבין…? לא, לדעתי זה סיפור הפסק דין.
רביטל: בספר שלי הוא היה פי שניים, לא פי שלושה.
רונית: אורית משהו, אני לא זוכרת, של… הפסק דין של הום סנטר, שבעקבותיו היה את החוק לשכר שווה.
רביטל: חם לי ואני מתעצבנת. [רונית צוחקת] אני נרגעת.
רונית: יפה.
נורית: מכיוון ומאזינות לא מעט אימהות לפודקאסט, אני חושבת שרגע עוד לפני שאנחנו בכלל מגיעים לדבר על זה שנשים…
רונית: מגיעות.
נורית: מה, סליחה, נכון, אנחנו מגיעות, אנחנו שלוש. מכיוון אנחנו מגיעות לדבר על העניין הזה של נשים ואיך הם… הן יבקשו את השכר המגיע להן ואיך הן יתעמתו, לא יתעמתו, יפלרטטו כדי לקבל את מה שהן חושבות במשא ומתן… איך אנחנו מחנכות את הילדים ובמיוחד הילדות [רונית מהמהמת בהסכמה] שלנו, כדי שאחר כך הן ידעו, אחד, להציב גבולות. להציב גבולות זה משהו שהוא בסיסי…
רונית: נכון.
נורית: שאנחנו לא מלמדים. היום אנחנו מלמדים המון להציב גבולות בנושא של הגוף. אבל באופן כללי צריך לדעת להציב גבולות, "זה מה שאני מוכן, זה מה שאני לא מוכן". "זה מה שאני נותן, זה מה שאני לא נותן".
רונית: נכון, בצורה אסרטיבית ונעימה, ועם חיוך. אז קודם כול, קודם כול זה מודל. באמת, אין מה לעשות. קודם כול הבת שלך תעשה את מה שהיא רואה אותך. אם היא תראה אותך, אומרת "לא". לא רק אומרת לא, לה. "עכשיו אסור", לא כאילו בעצבים, כי גבולות בחינוך יכולים להיות מאוד דומים. הם יכולים להיות אסרטיביים ונעימיים, שכאילו עכשיו הולכים לישון. אבל בעיקר אם תראה אותך אומרת לא לאחרים. של "אוקיי, עכשיו אנחנו צריכים לסיים את ה… זה", או "אני לא יכולה עכשיו, אני…" כאילו כזה, אז היא תלמד.
דבר שני, בנות עושות בייביסיטר. אוקיי, אגב, רציתי להגיד ממש בתחילת השיחה שלנו, שאני אפילו רואה את הבנים ביישוב שלי, לעומת הבנות ביישוב שלי, ואיזה הבדלים כבר בגיל 15 יש בין ה… לא יודעת מה, בן שיבוא להאכיל את החתולים של השכנה, וכמה כסף הוא יבקש, לעומת הבת, שאפילו לא תעלה את הנושא. אז קודם כל, בבייביסיטר זה…
נורית: שהיא תעשה את זה כטובה.
רונית: היא תעשה… לא תעשה את זה כטובה, אבל אם נושא השכר לא יעלה, כמו שאת אמרת, רביטל, לשאול…
רביטל: שאל… אמרתי לרותם, היא שאלה אותי כמה לבקש, אמרתי, "תשאלי את החברות, כמה הן מבקשות". וככה תמחרנו.
רונית: בדיוק. ותראי כמה הן לוקחות. כן.
רביטל: ככה תמחרנו אותה.
רונית: אז אני אומרת להן, "אל תסיימי שיחה, אל תקבעי בייביסיטר, בלי שאמרת, את אמרת, כמה את מבקשת. זכותה, אגב, של האמא שמדברת איתך, או האבא, להגיד לך 'אוקיי, זה יקר מידי', וזכותם לנהל איתך משא ומתן, אבל את לא יכולה שנושא התשלום יבוא מהצד השני, את צריכה להעלות אותו תמיד בשיחה ראשונה". וזה נכון מגיל 12 בבייביסיטר ועד בכלל. אז ממש לתת להן לתרגל הזה, אני עזרתי לבת שלי לנסח הודעות ולעשות את הדברים האלו, זה חשוב.
אז זה לבנות, אבל כן רציתי להגיד משהו על ילדים ולאימהות. כי רביטל, שמעתי אותך אומרת כאן, כמעט בכל פעם שדיברת על כסף, את הזכרת את הילדים. כאילו, את אמרת, "ונסעתי והיו שני ילדים", "ונסעתי והיו לי ארבעה ילדים", כאילו, כל פעם הזכרת את המחיר המטאפורי והלא מטאפורי של כמה זה עולה לך. ואני רוצה להגיד שלפעמים זה אפילו לא צריך להיות קשור לזה. גם אם אין לך ילדים, ואת לא משאירה אף אחד בבית, ואת לא משלמת בייביסיטר, עדיין מגיע לך שישלמו לך אם אתה עושה הרצאה או סטנדאפ.
רביטל: את צודקת.
רונית: לא, ואני אומרת, לפעמים אנחנו כן עושות לעצמנו איזושהי מערכת בראש של "מה אני שילמ… מה אני השקעתי בשביל להגיע", "כמה זה עלה לי", "כמה קשה עבדתי", ואני אומרת, לא, מה שחשוב זה… מה שחשוב זה איזה אימפקט אני עשיתי. אז תשאלו את עצמכם ותתאמנו, וזה גם בהמשך ל… גם בשביל הבנות וגם לשאלה הקודמת ששאלת אותי, באמת תתאמנו לעשות רשימה לעצמכן של מה האימפקט שלכן. מה קורה לבן אדם לפני שהוא פוגש אותך, כאילו, מה מצבו לפני ומה מצבו אחרי? זה יכול להיות לפני ואחרי הספר שלך, לפני ואחרי הופעה שלך. זה יכול להיות אותה חברה שלך שאת אומרת שעובדת בהייטק… ואני אומרת לך, אני עושה סדנאות במקומות, שאני יכולה לדבר עם מישהי שהיא איזה VP כספים. אישה שכל הקולגות שלה… אגב, נשים מאוד טובות בלפרגן ולהרים לאחרות, מאוד גרועות בלפרגן ולהרים לעצמן. אז כל הקולגות שלה יספרו לי איזו תותחית היא ואיזה מדהימה היא, וכשאני מבקשת ממנה, בסדנה, לבוא ולעמוד ולהציג את עצמה ולספר על שתי הצלחות שלה, היא לא מסוגלת, היא מתחילה לגמגם, נורא לא נעים לה. אז תתחילו להתאמן ולהשוויץ ולצחצח את המדליות.
ואם את לא מסוגלת להגיד על עצמך דברים, אז תשאלי אחרים, איך הייתה… כלומר, תבקשי את הפידבק הזה, ותגידי, "אוקיי, אני עובדת בחברה הזו כל כך הרבה שנים, ואפילו שלא ביקשתי, קידמו אותי, אז כנראה שאני… א', ב' או ג'". תתחילי להתאמן בלהחמיא לעצמך, ולהרים לעצמך. זה מאוד חשוב היכולת הזאת שלנו, של לדעת, ושוב, ולהבין שמדי פעם הביטחון העצמי שלך יתערער, כמו שאני, שיתפתי את זה במגזין שלי לפני כמה ימים. היום אמורה הייתה להיפתח לי סדנה. לי, רונית כפיר הגדולה, שאת, רביטל, אומרת שכל אישה וזה וזה, וגם אני, יש לי פה עשרות אלפי עוקבות, וכאן רשימה תפוצה, וכאן קהילה פעילה, ונשים עוצרות אותי, באמת כמעט יום יום, וזה מרגש אותי מאוד, ואומרים לי, "רונית", אומרות לי, "בזכותך אני מרוויחה יותר, את כל כך עזרת לעסק שלי", ולפעמים אני לא רואה מזה שקל, רביטל, ואני אומרת "גם אני…"
רביטל: אני מאוד שמחתי שהיא לא מילאה את הסדנה, היא יודעת את זה, ואני ממש חיכיתי בסבלנות, היה לנו…
רונית: נכון, כי יום שלישי אנחנו אמרנו שאם אני לא אמלא את הסדנה, אני אבוא. אני ביטלתי סדנה, שכולה הייתי צריכה, שמונה נשים שירשמו, ואמרתי, "איך יכול להיות, שעם כל עשרות האלפים שעוקבות אחרייך, וכל המיליונים שעזרת להן להרוויח, את לא ממלאת סדנה?" אז קודם כול, אני אשאל את עצמי את השאלה הזאת, ואני אנסה לברר האם זאת בעיה בשיווק, האם זה באמת התקופה, והאם זה אני לא יודעת מה. אגב, שלוש נשים כתבו לי ב-24 שעות האחרונות שהן התכוונו להרשם. באמת תודה שאתן באות חצי יום לפני.
רביטל: "למה ביטלת ההופעה של קריית גת?" -"לא קנית כרטיס" -"תכננתי".
רונית: בדיוק, כאילו כזה, תכננתי. אז אני גם מבחינת המקצועיות שלי, אם נרשמו כן נשים, אני לא יכולה להגיע אליהן חצי יום לפני ולהגיד להן, "אה, את התאריך הזה ששיריינת שלושה חודשים, אני מבטלת לך". אז זה המקצועיות שלי, ביטלתי מספיק זמן מראש כדי לצאת מקצועית. אבל… אז גם לי יש את הסיכות הקטנות האלה שיכולות לפוצץ את הבלון, אבל לא, הבלון מתנפח שוב אחר כך, כאילו זה, זו דרכו של בלון. לא, לא נכון, האמת שלא, בלון מתפוצץ, אי אפשר לנפח שוב, [רביטל ונורית צוחקות] מטאפורה גרועה, אבל הבלון שלנו, של הדימוי העצמי שלנו… אז יהיו לך ups ויהיו לך downs, וכאילו, את בת אנוש. ועוד דבר זה, ויש על זה הרצאת TED משגעת על ללמד את הבנות שלנו להיכשל, זה ללמוד להיכשל. ואני חושבת שאגב, בנות ש… יש מחקרים על זה, שמראים על זה שבנות שעוסקות בספורט, בעיקר ספורט קבוצתי, לומדות יותר טוב להיכשל. בנים אגב, וגם פה הם מקבלים כלים לחיים, הם לא מפסיקים לשחק, והם מפסידים. גם במשחקי קלפים, וגם במשחקי כדורגל, וגם הקבוצה שלהם במשחק כדורגל, והם… הם שבעי הפסדים, ושבעי כישלונות, ואנחנו, אם אנחנו נכשלות פעם אחת, אני אומרת "טוב, די…"
רביטל: "אני לא טובה בזה, אני לא טובה בזה".
רונית: "אני מפסיקה, אני לא טובה בזה, אני בחיים לא אעלה יותר על במה, אני גרועה, I suck", כאילו, כזה מין. חלק מהעניין זה גם ללמוד להיכשל, ולהגיד, "סבבה, נכשלתי, הלאה". כאילו אם את תעשי משהו, את לא תמיד רק תצליחי, אף אחד לא יבטיח לך שזה יהיה רצף של הצלחות. יהיו פשלות, יהיו כישלונות, וגם, אני רואה נשים מפשלות, והן אומרות… אולי לא אומרות "טוב, אני אעזוב את המקצוע", אבל אומרות, "אל תשלמי לי". [רביטל מצחקקת] הייתה לך הופעה, נגיד, לא צחקו, כמו שאת אומרת ל… "את יודעת מה? עזבי, אל תשלמי לי, באמת".
ואני רוצה להגיד לך, הייתה לי חוויה כזאת, הנחיתי איזשהו פאנל, ספרותי, לא זוכרת לרגל מה, והיה שם, היה שם גבר, אשכנזי, לבן, מין… כזה.
רביטל: פריווילג, כן.
רונית: ופשוט השתלט לי על השיחה, באמת סופר מאוד מוכר, אחר כך אני אספר לך את שמו [רביטל צוחקת], והשתלט על השיחה, אני הייתי מראיינת, אני הייתי הזאת שממש אמורה להעביר את…
רביטל: המנחה.
רונית: המנחה, צודקת. לא עשיתי זה הרבה שנים מאז, אז… ולא הצלחתי להחזיק את ההנחייה, ויצאתי משם, צלצלתי, לא יודעת אם בוכה, כי אני לא מדברים כל כך בוכה, אבל נסערת מאוד, צלצלתי לסוכנת שלי ואמרתי לה "זה היה מזעזע, הוא לא נתן לי להשחיל מילה, הוא לא נתן לי לנהל את הפאנל, הוא לא זה, זה היה מחריד, אני… אל תשלחי להם חשבונית". והיא צעקה עליי, "נראה לך? כאילו מי… קודם כול כולם ידעו שהוא asshole, ראו אותו עושה את זה, ולא… ובכלל אין שאלה", ובזכות זה, אמרתי כאילו, אם אני פישלתי, קודם כול אני אתן לצד השני להגיד את זה, אני לא אגיד, "יואו, אני מצטערת רביטל, פישלתי, הנה, אני לא מחייבת אותך". דבר שני, יוצא שהלכת למסעדה, שילמת על… זה, ואני לא מדברת על זה שהיו לך שערות בתוך המרק, או זבוב ועצמות בדג.
רביטל: כן. התאכזבת.
רונית: אלא התאכזבת, שילמת 160 שקל על סטייק, ו-וואלה, היה סטייק של 80 שקל. כאילו אמרת, "לא… זה". ולא התלוננת ולא כלום, עדיין שילמת למסעדה. אז אולי לא תחזרי לשם שוב. יכול להיות שבאותו היום קרה משהו לשף ויצא.
רביטל: כן.
נורית: אז כאילו, גם אם פישלת…
נורית: אבל מעבר לזה, זה סובייקטיבי.
רונית: נכון, בדיוק.
נורית: יכול להיות שאת יצאת משם, ואת אמרת, "לא הייתי וואו".
רונית: חוויית כישלון.
רביטל: כמו מההפעות שלי.
רונית: נכון.
נורית: אבל אני כצופה…
רביטל: יכול להיות שמישהי חשבה שזה לא היה אירוע משנה חיים. מוזר…
נורית: אוקיי.
רונית: ועדיין, את לא תבטלי את החשבונית שלך, אז אני אומרת גם בבקשה…
רביטל: לא תקבלי את הכרטיס חזרה.
רונית: אל תמהרו לבטל את התשלומים, ואם את חושבת שמשהו היה לא מוצלח, גם אל תגידי, "יו, זה היה כזה גרוע, מה את אומרת?" אלא תגידי "נו, איך הייתה ההופעה?" ותחכי לפידבק. ורק אם וכאשר יבוא אליך בן אדם ויגיד, "רביטל, ההופעה הייתה היום ביזיון, אני לא משלם לך", אז תתחילי להתווכח איתו, גם אל תסכימי לזה.
רביטל: כן, ברור.
רונית: אבל כאילו, תפסיקו לנדב כל כך מהר לוותר על התשלום שלכן. הייתה לי לקוחה אחת, עשיתי פאשלה בעיצוב פנים, די נוראית, ללקוחה, שאני יכולה לספר, זה כבר מזמן, אני יכולה לספר על זה, משהו בתכנון נגרות שלי לא היה נכון, והמקרר, שהם ריירו עליו במשך חצי שנה, ממש רצו מקרר מאוד ספציפי, הוא לא נכנס.
רביטל: לא נכנס.
רונית: היה חסר שני סנטימטר ברוחב, או מה, אני הייתי בהיסטריה. התקשרתי לנגר, אמרתי לו, "עידן, כמה יעלה לפרק את כל הקיר הזה, לעשות את הכול… איך אני פותרת את זה?" הוא אמר לי, "אי אפשר, צריך לפרק את כל הקיר הזה של המטבח ולעשות אותו מחדש", -"כמה זה יהיה יעלה?" הוא אמר לי, "28,000 שקל". אמרתי לו, "אוקיי, זאת לא אופציה". בסוף אמרתי, אין אופציה אחרת, אני חוזרת אליהם בבושת פנים, אני אומרת להם, "תקשיבו, אני ממש מצטערת, פישלתי". ואני חושבת שגם הצעתי להם לשלם על מקרר חדש. אמרתי להם, "ביררתי איזה עוד מקררים עומדים בפרמטרים שחיפשתם", וכל מקרר עלה איזה 5,000, 7,000, 8,000 שקל. זו טעות שלי שעלתה להם כסף. ועבר קצת זמן והלקוחה שלי התקשרה אליי ואמרה לי, "תקשיבי, רונית, אני שכירה. אם אני…" היא עובדת ב… היא עבדה באיזושהי מעבדה, "אם אני הייתי צריכה לשלם על כל טעות שאני עשיתי, את העלות שהיא עלתה, אני היום הייתי בחובות של עשרות אלפים או מאות אלפים, וכאילו לא רק שלא שילמתי אותם, גם לא פיטרו אותי עליהם, ולא כלום, זה קורה. ולכן אנחנו לא רוצים ש… את עשית לנו עבודה מדהימה, ועשית לנו מיליוני דברים שלא פישלת בהם, אנחנו מתים על העיצוב שלך, ולא, אנחנו לא רוצים שאת תשלמי את המקרר, בואי תשלמי את ה…" לא יודעת מה, שילמתי בסוף איזה אלף ומשהו שקל, אני חושבת, כאילו, אז בהפרש בין ה… אני לא יודעת מה. הם ספגו שמה, זה עשה להם הרבה בלגן, אבל זו הייתה תשובה כל כך מקסימה, שלא… גם שכירים ושכירות עושים טעויות, לא על כל טעות, זו טעות דרמטית שיפטרו אותך בעטייה, אבל גם ללמוד לספוג את זה, ללמוד כאילו להגיד…
רביטל: וזה הזמן לעשות ביטוח אחריות מקצועית, שזה מאוד מאוד חשוב, ויכול לעזור.
רונית: נכון, אני לא בטוחה ש…
רביטל: ויש לי חברות אדריכליות. ש… אנחנו צריכות לסיים.
רונית: כן, תראי, אדריכליות, זה אם חס ושלום לא עלינו, יתמוטט איזה קיר או מישהו יפגע ב…
רביטל: לא, זה מהנדס, אבל אדריכליות שעושות דברים, מפעילות ביטוח… זה, יש לי כמה חברות.
רונית: כן? אז מעולה.
רביטל: היה מאוד מעניין.
רונית: קצה קצהו, של הקרחון.
נורית: ממש.
רביטל: נושא שלא דיברנו, אלא נדבר בפעם הבאה, זה שירותי… אני קוראת לזה בית כנסת, במושב וביישוב זה כזה. לפגוש את הרופא, שלא לומר להגיע עם ילד… פרוק שיניים.
רונית: גבולות עם חברים.
רביטל: זה, גבולות עם חברים בפעם הבאה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments