חכמולוגים - הלל הזקן

״חכמולוגים״ ...חז״ל מעולם לא נשמעו טוב יותר פרק הבכורה - הלל הזקן מי הוא היה? מה הוא עשה? ולמה לא נתנו לו להתקלח בשקט? פודקאסט קצר ומתוק על גדולי חכמינו, מתאים לכל הגילאים, ולכל המגזרים מקווים שתהנו, נשמח לשמוע את דעתכם

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 23/11/2021.

חכמולוגים עם דוד, אביאור ואבישי. אנחנו מזמינים אתכם ילדים לצאת איתנו למסע של אלפי שנים אחורה לדמויות שהשפיעו על עם ישראל. נפגוש את חכמי ישראל דרך הסיפורים שעברו מדור לדור עד ימינו.

והפעם… הלל הזקן!

דוד: שלום ילדים, תגידו, קרה לכם שהייתם אורחים במקום לא מוכר? אתם זוכרים איך הרגשתם? האם העזתם לדבר או שאולי התביישתם? האם הרגשתם זרים? אני רוצה לספר לכם היום על הכוח של מי שבא מבחוץ. כן, דווקא זה המגיע כאורח למקום חדש ולא מוכר יש לו כוח או חידוש שהוא יכול להביא. אני רוצה לספר לכם על הלל הזקן שעליו וודאי שמעתם הרבה סיפורים.

'הלו הלו בחורצ'יק, מה זה? לאן אתה הולך? אין לנו מקום בשבילך כאן!'

-'אבל, אבל אני רק רציתי לשמוע על מה אתם מדברים',

'לא, לא, לא, עזוב, עזוב, עזוב. איך קוראים לך?'

-'לי? לי קוראים הלל'

'הלל? אני לא מכיר פה הלל. תגיד, אתה מכיר הלל? לא מכיר? הנה, גם הוא לא מכיר, אין פה שום הלל, מה אתה רוצה?'

-'מר שומר, תעשה לי טובה, תסתכל רגע ברשימה, אולי אני מופיע שמה'

'חכה רגע, אני אסתכל ברשימה, אולי אתה מופיע שמה. יש לי פה ירחמיאל, צביאל, יחזקאל. אין פה הלל חבוב.'

דוד: הלל הזקן שהיה נשיא ישראל בתקופת בית המקדש השני, בתקופה שהורדוס היה מלך, אותו הלל שכולם פסקו כמותו, שבת קול יצאה ואמרה שהוא ראוי לנבואה כמו משה רבינו, התחיל את דרכו כמי שבא מבחוץ, כמי שאף אחד לא מכיר אותו. הגיע מהגולה בבבל זר, עני וחסר כל. בגיל 40 עלה הלל לארץ ישראל. מסופר שכל יום הלל היה הולך לעבוד לפרנסתו. עבור עבודתו היה מקבל שכר מטבע אחד.

'מטבע אחד? מה אפשר לעשות במטבע אחד? הי שומר!'

-'ששש… שלא ישמעו אותך!'

'הנה, הנה המטבע שלך, רק תיתן לי עודף בבקשה, בסדר?'

-'שניה, שניה רגע, בטח יש לי פה כמה אגורות [רעש מטבעות], שניה אני אוציא את הארנק, רגע הנה, הנה, קח. זה העודף שלך.

'תודה רבה. אני פשוט צריך שיישאר גם לאשתי וילדים, אתה מבין?'

-'כן, כן, הבנתי, יאללה, קדימה'

'תודה. תודה אדון שומר שאתה נותן לי להיכנס לבית המדרש. אני אזכור לך את זה כל החיים שלי.'

דוד: תגידו ילדים, למה בכלל צריך שומר בכניסה לבית המקדש? למה אתם חושבים צריך להחליט מי נכנס ומי לא? ולכם, הייתה לכם פעם חבורה. האם נתתם לכל מי שרוצה להיכנס?

'שמעון, תגיד שמעון, היום נתכנס כל החבורה, אה סבבה?'

-'אחי, ניפגש העץ הסודי. כל הקיץ אנחנו עובדים על המחנה שלנו והיום סוף סוף נסיים, איזה כיף!'

'וואי איזה כיף. תגיד רגע שמעון, מה עם אורי? הוא יכול להצטרף אלינו לחבורה?'

-'אה… יוסי, אני לא יודע. רק אתה מכיר אותו מה… עזוב, תגיע, תגיע היום נדבר על זה, בסדר?'

'בסדר, ניפגש ליד העץ הסודי, נדבר על זה, ביי'.

דוד: מה אתם אומרים ילדים? נכון שזה קשה להצטרף לחבורה שכבר קיימת? נכון שזה קשה לקבל ילדים חדשים לחבורה שלכם? ככה היה בית המדרש. תלמידי החכמים היו חבורה שלא כולם יכלו להצטרף אליה. בטח לא מי שלא מכירים אותו. אבל הלל כל כך רצה ללמוד תורה שהוא ניסה הכל. הוא מצא בסוף דרך להיכנס לבית המדרש. אבל יום אחד הוא לא הרוויח מספיק כסף. [קרקושי מטבעות]

'נו? מתי העני הזה מגיע? רגע, שכחתי, איך קוראים לו בכלל? תגיד ראית אולי איזה בחורצ'יק כזה מגיע לפה לפעמים? נו עני כזה'.

-'הי, הי, הנה אני. שומע, פשוט אין לי כסף היום'

'מה? מה זה? אין לך כסף? בואנה בחורצ'יק, אם אין כסף, אין תורה. זה הפתגם שלי, תזכור את זה.'

דוד: הלל טיפס על גג בית המדרש והקשיב דרך הארובה ללמידה של הרבנים, שמעיה ואבטליון. הלל כל כך רצה לשמוע את לימוד התורה של אותו היום שהוא לא יכול היה לוותר. הוא היטה את אוזנו ללימוד התורה שהתרחש בתוך בית המדרש והתרכז כל כך עד שהוא לא שם לב לקור ולשלג שירד עליו. הוא התעלף ונפל על הארובה וגופו כיסה את הארובה של בית המדרש.

'יוחנן, נו מה זה החושך הזה? עדיין לא נכנסה שבת, נכון?'

-'מאיר, אוי ווי זמיר! יכול להיות שעוד פעם כיבית את הנר?'

'יוחנן, תסתכל למעלה! וואט איז דוס? מה זה שם? מישהו חוסם לנו את הסאן רוף!'

-'סאן רוף? מה עכשיו סאן רוף? שמעיה, שמעיה, מה לעשות איתו?'

-'לכו תורידו אותו וכו'-

דוד: הלכו והורידו ממנו את השלג, הכניסו אותו פנימה, חיממו אותו והצילו אותו. אותו היום ערב שבת היה. אך שהם ראו מה הוא עשה כדי ללמוד תורה, הם כל כך התפעלו מהלל שאמרו:

'ראוי הוא שיחוללו עליו את השבת'

דוד: כלומר, שידליקו אש כדי להצילו. סתם ככה אף אחד לא היה מקבל את הלל, הם אפילו לא הכירו אותו למרות שלמד בבית מדרשם. עד הרגע הזה בו ראו אותו שוכב על הארובה. עבורם היה זה משהו חדש. הם כנראה לא הכירו תלמידים כאלה.

אבישי: עבור הלל וכנראה גם עבור אחרים, הדלת הייתה סגורה מאחר והם לא היו חלק מהחבורה. אך כשהוא נכנס פנימה לבית המדרש הוא הזיז משהו בדרך שבה כולם חשבו ולמדו עד אותו הזמן. דווקא האורח, האדם הזה שבא מבחוץ שאינו שייך לבית המדרש הכניס לתוך בית המדרש חידוש. חידוש שתלמידי החכמים שכחו או שאף פעם לא חשבו עליו. רוב האנשים כשהיו אומרים להם שאי אפשר להיכנס, היו הולכים או פותחים בית מדרש חדש משלהם. אבל הלל התעקש ללמוד דווקא מאנשים שלא קבלו אותו. איזה פלא.

דוד: לא כולם הסכימו עם הלל. היה יהודי גדול אחר בדורו של הלל, שמאי שמו, שחלק על הלל, אבל לא רק חצי חלק, אלא חשב אחרת לחלוטין ממנו. כשהלל חשב משהו, שמאי חשב משהו הפוך לחלוטין. כשהלל היה מתיר, שמאי היה עושה. יום אחד הגיע נוכרי אל שמאי.

'אה סליחה אדוני, אה סליחה רגע, רק רגע, אני רציתי אולי אם אפשר רגע, אם אפשר, אם תוכל ללמד אותי את כל התורה ככה על רגל אחת?'

-'בחורצ'יק, למה שתי רגליים לא טוב לך?'

'אה לא, לא, לא, לא, לא, פשוט תראה, אני מתכוון, בוא תסביר לי ככה מה הדבר הכי חשוב בתורה שלכם הא?'

-'לך מפה מה זה! נראה לך שאני מלמד אותך את התורה על רגל אחת? כולה קודש, כולה קודש!'

'בסדר, בסדר, לא צריך לכעוס. תגיד לי אדוני, אולי אתה מכיר מישהו שיסכים ללמד אותי את כל התורה על רגל אחת?'

דוד: הלך הנוכרי להלל.

'סליחה, רבי, סליחה, רציתי לשאול. אולי אתה יכול ככה ללמד אותי את כל התורה על רגל אחת?'

-'או איזו בקשה! נפלא רק תעמוד רגע על רגל אחת ונתחיל ללמוד'

'ממש ככה? לעמוד על רגל אחת? מה זה, זה קשה לי ככה לשמור על שיווי משקל. כמה זמן אנחנו הולכים ללמוד ככה?'

-'כן, תעמוד, תעמוד, אתה מקשיב?'

'מקשיב, כולי אוזן'

-'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'

'אוחחחחחחח' [צליל של נפילה]

-'מה? כבר נפלת?'

'אני בסדר, אני בסדר, אח! נראה לי שברתי את הרגל'

דוד: ניתן להבין שבתשובתו של הלל הוא אמר לנוכרי, אני לא שוכח את הימים הראשונים שלי כשעוד לא נתנו לי להיכנס לבית המדרש. למרות שעכשיו אני נשיא שכולם מכבדים אותו, אני עדיין גם אותו אדם זר שבא מבחוץ ושוכב על הגג כדי לשמוע את הלימוד בבית המדרש. הלל האמין בכוחו של האדם שמגיע מבחוץ וזה הפך אותו לאדם סקרן ונינוח.

'שאולי, שמעת? הוא אומר הלל נינוח, הא? בוא, בוא נבדוק כמה הלל נינוח. אני אומר לך, לי אין שום בעיה לעצבן את הלל'

-'רוצה להתערב שלא תצליח?'

'בטח! מה זה כמה תיתן לי אם אני מעצבן אותו?'

-'אני אתן לך 400 זוז'

'זוז? מה? זוז אתה, מה אתה מסתלבט?'

-'הי זוז, לא, לא, תישאר. זוז זה המטבע שהיה נהוג בימיהם כמו שבימינו נהוג השקל'

דוד: אותו אדם הלך להלל בערב שבת בזמן שכולם לחוצים בהכנות לשבת. הלל התקלח באותה שעה. [צליל המים של המקלחת] הוא שאל אותו שאלות לא חשובות.

'שאולי קלוט, שומע רגע הלל? תגיד, למה לבבלים יש ראש סגול?'

-'וואו, זו שאלה מדהימה, אתה יודע שב-'?

'רגע, רגע, תקשיב, למה לאפריקאים יש רגליים כאלה חזקות?'

-'שאלה נהדרת'

'שומע, שומע הלל? תקשיב, למה לתדמורים יש עיניים כאלה מלוכסנות?'

-'התדמורים הם גרים במדבר'

'למה אשתי כל היום מבקשת ממני לשטוף כלים? קלוט שאולי קלוט אותו'

-'זו שאלה באמת… אני אלך להסתכל בספרים רגע'

'איי איזה עצבים איתו זה, לא מתעצבן שאולי'

דוד: אני חושב שהלל אהב להקשיב לאנשים ששונים ממנו. הוא האמין שיש להם משהו חשוב לומר לו עצמו.

אבישי: כולנו יודעים מה הוא אמר, "אם אין אני לי, מי לי". אותו הלל שלא נתנו לו להיכנס לבית המדרש הבין לאורך חייו שהוא צריך לקחת אחריות על חייו. זה בדיוק מה שהוא עשה כשכב על הגג ללמוד תורה. אבל הדבר המעניין הוא המשך דבריו. "וכשאני לעצמי, מה אני?" הלל לא ביקש להישאר זר שנשאר בחוץ, הוא הרגיש שיש לו חלק עם תלמידי החכמים האלה שמהם בא ללמוד.

אביאור: תגידו ילדים, פעם יצא לכם להתווכח עם מישהו על משהו? הסכמתם לשמוע את הילד שלא חשב כמותכם? זה מאוד קשה לפעמים להקשיב למי שלא מסכים איתך. הלל ושמאי היו כאלה שהסכימו להקשיב אחד לשני אפילו שהיו חלוקים. אתם יודעים? הם היו כל כך חלוקים שפעם הייתה ביניהם מחלוקת בשאלה מה נברא קודם - השמיים או הארץ? שמאי אמר:

'השמיים נבראו קודם!'

-'לא נכון! הארץ נבראה קודם!'

'לא נכון! השמיים!

-'הארץ!

-'השמיים!'

'הארץ!'

-'השמיים'

'הארץ!'

דוד: טוב, זה המשיך ככה לעוד הרבה שאלות. יום אחד הם ישבו במקום אחד והתווכחו כל כך הרבה עד שיצאה בת קול מהשמיים ואמרה:

'היי סלחו לי רבותיי, אפשר כאילו לומר משהו? טוב, אז אני בת קול. חברים, לא צריך להתווכח. חברים, רק רציתי לומר שכולכם צודקים'.

-אז מה נעשה?!

'תעשו כהלל, כאילו ברור'

-'אבל למה? בגלל שהם הכי חכמים?'

'פפפ לא'

-'בגלל שהם הכי יפים?'

'לא נו',

-'בגלל שהם חלוצים?'

'לא נו די'

-'הם הכי טובים בפורטנייט?'

'לא, ממש לא'

-'אז למה?'

'כי הם תמיד אבל תמיד שמאי, נותנים לך לדבר ראשון'

דוד: אני חושב שאולי החכמים מספרים לנו עוד משהו, שהלל היה מדבר רק לאחר שהוא שמע את דעתו של שמאי. אותו הלל שלא נתנו לו להיכנס, שהגיע מבחוץ ושמע מבחוץ את דברי שמעיה ואבטליון הפך להיות נשיא ישראל והלכה כמותו מאחר שהיה אומר את דעתו רק לאחר ששמע את דעתו של האחר.

אבישי: אבל מה עם שמאי? גם שמאי היה חכם גדול!

אביאור: חכמים אומרים שלמרות שהמחלוקת ביניהם הייתה כל כך גדולה, הם התחתנו אחד עם השני. בית שמאי התחתנו עם בית הלל ובית הלל עם שמאי. אתם שומעים את זה? המחלוקת ביניהם לא הרחיקה אותם זה מזה, אלא הם קיבלו זה את זה ואף אהבו זה את זה עד שיכלו להתחתן אחד עם השני.

אבישי: אז ילדים, תבינו איך הלל הביא חידוש לבית המדרש בזה שהוא בא מן החוץ, בזה שהוא הסכים לדבר עם אנשים שבאו מבחוץ, שלא היו חלק. לכן הוא גם לא נרתע מלהתחתן עם שמאי. אז מה אתם אומרים? האם גם אתם מוכנים לשמוע קולות מבחוץ? את קולותיהם של האנשים השונים מכם?

[מוזיקה]

תודה שהאזנתם ל"חכמולוגים"

קריאה, כתיבה וחלוץ מרכזי - דוד שניר

משחק, קול מהשמיים ואכילת בגט - אבישי כהן

אבישי: היי!

כתיבה, אלוף ישראל בפורטנייט וקילוף אצבעות - אביאור פריימן

שר המשקים, מוזיקה והפקה - דוד בן גילם

הסעות אומנים, נדודים - חמורי פריימן בע"מ

'אי אההההההההה'

נפגש בפרק הבא, כן?

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה