סורי, מה זה מוֹנְטֶסוֹרִי? - פרק 6 | תקופות רגישות
- הילית בירנבוים מדבדייב
- 11 hours ago
- 26 min read
בפרק זה נבין מהן תקופות רגישות, אילו תקופות רגישות קיימות, מה קורה אם לא מנצלים את ההזדמנות בזמן? ומה אם הילד לא הגיע להישג התפתחותי בזמן תקופת הרגישות?
נגלה כיצד תקופות רגישות מאפשרות לילדים להתמקד בפעילויות מסוימות, ואיך זה משפיע על צמיחתם.
והכי חשוב - איך אנחנו המבוגרים יכולים לתמוך במימוש הפוטנציאל של תקופות אלו ואיך ניתן לזהות באיזו תקופה רגישות הילד שלנו נמצא?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/11/2024.
[מוזיקה]
עדן: כל אחת מהן מוגבלת בזמן, עם התחלה, שיא ודעיכה, וכשהיא נעלמת היא לא חוזרת.
שירי: ההתפתחות של התינוק היא דבר מדהים. לפעמים היא יכולה לראות כמו קסם. העניין הוא שאנחנו מתרגלים לזה מהר מאוד ואנחנו לא שמים לב, אבל אם נחשוב על זה, זה ממש פלא. איך התינוק הזה, שמתחיל בלי שום ידע על העולם, איך הוא לומד להסתדר במקום כל כך מורכב. איך הוא מצליח, איך הוא מצליח להבדיל בין דברים, ללמוד לדבר בשפה מסוימת, ממש בצורה טבעית.
עדן: וכל זה בלי שמישהו מלמד אותו בכלל. הוא פשוט…
שירי: כל זה כל כך לבד.
עדן: הוא פשוט חי ולומד ושמח.
[מוזיקת פתיחה]
שירי: היי, ברוכים וברוכות הבאים לפודקאסט "סורי, מה זה מונטסורי?", המקום שבו נצלול לעומקה של הגישה החינוכית המונטסורית.
עדן: אנחנו, עדן ושירי, בדרך להיות מדריכות מונטסורי AMI לגילאי לידה עד שלוש במוסד הרשמי שהקימה דוקטור מריה מונטסורי. בפודקאסט שלנו נגלה איך הגישה המונטסורית משנה את הדרך שבה ילדים לומדים, מתפתחים וגדלים.
שירי: אז אם אתם סקרנים לגלות מה הופך את הגישה המונטסורית לכל כך מיוחדת, ולמה היא צוברת פופולריות ברחבי העולם, הגעתם למקום הנכון.
עדן: שבו לכם בנוחות והצטרפו אלינו למסע מרתק של למידה וגילוי.
[מוזיקה מתגברת ונפסקת]
שירי: זה תמיד מצחיק אותי שאנחנו פותחות את המיקרופון וכאילו לא דיברנו עכשיו עשר שעות.
עדן: [צוחקות] ונמשיך גם אחרי.
שירי: ואנחנו צריכות לעשות פה עכשיו הצגה של - היי עדן.
עדן: נתחיל בציטוט. "הרגישויות הפנימיות השונות של ילד מאפשרות לו לבחור מתוך סביבתו המורכבת מה מתאים והכרחי לצמיחתו. הן הופכות את הילד לרגיש לדברים מסוימים, אך משאירות אותו אדיש לאחרים. כאשר מתעוררת אצל ילד רגישות מסוימת, היא כמו אור שמאיר על חפצים מסוימים, אך לא על אחרים והופך מהם לכל עולמו". מתוך "סוד הילדות" של מריה מונטסורי.
שירי: על מה אנחנו הולכות לדבר היום? מעניין.
עדן: מעניין מאוד.
שירי: היום יש לפנינו פרק נפלא ומופלא על תקופות רגישות. עדן פתחה עם ציטוט שבעצם מדבר על הרגישויות הפנימיות של הילדים. שלמעשה הן, הרגישויות האלה, מאפשרות להם לבחור ולהתמקד בפריטים מסוימים או בפעילויות מסוימות מתוך כל הסביבה המורכבת שלהם.
עדן: בדיוק. התקופות הרגישות ממקדות, ממש ממקדות את המוח של הילד, באיזושהי פעילות מסוימת, בדומה לזרקור. ובעצם הם מאפשרות לו להתפתח בתחומים ספציפיים, ככה שהילד מתעניין ורגיש אליהם, כשדברים אחרים בכלל לא מושכים את תשומת ליבו.
שירי: מסופר על המדען ההולנדי, הוגו דה פריס. מריה מונטסורי… הוא למעשה זה שדיבר לראשונה על תקופות רגישוּת, הוא פשוט גילה אותן על ידי החיות, על ידי החרקים. את תקופות הרגישוּת של תינוקות זיהו אנשי החינוך דרך צפייה בילדים במסגרת הביתית, וגם בצפייה בבתי ספר. למעשה, התקופות הרגישות הן ממש זמנים מוגבלים שבהם יש לבעלי החיים ולילדים רגישות מאוד מיוחדת שמאפשרת להם לרכוש יכולת מסוימת או לפתח איזושהי תכונה ספציפית.
עדן: כן, ואז ברגע שזה… שהתכונה הזאת מתפתחת הרגישות נעלמת, וזהו, ולא ניתן לפתח את אותה יכולת באותו אופן. הן לא תוצאה של… של גנטיקה, אלא הן נבנות בצורה מכוונת ומבוססות על דחפים מאוד פנימיים והכוונה אינסטינקטיבית שנמשכת רק לתקופה מסוימת. התקופות האלו מובילות את היצור לפעול בדרכים שמותאמות לרכישת מאפיינים מסוימים, ובשלב מאוחר יותר אותו יצור יתנהג אחרת. עכשיו, זה אולי נשמע לכם קצת אמורפי, אז אנחנו ננסה רגע לתת…
שירי: לאט לאט נצלול וניתן דוגמאות, שיהיה ברור יותר.
עדן: בואי ניתן את הדוגמה של הזחל והפרפר.
שירי: כן. אוקיי. בשלב הראשון לחייו, הזחל נמשך מאוד מאוד לאור, וזה מוביל אותו לצאת מהביצה ולהגיע לקצה הענף. שם, בקצה הענף, נמצאים העלים הרכים שהוא זקוק להם בשביל המזון.
עדן: כאילו איזה מטורף זה, האור ממש נשפך על ה… על קצה הענף…
שירי: האור כאילו קורא לו.
עדן: וקורא לו, כן. וזה מדהים.
שירי: הוא קורא לו להגיע למקום שבו הוא ימצא מזון מתאים. עם התבגרותו של הזחל, הוא מאבד את הרגישות לאור והוא יכול לאכול מזון שונה. היו ניסויים שהוכיחו שכשהזחל נמצא במעבדה מבודדת עם איזשהו נקודת אור, הוא יזחל ממש מיד לעבר האור. אבל כשהוא גדל ועובר את השלב הזה, הוא כבר לא מגיב לאור באותה צורה ועובר לחפש מזון בדרכים אחרות.
עדן: מטורף.
שירי: מטורף.
עדן: לא היה שם שום ענף, כלום, היה שם רק אור בתוך ה… והוא פשוט נמשך לאור הזה.
שירי: כן. זה היקום שהכין את הילד בצורה… איברים פנימיים כאלה שאנחנו לא יכולים לראות, אבל אנחנו כן יכולים לסמוך שהיקום הכין אותו כמו שצריך.
עדן: לרכוש איזושהי מיומנות מסוימת שניתנת ליישום רק…
שירי: לפרק זמן מסוים.
עדן: כן, רק לחלון…
שירי: כן.
עדן: זמן מאוד קטן.
שירי: לדבורים יש שלב שבו כל נקבה יכולה להפוך להיות מלכה. הקהילה בוחרת אחת מתוך כל הנקבות, והדבורה שנבחרת מקבלת מזון מיוחד שנקרא ג'לי מלכותי. היא ממש זוללת אותו והופכת להיות מלכת הכוורת כחלק מהתנאים. התהליך הזה מתבצע בשלב מוקדם בחיים של הדבורה, ובמהלך ההתפתחות, אם הדבורה לא מקבלת את הג'לי בזמן, היא לא תוכל לשנות את תפקידה ולהיות מלכת הכוורת והיא פשוט תישאר דבורה פועלת בתוך הכוורת. היא כבר לא תוכל להפוך למלכה, בגלל שהתקופה שהיא הייתה רגישה להשפעת המזון הזה חלפה, והגוף שלה כבר לא יכול להשתנות בהתאם.
עדן: וואו. אז גם אצל הילד. במהלך השש שנים הראשונות של ה… של החיים שלו, הוא מסוגל לרכוש מיומנויות רבות. ובמהלך השלב הראשון, אנחנו מכירים את זה שהילד הוא סופג את כל מה שיש סביבו בעזרת המוח הסופג שלו, והוא מתפתח ומפתח יכולות חדשות, כמו דיבור, תנועה והתאמה, הוא בעצם מתאים את עצמו לסביבה. זאת אומרת שיש בתוך הילד Horme, איזושהי מוטיבציה פנימית שמניעה אותו לבוא במגע עם העולם ולחקור אותו, וכל הילדים, מכל העולם, לא יוצא מן הכלל, עוברים את אותן אבני דרך פחות או יותר באותו זמן, בזכות התקופות הרגישות. כל אחת מהן מוגבלת בזמן, עם התחלה, שיא ודעיכה, וכשהיא נעלמת היא לא חוזרת. היא לא חוזרת. אם הילד לא הגיע להישג התפתחותי בזמן תקופת הרגישות, זה לא אומר שהוא לא יוכל ללמוד, זה רק אומר שייקח לו זמן ושהוא יתקשה יותר ושתדרש אנרגיה רבה יותר.
שירי: ההתפתחות של התינוק היא דבר מדהים. לפעמים היא יכולה להראות כמו קסם. העניין הוא שאנו מתרגלים לזה מהר מאוד ואנו לא שמים לב, אבל אם נחשוב על זה, זה ממש פלא. איך התינוק הזה, שמתחיל בלי שום ידע על העולם, איך הוא לומד להסתדר במקום כל כך מורכב. איך הוא מצליח, איך הוא מצליח להבדיל בין דברים, ללמוד לדבר בשפה מסוימת, ממש בצורה טבעית.
עדן: וכל זה בלי שמישהו מלמד אותו בכלל.
שירי: כל זה כל כך לבד.
שירי: בשלב הראשון של הילד יש לו מלא הישגים, ואנחנו נוכל לראות תקופות רגישות שפועלות ביחד, הרבה תקופות רגישות שפועלות ביחד במקביל. למשל, שפה ותנועה, הם תקופות רגישות שפועלות לאורך זמן וביחד, במקביל. התקופות האלה הם נובעות מה-Horme, מהדחף הפנימי הטבעי של הילד, הוא נמשך להתנהגויות מסוימות ממש מבפנים. לדוגמה, השפה. ממש מגיל לידה ילדים נמשכים למילים שלנו. אנחנו יודעים, גם ממחקרים, שהילד מסוגל לזהות את הקול של ההורים שלו כבר מהלידה. השפה והתנועה הם תקופות רגישות מאוד מאוד ארוכות. באמצעות התנועה הילד משיג עצמאות. המבוגר לא יכול לגרום לתקופת רגישות להתחיל, אבל הוא כן יכול לזהות ולתמוך בה על ידי התצפיות. ילדים יחזרו על הפעילות שוב ושוב עד שהפעילות תהיה מושלמת.
עדן: כן, ואז מה שנוצר במהלך תקופת הרגישות נשמר במוח, במוח הסופג, ונכנס בעצם לזיכרון, ככה שכל המאפיינים התפקודיים שהתפתחו בשלב הזה נשארים קבועים כל החיים.
שירי: למעשה, הילד הוא מבצע רכישות שונות במהלך תקופת הרגישות. בתקופות האלה הכל נראה קל, יש התלהבות, אנחנו נראה התלהבות וחיוניות. כל מאמץ מביא להגברת הכוח והיכולת. כשהתשוקות והנטיות מתחילות להיחלש, תשוקות אחרות נדלקות במקומן, וככה היַלְדוּת הופכת לתהליך רצוף של… מריה מונטסורי קראה לזה של כיבושים חדשים, של יכולות חדשות, עם חיוניות מתמשכת, והחיוניות הזאת, אנחנו רואים אותה כשמחה ופשטות. התקופות רגישות האלו, מאפשרות לנו ממש איזה הצצה פנימה, לראות את התהליכים הפנימיים של התודעה, איך היא צומחת, לזהות אותם כמו איזה איברים נפשיים כאלו שפועלים והם אלה שפועלים וקובעים את ההתפתחות של הילד.
עדן: אז מכאן אפשר להבין שההתפתחות הנפשית של הילד לא מתרחשת סתם ככה במקרה. היא היא לא נובעת רק מגירויים חיצוניים. היא מונחית על ידי רגישויות זמניות ואינסטינקטים שמובילים את הילד לרכוש יכולות מסוימות. ולמרות שההתפתחות מתרחשת דרך העולם החיצוני, התפקיד של העולם החיצוני זה לא לבנות את הילד, אלא רק לספק לו את הכלים והאמצעים שהוא זקוק להם להתפתחות הנפשית שלו, בדיוק כמו שהגוף מקבל מהסביבה את המזון והאוויר הדרושים לו כדי לחיות.
שירי: ואם רגע נחזור למה שדיברנו בהתחלה, על העניין הזה שהילד נעשה רגיש לדברים מסוימים, לפעילויות מסוימות, ונותר אדיש לפעילויות אחרות, אז זה כאילו נדלק בתוכו איזה אור ומאיר את כל את כל הפעילות הזאת, את כל הדבר הזה, ולא את כל… את כל התמונה, ולמעשה ככה נבנה העולם האישי שלו. יש לילד יכולת מיוחדת וייחודית ממש לצמוח מתוך כל החוויות האלה. במהלך התקופות הרגישות, הוא מפתח גם יכולות פסיכולוגיות חשובות. למשל, היכולת להתמצא בסביבה שלו ולהפעיל את מערכת התנועה שלו בצורה כל כך מדויקת ועדינה ולהכיר את הגבולות שלו.
שירי: כן.
שירי: בואי נדבר על איך אנחנו מזהות את התקופות רגישות. אנחנו מדברות פה על תקופות רגישות. איך באמת בפועל? מה, איך אנחנו מזהות אותן?
עדן: אז באמת, כדי לזהות ולהתבונן בתקופות הרגישות, אנחנו נרצה לשים לב להתפתחות המהירה הזאת של הילד, ולתצפת עליו, על העבודה שלו. במהלך התקופות הרגישות האלה, הילד מתרכז בפעילות מסוימת וחוזר עליה שוב ושוב ושוב. והתפקיד שלנו זה לא להפריע לריכוז הזה, ולהעניק גירויים מתאימים שמאפשרים ריכוז. לדוגמה, עם תינוקות: מובייל, טבע, עצים, אפילו הפנים שלנו. בתכל'ס, המובייל הכי טוב לתינוקות זה הפנים שלנו. כשנראה שהילד או הילדה שלנו ממוקדים באיזושהי עשייה, נשתדל לגלות סבלנות ולא להתערב שם. ההתערבות שלנו עלולה להפריע לתהליך ההתפתחותי שלו. אז חשוב ללמוד מתי נכון לעזור ומתי לא, להתאמן על סבלנות, וכל זה כדי לאפשר בסוף את הגילוי הזה של הילד, בחלון הזמן הקטן הזה שיש לו.
שירי: לאפשר לו את הגילוי, את הזמן שהוא צריך. וסבלנות נראה לי זה המפתח לחיים. [מצחקקת]
עדן: נכון.
שירי: באמת. אין לי ילדים ואני כל כך עובדת על הסבלנות שלי. עדיין אין לי ילדים ואני כל כך עובדת על הסבלנות שלי, אז מקווה שזה גם ישתלם לי כשהם יגיעו בעזרת השם.
עדן: בטח שזה ישתלם.
שירי: כן.
עדן: עכשיו אנחנו… זה בבית ספר…
שירי: לא להפריע לילד זה ממש אתגר.
עדן: כן.
שירי: כשאני אומרת "להפריע" אז אני מבינה שבאמת אני מפריעה לו. אבל לא להתערב לו ולחשוב שהוא לא יוכל לסיים את הפעילות או ש… עכשיו אנחנו יודעות שהוא ממש רוכש. הוא בזמן שהוא לומד ורוכש מיומנות. אז זה קצת מקל על הרצון שלנו להתערב, ולהבין שהוא, שאנחנו מפריעים לו באיזושהי רכישה מסוימת. זה יוצר איזושהי, באמת, סבלנות, אורך רוח.
עדן: זה דורש.
שירי: פשוט אנחנו נמצא לנו דברים אחרים להתעסק בהם כהורים ולא להפריע לו. בואי נדבר מה הן התקופות הרגישות. אני אגיד את כולן ברצף, ואחר כך נדבר, נפרט על כל אחת. אז יש לנו את תקופה… את התקופת רגישות לשפה, לתנועה, לסדר, לחקר חושי וחידוד, חפצים קטנים ויחסים חברתיים. אני רוצה במאמר מוסגר להגיד שאנחנו מדברות על זמנים של תקופות רגישות, אנחנו מדברות עליהם כסדר גודל. זאת אומרת, הגילאים, זה פחות או יותר יקרה בגילאים שאנחנו נגיד, יכול להיות פלוס מינוס כזה, לכאן או לכאן. אז בואי נתחיל לדבר על על שפה.
עדן: אוקיי.
שירי: תקופת רגישות לשפה.
עדן: אז תקופת רגישות לשפה, זה מתחיל בערך בגילאי… מגיל שבעה חודשים ברחם למעשה. עד גיל חמש-שש.
שירי: שנים.
עדן: שנים. וזאת אחת התקופות הארוכות ביותר. אנחנו רוכשים בו את השפה הדבוּרה, כתיבת מילים, קריאה, אפילו שימוש במספרים זה נחשב לשפה. השפה מתחילה לפני הלידה. התינוק מתחיל לשמוע קולות כבר בתוך הרחם. ואחרי הלידה הוא מתחיל ליצור אינטראקציה עם בני הבית, עם הסביבה שלו, ולומד את שפת האם שלו. הוא ממש מתבונן בפה של המבוגר. הלשון שלו מחקה את התנועות של הפה והלשון. ובגיל מספר שבועות התינוקות כבר מתחילים לחקות שיחה, והכל קורה בזכות תקופת הרגישות. אז בגיל שלושה חודשים התינוקות מתחילים להפיק קולות, ואז בגיל שמונה-תשעה חודשים בערך, המלמולים הופכים להיות חזקים יותר וברורים יותר, ובסביבות גיל שנה, שנתיים כמות המילים גדלה, ובגיל שנתיים וחצי יש איזושהי התפוצצות של שפה, והם משתמשים המון במילים שלמות ומחברים משפטים, עד שבגיל שש הם כבר מדברים איתנו באופן שוטף, רציף, ישתפו בכל הרצונות והצרכים שלהם, יספרו על חוויות מהעבר שלהם ויהיה לנו ממש שיחות עומק איתם.
שירי: בתקופה הזאתי שאת זה, זה אני מאוד אוהבת, שאפשר ללמוד יותר משפה אחת. הרבה מחקרים מצאו שאפשר ללמוד, שאפשר ממש ללמד ילדים בגילאים האלה מספר שפות, שפות אם, רק אם את דוברת, אם זה שפת אם שלך כהורה…
עדן: בדיוק.
שירי: או כמבוגר שמטפל בילד. וזה שלב שממש כדאי לנצל את חלון ההזדמנויות האלה וללמוד מספר שפות. חשוב שבבית ההורים ידברו עם הילדים את שפת האם שלהם. זה ממש חשוב. כי הילד סופג את השפה ולומד אותה ומדבר אותה. הוא, הם ממש יכולים ללמוד, כאילו, לנו זה נראה, לא רק נראה, גם מאוד מאוד מאתגר לנו ללמוד…
עדן: שפה חדשה.
שירי: סתם, שפה חדשה, אפילו לא משנה איזו שפה, אני עכשיו אזרוק את הקשות ביותר: יפנית, גרמנית, רוסית, בוכרית, ולא יודעת [עדן צוחקת]. הילד לא חווה את זה כקושי. הוא ממש, יש לו את היכולת הזאת לספוג, זה, הוא ממש יש לו תקופת רגישות ששווה לנצל אותה, ממש.
עדן: אז שוב, אז התקופה הזאתי לא חוזרת, אבל כן אפשר ללמוד אחר כך שפה. זה פשוט ידרוש מאיתנו יותר אנרגיה, יותר זמן, יותר מאמץ.
שירי: יותר מאמץ. וגם כנראה שלא נלמד אותה כמו שפת אם שיכולנו ללמוד בגילאי…
עדן: כן, עכשיו למה…
שירי: בתקופה הרגישה.
עדן: למה בעצם לא לדבר עם הילד בשפה שהיא לא שפת האם שלנו? כי זה עלול לפגוע ביכולת של ה… ביכולת הלמידה של הילד.
שירי: יש לנו את המוח הסופג בשלב הזה, ואנחנו חייבים להפגין את השפה הכי מיטבית והכי נכונה…
עדן: כולל המבטא הנכון.
שירי: הוא לומד, הוא ממש לומד את זה. כן, כולל כל הדקדוק הנכון.
עדן: אגב, בהרבה מדינות מלמדים ילדים לדבר בכתיבה. אני זוכרת, כאילו כיתה… מתי התחלנו ללמוד אנגלית? כיתה ב' נראה לי זה היה, והיא התחילה בלכתוב על הלוח. ככה התחלנו ללמוד אנגלית…
שירי: כן, נכון.
עדן: בלכתוב על הלוח. אז זה… וזה שלב כזה שכבר תקופת הרגישות עברה עד אז.
שירי: היא דיברה על זה, מריה מונטסורי, על… את כל מה שלומדים בגילאי 6-12 להעביר לגילאי 3-6, שמה יש לנו כוח אדיר…
עדן: נפלא.
שירי: המוח הסופג, לנצל.
עדן: זה פשוט נשמע כל כך הזוי. איך, איך?
שירי: אולי יום אחד זה יקרה. לא אולי. אני מרגישה שלשם אנחנו… היקום תומך בנו לשם. אז בואי נמשיך.
עדן: אוקיי, אז בעצם התפקיד שלנו. זה החלק שאני הכי אוהבת בפודקאסט.
שירי: כל אחת וה… [מצחקקת]
עדן: מה התפקיד שלנו כדי לאפשר תמיכה לילד הזה בתקופה, בתקופת הרגישות של השפה? אז אפשר לתמוך בו על ידי כך שקודם כל נדבר אליו בצורה ברורה ואיטית. אפשר לקרוא ולדבר ולספר סיפורים. לקרוא ביחד שירה, לכתוב ביחד שירה, לשיר ביחד. אפשר ממש לבחור ספר שהילדים ממש אוהבים ולתמוך בהם דרך הסביבה שלהם. ממש לשים להם ספרייה נגישה עם ספרים, לספר להם כל הזמן סיפורים.
שירי: תמונות.
עדן: להראות תמונות, לדבר ושהשפה תהיה כמה שיותר עשירה, להשתמש כמה שיותר באוצר מילים. ואפילו, אני זוכרת שהיידי הטריינרית שלנו, היא ממש האירה את עיניי. אנחנו משתמשים הרבה בשפה של - "תביאי לי את הזה, תביאי לי את הזה". לא.
שירי: אנחנו מחסירים מילים, כי אנחנו כבר…
עדן: כן. במקום להגיד: "שירי, את יכולה בבקשה להעביר לי את המלח? תודה רבה". במקום, כאילו, במקום זה אנחנו אומרים: "תביא ת'…"
שירי: "זה, זה, זה, זה, תביא לי".
עדן: "ת'זה, תביא ת'זה". אז שוב…
שירי: אז לא לקצר ולהתעצל ולהתעייף, יש מי שצופה בנו.
עדן: צופה בנו וסופג אותנו.
שירי: ולומד אותנו.
עדן: אז אה…
שירי: נכון.
עדן: ממש לשים לב למילים. בואי נדבר על מה קורה במוח בתוך התהליך הזה. אז בתוך התהליך הזה, המוח, שעד אותו רגע לא עיבד את הצלילים, הוא מתחיל לשמוע, כמו מוזיקה כזאת שממלאת את העולם. עכשיו, חלקים מסוימים במערכת העצבים של התינוק, אלה שהיו רדומים עד עכשיו, הם מתחילים לפעול ולהגיב. התינוק, שבעבר ביטא את עצמו רק בבכי, הוא מתחיל להרגיש את הגוף שלו מתעורר לאיזשהי פעילות חדשה, ומפתח תנועות מסודרות שמכוונות ומביאות אותו ל… לאיזה קצב חדש כזה, ל… של התודעה הרוחנית המתפתחת שלו. אבל כל זה מתרחש תוך כדי החיים, תוך כדי החיים המאוד אינטנסיביים בהווה, ו… והתינוק בעצם כל כולו מרוכז, מרוכז, מרוכז…
שירי: בהווה הזה.
עדן: הוא כל כך מרוכז, הוא כל כך לא מודע לזה בכלל. ואז בהדרגה, האוזניים של התינוק מתחילות להבחין בצלילים, והלשון שבעבר היא בעיקר הייתה, היא בעיקר עזרה לינוק, פתאום היא מתחילה להשתתף בעוד תנועות חדשות. ה-Horme של הילד מניע אותו להתחיל לגלגל את הלשון ולחפש את הגרון והשפתיים והלחיים, וכל התנועות האלו באיזשהו שלב…
שירי: התנועות המלאות חיים האלו.
עדן: הם מכוונות לאיזשהי מטרה מוגדרת והם מספקות לתינוק עונג עצום, בכך שהוא מצליח בסוף לבטא את עצמו.
שירי: במיוחד בתהליך הדיבור, שהוא ממש תהליך מורכב. התינוק, הוא איך הוא לומד? מתוך הקשבה לאנשים שמדברים סביבו. אז הסביבה מספקת לו את כל מה שהוא צריך בשביל ללמוד לדבר. הדרך שאפשר להבחין במצב הרגיש של התינוק היא דרך החיוך שלו או השמחה שהוא מפגין שפונים אליו. במילים פשוטות, פשוטות אבל ברורות. אנחנו יכולים לראות איך הוא נרגע כששרים לו שיר, שיר ערש.
שירי: מהמם. איזה… זה פשוט מדהים. התקופה הזאת מדהימה והיא פשוט כמו נס שמתגלה בפנינו. אין לי מילה אחרת לתאר את התהליך הזה של השפה.
שירי: חכי, בואי נדבר על תנועה, תראי איזה מדהים פה.
עדן: וואי, תנועה.
שירי: מה קורה פה.
עדן: גם תנועה זה…
שירי: תנועה זה תקופה…
עדן: תקופת רגישות מאוד גדולה ו…
שירי: תקופה ארוכה. כן. אז הילד מתחיל… אנחנו, בואי נדבר על תקופת הרגישות של התנועה. היא מתחילה מלידה ועד גיל חמש. תקופת רגישות מאוד גדולה וארוכה, והילד מתחיל תנועה כבר ברחם, אבל בסופו של דבר הרחם שלנו הוא חלל מוגבל. ואחרי הלידה, הילד הזה חוקר חושי והוא זז בצורה חופשית במרחב. אנחנו רוצים לתמוך בהתפתחות התנועתית שלו וליצור סביבה ביתית מותאמת.
שירי: כן.
עדן: כל תנועה שלו, כל תנועה שלו היא למעשה חוויה חושית שמסייעת לו להבין איפה הוא נמצא, את העולם הפיזי הזה, החדש, שהוא נמצא בו.
שירי: מונטסורי ציינה את החשיבות של יצירת סביבה מותאמת, ש… שהתינוק יכול לחקור בה בתנאים בטוחים ולקבל הרבה גירויים. התנסות עצמאית בתנועה מאפשרת לילדים לבטא את עצמם ולפתח תחושת עצמיות וביטחון. עכשיו…
עדן: זה ממש חשוב. ממש חשוב להבין. תנועה… אנחנו צריכים, אנחנו כמבוגרים חייבים להביא חופש תנועה לילדים.
שירי: כן, אי אפשר להבין כמה זה חשוב להתפתחות המוח, התנועה.
עדן: אנחנו תכף נסביר על זה.
שירי: אז יש שני סוגי תנועה: יש את המוטוריקה הגסה, שזה שיווי המשקל. וההתפתחות הזאת תבוא לידי ביטוי ברצון לזחול, לעמוד, ללכת. ומוטוריקה עדינה, שזה התפתחות של היד. דוקטור מריה מונטסורי דיברה על זה שהיד היא הכלי של המוח. היד היא הכלי של המוח. ככה הוא לוקח, התינוק, לוקח רשמים מהסביבה וממש ממיין אותם. תנועה היא הדרך שבה האדם מביע את האישיות שלו. כמו ששאר בעלי החיים מבטאים את עצמם באמצעות תנועה, ככה גם בני האדם. פיזיולוגים רואים בשרירים חלק מהמערכת המרכזית שמקשרת את האדם גם עם הסביבה שלו וגם עם אחרים. העדר תנועה מקשה על יצירת קשרים עם העולם החיצוני.
עדן: כן. ואז עם הזמן, התנועה מתקדמת, משתכללת, אבל השינוי בשנה הראשונה הוא דרמטי. קורים המון המון התפתחויות בתנועה, והיא מושפעת מהסביבה ומההתנסויות של הילד. בגלל זה מאוד חשוב למצות את הפוטנציאל שלו ולספק סביבה כמה שיותר עשירה. ואנחנו נרצה כל הזמן לתצפת על הילדים ולראות איך אנחנו יכולים לחבר אותו לסביבה.
שירי: עדן, בואי נדבר על ה… על איך המבוגר תומך את התנועה הזאת.
עדן: אז כדי לתמוך בהתפתחות של ה… בהתפתחות התנועה של הילד, יש דברים שאנחנו נרצה לא לעשות, אוקיי? זה בעצם כמו מכשולים להתפתחות שלו. עיטוף הילד בטטרה. לא משנה ביום, בלילה, עיטוף. לא… מגביל מאוד את התנועה, חוסם את ה… את ההתבטאות של הרפלקסים המולדים של התינוק. למשל רפלקס מורו זה רפלקס מציל חיים, הוא צריך את זה כדי לאותת לנו אם משהו לא בסדר. עכשיו, אם הוא עטוף אז הוא לא יכול לאותת. אז מעבר לזה שזה מסוכן, זה גם מגביל תנועה. גם הלול. הלול גם מגביל מאוד את התנועה. הרגל פתאום יכולה להיתקע בסורגים. לא מאוד אידיאלי ולא מונטסורי. טרמפולינה ופוף, גם אלה, הם בעצם מיכלים שמונעים את חופש התנועה. ממש, תדמיינו את עצמכם בתוך אחד מהמיכלים האלה. דמיינו את עצמכם עטופים בטטרה. דמיינו את עצמכם בתוך לול. דמיינו את עצמכם בתוך פוף. אי אפשר לקום מפוף…
שירי: מאוד גדלנו ל…
עדן: אי אפשר לזוז.
שירי: מאוד גדלנו לכל האביזרים האלה.
שירי: כי זה… יש להם יתרונות.
שירי: נכון.
עדן: היתרונות הם טובים לנו, הם לא טובים להתפתחות של התינוק.
שירי: נכון.
עדן: אז רק צריך להכיר את זה. אם אתם בוחרים לשים בפוף, לפחות תדעו מה מה המחיר שאתם גורמים לתינוק לשלם. בסופו של דבר זה לא מכבד את התינוק וזה לא מכבד את ההתפתחות שלו. בנוסף, התינוק צריך להיות מונח הרבה על הבטן, כי זה מאוד חשוב להתנסות שלו. וצריך שהוא יהיה ערני ושבע בזמן הזה, אז כדי להפיק את המיטב מהחוויה, אנחנו נרצה לדאוג שזה יהיה בזמן הנכון, עם העזרים המתאימים. אנחנו ממש נעשה פרק על תנועה וכל העזרים שמומלץ שיהיה בכל גיל, בכל שלב, ואנחנו ניתן לכם דוגמאות לעזרים שאפשר גם להכין וגם לרכוש.
שירי: מה זה, פרק וואו.
עדן: זה הולך להיות, וואי, זה באמת פרק מלא עם מלא מלא מידע והכי פרקטי, לדעתי, שנביא פה.
שירי: תנועה, זו תקופת רגישות ששווה כל כך להתייחס אליה בהתאם. חבל על הזמן. אוקיי.
עדן: ואני רוצה לתת עוד דוגמה: ילדים בגיל שנה, לקראת גיל שנה, הם מתחילים לעמוד. לקראת גיל שנה, גיל 10 חודשים, הם מתחילים כבר לעמוד. בסביבה, למשל, איך אפשר לתמוך בהם דרך הסביבה? שיהיו כמה שיותר רהיטים כבדים, כמובן שהסביבה תהיה בטוחה, כן? ל… ללנוע בה, ושהרהיטים יהיו כמה שיותר כבדים, כי הוא ימשוך את עצמו למעלה בכל הזדמנות שתהיה לו. אז גם את זה צריך להכיר. אם אנחנו רוצים לתמוך בהתפתחות שלו, שיהיו רהיטים בטוחים בסביבה, רהיטים כבדים, שהוא לא ימשוך את עצמו ויפול איתם. זה רק חלק קטן, קמצוץ, ממה שאפשר לעשות. ואנחנו באמת נקדיש פרק שלם על התנועה, אז stay tuned.
שירי: אנחנו ממשיכות לסֶדר, תקופת רגישות לסדר, תקופה שמתחילה מגיל לידה ועד גיל שש. מה קורה בתקופה הזו? ילדים מפגינים צורך חזק בסדר ובארגון. גם בסביבה הפיזית שלהם וגם במידע שהם קולטים מהעולם החיצון. הם ממש יכולים לשים לב לפרטים קטנים. הם יכולים לזהות דפוסים ולחפש איזושהי עקביות בסביבה שלהם.
עדן: למשל צבעים.
שירי: למשל, אחיינית שלי הייתה שמה… כן, צבעים. ונגיד אם יש לק ופתאום אין לק, ומה קרה?
עדן: כן.
שירי: הם מה זה מבחינים בהכל. שלא לומר בנמלים קטנות. יש תקופה רגישה לחפצים קטנים קטנים כמו חרקים קטנים וכאלה. אז בתקופה הזו הילד בונה את הסדר, את הסדר של הסביבה. הוא יזהה איפה הוא ישן, איפה הוא אוכל, איפה הוא מתקלח, איפה הוא יכול לדאוג לעצמו, איפה השירותים. וככה כשהוא… כשהוא יהיה רעב אז הוא פשוט יגש לשולחן של האוכל וכשהוא יהיה עייף הוא יפנה למיטה שלו. יהיה סדר ברמה הפיזית וזה ממש יתורגם פנימה לסדר הפנימי שלו.
עדן: כן, ואתם זוכרים שאמרנו בהתחלה, שלכל תקופת רגישות יש התחלה, שיא ואז דעיכה. אז השיא של התקופה הזאת זה בגיל שנה וחצי עד שנתיים וחצי, אצל כל ילד זה מתבטא בשלב קצת אחר. וזה תקופת רגישות שבעצם אנחנו נראה פתאום את הילדים, בגיל שנה וחצי, שנתיים, כן? אנחנו נראה אותם מתלבשים ואז עומדים כבר ליד הדלת, כי הם זוכרים את הסדר, הם זוכרים שעכשיו, אחרי שהתלבשתי, זה הזמן שלי לצאת מהבית. אז אם יתרחש איזשהו שינוי, כלשהו, הם עלולים להרגיש תסכול כי הסדר שלהם מופר. זה גורם להם לאיזשהו, לאיזשהי, איזשהו אי שקט בתוכם. אז צריך להבין את זה, שלילדים יש סדר פנימי קבוע ובגלל זה חשוב להתחשב בצורך הזה.
שירי: את מרשה לי לקחת לך את התפקיד ולהגיד מה…
עדן: כן.
שירי: איך המבוגר יתמוך בסביבה.
עדן: כן. [שירי צוחקת] איך אנחנו יכולים לתמוך… [רעש של משהו שנתקע במיקרופון] וואי, סליחה. אז איך אנחנו יכולים לתמוך?
שירי: אז בשביל ש… בשביל לתמוך בתקופת הרגישות לסדר, חשוב שנספק סביבה מסודרת ומאורגנת, שהילדים יוכלו להבין את המבנה של הדברים. זה יהיה כולל מיקום ברור של חפצים, יהיה שגרות קבועות, פעילויות שמקדמות את הסדר. חשוב גם שנמנע מהפרעה, כמו שאמרת עכשיו, כדי לאפשר לילדים לבטא את הרצון שלהם, לבטא את הרצון שלהם לארגון ולבנות איזה תחושה של שליטה מסוימת בסביבה שלהם.
עדן: כן, זה חשוב. תקופת רגישות לחקר חושי וחידוד החושים. זה קורה מהרחם ועד גיל שש. הילד בין גילאים, מגיל לידה עד גיל שלוש, הוא חוקר את העולם דרך החושים, ובגילאים 3-6, מדייק אותם ומסיק עליהם כל מיני מסקנות ורשמים במוח. דיברנו על זה בפרק של שלבי ההתפתחות. בתקופה הזו, הילדים, הם מפתחים צורך מאוד מאוד חזק לחקור את הסביבה שלהם דרך כל החושים. דרך הראייה, השמיעה, המגע, הטעם, הריח. הם ממש נמשכים לאובייקטים ולצבעים ולטקסטורות וכל חוויה חושית תורמת להבנה שלהם את העולם הזה. בכדי להבין את זה יותר טוב, נפרט עכשיו על החושים, ואיך הם באים לידי ביטוי פה ב… איך אפשר גם לתמוך בהם בכל חוש. הילד יכול להתמקד רק עד 30 סנטימטרים, מהשד לפנים. הם לא רואים צבעים בצורה ברורה ועומקים בתור תינוקות, וכשאנחנו תולים מוביילים, צריך לחשוב היטב היטב איפה לתלות ומאיזו סיבה. ניתן ספוילר קטן.
שירי: או פשוט לקנות את… בעזרת השם, הקורס מוביילים שאני…
עדן: בדיוק באתי להגיד את זה. שירי בקרוב מוציאה קורס מוביילים. הנה…
שירי: שעדן…
עדן: פרסומת סמויה. אבל איזה קורס מטורף. אני מצלמת את הקורס הזה. שירי בקרוב מאוד תוציא אותו לעולם.
שירי: קורס מפואר ויפייפה. אתם הולכים להתאהב במוביילים. אני לא חשבתי שאי פעם אני אתאהב במובייל. אני… יש פה מובייל אצל עדן שהכנתי ואני פשוט מסתכלת עליו…
עדן: הוא יפה.
שירי: בא לי אני לשכב מתחת למובייל ולצפות בו.
עדן: [צוחקות] הוא באמת יפה.
שירי: זה ברור שאני מאוהבת במונטסורי, בילדים, בכל שלב ובחיים?
עדן: בקיצור, זה הולך להיות קורס על איך להכין מוביילים, את כל המוביילים המונטסוריים, אז ש… תעקבו.
באמת, כשהתינוק מתחת לגיל שלוש הוא לא רואה יותר מדי ובגיל ארבעה-חמישה חודשים כבר הוא מתחיל להושיט יד ולתפוס. אם התינוקות לא מגיעים למשהו, הם עושים מאמץ מאוד מאוד מאוד גדול כדי לנוע לכיוונו. והנה לכם פתרון בעיות: ככל שהילד גדל, הוא מתחיל יותר ויותר להבחין בחפצים, ומנסה להגיע אליהם, וככה הוא בעצם בונה את המיאלין במוח שלו ומתחיל להכניס רשמים למוח שלו ולזכור דברים. אז מאוד מאוד, אבל מאוד חשוב לפתח את חוש הראייה ולהבין מה קורה בכל שלב.
שירי: להבין מה קורה בכל שלב זה מאוד חשוב, כי ככה נוכל לפתח את חוש הראייה בהתאם להתפתחות התינוק. ולא סתם לשווא, כי תינוק לא רואה צבעים בהתחלה ונשים לו מובייל מאוד צבעוני. לא רלוונטי, לא מפתח את חוש הראייה. אז חשוב, הידע הוא מאוד מאוד חשוב פה.
עדן: יש את המובייל ה… בואי, קחי את זה את בעצם, [שירי מצחקקת] אַתְּ אשת המוביילים פה.
שירי: אז יש לנו בשלב הראשון את המובייל המונארי, שהוא מצבעים של שחור ולבן.
עדן: כי בהתחלה התינוק לא רואה צבעים.
שירי: התינוק לא רואה. לא רואה שום צבע חוץ מצבעים של שחור לבן, והוא מאוד נמשך לצורות גיאומטריות. ולכן המובייל הזה עשוי כולו מצבע, צבעים של שחור לבן, הוא נע, הוא זז, יש לו, יש בו תנועתיות, כדי שהעיניים יתפתחו, התנועה של העיניים, הוא לא דומם, והוא כולו בצורות גיאומטריות. הוא מובייל יפהפה, יפהפה. ויש לנו פה, אני מולי פשוט פה, המובייל המובייל "גובי", שהוא כבר מפתח תפיסת עומק. הוא מכ… הוא עשוי מכמה צבעים שהם…
עדן: אותו צבע.
שירי: אותם גוונים.
עדן: כן.
שירי: מדובר באותם גוונים, פשוט מהבהיר אל הכהה בגבהים שונים, וזה ממש יוצר לנו איזושהי תחושת עומק במרחב, ולכן המובייל הזה גם מותאם לו, בשביל לפתח את… עוד יותר את התפיסת עומק הזו.
עידן: אז זה ממש רק חלק מהמוביילים. ואז באמת, בשלב מאוחר יותר, בגיל ארבעה-חמישה חודשים הוא כבר מתחיל להושיט יד. אז אנחנו נצטרך להביא לו…
שירי: יש טבעת על סרט. יש כל מיני.
עדן: טבעת על סרט או איזה…
שירי: כל מיני אביזרים טובים.
עדן: או כדור חבטה. עכשיו בואי נדבר על חוש המישוש. חוש המישוש מאוד חשוב. ראייה ומגע באים במקביל. תינוקות יכולים להרגיש את ה… את איך שאנחנו נוגעים בהם. מסאז' תינוקות יכול להיות מאוד מאוד מרגיע עבורם וחשוב שיהיה הרבה מגע עור לעור. בהמשך, חשוב שיהיו כמה שיותר התנסויות עם טקסטורות שונות, עם… איך ילדים אוהבים לחקור מים?
שירי: נכון.
עדן: הם ממש חוקרים את העולם, פתאום הם נוגעים במים, הם מבינים מה זה מים.
שירי: חוש השמיעה. הוא מתפתח כבר ברחם, ומחקרים מצאו שהתינוק ממש יודע להבחין בין קול האם לעומת קולות אחרים.
עדן: מדהים.
שירי: הילדים יוצרים את השפה שלהם בשנה הראשונה. שרים, הם שומעים מוזיקה, הם אוהבים לשמוע, את מה שהם שמעו ברחם הם מאוד אוהבים לשמוע במציאות. זה מוכר להם וזה נעים להם.
עדן: גם זה דומה לנטייה לסדר, למעשה.
שירי: נכון.
עדן: הקול ששמעתי ברחם, אני מצפה לשמוע אותו גם בחוץ.
עדן: נכון.
שירי: חוש הריח. לילדים יש חוש ריח מאוד חזק. גם לי יש חוש ריח חזק. וזה… חוכמה…
עדן: אבל אצלהם זה ממש מחודד.
שירי: נכון, זה מאוד מחודד וזה בשביל שהם יוכלו לזהות את האמא ואת החלב שלה. וזה כזה חכם וטבעי ורוחני…
עדן: נכון.
שירי: ואלוהי וקסום.
עדן: מהמם.
שירי: חוש הטעם. חוש הטעם תלוי גם בחוש הריח, הם קשורים. אפשר לזהות אותם, אפשר לזהות אוכל גם על ידי ריח וגם על ידי טעם. אנחנו גם יודעים ממחקרים, שילד רגיל למאכלים מסוימים בעקבות מה שאכלה אמא שלו…
עדן: איזה…
שירי: שהוא היה ברחם.
עדן: זה תמיד מפליא אותי לשמוע את זה. בקהילה הצעירה, מגיל שלוש עד שש, ילדים, הם יעבדו עם מגוון רחב של עזרים ובעיקר עזרים חושיים. והתקופה הזאת ארוכה ונמשכת לאורך כל השלב הראשון. כדי לתמוך בתקופת הרגישות הזו, עלינו להכין סביבה שיש בה אפשרויות בחירה רבות שהילד יוכל לבחור מתוכן. צריך לעודד את הילדים לחקור באופן עצמאי ולהציע להם עזרים שתומכים בהתנסות החושית, זמן חופשי לשחק ולחוות את הסביבה, וכמובן למנוע הפרעה מיותרת, להסיר מכשולים, כמה שיותר לאפשר להם להתמקד בחוויה שלהם.
שירי: חוש הטעם. בגנים מונטסורים אנחנו יכולים לראות הרבה פעמים הכנה, מכינים ביחד עם הילדים, ממש, עוגות או כל מיני מאכלים מסוימים, או נותנים להם לחתוך בעצמם, הם מכינים את ארוחת הבוקר שלהם, הם חותכים בעצמם.
עדן: זה מדהים.
שירי: טועמים.
עדן: וצריך כל הזמן גם לראות מה…
שירי: בחוש השמיעה יש ממש אזור של מוזיקה, של כלי מוזיקה.
עדן: מממ.
שירי: אני ממש נהניתי. הייתי… אני עבדתי בגן שנה ומאוד נהנתי. מאוד נהניתי מכל…
עדן: בגן מונטסורי.
שירי: בגן מונטסורי. מאוד נהניתי מ… לא רק מלשים שיר ולשיר אותו, ממש לנגן את השיר עם חפצים ולשיר. וגם את רואה את הילדים נאספים סביבך, וכל אחד בוחר כלי ושרים, והם בוחרים את השיר ו…
עדן: וואי.
שירי: אז חוש השמיעה גם…
עדן: קסום.
שירי: קסום.
עדן: אנחנו נרצה כל הזמן גם לראות מה האתגר הבא שנוכל להציע לילד, ואנחנו נוודא שהילד מסוגל לעשות בחירות ולהשתמש בסביבה שלו. עכשיו נעבור לתקופת רגישות לחפצים קטנים, שזה מגיל 18 חודשים עד גיל שנתיים וחצי, תקופה די קצרה. בדרך כלל היא מתחילה בגיל שנה וחצי, ובמהלך התקופה הזו, הילדים מפתחים יכולת ורצון לחקור ולהתנסות בחפצים קטנים. הם רואים כל דבר, הכי הכי קטן בסביבה, נמשכים למשל לחרקים קטנים או לחפצים מאוד קטנים בבית, לאיזה אבן בגינה. בכללי הילד פשוט מרותק, מרותק לחפצים קטנים. כשאנחנו רואים את הרגישות לתקופה הזו, אנחנו צריכים להיות זהירים, ולהתכונן לעצור אותם, כי הם מכניסים כל דבר לפה. מונטסורי הדגישה את החשיבות של מתן גירויים מתאימים בסביבה, כדי לתמוך בתקופה הזו. אז חפצים קטנים, במיוחד חומרים טבעיים ובטוחים, מאוד יכולים לעודד את הילדים לחקור ולפתח את כישורי הקשב והריכוז שלהם. נאפשר להם לבחון אותם ונסביר להם על הדבר הזה ונרחיב את הידע שלהם.
שירי: הזדמנות להעשרה. אם הוא היה עכשיו ניגש לאיזשהי נמלה או לאיזשהו עלה שהוא מצא, עלה קטן, פרי, לפעמים נופלים מהעץ פירות קטנים כאלה, אז הייתי מדברת איתו עכשיו על כל התהליך של עץ והנופ… הזדמנות, כל מה שאני יכולה ברקע…
עדן: נכון.
שירי: לדבר עליו, אני מעשירה את העולם שלו ככה.
עדן: וכמובן, שנוודא שהסביבה שלו בבית…
שירי: אני מעשירה את העולם שלו ואת שלי על הדרך.
עדן: חד משמעית. וואי, כמה אפשר ללמוד דרכם.
שירי: המון.
עדן: ובאתי להגיד שאנחנו כמובן, כמו תמיד, נשתדל שהסביבה… לא נשתדל, אנחנו נקפיד…
שירי: שהסביבה תהיה בטוחה.
עדן: שהסביבה תהיה בטוחה. שלא יודעת מה, ארון… הארון… המגירה של החרוזים לא תהיה נגישה, אוקיי? כל כל מיני דברים שהוא יכול לבלוע, שזה לא יהיה פשוט בהישג היד שלו.
שירי: תקופת הרגישות האחרונה שנדבר עליה היא תקופת רגישות ליחסים חברתיים. היא תתחיל בגיל חמישה חודשים עד שנה, ומגיל שנתיים ועד שש.
עדן: זאת אומרת שיש שתי תקופות.
שירי: היא תגיע פעמיים. התקופה הזו מתחלקת באמת לשתי תקופות. מגיל חמישה חודשים עד שנה, מערכת היחסים עם האם ומודעות לאנשים אחרים. הרצון הזה להיות חלק מהמשפחה. רואים את זה בעיקר, בעיקר כשמתחילות… מתחילות את הטעימות. יש רצון לאכול ביחד ולשהות ביחד באותו השולחן עם הגדולים.
עדן: זה באמת גם אחד המנבאים של האם הילד מוכן עכשיו לטעימות או לא. כשהוא מעוניין לאכול גם מהאוכל של הגדולים, שהוא רוצה לשבת עם הגדולים, עם שאר המשפחה שלו.
שירי: ויש לנו את התקופה השנייה, מגיל שנתיים וחצי עד גיל שש, שמה הם ממש לומדים את המנהגים של החברה. אמרנו, הילדים קולטים את כל הניואנסים ומחקים אותנו. דיברנו על זה בשפה, כמה זה חשוב. אז גם במערכות היחסים שלנו. אם הילד מקבל משמעות ושייכות למשפחה, התקופה הזו תתחיל עוד קודם לכן. זאת אומרת, שאם ניתן לילד להרגיש שהוא חלק, אם נהיה מודעים לזה שהוא באמת יכול לשבת איתנו בשולחן, אז הוא כבר יקבל שייכות יותר, הוא ירגיש שהוא יכול לשבת איתנו והוא שייך לקבוצה, כאילו, של הגדולים, כביכול. אז הם באמת מסתכלים על איך אנחנו מדברים לילדים אחרים, למבוגרים אחרים, איך אנחנו לוחצים ידיים, איך אנחנו נותנים נשיקה, משתמשים בסכין ומזלג. אולי אנחנו אוכלים עם הידיים בכל מיני תרבויות מסוימות. הם מסתכלים והם לומדים, הם לומדים את הנורמות התרבותיות של הסביבה שהם גדלים לתוכה.
עדן: אז איך בעצם הסביבה תומכת בתקופות הרגישות? איך? איך זה קורה? אז המבוגרים צריכים ליצור סביבה תומכת בתפקוד של הילד, בלמידה ובעבודה של הילד, תוך כדי שהם שמים דגש על ה… על פרקטיות ולא רק על אסתטיקה. זה לא רק מה שמעניין. הסביבות צריכות להיות מותאמות לצרכים של הילד והילד עובר במהלך שלוש השנים הראשונות המון סביבות. רחם ואז בית ואז קהילה, או "נידו" בגישה המונטסורית. אז התפקיד של המבוגר זה בעצם להיות מודע להתפתחות של הילד ולהסיר מכשולים, ובעצם לחבר את הילד לסביבה. חשוב מאוד מאוד מאוד להעניק זמן ומקום לגילויים של הילד, לחקירה שלו.
שירי: עדן היא גם המבוגר התומך שלי.
עדן: אווו, למה?
שירי: [צוחקת] כי סתם, זה מתאים להגיד את זה פה.
עדן: [צוחקת] אז גם את. [צוחקות] אוי.
שירי: עדן היא המבוגר התומך שלי, בכל מיני סיטואציות בחיים. למשל, כשאני צריכה לעלות ריל, היא פשוט עוזרת לי לעלות רילסים בקלות יותר.
עדן: אוי, מהקורס מוביילים שכבר צריך לעשות…
שירי: מהקורס מוביילים. היא כל-יכול עדן, שתדעו.
עדן: וואי, כאילו, אני מרגישה, כאילו זה כלום לעומת מה שאת בשבילי לדעתי, שירי, באמת.
שירי: אוווו, קיצ'יות. סתם.
עדן: אבל באמת, באמת, כאילו את דוחפת אותי.
שירי: אנחנו מגיעות לסיום הפרק. אני רוצה שנדבר קצת על מסקנות ואני רוצה שנצטט, שנצטט פה. תצטטי לנו את מריה.
עדן: אוקיי. "תקופות רגישות ספציפיות מסתיימות כאשר הן ביצעו את תפקידן או כאשר עברו גבולות ההבשלה שבתוכן הן יכולות להתרחש".
שירי: אנחנו ממש רוצים לממש את הפוטנציאל של תקופות הרגישות. תקופות הרגישות מסתיימות כשהן ממלאות את תפקידן. זאת אומרת, כאשר הילד רכש את המיומנויות או את הידע שהוא נדרש להם, או כשהן עברו את גבולות ההבשלה. אם הילד לא חווה את הגירויים הנדרשים, או שנגיד הוא לא קיבל את התמיכה המתאימה בזמן תקופת הרגישות, או בזמן תקופת רגישות מסוימת, זה לא אומר שהוא לא יוכל ללמוד אותה בהמשך, אבל אמרנו שזה יהיה קצת יותר מאתגר. קצת או קצת הרבה יותר מאתגר, או שזה ידרוש ממנו יותר זמן. אנחנו יכולים לראות איך אנחנו, כמבוגרים היום, מה זה, מה נדרש מאיתנו בשביל ללמוד שפה. אני אפילו לא צריכה להרחיב, כאילו כל אחד יכול לחשוב על עצמו. יש כאלה שזה קצת…
עדן: אוי זה…
שירי: קל להם יותר ויש כאלה שזה קצת מאתגר להם יותר, אבל אנחנו לא קופצים, שמחים, רוקדים וסופגים שפה.
עדן: ותוך כדי.
שירי: זה לא באמת קורה. אנחנו ממש עובדים חזק על הלימוד שפה הזו, בטח כשפת אם. מריה מונטסורי דיברה על זה, על עדויות ברורות שנסיבות חיצוניות עלולות ממש לשבש את העבודה הפנימית של הילד. מה זאת אומרת? לפעמים אנחנו יכולים לראות שהתקופה הרגישה, שלא התפתחה במלואה, היא נחשפת דרך אלימות, תסכול, כל מיני התנהגויות כאלה שאנחנו נוטים לפרש אותם כשובבות או איזה מזג רע, אבל תכל'ס, מדובר בביטוי לאיזה צורך שלא סופק, איזה ביטוי פנימי כזה לצורך שלא סופק. היא ממש ניסחה את זה. היא אמרה שבדיוק כמו ששיבוש בתפקוד הגוף הוא מחלה, כך גם הפרעות נפשיות. למעשה, ה"שובבות", במרכאות, הראשונה של הילד, היא המחלה הראשונה של נשמתו. זה ציטוטים של מריה, מה שהיא כתבה בספר שלה, וזה… זה אולי נשמע קצת כבד ואולי קצת אכזרי כזה, אבל זה באמת בשביל להבין את החשיבות שיש לתת בתקופות הרגישות האלה, ואת התמיכה שלנו, כמה הם מהותיות. היא ממש…
עדן: כן.
שירי: עשתה דימוי למחלה של הנפש כמו מחלה של הגוף.
עדן: כן, כי היא ממש הדגישה שהמבוגר…
שירי: בגלל שלא רואים את השובבות הזו, אנחנו כאילו מייחסים את זה לילד, אבל זה לא באמת.
עדן: נכון.
שירי: הוא לא נולד שובב.
עדן: נכון.
שירי: ואם אנחנו לומדים את זה ככה ומבינים את זה ככה, כאילו, זה ממש מקל עלינו בהתייחסות שלנו מול הילד. לראות אותו כ… זה ממש סממן שיכול להגיד אוקיי, יש איזה משהו, תקופת רגישות ש… או איזה משהו בילד שרגע לא מימש שם את הפוטנציאל, לא בא על סיפוקו, ואני, אנחנו יכולים להבין את זה עכשיו…
עדן: אי אפשר להתעלם מזה גם.
שירי: שהנשמה שלנו מדברת איתו. כן.
עדן: אי אפשר להתעלם מההתפתחות הנפשית שלו.
שירי: לא להגדיר אותו עכשיו "הנה, זה ילד שובב, עזבו, זה ילד שובב". לא.
עידן: לא.
שירי: זה ילד שרוצה להגיד משהו ואין לו את היכולת, וככה האיבר הפנימי הזה שלו מבטא את עצמו החוצה.
עדן: כן. וגם נניח שראינו איזשהו…
שירי: דווקא אנחנו צריכים להיות שמחים על זה ולהגיד "איזה יופי, הוא מתקשר איתנו…".
עדן: נכון, נכון.
שירי: "בדרך הזאת".
עדן: זה מתנה.
שירי: "הוא אומר לנו משהו". סליחה, קטעתי אותך?
עדן: לא, אני אומרת גם אם ה… גם אם השובבות הזאת באה לידי ביטוי, אנחנו לא נתערב ישירות בתהליך שלו, אנחנו נרצה לשנות את הסביבה. כי בסוף אנחנו רוצים להביא לו סביבה מתאימה שתקדם את ההתפתחות שלו.
שירי: אני…
עדן: כמו שהאמא מספקת סביבה לעובר, ככה גם אנחנו, מחוץ לרחם צריכים לספק את הסביבה לתינוק של… לילד.
שירי: ילדים זה מתנה, מתנה עם אחריות.
עדן: מתנה עם אחריות.
שירי: כן.
עדן: אולי נשנה את שם הפודקאסט: [שירי מצחקקת] "ילדים הם מתנה עם אחריות".
שירי: כן. ילדים זה… זה משפט שכתוב לי ב… אפשר לראות את זה בלוח החזון שלי.
עדן: בחזון.
שירי: ילדים הם מתנה עם אחריות, זה ממש זה. עוד היא דיברה בספר, והיא אמרה שכדי להוכיח את ה… את קיומם של חיי הנפש אצל התינוק הקטן, אנחנו לא צריכים ניסויים מדעיים. כבר בגיל שישה חודשים, התינוק מתחיל לבטא הברות ראשונות. לפני שהוא מסוגל להגיד מילים ברורות, הוא כבר מפגין עניין, עניין הגיוני באיסוף צלילים, והוא מכין ממש בשקט, בפנים, את כל האיברי הדיבור שלו, שיגיע, בבוא העת, הוא יוכל באמת לדבר. זאת אומרת, שעוד לפני שהוא אומר את המילה הראשונה, קיימת בו פעילות נפשית שמניעה את כל התהליך הזה. הרגישויות האלה הם ממש ניתנות לתצפית, אבל לא לניסוי, אי אפשר לעשות ניסוי מדעי על הסיפור הזה. את יכולה לתצפת ולראות איך הוא קולט.
עדן: כן.
שירי: איך הוא משתמש בזה. ובפנים יש איזה מנגנון, שאנחנו לא מסוגלים לראות אותו, שעובד, כשיגיע הזמן הדיבור והוא יוכל באמת, היכולת הזאת תתפתח אצלו, פתאום יש התפרצות של שפה. רגע, איפה למדת את כל זה? מתי הספקת? זה, זה זה.
עדן: זה היה חבוי, זה היה סמוי.
שירי: זה איברים… בדיוק.
עדן: כדי לעזור לילד בתהליך הזה, אין צורך בכישורי תצפית יוצאי דופן או באיזה יכולת מיוחדת לפרש כל דבר שהוא עושה. ממש לא. מה שצריך זה פשוט מאוד. מספיק להיות עם תודעה פתוחה שתסייע לתודעה המתפתחת של הילד. השכל הישר לבדו יכול להוביל אותנו להיות תומכים טובים בתהליך הזה.
שירי: אני רוצה לחדד פה ולהגיד שתצפיות זה עניין, אנחנו צופות המון שעות, וזה ממש עניין של תרגול ותודעה פתוחה. אפס שיפוטיות. מה שרואים, מה שמקבלים. לנטרל את עצמנו מתוך הסיטואציה.
עדן: ובואי, בואי ניתן רגע כלים על… כלים לתצפית. קודם כל, תצפית זה הבסיס לכל הגילויים של מונטסורי. בזכותן היא הבינה… בזכותן היא בנתה את הגישה הזאת בכלל. בתצפיות, הדבר הכי חשוב זה לשים לב לכל פרט, ולו הכי קטן. אנחנו לעולם לא יכולים לדעת מה האינפורמציה שנצטרך מאוחר יותר. אז חשוב לכתוב בכל דרך וטכניקה שנוח לכם, ובסוף זה תצפית שלכם. אז תכתבו בדרך שהכי נוחה לכם. כשאנחנו מתצפתים, אנחנו רואים את תקופת הרגישות שלו. אנחנו לא נתערב בתהליך וניתן לילד זמן ללמוד בעצמו. אז איך אנחנו בעצם מבצעים תצפית? אנחנו יושבים, מסתכלים וכותבים. לא עובדים עם הילד ולא מדברים. צריך לכתוב באיזה שעה התחלנו את התצפית וכל רבע שעה לכתוב את השעה, כדי לקבל איזשהו… איזושהי הבנה של זמן לגבי הפעולות של הילד. כשאנחנו כותבים אפשר גם להשתמש בכל מיני צבעים, למשל לשפה נשתמש בצבע ירוק, לתנועה באדום וכו'. אנחנו צריכים לאמן את המוח שלנו להאט ולהתבונן בצורה בלתי שיפוטית וללא מסקנות וללא הנחות, כי המטרה שלנו זה לראות בכל יום את הילד מחדש. אחרת אנחנו לא נראה את השינויים. אנחנו, מאוד חשוב שאנחנו נבוא כמה שיותר רגועים נפשית לתצפיות שלנו, נמצא איזה מקום שקט רגע להסדיר נשימות, נשחרר מתח מהגוף ופשוט נקבל את כל מה שקורה בסביבה שלנו. זה בעצם יאמן אותנו להגיע לילד, לתצפת עליו ללא שיפוטיות. זו המטרה. לראות מה קורה בהתפתחות שלו, לכתוב את הכל ובסוף בסוף בסוף אנחנו ניגש, נסתכל, אם נרצה נסכם ונסיק מסקנות על התצפיות האלה.
שירי: זה אולי נשמע קצת אוטופי, אבל זה ממש ממש אפשרי, זה הכל עניין של תרגול עד שזה יכנס לאוטומט, וזה פשוט יעשה… זה יעשה מהפך. תקופות הרגישות הם שלבים קריטיים בהתפתחות של הילד, שבהם הוא נמשך ללמוד ולהתפתח בתחומים מסוימים בצורה מאוד מאוד מאוד אינטנסיבית. בזמן התקופות האלה, הילד יראה מוכנות גבוהה יותר לקלוט מידע, לפתח מיומנויות חדשות ולהתנסות בחוויות שונות. החשיבות שלהן טמונה בהזדמנות שהן מספקות להורים ולמחנכים לתמוך בהתפתחות הזו על ידי יצירת סביבות עשירות ומעודדות. וכאן מגיע לסיומו הפרק של תקופות רגישות.
עדן: מדהים.
שירי: יש תמיד… תמיד אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בתוך ה… אני, אני יכולה למצוא את עצמי בתוך ה… בתוך מהלך ההתפתחות של הילד. אבל שוב, אנחנו רוצים לזכור שיש זמן נכון ומדויק וקל יותר, ואנחנו נרצה ממש לקחת אותו…
עדן: למצות את הפוטנציאל שם.
שירי: למצות ולקחת אותו בשתי ידיים ולעשות את העבודה הזו.
עדן: כן. בא לי להגיד…
שירי: היה לי כיף, עדן.
עדן: מאוד נהניתי להקליט את הפרק הזה. גם עוד פרק בספר.
שירי: ללמוד אותו יותר לעומק ולקרוא…
עדן: כן.
שירי: את החומרים.
[מוזיקה מתחילה להתנגן ברקע]
עדן: אני רוצה להגיד שאם אהבתם את הפרק הזה, תפיצו אותו הלאה שעוד אנשים ועוד הורים יזכו להכיר את הילד שלהם טוב יותר, ולהעניק לו כלים טובים יותר.
שירי: ולממש את הפוטנציאל שלו עוד ועוד.
עדן: כן. ואם אתם באמת, יש לכם שאלות או שבא לכם שנקליט פרקים על נושאים מסוימים שמעניינים אותכם, תכתבו לנו. אנחנו מאוד אוהבות את האינטראקציה הזאת איתכם, והיא חשובה לנו. היא באמת חשובה לנו. אז אם אהבתם, תגידו לנו, תכתבו לנו, אנחנו באמת מחפשות את האינטראקציה איתכם.
שירי: תודה רבה. תודה למריה. אני אגיד לה כל פרק תודה.
עדן: כן.
שירי: כל פרק אני אוקיר אותה, ואת הגישה ואת הכבוד שלה לילד. ונתראה בפרק הבא.
עדן: ביי.