סורי, מה זה מוֹנְטֶסוֹרִי? - פרק 2 | זה בטבע שלנו - פרק על הנטיות הטבעיות של האדם
- מיה ברקוביץ
- Jul 20
- 22 min read
Updated: Jul 21
מאז ומתמיד, שילוב המדע והרוח ריתק אותנו. הפרק שלפנינו מתמקד בהרמוניה שבה פועלים החיים - הטבע משרת את האדם והאדם משרת את הטבע. מריה מונטסורי מציגה את הטבע והמדע כשני גורמים הפועלים יחד בהרמוניה. בעלי החיים נולדים עם אינסטינקטים המסייעים להם לשרוד, ואילו הפעוט נולד עם נטיות טבעיות וכוחות חבויים המאפשרים לו להסתגל לעולם החדש. המופלאות והיסודיות של הבריאה והעיקרון של לסמוך על הילד ולתמוך בו כדי שיגשים את מלוא הפוטנציאל שלו הם הבסיס לשילוב המרתק של הגישה המונטסורית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/08/2024.
[מוזיקה]
שירי: היי, ברוכים וברוכות הבאים לפודקאסט "סורי, מה זה מונטסורי?" המקום שבו נצלול לעומקה של הגישה החינוכית המונטסורית.
עדן: אנחנו עדן ושירי, בדרך להיות מדריכות מונטסורי AMI לגילאי לידה עד 3, במוסד הרשמי שהקימה דוקטור מריה מונטסורי. בפודקאסט שלנו נגלה איך הגישה המונטסורית משנה את הדרך שבה ילדים לומדים, מתפתחים וגדלים.
שירי: אז אם אתם סקרנים לגלות מה הופך את הגישה המונטסורית לכל כך מיוחדת, ולמה היא צוברת פופולריות ברחבי העולם, הגעתם למקום הנכון.
עדן: שבו לכם בנוחות, והצטרפו אלינו למסע מרתק של למידה וגילוי.
[מוזיקה ממשיכה להתנגן עד שנמוגה]
שירי: אז בפרק של היום אני רוצה לציין שאנחנו אחרי קרייסס קטן פה עם ההקלטה.
עדן: כן.
שירי: ואנחנו בהודייה שהנה הכל הסתדר, עדן סידרה לנו. עדן הטכנאית.
עדן: זה לא אני, זה הוא.
שירי: זה הוא. זה אדון הנפלאות סידר לנו פה את ה… אז אנחנו יכולות להקליט את הפרק ב… את הפרק הסופר מעניין היום שלנו. זה בהחלט פרק מעניין.
עדן: לגמרי.
שירי: פרק על נטיות טבעיות, נטיות אנושיות, שהאדם נולד איתן, [עדן מהמהמת בהסכמה] הן נמשכות לאורך החיים, ועוד שנייה עדן תרחיב לנו ותספר לנו על מה הם הנטיות הטבעיות. מה זה בכלל? מה זה בכלל הנטיות הטבעיות? סבבה שזה, אנחנו נולדים איתן, אבל מה הם? לשם מה הם נועדו?
עדן: זה הולך להיות מעניין כי זה פרק שהולך לשלב גם מדע וגם רוח, שזה הכי העולמות שממנו אנחנו באות.
שירי: הכי.
עדן: זה ה-passion הכי גדול של שתינו, זה החיבור בעצם, ככה נוצר החיבור בינינו.
שירי: נכון. באופן כללי, מונטסורי, הגישה, היא משלבת מדע ורוח, ואני חושבת שזאת הייתה אחת ההבנות המ… זה היה קצת מסתורי, לא ידעתי שזה משלב את המדע ורוח תוך כדי, אבל משהו מאוד מאוד משך אותי, ואני חושבת שזה אחד הדברים שמאוד מאוד מאוד משכו אותי, כשהכרתי את הגישה. אפשר להרגיש את זה, את השילוב של המדע והרוח בגישה.
עדן: אז לפני שאנחנו קופצים ראש היישר אל תוך הנטיות הטבעיות של האדם, בואו נבין רגע כמה פרטים חשובים על הטבע, ואיך המין האנושי משתלב בתוכו.
מונטסורי טענה שיש איזושהי אחדות מתמשכת ובלתי ניתנת לשבירה בין כל האורגניזמים בטבע. יש איזשהי אחידות בין בעלי החיים ובני האדם, שתלויים בחייהם בכל דבר שנברא. אנחנו לא יכולים לשרוד ללא מים, ללא אוכל, ללא צמחים, ואולי אפשר להסיק מתוך זה שכאילו אנחנו איזה טפילים של הטבע, נכון? אבל מה שמעניין זה שגם אנחנו, כל בעלי החיים, מזינים אותו. כמו שאנחנו צריכים את הצמחים בשביל לשרוד, גם הצמחים צריכים אותנו בשביל לשרוד. ללא הפחמן הדו-חמצני שלנו הם לא יכולים לשרוד.
שירי: יש הפריה.
עדן: ממש. איזשהי תלות הדדית שהופכת את הכל ליחידה אחת. עד כדי כך שאם אחד מהם חסר, אז כל השאר מפסיקים להתקיים.
שירי: אז זה נראה כאילו יש איזה משהו נצחי כזה… פה, פה מגיעה הנקודה של הרוח, שמונטסורי מאוד מדברת עליה.
עכשיו, כל זה, כל הרעיון הזה, קורה במטרה להמשיך את האבולוציה וליצור תנאים טובים יותר בסביבה שלנו עבור כל מי שיגיע אחרינו.
עדן: הרי ברור לנו שאם סוגי החיים הראשונים לא היו קיימים, אז גם אלה שבאו אחר כך לא יכלו להתקיים, וכל שינוי בסביבה משנה את מאזן החיים של בעלי החיים שמתקיימים בה.
אנחנו רוצות להמחיש לכם כמה תנאי ההווה שלנו היום מקשים על הילדים שלנו היום להסתגל לסביבה. אנחנו גם רחוקים פיזית מהטבע. גם יש כאוס בחברה, המון שינויים כלכליים וחברתיים, וכתוצאה מכך יש המון סטיות מהנורמה בקרב ילדים ומבוגרים. יש עבריינות גדולה, והאגו שולט בעולם. מה שמעצב את התודעה שלנו היום זה התקשורת, הרדיו, העיתונים. גם אנחנו יודעים שכל אחד צורך את ה… היום עם הרשתות החברתיות, כל אחד צורך את הידע שמותאם לו, וזה עוד יותר מממש את המציאות שלנו.
שירי: נכון, צריך להיות מאוד מאוד מודעים למה שמשפיע עלינו בשביל לשנות את זה.
עדן: אז זה לא מפתיע…
שירי: בשביל לא להיות מושפעים.
עדן: נכון, וזה לא מפתיע שאם אצלנו נוצר בלבול כזה גדול…
שירי: מה קורה במוחם של הילדים.
עדן: מה קורה אצל הילדים.
שירי: מה קורה במוח של הילדים. אפילו, עדן, הסטטיסטיקה מראה עלייה הולכת וגוברת של אנשים לא מאוזנים, עם חרדות, עם דיכאון, ומדברת על המון בעיות בריאותיות.
ומונטסורי אמרה שכשנתקלים בקשיים אצל הילד, אז כדאי לנו לא לחפש בחוץ תרופות. דווקא ללכת ולהתרכז בטבע של הילד ובצרכים החיוניים שלו ושל ההתפתחות שלו.
עדן: להסתכל לתוך העומק של הילד [שירי מהמהמת בהסכמה]. עכשיו דיסקליימר. אנחנו לא ממליצות פה על שום דבר. אנחנו אומרות מה מונטסורי אמרה, היא האמינה שנתרכז בו, בהתפתחות הטבעית שלו, נראה מה גורם לו לסטות מהנורמה, ננסה לתקן את זה. ואני, כאילו, האני מאמין שלי, אם זה לא עוזר, אז לפנות החוצה. אבל קודם כל - הוא.
שירי: כן.
עדן: קודם כל לפנות פנימה.
שירי: אז היא ממש הדגישה את העובדה שאם ילדים, במרכאות אני אומרת, "סטו מהנורמה", אז אין טעם לנסות ולתקן את התסמינים החיצוניים. היא נתנה דימוי כזה של ללכת מאחורי הווילונות של ההתנהגות החיצונית ולהגיע למשהו שהוא, כמו שאמרת שהוא עמוק בתוכו.
עדן: אז בכדי למנוע את אותה סטייה מהנורמה, אנחנו צריכים להבין מה הנטיות שלהם ולהתאים את הסביבה לאותם נטיות.
שירי: מונטסורי דיברה על נטיות האדם כעל תופעה טבעית. יש אותה לכל האנשים, והיא… זה נמצא ממש, החל מהרגע שנולדים ועד לסוף החיים. היא האמינה שיש הרמוניה ויש איזון, ושוב, העניין הרוחני הקסום הזה שלה, שיש איזה שהוא סדר ביקום. והבני האדם הם ממש חלק מהתוכנית היקומית.
עדן: לכל אדם יש נטייה טבעית שקורית גם ללא שאנחנו שמים לב, אלא זה דחף להיות אנושיים ולהתאים את עצמנו לסביבה. מונטסורי קראה לדחף הזה הורמה [כך במקור], דחף בלתי נשלט שמניע תינוקות ובני אדם, במיוחד תינוקות, להתפתח על ידי אינטראקציה עם הסביבה שלהם.
שירי: זה מונח מאוד מוביל, מאוד מרכזי בגישה.
עדן: מאוד! היא מדברת עליו, המון.
שירי: תוסיפו אותו לז'רגון המונטסורי שלכם, הורמה.
עדן: היא השתמשה בהורמה כדי לתאר את הדחף הבלתי נשלט של הפעוט, של התינוק, לבנות את עצמו. פעוטות כמעט לא נשארים אדישים לסביבה שלהם, הם כל הזמן נדחפים לבוא איתה במגע. הם חוקרים והם נוגעים והם חשים וזזים ובוחרים ובודקים. וככה בשלוש שנים הראשונות לחיים שלהם הם בונים את האיברים הפסיכולוגיים שלהם. היא קראה לשפה, לתנועה, לרצון, לרגש ולאינטלקט - "איברים פסיכולוגיים". שזה בסוף מה שהופך אותנו לאנושיים.
שירי: מונטסורי גם דיברה על ההבדל בין החיות לבני האדם. חיות הם מוּנעות על ידי אינסטינקטים מאוד הישרדותיים. לעומתם, לבני האדם יש נטיות טבעיות שדוחפות אותם להפוך ולהיות יצורים אנושיים ולהסתגל אל הסביבה שהם נמצאים בה.
יו, איזה נחמד זה להיות חיה, נכון עדן? כאילו, יש לה פחות דאגות, היא לא מוטרדת מכל מיני שינויים אידיאולוגיים, היא לא תלויה בהורים שלה. כאילו, תינוק, מה-זה תלוי בהורים.
עדן: הוא אמנם תלוי בהורים שלו, אבל זה מטורף לחשוב על… תחשבי על זה רגע, איך בתוך התינוק חבויה איזושהי הדרכה מסתורית כזאת לגבי איך לעשות את החיים האלה. הוא פשוט, יש בתוכו כוח-על חבוי. אנחנו אמנם לא רואים אותו, אבל בזכות הכוח הזה שיש בתוכו, הוא מתאים את עצמו לסביבה, הוא מסתגל לסביבה.
שירי: ושוב, את מזכירה לי את הרוח, הרוחניות שיש בגישה. כי כאילו, איזה השגחה יקומית הבריאה מכינה.
עדן: בואי ננסה רגע לפשט להם את זה כמה שאפשר.
שירי: אוקיי.
עדן: העולם לא תמיד נוח לנו, לבני אדם, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאדמה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו כבני אדם צריכים ללמוד להסתגל לסביבה, אחרת לא היינו שורדים. תינוק מגיע לעולם, הוא לא יכול לשנות את הסביבה שלו, אבל הוא כן יכול להסתגל לתוכה. וזה מה שמונטסורי מכנה, "נטיות האדם".
שירי: בום!
עדן: [צוחקת] לכל בני האדם, בכל העולם ובכל הזמנים, יש נטיות טבעיות, זה אוניברסלי. כולם נולדו וכולם יוולדו איתן. הן ממש מוטבעות בנו ומושרשות בתוכנו.
שירי: ולכל בני האדם יש גם את הכוח הפנימי שדיברנו עליו, את הדרייב הזה שמניע והוא דוחף אותנו למצות את הפוטנציאל שלנו, קראנו לו הורמה. גם זה קורה באופן לא מודע וזה ממש תוצר של הסביבה. זאת אומרת, ההתנסויות שלנו תלויות בסביבה והן אלו שיעצבו אותנו. כדי שנמצה את מלוא הפוטנציאל שלנו, זה מאוד חשוב שהסביבה שלנו תראה את הצרכים שלנו.
עדן: בואי ניתן דוגמה. אוקיי? אנחנו פה רוצות להוריד לקרקע.
שירי: בשביל שילדים יוכלו לחקור את הסביבה, הם ממש חייבים להרגיש שהם בטוחים בה. אם הם לא יכולים לסמוך על המבוגרים, הנטייה הטבעית לתקשורת תהיה חסומה. אז התפקיד שלנו כמבוגרים זה לשנות את הסביבה שתעזור לאותה נטייה טבעית להתבטא.
עדן: את יודעת, יש את הניסוי הזה. הכניסו ילד עם אימא שלו לתוך חדר, ונכנסה דמות שהביאה לו כל מיני עזרים וצעצועים לשחק איתם, ונראה שהוא נינוח ופנוי לחקירה, והוא משחק והכל טוב ויפה. ואז נכנסה עוד דמות לחדר שהתחילה לנזוף בדמות ה… ממקודם. התחילה לנזוף בה, והתינוק, הפעוט, הסתכל עליה והיה מאוד לא שקט, והיה המום, והפסיק את העשייה שלו. זאת אומרת, באותו רגע שהוא היה חרד, הוא לא היה פנוי לחקירה, וזה בדיוק מתקשר לנו לזה.
שירי: לפגיעה בנטייה הטבעית של תקשורת.
עדן: כן.
שירי: וחקר.
עדן: והנטיות האלה קיימות לאורך כל החיים שלנו, והן עוזרות לנו להתאים את עצמנו לזמן הזה ולמקום שבו אנחנו נמצאים כרגע.
שירי: זאת אומרת, הנטייה הטבעית ממש תעזור לנו להתאים את עצמנו לתרבות שבה אנחנו נמצאים. הנטיות הטבעיות, אגב, יכולות להשפיע גם באופן שלילי. לדוגמה, פעוט שרק למד ללכת ורוצה לחקור את הסביבה החדשה, הוא רוצה לגעת, להריח, לטעום. ואם אנחנו נשים אותו בלול, עדן?
עדן: וואי וואי וואי…
שירי: לא נאפשר לו את החופש…
עדן: חזית את פותחת פה עם המאזינים. [משועשעת]
שירי: אם נשים אותו בלול, לא נאפשר לו את החופש לחקור. התינוק הזה לא יוכל לפתח את התנועה שלו.
עדן: כן, כי אם הוא בתוך הלול הוא לא פנוי לחקור, והוא לא מפתח את התנועה שלו. והוא לא מחדד את ה… את תהליך המיליאניזציה שקורים בתאים שלו במוח, שגם על זה אנחנו נרחיב, אולי נקדיש ממש פרק, למה קורה במוח.
שירי: אז דיברנו על הרמוניה בטבע, ובואי נדבר על הנטיות הטבעיות, ההרמוניות, שהן ממש פועלות ועובדות יחד, אחת עם השנייה. למשל, הסדר במרחב עוזר לנו להתמצא. חקר, שהיא נטייה טבעית, היא משולבת עם התמצאות בסביבה. ילד, למשל, שמגיע לפעוטון חדש, הוא חוקר את הסביבה שלו, ואז הוא מתמצא בה. "כאן אני יושב לאכול", "כאן החצר", "פה אני ישן".
עדן: ובכל שלב בחיים, הנטייה מתבטאת באופן אחר. למשל, בשלב הראשון, הילד יוצר צלילים. ואז הוא יוצר את המילים. ובשלב הבא הוא כבר מתקשר עם הסביבה, וככה הוא הופך להיות חלק מהקבוצה אליה הוא משתייך.
אז אחרי ההקדמה שלנו על מה זה נטיות האדם, בואו נצלול לתוך הנטיות הטבעיות שלנו, וכך אולי נכיר טוב יותר את הילדים שלנו, ואולי אפילו את עצמנו. סך הכל, יש 12 נטיות טבעיות. ובואי נתחיל עם הנטייה הראשונה: נטייה טבעית להתמצאות.
אני רוצה שתדמיינו את עצמכם עכשיו סוגרים את הלפטופ במשרד, כמו בכל יום. עושים את דרככם הביתה. באים להיכנס הביתה, ולפתע אתם קולטים שהבית שלכם נעלם [בטון משועשע]. אתם שואלים את השכנים סביבכם, ונראה שאין להם מושג על מה אתם מדברים. נראה שהעובדה שאתם לא מוצאים את הבית שלכם לא כל כך משפיעה עליהם. אבל עליכם, כן. בשבילכם זה נורא. בטח הייתם הופכים למאוד עצבניים ומתוסכלים. והייתם מתחילים להטיל ספק בכל מה שהכרתם, ואולי אפילו בעצמכם. כך גם עם הילדים שלנו. אם הונח משהו במקום מסוים, הילד ירצה למצוא אותו תמיד שם, במקום מוגדר, במקום הספציפי שבו הדבר הזה צריך להיות.
שירי: למריו יש דוגמה מעולה מהספר שלו.
עדן: מריו זה הבן של מריה, למי שלא זוכר.
שירי: מריו מונטסורי, כן. הוא מדבר שם על דוגמה לכאורה פשוטה. למשל, מטרייה שנמצאת באזור מסוים בבית, הילד יודע שהיא מונחת שם. אם ניקח את המטרייה ונעביר אותה מקום, זה עלול ליצור אצל הילד רעידת אדמה.
עדן: אי שקט.
שירי: אי שקט. והדוגמה שאת נתת, עדן, זה בשביל להמחיש לנו כמבוגרים, כמה זה קריטי עבור הילד.
עדן: בגלל זה, אגב, שמים את התינוק ישר על החזה של האם כשהוא נולד. ואם זה לא קורה, הוא מרגיש שמשהו לא בסדר. הוא ציפה להרגיש אותה, לשמוע אותה, להריח אותה, כי ככה הוא מרגיש בטוח. ועל מנת שנרגיש בטוחים אנחנו צריכים… אנחנו צריכים להיות נוכחים למשהו שמוכר לנו.
שירי: זאת אומרת, הרצון להתמצא במרחב ולהבין מהם הכללים איפה שאני נמצאת, זה יוצר לי איזושהי הבנה על העולם, וזה נותן לי ממש, ממש ביטחון עצמי.
עדן: תחשבו על עצמכם רגע, כשאתם מגיעים לסביבה חדשה. מה הדבר הראשון שאתם עושים? עכשיו נגיד הגעתם לחו"ל. מה הדבר הראשון שאתם עושים? אתם בודקים רגע איפה הרכבת, התחנת רכבת הכי קרובה, איפה הסופרמרקט. אתם רוצים רגע להבין מה קורה סביבכם, לחקור את הסביבה. וזאת נטייה אנושית להתמצאות.
שירי: ככה אנחנו ממש יכולים להסתכל על עצמנו ולהגיד, "אוקיי, הנטיות הטבעיות שלי כרגע פועלות, הן עוזרות לי, הן משרתות אותי".
אני רוצה לתת דוגמה שהייתה לי פה עם עדן. הגעתי לעדן ורציתי להכין לי כריך עם חמאת בוטנים, אבל הייתי צריכה ממש להתמצא בסביבה במטבח של עדן. [מצחקקות] הייתי צריכה להכיר איפה נמצאת החמאת בוטנים, איפה הכפית, איפה הלחם, איך המיקרו, איך הוא עובד? אחרת לא הייתי יכולה לתפקד.
עדן: ואגב, זה ממש מתחבר לנטייה הבאה שלנו.
שירי: אז הנטייה הבאה היא נטייה טבעית לסדר. זאת נטייה שאנחנו ממש נראה אותה מהגילאים הצעירים. לילדים מתחת לגיל 6 יש צורך מאוד מאוד חזק לסדר חיצוני, לא רק בסביבה הפיזית, גם בסביבה האנושית של חיי היומיום. כלומר, צריכה להיות להם עקביות, איזון, שגרה רציפה. הסדר החיצוני מאפשר מקום בטוח. אנחנו רוצים שלפעוט הזה, שכרגע הוא נמצא בשלב שיש לו ממש מעט נקודות ייחוס, אנחנו רוצים שיהיה לו מקום בטוח. אנחנו שואפים ורוצים שהוא יתחיל לחזות מה עומד לקרות. כלומר, כשאני שוכב על המקום הזה, אני יודע שאבא שלי עכשיו מחליף לי חיתול. הוא ידאג לי, ואז אני יכול להרגיש באמת בטוח.
אם הילד לא ידע מתי הוא יקבל אוכל ולא יהיה לו סדר, הוא לא יצליח להרגיש בטוח. זה יהיה לו מאוד מלחיץ. תקשיבו, זה היבט קריטי אצל הילדים מתחת לגיל שלוש. היבט קריטי, ממש. אם אנחנו נסיר את הביטחון שמעניק לנו הסדר, הנטייה הטבעית לסדר, אנחנו נרגיש אבודים בתוך המוח של עצמנו. וזאת הסיבה שמונטסורי התעקשה על הפרטים שלכאורה הם עלולים להיראות כחסרי תועלת, אבל היא כל כך הבינה את הסיבה והחשיבות עבור הילד. וכאן, עדן, זה החידושים הגדולים והמהפכנים של מונטסורי, וזה לכאורה הפשטות. פשוט סדר, כאילו, זה פשוט. אבל זה כל כך גאוני.
הפשטות הזאת היא כל כך גאונית, והיא עושה מהפך בחיים של משפחות ובחיים של הילד. אגב, גם אחד הדברים שרופ… שתישאלי על ידי רופאים: מה הסדר היום? איך השגרה? אם משהו השתנה, אם עברתם דירה, אם משהו השתנה בחיי הילד, כי זה הרבה פעמים מאתגר להם את הנטיות הטבעיות לסדר. כל שינוי בסדר יכול ממש להפריע לילד. צריך להבין שיש סדר בעולם. השמש תמיד זורחת, יש סדר במחשבות שלנו, סדר בדיבור, וזה מה שהילד מפנים ומבין. וכל שינוי, קטן, ממש יכול לזעזע את הילד.
עדן: כן, תארי לך פתאום השמש מחר בבוקר לא זורחת.
שירי: זה נותן לנו ממש ביטחון לדעת שמחר… אני יודעת שהשמש תזרח, אני יודעת שמחר יום שלישי, אני יודעת שעוד שנייה מגיע לילה, שתכף עונת החורף. זה ממש נותן לי ביטחון להמשיך ולחיות בשקט ויציבות, להמשיך ולהתפתח.
עדן: מהמם. אז הנטייה השלישית שלנו זה הנטייה הטבעית לתקשורת. תהליך הרכישה של השפה והביסוס של התקשורת הם הכרחיים למין האנושי. ככה המין האנושי התפתח, דרך היכולת לחלוק ידע ולתקשר ולתמוך זה בזה. התקשורת בין האם לעובר מתחילה כבר בבטן. לפני שהילדים מגיעים לגיל שנה הם נהיים מודעים לכך שהמילה שאני שומע יש לה איזושהי משמעות מסוימת. ומתחילים לחקות את הצלילים שהם שומעים. אפילו, אם נקשיב ממש טוב, נשים לב שלכל בכי יש איזשהו צורך ספציפי. והילדים האלה ישתמשו בכל מה שהם יכולים על מנת לאותת לנו את הצרכים שלהם.
שירי, את יודעת, אפשר לראות את זה אפילו כשילד דוחף ילד אחר. גם שם אפשר לנסות להבין מה הוא מנסה לתקשר איתנו, מה הוא מנסה להגיד לנו. ואנחנו נצטרך, במקרה כזה, להסביר לו שהוא צריך להשתמש במילים כדי לבטא את עצמו. אנחנו לא נכריח את הילדים להגיד "סליחה" במקרים כאלה, כי אז אנחנו מלמדים אותם לשקר, כי הם לא באמת מצטערים על זה, אבל אנחנו כן צריכים ללמד אותם איך לתקשר את הצרכים שלהם. חשוב שהמבוגר יהיה סבלני וילמד את הילד להשתמש במילים כבר מגיל קטן. בסופו של דבר הילד ילמד לבטא את עצמו ואת הצרכים שלו בצורה הברורה ביותר.
שירי: עדן, את יכולה לתת לי דוגמה איך הנטייה לתקשורת, היא מתפרשת כזה לאורך כל החיים?
עדן: כן, אז מריה מונטסורי חילקה את החיים לארבעה שלבי התפתחות, כשבכל שלב הנטייה האנושית לתקשורת באה לידי ביטוי באופן אחר. למשל, בשלב הראשון, שזה עד גיל 6, יש מלמולים ומילים. הילדים לומדים איך לדבר, איך קוראים לאובייקטים בסביבה שלהם. ובשלב השני, עד גיל 12, הם מתקשרים באמצעות דמיון והפשטה. שירי סיפרה לי מקודם על אחיינית שלה שבונה אוהלים וכל הבית פשוט כאילו…
שירי: כן, ככה היא…
עדן: ממלכת הדמיון שלה.
שירי: בדיוק.
עדן: שזה מחזיר אותי אחורה לכמה אני אהבתי לעשות אוהלים עם אחותי.
שירי: ככה היא מתקשרת איתנו, בשלב הזה שהיא נמצאת בחייה.
עדן: ובשלב השלישי, שזה עד גיל 18, יש תקשורת חברתית. ובשלב הרביעי, השלב שבו אנחנו נמצאות, אנחנו מתקשרים… שואפים לתקשר בשפה מקצועית לטובת הקריירה.
שירי: אני רוצה לציין פה נקודה ממש חשובה, שאנחנו, כמבוגרים, נדבר לאט וברור ובלי סלנג עם ילדים, כי הם ממש נמצאים בתקופה מאוד מאוד… באיזה חלון הזדמנויות כזה מאוד, בתקופת רגישות.
עדן: במיוחד עד גיל 3.
שירי: כן, עד גיל 3 השפה שלהם מתקבעת. וממש חשוב שנשים לב לזה, שנהיה מודעים לזה.
עדן: ובגלל זה, זה חשוב שאנחנו נכיר את שלבי ההתפתחות. ככה אנחנו נדע איפה הנטייה לתקשורת נמצאת אצלהם כרגע. ונזכור שהתקשורת בגיל 0 עד 6 היא מילולית. בתקופה הראשונה של החיים, מאוד חשוב שאנחנו נאפשר להם כמה שיותר ניסיונות עם הסביבה שלהם, נעניק להם עזרים שמפתחים את השפה. בסוף, זה הכלי שלהם לתקשר עם הסביבה, להיטמע בסביבה, להיות חלק מהסביבה.
שירי: הנטייה הרביעית היא נטייה טבעית לחקר, ואני רוצה שתחשבו על זה רגע. איך בני האדם גילו שיש צמחים מסוימים שהם רעילים לנו? מישהו מסכן כנראה אי שם, כנראה אכל משהו, ומת. אז אם אנחנו היום יודעים מה טוב ואפשרי לאכול, זה בגלל שבעבר האנושות חקרה כל סוג של חיה וירקות כדי לדעת איך לשרוד. עדן, איזה נוגע ללב זה? באמת, להבין את העובדה שאנחנו ממש, אנחנו יורשים, כאילו, של לא יודעת כמה מיליוני אנשים, שחוו חוויות כל כך מוזרות או לא נעימות, בשביל שלנו יהיה פה בטוח. אז יש בנו נטייה טבעית לחקור, ללמוד, להסתקרן. אני רוצה לציין שהנטייה הזו אצלי, אני בתקופת רגישוּת. כבר כמה שנים [צוחקות] שאני בתקופת רגישות לחקר.
עדן: נתקענו.
שירי: כן, נתקעתי. אני גיליתי כאילו עולמות… ואני שם. אז למי שיש ילדים, הוא בטח יודע שילד בן שנה, שמתחיל כבר ללכת, הוא כל הזמן חוקר את הסביבה. הוא מכניס דברים לפה - ככה הוא חוקר. הוא לא יכול לפתח את עצמו בלי החקירה הזאת. אחת הנטיות הטבעיות הראשונות של האדם הוא חקירת החושים. המוטיבציה הפנימית והלא מודעת של התינוק, היא גורמת לו לרצות להכיר את הסביבה שהוא גם… הוא לא מכיר אותה. מונטסורי קראה לדחף הזה, דיברנו עליו, על ה-הורמה. מהרגע שהתינוק מגיע לעולם, הוא מחפש תשובות. איפה אני? לאן הגעתי? מה קורה כאן? והוא לומד את זה ממש באמצעות חקירה. זאת הדרך שלו ללמוד. הוא נגיד מרים משחק ואומר, "וואו, את זה אני לא מכיר. מה זה המשחק הזה?" שם, מכניס לפה, חוקר אותו, את המגע שלו, את המרקם שלו.
עדן: וזה מתחבר גם לזה שנכון, אנחנו שמים לב שהילדים כל הזמן בודקים את הסביבה, נכנסים לחדרים שלנו, לראות מה קורה בחדר, בחדר אחר שהם עדיין לא גילו. כאילו תדמיינו את עצמכם, נכנסים עכשיו לבית מלון, לחדר בבית מלון. נכון הדבר הראשון שאנחנו עושים… [צוחקת] זה לבדוק איך נראים השירותים, איפה המיטה? יש קומקום? יש כספת? בואו רגע נבין את הסביבה. זה כאילו הדבר הראשון שאנחנו עושים.
שירי: הוא רואה כל דבר בפעם הראשונה בחייו, והוא רוצה לחקור את זה.
עדן: אם אנחנו לא נדע איך לתפקד בסביבה שלנו ולא נכיר אותה, ברמה פסיכולוגית נרגיש חוסר ביטחון.
שירי: נכון, וזה ממש ממש חשוב להבין שהסביבה היא באמת הכרחית למימוש הנטיות הטבעיות. הן פשוט יתפקדו בצורה מיטבית לעזור לילדים בהתפתחות שלהם. ואם הוא לא מרגיש שהוא מורשה לחקור ולסמוך על המבוגר, הנטייה הטבעית לתקשורת תהיה חסומה.
עדן: בדיוק כמו שקרה עם הניסוי הזה שמקודם הסברנו. בגלל זה מאוד חשוב שנאפשר לילד לחקור את הסביבה, ונתאים את הסביבה.
שירי: נבין שהסביבה משרתת אותנו. ואם אנחנו רואים שהיא כבר לא משרתת אותנו, אז אנחנו פשוט נשנה אותה.
עדן: הנטייה הבאה שלנו זה נטייה חמישית, נכון? נטייה טבעית להפשטה. להפשטה ולדמיון יש תפקיד משותף בבניית האינטליגנציה של האדם. הפשטה זה משהו שאי אפשר לגעת בו באופן מוחשי. והילד הצעיר, הוא מתחיל בתהליך ההפשטה בסביבות גיל 5-6. אם לילד תהיה שפה עשירה, הוא יוכל להבין ולקבל את היכולת להגיע להפשטה.
למשל, אם עכשיו אני אומרת לכם את המילה "כיסא", אתם יודעים לחשוב על כיסא גם אם אני לא מראה לכם כיסא. זו יכולת ההפשטה שלנו. וילדים מתחת לגיל 6, בשלב הראשון, הם רק מתחילים לבסס את היכולת הזאת. ברגע שלילד יש עולם שלם ורחב של כל מיני דימויים, יהיה לו קל יותר להגיע להפשטה. וברגע שיש לילד את הניסיון עם כמה שיותר כיסאות, הוא יכול לדמיין כיסא בראש ואולי אפילו ליצור כיסא משל עצמו. אז בגלל זה השלב הראשון זה הפשטה. ואז זה מחבר אותנו לנטייה הבאה. שירי, קחי את זה מפה. קחי את השרביט.
שירי: אוקיי, אז הנטייה מספר 6 היא נטייה לדמיון. לפני שהאדם השיג משהו בחייו, הוא קודם כל דמיין אותו. הוא חשב לעצמו, איך אני יכול לחמם את עצמי? ואז הוא דמיין את עצמו מכוסה באיזה מעיל כזה של ממותות. [צוחקות]
עדן: אבל זה נכון, זה מצחיק, אבל זה נכון.
שירי: או שהוא חיפש דרך לחפור בחול, והוא חשב על לעשות את זה באמצעות עץ או אבן. וככה הוא ברא במוח שלו דבר שלא קיים מלפני כן. אז הילד, הוא נוטה להשתמש בדמיון כדי להבין את הסביבה. הדמיון הוא יצירת דבר חדש שמבוסס על המציאות. זה הפוטנציאל של המוח האנושי, וזה מה ששונה בין החיות לבינינו, בני האדם. הנטייה של הדמיון היא לוקחת את יכולת ההפשטה שלב אחד קדימה. הדמיון הוא בהכרח מבוסס על המציאות. אני יכולה לעשות כאילו אני שותה כוס תה רק כשאני יודעת מה זה תה, ומה זה המאפיינים של תה. היכולת לקחת את כל המאפיינים שמזהים משהו, ולייצר איזה שהיא… איזה שהם אפשרויות חדשות, זה היופי של המוח האנושי.
עדן: היצירה של משהו חדש מבוססת על המציאות. ממש צריך להדגיש את זה. כדי להגיע להפשטה, על הילד להיחשף למציאות. למשל: תפוז. כשילד מחזיק אותו, מריח אותו, טועם אותו, ככה הוא בונה לעצמו את המאפיינים של התפוז, והוא מבין מה זה תפוז. ואז כשאומרים לו את המילה "תפוז", הוא ידע גם לדמיין את זה, הוא ייזכר בחוויות החושיות שהיו לו.
שירי: את כל החוויה, כולה. כמה פעמים, נגיד, ראיתם ילד שלוקח שלט, והוא עושה כאילו זה טלפון. הוא לוקח איזה חפץ קטן ומדמיין שזה טלפון. הם פשוט רואים סביבם, בני אדם מחזיקים טלפון, וזה חלק… מריה מונטסורי מהספר "הרצאות לונדון", אמרה: "הדמיון הוא הצורה האמיתית של התבונה של האדם".
עדן: שזה מתקשר לנטייה הבאה. על מנת להוציא לפועל את הרעיון שעלה בדמיון, היה צריך בן האדם להשתמש בידיים שלו, ובמוחו, על מנת להשיג את זה. שזה בעצם הנטייה הטבעית לעבודה. המוח צריך קודם כל ללמוד לשלוט בידיים ולפתח אותן, כדי לגרום לידיים שלו לעשות את מה שהוא רוצה.
שירי: אז בעבודה עם הידיים, במיוחד ילדים מתחת לגיל 6, הם יוצרים לעצמם שליטה בחיים שלהם. מונטסורי קוראת לזה "נורמליזם". עוד מילה להוסיף לז'רגון.
עדן: החופש לעבוד ללא תוכנית חייב להיות מגובה בליווי של מבוגר, כדי שהוא יפתח את השליטה העצמית שלו. כלומר, ליצור גבול בתוך חופש. אתה יכול לקחת את מה שאתה רוצה מהמדף, אבל לא לקחת משהו שהוא לא שלך, או משהו שכרגע בשימוש.
שירי: אני אשמח שתתני לנו דוגמה גם פה, איך הנטייה הזו באה לידי ביטוי לאורך…
עדן: לאורך החיים.
שירי: לאורך תקופות החיים.
עדן: אז בשלב הראשון, עד גיל 6, ילדים אוהבים לעבוד עם הידיים. הם חוקרים חושים עם הידיים, טועמים, נוגעים, מריחים, חוקרים. הם ממש רוצים את המציאות והמוחשי.
בשלב השני, שזה מגיל 6 עד 12, מתפתחת אצלהם יכולת הדמיון וההפשטה, הם עובדים עם המוח.
בשלב השלישי, 12 עד 18, הם עובדים בלהבין איך להתאים את עצמם לסביבה, לחברה, לגוף שמשתנה להם. ואת יודעת, כאן, כמו בשלב הראשון, הם עובדים עם הידיים. הם מבשלים, והם מפסלים ומציירים ומנגנים.
ובשלב הרביעי, 18 עד 24, הם מסתכלים על הקריירה שלהם ועל הכיוון התעסוקתי. הם מחפשים מטרה ומשמעות.
שירי: אי אפשר ללמד את הילד או ליצור אצלו את המוטיבציה. אנחנו רק יכולים שהיא תהיה מגובה על ידי הסביבה והמבוגר. זה צריך לבוא מהרצון הפנימי של הילד, וככה הוא מפתח את האישיות שלו. כמה… שוב, זה מחזיר אותי לכמה הסביבה חשובה. כמה הידע חשוב וכמה המבוגר בתוך הסביבה - זה קריטי.
עדן: זה ממש מחזיר אותנו למה שדיברנו בפרק המבוא, על המשולש. המבוגר, הילד והסביבה. הוא מפתח את מי שהוא, את האישיות שלו, את האינטליגנציה שלו, באמצעות הסביבה, והמבוגר שעוזר לו. הנטייה הטבעית לעבודה מגובה בנטייה הבאה, שזו הנטייה הטבעית לחזרתיות.
שירי: זאת הנטייה האהובה עלי, עדן!
עדן: איך את אוהבת את המיאלין.
שירי: [צוחקת] תתחילי ואנחנו… אני אשתף.
עדן: אז על ידי החזרתיות, האדם לומד למקסם את הפעולה שלו ולדייק אותה. למשל, בטח שמתם לב שהילדים מורידים נעל, ואז נועלים אותה, ועוד הפעם מורידים, ועוד הפעם נועלים. ובטח לא הבנתם למה זה. אז זה בגלל הנטייה הטבעית לחזרתיות. הנטייה הזו גורמת לילד להגביר את המוטיבציה ואת הביטחון העצמי. לדייק את עצמו. כשהוא מדייק את עצמו, מופרשים במוח דופמינים, שעוד יותר מעודדים אותו שוב לעשות את הפעולה הזאת. ואנחנו יכולים לשים לב שהילדים מאוד אוהבים חזרתיות. הם אוהבים את תחושת ההצלחה. הם ינסו שוב ושוב עד שהם יצליחו.
שירי: זה הרבה פעמים יכול לעייף את המבוגר, ולפעמים אפילו להרגיז אותו, בעיקר כשילד חוזר על תנועות מסוימות. לנעול, לחלוץ. הרבה פעמים הסקוץ' אפילו יכול לרתק את הילד. הוא ממש חוקר את הסקוץ'. חזרתיות היא אם כל המיומנויות. ככל שנחזור על דברים יהיה לנו הרבה יותר קל בשליפה, גם כאנשים מבוגרים.
ולמה אני כל כך אוהבת? כי אני גיליתי את הגאונות שבמיאלין. מיאלין זה ממש שכבות שנוצרות במוח, הן נוצרות על ידי החזרתיות. ככל שאת חוזרת על פעולה שוב ושוב ושוב ושוב, נוצרים קשרים במוח, וזה ממש מקל עלייך בשליפה. וב…
עדן: כאילו הסיבים נהיים יותר עבים.
שירי: נכון.
עדן: ככל שאת עושה… ככל שאת יותר מתרגלת נגינה על פסנתר, הסיבים מתעבים, מתעבים, מתעבים, וזה ממש הופך להיות… את שולפת את זה.
שירי: נכון. והחזרתיות של התנועה היא מגבירה את תהליך של המיאלין, ואז התהליך הופך להיות מהיר יותר. אנחנו ממש רוצים, אנחנו ממש רוצים שילד יחזור על דברים כמה שיותר. אנחנו רוצים לעודד אותו. כמה שהוא יחזור על התנועה שוב ושוב, זה באמת רק לטובתו, וזה… פעם חשבו שזה קשור לאינטליגנציה, היום אנחנו מבינים שזה תהליך המיאלין. איינשטיין, גילו שהיו לו שכבות מאוד עבות של מיאלין. הוא היה גאון בגלל השכבות העבות האלה.
עדן: איזה מרתק זה כל מה שקורה במוח.
שירי: כל הגילויים שלה, עבורי, הם חדשניים, הם גאוניים, אני… כל פעם אני נפעמת מחדש מהסיפורים האלו. היא פתחה לי פתח לעולם אינסופי.
עדן: אז אם אנחנו חוזרים רגע למה שאמרנו, כשהפעוט ניגש לדברים שבאמת יש לו עניין בהם, הוא חוזר על הפעילויות האלה שוב ושוב, ואפשר לראות שבדרך הזאת, כשהוא עושה את זה שוב ושוב, יש לו גם בקרת טעות. וככה הוא מפתח את הדיוק שלו. שזה מוביל אותנו לנטייה הבאה. הנטייה הבאה זה נטייה לבקרת טעות.
שירי: נכון. ולפני כן, ממש בא לי… לפני כן אני אגיד שכשאת רואה ילד עושה מעשה מסוים, ואת מבינה מה הוא בונה עכשיו, מה הוא בונה בזמן הזה, כשהוא מוריד את הנעל, וחולץ את הנעל ונועל אותה שוב. ושוב הוא חולץ ושוב הוא נועל. וכשלך יש את הידע הזה שבזה הרגע הוא מגביר את שכבות המיאלין שלו ומה זה העתיד להפוך אותו, רק תרצי שהוא ימשיך ויעשה את זה, את תעודדי אותו לעשות… להמשיך ולעשות את זה.
עדן: כאילו, אני חושבת על האמא הזאת ששומעת אותנו, או האבא ששומע אותנו עכשיו, והם אומרים, "אבל אני חייבת ללכת לעבודה, והילד מוריד את הנעל, ואז עוד הפעם מחזיר אותה, וכאילו, אני לא יכולה עכשיו לחשוב על המיאילין שנוצר אצלו במוח". אבל, מספיק רק לדעת את זה, ויש בתוכנו קצת יותר חמלה לדבר הזה.
שירי: הוא ממש בונה משהו מהותי. וכשיש לנו את הידע הזה, זה הופך להיות באמת הרבה יותר מרגיע, והרבה יותר… זה לא אובססיה. הוא עושה את זה כי הוא בונה משהו, וכאילו איזה…
עדן: נטייה טבעית.
שירי: הנטייה הבאה היא נטייה מספר 9, והיא נטייה לבקרת טעות. דרך השליטה בטעות האדם ממשיך לעבר שלמות עצמית. למשל, בן האדם בנה כלי שמאפשר לו לחפור בחול, אבל הכלי הזה נשבר. מה הוא מבין? הוא מבין עכשיו שהוא צריך לבנות אותו חזק יותר, או להשתמש בכלי אחר, כדי שהפעולה הזאת תצליח.
עדן: בגלל זה גם הילד, הוא ינסה לבצע פעולה מסוימת, ואם הוא יכשל הוא ינסה שוב, עד שהוא יחווה את ההצלחה. כמו ילדים, שנופלים ונופלים ונופלים, ובסוף הם לומדים ללכת.
שירי: לילד יש את היכולת להחליט מתי הוא טועה, ואז הוא רוצה לפתור אותה, בלי שמבוגר יגיד להם שזה לא טוב. אנחנו, אגב, ממש צריכים להיזהר מלתקן אותם. צריך לתת לילד לתקן בעצמו, זה ממש אינסטינקט שלנו, לבוא ולעזור לילד, ואנחנו צריכים להמנע מהאוטומט הזה.
עדן: העניין הוא שלילד כבר יש את זה, את הבקרת טעות. היא מוטמעת בו. הוא לא צריך אותנו בשביל להבין שהוא עשה טעות.
שירי: עכשיו אנחנו יודעים שהיא מוטמעת בו.
עדן: כן.
שירי: יש בו. אחד הדברים שממש לקחתי, אגב, מהדיפלומה שלנו, ואני אמשיך ואגיד את זה, לעצמי ולמאזינים: לסמוך על הילד, לסמוך עליו. אנחנו מבינים, היום אני מבינה שהיקום דאג לו. אז צריך ממש להיזהר מלתקן אותם.
עדן: אבל…
שירי: אם נגיד נראה שהילד שם את הנעל הפוכה, פשוט נשאל אותו: "זה נוח לך?" אם הוא יגיד שלא, אנחנו נראה לו איך זה אמור להיות. ואז, ואז זה מה שמאפשר לילד להסתמך על היכולת שלו לתקן את עצמו. וזה ממש משפר את הביטחון העצמי.
עדן: את הביטחון העצמי, את הערך העצמי. נטייה מספר עשר, נטייה לדיוק. גם זו נטייה שמתקשרת לחזרתיות ולבקרת טעות. הילד ינסה כמה וכמה פעמים לבצע את אותה פעולה, שוב ושוב, ובכל פעם הוא ימקסם את הפעולה וידייק אותה. ככל שהוא יתנסה בסקוץ' בנעל, [צוחקת] אנחנו נתקענו על הנעל אבל כבר התחלנו עם זה, אז ככל שהוא יעשה יותר סגירות ופתיחות של הסקוץ', הוא יעשה את זה בצורה יותר מדויקת.
שירי: מה שחשוב זה תהליך העבודה. הילד עובד לעבר הדיוק שלו, הוא לומד את היכולת ליצור עד לדיוק.
עדן: מונטסורי האמינה שכל בני אדם תמיד ירצו לשפר ולדייק את עצמם. בגלל זה לא משנה כמה פעמים אנחנו נקליט את הפרקים שלנו, תמיד אנחנו נרגיש שיכולנו לעשות את זה יותר טוב, כי זה ממש נטייה טבעית שלנו, לרצות לדייק את עצמנו, להשתפר.
שירי: עוד משהו שכדאי שנזכור, זה שלכל אדם יש הגדרה שונה לדיוק. נטייה מספר 11, נטייה לשיפור עצמי.
עדן: גם זה מתחבר לחזרתיות.
שירי: נכון, אנחנו בטבע והכל פה פועל בהרמוניה, אחד משרת את השני. אז מונטסורי האמינה שכל בני אדם הם רוצים לשפר את עצמם. הילד הוא מתחיל לרצות לשפר את עצמו, הוא חוזר שוב ושוב והוא מתרגל מיומנויות. אז למשל, בהתחלה הוא ימזוג מים, והמים האלה ישפכו לו. בשלב הבא הוא יחשוב שכדאי שימזוג קצת יותר לאט. קיימת ההבנה הזאת והיכולת להבין את התוצאות, ואז, דרך זה, לשפר את עצמו.
עדן: וזה לא בקטע של להיות פרפקציוניסט, אלא המטרה היא להשיג את המיומנות הרלוונטית שתשרת אותי. וככל שאנחנו משפרים את עצמנו יותר פעמים, ככה אנחנו מרגישים שאנחנו טובים יותר, וזה מביא לנו מוטיבציה לבצע את אותה פעולה גם בפעם הבאה.
שירי: מעולה. אז אנחנו בנטייה האחרונה, נטייה מספר שתים עשרה. נטייה…
עדן: שהיא קצת שונה, אבל היא גם קצת משלימה.
שירי: כן.
עדן: החלק המתמטי במוח שלנו, הוא מכיל בתוכו את כל שאר הנטיות. אנחנו תוצר של המוח המתמטי. אנחנו מסיקים מסקנות של העולם סביבנו, וזה מה שהופך אותנו לאנושיים. ככה המוח שלנו עובד. והוא מתחיל לפעול ממש מגיל לידה.
שירי: אז הרעיון הזה מסכם את כל התיאוריה.
עדן: נכון, כי כדי לעשות כל דבר שדיברנו עליו, המוח המתמטי עוזר לנו להוציא את זה לפועל. [מצקצקת] המוח המתמטי זה לא רק כזה מספרים, זה ממש פתרון בעיות, והסקת מסקנות, והיכולת למדוד דברים: כמה רחוק אני צריכה להזיז את היד שלי כדי לגעת? האם אני נכנסת לתוך המרחב הזה בזחילה? ועוד כל מיני חישובים שהמוח מבצע כדי להתמצא במרחב.
שירי: נכון. לכולנו יש מוח מתמטי, והפחד, שאגב, יש להמון אנשים ממתמטיקה, הוא בגלל הציונים שקיבלנו. ואז אמרו לנו: "מתמטיקה זה קשה"… העזרים במונטסורי של מתמטיקה הם עדינים, והם מופלאים. מי שלא מכיר, זה עולם… זה עולם שלם ו-וואו.
עדן: אני, נפלה לי הלסת כשראיתי את זה בפעם הראשונה.
שירי: דיברנו על 12 הנטיות, ועל מה הן בכלל, כאילו, מה זה נטייה טבעית, ואנחנו נסיים עם תפקיד המבוגר.
עדן: בואי ניתן ארבעה תפקידים… מרכזיים.
שירי: מרכזיים, ככה שתוכלו לקחת וליישם כבר בבית. אז דבר ראשון, המבוגר חייב שיהיה לו ידע על ההתפתחות של הילד.
עדן: למה?
שירי: בשביל לממש את הפוטנציאל, ולהפוך את הסביבה שתוכל לשרת את הילד, ולממש את הפוטנציאל שלו. הדבר הבסיסי וההכרחי והראשון, זה ידע.
עדן: ידע זה הבסיס להכל. אנחנו צריכים קודם כל להכיר את ההתפתחות של הילדים, לפני שאנחנו פועלים איתם. תפקיד מספר שתיים, קשור ל… להכנת הסביבה. כדי שאנחנו נוכל לעזור לילד שלנו לממש את הפוטנציאל הגלום בו, אנחנו צריכים לדעת… ללמוד, שוב, זה מתקשר לראשון. אנחנו צריכים ללמוד מה הסביבה שמתאימה לתקופת הגיל שלו. אנחנו ממש נקדיש לזה פרק.
תפקיד מספר שלוש, נחבר את הילד לסביבה. אנחנו הרי יודעים שהסביבה היא זאת שעוזרת לילד לפתח את עצמו. ואתם זוכרים שדיברנו במבוא על הקשר בין הילד לסביבה ולמבוגר. אז אנחנו אלה שיוצרים את החיבור הזה. ואיך אנחנו בעצם מחברים את הילד לסביבה? אנחנו מעניקים ומביאים לו כל מיני עזרים, ומדגימים לו איך להשתמש בהם. למשל, ילד שעכשיו מתחיל לעמוד, הוא דוחף את עצמו למעלה, ממש, יש לו איזה דחף כזה: "אני רוצה עכשיו לעמוד". אז אנחנו נשים לב לזה, ונוודא שיש בחלל רהיט מספיק כבד, כדי שהוא יוכל למשוך את עצמו למעלה. אז כאן התאמנו את הילד לסביבה.
שירי: התפקיד האחרון שאנחנו נדבר עליו הוא… תמיד אנחנו נחזור לזה, לתצפיות. המבוגר בסביבה יתצפת על הילד, והוא יראה אם יש מכשולים בדרך שיכולים להפריע להתפתחות שלו. זה גם לא חייב להיות מכשולים גדולים, זה יכול להיות גרביים, כאילו, כשהילד… נגיד הוא זוחל עם גרביים, וזה מאוד יכול להפריע לו לזחילה, לעכב את ההתפתחות של זה. אז התצפיות הן הכלי הראשון שיהיה לנו בכל… תמיד בסביבה שלנו. נזכור שיש תהליך מעגלי שקורה. אנחנו מכינים את הסביבה, אנחנו מחברים את הילד לסביבה, ומתצפתים שבאמת הילד פועל בסביבה בצורה מיטבית לו.
[מוזיקת סיום ברקע]
עדן: אנחנו מקוות שנתרמתם מהפרק הזה, ושנהנתם, לפחות כמונו.
שירי: זה הזדמנות להגיד תודה לדוקטור מריה מונטסורי שוב, ולכם על כל התגובות הכיפיות והנעימות שאנחנו מקבלות.
עדן: ומחממות הלב.
שירי: ועל איזה כיף שסוף סוף יש פודקאסט בעברית למונטסורי. אז אנחנו ממש שמחות שזה נגע בהרבה אנשים, כמה שיותר להפיץ את הגישה, ככה נעשה יותר טוב בעולם.
קיבלנו הרבה פניות לגבי מתי יפורסם הפרק הבא. אנחנו נציין שפעם בשבועיים יעלה פה פרק, בעזרת השם.
עדן: אגב, את יודעת שיצא פיצ'ר חדש בספוטיפיי של תגובות? אז דבר ראשון, אתם יכולים לכתוב לנו בתגובות, גם מה אתם חושבים באופן כללי על הפרקים שלנו, וגם לשאול שם שאלות. אנחנו נשמח לענות לכם. הוספנו בתיאור את האינסטגרם שלי ושל שירי.
אז תודה רבה שנשארתם, ונתראה בפרק הבא.
שירי: תודה.
עדן: ביי.
שירי: ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments